..דווקא אחדות מבטלת את זה במקרה של מלכות אחאב

ולעומת זאת כאשר עם ישראל ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר בזמן מלכות דוד סובל אבדות באותם נסיבות שבמלכות אחאב הם נמנעות.

ולהצטרף לעובדי העבודה הזרה כדי לזכות להגנה משמיים ולגאולה השלמה.

///

ובכן ברור שאין זאת הכוונה. עם ישראל היה מאוד מאוחד בעגל ובשלל חטאים אחרים ונענשו על זה. גם אחאב נענש ולא רק מצד כרם נבות. על יהודה נגזרה גלות בגלל חטאי מנשה שעבד עבודה זרה.

משנה סנהדרין פ"ח ה':

"פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים, הנאה להן והנאה לעולם."

לאורך כל התנ"ך אנחנו רואים את האיסור להתחבר לרשעים,

"הלרשע לעזר ולשנאי יי תאהב?! ובזאת עליך קצף מלפני יי"

"מי יתנני במדבר מלון אורחים"

"אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה" – "מפני שמלכות ישראל התחילו לעשות העגלים ועדיין לא חטאו בני יהודה , היה מתרה בהם שלא יאשמו כמותם." [ר"י טראני]

וכמובן פתרון מחלוקת קורח לא היה בכך שכולם יצטרפו לקורח ועדתו בכך יחזור השלום המדומה על מקומו.

///

אם נסתכל בקונטקסט של הפסוק "חבור עצבים אפרים הנח לו" נראה שהפסוק מופיע כמעט מיד אחרי "אם זנה ישראל אל יאשם יהודה" כלומר "אבל לפי פשוטו של מקרא כה פתרונו: חבור עצבים אפרים - עכשיו אפרים מחובר עם עובדי עצבים וצלמים; הנח לו לעשות מה שהוא רוצה לעשות." [ר"י קרא]

או: " חבור עצבים אפרים - נצמד לעבודה זרה , ואי איפשר לו לפרוש; לפיכך הנח לו - אתה , הנביא , ולא תנבא להוכיחו , כי לא יועיל." [רש"י]

כך או כך, אכן יש מקור (שניים ידועים לי) לגבי הנושא של "חבור עצבים אפרים" לפי הפרשנות שהבאת. הא' הוא במסכת דרך ארץ זוטא:

"גדול השלום שאפי׳ עובדין ע״א ויש שלום ביניהן כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהן שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו:  אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן (שם י) חלק לבם עתה יאשמו."

והשני הוא במדרש רבה חוקת שמסביר למה בימי דוד היו נופלים, כיוון שהיו דלטורין ולהוטים אחרי לשון הרע כמו דואג ואחיתופל אבל בימי אחאב לא כיוון שאף־אחד לא הלשין על עובדיהו.

העניין לדעתי הוא שאפילו בקבוצה של עובדי עבודה זרה, אם יש להם מידות ונימוסים ומתנהגים בכבוד ולפחות יש להם הצד של דרך ארץ וכבוד הדדי ביניהם וכלפי התורה (אחאב אמנם עבד עבודה זרה אבל כיבד את התורה והשתדל לשמור על יחסים טובים עם ממלכת יהודה), הזכות הזאת מגינה עליהם. וכן להיפך, אפשר ללמוד הרבה תורה ולהיות בלי אותן מידות בסיסיות וזה לא שווה הרבה. זה לא אומר שצריך להצטרף לעוברי עבירה.

הוא מדבר בתוך דור שכולו שומר תורה ומצוות ויודע היטב את המשמעות של "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי" "ואם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו". לדור כזה צריך לומר שהקפדה גדולה יותר על המצוות לא תביא את הגאולה, אלא תיקון של שנאת החינם היא מה שדורש את התיקון.

אבל לדור שלנו, החידא היה אומר לקיים מצוות וגם לא לשנוא. הניסיון לטעון שהחידא מבטל את התורה זה לקרוע דברים מהקשרם, מהאגם שאמר אותם, ומהסיפרות השלימה שהוא השאיר אחריו.

אל תהיה טיפש.

אם אתה שומר תורה ומצוות ירא שמיים ומקפיד על קלה כחמורה, אז החיד"א מדבר בול אליך.

אם אתה חילוני, רפורמי או כל תמהיל אחר שאינו סעיף א אז קודם תגיע לסעיף א ואז החיד"א ידבר גם אליך.

החיד"א אומר דבר פשוט מאוד שקיום המצוות לא מועיל לגאולה כל עוד לא תוקן החטא של שנאת חינם. כלומר אם מקיימים מצוות ובמקביל יש שנאת חינם, לא תהיה גאולה. זה לא חידוש עצום, זה מופיע בחז"ל ובמקובלים ובכל מקור אפשרי.

זה לא אומר שקיום מצוות הוא שולי או לא נצרך או חשוב פחות או ש"אהבת חינם" חשובה יותר מקיום שאר המצוות.

אני גם לא יודע מה אתה מתאר כ"אהבת חינם". לחבק אנשים ברחוב?

"כיום אין שנאת חינם כמעט" – [citation needed]

אני לא יודע איך אתה מגדיר שנאת חינם אבל כל מגזר מוכן לבלוע אחד את השני ובכל־מקרה יש שנאה מטורפת עד כדי פסיכוטית של החילונים את הדתיים. קראתי את "למהלך האידיאות" אבל לצערי זה לא מתאר את המצב העכשווי באומה, אני לא רואה במה בדיוק אנחנו במצב טוב יותר.

לגבי אהבת חינם ודרך ארץ: המקור הראשון שהבאתי מדבר על היעדר מחלוקת ותרעומת. המקור השני מדבר על לשון הרע והלשנה. לא נראה לי שהכוונה באהבת חינם היא שצריך לחבק ולנשק כל חוטא, מהסיבה הפשוטה, שהנביאים הורו בדיוק ההיפך. אחרת הנביאים היו צריכים לומר "זה אחלה שהתחברת עם אחאב, תרבו אהבת חינם, תתקרבו אחד לשני, אולי אפילו תאחדו את הממלכות, מה זה משנה אם תהיה עבודה זרה".

