שאלה שמעסיקה אותי- ''פרפקציונזם'' ועוד ילדמחכה לשפע

סתם זו לא באמת הכותרת

לא מצאתי ניסוח טוב .

 

מה דעתכן? סתם ניסיתי ללבן את זה עם חברה ומאז חושבת על זה

נגיד זוג רנדומלי 

שרוצים משפחה ברוכה . כבר ב'ה יש להם שלושה ילדים ובעז'ה רוצים עוד....!

אלא שלאישה השלב הראשוני של גיל לידה עד חצי שנה - מאתגר לה.

חלק מהאתגר זה שהיא מאמינה בלהניק הנקה מלאה. ולא לשלוח את הילד למטפלת עד גיל חצי שנה. ומצד שני ההתפתחות שלה בעבודה חשובה לה.. ובכלל העצירה הזו של החיים (כי הנקה וכי התינוק איתה) מקשים עליה.

ואז הם מגיעים לדיון של - יאללה עוד ילד בע'ה? או לא?

אומרת האישה אין מצבבבבב!!

סבבה לי ההריון סבבה לי הלידה אבל אין מצב הנקה וחצי שנה בבית. פשוט לא.

אומר האיש- חיים שלי מה הבעיה. תצאי לחופשת לידה רק חודש וחצי ותחזרי לעבודה. (זה המינימום בחוק). אל תניקי ניתן מטרנה. נשלח למטפלת. יהיה בסדר.

אל תתני ל ''פרפקציונזם האידיאליסטי'' לנהל אותך.

היא אומרת - אבל אם ללדת ילד זה לגדל אותו ''כמו שצריך'' (בעיניה כמובן.. ברור שכל בחירה אחרת לגיטימית. לא באה פה בשיפוטיות לאף אחת)

הוא אומר- אפשר לגדול מהמם עם מטרנה ומטפלת ועדיף להביא עוד נשמה לעולם!!

סכמנו את הדיון ב: יאללה נשאל בפורום.. 😅

אז מה אומרות?

🤩

כל משפחה ומה שטוב להצוףלבוב

לא סתם ילד מסוים בא לאמא מסויימת. אם הוא בא לאמא פרפקציוניסטית כנראה הוא צריך את זה. אם הוא בא לאמא זורמת כנראה זה מה שמתאים לו

זה תמיד נכון (:מחכה לשפע
אני חושבתהמקורית

שבאמת יש פרקפציוניזם עם העניין הזה של מטפלת/ הנקה וכו

לא יודעת אם לקרוא לזה פרפרקציוניזם כמו - מה ה מעיד עליי אם אשחרר את האמונות המגבילות שלי ואחזור לעבודה אחרי שלושה וחצי חודשים/ לא אניק..? (לא חייב חודש וחצי. משלמים 3 חודשים וחצי, למה לא לקחת אותם??)

האם זה הדבר היחיד שמגדיר את האמהות שלי? או הופך אותה לטובה יותר/ פחות?

 

אני יחסית פתוחה בדעות שלי על העניין הזה, ואכן חזרתי מיד בתום חופשת הלידה בתשלום כי רציתי, ילד אחד הנקתי ושילבתי שאוב וילדה שנייה בכלל לא הנקתי, ואני ממש בעד להיות קשובה לצרכים הנפשיים שלנו כנשים שהם לא רק אמהות, במקביל לזה שנשים רוצות להרחיב את המשפחה

 

בקיצור, אני חושבת שלא חייב להתנות לידה של עוד ילד באם אצטרך לוותר על הקריירה, או רק בזה שאוכל להישאר חצי שנה להניק

הכל תלוי ב- מה חשוב לך

אם בנפשך הדבר, תמנעי

השאלה, מתי כן תרגישי שנכון לך לחזור רק אחרי חצי שנה? (עזבי שחצי שנה חלד זה שיא הלגיטימי ולא עוצר את החיים בכלל, עוד דבר שצריך לדון עליו - אם המחשבה שלך על חלד של חצי שנה כעצירת החיים והקריירה היא נכונה)

 

החלטות טובות! 

זו שאלה רעיונית לא מעשית...מחכה לשפע

תודה על התגובה 

מסבירה לשאלתך-

לא לקחת את כל החלד- כי היא אומרת - לא טוב לי בבית. זה עושה לי דיכאון. רוצה לחזור מהר לעבודה גם במחיר כלכלי.

אחלה, מעולה. אני בעד. לא חייבהמקורית

אק בשביל הקטע הכלכלי - הבעל והאישה יכולים להתחלף אחרי 6 שבועות. בדרכ אצל גברים עובדים זה גם יותר רווחי

הרבה עושים את זה אצלנו בעבודה

בעיני זה לא פרפקציוניזם. זה צורך בסיסי לתינוקבאתי מפעם

זה שיש תחליפים זה נהדר תודה לה' שיש תחליפים (שגם אני נהנת מהם), אבל זה לא מלכתחילה. 

הקב''ה ברא את התינוק זקוק להנקה, לקחת לו את זה מלכתחילה בעיני זה קצת עוול... 

גם אותו דבר, תינוק זקוק לאמא בגיל חודש וחצי, לפעמים אין ברירה כי את בדיוק סטודנטית ומה לעשות שחייבת לצאת... אבל מלכתחילה להכנס להריון כדי לעזוב תינוק בגיל חודש וחצי זה די עוול בעיני. הוא זקוק לאמא. 

אני די מסכימה איתך ומפה השאלהמחכה לשפע

(למרות שעוול זו מילה די חריפה בעיניי, בסוגריים)

לכן

שואלת:

עדיף להגיד - הכל או כלום?

אני לא מסוגלת לתת לתינוק הנקה ו'אימא בלעדית' אז לא אביא עוד ילד?

מה את חושבת?

 

מסכימה עם הסוגריים שלךהמקורית

יש אמהות שהנקה היא עוול בשבילן. הייתי בוחרת במילים פחות נחרצות 

ילד אמור לבוא להורים שיש להםצוףלבוב

כוח לגדל אותו. שלא תביני לא נכון , אני הכי בעד ילודה , כמה שיותר. אבל אם להורים אין יכולת נפשית כרגע להכיל טיפול בתינוק כנראה עדיף להם לחכות. 

זה לא מוסכמה שאין עליה עוררין אבלהמקורית

שתינוק חייב הנקה

וחייב להישאר איתו בבית עד גיל חצי שנה

היום יש אופציות נוספות. וטוב שכך בעיניי. 

 

המון נשים מגדלות ילדים בשמחה, כשהם הולכים למטפלת ושותים מטרנה

האקסיומה הזו לא מקובלת עליי, סליחה

לפעמים עצם העובדה שלאישה יש לאן לקום להתארגן בבוקר יוצרת את הפניות לילד

אם אני מרגישה שכך נכון לי לגדל את ילדיי, מישהו יכול לבוא ולומר לי שאני טועה..? 

 

פעם היו מגדלים ילדים יחד

הבדידות של אמא בבית עם תינוק לבד, כשהיא עסוקה רק בהנקה ובטיפול בבית ובילדים, זה לא מה שהיה פעם

 

לא דיברתי על החלטה פרקטיתצוףלבוב

מותר הכל. אבל חייבים מוכנות בסיסית להכיל את התינוק והצרכים שלו. להבין שבסופו של דבר יש פה ייצור עם צרכים. ולפעמים הצרכים האלו מתנגשים עם צרכים שלנו.

 

ולא מבינה מה כיף לגדל ילדים יחד, הרי גם לנשים אחרות יש ילדים שלהן. בסופו של דבר כל ילד שייך לאמא שלו. ובעיניי עדיף מכונת כביסה ולא תלות באיזו דודה. 

חייב מוכנות, נכוןהמקורית

אבל לא חייב שהמוכנות הזו תבוא לידי ביטוי בלהיות כל היום בבית ולהניק

מבחינתי, אם זה היה התנאי, לא בטוחה שהייתי לוקחת

וזה מה שאני בעצם אומרת - לאישה אחת המוכנות היא להניק ולהיות בבית

לאישה אחרת, המוכנות היא לא להיות רק עם התינוק בבית

כל אחת ומה שיוצר את המוכנות שלה

 

 

אבל האמא בסיפור הזהעוד מעט פסח

היא אמא שבעיניה טוב יותר לתינוק להיות בבית עד גיל חצי שנה ולינוק בלעדית.

