..דווקא אחדות מבטלת את זה במקרה של מלכות אחאב

ולעומת זאת כאשר עם ישראל ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר בזמן מלכות דוד סובל אבדות באותם נסיבות שבמלכות אחאב הם נמנעות.

ולהצטרף לעובדי העבודה הזרה כדי לזכות להגנה משמיים ולגאולה השלמה.

///

ובכן ברור שאין זאת הכוונה. עם ישראל היה מאוד מאוחד בעגל ובשלל חטאים אחרים ונענשו על זה. גם אחאב נענש ולא רק מצד כרם נבות. על יהודה נגזרה גלות בגלל חטאי מנשה שעבד עבודה זרה.

משנה סנהדרין פ"ח ה':

"פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים, הנאה להן והנאה לעולם."

לאורך כל התנ"ך אנחנו רואים את האיסור להתחבר לרשעים,

"הלרשע לעזר ולשנאי יי תאהב?! ובזאת עליך קצף מלפני יי"

"מי יתנני במדבר מלון אורחים"

"אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה" – "מפני שמלכות ישראל התחילו לעשות העגלים ועדיין לא חטאו בני יהודה , היה מתרה בהם שלא יאשמו כמותם." [ר"י טראני]

וכמובן פתרון מחלוקת קורח לא היה בכך שכולם יצטרפו לקורח ועדתו בכך יחזור השלום המדומה על מקומו.

///

אם נסתכל בקונטקסט של הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו" נראה שהפסוק מופיע כמעט מיד אחרי "אם זנה ישראל אל יאשם יהודה" כלומר "אבל לפי פשוטו של מקרא כה פתרונו: חבור עצבים אפרים - עכשיו אפרים מחובר עם עובדי עצבים וצלמים; הנח לו לעשות מה שהוא רוצה לעשות." [ר"י קרא]

או: " חבור עצבים אפרים - נצמד לעבודה זרה , ואי איפשר לו לפרוש; לפיכך הנח לו - אתה , הנביא , ולא תנבא להוכיחו , כי לא יועיל." [רש"י]

כך או כך, אכן יש מקור (שניים ידועים לי) לגבי הנושא של "חבור עצבים אפרים" לפי הפרשנות שהבאת. הא' הוא במסכת דרך ארץ זוטא:

"גדול השלום שאפי׳ עובדין ע״א ויש שלום ביניהן כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהן שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו:  אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן (שם י) חלק לבם עתה יאשמו."

והשני הוא במדרש רבה חוקת שמסביר למה בימי דוד היו נופלים, כיוון שהיו דלטורין ולהוטים אחרי לשון הרע כמו דואג ואחיתופל אבל בימי אחאב לא כיוון שאף־אחד לא הלשין על עובדיהו.

העניין לדעתי הוא שאפילו בקבוצה של עובדי עבודה זרה, אם יש להם מידות ונימוסים ומתנהגים בכבוד ולפחות יש להם הצד של דרך ארץ וכבוד הדדי ביניהם וכלפי התורה (אחאב אמנם עבד עבודה זרה אבל כיבד את התורה והשתדל לשמור על יחסים טובים עם ממלכת יהודה), הזכות הזאת מגינה עליהם. וכן להיפך, אפשר ללמוד הרבה תורה ולהיות בלי אותן מידות בסיסיות וזה לא שווה הרבה. זה לא אומר שצריך להצטרף לעוברי עבירה.

הוא מדבר בתוך דור שכולו שומר תורה ומצוות ויודע היטב את המשמעות של "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי" "ואם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו". לדור כזה צריך לומר שהקפדה גדולה יותר על המצוות לא תביא את הגאולה, אלא תיקון של שנאת החינם היא מה שדורש את התיקון.

אבל לדור שלנו, החידא היה אומר לקיים מצוות וגם לא לשנוא. הניסיון לטעון שהחידא מבטל את התורה זה לקרוע דברים מהקשרם, מהאגם שאמר אותם, ומהסיפרות השלימה שהוא השאיר אחריו.

אל תהיה טיפש.

אם אתה שומר תורה ומצוות ירא שמיים ומקפיד על קלה כחמורה, אז החיד"א מדבר בול אליך.

