בעל המאה וכו׳אנונימית בהו"ל

גם בעלי וגם אני שנינו קרייריסטים. אבל פיטרו אותי לפני שנה וקצת ומאז אני לא עובדת.

ואז גם נכנסתי להריון וצפויה ללדת ממש בקרוב (ויש עוד ילדים בבית) אז בכלל לא רלוונטי היה לחפש עבודה, ועכשיו עם תינוק קטן לא רלוונטי לחפש עבודה ואח״כ נראה אני מניחה. מאמינה שבשנה הראשונה אחרי הלידה לא אעבוד (וגם לא אחפש).


בעלי כביכול תומך וגם אומר שאני לא צריכה לעבוד, שאנחנו סבבה ואין צורך אם לא בא לי, אבל מתחת לפני השטח יש דברים אחרים שמבעבעים ולפעמים מתפרצים. וזה ממש מבאס אותי וזה כנראה מה שיחזיר אותי לעבודה למרות שלא בא לי. למשל, הוא מגיע הביתה ממש ממש מאוחר מאז שאני לא עובדת. הוא היה מגיע הביתה ב-6 (שגם זה לא מוקדם), עכשיו אנחנו מדברים על אחרי 7, לפעמים 7:30. יש ימים שגם אחרי. ואני לא מעיזה להגיד כלום. הוא עובד, אני לא, מישהו צריך להכניס כסף הביתה… אבל וואלה, ממש ממש קשה לי להיות עם ילדים לבד כל אחרה״צ ועוד בהריון מתקדם (וההריון הזה ממש לא קל לי). ומבחינתו הכל סבבה כי אני גם ככה לא עובדת.

בכל פעם שהוא בחופש או בשבת הוא אוהב לנוח, ואני זו שמתרוצצת עם הילדים ונותנת לו לישון עד מאוחר. בכל זאת עבד קשה כל השבוע. אבל גם לי קשה. והקושי שלי מתבטל כי אני גם ככה ״בחופש״ כל הזמן.

אם אני מבקשת ממנו להיות עם הילדים וזה לא מתאים לו הוא מתעצבן עליי שהוא בבית כל כך מעט זמן ואני עוד באה אליו ״בדרישות״. וכן, מדי פעם הוא גם מזכיר לי שאני לא עובדת כבר שנה פלוס.


אני באמת משתדלת, אני גם מבינה אותו, באמת שאני מבינה, הוא באמת עובד קשה, אבל זה גם גורם לי להרגיש ממש חסרת ערך. כאילו אני לא עובדת ולא מכניסה כסף אז מה התועלת בי. שאני אהיה עם הילדים ואסבול ואשתוק.

ואני מצידי אף פעם לא חלמתי להיות עקרת בית, ולא בטוחה גם עכשיו שזה מה שאני רוצה, אבל בינתיים נחמד לי בבית. ומצד שני, כל הסיפור הזה משאיר לי טעם חמוץ בפה.

ואם קצת השתעשעתי ברעיון של להישאר בבית אולי כמה שנים עד שקצת יגדלו, אז עכשיו נראה לי יותר סביר לחזור לעבודה רק כדי שגם לי יהיה ״תירוץ״ לנוח וגם לי יהיה קצת יותר ערך בבית.

ומטריד אותי שגם עם תינוק הוא יצפה שאני אהרוג את עצמי בבית כי מה, גם ככה אני לא עובדת. ואני בעברי עם דכאון רציני אחרי לידה, ולא בא לי שזה יהיה הטריגר לעוד תקופה סיוטית כמו שהייתה לי אחרי הלידה הקודמת.


ממש מבאס אותי שזה ככה. במשך הרבה שנים גם אני עבדתי מאוד קשה והכנסתי משכורת די זהה לשלו. בשנים האחרונות הוא עושה חיל בעבודה ומכניס הרבה יותר, וזה מה שמאפשר לי לא לעבוד אחרי הפיטורים. גם אם אחזור לעבודה לא ארוויח קרוב אליו. אני כמובן שמחה על זה מאוד, אבל זה גם מגיע עם מחיר, מסתבר.


ומבאס אותי לחשוב שאני אחזור לעבודה בלי צורך כלכלי של ממש, בלי שאני אהנה מזה, שוב לחזור ללחץ ולעבודה מהבית בלילות, שוב לשבור את הראש בכל פעם שיש ילד חולה (תמיד אני זו שלא הגעתי לעבודה כי אצלו זה תמיד יותר בעייתי), וכל זה רק כדי לסמן וי שגם אני עובדת ואנחנו אולי קצת יותר שווים (ועדיין לא ממש כי כאמור הוא עדיין ירוויח משמעותית יותר).


ממש משאיר לי טעם רע בגרון כל הסיפור הזה ולא יודעת איך להתמודד עם זה (וגם אין מה לדבר איתו על זה).

הרבה גבריםoo

מתנהלים בצורה כזו

שמסתכלים שהבית והילדים באחריות האישה גם כשהיא עובדת ובפרט שהיא לא עובדת


 

אפשר לדבר על זה ואולי לשנות את ההסתכלות שלו אבל יש (הרבה) סיכויים שהוא לא ישנה את ההסתכלות

 

 

אני מסתכלת על העבודה שלי  כצורך לעשיה משמעותית

ויכולת לפרנס את עצמי ולעשות כסף

גם אם בעלי היה מביא מספיק כסף הייתי יוצאת לעבוד


 

העבודה נותנת לי סיפוק, הערכה ויכולת לקבוע את רמת החיים שלי, אלה דברים שלא הייתי מוותרת עליהם.

עבדתי במשרה מלאה++ מסיום התואראנונימית בהו"ל

וחזרתי לעבודה 5-6 חודשים אחרי לידות (מבחינת העבודה לא הייתה אפשרות להאריך).

אין לנו שום עזרה מאף אחד, הכל היה עלינו ובעיקר עליי. חורפים עם ילדים חולים שמצריכים ״חופש״ פתאומי מהעבודה - לא פשוט בכלל.

בגדול אהבתי לעבוד, אבל גם הרגשתי המון לחץ מהעבודה ועמידה בזמנים לחוצים ובעיות דחופות בלילה ועוד דברים שלא ממש היו כיפיים.


אז אחרי 10 ומשהו שנים כאלו, היה נחמד לקחת קצת הפסקה. והוא כביכול תומך, אבל לפעמים מתפלק לו משהו לא ממש תומך. ואני מרגישה מאוד פגועה מכל זה ולא מוערכת בכלל בכלל.


והוא בגדול חושב שהוא הכי תומך בעולם כי לא דרש ממני לצאת לעבודה בשום שלב (לא ציינתי שהילדים במסגרות ולא איתי בבית. התינוק כן יהיה איתי בבית כמובן), ויש בזה משהו יפה באמת, אבל אולי בגלל זה כשכן מתפלק לו משהו אחר פחות תומך אז זה פוגע במיוחד.

בטח שנחמדoo

להיות בבית ולנוח

אבל יש לזה מחיר

ואחרי הלידה זה לא יהיה לנוח


אני למדתי לאזן את הלחץ בעבודה ולפעול בקצב שלי ככה שנחמד לי לעבוד ואני לא מרגישה עומס רוב הזמן

גם פניות מחוץ לשעות העבודה צמצמתי רק לדברים מאד דחופים כדי שזה לא יהיה עול מעיק

לא מעודדת- אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

אמא שלי תמיד אמרה לי ללמוד מקצוע ולצאת לעבוד כי גברים לא מעריכים אישה שלא עובדת (בלי להעליב פה בנות שנשארות עם הילדים- מצדיעה לכן).

לדעתי כדאי לך לחזור לעבוד גם בשביל עצמך, שתהיה לך עצמאות כלכלית, אפשר לחפש תחום פחות טובעני או אחוז משרה נמוך יותר.

מניחה שאם הוא היה נשאר עם הילדים כל היום כמה ימים, הוא היה מבין אותך יותר.

