אני יודעת שאין הרבה מה לומר
אבל בא לי להתחזק
מרגיהש כזה משהו מפונצ'ר
ולא מבין כל זה וכל המסירות נפש..עבור מה?
לא באה לעורר ויכוח.
והאמת אין מה לשכנע...החגיגות בכפרים ליד מבחינתי אומרות הכל.
רק רוצה להתחזק באמון פנימי
ולהבין גם למה ואיך מוצאים כח לשלוח את בעלי לסבב הבא כשבמילא הכל מסתכם בכניעה ורפיסות
למה שיסתכן אם במילא הכל חוזר לקדמותו?
שה לא שהוא לא ילך או שהוא שואל אותי תכלס..
אבל לי אין מוטיבציה לכלום ככה
שמנהל את העולם.
וכן המחיר הוא כואב. והראש שהאויבים שלנו מרימים עכשיו זה נורא ורומס את הכבוד שלנו, ומי יודע מה יהיה עם מי שיישאר בשבי, ומה יהיה עם רצועת עזה..
וכן, כל המחשבות שצפות יש להן מקום.
אבל- יש פה בורא לעולם. וברגעים כאלה אני מרימה אליו עיניים ואומרת "אבא, אין לי מושג מה אתה רוצה מאיתנו ולמה אתה נותן לדבר הזה לקרות. בבקשה תשמור עלינו. והלוואי שגם תזכה אותנו לראות את הטוב שיצמח מזה"
דווקא ימח שמו חמינאי.... קראתי שהוא כתב בעברית בפייסבוק או משהו כזה שבדפי ההיסטוריה יכתב שקבוצה (ככה קרא למדינת ישראל) הרגה בעזה וכו' וכו' אבל הם לא הצליחו. וכל כך מגוחך שהוא קורא לנו קבוצה של אנשים.. ושכאילו עוד נעלם בעתיד מההיסטוריה. הוא בדיוק נוגע בנקודה. עם ישראל לא נעלם אף פעם. אימפריות קמו ונפלו לאורך ההיסטוריה ואנחנו לא.
שבכל דור דור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילינו מידם
מחלקת את ההתמודדות במלחמה הזו לשניים - מה שאני יכולה לשנות ומה שלא.
במה שאני יכולה לשנות אני עושה את המקסימום - מילואים של בעלי, דאגה לילדים שלי, תחזוק של הבית, המשך של השגרה גם כשקשה, קידום עצמי ועוד. זה הצד שלי בשביל המלחמה הזו.
במה שאני לא יכולה להשפיע - אני מאמינה.
היו המון רגעי חושך, יש המון כאב ועצב. אבל היו גם רגעים שבהם הרגשתי השגחה מלמעלה - אחרי התקיפות מאיראן, פיצוץ הזימוניות, חיסול סינוואר, נפילת סוריה.
לא הכל בשליטתנו, לא הכל אנחנו יכולים לתקן.
אז על מה שכן, אנסה כמה שאפשר.
ומה שלא, מבינה שלא הכל ידוע לי, וגם מה שנראה היום גרוע, יכול להתהפך מחר.
דבר נוסף, אני חושבת שקצת מפרידים יותר מידי בין מה שקרה ב7 לאוקטובר ובין מה שקורה אחר כך. אבל בעצם, כל המחדלים שהובילו ל7 לאוקטובר לא נגמרו אז. זה לא היה התמוטטות חד פעמית שאחריה אפשר פשוט לקום. מחדל בסדר גודל כזה ממשיך להשפיע לשנים. וכן, זה שעכשיו יש עסקה כזו, זה חלק מהמחדל של 7.10. שנה של מלחמה לא תתקן מחדלים של עשור. ומצד אחד זה עצוב מאוד ומכעיס, מצד שני זה נותן לי פרספקטיבה אחרת, כשאני לא מנסה לחשוב שאפשר לתקן הכל בבת אחת.
וזה לא אומר שכל הלחימה הייתה לשווא, עזה חרבה, טראמפ עוד מעט נשיא, לא הכל אנחנו יודעים והעסקה הזו היא לא סוף הסיפור.
יש דברים שניתן יהיה לשפוט רק במרחק של שנים. ואנחנו לגמרי לא שם, אנחנו לחלוטין בתוך הסיטואציה, ועוד לא בשלב הסקת המסקנות ההיסטוריות.
אז אני משתדלת לשהות במה שאני יכולה כרגע, לשמוח על זה שיש אפשרות לסיים את הסבל המתמשך שבו נמצאים החטופים והמשפחות שלהם.
ומה יקרה אחר כך?
א-לוהים גדול.
צריך הרבה תפילות, אמונה.
וגם, חשבון נפש, האם המנהיגים שלנו אכן ראויים לנו
יש עניין של נרטיב ותודעה.
לא משנה מה נעשה, חמאס יציג עצמו כמנצח.
זה גורם לי לכמה מחשבות:
1. ממחיש כמה הם אויבים אכזריים, שחורבן מוחלט, רעב של אוכלוסייה ו50,000 הרוגים נחשבים ניצחון בעיניהם.
2. גורם לי לתהות האם מנגד, אנחנו צריכים לא להיכנע לנרטיב שלהם. כן, יש כאן עסקה עם מחירים כואבים. אבל אולי אפשר להסתכל על נקודות האור שלנו. על הערך שלנו לחיי אדם, על העמידה המרשימה של העורף במלחמה הארוכה הזו, על מסירות הנפש, על החיילים הגיבורים ועל נקודות אור נוספות שאנחנו מביאים לעולם כעם.
3. על מה המלחמה? מי מוגדר כמנצח?
אלו שאלות פתוחות.
אבל, מלחמה היא לא רק שטח.
זו מלחמה על ערכים, על אידיאולוגיה. מי ניצח במלחמה הזו?
