דרשה חמודה לכבוד ימי השובבי"ם.
כידוע אחת הסגולות לתיקון העניין היא ק"ש שעל המיטה כמבואר באריכות באריז"ל,
מלבד הרובד הקבלי אפשר גם להתבונן ברמזים בעניין:
מאירי ברכות ד' ע"ב
אע"פ שקרא אדם את שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו, ולא על המטה ממש אלא סמוך לשכיבתו כמו ועליו מטה מנשה ולא על מטתו כאילו שקורין אותו דרך הדיוטות ובגלוי הראש אלא באימה וביראה, וטעם קריאה זו פרשו בתלמוד המערב להבריח את המזיקים וביאורו אצלי המזיקים הידועים והם הדעות הכוזבים, והזקיקוהו בעתות הפנאי ליחד את השם שלא יטעה באמונות השניות וכשיקרא על הכונה הראויה תהא מטתו בטוחה מהם:
בבלי חגיגה ט"ו ע"א
אחר קיצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך מאי היא חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל אמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי שמא חס ושלום ב' רשויות [...]
///
הסיפור כמובן ידוע, הגמ' גם כאן וגם בירושלמי דנה בהשקפות שהיו לאחר לפני שיצא לתרבות רעה, מה היה "זרע ההתעבות" השלילי שנבט וגרם לו להבין לא נכון, וגם למה לא שב בתשובה, אחד העניינים המרכזיים הוא "טוב אחרית דבר מראשיתו" => אחר פירש שדבר הוא טוב רק אם הוא היה טוב מתחילת ברייתו, זה מתחבר לכך שהחינוך של אחר לא היה לשם שמיים, או שאמו הוצרכה לאכול אוכל לא כשר במהלך ההיריון, כלומר אין שום אפשרות תיקון ושינוי, ולכך מצטרפת גם השקפה מאוד דיכוטומית על המציאות (שבאה לידי ביטוי בב' רשויות):
שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה א"ל מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה הא־להים אמר לו כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו ברא הרים ברא גבעות ברא ימים ברא נהרות אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. [...]
אחר מבין את העולם בתור צדיקים ורשעים, משמע "בראת צדיקים בראת רשעים" מתחילת ברייתן, יש אנשים שהנשמה שלהם לא 100%, הם לא מסוגלים לגבור על יצר הרע, זה מתחבר להשקפת הדטרמיניזם,
וגם השקפת הדואליות: צדיקים מול רשעים, גן עדן מול גיהנם, אם הרשע חוטא הוא מאבד הכל, לא נשאר בו חלק טוב, אין בו נקודה של גן־עדן, ומאידך הצדיק צריך להיות נקי לחלוטין,
אין כאן כל־כך מקום למורכבות, לרשע אין תקווה לתקן כי אין בו טיפת טוב, ולהיות צדיק גם אי־אפשר כי הדרישה בלתי־אפשרית,
מעניינת האימרה של ר' מאיר,
א' מסתמא ידע את דברי ר"ע רבו,
ב' מה בדיוק בא לומר בכך שהקב"ה ברא הרים וגבעות,
ג' מה הכוונה "זה לעומת זה" ואיך זה מתחבר לצדיקים ולרשעים,
"ראשך עליך ככרמל אמר הקב"ה לישראל: ראשך עליך ככרמל הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל [...] ודלת ראשך כארגמן אמר הקב"ה: הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד, שנאמר: והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ויש אומרים כדניאל" (שיר השירים רבה ז')
ההבדל בין הרים לגבעות הוא רק בגודל, קצת מול הרבה, לא במהות (כמו בראת גן עדן בראת גיהנם), במהות הם עשויים מאותו החומר, "ועמך כולם צדיקים", גם הרשע עשוי מאותו חומר, אותה נשמה אלוקית, גם לו יש הרבה טוב (גבעה, נהר), אולי הוא לא מגיע למדרגה של הצדיק (הר, ים) אבל יש בו נקודה טובה, זה לא שהוא רשע, הוא "קצת" צדיק (לעומת צדיק הרבה), כדעת ר' מאיר שאף שחוטאים עדיין קרויים בנים, העיקר להרבות ולחזק את הטוב הזה,
לכן ק"ש שבאה לשלול את אמונת השניוּת – או שאדם צדיק או שאדם רשע, אין באמצע – מחזקת את האמונה שעם כל הבעייתיות שבחטא אפשר לתקן, אפשר לעורר את הטוב הגנוז אם רק להאמין בו.
