לגבי א' זה באמת מפריע שמצד אחד רואים ניסים מטורפים, שיבת ציון אחרי 2000 שנה, פריחת עולם התורה, אפשר לקיים מצוות התלויות בארץ, בהסתכלות הכוללת אנחנו לא עוד ז'ידים מאוסים שהחיים שלהם שווים פחות מיתוש, לכן אמירה כמו "אנחנו היום בגלות" כאילו כלום לא קרה, שום דבר לא השתנה, לא הגענו בכלל לארץ ישראל, לא עשינו כאן כלום, זאת אמירה צינית שאין בה הכרת הטוב והסתכלות על הדברים החיוביים

לגבי ב' וזאת גם הדעה שאני מחזיק בה, אמנם בפן הגשמי ב"ה התרחשו המון דברים אבל לא זאת עיקר הגאולה, עיקר הגאולה היא רוחנית, שמירת התורה, לא העובדה שיש לנו ביטחון וכלכלה, גם לחרדים בקריית יואל באמריקה יש ביטחון וכלכלה, העיקר זה שתהיה ממשלה של תורה, שעם ישראל יחזור בתשובה, לא מצעדי להט"ב בכל הארץ למשל ולשנינה, מבחינת המהות העיקריתשל הגאולה (ומלאה הארץ דעה את ה' כים לים מכסים) אנחנו לא שם בכלל

וכל עוד אין תיקון רוחני גם ארץ ישראל הרוחנית לא יורדת ומתלבשת בארץ ישראל הגשמית (רעיון שמופיע הרבה בחסידות)

ולגבי אתחלתא דגאולה אני לא נביא ואני לא מבין בתהליכים, מה קורה קודם או אחר־כך ומעדיף להיצמד לפשט הכתובים אם נשמור את מצוות ה' נזכה לשפע גשמי ורוחני ואם לא אז ואבדתם מהרה, אין ביטוח

אני כן מקווה שעם ישראל נמצא בתהליך חיובי בסך־הכל ושאנחנו אכן מתקרבים לגאולה

לומר: "בגלל שראובן לא מתנהג יפה, אז אישיותו עדיין לא התלבשה בגוף שלו". זה משפט לא נכון. ראובן הוא נפשו שמתלבשת בגוף, אך עדיין מופיע עם סיגים ובעיות. כנל עם ישרטל וארץ ישראל ממש מופיעים בארץ ובמדינה, אלא שאור וחושך משמשים בעירבוביה, ויש בעיות, אבל סה ממש קדושת ארץ ועם ישראל, ורואים את זה בכל מרחבי החיים, גם שנואי התורה, קשורים בעל כרחם אליה, עובדה שהם כל הזמן עסוקים בלפחד מפני השתלטות הדת, אבל הם לא אדישים. ברור שנוכחות הקודש מורגשת ברמה הלאומית, לטוב או לרע. ההפך מלאהוב זה לא לשנוא, אלא להיות אדיש.

בסוף כמסתכלים על המגמה הכוללת בעשרות השנים האחרונות, כן המדינה נהיית והופכת להיות יותר מסורתית עם חיבור למסורת,ויש התאחדות דל המגמה הדתית והלאומית בעם, כאשר עדיין יש פירוד בין המגמה הדתית לליברלית-אוניברסלית (השמאל). אנחנו לא דורכים במקום ולא באותו מצב שלפני 20 שנה. בתקופת השופטים זה לקח 400שנה.