האם המלחמה הזו עומדת בפני עצמה? או שהיא מצטרפת למלחמות ישראל האחרות לאורך התקופות?
האם אנחנו עכשיו עומדים בפני עצמנו, או שהעמידה שלנו עכשיו היא חלק מעמידה של עם ישראל מאז יציאת מצרים?
אני מעדיפה את הסיפור הכולל. של עם שיותר ממצרים ויש לו בשורה לעולם. ויש לו קשיים ואסונות, אבל בסוף הראש מורם, כי יש לנו בשורה ויש לנו ערכים. ובעיניי, הדברים האלו לא נפגעו במלחמה הזו, אלא רק להיפך.
אלקנה,
אין פה מלחמת כאב ביננו
כולנו מדממים מכאב
המשפחות השכולות
משפחות החטופים
משפחות הנפגעות מטרור
פצועי המלחמה
השאלה היא לא למי יותר כואב ולמי צריך לתת להוביל...
כולנו כואבים
כולנו מדממים
האם בעלי שנלחם ונהרג בעזה שווה יותר או פחות משבוי ?
האם בעלי שנהרג שווה יותר או פחות מחרדי, מחילוני, משמאלני?
בשבילי, התשובה הברורה היא - שאין הבדל, ובגלל שאני אשתו של אלקנה ומכירה אותו כמו את עצמי אני מרשה לעצמי שגם מבחינתו- אין הבדל.
אין הבדל במסירות הנפש
אין הבדל ברמת הכאב
אין הבדל
אנחנו אחד.
ובמערכת השיקולים של המלחמה הזו אין מקום להשוואות של דם מול דם.
ראיתי שה'צל' כתב
מה נענה לאם, שבנה החייל נפל בעזה?
מה נאמר לילדה שאביה חטוף בעזה?
מה נספר ליתום שאמו נרצחה ע"י מחבל שישוחרר?
נענה!
שאין מקום להשוואה בין דם לדם, בין כאב לכאב.
זה לא משנה מי חרד יותר, למי כואב יותר.
הדבר היחיד שמשנה במלחמה הזו, ובעולם הזה בכלל, זה- מה יועיל כרגע לעם ישראל!
אני לא מצפה למחיאות כפיים על זה שבעלי נהרג עבור עמ"י- זה ברור מאליו שהוא ימסור את הנפש, באותה מידה שאני לא באמת כועסת או חלילה שונאת את החרדי או החילוני שלא מתגייסים. זה לא במערכת האמונות שלי.
חונכנו בציונות הדתית וה'בילט אין' שלנו זה לתרום, כמה שיותר, עבור עמ"י , לא משנה מה האחרים מסביבי עושים.
גם היום, שנה אחרי,
כשהכאב מצא לו פינה קבועה בלב ואור הזרקורים מהשכול שלנו מתחיל להתעמעם, ולקבל אפרוריות של חיים ריקיים בלי בעלי, ללא אב ילדי. גם היום, אני שמחה שאלקנה מסר את עצמו בשביל העם שלנו.
אלקנה ביקש שלא תיהיה עסקה כדי לשחרר אותו אם נחטף, ואמר גם שהניצחון המוחץ יותר חשוב מהכל . אבל הוא אמר לי עוד משהו , בשקט בלחש , בטלפון, ערב לפני שנהרג.
הוא אמר לי: גלית, את יודעת.. כשאני יוצא למלחמה, אסור לי לחשוב עליכם. אני מפסיק להיות אדם פרטי , אני של עמ"י.
הוא נשען כמובן על דברי הרמב"ם.
וגם עכשיו אלקי אני אומרת לך
אלקוש, אנחנו במלחמה
אסור לי לחשוב עליי ועל הכאב שלי
אסור לי לחשבן למי יותר כואב ?לי,שבעלי נהרג בשביל הניצחון ועכשיו אנחנו עומדים בפני חרפה עם העסקה הזו? או לאמא שמחכה לבנה החטוף כבר יותר משנה?
זה לא משנה
זה לא משנה למי יותר כואב
כי אנחנו לא במלחמה ביננו
לי כואב עליה
לה כואב עלי
ושתינו מדממות מכאב
הדבר היחיד שחשוב כרגע זה לצאת מהפרטיות שלי, שלה, ולהסתכל על טובת עם ישראל בלבד.
לחשוב עם שכל קר
מה יועיל לעם ישראל
מה ייקח אותו קדימה ומה ידרדר אותנו אחורה חלילה?
אבל אתה יודע אלקי
אני לא באמת צריכה לפחד, ולבכות ולכאוב את העסקה הזו שנראית כזו נוראה.
יש מנהיג לבירה
ובאותה מידה שכשאתה נהרגת לא התעסקתי בכעס ונקמה אלא בהבנה שכך גזר אבא, ושאני מקבלת את הדין ומודה על הטוב הקיים
כך גם עכשיו
אני נגד העסקה
אעשה כל מה שביכולתי כדי שעם ישראל לא ייפגע
אבל אם כך גזרת
אז כך גזרת
אני אשפיל מבט
אוריד דמעות
ואקבל את הדין.
כי אתה אבא אוהב ואתה יודע מה אתה עושה.
ונחנו מה?
בנייך , הקטנים, האהובים, שיודעים רק דבר אחד-
שמצווה עלינו להשתדל בעולם הזה, ואחרי שעשינו כל מה שיכולנו יש מקום שבו אנחנו סומכים ונשענים עלייך. ומה שתגזור עלינו לאחר כל ההשתדלות- נגיד אמן.
אבל שלא יהיה ספק, אפילו חרב חדה עומדת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים
אבא, החרב הזו חדה
היא כבר מגרדת לי את הצוואר
ואני מתחילה לדמם
בבקשה תושיע אותנו. תציל אותנו מלעשות טעויות שיעלו לנו בעוד דם יקר.
בבקשה.
גלית ויזל.
