לא רואה סיבה לעשות אם ההיריון תקין. זו בדיקה שסכנה בצדה (שלא לדבר על כאב), בסופו של דבר...

אבל כך שמעתי. 

ומכיוון שאני רגישה (ובטח בסיטואציה של חשיפה) הנחתי שאהיה מאלה שזה כואב להן או לפחות מציק...

(רק עכשיו ראיתי מה שכתבת🙈)

שקיפות וסקר היו בטווח סביר

ולא עושה

אם ההריון תקין והכל בסדר

זה אם חלילה יגלו משהו - האם תשקלי הפסקת הריון?

לנו בהריון היה סיכון למשהו

הרופא הריון בסיכון אמר לי שוב ושוב, אם תשקלי הפסקת הריון - תלכי על הבדיקה עם הסיכון שלו

אבל אם גם ככה הפסקה לא עומדת על הפרק - אין סיבה לעשות את זה 

לכן בחרנו לא לעשות. 

זה מה שנאמר לנו וכמובן שלא לוקחת אחריות 

מה שאני כל הזמן חשבתי-אם יש ח"ו משהו, האם אני רוצה לדעת מראש, או שבסדר לגלות בלידה/אחרי.. גם חשבתי שאם יש משהו אולי צריך להיערך לזה מראש אז שכדאי לדעת. אני הופנתי בעקבות ממצא בכליות והחלטתי לעשות-שוב, בגלל מה שרשמתי בהתחלה, שאם יש משהו אני מעדיפה לדעת כבר בהריון גם אם אני לא מפילה בשביל ההכנה הנפשית שלי ואם צריך יותר מזה לדעת להיערך..

לפותחת-אם כן הבדיקות השיגרתיות תקינות אני חושבת שלא הייתי עושה

דיכוטומי

לא הכל מסתכם בהפלה- כן או לא

א. גם מבחינה הלכתית- יש מקרים שההמלצה הגורפת היא להפיל,

וגם אם זה משו שהפלה לא על הפרק - לידיעה יש הרבה יתרונות הן רפואים והן פסיכולוגים

רק לדוג

מכירה 2 אמהות שבלידה גילו על ילד ת.ד.

אחת היתה בת 40, אחת בת 25

שתיהן אומרות במםורש שההתמודגות עם בשורה כזו אחרי לידה, כשהגוף שבור וההורמונים משתוללים היתה ממש טראומטית.

ידיעה מוקדמת של הבשורה בזמן הריון והבשלה ועיכול עד הלידה יכלו ממש לשנות את החוויה ולהשפיע על הקשר עם התינו בשלבי הראשוני 

רפואית- יש היום עולם רפואה מפותח מאוד. יש טיפולי מצילי חיים עוד ברחם

אבל מה שהכי הרשים אותי כשעשיתי מי שפיר זה שאמרו לי שיש אפשרות לגלות מחלות שמתפרצות לעת זקנה שעם טיפול מוקדם אפשר לחיות חיים ארוכים וטובים ולהעניק את הטיפול להורה- ממנו ירש התינוק את הגן

לדוג סוגים של ניוון שרירים/אלצהיימר/פרקינסון

ובעזרת ה עד שהתינוק יגיע לבגרות כבר יהיה טיפולים מרפאים

בשביל לדעת על דברים חמורים שבהם ההמלצה הגורפת היא להפיל.

וגם דברים שצריכים טיפול לפני הלידה - מגלים את זה בסקירות, לא בבדיקת מי שפיר.

(לפעמים כשיודעים שיש מחלה שיש בה סיכון גדול יותר לפגיעה בלב של העובר, אז יפנו בגלל זה לאקו לב עובר, ואז אולי יגלו דברים שהיו עלולים להתפספס בסקירה רגילה. אבל לרוב ברגע שיש איזשהו חשד - מפנים לאקו לב עובר, גם בלי מי שפיר).

שוב - לא אומרת מה נכון לעשות.

אבל כן חושבת שצריך להיות מדויקים.

ולגבי מה שכתבת על בדיקות של מחלות ספציפיות - זה בתוספת תשלום משמעותית (כמה אלפים), ולא כלול בבדיקה שממומנת בסל מגיל 32.

קודם כל פסיקה לגבי הפלה היא לא רק על סמך המצב של העובר אלא היא גם על סמך המצב המשפחתי, הזוגיות ולאיזה כוחות ויכולות הוא הולך להיוולד

בסקירות מגלים ממצאים פיזים שרואים בעיניים ולא כרומוזנלים או מוטציות גנטיות שאין להם ביטוי חיצוני

(לפעמים יש גם ביטוי חיצוני שמקורו במשהו כרומוזומי)

את צודקת לגבי טיפולים לפני הלידה אבל זה כן מזכיר לי שלא מזמן שמעתי על מישהי שכבר במי שפיר גילו על מחלת דם גנטית שהטיפול מיד אחרי הלידה (ולפני הברית) הציל חיים

אני התייחסתי למשפט שכתבת, שגם מבחינה הלכתית - יש מקרים שבהם ההמלצה הגורפת היא להפיל.

עד כמה שאני יודעת ומכירה - המלצה כמעט גורפת להפיל, זה במצב של עובר שאינו בר חיות. וזה תמיד יתבטא במומים משמעותיים שיראו גם בסקירות.

את צודקת שיש מחלות שלא ניתן לראות בסקירות, ושכן אפשר לגלות בבדיקת מי שפיר, שיש מצבים שבכל זאת יתירו להפיל, בהתאם למצב המשפחתי והנפשי, והיכולת של המשפחה להתמודד עם ילד חולה/פגוע.

ועל זה @שושנושי כתבה קודם - שהשאלה שצריכה להנחות היא האם במצב שיגלו משהו - אם נשקול הפסקת הריון.

ולמי שיש מחשבה שכן, אז בהחלט יש מקום לשקול לעשות בדיקת מי שפיר, ואם רוצים להקיף כמה שיותר אפשרויות, אז כולל גם בדיקת אקסום.

הסיפור שאת משתפת על מחלת הדם שהגילוי עזר להציל את התינוק - זה באמת מעניין, אבל כנראה שזה די נדיר. לא נראה לי שבשביל הסיכוי המאוד קטן הזה, כל זוג צריך להוציא אלפי שקלים על בדיקה... (ולכן גם משרד הבריאות לא מממן את הבדיקה הזו).

אם אין חדש למשהו ממשי, וזה סתם בגלל הגיל.

חשוב להבין מה נותנת בדיקת מי שפיר. האמירה הזו שאם הכל תקין למה לעשות, מובנת מצד אחד, כי בהחלט יש סיכון בבדיקה אף שנמוך, אבל מצד שני אי אפשר באמת לדעת שתקין אם לא עושים מי שפיר כי הבדיקה  מזהה דברים שבדיקות הסקר לאו דוקא יזהו. הבדיקה מזהה פגמים כרומוזומלים שונים שיכולים להווצר בלי לבוא לידי ביטוי בשקיפות או בסקירות. כיום חוץ מהצ'יפ הגנטי (הבדיקה הסטנדרטית)  יש גם בדיקה נוספת שנקראת אקסום שבודקת עוד המון פגמים גנטים שיכולים להצביע על כל מיני בעיות אצל העובר כמו פיגור שכלי וכד'. 

אני מאוד מבינה את מי שבוחרת לא לעשות, אבל חשוב להבין שזה שהבדיקות תקינות לא מבטיח שאין בעיות שפשוט לא נעשתה הבדיקה הנכונה כדי לגלות אותן.

בנימה אישית, מאז שהגעתי לגיל שבו ממליצים לעשות היו לי שני הריונות, הראשון הגיע אחרי שנים של קשיי פוריות ואובדני הריון ולא הייתי מסוגלת לעשות משהו שעלול לסכן את ההריון הכל כך יקר. למזלי ה' ריחם עלי והסיכון השתלם וזכיתי בילד בריא ומושלם. אחרי זה היה לי עוד הריון שהגיע דוקא די בקלות רק שיצאה תוצאה גבולית בשקיפות עורפית. רצתי לעשות סיסי שלייה וב"ה יצא תקין, אבל אחרי זה החשש שלי מהבדיקות האלה ירד וגם היה משהו מאוד מרגיע לדעת שיש לי תוצאה תקינה של בדיקה שהיא ודאית ולא בדיקת סקר. כיום ברור לי שאם יהיה הריון בוודאות אעשה וגם עם אקסום. 

מגיל 32 יש מימון לדיקור מי שפיר, אבל זה לא מממן את כל מה שהזכרת.

המימון הוא רק לבדיקה כרומוזומאלית (שבודקת טריזומיות, וגם מומים כרומוזומאליים אחרים. ואגב, גם בבדיקב הזו לפעמים רואים כל מיני שינויים שלא ידוע מה באמת תהיה ההשלכה שלהם, כך שזה גם עשוי להביא ללחץ והתלבטויות, ולא רק להרגיע. אפשר גם לבחור לבקש שלא יגידו דברים שלא ברור מה המשמעות שלהם, ולקבל תשובות רק על מה שיודעים מה זה באמת אומר).

אם רוצים לעשות מעבר לזה גם בדיקת אקסום, זה כבר מצריך תשלום של כמה אלפי שקלים.

וכדי שזה יהיה עם יותר הבנה של התוצאות, כי גם שם לא תמיד יודעים את המשמעות של כל שינוי גנטי, אז ההמלצה היותר מקצועית היא לעשות בדיקה גנטית גם לשני ההורים, ואז מתוך ההשוואה בין הגנטיקה של ההורים לשל העובר, התוצאות יהיו כנראה עם פחות סימני שאלה (גם אז לא בטוח שיבינו הכל...). אבל כמובן גם כל בדיקה גנטית של ההורים עולה עוד כמה אלפי שקלים.

(כל מה שכתבתי זה מתוך הסבר ארוך שקיבלתי מגיסתי שהיא יועצת גנטית בבי"ח, בעקבות התלבטויות שהיו לנו במהלך ההריון).

באופן אישי, למרות שאני בגדול כן בעד בדיקות בהריון וחושבת שהן כן חשובות, אני מרגישה שיש גבול מבחינתי כמה נכון להשקיע ב'לדעת שהעובר בסדר'. כי באמת אין לנו שליטה על הכל. אוטיזם למשל לא יראו באף בדיקה כזו, ויכולים לקרות גם דברים במהלך הלידה שיגרמו לנכויות או פיגור ל"ע, גם אם מלכתחילה העובר היה בריא.

אז כמובן שכולנו רוצים תינוק בריא. אבל בעיני עודף השקעה בבדיקות ש'מוודאות' שהוא באמת בסדר מכל הבחינות, זה כבר ניסיון להיות יותר מידי בשליטה, כשגם ככה אין לנו באמת אפשרות שליטה על הכל.

כמובן לא כותבת כביקורת למי שבוחרת כן לבדוק יותר. ומבינה גם את המקום הזה והרצון לבדוק מה שאפשר. אבל כן מציגה גם את ההסתכלות שלי.

מדצמבר לדעתי יש בדיקות גנטיות ממש מורחבות בחינם בקופה.. ככה הבנתי מהרופא.. מקווה שהבנתי נכון

מה שבודקים עכשיו יותר מורחב זה סקר גנטי שעושים לקראת הריון (אפשר גם במהלך ההריון, אבל זה לא משהו שבודקים ספציפית ביחס לעובר הנוכחי).

זה לא בדיקת אקסום מלאה, אלא בדיקה של רשימה הרבה יותר מורחבת של מחלות ממה שבדקו עד עכשיו (רובן המוחלט מחלות רצסיביות, שבודקים אם ההורים נשאים של המחלה. ויש כמה מחלות שרק האם עשויה להעביר לעובר, שגם אותן בודקים).

לפי איך שאני רואה את זה, כל מה שנכנס לסל זה אחרי השיקולים איפה יש סיכון גבוה יותר. לא היו ממליצים אם הסיכון של הבדיקה עולה על הסיכונים שבממצאים. כנראה הסיכון הוא מאוד נמוך אבל יחסי הציבור של הבדיקה הזו משום מה מאוד שליליים באופן יחסי. 

לא מנסה לשכנע אף אחת, מביאה את דעתי. 

בעניין הכאב, זה כמובן משתנה בין אנשים מה כואב להם ובאיזו עוצמה, אבל אם אני זוכרת מספיק טוב, זו דקירה כמו כל דקירה אחרת (חיסון/ בדיקות דם), נראה לי שמי שלא פוחדת ממחטים תעבור את זה ממש בסבבה.

בהצלחה

עשיתי בגיל 36 בלי שום סיבה אחרת חוץ מגיל  (יש לי רווחים גדולים ובהריון לפני כן לא הייתי בגיל שמומלץ לעשות). ביררתי והסיכון מאד נמוך- קבעתי בהדסה בזמן שידעתי שד"ר נילי ינאי עושה והיא ממש מומחית ונשמעתי לכל ההוראות אח"כ.

אני לא בטוחה שהייתי ממשיכה את ההריון אם הייתה בעיה עם העובר. ובכל מקרה הייתי מאד רוצה לדעת מראש.

אני עושה את כל הבדיקות שמשרד הבריאות ממליץ ומממן.

לפני שנים נולדה לנו ילדה עם iugr משמעותי מאד שהתגלה בהערכת משקל בשבוע 34 (ב"ה הכל בסדר איתה היום והיא נערה מהממת) ובין הגילוי ללידה בימים שניסו להבין מה קורה- היה לי ולרופאים מאד משמעותי לדעת שכל הבדיקות לפני כן היו תקינות. זה שלל הרבה חששות. בפגייה איתה היו תינוקות שבהריונות שלהם לא עשו בדיקות או כמעט ולא עשו ולהתחיל לבדוק תינוקות פיצים במיליון בדיקות שהיו יכולות להחיסך או ללדת ילד פגוע- יש לזה מחיר.

אחרי שכתבתי את כל זה

בניגוד לכל הבדיקות האחרות (שקיפות, סקירות וכו') אני דווקא כן מבינה את החשש ממי שפיר ואת באמת ממש צעירה (ולפני מעט בכלל לא היית בקבוצה שממליצים לה לעשות).

כתבתי רק לאזן פה את הטיית הפורום.

לי בכל מקרה היה משמעותי והריון הרבה יותר רגוע אחרי שעשיתי מי שפיר שיצא תקין (ברוך ה!!)

לא כאב לי בכלל. פחות מבדיקת דם או חיסון

בטח אצל רופא מומחה

יש הרבה יותר מה להרוויח מבדיקה כזו מאשר להפסיד

היום הסיבה שלא ממליצים לפני גיל 32 היא כלכלית

כשהגעתי לרופאה שלי, כשאני בת 34 והיא אמרה שההמלצה השתנתה.. אבל לא עשיתי.. 

נתתן כיוונים למחשבה, עוד לא החלטתי אבל נתתן כיוונים טובים לחשוב עליהם.

העניין של ממצאים לא וודאיים שלא יודעים מה הם אומרים, באמת מטריד אותי שנילחץ ואפילו לא נדע ממה.

באופן אישי אני כן מעדיפה וודאות ולדעת מראש, דברים שנצטרך להתמודד איתם, גם אם בוחרים לא להפסיק הריון, טוב לדעת עם מה אנחנו עומדים להתמודד.

אבל נראה לי מוזר שעושים בדיקת מי שפיר לכולן גם בלי ממצא מדאיג מהסקירות או מהשקיפות.

עוד צריכה לחשוב על זה. 

אנחנו בחרנו שלא לדעת על מוטציות שלא יודעים אם ואיך הן באות לידי ביטוי

גם על מוטציות שיודעים שיש סיכוי שהן יכולות לגרום למשהו יחסית קל (שאנחנו לא נפיל עליו) ושאין לרפואה היום טיפול עבורה (כמו לדוג- מה יעזור לי לדעת על ספק בעיית שמיעה שאין לה טיפול..  

זה לא שאני יעשה עם זה משו חוץ מלדאוג כל ההריון ואז בכלל גם יכול להיות תינוק בריא)

ביקשנו רק דברים ודאיים

חשוב לקחת גם את זה בשיקול גם אם זה נחשב לנדיר

היום זה מאד נדיר, במיוחד עם הרופא מיומן, ומקפידים על ההנחיות

תלוי במה חושדים, אבל יש דברים שאפשר לגלות בבדיקה הזאת והיא בלי סיכון (בדיקת דם)

אלא רק בגלל הגיל.

היא שככל שהגיל עולה, עולה הסיכון למומחים כרומוזומאליים (המוכר והשכיח שבהם הוא תסמונת דאון, אבל יש עוד).

בדיקת ניפט נותנת לזה מענה כי היא בעצם בודקת את כמות הכרומוזומים השונים של העובר (לפי מה שמוצאים בדם של האם. לכן הבדיקה בלי סיכון, אבל גם לא נחשבת כ'אבחנתית' כי זה לא באמת ישירות מהדנ"א של העובר).

האמינות שלה היא כן גבוהה הרבה יותר מאשר הבדיקות סקר (מעל 99% נראה לי), אבל בגלל שזה לא אבחנתי, זה יכול להיות פחות מדויק.

וזה גם לא ממומן בסל. יש אפשרות לקבל החזר חלקי למי שיש סל הריון דרך הקופה, אבל זה עדיין עולה כסף.

אבל באמת היתרון העיקרי שלה זה העובדה שאין שום סיכון לעובר, והתוצאות יחסית באמינות גבוהה.

מחר יש לי תור לרופאת נשים, אתייעץ איתה מה דעתה. למרות שנראה לי שתגיד שממליצה, אבל אבקש שתגיד עד כמה זה משמעותי בגילי כשהבדיקות תקינות.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..