אז אחרי איזה מיליון שנה שלא כתבתי
יש לזה איזה געגוע קטן
באלי לחזור לפעמים לקונספט הישן
הרבה התלבטויות בתקופה האחרונה
האם לסיים פה את ההתקדמות או לצאת קצונה
ואני לא יודעת למה, אני לא יודעת איך ומתי
והאמת שזה לא משנה
פתאום הבנתי כמה אני חזקה
כמה אני טובה
ותמיד חשבתי ככה, אבל חיכיתי לתגובות מהסביבה
חיכיתי לשמוע שאני טובה ושאני ראויה
וכל מה שצריך כדי שאכן החיים יאשרו לי שאני בסדר,כמו שאני מרגישה
ופתאום אחרי כל כך הרבה שנים שקיבלתי פידבקים קטנים
פתאום זה גדול
פתאום רואים את זה
ומרגישים את זה
פתאום קיבלתי סוציומטרי גבוה
ממש גבוה
פתאום המפלג באה אלי ואומרת לי בלי היסוס
אני חושבת שאת צריכה לצאת,
אני חושבת שאת חזקה ויש לך כ"כ הרבה פוטנציאל
ופתאום,
זה לא שנפקחו לי העיינים
זה לא שגיליתי דברים של ידעתי
זה לא שלא חשבתי ככה
אבל לא ידעתי עד כמה
לא ידעתי, עד כמה אני חזקה
ולא ידעתי כמה אני ארצה לצאת ולגלות
כמה אני אפילו יותר חזקה ממה שאני מרגישה עכשיו
ואני מתלבטת, האמת שעוד לא לגמרי החלטתי
אבל איך נאיה אמרה?
תצאו, תגלו עד כמה אתם סופר מן
ופיטוסי שאמר,
תסתכלו ימינה ושמאלה ותראו שאין מישהו שמתאים ממכם
ולמרות שחשבת את זה קודם
קיבלת בשבועיים האחרונים את הודאות שאכן
אין מישהו אחר חוץ ממך
כלומר יש, אבל את בין הכי טובים.
אז קדימה לדרך מתוקה.
ויש לך כל כך הרבה סיבות אידאולוגיות
שקשורות בציונות הזאת שאת כלכך אוהבת
בשרשרת של ארץ ישראל שאת מסתובבת איתה תמיד
ביישוב הזה בהתנחלות שגדלת בה
דווקא עכשיו.
זה הרגע שלך.
איך אומרים?
איטס יור טיים טו שיין
