כנראה שלא. אני דווקא חושש מהצד של הקטע הרוחני יותר..

זה מורחב בצורה כלשהי בזוהר.. לא יודע אם כל אלמנה.. כי הבעל הקודם עדין מקנא לאשתו או משהו כזה

אז הוא מאוד מאוד ישמח ותהיה לו נחת בשמיים, מהידיעה שהיא התחתנה פעם נוספת. ממש לא יקנא

יכול להיות שכן ויכול להיות שלא 

זה משהוא שצריך לחשוב עליו יותר מפעמיים.

וזה תלוי בכמה משתנים מבחינתי ! 

 א. רק אם זה אדם שהכרתי לפני או היה בסביבה שלי תמיד ( אני ספציפית. ובנוסף לכך לי חשוב גם כמה זמן הם היו נשואים.)

( לא כולם יסכימו איתי אבל אני חושבת שברגע שזה מישהו שהכרנו לפני יותר קל להתחבר וליצור קשר במיוחד אחרי שראינו אותו נמצא בקשר בעבר ואיך ההתנהלות שלו הייתה.

חלק יגידו שזה אולי סטיה אבל מבחינתי זה מקל  כי זה לא התחלה חדשה ממש אלא שינוי בסוף של הסיפור, יהיה לו יותר קל להתחבר ולמצוא נחמה מאשר עם מישהו שהוא זר לגמריי.

כמובן שיש כאלה שהפוך שדווקא צריכים את השינוי הקיצוני)

ב.עבר יחסית הרבה זמן מהאובדן.

ג.הבן אדם טיפל בעצמו ובאמת השלים והשתחר מכך.

ד. תלוי מה אני מרגישה כלפיי זה

אם זה התפשרות מבחינתי או לא, 

הייתי עושה שיחה / בדיקה עם עצמי לפני.

וכמובן לא מקשיבה לאחרים רק לרגשות שלי

לא מעלימה ומטשטשת אותם...

 יכול להיות שהייתי נותנת צ'אנס

אפשר לבדוק פגישה שתיים לראות איך השיח מתנהל איך הוא מדבר על האדם איך ההתנהלות שלו וכו'

כי לפעמים האדם רוצה להמשיך הלאה ויש לו כוונות טובות ורצון חזק אבל ברגע האמת הוא נשבר ומגלה שהוא עדיין לא מוכן/ או להפך אנחנו מגלים שהוא באמת המשיך הלאה.

נ.ב אתה מדבר כל אחת בלי ילדים כן?

בדיחה-

* איש אחד רואה את חמותו רוכבת על אופניים הוא צעק לעברה: "היי לאן את נוסעת?"

 היא אומרת לו: "לבית קברות!" 

אז הוא שואל אותה: "ומי יחזיר את האופניים?"

.

שברוב הסיכויים פירקה לעצמה את הבית

ומצאה חסרונות, בבן הזוג הקודם.

מהמעט שאני מכיר, וזה בכלל לא מדע סטטיסטי ולא כלום, רוב הגירושים זה בעקבות ההתנהגות של הבעל. קמצן, אלים, בוגד, בקיצור - ממש לא אשמתה של האשה.

אגב נתונים מעניינים.

מעניין למה אישה יוזמת יותר בענייני גירושין.

אולי היא פשוט יותר פעילה בכל ענייני הזוגיות, ומצפה מהם ליותר.

בירור יהדות מדובר על קודם הנישואים או אחר כך?

זה שרוב התיקים נפתחים על ידי הנשים, לא אומר שהן האשמות במצב... אשה מוכה שפותחת תיק גירושין - אשמה בזה שהזוג מתגרש?

ומאמין לאשה.

אני מטבע הדברים שמעתי כבר כמה וכמה

גרושות שסיפרו לי את סיפוריהן

בחלק מהפעמים אני בראש מצדיק אותה.

אבל בהרבה מאוד פעמים אתה שומע שהיא אומרת

הוא היה אלים ואלים.