הקביעה שבימי אחאב לא הייתה דרך ארץ, על סמך המקרה של כרם נבות, באמת רחוקה.

לגבי "להרגיש עם אחד" ו"תיקונים כלליים" ו"סולידריות לאומית": יצא לי לקרוא תנ"ך ובחיים לא ראיתי דבר כזה.

צריך להשתתף בצרת הציבור ולהיות חלק מעם ישראל. מי שמחליט לפרוש, בעיה שלו, אין חובה לרדוף אחריו, כל־שכן שאין חובה להרגיש סולידריות עם החוטאים בדיוק כמו עם קורח ועדתו, אפרים ויהודה וכן הלאה.

לא בטוח שהמצב הגשמי בימי דוד היה עדיף על המצב בימי אחאב, דרוש מקור.

העם בסוף מורכב מיחידים. יש כמובן החלטות שמתבצעות ברמה קיבוצית (כמו לבנות בית כנסת) או לאומית (האם לצאת למלחמה) אבל זה לא ש"העם" פתאום מחליט לשנוא או לאהוב, אלה החלטות של יחידים.

בבית שני פשוט היה דגש על קיצוניות דתית של הפרט, ללא סולידריות לאומית.

דוד שלט על כל עבר הנהר והוריש את ממלכתו לשגשוג שלמה.

השחיתות של אחאב ואיזבל גרמה לשחיתות בסוף ימי ממלכת ישראל.

לשון הרע אכן גורם לשנאת חינם, כי הוא מפרק את החברה מתחת לפני השטח. אבל שאר פגמים בדרך ארץ לאו דווקא.

אם שנאת חינם היא מצב פרטי ולא קולקטיבי, אז איך הגלות יכולה לפתור את הבעיה? אם ה' הגלה אותנו, זה כדי לפתור בעיות. כי כדי להעניש אפשר גם בלי גלות.

לעניות דעתי, שנאת חינם היא כזו שהכוח ושליטה הם הדבר היחיד שמניע אותה.

כשהנצי"ב מדבר על שנאת החינם של ימי בית שני הוא אומר שהם לא קיבלו זה את ההלכה של זה.

אין לנו שמץ של מושג מה היה בין קמצא ובר קמצא. יש לנו רק קביעה בסוף שבעוון שנאת נחרב נחרב הבית.

איך תלמד משם על טיבה של השנאה?

מלמד על האווירה בדור החורבן. וגם המקורות ההיסטורים עולים עם זה שהיו הרבה זרמים בעם ישראל ששנאו אחד את השני כאשר בתוך הזרם היתה אחדות. וגם הגמרא אומרת שאנשי בית שני היו גומלי חסדים אך נחרב הבית בגלל שנאת חינם

לכן הבאתי את הנצי"ב

זה כל העניין שם לפי הנצי"ב, לפי הבנתי

כדוגמא את קמצא ובר קמצא לסיבת החורבן, ולא אומרת "על בריוני ירושלים חרבה ירושלים" (ששרפו את המחסנים כמו שכתוב בגמרא)?

ליריבו, מייצגים את מאבקי השליטה והקיטוב. אבל הגמרא בחרה להביא סיפור לא פוליטי או מלחמתי, אלא חברתי. 

אצל קמצא ובר קמצא יש אך ירק קונפליקט על עליונות.

מה היא שנאת חינם לדעתך? מהו החינם שבשנאה?

לפי הגמרא הבריונים שלטו על ירושלים ורצו לדקור כל מי שיוצא ממנה. זה תואם לתיאור ההיסטורי על הפלגים במרד הגדול שהרגו אחד את השני.

לדעתי הגמרא , בסיפור על קמצא ובר קמצא, אומרת שאמנם מה שהביא את החורבן בפועל הוא שנאת חינם פוליטית של בריונים שנלחמו אחד בשני, אבל השורש והסיבה לזה היא שנאת חינם חברתית. כלומר גם אם באופן טכני הפלגים היו מאחדים כוחות צבאיים, בסוף השנאת חינם החברתית היתה גורמת להם להלחם אחד מול השני, במרד זה או במרד אחר, מה שהיה מביא לחורבן.

מסקנה לימינו - יש אומרים (כמו במסר מהסרט אגדת החורבן) שכלקח מבית שני צריך לעשות "אהבת חינם" ולהפסיק את הפילוג הפוליטי בעם, כלומר ממשלת בנט-לפיד, הפסקת הרפורמה המשפטית וכניעה לשמאל הקיצוני הפוסט ציוני. *זה לא נכון*. אם אותם אנשים היו לומדים את הגמרא במקום את הסרט אגדת החורבן, היו מבינים ששורש הכל הוא אהבת חינם חברתית. השמאל הקיצוני הפוסט ציוני הוא ההפך מאהבת חינם ומסולידריות לאומית, אלא הפיכת מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. לכן כל כניעה לו רק מגבירה את אנטי הסולידריות הלאומית ואת שנאת החינם, וכל התנגדות לו (יחד אם הדברות עם השמאל המתון ללא וויתור ופשרות) - מגבירה את הסולידריות ואת אהבת החינם. בית שני לא נחרב כי הטייסים סירבו פקודה (סיבה פוליטית צבאית), אלא בגלל חוסר סולידריות לאומית (סיבה חברתית)

השורש לכל הוא השנאה החברתית, לא הפוליטית.  גם ללא מאבקי כוח אז השנאה היתה מתפרצת בדרך אחרת. מאבקי הכוח הם רק סימפטום.

לדוגמא במרד בר כוכבא לא היו מאבקי כוח, היתה אחדות פוליטית מלאכותית באומה, אבל היתה שנאת חינם מתחת לפני השטח, עובדה שלא נהגו כבוד זה בזה, ולכן המרד נכשל וגלינו מארצינו

אין שנכה בין האינדיאנים לבין התימנים, ולא בין הרוסים לבין הצ'יליאנים, ולא בין הבינים לבין היוונים. הדעות שלהם מאוד שונות בהרבה תחומים בחיים, אבל זה לא אכפת לאף אחד כי זה חסר משמעות מעשית. אתה מבין את כוונתי?

