אני יודעת שאין הרבה מה לומר
אבל בא לי להתחזק
מרגיהש כזה משהו מפונצ'ר
ולא מבין כל זה וכל המסירות נפש..עבור מה?
לא באה לעורר ויכוח.
והאמת אין מה לשכנע...החגיגות בכפרים ליד מבחינתי אומרות הכל.
רק רוצה להתחזק באמון פנימי
ולהבין גם למה ואיך מוצאים כח לשלוח את בעלי לסבב הבא כשבמילא הכל מסתכם בכניעה ורפיסות
למה שיסתכן אם במילא הכל חוזר לקדמותו?
שה לא שהוא לא ילך או שהוא שואל אותי תכלס..
אבל לי אין מוטיבציה לכלום ככה
שמנהל את העולם.
וכן המחיר הוא כואב. והראש שהאויבים שלנו מרימים עכשיו זה נורא ורומס את הכבוד שלנו, ומי יודע מה יהיה עם מי שיישאר בשבי, ומה יהיה עם רצועת עזה..
וכן, כל המחשבות שצפות יש להן מקום.
אבל- יש פה בורא לעולם. וברגעים כאלה אני מרימה אליו עיניים ואומרת "אבא, אין לי מושג מה אתה רוצה מאיתנו ולמה אתה נותן לדבר הזה לקרות. בבקשה תשמור עלינו. והלוואי שגם תזכה אותנו לראות את הטוב שיצמח מזה"
דווקא ימח שמו חמינאי.... קראתי שהוא כתב בעברית בפייסבוק או משהו כזה שבדפי ההיסטוריה יכתב שקבוצה (ככה קרא למדינת ישראל) הרגה בעזה וכו' וכו' אבל הם לא הצליחו. וכל כך מגוחך שהוא קורא לנו קבוצה של אנשים.. ושכאילו עוד נעלם בעתיד מההיסטוריה. הוא בדיוק נוגע בנקודה. עם ישראל לא נעלם אף פעם. אימפריות קמו ונפלו לאורך ההיסטוריה ואנחנו לא.
שבכל דור דור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילינו מידם
מחלקת את ההתמודדות במלחמה הזו לשניים - מה שאני יכולה לשנות ומה שלא.
במה שאני יכולה לשנות אני עושה את המקסימום - מילואים של בעלי, דאגה לילדים שלי, תחזוק של הבית, המשך של השגרה גם כשקשה, קידום עצמי ועוד. זה הצד שלי בשביל המלחמה הזו.
במה שאני לא יכולה להשפיע - אני מאמינה.
היו המון רגעי חושך, יש המון כאב ועצב. אבל היו גם רגעים שבהם הרגשתי השגחה מלמעלה - אחרי התקיפות מאיראן, פיצוץ הזימוניות, חיסול סינוואר, נפילת סוריה.
לא הכל בשליטתנו, לא הכל אנחנו יכולים לתקן.
אז על מה שכן, אנסה כמה שאפשר.
ומה שלא, מבינה שלא הכל ידוע לי, וגם מה שנראה היום גרוע, יכול להתהפך מחר.
דבר נוסף, אני חושבת שקצת מפרידים יותר מידי בין מה שקרה ב7 לאוקטובר ובין מה שקורה אחר כך. אבל בעצם, כל המחדלים שהובילו ל7 לאוקטובר לא נגמרו אז. זה לא היה התמוטטות חד פעמית שאחריה אפשר פשוט לקום. מחדל בסדר גודל כזה ממשיך להשפיע לשנים. וכן, זה שעכשיו יש עסקה כזו, זה חלק מהמחדל של 7.10. שנה של מלחמה לא תתקן מחדלים של עשור. ומצד אחד זה עצוב מאוד ומכעיס, מצד שני זה נותן לי פרספקטיבה אחרת, כשאני לא מנסה לחשוב שאפשר לתקן הכל בבת אחת.
וזה לא אומר שכל הלחימה הייתה לשווא, עזה חרבה, טראמפ עוד מעט נשיא, לא הכל אנחנו יודעים והעסקה הזו היא לא סוף הסיפור.
יש דברים שניתן יהיה לשפוט רק במרחק של שנים. ואנחנו לגמרי לא שם, אנחנו לחלוטין בתוך הסיטואציה, ועוד לא בשלב הסקת המסקנות ההיסטוריות.
אז אני משתדלת לשהות במה שאני יכולה כרגע, לשמוח על זה שיש אפשרות לסיים את הסבל המתמשך שבו נמצאים החטופים והמשפחות שלהם.
ומה יקרה אחר כך?
א-לוהים גדול.
צריך הרבה תפילות, אמונה.
וגם, חשבון נפש, האם המנהיגים שלנו אכן ראויים לנו
יש עניין של נרטיב ותודעה.
לא משנה מה נעשה, חמאס יציג עצמו כמנצח.
זה גורם לי לכמה מחשבות:
1. ממחיש כמה הם אויבים אכזריים, שחורבן מוחלט, רעב של אוכלוסייה ו50,000 הרוגים נחשבים ניצחון בעיניהם.
2. גורם לי לתהות האם מנגד, אנחנו צריכים לא להיכנע לנרטיב שלהם. כן, יש כאן עסקה עם מחירים כואבים. אבל אולי אפשר להסתכל על נקודות האור שלנו. על הערך שלנו לחיי אדם, על העמידה המרשימה של העורף במלחמה הארוכה הזו, על מסירות הנפש, על החיילים הגיבורים ועל נקודות אור נוספות שאנחנו מביאים לעולם כעם.
3. על מה המלחמה? מי מוגדר כמנצח?
אלו שאלות פתוחות.
אבל, מלחמה היא לא רק שטח.
זו מלחמה על ערכים, על אידיאולוגיה. מי ניצח במלחמה הזו?
האם המלחמה הזו עומדת בפני עצמה? או שהיא מצטרפת למלחמות ישראל האחרות לאורך התקופות?