אז יופי שיש נשים שלהן זה לא חשוב (או אפילו שמאמינות שזה לא חשוב), אבל הן לא רלוונטיות.

רלוונטי מה האמא של התינוק חושבת ומרגישה. ואם לה לא טוב לגדל תינוק על תמ"ל אצל מטפלת- היא צריכה להקשיב ללב שלה.

לא תמיד מה שהאמא חושבת משרת אותההמקורית

יש אמהות שחושבות שלעשות פסח כל שבוע זה טוב. גם אז היית מסכימה? אני מניחה שלא. 

ולמה פה כן? כי אולי זה קרוב לליבך, לא יודעת באמת..

לי זה לא מאוד קרוב ללב, ואני די בטוחה שהמוני נשים פועלות מתוך אמונות מגבילות על איך החיים אמורים להיראות וסוחבות מטען של רגשות אשמה וכאב

אני אומרת - מותר לנו לנהל חשיבה ביקורתית גם על מה שאנחנו מאמינות שנכון, אם זה מתנגש בדברים אחרים שחשובים לנו. זה הכל. 

אני חושבת שאת צודקתעוד מעט פסח

כי אם אני שואלת את עצמי מה הייתי עונה לה אם היא היתה מדברת על להיות בבית עד גיל שלוש ולהניק עד גיל שנתיים- גם הייתי עונה כמוך.

מצד שני, אני חושבת על עצמי.

אחד הדברים שהכי קשים לי בגידול תינוקות הוא חוסר השינה בלילה (אהם, אהם, שימי לב שאיזו שעה כתבתי את ההודעה הזו...). אבל אם בעלי היה אומר לי שהוא רוצה עוד ילד, ושעדיף לילד להיוולד ולבכות ולצרוח כל לילה, מאשר לא להיוולד בכלל- וואלה, הייתי כועסת עליו ממש. כי אני רוצה לתת לילדים שלי את מקסימום המענה הרגשי שהם צריכים. וזה לא 'פרפקציוניזם'. זה להיות אמא קשובה לילד.

 

 

 

אני חושבת שלתת לו לצרוח זו לאהמקורית

הקבלה נכונה

תינוק ששותה מטרנה הרי לא עובר התעללות חלילה ולא מתעלמים ממנו כמו בסיפור עם השינה

אם הייתי מקבילה את סיפור הפותחת לשעות השינה, זה כמו שבעלה היה אומר לה ( בעיניי) - הקימות עליי, או שנשלם לאחות

 

יש איזה קו שעובר בין מענים שתינוק חייב לקבל כדי להיוולד לעולם ולקבל טיפול מיטבי שהם מוסכמות. מטרנה/ הנקה, או אמא שנשארת/ יוצאת לעבוד לא משתווים לתינוק שצורח בגלל הזנחה כי הוא ״חייב״ להיוולד בכל מחיר

זה בעיניי יותר סטנדרט שהוא אישי ויכול להשתנות בין אישה לאישה ואפילו באותו בית, בהתאם להחלטת האישה ולא דברים מוכרחים

אני מכירה אמהותעוד מעט פסח

שככה הן מגדלות את הילדים שלהם.

ובעיניהם זה לא הזנחה. לדעתן זה 'ללמד את הילד לישון' מגיל אפס. (אני זוכרת עצה שקיבלתי משכנה בהריון של הבכור- לסדר לו את החדר של הממ"ד. כי ככה לא שומעים את הבכי).

אז אין כאן מוסכמה. יש כאן משהו ששתינו מסכימות עליו, אבל לכי לעולם הגדול ותגלי שזה ממש לא ברור בעיני כולם.

 

לעומת זאת, בהחלט יש מחקרים ברורים וחד משמעיים שהנקה עדיפה על מטרנה. 

האם זה אומר שמי שמביאה מטרנה היא מזניחה? ממש לא. 

אבל אם יש כאן אמא, שעקרונית רוצה להניק, אבל ללדת עכשיו אומר לוותר על הנקה, ולרווח אומר כן להניק- נראה לי מובהק שטובת הילד והאמא זה להמתין ולחכות. ואזכיר גם כאן את ההלכה, שאומרת שלא גומלים מהנקה בשביל להיכנס להריון. לכתחילה- להנקה יש ערך גדול מאוד, גם אם יש המון המון מצבי בדיעבד שבהם כן נכון יותר לתת תמ"ל. 

ואם האמא היתה אומרת לי- וואלה, אני רוצה עוד ילד אבל לא רוצה להישאר בבית- הייתי מדברת אחרת. אבל שהגבר יחליט בשביל אשתו אם להניק או לא- בעיני זה לא מתאים, חודרני, ובסוף יפגע באם ובילד מאוד.

להשאיר את הילד לבכותמנגואית

זה ממש לא מקובל היום

 

 

ברור לי שעדיף לילד לקבל מטרנה  מגיל 0 ושיהיה בסביבה שלו הורים עם יותר סבלנות וניסיון לתת מענה לבכי שלו

ההלכה הזו היא דעה אחתהמקורית

יש הרבה דעות אחרות 

ולא מדובר פה על מצב שגבר החליט בשביל אשתו. יש פה דיון תאירוטי בין בני זוג 

גם לגבי הבכי של התינוק. את מערבבת דברים לדעתי כדי להעביר את הנקודה שהנקה היא כזו הכרחית. 

בהודעה הקודמת דיברת על זה שלאישה קשה לקום בלילה ולכן היא תשאיר את התינוק בוכה פשוט. זה הבדל שמיים וארץ בין - תינוק בוכה כי אמא לא מוכנה להרים אותו על הידיים כל הלילה כדי להרגיל אותו לישון במיטה, אבל נמצאת ליד ומרעיפה אהבה ומרגיעה ועושה את זה בהדרגה. 

את פשוט מציירת את זה כשחור ולבן, וזה ממש ממש לא ככה בעיניי

 

אני חושבת ששוב, אף אחד לא יגיד לך שמטרנה עדיפה על תמל מבחינת יתרונות בריאותיים

האם זה אומר שאמא שלא רוצה להניק, עדיף לה שלא תכנס להריון ותלד?

או שאמא ששוקלת לא להניק בגלל קושי, כדי לא לרווח - כדאי לה לעשות כן? אני חושבת שזה ממש מרחיק לכת להגיד את זה 

אוי היא באמת אמרה לךשוקולד פרה.

את זה?

מעלה בי תחושה נוראה של ניכור.

מזעזע אותי ברמות.

הילד עדיין ישן אתנו בחדר והוא בן שנה. בגיל קטנצ'יק זה יכול להיות ממש מסוכן לישון בלי השגחה.

בעיני התינוק שלה מסכן

אם בעלך היה אומר משהו אחרמנגואית

כמו שהוא יהיה אחראי על הלילות + מטרנה ואת תשני כמו מלכה

מה היית אומרת?

 

@המקורית אני רואה שכתבתי דומה לך

 

 

יש הבדל ביןעוד מעט פסח

אם הבעל אומר- הלילות עלי, ויושב ליד הילד, לבין אם הוא אומר- הלילות עלי, אבל מה הקטע שלך בלשבת לידו, לא יקרה לא כלום אם הוא יבכה קצת.

במקרה התיאורטי שהיא הביאה, הבעל לא רואה מה העניין בהנקה או בגידול הילד עם אמא שלו. מבחינתו- זה לא באמת חשוב, זו שריטה של אשתו (פרפקציוניזם זו מילת גנאי)- ולכן עצם הגישה בעייתית מאוד.

ואם האישה 'תכנע', סביר להניח שיהיו פה הרבה ייסורי מצפון בהמשך (גם אם בעיני הרבה בנות בפורום אין בעיה בלתת תמ"ל).

 

אם קראת את ההודעה שלי בהמשך השרשור- אחת הנקודות המרכזיות בעיני היא שאין פה שיח. אין בירור אמיתי של הקושי של האישה מול הרצון של הגבר. ובעיניי זה בירור שחשוב מאוד לעשות לפני קבלת החלטה גורלית כל כך.

 

 

לא לאאאאמחכה לשפע

אחותי זה לא העניין

הדיון הוא לאו דווקא בין האיש לאשתו אלא שני קולות שאני מנסה ליישב בינהם.. ובאמת הרבה התייחסו לזה ככה בשרשור.

עזבי מה האיש מה האישה.. זה לא הנושא בכלל. ברור שבלי כפייה ועם דיבור וכו וכו'.

