בין רבע ל6 וכמעט 7

עולים למיטות כמעט תמיד גג ב 7 וחצי, סיפור ועד שמונה הם כבר בחלומות

מתעוררים בבוקר - באיזור 6 וחצי בערך, 7. לפעמיםאני צריכה להעיר, לרוב קמים מעצמם 

1. בני 3 ושנה

2. בערך שבע וחצי שמונה

3. תמיד עד תשע לפחות אחד מהם יהיה ער

4. מלאאאאא

5. מתעוררים בין שש וחצי לשבע וחצי

1. 5, חצי שנה

2. הגדולה 7:30 עד 8:00, הקטן 9 בערך

3. נרדמים כמה דקות אחרי בד''כ

4. כמה דקות

5. מעירה את הגדולה ב'6:30, את הקטן ב7 (קם לאכול בלילה)

14 5

בן 14 הולך לישון באיזור 11 וקם באיזור 6:45 או לבד או מעירה 

בן 5 לפי העייפות בין 8-9 וקם באיזור 7 לרוב לבד

לפעמים לוקח להם זמן להרדם ולפעמים לא

אין אצלי גיל ש׳אסור לקום מהמיטה׳ ההליכה לישון נעשית בשיתוף פעולה ולרוב ביוזמת הילד שמרגיש עייפות 

א. גילאי- שנה עד 10..כמעט כל מה שבינהם😉

ב. גילאי 3-5-6 במיטות בסביבות- 7-7וחצי. קריאת שמע ויוצאת מהחדר ..

לפעמים יש בקשות או הץבכיינות של הקטנה אז זה נמרח יותר קצת

אבל לרוב עובר בסדר. עד שנשכבים במיטות כן י שאיזה רבע שעה לפחות של כל מיני בלתמי''ם ..זה לא מוצא כרית זה רב עם ההיא על משהו זאת נזכרה שצמאה וכל מיני דברים שמצריכים סבלנותתתת חח

גילאי 7-8-10-

בחדר בשקט- קוראים ומשחקים מאז שהקטנים במיטות עד 8וחצי ואז מכבים את האור בעצמם וישנים.הסכם ביננו שהם מכבדים כי זה מה שמקנה להם זכות להשאר עד יותר מאוחר.

לגדולה אאפשר בקרוב לישון יותר מאוחר 

זה שבן שנה- אחרי שמרדימה את הקטנים- סביבות 7וחצי+  משכיבה אותו במיטה עם בקבוק. לפעמים י שעניינים ובכי וכו אבל לפעמים לא..

הקטנים מתעוררים מוקדםםםם 6 -7 בבוקר גג. גם בחופשים 

תמיד

הגדולים- מעצמם יקומו בסביבות 8..בפועל לפני

התינוק גם בסביבות 8

בן שנה +, הולך לישון בסביבות 18:30.

כמה זמן לוקח לו להירדם- ממש משתנה. עם בעלי נרדם יותר בקלות. מתעורר בבוקר בסביבות 6:00-6:30. (אחרי שהתעוררו כמה פעמים בלילה).

בני 3-5, הולכים לישון בסביבות 20:00. לרוב נרדמים די מהר.

בן 5 מתעורר בסביבות 6:00-6:30, בת 3 מתעוררת בסביבות 6:30-7:00.

בת 7, הולכת לישון בין 20:30 ל 21:30. לפעמים קוראת ספר במיטה. כשהיא כבר הולכת לישון נרדמת מהר.

מתעוררת בסביבות 7:00-7:30.

1. גילאים בין כמעט 2 עד 5

2. נכנסים למיטה בין 18:30-19:00

3.נרדמים עד 19:30-20:00 (תלוי כמה הפעלתי אותם באותו יום)

4. קמים ב7 לבד 

1. 8 ומטה

2. נכנסים למיטות בין 7:30-8

3. יש לי שגרה קבועה של קריאת שמע במיטה וסיפור לרוב נרדמים תוך כדי הסיפור או אחריו.

4. מתעוררים עצמאית השעה תלויה מתי מתחיל הבוקר של הקטנה שמשכימה קום לשחק. בטווח שבין 6-7   

2-10

2-5-7 הולכים למיטה ב 7וחצי 8 אם אין בלאגנים נרדמים די מהר

9- במיטה ב8 וחצי יכל להירדם ב9

 10- במיטה בין 9 וחצי לרבע ל10

עונה פעמיים כי זה מאוד שונה.

1. שש וחצי

2. בערך רבע לשמונה

ריכו לב.  3 ו4 בין חצי שעה לשעה++ אחרי בדכ.. שומע פודקאסט ואחכ מנגינות שינה.

5 יש לו שעון בשבע ורבע, לרוב הוא כבר ער וזה שעון שמזכיר להתחיל התארגנות לביתספר.. בכללי הוא לא ישן הרבה וזה לא תמיד טוב..

תשובה שניה:

1 שנה

2 כשהיא עייפה, סביבות 8 וחצי בדכ

3 4 לפעמים 10 דקות ולפעמים חצי שעה. נרדמת עלינו בדכ.. עוד לא פיענחתי את השינה שלה לחלוטין.. היא גם מתעוררת הרבה בלילה

5 דווקא בשעות הבוקר היא ישנה יותר טוב, אז בפועל היא יכולה לחרופ עד 8 וחצי וצפונה בכיף שלה אם לא הפריעו לה..

האמת שהשינה שלה כבר דיי מתסכלת.. 

1. 17, 10, 8, 5 באופן מובן לא אענה לגבי בת ה17.

2. 19:30-20

3. 19:30-22

4. הבנים בין דקות ספורות ל40 דקות, אצל הקטנה זה יכול לקחת שעות. כפשוטו. הם זקוקים למבוגר בחדר עד שנרדמים.

5. את בן ה10 אני מעירה ב7, בן 8 לאחרונה מתעורר סביב 6 (לפני כן היה מתעורר ב5)

בת 5 מתעוררת לבד ב6-7 אם נרדמה  בשעה סבירה, אם לא צריך לגרד מהמיטה.

** בן 8 ובת 5 עדיין מתעוררים כמה פעמים בלילה וזקוקים לעזרה כדי לחזור לישון.

1. מארבעה חודשים ועד 17 שנים.

2. *עקרונית* הילדים עד גיל 13 נכנסים למיטה בשמונה וחצי. בפועל - עדיף לא לומר... הבן הגדול אנחנו שואפים שישכב עד 10. הבת הגדולה אחראית על עצמה.

3. נרדמים בשלל שעות - מתשע ועד אחת עשרה, לפעמים אפילו מאוחר יותר (בת השלוש לפעמים נרדמת בצהריים, ואז היא לגמרי תלך לישון מאוחר...)

4. עניתי קודם.

5. קשה מאוד להעיר אותם בבוקר רק הבת הגדולה יודעת תמיד לקום בעצמה. האחרים לפעמים מפתיעים (בעיקר הגדול, שקם לפעמים לוותיקין), אבל לרוב אנחנו צריכים להעיר אותם בשלל שיטות, ממוזיקה עליזה ועד השפרצת מים על הפנים...

4, 7, 10, 13

שני הקטנים ב19:00. לפעמים בן הארבע מושך קצת את הזמן.

בת ה10 ב21:00 אמורה לישון, בפועל לעיתים בזמן, לעיתים מאוחר יותר. לא תמיד אני יודעת.

בן ה13 אחראי על הזמנים של עצמו בעצמו. 

בבוקר:

בת ה7 קמה ממש מוקדם. היא יוצאת ראשונה מהבית.

בן ה4 קם סבבה, בשבילי טיפה מוקדם.

בת ה10 תלוי תקופה. מנסים לעזור לה לדבוק בזמנים.

בן ה13 אחראי בעצמו על הזמנים, הלוואי עלי משמעת עצמית כמוהו.

בעלי קם מוקדם ויוצא. אני קמה כשבן ה4 מטריל מדי את האחים שלו, אז קמה להשגיח עליו שהם יוכלו להתארגן.

אין סיכוי שאני לוקחת אחריות על זמנים של ילדים שמסוגלים לכך בעצמם. לא בקטע רע ולא בקטע של דבקות באידאל, פשוט יש לי מספיק משימות בעצמי.

אבל כפועל מכך מגיל קטן יחסית הם מפתחים הרגלים נכונים בהקשר הזה.

הוא לא יצליח לקום בעצמו... (כותבת מניסיון כואב)

חשוב לי לכתוב את זה כדי שאימהות כאן לא יאשימו את עצמן שהילדים שלהן לא מצליחים לקום רק מכיוון שהן לא הטילו עליהם את האחריות...

בשלב מסויים הוא יבין שהוא נפגע מזה,

ויצטרך למצוא את הפתרונות בעצמו.

יש לי ילדה כזו, ועדיין אין מצב שכל בוקר יתחיל בלחץ בשביל שהיא תקום בזמן.