פוליטית. אפשר משמעות מעשית אך לא פוליטית, האווירה של קמצא ובר קמצא היא דוגמא לזה. אני מסכים שלא מספיק שנאה בלב אלא צריך תרגום מעשי, אבל לאו דווקא פוליטי או כוחני.  מספיק לכתוב פשקוויל או להשמיץ או ליצור אוויאה ושיח כזה וזה כבר עושה.

מה שאני רוצה לומר - שנאת חינם היא אווירה חברתית, ולא חוסר איחוד טכני מבחינה פוליטית או צבאית, ולכן המחשבה שצריך לוותר לשמאל הקיצוני אחרת הטייסים לא יטוסו, ואז יקרה לנו מה שקרה בבית שני, נובעת מטעות.

כתיבת פשקוויל היא מעשה פוליטי. לא כל דבר חייב להיות קשור לפוליטיקה ממסדית.

… אומר ״אכן נודע הדבר״ והתכוון להסבר למה בני ישראל נתונים בעבדות חשבתי

אם יש כזאת שנאה בין חילונים לדתיים בארץ ישראל אולי אפשר לתלות את הדבר במשהו שאנחנו לא עושים הנכון? הרי הכל מאת השם זה שפרצו את המחיצות כנגד הפרדה במרחב הציבורי אולי גרם לפריצת הגדר בשביעי לאוקטובר אבל אולי ההפך?

הרי מעולם לא יזמו תפילות במרחב הציבורי . לפי מסכת תענית רק בתענית ציבור ורק לאחר מספר צעדים מוציאים תיבה למרחב הציבורי. בזמן רגיל יש מספיק בתי כנסת ברוך השם לשרת את עם ישראל. וזה רק דוגמא.

בחוץ? בארץ ישראל? פעם אחת בשנה ביום הכי קדוש? בזה שהם רוצים לזכות חילונים שלא מרגישים בנוח להידחק בבתי כנסת מפוצצים עד אפס מקום ביום כיפור? שרוצים תפילה יותר משוחררת ולא שכל שנייה יקימו אותם כי מישהו שמר מקום?

תגיד לי למה בכלל היהודים חזרו לארץ ישראל? כדי להתחנף לעוברי עבירה שמשסים כלבים במתפללים כמו נאצים? להתקפל מולם כמו ז'ידים מוכים?

… למרות הבדלי הדעות. אצלנו לא מזלזלים ויש תרבות ויכוח ולא משמיצים.

יש לכל יהודי בכל מקום בעולם זכות להביע את דעתו בנוגע לארץ ישראל.

… כשאני כל בוקר אומר ״ המכין מצעדי גבר״ אני באמת מאמין שזה נכון.

כשאני לומד שלא הנחש ממית אלה החטא ממית זה בשבילי דרך חיים.

להגיד שזה להשמיץ זה כמו שאמרו להבדיל אלף הבדלות על הרמבם שהוא לא מאמין בתחתית המתים.

… ולא נותנים לי להביע דעה?

בכלל ביהדות הכל מתנקז לרוחניות גם דברים גשמיים כמו אקטואליה.

יש לי כבוד לכל יהודי כולל יושבי ארץ ישראל. ותודה לאל שאני מרגיש אותו יחס מאנשים שבקהילה שלי , מחברי כאן ובארץ ישראל , ממשפחתי

בקיצור אני מרגיש מבורך.

אני מתעב שחצנות וגאווה וזלזול

ורוע. תיעוב זה עדיין לא שנאה כי תמיד יש מקום לתשובה.

.. אני אומר בכוונה יתרה שלש פעמים ביום ״מקבץ נדחי ישראל״.

אגב כאן יש יותר הרגשת אידישקייט.

לגלות כמו ששבוי מתמכר לכלא בתסמונת סטוקהולם.

עזוב בוא לארץ עכשיו.

לא מבין איך אפשר לגור בחו"ל, יפה שם, אבל האוויר מחניק ליהודים, בוא לארץ ותנשום אוויר של ארץ ישראל.

… האמן לי חייתי שנתיים בארץ . לא עבדתי והיה לי זמן להביט .אידישקייט זה לא אשליה. אני מכיר את העסק משתי הכוונים.

נכון שבגלות יש חיסרון גדול אבל מה לעשות כולנו עדיין בגלות. השם גרש אותנו פעמיים.

אספר לך סיפור:

כשגרנו בארץ הסתובבתי עם כפה שחורה כל החברים שלי אמרו לי מה עד כדי כך התחזקת?

ילדי למדו בישיבה תיכונית של בני עקיבא אז יצא לי ללבוש כיפה סרוגה ואז זיהו אותי כאיש מהמגזר.

הבנתי שזה הסיפור אז החלטתי ללכת עם כפה פשוטה רגילה.

אז אשה אחת יצאה אלי בדיבור ואמרה שאני בכלל לא דתי וזה כפה של חתונות.

שיש פה. לא סתם אמרו חז"ל לעולם יגור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי עבודה זרה. ברור שיש בארץ בעיות וצריך ללמוד מאחדות של יהודים בחו"ל - שהיא בגדול אחדות של אין ברירה, כי כולם גויים מסביב. זה לא אחדות אמיתית כי בפועל כולם חיים ביום יום מעורים בגוים. כאן למרות המריבות אנחנו חיים כקולקטיב אמיתי. מוטב לחיות כקולקטיב שרבים בינינו, מאשר לשחק "בנדמה לי" בתור קהילה יהודית בחול. זה כמו אדם שיחיה בזוגיות אפלטונית עם אשה רק דרך הטלפון ואז יתהלל שאין להם מריבות, הרי זו בכלל לא זוגיות אמיתית. או כמו אדם שיטען שהוא חבר טוב דל הכלב שלו ובכלל לא רב איתו. פה בארץ באמת חיים ביחד כקולקטיב, אז במילא החיים מזמנים גם אחדויות וגם מריבות לצערינו, אבל באמת חיים.

אותם חכמים נתנו לנו יצירת מופת והיא התלמוד הבבלי שנערך בבבל. כמו כן הדף היומי שעוצב בוילנא.

מה שאני רוצה להגיד שיש יותר ישוב דעת באופן כללי כאן . אלה אם כן אתה גר בבני ברק או אלעד תורתך אמונתך דבר שקשה מאוד לישם בארץ. צריך גם פרנסה.