היא על השגחת הקב"ה על ברואיו ובפרט על עמו
על פעמי הגאולה
על גאולה בכללי
ועושה הפרדה בין זה לבין
מדינה
כי מבחינת המדינה אין לי שום ציפיות
מעדיפה להתבונן מהצד ולראות איך המהלכים
נבנים וייבנו...
הדעה שלי לא באמת תשנה משהו גם ככה.
מעלה פה משהו שקראתי שמתייחס בדיוק לשאלה שלך.
ותודה לכל מי שהגיעה, כל תגובה מוסיפה ונותנת כוח.
*התייחסות ל'עסקת החטופים'* / אודי בן חמו
סוללים דרך | בונים חירות תודעתית
להצטרפות לקבוצה:
פרטי העסקה כפי שהתפרסמו הערב הם נוראיים.
כל סעיף וסעיף חמור ורע יותר מקודמו.
תחושת אויר שיצא מהמפרשים. המפרש הפרטי והלאומי גם יחד. *האירוע הזה מבטא השפלה לאומית וכל מי שיש לו רגשות לאומיים בריאים חש כעת כאב, צער גדול ותחושת הלם מוחלט.*
"אין בשר המת מרגיש באיזמל"- התחושות הכואבות הללו מעידות על בריאות.
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק".
לכתוב כעת דברים מנחמים נראה קצת חסר טקט.
רבים חשים את צער האומה המשתלט ויתכן ועדיף כעת פשוט לדום. אומה היא לא אוסף של פרטים.
ובכל זאת, ראוי לומר את הדברים הבאים:
א. *מהיכן הגיעה התפנית הדרמטית הזאת לאחר עמידה איתנה מעל שנה של ראש הממשלה?* ניכר שמדובר בהורדת נתניהו על הברכיים בכוח על ידי טראמפ וכפייתו לקבל את התנאים אחרת שערי הגיהנום יפתחו על ישראל, לא על החמאס. כואב.
ב. האם לא ראוי שבשעה קשה כזו יעמוד ראש הממשלה על רגליו ולא יוותר ויהי מה? אכן. לגמרי.
אבל לנו קל לומר זאת. האחריות לא עלינו ומה שעומד מאחורי הקלעים לא ידוע לנו.
אז מה, נשתוק? לא. ראוי למחות ולבקר. אך לא לאבד את הראש ולא ראוי לבזות ולהשפיל.
ראש הממשלה עמד בגבורה רבה למשך זמן רב וכעת כאשר ביצע כזו תפנית, צער רב ראוי שיהיה גם כלפיו, ובעיקר תפילה.
ג. *בחייו של אדם ובחייה של אומה ישנם רגעים קשים*. אך יתכן (ויתכן גם שלא) ובפרספקטיבה רחבה, הדברים עוד ייראו אחרת.
לכן אם השלב הזה ב'עסקה' עומד בפני עצמו, תהיה זו חרפה, כישלון, הפסד צורב ועוד.
אך אם במבחן הזמן, לאחר 42 יום, נחזור להילחם בעוצמה רבה יותר עד להשלמת כל מטרות המלחמה, אז הכל יכול עוד להיראות אחרת, גם הצעד הנוכחי.
אבל לא כעת. כעת מאכזב וכואב מאוד.
ד. אני זורק פה השערה הלקוחה ממוחי הקודח, אין לה שום ביסוס: דמיינו מציאות שלאחר כניסת טראמפ כנשיא, מפוטרים הרמטכ"ל והיועמ"שית, הצבא עובר שינוי דרסטי בדרך הפעולה שלו, אמברגו נשק מוסר ו'סיוע הומניטרי' נחלש, מבוצעת תקיפה באיראן וכל המרחב סביבנו מעוצב אחרת.
אמנם במציאות אידיאלית המחיר הינו גדול מדי, ולצעד הנוכחי כלל לא היה מקום, אך החיים יותר מורכבים. ימים יגידו.
ה. *הרמטכ"ל לא הביא תוצאות*. במבט לאחור, כעת ניתן רק לכאוב ולהתאכזב מהתוצאות החסרות והבלתי מספקות של צה"ל בזמן שעמד לרשותו לפעול. למרות גבורת הכוחות ומסירות נפשם של הלוחמים.
*אני מניח שגם חוסר היעילות בפעולה הצבאית שאינה כובשת שטח לא מסייעת לעמידה הנחושה של נתניהו.*
*ראוי לנצל את השעה ואת פרק הזמן הזה כדי לשדד את המערכות ואת עולם הרעיונות*, למרות שדברים כאלו לא משתנים ביום אחד. יתכן ודווקא בגלל העת הזאת, נזכה ל'קפיצת דרך תודעתית'.
וכדאי לזכור, כל מלחמה נתונה בתוך סרגל זמנים קשה ולא אין-סופי.
ו. *"אז מה, הכל היה לשווא?" חס ושלום.* כמו טעויות בלתי נמנעות של הורים, טעויות של משקיעים, ולהבדיל, כמו טעויות וצעדים של מפקדים עליהם נפלו לוחמים. האדם והאומה מבצעים את כל מה שהם יכולים לעשות וזה ממש לא מושלם, ממש חסר ומסתבר כלא מספק. אך זה לא היה לשווא. *האמירה הזו מיותרת ופוצעת. ובעיקר לא נכונה. ככה החיים נראים*. נחזור מחוזקים ולמודי ניסיון בסיבוב הבא. למרות המחיר. ימים יגידו.
ז. בעוד ימים מספר נצפה בבני עוולה רוצחים, עולזים ושמחים, והתמונות יהיו כואבות עוד יותר. אך הקרב הזה לא נגמר, המסע עוד ארוך. יהיו בו עוד עליות ומורדות. כתבנו זאת מיד כשנפתחה המלחמה.