אין שום אופציה למשרה לא מלאה בתחום שליאנונימית בהו"ל

אני לא עם הילדים בבית, רק עם התינוק שיוולד עכשיו. הם במסגרות.

אז עקרונית באמת יש לי ״חופש״ במהלך היום, ולכן אני כן משתדלת לפרגן לו כשאני יכולה, ואני זו שקמה איתם בבוקר למשל ונותנת לו להמשיך לישון כמה שאפשר.


אבל גם אני בהריון מתקדם ממש, וגם לי קשה. ומרגישה שבסוף הכל הכל מתגמד לעומת זה שהוא עובד קשה (והוא באמת עובד קשה) כי בכל זאת אני בבית לבד במהלך היום (לפחות עד הלידה) והוא בעבודה.

רק אומרת שממש לא כל הגברים ככה...מתואמת

יש גברים כאלה, כמובן (ואין לי מושג איך משנים את דעתם), אבל יש גברים שבהחלט מעריכים את נשותיהם על העבודה שהן עושות בבית, ויש גברים שבהחלט עובדים בבית ככל יכולתם אף שהם עובדים בחוץ.

לפותחת - מה יהיה בימים שאחרי הלידה? בעלך יהיה אז בבית? מקווה שתשחררי אז לגמרי את הטיפול בבית ושתתני לבעלך לתפעל לבד את הבית (אפילו ביחד עם העבודה), ואז אולי הוא יבין מה זה לנהל בית עם ילדים ויתחיל קצת להעריך אותך... ❤️

אולי תראי לו את השירשורכמהה ליותר

הזה וזה יפתח לו קצת את העינים לתחושות שלך?
ממה שאת כותבת, נשמע שאת לוקחת על עצמך הכל כמובן מאליו, ושאת לא משקפת לו את התחושות והקושי שלך, ולכן יכול להיות שהוא פשוט לא מודע להם.

דיברתםתקומה

על זה פעם פתוח ביניכם?

כי נשמע שמסתתר אצלו איזשהו כעס או תסכול, שעומד בניגוד לתמיכה שהוא אומר.

אז אולי משהו מפריע לו והוא לא בדיוק יודע להגיד, אולי הוא לא עשה את זה בלב שלם.


כי נראה לי העניין כאן זה הפער הזוגי, היכולת שלו לראות אותך. וזה לא קשור לכן עבודה, לא עבודה.

אז אולי לנסות לחשוב איך מצליחים להגיע לשיח נטול ציניות וביקורת על כל העניין. אולי משהו אחר בכלל מפריע לו, וזה יוצא בצורה כזו.


כי נראה ששניכם עשיתם בחירות משמעותיות בנוגע לעבודה (הוא עובד המון, ואת לא עובדת בכלל), ולא בטוח שהבחירות האלו מתאימות לשני. אולי הן התאימו בעבר, והיום כבר פחות. ולכן מתאים בעיניי לדבר על זה ולנסות להבין ביחד מה נכון לכם.

נכון ..ומתייחסת לסוגריים שכתבת בסוףאתחלתא דהריונא

מופנה כמובן לפותחת .


על האין טעם שתדברי איתו על זה


וזה ממש לא נכון בעיני


היכולת לשמור על קשר נוסעת מהיכולת להפגיש את השני במה שאני מרגישה מבפנים


הסיבה שאת מעדיפה לשמור בבטן

זה פחד

פחד להפגע ,להתאכזב מהתגובה שלו, מחוסר הענות או חוסר הבנה או אפילו מלשמוע מילים קשות בחזרה


וזה באמת מפחיד

כי זה נושא רגיש ופנימי

אבל

אם לא תדברי זה יבעבע בתוכך

תצברי מלא משקעים ופרשנויות שליליות

ובינכם לא יתרחש שום דבר אמיתי..קשר כזה יכל להביא לריחוק מאוד גדול בסוף


לעומת זאת כשמביאים את נקודת הכאב

בזמן מתאים ..ולא כהאשמה אלא כשיתוף כנה

אז אולי זה יכאיב לרגע אולי לא תקבלי מיד תגובה מדויקת

אולי תפגעי ממנו

ואולי אפילו תריבו

אבל

יהיה

רגע שאחרי

שבו

תמשיכו לדבר ותלמדו להכיר את העולם והתחושות של השני באמת

ומתוך זה תצליחו לדייק וליצור שינוי ובסופו של דבר גם להרגיש קרובים הרבה יותר


את מרגישה תחושות מוצדקות

כנראה שגם אצלו יש איזה מסע שהוא עובר עם עצמו

ואתם פשוט צריכים לדבר ולדבר ולדבר

גם אם יהיה פגיעה

היא מכילה בתוכה סיכוי לקשר קרוב ומשמעותי הרבה יותר 

מנסיון במצב דומהאנונימית בהו"ל

אם הוא בנאדם שאפשר לדבר איתו - ממליצה לשבת לדייט ולפתוח את זה.

אם לא, אולי שווה טיפול זוגי.


הדברים האלה נשארים גם אחר כך מנסיוני.

היינו במצב שאת מתארת וייחלתי להתחיל לעבוד רק כדי לא לשמוע את ה"אבל אני עובד, מה את רוצה?" ואז זה פשוט הפך ל"אבל אני עובד יותר רחוק/יותר שעות/יותר וואטאבר"

ואם בהתחלה רק אני קמתי בלילה לילדים כי אני בחלד והוא קם לעבודה, אז אחכ זה כי "לך יותר קל לקום" או כל מיני כאלה.

זה פשוט הופך להרגל.


ממליצה לפתוח את זה ולדבר.

לכל אחד יש את הקשיים שלו ואת ההקרבות שלו. ואם הסיטואציה הנוכחית לא מתאימה לאחד מכם אז צריך להתאים אותה, גם אם זה אומר שהוא יעבוד פחות ויעזור יותר, ואת תצאי לכמה שעות לעבוד אפילו לא בתחום שלך. (גם עכשיו את בהפסקה מהתחום..)


העבודה בסוף היא אמצעי, לא מטרה. היא אמצעי לכסף שהוא אמצעי לחיים. החיים שלכם ביחד זו המטרה, וחשוב להתאפס על זה לפני שאתם צוברים טינה ומרמור.

תבינו מה המטרות שלכם לחוד וביחד, מה חשוב ממש לכל אחד מכם ומה בונוס, ואיך אפר ליצור מציאות שנעימה ומתאימה לשניכם

מצטרפת לכיוון שזה הרבה עניין של תקשורתכתבתנו

ולדעת לדבר את הצרכים שלך.

נשמע שאתם מנסים לעקוף את הנושא במקום לדבר עליו, ונשמע שיש לשניכם מה להגיד.

ומצטרפת גם לאפשרות שאם לא מצליחים או מפחיד מידי לנסות לפתוח את זה רק שניכם כי זה נושא נפיץ- אז טוב להיעזר בגורם מקצועי אובייקטיבי שרואה את שניכם ומבין את חשיבות הביחד שלכם.


אני לא רואה דרך אחרת, את צוברת תיסכולים מחוסר ההבנה שלו מה זה אומר להיות אמא במשרה מלאה, הוא מצידו כנראה מרגיש יותר את הנטל הכלכלי כולו על הכתפיים ומסתבר שלמרות גובה המשכורת זה יושב עליו ומלחיץ אותו. בעיני, אם אתם לא רוצים להגיע לפיצוץ או לזוגיות שהיא רק למראית עין אבל עם ריחוק רגשי גדול ובדידות, עולה עכשיו הצורך לפתוח את זה.


בהצלחה, שה' יכוון אותך להגיד את המילים הנכונות שיפתחו לו את הלב💜

נראה לי ששווה לפרק זמן מסויםשוקולד פרה.

פשוט להחליט מה תחום האחריות שלך ולעשות בלב שלם.

גם אצלי בעלי לפעמים מגיע בשבע וחצי. לפעמים גם הגיע בעשר בלילה. יש הרבה נשים ככה.

