על שרה יעל ברויאר

(אבל את יודעת, זה אינדיבידואלי, אני אישית התחברתי מאוד מאוד)

עורכת

סליחה

עכשיו קולטת שכתבת פסיכולוגית,

אני לא חושבת שהיא פסיכולוגית אבל עזרה לי המון גם בתחום הזה של דיכאון 

אבל אם את אומרת מניסיון אישי שהיא עזרה לך אז אולי זה גם יהיה טוב

אנסה לגגל עליה ולראות אם אני מתחברת

תודה❤️

שצריך פסיכולוגית מקצועית

אל תתייאשי בבקשה

ב"ה ב"ה את עוד תמצאי!

וכל הכבוד לך שאת מחפשת ולא מוותרת

לצערי לא מכירה אבל מציעה אולי לשאול במענה של מכון פועה בערב את נשות המקצוע שעונות - או האם אחת מהן עם ההסמכה והתנאים שמתאימים לך / או גם אם לא אם הן מכירות קולגות ונשות מקצוע שכן יכולות להתאים.

אפשר לשאול גם את הרבנים המשיבים בשעות הבוקר והצהריים

וגם במענה הנשי בערב

02-6515050

בבוקר עד הצהריים לבקש לדבר עם רב

ובכל ערב מ20:00-22:00 לשאול במענה הנשי כנ"ל.

המענה שם כמובן אנונימי וחינמי.

בהצלחה ענקית אהובה!

בבקשה תעדכני אם תמצאי

ואם חלילה לא - את יכולה לכתוב לי בפרטי גם מניק אנונימי או בוואטסאפ אם תרצי (המספר בחתימה שלי) שעוד לא מצאת ואנסה לראות אם אוכל לשאול אישית בכל מיני קבוצות

או לשאול במקומך במענה הנ''ל אם קשה לך טלפונית ואז להחזיר לך תשובה כתובה במסר/שיחה אישית/מייל/וואטסאפ.

דבר נוסף באהבה גדולה - אם תמצאי אשת מקצוע שעונה לך על הכל חוץ מזה שהיא מחייבת לדבר קודם טלפונית וזה כרגע יותר קשה לך (מובן בהחלט!!!) - באמת באהבה גדולה את יכולה לשלוח לי בפרטי כנ"ל ואני אדבר איתה טלפונית ואברר כל מה שתרצי ואחזיר לך את כל התשובה שלה וכל הפרטים כתובים.

כלומר שאת כל ההיכרות ההתחלתית אוכל לעשות מולך רק בהתכתבות (גם מניק אנונימי כמובן אם תעדיפי) ובעצם לתווך בינך לבין הפסיכולוגית.

אפשר לנסות ולראות אם היא תסכים ואם כן אז ממש באהבה 🙏

ולחילופין אם יכול לעזור לך שאולי בעלך/אחות וכו' ישוחחו בשבילך טלפונית ויסבירו ואז יתנו לך את כל הפרטים זה גם יכול לעזור.

כלומר לנטרל את הקושי שאם אני לא מוצאת אשת מקצוע שיכולה לנהל את ההיכרות ההתחלתית בהתכתבות אז בהכרח לפסול, אלא לראות איך גם לא תצטרכי לשוחח כאשר זה מדי קשה כרגע, ואיך גם לא לפספס מישהי שכן יכולה להתאים.

אומרת פרק תהילים ותפילה כנה לישועה שלמה עבורך יקרה

ב"ה שתראי בחוש את כל האור והטוב שקיימים 🙏

את טובה

ואת ראויה

וזה בסדר גמור שאת מרגישה שלא יכולה לשוחח טלפונית בהתחלה!

ומגיע לך לצאת לאור גדול גדול ושלם וכך יהיה ב"ה!!!

ששאלתי כעת גם בקבוצה של מדריכות כלה של מכון פועה אם מכירים. אם יהיו תשובות אכתוב לך כאן ב"ה 🙏

(יש שם גם רבנים משיבים ממכון פועה שאולי מכירים וגם הרבה מדריכות כלה מדהימות שאולי מכירות...)