מה את חושבת לגופו של הדיון?

(יש מצב שכבר ענית.. תכף אקרא שוב) פשוט לא זוכרת מי כתבה מה)

וואועוד מעט פסח

שינית לי את כל ההסתכלות על השרשור...

זה עולם אחר לגמרי בעיני אם את נמצאת בתוך דילמה אישית, או שלך ברור מה דעתך ואת צריכה רק להבין האם להקשיב לעצמך או לבעלך.

אני חושבת שאם אלה בעצם שני קולות שלך בתוך עצמך- הכי כדאי לנסות לנהל את השיח הכנה והפורה בינך לבין עצמך.

אני לפעמים עושה ממש משחק תפקידים, בכתב- מה רוצה להגיד לי הקול שרוצה ילדים? ולתת לו לספר ולהסביר ולכתוב הכל. ואחר כך לשאול את הקול שרוצה לגדל ילד דווקא בצורה מסוימת- מה הוא רוצה להגיד לי? מאיפה הוא מגיע וממה הוא מפחד?

ולקבל ולאהוב את שני הקולות האלה שנמצאים בתוכך. כי שניהם חשובים ושניהם טובים ומבורכים. 

להביא נשמות לעולם זה פלא עצום. לדאוג לכל הצרכים הרגשיים של הילד זה קריטי וחשוב.

תאהבי את שני הקולות האלה. תחבקי אותם.

הרבה פעמים נולדת מזה הבנה חדשה ועמוקה יותר (וגם אם לא- יותר נעים לחיות ככה בעולם).

מסכימה מאודמצפה88
יש לנו ככ הרבה תחושות ורגשות שמצריכים עבודהיעל...

זה שיש לה רגש בסיסי מסוים, לא אומר שזו האמת, עבורה.

לפעמים זה תוצר של הלקאה עצמית, אמונה מגבילה, חינוך מגיל צעיר.

 

ויש בהחלט מקום לפרק את זה לחתיכות ולחשוב בשכל וברגש על הכל מחדש.

 

 

אז בעיניעוד מעט פסח

לרצות להניק ולהיות עם ילד בבית עד גיל חצי שנה זה לא תוצר של אמונה מגבילה, אלא של הקשבה לצורך של התינוק.

יכול להיות שזה קשור לחברה שבה בחרתי לחיות (בודדות כאן חוזרות לעבודה בגיל 3 וחצי חודשים. וזה גם לא נדיר כאן אמהות עם קריירה שלקחו שנה של חל"ד).

וברור שיש מצבים שבהם מה שהכי טוב ונכון לילד ולאמא זה כן שהוא יחיה על תמ"ל והיא תצא לעבוד. ובמצבים כאלה בהחלט יש מקום להוריד הלקאה עצמית.

אבל להפוך את זה למצב של לכתחילה ולתאר את ההבנה שתינוק צריך את אמא שלו כ'אמונה מגבילה' זה בעיני ממש חוטא לאמת.

 

תינוק צריך את אמא שלוהמקורית

 זה לא אמונה מגבילה

אמונה מגבילה היא - אני חייבת להישאר עם התינוק בבית מעבר לחלד הרגיל למרות שזה לא יעשה לי טוב 

אני חייבת להניק כדי להיות אמא טובה ולתת לבן שלי כל מה שהוא צריך

 

מצטערת, לא מקבלת את האמירות האלה כאקסיומות

זה לגמרי לכתחילה להיות אמא שיודעת מה טוב לה. ואם לא טוב לה להניק ולהישאר בבית מעבר למה שהכרחי - זה הלכתחילה *שלה* 

גם אם בעבר היא עשתה את זה

אני שומעת כאן משהו אחרעוד מעט פסח

לא- "אני חייבת להניק כדי להיות אמא טובה" אלא- "אני רוצה להיות אמא טובה שמניקה את הבן שלה". "אני רוצה להיות אמא שנשארת עם הילדים שלה בבית".

זו לא אמונה מגבילה. זו בחירה, ובחירה לגיטימית מאוד (גם אם את בחרת אחרת).

ומה שלא לגיטימי בעיניי, זה שהבעל יבוא ויזלזל בתפיסה הזו כי הוא רוצה עוד תינוק עכשיו.

(אני גם לא אומרת להתעלם מהצורך שלו. אני בהחלט חושבת שיש כאן מקום לשיח בנושא. אבל "חיים שלי מה הבעיה"- זה מזלזל ולא מכבד את המקום שלה בכלל).

את לוקחת את זה מדי קשה לדעתי את מציגה את זה בצורההמקורית

צרה ממש

זה שיח מאוד לגיטימי בעיניי בין בני זוג

לא כל הבעלים הם פרו הנקה וזה גם בסדר, זה לא אומר שהם מחליטים

כמו שלא כל הבעלים בעד בקבוק.

אז הוא לא חושב שזה ביג דיל.. אם זה חשוב לאישה היא תסביר לו, כמו בכל דבר אחר בחיים

וגם- הפותחת כתבה "אני רוצה להיות אמא טובה שמניקה את הבן שלה" ובאותה נשימה שהיא הייתה רוצה עוד ילד ולא מסוגלת להישאר איתו בבית כי זה מדכא אותה. רוצה להמשיך לעבוד.. תוהה אם נכון לה להניק ולהישאר בבית. ההמשך חשוב. ומדבר להרבה נשים 

אם היא הייתה אומרת שהיא מחפשת עידוד להיכנס לסיטואציה, אחלה, באמת בחירה לגיטימית בעיניי. עשיתי אותה בעצמי כנל 

אבל אם היא תוהה בינה לבין עצמה אם זה לגיטימי לעשות אחרת - אז כן, גם לגיטימי ואפשרי

 

ואני חושבת שזה מה שאת מפספסת פה ובגלל זה הדיון הפך להיות עגול ובלתי נגמר (לא שאכפת לי להמשיך לדון אבל אני מרגישה שאת לא מצליחה להבין ככ מה אני באה להגיד)

 - גם אם חשוב לי משהו, זה לא אומר שאני אלך ראש בקיר. כי לפעמים יש התנגשות בין דברים שחשובים לנו

ומותר לי להזיז דברים שחשובים לי הצידה לטובת דברים אחרים. זה שיקולים שעושים לפעמים בחיים..

כמו שכתבתי לפני, אני רואה שהנקה דבר שמאוד קרוב לליבך וזה אחלה. יתכן ובעלך מבין שאין מה לדבר איתך על לא להניק וזה מה שנכון לכם. אבל אל תשליכי שיח לגיטמי בין בני זוג להתסכלות שלך אם היא לא פתוחה למשהו אחר, כשהפותחת בעצמה רוצה לשמוע את הצד האחר, ותהפכי את הדיון התיאורטי שלהם למזלזל ולא מכבד. זה סתם להוסיף מטען שלילי ל'דיבור בעלמא' בעיניי .

יכול להיות שהפותחת בעצמה תחליט שלא מתאים לה אחרת , אבל לפתוח את זה לדיון ולמחשבה זה דבר מבורך. מהמקומות האלה מגיעה בחירה מושכלת, ואם חלילה היא תרגיש חנוקה היא תזכור שיש לה עוד אופציות והיא יכולה אחרת אבל בכל זאת בוחרת בקושי הזמני הנוכחי, לעומת מצב שבו שאני נועלת את כל האופציות ומרגישה שאני בסיטואציה שאין לי בה מוצא (מצב מאוד נפוץ לצערנו)

 

 

נראה לי שאנחנועוד מעט פסח

לא קראנו אותו דבר את הסיטואציה.

היא כתבה שעקרונית היא רוצה משפחה ברוכה (שזה לא אותו דבר בעיני כמו 'לרצות עוד ילד'). ובהמשך היא כתבה 'אבל אם ללדת ילד זה לגדל אותו ''כמו שצריך'''.

אז אני לא מבינה מפה שגם האישה רוצה עוד ילד. 

וכן, בעיניי הגישה שלו כמו שתוארה כאן היא מזלזלת ממש. כאילו הוא לא רואה את הקושי בגידול תינוק, אם אפשר לשלוח אותו למטפלת...

