לפני זה אדגיש שגם אנשים שאוהבים ראיונות ולדבר עם אנשים/ מול קהל ,יכולים להרגיש  התרגשות / חוסר מצב טבעי/ חוסר נוחות כיוון שדייט זה לא רק לדבר מול אלא לפתוח את הלב שלך באמת.

לגבי העצות

לקבל את ההרגשה ולא להילחם בה 

לדעת מה הגבולות שלך 

בהצלחה

למה כוונתך ב "לדעת מה הגבולות"?

ברמה שקשה לך להכיל תקשיבי לזה .

 הגוף שלנו מדבר איתנו .. לפעמים זו התרגשות מבורכת ... אבל אם זה קורה 100 אחוז מהזמן ברמה של לא נעים לך צריך לראות מה יעדן את התחושה

1. לא להילחם בזה, לדעת שזה טבעי ובסדר ואפילו אם זה קיצוני- זה את כרגע וזהו זה.

2. לזכור שגם על הצד השני עוברים לחצים ופשוט אנחנו לא רואים הכל

3. לנסות כן להכין טכני נושאי שיחה או פשוט לדמיין סיטואציה (מה הוא ישאל ויביך אותך או אם תראו מישהו שאת מכירה וכו וכו) ולהתכונן לזה שזה יכול לקרות ושזה לא נורא 

4. לזכור שמי שיהיה איתך הביישנות הזו וכו בע״ה תהיה לו ברכה גדולה.

5. לנסות לחזק ביטחון עצמי בכללי- ע״י ניסיון של פשוט להתחכך באתגרים וכו, עי להזכיר לעצמך במה את טובה ומה את מביאה לקשר עתידי וכו וכו

ויש עוד מלא בטח 

בהצלחה

אקח אותם, 

וכן.. להתכונן מראש תמיד עוזר, אז נשמע טוב פשוט להתכונן לתרחישים שונים.. 

תודה רבה!

העיקר זה השיח המשותף, המרחב המשותף הנעים שיוצרים ביחד.

איפה היית בצבא ומה אתה עושה כיום זה לא השוס

אני כשאני מרגיש סגור בדייט ראשון אני פשוט אומר לה שלפעמים לוקח לי זמן להפתח

חושב שזה פיתרון טוב

זה הכי טבעי, אמיתי ונכון

רק מוסיף שאותי אישית בחורה שמובכת בדייט זה הדבר הכי חמוד ומושך שיש

המובכות מובנת. ההתמודדות מצריכה אולי אימון. יש פודקאסטים ויש ספרות.

"וואי אני ממש מתרגשת.."

לי זה עזר

גם בראש וגם מול המראה

כשהפגישות מתנהלות מתוך ביטחון קריר זה מראה  מפגש עקר ומלאכותי. בתור אדם שכלי ועם ביטחון עצמי אני מבחין שהפגישות הטובות יותר שלי היו עם בחורות שהיו מתפדחות וחוששות ולא כאלה שהגיעו מתוך שליטה עצמית ורשמיות.

לעניות דעתי המבוכה בפגישה מגלמת את הבעיה המרכזית ביותר בחיי היחיד, ההזדקקות להשלמה מהאחר. לכן דווקא אם תקבלי בשמחה את המציאות של מבוכה תוכלי להתחבר עם מי שמולך.

משום שהזכרת את העניין של עדינות, על זה אמרי אינשי, שפיל ואזיל בר אווזא ועינייהו מטייפיה. ובנמשל, על אף שהעניו הולך וראשו כפוף הוא מצפה לישועתו ואינו נמנע מלבקש צרכיו.

מהבחינה הפרקטית, אל תבואי להציג את עצמך. תגיעי בשביל להנות משעה וחצי של פגישה. תדברי על מה שאת אוהבת, מה שעבר עלייך היום, מה שמעניין אותך. וכן מהצד השני, מה שמעניין אותך במה שהבחור מולך אוהב, הפגישה שלך עם מה שעבר עליו היום, מה שמעניין אותך בתחומי העניין שלו. ואם השעה וחצי הלכו טוב אז עוד יותר טוב.

תודה רבה לך! 

אשמח גם למקור ;) 

ואם כבר הזכרת את השעה וחצי של הפגישה, יש הגבלה על מה נקרא זמן סביר לפגישה, או לפחות לגבי פגישה ראשונה? 😅

כשאת מגיעה לפגישה ראשונה,

מה הציפיות שלך מעצמך? מה המחשבות שיש לך בראש? מה זה "להגיב טוב"?

שמעתי לאחרונה מישהו אומר, 

שהוא יוצא לדייט, הוא פוגש אדם אחר, שהוא עולם ומלואו.

אני בכל מקרה מתחייב לתת לה את השעתיים +- הבאות,

אז למה לא לנסות להבין, להכיר את זווית הראייה שלה על העולם?

בצורה כזו, לא אמור להיות חוויות שליליות בדייטים, כי תמיד יש מה ללמוד מהאחר, גם אם זה לגמרי לא הכיוון שלי.

להשתחרר ממחשבות מסוימות לגבי הקשר, הפוטנציאל שגלום בו, ולשים בראש מחשבות פחות מאיימות.

מה הופך פגישה להיות מביכה?

את כותבת, "דורשים ממני להציג את עצמי במקום חדש" - בעיניי, בדייט ראשון את לא צריכה להציג את עצמך. הוא כבר קיבל הצגה ראשונית מהכרטיס\בירורים. אין טעם לחזור על הדברים שוב.

"נפגשים במטרה להכיר אחד את השניה ע"י הפגישה" - נסי לתת לזה כותרת אחרת. הנה אני הולכת לפגוש בנאדם חדש ומסקרן. מישהו ששונה ממני, שאני יכולה ללמוד ממנו נקודת מבט חדשה.

אני חושבת שגם כדאי לדאוג לתנאים הכי טובים - מה שהכי נוח לך, שבו את מרגישה הכי טבעית ונינוחה. לא טבעי ונוח לך לשבת בבית קפה? אל תקבעי שם. לא טבעי ונוח לך על ספסל בגן סאקר? אל תקבעי שם. לא נוח לך במקום רועש, סואן? אל תקבעי שם.

אפשר גם לדבר על המבוכה. להגיד שבד"כ, באזורים אחרים בחיים, את לא ביישנית, אבל כאן בסיטואציה הזאת את מרגישה ביישנית, ושקשה לך להצליח להיות טבעית ונינוחה.

אני לא חושבת שאת צריכה בכוח להגיד לעצמך - זה מביך, אבל אעשה בכאילו שאני טבעית. זה בסדר גם להיות לחוצים, מתוחים, חוששים, מובכים בדייט, במיוחד בהתחלה. 

ההצעה שלי היא לנסות להסביר לעצמך מה בדיוק מביך שם, ולנסות להימנע מזה. לא לטאטא מתחת לשטיח, לא להתעלם מזה שזה קיים, אלא לנסות לתת לזה מקום ופורוציה בקשר.

איך את בד"כ מתמודדת עם מבוכה? מה את עושה בסיטואציות אחרות כשאת מתביישת? האם הכלים האלה רלוונטיים גם כאן?

בעיני, "להגיב טוב" - במיוחד בהקשר הזוגי - זה לשקף את המצב שאת נמצאת בו. עם המבוכה והביישנות. ולא להסתתר מאחורי מסיכה אחרת.

תודה לכולכם על התשובות המפורטות!! 

קראתי אותן אחת אחת, אנסה ליישם בעז"ה  

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"