נראה לי את מצפה מעצמך יותר מידי

להיות סבלנית כל הזמן (כאילו את מטפלת במעון 😉)

אני חושבת שזה בסדר לפעמים להיות אסרטיבית  גם מול ילדים קטנים

לא נשמע שצרחת, הכאבת או נתת מכה חלילה.

סה"כ הגבת בתקיפות.

לא חושבת שיש בזה בעיה

ואחרי כמה פעמים כאלו יש לקוות שהילד יפנים משהו.

אבל כן צעקתי, ותפסתי ביד בחוזקה, וכאילו משכתי אותו לסלון לאינהלציה ובאופו כללי הרגשתי שאני יוצאת משליטה, וגם הוא בטח הרגיש את זה. זו לא הייתה תקיפות זה היה איבוד שליטה ועצבים. 

תודה שקראת והגבת! 

שאת מאוד עמוסה, ולכן מגיעה למצבי קצה.

לא שכל הזמן צריכים להיות מושלמים, כן? וגם חוסר סבלנות זה הגיוני לפעמים.

אבל כן משנה מה התדירות שזה קורה, ומה העוצמה.

ומהתיאור שלך באמת נשמע קושי מאוד מאוד גדול, עומס גדול, כזה שכל שינוי קטן (ילד חולה) מאוד משפיע וגם קצת מפרק.

השאלה האם יש לך אפשרות קצת להפחית עומס?

כי נשמע שאת גם משרה מלאה בעבודה, וגם את זו שעם הילדים כמעט כל הזמן.

בעלך גם עובד משרה מלאה? האם זה מאפשר לך אולי להוריד אחוזי משרה?

האם יש אפשרות שהוא יהיה חלק מהימים יחד איתך?

מהתגובות של הילד אני חושבת שמה שהוא מנסה להגיד זה שהוא מאוד רוצה את אמא. מאוד רוצה תשומת לב. וכאן הייתי מנסה לתת לו את זה לפני שזה מגיע להתפרקות.

זה נכון שתינוקות הם דורשים יותר, ובגלל הבכי הצורך שלהם נראה לנו יותר מיידי. אבל הוא בעצמו עוד קטן, לא רק אחותו. והוא גם צריך לפעמים את אמא לידו. הוא מקנא בצדק. אל תשכחי שכולם רוצים שיראו אותם. ובגיל כזה הוא ממש צריך את אמא. אני לא אומרת את זה בשביל מצפון, אלא כדי להבין שסדר העדיפויות הנכון הוא לא רק תמיד התינוקת ראשונה ואז הוא.

עוד פרקטיקה-

לשקול להעביר את התינוקת לחדר יחד איתו. יאפשר לך להשכיב את שניהם ביחד.

אופציה אחרת - להשכיב אותה לישון בזמן שהוא משחק או שומע שירים, ואז את מתפנה אליו בנחת.

להביא מישהי שתעזור לך אחרי צהריים. נגיד תשמור על התינוקת חצי שעה, בזמן שאת רק איתו. עוד חצי שעה לשטיפת כלים וכבר הרווחת הרבה פניות.

יש לי עוד מה להרחיב בכל אחד מהדברים שכתבת, אבל אם אכתוב כאן יצא ארוך מאוד. תכתבי אם יש משהו ממוקד שאת הכי מתלבטת בו

ממש משפיעים עליי. כי אני יודעת שלעבוד מ 8-13.00 אני לא מספיקה הרבה במשרד אז בבית אני חייבת להראות איזשוהי התקדמות. ובכלל ימים שעובדת מהבית גם ככה לא מספיקה באמת לעבוד מהבית עם הילדה, אז אני בונה על שעות הערב כדי להראות איזשהי התקדמות. אז יש לי לחץ. גם אם סמוי. 

זה בדכ לא קורה, באמת שאני ממש משתדלת שיהיה להם כיף וטוב בבית.. אבל הימים האחרונים (כולל היום לצערי..) היו פשוט בלתי!! 

להפחית עומס- לא ממש. 

