בין רבע ל6 וכמעט 7

עולים למיטות כמעט תמיד גג ב 7 וחצי, סיפור ועד שמונה הם כבר בחלומות

מתעוררים בבוקר - באיזור 6 וחצי בערך, 7. לפעמיםאני צריכה להעיר, לרוב קמים מעצמם 

1. בני 3 ושנה

2. בערך שבע וחצי שמונה

3. תמיד עד תשע לפחות אחד מהם יהיה ער

4. מלאאאאא

5. מתעוררים בין שש וחצי לשבע וחצי

1. 5, חצי שנה

2. הגדולה 7:30 עד 8:00, הקטן 9 בערך

3. נרדמים כמה דקות אחרי בד''כ

4. כמה דקות

5. מעירה את הגדולה ב'6:30, את הקטן ב7 (קם לאכול בלילה)

14 5

בן 14 הולך לישון באיזור 11 וקם באיזור 6:45 או לבד או מעירה 

בן 5 לפי העייפות בין 8-9 וקם באיזור 7 לרוב לבד

לפעמים לוקח להם זמן להרדם ולפעמים לא

אין אצלי גיל ש׳אסור לקום מהמיטה׳ ההליכה לישון נעשית בשיתוף פעולה ולרוב ביוזמת הילד שמרגיש עייפות 

א. גילאי- שנה עד 10..כמעט כל מה שבינהם😉

ב. גילאי 3-5-6 במיטות בסביבות- 7-7וחצי. קריאת שמע ויוצאת מהחדר ..

לפעמים יש בקשות או הץבכיינות של הקטנה אז זה נמרח יותר קצת

אבל לרוב עובר בסדר. עד שנשכבים במיטות כן י שאיזה רבע שעה לפחות של כל מיני בלתמי''ם ..זה לא מוצא כרית זה רב עם ההיא על משהו זאת נזכרה שצמאה וכל מיני דברים שמצריכים סבלנותתתת חח

גילאי 7-8-10-

בחדר בשקט- קוראים ומשחקים מאז שהקטנים במיטות עד 8וחצי ואז מכבים את האור בעצמם וישנים.הסכם ביננו שהם מכבדים כי זה מה שמקנה להם זכות להשאר עד יותר מאוחר.

לגדולה אאפשר בקרוב לישון יותר מאוחר 

זה שבן שנה- אחרי שמרדימה את הקטנים- סביבות 7וחצי+  משכיבה אותו במיטה עם בקבוק. לפעמים י שעניינים ובכי וכו אבל לפעמים לא..

הקטנים מתעוררים מוקדםםםם 6 -7 בבוקר גג. גם בחופשים 

תמיד

הגדולים- מעצמם יקומו בסביבות 8..בפועל לפני

התינוק גם בסביבות 8

בן שנה +, הולך לישון בסביבות 18:30.

כמה זמן לוקח לו להירדם- ממש משתנה. עם בעלי נרדם יותר בקלות. מתעורר בבוקר בסביבות 6:00-6:30. (אחרי שהתעוררו כמה פעמים בלילה).

בני 3-5, הולכים לישון בסביבות 20:00. לרוב נרדמים די מהר.

בן 5 מתעורר בסביבות 6:00-6:30, בת 3 מתעוררת בסביבות 6:30-7:00.

בת 7, הולכת לישון בין 20:30 ל 21:30. לפעמים קוראת ספר במיטה. כשהיא כבר הולכת לישון נרדמת מהר.

מתעוררת בסביבות 7:00-7:30.

1. גילאים בין כמעט 2 עד 5

2. נכנסים למיטה בין 18:30-19:00

3.נרדמים עד 19:30-20:00 (תלוי כמה הפעלתי אותם באותו יום)

4. קמים ב7 לבד 

1. 8 ומטה

2. נכנסים למיטות בין 7:30-8

3. יש לי שגרה קבועה של קריאת שמע במיטה וסיפור לרוב נרדמים תוך כדי הסיפור או אחריו.

4. מתעוררים עצמאית השעה תלויה מתי מתחיל הבוקר של הקטנה שמשכימה קום לשחק. בטווח שבין 6-7   

2-10

2-5-7 הולכים למיטה ב 7וחצי 8 אם אין בלאגנים נרדמים די מהר

9- במיטה ב8 וחצי יכל להירדם ב9

 10- במיטה בין 9 וחצי לרבע ל10

עונה פעמיים כי זה מאוד שונה.

1. שש וחצי

2. בערך רבע לשמונה

ריכו לב.  3 ו4 בין חצי שעה לשעה++ אחרי בדכ.. שומע פודקאסט ואחכ מנגינות שינה.

5 יש לו שעון בשבע ורבע, לרוב הוא כבר ער וזה שעון שמזכיר להתחיל התארגנות לביתספר.. בכללי הוא לא ישן הרבה וזה לא תמיד טוב..

תשובה שניה:

1 שנה

2 כשהיא עייפה, סביבות 8 וחצי בדכ

3 4 לפעמים 10 דקות ולפעמים חצי שעה. נרדמת עלינו בדכ.. עוד לא פיענחתי את השינה שלה לחלוטין.. היא גם מתעוררת הרבה בלילה

5 דווקא בשעות הבוקר היא ישנה יותר טוב, אז בפועל היא יכולה לחרופ עד 8 וחצי וצפונה בכיף שלה אם לא הפריעו לה..