אני עוזרת לה לגבש פתרונות ומציבה לה גבולות (ובעיקר בי"ס שלא מכיל את כל האיחורים) אבל זה לא נעשה בבוקר.

אני לא חושבת שיש פה עניין של אשמה של ההורים, אבל כן יש פה בחירה.

אם להורים מתאים להעיר את הילדים, מהמם! הכל טוב.

אם להורים לא מתאים, אז ההתנהלות תהיה שונה.

גם ההגדרה ממתי ילד יכול תיאורטית לקחת אחריות בעצמו די משתנה בהתאם לנסיבות. 

אצלנו מכיתה א' הם יוצאים לבד באוטובוס (ולכן אין את הנושא לפספס הסעה)

ולכן ההתארגנות בוקר שלהם בזמן או לא בזמן לא פוגעת בהתארגנות שלי ובסדר יום שלי.

כלומר כדי לקחת אחריות צריך קודם כל שמי שאחראי הוא זה בלבד שיספוג את התוצאות.

למשל אם לילד יש תורנות כלים והוא לא עומד בה, כולם נפגעים כי אין כלים נקיים להשתמש בהם.

אבל אם ילד לא נכנס להתקלח לפני שבת בשעה שנקבעה לו, לגמרי בעיה שלו. ברגע שההורה משחרר את האחריות, הילד יבין שאין לו ברירה אלא לעמוד בזמנים בעצמו. איך? זאת כבר שאלה אחרת. אולי יקח לו חודש או חצי חצי שנה להפנים את האחריות, אבל זה יקרה בסוף.

ילד שנפגע כל פעם מההשלכות ויש לו בעיית התארגנות אמיתית, יבוא לבקש עזרה או לפחות יהיה נכון לחשוב על פתרונות אפשריים וישתף פעולה יותר, המוטיבציה שלו תהיה הרבה יותר גבוהה ממי שטרם חווה את ההשלכות והנושא של השלכות על אי הגעה בזמן הם דיון די תיאורטי בשבילו.

אצל הבת שלי, חוץ מזה שהיא מפסידה חומר ופעילויות וסדר בוקר בכיתה, לאורך זמן האיחורים האלו השפיעו על הדימוי העצמי. היא רואה שכל החברות מגיעות בזמן, האחים מגיעים בזמן, מבוגרים מגיעים בזמן לעבודה, ורק היא לא מצליחה.

חודש, חודשיים לא הזיז לה, אבל בסוף זה כן הפריע לה והיא אמרה בעצמה שהיא רוצה להיות מסוגלת להתארגן בזמן כמו שכולם מצליחים. (בת 10)

או דוגמה אחרת, בן ה13 אחרי ערב שחזרנו ממש ממש מאוחר, לא הצליח להתעורר מהשעון וקם קצת באיחור ופספס את תחילת התפילה, ואז הוא היה עצבני שהוא צריך לאסוף את התפילין מבי"ס, לחפש מניין אחר, ולהספיק בזמן לשיעור.

הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי לו שהוא ממש התבלבל ואף אחד לא אשם חוץ ממנו.

הוא אמר שיכולנו להעיר אותו, עניתי שהוא יכל להעיר אותנו ובזה זה הסתיים.

ומאז כשהוא רוצה לוודא שיקום בזמן אחרי לילה שהיה אירוע עד מאוחר, הוא מבקש יפה מבעלי שיוודא שהוא קם.

ניסה לזרוק עלינו אחריות, לא תפסנו אותה, הוא נאלץ לתפוס אותה בחזרה ולהבין את הטעות שלו ובזה זה נגמר.

אם ההורה בוחר בנסיבות חייו לקחת אחריות בעצמו או אחריות משותפת, אחלה ממש,

אני גם לוקחת אחריות בכל מיני תחומים אחרים שמתאים לי.

אבל לדעתי זה בחירה ולא חוסר ברירה גם אם זה לא בחירה מודעת, להבדיל מילדים קטנים יותר שאם הם לא יקומו בזמן ההורה יאחר ולכן ההורה חייב בסוף לקחת את האחריות על השעה שהם קמים וממילא על השעה שהולכים לישון.

מאוחר ולהגיע בעשר לבית הספר? 

או פשוט להשאר בבית? 

כשדיברתי על האיחורים זה היה 10:00

לגבי לא להגיע בכלל, קודם כל במשוב רואים באיזה שיעורים הייתה ואיזה לא.

כשזה הפך ליומיים בשבוע שהיא לא מגיעה בכלל (בנוסף ליום שהיא רשמית לא מגיעה בו בגלל תוכנית מקבילה)

בי"ס היה קצר איתה וגם אנחנו.

זה גיל שהיא מאוד בשאיפה לקבל עוד תחומי אחריות (לנסוע באוטובוס עם חברות לקניון בעיר למשל, לנסוע לדודים לשבת ועוד)

אמרתי לה שאי אפשר להתקדם בעוד אחריות אם היא לא מצליחה לעמוד באחריות שכבר היא אמורה לעמוד בה. אז במה שקל לה יותר היא זינקה ובמה שקשה לה היא ביקשה עזרה.

ברור שגם דיברנו על זה שבהמשך יהיה השלכות יותר חמורות כמו שהיא תתקשה להתקבל לאולפנה טובה בגלל הרגלים לא טובים וכו', אבל האמת שפשוט מעצמה היא הייתה נבוכה בשלב כלשהו ממה שקורה.

גם המורה דיברה איתה דווקא מהמקום שהיא ילדה נהדרת וחכמה ויש לה פוטנציאל מטורף שלא בא לידי ביטוי פשוט כי היא לא מצליחה להגיע בזמן.

והקטע החברתי בגיל הזה מאוד מאוד חזק.

כשהיא באאוט ממה שקורה היא מתבאסת מאוד.

מספיק שחילקו תפקידים או ארגנו מסיבת הפתעה לחברה (זה קורה כל הזמן) והיא לא הייתה שם להשתבץ למה שהיא רוצה, או לא הייתה שם להביע את דעתה או לפתח רעיון, 

זה מבאס אותה.

לא מיד היא שמה לב לזה, זה לקח כמה חודשים אבל בסוף זה בא ממנה.

וגם אני יודעת איפה ללחוץ, נגיד היא לומדת בבי"ס שהבנות שם עפות על הבי"ס הזה בקטע של מורל משוגע,

אז אמרתי לה פעם אחת שזה לא נורא אם יעיפו אותה כי יש פה עוד בי"ס, והיא שמעה את זה ועוד יותר נדלקה שהיא לא רוצה לעבור לשם.

אז אח"כ מדי פעם הייתי זורקת הערות כאלה שיש כל מיני דברים טובים בי"ס השני,

למשל אמרתי לה שיש שם פינת חי וממש יכול להתאים לה להיות אחראית על הפינת חי,

אז היא התרגזה: אמא, אני לא עוברת לשם בחיים!!!

ואז בהזדמנות אחרת אמרתי לה שיש להם תוכנית בת מצווה מהממת ותחשוב על זה שוב כי הבנות שם מקסימות וחמודות,

ואז היא שוב התחרפנה: מה זה קשור??? הם מקסימות ואני חברה שלהם, אבל אני לא הולכת ללמוד שם!!!!!

אמרתי לה, אה כן, כמה זמן את חושבת יקח למנהלת להעיף אותך מבי"ס. אז היא קצת בכתה, ואח"כ עזבתי את זה לעוד תקופה, ואז כנראה המורה דיברה איתה כי היא באה אלי וביקשה שנחשוב איך אפשר לעזור לה ובנינו תוכנית והיא חתמה עליה.

חלק מהתוכנית זה שפירטנו ממש לפרטים מה היא צריכה לעשות מתי, 

וקנינו שעון מעורר יקר אופנתי חדש (לא משנה  שהקודם עבד פיקס, אבל בשביל ההרגשה שלה שהשעון הקודם היה "מקולקל" ולכן עם שעון חדש מתחילים דף חדש)

והיא חותמת כל יום 

ושיתפתי את המורה בהצלחות והיא הרימה לה,

ולבינתיים זה עובד. אבל בכל מקרה התכנון הוא לקחת אותה לטיפול מקצועי.

אבל בכל מקרה בכל זה, אני לא אחראית לוודא שהיא ישנה בזמן, ולא להעיר אותה.

היה פעם כשעוד הייתה יותר קטנה שהיא ביקשה שנכין לה לוח מדבקות כי זה יעודד אותה.

וזה היה חמוד ממש שזה בא ממנה ועשינו את זה.

היה עוד כמה תהליכים בנוסף כמו למשל שראיתי שהיא גמורה מעייפות יום אחד וסתם שאלתי מתוך התעניינות למה היא לא הולכת לישון אם היא עייפה, וראיתי שהיא מסתכלת אם אח שלה הלך לישון. אז הבנתי שזה משפיע עליה.

אז גם דיברנו על זה.