האם אנחנו עכשיו עומדים בפני עצמנו, או שהעמידה שלנו עכשיו היא חלק מעמידה של עם ישראל מאז יציאת מצרים?
אני מעדיפה את הסיפור הכולל. של עם שיותר ממצרים ויש לו בשורה לעולם. ויש לו קשיים ואסונות, אבל בסוף הראש מורם, כי יש לנו בשורה ויש לנו ערכים. ובעיניי, הדברים האלו לא נפגעו במלחמה הזו, אלא רק להיפך.
אלקנה,
אין פה מלחמת כאב ביננו
כולנו מדממים מכאב
המשפחות השכולות
משפחות החטופים
משפחות הנפגעות מטרור
פצועי המלחמה
השאלה היא לא למי יותר כואב ולמי צריך לתת להוביל...
כולנו כואבים
כולנו מדממים
האם בעלי שנלחם ונהרג בעזה שווה יותר או פחות משבוי ?
האם בעלי שנהרג שווה יותר או פחות מחרדי, מחילוני, משמאלני?
בשבילי, התשובה הברורה היא - שאין הבדל, ובגלל שאני אשתו של אלקנה ומכירה אותו כמו את עצמי אני מרשה לעצמי שגם מבחינתו- אין הבדל.
אין הבדל במסירות הנפש
אין הבדל ברמת הכאב
אין הבדל
אנחנו אחד.
ובמערכת השיקולים של המלחמה הזו אין מקום להשוואות של דם מול דם.
ראיתי שה'צל' כתב
מה נענה לאם, שבנה החייל נפל בעזה?
מה נאמר לילדה שאביה חטוף בעזה?
מה נספר ליתום שאמו נרצחה ע"י מחבל שישוחרר?
נענה!
שאין מקום להשוואה בין דם לדם, בין כאב לכאב.
זה לא משנה מי חרד יותר, למי כואב יותר.
הדבר היחיד שמשנה במלחמה הזו, ובעולם הזה בכלל, זה- מה יועיל כרגע לעם ישראל!
אני לא מצפה למחיאות כפיים על זה שבעלי נהרג עבור עמ"י- זה ברור מאליו שהוא ימסור את הנפש, באותה מידה שאני לא באמת כועסת או חלילה שונאת את החרדי או החילוני שלא מתגייסים. זה לא במערכת האמונות שלי.
חונכנו בציונות הדתית וה'בילט אין' שלנו זה לתרום, כמה שיותר, עבור עמ"י , לא משנה מה האחרים מסביבי עושים.
גם היום, שנה אחרי,
כשהכאב מצא לו פינה קבועה בלב ואור הזרקורים מהשכול שלנו מתחיל להתעמעם, ולקבל אפרוריות של חיים ריקיים בלי בעלי, ללא אב ילדי. גם היום, אני שמחה שאלקנה מסר את עצמו בשביל העם שלנו.
אלקנה ביקש שלא תיהיה עסקה כדי לשחרר אותו אם נחטף, ואמר גם שהניצחון המוחץ יותר חשוב מהכל . אבל הוא אמר לי עוד משהו , בשקט בלחש , בטלפון, ערב לפני שנהרג.
הוא אמר לי: גלית, את יודעת.. כשאני יוצא למלחמה, אסור לי לחשוב עליכם. אני מפסיק להיות אדם פרטי , אני של עמ"י.
הוא נשען כמובן על דברי הרמב"ם.
וגם עכשיו אלקי אני אומרת לך
אלקוש, אנחנו במלחמה
אסור לי לחשוב עליי ועל הכאב שלי
אסור לי לחשבן למי יותר כואב ?לי,שבעלי נהרג בשביל הניצחון ועכשיו אנחנו עומדים בפני חרפה עם העסקה הזו? או לאמא שמחכה לבנה החטוף כבר יותר משנה?
זה לא משנה
זה לא משנה למי יותר כואב
כי אנחנו לא במלחמה ביננו
לי כואב עליה
לה כואב עלי
ושתינו מדממות מכאב
הדבר היחיד שחשוב כרגע זה לצאת מהפרטיות שלי, שלה, ולהסתכל על טובת עם ישראל בלבד.
לחשוב עם שכל קר
מה יועיל לעם ישראל
מה ייקח אותו קדימה ומה ידרדר אותנו אחורה חלילה?
אבל אתה יודע אלקי
אני לא באמת צריכה לפחד, ולבכות ולכאוב את העסקה הזו שנראית כזו נוראה.
יש מנהיג לבירה
ובאותה מידה שכשאתה נהרגת לא התעסקתי בכעס ונקמה אלא בהבנה שכך גזר אבא, ושאני מקבלת את הדין ומודה על הטוב הקיים
כך גם עכשיו
אני נגד העסקה
אעשה כל מה שביכולתי כדי שעם ישראל לא ייפגע
אבל אם כך גזרת
אז כך גזרת
אני אשפיל מבט
אוריד דמעות
ואקבל את הדין.
כי אתה אבא אוהב ואתה יודע מה אתה עושה.
ונחנו מה?
בנייך , הקטנים, האהובים, שיודעים רק דבר אחד-
שמצווה עלינו להשתדל בעולם הזה, ואחרי שעשינו כל מה שיכולנו יש מקום שבו אנחנו סומכים ונשענים עלייך. ומה שתגזור עלינו לאחר כל ההשתדלות- נגיד אמן.
אבל שלא יהיה ספק, אפילו חרב חדה עומדת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים
אבא, החרב הזו חדה
היא כבר מגרדת לי את הצוואר
ואני מתחילה לדמם
בבקשה תושיע אותנו. תציל אותנו מלעשות טעויות שיעלו לנו בעוד דם יקר.
בבקשה.
גלית ויזל.