האמת שהשינה שלה כבר דיי מתסכלת.. 

1. 17, 10, 8, 5 באופן מובן לא אענה לגבי בת ה17.

2. 19:30-20

3. 19:30-22

4. הבנים בין דקות ספורות ל40 דקות, אצל הקטנה זה יכול לקחת שעות. כפשוטו. הם זקוקים למבוגר בחדר עד שנרדמים.

5. את בן ה10 אני מעירה ב7, בן 8 לאחרונה מתעורר סביב 6 (לפני כן היה מתעורר ב5)

בת 5 מתעוררת לבד ב6-7 אם נרדמה  בשעה סבירה, אם לא צריך לגרד מהמיטה.

** בן 8 ובת 5 עדיין מתעוררים כמה פעמים בלילה וזקוקים לעזרה כדי לחזור לישון.

1. מארבעה חודשים ועד 17 שנים.

2. *עקרונית* הילדים עד גיל 13 נכנסים למיטה בשמונה וחצי. בפועל - עדיף לא לומר... הבן הגדול אנחנו שואפים שישכב עד 10. הבת הגדולה אחראית על עצמה.

3. נרדמים בשלל שעות - מתשע ועד אחת עשרה, לפעמים אפילו מאוחר יותר (בת השלוש לפעמים נרדמת בצהריים, ואז היא לגמרי תלך לישון מאוחר...)

4. עניתי קודם.

5. קשה מאוד להעיר אותם בבוקר רק הבת הגדולה יודעת תמיד לקום בעצמה. האחרים לפעמים מפתיעים (בעיקר הגדול, שקם לפעמים לוותיקין), אבל לרוב אנחנו צריכים להעיר אותם בשלל שיטות, ממוזיקה עליזה ועד השפרצת מים על הפנים...

4, 7, 10, 13

שני הקטנים ב19:00. לפעמים בן הארבע מושך קצת את הזמן.

בת ה10 ב21:00 אמורה לישון, בפועל לעיתים בזמן, לעיתים מאוחר יותר. לא תמיד אני יודעת.

בן ה13 אחראי על הזמנים של עצמו בעצמו. 

בבוקר:

בת ה7 קמה ממש מוקדם. היא יוצאת ראשונה מהבית.

בן ה4 קם סבבה, בשבילי טיפה מוקדם.

בת ה10 תלוי תקופה. מנסים לעזור לה לדבוק בזמנים.

בן ה13 אחראי בעצמו על הזמנים, הלוואי עלי משמעת עצמית כמוהו.

בעלי קם מוקדם ויוצא. אני קמה כשבן ה4 מטריל מדי את האחים שלו, אז קמה להשגיח עליו שהם יוכלו להתארגן.

אין סיכוי שאני לוקחת אחריות על זמנים של ילדים שמסוגלים לכך בעצמם. לא בקטע רע ולא בקטע של דבקות באידאל, פשוט יש לי מספיק משימות בעצמי.

אבל כפועל מכך מגיל קטן יחסית הם מפתחים הרגלים נכונים בהקשר הזה.

הוא לא יצליח לקום בעצמו... (כותבת מניסיון כואב)

חשוב לי לכתוב את זה כדי שאימהות כאן לא יאשימו את עצמן שהילדים שלהן לא מצליחים לקום רק מכיוון שהן לא הטילו עליהם את האחריות...

בשלב מסויים הוא יבין שהוא נפגע מזה,

ויצטרך למצוא את הפתרונות בעצמו.

יש לי ילדה כזו, ועדיין אין מצב שכל בוקר יתחיל בלחץ בשביל שהיא תקום בזמן.

אני עוזרת לה לגבש פתרונות ומציבה לה גבולות (ובעיקר בי"ס שלא מכיל את כל האיחורים) אבל זה לא נעשה בבוקר.

אני לא חושבת שיש פה עניין של אשמה של ההורים, אבל כן יש פה בחירה.

אם להורים מתאים להעיר את הילדים, מהמם! הכל טוב.

אם להורים לא מתאים, אז ההתנהלות תהיה שונה.

גם ההגדרה ממתי ילד יכול תיאורטית לקחת אחריות בעצמו די משתנה בהתאם לנסיבות. 

אצלנו מכיתה א' הם יוצאים לבד באוטובוס (ולכן אין את הנושא לפספס הסעה)

ולכן ההתארגנות בוקר שלהם בזמן או לא בזמן לא פוגעת בהתארגנות שלי ובסדר יום שלי.

כלומר כדי לקחת אחריות צריך קודם כל שמי שאחראי הוא זה בלבד שיספוג את התוצאות.

למשל אם לילד יש תורנות כלים והוא לא עומד בה, כולם נפגעים כי אין כלים נקיים להשתמש בהם.

אבל אם ילד לא נכנס להתקלח לפני שבת בשעה שנקבעה לו, לגמרי בעיה שלו. ברגע שההורה משחרר את האחריות, הילד יבין שאין לו ברירה אלא לעמוד בזמנים בעצמו. איך? זאת כבר שאלה אחרת. אולי יקח לו חודש או חצי חצי שנה להפנים את האחריות, אבל זה יקרה בסוף.