אני עובדת בצורה הזו כי הקטנה שלי בבית ולא במסגרת של מעון\מטפלת. למה? א. כי אני ממש מפחדת מכל ההתעללויות שקורות במסגרות הללו. ב. המעונות באזור שלנו מאוד יקרים 3,600 בערך. ובגלל שאין פה הרבה מעונות של התמ"ת אז הכל מלא ואין מקום אלא בפרטיים היקרים. 

אז מה שאנחנו עושים זה שאני 3 פעמים בשבוע עובדת מהמשרד עד 13.00 ובעלי עם הילדה (הוא מארגן ומוציא לגן את הגדול בבקרים) ואז מתחלפים- הוא יוצא למשמרת ערב עד 22.00 ועד שחוזר הביתה- 23.00 בערך. 

ופעמיים בשבוע שאני עובדת מהבית- הוא אמור לעבוד בקרים.. אבל זה גם.. מתחיל ב 10.00 ורק בסביבות 19.00 הוא מגיע הביתה אז יוצא ששוב אני אחה"צ לבד.. הוא בא ממש בדקות האחרונות להרדמות. 

זה כן קצת מקל ברור, אבל גם את הפעמיים בשבוע בוקר לא תמיד נותנים לו.. אבל בדכ כן. 

אז בגלל זה המצב הזה.. 

להוריד אחוזי משרה בלתי אפשרי- אני עובדת 7.5 שעות ביום בעקרון.. וגם את זה בקושי מצליחה להשלים, מגרדת משכורת חחח 

אני ממש ממש מסכימה עם מה שאת כותבת לגבי היחס לילד והקנאה ושהוא רוצה שיראו אותו. זה פשוט שאני מרגישה שאני נותנת לו המון מזה.. ובקושי לאחותו! ועדיין הוא מרגיש ככה.. זה עצוב לי! 

כי היא מקבלת אולייייי עשירית ממה שהוא קיבל בתור ילד בכור. וגם עכשיו כשזה שניהם ביחד. הוא מקבל הרבה יותר. 

-לגבי להעביר אותה לחדר איתו- זה רעיון מצוין אבל לא יודעת עד כמה פרקטי כשהיא מתעוררת בלילות ואני מפחדת שלא אשמע אותה בוכה או שיקח לי זמן לשמוע אותה.. 

-להשכיב אותה לישון כשהוא מתעסק במשהו.. הנה היום לדוג'- הוא מעסיק את עצמו ואני נכנסתי להשכיב אותה- כמו שכתבתי בהתחלה בשרשור המרכזי היא ממש מאתגרת מבחינת השינה שלה- אני משכיבה אותה והיא בהחלט עייפה- אם היא שומעת שאני יוצאת מהחדר או מפסיקה לנדנד או שהיא כבר נרדמה ואני מצליחה לצאת מהחדר- כל רעש, וקל וחומר כל צעקה שהבן שלי נותן- היא מתעוררת. היום לדוג'- היא הייתה גמורהה מעייפות. הכנסתי לישון ב 18.00 והוא נשאר לשחק בסלון ואז הצטרף אליי להרדמה שלה והתאמץ להיות בשקט בשקט. 

הצלחנו! הרדמתי אותה ויצאנו מהחדר ב 18.10. 

שיחקתי איתו ואמרתי לו שכשהמחוג מגיע ל 18.40 אנחנו נכנסים להתקלח. הסכים. 

שיחקנו והיה ממש כיף. 

הגיע זמן מקלחת, 'לא רוצההההה להתקלח' אמרתי לו שככה סיכמנו ועכשיו מתקלחים. 

בקושי בקושי נכנס.. במקלחת התחיל לצעוק ש'אני לא יודעעעעע להוריד חולצההההה' 'לא רוצה להתקלחחחח'

אמרתי לו- אני מבקשת שלא תצעק כי זה לא נעים לי, אתה יודע לדבר ואתה יכול להגיד לי אמא תעזרי לי בבקשה להוריד את החולצה.... ואתה עלול להעיר את אחותך הקטנה וזה יהיה ממש לא נעים! הדלקתי את המים והוא ממשיך לצעוק. (קיוויתי שבגלל שהיא הייתה ממש ממש עייפה היא לא תתעורר..) קילחתי אותו בזריזות (עם חוסר שביעות רצון שלו..) וברגע שיצאתי להביא לו מגבת רגע שמעתי שהיא בוכה בכי חזק, כנראה כבר כמה דק'. כנראה כשהדלקתי את המים לא שמעתי שהיא כבר התעוררה מהצעקות שלו. 