הלוואי שתמצאי בקרוב!

ממש קלטת את הנקודה שלי, שמה שקשה לי זה השיחה הראשונה בטלפון

ואת מדהימה שהצעת ככה לעזור לי! כרגע אני מקווה עוד להצליח להסתדר לבד, אבל זוכרת את ההצעה שלך, תודה!!

(באמת בפעם הראשונה שהיה לי דיכאון, כן לצערי העניין הזה לא חדש לי, בעלי הוא זה שהתקשר למכון מטפלים ששמע עליו וביקש שיקבעו לי תור לפסיכולוגית שם. אבל עכשיו אני מעדיפה לשמוע המלצות ישירות על מטפלות, ועכשיו גם בעלי בעצמו מתמודד עם קשיים וצריך גם לטפל בעצמו אז לא רוצה להוסיף לו עוד משימה..)

אני כ"כ שמחה שכך הרגשת!

ומצוין שאת זוכרת את ההצעה - ב"ה היא פתוחה לאם ומתי שתרצי בשמחה רבה!

מעבר לחיפוש עצמו, כתבתי כעת יותר בהרחבה למטה, הלוואי שהדברים יהיו לתועלת ב"ה 🙏

וחיבוק גדול גם על *ההתמודדות הנוספת* גם של בעלך מול הקשיים שעובר

וגם שלך בתור אשתו של האיש שלך שעובר קשיים

ועוד שהאישה היקרה הזו בקושי עצום בעצמה

ותינוק חדש

ואם יש עוד ילדים אז כל אחד וההתמודדות איתו

וכל האתגרים שנוספים לכל אחד מהילדים ולכל אחד מבני הבית עם לידה חדשה,

ושוב זה עוד במציאות מתוקנת בלי להזכיר ולדבר בכלל על המלחמה

אז מה נגיד עם...

זה פשוט ה ר ב ה

הרבה הרבה הרבה להתמודד

להחזיק

זה קשה מנשוא

באמת

ב"ה שהקב"ה יאיר לכם בכל תחום ותחום בשלמות, במהרה, בטוב גלוי ומתוק 🙏❤

רוצה רגע לעצור ולכתוב לך אישה יקרה שאת

שנכנסת לי ללב

שמהמעט-מעט שכתבת אפשר ממש להרגיש עד לכאן את הקושי העצום

את הקושי העצום בלהיות אחרי לידה

ואז בדכאון

בום.

כמה שזה קשה.

את הקושי העצום בלהיות גם אחרי לידה וגם בדכאון וגם בתוך מציאות בלתי נסבלת של מלחמה

של אובדן, של אי-יציבות במובן הכי בסיסי של המילה, של עם שלם שנמצא בטלטלות

את הקושי העצום הזה ברק להבין רגע שיש לי דכאון אחרי לידה

ואז איכשהו למצוא בתוכך כוחות על (!!!) ולחפש איש מקצוע

ושוב

ושוב

ולא למצוא

ואז שוב לא למצוא

ולהרגיש כבר שהכל אבוד

ולעבור ככה יום ועוד יום

לילה ועוד לילה

ולהרגיש שבדיוק כמו שכתבת - המצב כבר נואש

אין אוויר

הכל סוגר

חונק

שחור שחור שחור

קשה קשה קשה

והפחד

והבהלה

ומה יהיה איתי?

ומה יהיה עם התינוק?

ומה יהיה עם הילדים האחרים אם ישנם?

זה כ"כ כ"כ כ"כ הרבה להחזיק יקרה!!!!

רוצה שוב לשלוח לך המון המון כוחות, תמיכה, חיבוק וחיזוק

ורוצה גם לצרף כאן תגובה שכתבתי בעבר על דיכאון אחרי לידה

כמובן שחלילה חלילה לא במקום טיפול מסודר אצל פסיכולוגית מוסמכת, אלא רק טיפה לתת מקום לכל הכאב הגדול הזה ולתת לו ניראות.

להגיד לך רגע

שאני רואה אותך

ומחזקת אותך

ומתפללת איתך שהכל יהיה בסדר וטוב שלם ב"ה!!!