היא על השגחת הקב"ה על ברואיו ובפרט על עמו
על פעמי הגאולה
על גאולה בכללי
ועושה הפרדה בין זה לבין
מדינה
כי מבחינת המדינה אין לי שום ציפיות
מעדיפה להתבונן מהצד ולראות איך המהלכים
נבנים וייבנו...
הדעה שלי לא באמת תשנה משהו גם ככה.
מעלה פה משהו שקראתי שמתייחס בדיוק לשאלה שלך.
ותודה לכל מי שהגיעה, כל תגובה מוסיפה ונותנת כוח.
*התייחסות ל'עסקת החטופים'* / אודי בן חמו
סוללים דרך | בונים חירות תודעתית
להצטרפות לקבוצה:
פרטי העסקה כפי שהתפרסמו הערב הם נוראיים.
כל סעיף וסעיף חמור ורע יותר מקודמו.
תחושת אויר שיצא מהמפרשים. המפרש הפרטי והלאומי גם יחד. *האירוע הזה מבטא השפלה לאומית וכל מי שיש לו רגשות לאומיים בריאים חש כעת כאב, צער גדול ותחושת הלם מוחלט.*
"אין בשר המת מרגיש באיזמל"- התחושות הכואבות הללו מעידות על בריאות.
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק".
לכתוב כעת דברים מנחמים נראה קצת חסר טקט.
רבים חשים את צער האומה המשתלט ויתכן ועדיף כעת פשוט לדום. אומה היא לא אוסף של פרטים.
ובכל זאת, ראוי לומר את הדברים הבאים:
א. *מהיכן הגיעה התפנית הדרמטית הזאת לאחר עמידה איתנה מעל שנה של ראש הממשלה?* ניכר שמדובר בהורדת נתניהו על הברכיים בכוח על ידי טראמפ וכפייתו לקבל את התנאים אחרת שערי הגיהנום יפתחו על ישראל, לא על החמאס. כואב.
ב. האם לא ראוי שבשעה קשה כזו יעמוד ראש הממשלה על רגליו ולא יוותר ויהי מה? אכן. לגמרי.
אבל לנו קל לומר זאת. האחריות לא עלינו ומה שעומד מאחורי הקלעים לא ידוע לנו.
אז מה, נשתוק? לא. ראוי למחות ולבקר. אך לא לאבד את הראש ולא ראוי לבזות ולהשפיל.
ראש הממשלה עמד בגבורה רבה למשך זמן רב וכעת כאשר ביצע כזו תפנית, צער רב ראוי שיהיה גם כלפיו, ובעיקר תפילה.
ג. *בחייו של אדם ובחייה של אומה ישנם רגעים קשים*. אך יתכן (ויתכן גם שלא) ובפרספקטיבה רחבה, הדברים עוד ייראו אחרת.
לכן אם השלב הזה ב'עסקה' עומד בפני עצמו, תהיה זו חרפה, כישלון, הפסד צורב ועוד.
אך אם במבחן הזמן, לאחר 42 יום, נחזור להילחם בעוצמה רבה יותר עד להשלמת כל מטרות המלחמה, אז הכל יכול עוד להיראות אחרת, גם הצעד הנוכחי.
אבל לא כעת. כעת מאכזב וכואב מאוד.
ד. אני זורק פה השערה הלקוחה ממוחי הקודח, אין לה שום ביסוס: דמיינו מציאות שלאחר כניסת טראמפ כנשיא, מפוטרים הרמטכ"ל והיועמ"שית, הצבא עובר שינוי דרסטי בדרך הפעולה שלו, אמברגו נשק מוסר ו'סיוע הומניטרי' נחלש, מבוצעת תקיפה באיראן וכל המרחב סביבנו מעוצב אחרת.
אמנם במציאות אידיאלית המחיר הינו גדול מדי, ולצעד הנוכחי כלל לא היה מקום, אך החיים יותר מורכבים. ימים יגידו.
ה. *הרמטכ"ל לא הביא תוצאות*. במבט לאחור, כעת ניתן רק לכאוב ולהתאכזב מהתוצאות החסרות והבלתי מספקות של צה"ל בזמן שעמד לרשותו לפעול. למרות גבורת הכוחות ומסירות נפשם של הלוחמים.
*אני מניח שגם חוסר היעילות בפעולה הצבאית שאינה כובשת שטח לא מסייעת לעמידה הנחושה של נתניהו.*
*ראוי לנצל את השעה ואת פרק הזמן הזה כדי לשדד את המערכות ואת עולם הרעיונות*, למרות שדברים כאלו לא משתנים ביום אחד. יתכן ודווקא בגלל העת הזאת, נזכה ל'קפיצת דרך תודעתית'.
וכדאי לזכור, כל מלחמה נתונה בתוך סרגל זמנים קשה ולא אין-סופי.
ו. *"אז מה, הכל היה לשווא?" חס ושלום.* כמו טעויות בלתי נמנעות של הורים, טעויות של משקיעים, ולהבדיל, כמו טעויות וצעדים של מפקדים עליהם נפלו לוחמים. האדם והאומה מבצעים את כל מה שהם יכולים לעשות וזה ממש לא מושלם, ממש חסר ומסתבר כלא מספק. אך זה לא היה לשווא. *האמירה הזו מיותרת ופוצעת. ובעיקר לא נכונה. ככה החיים נראים*. נחזור מחוזקים ולמודי ניסיון בסיבוב הבא. למרות המחיר. ימים יגידו.
ז. בעוד ימים מספר נצפה בבני עוולה רוצחים, עולזים ושמחים, והתמונות יהיו כואבות עוד יותר. אך הקרב הזה לא נגמר, המסע עוד ארוך. יהיו בו עוד עליות ומורדות. כתבנו זאת מיד כשנפתחה המלחמה.
ואחרי הכל תמיד כדאי לזכור שהמניה הכי בטוחה להשקעה היא עם ישראל. יש ירידות מידי פעם ואפילו התרסקויות, אמנם בחשבון הגדול המניה ממשיכה לעלות. אבל כעת נכאב.
