שאלה על בדיקת מי שפירהריון ולידה

אני בת 33 ומסתבר שההמלצה היא לעשות בדיקת מי שפיר מגיל 32. בעבר המליצו מגיל 35, והופתעתי לגלות שאני בקטגוריה שממליצים לעשות.

אשמח לשמוע דעות לכאן ולכאן האם כדאי לעשות את הבדיקה.

תודה רבה 

אני לא עשיתי, גם מעל גיל 35מתואמת

לא רואה סיבה לעשות אם ההיריון תקין. זו בדיקה שסכנה בצדה (שלא לדבר על כאב), בסופו של דבר...

עשית פעם? כי זה לא כואב בכללמקרמה
כמו שכתבתי - לא עשיתי אף פעםמתואמתאחרונה

אבל כך שמעתי. 

ומכיוון שאני רגישה (ובטח בסיטואציה של חשיפה) הנחתי שאהיה מאלה שזה כואב להן או לפחות מציק...

(רק עכשיו ראיתי מה שכתבת🙈)

לא עשיתיצוףלבוב

שקיפות וסקר היו בטווח סביר

לא עשיתיאמ פי 5

ולא עושה

 

אם ההריון תקין והכל בסדר

 

 

השאלה שלדעתי אמורה להנחות אותךשושנושי

זה אם חלילה יגלו משהו - האם תשקלי הפסקת הריון?

 

לנו בהריון היה סיכון למשהו

הרופא הריון בסיכון אמר לי שוב ושוב, אם תשקלי הפסקת הריון - תלכי על הבדיקה עם הסיכון שלו

אבל אם גם ככה הפסקה לא עומדת על הפרק - אין סיבה לעשות את זה 

 

לכן בחרנו לא לעשות. 

 

זה מה שנאמר לנו וכמובן שלא לוקחת אחריות 

אותי הנחה משהו אחר-אם אני רוצה לדעת מראשאולי בקרוב

מה שאני כל הזמן חשבתי-אם יש ח"ו משהו, האם אני רוצה לדעת מראש, או שבסדר לגלות בלידה/אחרי.. גם חשבתי שאם יש משהו אולי צריך להיערך לזה מראש אז שכדאי לדעת. אני הופנתי בעקבות ממצא בכליות והחלטתי לעשות-שוב, בגלל מה שרשמתי בהתחלה, שאם יש משהו אני מעדיפה לדעת כבר בהריון גם אם אני לא מפילה בשביל ההכנה הנפשית שלי ואם צריך יותר מזה לדעת להיערך..

לפותחת-אם כן הבדיקות השיגרתיות תקינות אני חושבת שלא הייתי עושה

אני חושבת שזה גם תלוי במה חושדים שישיעל מהדרום
צודקתשושנושי
סליחה שאני אומרת ככה אבל מה שאת כותבת ממשמקרמה

דיכוטומי

לא הכל מסתכם בהפלה- כן או לא

 

א. גם מבחינה הלכתית- יש מקרים שההמלצה הגורפת היא להפיל,

 

וגם אם זה משו שהפלה לא על הפרק - לידיעה יש הרבה יתרונות הן רפואים והן פסיכולוגים

 

רק לדוג

מכירה 2 אמהות שבלידה גילו על ילד ת.ד.

אחת היתה בת 40, אחת בת 25

שתיהן אומרות במםורש שההתמודגות עם בשורה כזו אחרי לידה, כשהגוף שבור וההורמונים משתוללים היתה ממש טראומטית.

ידיעה מוקדמת של הבשורה בזמן הריון והבשלה ועיכול עד הלידה יכלו ממש לשנות את החוויה ולהשפיע על הקשר עם התינו בשלבי הראשוני 

 

רפואית- יש היום עולם רפואה מפותח מאוד. יש טיפולי מצילי חיים עוד ברחם

אבל מה שהכי הרשים אותי כשעשיתי מי שפיר זה שאמרו לי שיש אפשרות לגלות מחלות שמתפרצות לעת זקנה שעם טיפול מוקדם אפשר לחיות חיים ארוכים וטובים ולהעניק את הטיפול להורה- ממנו ירש התינוק את הגן

 

לדוג סוגים של ניוון שרירים/אלצהיימר/פרקינסון

 

ובעזרת ה עד שהתינוק יגיע לבגרות כבר יהיה טיפולים מרפאים

  

לגבי הפלה - אין צורך בבדיקת מי שפירבארץ אהבתי

בשביל לדעת על דברים חמורים שבהם ההמלצה הגורפת היא להפיל.