 

ברור שבחיים מתפשרים לפעמים על דברים מסוימים בשביל דברים חשובים יותר. אבל אני לא רואה בשום מקום שלאישה חשוב ללדת בקרוב. וכשאני קראתי, זה הרגיש שמצפים ממנה לוותר על עקרונות ודברים שמאוד חשובים לה (הרי היא דיברה גם על התפתחות בעבודה ועצירה של החיים... שעם כל המטפלות והתמ"ל שבעולם ברור שעדיין תינוק חדש מעכב ועוצר)- ובעלה בכלל לא רואה מה הוויתור פה. מבחינתו, זה- "יאללה, בואי, אם תהיי פחות פרפקציוניסטית זה יהיה שטויות.". אז כן, זה הקפיץ אותי ממש.

 

 

משפחה ברוכה מתחילה מילד ועוד ילד ועוד ילדהמקורית

כל אחד בפני עצמו, לא..?

וקשה לגדל ילדים גם אם הם הולכים למטפלת. לא רואה בכלל מה סותר פה. הרצון להקל על אשתו זה דבר שראוי לגנאי..?

ותראי שוב מה כתבה הפותחת 

"שרוצים משפחה ברוכה . כבר ב'ה יש להם שלושה ילדים ובעז'ה רוצים עוד....! "

בעיניי זה ממש מובן שהם רוצים עוד ילד. אולי לא, כך אני הבנתי

 

לגבי מה שקראת והפרשנות שלך- אז סליחה שאני אומרת, אבל זה כנראה הסתכלות פנימית שלך על הכתוב שמעוררת בך התנגדות ואז זה צובע את כל התגובה של הבעל בצורה שלילית, כי לא כולן קראו את זה ככה ויותר התייחסו לשאלה המהותית של הדיון עצמו מאשר לאיך זה נאמר, כי זה גם לא דבר שבלט בחשיבותו אצל הפותחת, הדעה של הבעל, תחושה של חוסר התחשבות מצדו, זלזול וכד. 

כך אני קוראת את זה בכל אופן 

 

 

טובעוד מעט פסח

אז אפשר מבחינתי לסכם את הדיון באיזה כיף לי שכשאני אומרת לבעלי שאין מצב שהוא יוצא לעוד סבב מילואים, הוא לא עונה לי ב"מה הבעיה, תורידי סטנדרטים, קחי עזרה בתשלום ויהיה בסדר", אלא הוא קצת יותר אמפתי מזה...

 

לקחות את זה רחוק לדעתיהמקורית

ואני לא רואה קשר בין המצולמים לכתבה

אבל אני מרגישה שזה כבר די לטחון מים האמת.. 

 

בנושא מילואים זה מורכב לא פחותאנונימית בהו"ל

ולדעתי גם רגיש מאוד בהרבה משפחות כי כן הרבה פעמים זה מה שגברים אומרים 

לא בזלזול פשוט הם שקועים במהלך שלהם ומאוד חושב ובוער להם

 

לא שזאת דעתי אבל זאת דוגמא בנושא רגיש

אוי ווייייי כפרעלייך עכשיו קוראתמחכה לשפע

@עוד מעט פסח  

א. את נשמה. תודה על ההתייחסות 

ב. לקחת את זה למקומות ממש לא איפה שזה.. שתהיי בריאה

ג. בהחלט חשוב שיח וכו וכו, מסכימה לגמרי חוץ מזה שלא קשור לעצם הדיון. אבל לגופו של עניין צודקת, ממש חשוב שתהיה רגישות בין בני זוג וכבוד לתחושות לש שניהם 

בדיוק חחחח מקורית טוב שאת פהמחכה לשפע

אני אמשיך לקרוא מהצד איך את מדייקת את הדיון 🤣🤣🤣 אלופה

חלד רגילאפונה

זה פיקציה

15 שבועות זה מספר השבועות שמקבלים תמורתם דמי לידה,

זה אולי מבלבל אבל זה לא פרק הזמן שבו תינוק זקוק לנוחות צמודה של אמא שלו (למרות שהתרגלנו כך)

מסכימה לגמריתקומה

ילד צריך לבוא להורים שיש להם כוח לגדל אותו.

אבל ה"לגדל אותו" ממש לא מחייב הנקה מלאה והישארות בבית עד גיל חצי שנה.

זה אולי חשוב, אבל לא זה מה שמגדיר הורות טובה.

 

לא דיברתי על חצי שנה, דיברתי על גיל חודש וחציבאתי מפעם
בעיניי זה לא באמת משנההמקורית

גמני לא בהייתי מקצרת חלד לחודש וחצי. ועם זאת, יש נשים שעושות את זה

אז מה?

אז בגלל זה לא ללדת עוד ילדים?

לדעתי נותנים משקל גדול מדי להנקה ולשהות בבית עם הילדים (ואומרצ ת את זה בתור אחת שישבה עם הילדיים שנתיים וחצי בבית בסוף)

אם לחזור אחרי חודש וחצי יעשה לאמא מסוימת טוב - שתחזור ותתכנן ככה גם עוד עשרה ילדים

בסוף, ילד זה לא רק החודשים הראשונים. זה כל השלבים. ואם בתוך חזרה לשגרה, אמא שלו נותנת לו אהבה וחום ויש לה כח גם לעבוד וגם לטפל בילדים האחרים וגם להיות ערה לצרכים של תינוק קטן - שתהיה בריאה, למה לא?? אחלה סופרוומן 

 

 

אבל, אם זה גורם ל׳פס ייצור׳ (סליחה על המילה המגעילה) שבו הכמות חשובה יותר מהפניות, כי אפשר לחזור לעבוד, זה לא בהכרח נכון בעיניי. כי בסוף, אמא צריכה פניות לילדים נקודה. גם אם היא לא מניקה אותם או נשארת איתם בבית, זה לא כל המהות של אמא ויש עוד עולם של דברים לעשות וככל שהם גדלים זה דורש יותר 

וואי מקורית כתבת יפה!! אהבתי!!מחכה לשפע

כמובן שלא בכוונה לפס ייצור וכו' (חס ושלוםםם)

התחברתי לדברים. חושבת שיש בהם הרבה אמת. 

שמחה שהתחברת❤️המקורית
בנוסףתקומה

למה שהמקורית כתבה, אני רוצה להוסיף

א. יש טווח בין חודש וחצי לחצי שנה. זה לא חייב להיות או זה או זה 

ב. לפעמים יש דברים קשים. ואני הכי בעד להקשיב לעצמנו ולשים לב לעצמנו, אבל לפעמים יהיו דברים מאתגרים, גם אם ננסה להקל. אז כמובן שצריך לשים לב שאנחנו לא קורסים. אבל אני חושבת שלפעמים אנחנו כל כך נבהלים מזה שיהיה לנו קשה, שאנחנו נמנעים מדברים לגמרי. וזה לא אומר שאני מכוונת לצד כזה או אחר, אבל כן חשוב לשים לב לזה בעיניי

מעניין, אמרת גם משהו דומה בשרשור דומה שפתחתימחכה לשפע

אני לא בטוחה שאני עד הסוף מבינה. 

כי כן צריך לקבל החלטות על סמך משהו. ואם היא אומרת - וואלה קשה לי, כי אני יודעת שזה קשה לי, אז נשמע לי נכון שהיא תצא מנקודת הנחה שאכן יהיה לה קשה עד בלתי אפשרי (טוב אולי בלתי אפשרי זה חריף מידי. אבל בחוויה שלה לא בא לה לחוות את הקושי הזה) - וככה תפעל. זתומרת היא יודעת שיהיה לה קשה, מחוויות עבר. לא מדמיון.

אז דווקא יש פה אמירה בוגרת - אני לא נכנסת להתמודדות באמירות לא אמיתיות או באשליות. אני יודעת לאן אני נכנסת ונערכת לזה. לא ככה?

כןתקומה

לכן יש כאן גבול דק, בשאלה עד כמה הקושי שלי מכוון אותי למה שטוב לי, או שהוא דווקא מגביל אותי כי הוא מונע ממני לעשות דברים שאני רוצה.

בהקשר של ילודה אני ממש חושבת שנכון לרווח, ואני רואה ערך גדול בסבלנות, נחת כוח בהורות. אבל הציפייה שאם רק הרווח מספיק, או נמצא את השלב המתאים ביותר, לא יהיה קשה בכלל - היא לא ריאלית. ולפעמים המחשבה שזה כן ריאלי, גורמת לנו להסס לבחור במה שאנחנו באמת רוצים.

