כמובן שלא נכון לעזוב, אלא לשבת יחד ולחשוב איך מחלקים א הזמן והמטלות.

תביעי את הקושי ואת הצורך שלך ותנסו לחשוב ביחד איך אתם יכולים לארגן ביחד את הדברים ולא שהכל ייפול עלייך

באמת התואר שלו נורא תובעני והוא לומד באוניברסיטה בין הכי קשות בארץ..

זה הבאסה שכיוצאים מישיבה גבוהה אז מתגייסים מאוחר ומתחילים ללמוד מאוחר.

אפשר להעזר במיקור חוץ- בייביסיטר, אוכל קנוי, מנקה/עוזרת

וככה גם את תהיי פנויה ללימודים שלך. 

שלא להגיד חסר..

ואני בתואר שני כי לא מצאתי עבודה אחרי תואר ראשון למרות שהייתי מצטיינת ..

אצלנו בעלי חיכה שאסיים ואז התחיל ללמוד, וגם אני רוצה להמשיך ללמוד אבל עכשיו אחכה שהוא יסיים...

אם זה תואר שני יש לך אופציה לעבוד במקביל? תואר שני אמור להיות פחות אינטנסיבי....

ואז מקבלים מלגת מחיה לא גבוהה..אבל אני מתחייבת לא לעבוד במקביל, וגם אם הייתי רוצה לא נראלי שיש מצב שהייתי מוצאת כי השוק לא מאיר לכאלה חסרי ניסיון(מניסיון חיפוש של כמה חודשים).. 

זה תואר שקריטי בו הציונים? כלומר בשביל עבודה בהמשך…

נשמע לי שאם הוא כל יום לומד לתוך הלילה, ובכל זאת צריך מועדי ב, יכול להיות שיש לו קושי או עם ניהול זמן או עם שיטות למידה. זה משהו שאפשר לעבוד עליו ואז יתפנה לו גם יותר זמן אליך, לבית, מי יודע אולי אפילו לעבודה. 

לגבי העניין הכלכלי - שקלת לעשות שיעורים פרטיים? זה יופי של כסף לשעה, ככה שבשביל יחסית מעט שעות יוצא יחסית הרבה כסף, וגם אפשר לעשות בערב אחרי שהילדים ישנים והוא כבר בבית… וגם האוניברסיטה לא חייבת לדעת על זה (בנוסף, אם זה מעט שעות בחודש באמת שאין צורך שידעו). אם היית מצטיינת הייתי ממליצה לך לעשות שיעורים לנשים שלומדות *תואר* (מה שאת למדת למשל), כי זה יותר כסף. 

וחיבוק יקרה❤️ נשמע ממש קשוח

יש תארים שהם ממש קשים שגם אנשים ממש אינטליגנטיים מתקשים

מתייחסת לתארים כמו מדמ״ח, רפואה, הנדסות מורכבות וכו… תארים ללא ספק מאתגרים למי שנמצא בהם, ומי שבהם זה אחרי סינון ראשוני גדול,משמע לא חסרה חוכמה. 

ועדיין - אם לא הייתה אומרת על הסדר בוקר - אם אדם מבלה את כל יומו בלימודים ושאר הזמן זה רק בשביל לישון… הגיוני שיש קושי כלשהו עם התארגנות למידתית (אומרת בתור אחת שממש לא מצטיינת בזה, כן?). ואז זה משהו ששווה להתמודד מולו ולשפר אותו…

הוא בן אדם ממש חכם, העניין הוא שהוא הולך לסדר בוקר בישיבה וזה תופס חלק נכבד מהיום, הוא שוקל עכשיו אולי להפסיק ללכת כי הוא רואה שזה שואב כבר יותר מדי כוחות. וזה גם התלבטות של שילוב תורה ועבודה ואיך משלבים וכו..

ולגבי שיעורים פרטיים- הייתי עושה עד שילדתי, ועכשיו חזר לי קצת פה ושם ואני לוקחת, אבל לא פירסמתי את עצמי או משהו כי גם את הקצת זמן שאני עושה בהם שיעורים אני גורמת לבעלי לא ללמוד וזה בעייתי לו.