ואחרי הכל תמיד כדאי לזכור שהמניה הכי בטוחה להשקעה היא עם ישראל. יש ירידות מידי פעם ואפילו התרסקויות, אמנם בחשבון הגדול המניה ממשיכה לעלות. אבל כעת נכאב.
*"לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת".*
*'סוללים דרך'*
ההקשר של העסקה ככזו שנועדה לשחרור חטופים.
זאת אומרת, יכול להיות שיש כאן סעיפים שאני יכולה להזדהות איתם.
אבל איך אפשר לתת הסבר או נחמה בלי להתייחס בכלל לזה שהעסקה הזו נועדה לשחרר חטופים, אחים שלנו, שסובלים סבל בלתי אפשרי כבר מעל שנה.
אפשר לכאוב את המחיר, ועדיין להיות מסוגלים להתייחס גם למטרה של העסקה.
המטרה היא לא כניעה. המטרה היא להחזיר אנשים הביתה. הביתה.
לגאול אותם מאונס, ורעב, והתעללות מכוונת. זה משהו שכבר שכחנו?
ומאוד התחברתי לדברים שכתבת קודם.
תודה ששיתפת אותנו...
הרב יוני, אני כותב לך עכשיו בארבע לפנות בוקר. פשוט לא מצליח להירדם.
הלב שלי קרוע ושבור לרסיסים. ישבתי אתמול מול החדשות והחזקתי את הראש בהלם מוחלט. תסכול! זעם! בושה! השפלה!
איך קורה ששוב אנחנו נופלים בפח הזה, נכנעים לארגון טרור וחותמים על עסקה עם השטן?!
איך אנחנו בוגדים בכל אותם לוחמים גיבורים שמסרו את נפשם בסמטאות עזה, באלו שאיבדו שם ידיים ורגליים ונלחמו במסירות נפש כדי להכריע את הארגון הפלשתינאצי הרצחני הזה?!
ועכשיו אנחנו לא רק חותמים על עסקה שתוציא אותו מנצח ותשחרר מהכלא 1300 רוצחים שרק יחפשו איך לשחוט עוד יהודים, אלא גם נסוגים מכל השטחים ששחררנו בדם יקר. כל אותם אזורים אסטרטגיים שטיהרנו ממחבלים במשך חודשים ארוכים - עכשיו יחזרו לידיהם כלעג לכל הקורבנות שהקרבנו.
תבין, אני עשיתי 213 ימי מילואים השנה! ואני אומר לך בכנות - כשפעם הבאה המפקד יתקשר, אני לא יודע מה אגיד לו...
אני מסתכל בחדשות ושומע את צהלות השמחה של השדרנים, ויש לי גם לא מעט חברים בעבודה שבעיניהם זה יום חג, והלב שלי בוכה על רוב החטופים שהופקרו מאחור ועל מפלצת הרוע שתמשיך לשלוט בעזה. הרי ברור שנשלם על השמחה הזו בריבית דריבית, בדם של הנרצחים הבאים...
יניב
*************************
יניב היקר,
אני חש את הכאב העמוק שבמילים שלך. הן כתובות בדם ליבך, ואני מבין את התסכול והזעם.
ראשית, בוא נדבר על השמחה שאתה רואה סביבך. כן, השחרור הסיטונאי של מחבלים שדם יהודי על ידיהם הוא בלתי נתפס, אבל שוב מתברר שהלב היהודי הרחום פשוט לא מסוגל לעמוד מנגד כשיהודים נמצאים בשבי אכזרי. זו אולי טעות איומה, אבל זו טעות שרק יהודים עושים - מתוך ערבות הדדית עמוקה ורצון בלתי נשלט לחלץ אח או אחות ממצוקה. וברגע הזה אנחנו גם שמחים על אחינו ואחיותינו שייצאו מהגהינום וישובו לביתם.
אבל בוא נדבר על השאלה שמטרידה אותך - האם כל המאמצים והקורבנות היו לשווא?
חלילה וחס! תסתכל על התמונה הגדולה: בזכות הלחימה האמיצה והקורבנות האדירים, מצבנו היום שונה לחלוטין ממה שהיה לפני שנה וחצי. טבעת החנק סביב ישראל הוסרה. החיזבאללה הוכה קשות, מנהיגו חוסל, והוא זה שהתחנן להפסקת אש. סוריה, אויבתנו המרה, קרסה ואנחנו שולטים בנקודות אסטרטגיות בשטחה. ואיראן? ספגה מבוכה איומה כשתקפה אותנו ונכשלה, וכשהחזרנו לה, פשוט בלעה את הצפרדע.
ועוד דבר חשוב - בעוד 4 ימים מתחלף הממשל בוושינגטון. כל הסימנים מראים שהממשל הבא יהיה הרבה יותר תומך בישראל ותקיף הרבה יותר כנגד ציר הרשע. אולי דווקא אז ייפתח חלון הזדמנויות חדש למיגור סופי של איום הטרור והגרעין האיראני.
לגבי החמאס - תן להם להכריז על ניצחון כמה שירצו. זו המסורת שלהם, להכריז על ניצחון אחרי כל תבוסה. כך הקפידו לעשות כל מדינות ערב ב-76 השנים האחרונות אחרי שהפסידו בכל המערכות נגדנו. מה שברור הוא שהעובדות בשטח מדברות בעד עצמן:
עזה הפכה לעיי חורבות, שדרת הפיקוד הבכיר שלהם, כולל סינוואר ודף, הפכה לאבק, רוב יכולות הטילים והמנהרות נוטרלו. התושבים שם יודעים את האמת - הם חוו נכבה שנייה ורובם, אם רק תהיה להם האפשרות להגר מכאן לסודן או לתימן, יקפצו על ההזדמנות.