רוצה כ"כ לחזק אותך

שיש אור אחרי החושך!

וב"ה הוא יפציע גם עלייך

כל הכבוד לך על כל מה שאת כבר עושה

זה מדהים, וזה המון, וזה יקר מפז

ואת תזכי לראות את הפירות המתוקים של עצמך ב"ה!!!

ולגבי הדכאון הנוראי הזה,

קודם כל ולפני הכל חשוב להבין את מקומה של האישה במצב של אחרי לידה, כל לידה, גם בלי הדכאון.

האישה היא יולדת!

חז"ל אומרים שאישה נקראת יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,

ואם את נמצאת בזמן קצר מזה – אז קל וחומר שדרושה כאן הבנה והכלה למצב החדש שלך ושל הבית כולו.

במציאות של אחרי לידה אנו צריכים קודם כל לנשום.

להבין.

האישה נמצאת ממש אחרי לידה,

הגוף עבר טראומה רצינית

הוא כואב

הנפש גם עברה טלטלה

השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא – (ואח"כ לאישה שהיא גם אמא ל2 והלאה) - הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!

לידה מטלטלת את כל הבית,

מפירה את כל האיזונים

לידה היא שינוי מאוד מבורך – אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.

לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם?

את יולדת!

את אמא!

מעבר עצום

שינוי עצום

טלטלה עצומה לגוף, לנפש, לזוגיות, לחיים בכללם.

אחרי לידה זה אומר כ"כ הרבה דברים.

וחודשים ספורים אחרי לידה אומר אפילו עוד יותר.

עוד יותר עייפות

עוד יותר כאבים בגוף

עוד יותר שינויים בגוף

עוד יותר הורמונים

עוד יותר יצור חסר אונים שאת אחראית עליו 24/7

עוד יותר שינוי טוטאלי בחיים

עוד יותר עניינים והתמודדויות עם החשק וגם עם הזוגיות בכלל

ועוד יותר עוד הרבה הרבה מאוד דברים שאפילו לכתוב אותם לא יהיה זמן ומקום...

אז קודם כל לנשום!

להבין שאת אחרי לידה

להבין שזו תקופה שלאט לאט האיזון יחזור והדברים יראו אחרת לגמרי ב"ה.

ורוצה לשתף אותך קצת בחוויות שהיו לי לפני כמעט 15 שנים, אחרי לידת בתנו הבכורה שתחיה.

ובעצם במעבר *שלי* לעולם ההורות

היה לי דיכאון אחרי לידה אז.

ונראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.

ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.

ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.

עד עכשיו הוא קשה לי.

ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר עוד מעט 15 שנים.

ילדים = חוסר שליטה.

ככה קצר ככה פשוט.

ככה קצר ככה מבאס.

אבל זו האמת.

יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.

אני כ"כ מבינה אותך,

אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,

לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,

על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,

ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -

וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי,

מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.

מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,

מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה

מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם

מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!

אין פתק החלפה!

אין לחזור אחורה!

אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!

וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!

אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.

שאת אמא לא מספיק קשובה.

שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,

שבעצם זה באשמתך

שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.

שלמה למה למה אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!

מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!

אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,

אולי אני כישלון כאמא?

ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,

ויותר לחץ

ויותר צרחות

ויותר חוסר אונים

ויותר הרגשה של אין-מוצא

ויותר חוסר שינה

ויותר בלאגן תהומי

וחוזר חלילה.

אז המעט שאני יכולה לומר לך יקרה,

שזה כ"כ כ"כ נורמלי!

אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח,

זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל, ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!

אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.

וזה נכון,

תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.

פשוט כך.

בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,

אמא מסורה

טובה

אחראית

חכמה

מעניקה

אוהבת

מחבקת

מנסה ומשתדלת

ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!

(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:

אבל למה היא בוכה עכשיו?!

עניתי להם: כי היא תינוקת!

ותינוקות בוכים!

זהו!"

הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח

וזה אפילו יקרה די הרבה,

למה?