*"לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת".*
*'סוללים דרך'*
ההקשר של העסקה ככזו שנועדה לשחרור חטופים.
זאת אומרת, יכול להיות שיש כאן סעיפים שאני יכולה להזדהות איתם.
אבל איך אפשר לתת הסבר או נחמה בלי להתייחס בכלל לזה שהעסקה הזו נועדה לשחרר חטופים, אחים שלנו, שסובלים סבל בלתי אפשרי כבר מעל שנה.
אפשר לכאוב את המחיר, ועדיין להיות מסוגלים להתייחס גם למטרה של העסקה.
המטרה היא לא כניעה. המטרה היא להחזיר אנשים הביתה. הביתה.
לגאול אותם מאונס, ורעב, והתעללות מכוונת. זה משהו שכבר שכחנו?
ומאוד התחברתי לדברים שכתבת קודם.
תודה ששיתפת אותנו...
הרב יוני, אני כותב לך עכשיו בארבע לפנות בוקר. פשוט לא מצליח להירדם.
הלב שלי קרוע ושבור לרסיסים. ישבתי אתמול מול החדשות והחזקתי את הראש בהלם מוחלט. תסכול! זעם! בושה! השפלה!
איך קורה ששוב אנחנו נופלים בפח הזה, נכנעים לארגון טרור וחותמים על עסקה עם השטן?!
איך אנחנו בוגדים בכל אותם לוחמים גיבורים שמסרו את נפשם בסמטאות עזה, באלו שאיבדו שם ידיים ורגליים ונלחמו במסירות נפש כדי להכריע את הארגון הפלשתינאצי הרצחני הזה?!
ועכשיו אנחנו לא רק חותמים על עסקה שתוציא אותו מנצח ותשחרר מהכלא 1300 רוצחים שרק יחפשו איך לשחוט עוד יהודים, אלא גם נסוגים מכל השטחים ששחררנו בדם יקר. כל אותם אזורים אסטרטגיים שטיהרנו ממחבלים במשך חודשים ארוכים - עכשיו יחזרו לידיהם כלעג לכל הקורבנות שהקרבנו.
תבין, אני עשיתי 213 ימי מילואים השנה! ואני אומר לך בכנות - כשפעם הבאה המפקד יתקשר, אני לא יודע מה אגיד לו...
אני מסתכל בחדשות ושומע את צהלות השמחה של השדרנים, ויש לי גם לא מעט חברים בעבודה שבעיניהם זה יום חג, והלב שלי בוכה על רוב החטופים שהופקרו מאחור ועל מפלצת הרוע שתמשיך לשלוט בעזה. הרי ברור שנשלם על השמחה הזו בריבית דריבית, בדם של הנרצחים הבאים...
יניב
*************************
יניב היקר,
אני חש את הכאב העמוק שבמילים שלך. הן כתובות בדם ליבך, ואני מבין את התסכול והזעם.
ראשית, בוא נדבר על השמחה שאתה רואה סביבך. כן, השחרור הסיטונאי של מחבלים שדם יהודי על ידיהם הוא בלתי נתפס, אבל שוב מתברר שהלב היהודי הרחום פשוט לא מסוגל לעמוד מנגד כשיהודים נמצאים בשבי אכזרי. זו אולי טעות איומה, אבל זו טעות שרק יהודים עושים - מתוך ערבות הדדית עמוקה ורצון בלתי נשלט לחלץ אח או אחות ממצוקה. וברגע הזה אנחנו גם שמחים על אחינו ואחיותינו שייצאו מהגהינום וישובו לביתם.
אבל בוא נדבר על השאלה שמטרידה אותך - האם כל המאמצים והקורבנות היו לשווא?
חלילה וחס! תסתכל על התמונה הגדולה: בזכות הלחימה האמיצה והקורבנות האדירים, מצבנו היום שונה לחלוטין ממה שהיה לפני שנה וחצי. טבעת החנק סביב ישראל הוסרה. החיזבאללה הוכה קשות, מנהיגו חוסל, והוא זה שהתחנן להפסקת אש. סוריה, אויבתנו המרה, קרסה ואנחנו שולטים בנקודות אסטרטגיות בשטחה. ואיראן? ספגה מבוכה איומה כשתקפה אותנו ונכשלה, וכשהחזרנו לה, פשוט בלעה את הצפרדע.
ועוד דבר חשוב - בעוד 4 ימים מתחלף הממשל בוושינגטון. כל הסימנים מראים שהממשל הבא יהיה הרבה יותר תומך בישראל ותקיף הרבה יותר כנגד ציר הרשע. אולי דווקא אז ייפתח חלון הזדמנויות חדש למיגור סופי של איום הטרור והגרעין האיראני.
לגבי החמאס - תן להם להכריז על ניצחון כמה שירצו. זו המסורת שלהם, להכריז על ניצחון אחרי כל תבוסה. כך הקפידו לעשות כל מדינות ערב ב-76 השנים האחרונות אחרי שהפסידו בכל המערכות נגדנו. מה שברור הוא שהעובדות בשטח מדברות בעד עצמן:
עזה הפכה לעיי חורבות, שדרת הפיקוד הבכיר שלהם, כולל סינוואר ודף, הפכה לאבק, רוב יכולות הטילים והמנהרות נוטרלו. התושבים שם יודעים את האמת - הם חוו נכבה שנייה ורובם, אם רק תהיה להם האפשרות להגר מכאן לסודן או לתימן, יקפצו על ההזדמנות.