שווה לבנות על עזרה שהיא לא ממנו.

וכאן כן הייתי מהללת אותו ושמחה בכל דבר שהוא כן עושה.

אומרת לו כמה זה חשוב בעינייך, כמה זה לא מובן מאליו...

 

 

מצטרפת לאין מנוס מלדבראמאשוני

אני יודעת כמה שזה קשה לפתוח נושא שמוביל למבוי סתום,

אבל אין ברירה ואי אפשר לברוח מזה יותר.

לרגשות שליליים יש תפקיד בעולם, והוא לגרום לנו לצאת מאיזור הנוחות שלנו.

כל עוד אפשר להשתיק את הקול הפנימי שמבקש לעשות "משהו" בקשר לנושא מסויים, הרבה יותר קל לא לעשות את אותו "משהו"

אבל כשאת מרגישה שהחנק גבוה יותר, אז הכף נוטה לכיוון השינוי. ואחרי השינוי התחושה הרבה יותר הרמונית וטובה. כי אנו בנויים לשפר את איכות החיים שלנו כל הזמן, ובכלל זה, גם להשתפר בעצמנו.


בנוסף לכך, אני חושבת שאולי יש מקום לשים סיין שאלה על מה שמוביל להערכה.

לפעמים גובה ההכנס. מעיד כל רמת האיכות של האדם, לא תמיד זה נכון.

למשל ראש ממשלה מרוויח משמעותית פחות מכל מנהל בינוני בחברה גדולה, ורמת ההשפעה שלו גבוהה בלי פרופורציה.

כשמדובר על תא משפחתי, כל שכן שההנחה הזאת לא נכונה.

ההצלחה שלכם היא דווקא היכולת להשלים זה את זה,  ולא להתחרות זה עם זה.

זה יפה על הנייר אבל קשה להוריד את זה לשטח

לכן מציעה לך תרגיל שבו את מנסה באופן מודע לשנות את המושג "הערכה" כפי שהוא מתפרש בבית.

כלפי עצמך

כלפי בעלך

כלפי הילדים.


בנוסף לשנות את המדד להצלחה, מרמה של כל אחד לעצמו, לרמה משפחתית.

ארוחת ערב מוצלחת היא ארוחה בה השיתוף פעולה העלה את הערך של הארוחה.


יש דוגמה יפה לניסוי כזה:

נותנים לכיתה של 30 ילדים משימה, אומרים להם שבחדר הסמוך יש 30 בלונים עם שמות הילדים.

המשימה היא תוך שתי דקות כל אחד צריך למצוא את הבלון שלו.

מכניסים אותם לחדר, והכל בלאגן, הבלונים עפים לכל עבר. כעבור שתי דקות רק בודדים מוצאים את הבלון שלהם.

מרכזים את הכיתב שוב בחדר ליד והפעם מסבירים להם שההצלחה במשימה היא לא אם אתה הצלחת למצוא את הבלון שלך,

אלא ההצלחה שלך היא רק אם כל ה30 ילדים מוצאים כל אחד את הבלון שלו.

מכניסים אותם שוב לחדר, והפעם כל ילד תופס בלון שקרוב אליו, קורא את השם שעל הסלון, ומעביר אותו לילד שהבלון שלו.

תוך דקה כל 30 הילדים עמדו כל ילד עם הבלון שלו.


זוני דוגמה יפה למדידת הצלחה.


האם הצלחה היא כשאני משיג את המטרה שלי, או שההצלחה שלי היא שכל בני ביתי משיגים כל אחד את המטרה שלו שמשלימה את התמונה של המטרה המשפחתית.


ברגע שאין הערכה כנה לתפקיד שהשני ממלא בשביל ההצלחה של המשפחה כולה, כולם רוצים להיות בתפקיד של זה שכן מקבל את ההערכה, וככה החלוקה לא אופטימלית. כל אחד מחפש את הבלון שלו, ומפספסים הזדמנויות.

אז איך מקדמים את השנינוי התפיסתי של הערכה של המרכיבים השונים במארג המשפחתי?

ע"י הפניית הזרקור למה שטוב. לחפש את הטוב. לחפש את שיתוף הפעולה. להודות ולהעצים את זה.

זה שיח שאפשר לשנות ולהרגיל בבית.

תתחילי בך, כלומר תקחי על עצמך את שינוי הדיח, ותראי איך תוך כמה חודשים זה משפיע על כולם.


למשל במקום לומר לבעלך אתה אף פעם לא קם לילדים, תורך לרום, זה לא פייר שרק אני קמה (לא אומרת שזה מה שאת אומרת לו, זו רק דוגמה להמחשה)

אפשר לדבר על איך זה עוזר לך למלא את התפקיד שלך ולהיות יותר סבלנית לילדים, או מאפשר לך להתמודד יותר בטוב עם ההריון.

כשהוא כן קם בלילה, אז לא להוציא את הפנקס ולספור כמה לילות הוא עוד "חייב לך" אלא לתת לו משוב נקודתי חיובי, כמה שזה עזר לך ושאת מלאת הערכה כלפיו על העזרה הנקודתית הזו.


גם כלפי הילדים, נניח ילד הביא לך מוצץ. אז לעצור רגע לומר תודה, זה מאוד עוזר לי להרגיע את התינוק, ככה יהיה לי כוח להכין ארוחת ערב.

ככה את מעצימה ומקשרת בין פעולה פשוטה של ילד שהביא מוצץ, לבין הערך המשפחתי הגדול יותר.

וכשזה הופך לחלק אינטגרלי מהשיח והמסרים בבית, כל אחד מחפש איפה הוא יכול לתרום להצלחה הכללית. ואז זה חוזר כהערכה כלפי כל פעולה שנעשית לטובת המשפחה.

זה מתחיל מהדברים הקטנים כמו להדליק דוד שיהיה מים חמים לכולם להתרחץ ועד דברים ענקיים כמו להרות וללדת.

ממש קשהאן אליוט

זו הרגשה ממש קשה אז קודם כל חיבוק!

עכשיו, לגבי הבעל, הייתי הולכת בשני מישורים:

קודם כל, בלי קשר אלייך, חשוב שאבא יבלה זמן עם הילדים שלו. וזה משהו שאתם צריכים לדבר עליו. האם הוא רוצה להיות רק אבא של שבת? עבודה וכסף זה נהדר, אבל חשוב לא לפספס את המשפחה בדרך.

הכיוון השני הוא באמת מהצד שלך. גם לשוחח איתו על התחושות שלך, כפי שאמרו כאן. וקודם כל את צריכה להעריך את עצמך, ורק עם תחושה פנימית כזו לבוא לשיחה. להבהיר שלהיות עם תינוק קטן בבית זו עבודה לכל דבר, ושיצטרך לקחת חלק. להזכיר את עניין הדיכאון ואיך למנוע. ולנהל שיחה על העתיד ואיך שניכם רואים אותו.

חוץ מזה, לדעתי, אם לא ממש נפלא לך בבית עם הילדים וכל ההשלכות של זה, הייתי ממליצה לחזור לעבודה. וכן צריך להבהיר את העניין לבעלך - גם אם תרוויחי פחות, עדיין צריך לשמור על מקום העבודה, וזה אומר למשל שגם הוא יקח ימי מחלה כשצריך (יש הבדל בין לא יכול ללא רוצה ושזה לא נוח. אם ממש לא יכול כדאי להתארגן מראש עם בייביסיטריות וכדומה). ולחזור בשעות יותר מוקדמות ולהתחלק. אולי למטלות הבית מה שאפשר לקחת מנקה, אבל עם הילדים גם הוא יצטרך. אבל כל זה אחרי הלידה כשיהיה רלוונטי.

בהצלחה!