זה זמן אינטנסיבי גם לסתם רווק חילוני... אם לא מרכזים כוחות לקו סיום זה לא מסתיים.

ככה שלדעתי הדרך שהכי תאפשר לו להתמסר באמת גם לתורה זה לסיים נורמלי כמה שיותר מהר את הדבר הזה, ובטוב. "שילוב תורה ועבודה" במציאות שאת מתארת, שבה אתם כבר הורים, הוא פשוט לא רלבנטי לתקופת הלימודים שצריכה עד כמה שניתן להיות נטו לימודים למעט הפוגות שהוא חייב לנפש אם חייב... אם הוא רוצה בקטע הלכתי אז מעיקר הדין יוצאים ידי חובת לימוד תורה בתפילה או אפילו בקריאת שמע. שילוב תורה ו"עבודה" בעני רלבנטי עבורו במצבו כהורה ל"עבודה", זו שאחרי התואר. 

נשמע שהוא מנסה לאחוז בהכל, ויש יותר מדי קצוות למקל הזה. בחרתם בחירות, וזה הזמן לבחור איך לתעדף את תוצאות הבחירות האלה. חיבוק והמון הצלחה זה בטוח לא קל!

אם את אומרת שהוא ממש חכם, אז יכול להיות שהקושי הוא או בשיטת למידה שלו או בניהול זמן… שזה דברים שיחסית יותר פשוט לפתור. 

וללכת לסדר בוקר כל יום מסביר את הפער האמת… מתחברת למה שהירושלמית כתבה בנושא. ובשבתות כמובן ראוי וזה זמן מעולה ללמוד תורה. (נניח חברותא לפני/אחרי שחרית ומוסף, ובצהריים ללמוד בבית). 

גם כשלמד.

זה היה חשוב מספיק בשביל שנינו כדי שנתעקש על זה.

חוזרת על הרעיון לפרוס את הלימודים על פני יותר שנים כדי םצלטח את שילוב האתגרים הזה.

והרוב נדרשו מידי פעם למועדי ב'. זה ממש תלוי תואר ומקום לימודים.

ולפותחת בתכלס לא רואה איך אפשר להסתדר ככה אנחנו למדנו לא במקביל ואצל בעלי זה לא היה לימודי תואר ובכל זאת לא רואה איך זה היה נכנס במקביל לתואר שלי גם בקטע של עומס וגם בקטע של פרנסה. ובשלב שהיה לי ילדה תוך כדי התואר הראשון נעזרתי המוון בהורים (גרנו צמוד אליהם). אולי אחד מכם יכול לפרוס לקצת יותר שנים ולשלב עבודה? אם תצליחו לשלב עבודה בתחום של הלימודים צבירת הניסיון שווה את הפריסה של הלימודים.

זה השאיפה,למצוא עבודה תוך כדי אבל אני אישית לא מצאתי ובעלי עוד בתחילת התואר ככה שהוא צריך שיהיו לו עוד קצת קורסים וציונים כדי לנסות להתקבל.. 

בלי קשר לכמות קורסים. 

יותר מזה, הרבה מקומות מעדיפים סטודנטים בשנה א' כי ככה הם יעבדו אצלם לטווח של כמה שנים ולא שנה או שנתיים. 

זה באמת כמעט בלתי אפשרי המציאות שאת מתארת,

להצליח להיות סטודנט וגם הורה דורש התגייסות של הבן זוג, ואם שניכם לומדים זה כמעט בלתי אפשרי להצליח לעשות את זה במקביל

אני רוצה לעשות תואר שני וזה לא יקרה בשנים הקרובות כי בעלי התחיל עכשיו ללמוד.. 

כמה שנים נשאר לך לתואר?

אם יותר משנה אז אולי כדי לעשות חושבים, או להקפיא לימודים, או לפרוס על יותר שנים,

 נראה לי אפשר לשרוד ככה עוד חצי שנה, אבל יותר מזה זה כבר הרבה יותר מאתגר

וגם כלכלית שנה אחת כזאת לא תמוטט אתכם, מקסימום תקחו הלוואה לחצי שנה הקרובה, אבל שלוש שנים כן...

מעבר לקריסה הפיזית

ויעבוד בינתיים בעבודה כלשהי, רק כדי שתהיה פרנסה בינתיים?

חוץ מזה - ניסיתם לראות אם יש מלגות כלשהן בתארים שלכם?

אצלנו בעלי ואני למדנו בזמנים שונים, ועדיין בעלי (שהתחיל ללמוד כשכבר היו לנו חמישה ילדים) ריווח את הלימודים על פני יותר שנים, כי פשוט לא היה אפשרי אחרת... (וגם הוא חכם ממש! אבל תואר תובעני...)

או הסבה

לפני שיגמור

(בכל מקרה אני לא יודעת לאן מועדות פני(

לי שנה אחרונה, ולו שנה ראשונה. היינו עוד בלי ילד. הבן שלי נולד במהלך שנת הסטאז' שלי, התאשפזתי ביום הראשון של תקופת מבחנים, וזה היה קשוח גם כשרק אחד מבני הזוג סטודנט. יומיים אחרי הברית האיש שלי נסע 3 שעות מהבית של אמא שלי לאוניברסיטה כדי להבחן בפיזיקה 2 על אדי שינה. זה מטורף ואני לא רוצה לחשוב מה היה אילו גם אני הייתי סטודנטית במקביל. אני מאוד רוצה להתחיל תואר שני/ הסבה כי לא אוהבת את המקצוע שלי, ומחכה בקוצר רוח שיסיים את התואר שלו, ימצא עבודה ואני אוכל להתחיל ולהוריד רגל מהגז על עול הפרנסה. צריך לעשות ויתורים, ולפעמים ללמוד במקביל זו לא ההחלטה הכי חכמה, במיוחד אם יש צורך לפרנס וילדים ועומס והתואר עצמו אינטסיבי. באופן אישי, ממליצה לשקול אם לאחד מכם מתאים להקפיא עד שהשני יסיים. נכון, זאת הקרבה, אבל גם הג'אנגילנג המטורף והשגרה החנוקה שאתם חווים עכשיו היא הקרבה.

בהצלחה! 

די חזר על עצמו הקטע של הכלכלה וזה שאולי כדאי שאני אפסיק ללמוד.

אז יש לי תואר ראשון בהצטיינות, אבל לאחר תקופה שחיפשתי עבודה ולא מצאתי-אפילו לא הגעתי לשלבי ראיונות אז הבנתי שהשוק במצב קטסטרופה לכאלה שהם בלי ניסיון ואין לי כמעט סיכוי למצוא כרגע עבודה, כל מי שגמרה את התואר איתי למעט אחת שמצאה אף אחת לא מצאה!שתבינו איזה הזוי השוק עכשיו.. ולכן חשבתי כלכלית והלכתי לתואר שני-גם כדי להגדיל את הסיכויים שלי למצוא עבודה אחריו וגם כדי שאני אקבל מלגת מחיה ושלפחות יהיה לנו איזשהי הכנסה. 

אז מבחינה כלכלית אני חשבתי להישאר בתואר כי זה נותן לי כמה אלפים בחודש וגם גמישות להיות עם הילד, אבל בהחלט שזה ממש לא מספיק וצריך עוד כסף-אז יש טיפה עזרה מהמשפחה אבל ממש לא הרבה ועם ילד וכו זה כבר הוצאות נורא גדולות. שלא נדבר שאנחנו צריכים לעבור דירה כי אין לנו חדר לילד והוא כבר גדל, אזה אנחנו מצטמצמים במה שאפשר, אבל גם מבאס אותי לגעת בחסכונות שחסכנו עד עכשיו כי יש לנו שאיפה לקנות דירה ולא באלי לבזבז את זה-אבל שוב כרגע זה מה שקורה כי אין ברירה אחרת, ומקווה שבעלי ימצא עבודת סטודנט בשנה הקרובה וככה גם תהיה הכנסה יותר גבוהה וגם הוא יפרוס את הלימודים ליותר שנים וזה יאפשר איזשהו רוגע. מקווה ששוק ההייטק יתאושש בקרוב כי אי אפשר ככה יותר.. 

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...