כי הוא תינוק!

אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, ריפלוקס, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!

|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,

אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות

(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)

גם אני הרגשתי אחרי הלידה של הבת שלי כמו בתוך ריק.

בתוך בור שחור.

ולפעמים מרגישים שאסור להרגיש קשיים, כי עד שסוף סוף זכינו בנס זה יהיה כפוי טובה להתלונן על זה!!!

אז משתיקים את הרגשות השליליים בעצמנו

ולא נותנים להם מקום

ולא מבינים שאפשר גם להודות מכל הלב על הנס הזה

אבל בד בבד שעדיין יהיה קשה!

ולומר שקשה!

כן, זה מותר!

זה לא אומר שאת לא מודה!

גם הייתה לכם תקופה ביחד לבד, של זוג

ופתאום אתם הורים

ופתאום הורים לכמה וכמה

ונוסף עוד אוצר למשפחה

וכמו שאומרים חצי בצחוק חצי באמת (זה נשמע יותר טוב באנגלית אבל בכל זאת):

״אני מאשימה את דיסני

בציפיות הלא ריאליות שלי מגברים״

אז אני שיניתי את זה ל:

״אני מאשימה את דיסני/הוליווד/החברה הכללית בכלל בציפיות הלא ריאליות שלי מתינוקות וילדים״.

כי לפחות אני,

לפני היותי לאמא,

הייתי בטוחה שתינוק זה פשוט אושר עילאי מתמשך ובלתי נפסק,

שהכל ורוד ופרפרים וחיבוקים

שזה כזה מושלם וכיף ומאחד ומשמח ורגוע.

מי בכלל חשב על לידה קשה?!

על צירים מהגיהנום 44 שעות?!

על תפרים שתופרים לך את המקום הכי רגיש ואינטימי בכאב חד ומפלח?!

ושאי אפשר אפילו לשבת כמו בן אדם

ושאי אפשר להתפנות כמו בן אדם בלי לצרוח מכאב

ומי חלם שהנקה זה דבר מסובך?! מה, לא פשוט שמים את התינוק ליד והוא יונק לו בכיף ובשלווה? הא לא?

אז למה זה צריך גם לכאוב כל כך?!

ולא להצליח כל כך?!

ולקחת מלא זמן ללמוד את זה?!

ובינתיים עוד איזור רגיש ואינטימי מדמם?! וסדוק?!

רגע רגע מה קורה פה?!

הגוף שלי נקרע למען ה׳! וזה כואב! ושורף! ונוראי!

למה לא דיברו על *זה* לפני הלידה ודיברו רק על נשימות?!

אז בסדר

עברנו את הלידה

ומה עכשיו?!

למה אף אחד לא אמר לי שאחרי הלידה זה הקושי האמיתי???

למה???

הלידה זה כבר שטויות ליד זה.

ומי דיבר איתנו על מה זה לא לישון

פשוט לחיות בלי שינה

יום אחרי יום

לילה אחרי לילה

שעה אחר שעה

ועד שנרדמים קמים אחרי שבריר שנייה בבהלה,

הבטן כואבת ומכווצת למשמע התינוק הצורח והידיעה שרק אני יכולה למלא את מבוקשו כרגע.

ושקמים

ומניקים

ןכואבים שוב

ומדממים שוב

ומשחות שוב

והתעסקות שוב

וכל הגוף שבור

ועייף

וכואב

ומדמם

וקרוע

ושונה

וקיבל בנוסף לכל צורה אחרת ולא לטובה

וסימני מתיחה וצלוליט וצלקות וורידים וסימנים ושומנים ומה לא?!

ומי הכין אותנו לזה?

מישהו דיבר על זה בכלל?

על אובדן הגוף

על אובדן העצמאות

על האחריות המפחידה הזו שמכה ומכה במוח כל לילה ואומרת: את האמא היחידה שלו!

אין לך מחליפה!

אין לך חופשה!

אין לך דקה שאת לא תהיי אמא שלו ואחראית עליו בכל החיים האלה!