ולגבי המילואים - אני מבין ללבך. 213 ימים זה נתון מדהים שמעיד על מסירות נפש אדירה. אבל בוא נזכור - אנחנו לא עובדים אצל אף אחד, לא אצל ראש הממשלה ולא אצל הרמטכ"ל. אנחנו עובדים אצל ריבונו של עולם, שמראה לנו ניסים ונפלאות של מדינה פורחת ועולה, למרות הנפילות שבדרך. חֲשׁוֹב על זה - בשואה נרצחו פי 4,000 יהודים ממה שהיה ב-7.10. מה סיבת ההבדל? אז היינו חסרי אונים בגלות, היום יש לנו מדינה וצבא משלנו, עם חיילים גיבורים כמוך ואתה זוכה לקיים מצווה יקרת ערך של הגנה על עם ישראל ומלחמה ברשע.
ומה יהיה בסוף, אתה שואל? ובכן, יקירי, זו דווקא השאלה הקלה. הסוף יהיה טוב כי "אֲדֹנָי דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם. השאלה היחידה היא כמה מפותלת תהיה הדרך. אל תראה את העסקה הזו כסוף הסיפור. במזרח התיכון ההפכפך הזה, מי יודע? אולי דווקא אחרי השלב הראשון נצא למערכה חדשה, מתוקנת, כזו שתוביל להכרעה אמיתית.
וכמו שאמר לי אתמול חבר חכם: המניה הכי בטוחה להשקעה היא עם ישראל. נכון, יש ירידות ולפעמים אפילו התרסקויות, אבל בחשבון הסופי - המניה תמיד עולה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שבמאבק של האור מול החושך, של פרעה, המן, היטלר ועד סינוואר - הטוב תמיד מנצח. כי הנצח חזק מהרשע.
.
עם ישראל חי!
בשורות טובות
יוני לביא
נ.ב אהבתם? אל תשמרו לעצמכם! העבירו הלאה
אין מצברוח
אין לי איך להשפיע או לשנות משהו
והמצב כל כך כל כך מורכב
זה רק להתפלל
באמת זה מרגיש שרק הגאולה זה פתרון כרגע
אם יש משהו שלמדנו מהשנה וחצי המטורפות האלו, זה שאנחנו לא מבינים כלום.
שלטון אסד נפל תוך שבועיים, איראן חלשה, רוסיה נטשה אותה,
אין משהו שמסובך מדי בשביל ה'.
מה שצריך לקרות יקרה.
מסירות נפש כרוכה גם בענווה כלפי שמיא.
גם אברהם אבינו לא הבין בעת העקידה איך מיצחק יקרא לו זרע, אם הציווי הוא לעקוד את יצחק על המזבח. גם מבחינתו כל 9 הניסיונות הקודמים היו לשווא אם ככה זה הולך להיגמר.
זה בדיוק הניסיון. איפה שנגמר השכל שמה מתחילה האמונה.
שנזכה לראות את הטובה שתצמח לנו מכל מהלך, ושנדע לא לחזור על טעויות העבר.
בע"ה הרבה תפילות על יועציו ושרינו. שהכל יתגלגל לטובה בע"ה ונראה גאולה מוחשית.
היה על הנקה מלאה
הפסיק לינוק מעצמו ככל שהתבסס על המוצקים
עכשיו יונק רק בלילה (קצת לפני השינה כדי להירדם, ועוד פעם באמצע הלילה)
איך זה הולך עם הארוחות בגיל הזה?
אוכל ארוחה כל 3 שעות?
אני לא יודעת מה לתת לו כל פעם
בבוקר ב6 וחצי-7 אוכל ביסקויט ושותה מים
ב8 וחצי אוכל א.בוקר לחם עם גבינה/חומוס/שמנת/טונה וביצה.
ואז בסביבות 12 שוב ארוחה?
ב4 וחצי בערך אוכל א.מבושלת (בשרי בדכ)
וב7 א.ערב דייסת קוואקר עם פרי
מה אוכלים בין הבוקר לערב?
ועכשיו כשכותבת את זה, זה לא הרבה ההפסקה באוכל בלילה?
אשמח לשמוע את דעתכן ואם יש מה לשנות/להוסיף
אני רגילה לתינוקות עם תמ"ל שצריך לגמול אןתם בגיל שנה פלוס אז לא רגילה לדאוג ככה לאוכל.....
וב4 שוב פעם משו
רק שב12 הבאתי את המבושל,
ואז ב4 אפשר איזה פרי,
ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.
והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.
לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה
אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים
אז נגיד
כשקם אוכל משהו קטן
8:30 א. בוקר
12:00 בערך א. צהריים
אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)
ואזור 6 א. ערב.
כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..
ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.
במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.
את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?
(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)
בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....
עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?
הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)
אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.
ופרי לבד זה מספיק?
בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?
@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.
הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.
יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?
פרי זו ארוחת ביניים שלמה.
אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.
לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)
הוא גם בלי שיניים
ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?
עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות
אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).
אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.
תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...
אפשר גם בתוך נגיסון.
את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.
והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.
אבל אנסה שוב
הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?
מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא
לק"י
אצלי הוא נוגס ומוציא.
אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.
אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות
רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?
לק"י
בעיקר להתנסות ותעסוקה.
כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.
הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.
בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.
לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.
התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?
לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל
תפו"א, גזר, בטטה קישוא
הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)
יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.
מפריכית
לא ידעתי שאסור
ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן
השעות שלך בסדר
רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות
6 וחצי שבע- ביניים
יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו
8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית
(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)
(נשנושי פירות)
12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק
אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ
18-19 ארוחת ערב עיקרית
והדלמת הנקה לפיי שינה
לק"י
או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?
הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).
אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12
הוא בלי מטרנה?
מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות
תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה
כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.
תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל
דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים
ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת
ופה מוסיפה כפית שקדיה
וזה ארוחה מזינה ובריאה.
ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא
לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט
זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .
אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.
במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.
וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך
שותה המון מים
וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות
תודה!
אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה
אשמח לשמוע מבעלות ניסיון..
יש לי ספורטליין סיילו בת 6.5, אבל בשניים הקודמים לא היו מדרגות בבית..
עכשיו המדרגות הן על בסיס יומיומי, והאמת שלי קצת קשה לסחוב אותה במדרגות.
יש עגלות טובות יותר? מה אני מחפשת?
גוגל מציע לי בוגבו פוקס 5, שיש לה איזה פיצ'ר מיוחד למדרגות, אבל היא יקרה ברמות..
קיצור אשמח להמלצות🙏
את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה
מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.
הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.
למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב
כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא
אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0
מעבירים למנשא?
להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה
אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0
מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?
ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.
עולים ויורדים לאט ובזהירות.
יותר גדולים מהסיילו הרגילה.
יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅
האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים
פחות להיט במרגות
ממליצה גם על בייבי בוס
עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי
לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות
תודה!
תודה!
גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).
וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.
לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.
לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.
אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.
לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.
בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.
זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה
הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית
אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁
היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..
מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה
בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..
וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?
לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה
בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח
החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.
אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.
אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?
כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.
ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.
זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.
ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉
תודה לכן על העצות והתובנות🩷
חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון
איזה גזרה חשבת?
כאילו שאין לה שום חיתוך
אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש
או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית
נראה לכן סביר לקרוא לשתי אחיות נועה ונעמה, או שזה דומה מדי?
תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...
(רק אות אחת שונה)
כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה 
והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי
(לאחת יש גם עוד שם).
לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.
נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה
מרגיש לי כן דומה מדי.
כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.
יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.
אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.
ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅
עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣
ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה
אני מתבלבלת בניהם. 🫣
(אפילו לא אותה אות מתחילה)
הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.
יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.
ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.
וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,
ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...
נועה במלרע יותר דומה לנעמה.
נועה במלעיל פחות דומה.
ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.
יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע
לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.
תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי
יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.
לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍
יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜
בכתיבה קצת אבל לא משמעותי
לי לא היה מפריע
המצב הכלכלי שלנו לא משהו
לא חדש ..ככה זה.. אין כרגע איך לשנות המון..אנחנו מחושבים לא מוציאים סתם..אבל אני עובדת חלקי כי זה מה יש..גם אין לי תואר..
ובעלי עובד את המקסימום האפשרי.
מה הבעיה
ש..אני משתדלת לחסוך! אבל כל הזמן יש משהו אחר שמסבך
וגם עם הזמן נהיה לי ממש מאתגר
כי כשאני צריכה לקנות משהו אני כן אוהבת שיראה טוב ויהיה גם במצב טוב ושימושי למה שצריכה..
ובגלל החוסר תקציב לרוב קונה ביד שניה
וזה מצוין כי לרוב מוצאת דברים טובים ובמחיר טוב
אבל זה מייגע
נגיד לפני שנה קניתי עגלה יד שניה בזול. מכרתי את הישנה שלי שהיתה בה תקלה.. וככה יצא עסקה משתלמת.
כן התבאסתי על הכתמים בטיולון. קניתי ריפודית.. ואמרתי טוב העיקר שיש לי עגלה טובב ונוחה לצרכים לשי ..ואחרי שנה היא פתאם לא מתקפלת..וזה מעצבן!!!
אני בהריון חדש
נו אין לי כח
מה עכשיו
לעכשיו י ש לי טיולון קליל לתינוק
אבל לאחרי הלידה אין לי
ודוקא אהבתי את הסוג הזה של העגלה
אני לא זורמת עם כל סוג
וגם לי בא עגלה שתהיה לי נוחה לשימוש..חושב לי גם שתהיה קלה וגם יציבה ונוסעת כיף וגם קיפול קל
אין הרבה כאלה
ולחפש במחיר רצפה במצב טוב ומקום נגיש
זה סיוטטט
גרים בחור
אוף
ומה הקטע הזוגי
שבעלי לא מעורב בכל זה הוא איש פשוט כהז ולא מזיז לו חפצים ובטח לא עגלות
הוא לא יבין תמיד מה הצורך
הוא לא אכפת לו מה ואיהז מצב או כתמים
ולא מבין מה העלות של כל מוצר והוא קיבל ממני את הרושם שאפשר להשיג הכל בכלום כסף..וזה לא נכון..רק לפעמים
ומותר לומר
כן בא לי ללכת לחנות לבחור איזה דגם ואיזה צבע שבא לי ופשוט לקנות בלי להסתבך
גם מרגישה בזבזנית-מולו.אפילו שהוא תומך בי ..כי הוא לא מבין שלמצוא עגלה עד 400 ש''ח במצב מעולה זה נדיר
גם מרגישה תסכול מלחפש משהו לא אפשרי..
בסוף איכשהו אחרי שעותתת של חפירות אני מוצאת
אבל הנה הפעם הוכיח את עצמו כלא מוצלח כי מה אחרי שנה לא להתקפל..הבנתי שזה בעיה ידועה בדגם הזה ולא ידעתי
וגם מתביישת שבא לי שתראה טוב . ואפילו בא לי לומר-שונאת עגלות שחורות. ומתפשרת קבוע כי זה מה יש
אבל בא לי לשמוח..
ולא לחפש שעות לסנג'ר את בעלי לנסוע להביא רחוק .ולהתפשר..
ואם כבר..תמליצו לי על
עגלה קלה משולבת אמבטיה. ממש לא אוהבת כבדות!רצוי עד 8 קילו..גג 9 וזה יחסית כבד..יש לנו עליות במקום מגורים..
אבל עם גלגלים שיכולים לנסוע לא רק באספלט ..אלא יציבה ונוסעת סביר גם בדרך עפר פשוטה .לא צריכה עגלת שטח.. רק לא גלגלים קטנטנים
אה ושתתקפל בקלות חובה
ותתפללו שאמצא מציאה טובה
יש לי עוד מלא זמן.. כן? אבל זה מעסיק אותי
ממש מבינה.
זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.
אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.
כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️
כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.
אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.
אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)
כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.
אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.
לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.
אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח
אבל
זה פחות השאלה
כי תכלס
יש את הכאן ועכישו
והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון
אין מצב שאוציא על עגלה
לא בכיוון בכלל
בעודכחודש
ספורטליין אפורה
מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר
תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב
שגם סליו לדעתי
לק"י
משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.
אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.
דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).
@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -
שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.
תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."
ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...
בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!
(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)
זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.
ממליצים על קפלן, אבל היו פה בעבר שרשורים שאמרו שבהרבה מהמקרים המכשיר החיצוני שבדקו איתו בדיקה לא היה מדויק והיה צריך בדיקת פתיחה וגינלית.
מישהי עם וגיניסמוס שבאמת לא יכולה שיבדקו לה פתיחה,
מה למען ה' היא אמורה לעשות?
פעם אחת.הצליחו לבדוק אותי לאחר מריחת עזרקאין
פעמים אחרות נתנו אפידורל בשלב מוקדם יחסית, פתיחה שתיים וחצי שלוש. והבדיקה שלפנח הייתה באמת קשה
זה משהו שמי שלא חווה לא יבין. את זה שלא לפחד מהלידה אלא מבדיקת הפתיחה...
שעושים הכנה והיכרות לפני הלידה.
לדעתי יש גם בקפלן אבל אני לא בטוחה.
גלגלי על זה.
באסותא קוראים לזה פרוייקט עטופה.
ואז אפשר לעשות תיאום ציפיות. ולראות מה רלוונטי ושידעו את הסיפור קודם.
כי בסוף, כשתהיי בלידה, יילדו אותך גם בלי בדיקה.
עדיף כמובן מקום שיכילו את זה, או מקום שיש לו אפשרות לפגישה עם מיילדת לכתיבת תוכנית לידה מראש, כדי שלא תצטרכי להיות אסרטיבית ולהשקיע כוחות בסירוב לבדיקת פתיחה.
ככה הבדיקות לא יכאבו
בעיקרון, זכותך לסרב. אבל בפועל נראה לי שזה יכול להיות מורכב.
פשוט פעם שעברה עשיתי הכללל
נפגשנו עם הצוות לפני בתשלום והסברנו
ופשוט חייבו אותי להיבדק!!! ובלי זה לא הסכימו שאכנס לחדר לידה..
ועוד אנשים הבהילו אותי שאי אפשר להיכנס לחדר לידה בלי בדיקת פתיחה,
אני באמת לא מסוגלת לעבור את זה....
אולי להביא מישהי אסרטיבית שתהיה גם שם איתך?
דולה שתדבר עם הצוות בשבילך
לי ממש ממש עזר
ממליצה על מוריה אלישע במרכז
יש שלב שרואים ולא צריך לדעת.
גם אם הרדמה של אפידורל מרגישים את הבדיקה?
ולא יודעת מי במליץ על קפלן ובאיזה קטע,
אני לא ממליצה בכלל ובטח לא אם את צריכה רגישות וגמישות.
גם אסף הרופא לר מומלץ.
יש לך אפשרות להגיע עד עין כרם?
בדיקת פתיחה אחת!! והיריון בלי בדיקה וגינלית... בגלל טראומות עבר. זה אפשרי. זה דורש תיווך ובקשה לרגישות. ואם את לא מסוגלת עצמך ממליצה ממש שתהיה איתך מישהי בשביל זה. זה ככ שינה לי את החוויה. ממליצה לחשוב איך יהיה לך הכי נעים לתווך את זה. חלק מהמסע של ההיריון והלידה...
מאחלת לך חוויה טובה ומתקנת!
לא מסכימים להיכנס או לקבל אפידורל לפני שיש פתיחה כלשהי....
אין קסם. זה באמת קשוח
נרשמתי הרגע רק להגיב לזה.
גם לי יש ממש חמור...
לי לא עושים בדיקות פנימיות.
רק במקרים ממש נדרים.
כשאני יודעת שהרופאה מבינה את הסבל שלי ובטוחה שזה לא מיותר.
ולפי הקצב שלי...
(היה לי חשש להפלה מוקדמת.
באולטרסאונד ניסו לשכנע שחייבים
לא הסכמתי.
ועשו לי חיצוני..
ב"ה שיסתדר.
אם לא הייתי שוקלת מה לעשות)
אני יולדת בגלל זה רק בהדסה עין כרם.
הם ממש מתחשבים.
הגעתי לפני לפגישה לפני לידה
ככה שכתוב להם במחשב
והם היו ממש עדינים
נתנו לי מילדת עם מלא סבלנות
ובדסקרטיות
וגם הרופאה עודכנה
ממש ממליצה..
חוץ מזה כדאי לטפל
זה לא נעלם אבל משתפר עם טיפולים
אפשר לפנות למכון פוע"ה
לנו הם מאוד עזרו
בריאות וכח!!
היינו היום אצל רופא עור עם הקטנה, אחרי שרופאת משפחה אמרה לנו ללכת כי כנראה יש לה אטופיק.
שורה תחתונה, הוא אישר שזה אטופיק, אבל הוא רופא קצת מוזר (שילוב של מבטא כבד+דיבור מהיר מדי+בדיחות בקצב וכל מיני "משלים" לא ברורים), אז אני כבר לא בטוחה אם להקשיב למה שאמר.