וכשאתה חוקר אז מתחיל להבין שהאלימות הייתה 

נפשית, וכל מיני הגדרות שהיא לא הייתה מרוצה.

וכשנשים מסויימות לא מרוצות כל האמצעים וכל הטענות כשרות, וההרגשה והחוויה של האשה זו המציאות הבלעדית מבחינתה.

לכן המוטו שלי כאן בפורום,

היית מחוייבת להצלחה?

עשית הכל כדי להגיע למצב של שלום ואחווה.

או שהטלת את כל המלאכה על השמש, ואת הירח והלקוח.

ומה שיהיה יהיה..

אם יש חיבור רגשי טוב, נראה שכן

אישה אחת אומרת לבעלה:
“מותק, כשהתחתנו אמרת שתעשה אותי המאושרת בעולם!”

הבעל עונה באנחה: “נכון… אבל מי ידע שזה ייקח כל כך הרבה זמן?!”

ילדים זה בדרך כלל סיבה לצמצם את ה"כן", וזה תלוי בשני דברים:

1. התאמה לילדים (למשל - האם הילדים נוחים לחיות לצידם?)

זה במיוחד במקרה של גרושה, ששם יש גם השפעה חיצונית שהילד חי, ויש לו אבא משלו שנוכח (או שלו). אבל גם לילד עצמו יש התאמה

2. האם היא רוצה עוד ילדים

מישהי שכבר יש לה שמונה ילדים, למשל, בדרך כלל תהיה ממוקדת במשפחה הקיימת שלה. היא רוצה אבא חדש לילדים ובן זוג, הרבה יותר ממה שהיא רוצה לקחת חלק בהקמת משפחה משותפת.

לא עם גרוש ולא אלמן 

אני חושבת שיש משהו שונה מבחינת המקום ואיפה הוא נמצא, שאדם התחתן כבר פעם אחת ..והוא כבר היה בחופה ונשא את אישתו , הוא נמצא במקום שונה מאדם שלא התחתן בכלל ..

לא בגלל שההצעה הזו פשרה אלא כיוון שאנחנו נמצאים במדרגות אחרות בחיים ..

אני רוצה מישהו שחווה את זה איתי ביחד פעם ראשונה מתחת לחופה.

כמובן שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל

הוא צריך להיות מאוד מיוחד (משהו יוצא דופן)כדי שאציע הצעה כזו .

בדיחה? לא יודעת העולם הוא בדיחה

שאלה מעניינת. 

אישית אותי קצת מרתיע,

גם זה שתמיד יהיה מישהו "נוכח" באוויר 

וגם...

לא נעים אבל יפריע לי מישהי שהייתה תקופה בחיי אישות עם מישהו.

צריך שהיא תיהיה ממש מיוחדת בשביל שזה יתן לי מוטיבציה להיכנס לקשר כזה.

מה קשר, תלוי אם יש קשר טוב ביננו, חשוב רק התדר המשותף.

אם יש מישהי רווקה אני כנראה יעדיף תמיד ללכת על זה ..

אלא אם כן אני ממש ממש רוצה אותה מסיבה כלשהי.

במיוחד אם היא היתה נשואה רק זמן קצר.   בסוף היא שמה את העבר מאחורה ובאה כרווקה לקשר.

כמובן צריך לבדוק למה היו גירושין. 

אבל זו הרגשה שלי וייתכן שאחרים יחשבו אחרת.

אני לא יכול להתחרות בגבר שהלך לעולמו, קל וחומר כאשר הוא נהרג על קידוש השם.

ההשוואה תהיה בלתי פוסקת ולא הוגנת, בכל פעם שאהיה פחות ממושלם היא תחשוב ''עם בעלי הקודם זה לא היה קורה'', וזה באמת לא קורה כי... הוא כבר לא חי. הוא לנצח יישאר מושלם.

זה שהוא נהרג על קידוש ה' כלוחם גיבור , לא אומר שהוא היה מושלם, נשמע לי הסתכלות ילדותית ואני נותן קרדיט לאלמנת מלחמה שהיא בוגרת יותר מזה בדרך כלל

אבל אשה שאוהבת את בעלה, רואה בו בדרך כלל את גבר חלומותיה.

אם היא לא בחרה להתגרש ממנו אלא הוא נהרג, זה אומר שהיא לא בחרה לסיים איתו את הקשר, ולכן סביר להניח שמבחינתה הוא עדיין הגבר שהכי מתאים לה.

בגלל שהוא נהרג ולא גורש, אני תוהה לעצמי האם בכל מיני סיטואציות היא תשווה אליו, וזאת כמובן השוואה לא הוגנת כי הוא בדמיון תמיד יהיה מושלם ו"מה היה יכול להיות אם הוא עדיין היה כאן" וכו'.

על זה שאישה שהתאלמנה תמיד תשווה את חיי האישות לבעל הקודם

פסחים קי"ב עמ' ב'

אם האלמנה מוכנה לצאת. ויש התאמה בכדי שיצא מזה בית חדש בישראל. אז מה הבעיה?

פחות מחשיב את הסטטוס.

העיקר הזוגיות עצמה.

אתגר שאני מוכן לנסות להתמודד איתו

לא חושבת שזאת היתה לי סיבה לשלול

כמובן אחרי שבודקים איך היתה הזוגיות הקודמת. 

השוואות תמיד יהיו בכל מיני נושאים

השאלה היא כמה תקשורת פתוחה יש וכמה שני הצדדים מוכנים לגשר על הפער 

אבל היום בדיעבד מבין שאין הרבה הבדל ביני לבין גרושה או אלמנה חלילה.

היא סך הכל אדם שעובר עליו מה שעובר ברצון ה'. מרגיש לי שזה קצת כמו שיש חרדים שלא מוכנים לשמוע על בעלי תשובה, אם השם ברוך הוא קיבל אותם בתשובה, מי אתם שתגידו שהם פסולים?

אם השם יתברך עשה אותה גרושה או לקח חלילה את בעלה, מי אני שאגיד שהיא סוג ב' בזמן שאני ברוב חוצפתי בכלל מעיז להחשיב עצמי סוג א' כי אני וכו' וכו' , ואם המצב היה הפוך? ובדרך לא דרך השם ברוך היה עושה לי מה שעשה לה חלילה? ואני בעצמי יודע שסך הכל אני בסדר ולא מושלם, ורוצה להתחתן שוב, אבל אז אוטומטית אני מתחיל מנק פתיחה של גרוש או אלמן ואז יאללה חגיגה.

ויחד עם כל הנאמר לעיל אני מבין את השוני במנטליות ושלא לכל אחד זה מתאים ולכן אני מדבר רק בשם עצמי (הגם שאני בער ולא אדע ולכן נא לקחת בעירבון מוגבל את דבריי).

למעשה אני לא שולל מראש, רק אשלול כנראה אם יש ילדים כי זה כבר קצת רחוק ממני.

אני בטוח שיש המון נשים מדהימות שה' בחר להעביר אותן מסע כזה בגלל נפלאות תמים דעים שאין לנו בכלל הבנה בו ובמעשיו העצומים ומחשבתו שכוללת בתוכה את כל הבריאה כולה וכל מהלך הגלגולים של כל אחד מתחילתו ועד לתיקונו הסופי והמושלם, ואם פעם בכלל לא הייתי מוכן לשמוע, היום אני מבין שזה סתם מסך כמו שיש על כל אחד מאיתנו מי בנושא הזה מי בנושא אחר.

רק אסייג, שכמובן אני מדבר על מצב שיש התאמה, כי כמו שיכולה להיות מישהי רווקה שאין התאמה שאפסול, כך יכולה להיות אלמנה או גרושה שאין התאמה וכנ"ל , אבל לא כי היא אלמנה או גרושה חלילה אפסול.

האמת שמה שהעיר אותי לנושא זה כאב ששמעתי פעם של גרושה אחת שבאמת דיברה מקירות ליבה על למה היא וכו' ושם השם יתברך שינה לי את החשיבה

האמת, התלבטתי אם בכלל להגיב, כי ב"ה אני נשוי ובעז"ה אגיע למאה ועשרים שנתיים לפני אשתי...

אבל יש כאן נקודה חשובה. פחות מתייחס לצד האלוקי, אלא דווקא לאנושי. 

החששות שהועלו בשרשור, מובנים מאוד. רק כדאי לקחת בחשבון, שיש כל מיני מורכבויות לכל מיני אנשים. גם רווקים, גם צעירים. לא פעם מגלים אחרי החתונה שבן הזוג 'סוחב' דברים מהעבר שמאוד משפיעים (ויתכן שלפני החתונה הוא בכלל לא היה מודע להם או למשמעות שלהם).

בדיעבד שכבר יש אלמנה טראוומטית, יש סוג של 'יתרון', שהיא מודעת לתיק שהיא סוחבת וכנראה גם קיבלה ומקבלת תמיכה רגשית ותמיכה אחרת.

אבהיר, ממש לא באתי להטיף לאף אחד, רק לשים זרקור על הנקודה.

ובכל זאת, בגלל הטריגר @חצילים ביקש בדיחה וקצת שכחו מזה, אז קבלו:

חתן די טרי פותח את הדלת ולתדהמתו רואה שהדופקים הם החם והחמות, שקפצו לביקור פתע.

החתן: "לכמה זמן באתם?"

החם והחמות: "כמה שתרצו!"

החתן: "נו, לא תשארו לכוס קפה?!"

בפועל מאוד קשה לשדך מישהי פרק ב עם בחור בפרק א. אלמנה או גרושה.

זה לא לא אפשרי .. הכל אפשרי שה' שולט על העולם .. אנחנו לא בעולם שלנו אנחנו בעולם של ה'

אבל פשוט זה לא.. צריך הרבה סבלנות והמון אמונה.

והכל אפשרי

אני מכירה מישהי קסומה שהתחתנה עם מישהו היא עם ילדים וגם הוא ..

הכל אפשרי!!! 

וזה אתגר 

שני הצדדים נכונים. ומי רואה את עצמו מתמודד - מבורך. מי שלא - גם מבורך.

מסכים שבין אלו ובין אלו צריכים להבין שיש פה מורכבות. מי שפוסל בפשטנות או מכשיר בפשטנות טועה.

ובפועל לא באמת אומרים כן .. 

בסופו של דבר יודעת שיש הבדל בין הצעה על הנייר לבין שאתה מכיר באמת בן אדם, ואז פחות אכפת לך הסטטוס...

אבל בכללי צריך להבין שזה אתגר ,ועל הנייר עוד יותר.

אני רואה לפעמים יוצא לי לשדך אנשים פוסלים על שטויות .. קל וחומר דבר מורכב ..

יש גם מלא בנים שפוסלים על בחורה שביטלה אירוסין/ חתונה .

קל וחומר גרושה או אלמנה שמעריצה את בעלה.

אני לא באה להוריד את הרוח אני יודעת שאחרי ה7 באוקטובר כל אחד יכול למצוא את עצמו פתאום בסטטוס שונה .. אבל להבין שיש פה מסע.

ולא להגיד אה שטויות ... 

יש פה חבילה שצריך לדעת איך לגשת אליה מאיזה מקום , מאיזה רגישות ..

ברור, לפני שנפגשים הכל פחות אכפת. כשנפגשים אז הכל הופך להיות מוחשי ואז אפשר לבחון איך זה מרגיש.

התקווה שלי בנושא הזה שהגירושין הן חלק משמעותי מהסיפור הגדול של הבחורה שעומדת מולי. אמנם זה חלק מסויים וצריך לתת לו מקום.

אני יכול להבין גם מי שבוחר שלא, כמו שאת כותבת הכל זה עניין של רגישות. צריך לנסות לחוש איך זה מרגיש, מה זה עושה לי, איפה זה פוגש אותי וכו'

חודשים, ללא ילדים?

לי בתור רווק אין שום בעיה עם זה.

אני מבין את הרתיעה, אבל זה באמת רתיעה שטותית בעיני (כמו הרתיעה ממישהי שגדולה בשנה או משהו כזה)

בעיני.

כאילו אני מבין שאנשים יאמרו - אם היא ביטלה אירוסין אז אולי היא תבטל גם לי. אבל זה ממש לא נכון. בדרך כלל מי שביטל אירוסין עשה את זה כי החליט מהר מדי להתארס, ובקשר הבא יסיק מסקנות וישקול טוב לפני שייתארס ורק שירגיש שזה טוב אז יחליט. זה ממש לא מעיד על האופי של האדם

נראלי שהיה עדיף לא לפתוח שרשור כזה.. 

אתה לא יודע כמה נשים אלמנות יראו את זה וכנראה ייפגעו

או שיש להן ראש על הכתפיים והן יודעות שבדרך כלל רווקים יעדיפו רווקות, ולכן אין פה שום חידוש עבורן.

או שמשום מה הן לא יודעות את זה, מה שלא נראה לי סביר בכלל, ואז ממילא עדיף שיידעו לפני שיתרסקו על המציאות...

או שלפחות אין מיעוט גדול כזה? מעולם לא נעשה סקר כזה אז אי אפשר לדעת

כי יש דברים שלא צריך לאסור.

אז בהמשך להיגיון הזה, לא לכל דבר צריך לעשות סקר...

מניין לך שאין מיעוט ניכר מהרווקים שזה לא כזה משנה להם? לא תמיד דעה אישית בנושא (שתמיד מכבדים אותה) משקפת את המחשבה של כולם

ואם גם עם זה אינך מסכים, נסה לפתוח כרטיס באתר היכרויות או להתקשר לשדכנים, ולהציג את עצמך פעם כרווק ופעם כאלמן. אני בטוח שמהר מאוד תרגיש בהבדל

עולם חיפוש הזוגיות בציבור הדתי לאומי לגוניו בשנים הקרובות - יושפע מאוד מהמלחמה. אם עד היום היו את הרווקים והיתה כמות מסויימת של מחפשי פרק ב', כאשר כשזה גרושים זה תמיד איש ואשה שהצטרפו ל'שוק' (למעט חריגים שסיבת הגירושים היא שאחד מהם שינה דרך בצורה דרסטית) וגם כשמדובר על אלמנים, בגדול יש מספר קרוב של אלמנים ואלמנות.

המלחמה תביא לחוסר איזון, כאשר, מלבד נושא השרשור - כמות גדולה של אלמנות, יהיו גם פחות בחורים לצערינו הרב, בין הרוגים ובין פצועים שכבר לא יהיו בעלי מסוגלות. בנוסף, יהיו פצועים בכל מיני רמות, שיוכלו אמנם להתחתן, אבל ישארו עם נכות פיזית או נפשית כזאת או אחרת.

אולי השאלה לבנות, המקבילה לשאלת הפתיחה של השרשור היא "האם תסכימי להיפגש עם פצועי המלחמה?".

אני ממש לא מביע דעה לגבי מה נכון או ראוי, רק מיישיר מבט אל המציאות.

אני חושב שזה אפשרי, אבל בתנאי שאני לא ממלא את מקומו או בא להחליף אותו או משהו בסגנון. אם היא כבר עברה את תקופת האבל מבחינה פסיכולוגית ומוכנה לבנות משהו חדש לגמרי אז כן זה יכול להיות אפשרי. אני מוכן להבין את זה שהיא אהבה מישהו אחר בעבר אבל אם אני הולך להיות ברירת מחדל או שתמיד תהיה נוסטלגיה ל"איש הנעורים" אז אני לא רואה את עצמי נכנס בכל העניין הזה... אבל זה משהו חדש שלנו בלבד כן אפשר.

אין לדעתי הבדל מאלמנה אחרת זה אותו דבר.

לגבי ילדים או לא, זה תלוי בכמה דברים, אבל אפשרי.

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.