אם אתה חילוני, רפורמי או כל תמהיל אחר שאינו סעיף א אז קודם תגיע לסעיף א ואז החיד"א ידבר גם אליך.

החיד"א אומר דבר פשוט מאוד שקיום המצוות לא מועיל לגאולה כל עוד לא תוקן החטא של שנאת חינם. כלומר אם מקיימים מצוות ובמקביל יש שנאת חינם, לא תהיה גאולה. זה לא חידוש עצום, זה מופיע בחז"ל ובמקובלים ובכל מקור אפשרי.

זה לא אומר שקיום מצוות הוא שולי או לא נצרך או חשוב פחות או ש"אהבת חינם" חשובה יותר מקיום שאר המצוות.

אני גם לא יודע מה אתה מתאר כ"אהבת חינם". לחבק אנשים ברחוב?

"כיום אין שנאת חינם כמעט" – [citation needed]

אני לא יודע איך אתה מגדיר שנאת חינם אבל כל מגזר מוכן לבלוע אחד את השני ובכל־מקרה יש שנאה מטורפת עד כדי פסיכוטית של החילונים את הדתיים. קראתי את "למהלך האידיאות" אבל לצערי זה לא מתאר את המצב העכשווי באומה, אני לא רואה במה בדיוק אנחנו במצב טוב יותר.

לגבי אהבת חינם ודרך ארץ: המקור הראשון שהבאתי מדבר על היעדר מחלוקת ותרעומת. המקור השני מדבר על לשון הרע והלשנה. לא נראה לי שהכוונה באהבת חינם היא שצריך לחבק ולנשק כל חוטא, מהסיבה הפשוטה, שהנביאים הורו בדיוק ההיפך. אחרת הנביאים היו צריכים לומר "זה אחלה שהתחברת עם אחאב, תרבו אהבת חינם, תתקרבו אחד לשני, אולי אפילו תאחדו את הממלכות, מה זה משנה אם תהיה עבודה זרה".

הקביעה שבימי אחאב לא הייתה דרך ארץ, על סמך המקרה של כרם נבות, באמת רחוקה.

לגבי "להרגיש עם אחד" ו"תיקונים כלליים" ו"סולידריות לאומית": יצא לי לקרוא תנ"ך ובחיים לא ראיתי דבר כזה.

צריך להשתתף בצרת הציבור ולהיות חלק מעם ישראל. מי שמחליט לפרוש, בעיה שלו, אין חובה לרדוף אחריו, כל־שכן שאין חובה להרגיש סולידריות עם החוטאים בדיוק כמו עם קורח ועדתו, אפרים ויהודה וכן הלאה.

לא בטוח שהמצב הגשמי בימי דוד היה עדיף על המצב בימי אחאב, דרוש מקור.

העם בסוף מורכב מיחידים. יש כמובן החלטות שמתבצעות ברמה קיבוצית (כמו לבנות בית כנסת) או לאומית (האם לצאת למלחמה) אבל זה לא ש"העם" פתאום מחליט לשנוא או לאהוב, אלה החלטות של יחידים.

בבית שני פשוט היה דגש על קיצוניות דתית של הפרט, ללא סולידריות לאומית.

דוד שלט על כל עבר הנהר והוריש את ממלכתו לשגשוג שלמה.

השחיתות של אחאב ואיזבל גרמה לשחיתות בסוף ימי ממלכת ישראל.

לשון הרע אכן גורם לשנאת חינם, כי הוא מפרק את החברה מתחת לפני השטח. אבל שאר פגמים בדרך ארץ לאו דווקא.

אם שנאת חינם היא מצב פרטי ולא קולקטיבי, אז איך הגלות יכולה לפתור את הבעיה? אם ה' הגלה אותנו, זה כדי לפתור בעיות. כי כדי להעניש אפשר גם בלי גלות.

לעניות דעתי, שנאת חינם היא כזו שהכוח ושליטה הם הדבר היחיד שמניע אותה.

כשהנצי"ב מדבר על שנאת החינם של ימי בית שני הוא אומר שהם לא קיבלו זה את ההלכה של זה.

אין לנו שמץ של מושג מה היה בין קמצא ובר קמצא. יש לנו רק קביעה בסוף שבעוון שנאת נחרב נחרב הבית.