ולגבי המילואים - אני מבין ללבך. 213 ימים זה נתון מדהים שמעיד על מסירות נפש אדירה. אבל בוא נזכור - אנחנו לא עובדים אצל אף אחד, לא אצל ראש הממשלה ולא אצל הרמטכ"ל. אנחנו עובדים אצל ריבונו של עולם, שמראה לנו ניסים ונפלאות של מדינה פורחת ועולה, למרות הנפילות שבדרך. חֲשׁוֹב על זה - בשואה נרצחו פי 4,000 יהודים ממה שהיה ב-7.10. מה סיבת ההבדל? אז היינו חסרי אונים בגלות, היום יש לנו מדינה וצבא משלנו, עם חיילים גיבורים כמוך ואתה זוכה לקיים מצווה יקרת ערך של הגנה על עם ישראל ומלחמה ברשע.
ומה יהיה בסוף, אתה שואל? ובכן, יקירי, זו דווקא השאלה הקלה. הסוף יהיה טוב כי "אֲדֹנָי דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם. השאלה היחידה היא כמה מפותלת תהיה הדרך. אל תראה את העסקה הזו כסוף הסיפור. במזרח התיכון ההפכפך הזה, מי יודע? אולי דווקא אחרי השלב הראשון נצא למערכה חדשה, מתוקנת, כזו שתוביל להכרעה אמיתית.
וכמו שאמר לי אתמול חבר חכם: המניה הכי בטוחה להשקעה היא עם ישראל. נכון, יש ירידות ולפעמים אפילו התרסקויות, אבל בחשבון הסופי - המניה תמיד עולה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שבמאבק של האור מול החושך, של פרעה, המן, היטלר ועד סינוואר - הטוב תמיד מנצח. כי הנצח חזק מהרשע.
.
עם ישראל חי!
בשורות טובות
יוני לביא
נ.ב אהבתם? אל תשמרו לעצמכם! העבירו הלאה
אין מצברוח
אין לי איך להשפיע או לשנות משהו
והמצב כל כך כל כך מורכב
זה רק להתפלל
באמת זה מרגיש שרק הגאולה זה פתרון כרגע
אם יש משהו שלמדנו מהשנה וחצי המטורפות האלו, זה שאנחנו לא מבינים כלום.
שלטון אסד נפל תוך שבועיים, איראן חלשה, רוסיה נטשה אותה,
אין משהו שמסובך מדי בשביל ה'.
מה שצריך לקרות יקרה.
מסירות נפש כרוכה גם בענווה כלפי שמיא.
גם אברהם אבינו לא הבין בעת העקידה איך מיצחק יקרא לו זרע, אם הציווי הוא לעקוד את יצחק על המזבח. גם מבחינתו כל 9 הניסיונות הקודמים היו לשווא אם ככה זה הולך להיגמר.
זה בדיוק הניסיון. איפה שנגמר השכל שמה מתחילה האמונה.
שנזכה לראות את הטובה שתצמח לנו מכל מהלך, ושנדע לא לחזור על טעויות העבר.
בע"ה הרבה תפילות על יועציו ושרינו. שהכל יתגלגל לטובה בע"ה ונראה גאולה מוחשית.
מחר מסתיימות הקייטנות באופן סופי, וכמובן חלקן כבר הסתיימו בשבוע שעבר, וגם בציבור החרדי כבר סיימו.
לטובת כולנו, שלא נמצאנו את עצמנו עם ילדים מטפסים על הקירות, מוזמנות לשתף בפעילויות מגוונות וחינמיות (או בתשלום סמלי), שיצא לכן להיות בהן בחופש הזה או החופשיים הקודמים🤩
על מנת שיהיה קל למצוא, אני מחלקת את השרשרת לתת-קטגוריות, לפי אזורים בארץ.
בכותרת כתבו את שם הפעילות והמקום (לדוג'- גן סאקר- ירושלים)
בגוף ההודעה כתבו פירוט קצר מה יש באותו המקום. מוזמנות להוסיף שעות פתיחה, גיל מתאים, וטיפים.
אם מדובר בתשלום סמלי, ציינו בבקשה את המחיר.
תודה רבה לכולן,
וקיץ בריא ונעים😊☀️🍉
תצוגה של כלי תחבורה, בעיקר משאיות מקום המדינה עד היום. אפשר גם להיכנס לתוך רוב כלי התחבורה.
מדשאות, אגם עם ברבורים, מתקנים שווים, פינת חי קטנטנה
בעיקר המזרקות שוות, יש גם קצת מתקנים
פינת חי לאורך הדרך הרבה דשא ירוק מקומות עם צל מתחת לעצים ספסלים
נגיש, באנו עם עגלה
הפארק המפורסם שנמצא בלב ירושלים ;)
הצבאים מסתובבים בחופשיות, ואפשר לראות אותם. אפשר לקבל גם משקפות בכניסה.
הכניסה היא ללא תשלום, אך אין שם כמעט חניה.
חיסרון- חם!!
יש לפעמים פעילויות יצירה או הצגות, גם חינמיות. אפשר להתעדכן באתר שלהם...
ליד ממילא
מרטיב לגמרי, צריך בגדי החלפה
נדלקות כל שעה או שעתיים...
מנסה ממזרח למערב ומוזמנות להוסיף עלי, כותבת רק מה שזוכרת עכשיו
בהודעה נוספת אכתוב מעיינות עמוקים/רב גילאיים:
מעיין עמית במגדלים- פארק חמוד של דשא ו2 בריכות רדודות, עם תעלה כזו שמחברת בינהם ואפשר ללכת בה גם. צמוד לעגלת קפה שווה ממש(עם אוכל והכל) ויש שם גם סטודיו סדנאות צמוד אם רוצים בכלל לסגור פינה
מצפה בניו- בין חוות עמק אברהם לאלון מורה. מצפה מהמם עם שכשוכית חמודה.
מעיין אירוס השומרון- מעיין חמוד באיתמר, בתחילת הכביש לכיוון הגבעות. נקרא גם עין נריה.