וממש ממש לא ידעתי מה לעשות. השארתי אותו במקלחת עם המים דולקים להביא רגע מגבת. ואני רוצה שניה להכנס אליה אולי אצליח להחזיר אותה לישון...

לא הצליח לי. 

שוב זה שניהם ביחד, היא צורחת ובוכה והוא עצבני גם עייף כבר.......... ואני.............................

אז גם זה.. לפעמים עובד והרבה פעמים לא...

לגבי להביא מישהי לעזרה- האמת שחיפשתי מישהי נערה צעירה.. אבל לא מצאתי, מי שמצאתי עסוקה בלעזור לאמא שלה בשעות האלה או לא נמצאת בבית.. ואין פה כ"כ קהילה דתית או אנשים שאני מכירה אופן כללי, האוכלוסיה פה די מבוגרת... 

אשמח לשמוע אם יש לך מה להוסיף.. 

אבל אם שנתה כ"כ קלה והיא מתעוררת מכל שטות, למה לא פשוט לתת לה להתעורר?

לנסות להרדים סבבה מצויין, ואז להיות עם הגדול בנחת ולא להילחץ שיעיר אותה. התעוררה? סבבה היא יכולה לחכות ערה עם מוצץ במיטה/ בעגלה ולחכות לתורה. תסיימי עם הגדול, שבי איתו, תני לו תשומת לב. אחרי שהוא ירדם (הבנתי שהוא נרדם בקלות) תחזרי למלאכה המתישה של להרדים אותה רק שהפעם בנחת... גם ככה היא בבית בבוקר היא לא חייבת לישון מוקדם כדי להספיק למסגרת...

אבל תדעי שאת במודעות וזה מהמם והורי ואחראי.

ואת אמא אלופה. 

נשמע מציף מאוד.. זו תקופה לא פשוטה ותחמלי על עצמך.

זה קבוע שבעלך חוזר מאוחר ולא נמצא בבית בשעות האלה?

כי לדוגמה אצלנו עכשיו מילואים, ויש בדיוק אותה סיטואציה, אז 'הגדולים' שוכבים לידי במיטה בשקט כשאני מרדימה את התינוקת, ובדרך כלל נרדמים שם ואני מעבירה למיטה שלהם מאוחר יותר.

אני מבינה אותם שלא רוצים לישון לבד, כי זה פחות נעים, וגם מעדיפה לא להיות לחוצה בהרדמה של הקטנה. אולי 'הרגל' פחות טוב, אבל כרגע זה מתאים לי ואני פחות חוששת מהרגלים.. תמיד אפשר לשנות אם חשוב לנו.

ובנוסף, אם הבנתי נכון הקטנה בבית כל הזמן ולא אצל מטפלת? זה כשלעצמו קשה מאוד.. איך את מצליחה לעבוד איתה מהבית? באופן אישי אני לא מצליחה.. צריך להבין שאי אפשר הכל..

חיבוק ובהצלחה

זה די קבוע שאני לבד אחה"צ.. 

פירטתי למעלה בתגובה לתקומה.. 

אני גם הצעתי לגדול שלי שיהיה איתי בחדר בזמן שאני מרדימה את הקטנה, והוא לא מסכים.... 

אני גם ממש כזאת

תמיד כשיש לי לחץ בעבודה או עומס יתר, אני הכי פחות יעילה וסתם גוללת ואוכלת. תופעה ידועה

מנסה לנשום עמוק, להתקרקע, ולהשמיע לי קול פנימי שאני בסדר גמור כמו שאני. 

ימים, זה לא מוזר בכלל שהוא יותר עייף ופחות אסוף עדיין.

הבן שלי בגיל יותר גדול והיה כמה ימים בבית וגם כשחזר למסגרת עדיין נרדם לי ב17:00 פעמיים שלוש עד שחזר לעצמו, ובהחלט היה יותר עצבני מהרגיל שלו.