אוהמקורית

שאפשר להסתכל על זה כקושי זמני ולא לנסות ׳לפתור׳ אותו בכל דרך

ז״א, ניקח אמא שקשה לה להיות בבית בשלב הראשוני של חצי שנה  עם תינוק אבל רוצה עוד ילד. בגלל החצי השנה הזו נגיד לה לוותר? לדעתי לא בכל מצב

נחפש דרכים יצירתיות להקל את הקושי, אבל בסוף בסוף, בחודשים הראשונים (נגיד לא חצי שנה)  באמת זה מה שיש. צגיך להיות עם תינוק בן יומו בבית ולהתאושש.  זה תג המחיר של ילודה. והנכון הוא, להסתכל קדימה ולא על הטווח הקצר

(סליחה שנדחפתי)

בדיוקמחכה לשפע

חח הסברת מעולה, תודה! (וואי מקורית מרגישה שממש הבנת אותי.. תודה על זה)

זכות שלי לגמרי המקורית
ורק מדגישהתקומה

שאני מדברת כאן על השאלה התיאורטית.

וכן, יש גם הבדל בעיניי אם מדובר בשלב שבו התינוק בן ארבעה חודשים, לבין שהקטן בן ארבע שנים. זה שונה. אבל אני לא מתייחסת ספציפית, אלא עקרונית

מי שלא מניקה או נשארת עם הילד חצי שנהפה לקצת

זה אומר שאין לה כח לגדל אותו?!

 

לי יש כח לגדל ילדים, אבל אני לא רואה בהנקה איזה ערך חשוב ששווה לי להתאבד עליו.

לילדים שלי חד משמעית עדיף לקבל מטרנה מאמא שמחה מאשר הנקה מאמא סובלת.

(אני מניקה, עד הגבול שלי. ברגע שמרגישה שזה יותר מידי בשבילי אני עוברת למטרנה)

אני לא חושבת שצריך הכל או כלוםאתחלתא דהריונא

א. נמשע אשת פשוט לא רוצה עוד אחד כרגע שזה בעיקר בעלך

 

כי אם גם את זאת שרוצה גם ואך ורק ההנקה והמטפלת הז הבעיה-

אז באמת לא היתי בוחרת בהכל או כלום

 

אני יכולה להגיד שבילד ששילבתי גם בקבוק עם ההנקה היתי האימא הכי משחה ומסורה בעולם

נהניתי מכל דקה בגידול שלו היה לי מלא סבלנות להכל

כי היה לי יותר נח..כי יכלתי לשלוח

 

 את בעלי לתת בקבוק בלילה או לצאת עם חברות בערב בלי לפחד שיקפיצו אותי להניק

ופחות מסובך לחזור לעבוד ככה

ופעם ראשונה לא קיבלתי נזיפות על משקל בטיפת חלב

והוא ינק הרוב וקצת השלים בבקבוק

 

אם לא מקשרים את המולשמות כביטוי ומדד לערך העצמי שלי אז זה סתם מיותר

זה מהמם וחושב להניק מלא...אבל אם את רוצה עוד ילד וזה המניעה מלהביא אותו לעולם אז בעיני הז חבל

 

אם את לא בטוחה שאוצה

או לא חושבת שיהיה לך טוב ים התנהלות שונה קצת אפילו חלקית

אז זה באמת נושא לדיון בינכם

אולי לחכות עוד קצת יעזור?

או להתגמש ולהפגש באמצע?

 

תודה על התגובה נשמהמחכה לשפע

כמו שאמרתי זו שאלה רעיונית ותיאורטית לגמרי ולא מעשית כרגע

מעניין לקרוא את החוויה שלך, תודה שכתבת!,

אוקי זה מסביראמאשוני

יש חשיבות לדיון התיאורטי

אבל יש מצבים שבהם רק כשמגיעים למעשי מבינים שאת כל הדיון התיאורטי אפשר לזרוק לפח.

יש דברים שהם "חזקים מאיתנו"

כלומר, הם מבוססים על שורשים או מאוויים עמוקים ולכן הדרייב שהם נותנים להתמודד עם אתגרים משנה את כל התמונה.

לא דומה ילד שבע שמנסים לשכנע אותו לאכול מאכל בריא ולא טעים, 

לילד רעב שאין לו שום דבר אחר לאכול.

 

לא דומה ילד בריא שצריך לעשות בדיקת דם, לילד חולה שצריך לשים לו אינפוזיה.

התועלת התיאורטית מול הכאב (מחיר)

 די דומה,

אבל נקודת הפתיחה משנה התועלת המעשית ולכן משנה את התמונה ואת הדרייב להתמודדות ומשפיעה על היכולת המעשית לשאת את המחיר.

בחלק ממדינות העולם חופשת הלידה קצרה יותר מישראלממשיכה לחלום

למשל ארה''ב

ונשים חוזרות לעבודה מוקדם יותר מכאן

האם כולן עושות עוול לתינוקות שלהן?

צריך לדעתי לשים פה סימן שאלה

אני חושבתoo

שלגדל תינוק עם מטרנה ומטפלת זה יותר אידאלי 😉

לעצם השאלה אני חושבת שהדרך חשובה יותר מהתוצאה ויותר חשוב לגדל ילד בדרך שרוצים מאשר להביא עוד נשמה, בעיניי מהות החיים זה איך חיים אותם ולא רק מה משיגים (וגם תכלס אני פחות מבינה את האידאל להביא עוד נשמה אבל זה לא הדיון פה )

חח ידעתי שזה מה שתגידי 😅מחכה לשפע

בקטע טוב... 😅 על זה שזה אידאלי...(:

מעניין שאת אומרת שהערך של 'איך לגדל' יותר מאשר להביא עוד נשמה. תודה על התגובה!

אני נוטה להסכים עם דברייךהמקורית
בעינייתקומה

זה לא פרפקציוניזם, זה עניין של סדרי עדיפויות. איך אנחנו מקבלים החלטות, איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו יראו, מה הערכים שמובילים אותנו.

 

קודם כל צריך לקבל את זה שאי אפשר להיות 100% בהכל. אחרי זה צריך להחליט מה חשוב יותר.

וזה בסדר שגם אחרי שקיבלנו החלטה, עדיין לא נצליח להיות שם הכי טובים. כי אנחנו לא מושלמים אף פעם. ותמיד יש לאן להשתפר.

 

אבל זה כן חשוב לקבל את זה שאי אפשר הכל, ולבחור בהתאם לערכים שחשובים לנו. אין כאן משהו חד משמעי בעיניי.

אבל כן צריך להתייחס לזה

צריך להבין שלבחירות יש מחיר

ועוזר להכיר בהשלכות של הדברים ובנכונות לקחת אחריות לפני שבוחרים

חצי שנהEliana a

זה עובר מהר 

בעיניי שווה את ההשקעה 

וגם הצד השני גם בסדר גמור 

כמובן שהכל צריך להיעשות בשיתוף ולא בכפיה,אבל בכללידיאט ספרייט

אני מסכימה עם הבעל. 

אם יש כוחות הנפש וכוחות הגוף, אפשר להתפשר על אידיאלים שהם לא ברומו של עולם. 

אני לדוגמה ממש ממש אישה ירוקה. 

אני מאמינה שהקב"ה ברא את העולם כדי שנשמור עליו ולא נשחית אותו. 

אני ממחזרת, עושה שימוש חוזר בבגדים, ממעטת בכל דבר שהוא צריכה שהיא מיותרת. 

אבלל - אחרי שמסרתי נפשי על הדחת כלים. 

במדיח כמובן, עדיין מישהו צריך להכניס למדיח ולהוציא. עברתי לחד"פ לא רואה בזה בעיה. 

ואולי זה תלוי תינוק?לב אוהב

אולי יש תינוק שהגיע לעולם עם צורך ביותר מגע, ביותר תשומת לב,

לעומת תינוק שרואים עליו שהוא משוחרר יותר, "עצמאי" כביכול, יש הרבה סימנים לזה...

אולי לא להחליט מראש מה יהיה איך יהיה

אלא לחכות למה שיהיה, ולתת לאופציות להיות פתוחות.

לעבוד על מנטרות של אני אמא טובה כמו שאני, הילד שלי מקבל את כל מה שהוא צריך, את כל האהבה שהוא צריך, הילד שלי יגדל בצורה הטובה ביותר בדיוק איך שירגיש לי לנכון....

 

לבדוק אופציות ביניים, אולי לנצל את כל החופשת לידה אבל לא הנקה מלאה אולי חלקית...