וגם דברים שצריכים טיפול לפני הלידה - מגלים את זה בסקירות, לא בבדיקת מי שפיר.

(לפעמים כשיודעים שיש מחלה שיש בה סיכון גדול יותר לפגיעה בלב של העובר, אז יפנו בגלל זה לאקו לב עובר, ואז אולי יגלו דברים שהיו עלולים להתפספס בסקירה רגילה. אבל לרוב ברגע שיש איזשהו חשד - מפנים לאקו לב עובר, גם בלי מי שפיר).

 

שוב - לא אומרת מה נכון לעשות.

אבל כן חושבת שצריך להיות מדויקים.

 

ולגבי מה שכתבת על בדיקות של מחלות ספציפיות - זה בתוספת תשלום משמעותית (כמה אלפים), ולא כלול בבדיקה שממומנת בסל מגיל 32.

זה לא נכוןמקרמה

קודם כל פסיקה לגבי הפלה היא לא רק על סמך המצב של העובר אלא היא גם על סמך המצב המשפחתי, הזוגיות ולאיזה כוחות ויכולות הוא הולך להיוולד

 

בסקירות מגלים ממצאים פיזים שרואים בעיניים ולא כרומוזנלים או מוטציות גנטיות שאין להם ביטוי חיצוני

(לפעמים יש גם ביטוי חיצוני שמקורו במשהו כרומוזומי)

 

את צודקת לגבי טיפולים לפני הלידה אבל זה כן מזכיר לי שלא מזמן שמעתי על מישהי שכבר במי שפיר גילו על מחלת דם גנטית שהטיפול מיד אחרי הלידה (ולפני הברית) הציל חיים

 

פסיקה על סמך המצב המשפחתי היא לא פסיקה גורפתבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ט"ז בשבט תשפ"ה 12:25

אני התייחסתי למשפט שכתבת, שגם מבחינה הלכתית - יש מקרים שבהם ההמלצה הגורפת היא להפיל.

עד כמה שאני יודעת ומכירה - המלצה כמעט גורפת להפיל, זה במצב של עובר שאינו בר חיות. וזה תמיד יתבטא במומים משמעותיים שיראו גם בסקירות.

 

את צודקת שיש מחלות שלא ניתן לראות בסקירות, ושכן אפשר לגלות בבדיקת מי שפיר, שיש מצבים שבכל זאת יתירו להפיל, בהתאם למצב המשפחתי והנפשי, והיכולת של המשפחה להתמודד עם ילד חולה/פגוע.

ועל זה @שושנושי כתבה קודם - שהשאלה שצריכה להנחות היא האם במצב שיגלו משהו - אם נשקול הפסקת הריון.

ולמי שיש מחשבה שכן, אז בהחלט יש מקום לשקול לעשות בדיקת מי שפיר, ואם רוצים להקיף כמה שיותר אפשרויות, אז כולל גם בדיקת אקסום.

 

הסיפור שאת משתפת על מחלת הדם שהגילוי עזר להציל את התינוק - זה באמת מעניין, אבל כנראה שזה די נדיר. לא נראה לי שבשביל הסיכוי המאוד קטן הזה, כל זוג צריך להוציא אלפי שקלים על בדיקה... (ולכן גם משרד הבריאות לא מממן את הבדיקה הזו).

אני לא הייתי עושההשם שלי

אם אין חדש למשהו ממשי, וזה סתם בגלל הגיל.