הוא נתן מרשם לתרופה מייבשת נוזלים ולמשחה אנטי היסטמינית. על המשחה קראתי שיש בה סטרואידים, אז אני לא מעוניינת לתת לה (במיוחד שהמצב שלה לא חמור בכלל). מתלבטת על התרופה, כמה היא בכלל נצרכת. (אני מכירה את התרופה הזו מייבוש נוזלים באוזניים🤔)
בעיקרון כשהשתמשתי בסבון של לה רושה (ש @אמהלה המליצה עליו) היה נראה שהנגעים ממש חולפים לה. אז אולי זה מספיק?
גם הרופא אמר משהו לא ברור על זה שצריך לחזור אליו בעוד חצי שנה. אז ברור שלא נחזור אליו עצמו, אבל האם באמת צריך לעשות מעקב אצל רופא עור?
תודה מראש לעונות!
(*ורק מציינת שאין צורך לענות לי על השרשור בפרטי, במיוחד לא כל מיני גברים מעוררי תהייה. זה מה שקרה לי אחרי השרשור הקודם שפתחתי... זה נושא שלגמרי אין צורך לשוחל עליו בפרטי*)
>>> ושאלת בונוס:
יש לחמודונת דובי אהוב מאוד, שהיא מסתובבת איתו יום וליל. הוא כמובן סופג לכלוכים וחיידקים מרחבי הבית והרחוב והמרפאות שבהן היא מבקרת.
אני משתדלת לכבס אותו פעם בשבוע (מגניבה אותו לשם בלי שהיא תשים לב, אחרת היא תבכה צעקות קורעות לב מול מכונת הכביסה), אבל זה לא מספיק...
בסופו של דבר היא נכנסת למיטה מקולחת (גם זה לא תמיד), ואילו הוא נכנס איתה למיטה כשהוא מלוכלך...
יש דרך לנקות אותו במהירות בלי לכבס אותו? (גם הכביסה הכי מהירה לא מהירה מספיק, והיא גם לא אוהבת לחבק אותו כשהוא רטוב...)
לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,
אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.
אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.
למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?
יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?
שוב בקרוב)
אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה
(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)
כן? לזמןש הוא בכביסה
בקרוב למשהו קטן..
אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..
(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)
במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.
בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...
גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)
בקופה אני ממש נגעלת אבל קיצונית כנראה... הייתי באמת שואלת אם מישהו נוסע לאיקאה בקרוב. זה די שכיח
זו הקטנה או הילדונת?
הייתי מנסה להגביל קצת האמת.
כמו שמכורי מוצץ לומדים רק במיטה או רק אחרי הגן וכו'.
גם הקלינאית הפרטית אמרה שצריך קצת להגביל אותה... (בעצם גם את קלינאית, נכון?🤭)
אבל כרגע זה עוד נראה לי מוקדם. (באמת לילדונת יש כרית שהיא מכורה אליה מגיל קטן וכמובן גם מוצץ, ובשנה האחרונה אנחנו לגמרי משתדלים להגביל אותם רק למיטה...)
בכל אופן, היום הדובי הציל אותה כמה פעמים כשהיא נפלה בפארק - היא נפלה עליו, וככה לא קיבלה מכה חזקה. אז נראה לי שהוא באמת נחוץ לה😅
(אבל הצלחתי להשחיל אותו למכונת הכביסה ב"ה...)
שנתיים זה לא קטן כדי להגביל את זה לבית ולמטפלת ונגיד לנסיעה ברכב ואז לתיק כשיוצאים או מגיעים לאנשהו... אבל כמובן לבחירתך.
לפחות לא כזה שיכול להכיל את הדובי...
שקית מיוחדת שתהיה ה''בית'' שלו כשמסתובבים בחוץ? ולהניח בסל של העגלה או ברכב.
מחר בעז"ה עוברים סופית (ישלנו מפתח כבר שבועיים אז אנחנו כבר ניקינו והעברנו ממש כמעט הכל נשאר רק הרהיטים של הסוף מיטות כזה למחר)
ואני ככ חוששת…
קודם כל זה לצאת מיחידה של ההורים לבית
מה שאומר שאין 'סופר של אמא ואבא' ואין בייביסיטר יחסית זמין ואין את אימא בקומה מתחתייייי
אבל גם על הבית- ברוך ה' ברוך ה' עוברים לבית גדול
איך אסתדר עם לנקות אותו?
ואיך עם הסדר אצליח להרגיל את הילדות להחזיר למקום ושתהיה צורה של בית?
ומתי יהיה שם הריח שלנו? כי בינתיים היום סידרתי את המטבח שם והגעיל אותי לגעת בדברים (הבאתי מנקה היא עשתה את המטבח והחלונות ואני ניקיתי מקלחות ושטפנו, ועדיין לא מרגיש לי 'שלי')
אני מאוד נקייה
ואם יש דברים שלא יירדו?
ואיך נסתדר עם לדאוג להכל הכל הכל?
ההורים ברוך ה' קרוב אנחנו רק עוברים לבניין ליד חח אבל אני באמת דיי משותקת מפחד…
איך הסתדרת אחרת 🤣
אין כמו בית שלך, גדול ומרווח
תסדרי אותו איך שנוח לך.
תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל
עכשיו זה החיים האמיתיים 😉
נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום
כי את עדיין קרובה להורים
אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר
בהצלחה ובשעה טובה
אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות
ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".
ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר
והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..
ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו
יהיה בסדר♥️ לאט לאט
כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…
ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי
היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון
והכל הגעיל אותי כל כך
אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש
והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה
כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא
מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה
עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄
פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖
וניקיתי!!!
עם ספוג פלא
עם סבון
עם גל אורנים
פשוט בררררר
אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.
והכי הרבה תביאי שוב מנקה.
צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה
כמוני🤣