 

ובלי קשר מאוד מבינה והפרפקציוניזם הזה קשה ממש. 

ואם האישה הזו תחכה שנה שנתיים,בית חדש מאד

החצי שנה הזו תבוא לה יותר בטוב? 

 

אני חושבתעוד מעט פסח

שללדת ילד ולגדל אותו בצורה שהאימא לא מאמינה בה, זה בעייתי. ואני ממש לא נכנסת לשאל הספציפית של הנקה/מטפלת.

אני חושבת שזה בעייתי כי אמא עם ייסורי מצפון זה בעייתי. וללדת בכזה מצב זה מכריח שיהיו ייסורי מצפון. 

אז אם האמא באמת עושה עם עצמה עבודה ומחליטה לשחרר את האמונה שלהניק ולגדל ילד בבית זה חשוב- יש מקום לשקול ילד נוסף.

אבל אם זו האמונה של האמא, והיא מבוססת, ומשמעותית, ולא הולכת להיעלם- אז להתעלם מזה ולהגיד 'העיקר שיהיה עוד ילד, מה זה משנה איך הוא יגדל?'- זה עוול. לאמא ולתינוק.

כי בסוף יהיה כאן תינוק. ותהיה כאן אמא שתיקרע בין הרצון לתת לתינוק שלה את מה שהיא חושבת שטוב עבורו, לבין הצורך הנפשי שלה לצאת ולעבוד. ואם האמא אומרת שהיא לא רוצה לחיות בתוך הקונפליקט הזה- צריך לכבד אותה. 

זו דעתי.

 

אבל יש גם פתרונות נוספים לבעיה הזו. אפשר לנסות להבין את הצורך הזה לצאת לעבוד. אם זה הצורך לצאת מהבית להתרעננות- אולי חוג פעמיים בשבוע יתן מענה? אולי ניתן לשלב הנקה ותמ"ל מההתחלה? אולי האבא מוכן לקחת חל"ד/חל"ת ולהביא את התינוק לאמא להנקות כשהיא תחזור לעבודה? 

ואני חושבת שבשיח בריא אפשר להבין מאיפה מגיע הרצון של האבא לילד נוסף (ואולי דווקא הרצון הזה נובע מפרפקציוניזם? והרגשה ש'ככה צריך' בלי לבחון דברים לעומק?), מה באמת כל כך קשה לאמא- ולנסות למצוא פתרון אמיתי ששניהם ישמחו בו.

 

וואי נשמה. איזו תגובה מעניינת. העלת בי דמעותמחכה לשפע

לא יודעת למה.. משהו נגע בי עמוק, תודה, חושבת על מה שאמרת... באמת יש משהו מאד מאד הרסני בייסורי מצפון.

תודה לך יקרהעוד מעט פסח
מסכימה איתך מאודבארץ אהבתי

ממשש מתחברת לתפיסה שלך, חושבת שהגדרת את זה ממש מדויק (ומתחברת גם לדברים אחרים שכתבת פה בשרשור).

וואו, מזדהה....להתחיל מהתחלה

עוד לא קראתי תגובות, רק רציתי לומר שאני כל כך מזדהה!

ובעלי ואני פעם גם ניהלנו דיון כזה, אצלנו ממקום קצת שונה, אני הסברתי לו שהסטנדרט הכל כך גבוה שהצבתי לעצמי מקשה עליי ושיש משהו מקל ומאפשר ללדת יותר כשהסטנדרט אחר. הוא בכלל לא חשב על זה כי לא מכיר משהו אחר

תודה יקרה!! נחמד לשמוע הזדהות!!מחכה לשפע
להביא נשמה לעולם זה דבר גדול!!יעל...

אני הכי בעד הנקה, אבל חושבת שזו ממש לא סיבה בגללה לא להביא נשמה..

 

יותר חשוב מהנקה, זה שלתינוק יש אמא אוהבת ושמחה.

חודש וחצי נראה לי קצת מוגזם. אבל 3 חודשים זה אחלה ובסדר גמור. ואפשר בחודשים הראשונים להכין כמות של שאיבות לקראת תקופת החזרה לעבודה ולשלב עם מטרנה.

 

 

לגבי המשפט הראשון שלך-עוד מעט פסח

אני מכירה הלכה שאם אישה לא מקבלת מחזור בגלל הנקה, אז לא גומלים מהנקה בשביל ללדת ילד נוסף.

אז כנראה שהנקה זה כן סיבה לדחות הבאה של נשמה לעולם.

דוגמא שמצאתי בגיגול קצר-

הנקה והריון נוסף | שאל את הרב - כיפה

 

וכנראה זה ממש עניין של נורמה חברתית. בתור מישהי שלא הניקה אף ילד פחות משנה וחצי, 3 חודשים נראה לי כלום ושום דבר. ממש לא ברור לי על סמך מה את אומרת שזה 'אחלה ובסדר גמור' אם ההמלצה הרפואית החד משמעית היא הנקה בלעדית עד גיל חצי שנה.

(כמובן שיש המון מצבים שבהם תמ"ל עדיף. אבל כאן מדובר על להיכנס מלכתחילה למצב של בדיעבד).

 

זה ממש לא קשור אחד לשנייעל...

הנקודה ההלכתית של ההנקה, מדברת על זה שיש כאן ילד שזקוק לאוכל, אז לא מפסיקים את זה בשביל תינוק שעוד לא קיים.

אין שום קשר בין זה לבין הנושא שנידון- אוכל לילד העתידי.

ואם זה מה שמונע ממנה להביא את הנשמה הזו לעולם, אז יש כאן פספוס עצום

 

(אגב, לאורך השירשור יש לך נטייה להוציא קצת דברים מהקשרם.. הנקודה הזו נוגעת לך עמוק, וזה מהמם.. אבל כדאי לפתוח מבט רחב יותר..)

אני ממש כזאתילד בכור

וממש שלמה עם זה

בעיניי אבל זה הרבה מעבר להנקה וחזרה לעבודה.. זה המסוגלות והכוחות לגדל עוד ילד שדורש כל כך הרבה תשומת לב והשקעה וביחד עם זה גם לחשוב על הכוחותועל הפוטנציאל והמימוש שלי

 

בלי להיכנס לפרטיםאמאשוני

על פניו נשמע שלא יכול להיות שחצי שנה שוות ערך לחיים שלמים.

נשמע שבמאזניים של החצי שנה יש דברים מיותרים שצריך להוריד.

יכול להיות שהריון ולידה הם לא כזה סבבה ובתת מודע זה מצטרף לחצי שנה, ויכול להיות שיש שם משהו אחר שצריך להבין מהו.

אבל בחשיבה בריאה, יש טעות במשוואה.

תנסי לאתר איפה הטעות.

 

רק לצורך הדוגמה בלבד: 

נניח מטפלת צמודה תנטרל את הקושי של מצד אחד לצאת לעבודה בלי התינוק ומצד שני להישאר עם התינוק בבית.

נניח שמטפחת צמודה תאפשר לך לחזור לעבודה במינון שמתאים לך כשהתינוק צמוד אלייך אבל היא מטפלת בו כשצריך.

עלות מטפלת: נגיד 5000 לחודש.

עלות עד גיל חצי שנה מגיל חודש: 25,000

 

עכשיו הדילמה שלכם היא האם להביא ילד לחיים שלמים בעולם בעבור 25000 ש"ח.

עלות ילד לכל החיים: בערך מיליון. לפעמים יותר.

(לא כולל סיוע בבגרות ברכישת דירה וכו)

 

אז אתם רוצים ילד, מוכנים להשקיע בו מיליון שקל, אבל נמענים מכך בגלל 25000 ש"ח.

את מבינה שהמשוואה לא הגיונית?

אז זו רק דוגמה שממחישה שמה שיש על המאזניים לא שווה בערכו.

זה לא אומר שאין בעיות בצד של להתמודד עם החצי שנה הזו, זה אומר שצריך הסתכלות קצת אחרת.

ואם את עוד לא שם, זה בסדר. יכול להיות שכשבאמת תרצי, תמצאי את הפתרונות בתוך עצמך.

לרצות משפחה ברוכה זה די סיסמה לדעתי.

לרצות באמת עוד ילד מגיע ממקום אחר. וכשיש את זה שם זה בוער וזה שופך אור אחר על המחירים שמוכנים לשלם בשביל להגשים את החלום.