מציעה קצת הסתכלות אחרת לשניכם-מקרמה

את מתארת מציאות שהפכת להיות עקרת בית במשרה מלאה כתוצאה מהתפטרות

חלוקת התפקידים בניכם היא תוצאה של מי עובד ומי לא


כל ההסתכלות על הסיטואציה היא בעניים של חלוקת העומס ומי עושה מה


ואני מציעה לשניכם הסתכלות אחרת על איזה אבא ואמא אתם רוצים להיות

(לא תמיד אנחנו האבא ואמא שאנחנו רוצים להיות ולפעמים זה מתנגש עם מציאות החיים, אבל אני חושבת שלפחות בשאיפה- זה צריך להיות מוגדר)


חופשת לידה מקלחות, ארוחת ערב, טיפול בילד חולה, לאסוף מהגנים- זה קודם כל זמן עם הילד


היתה תקופה שבעלי חזר הביתה כל יום ממש מאוחר

זה ממש הוציא את הבית מאיפוס

היו ימים שהילדים הלכו לישון לפני שהוא חזר

היו ימים שהוא הגיעהשניה אחרי שהכל נרגע והם היו במיטות- ושוב הם 'התעוררו לחיים' כי אבא הגיע

והיו ימים שבכוונה התחלתי באיחור את כל הלוז כדי שלא ישתבש בעקבות המפגש

בהתחלה ביקשתי

אחכ התעצבנתי

ואז הבנתי שאני פשוט כואבת כי בסוף בסוף-

מה שבאמת הפריע לי זה 'האבא' שהוא והבן זוג שהוא ולא החלוקת תפקידים


ופתחתי את זה מולו

שאלתי במפורש- האם הזמן עם הילדים והזמן איתי- מספיק לו, זה החיים שהוא רוצה?

וזה כמובן חידד לי איזו אמא ובת זוג אני רוצה להיות


והבנו שהעבודה- במקום להיות אמצעי הפכה להיות מה שמכתיב לנו את כל צורת החיים

סביבה מסתדר הכל, היא נמצאת תמיד בראש סדרי העדיפויות

ופתאום שמעמידים את האמת הזאת מול העניים-

מגלים שיש עוד דרכים

ומוצאים פתרונות יצירתיים


וסידרנו את סדרי העדיפויות

אנחנו רוצים זמן עם הילדים, להיות נוכחים בחיים שלהם בכל מיני צורות (וכן- גם זמן מקלחת, ובאמצע הלילה- לא רק כי צריך)


מטלות בית- צריך לעשות. חלקן אני רוצה וחלקן רק כי צריך- ולכל אחד מאיתינו יש את המטלות שהוא פחות שונא ולוקח עליהן בעלות


וכנל לגבי העבודה- למדנו לתחום אותה לזמנים, לשים בפרופורציות

לא מזמן הציעו לבעלי להצטרף לסטרטאפ

יש מצב שזה יכלול שדרוג רציני ברמת החיים הכלכלית

אבל שאלצי אותן אם המחיר באמת שווה את זה? השעות עבודה?  הזמינות התמידית?

(כן שמתי על השולחן שאם זה תחום דממש מעניין אותו ומסקרן אותו וזה יעשה לו טוב - זה בהחלט שיקול!)


כתבתי מבולבל

אבל בשורה התחתונה אפשר משאלות

למה אתה יוצא לעבוד?

למה את רוצה לעבוד?

אם לא היה צורף בפרנסה- גם הלוז שלך היה נראה ככה?

לא כביקורת, אלא כבאמת רגע לבחון את החיים



וואווווו @מקרמה תודה!! משמעותי לי לקרוא אותך!מחכה לשפע
אני חושבתבשורות משמחות

שזה עניין של תפיסת עולם שגדלת עליה

בעיני לפחות להיות בבית זו עבודה לכל דבר (אגב מאוד מתגמלת אמנם לא בכסף אבל את רואה טוב מאוד את המטרות היעדים שאת משיגה במאמץ על זה).

אם את בוחרת להיות בבית, את צריכה לגם לתכנן לוז בו יש לך זמן פנוי לעצמך גם אם זה אומר שבייביסיטר תשמור על הילדים ולא האבא, כך שתרגישי מילוי עצמי גם כשאת בבית.

אולי את יכולה לשלב תחביב שאת אוהבת ולעבודה בו בגמישות בזמנים שמתאימים לך ולהכניס כסף ולהרגיש סיפוק בעשייה עצמה ופחות להתעסק בכמה נכנס בעו'ש ממה שעשית, יותר חשוב שתהני מזה ואולי עם הזמן בעלך גם יוכל להוריד בשעות העבודה בהמשך.


את צודקת מאוד שזה שבעלך זורק משפטים כאלה על כסף מערער אותך אבל זה עניין של דינמיקה בזוגיות! זו עבודה אישית של כל אחד מכם להכיר ולהוקיר את המאמצים אחד של השני למען המשפחה.

ואת יכולה להגיד לו מה את מרגישה לגבי האמירה הזו ובנחרצות כי את לא אמורה להרגיש חסרת ערך בגלל חשבונות על כספים.


בסוף אני מאמינה שכל דבר בזמנו וגם מהאתגר והקושי שאת נמצאת בו עכשיו זה יצמיח אותך גם אם את לא רואה עכשיו את הטוב, תבחרי לראות את הטוב וככה תקטיני את הרע, נזכור שחיינו הם מסע ויש לנו בחירה בטוב, אבל זה זה לא בידינו אם היינו יכולים להביט על כל מכלול המציאות היינו מבינים שככה הדברים צריכים לקרות וזה הכי טוב לנו.

זה באמת עושה טעם רעלב אוהב

להרגיש שכאילו העבודה בבית גורמת לכך שאת מרגישה פחות שווה או מוערכת

אבל שימי לב מה העבודה בבית דורשת, בעיניי המון

תחשבי שלכל דבר שעושים בבית יש תפקיד בפני עצמו

בישול- מבשלת 

סדר ונקיון- מנקה (שזה כולל מלא מטלות כן?)

תינוק וילדים- מטפלת, גננת, מורה (שזה גם כולל מלא פרטים בתוך, להגיש אוכל, להאכיל, לשחק, לארגן לשינה)

 

הרבה מהעבודה בבית קשורה גם במצב רוח שקמת איתו באותו יום, במצב רוח של הילדים, 

בהתנהלות הספציפית לאותו יום עם כולם, לפעמים קל יותר לפעמים קשה מאוד, לפעמים בלתי, 

וגם הרבה קשור בסוג אופי

יש נשים שחלום שלהן להיות בבית ויש נשים שמשתעממות וסובלות

יש נשים שאין להם בעיה כל כך עם עבודה פיזית ויש נשים שנגמרות מזה 

וכו' וכו'

 

ואת כל זה, כדאי שתסבירי לבעלך, יותר נכון לא להסביר, הוא לא תלמיד בכיתה וזה לא שיעור מוסר

פשוט לספר, לשתף, לתת לו להרגיש, לחוש דרך השיתוף, דרך החוויה

 

וזה שהוא עובד קשה מאוד, מהמם, איזה כיף, אבל זה לא אומר שאי אפשר מדי פעם לקבל עזרה

לא הכל צריך להיות לפי חוק וסדר, וכללים, אני בבית אתה בחוץ, שרירותי כזה

אני  צריכה עזרה, אם תוכל לעזור תעזור, זה מאוד ישמח אותי

אתה צריך עזרה, אם אוכל אעזור, זה בטוח ישמח אותך 

 

באים אחד לקראת השני,

בעיקר להרגיש אחד את השני

איפה קשה לו יותר, מתי הוא צריך ספייס, קצת שקט, להוריד מעליו מטלה אחת שתיים

לא בגלל שעות עבודה ולא בגלל קושי, זה לא תחרות למרות שהרבה פעמים זה מרגיש ככה מי עובד קשה יותר,

זה פשוט צורך, 

ישנתי 8 שעות רצופות בלילה ואני עדיין צריכה ומרגישה שצריכה לא סתם פינוק, עזרה!! אז אם תוכל בבקשה,

לא חייב באופן קבוע, למרות שאפשר לדבר על משהו קטן באופן קבוע,

אני חושבת שזה חלק מהמחוות אחד של השני, 

כשאני יכול אני נותן, כשאני אוכל אני אתן, והעיקר לראות את השני כמה שאפשר

ולא להתרגל שזה שלו, זה שלי ושכל אחד יתמודד, ממש לא, אאוץ' לא, לא להתרגל

 

ובכלל הריון זה מצב מיוחד מהרגיל, עוד יותר צריך שם עזרה והתחשבות

וצריך באמת לחשוב ביחד איך...