ילד שנפגע כל פעם מההשלכות ויש לו בעיית התארגנות אמיתית, יבוא לבקש עזרה או לפחות יהיה נכון לחשוב על פתרונות אפשריים וישתף פעולה יותר, המוטיבציה שלו תהיה הרבה יותר גבוהה ממי שטרם חווה את ההשלכות והנושא של השלכות על אי הגעה בזמן הם דיון די תיאורטי בשבילו.

אצל הבת שלי, חוץ מזה שהיא מפסידה חומר ופעילויות וסדר בוקר בכיתה, לאורך זמן האיחורים האלו השפיעו על הדימוי העצמי. היא רואה שכל החברות מגיעות בזמן, האחים מגיעים בזמן, מבוגרים מגיעים בזמן לעבודה, ורק היא לא מצליחה.

חודש, חודשיים לא הזיז לה, אבל בסוף זה כן הפריע לה והיא אמרה בעצמה שהיא רוצה להיות מסוגלת להתארגן בזמן כמו שכולם מצליחים. (בת 10)

או דוגמה אחרת, בן ה13 אחרי ערב שחזרנו ממש ממש מאוחר, לא הצליח להתעורר מהשעון וקם קצת באיחור ופספס את תחילת התפילה, ואז הוא היה עצבני שהוא צריך לאסוף את התפילין מבי"ס, לחפש מניין אחר, ולהספיק בזמן לשיעור.

הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי לו שהוא ממש התבלבל ואף אחד לא אשם חוץ ממנו.

הוא אמר שיכולנו להעיר אותו, עניתי שהוא יכל להעיר אותנו ובזה זה הסתיים.

ומאז כשהוא רוצה לוודא שיקום בזמן אחרי לילה שהיה אירוע עד מאוחר, הוא מבקש יפה מבעלי שיוודא שהוא קם.

ניסה לזרוק עלינו אחריות, לא תפסנו אותה, הוא נאלץ לתפוס אותה בחזרה ולהבין את הטעות שלו ובזה זה נגמר.

אם ההורה בוחר בנסיבות חייו לקחת אחריות בעצמו או אחריות משותפת, אחלה ממש,

אני גם לוקחת אחריות בכל מיני תחומים אחרים שמתאים לי.

אבל לדעתי זה בחירה ולא חוסר ברירה גם אם זה לא בחירה מודעת, להבדיל מילדים קטנים יותר שאם הם לא יקומו בזמן ההורה יאחר ולכן ההורה חייב בסוף לקחת את האחריות על השעה שהם קמים וממילא על השעה שהולכים לישון.

מאוחר ולהגיע בעשר לבית הספר? 

או פשוט להשאר בבית? 

כשדיברתי על האיחורים זה היה 10:00

לגבי לא להגיע בכלל, קודם כל במשוב רואים באיזה שיעורים הייתה ואיזה לא.

כשזה הפך ליומיים בשבוע שהיא לא מגיעה בכלל (בנוסף ליום שהיא רשמית לא מגיעה בו בגלל תוכנית מקבילה)

בי"ס היה קצר איתה וגם אנחנו.

זה גיל שהיא מאוד בשאיפה לקבל עוד תחומי אחריות (לנסוע באוטובוס עם חברות לקניון בעיר למשל, לנסוע לדודים לשבת ועוד)

אמרתי לה שאי אפשר להתקדם בעוד אחריות אם היא לא מצליחה לעמוד באחריות שכבר היא אמורה לעמוד בה. אז במה שקל לה יותר היא זינקה ובמה שקשה לה היא ביקשה עזרה.

ברור שגם דיברנו על זה שבהמשך יהיה השלכות יותר חמורות כמו שהיא תתקשה להתקבל לאולפנה טובה בגלל הרגלים לא טובים וכו', אבל האמת שפשוט מעצמה היא הייתה נבוכה בשלב כלשהו ממה שקורה.

גם המורה דיברה איתה דווקא מהמקום שהיא ילדה נהדרת וחכמה ויש לה פוטנציאל מטורף שלא בא לידי ביטוי פשוט כי היא לא מצליחה להגיע בזמן.

והקטע החברתי בגיל הזה מאוד מאוד חזק.

כשהיא באאוט ממה שקורה היא מתבאסת מאוד.

מספיק שחילקו תפקידים או ארגנו מסיבת הפתעה לחברה (זה קורה כל הזמן) והיא לא הייתה שם להשתבץ למה שהיא רוצה, או לא הייתה שם להביע את דעתה או לפתח רעיון, 

זה מבאס אותה.

לא מיד היא שמה לב לזה, זה לקח כמה חודשים אבל בסוף זה בא ממנה.

וגם אני יודעת איפה ללחוץ, נגיד היא לומדת בבי"ס שהבנות שם עפות על הבי"ס הזה בקטע של מורל משוגע,

אז אמרתי לה פעם אחת שזה לא נורא אם יעיפו אותה כי יש פה עוד בי"ס, והיא שמעה את זה ועוד יותר נדלקה שהיא לא רוצה לעבור לשם.

אז אח"כ מדי פעם הייתי זורקת הערות כאלה שיש כל מיני דברים טובים בי"ס השני,

למשל אמרתי לה שיש שם פינת חי וממש יכול להתאים לה להיות אחראית על הפינת חי,

אז היא התרגזה: אמא, אני לא עוברת לשם בחיים!!!

ואז בהזדמנות אחרת אמרתי לה שיש להם תוכנית בת מצווה מהממת ותחשוב על זה שוב כי הבנות שם מקסימות וחמודות,

ואז היא שוב התחרפנה: מה זה קשור??? הם מקסימות ואני חברה שלהם, אבל אני לא הולכת ללמוד שם!!!!!

אמרתי לה, אה כן, כמה זמן את חושבת יקח למנהלת להעיף אותך מבי"ס. אז היא קצת בכתה, ואח"כ עזבתי את זה לעוד תקופה, ואז כנראה המורה דיברה איתה כי היא באה אלי וביקשה שנחשוב איך אפשר לעזור לה ובנינו תוכנית והיא חתמה עליה.

חלק מהתוכנית זה שפירטנו ממש לפרטים מה היא צריכה לעשות מתי, 

וקנינו שעון מעורר יקר אופנתי חדש (לא משנה  שהקודם עבד פיקס, אבל בשביל ההרגשה שלה שהשעון הקודם היה "מקולקל" ולכן עם שעון חדש מתחילים דף חדש)

והיא חותמת כל יום 

ושיתפתי את המורה בהצלחות והיא הרימה לה,

ולבינתיים זה עובד. אבל בכל מקרה התכנון הוא לקחת אותה לטיפול מקצועי.

אבל בכל מקרה בכל זה, אני לא אחראית לוודא שהיא ישנה בזמן, ולא להעיר אותה.

היה פעם כשעוד הייתה יותר קטנה שהיא ביקשה שנכין לה לוח מדבקות כי זה יעודד אותה.

וזה היה חמוד ממש שזה בא ממנה ועשינו את זה.

היה עוד כמה תהליכים בנוסף כמו למשל שראיתי שהיא גמורה מעייפות יום אחד וסתם שאלתי מתוך התעניינות למה היא לא הולכת לישון אם היא עייפה, וראיתי שהיא מסתכלת אם אח שלה הלך לישון. אז הבנתי שזה משפיע עליה.

אז גם דיברנו על זה.

מי נפגע אם היא הולכת לישון מאוחר ומי נפגע אם אח שלה ישן מאוחר ושהיא בעצם פוגעת בעצמה עם התחרות הזאת ודיברנו על כל מה שטוב בה ושהיא לא צריכה לשאוף להיות כמו אח שלה אלא לשאוף להיות טובה בדברים שהיא טובה בהם וכו'.

אני יכולה לבחור אחרת ולנסות לקחת את האחריות בעצמי, לעמוד עליה כמו שוטר וגם ניסיתי את זה תקופה ואז היא קמה עצבנית ולקח לה שעתיים להתלבש. וגם פגע בקשר איתה. סוף כל יום ותחילת כל יום רק הערות ועצבים. 

אז לא עשינו בזה כלום.

ובכל מקרה אני מעדיפה שהיא תתמודד עם הקושי הזה ביסודי ולא באולפנה.

אם ילד לא בא יומיים בשבוע כנראה לא טוב לו במוסד לימודים. במיוחד שגם כשאת הערת אותה היא עדיין לא קמה ומשכה זמן. 

קשיי התארגנות זה דבר לא פשוט

אומרת מנסיון פה עם בעלי והבת שלי, שמתמודדים עם זה

היא אוהבת ללכת לגן אבל קשה לה להתארגן וקשה לו לארגן אותה

אז אני עוזרת לשניהם, מעירה אותה מספיק מוקדם, עוזרת לה להתלבש ובתקווה שהוא הצליח להתארגן בזמן - היא מגיעה לגן בשמחה

היא לא ילדה בסוף יסודי. שלב אחר לגמרי.

לבעלך כנראה לא קריטי. גם לבעלי לקח כמה וכמה שנים להבין למה ילד אמור להיות במסגרת בזמן. 

זה הרבה מעבר ל- לא קריטי, זו התמודדות של שנים, גם בדברים חשובים

יכול להיות שהגילאים משנים, אבל ממה שהבנתי ממנו - הקושי קיים כל הזמן

ויכול להיות שזה באמת פחות קריטי בעיניו מאשר לי או לה, אבל זה לא הופך את זה לקל אם כן

כי גם בעבודה הוא מתקשה עם זה. 

שבו הכילו את זה. 

במקומות שלא היו מחכים לה והיה לה חשוב היא הייתה בזמן. אבל ברוב מוחלט של המקרים לא היה לה חשוב להיות בזמן וכן הכילו אז היא הייתה מאחרת כמעט תמיד. 

עניין של סדר עדיפויות, אם אתה לא חשוב לא תברח , אז אתה תחכה

גם לגבי מי שסובל מהפרעות קשב וגם לגבי מי שלא.

ההבדל הוא לדעתי, כמה קשה יהיה התהליך ואיזה עזרים ופתרונות כל אחד מגבש לעצמו.

יכול להיות לצורך הדוגמה, שבמקומות שלא הכילו את זה, היא הבינה שצריך למצוא פתרון אפיקטיבי למשל לקחת תרופה. סתם זורקת כיוון..

אבל מסכימה שאיפה שתשלם מחיר כבד, שמה המוטיבציה לתהליך תהיה גבוהה יותר.

במקרה של המקורית הפתרון שלהם כמשפחה שהיא תיקח אחריות,

במקרה של אמא שלך היא מצאה פתרון כלשהו (שלא בהכרח את יודעת אותו) שנבע מתהליך למידה על עצמה.

וגם אצלנו מנסים עכשיו תהליך שלבינתיים מצליח.

אבל אי אפשר בכלל להשוות את רמת הקושי בתהליך עצמו בין מי שעם בעיות קשב למי שלא (לא כל בעיות קשב באות לידי ביטוי בהתארגנות, אני מדברת על מי שמובהק שכן)

זה כמו להשוות בין מי שצריך לחצות נהר למי שצריך לחצות זרזיף מים.

אם אחרי שניהם ירדוף אריה, שניהם יצלחו את החצייה,

אבל מי שחוצה נהר, יהיה לו קשה פי אלף.

מי שניזוק מאיחורים יתאמץ להגיע בזמן. אבל המחיר להצלחה משתנה מאחד לאחד.

מבחינתי שההתמודדות הזאת תהיה בשלב מוקדם יחסית של החיים (יסודי) ולא לדחות את זה. בסוף מתישהו בכל מקרה תהיה התמודדות.

בגיל שש. רובם גם נעזרים בהורים בהתארגנות בוקר, סידור שער. לקראת גיל תשע-שתים עשרה אחריות עוברת אליהם , תלוי ילד. 

לגבי אמא שלי. סבתא שלה נפטרה כשאמא שלי הייתה בת שמונה. ולאמא שלה -סבתא שלי לא היה כוח לילדים. מבחינתה גיל שמונה הוא גיל גדול. כך שאמא שלי מצד נהייתה לגמרי עצמאית בגיל שמונה, מצד שני מבחינה מסויימת היא נשארה בגיל הזה לתמיד. לא היו לה כלים סודיים. היא פשוט התארגנה בזמן , לקחה את זמן נחוץ להתארגנות וזהו. 

ומי שרוצה קוקו קם בזמן ולא להיפך..

אני לא אאחר לעבודה כי הבת שלי קמה מאוחר ורוצה קוקו בשעה שאני צריכה לצאת, זה נקרא העברת אחריות. אולי היא תתבאס שבוע שבועיים, אבל אם אכפת לה היא תקום בזמן או תלמד לעשות קוקו לבד.

סוג של פריפריה, משפחות גדולות.

חלק הולכים לבד מכיתה ב , רב בכיתה ג. גם לא נוסעים לבד באוטובוס עד כיתה ג. אלא אם כן מישהו מכניס לאוטובוס ובתחנה מישהו פוגש. 

בכיתה א הולכים לבד רק מי גר שתי דקות מבית ספר בלי כביש. 

כן הולכים עם אחים גדולים , אבל לפחות בני שמונה. 

קרובים חילונים שלי בנתניה בכלל לא משחררים עד גיל עשר. שלושה ילדים. לשניהם קריירה . 

טוב לה ממש בביה"ס,

היא רוצה להגיע, אבלי יש לה קושי אמיתי.

האיחורים התדרדרו לחיסורים לאחר תקופה משמעותית שהיו רק איחורים, ואז גם אנחנו התערבנו וגם ביה"ס התערב. וזה נפסק.

ההתערבות לא הייתה מהכיוון של להעיר אותה ולעמוד עם סטופר

אלא מהכיוון של לשקף לה את ההשלכות ולדבר על מה שהיא מרגישה ורוצה,

ואז בנינו תוכנית.

קצת היו סנקציות למשך שבוע, אבל זה לא היה מחזיק רק בגלל סנקציות, היא באמת מאוד מאוד רוצה בתהליך. אבל יש לה קושי אובייקטיבי.

כמה זמן התהליך יחזיק אני לא יודעת, כי ביא מצד אחד מאוד רוצה, מצד שני באמת קשה לה להתרכז בהתארגנות.

לגבי כשהייתי מעירה אותה, היא עדיין הייתה נמרחת כי בעיות קשב לא פותרים בזה שההורים לוקחים אחריות על הזמנים, זה פשוט בלתי אפשרי (לי לפחות לא אפשרי לשים לב כל 10 דקות שהיא מתקדמת בהתארגנות, גם בערב וגם בבוקר אותה בעיה)

זה הוציא לי את המיץ, גרם לחיכוכים כל הזמן, לא הצלחתי להנות מהזמן איתה בכלל. מהר מאוד התייאשתי. מראש אני לא כזאת שמסוגלת להחזיק עלי את הזמנים שלהם. 

מבחינתי בגיל 6 ברוך שפטרנו מהעול של  להגיד לילד מתי לישון ולקום.

את צודקת שצריך לשלול בעיה של חוסר רצון להגיע בזמן מסיבה כלשהי כמו שלא טוב לה בביה"ס וזו הדרך "לדבר" את זה

אבל זו לא הסיבה היחידה האפשרית.

מי שמכיר את הקושי הזה יודע.

בכל מקרה, מגיל שהם יכולים לצאת לבד מהבית, אני לא השעון הדובר. אני כן יכולה להכריז שארוחת ערב מוכנה או להכריז עכשיו 20:00 אבל לא מעבר. זה לא בסט כוחות שלי להתחיל לשדל לבוא לאכול, כנס להתקלח או לך לישון, ובטח שלא קום אתה לא תספיק, עוד מעט צלצול וכו.

לא בשבילי, 

בעלי יוצא מוקדם ואני התפטרתי מהתפקיד הזה. המקסימום שלי זה להקפיץ אותם לבי"ס ביום גשום וגם זה אני מחזלשת אם יש דקת איחור מהשעה שנקבעה להקפצה.

הגדול והשלישית מתקתקים את הבוקר והולכים לישון בערב בשעה שתעזור להם לקום בזמן, שניהם מא' ככה,למעט מקרים בודדים, אבל גם למבוגרים זה קורה.

הרביעי עדיין קטן

והשניה בת ה10 היו תקופות קשות, וייתכן שגם יהיו עוד אבל הכיוון לפתרון הוא להקנות את המיומנות ולא לקחת את האחריות במקומה.

יש לי ילד עם בעיה דומה מאוד, אנחנו מעירים אוצו בבוקר ואם הוא קם על הצד הלא טוב הוא פשוט לא ילך, ככמו היום למשל.. 

זה לא ממש מזיז לו, בבית הוא בד"כ משתעמם אבל מוצא מספיק מה לעשות כדי שלא ירגיש שזה עונש.

בית הספר לא מתערב בינתיים בעניין הזה, אבל הציע לעזור לו עם חיזוקים חיוביים, זה לא מספיק מדבר אליו. 

הוא גם ככה לא רוצה לעצמו עצמאות כמו שתיארת עם הבת שלך שרוצה לנסוע עם חברות או לשבת, אז תוהה איך בכל זאת אפשר לרתום אותו. 

כל מבצע שעושים לא מחזיק בשעת אמת. 

יש לו באמת קושי, ואנחנו בדרך לטיפול ריפוי בעיסוק בתקווה שזה יעזור קצת, אבל עדיין קשה מאוד לא לכעוס עליו כשזה קורה שוב ושוב

זה הכיוון. גם עזרה לילדים וגם הדרכה להורים איך לרתום את הילד לתהליך הצלחה.

אם את מעירה את הילד וגם זה לא עוזר בשביל להגיע בזמן, אז אולי לא כדאי להעיר.

יכול להיות שהוא עדיין מרגיש שיש פה אחריות משותפת ולכן לא לגמרי נרתם לתהליך? כמה זמן זה כבר ככה?

אצלנו החודשיים הראשונים היו תחושה של קייטנה ורק אח"כ נפל האסימון שזו דרך חיים לחיות ככה וההפסד גדול.

בהצלחה!!

אבל יש ילדים שבאמת לא יכולים להיות אחראיים על עצמם, גם בגיל גדול. (וזה לא שהם לא רוצים, הם באמת לא מסוגלים...)

בכל אופן, אני אישית לא מסוגלת שילדים נשארים בבית, כי אני צריכה שקט בבוקר כדי לעבוד...אז כן, לפעמים בגלל האינטרס שלי אהיה אחראית לקימתם של הילדים.

את רוצה שהבית יהיה פנוי בבוקר ולכן את לוקחת אחריות על הנושא. סופר לגיטימי.

אבל זה לא בגלל שהילדים לא יכולים לקחת אחריות על הנושא,

אלא בנסיבות שלכם זה מה שנכון לכם שההורים יקחו אחריות.

יכול להיות שיש מצבים בהם ילד לא יהיה מסוגל לקום ולא משנה מה, זה נשמע לי קיצוני ממש, 

להרבה מהמצבים גם הרפואיים יש פתרונות אחרים שילד/ אדם יכול ליישם ללא תלות בהורים/ אדם אחר,

אבל בכל אופן, לרוב, בעיות של ילדים שמתקשים לקום יפתרו בהעברת האחריות אליהם, גם אם התוצאות יהיו כבדות משקל.

יכול להיות שאם ההשלכות זה משהו כמו דום נשימה או משהו כזה חלילה, אז אין מקום להתנסות ולמרחב טעויות והסקת מסקנות, אבל אם זה "רק" לאחר לבי"ס או להפסיד שחרית בזמנה, או להפסיד טיול, זה לגמרי בעיה של הילד ולא הייתי לוקחת לו את ההתמודדות הזו.

זה בסופו של דבר הלימוד הכי טוב לילד וגם הקלה על ההורה.

ההורה לוקח אחריות מלאה על קימה של הילד (כלומר מעיר שוב ושוב עד לקימה) זה בהחלט פוגע  ביכולת של הילד לקחת אחריות על קימה בזמן.

בעלי לקח אחריות על קימה בזמן רק שסרבתי להיות אחראית על הקימה שלו. אבא שלו היה מעיר אותו שוב ושוב גם כשבאנו נשואים עם ילדים. 

אני כן מעירה את הילד (בן 14) אבל האחריות לקום עליו, אם הוא לא קם בפעם הראשונה אני אומרת לו בפעם השניה שהערתי אותו והוא לא קם, לעיתים רחוקות הערתי אותו 3 פעמים, אם הוא היה ממשיך לישון לא הייתי מנסה שוב כדי לא לפגוע באחריות שלו.

אבל לפעמים הוא צריך עזרה בזה, ועזרה רצינית...

איפה עובר הגבול בין עזרה לבין לקיחת אחריות

אם עוזרים עד שהוא מצליח, זה לא משאיר מקום לאחריות מצידו.

1. בין 3 ל- 13

2. תלוי- 3 הקטנים אזור 8. הגדולים אחרי 9

3 ו-4 הקטנים רבע שעה כי הם עייפים. הגדולים- באזור חצי שעה

5. הגדולים- שמים שעון מעורר וקמים באזור 6 בבוקר. הקטנים- 7 בבוקר או לפני

זה הרגיל. כמובן שיש הרבה לא רגיל

בת שנתיים - במיטה בערך בשמונה.

נרדמת בערך בשמונה וחצי אבל זה יכול להשתנות הרבה בין תקופות. בעיקר ליותר מאוחר אם ישנה בצהרים. אם לא ישנה שנ"צ יכולה ללכת לישון גם בשבע. 

מתעוררת בין שבע לשמונה (טווח די רחב כאן)

בן חמש - נכנס למיטה בין שמונה לתשע. הממוצע נוטה יותר לתשע לדעתי. לרוב נרדם תוך עשר דק' - רבע שעה אבל יכול לפעמים להתמשך יותר. מתעורר גם בין שבע לשמונה (לרוב יותר קרוב לשבע אבל גם - תקופות)

בת שבע - נכנסת למיטה כמו בן החמש או בממוצע כרבע שעה יותר מאוחר (כלומר יש מצב גם לתשע ורבע לצערי), יכול לקחת לה חצי שעה ואף יותר להירדם. לבד מתעוררת סביב שמונה או אחרי, עד תשע (בשבת, לכן בימות החול אני מעירה אותה...)

1. בן 5.

2. נכנס למיטה בשש וחצי.

3. נרדם תוך כמה דקות בודדות

5. קם בבוקר ברבע לשבע עם השעון מעורר שלי.

קטנטנים

נכנסים לקראת שבע ונרדמים בד״כ בקלות 

בין דקות לחצי שעה

מתעוררים יחסית הרבה בלילה וסופית באיזור שבע

1. באיזה גיל הילדים שלך

2. באיזה שעה הם נכנסים למיטות

3. באיזה שעה הם נרדמין

4. כמה זמן עובר בין הזמן שנכנסים למיטה והזמן שנרדמים?

5. מתי הם מתעוררים בבוקר? מתכוו ת מתעוררים מעצמם. לא שאת מעירה. 

1. 1.3-8

2. סביבות 7

3. הגדולה בסביבות 8, השניה יכולה למרוח גם עד 8 וחצי, השלישי והרביעית נרדמים די מהר, הקטן עם הנקה בד"כ או קצת אחרי.

4. משתנה

5. אני מעירה אותם, חוץ מהקטן שמתעורר ברגע שהראש שלי מתנתק מהכרית...

בשבת הם ישנים הרבה יותר מאוחר, בסיסות 10-11, וקמים לבד ב8-9

1. 1-6

2. בין 7:30 ל8

3. בין 8 ל8:30

4. בין 10 דקות לחצי שעה

5. לאחרונה ב5:40😵‍💫 אחרי תקופה שהיו קמים ב6:30, ולא שיניתי כלום. ממש מבאס.

הילדים שלי בני 4 חוד' - 16. התינוק לא רלוונטי לשאלה עדיין...

בנות ה6 נכנסות למיטה ב6 וחצי בד"כ תוך 10 ד'  נרדמות

בני 9-11 נכנסים למיטה ב7 ורבע וכנ"ל

בן 13 נכנס ב9 לישון ומיד נרדם

בת 16 בשאיפה ל10:30 בד"כ 11:30

כולם אצלי מתעוררים עם התרנגולות

לרוב ב6 מקסימום 6 וחצי.

אני מעדיפה שילכו לישון מוקדם ויקומו מוקדם. ככה יש לי ערב שקט לסידור הבית וקצת זמן לעצמי.

לק"י

למרות שאני לא רואה את בת השבע שלי ישנה בשש וחצי בכל מקרה😅

זה מרשים שהם מסכימים

ו....לפחות יש לי לספר לבת שלי כשמתלוננת שיש מי שישן יותר מוקדם ממנה😉❤️

לק"י

וגם לי זה נשמע מוקדם מידי.

אבל אם יש ילדים שזקוקים לזה, אז סבבה.

ככה אני גדלתי וב"ה גם בעלי, אז זה לא נראה להם מוזר.

זה לא שאין אף פעם חריגות

אם יש חוג/יציאה לא שגרתית זה כמובן מתאחר

אבל זו השעה שלרוב הם נכנסים לישון.

וגם בעלי לא בבית עד נורא מאוחר. אז אין להם למה לחכות

צריכה ממש את הזמן לעצמי בערב

כיף לך שהצלחת 

תסבירי לי איך את עושה את זה!

וגם - הבכורה לא זקוקה לעוד זמן בערב/לילה כדי להספיק את מליון העיסוקים שיש בגיל הזה? (או שרק אצלי היא ככה? ערמות של לימודים, הכנה של פעולות וצ'ופרים לחניכות, שיחות עם חברות, עוד כל מיני דברים...)

אבל בדרך כלל יש לה זמן רק בשבת, או קצת לפני השינה.

בת כמה הבת שלך? ומה המסגרות החברתיות שלה?

שעורי בית היא תמיד מספיקה בכיתה כי היא ב''ה חכמה מאוד

עם חברות נפגשת פעם-פעמיים בשבוע 

ופעולה בסניף פעם בשבוע- שבועיים-כשיש..

אבל גם אז יש מ2 עד נגיד 4 כשהולכת

ומנגיד 7 עד 8 וחצי שישנה

וזה הזמן שהיא קוראת..כאילו..המינימלי חח

אבל היא באמת לא אוהבת ךעשות כלום אחר כמעט היא מאוד ריאלית

מעניין למשוע מה מעסיק אותה 

...אולי אקבל רעיונות

בת 16, ונשמע שאת מדברת על ילדה בטווח הגילאים 9-11

הבת שלי בכיתה י"א, מדריכה, לומדת נהיגה, מסיימת ללמוד כל יום בחמש, עם שיעורי בית ומבחנים (ובגרויות) שאין סיכוי להספיק בהפסקות (וגם אם כן - היא מעדיפה לדבר עם חברות), וחוץ מכל זה יש לה גם עוד תחביבים חוץ מקריאה (כמו נגינה), ובזמן שכן קצת נותר לה היא עוזרת בבית...

אבל אני באמת לא הייתי כמוה בגיל הזה. כשהייתי חוזרת הביתה מהלימודים הייתי רק בבית - גם לומדת למבחנים, אבל באמת הרבה קוראת (ועוד תחביבים) והרבה משחקת עם אחיי הקטנים... כך שזה גם אופי,לא רק גיל

הז ממש עולם אחר הגיל...

גם הבת שלי בגיל עשר הייתה בולעת ספרים בקצב

שמחה לעוד זמן. אבל לימדתי אותה לנצל את הזמן במהלך היום באופן יעיל יותר כדי שבלילה ישאר לה זמן לפטפוטי חברות/ספר/שיחות איתי.

לכן היא לרוב גולשת ל11 ובזמן מבחנים גם אחרי.

ואיך עשיתי את זה? מגיל מאד צעיר הרגלתי ללכת לישון מוקדם.

ארוחת ערב אצלי ב5 ורבע (ארוחת צהריים בשרית כי כמעט כולם בבית)

מקלחות ומיטה.

בגלל שבעלי לא מגיע בערב, אז אף פעם לא היה להם בשביל מה להתמרח.....

אני גם כשבעלי נמצא לא מצליחה להשכיב אותם בשעה נורמלית...

אבל אני באמת שמחה בשבילך שאת מצליחה! ואשתדל לא לקנא יותר מדי🤭

בעלי לא בבית כל ערב כל הערב.... מאז ומתמיד.... אז אף אחת כנראה לא הייתה רוצה להתחלף איתי

שלא נרדם.

יש לך טיפים?

גם אצלי בת 10 ב7 ובת 16 ב10-10:30 

אולי לשמוע סיפור שקט לפני השינה?

1. 10 חודשים

2. 6 ועשרים

3. בסביבות 6 וחצי 

4. תלוי בעייפות, לפעמים כמה דקות בודדות, לפעמים 10 דקות בערך

5. 6 וחצי בבוקר  

1. 3 ו-1.5

2. בין 6 וחצי לשבע

3+4. לרוב נרדמות תוך כמה דקות מהזמן שנכנסו למיטה

5. בין 6 ל-7.. משתנה. מתעוררות לבד

הגילאים זה 8 6 שנתיים וחצי ושנה ו3 חודשים 

הקטנים ב8 במיטות הגדולים ב8 וחצי 

עד שנרדמים זה בערך 9 

קמים ב7 כל יום,לפעמים קמים לבד לפעמים צריך להעיר בחורף בעיקר הם יותר ישנונים😄 

1. בנות 5 ו3

2. באיזור 18.30-19.30מעדיפה כמה שיותר מוקדם

3. הגדולה מייד. ממש כמה דקות מהכניסה למיטה. הקטנה.... סיפור אחר. כי היא ישנה במעון צהריים. אז לפעמים שעה מהכניסה למיטה לפעמים היא משחקת עוד קצת ליד המיטה.. ונרדמת באיזור 20.00-21.00

4. עניתי ב3

5. מוקדם יחסית לרב איזור 6 לפעמים 6.45 

נראה לי שהקטנים (10 ומטה) אמורים להכנס עד 21 למיטה. הכיוון יותר שיילכו לישון ב 20. הם לא קמים מעצמם. מעירים אותם. בחופשים אחת מהם מתעוררת יקיצה טבעית ב 8 והאחרים ישנו עד 10 ויותר אם לא יעירו אותם.  

השאר זה משתנה ויכול להיות גם 23 בלילה, הגדולים ממש (מעל גיל 18) עושים מה שרוצים כולל להיות ערים עד 5 בבוקר. 

התינוק (שנה) ישן בערך ב19:30 וקם בסביבות 7 בבוקר (עם הרבה קימות נוספות ביניהם כמובן)

1. 2-13

2. 2,5 ב20.  8- 21+, 10-12 ב21:30+, 13- לא לפני 22:30 

3. 2- יכול לקחת גם שעה. 5- כמעט מיד. 8- לא יודעת. נראה לי כשהולך לישון ולא קורא.  10-12 - הרבה אחרי. מדברות בחדר... 13- לא יודעת נראה לי כשהולך לישון בפועל

 5. בערך ברבע ל7 כולם. הקטנים יכולים לקום גם ב7 וחצי לפעמים. במיוחד עכשיו בחורף. הגדול קם מעצמו לתפילה גם כשלא היה חייב קם ב6:30. 

האמצע- אני מעירה. באזור 7:00

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