שלום טרול מספר 1357.

..דווקא אחדות מבטלת את זה במקרה של מלכות אחאב

ולעומת זאת כאשר עם ישראל ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר בזמן מלכות דוד סובל אבדות באותם נסיבות שבמלכות אחאב הם נמנעות.

ולהצטרף לעובדי העבודה הזרה כדי לזכות להגנה משמיים ולגאולה השלמה.

///

ובכן ברור שאין זאת הכוונה. עם ישראל היה מאוד מאוחד בעגל ובשלל חטאים אחרים ונענשו על זה. גם אחאב נענש ולא רק מצד כרם נבות. על יהודה נגזרה גלות בגלל חטאי מנשה שעבד עבודה זרה.

משנה סנהדרין פ"ח ה':

"פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים, הנאה להן והנאה לעולם."

לאורך כל התנ"ך אנחנו רואים את האיסור להתחבר לרשעים,

"הלרשע לעזר ולשנאי יי תאהב?! ובזאת עליך קצף מלפני יי"

"מי יתנני במדבר מלון אורחים"

"אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה" – "מפני שמלכות ישראל התחילו לעשות העגלים ועדיין לא חטאו בני יהודה , היה מתרה בהם שלא יאשמו כמותם." [ר"י טראני]

וכמובן פתרון מחלוקת קורח לא היה בכך שכולם יצטרפו לקורח ועדתו בכך יחזור השלום המדומה על מקומו.

///

אם נסתכל בקונטקסט של הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו" נראה שהפסוק מופיע כמעט מיד אחרי "אם זנה ישראל אל יאשם יהודה" כלומר "אבל לפי פשוטו של מקרא כה פתרונו: חבור עצבים אפרים - עכשיו אפרים מחובר עם עובדי עצבים וצלמים; הנח לו לעשות מה שהוא רוצה לעשות." [ר"י קרא]

או: " חבור עצבים אפרים - נצמד לעבודה זרה , ואי איפשר לו לפרוש; לפיכך הנח לו - אתה , הנביא , ולא תנבא להוכיחו , כי לא יועיל." [רש"י]

כך או כך, אכן יש מקור (שניים ידועים לי) לגבי הנושא של "חבור עצבים אפרים" לפי הפרשנות שהבאת. הא' הוא במסכת דרך ארץ זוטא:

"גדול השלום שאפי׳ עובדין ע״א ויש שלום ביניהן כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהן שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו:  אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן (שם י) חלק לבם עתה יאשמו."

והשני הוא במדרש רבה חוקת שמסביר למה בימי דוד היו נופלים, כיוון שהיו דלטורין ולהוטים אחרי לשון הרע כמו דואג ואחיתופל אבל בימי אחאב לא כיוון שאף־אחד לא הלשין על עובדיהו.

העניין לדעתי הוא שאפילו בקבוצה של עובדי עבודה זרה, אם יש להם מידות ונימוסים ומתנהגים בכבוד ולפחות יש להם הצד של דרך ארץ וכבוד הדדי ביניהם וכלפי התורה (אחאב אמנם עבד עבודה זרה אבל כיבד את התורה והשתדל לשמור על יחסים טובים עם ממלכת יהודה), הזכות הזאת מגינה עליהם. וכן להיפך, אפשר ללמוד הרבה תורה ולהיות בלי אותן מידות בסיסיות וזה לא שווה הרבה. זה לא אומר שצריך להצטרף לעוברי עבירה.

הוא מדבר בתוך דור שכולו שומר תורה ומצוות ויודע היטב את המשמעות של "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי" "ואם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו". לדור כזה צריך לומר שהקפדה גדולה יותר על המצוות לא תביא את הגאולה, אלא תיקון של שנאת החינם היא מה שדורש את התיקון.

אבל לדור שלנו, החידא היה אומר לקיים מצוות וגם לא לשנוא. הניסיון לטעון שהחידא מבטל את התורה זה לקרוע דברים מהקשרם, מהאגם שאמר אותם, ומהסיפרות השלימה שהוא השאיר אחריו.

אל תהיה טיפש.

אם אתה שומר תורה ומצוות ירא שמיים ומקפיד על קלה כחמורה, אז החיד"א מדבר בול אליך.

אם אתה חילוני, רפורמי או כל תמהיל אחר שאינו סעיף א אז קודם תגיע לסעיף א ואז החיד"א ידבר גם אליך.

החיד"א אומר דבר פשוט מאוד שקיום המצוות לא מועיל לגאולה כל עוד לא תוקן החטא של שנאת חינם. כלומר אם מקיימים מצוות ובמקביל יש שנאת חינם, לא תהיה גאולה. זה לא חידוש עצום, זה מופיע בחז"ל ובמקובלים ובכל מקור אפשרי.

זה לא אומר שקיום מצוות הוא שולי או לא נצרך או חשוב פחות או ש"אהבת חינם" חשובה יותר מקיום שאר המצוות.

אני גם לא יודע מה אתה מתאר כ"אהבת חינם". לחבק אנשים ברחוב?

"כיום אין שנאת חינם כמעט" – [citation needed]

אני לא יודע איך אתה מגדיר שנאת חינם אבל כל מגזר מוכן לבלוע אחד את השני ובכל־מקרה יש שנאה מטורפת עד כדי פסיכוטית של החילונים את הדתיים. קראתי את "למהלך האידיאות" אבל לצערי זה לא מתאר את המצב העכשווי באומה, אני לא רואה במה בדיוק אנחנו במצב טוב יותר.

לגבי אהבת חינם ודרך ארץ: המקור הראשון שהבאתי מדבר על היעדר מחלוקת ותרעומת. המקור השני מדבר על לשון הרע והלשנה. לא נראה לי שהכוונה באהבת חינם היא שצריך לחבק ולנשק כל חוטא, מהסיבה הפשוטה, שהנביאים הורו בדיוק ההיפך. אחרת הנביאים היו צריכים לומר "זה אחלה שהתחברת עם אחאב, תרבו אהבת חינם, תתקרבו אחד לשני, אולי אפילו תאחדו את הממלכות, מה זה משנה אם תהיה עבודה זרה".

הקביעה שבימי אחאב לא הייתה דרך ארץ, על סמך המקרה של כרם נבות, באמת רחוקה.