לגבי אתחלתא דגאולה - לא צריך להיות נביא אלא סוציולוג פשוט, עם שהקיץ מתרדמת הגלות אחרי 2000 שנה, לא יוכל לחזור לתרדמה מחדש. לכן גם אם תאורטית מחר מדינת ישראל תחרב וכולנו נגלה, אז הצפי הטבעי הוא שתוך כמה עשרות שנים נחזור לכאן מחדש, כי לא נוכל להרדם בתרדמת הגלות עוד פעם. ברור שלא לנצחנגדיר עצמינו כאן כעם אוכלי הפלאפל , ובמוקדם או במאוחר עם ישראל יחזור למסורתו העתיקה, כי זה נטיית כל עם לחזור לאתוס הלאומי שלו גם אם יש כמה דורות שעזבו אותו. לכן הכיוון הסוציולוגי ברור כשמש לאן הולכים בסוף - למלכות בית דוד ומקדש. ברור כמו שברור שהציפורים ינדדו באביב.

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ה 18:57

לא מאמין כזה גדול ב"מי שרב מאוהב"

אין לי בעיה עם ההסתכלות המיסטית של החסידות גם הציונות הדתית מתעסקת במיסטיקה וגם היא יודעת להשתמש בסיסמאות

אני לא חושב ש"לאומיות פלאפל" עדיפה מכלום

לגבי ראובן ידוע שכשאדם כועס נשמתו מסתלקת ממנו וה"ה לגבי שאר חטאים ברמה כזאת או אחרת

אולי הוא עדיין ראובן אבל צדיק הוא לא וזה מה שנחשב בעיניי בסופו של יום

מלבי"ם ירמיהו ל"א ו'

"רנו ליעקב שמחה" תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב, ומה יהיה השמחה "וצהלו בראש הגוים" שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא "השמיעו" והכריזו בפרסום "והללו" את ה' ע"י מה "שתאמרו הושע ה' את עמך" הצדיקים "את שארית ישראל", שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה' ישיב להם:

אז מה התשובה, תראה, לא, עצם העובדה שתל־אביב מקיימת מצעדי גאווה ומשסה כלבים במתפללים, זה סימן לשיבת השכינה, כי הם צדיקים בלי לדעת את זה, מרוב משיכה לקדושה הם עושים מצעדי שפחות, זה קידוש ה' עצום, בעיניי סתם copium

ולא מרחפת באוויר. 

זה לא העניין ש"לאומיות פלאפל" עדיפה או לא, אלא זה עניין שהיא לא ברת קיימא לאורך זמן. אתה באמת יכול לדמיין ריאלית את עם ישראל במדינה עוד 300 שנה ממשיך להגדיר את עצמו כאוכלי פלאפל או כל "ישראליות" נבובה אחרת? זה יכול לשרוד בדורות הראשונים, אבל זהות ריקה לא תצליח להמשיך , נרצה או לא. ומכיוון שהמדינה תמשיך להיות קיימת, במילא זה וודאי שהאתוס המקורי של העם יחזור במקודם או במאוחר, כי אין חלל ריק בזהות לאומית, וכשאחת נופלת אז המקורית חוזרת.

- אני מסכים שעיקר תפקידו של עם ישראל הוא קידוש ה'. והוא קודם כל מקדש את ה' בעצם קיומו- בעצם היותו עם שהרגש הלאומי שלו מבוסס על אלוקים, ירצה העם או לא ירצה. ואומות העולם רואות את זה יותר טוב מאיתנו לעיתים, הם יודעות שבסוף העם היהודי ההיסטורי, אותו אחד שהאנושות רואה בו זה שיצא ממצרים, הוא זה שהקים מדינה, ולא "הישראלי החדש" המדומה(רואים את זה למשל באוונגליסטים, שלמרות שזה נובע מאינטרס נוצרי, אי אפשר להתכחש לסיבוב פרסה שהם עשו בנצרות). 

-לאחר מכן תוספת  קידוש ה' זה מימוש הרגש הלאומי האותנטי של ישראל בחיי התרבות בפועל - קיום תורה ומצוות. כמובן תוספת הכרחית, אבל גם בלעדיה יש קידוש ה'.

- אם להכנס למונחים בנסתר, אולי הנשמה מסתלקת אצל ראובן שכעס, אבל לא החיה. כלומר גם כשכועסים עדיין האדם הוא צלם אלוקים ויהודי ואהוב. הוא לא נחשב בעל חיים. 