 

ומוסיפה שגם אם הוא עובד מאוד קשה, אין איסור לבקש עזרה מתוך פינוק...

ולפעמים חוסר בשעות השינה גומרות ועוד עבודה בבית בכלל

יש כל כך הרבה משתנים לכל תחום, בכל דבר, שאי אפשר לקבוע דברים שרירותיים שזה שלו וזה שלי

זה לא נכון לחיות ככה, בעיניי זה שוחק, וגם קצת מייאש

שכאילו זה העבודה ותתמודדי, עובדה.

צריך גמישות ולהרעיף מתנות

 

כן לעזור אחד לשני לפעמים זה ממש מתנה

לשטוף כלים במקומי, להכין לי ארוחת בוקר,

לקלח את הילדים, להחליף טיטול

 

זה מתנות בעיניי. וזה מוערך כל כך. 

לשני הצדדים. לכל אחד שבחר לתת מתנה קטנה בכל יום. 

(ויש כל כך הרבה אפשרויות, איזה כיף זה)

 

 

יש פה איזו הנחת בסיס שגויהדבורית

שרק מי שעובד בחוץ הוא עובד

ולכן רק לו יש פרווילגיות של אפשרות לנוח, לגיטימציה לקטר וכו

זה שגוי מהבסיס

כי מי שנשאר בבית ונושא בעול הילדים עובד לא פחות ולפעמים יותר.

בניגוד לעבודה בחוץ שלרוב יש בה דרישות מסוימות מתוחמות בזמן, לבית אין סוף. העבודה בבית סיזיפית ולא מתגמלת וכוללת "משמרות לילה" בלי התראה מראש או מנוחה לאחר מכן בהתאם. היא כוללת מטלות סותרות מכמה כיוונים במקביל. ודורשת המון סוגי כישורים (לצורך העניין אמא בבית היא גם מנקה וגם מבשלת וגם מטפלת וגם גננת וגם פסיכולוגית וגם אחות עזרה ראשונה יועצת וכו וכו...). אין עוד עבודה כזו בחוץ שיש בה כל כך הרבה דרישות בלי סוף.

אבל מה שנשמע לי שחסר לך זה הערכה.

הכרה בעבודה הקשה והאינסופית הזו.

ובמקום לקבל הערכה את מצופה רק לתת אותה "למי שבאמת עובד" בעינייך

אז הייתי מתחילה קודם כל ממך

שאת תכירי במה שאת עושה

אפילו תרשמי את כל מה שאת עושה ("דרישות התפקיד")

לאחר מכן תחשבי איך לשקף לו את זה. אבל זה השלב הבא אחרי שאת מכירה בערך של עצמך, מבינה את הצרכים שלך ונותנת להם תוקף.

הזכרת לי את הסרטון הזה לפניו ברננה!
לגמרידבורית

הוא היה לי בראש כשכתבתי

טוב להיזכר בו

אני לא כל כך מסכימה עם זהרינת 24

אני עובדת במשרה מלאה ובסופו של דבר לבשל, לכבס, לנקות זה משהו שאפשר לתקתק בערב ובימי שישי.

זה לא שיש לה תינוק איתה בבית או ילדים שלא במסגרות.


העניין הוא שהיא בהריון מתקדם ולכן צריכה עזרה.

לפותחת השרשור- אני הייתי אומרת לבעלי- אתה צודק, אני באמת לא עובדת אבל יש לי כאבי גב/חולשה/ בטן בגודל של אבטיח ולכן אני ממש זקוקה לעזרה.

את קצת מקטינה את מה שאת עושה 💗לפניו ברננה!

ודבורית דיברה על היחס שלה לעצמה וכתוצאה מכך גם היחס שלו אליה.

אם מתייחסים לזה שהיא בבית היא כביכול לא עושה כלום, זה יחס שחוטא לאמת.

לא משנה כמה שעות את בבית בנחת, ארוחת ערב והשכבות זה קשה גם אם עבדת כל היום וגם אם לא.


וזה שאת קוסמת שמצליחה לעבוד במשרה מלאה ולתקתק - אשרייך, אבל לא כל הנשים ככה, וגם הפותחת מעידה שהיא צריכה אותו (נראה שחוץ מהעזרה הפיזית היא צריכה גם להרגיש שהוא איתה נפשית..)

שימי לב שלא מדובר רק בשעות הבוקרדבורית

הוא חוזר מאוחר והיא איתם כל אחה"צ ערב

זה פלוס הריון פלוס תפעול בית זה לא משהו שאפשר לבטל אותו. זה המון עבודה.

חלילה לבטל, וכתבתי לגבי ההריון שחייבת עזרהרינת 24

אבל אם לא עובדים ואפשר לנוח חצי בוקר…

אז באמת יש עבודה שרובינו כנראה עושות אותה בנוסף לעבודה מחוץ לבית אז זה לא נורא בעיני.

שוב, ההריון משנה את התמונה ומהתחלה כתבתי שצריך להתייחס אליו באופן ספציפי. 

זה מאוד סובייקטיבי לומר ככהאתחלתא דהריונא

אני אישית מרגישה יחסית בסדר בהריון אז דוקא מה שנראה לך מוצדק לי נראה שהז בכלל לא העניין אצלי שמקשה


אני חושבת שאין צורך לעשות השוואות


קושי זה תחושה אישית שאם מישהו מרגיש קושי אז קשה לו. נקודה

זה לא צריך להיות מהסיבות המובנות לך.


מעבר לזה שלדעתי בעבודה 'אוהבים יש גם מילוי וסיפוק והערכה וכבוד ואולי יצירתיות ומטרות ואתגר

ואלו דברים מתגמלים נפשית שמחדשים כוחות.


בלהיות רק בבית יש מימד שמאוד קשה לחדש מאגרים וכוחות

כי גידול ילדים זה מספק וממלא לטווח הארוך ולרגעים-

לטווח הארוך- כמו אוכל בריא- הוא לאו דוקא טעים כרגע אבל יש לך שמחה ומילוי מהידיעה שאת עושה את הדבר הנכון והבריא לגוף לשך


ולרגעים- כי יש רגעים שהלב מתמלא ושמח איתם ומרגיש אהבה..אבל זה רגעים זה לא רוב היום..


ולכן יותר קשה לפעמים לשמור על תחושת מלאות והתחדשות כמו בעבודה

ואז ממילא - כשאני פחות חיונית ושמחה אז הקושי מורגש יותר כבד


ןןשב אני לא כותבת כדי להשוות

לכל אחת מותר שיהיה לה קשה

אין פריבילגיה כזאת שרק ל...מותר

יש מספיק לכולנו 🫢😉


העיקר שכל אחד יעריך את הטוב והמאמץ שלו

ולא יעשן על אחרים כממלאים את הצורך או נותנים אישור ןלגיטימציה

לעבוד בבית יותר קשה מלעבוד בחוץהריון ולידה
תציעי לו שתתחלפו.... הוא יתחרט מאד מהר
אבל זה לאתקומה

מקדם.

כי זה לא שיח שמאפשר לבני זוג לראות אחד את השני, אלא שיח שמנציח התנגשות ורצון להיות צודק. אולי לפעמים זה עוזר במקרים ספציפיים, אבל לטווח הארוך הוא לא נכון בזוגיות.

אני חושבתאם_שמחה_הללויה

שהרבה פעמים אנשים קרובים הם המראה שלנו,

הם רק מאשרים את מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

זה קשה לקבל את זה, אבל כשמקבלים את זה, זה שחרור גדול!!!