לצערי ילדי שקבלו חינוך דתי כאן ברגע שהגיעו לארץ והבינו שהם יכולים להזדהות כיהודים מבלי להקפיד על כל המצוות הושפעו מהאווירה.

בכל זאת שלמות היא ישוב ארץ ישראל עם תורה ומצוות. בנתיים יש אילוצים והשם יעזור.

ואם כל אוצרות הגלות צריך לחזור לארץ.

אז מה הבעיה לגור בקהילה של עולים כאן בארץ? יש קהילות אנגלו-סאקסיות, בלגיות, צרפתיות ועוד בירושלים, פתח תקווה ועוד, במגוון רמות חרדיות-דתיות שונות, כולל מודרן אורתודוקסים.

(התלמוד הבבלי אגב אומר על עצמו בגמרא"במחשכים הושיבני כמתי עולם- זה תלמודה של בבל" לעומת התלמוד הירושלמי שכותב התלמוד הבבלי עצמו "וזהב הארץ ההיא טוב - אין תורה כתורת ארץ ישראל". בסוף אנחנו פוסקים לפי הבבלי כי ההיסטוריה של העם עברה דרך הגלות כדי לזכך אותנו, אבל בסוף שני התלמודים הם תורה אחת, ובארץ אנו חושפים איכויות חדשות של התלמוד הבבלי, מהלי לגרוע ממסוית הדורות).

… חשב שנגמרה הגלות ובעקבות המרד נדבק לארץ ישראל השם המקולל שהרומאים נתנו לה עד היום.

אגב השם שנתנו לירושלים לא תפס.

הכל בהשגחה עליונה לנו רק נשארה יראת השם ואיך אני מקבלים את הטוב והרע בחיינו.

מחזיר אותנו לארץ אחרי 2000. אם אתה עיוור מלראות זאת זו בעיה שלך...

אגב מאז קום המדינה השם שלה הוא ישראל ולא פלשתינה, ואגב אף אחד לא קרא לא פלסטין לפני 150 שנה.  הנוצרים קרו לה ארץ הקודש - הולי לנד, המוסלמים ראו בה חלק מסוריה, כאשר פלסטין זה רק מחוז מנהלי. השם palastain אומץ רק לפני 150 שנה על ידי האירופאים שרצו להחליף את הולי לנד במונח חילוני ומדעי, נטול זיקה תנכית.

חוץ מזה שממתי קובעים עובדות לפי שמות?

… סתם שמות שמאל או ימין כי זה רק עושה פירוד.

אני לא שמאל . בא נסיים את הדיון הזה כי זה לא מתאים למדור הזה.

שני נאמר בגמרא שהיו גומלי חסדים וצדיקים יותר. אבל זה לא שינה שהיה פירוד וקיטוב בעם ועבדו את ה' מתוך טהרה נפשית פרטית בניתוק מהכלל. הם גמלו חסדים רק לאנשי שלומם בניתוק מכלל האומה. המארח אהב את קמצא אבל שנא את בר קמצא (כך גם מסביר המהרל).

שנאת חינם לא נוצרת מחוסר דרך ארץ אלא מחוסר סולדריות באומה ותחושת פירוד לאומי

פוגם רק בנפשו הפרטית, ובאופן עקיף בכלל. אבל כשעם ישראל מפורד אז זה פגם בכלל.

יהרג ואל יעבור לא קשור לכאן. כי זה כלל שנאמר להתנהגות הפרט. אדם שמחליט לשנוא את כל היהודים לא פוגם בכלל כמו עם שלם שמפורד בשנאת חינם, לכן אדם שנאת חינם של אדם פרטי היא לא ייהרג ואל יעבור, ואילו ע"ז כן. אבל בשנאת חינם של עם שלם לא שייך הכלל בכלל של ייהרג ואל יעבור, כי אין סיטואציה שלעם זה או לשנוא או למות

לכל אחד יש נקודה טובה כלשהי, וכשיש אהבה בין אנשים כל אחד משפיע על חברו לקיים את הנקודה הטובה שנשארה בו 

ובעצם יש סיכוי לצאת מהמצב הזה.  

אבל כששונאים אף אחד לא מוכן להקשיב ושהשני יגיד לו מה לעשות וממילא כל אחד נשאר במצבו

השלכות:

צריך להשתדל להיות באחדות, אבל מצד שני אדם צדיק לא יתחבר אקטיבית לרשע או ישמע לו חלילה

כי אז עשית בדיוק הפוך מהסיבה שהקב"ה מוכן לוותר בגלל האחדות. 

… במזיד על ידי פוליטיקאים כדי לפלג ולזרוע שנאה.

בעבר השתמשו במושגים של יונים וניצים כדאי להביע את היחס שלנו כעם כלפי בני דודנו. היו ניצים בעלי השקפה סוציליסטיות והיו יונים בעלי השקפה קפיטליסטית וההפך. אז כאשר אתה משתמש במושגים אלה אתה מכשיר דרך שזורעת את הפילוג לצערי.

הוא מתכוון רק שתפסיק להגיד "שמאל"

אבל אלף פעם הוא תייג את כולם פה "ימין" כי לא היה לו מה לענות

אבל זה לא ישנה לעוברים ולשבים לחשוב שאני לא נאצי.

כנל אם אני נכנס לישיבה וצועק "אני פרוגרסיבי" ומכוון ל"מתקדם"

את דברי מירב מיכאלי, או לסוע לקליפורניה ולהוודע לקוויריות ודומיה.
 

אבל גם אתה יכול לקרוא את ספריו של הרב חיים נבון נגד הפרוגרס ולצאת מהנאיביות המתוקה.

הרב נבון לא הר המורניק נכון?

כלומר, את זה של שלוש מאות השנה האחרונות - שהעולם עם השנים צועד 'קדימה'

גם הנאצים נחשבו שינוי וקדמה בשעתם.