מי נפגע אם היא הולכת לישון מאוחר ומי נפגע אם אח שלה ישן מאוחר ושהיא בעצם פוגעת בעצמה עם התחרות הזאת ודיברנו על כל מה שטוב בה ושהיא לא צריכה לשאוף להיות כמו אח שלה אלא לשאוף להיות טובה בדברים שהיא טובה בהם וכו'.

אני יכולה לבחור אחרת ולנסות לקחת את האחריות בעצמי, לעמוד עליה כמו שוטר וגם ניסיתי את זה תקופה ואז היא קמה עצבנית ולקח לה שעתיים להתלבש. וגם פגע בקשר איתה. סוף כל יום ותחילת כל יום רק הערות ועצבים. 

אז לא עשינו בזה כלום.

ובכל מקרה אני מעדיפה שהיא תתמודד עם הקושי הזה ביסודי ולא באולפנה.

אם ילד לא בא יומיים בשבוע כנראה לא טוב לו במוסד לימודים. במיוחד שגם כשאת הערת אותה היא עדיין לא קמה ומשכה זמן. 

קשיי התארגנות זה דבר לא פשוט

אומרת מנסיון פה עם בעלי והבת שלי, שמתמודדים עם זה

היא אוהבת ללכת לגן אבל קשה לה להתארגן וקשה לו לארגן אותה

אז אני עוזרת לשניהם, מעירה אותה מספיק מוקדם, עוזרת לה להתלבש ובתקווה שהוא הצליח להתארגן בזמן - היא מגיעה לגן בשמחה

היא לא ילדה בסוף יסודי. שלב אחר לגמרי.

לבעלך כנראה לא קריטי. גם לבעלי לקח כמה וכמה שנים להבין למה ילד אמור להיות במסגרת בזמן. 

זה הרבה מעבר ל- לא קריטי, זו התמודדות של שנים, גם בדברים חשובים

יכול להיות שהגילאים משנים, אבל ממה שהבנתי ממנו - הקושי קיים כל הזמן

ויכול להיות שזה באמת פחות קריטי בעיניו מאשר לי או לה, אבל זה לא הופך את זה לקל אם כן

כי גם בעבודה הוא מתקשה עם זה. 

שבו הכילו את זה. 

במקומות שלא היו מחכים לה והיה לה חשוב היא הייתה בזמן. אבל ברוב מוחלט של המקרים לא היה לה חשוב להיות בזמן וכן הכילו אז היא הייתה מאחרת כמעט תמיד. 

עניין של סדר עדיפויות, אם אתה לא חשוב לא תברח , אז אתה תחכה

גם לגבי מי שסובל מהפרעות קשב וגם לגבי מי שלא.

ההבדל הוא לדעתי, כמה קשה יהיה התהליך ואיזה עזרים ופתרונות כל אחד מגבש לעצמו.

יכול להיות לצורך הדוגמה, שבמקומות שלא הכילו את זה, היא הבינה שצריך למצוא פתרון אפיקטיבי למשל לקחת תרופה. סתם זורקת כיוון..

אבל מסכימה שאיפה שתשלם מחיר כבד, שמה המוטיבציה לתהליך תהיה גבוהה יותר.

במקרה של המקורית הפתרון שלהם כמשפחה שהיא תיקח אחריות,

במקרה של אמא שלך היא מצאה פתרון כלשהו (שלא בהכרח את יודעת אותו) שנבע מתהליך למידה על עצמה.

וגם אצלנו מנסים עכשיו תהליך שלבינתיים מצליח.

אבל אי אפשר בכלל להשוות את רמת הקושי בתהליך עצמו בין מי שעם בעיות קשב למי שלא (לא כל בעיות קשב באות לידי ביטוי בהתארגנות, אני מדברת על מי שמובהק שכן)

זה כמו להשוות בין מי שצריך לחצות נהר למי שצריך לחצות זרזיף מים.

אם אחרי שניהם ירדוף אריה, שניהם יצלחו את החצייה,

אבל מי שחוצה נהר, יהיה לו קשה פי אלף.

מי שניזוק מאיחורים יתאמץ להגיע בזמן. אבל המחיר להצלחה משתנה מאחד לאחד.

מבחינתי שההתמודדות הזאת תהיה בשלב מוקדם יחסית של החיים (יסודי) ולא לדחות את זה. בסוף מתישהו בכל מקרה תהיה התמודדות.

בגיל שש. רובם גם נעזרים בהורים בהתארגנות בוקר, סידור שער. לקראת גיל תשע-שתים עשרה אחריות עוברת אליהם , תלוי ילד. 

לגבי אמא שלי. סבתא שלה נפטרה כשאמא שלי הייתה בת שמונה. ולאמא שלה -סבתא שלי לא היה כוח לילדים. מבחינתה גיל שמונה הוא גיל גדול. כך שאמא שלי מצד נהייתה לגמרי עצמאית בגיל שמונה, מצד שני מבחינה מסויימת היא נשארה בגיל הזה לתמיד. לא היו לה כלים סודיים. היא פשוט התארגנה בזמן , לקחה את זמן נחוץ להתארגנות וזהו. 

ומי שרוצה קוקו קם בזמן ולא להיפך..

אני לא אאחר לעבודה כי הבת שלי קמה מאוחר ורוצה קוקו בשעה שאני צריכה לצאת, זה נקרא העברת אחריות. אולי היא תתבאס שבוע שבועיים, אבל אם אכפת לה היא תקום בזמן או תלמד לעשות קוקו לבד.

סוג של פריפריה, משפחות גדולות.

חלק הולכים לבד מכיתה ב , רב בכיתה ג. גם לא נוסעים לבד באוטובוס עד כיתה ג. אלא אם כן מישהו מכניס לאוטובוס ובתחנה מישהו פוגש. 

בכיתה א הולכים לבד רק מי גר שתי דקות מבית ספר בלי כביש. 

כן הולכים עם אחים גדולים , אבל לפחות בני שמונה. 

קרובים חילונים שלי בנתניה בכלל לא משחררים עד גיל עשר. שלושה ילדים. לשניהם קריירה . 

טוב לה ממש בביה"ס,

היא רוצה להגיע, אבלי יש לה קושי אמיתי.

האיחורים התדרדרו לחיסורים לאחר תקופה משמעותית שהיו רק איחורים, ואז גם אנחנו התערבנו וגם ביה"ס התערב. וזה נפסק.

ההתערבות לא הייתה מהכיוון של להעיר אותה ולעמוד עם סטופר

אלא מהכיוון של לשקף לה את ההשלכות ולדבר על מה שהיא מרגישה ורוצה,

ואז בנינו תוכנית.

קצת היו סנקציות למשך שבוע, אבל זה לא היה מחזיק רק בגלל סנקציות, היא באמת מאוד מאוד רוצה בתהליך. אבל יש לה קושי אובייקטיבי.

כמה זמן התהליך יחזיק אני לא יודעת, כי ביא מצד אחד מאוד רוצה, מצד שני באמת קשה לה להתרכז בהתארגנות.

לגבי כשהייתי מעירה אותה, היא עדיין הייתה נמרחת כי בעיות קשב לא פותרים בזה שההורים לוקחים אחריות על הזמנים, זה פשוט בלתי אפשרי (לי לפחות לא אפשרי לשים לב כל 10 דקות שהיא מתקדמת בהתארגנות, גם בערב וגם בבוקר אותה בעיה)

זה הוציא לי את המיץ, גרם לחיכוכים כל הזמן, לא הצלחתי להנות מהזמן איתה בכלל. מהר מאוד התייאשתי. מראש אני לא כזאת שמסוגלת להחזיק עלי את הזמנים שלהם. 

מבחינתי בגיל 6 ברוך שפטרנו מהעול של  להגיד לילד מתי לישון ולקום.

את צודקת שצריך לשלול בעיה של חוסר רצון להגיע בזמן מסיבה כלשהי כמו שלא טוב לה בביה"ס וזו הדרך "לדבר" את זה

אבל זו לא הסיבה היחידה האפשרית.

מי שמכיר את הקושי הזה יודע.

בכל מקרה, מגיל שהם יכולים לצאת לבד מהבית, אני לא השעון הדובר. אני כן יכולה להכריז שארוחת ערב מוכנה או להכריז עכשיו 20:00 אבל לא מעבר. זה לא בסט כוחות שלי להתחיל לשדל לבוא לאכול, כנס להתקלח או לך לישון, ובטח שלא קום אתה לא תספיק, עוד מעט צלצול וכו.

לא בשבילי, 

בעלי יוצא מוקדם ואני התפטרתי מהתפקיד הזה. המקסימום שלי זה להקפיץ אותם לבי"ס ביום גשום וגם זה אני מחזלשת אם יש דקת איחור מהשעה שנקבעה להקפצה.

הגדול והשלישית מתקתקים את הבוקר והולכים לישון בערב בשעה שתעזור להם לקום בזמן, שניהם מא' ככה,למעט מקרים בודדים, אבל גם למבוגרים זה קורה.