איך תלמד משם על טיבה של השנאה?

מלמד על האווירה בדור החורבן. וגם המקורות ההיסטורים עולים עם זה שהיו הרבה זרמים בעם ישראל ששנאו אחד את השני כאשר בתוך הזרם היתה אחדות. וגם הגמרא אומרת שאנשי בית שני היו גומלי חסדים אך נחרב הבית בגלל שנאת חינם

לכן הבאתי את הנצי"ב

זה כל העניין שם לפי הנצי"ב, לפי הבנתי

כדוגמא את קמצא ובר קמצא לסיבת החורבן, ולא אומרת "על בריוני ירושלים חרבה ירושלים" (ששרפו את המחסנים כמו שכתוב בגמרא)?

ליריבו, מייצגים את מאבקי השליטה והקיטוב. אבל הגמרא בחרה להביא סיפור לא פוליטי או מלחמתי, אלא חברתי. 

אצל קמצא ובר קמצא יש אך ירק קונפליקט על עליונות.

מה היא שנאת חינם לדעתך? מהו החינם שבשנאה?

לפי הגמרא הבריונים שלטו על ירושלים ורצו לדקור כל מי שיוצא ממנה. זה תואם לתיאור ההיסטורי על הפלגים במרד הגדול שהרגו אחד את השני.

לדעתי הגמרא , בסיפור על קמצא ובר קמצא, אומרת שאמנם מה שהביא את החורבן בפועל הוא שנאת חינם פוליטית של בריונים שנלחמו אחד בשני, אבל השורש והסיבה לזה היא שנאת חינם חברתית. כלומר גם אם באופן טכני הפלגים היו מאחדים כוחות צבאיים, בסוף השנאת חינם החברתית היתה גורמת להם להלחם אחד מול השני, במרד זה או במרד אחר, מה שהיה מביא לחורבן.

מסקנה לימינו - יש אומרים (כמו במסר מהסרט אגדת החורבן) שכלקח מבית שני צריך לעשות "אהבת חינם" ולהפסיק את הפילוג הפוליטי בעם, כלומר ממשלת בנט-לפיד, הפסקת הרפורמה המשפטית וכניעה לשמאל הקיצוני הפוסט ציוני. *זה לא נכון*. אם אותם אנשים היו לומדים את הגמרא במקום את הסרט אגדת החורבן, היו מבינים ששורש הכל הוא אהבת חינם חברתית. השמאל הקיצוני הפוסט ציוני הוא ההפך מאהבת חינם ומסולידריות לאומית, אלא הפיכת מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. לכן כל כניעה לו רק מגבירה את אנטי הסולידריות הלאומית ואת שנאת החינם, וכל התנגדות לו (יחד אם הדברות עם השמאל המתון ללא וויתור ופשרות) - מגבירה את הסולידריות ואת אהבת החינם. בית שני לא נחרב כי הטייסים סירבו פקודה (סיבה פוליטית צבאית), אלא בגלל חוסר סולידריות לאומית (סיבה חברתית)

השורש לכל הוא השנאה החברתית, לא הפוליטית.  גם ללא מאבקי כוח אז השנאה היתה מתפרצת בדרך אחרת. מאבקי הכוח הם רק סימפטום.

לדוגמא במרד בר כוכבא לא היו מאבקי כוח, היתה אחדות פוליטית מלאכותית באומה, אבל היתה שנאת חינם מתחת לפני השטח, עובדה שלא נהגו כבוד זה בזה, ולכן המרד נכשל וגלינו מארצינו

אין שנכה בין האינדיאנים לבין התימנים, ולא בין הרוסים לבין הצ'יליאנים, ולא בין הבינים לבין היוונים. הדעות שלהם מאוד שונות בהרבה תחומים בחיים, אבל זה לא אכפת לאף אחד כי זה חסר משמעות מעשית. אתה מבין את כוונתי?

פוליטית. אפשר משמעות מעשית אך לא פוליטית, האווירה של קמצא ובר קמצא היא דוגמא לזה. אני מסכים שלא מספיק שנאה בלב אלא צריך תרגום מעשי, אבל לאו דווקא פוליטי או כוחני.  מספיק לכתוב פשקוויל או להשמיץ או ליצור אוויאה ושיח כזה וזה כבר עושה.

