יש לי משהו לספר, בקשר לשאלה שלך. שבמקרה יצא לי לראות בתקופה האחרונה וזה די מחמם את הלב.

ואני אחד שכל פעם כשהוא נכנס לנטפליקס (פעם בשבוע בקושי), אני גולל שעה ואז יוצא כי שום דבר לא מעניין.

הלכתית - יש בעיות צניעות, בעיקר לגברים אבל גם לנשים.

וההלכה לא חוברה רק לאנשים עם כיפה, היא רואה אתעצמה מחייבת את כל האנשים בעלי אם יהודיה.

מבחינת נורמות - בהרבה מן הציבור הדתית זה מקובל. בקבוצות דוסיות יותר זה לא מקובל, בקבוצות פחות - אז כן. ויש סקאלה.

לתוכנית קוראים Love Is Blind (בנטפליקס ואולי בעוד מקומות ?)
אני ראיתי :

א. עונה של שוודיה . 

ב. עונה של יפן.

(אחרי שוודיה, ניסיתי גרמניה ומקסיקו ולא התחברתי -בכלל- ועצרתי מיד)

בכל עונה,

יש מספר שלבים (שלב השיחות, שלב הפגישה, שלב המגורים, שלב פגישות עם המשפחה+חברים, שלב החתונה)
 

בעיקרון, החלק הכי מעניין שם זה השלב -הראשון- . שלב השיחות.

זה שלב שבו זוגות מדברים יחד בלי לראות אחד את השני. רק לשמוע. כל אחד בחדר אחר.

שווה להמשיך לצפות בשלבים הבאים, רק בזוגות שהחיבור בינהם מסקרן. חיבור אמיתי. כל השאר קצת מבויים ומתוח בשביל הצופים.

מבחינת צניעות.

למיטב זיכרוני החילוני-מסורתי, ברמת השיחות, בעונה של שוודיה, זה יחסית צנוע. 
בעונה של יפן אפילו צנוע מאוד. כי הם מאוד שמרניים.

זאת אומרת, למי שנכנס לרשתות חברתיות כמו הטוויטר או פייסבוק, אני לא רואה בעיית צניעות גדולה לצפות בזה.
הלבוש של הבנות יכול להיות קצת חושפני.

מה שאהבתי בתוכנית, זה איך החיבור נוצר בין 2 אנשים, 
למרות שהם דיברו עם עוד 10 אחרים. איך הקליק נוצר -דווקא- בין זוג מסויים. אתה למעשה רואה את הדבר האמיתי מהצד.

איך כל שיחה, בזכות משפט נכון, בזמן הנכון, הכל יכול להשתדרג ולהתקדם. כמה כח יש למילים. 
זה גם מרגש  לראות את זה. מחמם את הלב. שזה החלק הכי כיפי לדעתי.  (העריכה המוסיקלית מוסיפה קצת)
 

לסיכום , מומלץ לנסות.
מקסימוםםםםםםם לוחצים STOP ומפסיקים לראות, כמו שאני עושה בכל סרט לא משהו.

צפייה מהנה למי שיחליט לצפות.

בטלפון, קשה לי להאמין

עדיף שלא

אבל זה בסדר

יתרונות:

1. יש אנשים שמבחינתם ברור להם שהם יפסלו על מראה מסוים, וזה חוסך מאמץ מיותר משני הצדדים.

2. תמונה נותנת גם איזושהי התרשמות על האדם, בגלל סגנון לבוש, ועוד יותר כשרואים אותו בסיטואציה ולא סתם צילום.

3. כשזוג נפגש הם מרגישים מחויבות מסוימת לקשר. לפחות לקחת את זה ברצינות. ואנשים מפחדים כשהם מרגישים שהם מתחייבים למישהו, ואז יצטרכו לוותר בגלל מראה (שזה לא סיבה "רצינית" ואז כאילו זה לא יפה שהם פוסלים על זה, וגם הם חוששים מאי-הנעימות מולו). אז יותר נוח להם לסגור את הפינה מראש ולהגיד לעצמם -הנה, ראיתי אותה/ו ואני סבבה עם זה. 

(במילים אחרות הייתי אומר - יש משהו יותר נוח להגיע לפגישה ככל שאתה יודע יותר למה אתה מצפה, ובטח כשאתה לא מצפה להפתעות.)

חסרונות:

1. כשאנחנו מבקשים תמונה אנחנו הופכים את עצמנו לכאלה שהחיצוניות תופסת אצלם יותר מקום.

ואפילו אם באדם היחיד זה השפעה כמעט בלתי מורגשת בין מה שהיה לפני שהוא ביקש לבין אחרי,

חברה שבה מבקשים תמונות וזה הופך לסטנדרט ומשהו שפוסלים בגללו - החברה הופכת לכזו שחיצוניות תופסת בה הרבה יותר מקום.

2. אנחנו לא אנשים רציונאליים, והחיצוניות משחקת לנו במוח (זה גם חלק מהסיבה שסעיף 1 אינו דבר רצוי).

אם נפגוש אדם ונשב איתו שעתיים, ניתן בזה הרבה יותר מקום לפנימיות שלו, 

וזה כבר מפחית את הכוח של החיצוניות להשפיע על שיקול הדעת שלנו בצורה שאינה טובה ונכונה עבורנו.

3. רושם חיצוני עשוי להיות מטעה. זה נכון גם לגבי הסיטואציה של התמונה, וגם לגבי ההתרשמות שלנו מהיופי או מסגנון הלבוש.

(4. חוסר צניעות. ואכמ"ל.)

אז מה המסקנות שלי מזה?

לענ"ד, המסקנה הראשונה היא שצריך לקדם בתודעה שיח ויחס בוגר יותר לחיצוניות, שמודע יותר לכוח שלה עלינו לטוב ולרע, ולהבין מה המקום הנכון שצריך לתת לה ולמה.

להבין יותר איך המנגנונים הפסיכולוגיים שלנו עובדים, מתי צריך להקשיב להם, ואיך אנחנו יכולים להתנהל ככה שהם לא יעבדו לרעתנו.

לדעתי בירור כזה עשוי לעזור אפילו יותר מהכרעה נכונה בשאלה אם לראות תמונה, בין אם נראה תמונה בסופו של דבר ובין אם לא. 

אני חושב שבהחלט היה טוב יותר עבורנו כחברה אם לא נעודד את התופעה.

באופן אישי אני יכול לומר שמעולם לא ביקשתי תמונה.

כן מצאתי משהו נחמד בפעמים שקיבלתי תמונה. גם כי יש משהו נחמד בלדעת למה אתה הולך כמו שכתבתי לעיל, וגם כי בסופו של דבר אנחנו מופעלים גם על ידי חיצוניות ויש בזה משהו שמוסיף מוטיבציה (לפחות בהנחה שהמראה מוצא חן בעיניך)

אני גם חושב שמי שיודע מתוך ניסיון בקשרים שהיו לו, שהמראה הוא בעל משקל משמעותי עבורו וחבל על המאמץ ועוגמת הנפש - אז טוב יותר שיראה תמונה.

ואני חושב שזה נכון דווקא למי שיודע את זה מתוך ניסיון, שאז יש כאן משהו אובייקטיבי יותר. כי כשההיכרות היא דלה ושטחית יש לחיצוניות נטיה לתפוס מקום הרבה יותר מהחלק האמיתי שלה בקשר, וזה מתעתע בנו. מי שניסה וראה שגם קשרים שהיו לו טובים מבחינות אחרות זה העכיר את הקשר במידה שגרמה לו לסגת - אז זה כבר סיבה לתת לזה משקל גדול יותר. אני לא אומר למשוך קשרים בלי חשבון, אבל כן מאמין שבהרבה מקרים שווה לתת צ'אנס ולא לקבל מיד את מה שהבטן שלנו אומרת בכל מצב. (נכון לא רק ביחס למראה...)

באופן כללי בעיקר קשה לי עם זה שהתמונה כבר הופכת בחברה לאיזשהו תנאי, ולא בונוס.

כאילו על זה זוגיות קמה ונופלת. זה גם לא נכון, ומתוך כך זה גם מאד לא הוגן כלפי בחורים ובחורות מדהימים שיכולים לבנות זוגיות טובה, שמחה ויציבה, כששופטים אותם לפי כל מיני דברים שבכלל לא קשורים. זה בעיני כמו אפליה על רקע עדתי בקבלה למשרה בהייטק. יש מדדים די ברורים לכישורים הרלוונטיים - ואין סיבה להיצמד להיצמד לדעות קדומות בענין הזה. (בזוגיות אמנם אין מדדים ברורים לכישורים הרלוונטיים, והחיצוניות היא כן משהו שרלוונטי, אבל רק רציתי להמחיש את העיקרון של למה זה לא הוגן כשמבליטים את זה יותר מדי)

הזכרת לי קצת Chat GPT עם התגובה.

תודה רבה!

יש כאלה שזה יוצא אצלם מפרופורציות, מסתכלים ונותנים לתמונה 80% מההחלטה וכל מיני דברים באיזור.

אז וואלה נשמע לי טירוף.

גם עצם זה שהולכים לצלם מקצועי ותחשבים בכל מיני ניואנסים ומתייחסים אל זה כאילו מדובר בפוסטר.

מצד שני, לא חושב שזה נורא אם יודע לשים את זה בתוך הגבולות שנועדו רק לחסוך דייטים מיותרים ורק בתור משהו שמצייג בצורה מאוד כללית את המראה.

סתם

אבל עכשיו ברצינות זה יכול להיות קונספט ממש מגניב. אפשר גם צבעי מים או פחם

זאת דרישה קצת מעל מה שמקובל😂

אחרי שקראתי שעשו בדיקה, וגילו שגברים עם תמונה מכוערת מקבלים הרבה יותר פניות מאשר גברים בלי תמונה בכלל.

לפני זה לא הייתי מפרסם תמונה שלי. היום אני מתעקש שישלחו תמונה שלי, אחרי מקרים שבהם הבחורה ציפתה למשהו מסוים וקיבלה משהו אחר לגמרי.

וזה מצטרף לאירוע שקרה לי ממש בתחילת הדרך - הציעו מישהי ולא הייתי מעוניין, עד שראיתי אותה. מהמרחק שראיתי אותה, לא הייתי יכול להבדיל בינה לבין כל אחת אחרת עם צבע שער דומה. אבל היא הפכה להיות מישהי ספציפית.

מצד שני, אני לא אוהב שיש דיון על התמונה בנפרד. ולכן אני לא מבקש תמונה. כי לפסול מישהי רק בגלל התמונה שלה זה משהו שאכן מרגיש מאד חיצוני ולכן גם מפריע להליך האמירה של "כן", כי "האם אני באמת חיצוני? האם כל כך מפריע לי המראה הזה?". אלא אם מדובר על דברים שהם לא רק המראה אלא הסגנון או הלבוש וכדומה. 

אם ידוע לך על הסגנון שלה אז אולי זה לא כזה קריטי

אבל אם לא אז אפשר להבין דיי הרבה על הסגנון מהתמונה וזה חשוב לא פחות מאם מוצאת חן או לא

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"