לגבי ההשכבה ויסורי המצפון, נשמע לי שכדאי להחליף את הסדר בינהם, אם הוא עייף ואת עדיין איתה ומפספסת כל פעם אותו- זה נשמע שהיא עוד לא נכנסת לשינה עמוקה לזמן ארוך יחסית. אז אולי לשבת איתו (היא יכולה להיות לידכם או אפילו בידיים שלך, אבל שירגיש שזה הזמן שלו והוא המוקד), ולפטפט קצת לפני השינה ומה שכולל אצלכם הטקס, והוא ירדם מהר ותהיי פנויה להשכיב את התינוקת בלי יסורי מצפון ובלי הפרעות. עוד אפשרות אם באה בחשבון, להשכיב גם  אותו אצלכם, ולהגיד לו שתעבירי אותו למיטה שלו אחרי שירדם אבל ככה לא ירדם לבד. כמובן שמה שהציעה לך פה מישהי לנסות להעביר את התינוקת לחדר שלו, אם בא בחשבון אולי זה הזמן.

בכל מקרה, ברור שיש לנו חולשות ולא תמיד אנחנו מגיבים כמו שאידאלי, אבל לשקוע בזה לא מקדם. והילדים יכילו את הטעויות כל עוד השיגרה והמינון של חוסר השליטה הוא פעם ב ולא הופך להיות בעצמו שיגרה, שאם זה קורה אז כבר צריך לפנות לטיפול בכעסים וכו', אבל את נשמעת רחוקה משם. את אמא טובה, והילדים מרגישים את זה בהחלט.

ואם דברים שכתבתי פה לא נשמעים לך, תעזבי ותלכי עם הלב שלך

נשמע שהוא עדיין לא התאושש לגמרי מהמחלה

יכול להיות שמרגיש פיזית חלש אבל לא ידודע לבטא את זה

וזה מתבטא בחסור רוגע, חוסר סדר ורצון יותר של קרבה

(כמו תינוק קטן שחולה והכי מרגיע אותו על הידיים של אמא?)

בדכ מצליחה איכשהו להסתדר ולאלתר.. לפעמים היא קודם או לפעמים הוא קודם והיא לא כל כך עייפה אז אני יכולה לשבת לידו בנחת ולקרוא לו סיפור רגוע כשהיא לידנו.. 

אבל יש את הימים האלה שפשוט לא מסתדר! כל יום לא דומה לקודם! ואני לא מצליחה לייצר  משהו קבוע ואחיד! 

בגלל זה כתבתי בפוסט הפותח- שאני עדיין לא הסתגלתי שאני אמא לשניים. 

כי כל יום משהו חדש, לא קבוע ומאולתר! 

חוסר השליטה הוא בהחלט קורה אחת ל.... ובכלל לא בשגרה, אבל השבוע הזה... גמר אותי!! 

אולי כמו שאת מתארת החולי שהיה לו השבוע ובכלל הגננת שלו לא נמצאת יש כל יום מחליפה אחרת- אולי זה מוסיף לו..

את אמא מדהימה ואלופה!

גם עובדת מהבית, גם מחוץ לבית,

גם עם התינוקת בבית וזה גיל סופר קשוח 10 חודשים! וגם עם ילדון בן 3 שאין לו אחים גדולים שיעסיקו אותו, גם מארגנת אותם לבד לשינה, מקלחות וארוחת ערב.

וואו, התעייפתי רק מלקרוא!

זה יפה שהצעקות שהרמת עליו היו חד פעמיות... וחוצמיזה, שילד שדוחף את אמא שלו הוא באמת צריך גערה, גבולות אדומים זה חשוב ביותר! אז אולי יצא לך חזק מידי, אל תלקי את עצמך, תרימי את עצמך הלאה.

הוא לא לוקח את זה כ''כ קשה כמוך, הוא אפילו לא זכר שכעסת עליו אתמול בערב. לא צריך להתנצל כ''כ. הכל טוב. מה שכן , תעשי חושבים איך להפריד בין ההשכבות שניהם יחד זה ממש קשה.

מעלה אופציות-

- שבעלך יגיע לזמן הזה.

- לקלח את הגדול  מוקדם יותר, לפני האוכל.

- להרדים את הקטנה ואח''כ להתפנות לגדול.

- להרדים את שניהם באותו חדר, אי אפשר?