נכון שראובן לא צדיק, אבל הוא יהודי צלם אלוקים, ומבטא את זה גם ברשעותו (אנחנו לא נתייחס לרשע כאל בעל חיים, האם אתה מתייחס לרשעים ביום יום כאל בעלי חיים?).

כנ"ל ייתכן שהדור הוא רשע מרושע. אבל ישראל הוא כן, ומבטא את זה גם ברשעותו. 

ערכתי קצת את ההודעה אני מתאר לעצמי שהתחלת לכתוב לפני שערכתי

לא חושב שבלי קיום מצוות יש קידוש ה' אלא להיפך

בהתחלה האשמת את החסידות במיסטיקה אבל נראה לי זה הרבה יותר מיסטי

אין לי בעיה עם זה שליהודים יש נשמה קדושה בפנימיות

אבל אם זה לא בא לידי ביטוי בפועל זאת המשמעות של גלות

שדברים אינם כפי שהם צריכים להיות

סותר שיחד עם זה יש קידוש ה' בעצם קיומו של עם ישראל, גם ללא שמירת תורה. ישראל יכולים לעשות קידוש ה' וחילול ה' בו זמנית. זה כמו בן מלך שהלך מהארמון לעיר ומתנהג לא ראוי, הוא מבזה את אביו בהתנהגותו, ומכבד את אביו בכך שהעם מרגיש שיש פה משהו מלכותי שמתהלך ביניהם, למרות התנהגותו הרעה.

לא האשמתי את החסידות , רק הראתי למה ההסברה שלה תמיד תהיה חלקית ולא מלאה - כי היא מתמקד בצורת הסברה חלקית - מיסטית. 

- לא הבנתי, מה הרבה יותר מיסטי?

- לבני אדם, גם רשעים, יש צלם אלוקים בחיצוניות, זו עובדה שאנו רואים ביום יום. ליהודים רשעים יש נשמה יהודית קדושה גם בחיצוניות, אם מסתכלים עליהם כחלק מכלל האומה, ולא רק בתור יחידים מנותקים הקולקטיב. (זו הבעיה של חב"ד, שמסתכלים על כל יהודי כאינדבדואל ותו לא (מלבד קשר קולקטיבי מיסטי מנותק מהמציאות), ואז במילא על יהודי רשע ניתן לדבר רק על "פנימיותו" בצורה מיסטית ופחות ריאלית).

בציבור, בקולקטיב, תמיד התכונה היהודית תבוא בפועל בחיצוניות, לעיתים בצורה מעורפלת או שלילית, אבל תהיה ממש בפועל.

נכון שהדברים אינם כמו שצריכים להיות, וזה היה גם בדורו של אחאב כך, ועדיין זה לא היה נחשב גלות.

אמרתי שמהעובדה שהם יודעים איפה שהוא בלב, שירצו או לא ירצו, הלאומיות שלהם קשורה בעל כרחם לתורה ("סבא שלי היה רב"), לכן הם לא מסוגלים להפגין יחס אדיש לתורה. הם או יאהבו את התורה או ישנאו אותה. ובסופו של דבר הפך האהבה היא אדישות, לא שנאה. אם אני שונא מאוד משהו סימן שהוא משמעותי עבורי, אחרת פשוט לא היה לי אכפת ממנו. אני מעריך שבארהב אתאיסטים לא יזרקו צלבים על הרצפה בדוכן למכירת צלבים כמו שחילוני זרק תפילין בדוכן תפילין בתל אביב, פשוט כי האתאיסטים בארהב הם מרגישים שהדת לא נוגעת אליהם לטוב או לרע, לכן יהיו יותר אדישים כלפיה, אין קשר בין הלאומיות שלהם לדת, ולכן הם יכולים להיות רגועים ולא לשנוא אותה אלא סתם לבוז לה ולהיות אידישים בלי כעס ופאניקה.