הרביעי עדיין קטן

והשניה בת ה10 היו תקופות קשות, וייתכן שגם יהיו עוד אבל הכיוון לפתרון הוא להקנות את המיומנות ולא לקחת את האחריות במקומה.

יש לי ילד עם בעיה דומה מאוד, אנחנו מעירים אוצו בבוקר ואם הוא קם על הצד הלא טוב הוא פשוט לא ילך, ככמו היום למשל.. 

זה לא ממש מזיז לו, בבית הוא בד"כ משתעמם אבל מוצא מספיק מה לעשות כדי שלא ירגיש שזה עונש.

בית הספר לא מתערב בינתיים בעניין הזה, אבל הציע לעזור לו עם חיזוקים חיוביים, זה לא מספיק מדבר אליו. 

הוא גם ככה לא רוצה לעצמו עצמאות כמו שתיארת עם הבת שלך שרוצה לנסוע עם חברות או לשבת, אז תוהה איך בכל זאת אפשר לרתום אותו. 

כל מבצע שעושים לא מחזיק בשעת אמת. 

יש לו באמת קושי, ואנחנו בדרך לטיפול ריפוי בעיסוק בתקווה שזה יעזור קצת, אבל עדיין קשה מאוד לא לכעוס עליו כשזה קורה שוב ושוב

זה הכיוון. גם עזרה לילדים וגם הדרכה להורים איך לרתום את הילד לתהליך הצלחה.

אם את מעירה את הילד וגם זה לא עוזר בשביל להגיע בזמן, אז אולי לא כדאי להעיר.

יכול להיות שהוא עדיין מרגיש שיש פה אחריות משותפת ולכן לא לגמרי נרתם לתהליך? כמה זמן זה כבר ככה?

אצלנו החודשיים הראשונים היו תחושה של קייטנה ורק אח"כ נפל האסימון שזו דרך חיים לחיות ככה וההפסד גדול.

בהצלחה!!

אבל יש ילדים שבאמת לא יכולים להיות אחראיים על עצמם, גם בגיל גדול. (וזה לא שהם לא רוצים, הם באמת לא מסוגלים...)

בכל אופן, אני אישית לא מסוגלת שילדים נשארים בבית, כי אני צריכה שקט בבוקר כדי לעבוד...אז כן, לפעמים בגלל האינטרס שלי אהיה אחראית לקימתם של הילדים.

את רוצה שהבית יהיה פנוי בבוקר ולכן את לוקחת אחריות על הנושא. סופר לגיטימי.

אבל זה לא בגלל שהילדים לא יכולים לקחת אחריות על הנושא,

אלא בנסיבות שלכם זה מה שנכון לכם שההורים יקחו אחריות.

יכול להיות שיש מצבים בהם ילד לא יהיה מסוגל לקום ולא משנה מה, זה נשמע לי קיצוני ממש, 

להרבה מהמצבים גם הרפואיים יש פתרונות אחרים שילד/ אדם יכול ליישם ללא תלות בהורים/ אדם אחר,

אבל בכל אופן, לרוב, בעיות של ילדים שמתקשים לקום יפתרו בהעברת האחריות אליהם, גם אם התוצאות יהיו כבדות משקל.

יכול להיות שאם ההשלכות זה משהו כמו דום נשימה או משהו כזה חלילה, אז אין מקום להתנסות ולמרחב טעויות והסקת מסקנות, אבל אם זה "רק" לאחר לבי"ס או להפסיד שחרית בזמנה, או להפסיד טיול, זה לגמרי בעיה של הילד ולא הייתי לוקחת לו את ההתמודדות הזו.

זה בסופו של דבר הלימוד הכי טוב לילד וגם הקלה על ההורה.

ההורה לוקח אחריות מלאה על קימה של הילד (כלומר מעיר שוב ושוב עד לקימה) זה בהחלט פוגע  ביכולת של הילד לקחת אחריות על קימה בזמן.

בעלי לקח אחריות על קימה בזמן רק שסרבתי להיות אחראית על הקימה שלו. אבא שלו היה מעיר אותו שוב ושוב גם כשבאנו נשואים עם ילדים. 

אני כן מעירה את הילד (בן 14) אבל האחריות לקום עליו, אם הוא לא קם בפעם הראשונה אני אומרת לו בפעם השניה שהערתי אותו והוא לא קם, לעיתים רחוקות הערתי אותו 3 פעמים, אם הוא היה ממשיך לישון לא הייתי מנסה שוב כדי לא לפגוע באחריות שלו.

אבל לפעמים הוא צריך עזרה בזה, ועזרה רצינית...

איפה עובר הגבול בין עזרה לבין לקיחת אחריות

אם עוזרים עד שהוא מצליח, זה לא משאיר מקום לאחריות מצידו.

1. בין 3 ל- 13

2. תלוי- 3 הקטנים אזור 8. הגדולים אחרי 9

3 ו-4 הקטנים רבע שעה כי הם עייפים. הגדולים- באזור חצי שעה

5. הגדולים- שמים שעון מעורר וקמים באזור 6 בבוקר. הקטנים- 7 בבוקר או לפני

זה הרגיל. כמובן שיש הרבה לא רגיל

בת שנתיים - במיטה בערך בשמונה.

נרדמת בערך בשמונה וחצי אבל זה יכול להשתנות הרבה בין תקופות. בעיקר ליותר מאוחר אם ישנה בצהרים. אם לא ישנה שנ"צ יכולה ללכת לישון גם בשבע. 

מתעוררת בין שבע לשמונה (טווח די רחב כאן)

בן חמש - נכנס למיטה בין שמונה לתשע. הממוצע נוטה יותר לתשע לדעתי. לרוב נרדם תוך עשר דק' - רבע שעה אבל יכול לפעמים להתמשך יותר. מתעורר גם בין שבע לשמונה (לרוב יותר קרוב לשבע אבל גם - תקופות)

בת שבע - נכנסת למיטה כמו בן החמש או בממוצע כרבע שעה יותר מאוחר (כלומר יש מצב גם לתשע ורבע לצערי), יכול לקחת לה חצי שעה ואף יותר להירדם. לבד מתעוררת סביב שמונה או אחרי, עד תשע (בשבת, לכן בימות החול אני מעירה אותה...)

1. בן 5.

2. נכנס למיטה בשש וחצי.

3. נרדם תוך כמה דקות בודדות

5. קם בבוקר ברבע לשבע עם השעון מעורר שלי.

קטנטנים

נכנסים לקראת שבע ונרדמים בד״כ בקלות 

בין דקות לחצי שעה

מתעוררים יחסית הרבה בלילה וסופית באיזור שבע

1. באיזה גיל הילדים שלך

2. באיזה שעה הם נכנסים למיטות

3. באיזה שעה הם נרדמין

4. כמה זמן עובר בין הזמן שנכנסים למיטה והזמן שנרדמים?

5. מתי הם מתעוררים בבוקר? מתכוו ת מתעוררים מעצמם. לא שאת מעירה. 

1. 1.3-8

2. סביבות 7

3. הגדולה בסביבות 8, השניה יכולה למרוח גם עד 8 וחצי, השלישי והרביעית נרדמים די מהר, הקטן עם הנקה בד"כ או קצת אחרי.

4. משתנה

5. אני מעירה אותם, חוץ מהקטן שמתעורר ברגע שהראש שלי מתנתק מהכרית...

בשבת הם ישנים הרבה יותר מאוחר, בסיסות 10-11, וקמים לבד ב8-9

1. 1-6

2. בין 7:30 ל8

3. בין 8 ל8:30

4. בין 10 דקות לחצי שעה

5. לאחרונה ב5:40😵‍💫 אחרי תקופה שהיו קמים ב6:30, ולא שיניתי כלום. ממש מבאס.

הילדים שלי בני 4 חוד' - 16. התינוק לא רלוונטי לשאלה עדיין...

בנות ה6 נכנסות למיטה ב6 וחצי בד"כ תוך 10 ד'  נרדמות

בני 9-11 נכנסים למיטה ב7 ורבע וכנ"ל

בן 13 נכנס ב9 לישון ומיד נרדם

בת 16 בשאיפה ל10:30 בד"כ 11:30

כולם אצלי מתעוררים עם התרנגולות

לרוב ב6 מקסימום 6 וחצי.

אני מעדיפה שילכו לישון מוקדם ויקומו מוקדם. ככה יש לי ערב שקט לסידור הבית וקצת זמן לעצמי.

לק"י

למרות שאני לא רואה את בת השבע שלי ישנה בשש וחצי בכל מקרה😅

זה מרשים שהם מסכימים

ו....לפחות יש לי לספר לבת שלי כשמתלוננת שיש מי שישן יותר מוקדם ממנה😉❤️

לק"י

וגם לי זה נשמע מוקדם מידי.

אבל אם יש ילדים שזקוקים לזה, אז סבבה.

ככה אני גדלתי וב"ה גם בעלי, אז זה לא נראה להם מוזר.