יותר קל לברר את המקום הפנימי שלנו, מאשר לשנות דעה של אחר. וברגע שיש לנו ערך לדברים שאנחנו עושות וערך לעצמנו (גם כשאנחנו לא עושות כלום! מעצם היותנו) , צד שני מעריך בחזרה.

אני חושבת שיש לך כאן הזדמנות ליצור אינטימיות בינך לבין בעלך. בעלך אוהב אותך. הוא לא המתחרה שלך. הוא אוהבת אותך מעצם היותך את, בלי קשר להספקים בבית או בחוץ. הוא רוצה שתהיי שמחה.אפילן רואה בזה אחריות שלו ורוצה שתשתפי אותו, בלי האשמות במה שמפריע לך. ממליצה ממש על הספר "לדעת להכנע" (השם גרוע, אבל הספר טוב)

עזר לי להוריד שליטה (שחשבתי שאין לי!!) וללמוד לשתף יותר ולא לשמור בבטן, כי אי אפשר להגיע לאינטימיות בלי לחשוף את הפגיעות.

אני אומרת שלפעמיםהמקורית

צריך לשים גבול

אז את בבית. שומו שמיים!

כן, זה יכול לגרום לירידה בערך האישה מול הבעל כי עולם השקר וכו

אבל תמיד טוב להחליט שאת לא מוכנה לקבל ביקורת

זו היתה החלטה של שניכם נכון..?

העובר בבטן שלך גם של שניכם כנל, לא?

אז תזכירי לו את זה פשוט ואל תסכימי לקבל ביקורת על עצם המנוחה ואל תתנצלי על כלום

זה קודם כל. הקטנה זה לא מתאים.


ומנגד אומר, שבעל שמעיר הערות כאלה, בעיניי חסר לו משו. זה מרמור שיוצא החוצה. אז הייתי בוחנת רגע גם את הקשר ביניכם, וגם.. אולי הוא מותש באמת וקשה לו

אולי הדרך בה את מבקשת קשה לו.. זה ניואנסים קטנים, אבל שיכולים להשפיע

כתבו לך הרבה תשובות טובותנועהל'ה

אני אוסיף משהו.

תעצרי, תשאלי את עצמך מה את צריכה.

את צריכה משהו? יפה מאוד. תגידי, תבקשי, תפעלי שזה יקרה.

לא לראות את הצרכים שלך דרך העיניים של אחרים.

תאמיני לעצמך ולצרכים שלך.


ועוד משהו, כאמהות אנחנו נוטות להתנצל שטוב לנו. נחמד לך לשבת בבית? מעולה. זה לא אומר שאת צריכה להענש על זה. (והרבה פעמים אנחנו מענישות את עצמנו, לדוג' פיתחתי תחביב כי אני בבית, אז מגיע לי להענש בצהריים של שבת).

אוף זה נכון... ממש קלטתי את זה על עצמימחכה לשפע

ב'ה טוב לי, מצליחה בכל מיני תחומים, 

וקולטת שאני בתפיסה שאשכרה מגיע לי להענש כי נהנתי/מילאתי את הצרכים שלי.

וואי זה כזה נוצרי!!🤐

מאיפה זה מגיע בנפש לדעתך? @נועהל'ה 

דעה קצת שונה, אני חושבת שזה שלך.לא מחוברת

שאת מרגישה שאת לא עובדת אז באמת את צריכה יותר להיות עם הילדים וכו וכו.

אני חושבת שאם תהיי רגע בכנות עם עצמך מה באמת את צריכה ותבואי מולו עם ביטחון בדברים אין שום סיבה שאת תגיעי למצב הזה

אני עד עכשיו בערך הייתי בבית ובעלי היה שותף מלא!

וגם עכשיו אני לא עובדת כל השבוע ועדיין הוא שותף מלא.

אני מבחינתי בהריון? מניקה? כפרה אני עובדת גם כשאני ישנה.

זה שלנו ההריון הזה וזה לגמרי שלנו הילדים האלה.

וממש לא הייתי חוזרת לעבוד בשביל סימון ווי

תהני מהחופש ממש מגיע לך

זה הקללה שלו לעבוד 😅

חחחחח צחקתי ואהבתי! אלופה♥︎אם_שמחה_הללויה
נכון זו הקללה שלו!siri

למה אנחנו בסוף עם שתי הקללות ביחד לא הבנתי חח 

לא אבל כפרה עליהם חמודים, מנסים..

הטפשות שלנו ''בקידום מעמד האישה''באתי מפעם

מה מקדם אישה בלקחת גם את תפקיד האישה וגם בתפקיד הגבר?! 

ממש לא טיפשותoo

זה מאפשר לבחור

האישה יכולה לבחור לעשות דברים שהיא אוהבת, לעשות כסף, לבחור את רמת החיים.

לגבר זה מאפשר לבחור לעבוד פחות, להיות יותר עם הילדים, לבחור מה הוא אוהב לעשות. 

 

בעיניי תפקידי הגבר/ האישה זה עניין כ״כ ארכאי ולא רלוונטי 

אני מאד שמחה לחיות בדור שפחות מגביל אותי לתפקידים ספציפיים 

וגם שהוגבלתי מבחינה חברתית שמתי פס ועשיתי כרצוני 

האם זה באמת לא מגביל?מקרמה

ברמת העיקרון את צודקת

אבל ברמת המציאות- ציפיות ונורמות חברתיות בהחלט מגבילות

וצריך עבודה עצמית מרובה כדי לא להיות מושפעים מזה

 

לדוג- אישה שחיה בחברה שמעודדת גברים לשבת וללמוד ונשים לצאת לפרנס- יהיה לה קשה לבחור להישאר בבית 

 

או אישה שחיה בחברה שהערכה אל האישה נמדדת בכמה היא מרוויחה  ובכמה היא משתווה לגבר- גם תתקשה לבחור להישאר בבית

 

זה לא באמת שונה בהרבה מאישה שחיה בחברה מדוכאת שבה נהוג שנשים נשארות בבית ולא רוכשות השכלה

 

לפמיניזם יש עוד דרך ארוכה לעבור

 

כרגע הוא בעיקר מתמקד בלהשוות את הנשים לגברים

ולא באפשרויות בחירה

רוב האנשיםoo

אכן בוחרים להיות בסטנדרט של הנורמה בסביבה שלהם

 

לי יש הסתכלות אחרת והנורמה החברתית לא מכתיבה לי שום דבר אלא רק ההגיון והבחירה שלי

 

לא שאני צריכה פמיניזם כדי לבחור אבל הניסיון לשיוויון מקל עלי כשאני בוחרת אחרת מהסטנדרט 

אבל המציאות היאכמהה ליותר

שעדיין לרוב הגברים יש נורמה מובנית בראש שהאישה היא זאת שיותר אחראית על ניהול הבית כמו בישולים, ניקיות כביסות וכו. ואם הם עושים משהו - זה בתור עזרה.
גם אם לא יגידו את זה במילים, זה מין תחושה מתחת לפני השטח שיש לגברים וגם לנשים - נשים עדיין מרגישות שהם יותר אחראיות על בישולים וכו, מאשר בן הזוג שלהם.
נגיד בעלי לא יגיד במילים, אבל משהו בתחושה עובר, נגיד אם הוא רעב, הוא יגיד לי " אני רעב, יש משהו לאכול?" ואני אענה לו שגם אני רעבה, ואני בדיוק רציתי לשאול *אותו* מה יש לאכול. ועדיין, כשאני רעבה אני לא מבקשת ממנו, וכשהוא רעב הוא יבקש ממני. למה??
כי כניראה שלשנינו עדיין יש מוסכמה בראש שהאחריות הזאת היא יותר עלי.

לעומת זאת, האחריות להביא פרנסה הביתה, נהייתי לגמרי תפקיד של האישה כמו של האיש. כשהאישה הולכת לעבוד, היא לא הולכת בתחושה שאני "עוזרת" לבעלי, אלא בתחושה אחריות שהיא צריכה לפרנס באותה מידה.