כל ערעור מוסעמות המשפחה והזוגיות. והערעןר על רעיון המגדריות, הוא רעה חולה. והקדר בינה לבין הקדמה, זה כמו הקשר בין הקדמה לבין הסמים

אני לא רואה שהרב נבון לובש שטריימל ומתנהג כמו הבעשט בערבןת אוקראינה

אין לי מושג איך צריך לקרוא לה, פרוגרס זרובבל או מוישה. אבל היא קיימת ורעה

לתופעות הספציפיות של פירוק משפחה זוגיות ומגדר.
 

אתה סובר שהן טובות?

או שאתה סובר שהרב נבון בור או שקרן?

ואם אתה לא מאמין לו. תקרא את מירב מיכאלי, או שתסע לקליפורניה

'מעניין ממש! תוכל להפנות למאמרים או לספרים הרלוונטיים שלו?'
 

ממש הזדמנות להחכים. אבל העדפת שלא, ולי אין עניין בוויכוחים 🤷‍♂️

בכל מקרה זה מן הסתם

"מכים שורש"

ו"תתישנו"

צדקתי?

למיטב זכרוני הוא לא חולק שיש קידמה בשנים האחרונות, אלא שהוא טוען שהיא לא מובטחת, לא הכרחית, ויכולה להפוך כיוון בשבריר שניה במונחים היסטוריים.

הוא אומר שהעולם בכלל לא מתקדם לשום מקום. הוא פשוט משתנה מדי פעם. חלק מהשינויים טובים וחלק רעים
 

רק בגיזרה הטכנולוגית הוא מודה שיש התקדמות (כי הידע נצבר, באמצעות נוסחאות), וגם שם זה לא חוק טבע, וגם בטכנולוגיה יכולה להיות עצירה (שאולי כבר התחילה) או אפילו נסיגה (כמו בנפילת האימפריה הרומית)

אבל בנוגע לשירשור, לזכרוני לכל אורך הספר הוא לגמרי אומר שהקידמה(=הפרוגרס) זה רעיון של 300 שנה, ונגדו הוא יוצא 

בפועל בעולם המערבי בכלל, וגם בארץ הקודש שלנו, כשאומרים "פרוגרסיבי" המילה מסמנת בדווקא סוג מסוים של רעיונות ותפיסות עולם. אתה כמובן יכול להשתמש באיזו מילה שבא לך, אבל אם אתה רוצה שיבינו אותך אז אתה צריך לקחת את השומעים בחשבון. אני למשל ממש הרמתי גבה כשראיתי שכתבת על הדעות ה"פרוגרסיביות" של הרב קוק ועד עכשיו אין לי מושג למה אתה מתכוון.

זה מזכיר לי מקרה הפוך שבו השתמשתי במילה קומונר כדי לתאר את הקומונר בסניף, ואישה יוצאת ברית המועצות ממש אסרה להשתמש כי זה אומר קומוניזם. כמובן זה מגוחך כי ברור שכשאומרים כאן בארץ "קומונר" אז כולם חושבים על ראש הסניף ולא על הקונטקסט הקומוניסטי (גם אם זה נשאב ממנו). המסקנה זהה: השומעים הם דבר שיש לקחת בחשבון כשרוצים שיבינו אותנו. פיתרון ביניים יהיה כמובן להסביר מה בדיוק הכוונה שלך במילה המסויימת ואז להמשיך.

בציבור הדתי לאומי, ואולי אפילו רק באגפים מסויימים בתוכו. ולדעתי הוא לגמרי תוצאה של השפעה מכוונת על השיח

מה שמגדיל את התפוצה בציבור שמבקר את תרבות ה"פרוגרס". ולתחושתי, בכל מקום שתהיה בו ביקורת תרבות המונח יישמע.
 

יש מי שיימנעו משימוש בביטוי כי הוא עם קונוטציה שלילית שהם לא מוכנים להזין.

אני חושב שבאנגלית (וצרפתית) אין שתי מילים שונות לקידמה ולפרוגרס. זה פשוט אומר מתקדם, גם בהקשרים טכניים לגמרי (למשל מחלה פרוגרסיבית זה מחלה שמחמירה עם הזמן)
 

המחנות בארצות הברית הם 'שמרנים' מול 'מתקדמים', כשנקודות הוויכוח ביניהם משתנות עם הזמן. כלומר, אני חושב שזו הקונוטציה של המילים האלו אצלם בעצמם

לתת הנושאים שלהם יש מושגים בפני עצמם : "פוסטמודרניזם" , "להטביזם" "קוויריות" "פוליאמוריה" "מרקסיזם חברתי" "פמיניזם רדיקלי" "ביקורת המשפחה" "ווק" 

פוסטמודרנה? מה זה משנה מה שמו?

אגב אני יודע בוודאות שגם ראשת ממשלת איטליה בעבר קראה לתנועה זאת בשם "פרוגרס" בהתנגדותה אליה.

עיין בערך ויקיפדיה פרוגרסיביות בתת נושא "במאה ה21":

פרוגרסיביזם – ויקיפדיה

ובויקיפדיה באנגלית:

https://en.wikipedia.org/wiki/Progressivism

פרוגרס של היום.

רק הערתי הערה טרמינולוגית

אני בעד שאת present progressive בלימודי אנגלית, יהפכו ל present kavnikive

מפת כתבי הראי''ה שאינם ערוכים 
 

במבט על - שמונה קבצים זה המחברות מהם נלקטו כמעט כל הפסקאות המחשבתיות בשס הלבן בספרים שנקראים 'אורות ה____'. הם נכתבו בין עליית הרב קוק לארץ למלחמת העולם הראשונה - כשהיחס החיובי של הרב קוק לחילונים כבר הבשיל לחלוטין, ולפני הנסיגה של הרב קוק מכמה עמדות 'פרוגרסיביות' בעקבות מלחמת העולם הראשונה 

פנקסי הראיה, קבצים מכתב יד קדשו וכו זה הוצאה של שאר המחברות. עם הרבה חפיפה ביניהם

אשמח גם לדעת על דוגמא או כמה ..

וממש אפשר לראות זאת בכתבים?

שבהתחלה הוא כתב כך, ולאחר כמה שנים כתב אחרת??

נשמע מרתק.. אשמח להחכים..