זה לא שאין אף פעם חריגות

אם יש חוג/יציאה לא שגרתית זה כמובן מתאחר

אבל זו השעה שלרוב הם נכנסים לישון.

וגם בעלי לא בבית עד נורא מאוחר. אז אין להם למה לחכות

צריכה ממש את הזמן לעצמי בערב

כיף לך שהצלחת 

תסבירי לי איך את עושה את זה!

וגם - הבכורה לא זקוקה לעוד זמן בערב/לילה כדי להספיק את מליון העיסוקים שיש בגיל הזה? (או שרק אצלי היא ככה? ערמות של לימודים, הכנה של פעולות וצ'ופרים לחניכות, שיחות עם חברות, עוד כל מיני דברים...)

אבל בדרך כלל יש לה זמן רק בשבת, או קצת לפני השינה.

בת כמה הבת שלך? ומה המסגרות החברתיות שלה?

שעורי בית היא תמיד מספיקה בכיתה כי היא ב''ה חכמה מאוד

עם חברות נפגשת פעם-פעמיים בשבוע 

ופעולה בסניף פעם בשבוע- שבועיים-כשיש..

אבל גם אז יש מ2 עד נגיד 4 כשהולכת

ומנגיד 7 עד 8 וחצי שישנה

וזה הזמן שהיא קוראת..כאילו..המינימלי חח

אבל היא באמת לא אוהבת ךעשות כלום אחר כמעט היא מאוד ריאלית

מעניין למשוע מה מעסיק אותה 

...אולי אקבל רעיונות

בת 16, ונשמע שאת מדברת על ילדה בטווח הגילאים 9-11

הבת שלי בכיתה י"א, מדריכה, לומדת נהיגה, מסיימת ללמוד כל יום בחמש, עם שיעורי בית ומבחנים (ובגרויות) שאין סיכוי להספיק בהפסקות (וגם אם כן - היא מעדיפה לדבר עם חברות), וחוץ מכל זה יש לה גם עוד תחביבים חוץ מקריאה (כמו נגינה), ובזמן שכן קצת נותר לה היא עוזרת בבית...

אבל אני באמת לא הייתי כמוה בגיל הזה. כשהייתי חוזרת הביתה מהלימודים הייתי רק בבית - גם לומדת למבחנים, אבל באמת הרבה קוראת (ועוד תחביבים) והרבה משחקת עם אחיי הקטנים... כך שזה גם אופי,לא רק גיל

הז ממש עולם אחר הגיל...

גם הבת שלי בגיל עשר הייתה בולעת ספרים בקצב

שמחה לעוד זמן. אבל לימדתי אותה לנצל את הזמן במהלך היום באופן יעיל יותר כדי שבלילה ישאר לה זמן לפטפוטי חברות/ספר/שיחות איתי.

לכן היא לרוב גולשת ל11 ובזמן מבחנים גם אחרי.

ואיך עשיתי את זה? מגיל מאד צעיר הרגלתי ללכת לישון מוקדם.

ארוחת ערב אצלי ב5 ורבע (ארוחת צהריים בשרית כי כמעט כולם בבית)

מקלחות ומיטה.

בגלל שבעלי לא מגיע בערב, אז אף פעם לא היה להם בשביל מה להתמרח.....

אני גם כשבעלי נמצא לא מצליחה להשכיב אותם בשעה נורמלית...

אבל אני באמת שמחה בשבילך שאת מצליחה! ואשתדל לא לקנא יותר מדי🤭

בעלי לא בבית כל ערב כל הערב.... מאז ומתמיד.... אז אף אחת כנראה לא הייתה רוצה להתחלף איתי

שלא נרדם.

יש לך טיפים?

גם אצלי בת 10 ב7 ובת 16 ב10-10:30 

אולי לשמוע סיפור שקט לפני השינה?

1. 10 חודשים

2. 6 ועשרים

3. בסביבות 6 וחצי 

4. תלוי בעייפות, לפעמים כמה דקות בודדות, לפעמים 10 דקות בערך

5. 6 וחצי בבוקר  

1. 3 ו-1.5

2. בין 6 וחצי לשבע

3+4. לרוב נרדמות תוך כמה דקות מהזמן שנכנסו למיטה

5. בין 6 ל-7.. משתנה. מתעוררות לבד

הגילאים זה 8 6 שנתיים וחצי ושנה ו3 חודשים 

הקטנים ב8 במיטות הגדולים ב8 וחצי 

עד שנרדמים זה בערך 9 

קמים ב7 כל יום,לפעמים קמים לבד לפעמים צריך להעיר בחורף בעיקר הם יותר ישנונים😄 

1. בנות 5 ו3

2. באיזור 18.30-19.30מעדיפה כמה שיותר מוקדם

3. הגדולה מייד. ממש כמה דקות מהכניסה למיטה. הקטנה.... סיפור אחר. כי היא ישנה במעון צהריים. אז לפעמים שעה מהכניסה למיטה לפעמים היא משחקת עוד קצת ליד המיטה.. ונרדמת באיזור 20.00-21.00

4. עניתי ב3

5. מוקדם יחסית לרב איזור 6 לפעמים 6.45 

נראה לי שהקטנים (10 ומטה) אמורים להכנס עד 21 למיטה. הכיוון יותר שיילכו לישון ב 20. הם לא קמים מעצמם. מעירים אותם. בחופשים אחת מהם מתעוררת יקיצה טבעית ב 8 והאחרים ישנו עד 10 ויותר אם לא יעירו אותם.  

השאר זה משתנה ויכול להיות גם 23 בלילה, הגדולים ממש (מעל גיל 18) עושים מה שרוצים כולל להיות ערים עד 5 בבוקר. 

התינוק (שנה) ישן בערך ב19:30 וקם בסביבות 7 בבוקר (עם הרבה קימות נוספות ביניהם כמובן)

1. 2-13

2. 2,5 ב20.  8- 21+, 10-12 ב21:30+, 13- לא לפני 22:30 

3. 2- יכול לקחת גם שעה. 5- כמעט מיד. 8- לא יודעת. נראה לי כשהולך לישון ולא קורא.  10-12 - הרבה אחרי. מדברות בחדר... 13- לא יודעת נראה לי כשהולך לישון בפועל

 5. בערך ברבע ל7 כולם. הקטנים יכולים לקום גם ב7 וחצי לפעמים. במיוחד עכשיו בחורף. הגדול קם מעצמו לתפילה גם כשלא היה חייב קם ב6:30. 

האמצע- אני מעירה. באזור 7:00

סיטואציה קצת הזויה

בת כמה הבת שלך?

איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה

בעלך איתך? מכיל?

חיבוק 🫂 ענק 

ילדה לא קלה, לא אשקר

אבל ילדה!

הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר

ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה

אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים

מבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...

(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)

אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)

אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)

עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:

את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)

בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...

תרגישי טוב ומזל טוב!

ובואי נגיד שידעתי למה

אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית

ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב

פשוט עשתה לי רע

או בייביסיטר?

התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...

(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)

וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️

איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....

חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...

מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)

וחיבוק ענק

זה לא קל

לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים

יש לך אולי אפשרויות אחרות?

בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?

בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה

ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי

לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם

רק רוצה לומר מזל טוב!

וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️

אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)

אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה.. 

זה בדיוק מה שמפריע לי

הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי

אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז

ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.

האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.

בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר

יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.

לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.

שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית

מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה

ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל

מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים

באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?

האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור

להורים שלי קשה כבר מזמן..

אז

א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים

ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר

השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.

ג. שכנים

ד. משפחה אחרת אם יש

וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה

ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב

או לפצל בין חברים של הילדים

בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר

ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס

עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים

או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים

אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית

ובעיקר נפשית

אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה

וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה

אם לא מצפים

לא מתאכזבים

יש הורים ששומרים

ויש גם הרבה שלא ..

מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.

שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?

ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.

ולפעמים לא צריך פתרון

כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו

סתם דוגמא.

ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים

והאישה בבית חולים.

בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.

ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך

מאשר לעזור עם הילדים.

גכ סוג של פתרון

ברור שלא

יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל

אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא 

יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.

בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים

זה קצת פטאטי

מבינה את התסכול

בלי קשר

להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.

גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.

אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.

זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,

את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.

ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.

זה מאוד מאוד קשה.

ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.

היא הנכדה שלה.

וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.

זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.

חיבוק גדול אהובה.

נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.

אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית

אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה

אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)

ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,

ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.

אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים

ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם

ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך

אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך

כי ילדת...

אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך

זה לא יעזור

תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך

חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)

בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.

בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.

אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.

משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!

באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע

מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?

אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי

(יש לי הרגשה שזה לא יהיה קביל, כי למלא ילדים יש ירידה בשמיעה בגלל נוזלים...)