לגבי "להרגיש עם אחד" ו"תיקונים כלליים" ו"סולידריות לאומית": יצא לי לקרוא תנ"ך ובחיים לא ראיתי דבר כזה.

צריך להשתתף בצרת הציבור ולהיות חלק מעם ישראל. מי שמחליט לפרוש, בעיה שלו, אין חובה לרדוף אחריו, כל־שכן שאין חובה להרגיש סולידריות עם החוטאים בדיוק כמו עם קורח ועדתו, אפרים ויהודה וכן הלאה.

לא בטוח שהמצב הגשמי בימי דוד היה עדיף על המצב בימי אחאב, דרוש מקור.

העם בסוף מורכב מיחידים. יש כמובן החלטות שמתבצעות ברמה קיבוצית (כמו לבנות בית כנסת) או לאומית (האם לצאת למלחמה) אבל זה לא ש"העם" פתאום מחליט לשנוא או לאהוב, אלה החלטות של יחידים.

בבית שני פשוט היה דגש על קיצוניות דתית של הפרט, ללא סולידריות לאומית.

דוד שלט על כל עבר הנהר והוריש את ממלכתו לשגשוג שלמה.

השחיתות של אחאב ואיזבל גרמה לשחיתות בסוף ימי ממלכת ישראל.

לשון הרע אכן גורם לשנאת חינם, כי הוא מפרק את החברה מתחת לפני השטח. אבל שאר פגמים בדרך ארץ לאו דווקא.

אם שנאת חינם היא מצב פרטי ולא קולקטיבי, אז איך הגלות יכולה לפתור את הבעיה? אם ה' הגלה אותנו, זה כדי לפתור בעיות. כי כדי להעניש אפשר גם בלי גלות.

לעניות דעתי, שנאת חינם היא כזו שהכוח ושליטה הם הדבר היחיד שמניע אותה.

כשהנצי"ב מדבר על שנאת החינם של ימי בית שני הוא אומר שהם לא קיבלו זה את ההלכה של זה.

אין לנו שמץ של מושג מה היה בין קמצא ובר קמצא. יש לנו רק קביעה בסוף שבעוון שנאת נחרב נחרב הבית.

איך תלמד משם על טיבה של השנאה?

מלמד על האווירה בדור החורבן. וגם המקורות ההיסטורים עולים עם זה שהיו הרבה זרמים בעם ישראל ששנאו אחד את השני כאשר בתוך הזרם היתה אחדות. וגם הגמרא אומרת שאנשי בית שני היו גומלי חסדים אך נחרב הבית בגלל שנאת חינם

לכן הבאתי את הנצי"ב

זה כל העניין שם לפי הנצי"ב, לפי הבנתי

כדוגמא את קמצא ובר קמצא לסיבת החורבן, ולא אומרת "על בריוני ירושלים חרבה ירושלים" (ששרפו את המחסנים כמו שכתוב בגמרא)?

ליריבו, מייצגים את מאבקי השליטה והקיטוב. אבל הגמרא בחרה להביא סיפור לא פוליטי או מלחמתי, אלא חברתי. 

אצל קמצא ובר קמצא יש אך ירק קונפליקט על עליונות.

מה היא שנאת חינם לדעתך? מהו החינם שבשנאה?

לפי הגמרא הבריונים שלטו על ירושלים ורצו לדקור כל מי שיוצא ממנה. זה תואם לתיאור ההיסטורי על הפלגים במרד הגדול שהרגו אחד את השני.

לדעתי הגמרא , בסיפור על קמצא ובר קמצא, אומרת שאמנם מה שהביא את החורבן בפועל הוא שנאת חינם פוליטית של בריונים שנלחמו אחד בשני, אבל השורש והסיבה לזה היא שנאת חינם חברתית. כלומר גם אם באופן טכני הפלגים היו מאחדים כוחות צבאיים, בסוף השנאת חינם החברתית היתה גורמת להם להלחם אחד מול השני, במרד זה או במרד אחר, מה שהיה מביא לחורבן.

מסקנה לימינו - יש אומרים (כמו במסר מהסרט אגדת החורבן) שכלקח מבית שני צריך לעשות "אהבת חינם" ולהפסיק את הפילוג הפוליטי בעם, כלומר ממשלת בנט-לפיד, הפסקת הרפורמה המשפטית וכניעה לשמאל הקיצוני הפוסט ציוני. *זה לא נכון*. אם אותם אנשים היו לומדים את הגמרא במקום את הסרט אגדת החורבן, היו מבינים ששורש הכל הוא אהבת חינם חברתית. השמאל הקיצוני הפוסט ציוני הוא ההפך מאהבת חינם ומסולידריות לאומית, אלא הפיכת מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. לכן כל כניעה לו רק מגבירה את אנטי הסולידריות הלאומית ואת שנאת החינם, וכל התנגדות לו (יחד אם הדברות עם השמאל המתון ללא וויתור ופשרות) - מגבירה את הסולידריות ואת אהבת החינם. בית שני לא נחרב כי הטייסים סירבו פקודה (סיבה פוליטית צבאית), אלא בגלל חוסר סולידריות לאומית (סיבה חברתית)

השורש לכל הוא השנאה החברתית, לא הפוליטית.  גם ללא מאבקי כוח אז השנאה היתה מתפרצת בדרך אחרת. מאבקי הכוח הם רק סימפטום.

לדוגמא במרד בר כוכבא לא היו מאבקי כוח, היתה אחדות פוליטית מלאכותית באומה, אבל היתה שנאת חינם מתחת לפני השטח, עובדה שלא נהגו כבוד זה בזה, ולכן המרד נכשל וגלינו מארצינו

אין שנכה בין האינדיאנים לבין התימנים, ולא בין הרוסים לבין הצ'יליאנים, ולא בין הבינים לבין היוונים. הדעות שלהם מאוד שונות בהרבה תחומים בחיים, אבל זה לא אכפת לאף אחד כי זה חסר משמעות מעשית. אתה מבין את כוונתי?

פוליטית. אפשר משמעות מעשית אך לא פוליטית, האווירה של קמצא ובר קמצא היא דוגמא לזה. אני מסכים שלא מספיק שנאה בלב אלא צריך תרגום מעשי, אבל לאו דווקא פוליטי או כוחני.  מספיק לכתוב פשקוויל או להשמיץ או ליצור אוויאה ושיח כזה וזה כבר עושה.

