אחרי הסיפור הידוע בבבלי גיטין נו ע״ב על המפגש המוצלח של רבן יוחנן בן זכאי עם הקיסר מופיעה ביקורת ידועה וחריפה של חז״ל על רבן יוחנן בן זכאי שהיה לו לבקש שלפחות הפעם יניח לירושלים ולא היה לו להסתפק בשלוש הבקשות הצנועות שביקש.
הם קוראים עליו את הפסוק מישעיהו פרק מד פסוק כה ״[מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים, וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל]; מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר, וְדַעְתָּם יְסַכֵּל״.
תמיד הבנתי את זה בתור שימוש טכני בפסוק שנועד להעביר על רבן יוחנן בן זכאי ביקורת.
אולם אחרי עיון בכתוב עצמו נראה שיש בו אולי יותר עומק וכוונה ממה שהוא נראה, ושחז״ל לא השתמשו סתם בפסוק הזה, אלא אולי בגלל ההמשך שלו בפסוק שבא מיד לאחריו: מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים; הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב, וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, וְחָרְבוֹתֶיהָ, אֲקוֹמֵם.
אגב. פעם שמעתי פירוש יפה מאוד על למה דווקא ריב״ז כל כך חשש לפני מותו באיזה דרך יוליכו אותו ולמה אמר לפני מותו ״הכינו כיסא לחזקיהו מלך יהודה״ וזאת כיוון שגם הוא עצמו עד יום מותו היו לו ספקות והרהורים לגבי הבחירה שבחר והאם היא היתה נכונה, ומה מיוחד בחזקיהו מלך יהודה ? כיוון שהוא היה בסיטואציה מאוד דומה אבל הפוכה! והיה בזה אישור משמיים על הבחירה של ריב״ז.
זהירות בתגובות 