ולכן זה מרגיש שיצאו מנקודת הנחה שהתפקידים המסורתיים שהיו לגברים הם שווים יותר מהתפקידים המסורתיים שהיו לנשים, ולכן צריך לדחוף נשים לעשות גם את התפקידים הגבריים *בנוסף*.
 

לא חושבת שזה ככה בכל ביתאתחלתא דהריונא

כל בית לדעתי שונה

לא בדקתי מה הרוב

 

אני יכולה להגיד שאני ממש לא רואה עצמי כאחראית על פרנסה

ובעלי מתעסק בחשבונות

ואני מבחינתי אם יכולה עוזרת ועובדת ואם לא-לא

 

ובבית כן יש לו אחריות

ולא רק עוזר לי

יש דברים שהם ממש שלו

ואני ממש משחררת אגב את מה ששלו 

אבל יש תחומים שהם יותר 'שלי'..כמו קניית בגדים לילדים..ולארגן תחפושות לפורים..וגם רוב הבישולים

 

אני מדברת באופן כלליכמהה ליותר

אני חושבת שלרוב זה ככה.
הספיק לי ליראות גם כמה תוכניות ריאליטי של אהבה, כדי ליראות את זה. רק לפני כמה ימים ראיתי תוכנית כזאת שהגבר אמר שהוא כבר מחכה למצוא את האחת שלו, שיהיה לו בית לחזור אליו שתחכה לו שם ארוחה חמה. 
הייתי בהלם. וזה מה שהראה לי שכניראה שיש גברים שזה לגיטימי עבורם להגיד בפה מלא שהם מצפים לחזור הביתה ושתחכה להם ארוחה.

אזז כניראה שבאופן כללי ההסתכלות הזאת כן רווחת.
 

לא יודעתתקומה

להגיד לך מה רווח.

אבל תוכניות ריאלטי זה בוודאי לא דוגמה.

הם מביאים בכוונה את הדברים שיעוררו דיון, מבליטים את המשפטים הכי מסעירים, כדי להעלות רייטינג. אז לא הייתי מסיקה מזה מסקנות

נכון...טלויזיה זה המראה הכי מעוותת למציאותאתחלתא דהריונא

והאמת לא כזה מזעזע לחלום על לחוזר לבית עם ארוחה חמה

הז ביטוי של אהבה ושייכות ומקום שלך ומיהשו שחשב עליך

הז ממ שלא חייב לבא ממקום לש ניצול

 

אגב אני לא מבשלת בערב לבעלי

הוא גם לא מחפש את זה מדי סבבה לו עם חביתה

אבל אם היה משתף שזה משמעותי לו ..פיזית או נפשית רגישת

למה שלא ארצה לשמח אותו? אם הז מסתדר לי..לא באיזה מאמץ על

נגיד להכין מרק גדול ולחמם לו בערב- אפילו ליומיים שלושה

קל ןכיף לפנק

לא מתוך דרישה

אני רק אגיד שבישולמקרמה

זה לגמרי אחת מהשפות לאהבה

וכו- היא רווחת יותר אצל הנשים 

 

לא רואה בזה משו בעייתח

כל עוד זה עובד בשביל שניהם

(כמו כל שפות אהבה)

בישולoo

היא משימה שהרבה יותר מתאימה לגבר

עבודה בעמידה

בתנאים של חום/ קור

לפעמים מצריכה להפעיל כוח

וכן רוב השפים הם גברים

 

(יש לי ילד אחד שמבשל מתכונים ברמה ועוד אחד קטן יותר שיודע לבשל בסיסי

כמובן שבעלי יודע לבשל ועושה זאת)

אני מדברת על בישול ביתימקרמה

פינוק ודאגה ע"י אוכל נעשה הרבה יותר ע"י אמהות.

 

אני חושבת שזה שיש יותר שפים גברים מאשר נשים קשור לכך שעולם המסעדנות תובעני מאוד ושעות הפעילות שלו הזויות

 

אין מה להשוות בישול מקצועי לבישול ביתי 

זה עולמות אחרים

נכוןoo

שהוא נעשה ע״י אמהות כי הוא תפקיד נשי

 

בפועל אם בוחנים אותו ללא מוסכמות זה תפקיד פיזי שמתאים לגבר והרבה גברים יכולים להיות טובים בו

הסיבה שהם אפילו לא מנסים או מצפים מהאישה, זו המוסכמה בלבד.

אבל את מתעלמת מרגשמקרמה

בישול כהבעת רגש ולא כמתלה נפוץ יותר אצל נשים

ומה כל כך פיזי בבישול בייתי?

 

אני מבשלת לאהובים שלי לא כי מצופה ממני, אלא כי אני אוהבת לפנק ככה

ואני מכירה הרבה מאוד שנים כמוני

 

הרבה גברים יבשלו 'כי צריך להביא להם לאכול משו'

 

זה הסתכלות שונה- ללא קשרנלמוסכמות

זה קשור לנפש הנשית מול  הנפש הגברית

 

 

 

 

גםoo

גברים שאוהבים לבשל יכולים לאהוב לפנק עם אוכל

 

זה לא ענין נשי/ גברי אלא מי שאוהב להכין אוכל כנראה יביע 

רגשות דרכו 

 

נראה לי שהרבה נשים מבשלות כי צריך ולא כי הן רוצות לפנק מישהו 

 

בכל מקרה אני לא אוהבת לבשל ומעדיפה שיפנקו אותי באוכל מאשר לפנק בו אחרים

אל הבקר רץ אברהםלב אוהב

וביקש מהנער שיעשה את הבשר

 

אבל לשרה ביקש לושי ועשי עוגות...

 

אפשר ללמוד מזה שיש עניין שאישה תאפה/תבשל לכבוד המשפחה/אורחים...

למרות שרואים שגם אברהם לקח חלק...

יצחק ביקש מעשיו שיכין לו מטעמים...

ואולי יש עוד מקורות מן הסתם...

 

מצוות הפרשת חלה היא של האישה... 

אישה קלקלה חלתו של עולם והיא תתקן... 

יש כאן עניין מסוים לאישה

 

מצד שני, כולם נהנים מאוכל ביתי חם ומבושל, וזה מפנק את כולם... 

וגם גבר יכול לפנק את אשתו במאכלים.

יש גברים שהבישול עליהם בבית, יש שפים וטבחים מעולים, זה לא שהמקצוע הזה שייך לנשים... 

אבל כנראה שיש עניין מסוים לאישה לאפות/לבשל 

מסכימה איתךמקרמה

כל מה שטענתי זה שנראה לי שיש יותר נשים שאוהבות לבשל (בישול ביתי) מאשר גברים

 

מעניין לבדוק את זה

הבעיה בהשוואהoo

שכל הנשים מנסות לבשל ואז יודעות אם אוהבות או לא

 

בניגוד לגברים שחלקם (הגדול?) לא מנסה ואי אפשר לדעת אם אוהבים או לא 

לא מסכימה איתךאפונה

בישול הוא תפקיד נשי באופן מסורתי כי נשים נמצאות בבית יותר שעות ולכן המטבח זמין להן יותר.

נשים מבשלות קודם כל כדי להזין את בני הבית... ולפעמים גם כדי לפנק.

גם נשים שלא אוהבות לבשל מבשלות,

גם לנשים שאוהבות לבשל לפעמים נמאס, והן בכל זאת מעמידות סיר פתיתים ב13:50 כי צריך.

אני שונאת לבשלדבוריתאחרונה

אני עושה את זה הרבה מאוד

כי אין ברירה

אבל אני ממש ממשלא אוהבת את זה

זו אחת המלאכות השנואות עליי ביותר

ויוצא לי אוכל ממש טעים שמשמח את כולם ועדיין אני פשוט שונאת את זה 

לא חולקת על זהתקומה

רק אומרת שזה שמשהו מופיע בריאלטי, לא אומר על המציאות עצמה כלום.