מה שאני רוצה לומר - שנאת חינם היא אווירה חברתית, ולא חוסר איחוד טכני מבחינה פוליטית או צבאית, ולכן המחשבה שצריך לוותר לשמאל הקיצוני אחרת הטייסים לא יטוסו, ואז יקרה לנו מה שקרה בבית שני, נובעת מטעות.

כתיבת פשקוויל היא מעשה פוליטי. לא כל דבר חייב להיות קשור לפוליטיקה ממסדית.

… אומר ״אכן נודע הדבר״ והתכוון להסבר למה בני ישראל נתונים בעבדות חשבתי

אם יש כזאת שנאה בין חילונים לדתיים בארץ ישראל אולי אפשר לתלות את הדבר במשהו שאנחנו לא עושים הנכון? הרי הכל מאת השם זה שפרצו את המחיצות כנגד הפרדה במרחב הציבורי אולי גרם לפריצת הגדר בשביעי לאוקטובר אבל אולי ההפך?

הרי מעולם לא יזמו תפילות במרחב הציבורי . לפי מסכת תענית רק בתענית ציבור ורק לאחר מספר צעדים מוציאים תיבה למרחב הציבורי. בזמן רגיל יש מספיק בתי כנסת ברוך השם לשרת את עם ישראל. וזה רק דוגמא.

בחוץ? בארץ ישראל? פעם אחת בשנה ביום הכי קדוש? בזה שהם רוצים לזכות חילונים שלא מרגישים בנוח להידחק בבתי כנסת מפוצצים עד אפס מקום ביום כיפור? שרוצים תפילה יותר משוחררת ולא שכל שנייה יקימו אותם כי מישהו שמר מקום?

תגיד לי למה בכלל היהודים חזרו לארץ ישראל? כדי להתחנף לעוברי עבירה שמשסים כלבים במתפללים כמו נאצים? להתקפל מולם כמו ז'ידים מוכים?

הוא עושה את זה כבר שנים משלל ניקים. חלקם נחסמו ונמחקו השרשורים שהוא פתח בכל הפורומים, חלקם נחסמו רק בפורום אקטואליה וחדשות, שם הוא ממש עבד להשמיץ ולהמאיס בכל כוחו.

(כל הניקים החל מ@אעלה בתמר, דרך @אוהב העם וא"י 3 , 1,2,3,4 כולם זה אותו מרגל משמיץ)

… למרות הבדלי הדעות. אצלנו לא מזלזלים ויש תרבות ויכוח ולא משמיצים.

יש לכל יהודי בכל מקום בעולם זכות להביע את דעתו בנוגע לארץ ישראל.

אז אל תספר צ'יזבטים!

… כשאני כל בוקר אומר ״ המכין מצעדי גבר״ אני באמת מאמין שזה נכון.

כשאני לומד שלא הנחש ממית אלה החטא ממית זה בשבילי דרך חיים.

להגיד שזה להשמיץ זה כמו שאמרו להבדיל אלף הבדלות על הרמבם שהוא לא מאמין בתחתית המתים.

צבוע!

… ולא נותנים לי להביע דעה?

בכלל ביהדות הכל מתנקז לרוחניות גם דברים גשמיים כמו אקטואליה.

יש לי כבוד לכל יהודי כולל יושבי ארץ ישראל. ותודה לאל שאני מרגיש אותו יחס מאנשים שבקהילה שלי , מחברי כאן ובארץ ישראל , ממשפחתי

בקיצור אני מרגיש מבורך.

אני מתעב שחצנות וגאווה וזלזול

ורוע. תיעוב זה עדיין לא שנאה כי תמיד יש מקום לתשובה.

במלחמה עברת כבר כל גבול בדה-מורליזציה ודה-הומניזציה שלך לעם ולארץ ובמאמץ שלך לעודד כאוס לאומי ולכן נאלצו למחוק אותך.

… רק דברי תורה. אתה מייצג שנאת חינם במיטבה . בטח בתפילה אתה מגלגל עיניים וחושב כמה אני צדיק אני יושב על גבעה בארץ ישראל אני גדול.

אוי ואבוי לנו לאן הדרדרה המדינה.

תעבור לאקטואליה אתה והיסטורי.

תוכל להעיר לאחרים, עד אז תשתוק.

כל עניינך פה הוא לעוות את התורה. זה בדיוק מה שרצית לעשות על בסיס דברי החידא. מזל שאתה אידיוט פה יותר משאר המשתמשים.

.. אני אומר בכוונה יתרה שלש פעמים ביום ״מקבץ נדחי ישראל״.

אגב כאן יש יותר הרגשת אידישקייט.

לגלות כמו ששבוי מתמכר לכלא בתסמונת סטוקהולם.

עזוב בוא לארץ עכשיו.

לא מבין איך אפשר לגור בחו"ל, יפה שם, אבל האוויר מחניק ליהודים, בוא לארץ ותנשום אוויר של ארץ ישראל.

… האמן לי חייתי שנתיים בארץ . לא עבדתי והיה לי זמן להביט .אידישקייט זה לא אשליה. אני מכיר את העסק משתי הכוונים.

נכון שבגלות יש חיסרון גדול אבל מה לעשות כולנו עדיין בגלות. השם גרש אותנו פעמיים.

אספר לך סיפור:

כשגרנו בארץ הסתובבתי עם כפה שחורה כל החברים שלי אמרו לי מה עד כדי כך התחזקת?

ילדי למדו בישיבה תיכונית של בני עקיבא אז יצא לי ללבוש כיפה סרוגה ואז זיהו אותי כאיש מהמגזר.

הבנתי שזה הסיפור אז החלטתי ללכת עם כפה פשוטה רגילה.

אז אשה אחת יצאה אלי בדיבור ואמרה שאני בכלל לא דתי וזה כפה של חתונות.

