שמנהל את העולם.

וכן המחיר הוא כואב. והראש שהאויבים שלנו מרימים עכשיו זה נורא ורומס את הכבוד שלנו, ומי יודע מה יהיה עם מי שיישאר בשבי, ומה יהיה עם רצועת עזה..

וכן, כל המחשבות שצפות יש להן מקום.

אבל- יש פה בורא לעולם. וברגעים כאלה אני מרימה אליו עיניים ואומרת "אבא, אין לי מושג מה אתה רוצה מאיתנו ולמה אתה נותן לדבר הזה לקרות. בבקשה תשמור עלינו. והלוואי שגם תזכה אותנו לראות את הטוב שיצמח מזה"

דווקא ימח שמו חמינאי.... קראתי שהוא כתב בעברית בפייסבוק או משהו כזה שבדפי ההיסטוריה יכתב שקבוצה (ככה קרא למדינת ישראל) הרגה בעזה וכו' וכו' אבל הם לא הצליחו. וכל כך מגוחך שהוא קורא לנו קבוצה של אנשים.. ושכאילו עוד נעלם בעתיד מההיסטוריה. הוא בדיוק נוגע בנקודה. עם ישראל לא נעלם אף פעם. אימפריות קמו ונפלו לאורך ההיסטוריה ואנחנו לא.

שבכל דור דור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילינו מידם

מחלקת את ההתמודדות במלחמה הזו לשניים - מה שאני יכולה לשנות ומה שלא.

במה שאני יכולה לשנות אני עושה את המקסימום - מילואים של בעלי, דאגה לילדים שלי, תחזוק של הבית, המשך של השגרה גם כשקשה, קידום עצמי ועוד. זה הצד שלי בשביל המלחמה הזו.

במה שאני לא יכולה להשפיע - אני מאמינה.

היו המון רגעי חושך, יש המון כאב ועצב. אבל היו גם רגעים שבהם הרגשתי השגחה מלמעלה - אחרי התקיפות מאיראן, פיצוץ הזימוניות, חיסול סינוואר, נפילת סוריה.

לא הכל בשליטתנו, לא הכל אנחנו יכולים לתקן.

אז על מה שכן, אנסה כמה שאפשר.

ומה שלא, מבינה שלא הכל ידוע לי, וגם מה שנראה היום גרוע, יכול להתהפך מחר.

דבר נוסף, אני חושבת שקצת מפרידים יותר מידי בין מה שקרה ב7 לאוקטובר ובין מה שקורה אחר כך. אבל בעצם, כל המחדלים שהובילו ל7 לאוקטובר לא נגמרו אז. זה לא היה התמוטטות חד פעמית שאחריה אפשר פשוט לקום. מחדל בסדר גודל כזה ממשיך להשפיע לשנים. וכן, זה שעכשיו יש עסקה כזו, זה חלק מהמחדל של 7.10. שנה של מלחמה לא תתקן מחדלים של עשור. ומצד אחד זה עצוב מאוד ומכעיס, מצד שני זה נותן לי פרספקטיבה אחרת, כשאני לא מנסה לחשוב שאפשר לתקן הכל בבת אחת.

וזה לא אומר שכל הלחימה הייתה לשווא, עזה חרבה, טראמפ עוד מעט נשיא, לא הכל אנחנו יודעים והעסקה הזו היא לא סוף הסיפור.

יש דברים שניתן יהיה לשפוט רק במרחק של שנים. ואנחנו לגמרי לא שם, אנחנו לחלוטין בתוך הסיטואציה, ועוד לא בשלב הסקת המסקנות ההיסטוריות.

אז אני משתדלת לשהות במה שאני יכולה כרגע, לשמוח על זה שיש אפשרות לסיים את הסבל המתמשך שבו נמצאים החטופים והמשפחות שלהם.

ומה יקרה אחר כך?

א-לוהים גדול.

צריך הרבה תפילות, אמונה.

וגם, חשבון נפש, האם המנהיגים שלנו אכן ראויים לנו

יש עניין של נרטיב ותודעה.

לא משנה מה נעשה, חמאס יציג עצמו כמנצח.

זה גורם לי לכמה מחשבות:

1. ממחיש כמה הם אויבים אכזריים, שחורבן מוחלט, רעב של אוכלוסייה ו50,000 הרוגים נחשבים ניצחון בעיניהם.