- להשכיב את הגדול לשנ''צ ואז בערב הם לא גמורים יחד. 

משפט שלך "ילד שדוחף את אמא שלו בהחלט צריך גערה".

ברור שדחיפה זה לא מקובל, אבל בעיניי זה פשוט ממש זועק צורך בתשומת לב. גבולות זה חשוב, אבל יותר חשוב להבין מה מניע את הילד.

בטח בגיל כזה קטן

זה הרי כ"כ ברור שהוא רצה יחס, ואני בהלם מעצמי שלא קלטתי את זה! 

מבאס... 

עניתי על השאלות בתגובות למעלה.. 

שוב תודה!

ממש היו תקופות שהייתי כותבת הודעה בדיוק כזאת, כולל כל התיאורים והתחושות. ברוך ה' זה היה בעבר, כיום כבר לא. אז קודם כל, זה זמני וזה יעבור.

חיבוק גדול גדול לך!

וכשהוא ישן תלכי ותלטפי אותו, תני לו נשיקה, בשבילך, לא בשבילו, הוא כבר ישכח, זה לא כל יום, זה משהו חד פעמי, זה לא ישרוט אותו, אל להרגיע בך, להרגיש שאת נותנת לו אהבה...

הרגשתי כאילו כתבת את סיפור חיי.

יכולה לומר לך מה אני עושה.

אני בהחלט לפעמים נותנת לקטן לבכות כדי לתת יחס לגדול. וגם ההפך.

במקומך, הייתי מחזיקה את הקטנה עליי ויושבת ליד הגדול עד שיירדם, אמרת שהוא נרדם ברגע ולי כן חשוב שהיחס לקטן לא יבוא על חשבון הגדול.

או לשים אותה בלול עם משחק עד שאת מרדימה אותו.

אצלי קורה מצב שאני משאירה את הקטן רגע לבכות (אומרת לו שאני הולכת וכבר חוזרת) כדי להכין בקבוק לילדה/לתת חיבוק לילד/לכסות/להלביש.

ולפעמים גם הפוך, אני אומרת לילד שעכשיו אני עם הקטן והוא צריך לחכות.

והגיוני מאוד שהוא מקנא, מישהי לוקחת את התשומת לב של אמא שהייתה רק שלו.

ואולי זה עוד יותר קשה לו זה שזה גורם שאף פעם אמא לא מרדימה אותו, אני הייתי מתאמצת על זה יותר.

וחיבוק על ההתמודדות! ❤️

זה באמת קשה הצורך הזה כל הזמן לבחןר מי קודם.

את אמא מהממת. הילדים שניהם תואמי גיל. להיות לבד עם שני קטנים פלוס לחץ עבודה פלוס בעל לא נוכח בכלל (אחת עשרה? אמאל'ה). זה לא מציאות סבבה (מלואמניקיות אהובות. ברור. אני יודעת. זה לא מציאות שפויה). קודם כל תנוחי ותנשמי בשבת. ותנסי לעשות חשיבה עם עצמך. איך להקל. מניחה שאין מצב שהבעל יחזור לשעה סביב ההשכבות? אם כן או אופציה אחרת לעוד זוג ידיים אוהבות יכול מאוד להועיל.

עוד מחשבה שעלתה לי - אולי לארגן לקטנה עוד מיטה איתו בחדר? מקסימום תעבירי אליך מתי שתקום בלילה. נשמע לי אנרגיה סופר מיותרת הריצה בין החדרים. ככה את יכולה להניק אותה ולפטפט איתו או סיפור קצר שאת מכירה טוב. וגם אם לא, הוא יחוש אותך נוכחת.

וגם, הוא היה חולה. לפעמים לוקח זמן לגוף להתאושש ויש עייפות ועצבנות עוד כמה ימים.

ולא הייתי מתנצלת מולו על כל דבר. מרגיש לי שזה יותר יכול ליצור חוסר ביטחון כזה. יצא לי להתנצל על דברים מוגזמים, והיו לי לצערי גרועים משלך. אבל לא על כל דבר. הוא ירגיש בטוח כשאת תרגישי בטוחה.

בהצלחה. הכל עובר ומתאזן. יהיה בסדר.

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