כן גם אם את עייפה

וגם אם את כאובה

ןגם אם את שפוכה

את עדיין אמא שלו!

לתמיד!

בלי שנייה לנשום!

וההכרה הזו פשוט מפחידה. אני הייתי מבועתת ממש ממנה.

ושמסתכלים על התינוק הקטן הזה מה רואים?

רואים ונזכרים כמה זה כואב ללדת

וכמה זזה קשה

וכמה עייפים

וכמה קשה להניק

וכמה כל מה שכתבתי.

אז לא פלא שלפעמים מרגישים מה שתיארת.

אבל זה לא הוא.

גם אם המוח מקשר את הכאב אליו ויוצר את הרגשות הללו זה לא הוא.

זו המציאות שלנו.

זו הקללה של חוה אמנו.

בעצב תלדי בנים.

הו הו איזה עצב.

חווה למה אכלת מעץ הדעת למה???

אבל את יודעת מה יקרה?

את בטוח יודעת את זה

וחשוב להזכיר שוב -

זה עובר.

כמה שקשה להאמין

וכמה שחושבים שקל לדבר וקשה לעשות

וכמה שכל שעה את סופרת את השניות לא את הדקות שתעבור, אז לדבר איתך על חודשים?! המוח בכלל לא קולט! הוא בכלל לא שם!

אבל יקרה שלי

זה ע ו ב ר !!!

לאט לאט

כל יום הוא יום חדש

תנסי לקבל כמה שיותר עזרה

תנסי לישון כמה שאת יכולה

תני את התינוק לבעלך/לאמא/לבייביסיטר אחרי ההנקה/ההאכלה מיד וקומי להתכרבל במיטה לפחות שעתיים.

תצאי לשמש,

כן אני יודעת שלא בא,

אבל בכוח.

תקני ארטיק טעים ושווה,

כן אפילו אם יש לך בחילה ממנו, בכוח

שיכינו לך המשפחה החברות האיש אוכל,

שיחבקו אותך

שיעודדו אותך

שיגידו לך כמה גאים בך

כמה את גיבורה

כמה את טובה

כמה את אמא ואישה ראויה

כמה הם אוהבים אותך

תראי סרט או סדרה מצחיקה. שוב, בכוח

תראי ביוטיוב מופעי סטנדאפ ראויים

תזמיני אוכל ממסעדה שווה שאת הכי אוהבת

תבקשי שיכינו לך שייק מפנק

תצאי לטיול לבד שקריר וחשוך בחוץ אפילו רק לחצי שעה אפשר עם בעלך

תצאי לשמש אפילו 5 דקות ביום

לכי לרופא משפחה או איש מקצוע ותספרי הכל

הכאבים יחלפו ב"ה 

הגוף יחזור לעצמו ולכוחות שלו לאט לאט

התינוק ישן יותר

ההנקה תהיה טובה יותר

ההישארות עם התינוק לא תהיה מפחידה כל כך

(ובינתיים אם קשה להיות איתו לבד,

אז לנסות כמה שאפשר

שבעלך יחזור קצת יותר מוקדם

שישלח הודעה במהלך היום של עידוד

שאמא תהיה

שחברה תהיה

שתצאי לגן שעשועים

שתראי סרטים כיפיים תוך כדי

שלא תהיי לבד!!!)

תשני יותר

את תתחזקי לאט לאט.

תהיי חזקה

תפרקי ותדברי ותשתפי את כל מי שאת יכולה

תעזרי כמה שאת רק יכולה

ולאט לאט יקרה

יום אחרי יום

הכל הכל יהיה בסדר ב"ה 🙏❤

כשאני קוראת אותך אני מבינה כמה המצב שלי טוב, בעצם..כי זכיתי בתינוק די נוח ב"ה (למרות שהאחים שלו משגעים אותי😏)

אבל מצד שניזה רק ממחיש לי כמה זה באמת דיכאון בפני עצמו ולא רק תחושות קשות שהגיוניות אחרי לידה..אז זהו, כבר אין טעם לחכות "שזה יעבור" (כמו שניסיתי עד עכשיו) אלא פשוט צריך לטפל בזה, ולעומק.. הלוואי שבאמת סוף סוף זה יצליח לי

ובהחלט גם אם התינוק הכי נוח שיש - הדיכאון הוא תיק והתמודדות בפני עצמה

קל וחומר שיש עוד ילדים

קל וחומר שיש מלחמה

קל וחומר שהאיש בקשיים בעצמו

קל וחומר שבעבר חווית כבר דיכאון ואת יודעת את התהומות הללו שלו וזה מפחיד מפחיד מפחיד

אפילו הפחד עצמו מלא להרגיש ולא להיות בחושך הזה

וקל וחומר שהגוף והנפש עדיין מתאוששים מהלידה ולא בכוחות הכי חזקים שלהם

וקל וחומר שחוששים שלא נמצא לעולם מישהי מתאימה

ונישאר עם זה לבד לבד לבד

חשוך ולבד וטובע וחונק

ואת מדהימה מדהימה שאת מצליחה כך לבודד את הדיכאון ולחשוב בבהירות ולחתור ולא להתייאש ולחפש אשת מקצוע מדויקת לך!

זה כ"כ יקר וכ"כ חשוב שהיא באמת תהיה נכונה ומדויקת לך, שתרגישי כוח ותמיכה הכי מותאמים ונכונים

בטח בטח שאת תמצאי יקרה! ב"ה!

(כתבתי למעלה ששאלתי בקבוצה של מדריכות כלה של מכון פועה,

עם כל התנאים שכתבת כמובן),

ואחת הנשים כתבה לי בפרטי המלצה ל:

אפרת אורלין

טלפון:

050-221-3863

1. ענבל מרשיין

טלפון: 

054-528-0063

2. מיכל אפל

טלפון:

054-632-6844

1. אפרת בן משה 

(עו"ס קלינית עם הכשרה גם בתחום דיכאון אחרי לידה),

כתבה לי אישית שמקבלת בזום ושאין בעיה ליצור קשר ראשוני ולהתרשם אם מתאים לך בהודעה/התכתבות/מה שתרצי.

טלפון:

050-811-9393

2. מיכל מן

טלפון:

054-667-2774 

אז אני שואלת: מה הגילאים של מי שהמלצת עליהם? כי אני מעדיפה מישהי מבוגרת יחסית (נגיד מעל 40 לפחות, עדיף יותר) כי ככה אני מרגישה יותר ביטחון כזה

אז אם את יודעת בנות כמה המטפלות שהמלצת אני אשמח לדעת..

שאישית הייתי מנסה קודם את אפרת בן משה.

כיוון שמכל ההמלצות שכתבתי, היא היחידה שכתבה לי ישירות ושמעתי ממנה מכלי ראשון שהיא גם עו"ס קלינית - כלומר עם הסכמה מסודרת לטיפול בנפש כמו דיכאון,

גם עם הכשרה ספציפית גם לתחום של דכאון אחרי לידה,

גם כתבה לי ישירות שהיא מקבלת בזום,

גם כתבה לי מתוך קבוצה של מדריכות כלה ממכון פועה כך שככל הנראה היא עצמה דתיה,

גם כתבה לי שהיא בשמחה מאפשרת יצירת קשר התחלתי בהתכתבות/הודעה וכל מה שנוח לך,

גם כתבה לי ישירות שהיא כבר מעל 20 שנים מטפלת בנשים וילדים כך שהיא ככל הנראה מעל גיל 40 (אלא אם כן התחילה בגיל 19 כותבת רק כדי לגרום לך קצת לחייך כמובן )

בגלל כל האמור אישית הייתי מתחילה לברר איתה ורק אם לא מסתדר ממשיכה הלאה.

בהצלחה רבה יקרה!

אלופת עולם שאת 👑

והגיל בהחלט עונה לכל מה שרצית בדיוק

והיא נשמעת מקסימה

(אם תרצי את המספר המדויק של הגיל תוכלי לשלוח לי מסר מניק אנונימי אחר כלשהו ואכתוב לך בשמחה, פשוט לא יודעת אם בסדר לכתוב גיל ספציפי בבמה פתוחה כאן)

ונתפלל שתהיה שליחה טובה בשבילי

תודה על כל מה שהשקעת בשבילי!