מעיין עמשא- בעליה להר ברכה, 2 בריכות רדודות בקצת מרחק אז גם אם יש אנשים זה יחסית מתחלק
עין שלהבת-יה מעיין משה- בגבעת שלהבתיה ביצהר(פשוט ממשיכים ישר עם הכביש של הישוב בלי לפנות עד אחרי הטחנת קמח, יש שילוט. בריכה עגולה גדולה ובכל הפעמים שהיינו שם היינו לבד
פארק הצנירים בקדומים- פארק דשא גדול יחסית עם כ6 בריכות כייפיות והרבה דשא, הבריכות במפלסים שונים ככה שהרבה פעמים אפשר למצוא פינה לעצמנו.. אם רוצים לסגור יום שלם יש באותה שכונה גם את פארק צפנת שהוא גן שעשועים שווה עם איזור סקייטפארק.
מעיין איל ברחלים- מעיין מלאכותי מסודר ונוח מאוד עם ילדים, יש הרבה דשא סינטטי ומקומות ישיבה והוא מתוחזק ברמה דיי גבוהה
פארק ידידיה ברבבה- מעיין חדש, יחסית עמוס(בעיקר מבחינת חניה) אבל הבריכות ענקיות ויש הרבה דשא אז לא מורגשת הצפיפות במקום עצמו. מורכב מ2 בריכות גדולות מחוברות, הכי עמוק הגיע לבת שלי(בת שנתיים וחצי) למותן. יש שם גם עגלת קפה חמודה ועגלה של שניצלונים והמבורגר כזה, אם רוצים אוכל חלבי ולא רק נשנוש, יש קצת מעל המעיין עוד עגלת קפה.
עיינות שיר בקרני שומרון- לא הייתי🫣 אבל שמעתי שגם ממש חמוד.
מוסיפה אחד בבנימין גם שאנחנו אוהבים מאוד-
עינות רעי בגבעת היובל בישוב עלי. 2 בריכות מחוברות בתעלה כזו והכל רדוד וחמוד, כולל בית עץ כזה ומקום ממש מותאם לקטנטנים.
מודה שבזה אני פחות בקיאה כי אני דיי נמנעת מלהגיע למקומות כאלה, מצד צניעות ומצד בטיחות של הילדים שלי שלא יודעים לשחות.
אבל אנסה כמה שאני זוכרת ופה באמת אשמח שיוסיפו עלי..
עין כפיר ליד אלון מורה- בריכה רדודה+עמוקה, מחוברות. יש גם ניקבה שלא תמיד רטובה.
עין אב"י(נראה לי זה השם שלו) ביקיר- חושבת שרק עמוקים
מעיין חוות יאיר- לא זוכרת אם שניהם רדודים או אחד רדוד ואחד עמוק😆 אם מגיעים לחוות יאיר יש שם טיילת תצפית מהממת עשויה כולה מעץ על הנוף.. משהו ממש מטריף.
מצפה הדר אריאל- קריית נטפים- בריכה גדולה לא מאודדד עמוקה אבל כן סביבות 70 ס"מ, מתאים גם לילדים שלא שוחים אבל בעיקר לגדולים יחסית. בריכה מלבנית שקצת נראית כמו בריכת שחיה רגילה רק על הנוף
מעיין אוריה בתפוח- בריכה עמוקה שממנה יוצאת מגלשה אל הבריכה הרדודה, אפשר לעלות למגלשה בלי להיכנס לעמוקה. יש עגלת קפה חמודה צמודה.
בטוחה שיש עוד אבל כאמור אלה המעיינות שאני פחות בעניין שלהם אז מוזמנות להוסיף
מקום יפה משופץ עם 2 בריכות שכשוך רדודות
יש במקום פינות ישיבה מהממות ועגלות קפה
פארק עם המון דשא, אגם ברווזים, מגלשות גבוהות ומתקנים, והכי שווה- מזרקות מים!
המזרקות פתוחות כל יום מ8-21.
בתוך הפארק יש גם את גן החי (בתשלום של 30₪ לאדם, מגיל שנתיים)
כדאי להביא מגבות ובגדי ים
שטח ענקי עם דשא, אגם, מתקנים ומגרשים. נמצא מול בילינסון והקניון הגדול אז הגעה ממש נוחה
מעבר לזה שזה שטח דשא ענק יש שם גם מתקני גן שעשועים ענקיים ואומגה קטנה. לא מזמן, אולי עדיין, היתה שם גם תערוכת פסלי חיות מיוחדים בגן הטרופי. בכללי יש שם המון אזורים
יש שם מתקנים שווים, מזרקות, וגם קצת חיות שאפשר לצפות בהם
פארק גדול, הרבה שבילים שאפשר לרכב על אופניים, יש שירותים ציבוריים בשטח, אגם מלאכותי עם ברווזים, יש מזרקות שפועלות בשעות מסויימות (אפשר להתעדכן באתר של עיריית מודיעין על השעות) עבר לאחרונה שיפוץ, יש חניה וגם מרחק קצר מתחנת הרכבת.
מתקנים שווים ומזרקות
יוצאת ממרכזית המפרץ
טיילת על החוף, ים מצד אחד, מסילת רכבת מצד שני.
אפשר לרדת ולהרטיב את הרגליים בין הסלעים.
לא חוף רחצה בכלל.
מלא צדפים.
יש גם בהמשך הטיילת מתקנים מיוחדים ונגישים גם לבעלי מוגבלויות
זול יחסית, קצר. הלכנו עם ילדים קטנים ונהנו מאד.
אפשר להכנס לרכבות ישנות, לקטרים ישנים.
לא ממוזג, לפחות ברובו.
אני חושבת שזה כיף לילדים בגילאי ה2-5, בייחוד כאלו שאוהבים רכבות וכלי תחבורה.
מזרקות שוות
מתקנים לילדים מגוון ממש
יש גם מכולת קטנה בפנים
כניסה חינם למים קפואים. כדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.
פארק מושקע, כל מיני סגנונות של מתקנים.