בכל אופן, אם יש קושי בשמיעה ובהבנה וידוע על נוזלים - אז למה שלא ימהרו לנתח? בטח בגיל צעיר, שזה משמעותי לשפה... (אבל האמת שגם בזה אין לנו ניסיון כי הלכנו למנתח פרטי)

עם ילד אחר שלנו, אשתדל לעדכן אותך איך הצלחנו...

אבל כרגע אנחנו מסתבכים😐 (אמרו לנו לפנות לרווחה. נכון לעכשיו הם לא עונים...)

נראה לי שביטוח לאומי זה אחד הגופים שהכי קשה לפנות אליהם, ובטח לקבל מהם משהו...

אבל אולי תתייעצו עם רופא הילדים? לפעמים הקופה יכולה לעזור בזה...

בירושלים גם לפני 20 שנה לא ענו לנו

לגבי תביעה נראה לי מספיק דוח רפואי שמתאר בצורה מפורטת את הבעיה

הרווחה יכולים לכתוב דוח סוציאלי אבל לא ידוע לי שזה נחוץ לביטוח לאומי

כל כך קשה לי שאנשים לא מכירים מי יכול לעזור להם.

יד מכוונת זה שירות של ביטוח לאומי שנועד להנגיש שירותי מיצוי זכויות והכנה לוועדות הרפואיות שלהם, כדי שלא תצטרכי ללכת למקומות שעושים את זה בתשלום.

אני לא יודעת מה בדיוק הצרכים שלכם והאם אתם אמורים לעבור ועדה רפואית (כולם עוברים בסופו של דבר?) או לא, אבל הייתי בכל מצב מתקשרת אליהם כדי לשאול ואולי הם יוכלו לעזור.

שמה פה קישור מהאתר שלהם, תנסו, מה יש להפסיד

השירותים הניתנים ביד מכוונת - סניפים וערוצי שירות | ביטוח לאומי

לא ממש עזרו לי, שלחו אותי לאיזה עו"ד חיצוני והוא סתם קישקש . אותו מתוק עם אסתמה קשה וגם עם עיכוב התפתחותי ובדקתי לבד והבנתי שאני עונה על כל הקריטריונים, היינו בוודעה ודחו אותנו על סתם מצאו סיבה מתחת לאדמה למה לא לאשר. רק אישרו מעון שיקומי שכרגע החלטנו לוותר ולטפל בעצמנו אבל לא קיצבה. התייעצתי עם ארגון אחר לא יד מכוונת והם באמת כיוונו אותנו, מקווה שיצא מזה משהו.

תמיד כדאי להתייעץ ולבדוק בגוגל זכויות, היום הכל שקוף

לכן שהיינו בבדיקת שמיעה והבודקת עברה על התיק שלו ועל הבדיקת שמיעה אמרה שכדאי לנו לבדוק את הזכויות שלו

ובכל מקרה כדאי לך להגיש תביעה חדשה בגיל 3

אז הקריטריונים אחרים וילד שזקוק להשגחה עזרה וטיפולים רפואיים כנראה זכאי לקצבה

הבן שלי לא קבל קצבה עד גיל 3 וגם בגיל 3 נתנו לו חלקי

רק אחרי ערעור הוא קיבל 100%

נראה אם יהיה לי כח להתעסק עם זה, סתם התישו, כי באמת היה לי הכל והכל היה להם על מגש של כסף

מחר יש לנו ייעוץ פרטי משולב של אא"ג עם רופא ריאות נראה מה יוחלט

אני כל הזמן עסוקה סביב התרופות שלו- הטיפולים- מחלות חורף- ועכשיו גם השמיעה אז אין לי כח לדברים אחרים שמתישים.

וכן, עבודה במשרה מלאה במקביל

ובעלי פחות מבין בבירוקרטיה אז הכל עליי בקטע הזה

אולי כדאי לך לשלם למישהו שיעשה את זה כי זה יכול להיות שווה הרבה כסף

שהרבה פעמים דוקא מי שזכאי לא מקבל

כי בסוף זה בירוקרטיה לא פשוטה

ומיש באמת יש לו בעיה עסוק בטיפול במצבו הרפואי

ואין לו פנאי לעסוק בהוצאת קצבה..

אם את לא מצליחה לבד אני כן חושבת ששווה אחרי בירור לשלם למישהו שיוציא לך את הקצבה כי בסוף זה מקל 

באסותא פרטי

אבל זה היה לפני הרבה שנים

לא יודעת איך זה היום

אבל כדאי להזדרז כמה שיותר כי זה יכול לפגוע בצורה משמעותית בהתפתחות השפה

האסתמה. רופא ריאות אמר לי רק בבית חולים, המצב שלו מעט מורכב , הוא יצטרך להישאר לאשפוז לילה-2 אחרי הניתוח גם לוודא שלא מתחיל משהו עם הריאות

הבנתי שהרבה פעמים מחכים לראות ירידה עקבית במס בדיקות כדי לנתח

אז אולי באמת לא ימהרו לנתח...

אם יש באפשרותכם, נראה לי שהכי כדאי לפחות להתייעץ עם רופא פרטי מומחה, או לבקש ייעוץ עם רופא מומחה בקופה.

אחד מהם עם אסתמה

אסותא זה בית חולים

אם היום הם כבר לא מקבלים עם אסתמה

אולי אפשר פרטי בבית חולים רגיל 

די הלחיץ אם נעשה באופן פרטי כמו אסותא. זה היה לפני מס חודשים שהירידה בשמיעה היתה עוד בסדר, עכשיו יש לו ממש ירידה בשמיעה. וזה מסביר את האי שקט שלו בבית לאחרונה

אולי יש להם אנטרס שנטפל רק בביה"ח? 

ומהרופא הנוכחי לבקש את ההסברים לבעייתיות.

לפעמים יש להם אינטרס לפעמים לא. בלי להבין את הדברים לעומק ולהצליב חוות דעת שאתם מבינים מה עומד מאחוריהן, יהיה לכם קשה לדעת. 

לפני שהייתי הולכת לביטוח לאומי, הייתי רצה לנתח אתמול לטובת ההתפתחות של הילד.

ירידה כזאת כאשר היא קבועה- מזכה בקצבה בביטוח לאומי, אם זו ירידה על רקע נוזלים

אז לא.

כי אצל הבת שלי גם יש ירידה והרופא נתן סירופ כזה לנסות לייבש את הנזולים

לכן לא יודעת אם ימליץ לנתח ואם כדאי להתעקש, הולכת להתייעץ בפרטי אז זה שונה קצת ממה שהייתי עד היום

ירידה קבועה לא ניתן לטיפול על ידי ניתוח, אלא נותנים מכשירי שמיעה.

נוזלים זו סיבה לירידה בשמיעה שהיא 'ברת תיקון'. לפעמים מחכים לראות אם מצליחים לייבש את הנוזלים לבד. אבל אם הוא כבר עם עיכוב שפתי, אז לא ממליצים להתעכב בדרך כלל.

ולגבי ביטוח לאומי - אין לי ניסיון בהקשר של שמיעה, אבל אני זוכרת שהוא מקבל טיפולים פרא רפואיים בכמה תחומים, אז יכול להיות 'יש לו עיכוב התפתחותי ברמה שמספיקה לקבל קצבה מביטוח לאומי. אני חושבת שמי שמגדיר את זה זה נוירולוג התפתחותי (ואם הוא אכן יקבל קצבה, אז יש אפשרות להכניס אותו למעון שיקומי, ואז הוא יקבל שם את כל הטיפולים, ובכלל מעטפת שתקדם אותו הרבה יותר, כי כל הצוות ימשיך את ההנחיות של הצוות הפרא רפואי לאורך כל השבוע).

אם זאת ירידה קבועה אין מה לנתח אלא רק להרכיב מכשירי שמיעה.

ירידה הולכתית על רקע של נוזלים לא מקבלים קצבה מהביטוח לאומי- כי היא זמנית וברת טיפול (ניתוח כפתורים)

ירידה עצבית- קבועה כן אפשר לקבל קצבה (החל מ40-45DB)

ע"ג הסיכום בדיקה?

שהוא היה תינוק הוא לא עבר סינון שמיעה, רק בפעם ה 3 עבר בדיקת ברה ממש גבולי

אחכ עשינו בדיקות נוספות שכבר גדל ואז ראינו ירידה בשמיעה

יכול להיות שזה משהו קבוע שלא שןמע ולא קשור לנוזלים? או שאם ברה יוצאת תקינה אז סומכים על זה 100%  ?

אני יכולה להסביר לך את המשמעות.

(עבדתי פעם בתור בודקת שמיעה..)

יש קצבה זמנית. ז"א לא משהו קבוע אבל כרגע הוא זקוק ליותר טיפול (ואתם מן הסתם תשמחו על הכסף הזה שיאפשר לכם לטפל בו בשרפ בצורה טובה)

העיקרון של ביטוח לאומי בקצבה אצל ילד זה צורך ביותר השגחה מהרגיל.