2. גורם לי לתהות האם מנגד, אנחנו צריכים לא להיכנע לנרטיב שלהם. כן, יש כאן עסקה עם מחירים כואבים. אבל אולי אפשר להסתכל על נקודות האור שלנו. על הערך שלנו לחיי אדם, על העמידה המרשימה של העורף במלחמה הארוכה הזו, על מסירות הנפש, על החיילים הגיבורים ועל נקודות אור נוספות שאנחנו מביאים לעולם כעם.

3. על מה המלחמה? מי מוגדר כמנצח?

אלו שאלות פתוחות.

אבל, מלחמה היא לא רק שטח.

זו מלחמה על ערכים, על אידיאולוגיה. מי ניצח במלחמה הזו?

האם המלחמה הזו עומדת בפני עצמה? או שהיא מצטרפת למלחמות ישראל האחרות לאורך התקופות?

האם אנחנו עכשיו עומדים בפני עצמנו, או שהעמידה שלנו עכשיו היא חלק מעמידה של עם ישראל מאז יציאת מצרים?

אני מעדיפה את הסיפור הכולל. של עם שיותר ממצרים ויש לו בשורה לעולם. ויש לו קשיים ואסונות, אבל בסוף הראש מורם, כי יש לנו בשורה ויש לנו ערכים. ובעיניי, הדברים האלו לא נפגעו במלחמה הזו, אלא רק להיפך.

אלקנה,

אין פה מלחמת כאב ביננו

כולנו מדממים מכאב

המשפחות השכולות

משפחות החטופים

משפחות הנפגעות מטרור

פצועי המלחמה

השאלה היא לא למי יותר כואב ולמי צריך לתת להוביל...

כולנו כואבים

כולנו מדממים

האם בעלי שנלחם ונהרג בעזה שווה יותר או פחות משבוי ?

האם בעלי שנהרג שווה יותר או פחות מחרדי, מחילוני, משמאלני?

בשבילי, התשובה הברורה היא - שאין הבדל, ובגלל שאני אשתו של אלקנה ומכירה אותו כמו את עצמי אני מרשה לעצמי שגם מבחינתו- אין הבדל.

אין הבדל במסירות הנפש

אין הבדל ברמת הכאב

אין הבדל

אנחנו אחד.

ובמערכת השיקולים של המלחמה הזו אין מקום להשוואות של דם מול דם.

ראיתי שה'צל' כתב

מה נענה לאם, שבנה החייל נפל בעזה?

מה נאמר לילדה שאביה חטוף בעזה?

מה נספר ליתום שאמו נרצחה ע"י מחבל שישוחרר?

נענה!

שאין מקום להשוואה בין דם לדם, בין כאב לכאב.

זה לא משנה מי חרד יותר, למי כואב יותר.

הדבר היחיד שמשנה במלחמה הזו, ובעולם הזה בכלל, זה- מה יועיל כרגע לעם ישראל!

אני לא מצפה למחיאות כפיים על זה שבעלי נהרג עבור עמ"י- זה ברור מאליו שהוא ימסור את הנפש, באותה מידה שאני לא באמת כועסת או חלילה שונאת את החרדי או החילוני שלא מתגייסים. זה לא במערכת האמונות שלי.

חונכנו בציונות הדתית וה'בילט אין' שלנו זה לתרום, כמה שיותר, עבור עמ"י , לא משנה מה האחרים מסביבי עושים.

גם היום, שנה אחרי,

כשהכאב מצא לו פינה קבועה בלב ואור הזרקורים מהשכול שלנו מתחיל להתעמעם, ולקבל אפרוריות של חיים ריקיים בלי בעלי, ללא אב ילדי. גם היום, אני שמחה שאלקנה מסר את עצמו בשביל העם שלנו.

אלקנה ביקש שלא תיהיה עסקה כדי לשחרר אותו אם נחטף, ואמר גם שהניצחון המוחץ יותר חשוב מהכל . אבל הוא אמר לי עוד משהו , בשקט בלחש , בטלפון, ערב לפני שנהרג.

הוא אמר לי: גלית, את יודעת.. כשאני יוצא למלחמה, אסור לי לחשוב עליכם. אני מפסיק להיות אדם פרטי , אני של עמ"י.

הוא נשען כמובן על דברי הרמב"ם.