יש גם פינת חי בשטח הפארק, אני חושבת שהתחילו לגבות תשלום על פינת החי אבל לא בטוחה.
פארק חמוד מאוד עם נחל קטן ורדוד שזורם. דשא מותקנים. הרבה צל
באוגוסט מתקיים פה פסטיבל יאללה גליל ים מלא הפעלות- אז יש גם ימים שיש שם מתנפחים
טארקופארק רעננה - בכניסה לרעננה, פארק ענק, מרחבי דשא עצומים! מתקנים לילדים, אם אני לא טועה מתקני כושר למבוגרים, אני חושבת שיש גם אגם עם ברווזים, דגים וכו ֫ יש שולחנות קקל.
פארק הדרים ברחובות- ליד בית העלמין ( אני לא זוכרת רחוב אז פשוט בווייז אפשר למצוא אותו)
מקום ממש נחמד, מרחבים גדולים ושבילים להליכה נוחה , יש מסלולי הליכה בפארק שטובל בירוק ומלווה בהמון טווסים שמסתובבים חופשי אבל לא מזיקים (רק צריך לשמור על האוכל שהם לא ייקחו...) וגם שם יש אגם וסוג של פינת חי נחמדה (מרחב יחסית גדול אבל יש מגוון מצומצם של חיות)
מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)
ואני ככ חוששת…
קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית
מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי
אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול
איך אסתדר עם לנקות אותו?
ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?
ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')
אני מאוד נקייה
ואם יש דברים שלא יירדו?
ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?
ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…
איך הסתדרת אחרת 🤣
אין כמו בית שלך, גדול ומרווח
תסדרי אותו איך שנוח לך.
תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל
עכשיו זה החיים האמיתיים 😉
נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום
כי את עדיין קרובה להורים
אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר
בהצלחה ובשעה טובה
אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות
ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".
ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר
והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..
ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו
יהיה בסדר♥️ לאט לאט
כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…
ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי
היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון
והכל הגעיל אותי כל כך
אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש
והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה
כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא
מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה
עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄
פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖
וניקיתי!!!
עם ספוג פלא
עם סבון
עם גל אורנים
פשוט בררררר
אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.
גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק
אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.
והכי הרבה תביאי שוב מנקה.
צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה
כמוני🤣
הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...
ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.
אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה
אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר
אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית
בהצלחה🫶
איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.
סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.
הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅
וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.
בפרטים הקטנים
עציצים
מנורות
ידיות לארונות
שטיח
ווילונות
ואז מרגישים בבית
עברנו,
ברוך ה'
ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'
ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו
עדיין התקלחתי עם כפכפים😅
מחר ננקה שם שוב
אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…
וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה
קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.
זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה
זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..
אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...
מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.
יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.
רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.
ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.
אז כנראה זו חלודה ולא אבנית
מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?
אני??
לאאאא
מפתאוםםםם
😳😳😳
😂
מה נעשה צריך שיהיה נקי
יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח
וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.
כי זו חומצה מאכלת
בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב
יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש
אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה
זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר
חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.
אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.
למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.
ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!
הבן הגדול שלי לובש גופיה מתחת לציית, גופיה לבנה פשוטה.
הקטן יתחיל ללכת עם ציצית בתחילת השנה, כשיתחיל את הגן.
אני רוצה לקנות גם לו גופיות, אבל הן מתחילות ממידה 2, והוא במידה 12-18.
ממה שראיתי, גופיות במידות קטנות הן עם תיקתקים למטה, ולא מתאימות.
מישהי מכירה מקום שאפשר לקנות בו גופיות בלי תיקתקים במידה 12-18?
חשבתי שאפשר אולי גם גופיה שלא מיועדת ללבישה מתחת לחולצה, אלא במקום חולצה.
או אם יש למישהי רעיון אחר מתאים.
אני פחות רוצה להלביש לו ציצית בלי משהו מתחת.
הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...
אם אני לא אמצא פתרון אחר.
זה ממש יקר.
לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.
אין לי הסברבעיניי
מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)
כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.
המינוס שצריך לכבס כל יום
אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה
גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...
מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..
לק"י
למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.
אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈
הם בחדר אחד כולם אז גם איך עושים את זה?
אני אצטרך להסתיר את זה מהאחרים אחרת כולם ירצו או ימצאו תירוץ לצאת כל הזמן...
אבלאני מתחילה להרגיש שיש צורך משמעותי לזה...
וגם איךשומרים על השפיות?
כי זה השפיות שלי זה השקט שאחרי ההשכבות...
והיא לא רוצה להיות לבד בחדר של ההורים...
האמת שאצלנו זה קרה ביחד עם זה שנהיה קשה מידי להשכיב את כולם ביחד (יותר מידי אנרגיות ביחד, או מריבות וכדו'). אז אמרתי לגדולה כשאני משכיבה את הקטנים יותר אני מרשה לה לקרוא בינתיים משהו בסלון, ואחר כך היא תלך לישון. זה יצא נוח והקטנים הרגישו שהם מרוויחים כי אני משכיבה אותם ולא אותה.
אצלך נשמע שהמצב אחר.
אולי הייתי מגדירה את זה כמשהו שתלוי בגיל. מגיל 9 (תתאימי לגיל הרלוונטי) אפשר ללכת לישון בשעה x. גם כשאתם תגיעו לגיל הזה תוכלו ללכת לישון בשעה מאוחרת יותר.
אני מבינה אותך.
לפעמים הבת שלי כן מנסה לדבר איתי, ולא תמיד מתאים לי...
אבל מצד שני אין לה באמת הרבה הזדמנויות לדבר איתי לבד בלי עוד מאזינים ברקע.