שיש פה. לא סתם אמרו חז"ל לעולם יגור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי עבודה זרה. ברור שיש בארץ בעיות וצריך ללמוד מאחדות של יהודים בחו"ל - שהיא בגדול אחדות של אין ברירה, כי כולם גויים מסביב. זה לא אחדות אמיתית כי בפועל כולם חיים ביום יום מעורים בגוים. כאן למרות המריבות אנחנו חיים כקולקטיב אמיתי. מוטב לחיות כקולקטיב שרבים בינינו, מאשר לשחק "בנדמה לי" בתור קהילה יהודית בחול. זה כמו אדם שיחיה בזוגיות אפלטונית עם אשה רק דרך הטלפון ואז יתהלל שאין להם מריבות, הרי זו בכלל לא זוגיות אמיתית. או כמו אדם שיטען שהוא חבר טוב דל הכלב שלו ובכלל לא רב איתו. פה בארץ באמת חיים ביחד כקולקטיב, אז במילא החיים מזמנים גם אחדויות וגם מריבות לצערינו, אבל באמת חיים.

אותם חכמים נתנו לנו יצירת מופת והיא התלמוד הבבלי שנערך בבבל. כמו כן הדף היומי שעוצב בוילנא.

מה שאני רוצה להגיד שיש יותר ישוב דעת באופן כללי כאן . אלה אם כן אתה גר בבני ברק או אלעד תורתך אמונתך דבר שקשה מאוד לישם בארץ. צריך גם פרנסה.

לצערי ילדי שקבלו חינוך דתי כאן ברגע שהגיעו לארץ והבינו שהם יכולים להזדהות כיהודים מבלי להקפיד על כל המצוות הושפעו מהאווירה.

בכל זאת שלמות היא ישוב ארץ ישראל עם תורה ומצוות. בנתיים יש אילוצים והשם יעזור.

ואם כל אוצרות הגלות צריך לחזור לארץ.

אז מה הבעיה לגור בקהילה של עולים כאן בארץ? יש קהילות אנגלו-סאקסיות, בלגיות, צרפתיות ועוד בירושלים, פתח תקווה ועוד, במגוון רמות חרדיות-דתיות שונות, כולל מודרן אורתודוקסים.

(התלמוד הבבלי אגב אומר על עצמו בגמרא"במחשכים הושיבני כמתי עולם- זה תלמודה של בבל" לעומת התלמוד הירושלמי שכותב התלמוד הבבלי עצמו "וזהב הארץ ההיא טוב - אין תורה כתורת ארץ ישראל". בסוף אנחנו פוסקים לפי הבבלי כי ההיסטוריה של העם עברה דרך הגלות כדי לזכך אותנו, אבל בסוף שני התלמודים הם תורה אחת, ובארץ אנו חושפים איכויות חדשות של התלמוד הבבלי, מהלי לגרוע ממסוית הדורות).

… חשב שנגמרה הגלות ובעקבות המרד נדבק לארץ ישראל השם המקולל שהרומאים נתנו לה עד היום.

אגב השם שנתנו לירושלים לא תפס.

הכל בהשגחה עליונה לנו רק נשארה יראת השם ואיך אני מקבלים את הטוב והרע בחיינו.

מחזיר אותנו לארץ אחרי 2000. אם אתה עיוור מלראות זאת זו בעיה שלך...

אגב מאז קום המדינה השם שלה הוא ישראל ולא פלשתינה, ואגב אף אחד לא קרא לא פלסטין לפני 150 שנה.  הנוצרים קרו לה ארץ הקודש - הולי לנד, המוסלמים ראו בה חלק מסוריה, כאשר פלסטין זה רק מחוז מנהלי. השם palastain אומץ רק לפני 150 שנה על ידי האירופאים שרצו להחליף את הולי לנד במונח חילוני ומדעי, נטול זיקה תנכית.

חוץ מזה שממתי קובעים עובדות לפי שמות?

תפסיק לבלבל את המוח. רואים לך את השקרים  

… סתם שמות שמאל או ימין כי זה רק עושה פירוד.

אני לא שמאל . בא נסיים את הדיון הזה כי זה לא מתאים למדור הזה.

לא תודה. תלקק בעצמך. תשלח את הילדים של עצמך ללקק שם.

שני נאמר בגמרא שהיו גומלי חסדים וצדיקים יותר. אבל זה לא שינה שהיה פירוד וקיטוב בעם ועבדו את ה' מתוך טהרה נפשית פרטית בניתוק מהכלל. הם גמלו חסדים רק לאנשי שלומם בניתוק מכלל האומה. המארח אהב את קמצא אבל שנא את בר קמצא (כך גם מסביר המהרל).

שנאת חינם לא נוצרת מחוסר דרך ארץ אלא מחוסר סולדריות באומה ותחושת פירוד לאומי

פוגם רק בנפשו הפרטית, ובאופן עקיף בכלל. אבל כשעם ישראל מפורד אז זה פגם בכלל.

יהרג ואל יעבור לא קשור לכאן. כי זה כלל שנאמר להתנהגות הפרט. אדם שמחליט לשנוא את כל היהודים לא פוגם בכלל כמו עם שלם שמפורד בשנאת חינם, לכן אדם שנאת חינם של אדם פרטי היא לא ייהרג ואל יעבור, ואילו ע"ז כן. אבל בשנאת חינם של עם שלם לא שייך הכלל בכלל של ייהרג ואל יעבור, כי אין סיטואציה שלעם זה או לשנוא או למות

לכל אחד יש נקודה טובה כלשהי, וכשיש אהבה בין אנשים כל אחד משפיע על חברו לקיים את הנקודה הטובה שנשארה בו 

ובעצם יש סיכוי לצאת מהמצב הזה.  

אבל כששונאים אף אחד לא מוכן להקשיב ושהשני יגיד לו מה לעשות וממילא כל אחד נשאר במצבו

השלכות:

צריך להשתדל להיות באחדות, אבל מצד שני אדם צדיק לא יתחבר אקטיבית לרשע או ישמע לו חלילה

כי אז עשית בדיוק הפוך מהסיבה שהקב"ה מוכן לוותר בגלל האחדות. 

… במזיד על ידי פוליטיקאים כדי לפלג ולזרוע שנאה.

בעבר השתמשו במושגים של יונים וניצים כדאי להביע את היחס שלנו כעם כלפי בני דודנו. היו ניצים בעלי השקפה סוציליסטיות והיו יונים בעלי השקפה קפיטליסטית וההפך. אז כאשר אתה משתמש במושגים אלה אתה מכשיר דרך שזורעת את הפילוג לצערי.

הוא מתכוון רק שתפסיק להגיד "שמאל"

אבל אלף פעם הוא תייג את כולם פה "ימין" כי לא היה לו מה לענות

הרבה נאצות והודעות כאוס שלו נמחקו בידי המנהלים, ורוב משתמשי הפייק שפתח נחסמו.

מוזמן לקרוא אחורה בפורום או"ח...

והוא ציפה שאברהם יעמוד בניסיון, מכיוון שאחרת הוא לא היה מנסה אותו.

יכול להיות שבאמת אם הוא היה פועל ככה הוא לא היה טועה, והיה פה וין וין.

אבל בתכלס, ההשגה שלנו במצוות הש"י היא מוגבלת מאוד. האם יכול להיות שהמוסר שלנו גבוה יותר מהמוסר של בורא העולמות? או שהקב"ה מצווה אותנו משהו כדי שנסרב? הרי גם ככה אין לנו ממש אחיזה ברצונו יתברך. מתי כן נצטרך לשמוע לו?

איפה תשימי את הגבול? בהקרבת קורבנות? במחיית עמלק ו7 עממים? במצוות ברית מילה? בכריתת יערות לבניין המקדש?

האם את מצפה להבין את הנהגת הבורא לפני שתתחילי לפעול? 

אין מה להשוות את ההשגה שלנו ברצון הקב"ה, להשגתו של אברהם אבינו, שהקב"ה אפילו אמר לו "התהלך לפני והיה תמים" [רש"י: "היה שלם בכל נסיונותי"].

מסופר: ההוא מינא דחזייה [מין אחד שראה] את רבא דקא [שהוא] מעיין בשמעתא [בהלכה], ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו [וישבו, היו אצבעותיו מונחות תחת רגלו והיה לוחץ אותן], וקא מבען אצבעתיה דמא [והיו מזילות אצבעותיו דם], ורבא לא הבחין בכך מתוך התעמקותו. אמר ליה [לו]: עמא פזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו [עם פזיז אתם, שהקדמתם פיכם לאזניכם, עדיין בפחזותכם אתם עומדים], שאתם עושים דברים בלא לחשוב עליהם. ברישא איבעיא לכו למשמע [בתחילה הייתם צריכים לשמוע], אי מציתו [אם יכולים אתם] — קבליתו [קבלו אותם], ואי [ואם] לא — לא קבליתו [תקבלו]. אמר ליה [לו]: אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן [אנחנו ההולכים בשלימות, בתמימות, נאמר בנו]: "תמת ישרים תנחם" (משלי יא, ג), ואילו הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו [אותם אנשים, אתם, ההולכים בעלילה נאמר בהם] סופו של אותו פסוק: "וסלף בוגדים ישדם".

(שבת פח עם שטיינזלץ)

לא יצווה אותנו משהו שנוגד את המוסר הטבעי, חוץ מפעם יוצאת דופן אחת בהיסטוריה, בעקדת יצחק (ומחיית עמלק לא נוגדת את המוסר הטבעי. אם אדם באמת היה יודע מה ההשלכות האיומות של אי מחיית עמלק, היה מבין שהמצווה הזאת תואמת למוסר הטבעי). 

כמובן תמיד תמיד מי שמסרב לציווי ה' הוא חוטא (נביא יכול להתווכח עם ה' או להתפלל לשנות את הציווי, אבל בסוף יהיה חייב לעשות מה שה' יצווה אותו בשורה התחתונה, כמו שהיה עם יחזקאל).

אגב, יש סרט יפה מאוד בשם "המאמין"

המאמין (סרט, 2001) – ויקיפדיה

הסרט מספר על יהודי אמריקאי שגדל בתור חרדי/דתי, שהפך בבגרותו לאנטישמי נאו נאצי.

הסיפור עצמו אמיתי, אבל אני לא יודע אם כל פרט פרט נכון במציאות.

בתחילת הסרט, רואים שאת השאלה הזאת בדיוק הילד (גיבור הסרט) שואל את הרב שלו - וכשהרב מוציא אותו החוצה מהכיתה בזעם, התלמיד מחליט שהוא לא מוכן להיות חלק מהעם החלש הזה שמוכן לעקוד את בניו רק כי מישהו אחר...

מסקנה - מותר לשאול הכל! לא לכעוס על עצם השאלה ולא להוציא מהכיתה בגלל שאלה קשה באמונה.

היום כשנפגשים בעלילה כזאת זה נראה תלוש מהמציאות ולא אמין.

אם החלק הזה של השאלה לרב בכלל אמיתי...

"כי עתה ידעתי כי ירא א־להים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"

לא נאמר: "כי עתה ידעתי כי אב אוהב אתה וחמלת על בנך"

אפשר לא להסכים עם המסר של התורה אבל אין צורך לשנות אותו.

גם המוסר הטבעי שלנו קיים כי ה' נטע אותו בנפש שלנו. ולכן פעם אחת בהיסטוריה באופן חריג, כדי להראות מי יצר את המוסר הטבעי שלנו ומה מקורו, אז באופן חד פעמי ה' ציווה לעשות משהו בניגוד למוסר הטבעי, כדי להראות שבאופן תיאורטי רצון ה' גובר על המוסר הטבעי כי הוא מקורו, כמובן זה רק תיאורטי, כי בפועל ה' לעולם לא יצווה לעשות משהו בניגוד למוסר הטבעי. כמובן ה' אף פעם לא יצווה באמת לעשות משהו בניגוד למוסר, ולכן בסוף הוא אמר לאברהם לא להקריב את יצחק 

צייתנות עיוורת היא דבר מסוכן, אבל האם היתה כאן צייתנות עיוורת? כשמדברים על אלוקים... הצייתנות היא לא בדיוק עיוורת. אגב, התמיהה היא על יצחק. שלא ערער על דברי אביו, הרי לפי הרבה מפרשים הוא היה בן 37. למה שילך לקיים ציווי הזוי שלא הוא קיבל? הוא יכל להגיד לאבא שלו שעם כל הכבוד אולי הוא דמיין? אבל יש כאן מסירות נפש של שניהם וכשה' ראה שהלכו שניהם בלב אחד "ראה שמשורש קדוש יצאו קדושים" (חת"ס) והם הורישו לנו את תכונת מסירות הנפש שניכרת לאורך כל ההיסטוריה. 

ורמב"ם במורה נבוכים עונה יותר טוב, ואומר שמעקידת יצחק לומדים 2 עניינים גדולים: 

1- "הודיענו בו תכלית יראת ה' ואהבתו עד היכן מגעת". והוא כותב שאברהם אבינו קיים ציווי ה' הקשה הזה לא לשם קבלת שכר ולא מיראת העונש, ותכלית הנסיון שלו היתה ללמד את כל בני האדם גבול יראת ה' מהו. "אלא לעצם מה שמוטל על בנ"א מאהבתו יתעלה ויראתו...כי תכלית כל התורה כולה... אינו אלא דבר אחד, והוא לירוא ממנו יתעלה"...

2-"להודענו עד כמה אמיתי אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה' בחזון"- כי אם היה לא"א אפילו ספק קל בוודאי שלא היה הולך לעקוד את בנו.

הארה

יש הנחות יסוד שהכרחי לדעת לפני שלומדים תורה. כמו: שתורה שבכתב ושבע"פ ניתנו מפי הגבורה, שהתורה היא אלוקית, ונצחית ולא תשתנה, שאין אות מיותרת בתורה, ששבעים פנים לתורה ועוד. וצריך לדעת שכשלומדים תורה אפשר ורצוי להעלות קושיות, אבל אי אפשר ללמוד בלי פרשנים שכתבו את הפירושים שלהם ברוח הקודש, בעיקר בימינו שאנחנו די רחוקים מההשקפות הישרות וערכי התורה השלמים. חז"ל לא כתבו את דעתם לפי מה שנראה להם, אלא עפ"י י"ג מידות (בחלק ההלכתי) ול"ב מידות (בחלק הסיפורי) שהתורה נדרשת בהן. אז כשיש לך שאלה וגם כשלא, כדאי לפתוח מקראות גדולות

ומהברכות שהוא מקבל, יען אשר עשית את הדבר הזה

..מתי יש לנו באמת בחירה חופשית אם בכלל.

אמונה והתחזקות

"כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חסכת את בנך ממני". אם לא היתה לו בחירה חפשית אז לא שייך כאן ירא אלוקים. 

ואם משתמע מכבודו שהוא מפקפק בקיומה של בחירה חפשית, יואיל כבודו להגדיר מבחינה פילוסופית מה זה בכלל בחירה חפשית לפני שמפקפקים בה (כמובן ברור שיש בחירה חפשית)

מכוון "כי ירא אלוקים אתה" אז ברור שלאברהם אבינו היתה בחירה חופשית.

בגלל זה הראה לו השם "אייל נאחז בסבך בקרניו" כדי שמעשיהו לא יהיה לשווה.

כשכתבתי "אם בכלל" כוונתי למציאות שלרובנו אין יראת שמיים בפעולותינו היום יומיות.

כולנו ילודי אשה.

שאלה מעניינת.

לא ייתכן מה שאת אומרת שה' ציפה מאברהם לסרב כאשר למעשה זהו מעשה שעולה על נס כפי שאמרת, זה מעשה שאנחנו זוכרים אותו כל יום ומבקשים מה' בזכות אותו מעשה לרחמים וכו' וכו'.

מנסה להבין למה זה כואב לך... מה הנקודה שמכאיבה לך כאן? אשמח אם תפרטי.

אגיד לך מהמקום שלי למה אני לא רואה בזה כמשהו עצוב או משהו,

העולם שייך לה', הכל שייך לה', ה' ברא הכל, כל נשימה ונשימה זה מה', כל דבר בעולם מהדומם עד למדבר הכל של ה', אם ככה כאשר ה' מבקש מאיתנו משהו אז בעצם אנחנו נותנים לו משלו, ככה שאם נסרב יש בזה אפילו מקום של חוצפה, וכי x שייך לך שאתה לא מוכן לתת אותו? ככה גם בסיפור הזה, ה' ביקש מאברהם את הבן היקר שלו את יצחק שנולד לו אחרי עשרות שנים של ציפייה, יש כאן מוטיב של קושי,של מסירות נפש ועוד אבל בסוף אותו הבן שהגיע אחרי המון שנים, מי הביא אותו? מי נתן אותו לאברהם? ה', ה' מבקש את שלו. זה קשה ממיליון סיבות אבל בעיני זה הדבר ההגיוני לעשות, מעשה אצילי ונשגב מבחינתנו להבין מאיפה הכוחות נפש אבל אני חושבת שזה גם מתבקש, בסוף יש כאן אחד שקובע, אחד שהכל שייך לו, אחד שהוא מלך ואליו מתבטלים.

אני חושבת שהנקודה של ההתבטלות לה' זה גם נקודה שצריך לחדד אותה כאן, שהרבה פעמים אדם צריך ללמוד לסרב ולא לציית וזה חלק בריא באדם אבל, מול הבורא שברא אותנו זה לא שייך, אין דבר כזה לסרב למלך בשר ודם ק"ו לסרב למלך מלכי המלכים.(חוץ מזה שגם ניתן להרחיב כאן על כך שכל מה שה' עושה זה לטובה)

....בסידור התפילה

הספרדים אומרים:"....שנשמור חוקך ומצוותך בעולם הזה ונזכה ונחייה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא..."

האשכנזים אומרים:"...שֶׁנִּשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לִשְׁ֒נֵי יְמוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא..."

התימנים אומרים: "....שֶׁנִּחְיֶה לִשְׁמוֹר חֻקֶּיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה וְנִירַשׁ טוֹב לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא..."

תובנות בבקשה

מהם?

....כופר חלילה בתחיית המתים כאשר הוא בעצמו מנה את תחיית המתים בשלוש עשרה העקרים להרמבם

אז הייתי אומר שזה לא עניין של חכמה.

אבל במקרה שלך זה כבר אבוד

@אוויל מחריש 

אתה אפילו לא יודע מה זה המשפט שכתבתי בארמית.

רמזתי ששני הניקים, גם @אלישעבעלכנפיים וגם @אוהב העם וא"י 3 הם אותו אדם.

הוּא מוֹתֵיב לָהּ וְהוּא מְפָרֵק לָהּ טעות \ הערה

(על יסוד עירובין צא.) (מילולית: הוא מַקשה והוא מתָרץ) תשובה שנותן אדם לשאלה רטורית

ולשואל אשאל, למאי נפקא מינה?

מלהיות תלוי בלא נודע. (כנראה שזו הסיבה שרוב העולם הם שכירים)

הם יכולים גם לטעון שרק בגלל ה"משיחיים" הורעו התנאים שלהם

רק צריך לצמצם שאיפות ויהיה סבבה

שוחטים להם את הילדים, דוחפים אותם ללבנים

הם עצמם עובדים תחת סבל ממש קיצוני.   וזה היה לפני הרעת תנאים בגלל "המשיחיים" (אהבתי את הרמז)

תכלס אנשים מתאבדים על פחות מזה

פעם שאל תלמידו הרב הנזיר את הרב קוק מה ההבדל בין תורתו לבין תורת חב"ד, הרב קוק ענה לו: אני בונה את האומה

אהרהר בזה.

ועד אז נראה לי שהרב קוק מקדש מאוד את הכלל (ישראל, וגם כלל הבריאה, וכלל העולמות) שהפרטים הם עצם מעצמיו, ניזונים ממנו וצריכים להתקשר בו.

לעומת חב"ד (לפחות בדור האחרון) ששמים את הדגש על כל התעלות של כל פרט ופרט, ונראה שמתייחסים לכלל ישראל כאוסף כמעט טכני של כל הפרטים האלה.

@תות"ח! זאת שאלה שתעניין אותך

..

עד הרבי מלובביטש לא נראה לי היה כזה דגש על משיח בחבד.

וגם הרבי מלובביטש דיבר על המשיח כהמשך לתורת חב"ד הקדומה. וגם לשיטתם המשיח ימלוך עם עם ישראל בארץ ישראל לפי תורת ישראל.

(אמנם ייתכן שהנהיה של חבד אחרי המשיח זה סוג של החלפת קדושת הכלל באדמו"ר הכי גדול שיכול להיות, שזה המשיח. במקום לשים דגש במשיח כמייצג את מלכות כלל ישראל, רואים בו את הצדיק הכי גדול שצריך לדבוק בו, כמו שתורת החסידות אומרת על דבקות בצדיקים. אבל זה תאוריה שלי)

חב"ד היום זה הרבי, עם כל הכבוד לששת אדמורי חב"ד הקודמים, הרבי כתב הכי הרבה והיום החסידים הכי עסוקים בדבריו. גם משיחסטים וגם מתנגדים.

ברור שהמשיח ימלוך על עם ישראל לפי תורת ישראל, אבל המושגים האלה נכללים במשיח.

וברור שהרב קוק גם האמין בביאת משיח, אבל המושג הזה נכלל אצלו בתורת ישראל.

לפני הרבי. התניא זה הספר החשוב ולא האגרות קודש. זה לפי מה שאני יודע, אבל זה מידיעה חיצונית, אף פעם לא הייתי בתוך חבד

ההבדל העיקרי הוא כמו שכתבו פה, שהרב קוק זצ"ל מעסיק אותו מאוד ענייני הכלל, ועל כן זה מה שהוא מדבר עליו רוב הזמן, ודואג כל הזמן בעד הכלל, ומתוך הכלל הפרט מגיע אל שלימותו, הוא תובע את שלימות הכלל והתפתחותו (ואגב, זה גם נפק"מ עצומה בחיי המעשה, מה עושים, וזה הבדל ענק בין הציונות הדתית ובין התפיסה החרדית, ואכמ"ל). על אף שגם בעל התניא מודה שהכלל הוא העיקר, רוב עיסוקו בסופו של דבר בתכל'ס הוא בבניית הפרט (ואולי גם יש שוני בכך שהתניא מדבר רק על כנסת ישראל, הנשמה, והרב גם "מוריד את זה לארץ" ודואג בעד עם ישראל בפועל, ויותר מחדד שעם ישראל פה בארץ מגלה ומופיע את כנסת ישראל).

עוד הבדל הוא לגבי היחס לגאולה. האם הגאולה היא שמיימית-רוחנית (זו תפיסה של כל הציבור החרדי, אבל היא אפילו יותר מוקצנת בחב"ד נראה לי), או שהיא מגיעה בדרך הטבע, ואנחנו שותפים אינטגרליים בתהליך הגאולה. ממילא גם מה צריך לפתח, האם להשקיע רק בפיתוח הרוח או גם בביסוס החומרי של האומה.

עוד הבדל הוא בעניין אהבת ישראל. האם אהבתינו היא רק מצד הנשמה, או לא.

לגבי המשיח, אכן ההבדל הוא האם להחזיק מאוד מדמות המשיח כדמות עצמאית, או לשים דגש יותר על כנסת ישראל.

להגיע בדרך שמיימית, ולפי מיטב ידיעתי לא שוללים אפשרות של גאולה גשמית בידי עם ישראל.

הם כן שוללים גאולה שמגיעה מהציונות החילונית, בגלל חילוניותה, ושם עיקר המחלוקת.

איפה ראית חרדי שמזכיר שהגאולה תגיע על ידינו?

מה פתאום? הם אומרים שהגאולה תגיע בצורה ניסית. ולא רק ברמת התפיסה הפילוסופית, גם בפועל, מתנהגים כך שאנחנו מחכים למשיח והמקסימום שיש לנו לעשות זה להתפלל שה' ישלח לנו את המשיח.

יכולה לבוא בצורה טבעית בתנאי שהאנשים והתנועה שבשמה הם באים שומרי תורה ומצוות. לשיטתם הציונות הוקמה כדי להוות אלטרנטיבה לתורה ולכן פסולה מיסודה, גם אם דתיים משתתפים בה.

מה שאתה כתבת זה חושב החרדי הפשוט, כי "במילא המדינה ציוינית והחרדים באיום מחילון וכרגע אין איך לקדם את הגאולה בדרך הטבע, אז מה יעזור לדבר איתם על גאולה בדרך הטבע או לא"

אני מכיר אחרת

על בן כוזבא המלך שרבי עקיבא היה נושא כליו ולא בקשו ממנו החכמים אות או מופת. זה היה ניסיון לגאולה בדרך הטבע. ומכירים את זה שכותב שהמשיח לא עושה ניבים כמו שחושבים הסכלים.

ומכירים את הדעות על משיח בן יוסף שיקדים לבן דוד.