בנוגע לחילונים יש סקירה יפה של הרב רחמני בנספח לספר 'לנבוכי הדור'. בהתחלה היה לרב קוק ביטויים מאוד קשים נגדם, אחרי זה זה הצטמצם רק למנהיגים החברתיים שלהם, ועם העליה לארץ התרחש מהפך גמור. הרב קוק עצמו התייחס לזה, וגם הרב צבי יהודה, וזה קיבל את הכינוי 'תורת חו"ל' מול 'תורת ארץ ישראל' (זה לא היה השינוי היחיד שקרה עם העליה לארץ)

בסקירה הוא מדבר גם קצת על המהפך השני, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אבל מי שכתב על המהפך השני בהרחבה זה הרב אברהם סתיו. הנה המאמר השיטתי, עם המובאות והניתוח הדקדקני, לצערי באנגלית:

Progressivism and Conservatism in the Thought of Rav Kook - Tradition Online

ויש לו כמה 'תמצותים' בעברית, למשל:

"לא נתפעל מן התרבות האירופית"

(זה שונה מהשינוי הקודם. כבר בחו"ל הרב קוק אימץ בגדול את הרעיונות של הקידמה האירופית, המשיך עם זה בארץ ואולי אפילו ביותר נועזות, ומלחמת העולם גרמה לו לשבר גדול באמונה הזאת)

כתבי הרב ביפו משדרים שדר יותר מיסטי-תמים(לא תמים בקטע הנאיבי או טפשי, אלא תמים בקטע הטוב). וכתבי הרב בסאנט גאלן ולונדון יותר שדר שכלי, בוגר, נאבק בבעיות העולם ובנצרות. 

זה קצת מזכיר את המדרש על שלמה שכשהיה צעיר כתב את שיר השירים, וכשהתבגר כתב דברי חכמה של משלי.

אבל לא ראיתי שינוי מהותי בתוכן. רק בסגנון ובמה הרב מתמקד בו במה שהוא כותב.

אבל זה רק התרשמות מסקירה שטחית שלי, לא בדקתי לעומק.

לדעתי זה בעיקר מההבדל בין המתיקות של ארץ ישראל בעליית הרב קוק לראשונה, לבין תורת ארץ ישראל בעת שהיתו בחו"ל (שממשיכה להיות תורת ארץ ישראל, כמו שיחזקאל ממשיך לקבל מנבואה בחול כי שרתה עליו בארץ ישראל רוח הקודש) שמקבלת מימד יותר שכלי , בוגר ונלחם בחסרונות העולם.

ייתכן שהדבר דומה להבדל בין שנה ראשונה לנישואין לבין זוגיות מבוססת אחרי הרבה שנות עבודה זוגית (למרות שאין לי נסיון בתחום)

בפעם הראשונה שהרב אברהם סתיו כתב על שינוי ספציפי בעמדת הרב קוק בנושא כלשהו עם השנים (יחס לנשים), הלכתי לספריה של הישיבה ופתחתי את כל הקבצים והפנקסים וליקטתי פסקה פסקה כל מקום שהרב קוק התייחס לנשים. וככה הראיתי לו שזה בכלל לא נכון!

ואז הוא ענה לי ושיכנע אותי שהוא דווקא צודק 🙃

תרגיש בנח לענות על מה שתרצה/מה שלא מכביד..

מהסוף להתחלה ברשותך.

א. הרב סתיו הצליח לשכנע אותך שחל שינוי ביחס הרב קוק לנשים ע"י שהראה לך מקורות נוספים או שהסביר לך אחרת את תוכן הפסקאות שמצאת? אם ישלך מקור אחד אשמח להפניה.

ב. שאלה צדדית.

איך חיפשת פסקאות של הרב על נשים? לשמונה קבצים ולעין איה יש מפתח. יש גם לפנקסים?

ג. כשביקשתי שתרשום נושא אחד ספציפי שהרב קוק חזר בו אז הנושא שבחרת הוא היחס לחילונות?

ד. אחשוף את בורותי אבל לא נורא, אפשר הסבר ראשוני למה מלחמת העולם הראשונה היא סיבה לשינוי העמדה?

ה. אם הבנתי נכון, הספרים אורות ואורות הקודש וכו מכילים פסקאות שלטענתך בהמשך ימיו הרב קוק חזר בו מחלק מהם?

ו. יש לך 2 פסקאות שמראות את השינוי אחת לפני שחזר בו והשניה אחרי שחזר בו?

תודה גם על מענה חלקי.. 🤗🙌

א. אני אשלח לך בפרטי קישור לדיון שהיה לי איתו (אאוטינג). ב. לא הכרתי אז את המפתחות. פשוט ביליתי את השבת בלעבור על כל הקבצים והפנקסים ג. כן ולא. כלומר כבר תכננתי מה לכתוב לפני ששאלת, ואז כששאלת אמרתי לעצמי 'טוב חילונים זה הדוגמא הכי מובהקת ומקובלת למרות שהיא קשורה רק למהפך הראשון'. ד. נוראות המלחמה גרמו הלם להרבה אנשים. זו 'הקידמה' וזו שכרה? ובמילים של הרב קוק - אורות המלחמה פרק ח ה.  אמת. ו. בהודעה הבאה? 

ו. דוגמא לא פרובוקטיבית, מתוך הנספח של הרב רחמני:
 

מי שלא מצליח להבין מה זה קדושת הכוח המדמה שהרב קוק מדבר עליה, ולא מצליח להבין מה זה אומר תובנות מיסטיות בפני עצמן שנובעות מהכוח המדמה.
 

אלא חשיבתו ראציונאלית כמו הרמבם ומשה רבינו.

לא יצליח לעולם להבין את חוויתו של הרב קוק, והעובדה שכתביו בארץ נכתבים כהשראה דימויית ולא רק עיון שכלי. ואפילו כתב היד שלו השתנה כשעלה לארץ.

זה כמו אדם ללא חוש מוזיקלי שינסה להבין אנשים שנהנים ממוסיקה.

כל הנחותיו, במחילה, תהינה שגויות.

ראוי שהרציונליסטים יפרשנו רציונליסטים, ושהמיסטיים יפרשנו מיסטיים.