אז לפעמים אני מחליטה לוותר על הזמן שלי וכן לשמוע אותה ולדבר קצת. והרבה פעמים בשלב מסוים (או כבר בהתחלה, אם אני באמת לא מסוגלת) אני מסבירה לה שאחרי יום שלם שאני בעבודה, אני צריכה עכשיו קצת שקט ומנוחה, והיא בדרך כלל מכבדת את זה.
חשבתי על משהו אחר לגמרי, מאיזה גיל הילד הולך לישון אחריכן...
פה חגיגה, יש לפחות 3-4 ילדים שבאופן קבוע בבין הזמנים ישנים אחרי שאני הולכת לישון...
ולשאלתך, אצלי מגיל 0 כל ילד הולך לישון שמתאים לו, לפעמים הקטן שעוד ישן צהריים הולך לישון לפני הגדול והכל טוב. אבל אצלנו מאז ומעולם כל ילד הולך לישון בנפרד ואני לא השכבתי אף פעם את כולם ביחד
באופן כללי הם יודעים שכל ילד מקבל את היחס שמתאים לו ואני לא צריכה לתת דין וחשבון למה כל אחד ישן בשעה אחרת
בשקט עם ספר בתנאי שמסיים לקרוא, מתאגגן והולך לישון בשעה מוסכמת. את כבר הולכת לעינייך ולא מתעסקת יותר. מרגילים את הקטנים שהגדול מתארגן אחריהם ובכלל לא נכנס איתם לחדר כשהם מתאגגנים.
מעסיקים את עצמם בשקט עד השעה 8וחצי שאז זה הזמן שהם ישנים
לי הם לא בסלון..בעבר היו בחדר עם עצמם אז פשוט קראו או שיחקו בשקט בחדר ואז הלכו לישון לבד ב8וחצי.
הם גם מתארגנים לשינה יחד עם הקטנים..פיג'מות צחצוח שיניים וכו..
כיום יש איתם עוד קטן בחדר אז הם הולכים לחדר אחר שפנוי.
הכלל אצלינו שהסלון בערב הוא של אמא ואבא
הגדול יותר הולך לישון יותר מאוחר אבל גם הוא קורא או מעסיק את עצמו
לא מעלימה את זה מהאחים הרטנים זה לא יעבוד
אבל הם יודעים שיש כזה גיל ..ואז יהיה גם להם מותר
לילדה בת 7 שצמודה לאחות מעליה
אני מדי פעם מרשה גם כדי לפרגן לה..בערך אחת לשהוע
קצת יותר מאתגר איתה כי קשה לה לשמור על שקט.. היא יכולה לצעוק-לבכות-לדבר -לצחוק בקול רם מדי לפעמים..
מחפשת משהו שיחזיק מעמד לכמה שנים.. יש דבר כזה?
מחזיק מעמד כמה שנים.
אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.
אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר
באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום
מעולה.
דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס
מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס
דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים
לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ
בס"ד
ואגב מה זה אומר חוף משפחות מבחינת צניעות וכו'?
ממש בורה בנושאים האלה... תודה!
יש חוף נפרד
ויש חוף מעורב
ויש חוף מעורב שבאים לשם הרבה דתיים אז האוירה יותר נעימה מבחינת לבוש. אי אפשר לדעת באמת מי יגיע. עניין של מזל.
את פלמחים פחות מכירה אז לא יודעת איך זה שם
מה שכן בבין הזמנים מאד נוח ללכת לחוף משפחות (אגב לרוב מדובר בחוף לא מוכרז) כי רוב המשפחות דתיות/חרדיות.
אני לוקחת איתי את הילדים בד"כ בתקופה הזו.
או לחוף באשקלון ממש מבודד.
אנחנו מגיעים מהכניסה הראשונה אחרי שפונים שמאלה מכביש 35.
וממשיכים לאורך בן גוריון עד הסוף.
יש שם חניה מאד גדולה.
זה צמוד מימין לחוף הנפרד.
זה פשוט חוף לא מוכרז וללא שירותי הצלה.
אפשר בכיף ללכת, רק כדאי מאד מאד להשאר בחוף ולא להכנס למים.
לנו למשל לא מפריע שיש כמה בנות כאלו.
מוצאים פינה לעצמנו בהרכב משפחתי.
אבל למי שמפריע אז לא קיים דבר כזה.
פעם במעיינות ובכינרת היה יותר טוב.
אגב גם בנפרד הרבה פעמים יש בגדי ים כאלו..
אם יש בנים מתבגרים הייתי נמנעת מהבילוי הזה וזהו.
אם מעניין אותך אז יש בריכות עם שעות מעורבות עם לבוש נסבל.
פעם היינו בקיבוץ עין צורים לקראת שבת וממש נהנינו להיכנס לבריכה כל המשפחה.
בפארק הפיראטים באשדוד
היו כמעט רק חרדים
אז לא היה בעיית צניעות
והיה ממש נחמד
חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון
איזה גזרה חשבת?
כאילו שאין לה שום חיתוך
אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש
או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית
בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),
וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.
חצאיות גיזרה ישרה
חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)
חולצה בפנים וחגורה
שמלות קומות
שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.
טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן
טופ מקושקש שנחתך על הבטן
טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה
יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה
בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף
נראה לכן סביר לקרוא לשתי אחיות נועה ונעמה, או שזה דומה מדי?
תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...
(רק אות אחת שונה)
כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי
(לאחת יש גם עוד שם).
לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.
נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה
מרגיש לי כן דומה מדי.
כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.
יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.
אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.
ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅
עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣
ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה
אני מתבלבלת בניהם. 🫣
(אפילו לא אותה אות מתחילה)
הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.
יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.
ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.
וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,
ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...
נועה במלרע יותר דומה לנעמה.
נועה במלעיל פחות דומה.
ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.
יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע
לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.
תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי
יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.
לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍
יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜
בכתיבה קצת אבל לא משמעותי
לי לא היה מפריע
