נשמע לי הגיוני להיות סלבנית לגבי כך.

ההתנהגות שכתבת היא ממש לאורך כל הפגישות? את לא מרגישה שאת לא מדברת עם מישהו נורמלי? יש רגע אחד שאת כן מזהה בו בטחון? (אולי צריך לשאול אותו שאלה בתוספות? )

באופן כללי תיארת גבר סטנדרטי חסר ביטחון ומופנם, ממש לא כל בחורי הישיבה ככה..

אולי ספציפית ניפגשת עם כמה כאלה , וצריך לראות למה דווקא לך הציעו אותם? אולי ביקשת רגיש או עדין והם הביאו לך בחורים לא מדויקים למה שביקשת?

אולי מקור ההצעות ? תחשבי את בעצמך מאיפה הביאו לך אותם ולמה . (אגב לפעמים אין סיבה סתם במקרה..)

יש ביינשים מאוד אסופים ועם ביטחון פנימי שמשפיע לחיצוני.

דווקא אלה הבחורים שאני הכי מעריכה

״שפת גוף מתלהבת על גבול הלא מודעת, ולא גברית״.
לדעתי, היה נחמד שתנסי להסביר את זה,

כדי שהחבר׳ה שקוראים כאן, אולי ישימו לב לזה יותר בפגישות הבאות.

עבור ביינישים זה לא ממש נפוץ להיפגש סתם עם בנות או לדבר איתן שיחות חולין כו'.

באופן כללי ביינישים די סגורים בישיבה וזה בהחלט סגנון דיבור והתנהלות שונה מאשר העולם החיצון מה שנקרא. וגם כשביינישים ניגשים לפגישה נראה לי שהמיינדסט הוא "וואו, אני הולך עכשיו לקראת ההחלטה הכי חשובה בחיים שלי, אסור לי להתפקשש, אסור לי להסתחבק יותר מדי כדי לא לעבור על איסורים", כך שיש הרבה מתח.

כך שברור ששיחה עם בחור שלא רואה בנות ולא ממש יודע איך לדבר איתן מלבד אולי כמה פגישות בעבר (סיטואציות מלאכותיות ומביכות) לא תהיה כמו שיחה עם חברות שלך. באופן כללי, בנים מדברים עם בנות אחרת מאשר בנות עם בנות. לי כמה פעמים אמרו שאני כמו החברה הכי טובה שלהן, ויש בזה גם חסרון (אני בן).

זה בהחלט יכול להיות עניין של זמן, תלוי כמה סבלנות יש לך. אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי, לפני מיליון שנה, שאמנם הייתה מוצלחת ביותר, אבל הייתי ממש awkward, משהו מוגזם, עם הזמן זה עבר.

את יותר ממוזמנת להציף את זה עם מי שאת נפגשת איתו, "אתה נראה קצת מתוח, אתה מהסס הרבה, למה ככה? אני לא נושכת", ולראות לאן זה מתקדם. כן ברור שזה הרבה יותר מושך ומגניב אם יש לך גבר־גבר out of the box שופע ביטחון בבחינת plug and play, אבל כמו בכל־דבר, לא תמיד זה ככה, וכמו בלגו, חלק מהכיף זה ההרכבה.

מיותר לציין שלביינישים גם איכויות מדהימות משלהם שלא בהכרח תמצאי אצל בנים אחרים.

באופן כרוני אין עניין להציף את זה זה יכול לפגוע בו..

ובסוף את לא צריכה לשנות מי שעומד מולך 

ואם הוא לא מוכן לקבל את זה בעדינות אז אולי כדאי שיירגע קודם...

ברור שהיא לא אמורה לשנות אותו אבל זה טבעי מאוד להיות לחוץ ו־awkward במיוחד בתור בחור ישיבה

ואין שום סיבה לא לנסות לדבר על דברים זה בסך־הכל תקשורת.

קודם־כל בנות שונות מבנים זה לא סוד,

במיוחד בשלב הזה שאת מתארת שאת כבר עמוק בתוך העולם האמיתי.

האמת זה משהו שגם לי אישית טיפה מציק בבחורי ישיבות, אחרי שעזבתי את הישיבה, יש קצת תחושה של מלאכותיות לעומת אנשים "משופשפים" יותר... אם להגדיר את זה ככה... וברור שככל שהבחור יותר צו"ל, זה בא יותר לידי ביטוי. לפני כמה שנים הייתי באסיפת בוגרים של הישיבה התיכונית בה למדתי, וכל אחד התבקש לספר קצת מה הוא עושה מה הוא מתכנן כו'. ואכן לבחורי הישיבות במיוחד ה"כבדים" שבהם היה שיח שונה, כאילו שקועים עמוק בתוך הספר, וחסרה האותנטיות של "העולם האמיתי".

לא נראה לי אמנם זה בלתי־הפיך, כמו שאמרתי, אפשר גם לחכות קצת או להציף את זה ולראות מה קורה. אם אין לך זמן או עצבים לזה, אולי באמת כדאי לבדוק עוד סגנונות או משהו, גם בתוך ישיבות יש צו"לים ויש בחורים שהם יותר "סולם מוצב ארצה".

אני אישית בעד לתת לזה זמן. המבוכה הראשונית וכל העניינים האלה עוברים בסופו־של־דבר והם לא מבין הפקטורים החשובים לטווח ארוך לדעתי, אבל שוב, אם זה מציק לך ומרתיע אותך, אז לשיקולך.

מן חספוס טבעי כזה של שיח שלא קיים הרבה פעמים בשיח מול בני ישיבות. לא כולם, אבל אלה שבד״כ מסתפקים באמות בית המדרש.

מן קשיחות, קוליות, חוסר התלהבות לא נשלט, תגובות שמעידות על חוסר *בגרות*, גם כשהאדם בוגר בשיח השוטף ורציני. וזה לא שהם פחות טובים, אלא שהשיח שונה. תודה על דיוק הדברים.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"