וגם עכשיו אלקי אני אומרת לך

אלקוש, אנחנו במלחמה

אסור לי לחשוב עליי ועל הכאב שלי

אסור לי לחשבן למי יותר כואב ?לי,שבעלי נהרג בשביל הניצחון ועכשיו אנחנו עומדים בפני חרפה עם העסקה הזו? או לאמא שמחכה לבנה החטוף כבר יותר משנה?

זה לא משנה

זה לא משנה למי יותר כואב

כי אנחנו לא במלחמה ביננו

לי כואב עליה

לה כואב עלי

ושתינו מדממות מכאב

הדבר היחיד שחשוב כרגע זה לצאת מהפרטיות שלי, שלה, ולהסתכל על טובת עם ישראל בלבד.

לחשוב עם שכל קר

מה יועיל לעם ישראל

מה ייקח אותו קדימה ומה ידרדר אותנו אחורה חלילה?

אבל אתה יודע אלקי

אני לא באמת צריכה לפחד, ולבכות ולכאוב את העסקה הזו שנראית כזו נוראה.

יש מנהיג לבירה

ובאותה מידה שכשאתה נהרגת לא התעסקתי בכעס ונקמה אלא בהבנה שכך גזר אבא, ושאני מקבלת את הדין ומודה על הטוב הקיים

כך גם עכשיו

אני נגד העסקה

אעשה כל מה שביכולתי כדי שעם ישראל לא ייפגע

אבל אם כך גזרת

אז כך גזרת

אני אשפיל מבט

אוריד דמעות

ואקבל את הדין.

כי אתה אבא אוהב ואתה יודע מה אתה עושה.

ונחנו מה?

בנייך , הקטנים, האהובים, שיודעים רק דבר אחד-

שמצווה עלינו להשתדל בעולם הזה, ואחרי שעשינו כל מה שיכולנו יש מקום שבו אנחנו סומכים ונשענים עלייך. ומה שתגזור עלינו לאחר כל ההשתדלות- נגיד אמן.

אבל שלא יהיה ספק, אפילו חרב חדה עומדת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים

אבא, החרב הזו חדה

היא כבר מגרדת לי את הצוואר

ואני מתחילה לדמם

בבקשה תושיע אותנו. תציל אותנו מלעשות טעויות שיעלו לנו בעוד דם יקר.

בבקשה.

גלית ויזל.

היא על השגחת הקב"ה על ברואיו ובפרט על עמו

על פעמי הגאולה

על גאולה בכללי

ועושה הפרדה בין זה לבין

מדינה

כי מבחינת המדינה אין לי שום ציפיות

מעדיפה להתבונן מהצד ולראות איך המהלכים

נבנים וייבנו...

הדעה שלי לא באמת תשנה משהו גם ככה.

מעלה פה משהו שקראתי שמתייחס בדיוק לשאלה שלך.

ותודה לכל מי שהגיעה, כל תגובה מוסיפה ונותנת כוח.

*התייחסות ל'עסקת החטופים'* / אודי בן חמו

סוללים דרך | בונים חירות תודעתית

להצטרפות לקבוצה:

סוללים דרך - מס׳ 14

פרטי העסקה כפי שהתפרסמו הערב הם נוראיים.

כל סעיף וסעיף חמור ורע יותר מקודמו.

תחושת אויר שיצא מהמפרשים. המפרש הפרטי והלאומי גם יחד. *האירוע הזה מבטא השפלה לאומית וכל מי שיש לו רגשות לאומיים בריאים חש כעת כאב, צער גדול ותחושת הלם מוחלט.*

"אין בשר המת מרגיש באיזמל"- התחושות הכואבות הללו מעידות על בריאות.

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק".

לכתוב כעת דברים מנחמים נראה קצת חסר טקט.

רבים חשים את צער האומה המשתלט ויתכן ועדיף כעת פשוט לדום. אומה היא לא אוסף של פרטים.

ובכל זאת, ראוי לומר את הדברים הבאים:

א. *מהיכן הגיעה התפנית הדרמטית הזאת לאחר עמידה איתנה מעל שנה של ראש הממשלה?* ניכר שמדובר בהורדת נתניהו על הברכיים בכוח על ידי טראמפ וכפייתו לקבל את התנאים אחרת שערי הגיהנום יפתחו על ישראל, לא על החמאס. כואב.

ב. האם לא ראוי שבשעה קשה כזו יעמוד ראש הממשלה על רגליו ולא יוותר ויהי מה? אכן. לגמרי.

אבל לנו קל לומר זאת. האחריות לא עלינו ומה שעומד מאחורי הקלעים לא ידוע לנו.

אז מה, נשתוק? לא. ראוי למחות ולבקר. אך לא לאבד את הראש ולא ראוי לבזות ולהשפיל.

ראש הממשלה עמד בגבורה רבה למשך זמן רב וכעת כאשר ביצע כזו תפנית, צער רב ראוי שיהיה גם כלפיו, ובעיקר תפילה.

ג. *בחייו של אדם ובחייה של אומה ישנם רגעים קשים*. אך יתכן (ויתכן גם שלא) ובפרספקטיבה רחבה, הדברים עוד ייראו אחרת.

לכן אם השלב הזה ב'עסקה' עומד בפני עצמו, תהיה זו חרפה, כישלון, הפסד צורב ועוד.

אך אם במבחן הזמן, לאחר 42 יום, נחזור להילחם בעוצמה רבה יותר עד להשלמת כל מטרות המלחמה, אז הכל יכול עוד להיראות אחרת, גם הצעד הנוכחי.

אבל לא כעת. כעת מאכזב וכואב מאוד.

ד. אני זורק פה השערה הלקוחה ממוחי הקודח, אין לה שום ביסוס: דמיינו מציאות שלאחר כניסת טראמפ כנשיא, מפוטרים הרמטכ"ל והיועמ"שית, הצבא עובר שינוי דרסטי בדרך הפעולה שלו, אמברגו נשק מוסר ו'סיוע הומניטרי' נחלש, מבוצעת תקיפה באיראן וכל המרחב סביבנו מעוצב אחרת.

אמנם במציאות אידיאלית המחיר הינו גדול מדי, ולצעד הנוכחי כלל לא היה מקום, אך החיים יותר מורכבים. ימים יגידו.

ה. *הרמטכ"ל לא הביא תוצאות*. במבט לאחור, כעת ניתן רק לכאוב ולהתאכזב מהתוצאות החסרות והבלתי מספקות של צה"ל בזמן שעמד לרשותו לפעול. למרות גבורת הכוחות ומסירות נפשם של הלוחמים.

*אני מניח שגם חוסר היעילות בפעולה הצבאית שאינה כובשת שטח לא מסייעת לעמידה הנחושה של נתניהו.*

*ראוי לנצל את השעה ואת פרק הזמן הזה כדי לשדד את המערכות ואת עולם הרעיונות*, למרות שדברים כאלו לא משתנים ביום אחד. יתכן ודווקא בגלל העת הזאת, נזכה ל'קפיצת דרך תודעתית'.

וכדאי לזכור, כל מלחמה נתונה בתוך סרגל זמנים קשה ולא אין-סופי.

ו. *"אז מה, הכל היה לשווא?" חס ושלום.* כמו טעויות בלתי נמנעות של הורים, טעויות של משקיעים, ולהבדיל, כמו טעויות וצעדים של מפקדים עליהם נפלו לוחמים. האדם והאומה מבצעים את כל מה שהם יכולים לעשות וזה ממש לא מושלם, ממש חסר ומסתבר כלא מספק. אך זה לא היה לשווא. *האמירה הזו מיותרת ופוצעת. ובעיקר לא נכונה. ככה החיים נראים*. נחזור מחוזקים ולמודי ניסיון בסיבוב הבא. למרות המחיר. ימים יגידו.

ז. בעוד ימים מספר נצפה בבני עוולה רוצחים, עולזים ושמחים, והתמונות יהיו כואבות עוד יותר. אך הקרב הזה לא נגמר, המסע עוד ארוך. יהיו בו עוד עליות ומורדות. כתבנו זאת מיד כשנפתחה המלחמה.

ואחרי הכל תמיד כדאי לזכור שהמניה הכי בטוחה להשקעה היא עם ישראל. יש ירידות מידי פעם ואפילו התרסקויות, אמנם בחשבון הגדול המניה ממשיכה לעלות. אבל כעת נכאב.

*"לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת".*

*'סוללים דרך'*

ההקשר של העסקה ככזו שנועדה לשחרור חטופים.

זאת אומרת, יכול להיות שיש כאן סעיפים שאני יכולה להזדהות איתם.

אבל איך אפשר לתת הסבר או נחמה בלי להתייחס בכלל לזה שהעסקה הזו נועדה לשחרר חטופים, אחים שלנו, שסובלים סבל בלתי אפשרי כבר מעל שנה.

אפשר לכאוב את המחיר, ועדיין להיות מסוגלים להתייחס גם למטרה של העסקה.

המטרה היא לא כניעה. המטרה היא להחזיר אנשים הביתה. הביתה.

לגאול אותם מאונס, ורעב, והתעללות מכוונת. זה משהו שכבר שכחנו?

ומאוד התחברתי לדברים שכתבת קודם.

תודה ששיתפת אותנו...

הרב יוני, אני כותב לך עכשיו בארבע לפנות בוקר. פשוט לא מצליח להירדם.

הלב שלי קרוע ושבור לרסיסים. ישבתי אתמול מול החדשות והחזקתי את הראש בהלם מוחלט. תסכול! זעם! בושה! השפלה!

איך קורה ששוב אנחנו נופלים בפח הזה, נכנעים לארגון טרור וחותמים על עסקה עם השטן?!

איך אנחנו בוגדים בכל אותם לוחמים גיבורים שמסרו את נפשם בסמטאות עזה, באלו שאיבדו שם ידיים ורגליים ונלחמו במסירות נפש כדי להכריע את הארגון הפלשתינאצי הרצחני הזה?!

ועכשיו אנחנו לא רק חותמים על עסקה שתוציא אותו מנצח ותשחרר מהכלא 1300 רוצחים שרק יחפשו איך לשחוט עוד יהודים, אלא גם נסוגים מכל השטחים ששחררנו בדם יקר. כל אותם אזורים אסטרטגיים שטיהרנו ממחבלים במשך חודשים ארוכים - עכשיו יחזרו לידיהם כלעג לכל הקורבנות שהקרבנו.

תבין, אני עשיתי 213 ימי מילואים השנה! ואני אומר לך בכנות - כשפעם הבאה המפקד יתקשר, אני לא יודע מה אגיד לו...

אני מסתכל בחדשות ושומע את צהלות השמחה של השדרנים, ויש לי גם לא מעט חברים בעבודה שבעיניהם זה יום חג, והלב שלי בוכה על רוב החטופים שהופקרו מאחור ועל מפלצת הרוע שתמשיך לשלוט בעזה. הרי ברור שנשלם על השמחה הזו בריבית דריבית, בדם של הנרצחים הבאים...

יניב

*************************

יניב היקר,

אני חש את הכאב העמוק שבמילים שלך. הן כתובות בדם ליבך, ואני מבין את התסכול והזעם.

ראשית, בוא נדבר על השמחה שאתה רואה סביבך. כן, השחרור הסיטונאי של מחבלים שדם יהודי על ידיהם הוא בלתי נתפס, אבל שוב מתברר שהלב היהודי הרחום פשוט לא מסוגל לעמוד מנגד כשיהודים נמצאים בשבי אכזרי. זו אולי טעות איומה, אבל זו טעות שרק יהודים עושים - מתוך ערבות הדדית עמוקה ורצון בלתי נשלט לחלץ אח או אחות ממצוקה. וברגע הזה אנחנו גם שמחים על אחינו ואחיותינו שייצאו מהגהינום וישובו לביתם.

אבל בוא נדבר על השאלה שמטרידה אותך - האם כל המאמצים והקורבנות היו לשווא?

חלילה וחס! תסתכל על התמונה הגדולה: בזכות הלחימה האמיצה והקורבנות האדירים, מצבנו היום שונה לחלוטין ממה שהיה לפני שנה וחצי. טבעת החנק סביב ישראל הוסרה. החיזבאללה הוכה קשות, מנהיגו חוסל, והוא זה שהתחנן להפסקת אש. סוריה, אויבתנו המרה, קרסה ואנחנו שולטים בנקודות אסטרטגיות בשטחה. ואיראן? ספגה מבוכה איומה כשתקפה אותנו ונכשלה, וכשהחזרנו לה, פשוט בלעה את הצפרדע.

ועוד דבר חשוב - בעוד 4 ימים מתחלף הממשל בוושינגטון. כל הסימנים מראים שהממשל הבא יהיה הרבה יותר תומך בישראל ותקיף הרבה יותר כנגד ציר הרשע. אולי דווקא אז ייפתח חלון הזדמנויות חדש למיגור סופי של איום הטרור והגרעין האיראני.

לגבי החמאס - תן להם להכריז על ניצחון כמה שירצו. זו המסורת שלהם, להכריז על ניצחון אחרי כל תבוסה. כך הקפידו לעשות כל מדינות ערב ב-76 השנים האחרונות אחרי שהפסידו בכל המערכות נגדנו. מה שברור הוא שהעובדות בשטח מדברות בעד עצמן:

עזה הפכה לעיי חורבות, שדרת הפיקוד הבכיר שלהם, כולל סינוואר ודף, הפכה לאבק, רוב יכולות הטילים והמנהרות נוטרלו. התושבים שם יודעים את האמת - הם חוו נכבה שנייה ורובם, אם רק תהיה להם האפשרות להגר מכאן לסודן או לתימן, יקפצו על ההזדמנות.

ולגבי המילואים - אני מבין ללבך. 213 ימים זה נתון מדהים שמעיד על מסירות נפש אדירה. אבל בוא נזכור - אנחנו לא עובדים אצל אף אחד, לא אצל ראש הממשלה ולא אצל הרמטכ"ל. אנחנו עובדים אצל ריבונו של עולם, שמראה לנו ניסים ונפלאות של מדינה פורחת ועולה, למרות הנפילות שבדרך. חֲשׁוֹב על זה - בשואה נרצחו פי 4,000 יהודים ממה שהיה ב-7.10. מה סיבת ההבדל? אז היינו חסרי אונים בגלות, היום יש לנו מדינה וצבא משלנו, עם חיילים גיבורים כמוך ואתה זוכה לקיים מצווה יקרת ערך של הגנה על עם ישראל ומלחמה ברשע.

ומה יהיה בסוף, אתה שואל? ובכן, יקירי, זו דווקא השאלה הקלה. הסוף יהיה טוב כי "אֲדֹנָי דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם. השאלה היחידה היא כמה מפותלת תהיה הדרך. אל תראה את העסקה הזו כסוף הסיפור. במזרח התיכון ההפכפך הזה, מי יודע? אולי דווקא אחרי השלב הראשון נצא למערכה חדשה, מתוקנת, כזו שתוביל להכרעה אמיתית.

וכמו שאמר לי אתמול חבר חכם: המניה הכי בטוחה להשקעה היא עם ישראל. נכון, יש ירידות ולפעמים אפילו התרסקויות, אבל בחשבון הסופי - המניה תמיד עולה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שבמאבק של האור מול החושך, של פרעה, המן, היטלר ועד סינוואר - הטוב תמיד מנצח. כי הנצח חזק מהרשע.

.

עם ישראל חי!

בשורות טובות

יוני לביא

נ.ב אהבתם? אל תשמרו לעצמכם! העבירו הלאה

אין מצברוח 

אין לי איך להשפיע או לשנות משהו

והמצב כל כך כל כך מורכב

זה רק להתפלל

באמת זה מרגיש שרק הגאולה זה פתרון כרגע

אם יש משהו שלמדנו מהשנה וחצי המטורפות האלו, זה שאנחנו לא מבינים כלום.

שלטון אסד נפל תוך שבועיים, איראן חלשה, רוסיה נטשה אותה,

אין משהו שמסובך מדי בשביל ה'.

מה שצריך לקרות יקרה.

מסירות נפש כרוכה גם בענווה כלפי שמיא.

גם אברהם אבינו לא הבין בעת העקידה איך מיצחק יקרא לו זרע, אם הציווי הוא לעקוד את יצחק על המזבח. גם מבחינתו כל 9 הניסיונות הקודמים היו לשווא אם ככה זה הולך להיגמר.

זה בדיוק הניסיון. איפה שנגמר השכל שמה מתחילה האמונה.

שנזכה לראות את הטובה שתצמח לנו מכל מהלך, ושנדע לא לחזור על טעויות העבר.

בע"ה הרבה תפילות על יועציו ושרינו. שהכל יתגלגל לטובה בע"ה ונראה גאולה מוחשית.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