בסוף התורה נוכחת בחיי עם ישראל גם כיום באופן משמעותי, חיובי או שלילי. ולמרות שזה כואב, יחס שלילי עדיף על אדישות. בסוף יש בזה קשר והודאה בקשר המהותי הלאומי לתורה

מיסטיקה. במיוחד בענייני הקולקטיב והחברה.

מדברת בססמאות רוחניות מופשטות שלא קשורות לעולם הזה.

לדוגמא "כנסת ישראל" אצל חב"ד היא נשמה מופשות מיסטית שמהווה שורש לנשמות ישראל, אבל (בניגוד לקבלה ולחז"ל) אין לה קשר לקולקטיב היהודי ההיסטורי בעולם הזה , ולכן ברור שלא תהיה קשורה לשום תופעה חברתית-סוציולוגית של האומה היהודית כאן בעולם , ובטח לא לתנועה הציונית או למדינת ישראל(כמדומני חבדניקים אומרים שכנסת ישראל תשרה באומה, רק כשייבנה בית המקדש. זה כמו לומר שנפשו של ראובן תהיה בגופו רק שיניח תפילין, ועד אז הוא גוף חסר תודעה).

תהליכי הגאולה מתרחשים מול העיניים שלנו, ולכן אין כאן גלות. גם גאולה לא בדיוק, אבל גלות בוודאי שלא. אתחלתא היא.

המחשבה שיש גלות גורמת לציבורים למיניהם לחשוב שזה מחייב אותנו להתנהג כמו חיות מושפלות שצריכות ללקק רגלי כל פריץ.

זה מהווה כפיות טובה כלפי שמיא. זה גם מניח ביהירות ובגאווה שהקב"ה צריך לגאול לפי הדמיונות שלנו ולא לפי רצונו.

שקשה לומר כמה מהם רעות וכמה הם תגובת נגד ומגננה כנגד החילונות וייתכן שטובות בחלקן או מטיבות.

למשל המחשבה שחיי קודש אמורים להיות מנותקים מתחום החול, או מהמימד הלאומי של כלל ישראל, או מהמדינה (אצל החרדים) - ייתכן שיש בזה תועלת המגינה על עצמה מפני החילון.

או המחשבה שהיהדות היא רק דת ולא אומה (כאשר הלאומיות הישראלית לפי תפיסתם היא חילונית כולה) , או שזה בסדר שאדם חי בפיצול את חיי הקודש והחול שלו (אצל דתיים ליברלים) - טעות מזיקה (שלעיתים נובע ממנה משהו טוב בתור חידוד חלקים הומניסטים וקוסמופוליטים של התורה)

יש הבדל בין זה לצורבא מרבנן?

א. 'מדינה קטנה לעם גדול' של הרב חיים נבון. מקיף בצורה מצויינת את הנושאים והמקורות התורניים שקשורים לדת ומדינה - עם הרבה מקורות שלא הכרתי. מצויין כהפניה למישהו ששאלות מהסוג הזה מעסיקות אותו. הוא גם מאוד מודולרי - גם אם לא מסכימים עם המחבר בפרק אחד, אפשר להזדהות עם הדיון והמסקנה של פרק אחר.

ב. 'בין הכוזרי לרמבם' של הרב שילת. קראתי כשהייתי בישיבה, פותח את הדעת לכיוון שונה מהמטריֶה הרגיל של 'לימודי אמונה' בישיבות. הרב שילת הקדיש המון מזמנו ומרצו לרמבם, כך שהדיוקים שלו בכל מיני מקומות מאירים עיניים

כל פרק עוסק בנושא אחד. בפרק על סגולת ישראל הוא מציג את הגישה המוכרת של הכוזרי - על סגולה וקליפה וכו - ואז שואל "מה הרמבם אומר".

ומראה שאצל הרמבם הכיוון שונה לגמרי. למשל, בסוף הלכות עבדים הרמבם כותב: 'ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי עבודה זרה, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל'. כלומר ליהודים יש אופי של רחמנים, *בזכות התורה שחינכה אותנו*. שזה אמירה שונה מאוד.

זה רק נקודה קטנה מהפרק. בסוף התמונה המתקבלת שונה מאוד מהגישה הרווחת ב'שיעורי אמונה'.

(מטריֶה = חומר. חומר לימוד במקרה הזה)

בכל אופן, אכתוב כמה שמות:

סוד הנישואין, סוד הנישואין בפרשת השבוע

ספרי הרב יהושע בכרך

ספרי נעם ונגרובר על ספרי התנ"ך (בסתר המדרגה, השבה משדי מואב, בני בכורי ישראל)

כנפי יונה של הרב חננאל אתרוג (על ספר יונה)

סדרת מכלל יופי של הרב יואב מלכא

90 יום למנוחת הנפש של בת שבע דרגן

הרוקמת במסתרים של אורנת ורנו

תורה סדורה (ספר שמסכם את כל נושאי הפרשות)

רמזי אלול של הרב אייל ורד

יש לי עוד הרבה ספרים על המדף, אבל נסתפק בזה כרגע...

תודה על הרשימה!

פרשת דרכים- מבט ארכיאולוגי וגיאוגרפי על פרשות השבוע

הרב ד"ר יצחק מייטליס

ספר על חשיבות שמירת ההלכה או מוטב תפקידה של ההלכה - "הגדר הטובה" של הרב חיים נבון.

ספר שמתמודד עם טענות של אתיאסטים - "פשוט להאמין"  של הרב ד"ר משה רט. (ויש כמובן את אמונה ברורה של הרב פיירמן אבל הוא מוכר יותר לענד..).

פרשת שבוע + הרב קוק. "עיוני איה" - החיבור עין איה של מרן הרב קוק הינו ארוך מאוד, ואמנם יחסית נחשב לספר קל בהתחשב בשאר הכתבים של הרב, אך ישנן גם פסקאות קשות, ארוכות וכו וכו..

והספר מהווה מפגש עם קטעים נבחרים מעין איה לכל פרשה. (כתב אותו ר"מ בישיבת אורות שאול, הרב גיל דביר).

יאללה מחכה לעוד תגובות..

מצטרף מאוד להמלצה על עיוני איה - שנים לא הצלחתי ללמוד עין איה (למרות שקראתי ולמדתי ספרים אחרים של הרב קוק). בשנתיים האחרונות למדתי את הספר עיוני איה (יש שני כרכים, כלומר שני סבבים של פרשות שבוע) וסוף סוף הבנתי. בדרך כלל גם הייתי מדלג על לשון הרב קוק עצמו וקורא את ההסבר שבספר שכתוב במילים ברורות 🤭

('הגדר הטובה' קלאסי בחוויה שלי. 'פשוט להאמין' חביב)

השוואה. זה מרתק.

למשל, המהרש"א אומר שניצר הרע מגיע מחומריות האדם עצמו, והמהר"ל אומר שזה מגיע מחוץ לאדם מכח מעל השמש.

הכל סביב גמרא בסוכה נא ע"א-ע"ב וקידושין ל ע"ב.

תורת המקרא של הרב גורן (זה על פרשות השבוע).

באופן כללי זה מומלץ, ויש שם לפעמים דברים פשוט מדהימים (נניח מה שהוא כתב בפרשת נח. יש את הספר באוצר החכמה, וזו התחלת הספר ככה שזה פתוח לכולם).

נקודת פתיחה של הרב אמנון בזק (שבעה מאמרים קצרים בכל פרשה שמאירים דברים בפשט).

אולי אני אקח את הרב גורן לפרשן של שנה הבאה. תודה!

נצחוני בני של הרב אמנון בזק

שמיים בארץ של הרב אהוד ברזילי

חרשתא

רומנטי פנטזי חמודילה

אבני ברקת- על פרשת השבוע.