לא אכפת לו כמה עולים הטיפולים הרגשיים/פרא רפואיים, כמה קשה לילד וכמה הוא מסכן.

אם בגלל הירידה בשמיעה הוא זקוק ליותר עזרה מכם מילד בן גילו, דורש הרבה טיפול (מה שפוגע בעבודה שלכם) זה עילה לתביעה

תנסו לשאול עוס בקופח, זה צעד ראשון ובסיסי

ובריאות לילד, בהצלחה!

לא על ירידה בשמיעה, ולא על עיכוב שפתי, בטח בגילאים של מתחת ל 3. 

אבל הבן שלי נולד במצב יותר גרוע, ב"ה בגיל חצי שנה בערך התגלה שזה נוזלים ולא בעיה עצבית, ועד היום (כמעט שנתיים) השמיעה שלו לא בנורמה, עיכוב שפתי קל, ואף אחד משלל הרופאים ואנשי המקצוע שדיברנו איתם לא אמר לנו שמגיע משהו מבט"ל בגיל הזה. אם את מגלה שכן אשמח לעדכון!

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

לא קשור למשקל התינוק.

בפרט בחורף.

אבל אני לא אשת מקצוע או משהו

אז באמת עדיף מנשא על פני עגלה.

אבל ללכת כל יום 40 דקות עם מנשא גם לא נשמע הכי מומלץ בשלב הזה...

אין סיכוי לקבל עזרה בשבועות הקרובים? אולי משכנות? אפילו בתשלום? (אולי בחלק מהפעמים בעלך יכול להיות גמיש ולהגיע מוקדם כדי לאסוף?)

זה לא לתמיד, רק לכמה שבועות הקרובים. יש סיכוי שתמצאו פתרון אחר שיאפשר לך לנוח?

ובימים שאין ברירה ואת חייבת לאסוף - יש סיכוי לבקש עזרה מאיזה שכנה רק עם העגלה במדרגות?

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.

מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.

האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

אין דרך אחרת לאיסוף?

או תורנות עם שכנות

ממש קשוח במזג אוויר הזה ואחרי לידה בכללל

להרים עגלה במדרגות בעיני יותר קשה לגוף ממנשא

כן אנסה שאני אוספת רק חלק- יקצר את הדרך..

גם לי יש 3 איסופים שונים

ובאמת ברגל לוקח יותר זמן

אבל כן זה נשמע לי הרבה

אבל מניחה שזה המצב..

אחרי לידה נשמע לי מאוד קשוח עם קטן

לק"י

גם לי לוקח קרוב לשעה.

ומגיל חודש וחצי או מנשא או עגלה ומנשא (שמה בעגלה, ואם הוא לא רגוע, אז מעבירה למנשא).

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור

בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן

צודקת ממש מבחינת הקור

אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

עולות/יורדות לגן או באמצע הדרך?

אצלנו היו מדרגות לגן אז באתי טיפה יותר מוקדם וכשבאה אמא שאני מכירה ביקשתי ממנה שתביא את הבת שלי / שתשמור על התינוק

ניסיתי כל מיני אופציות, הכל לא היה נוח ככ. כשקצת גדל הייתי משאירה את העגלה / הדונה (אם באתי עם הרכב)  ועולה במדרגות עם התינוק בידיים

בהצלחה! 

תודה ע ל התשובה!

למרות שיש שני מקומות שאין איך לעקוף

הגלגלים שלה קטנים והידית נמוכה,

ממש לא מוצלחת למטרה הזו

והם בטח עוד מחכים לתודה או משו

בעיניי זו חדירה לפרטיות

מה הוא היה אומר אם היו עושים לו את זה

הוא אמר שתלוי מי האורח

יש בזה משהו שאם זה מישהו קרוב איזה חבר טוב או אח זה בסדר

אבל אנשים זרים ממש לא 

אל תתערבו לי בחיים

לטוב ולמוטב

אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה שלך

לא מפגרת בכלל

🫂

אבל נראה לי שזה בא לך עקום כי ביקשו ממך את הבית (וזה כשלעצמו עקום בעיניי כנל ולא שייך בחודש תשיעי)

ומה שאת מרגישה זה מה שאת מרגישה וזהו

חיבוק❤️

מדמיינת לעצמי שהאורחים היו זוג מבוגר ו"סבתאי" כזה, והם רגילים לעשות את זה כשהם באים לבתים של הילדים שלהם, ובאמת רוצים לדאוג לכל העולם כמו שהם דואגים לילדיהם...

אבל עדיין זה לא בסדר! כנראה במקומך לא הייתי נותנת בכלל את הבית בתקופה הקרובה🙈

(אנחנו פעם נתנו את הבית לשבת. כתבנו בפתק שהם יכולים להרגיש בבית, אבל את דלת החדר שלנו סגרנו והודענו שבו לא ישנים. כשחזרנו גילינו שהם השתמשו בשמיכות שלנו ובמנורת הלילה שלנו... השתדלו להחזיר הכול למקום, אבל עדיין יכולנו לראות. והרגשתי כל כך פגיעה בפרטיות ואמרתי לעצמי שלא ניתן יותר את הבית לשבת... ואז די מיד אחר כך הגיעה הקורונה, והפסקנו לנסוע לשבתות כמעט לגמרי, וככה מימשתי את ההבטחה שלי🙈 וכשכן נתנו נעלנו את החדר...)

(אגב אני הייתי מאד שמחה אם היו מתקנים לי את הטפטוף בניאגרה אבל הרבה שנים לא נתתי את הבית אחרי הארוע הנ"ל)

היתי מתעצבנת אם היו מחליטים לנקות לי את המקרר או לסדר ארון מחדש

או לתקן משהו במקום פרטי

אבל ראו שמטפטף ראו שנגמרה הבטריה

רצו לפרגן ולהגדיל ראש ולפתור את הבעיה

זה לא שחיטטו לך במשהו

רק ניסו לעזור

האמת משום סיבה לא רואה בזה בעיה

להפך

היתי מודה להם לגמרי

והתאמצת

ואולי זה מתפרש כמן ביקורת סמויה כאילו ראו מה לא בסדר..

ואולי רגי ש לך גם המרחב הפרטי שלך וזה זכותך

פשוט נראה לי שאני לא היתי מנחשת שזה יפריע למישהו

זה בית, בבית תמיד יש ליקויים.
לא נראה לי שזה הפתיע אותם.
אם הייתי נכנסת לבית של זוג צעיר עם ילדים ורואה ניאגרה מטפטפת, לא הייתי מבינה איך לא טיפלו בזה כבר אתמול...
זה ריח (עובש מהסמרטוטים), זה סמרטוטים להחליף, זה התעסקות וכו לא הכי סטרילי, בטח התארח אצלך איזה אינסטלטור שבשבילו לתקן את זה, זה כמו בשבילך להפעיל מכונה.

אבל נראה לי לא נחמד הקטע שהם עשו את זה מעצמם בלי לבקש, תשאלו, תבואו בסוף שבת תגידו אמרתם לנו שיש טפטוף, יש לנו קצת ניסיון בזה, אנחנו רוצים לעזור כי ממש מעריכים את זה שנתתם לנו את הדירה בתקופה לא מובנית מאיליה, בא לכם שנעשה את זה? אמרו כן תעשו אמרו לא - תביעו את ההערכה שלכם בצורה אחרת. 

והבטריה בשעון לדעתי עוד יותר לא לעניין כי לא אמרו להם כלום על זה כאילו באתם חיפשתם את כל הפגמים ותיקנתם...

ברור שזה מכוונה טובה ממש ואולי גם כן כדאי להתעלות על עצמך ולהגיד תודה אבל זה ממש לא נחמד ואפילו חסר טאקט. 

מישהו כנראה שיש לו ידיים טובות התארח שם רוצה לעזור מטוב ליבו. אני לא חושבת שזה צריך להכעיס, הוא לא חיטט לך בדברים האישיים, זה משהו מקצועי ואולי סוג של הכרת טובה על הדירה. 

לדעתי את כועסת כי מלכתחילה לתת את הדירה הכעיס אותך... 

אבל יצא פעם שנכנסתי לשים משהו בבית של שכנה שהיתה עם ילד באשפוז, ראיתי שיש כלים בכיור אז שטפתי אותם,

והיא ממש התבאסה עלי... בעדינות אבל אמרה לי בפירוש שהיא לא מסוגלת שנוגעים לה ומנקים לה.

לא הייתי מעלה על דעתי שיש מישהו שיתנגד שמנקים בשבילו משהו לא אישי כמו כלים, ועוד בסיטואציה כזו, אבל וואלה למדתי.

אבל האמת שאותי זה היה בעיקר מצחיק...

והייתי נהנית מהתוצאה.

אבל זו אכן חציית גבול 

כל כך תלוי במנטליות..

פעם התארחה אצלנו מישהי בדירה של שכנים והיא ממש רצתה לנקות להם את הווילון אמבטיה כי הוא היה עם עובש.

זה היה נראה לי הזוי לחלוטין וממש אמרתי לה שזה לא עניינה והיא לא אמורה לגעת בכלום.

לקח לה זמן לקבל את מה שאני אומרת..אבל היא ממש רצתה להיטיב איתם ומבחינתה זה היה הדבר הכי טוב שהיא יכלה לעשות..מזל שהיא אמרה לפני שעשתה..חחח

שפעם השארנו בית לשבת.

השארנו אותו נקי בסבבה כזה, וקיבלנו אותו נוצץ, משהו מטורף.

אמרנו תודה יפה (:

אבל בואנה הייתי מזמינה אותם להתארח בביתי בשבת בכל פעם כשיש לי ליקוי...חחחח

איזה כיף לך...את כבר לא צריכה סמרטוטים להניח מאחרי היאגרה, פחות ריח, פחות טרחה.
מתנה גדולה לאישה בחודש תשיעי, פחות התעסקות.
רק לגבי השעון- לא הבנתי מאיין היה להם בטריה...
בכל אופן, אני רואה את זה כמחווה של תודה, נהוג להשאיר מתנה כלשהי, וכנראה התארחו אצלך מישהו בעל מקצוע וידיים טובות ופינק.

וואלה הייתי שמחה אם היו עושים את זה בשבילי😅

קשה לי להבין את הנקודה שזה מעצבן.

אבל מה משנה לך מה אנחנו חושבות?

זכותך

את גם בחודש 9. לא נראלי שהייתי מסכימה לתת את הבית מלכתחילה❤️

זה גם גיל שילדים כל הזמן אומרים אחד לשני אני כן חבר שלך אני לא חבר שלך אז הוא מוודא מי איתו ומי נגדו (לא שזה כזה יציב, הם משנים את דעתם פעמיים בשעה).

הם גם פתאום נפתחים לענין שיש בחברה, תחשבי שעד לא מזמן חברים היו דבר נחמד שנמצא מסביב, אבל כל אחד משחק עם עצמו, רק עכשיו הוא אשכרה מתעניין בסביבה, אז הוא לומד אותה ואיך היא עובדת

הבת שלי בת 3.5 וגם כל הזמן אומרת לאחים שלה: "אתה חבר שלי, נכון?" או "אני לא חברה שלך!" אבל אצלה זו השפעה מובהקת מהאחים...

בכל אופן, בסביבות גיל שלוש-ארבע זה הגיל שבו נפתחים ל"עולם", ומגלים שהוא מורכב מעוד אנשים חוץ מבני המשפחה. ומכיוון שהאדם הוא יצור חברתי (בדרך כלל) זה מעסיק אותו כבר מהגיל הזה...

(ורק אוסיף בסוגריים שבאופן אישי אני לא מעודדת שיח של "חברים" בתוך המשפחה - במשפחה כולנו בני משפחה ואוהבים זה את זה ונותנים זה לזה באותה מידה. אבל לפחות לא מול אבא ואמא... כשילד שואל אם אני חברה שלו, אני אומרת לו שאני אמא שלו ומאוד אוהבת אותו. זוכרת שפעם שמעתי ברחוב אמא אומרת לבת שלה: "אם לא תבואי יפה אז אני לא אהיה חברה שלך" והזעזעתי ממש...)

אבל לא מחבבת את זה, ולפעמים מביעה את דעתי.

אבל אצלנו זה יותר: "אני חבר שלך, נכון? אז תכבדי אותי בממתק שקיבלת." ואז הילדונת מנצלת את המעמד ומנהלת 'מסחרה' של חברים מבין האחים, ולחלק נותנת את מהממתק ולחלק לא... את זה אני ממש לא אוהבת, ולכן מלכתחילה מעדיפה שהשיח בין האחים לא יכלול את המילה 'חברים'.

אנחנו פשוט לא מרשים. או שאתה אוכל את כל מה ששלך או שזה של כולם, אין דבר כזה לתת לחלק.

זה נתינה עם תמורה

אצלנו זה "אם תרשה לי בX שלך אני אביא לך מחר את הטופי שלי מהמחלק סוכריות"

אני אומרת להם שאם רוצים לתת מתוך הלב, אז אפשר לתת. לא תמורת משהו.

אבל זו הבנה שלוקח זמן לפתח אותה מבפנים...

והדולה גם אמרה לי עור לעור

וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון

במיטת אור כחול

אי אפשר עור לעור כי הוא צריך להיות שם כמה שיותר...

הוא נמצא לידך?

זה באמת לא פשוט גם לתת זמן במנורה וגם להספיק להניק מספיק.

אפשר כדי לזרז לסחוט מדי פעם טיפה חלב לכפית קטנה ולתת לו.

חשוב לא להגזים, קיבה של תינוק שרק נולד היא קטנה מאד

בימים הראשונים היועצת הנקה נתנה לי כפית כזאת קטנטנה של ערבוב קפה ואמרה לסחוט לתוך זה ולתת.

אפשר לשאוב וכשמוציאים אותו להניק כמה דקות ואז לתת את הבקבוק ששאלת, אני לא זוכרת אם נותנים לאכול בתוך המיטה, אם כן אז אפשר גם להאכיל את הבקבוק ששאבת...

יש לרוב בבתי חולים משאבות מעולות

בהצלחה ממש!!

לק"י

וגם אפשר לסחוט חלב ביד, למי שזה קל לה יותר.

העיצה שלי זה להאכיל הרבה. אם הוא בפוטו, אז אפשר להאכיל אותו גם במזרק, כדי לעזור לו להירגע בלי להוציא הרבה (אם הוא לא רגוע שם). כמובן לא במקום ארוחות מלאות, אלא בין לבין אם צריך.

לא חוויתי צהבת אבל יצא לי להתקע בבית חולים כמה ימים וזה קשוח

אצלי גם הייתי בבית חולים עם אוכל זוועה

ממליצה להזמין אוכל טעים ומנחם ולהרבות בפינוקים כמו שוקולד ומה שמפנק אותך😅

נשמע מעצבן אבל תכלס זו העצה הכי טובה...

גם לנו היה עם 2 ילדים 

לק"י

ואצל הקטן הברית נדחתה בכמה ימים בגלל זה.

בעז"ה לרוב זה יורד בסוף, אז מציעה להאכיל הרבה, ולנסות מה שהציעו לך בנחת. אם מלחיץ אותך אז לוותר.

ולכן להאכיל כמה יותר.

אני שילבתי הנקה ומטרנה וברור לי מכמה ילדים שהתוספת מטרנה עזרה משמעותית.

(אני אחת שתמיד משלבת מטרנה בימים הראשונים עד שמגיע החלב האמיתי ומעולם זה לא פגע לי בהמשך ההנקה..)

לפי מה שידוע לי, היום לא ממליצים באופן גורף להוסיף מטרנה כשיש צהבת. בדרך כלל עם הנקה בלבד הצהבת גם תרד.

לק"י

וכולם או לא קיבלו בקבוק או קיבלו בקבוק- שניים.

כך שזה לא היה משמעותי.

כן חשוב לפעמים להעיר אותם כדי שיאכלו טוב, כי הרבה פעמים הצהבת גורמת להם לישנוניות, ואז הם אוכלים מעט מידי.

הייתי עשור בעבודות שפחות התאימו לי

אבל לא בררתי יותר מדי

הלכתי להתפרנס

אחרי עשור עשיתי קורס ומצאתי עבודות יותר טובות

עד שהגעתי לעבודה הנוכחית שלי שהיא מעולה מכל הבחינות

העבודות שעבדתי בעבר

אמנם פחות התאימו לי

אבל עזרו לי ללמוד פונקציות של עבודה שבסופו של דבר עזרו לי להגיע למה שהגעתי 

גם שכר מינימום זה כסף שיכול לעזור

ואחרי שתראי מה מתאים לך תתקדמי הלאה, לפחות לא להעמיק את הבור..

חיבוק❤️ זה באמת קשוח..

שוק העבודה באמת לא פשוט

כשיש תינוק קטן שצריך מסגרת

וואלה צריך כוחות נפש בשביל זה

ואם את עוקבת אני כמה וכמה שנים עברתי הרבה דירות ועבודות מיציתי 

אולי אפשר להיות מטפלת במעון (או אפילו בקבוצה) שגם התינוק נמצא? וככה לפחות קרובים אליו ורואים מה איתו

אולי יותר רווחי לפתוח משפחתון בבית

זה יותר רוויי בהרבה

אבל נפשית שוחק ממש

הילדים שלי יותר גדולים ויש לא מעט פעמים שאני חושבת שאמא עובדת זה יותר מכביד מאשר מקל..

שולחת הרבה כח❤️ שהשם ישלח לכם פרנסה ברווח

בהצלחה!