זה ממש בסדר להגיד לבעלך שכרגע המחשבה כל החצי שנה הזאת עושה לך לא טוב ואת לא מעוניינת.

כשתרצי, לא תוכלי לברוח מהתמודד עם זה.

את תצרכי לענות את התשובות בעצמך, ולא בעלך יצטרך לענות לך אותם ולא אנחנו.

ואני חושבת שזה לבד כבר משפיע על תחושת הדיכאון אחרי לידה.

 

החלטות טובות!

בהרגשה שליטל אורות

זה כמובן נושא מאוד אישי

אבל בגלל ששאלת את דעתינו

 

צריכה להיות נכונות להאט את הקצב של החיים, להתגמש, אפילו הייתי אומרת להישבר כדי לגדול מחדש ,

 

 

הריון ולידה ותינוק קטן משפיע על כל הדינמיקה של המשפחה.

בעיני זה הדבר הכי מהמם הגמישות והגדילה ממנה. אבל צריך נכונות לזה

 

תודה, שואלת-מחכה לשפע

דווקא כי את כל כך צודקת

אם אין לי מוכנות להישבר. פשוט אין לי

אז- לא ללדת עוד?

או להגיד, אוקי לא מתאים לי להשבר אפילו שאני יודעת זה טוב ונכון

אז אלד. ולא אקח את הזמן שלי בבית וכו וכו.... ואקח בחשבון שפספסתי הזדמנות לגדילה?

אמרתתקומה

שהדיון תיאורטי, אבל כאן זה כבר נשמע יותר פרקטי.

אז רק חייבת להגיד, שיש פער עצום בין לעשות את הדיון הזה כשאת חמישה חודשים אחרי לידה, לבין שנתיים או ארבע שנים אחרי לידה.

ואם זה מה שאת מרגישה עכשיו, זה הגיוני מאוד.

וזה לא חותמת נצח, אפשר לחשוב על זה כעבור תקופה.

פשוט נשמע שזה קצת מרחף, כשבפועל את שנייה אחרי לידה אם אני מבינה נכון 

בהחלט צודקת!מחכה לשפע
אולי לא חייב להשבר ככה הז הנקודהאתחלתא דהריונא

זה מה שניסיתי לכתוב קודם

אם לא מכריחים את עצמך להשבר עד הסוף  לפי תנאים מסוימים

אפשר באמצע וזה בהחלט פחות מאיים

 

לא חייבת כלום כמובן אם לא נכון לך

אולי זה גם לא הזמן

אבל כן אפשר לחשב מסלול מחדש לפעמים

מסכימה - ומשם השאלהמחכה לשפע

זה החישוב מחדש... מינימום חל'ד ולתת תמל 

תודה על התגובה#

וואו זה שאלה טובהטל אורות

מה שניסיתי להגיד 

שהמקום הזה של אני אלד תינוק, אחרי חודש וחצי אשים אותו במטפלת ואמשיך בחיי

זה אולי מה שגבר יכול לעשות אם הוא היה יולד תינוק

 

אישה בהריון, אישה יולדת, אישה מניקה- זה מסע גופני, נפשי , רוחני של האישה. וגם מסע משפחתי.

זה מסע מהמם 

אבל דורש נכונות .

 

גם אם את מוותרת על ההנקה ובוחרת להקל על עצמך-,אני חושבת שאי אפשר לברוח מהמסע הזה.

 

וחלק ממה שעוזר לי לא להישבר ממנו זה הנכונות אליו

 

להיות גמישה ולגדול

 במקום להיות חזקה ולהישבר.

 

אז המסר הוא לא שאם אין לך כוחות להישבר אז לא ללדת,

אולי עדיין לא

אולי את צריכה יותר זמן?

 

ואפשר לעשות בירור עם עצמי או עם מישהי לגבי השבירה הזאת.

 

משהו חזק ששמעתי מדר חנה קטן (מה שאני הבנתי)

תיכנון משפחה זה לאו דווקא מניעה ומתי לא..

אנחנו רוצים לתכנן משפחה גדולה

ואנחנו דואגים לעצמינו, לנפש שלנו, לזוגיות שלנו ולכוחות שלנו

איך יהיה לנו כוח לאורך שנים ללדת ולגדל משפחה גדולה.

 

 

יואוו אמאלה ריגשת אותי!!מחכה לשפע

לוקחת את הדברים שאת אומרת... חושבת על זה. דווקא זה מרגיע אותי קצת איכשהו. תודה לך שכתבת. ❤️

❤️ תודה לה' ששלח לי מילים שמתאימות לך טל אורות
כדי לגדולoo

לא צריך להישבר 

גדילה נובעת מלמידה ויישום 

ככל שהלמידה יותר מגוונת והיישום יותר יעיל, היא יותר משמעותית.

 

בעיניי אין הבדל בין ללדת ילד אחד לכמה, בהקשר של גדילה, אלא למידה מהרבה תחומים: זוגיות, ילודה, תעסוקה, קשרים ותקשורת עם אנשים, ניהול כלכלי, התנהלות רגשית, אהבה עצמית ועוד

 

בקשר לילודה עצמה, גם שנותנים תמל ושולחים למטפלת, עדין ילד זה פרויקט ענק, אם עושים אותו בלי כוחות, הגיוני שנשברים.

 

לגדול משבירה אלו מילים מאד יפות, בפועל הרבה שבירות מסתיימות בשבר וממש לא בגדילה.

השרשור הזה ממש הולך איתיעוד מעט פסח

ואני ממש בתהליך בירור עם עצמי למה.

אני חושבת שהתשובה המרכזית היא שאני גדלתי במשפחה שבה הכמות באה על חשבון האיכות. אז להורים שלי אמנם יש מספר דו ספרתי של ילדים, ומי שמסתכל מהצד חושב שכולנו מוצלחים ונהדרים, אבל מי שחי בפנים יודע שממש ממש לא. ושרוב האחים שלי מתמודדים עם חרדות ודכאונות (ולצערי שניים מהם נמצאים כרגע בהליכי גירושין  ).

ולכן ממש קשה לי עצם ההגדרה כאילו הרצון להיות עם הילד זה 'פרפקציוניזם', והרצון ללדת הרבה זה 'ברכה של להביא נשמה לעולם'.

מרגיש לי שהתגובות בשרשור הזה שמות בצד את הצרכים הרגשיים של האמא והתינוק בשם האידיאל של הבאת חיים לעולם. שהוא אידיאל גדול ומשמעותי ונפלא. ועדיין חשוב בעיני לשים גם אותו בפרופורציות.

ואם אני חושבת על הכלל של 'הכי הרבה ילדים בשמחה' (ששמעתי בשם הרב צבי יהודה אבל מעולם לא ראיתי מקור)- אני לא חושבת שהמקרה המתואר עונה לנ"ל. ולכן זה כואב לי.

ואני מבינה שנשים אחרות ראו כאן אישה שרק רוצה לקבל נרמול לזה שהיא רוצה להרפות ואת הילד הבא לגדל על תמ"ל. אני רואה כאן אמא, ובמידה מסוימת גם תינוק תיאורטי, שרוצים לחיות בקצב אחר אבל הם מקבלים מהסביבה שדר 'לעמוד בהספקים'.

 (ועצוב לי גם באופן כללי שלהיות עם תינוק בבית ולהניק עד גיל חצי שנה נחשב פה בפורום כ'פרפקציוניסטיות'. אבל זה באמת נושא לדיון נפרד).

 

אז אולי מה שאני אומרת פה הוא מאוד לא פופולרי, ותכף יבואו העגבניות והשאלות של 'על מי מהאחים שלך היית מוותרת'. אבל וואלה, השרשור הזה גרם לי להרבה צער ורחמים על נשמות שמגיעות לכאן רק כי ההורים 'רוצים משפחה ברוכה', אבל אין להם פניות אמיתית לגדל את הילד.

גםoo

אני מגיעה ממשפחה עם מס׳ דו ספרתי

גם אצלנו ממש לא ורוד למרות שכלפי חוץ זה די נראה ככה 

 

אני לא צריכה את השרשור הזה כדי  שיגרם לי להרבה צער ורחמים על נשמות שמגיעות לכאן רק כי ההורים 'רוצים משפחה ברוכה', אבל אין להם פניות אמיתית לגדל את הילד

 

אני חוויתי וחווה את זה כל חיי

האידאולוגיה של הבאת ילדים בחברה החרדית וחלק מהדתית, גוברת על כל שיקול הגיוני אחר, זו מציאות קיימת, לא יודעת למה את מופתעת.