ואומרים שהרב אליישיב אמר שכל דבריו של הרב קוק נכונים, אבל הם נכונים לעתיד לבוא, והרב קוק טעה וחשב שזה נכון לדורות שלנו. (וכבר הרב קוק ענה לטענות מהסוג הזה).

אם המדינה היתה מראש מוקמת על ידי תנועה תורנית של חכמים אז החרדים היו מתייחסים אליה אחרת לגמרי.

עיין בדבריו של רבי אלחנן ווסרמן, שנראה לי מהווה סוג של בסיס להתנגדות הליטאית לציונות.

נובעת מזה שזו תנועה חילונית.

ואם היא העתה מראש תורנית אולי סה לא היה גאולה, אבל גם לא היה מתנגד לזה (ואני לא מדבר על סטמר)

החרדים נגד דברי הרמב"ם בלקיחת כסף על תורה וזה לא מפריע להם (לא שבהכרח חובה ללכת ע"פ הרמב"ם בזה, אבל לפחות שיהיו עקביים ולא יצטטו אותו כדי להיפטר מהצבא.....). החרדים לא הולכים ע"פ הרמב"ם, הם הולכים ע"פ "גדולי הדור".

חידשת לי לגבי הרב אלישיב, אבל הרב אלישיב עצמו איננו באמת חרדי, ולא משקף את הדעה החרדית הרווחת (וכאן אני לא רוצה להיכנס לדיון, אז אל תנסה.....).

הסיבה שהם מתנגדים לציונות כי היא ביד החילונים שחושבים שהכל יעבוד ע"י הטבע ומעשיהם ישנו נגד התכנית הא-לוהית. יש פה התנגדות עמוקה. בעומק יכול להיות שעצם זה שהחילונים תפסו את הרעיון הזה, זה גרם לחרדים לברוח מזה לקיצון השני, אבל בכל מקרה החרדים עשו מזה גם אידיאולוגיה, גם אם יש כאן רובד נסתר שגרם להם מסיבות אחרות לפרוש מהציונות.

לא אכפת לי שהוא לא יתנגד, אני רוצה שיגיד שזו הגאולה. בעומק (כך אומר הרב שרקי) האפתיות לתהליך הגאולה גרועה הרבה יותר מההתנגדות לגאולה.

אני לא מכיר אדם שהולך לפי הרמב"ם בכל הלכה אולי רק תימנים

אפשר גם להתלונן שהחרדים לא עושים חליטה

///

לגבי גאולה ניסית חלק מאמינים בגאולה ניסית דווקא ונראה לי שזאת גם השקפת חב"ד והרבה חסידויות

יש כאלה שסוברים שאפשר להביא את זה בידיים אם להקים כאן ממלכה של תורה אבל זה הפוך ממה שעושים שהציונים (יש בזה כל־מיני מקורות מעניינים בהזדמנות אשלח)

סורי אחי מדינה שמקיימת מצעדי להט"ב כפופה לארה"ב וכל נכד של גיס של אלמנה של אח של יהודי יכול לעלות לארץ לא ממש גאולה

לגבי "עדיף התנגדות מאשר אפתיה" דרוש מקור חוץ מפסיכולוגיית "מי שרב מאוהב"

עריכה נוספת:

כבר הזכרתי בפורום כמה פעמים את המלבי"ם ההוא על ירמיה

לציבור החרדי יש ציפיות אחרות מגאולה

אם העניין זה שעם ישראל ישב בארץ ישראל, זה היה גם בתקופת השופטים, ועדיין לא באו אל המנוחה ואל הנחלה

ואם זה מצד ריבוי תורה, זה היה גם בתקופות שונות בגלות, וגם היה שלטון יותר דתי תחת האוטונומיות היהודיות

תביא משיח ובית המקדש או לפחות שלטון תורני כמו שצריך (המפלגות החרדיות אינן תורניות) אח"כ נדבר

(אפשר כמובן להזכיר שהשמות מרדכי ואסתר הם על פני השטח הופכיים לחלוטין לרעיון, ומקורם ביראת העכו"ם, מורדוך ואישתאר; והנה למרות זאת, אולי דווקא בענייננו, אפילו מהעז הזה יצא מתוק וכו', ושהגויים בטפשותם [אחשורוש הטיפש וכדו'], אף אינם יודעים את גרעין האור שבתוך חשכת שמותיהם וגילוליהם, ויש בזה הרבה מעניין פורים שאכתי עבדים אנן ובכ"ז שמחים ד"פור המן נהפך לפורנו" [הרי גם שמו נדרש "המן העץ הזה" וד"ל] וש"יהודי והדסה הקמת מושיעים" [שימוש דווקא בכינויים שמגלים את טבעם האמיתי, ולא בשמות ה"בראשיתיים" הגולמיים, שמות התוהו שאינם עוד])

עיון במשמעות השם ״אסתר״ - ליום השואה. - בית המדרש

לא יודע אם הקישור עובד, מצאתי את זה בחיפוש בגוגל אבל לא הצלחתי להיכנס. 

ענייני היה מהבחינה הפונטית (או פונולוגית), שסביר שרעיון הסיפור בנגלה (שאין איזכור שם במגילה וכיו"ב), הוא שהיהודי בחו"ל דומה כמי שאין לו [אלא אולי רק אחר עקב ההיטמעות], ועד כדי שימוש בשמות נוכריים כאמור. ושיהודים באמת נקראו שם בשמות כאלו בשפת היום יום והדיבור הממלכתי (כביכול בתעודת הזהות והלידה שם), בדומה שכיום דווקא שם כמו סטיב או סטיבן באמריקה הוא מאוד "יהודי", על אף שמקורו סטפנוס זה ביוונית ובכנסייה ובמורשת תעותם.

קראתי. הדקדוק בלשון הגמ' בסוף דבריך נראה אמיתי. יש לציין שהגמ' אומרת על מרדכי, או ליתר דיוק - בדרישה סביב שמו, שהוא 'ראש לכל בשמים', "מור דרור". יש בחינה שההדס הוא ראש לכל בשמים במה שהוא האחד שנבחר לייצג את 'ריח בלא טעם' בארבעת המינים של חג סוכות (והריח הוא ההנאה הישירה לנשמה, כמו שנדרש מן הפס' "כל הנשמה תהלל יה").