"שמחת תורה" של יורם טהרלב.

ספר מעולה לקריאה בשולחן שבת עם משפחה/אורחים: "שבת לכלל המשפחה"- יש שם נושאי הפרשה, שאלות כלליות, סיפור, "הידעת" וקומיקס קשור- וגם פינה על ההפטרה. 

אולי כי בשגרה נפש בריאה- בגוף בריא.

לעומת זאת חולי גוף לרוב מגיע מטריגר נפשי..

תנסי לפתח את זה

יט ע"א שאם בארץ ישראל זה בית שאן. ואולי יש לחלק בין פתח גן עדן תחתון עליון. עיין חסד לאברהם מעין שלישי עין הארץ נהר יג).

2. בעיר מקלט לכפר על הרוצחים בשגגה.

3. התשב"ץ כותב בתשובה שקבורה בארץ ישראל זה כיבוש נצחי של הארץ, והיה חשוב שיהיה נוכחות של כיבוש במקום שהיו ענקים שקשה בפועל לכבוש, וגם היה ענין לכבוש את הנגב תחילה.

4. חברון זה עיר היסודות, והאבות הם יסודות העולם והאומה כפירוש הערוך ורבינו חננאל על איתנים.

(בעיקר בפאה\כלאיים).

ממליץ מאוד ללמוד עם משניות קהתי ולעשות הספק יומי.

לא בשמים היא, מה שצריך זה בעיקר משמעת עצמית.

בהצלחה! תעדכן כשסיימת

למשל, תקרא את ההקדמות של קהתי.

נדמה לי שאפשר להסתפק בידע בסיסי, כמו ההקדמות של הרב קהתי שהוזכרו כאן.

לגבי קושי - נראה לי כלאיים קשה יותר, ואולי גם תרומות.

נגיד כדאי ללמוד תרומות שזה בסיס לתרומות לפני דמאי שזב כבר סעיף של הלכות תרומה

באמת ברמבם זה מסתדר שונה

תרומות והלאה לא קשות, אבל גם כלאיים שנחשבת קשה בפועל זה עולה לסך כמה משניות מתוך כל המסכת

אולי מסכת מעשר שני, ביכורים, חלה וכדו' יותר פשוטות.

אכן כדאי ללמוד תרומות ודמאי ומעשרות ב"חדא מחתא". שים לב שתרומות קצת יותר מסובכת (וגם את דמאי אפשר ללמוד בעמקות אם רק רוצים).

בכלאיים יש כמה קטעים שיותר קשה לחשב (אאל"ט הבולטים זה פרק ג משנה ג ופרק ה משנה א). אבל בקטע מסוים היא דווקא מעניינת יותר.

שביעית היא מסכת מעניינת אבל כדאי להבין פרטים, להיות מסוגל להבין מה ההבדל בין כל מיני פירות ומטעים וכדו'.

באופן כללי הייתי ממליץ לך, אבל זה נכון על כל לימוד שחשוב לך. לא לגרוס, לא לסיים. להיות מספיק פנוי ומרוכז לשאול שאלות פשוטות ולהיות מסוגל לקבל עליהן תשובות טובות. זה לא קשה ולרוב לא יגזול המון זמן, אבל זה הבדל ענק בהבנה ובהנאה שלך!

ביכורים.

[פרק ד בביכורים זה לא מהמשניות אלא תוספתא.]

תסתכל באבן עזרא ורד"ק ורי"ד:

תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - תהלים פרק פג פסוק ז

לעיתים זה סתם דמיון צלילי, כמו כוש וכושן. זה גם יכול להיות שבט ישמעאלי שנקרא על שם אמא של ישמעאל, כמו שהצידונים בני צידון בכור כנען נקראו הכנעני

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

מוזכרים יחד עם ההגריים בדברי הימים באותו אזור. ייתכן שכשם שנודב זה שבט ישמעאלי חדש שלא על פי תבנית 12 בני ישמעאל, גם ההגרים זה כך

במקרה הזה, השינוי ל"ממשפחתי ומבית אבי" נועד להחמיא למשפחת בתואל ולגרום להם להסכים

א. וזה מצדיק לשקר?

ב. בעניין המחלוקת שלנו האם הדרך ארץ בבראשית קשורה ישירות להווצרות עם ישראל - האם השינוי בין ארצי ומולדתי למשפחתי ובית אבי הוא מקרי? ולמה ה' דאג לעשות נס לאליעזר שדווקא מישהי ממשפחת אברהם תשאב ראשונה? והאם אליעזר לא למד מהנס משהו?

ג. למה התורה חוזרת פעמיים על הסיפור שאורך עשרות פסוקים, כאשר אנו יודעים שגופי תורה נכתבו בקצרה אך "יפה שיחתן של עבדי אבות". כאשר עיקר השינוי בפעם השניה הוא השינוי ממולדתי למשפחתי

ד. מרש"י על פי המדרש אפשר ללמוד שאחרי נס המעיין אליעזר מבין שאשה ליצחק תלקח דווקא ממשפחת אברהם. כי רשי מפרש את דברי אברהם בתחילת הפרשה והיית נקי מאלתי - קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. אבל אליעזר בסוף הפרשה אומר "ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל" רשי - ואקח ליצחק אשה מבנות ישמעאל או לוט

ה. בשם מי הרעיון שכתבת?

כרגיל אין לי עניין בוויכוחים

שמעתי וקראתי את המהלך שהזכרתי הרבה. כמדומני מופיע גם במכתב מאליהו

לפי רשי והמדרש אומר לאליעזר שאם לא ייתנו לך בארם נהריים אז קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ולא אומר לו קח מבנות לוט או ישמעאל? ולמה בסוף הפרשה רשי אומר שאליעזר אומר שיפנה ללוט או ישמעאל ולא שיפנה לשאר ארם נהריים?

במפרשי רשי. על המדרש עצמו לא קשה, כי בבראשית רבה כתובה רק הדרשה על לוט וישמעאל

אברהם "ולקחת אשה ליצחק מארצי ומולדתי" לבין הבנת אליעזר אחרי נס המעיין שה' חפץ דווקא באשה ממשפחת אברהם ושינויו בסיפורו מדברי אברהם לגרסא-"ממשפחתי ומבית אבי", אז מובן למה רשי בדברי אברהם מדבר שאברהם חפץ מבנות ענר ואשכול שהרי כל הסיבה ללכת לארם נהריים היתה לא לקחת מבנות כנען, ואם אין שם אז מוטב כנעניות צדיקות.

בעוד שאליעזר מבין אחרי הנס,שאשה צריכה להיות דווקא ממשפחת אברהם, ולכן מעדיף את בנות לוט או ישמעאל הפחות צדיקות, מאשר בנות ענר ואשכול הצדיקות.

כלומר אליעזר מבין אחרי נס המעיין, שה' רוצה שאשה ליצחק תהיה דווקא ממשפחת אברהם, ולכן ה' סידר בנס שדווקא רבקה תבוא ראשונה ובדיוק תשאב לגמלים. 

ומכאן השינוי בין סיפור המקורי לסיפור אליעזר למשפחת רבקה. ולכן שיחתן של עבדי אבות יפה, כי כתלמידי האבות הם מבינים בעקרונות האבות דברים שהאבות עצמם לא הבינו, כתלמיד שמוצא בדברי רבו חידושים שרבו עצמו לא שם לב אליהם.

@טיפות של אור  אגב, זה התשובה שלי לשאלה

גם דברי חזל שהפרשיה נכפלה פעמיים כי יפה שיחתן של עבדי אבות, מראה שצריך לדקדק בשינוי של שיחת העבד מאשר המקרה המקורי, כדי לראות מה החידוש שם