את המציאותoo

אַת יוצרת

רוב הנשים מתקשות לעמוד על שלהן מול עצמן או מול הגבר, זו תכונה נשית מובהקת (ולהפך התכונה הגברית) לכן התפקידים הנשיים ישארו (אולי לנצח) אצל רוב הנשים.

 

אצלנו אין תפקידים נשיים/ גבריים כי אני לא משתפת פעולה עם מוסכמות וקל לי לעמוד על שלי

הפמיניזםתקומה

כקבוצה אכן מתמקד בשיוויון, אבל הוא מאפשר לי כאישה פרטית לבחור.

 

אתן דוגמה, זכיתי לגדול לצד נשים שנאבקו על לימוד תורה משמעותי לנשים. לפעמים מהצד לא הבנתי אותן, את הכעס שלהן, את הלהט שלהן, את המלחמה.

אבל במבט לאחור, אני מבינה שהמאבק שלהן לזה, הוא מה שאיפשר לי בכלל לבחור איך אני רוצה ללמוד תורה. ולולי הכעס שלהן, המאבקים שלהן, אני בכלל לא הייתי במצב הנוח שבו אני היום - של בחירה.

אני חושבת שבפמיניזם יש הרבה ברכהבארץ אהבתי

בהגדלת אפשרויות הבחירה שנפתחו לנשים בדורות האחרונים.

 

אבל מאוד מסכימה עם @מקרמה שיש לזה גם מחירים.

ובכלל אני חושבת שהשיח של הפמיניזם היום הוא בכיוון שמנסה להפוך נשים להיות 'כמו גברים'. כאילו באמירה ש'אנחנו שוות לא פחות מגברים', אבל בעצם מתוך הערכה של תכונות ויכולות גבריות, והמשך זלזול ביכולות ובעוצמות הנשיות.

 

זה מתבטא בצורה הכי בוטה בצבא, כשמנסים בכוח להכניס נשים לכל יחידה, גם במחיר של הורדת הרף של היכולות הנדרשות כדי שנשים יוכלו לעמוד ברף כביכול 'כמו הגברים', ובמחיר של פגיעה ביכולות מבצעיות, ובגוף של הנשים שמתגייסות, ועוד.

אבל יש לזה עוד ביטויים בהרבה דרכים.

כמו שפעם קראתי כתבה שדיברו שם על זה שנשים משתמשות משמעותית ביותר ימי מחלת ילד מאשר גברים. והדיון שהיה שם היה איך לגרום לכך שהניצול יהיה יותר שווה, במקום להבין שזה טבעי והגיוני שבהרבה בתים כשילד חולה - בני הזוג מעדיפים שהאמא תישאר איתו (אצל קטנטנים, שלרוב חולים הכי הרבה, בעיני זה אמור להיות ברור מאליו. במיוחד עם תינוקות יונקים), ואולי אפילו לדון אם אולי עדיף לתת לנשים תוספת של ימי מחלת ילד.

 

ובאמת לנשים יש כל כך הרבה איכויות ויכולות, שכרגע העולם לא מעריך.

הפמיניזם שהייתי רוצה לראות, הוא להעצים את היכולות הנשיות, לתת להן יותר הערכה וביטוי במרחב הציבורי, במקום לנסות להפוך נשים ל'כמו גברים', שזה בעיני עדיין ביטוי אחר לדיכוי נשי.

יכול להיותתקומה

שאני מסכימה עם חלק מהדברים שכתבת.

 

אבל מה שאני מנסה להגיד, זה שלפעמים בשביל שינוי, יש את מי שיצטרך לצעוק, לעשות רעש, להילחם. כי רק ככה יהיה שינוי.

וזה בסדר גמור גם להתנגד לזה, כי אני חושבת שככה העולם צומח מתנועות ותנועות נגד. זו הדרך של העולם לערוך דיון על כיוון אליו הוא צועד.

 

מה שכן, אני לא אוהבת את האמירות שמציגות כאילו הפמיניזם הוא רק מגביל, ורק קללה או כל ניסוח אחר שלפעמים עולה.

בסוף, זה שאנחנו יושבות כאן ודנות, זה הרבה בזכות הפמיניזם. אז מותר וראוי להתדיין ולחשוב מה הגבולות, אבל צריך לזכור שכולנו חייבות לתנועה הפמיניסטית הרבה, וצריך להיזהר לא לזרוק אבן לבאר ממנה שותים.

 

ושוב, זה לא סותר את זה שראוי להתדיין, וזה שפמיניזם בעבר היה טוב לא אומר שהגיוון שחלק מהנשים לוקחות אותו הוא גם כן מבורך, אבל לזכור שפמיניזם זה ממש לא רק מלחמות על זה שנשים יתגייסו. זה הרבה מעבר לזה, כמו זכות בחירה לנשים, זכות לנשים להביע את דעתן, להחליט על גופן ועוד הרבה

מצטרפת. בפועל יכולות היום לבחור יותר מבעברירושלמית במקור
בהמון נושאים. ואם יש עדיין נורמה מגבילהירושלמית במקור

זה בעיקר מעיד על מקום המגורים. אצלנו שוני גדול אפילו בין שכונות באותה עיר.

לכל דבר יש מחיר אבל העובדה שיש יותר בחירה מתבטאת גם בבחירות קטנות, מאמינה שאף משפחה לא לומדת על זרמי הפמיניזם אלא פשוט רואים שאפשר אחרת וכל משפחה בוחרת מה מתאים לה לפי הנסיבות הכוחות והיכולות אבל משוחררים הרבה יותר לבחור כך כשאין מגבלות בדין עצמו כמו שפעם היה. צומחים גם הרבה דברים מקסימים וגם הגברים שבוחרים כך מרוויחים.

אני מאוד מסכימה, וגם פתחתי בזהבארץ אהבתי

אני באמת מברכת על השינויים שהתנועה הפמיניסטית חוללה בעולם, ולגמרי מכירה בזה שבזכותה אני נמצאת במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה בלעדיה.

ואני מסכימה שלפעמים בשביל לחולל שינויים צריך בהתחלה את הצעקה והכוח. ועצם הדיון שנוצר מזה הוא מבורך.

 

אבל כן חושבת שהיום התנועה הפמיניסטית קצת איבדה את הכיוון של העצמת נשים, ולמעשה בפועל בהרבה דרכים מדכאת את התכונות והנטיות הנשיות, ומנסה להפוך נשים ל'כמו גברים', כשלמעשה הרבה נשים (אולי אפילו רוב) חוות את ההשלכות של זה יותר כדיכוי מאשר כשחרור.

 

אבל אני מאמינה שזה חלה מתהליך שהעולם צריך לעבור.

הרבה ממה שקרה עד עכשיו הוא מבורך וטוב לנו.

וגם הבלבולים שאנחנו רואים עכשיו הם חלק מהדרך והבירור, ובעז"ה עוד יצמח מזה הרבה טוב.

(כן שומעים היום יותר ויותר קולות של בירור דווקא של מה זה נשיות ואיך להתחבר לפן הנשי שבי. גם זה מבורך וגם שם יש עוד מה לברר ולדייק, ובעז"ה עוד נראה את הביטוי של זה גם במציאות הכללית, גם אם זה יקח עוד זמן. זה תיקון של עשרות דורות שקורה עכשיו, אז הגיוני שזה לא קורה ברגע).

מתחברת מאוד למה שכתבתדבורית
לדעתי המצבים שכתבת כן שונים בהרבה מחברה מדכאתקופצת רגע

וזה היה הרבה מעבר ל'לא נהוג' שנשים ירכשו השכלה, מוסדות ההשכלה הגבוהה קיבלו גברים בלבד. 

 

ברור שהמצב היום מוצלח יותר, כי בימינו יש באמת בחירה, מה שלא היה בעבר. 

ואי איזה דיוןsiri

אני בעד שאישה תהיה אישה 

חח מי קובע מה זה אישהירושלמית במקור
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמראחרונה

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושיאחרונה

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!