בדיוק כמו שמיסטיים לא יצליחו לפרש את הרמבם טוב כי לא מבינים את ההסתכלות שלו על העולם

חוץ מזה שבתקופת עין איה וזוימל, הרב הרבה להתעסק הן בעין איה והן במדבר שור בחילוק של הערך העצמי של עם ישראל לבין הערך התועלתי שלו בעולם

מקדושת הדימויים שלה.
 

אני לגמרי מבין את המעבר מהסתכלות בחו"ל על המוסר, לסתכלות בארץ על "רוח האומה".

אני יכול לנסות להסביר. אבל לא יודע אם אדם ראציונלי יצליח להבין זאת (לא כותב מזלזול אלא מהבנה שלכל אדם יש צורת הסתכלות שונה על העולם)

לפי זה, כל הבניין שבונים על אורות הוא מעוות במקרה הטוב.

ואיך בכלל יודעים מה כן דעתו ומה לא דעצו בשורה התחתונה?

כמו כן, מה ההתייחסות של גדולי התלמידים לעניין הזה? או שהם בכלל לא מקבלים את הקביעה שלך?

אני אנסה להציע כמה כיוונים לחשיבה: 
 

• השאלה 'מה הרב קוק אמר' לא בהכרח קריטית. הכתבים שלו הם מקור להשראה, ופתחו שערים טובים ויפים בהרבה תחומים. אבל השאלה החשובה היא פשוט מה נכון ומה ה' רוצה מאיתנו

• אם הרב קוק שינה את דעותיו לעיתים, והרצי"ה הלך עוד צעדים קדימה, אפשר לתפוס את תורת הרב קוק כשיטה שצומחת ומתפתחת, ולא סטטית. ואז גם אנחנו יכולים ללכת כמה צעדים קדימה, גם במקומות שהרב קוק לא הלך בהם (דוגמאות אפשריות: הרב שרלו על האומנות, תמר רוס ו'ארמון התורה ממעל לה')

• כששאלתי את הרב אברהם סתיו, למה בעצם הרב קוק ניסה להוציא את הכתבים המוקדמים שלו (כמו עין איה ומדבר שור) אם הוא כבר נסוג מחלק מהעמדות שמופיעות שם, הוא ענה: "שאלה טובה. ככלל, הרב קוק לא ייחש לעמדות מחשבתיות תוקף מוחלט אובייקטיבי, אלא אופן שבו אדם מתבונן במציאות או באלוקות בזמן מסוים. אולי זה יכול להסביר מדוע לא נרתע מלפרסם גם עמדות שברגע הפרסום פחות התחבר אליהן"

ביחס ל'גדולי התלמידים': כמו שכתבתי, החלוקה בין תורת ארץ ישראל לתורת חול ישנה ומקובלת. ביחס למהפך השני, הרב שגר התנגד לדרך שבה מלמדים את הפיסקאות הראשונות באורות המלחמה, כי הם נכתבו לפני הגילוי של נוראות המלחמה (עליהן מדבר הרב קוק בפסקה ח). והרב רחמני שהזכרתי בתגובות הקודמות נחשב קונצנזוסיאלי, למיטב ידיעתי.

אולי מן הראוי להזכיר את דברי הרב אבינר, כשהוא עוד התנגד ללימוד הספר לנבוכי הדור: 'במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'. אז אם זו טענה עקרונית, לכאורה יש כאן חיזוק לעצם התזה שבודקת תיארוכים של כתבי הרב קוק.. (שזה טכנית לא היה ככ אפשרי עד פרסום הקבצים והפנקסים)

ואם נתייחס לכתביו רק כמקורות השראה, לכאורה גם אז ביטלת את הערך. כתבי השראה מבטלים את ה"שיטה", ונמצא שכך או כך אין שיטה ואין סדר והכל הבל.

האם יש מי שטוען דברים כאלה חוץ מאברהם סתיו? פרשנותו כבודה במקומה מונח, אך במחילה, לא מפיו אני חי.

בכוח לטעון שהרב קוק תלמיד הרב שגר.
 

לא מסתדר...

זה שהרב סתיו חושב כך,לא אומר שהרב קוק תמך ברלטביזם.

עיין ב"למלחמת האמונות והדעות" חד משמעית יש לו עמדה מוצקת על תובנות

אותו אישית. 

3 קבצים נכתבו בסאנט גאלן בשוויץ ובלונדון בעת מלחמת העולם.

קצת מהקובץ השמיני לזכרוני נכתב בירושלים אחרי חזרת הרב קוק ארצה ממלחמת העולם

מה באמת התשובה לזה.

לפחות לדיעה הזאת. 
 

מכוסה - מסתמא  ע"י כיסוי אחר

וממילא ייתכן שקיר לא יכול להיחשב ככזה. 

אם אתה נשען על הקיר עם הבטן זה נחשב כאילו שמת שמיכה? להצמיד את הראש לקיר זה להשעין אותו, לא לכסות אותו.

וראיתי ציטוט מעניין אצל הרב מלמד בהלכות כיפה לאחר שמביא את 3 השיטות בגודל הכיפה:

"יש להוסיף, שגם לדעה המקילה כיסוי הראש צריך להיות ניכר, ולכן אי אפשר לקיים את המצווה בפאה נוכרית או בכיפה שנראית כמו שיער (עולת תמיד ב, ה, עטרת זקנים, מ”ב ב, יב)."

אבל עיין באורח חיים סימן רו סעיף ג ('אבל אשה' וכו'), ויש לחלק

זה מזכיר לי שפעם שאלו את הרב נבנצל: לפי הפוסקים שאומרים שצריך בתחנון לשים בגד או משהו בין היד לפנים, האם שעון מספיק?

והוא ענה: כן, אם זה שעון קיר..

בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.

"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.

כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .

הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.

אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...  

חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח,  הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.

אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם. 

"במקום"?!

….." הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה."

מה הגבת?: ציתתה גמרא ממסכת עבודה זרה שמדגישה את ענין ההגנה והשמירה כדי להמעיט את הרעיון שאני הדגשתי. רק כאשר יהודי יקר הזכיר לך שזה לא העיקר( ממש כמו שאני טענתי) ----- כתבת שלא טענת שזה העיקר.

לידיעתך כמעט כל יראי השמים ששאלתי בניהם גם רבנים ענו לשאלתי בנושא ישר שתפקיד המזוזה הוא שמירה והגנה .

הם התעלמו בכלל מקיום מצוות עשה מדאורייתא שאנחנו קוראים אותה פעמיים ביום לפחות.

והמקור לזה מפורש בגמרא. -----

שמירת הבית היא לא עיקר המזוזה כמו שגשם בעיתו הוא לא עיקר שמירת המצוות - זה לא סותר את הסגולה או את הקביעה התורתית בנושא.

אף רב לא אומר שבדיקת מזוזה זה "במקום" פישפוש במעשים. ואם מצאת רב כזה, אל תכליל ותתרחק ממנו.
 

------

א. אם אני מבין נכון, הכוונה היא שבפורים זה נס של הגוף - הפיזי, ולא של הנשמה - הרוחנית. זה רעיון זה בסיסי שכמדומני מופיע בלבוש ו/או בט"ז.

ב. השאלה לא מובנת, אם כוונתך לשאול באופן כללי: מה שמחת הפורים תורמת תשאר השנה, זו באמת שאלה אינסופית שאפשר לשאול על כל דבר ומאידך בטח ניתן ליישב אותה בקלות.

אם כוונתך ספציפית על "עד דלא ידע", אז כמדומני שהרמ"א מסביר שהאדם לא יוכל לשקול אם יותר חשוב הנקמה בהמן או ההמלכה של מרדכי, כלומר שהנס בפורים (ולא רק) מורכב מנקמה ושכר בחדא מחתא, ולשיכור קשה לדעת אם יותר חשוב הדין ברשעים או שיותר חדוב השכר לצדיקים. קראתי שהרב אוירבך אמר שזה ההסבר הכי פשוט לדברי הגמ', וגם אני הקטן מסכים עם האמירה הזו

וזה כמובן תורם המון למחשבה על שכר ועונש.

ג. נדמה לי שההסבר בנגלה מספיק טוב. תקרא את הרמב"ן והר"ן במגילה דף א. מדפי הרי"ף.

בתורה כמוך פה בפורום. חוץ מהיסטורי

א. בשבת וביום טוב, קדושת הגוף (והחומר) יושבת על קדושת הזמן. קדושת הגוף כזו היא "לא חוכמה" כי אתה בתוך זמן שמרים אותך למעלה ונותן לך תחושת בטחון שאתה מסובב בקודש (אותו דבר בסעודת מצווה או בסעודה במקום קדוש).

קדושת הגוף העצמית מצריכה שתהיה שם באמת בתפיסה ובתודעה שלך בלי עזרים. שבאמת תבין שיש לגוף קדושה ובאמת תהיה מחובר חזק לה' כדי להרגיש שזה קדוש ושאתה לא עובד על עצמך. באופן קצת אבסורדי, מי ששמה מחובר יותר מאחרים גם לה' וגם לגוף (בצורה נכונה).

זה כמו שלהגיע להיות נביא כשיש השראת שכינה זה לא הכי חוכמה, החוכמה זה להיות נביא שחצב את כל הדרך מלמטה עד שהגיע לנבואה (וזה לענ"ד ההסבר למה כבר הרבה שנים אין נבואה).

בימי פורים (עוד לפני שהוא היה חג) ובמה שקרה לפני כן, התגלתה הקדושה הזו (נכון שאז זה היה כתוצאה מדחיפה אלהית, אבל לומדים משם את העקרון).

כיום זה יום חג אז יש בו גם את קדושת הזמן, אבל זה הפוך משבת ויו"ט- בפורים קדושת הגוף הובילה לקדושת הזמן, הגוף כל כך קדוש עד שגם הזמן התקדש (ויש בו גם מימד של קדושת המקום- קשור קצת לשאלה ג- יש הבדל בין המקומות מתי חל החג).  

העיקר הוא ללמוד מפורים את היסוד לכל שאר השנה.

ב. כשתופסים שזה לא וורט אלא אמת- כל המבט על החיים משתנה (למי שרודף אחרי האמת ומחפש לחיות אמיתות ולא ריגושים).

מי שלדוג' מבין ש"בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה" (לא מבחינה פיזית שזה רק תהליכים פיזיולוגיים במוח, אלא נשמתית), כלומר שבכל לילה הנשמה שלו עולה למעלה, תופס את השינה והקימה אחרת.

או לשיר בשבת "דורשי ה' זרע אברהם אוהבו" ולתפוס שיש בכל אחד מאיתנו "אברהמיות" מוחשית, וזה לא רק וורט או משהו פסיכולוגי או חינוכי, אלא משהו שאכן קיים בתוכנו.

ובכלל לא בשנמהמ.

ב. יום אחד משפיע על כל השנה

ג. מוקף אור מקיף פרוז אור פנימי. איממנטי טרנצננצדני. @צדיק יסוד עלום  מבין בזה

אני חושב שזה בעיקר תלוי בהרגשה שלך.

אם אין, אז לא יפריע לי לכסות אותה בתמונה אחרת

מה הסיפור הגדול?

כל מי שמנוי לעיתון, מחזיק כמה תמונות של רשעים בבית.

(ושלא יהיה מובן שקראתי למישהו "רשע" וכדו)

תמונה יפה סך הכל.  

לא עושה לי הרגשה רעה אם אין בזה בעיה רוחנית

החשש שלי זה לא בגלל התמונה עצמה, אלא שזה הוצאה שלהם ("כח הפועל בנפעל" מה שנקרא)

יציאת מצרים מוזכר יותר בתורה/נ"ך.

וסיפור יציאת מצרים לוקח יותר פסוקים מהמגילה.

בסוף אסתר זה סםר קצר.

גם על רות יש ספר שלם, בכל זאת היא לא חשובה יותר מדוד או שלמה או שמואל או משה או יהושע או יעקב שאין להם ספר שלם.

יש תופעה של "משלוח מנות תורני", שהביא לנו ספרים שלמים מדמויות כמעט לא צפויות, על מגילת אסתר.

לדוגמה, "מחיר יין" לרמ"א, ו"מנות הלוי" לר"ש אלקבץ.