ב"ה אני חיהעוד מעט פסח

בחברה שבה הנקה והישארות בבית זה לא פרפקציוניזם אלא סטנדרט.

יש אמהות שחוזרות לעבוד בגיל 3 וחצי חודשים (וגם אני עשיתי את זה פעם אחת)- אבל הרוב מאריכות. וגם שנה זה נחשב פה הגיוני ממש.

 

ואני דווקא לא מסכימה איתך שהאידאולוגיה של הבאת ילדים בחברה החרדית וחלק מהדתית, גוברת על כל שיקול הגיוני אחר. גם אני רואה את האידיאל הזה כאידיאל חשוב מאוד ששווה לוותר בשבילו על הרבה מאוד דברים אחרים. ואני כן רואה שרוב המשפחות בסביבתי מביאות ילדים לעולם מתוך רצון אמיתי ויכולת לגדל אותם (והממוצע פה הוא לא נמוך בכלל). אני גם לא רואה קורולציה בין כמות הילדים במשפחה לבין האם הילד מקבל את מה שהוא צריך. לצערי, יש ילדים מוזנחים גם במשפחות קטנות ויש משפחות ברוכות ילדים שדואגות לכל ילד וילד.

 

מה שכאב לי זה ההשתקה של הקול שקורא לראות את הצרכים של האמא והתינוק. (אבל עכשיו ראיתי שהפותחת כתבה שאלו בעצם שני קולות שלה עם עצמה. וזה בעיני משנה את כל התמונה. ואם זה מה ששאר המגיבות ראו פה מההתחלה ואני פספסתי- וואלה, זה מרגיע).

 

 

 

 

 

 

 

הפרמטרoo

של השארות בבית לא אומר כלום על יכולת לגדל ילד אלא לרוב על אידאולוגיה נוספת

 

אני לא עושה השוואות בין משפחות גדולות לקטנות (וגם בסביבה שלי אין ממש יכולת להשוות כי כמעט כולם משפחות גדולות) וכן יש הרבה הזנחה שנובעת בעיקר מעומס בלתי אפשרי, זו מציאות, לא מבט שלי, את יכולה ללכת למקומות שזה בולט בהם (ערים ושכונות חרדיות) מספיק להיות כמה דקות ברחוב כדי לראות את ההזנחה.

חיבוק גם לך..... ❤️מחכה לשפע

מה שכתבתי לעוד מעט פסח- כותבת גם לך.

ממש כואבת בשבילכן את החוויה הקשה הזאת. 

❤️

ותודה על השיתוף!!!!

יואווו... נשמה תודה על השיתוף!! ❤️❤️❤️מחכה לשפע

אמאלה. מרגישה אותך חזק וחיבוק גדול גדול. תודה ששיתפת. ככ משמעותי לקרוא את החוויה שלך. וזה קול חשוב ממש שאת מעלה. לא נראה לי שיזרקו עלייך פה עגבניות, כתבת ככ יפה ועצוב לקרוא את זה, כולנו פה רוצות להיטיב עם הילדים שלנו... לא נראה לי שיש פה גישה של העדפת כמות על איכות - פה בפורום בפרט אבל גם בכלל בדור שלנו. אני חושבת שיש הרבה מודעות היום לעולם הרגשי. 

בכל מקרה רק כדי להניח את דעתך - בתןר הפותחת - חס ושלום שזו היתה הגישה והשרשור הזה מגיע מתוך קריעה אמיתית, של הקושי בין הרצון ללדת עוד ילדים מתוך אהבה גדולה ורגישות ופניות ורצון למלא את כל הצרכים שלהם. לבין הקושי האמיתי לא פחות - להתמסר בטוטליות החצי שנה הראשונה. 

רק משם. מתוך הבנת גודל המשימה וחשיבות הצרכים של הילדים שלנו ואהבה גדולה עבורם...

וב'ה לשם השרשור הלך בהרגשה שלי.

תודה ששיתפת

ממש כואבת איתך 

ומסכימה במאה אחוז שהרצון, והחובה, זה להביא לעולם ילדים שיש לנו אפשרות למלא את הצרכים הפיזים והרגשיים שלהם. 

חיבוק לך אהובה!!!! ❤️

גם אם אמא נשארת בבית חודש או חצי שנהצוףלבוב

היא עדיין בן אדם . מותר לה להשאיר תינוק עם מישהו ולנוח או להתאוורר. אם היא בבית זה לא אומר שהיא עכשיו טוטאלית של תינוק וזהו. אחרת באמת אפשר להשתגע. אפילו אחרי שבועיים כאלה. 

השדר של לעמוד בהספקיםהמקורית

הוא כנראה יותר אצלך בהקשר הזה, כי אצלי למשל אין קשר בין התגובות לשדר שקיבלת וגם לא שום 'הספק' בחיי האישיים. אני עם 2 ילדים ב8 שנות נישואין. הכי לא קשור בעולם לתגובות שלי, זו לא השקפת עולמי בכלל בכלל ואני מאוד מסכימה עם זה שכמות לא יכולה לבוא על חשבון האיכות 

 

רק מה? אני חושבת שפניות לגדל ילד לא חייבת לבוא לידי ביטוי בחצי שנה בבית.  

וזהה מה שהפותחת שאלה בעצם, זה חייב לבוא יחד?? בעיניי לא. היא בעצמה לא רוצה להישאר בבית. זה לא שהיא כתבה שזה התכנון וירדו עליה ואמרו לה 'למה את עושה את זה לעצמך? זה נוראי וייעצרו לך החיים'

היא פתחה דיון תיאורטי, וקיבלה תשובות בהתאם לשאלותיה

 

לדעתי חייב שאמא תרגיש פנויה רגשית לגדל את הילד ותהיה בטוב. שניהם יחד, איך שעובד לה. מי שטוב לה בבית, מעולה. מי שלא טוב לה, שתצא לעבוד. ואפשר גם הרבה שילובים באמצע, כמו אצלי למשל, שהילדים שלי היו לסירוגין אצל מטפלת ובסוף נשארתי איתם בבית עד גן חובה כי כך הרגיש לי. אין רק דרך אחת לעשות את זה וזו לא נוסחה בדוקה נגד חרדות וגירושין בבגרות

 

אני יכולה גם לומר שגדלתי בעצמי במשפחה ברוכה (לא דו ספרתי אבל בהגדרה ובכמות) ואצלנו זה לא היה ככה, שכמות על חשבון האיכות. אבל גם אצלנו במשפחה וגם במשפחות של חברות שלי של 4 נפשות סה"כ, יש חרדות. וכולנו דפוקים במשהו, ולכולם יש מה לספר לפסיכולוג וחצי מהמדינה מתגרשים, וכמות המתגרשים במשפחות היותר גדולות נמוך יותר כידוע, אז אני לא רואה קשר.

פניות לגדל ילד היא קודם כל רגשית תודעתית של האמא. בלי קשר למספר הילדים. 

 

בסופו של דבר זה נגע לך במקום האישי, מובן מאדיעל...אחרונה

ולכן גם התגובות שלך היו קצת קיצוניות ממה שחווית.

 

באופן אישי אני רואה את זה אחרת.

קודם כל- אני בעיקר אמא, זה תפקידי, מרכז עולמי ושמחתי. 

 

ילד צריך להגיע ברצון ובאהבה. שמחה מאד במרווחים שיש לי בין הילדים, משתדלת להיות קשובה כל הזמן לכוחות הגוף והנפש ולא מרגישה בתחרות עם אף אחד. 

 

מהמקום הזה אני אומרת- להביא נשמה לעולם זה דבר גדול!! ולמרות שאני פריקית של הנקה ובחיי לא קניתי מטרנה אחת (ויש לי 7 ילדים ב"ה) אני לא חושבת שזו דווקא ההגדרה היחידה לאמא טובה. 

אמא טובה, זו אמא שקשובה לכוחות הגוף והנפש, ששמחה בתפקיד ובילדים שלה, שמעניקה חום ואהבה בדרך שנכונה לה ולילדיה.

 

האם זה אומר שבגלל הנקה לא להביא נשמה לעולם? בעיניי, לא..

צריך להיזהר שאם גדלנו בקיצוניות אחת, לא ניצור לילדים שלנו ולעצמנו קיצוניות שנייה... 

שנזכה לעשות טוב!

 

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !