כבר מלא זמן שאני רוצה לספר לכן על נס ההנקה שלי ולא מגיעה לזה.
אני אתחיל בכך שבשתי הלידות תחילת ההנקה הייתה מאוד מאוד מאתגרת. בלידה ראשונה כבר הייתי מיואשת, היו לי כאבי תופת ורציתי להפסיק, בנס הגעתי ליועצת הנקה שהדריכה אותי איך להניק נכון ומאוד עודדה שזה ישתפר. ובאמת הצלחנו לחזור להנקה ומגיל חודש אפילו הנקה בלעדית.
לידה שניה גם היה מאתגר אבל כבר הכרתי את הקונספט, לא הייתי בלחץ כל כך, אפשרתי לעצמי בכייף לשלב גם תמ"ל בהתחלה (בכללי אני לא מפחדת מתמ"ל) וגם מגיל כמה שבועות הנקה בלעדית ב"ה.
הכל היה סבבה וזרם בכיף עד גיל 7 חודשים בערך.
זה התחיל בכך שהקטנה לא הרגישה טוב והייתה נורא עצבנית, היינו פעמיים אצל רופא ילדים ואמרו שלא רואים כלום והכל בסדר. אחרי שבוע וחצי בערך התחילה לי רגישות בהנקה וכאבים.
התקשרתי לחברה טובה שלי שהיא יועצת הנקה, ישר אמרה לי זה בטח פטריה. אבל שהיא לא רופאה וכדאי שאלך לרופאה שתאבחן בוודאות.
אני, חכמה גדולה, החלטתי שאין לי כח ללכת לרופאים הייתי כבר פעמיים אצל רופאים והם אפילו לא חשבו בכיוון. החלטתי להתחיל טיפול נגד פטריה לבד. שמתי חומץ ומים לעצמי וגם לקטנה ומתישהו הלכתי לבית מרקחת וקניתי משחה נגד פטריה שנמכרת ללא מרשם רופא.
כלום לא עזר.
המשיך לכאוב ולהציק לי. אבל יחסית בקטנה.
כעבור כמה ימים הקטנה העלתה חום, חוץ מחום לא היה משהו מיוחד.
נשארנו איתה בבית יומיים ואז גיליתי לה פצע ענק בפה, למחרת היה יום חמישי הלכתי איתה לרופאה. אבחנה וירוס עם אפטות בפה ואמרה שכל הפה שלה מלא פצעים ובגדול אין מה לעשות חוץ מלחכות שיעבור.
על הדרך ביקשתי ממנה שתסתכל גם עלי אם יש פטריה. אמרה שלא, שכנראה בגלל שלקטנה כואב היא ינקה לא נכון ונוצרו לי פצעים.
טובבב, חזרנו הביתה. לקטנה קנינו איזה שמן טבעי שאמור לעזור לפצעים בפה. לא כ"כ עזר.
היא הייתה נורא נורא נורא מסכנה! כאב לה בטירוף. לא הסכימה להכניס כלום לפה. לא הנקה, לא בקבוק, לא מוצץ (תינוקת שמכורה למוצץ בדר"כ), ובטח שלא מזרק עם תרופה.
במקביל לי הפצעים הלכו והחמירו, ואני רואה שמתחילים להיווצר פצעים שקצת דומים לאפטות של הקטנה, עיגולים קטנים לבנים עם מסגרת נפוחה אדומה.
שאלתי את החברה שלי אם יש דבר כזה שאפטות מהפה של התינוק מדביקות את האמא, היא אומרת שלא מכירה ולא שמעה על זה. אני מנסה לבדוק גם ברשת ונראה שבאמת לא מוכרת תופעה כזאת.
ואני כבר לא מניקה כי כואב לי ברמות אחרות והקטנה במילא לא מסכימה לינוק. אז אני רק שואבת ושומרת מנות.
בשבת אני מעדיפה לא לשאוב, למרות ששאלנו רב ואמר שמותר. אני סוחטת ביד כמויות ממש יפות. והפצעים רק הולכים ומחמירים. במוצ"ש כל האזור נראה פצע אחד ענק בצבע לבן.
בראשון אני מתקשרת לקופת חולים ומתחננת לתור דחוף דחוף אצל רופאת משפחה (אצלנו זה רופאים גברים). אני מגיעה לרופאה בעיר הסמוכה, איך שהיא רואה אותי אומרת שזה פטריה ונותנת לי משחה ממש חזקה בתנאי שאני מבטיחה לה שאני לא מניקה את התינוקת עם המשחה.
האמת בנקודה הזאת אני כבר מפסיקה לשאוב, הכאבים לא הגיוניים ואני רק סוחטת כדי לשמר את החלב, אפילו לא מתאמצת לתת לתינוקת לאכול אותו ופשוט קנינו מטרנה.
בינתיים, הקטנה עדיין עם חום גבוה, ביום שני הלכנו איתה שוב לרופאה, אני אומרת לה שנראה שהפצעים בפה שלה משתפרים, היא כבר אוכלת יותר בקלות. הרופאה מתעקשת שזה וירוס והגיוני חום במשך שבוע לוירוס ושבאמת נראה שהפצעים ישתפרו.
למחרת אני בבית עם התינוקת והיא לא בטוב בכלל, מתפתלת מכאבים, מקיאה מידי פעם. אקמול ונורופן לא ממש עוזרים והחום לא יורד. בערב אנחנו מחליטים לקחת אותה למוקד ומשם מגיעים למיון וב"ה מקבלים את האבחנה שזאת דלקת בדרכי השתן, ומתחילים טיפול באנטיביוטיקה.
חזרנו הביתה ממיון בשתיים בלילה, אני גדושה ממש אחרי כל השעות האלו, מנסה לסחוט אבל כואב נורא. אני רואה כוכבים ומחליטה לקחת אופטלגין. למחרת בבוקר לוקחת עוד אופטלגין. וככה כל היום כשאני כל כמה שעות סוחטת קצת כדי לשמר את החלב וכדי שלא יווצר גודש.
כל פעם כשאני סוחטת כאבים איומים ואני פשוט לוקחת עוד פעם ועוד פעם אופטלגין.
ביום חמישי בבוקר אני אוחזת שאני כבר יום וחצי על אופטלגין מסביב לשעון, ומחליטה שזה לא הגיוני ואני חייבת לעשות משהו. אבל לא יודעת מה.
המשך יבוא....