מה שאני רוצה לומר - שנאת חינם היא אווירה חברתית, ולא חוסר איחוד טכני מבחינה פוליטית או צבאית, ולכן המחשבה שצריך לוותר לשמאל הקיצוני אחרת הטייסים לא יטוסו, ואז יקרה לנו מה שקרה בבית שני, נובעת מטעות.

כתיבת פשקוויל היא מעשה פוליטי. לא כל דבר חייב להיות קשור לפוליטיקה ממסדית.

… אומר ״אכן נודע הדבר״ והתכוון להסבר למה בני ישראל נתונים בעבדות חשבתי

אם יש כזאת שנאה בין חילונים לדתיים בארץ ישראל אולי אפשר לתלות את הדבר במשהו שאנחנו לא עושים הנכון? הרי הכל מאת השם זה שפרצו את המחיצות כנגד הפרדה במרחב הציבורי אולי גרם לפריצת הגדר בשביעי לאוקטובר אבל אולי ההפך?

הרי מעולם לא יזמו תפילות במרחב הציבורי . לפי מסכת תענית רק בתענית ציבור ורק לאחר מספר צעדים מוציאים תיבה למרחב הציבורי. בזמן רגיל יש מספיק בתי כנסת ברוך השם לשרת את עם ישראל. וזה רק דוגמא.

בחוץ? בארץ ישראל? פעם אחת בשנה ביום הכי קדוש? בזה שהם רוצים לזכות חילונים שלא מרגישים בנוח להידחק בבתי כנסת מפוצצים עד אפס מקום ביום כיפור? שרוצים תפילה יותר משוחררת ולא שכל שנייה יקימו אותם כי מישהו שמר מקום?

תגיד לי למה בכלל היהודים חזרו לארץ ישראל? כדי להתחנף לעוברי עבירה שמשסים כלבים במתפללים כמו נאצים? להתקפל מולם כמו ז'ידים מוכים?

… למרות הבדלי הדעות. אצלנו לא מזלזלים ויש תרבות ויכוח ולא משמיצים.

יש לכל יהודי בכל מקום בעולם זכות להביע את דעתו בנוגע לארץ ישראל.

… כשאני כל בוקר אומר ״ המכין מצעדי גבר״ אני באמת מאמין שזה נכון.

כשאני לומד שלא הנחש ממית אלה החטא ממית זה בשבילי דרך חיים.

להגיד שזה להשמיץ זה כמו שאמרו להבדיל אלף הבדלות על הרמבם שהוא לא מאמין בתחתית המתים.

… ולא נותנים לי להביע דעה?

בכלל ביהדות הכל מתנקז לרוחניות גם דברים גשמיים כמו אקטואליה.

יש לי כבוד לכל יהודי כולל יושבי ארץ ישראל. ותודה לאל שאני מרגיש אותו יחס מאנשים שבקהילה שלי , מחברי כאן ובארץ ישראל , ממשפחתי

בקיצור אני מרגיש מבורך.

אני מתעב שחצנות וגאווה וזלזול

ורוע. תיעוב זה עדיין לא שנאה כי תמיד יש מקום לתשובה.

.. אני אומר בכוונה יתרה שלש פעמים ביום ״מקבץ נדחי ישראל״.

אגב כאן יש יותר הרגשת אידישקייט.

לגלות כמו ששבוי מתמכר לכלא בתסמונת סטוקהולם.

עזוב בוא לארץ עכשיו.

לא מבין איך אפשר לגור בחו"ל, יפה שם, אבל האוויר מחניק ליהודים, בוא לארץ ותנשום אוויר של ארץ ישראל.

… האמן לי חייתי שנתיים בארץ . לא עבדתי והיה לי זמן להביט .אידישקייט זה לא אשליה. אני מכיר את העסק משתי הכוונים.

נכון שבגלות יש חיסרון גדול אבל מה לעשות כולנו עדיין בגלות. השם גרש אותנו פעמיים.

אספר לך סיפור:

כשגרנו בארץ הסתובבתי עם כפה שחורה כל החברים שלי אמרו לי מה עד כדי כך התחזקת?

ילדי למדו בישיבה תיכונית של בני עקיבא אז יצא לי ללבוש כיפה סרוגה ואז זיהו אותי כאיש מהמגזר.

הבנתי שזה הסיפור אז החלטתי ללכת עם כפה פשוטה רגילה.

אז אשה אחת יצאה אלי בדיבור ואמרה שאני בכלל לא דתי וזה כפה של חתונות.

שיש פה. לא סתם אמרו חז"ל לעולם יגור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי עבודה זרה. ברור שיש בארץ בעיות וצריך ללמוד מאחדות של יהודים בחו"ל - שהיא בגדול אחדות של אין ברירה, כי כולם גויים מסביב. זה לא אחדות אמיתית כי בפועל כולם חיים ביום יום מעורים בגוים. כאן למרות המריבות אנחנו חיים כקולקטיב אמיתי. מוטב לחיות כקולקטיב שרבים בינינו, מאשר לשחק "בנדמה לי" בתור קהילה יהודית בחול. זה כמו אדם שיחיה בזוגיות אפלטונית עם אשה רק דרך הטלפון ואז יתהלל שאין להם מריבות, הרי זו בכלל לא זוגיות אמיתית. או כמו אדם שיטען שהוא חבר טוב דל הכלב שלו ובכלל לא רב איתו. פה בארץ באמת חיים ביחד כקולקטיב, אז במילא החיים מזמנים גם אחדויות וגם מריבות לצערינו, אבל באמת חיים.

אותם חכמים נתנו לנו יצירת מופת והיא התלמוד הבבלי שנערך בבבל. כמו כן הדף היומי שעוצב בוילנא.

מה שאני רוצה להגיד שיש יותר ישוב דעת באופן כללי כאן . אלה אם כן אתה גר בבני ברק או אלעד תורתך אמונתך דבר שקשה מאוד לישם בארץ. צריך גם פרנסה.

לצערי ילדי שקבלו חינוך דתי כאן ברגע שהגיעו לארץ והבינו שהם יכולים להזדהות כיהודים מבלי להקפיד על כל המצוות הושפעו מהאווירה.

בכל זאת שלמות היא ישוב ארץ ישראל עם תורה ומצוות. בנתיים יש אילוצים והשם יעזור.

ואם כל אוצרות הגלות צריך לחזור לארץ.

אז מה הבעיה לגור בקהילה של עולים כאן בארץ? יש קהילות אנגלו-סאקסיות, בלגיות, צרפתיות ועוד בירושלים, פתח תקווה ועוד, במגוון רמות חרדיות-דתיות שונות, כולל מודרן אורתודוקסים.

(התלמוד הבבלי אגב אומר על עצמו בגמרא"במחשכים הושיבני כמתי עולם- זה תלמודה של בבל" לעומת התלמוד הירושלמי שכותב התלמוד הבבלי עצמו "וזהב הארץ ההיא טוב - אין תורה כתורת ארץ ישראל". בסוף אנחנו פוסקים לפי הבבלי כי ההיסטוריה של העם עברה דרך הגלות כדי לזכך אותנו, אבל בסוף שני התלמודים הם תורה אחת, ובארץ אנו חושפים איכויות חדשות של התלמוד הבבלי, מהלי לגרוע ממסוית הדורות).

… חשב שנגמרה הגלות ובעקבות המרד נדבק לארץ ישראל השם המקולל שהרומאים נתנו לה עד היום.

אגב השם שנתנו לירושלים לא תפס.

הכל בהשגחה עליונה לנו רק נשארה יראת השם ואיך אני מקבלים את הטוב והרע בחיינו.

מחזיר אותנו לארץ אחרי 2000. אם אתה עיוור מלראות זאת זו בעיה שלך...

אגב מאז קום המדינה השם שלה הוא ישראל ולא פלשתינה, ואגב אף אחד לא קרא לא פלסטין לפני 150 שנה.  הנוצרים קרו לה ארץ הקודש - הולי לנד, המוסלמים ראו בה חלק מסוריה, כאשר פלסטין זה רק מחוז מנהלי. השם palastain אומץ רק לפני 150 שנה על ידי האירופאים שרצו להחליף את הולי לנד במונח חילוני ומדעי, נטול זיקה תנכית.

חוץ מזה שממתי קובעים עובדות לפי שמות?

… סתם שמות שמאל או ימין כי זה רק עושה פירוד.

אני לא שמאל . בא נסיים את הדיון הזה כי זה לא מתאים למדור הזה.

שני נאמר בגמרא שהיו גומלי חסדים וצדיקים יותר. אבל זה לא שינה שהיה פירוד וקיטוב בעם ועבדו את ה' מתוך טהרה נפשית פרטית בניתוק מהכלל. הם גמלו חסדים רק לאנשי שלומם בניתוק מכלל האומה. המארח אהב את קמצא אבל שנא את בר קמצא (כך גם מסביר המהרל).

שנאת חינם לא נוצרת מחוסר דרך ארץ אלא מחוסר סולדריות באומה ותחושת פירוד לאומי

פוגם רק בנפשו הפרטית, ובאופן עקיף בכלל. אבל כשעם ישראל מפורד אז זה פגם בכלל.

יהרג ואל יעבור לא קשור לכאן. כי זה כלל שנאמר להתנהגות הפרט. אדם שמחליט לשנוא את כל היהודים לא פוגם בכלל כמו עם שלם שמפורד בשנאת חינם, לכן אדם שנאת חינם של אדם פרטי היא לא ייהרג ואל יעבור, ואילו ע"ז כן. אבל בשנאת חינם של עם שלם לא שייך הכלל בכלל של ייהרג ואל יעבור, כי אין סיטואציה שלעם זה או לשנוא או למות

לכל אחד יש נקודה טובה כלשהי, וכשיש אהבה בין אנשים כל אחד משפיע על חברו לקיים את הנקודה הטובה שנשארה בו 

ובעצם יש סיכוי לצאת מהמצב הזה.  

אבל כששונאים אף אחד לא מוכן להקשיב ושהשני יגיד לו מה לעשות וממילא כל אחד נשאר במצבו

השלכות:

צריך להשתדל להיות באחדות, אבל מצד שני אדם צדיק לא יתחבר אקטיבית לרשע או ישמע לו חלילה

כי אז עשית בדיוק הפוך מהסיבה שהקב"ה מוכן לוותר בגלל האחדות. 

… במזיד על ידי פוליטיקאים כדי לפלג ולזרוע שנאה.

בעבר השתמשו במושגים של יונים וניצים כדאי להביע את היחס שלנו כעם כלפי בני דודנו. היו ניצים בעלי השקפה סוציליסטיות והיו יונים בעלי השקפה קפיטליסטית וההפך. אז כאשר אתה משתמש במושגים אלה אתה מכשיר דרך שזורעת את הפילוג לצערי.

הוא מתכוון רק שתפסיק להגיד "שמאל"

אבל אלף פעם הוא תייג את כולם פה "ימין" כי לא היה לו מה לענות

פרק תהילים שכתב דוד המלך בשעת צרה מסויימת?

יש נטיה "לברוח" לספרים שמסבירים דברים בצורה יסודית כדי להחדיר לשכל, אבל הרבה פעמים (בפרט בדברים כאלה) הפתרון היעיל יותר הוא החוויה. כשאדם חווה את נוכחות ה' הוא ממילא בוטח. חוויה מזוקקת של נוכחות ה' היא פתרון לעוד הרבה דברים, גם לדברים שלכאורה שכליים כגון איך ללמוד תורה.

אין מצב...

אבל רק בשביל הענווה שלך שלך אכתוב כמה מקורות:

1. הכי קוהרנטי, לוגי, מאורגן - שער הביטחון בספר "חובת הלבבות".

2. יותר רגשי עם עומק, אבל לטעמי קצת פחות לוגי - "אמונה וביטחון" של החזון איש.

3. עומד לי בראש דרשה מאוד יפה עם הרבה מקורות ומשלים וכו, בספר "מאור ישראל - דרושים", של הרב עובדיה (בטח הכותרת שלה קשורה לביטחון/אמונה).

כי הצדיק יודע מה קורה בסביבת קברו, ואם מתפללים שם - הוא רואה בצער המתפלל ומתפלל גם הוא לה'.

תענית כג,ב: 

רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה, אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי. יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה.

תוכנית רדיו - שאלות ותשובות - ערב שבת פרשת שמיני • אתר הרב מרדכי אליהו 

דקה 43:48

מצד שני 1. לא בטוח שדנים אי אפשר מאפשר. 2. לא בטוח שאין בזה שום מעלה

אולי הפתח משתנה לקמץ בסוף פסוק/משפט? כמו שסגול משתנה לקמץ

הנה למשל בבראשית א: יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם

... נכון לא רק למים. גם למילה את בסגול וצרה:

וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל

אבל למה? הרי דיקדוקית זה אותה מילה . אין כאן עניין של הברה פתוחה או סגורה.

חייבת להיות כאן סיבה נסתרת

ייתכן ותופעה דומה מתרחשת כאן

בהרבה מילים משתנה הניקוד של ההברה המוטעמת מפתח/סגול לקמץ כאשר הן מוטעמות במפסיק חזק (אתנחתא, סוף פסוק, לפעמים גם בטעם סגול, ולעיתים נדירות יותר - גם בזקף קטון ואפילו בטיפחא).

כגון: מים, שמים, עבד, מרדכי, פלג, סף, טף.

באופן רחב יותר - בלשון הקודש יש למילים "צורת הפסק" ו"צורת המשך", והרבה מילים משתנה הניקוד שלהן כאשר הן נמצאות בסוף משפט (לדוגמא עַמְּךָ לעומת עַמֶּךָ).

בדוגמא של @נקדימון - זה קשור להברה פתוחה.

אבל הקמץ בסוף משפט - יכול להיות גם בהברה פתוחה (כמו טף וסף) וגם בהברה סגורה (כמו מילת השאלה "מה" בפסוק "ונחנו מה" שהיא בקמץ בגלל סוף המשפט).

מדרשה חדשה לבנות בבית אל

מדרשה של אהבה - בבית אל

בגיגול מהיר עכשיו ראיתי שמצאו עוד הרבה מקורות קדומים, כבר מזמן הגאונים והראשונים

ובעוד ספרים

הם מביאים פסוקים שבהם מופיע גם 'יד' וגם 'ימין', כדי להראות ש'יד' סתם זה לא יד ימין אלא יד שמאל

למשל, את הפסוק 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' הם מבינים כך: 'אף ביד שמאל יצרתי את הארץ וביד ימין את השמים'. ואת הפסוק על יעל, 'ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים', הם מבינים כך: היא שלחה את ידה השמאלית ליתד ואת ידה הימנית לפטיש

זו שאלה מעניינת, למה אם כן מדרשים אחרים צריכים ללמוד את זה מהדרשה 'ידכה' - 'יד כהה'

(שחלק מהתנאים לא מקבלים את הדרשה הזאת, כי בתורה מופיע הביטוי 'יד ימינו'. אז רואים שלפעמים יד זה ימין. ולכן הם צריכים לדרוש 'ידכה' - 'יד כהה' או דרשות אחרות

ואילו התנאים שכן מקבלים את הדרשה, אומרים שרק כשכתוב במפורש 'יד ימין' ולא סתם 'יד' הכוונה לימין)

… הרי החיזוק לזה מופיע בפרוש בפסוקים.

לא כתוב יד ימין כתוב ימין לבד.

להבנתי, הגמרא אומרת ש'ימין' ו'שמאל' בהלכה הם לא מושגים מוחלטים כמו היום, אלא פשוט כינוי ליד החזקה וליד החלשה, כל אחד לעצמו

"תנו רבנן - אטר מניח תפילין בימינו, שהוא שמאלו". רשי: "ימין של אטר הויא שמאל לדידיה (=יד ימין של איטר נחשבת שמאל עבורו), הואיל ורוב כחו בשמאלו"

כולם מסכימים שמניחים על יד שמאל (ההלכתית), כלומר על היד החלשה

אחד לומד את זה מכך שכתוב ידך/ידכה/ידיכם, ולא 'יד ימין' או 'ימין'

אחד לומד את זה מהדרשה 'ידכה' = 'יד כהה'

ואחד לומד את זה בהיקש: 'וכתבתם... וקשרתם' - בעזרת אותה יד שכותבים גם קושרים

והגמרא מסבירה למה כל אחד לא למד את זה מהדרשות האחרות

או "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" כדימוי לאדם שאת שמאלו שם על הארץ ואת ימינו טופח איתה על השמים לתקנן