ובשמחה

אם תרצי לעדכן נשמח ממש לשמוע שהסתדרת 🙏

בשורות טובות יקרה וכל הטוב ❤️

האם הסתדרת?

חושבת עלייך ❤

פניתי לאפרת בן משה ונפגשנו לפגישת הכרות. הרגשתי שהיא תהיה טובה בשבילי וקבענו פגישה להשבוע

מקוה ממש שמכאן יהיה לי יותר טוב ושהיא באמתתעזור לי.

תודה רבה! זה הכל בזכותך!

ב"הצלחה ענקית יקרה!

איזה יופי את שככה קבעת ונפגשת 

ב"ה הכוחות האדירים הללו שלך יעזרו לך בדרך 

שתראי המון ברכה וטוב שלם ומתוק מתוק ❤️

חברה שלי

אם מישהי תרצה פרטים בפרטי אשמח לתת

ואני כאן כדי להגיד שהמצב יכול להשתפר, ובעז״ה תעברי את זה בקצב שנכון לך.

ממליצה להגיע לטיפול בראש יחסית פתוח, ללכת למישהי שאת סומכת עליה ועל העצות שלה, ושאת מרגישה איתה יחסית בנוח (התחושת בטן שלך תעזור לך להחליט).

ותודה לך שאת כותבת על זה פה! השיח על זה מכניס לתודעה הכללית (של החברה הכללית) כמה שזה טבעי ומנרמל את זה. (כמובן עדיף לא להיות בדיכאון, אבל עצם זה שהוא קיים זו תופעה טבעית שחשוב לדבר עליה, חשוב שהציבור ירגיש בנוח לשתף כשיש קושי ולחפש עזרה, זה באמת באמת הצלת נפשות)

בהצלחה לך❤️

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.

אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).

והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)

גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)

מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷‍♀️

בחג עצמו אנחנו מתארחים

מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה

אין לי תנור של פסח...

מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד

על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות

ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן.. 

כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה

אבל הם בסוף מסתדרים!!

אגב,

אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.

גם קניידלך זה אחלה. 

קינואה אתם אוכלים?

במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..

עד גיל שנתיים בוודאי התירו לי לתת קטניות

אפשר גם מקמח מצה וגם מקמח תפוחי אדמה

מצה מפוררת עם חלב וסוכר או שוקו אחרי כמה זמן קצת מתרכך

מצה טוסט במחבת

אני מכינה אותו מראש לעניין, ברמה ששאלתי אותו "אתה זוכר מה זה ליל הסדר?" והוא ענה: "כן, החג שאין בו פסטה." 😂

לא שאני חושבת שההכנב הזו תעזור...

התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?

אם כן אני חושבת שזה מסםיק.

לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.

ועכשיו הוא נרדם

מותר לישון אחרי שנפל?

אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי

מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..

מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...

במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם

כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה

הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה

ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה

ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?

אןף

אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה

כנראה לא שם קיבל מכה

אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר

ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון

כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי

שומעת המון דברים

אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה

וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר

אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו

לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה 

לק"י

רגיל. לרופא יש פנס אחר.

@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.

נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.

בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.

וחיבוק, זה באמת מלחיץ.

היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.

אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...

וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️

עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.

ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.

המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.

אני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.

או שלא הבנתי נכון?

לק"י

את יודעת להניק בשכיבה?

אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.

בישיבה הייתי נרדמת...

(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)

עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים

אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה

מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב

שאם הוא יפול שוב זה יהיה למקום רך

התמונה שלו זרוק על הרצפה לא יוצאת לי מהראש

תודה לה' שזה עבר בשלום!

יש טיפים להנקה בשכיבה כדי שלא נרדם לפני שמסיים לאכול?

או שאצל כולן זה ככה? כשאני מניקה בשכיבה מרגיש לי שאני מניקה כל הלילה כי הוא נרדם כשמתנתק ואז מתעורר אחרי כמה זמן להמשיך ככה כל הלילה.

אני משתמשת ברגילות מכובסות.

תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.

אפשר לשים מגבת.

נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.

אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.

אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.

תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים

אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)

נטלה לא חושבת שיש בעיה

פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך) 

אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.

מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה

תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.

תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -

ניקיון ועירוי מים רותחים,

מגבות-לכבס,

נטלה - לנקות

בהצלחה! 

מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות

תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה

הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים

חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר 

אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?

אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר

וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית

או תחת ביטול חמץ

פערים הלכתיים

בין כן צריך למכור

לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..

לבין אפשר

וכו..

ומצניעים

לא מוכרים כלום לגוי

את המגבות ב60 מעלות לפחות

סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות

וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר

יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה

אני שמתי לב שיש מגבות שהתפחתי איתן בצק והוא נדבק ולא יורד ממש טוב הכל בכביסה.

אז יש לי אחרות לפסח

מוכרים כמו כובעי מקלחת כאלה, רק לאוכל😅 זה מגיע בגודל אוניברסלי, ממש כמה שקלים במקס וכד וזה מיועד לזה בדיוק

ממליצה להשתמש. מעליו שימי מגבת 

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

לק"י

אפשר גם לצאת לפיצה או משהו כזה.

(במצב הנוכחי אני אוותר).

אפשר לאכול בחוץ.

פיתות בבוקר, צהרים וערב

לעצמי השארתי יוגורט עם גרנולה לאכול בעבודה בבוקר 

או לבשל על גזיה במרפסת? משהו פשוט כמו פסטה ונקניקיות.

אפשר בערב טוסטים אם הטוסטר עוד לא מוכשר.

חביתות וסלט/ירקות שהוכנו בכלים של פסח ואוכלים בחדפ.

בוקר וערב פיתה עם משהו קליל- גבינה כלשהי או ממרח אחר שאוהבים

אבל ההורים שלי היו קונים פיצות ואבא שלי היה יורד איתנו לגן שעשועים

זכור לי כחוויה וגם כפרס על הניקיונות

כדאי רק להיות בגינה בסמוך למקלט

ונאכל ארוחה אחת בחוץ פיצה/פלאפל

יש גם שאריות מארחות אחרות שנוכל לחמם במיקרוגל

ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות

בלחמניות כשרות לפסח 

לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ

לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א

אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'

לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה. 

מצ"ב הסבר באתר כושרות

עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

מעתיקה מאתר כושרות:

"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."

מדובר על עוגיות מצה עשירה..

יודעת שיש הרבה שלא יודעים

ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..

וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',

ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף

אבל עוגיות בוטנים זה פסגת האושר שלי בפסח🤭

בואי נגיד אבל שלא גדלתי בבית שנהוג להכין בו עוגות בפסח אז כל אחד והגרסא דינקותא שלו חח

ואחים שלי היו מחכים כל שנה לימים לפני פסח כדי לאכול אותם.

או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.

ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.

מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.

דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת

לק"י

אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.

ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.

או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)

לפני החג אפשר שאריות מהצהריים

נקניקיות וציפס

מרק ירקות

מרק כתום

פירה

יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.

עוגות "שהכל"

נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.

אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.

ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.

לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.

אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.

עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.

אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.

מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.

אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.

לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁

לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.

אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.

מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.

מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.

(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)

אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח

אבל לפני פסח לא..

צהריים מרק עוף עם ירקות

לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון

חביתת בצל

פשטידת ירקות

סלט ירקות עשיר

בלינצ'ס עם פירה

שקשוקה

לביבות

מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)

נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?

אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא

והרבה רעבה ....

קודם כל חייב לאכול משו😅

ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה

וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ

חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל

ארוחת בוקר סיום כל החמץ

באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס

ארוחת צהריים מפוצצת בשרית

ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות

רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים