בת 1.8 והבכי שלה פשוט מכניס אותי לסטרס!
אף פעם לא הייתי טובה בלהתמודד עם בכי של תינוקות, אבל אחרי שהם גדלים קצת קל להבחין בין בכי של דחיפות לבכי אחר. ורק הבכי ה"דחוף" של מצוקה מכניס אותי ללחץ, אבל זה לא קורה הרבה.
איתה - זה כל הזמן. היא בוכה בהיסטריה בכי מלחיץ אם לא מרימים אותה על הידיים או אם היא רוצה עוד אוכל בצלחת. זה בכי ארוך ומלחיץ ואני פשוט לא נרגעת.
כבר אין לי כוחות אליה, אני כל הזמן מפחדת שהיא תבכה (והיא באמת כל הזמן בוכה כי היא רוצה דברים). ולא, לא תמיד היא מקבלת. זה לא ש"היא בוכה כי זה עובד".
חוץ מזה בכנות אין לי בעיה עם בכי שנועד לנדנד עד שאביא משהו, אבל שהבכי יהיה פשוט בכי ולא פקעת לחץ כמו אצלה
)