 

עונה כדי לאזןYaelL

חשוב להבין מה נותנת בדיקת מי שפיר. האמירה הזו שאם הכל תקין למה לעשות, מובנת מצד אחד, כי בהחלט יש סיכון בבדיקה אף שנמוך, אבל מצד שני אי אפשר באמת לדעת שתקין אם לא עושים מי שפיר כי הבדיקה  מזהה דברים שבדיקות הסקר לאו דוקא יזהו. הבדיקה מזהה פגמים כרומוזומלים שונים שיכולים להווצר בלי לבוא לידי ביטוי בשקיפות או בסקירות. כיום חוץ מהצ'יפ הגנטי (הבדיקה הסטנדרטית)  יש גם בדיקה נוספת שנקראת אקסום שבודקת עוד המון פגמים גנטים שיכולים להצביע על כל מיני בעיות אצל העובר כמו פיגור שכלי וכד'. 

אני מאוד מבינה את מי שבוחרת לא לעשות, אבל חשוב להבין שזה שהבדיקות תקינות לא מבטיח שאין בעיות שפשוט לא נעשתה הבדיקה הנכונה כדי לגלות אותן.

בנימה אישית, מאז שהגעתי לגיל שבו ממליצים לעשות היו לי שני הריונות, הראשון הגיע אחרי שנים של קשיי פוריות ואובדני הריון ולא הייתי מסוגלת לעשות משהו שעלול לסכן את ההריון הכל כך יקר. למזלי ה' ריחם עלי והסיכון השתלם וזכיתי בילד בריא ומושלם. אחרי זה היה לי עוד הריון שהגיע דוקא די בקלות רק שיצאה תוצאה גבולית בשקיפות עורפית. רצתי לעשות סיסי שלייה וב"ה יצא תקין, אבל אחרי זה החשש שלי מהבדיקות האלה ירד וגם היה משהו מאוד מרגיע לדעת שיש לי תוצאה תקינה של בדיקה שהיא ודאית ולא בדיקת סקר. כיום ברור לי שאם יהיה הריון בוודאות אעשה וגם עם אקסום. 

רוצה רק לחדד משהובארץ אהבתי

מגיל 32 יש מימון לדיקור מי שפיר, אבל זה לא מממן את כל מה שהזכרת.

המימון הוא רק לבדיקה כרומוזומאלית (שבודקת טריזומיות, וגם מומים כרומוזומאליים אחרים. ואגב, גם בבדיקב הזו לפעמים רואים כל מיני שינויים שלא ידוע מה באמת תהיה ההשלכה שלהם, כך שזה גם עשוי להביא ללחץ והתלבטויות, ולא רק להרגיע. אפשר גם לבחור לבקש שלא יגידו דברים שלא ברור מה המשמעות שלהם, ולקבל תשובות רק על מה שיודעים מה זה באמת אומר).

אם רוצים לעשות מעבר לזה גם בדיקת אקסום, זה כבר מצריך תשלום של כמה אלפי שקלים.

וכדי שזה יהיה עם יותר הבנה של התוצאות, כי גם שם לא תמיד יודעים את המשמעות של כל שינוי גנטי, אז ההמלצה היותר מקצועית היא לעשות בדיקה גנטית גם לשני ההורים, ואז מתוך ההשוואה בין הגנטיקה של ההורים לשל העובר, התוצאות יהיו כנראה עם פחות סימני שאלה (גם אז לא בטוח שיבינו הכל...). אבל כמובן גם כל בדיקה גנטית של ההורים עולה עוד כמה אלפי שקלים.

 

(כל מה שכתבתי זה מתוך הסבר ארוך שקיבלתי מגיסתי שהיא יועצת גנטית בבי"ח, בעקבות התלבטויות שהיו לנו במהלך ההריון).

 

באופן אישי, למרות שאני בגדול כן בעד בדיקות בהריון וחושבת שהן כן חשובות, אני מרגישה שיש גבול מבחינתי כמה נכון להשקיע ב'לדעת שהעובר בסדר'. כי באמת אין לנו שליטה על הכל. אוטיזם למשל לא יראו באף בדיקה כזו, ויכולים לקרות גם דברים במהלך הלידה שיגרמו לנכויות או פיגור ל"ע, גם אם מלכתחילה העובר היה בריא.

אז כמובן שכולנו רוצים תינוק בריא. אבל בעיני עודף השקעה בבדיקות ש'מוודאות' שהוא באמת בסדר מכל הבחינות, זה כבר ניסיון להיות יותר מידי בשליטה, כשגם ככה אין לנו באמת אפשרות שליטה על הכל.

כמובן לא כותבת כביקורת למי שבוחרת כן לבדוק יותר. ומבינה גם את המקום הזה והרצון לבדוק מה שאפשר. אבל כן מציגה גם את ההסתכלות שלי.

רק לגבי הבדיקות הגנטיותהשקט הזה

מדצמבר לדעתי יש בדיקות גנטיות ממש מורחבות בחינם בקופה.. ככה הבנתי מהרופא.. מקווה שהבנתי נכון

מדובר פה על משהו אחר, למיטב הבנתיבארץ אהבתי

מה שבודקים עכשיו יותר מורחב זה סקר גנטי שעושים לקראת הריון (אפשר גם במהלך ההריון, אבל זה לא משהו שבודקים ספציפית ביחס לעובר הנוכחי).

זה לא בדיקת אקסום מלאה, אלא בדיקה של רשימה הרבה יותר מורחבת של מחלות ממה שבדקו עד עכשיו (רובן המוחלט מחלות רצסיביות, שבודקים אם ההורים נשאים של המחלה. ויש כמה מחלות שרק האם עשויה להעביר לעובר, שגם אותן בודקים).

לא רואה סיבה לא לעשות אם זו ההמלצהכתבתנו

לפי איך שאני רואה את זה, כל מה שנכנס לסל זה אחרי השיקולים איפה יש סיכון גבוה יותר. לא היו ממליצים אם הסיכון של הבדיקה עולה על הסיכונים שבממצאים. כנראה הסיכון הוא מאוד נמוך אבל יחסי הציבור של הבדיקה הזו משום מה מאוד שליליים באופן יחסי. 

לא מנסה לשכנע אף אחת, מביאה את דעתי. 

בעניין הכאב, זה כמובן משתנה בין אנשים מה כואב להם ובאיזו עוצמה, אבל אם אני זוכרת מספיק טוב, זו דקירה כמו כל דקירה אחרת (חיסון/ בדיקות דם), נראה לי שמי שלא פוחדת ממחטים תעבור את זה ממש בסבבה.

בהצלחה

אני עשיתיהתחברתי במיוחד

עשיתי בגיל 36 בלי שום סיבה אחרת חוץ מגיל  (יש לי רווחים גדולים ובהריון לפני כן לא הייתי בגיל שמומלץ לעשות). ביררתי והסיכון מאד נמוך- קבעתי בהדסה בזמן שידעתי שד"ר נילי ינאי עושה והיא ממש מומחית ונשמעתי לכל ההוראות אח"כ.

אני לא בטוחה שהייתי ממשיכה את ההריון אם הייתה בעיה עם העובר. ובכל מקרה הייתי מאד רוצה לדעת מראש.

אני עושה את כל הבדיקות שמשרד הבריאות ממליץ ומממן.

לפני שנים נולדה לנו ילדה עם iugr משמעותי מאד שהתגלה בהערכת משקל בשבוע 34 (ב"ה הכל בסדר איתה היום והיא נערה מהממת) ובין הגילוי ללידה בימים שניסו להבין מה קורה- היה לי ולרופאים מאד משמעותי לדעת שכל הבדיקות לפני כן היו תקינות. זה שלל הרבה חששות. בפגייה איתה היו תינוקות שבהריונות שלהם לא עשו בדיקות או כמעט ולא עשו ולהתחיל לבדוק תינוקות פיצים במיליון בדיקות שהיו יכולות להחיסך או ללדת ילד פגוע- יש לזה מחיר.

 

אחרי שכתבתי את כל זה

בניגוד לכל הבדיקות האחרות (שקיפות, סקירות וכו') אני דווקא כן מבינה את החשש ממי שפיר ואת באמת ממש צעירה (ולפני מעט בכלל לא היית בקבוצה שממליצים לה לעשות).

כתבתי רק לאזן פה את הטיית הפורום.

לי בכל מקרה היה משמעותי והריון הרבה יותר רגוע אחרי שעשיתי מי שפיר שיצא תקין (ברוך ה!!)

ומבחינת כאבהתחברתי במיוחד

לא כאב לי בכלל. פחות מבדיקת דם או חיסון

היום כשכבר אין כמעט סיכון-מקרמה

בטח אצל רופא מומחה

יש הרבה יותר מה להרוויח מבדיקה כזו מאשר להפסיד

 

היום הסיבה שלא ממליצים לפני גיל 32 היא כלכלית

נכון.. בדיוק כך היה לי..מותק 27

כשהגעתי לרופאה שלי, כשאני בת 34 והיא אמרה שההמלצה השתנתה.. אבל לא עשיתי.. 

תודה רבה לכל מי שהגיבההריון ולידה

נתתן כיוונים למחשבה, עוד לא החלטתי אבל נתתן כיוונים טובים לחשוב עליהם.

 

העניין של ממצאים לא וודאיים שלא יודעים מה הם אומרים, באמת מטריד אותי שנילחץ ואפילו לא נדע ממה.

 

באופן אישי אני כן מעדיפה וודאות ולדעת מראש, דברים שנצטרך להתמודד איתם, גם אם בוחרים לא להפסיק הריון, טוב לדעת עם מה אנחנו עומדים להתמודד.

 

אבל נראה לי מוזר שעושים בדיקת מי שפיר לכולן גם בלי ממצא מדאיג מהסקירות או מהשקיפות.

 

עוד צריכה לחשוב על זה. 

את יכולה לבחור מה לדעתמקרמה

אנחנו בחרנו שלא לדעת על מוטציות שלא יודעים אם ואיך הן באות לידי ביטוי

 

גם על מוטציות שיודעים שיש סיכוי שהן יכולות לגרום למשהו יחסית קל (שאנחנו לא נפיל עליו) ושאין לרפואה היום טיפול עבורה (כמו לדוג- מה יעזור לי לדעת על ספק בעיית שמיעה שאין לה טיפול..  

זה לא שאני יעשה עם זה משו חוץ מלדאוג כל ההריון ואז בכלל גם יכול להיות תינוק בריא)

 

ביקשנו רק דברים ודאיים

 

אני מכירה מישהי שהבדיקה גרמה לה להפלה.חצי שני

חשוב לקחת גם את זה בשיקול גם אם זה נחשב לנדיר

אבל בגלל זה בכלל ההתלבטות של הפותחת..אולי בקרוב

היום זה מאד נדיר, במיוחד עם הרופא מיומן, ומקפידים על ההנחיות

מה עם NIPT? לא הציעו את הבדיקה כאופציה?כובע שמש

תלוי במה חושדים, אבל יש דברים שאפשר לגלות בבדיקה הזאת והיא בלי סיכון (בדיקת דם)

מדברים פה על בדיקה בלי חשד למשהו ספציפיהשם שלי

אלא רק בגלל הגיל.

בגדול הסיבה של הבדיקה בגלל הגילבארץ אהבתי

היא שככל שהגיל עולה, עולה הסיכון למומחים כרומוזומאליים (המוכר והשכיח שבהם הוא תסמונת דאון, אבל יש עוד).

בדיקת ניפט נותנת לזה מענה כי היא בעצם בודקת את כמות הכרומוזומים השונים של העובר (לפי מה שמוצאים בדם של האם. לכן הבדיקה בלי סיכון, אבל גם לא נחשבת כ'אבחנתית' כי זה לא באמת ישירות מהדנ"א של העובר).

האמינות שלה היא כן גבוהה הרבה יותר מאשר הבדיקות סקר (מעל 99% נראה לי), אבל בגלל שזה לא אבחנתי, זה יכול להיות פחות מדויק.

וזה גם לא ממומן בסל. יש אפשרות לקבל החזר חלקי למי שיש סל הריון דרך הקופה, אבל זה עדיין עולה כסף.

אבל באמת היתרון העיקרי שלה זה העובדה שאין שום סיכון לעובר, והתוצאות יחסית באמינות גבוהה.

עשיתי ניפטדובדובה
שוב תודה לכולןהריון ולידה

מחר יש לי תור לרופאת נשים, אתייעץ איתה מה דעתה. למרות שנראה לי שתגיד שממליצה, אבל אבקש שתגיד עד כמה זה משמעותי בגילי כשהבדיקות תקינות.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !