1. באיזה גיל הילדים שלך
2. באיזה שעה הם נכנסים למיטות
3. באיזה שעה הם נרדמין
4. כמה זמן עובר בין הזמן שנכנסים למיטה והזמן שנרדמים?
5. מתי הם מתעוררים בבוקר? מתכוו ת מתעוררים מעצמם. לא שאת מעירה.
1. באיזה גיל הילדים שלך
2. באיזה שעה הם נכנסים למיטות
3. באיזה שעה הם נרדמין
4. כמה זמן עובר בין הזמן שנכנסים למיטה והזמן שנרדמים?
5. מתי הם מתעוררים בבוקר? מתכוו ת מתעוררים מעצמם. לא שאת מעירה.
בין רבע ל6 וכמעט 7
עולים למיטות כמעט תמיד גג ב 7 וחצי, סיפור ועד שמונה הם כבר בחלומות
מתעוררים בבוקר - באיזור 6 וחצי בערך, 7. לפעמיםאני צריכה להעיר, לרוב קמים מעצמם
1. בני 3 ושנה
2. בערך שבע וחצי שמונה
3. תמיד עד תשע לפחות אחד מהם יהיה ער
4. מלאאאאא
5. מתעוררים בין שש וחצי לשבע וחצי
1. 5, חצי שנה
2. הגדולה 7:30 עד 8:00, הקטן 9 בערך
3. נרדמים כמה דקות אחרי בד''כ
4. כמה דקות
5. מעירה את הגדולה ב'6:30, את הקטן ב7 (קם לאכול בלילה)
14 5
בן 14 הולך לישון באיזור 11 וקם באיזור 6:45 או לבד או מעירה
בן 5 לפי העייפות בין 8-9 וקם באיזור 7 לרוב לבד
לפעמים לוקח להם זמן להרדם ולפעמים לא
אין אצלי גיל ש׳אסור לקום מהמיטה׳ ההליכה לישון נעשית בשיתוף פעולה ולרוב ביוזמת הילד שמרגיש עייפות
א. גילאי- שנה עד 10..כמעט כל מה שבינהם😉
ב. גילאי 3-5-6 במיטות בסביבות- 7-7וחצי. קריאת שמע ויוצאת מהחדר ..
לפעמים יש בקשות או הץבכיינות של הקטנה אז זה נמרח יותר קצת
אבל לרוב עובר בסדר. עד שנשכבים במיטות כן י שאיזה רבע שעה לפחות של כל מיני בלתמי''ם ..זה לא מוצא כרית זה רב עם ההיא על משהו זאת נזכרה שצמאה וכל מיני דברים שמצריכים סבלנותתתת חח
גילאי 7-8-10-
בחדר בשקט- קוראים ומשחקים מאז שהקטנים במיטות עד 8וחצי ואז מכבים את האור בעצמם וישנים.הסכם ביננו שהם מכבדים כי זה מה שמקנה להם זכות להשאר עד יותר מאוחר.
לגדולה אאפשר בקרוב לישון יותר מאוחר
זה שבן שנה- אחרי שמרדימה את הקטנים- סביבות 7וחצי+ משכיבה אותו במיטה עם בקבוק. לפעמים י שעניינים ובכי וכו אבל לפעמים לא..
הקטנים מתעוררים מוקדםםםם 6 -7 בבוקר גג. גם בחופשים
תמיד
הגדולים- מעצמם יקומו בסביבות 8..בפועל לפני
התינוק גם בסביבות 8
בן שנה +, הולך לישון בסביבות 18:30.
כמה זמן לוקח לו להירדם- ממש משתנה. עם בעלי נרדם יותר בקלות. מתעורר בבוקר בסביבות 6:00-6:30. (אחרי שהתעוררו כמה פעמים בלילה).
בני 3-5, הולכים לישון בסביבות 20:00. לרוב נרדמים די מהר.
בן 5 מתעורר בסביבות 6:00-6:30, בת 3 מתעוררת בסביבות 6:30-7:00.
בת 7, הולכת לישון בין 20:30 ל 21:30. לפעמים קוראת ספר במיטה. כשהיא כבר הולכת לישון נרדמת מהר.
מתעוררת בסביבות 7:00-7:30.
1. גילאים בין כמעט 2 עד 5
2. נכנסים למיטה בין 18:30-19:00
3.נרדמים עד 19:30-20:00 (תלוי כמה הפעלתי אותם באותו יום)
4. קמים ב7 לבד
1. 8 ומטה
2. נכנסים למיטות בין 7:30-8
3. יש לי שגרה קבועה של קריאת שמע במיטה וסיפור לרוב נרדמים תוך כדי הסיפור או אחריו.
4. מתעוררים עצמאית השעה תלויה מתי מתחיל הבוקר של הקטנה שמשכימה קום לשחק. בטווח שבין 6-7
2-10
2-5-7 הולכים למיטה ב 7וחצי 8 אם אין בלאגנים נרדמים די מהר
9- במיטה ב8 וחצי יכל להירדם ב9
10- במיטה בין 9 וחצי לרבע ל10
עונה פעמיים כי זה מאוד שונה.
1. שש וחצי
2. בערך רבע לשמונה
ריכו לב. 3 ו4 בין חצי שעה לשעה++ אחרי בדכ.. שומע פודקאסט ואחכ מנגינות שינה.
5 יש לו שעון בשבע ורבע, לרוב הוא כבר ער וזה שעון שמזכיר להתחיל התארגנות לביתספר.. בכללי הוא לא ישן הרבה וזה לא תמיד טוב..
תשובה שניה:
1 שנה
2 כשהיא עייפה, סביבות 8 וחצי בדכ
3 4 לפעמים 10 דקות ולפעמים חצי שעה. נרדמת עלינו בדכ.. עוד לא פיענחתי את השינה שלה לחלוטין.. היא גם מתעוררת הרבה בלילה
5 דווקא בשעות הבוקר היא ישנה יותר טוב, אז בפועל היא יכולה לחרופ עד 8 וחצי וצפונה בכיף שלה אם לא הפריעו לה..
האמת שהשינה שלה כבר דיי מתסכלת..
1. 17, 10, 8, 5 באופן מובן לא אענה לגבי בת ה17.
2. 19:30-20
3. 19:30-22
4. הבנים בין דקות ספורות ל40 דקות, אצל הקטנה זה יכול לקחת שעות. כפשוטו. הם זקוקים למבוגר בחדר עד שנרדמים.
5. את בן ה10 אני מעירה ב7, בן 8 לאחרונה מתעורר סביב 6 (לפני כן היה מתעורר ב5)
בת 5 מתעוררת לבד ב6-7 אם נרדמה בשעה סבירה, אם לא צריך לגרד מהמיטה.
** בן 8 ובת 5 עדיין מתעוררים כמה פעמים בלילה וזקוקים לעזרה כדי לחזור לישון.
מתואמת1. מארבעה חודשים ועד 17 שנים.
2. *עקרונית* הילדים עד גיל 13 נכנסים למיטה בשמונה וחצי. בפועל - עדיף לא לומר... הבן הגדול אנחנו שואפים שישכב עד 10. הבת הגדולה אחראית על עצמה.
3. נרדמים בשלל שעות - מתשע ועד אחת עשרה, לפעמים אפילו מאוחר יותר
(בת השלוש לפעמים נרדמת בצהריים, ואז היא לגמרי תלך לישון מאוחר...)
4. עניתי קודם.
5. קשה מאוד להעיר אותם בבוקר
רק הבת הגדולה יודעת תמיד לקום בעצמה. האחרים לפעמים מפתיעים (בעיקר הגדול, שקם לפעמים לוותיקין), אבל לרוב אנחנו צריכים להעיר אותם בשלל שיטות, ממוזיקה עליזה ועד השפרצת מים על הפנים...
4, 7, 10, 13
שני הקטנים ב19:00. לפעמים בן הארבע מושך קצת את הזמן.
בת ה10 ב21:00 אמורה לישון, בפועל לעיתים בזמן, לעיתים מאוחר יותר. לא תמיד אני יודעת.
בן ה13 אחראי על הזמנים של עצמו בעצמו.
בבוקר:
בת ה7 קמה ממש מוקדם. היא יוצאת ראשונה מהבית.
בן ה4 קם סבבה, בשבילי טיפה מוקדם.
בת ה10 תלוי תקופה. מנסים לעזור לה לדבוק בזמנים.
בן ה13 אחראי בעצמו על הזמנים, הלוואי עלי משמעת עצמית כמוהו.
בעלי קם מוקדם ויוצא. אני קמה כשבן ה4 מטריל מדי את האחים שלו, אז קמה להשגיח עליו שהם יוכלו להתארגן.
אין סיכוי שאני לוקחת אחריות על זמנים של ילדים שמסוגלים לכך בעצמם. לא בקטע רע ולא בקטע של דבקות באידאל, פשוט יש לי מספיק משימות בעצמי.
אבל כפועל מכך מגיל קטן יחסית הם מפתחים הרגלים נכונים בהקשר הזה.
הוא לא יצליח לקום בעצמו... (כותבת מניסיון כואב)
חשוב לי לכתוב את זה כדי שאימהות כאן לא יאשימו את עצמן שהילדים שלהן לא מצליחים לקום רק מכיוון שהן לא הטילו עליהם את האחריות...
בשלב מסויים הוא יבין שהוא נפגע מזה,
ויצטרך למצוא את הפתרונות בעצמו.
יש לי ילדה כזו, ועדיין אין מצב שכל בוקר יתחיל בלחץ בשביל שהיא תקום בזמן.
אני עוזרת לה לגבש פתרונות ומציבה לה גבולות (ובעיקר בי"ס שלא מכיל את כל האיחורים) אבל זה לא נעשה בבוקר.
אני לא חושבת שיש פה עניין של אשמה של ההורים, אבל כן יש פה בחירה.
אם להורים מתאים להעיר את הילדים, מהמם! הכל טוב.
אם להורים לא מתאים, אז ההתנהלות תהיה שונה.
גם ההגדרה ממתי ילד יכול תיאורטית לקחת אחריות בעצמו די משתנה בהתאם לנסיבות.
אצלנו מכיתה א' הם יוצאים לבד באוטובוס (ולכן אין את הנושא לפספס הסעה)
ולכן ההתארגנות בוקר שלהם בזמן או לא בזמן לא פוגעת בהתארגנות שלי ובסדר יום שלי.
כלומר כדי לקחת אחריות צריך קודם כל שמי שאחראי הוא זה בלבד שיספוג את התוצאות.
למשל אם לילד יש תורנות כלים והוא לא עומד בה, כולם נפגעים כי אין כלים נקיים להשתמש בהם.
אבל אם ילד לא נכנס להתקלח לפני שבת בשעה שנקבעה לו, לגמרי בעיה שלו. ברגע שההורה משחרר את האחריות, הילד יבין שאין לו ברירה אלא לעמוד בזמנים בעצמו. איך? זאת כבר שאלה אחרת. אולי יקח לו חודש או חצי חצי שנה להפנים את האחריות, אבל זה יקרה בסוף.
ילד שנפגע כל פעם מההשלכות ויש לו בעיית התארגנות אמיתית, יבוא לבקש עזרה או לפחות יהיה נכון לחשוב על פתרונות אפשריים וישתף פעולה יותר, המוטיבציה שלו תהיה הרבה יותר גבוהה ממי שטרם חווה את ההשלכות והנושא של השלכות על אי הגעה בזמן הם דיון די תיאורטי בשבילו.
אצל הבת שלי, חוץ מזה שהיא מפסידה חומר ופעילויות וסדר בוקר בכיתה, לאורך זמן האיחורים האלו השפיעו על הדימוי העצמי. היא רואה שכל החברות מגיעות בזמן, האחים מגיעים בזמן, מבוגרים מגיעים בזמן לעבודה, ורק היא לא מצליחה.
חודש, חודשיים לא הזיז לה, אבל בסוף זה כן הפריע לה והיא אמרה בעצמה שהיא רוצה להיות מסוגלת להתארגן בזמן כמו שכולם מצליחים. (בת 10)
או דוגמה אחרת, בן ה13 אחרי ערב שחזרנו ממש ממש מאוחר, לא הצליח להתעורר מהשעון וקם קצת באיחור ופספס את תחילת התפילה, ואז הוא היה עצבני שהוא צריך לאסוף את התפילין מבי"ס, לחפש מניין אחר, ולהספיק בזמן לשיעור.
הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי לו שהוא ממש התבלבל ואף אחד לא אשם חוץ ממנו.
הוא אמר שיכולנו להעיר אותו, עניתי שהוא יכל להעיר אותנו ובזה זה הסתיים.
ומאז כשהוא רוצה לוודא שיקום בזמן אחרי לילה שהיה אירוע עד מאוחר, הוא מבקש יפה מבעלי שיוודא שהוא קם.
ניסה לזרוק עלינו אחריות, לא תפסנו אותה, הוא נאלץ לתפוס אותה בחזרה ולהבין את הטעות שלו ובזה זה נגמר.
אם ההורה בוחר בנסיבות חייו לקחת אחריות בעצמו או אחריות משותפת, אחלה ממש,
אני גם לוקחת אחריות בכל מיני תחומים אחרים שמתאים לי.
אבל לדעתי זה בחירה ולא חוסר ברירה גם אם זה לא בחירה מודעת, להבדיל מילדים קטנים יותר שאם הם לא יקומו בזמן ההורה יאחר ולכן ההורה חייב בסוף לקחת את האחריות על השעה שהם קמים וממילא על השעה שהולכים לישון.
מאוחר ולהגיע בעשר לבית הספר?
או פשוט להשאר בבית?
כשדיברתי על האיחורים זה היה 10:00
לגבי לא להגיע בכלל, קודם כל במשוב רואים באיזה שיעורים הייתה ואיזה לא.
כשזה הפך ליומיים בשבוע שהיא לא מגיעה בכלל (בנוסף ליום שהיא רשמית לא מגיעה בו בגלל תוכנית מקבילה)
בי"ס היה קצר איתה וגם אנחנו.
זה גיל שהיא מאוד בשאיפה לקבל עוד תחומי אחריות (לנסוע באוטובוס עם חברות לקניון בעיר למשל, לנסוע לדודים לשבת ועוד)
אמרתי לה שאי אפשר להתקדם בעוד אחריות אם היא לא מצליחה לעמוד באחריות שכבר היא אמורה לעמוד בה. אז במה שקל לה יותר היא זינקה ובמה שקשה לה היא ביקשה עזרה.
ברור שגם דיברנו על זה שבהמשך יהיה השלכות יותר חמורות כמו שהיא תתקשה להתקבל לאולפנה טובה בגלל הרגלים לא טובים וכו', אבל האמת שפשוט מעצמה היא הייתה נבוכה בשלב כלשהו ממה שקורה.
גם המורה דיברה איתה דווקא מהמקום שהיא ילדה נהדרת וחכמה ויש לה פוטנציאל מטורף שלא בא לידי ביטוי פשוט כי היא לא מצליחה להגיע בזמן.
והקטע החברתי בגיל הזה מאוד מאוד חזק.
כשהיא באאוט ממה שקורה היא מתבאסת מאוד.
מספיק שחילקו תפקידים או ארגנו מסיבת הפתעה לחברה (זה קורה כל הזמן) והיא לא הייתה שם להשתבץ למה שהיא רוצה, או לא הייתה שם להביע את דעתה או לפתח רעיון,
זה מבאס אותה.
לא מיד היא שמה לב לזה, זה לקח כמה חודשים אבל בסוף זה בא ממנה.
וגם אני יודעת איפה ללחוץ, נגיד היא לומדת בבי"ס שהבנות שם עפות על הבי"ס הזה בקטע של מורל משוגע,
אז אמרתי לה פעם אחת שזה לא נורא אם יעיפו אותה כי יש פה עוד בי"ס, והיא שמעה את זה ועוד יותר נדלקה שהיא לא רוצה לעבור לשם.
אז אח"כ מדי פעם הייתי זורקת הערות כאלה שיש כל מיני דברים טובים בי"ס השני,
למשל אמרתי לה שיש שם פינת חי וממש יכול להתאים לה להיות אחראית על הפינת חי,
אז היא התרגזה: אמא, אני לא עוברת לשם בחיים!!!
ואז בהזדמנות אחרת אמרתי לה שיש להם תוכנית בת מצווה מהממת ותחשוב על זה שוב כי הבנות שם מקסימות וחמודות,
ואז היא שוב התחרפנה: מה זה קשור??? הם מקסימות ואני חברה שלהם, אבל אני לא הולכת ללמוד שם!!!!!
אמרתי לה, אה כן, כמה זמן את חושבת יקח למנהלת להעיף אותך מבי"ס. אז היא קצת בכתה, ואח"כ עזבתי את זה לעוד תקופה, ואז כנראה המורה דיברה איתה כי היא באה אלי וביקשה שנחשוב איך אפשר לעזור לה ובנינו תוכנית והיא חתמה עליה.
חלק מהתוכנית זה שפירטנו ממש לפרטים מה היא צריכה לעשות מתי,
וקנינו שעון מעורר יקר אופנתי חדש (לא משנה שהקודם עבד פיקס, אבל בשביל ההרגשה שלה שהשעון הקודם היה "מקולקל" ולכן עם שעון חדש מתחילים דף חדש)
והיא חותמת כל יום
ושיתפתי את המורה בהצלחות והיא הרימה לה,
ולבינתיים זה עובד. אבל בכל מקרה התכנון הוא לקחת אותה לטיפול מקצועי.
אבל בכל מקרה בכל זה, אני לא אחראית לוודא שהיא ישנה בזמן, ולא להעיר אותה.
היה פעם כשעוד הייתה יותר קטנה שהיא ביקשה שנכין לה לוח מדבקות כי זה יעודד אותה.
וזה היה חמוד ממש שזה בא ממנה ועשינו את זה.
היה עוד כמה תהליכים בנוסף כמו למשל שראיתי שהיא גמורה מעייפות יום אחד וסתם שאלתי מתוך התעניינות למה היא לא הולכת לישון אם היא עייפה, וראיתי שהיא מסתכלת אם אח שלה הלך לישון. אז הבנתי שזה משפיע עליה.
אז גם דיברנו על זה.
מי נפגע אם היא הולכת לישון מאוחר ומי נפגע אם אח שלה ישן מאוחר ושהיא בעצם פוגעת בעצמה עם התחרות הזאת ודיברנו על כל מה שטוב בה ושהיא לא צריכה לשאוף להיות כמו אח שלה אלא לשאוף להיות טובה בדברים שהיא טובה בהם וכו'.
אני יכולה לבחור אחרת ולנסות לקחת את האחריות בעצמי, לעמוד עליה כמו שוטר וגם ניסיתי את זה תקופה ואז היא קמה עצבנית ולקח לה שעתיים להתלבש. וגם פגע בקשר איתה. סוף כל יום ותחילת כל יום רק הערות ועצבים.
אז לא עשינו בזה כלום.
ובכל מקרה אני מעדיפה שהיא תתמודד עם הקושי הזה ביסודי ולא באולפנה.
אם ילד לא בא יומיים בשבוע כנראה לא טוב לו במוסד לימודים. במיוחד שגם כשאת הערת אותה היא עדיין לא קמה ומשכה זמן.
קשיי התארגנות זה דבר לא פשוט
אומרת מנסיון פה עם בעלי והבת שלי, שמתמודדים עם זה
היא אוהבת ללכת לגן אבל קשה לה להתארגן וקשה לו לארגן אותה
אז אני עוזרת לשניהם, מעירה אותה מספיק מוקדם, עוזרת לה להתלבש ובתקווה שהוא הצליח להתארגן בזמן - היא מגיעה לגן בשמחה
היא לא ילדה בסוף יסודי. שלב אחר לגמרי.
לבעלך כנראה לא קריטי. גם לבעלי לקח כמה וכמה שנים להבין למה ילד אמור להיות במסגרת בזמן.
זה הרבה מעבר ל- לא קריטי, זו התמודדות של שנים, גם בדברים חשובים
יכול להיות שהגילאים משנים, אבל ממה שהבנתי ממנו - הקושי קיים כל הזמן
ויכול להיות שזה באמת פחות קריטי בעיניו מאשר לי או לה, אבל זה לא הופך את זה לקל אם כן
כי גם בעבודה הוא מתקשה עם זה.
שבו הכילו את זה.
במקומות שלא היו מחכים לה והיה לה חשוב היא הייתה בזמן. אבל ברוב מוחלט של המקרים לא היה לה חשוב להיות בזמן וכן הכילו אז היא הייתה מאחרת כמעט תמיד.
עניין של סדר עדיפויות, אם אתה לא חשוב לא תברח , אז אתה תחכה
גם לגבי מי שסובל מהפרעות קשב וגם לגבי מי שלא.
ההבדל הוא לדעתי, כמה קשה יהיה התהליך ואיזה עזרים ופתרונות כל אחד מגבש לעצמו.
יכול להיות לצורך הדוגמה, שבמקומות שלא הכילו את זה, היא הבינה שצריך למצוא פתרון אפיקטיבי למשל לקחת תרופה. סתם זורקת כיוון..
אבל מסכימה שאיפה שתשלם מחיר כבד, שמה המוטיבציה לתהליך תהיה גבוהה יותר.
במקרה של המקורית הפתרון שלהם כמשפחה שהיא תיקח אחריות,
במקרה של אמא שלך היא מצאה פתרון כלשהו (שלא בהכרח את יודעת אותו) שנבע מתהליך למידה על עצמה.
וגם אצלנו מנסים עכשיו תהליך שלבינתיים מצליח.
אבל אי אפשר בכלל להשוות את רמת הקושי בתהליך עצמו בין מי שעם בעיות קשב למי שלא (לא כל בעיות קשב באות לידי ביטוי בהתארגנות, אני מדברת על מי שמובהק שכן)
זה כמו להשוות בין מי שצריך לחצות נהר למי שצריך לחצות זרזיף מים.
אם אחרי שניהם ירדוף אריה, שניהם יצלחו את החצייה,
אבל מי שחוצה נהר, יהיה לו קשה פי אלף.
מי שניזוק מאיחורים יתאמץ להגיע בזמן. אבל המחיר להצלחה משתנה מאחד לאחד.
מבחינתי שההתמודדות הזאת תהיה בשלב מוקדם יחסית של החיים (יסודי) ולא לדחות את זה. בסוף מתישהו בכל מקרה תהיה התמודדות.
בגיל שש. רובם גם נעזרים בהורים בהתארגנות בוקר, סידור שער. לקראת גיל תשע-שתים עשרה אחריות עוברת אליהם , תלוי ילד.
לגבי אמא שלי. סבתא שלה נפטרה כשאמא שלי הייתה בת שמונה. ולאמא שלה -סבתא שלי לא היה כוח לילדים. מבחינתה גיל שמונה הוא גיל גדול. כך שאמא שלי מצד נהייתה לגמרי עצמאית בגיל שמונה, מצד שני מבחינה מסויימת היא נשארה בגיל הזה לתמיד. לא היו לה כלים סודיים. היא פשוט התארגנה בזמן , לקחה את זמן נחוץ להתארגנות וזהו.
ומי שרוצה קוקו קם בזמן ולא להיפך..
אני לא אאחר לעבודה כי הבת שלי קמה מאוחר ורוצה קוקו בשעה שאני צריכה לצאת, זה נקרא העברת אחריות. אולי היא תתבאס שבוע שבועיים, אבל אם אכפת לה היא תקום בזמן או תלמד לעשות קוקו לבד.
סוג של פריפריה, משפחות גדולות.
חלק הולכים לבד מכיתה ב , רב בכיתה ג. גם לא נוסעים לבד באוטובוס עד כיתה ג. אלא אם כן מישהו מכניס לאוטובוס ובתחנה מישהו פוגש.
בכיתה א הולכים לבד רק מי גר שתי דקות מבית ספר בלי כביש.
כן הולכים עם אחים גדולים , אבל לפחות בני שמונה.
קרובים חילונים שלי בנתניה בכלל לא משחררים עד גיל עשר. שלושה ילדים. לשניהם קריירה .
טוב לה ממש בביה"ס,
היא רוצה להגיע, אבלי יש לה קושי אמיתי.
האיחורים התדרדרו לחיסורים לאחר תקופה משמעותית שהיו רק איחורים, ואז גם אנחנו התערבנו וגם ביה"ס התערב. וזה נפסק.
ההתערבות לא הייתה מהכיוון של להעיר אותה ולעמוד עם סטופר
אלא מהכיוון של לשקף לה את ההשלכות ולדבר על מה שהיא מרגישה ורוצה,
ואז בנינו תוכנית.
קצת היו סנקציות למשך שבוע, אבל זה לא היה מחזיק רק בגלל סנקציות, היא באמת מאוד מאוד רוצה בתהליך. אבל יש לה קושי אובייקטיבי.
כמה זמן התהליך יחזיק אני לא יודעת, כי ביא מצד אחד מאוד רוצה, מצד שני באמת קשה לה להתרכז בהתארגנות.
לגבי כשהייתי מעירה אותה, היא עדיין הייתה נמרחת כי בעיות קשב לא פותרים בזה שההורים לוקחים אחריות על הזמנים, זה פשוט בלתי אפשרי (לי לפחות לא אפשרי לשים לב כל 10 דקות שהיא מתקדמת בהתארגנות, גם בערב וגם בבוקר אותה בעיה)
זה הוציא לי את המיץ, גרם לחיכוכים כל הזמן, לא הצלחתי להנות מהזמן איתה בכלל. מהר מאוד התייאשתי. מראש אני לא כזאת שמסוגלת להחזיק עלי את הזמנים שלהם.
מבחינתי בגיל 6 ברוך שפטרנו מהעול של להגיד לילד מתי לישון ולקום.
את צודקת שצריך לשלול בעיה של חוסר רצון להגיע בזמן מסיבה כלשהי כמו שלא טוב לה בביה"ס וזו הדרך "לדבר" את זה
אבל זו לא הסיבה היחידה האפשרית.
מי שמכיר את הקושי הזה יודע.
בכל מקרה, מגיל שהם יכולים לצאת לבד מהבית, אני לא השעון הדובר. אני כן יכולה להכריז שארוחת ערב מוכנה או להכריז עכשיו 20:00 אבל לא מעבר. זה לא בסט כוחות שלי להתחיל לשדל לבוא לאכול, כנס להתקלח או לך לישון, ובטח שלא קום אתה לא תספיק, עוד מעט צלצול וכו.
לא בשבילי,
בעלי יוצא מוקדם ואני התפטרתי מהתפקיד הזה. המקסימום שלי זה להקפיץ אותם לבי"ס ביום גשום וגם זה אני מחזלשת אם יש דקת איחור מהשעה שנקבעה להקפצה.
הגדול והשלישית מתקתקים את הבוקר והולכים לישון בערב בשעה שתעזור להם לקום בזמן, שניהם מא' ככה,למעט מקרים בודדים, אבל גם למבוגרים זה קורה.
הרביעי עדיין קטן
והשניה בת ה10 היו תקופות קשות, וייתכן שגם יהיו עוד אבל הכיוון לפתרון הוא להקנות את המיומנות ולא לקחת את האחריות במקומה.
יש לי ילד עם בעיה דומה מאוד, אנחנו מעירים אוצו בבוקר ואם הוא קם על הצד הלא טוב הוא פשוט לא ילך, ככמו היום למשל..
זה לא ממש מזיז לו, בבית הוא בד"כ משתעמם אבל מוצא מספיק מה לעשות כדי שלא ירגיש שזה עונש.
בית הספר לא מתערב בינתיים בעניין הזה, אבל הציע לעזור לו עם חיזוקים חיוביים, זה לא מספיק מדבר אליו.
הוא גם ככה לא רוצה לעצמו עצמאות כמו שתיארת עם הבת שלך שרוצה לנסוע עם חברות או לשבת, אז תוהה איך בכל זאת אפשר לרתום אותו.
כל מבצע שעושים לא מחזיק בשעת אמת.
יש לו באמת קושי, ואנחנו בדרך לטיפול ריפוי בעיסוק בתקווה שזה יעזור קצת, אבל עדיין קשה מאוד לא לכעוס עליו כשזה קורה שוב ושוב
זה הכיוון. גם עזרה לילדים וגם הדרכה להורים איך לרתום את הילד לתהליך הצלחה.
אם את מעירה את הילד וגם זה לא עוזר בשביל להגיע בזמן, אז אולי לא כדאי להעיר.
יכול להיות שהוא עדיין מרגיש שיש פה אחריות משותפת ולכן לא לגמרי נרתם לתהליך? כמה זמן זה כבר ככה?
אצלנו החודשיים הראשונים היו תחושה של קייטנה ורק אח"כ נפל האסימון שזו דרך חיים לחיות ככה וההפסד גדול.
בהצלחה!!
אבל יש ילדים שבאמת לא יכולים להיות אחראיים על עצמם, גם בגיל גדול. (וזה לא שהם לא רוצים, הם באמת לא מסוגלים...)
בכל אופן, אני אישית לא מסוגלת שילדים נשארים בבית, כי אני צריכה שקט בבוקר כדי לעבוד...אז כן, לפעמים בגלל האינטרס שלי אהיה אחראית לקימתם של הילדים.
את רוצה שהבית יהיה פנוי בבוקר ולכן את לוקחת אחריות על הנושא. סופר לגיטימי.
אבל זה לא בגלל שהילדים לא יכולים לקחת אחריות על הנושא,
אלא בנסיבות שלכם זה מה שנכון לכם שההורים יקחו אחריות.
יכול להיות שיש מצבים בהם ילד לא יהיה מסוגל לקום ולא משנה מה, זה נשמע לי קיצוני ממש,
להרבה מהמצבים גם הרפואיים יש פתרונות אחרים שילד/ אדם יכול ליישם ללא תלות בהורים/ אדם אחר,
אבל בכל אופן, לרוב, בעיות של ילדים שמתקשים לקום יפתרו בהעברת האחריות אליהם, גם אם התוצאות יהיו כבדות משקל.
יכול להיות שאם ההשלכות זה משהו כמו דום נשימה או משהו כזה חלילה, אז אין מקום להתנסות ולמרחב טעויות והסקת מסקנות, אבל אם זה "רק" לאחר לבי"ס או להפסיד שחרית בזמנה, או להפסיד טיול, זה לגמרי בעיה של הילד ולא הייתי לוקחת לו את ההתמודדות הזו.
זה בסופו של דבר הלימוד הכי טוב לילד וגם הקלה על ההורה.
ההורה לוקח אחריות מלאה על קימה של הילד (כלומר מעיר שוב ושוב עד לקימה) זה בהחלט פוגע ביכולת של הילד לקחת אחריות על קימה בזמן.
בעלי לקח אחריות על קימה בזמן רק שסרבתי להיות אחראית על הקימה שלו. אבא שלו היה מעיר אותו שוב ושוב גם כשבאנו נשואים עם ילדים.
אני כן מעירה את הילד (בן 14) אבל האחריות לקום עליו, אם הוא לא קם בפעם הראשונה אני אומרת לו בפעם השניה שהערתי אותו והוא לא קם, לעיתים רחוקות הערתי אותו 3 פעמים, אם הוא היה ממשיך לישון לא הייתי מנסה שוב כדי לא לפגוע באחריות שלו.
אבל לפעמים הוא צריך עזרה בזה, ועזרה רצינית...
איפה עובר הגבול בין עזרה לבין לקיחת אחריות
אם עוזרים עד שהוא מצליח, זה לא משאיר מקום לאחריות מצידו.
1. בין 3 ל- 13
2. תלוי- 3 הקטנים אזור 8. הגדולים אחרי 9
3 ו-4 הקטנים רבע שעה כי הם עייפים. הגדולים- באזור חצי שעה
5. הגדולים- שמים שעון מעורר וקמים באזור 6 בבוקר. הקטנים- 7 בבוקר או לפני
זה הרגיל. כמובן שיש הרבה לא רגיל
בת שנתיים - במיטה בערך בשמונה.
נרדמת בערך בשמונה וחצי אבל זה יכול להשתנות הרבה בין תקופות. בעיקר ליותר מאוחר אם ישנה בצהרים. אם לא ישנה שנ"צ יכולה ללכת לישון גם בשבע.
מתעוררת בין שבע לשמונה (טווח די רחב כאן)
בן חמש - נכנס למיטה בין שמונה לתשע. הממוצע נוטה יותר לתשע לדעתי. לרוב נרדם תוך עשר דק' - רבע שעה אבל יכול לפעמים להתמשך יותר. מתעורר גם בין שבע לשמונה (לרוב יותר קרוב לשבע אבל גם - תקופות)
בת שבע - נכנסת למיטה כמו בן החמש או בממוצע כרבע שעה יותר מאוחר (כלומר יש מצב גם לתשע ורבע לצערי), יכול לקחת לה חצי שעה ואף יותר להירדם. לבד מתעוררת סביב שמונה או אחרי, עד תשע (בשבת, לכן בימות החול אני מעירה אותה...)
1. בן 5.
2. נכנס למיטה בשש וחצי.
3. נרדם תוך כמה דקות בודדות
5. קם בבוקר ברבע לשבע עם השעון מעורר שלי.
וואוריבוזוםקטנטנים
נכנסים לקראת שבע ונרדמים בד״כ בקלות
בין דקות לחצי שעה
מתעוררים יחסית הרבה בלילה וסופית באיזור שבע
1. באיזה גיל הילדים שלך
2. באיזה שעה הם נכנסים למיטות
3. באיזה שעה הם נרדמין
4. כמה זמן עובר בין הזמן שנכנסים למיטה והזמן שנרדמים?
5. מתי הם מתעוררים בבוקר? מתכוו ת מתעוררים מעצמם. לא שאת מעירה.
1. 1.3-8
2. סביבות 7
3. הגדולה בסביבות 8, השניה יכולה למרוח גם עד 8 וחצי, השלישי והרביעית נרדמים די מהר, הקטן עם הנקה בד"כ או קצת אחרי.
4. משתנה
5. אני מעירה אותם, חוץ מהקטן שמתעורר ברגע שהראש שלי מתנתק מהכרית...
בשבת הם ישנים הרבה יותר מאוחר, בסיסות 10-11, וקמים לבד ב8-9
1. 1-6
2. בין 7:30 ל8
3. בין 8 ל8:30
4. בין 10 דקות לחצי שעה
5. לאחרונה ב5:40😵💫 אחרי תקופה שהיו קמים ב6:30, ולא שיניתי כלום. ממש מבאס.
אמהלההילדים שלי בני 4 חוד' - 16. התינוק לא רלוונטי לשאלה עדיין...
בנות ה6 נכנסות למיטה ב6 וחצי בד"כ תוך 10 ד' נרדמות
בני 9-11 נכנסים למיטה ב7 ורבע וכנ"ל
בן 13 נכנס ב9 לישון ומיד נרדם
בת 16 בשאיפה ל10:30 בד"כ 11:30
כולם אצלי מתעוררים עם התרנגולות
לרוב ב6 מקסימום 6 וחצי.
אני מעדיפה שילכו לישון מוקדם ויקומו מוקדם. ככה יש לי ערב שקט לסידור הבית וקצת זמן לעצמי.
לק"י
למרות שאני לא רואה את בת השבע שלי ישנה בשש וחצי בכל מקרה😅
זה מרשים שהם מסכימים
ו....לפחות יש לי לספר לבת שלי כשמתלוננת שיש מי שישן יותר מוקדם ממנה😉❤️
לק"י
וגם לי זה נשמע מוקדם מידי.
אבל אם יש ילדים שזקוקים לזה, אז סבבה.
ככה אני גדלתי וב"ה גם בעלי, אז זה לא נראה להם מוזר.
זה לא שאין אף פעם חריגות
אם יש חוג/יציאה לא שגרתית זה כמובן מתאחר
אבל זו השעה שלרוב הם נכנסים לישון.
וגם בעלי לא בבית עד נורא מאוחר. אז אין להם למה לחכות 
צריכה ממש את הזמן לעצמי בערב
כיף לך שהצלחת
תסבירי לי איך את עושה את זה!
וגם - הבכורה לא זקוקה לעוד זמן בערב/לילה כדי להספיק את מליון העיסוקים שיש בגיל הזה? (או שרק אצלי היא ככה? ערמות של לימודים, הכנה של פעולות וצ'ופרים לחניכות, שיחות עם חברות, עוד כל מיני דברים...)
אבל בדרך כלל יש לה זמן רק בשבת, או קצת לפני השינה.
בת כמה הבת שלך? ומה המסגרות החברתיות שלה?
שעורי בית היא תמיד מספיקה בכיתה כי היא ב''ה חכמה מאוד
עם חברות נפגשת פעם-פעמיים בשבוע
ופעולה בסניף פעם בשבוע- שבועיים-כשיש..
אבל גם אז יש מ2 עד נגיד 4 כשהולכת
ומנגיד 7 עד 8 וחצי שישנה
וזה הזמן שהיא קוראת..כאילו..המינימלי חח
אבל היא באמת לא אוהבת ךעשות כלום אחר כמעט היא מאוד ריאלית
מעניין למשוע מה מעסיק אותה
...אולי אקבל רעיונות
בת 16, ונשמע שאת מדברת על ילדה בטווח הגילאים 9-11
הבת שלי בכיתה י"א, מדריכה, לומדת נהיגה, מסיימת ללמוד כל יום בחמש, עם שיעורי בית ומבחנים (ובגרויות) שאין סיכוי להספיק בהפסקות (וגם אם כן - היא מעדיפה לדבר עם חברות), וחוץ מכל זה יש לה גם עוד תחביבים חוץ מקריאה (כמו נגינה), ובזמן שכן קצת נותר לה היא עוזרת בבית...
אבל אני באמת לא הייתי כמוה בגיל הזה. כשהייתי חוזרת הביתה מהלימודים הייתי רק בבית - גם לומדת למבחנים, אבל באמת הרבה קוראת (ועוד תחביבים) והרבה משחקת עם אחיי הקטנים... כך שזה גם אופי,לא רק גיל 
הז ממש עולם אחר הגיל...
גם הבת שלי בגיל עשר הייתה בולעת ספרים בקצב 
שמחה לעוד זמן. אבל לימדתי אותה לנצל את הזמן במהלך היום באופן יעיל יותר כדי שבלילה ישאר לה זמן לפטפוטי חברות/ספר/שיחות איתי.
לכן היא לרוב גולשת ל11 ובזמן מבחנים גם אחרי.
ואיך עשיתי את זה? מגיל מאד צעיר הרגלתי ללכת לישון מוקדם.
ארוחת ערב אצלי ב5 ורבע (ארוחת צהריים בשרית כי כמעט כולם בבית)
מקלחות ומיטה.
בגלל שבעלי לא מגיע בערב, אז אף פעם לא היה להם בשביל מה להתמרח.....
מתואמתאני גם כשבעלי נמצא לא מצליחה להשכיב אותם בשעה נורמלית...
אבל אני באמת שמחה בשבילך שאת מצליחה! ואשתדל לא לקנא יותר מדי🤭
בעלי לא בבית כל ערב כל הערב.... מאז ומתמיד.... אז אף אחת כנראה לא הייתה רוצה להתחלף איתי
שלא נרדם.
יש לך טיפים?
גם אצלי בת 10 ב7 ובת 16 ב10-10:30
אולי לשמוע סיפור שקט לפני השינה?
1. 10 חודשים
2. 6 ועשרים
3. בסביבות 6 וחצי
4. תלוי בעייפות, לפעמים כמה דקות בודדות, לפעמים 10 דקות בערך
5. 6 וחצי בבוקר
1. 3 ו-1.5
2. בין 6 וחצי לשבע
3+4. לרוב נרדמות תוך כמה דקות מהזמן שנכנסו למיטה
5. בין 6 ל-7.. משתנה. מתעוררות לבד
הגילאים זה 8 6 שנתיים וחצי ושנה ו3 חודשים
הקטנים ב8 במיטות הגדולים ב8 וחצי
עד שנרדמים זה בערך 9
קמים ב7 כל יום,לפעמים קמים לבד לפעמים צריך להעיר בחורף בעיקר הם יותר ישנונים😄
1. בנות 5 ו3
2. באיזור 18.30-19.30מעדיפה כמה שיותר מוקדם
3. הגדולה מייד. ממש כמה דקות מהכניסה למיטה. הקטנה.... סיפור אחר. כי היא ישנה במעון צהריים. אז לפעמים שעה מהכניסה למיטה לפעמים היא משחקת עוד קצת ליד המיטה.. ונרדמת באיזור 20.00-21.00
4. עניתי ב3
5. מוקדם יחסית לרב איזור 6 לפעמים 6.45
נראה לי שהקטנים (10 ומטה) אמורים להכנס עד 21 למיטה. הכיוון יותר שיילכו לישון ב 20. הם לא קמים מעצמם. מעירים אותם. בחופשים אחת מהם מתעוררת יקיצה טבעית ב 8 והאחרים ישנו עד 10 ויותר אם לא יעירו אותם.
השאר זה משתנה ויכול להיות גם 23 בלילה, הגדולים ממש (מעל גיל 18) עושים מה שרוצים כולל להיות ערים עד 5 בבוקר.
התינוק (שנה) ישן בערך ב19:30 וקם בסביבות 7 בבוקר (עם הרבה קימות נוספות ביניהם כמובן)
1. 2-13
2. 2,5 ב20. 8- 21+, 10-12 ב21:30+, 13- לא לפני 22:30
3. 2- יכול לקחת גם שעה. 5- כמעט מיד. 8- לא יודעת. נראה לי כשהולך לישון ולא קורא. 10-12 - הרבה אחרי. מדברות בחדר... 13- לא יודעת נראה לי כשהולך לישון בפועל
5. בערך ברבע ל7 כולם. הקטנים יכולים לקום גם ב7 וחצי לפעמים. במיוחד עכשיו בחורף. הגדול קם מעצמו לתפילה גם כשלא היה חייב קם ב6:30.
האמצע- אני מעירה. באזור 7:00
משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו
דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך
תודה
התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי
עדיין מונע באחוזים מסויימים
אבל לא להשאיר ככה
כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?
בטוח זה אומר שזה זז?
הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.
לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר
שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו
כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.
לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים
הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.
הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....
ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.
אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?
חוששת שיאסור!
למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע
בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות
אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..
אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?
לדאוג שההתקן יהיה במקום
באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר
אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה
ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים
כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר
אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..
אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי
ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח
הרגשתי לגמרי כמוך
היי לכולן,
הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.
כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...
למישהי יש עיצות בנושא?
היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).
תודה רבה לעונות!
שימושיתכל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.
אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.
לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום
את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.
ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.
בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה
לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.
את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה
ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.
לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב
או לה רוש פוזה
שנקראת סלטופיה
השמן אמבט שלהם זה וואו
אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.
משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...
זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...
האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?
הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (
היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.
תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.
אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.
ניסית?
קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.
גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.
אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:
תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).
אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.
עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...
דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...
וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...
חיבוק
מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי
למרות שאין פתרונות קסם
הבת שלי הייתה ככה
אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה
בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR
בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל
חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️
מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?
בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות... 
מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).
יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.
מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.
כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...
בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.
כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.
התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (
ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...
בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,
זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...
ועברו כמה שנים טובות...
המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.
תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.
ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.
סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.
תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.
זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!
היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍
עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)
נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם
אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!
העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.
ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.
שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.
אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.
אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.
אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה
כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:
-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה
-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.
שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.
שווה לברר.
אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.
אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.
לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר
לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון
לא מקבלת אחרי הלידה פיטוצין בזריקה כדי למנוע?
אצלי אחרי לידה ראשונה עם pph נורא, קיבלתי בשתי הלידות שאחרי בנוהל זריקות מיד לאחר הלידה וב"ה זה לא חזר אל עצמו🙏
יש תרופה נוספת שנותנים במקום, שנחשבת ליותר טובה בנושא הזה.
(יודעת על אסותא אשדוד שנותנים)
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
לק"י
זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.
שרכים, בטח לא לאכול...
לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.
שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.
ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...
בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...
ברמי לוי בינוני
בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...
בגלל הטריות
מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.
מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?
אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.
יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...
אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית
וזה התפקיד של בעלי 
וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.
לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.
וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..
אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)
במגירה התחתונה של המקרר
הם יחד- אבל לא מעורבב
זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות
אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.
חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.
אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.
כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!
פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.
זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר
זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.
עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.
מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג
לי זה נשמר מצוין
שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק
צריך להיות 4 מעלות
בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.
לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.
לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.
בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.
לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.
שהשקית שלו לא 'חונקת' את שאר הירקות במגירה..
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)
אצלי יצאה יחסית מאוחר.
ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.
אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.
באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.
ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.
כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים
את ההלם אני כן מבינה...
פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!
הוא ראה את זה אולטרסאונד
זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון
זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר
כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני
אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין
לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼
אמן, תודה!
רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.
ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.
כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.
מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..
אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)
ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.
ברכה כפולה:)
אדום צהוב ירוקאני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!
גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁
עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.
גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.
זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.
עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.
חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה 
מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד 
כותבת לך בפרטי
אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !
בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.
אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!
אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.
הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS
והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.
בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.
היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.
לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.
בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני
זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.
אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,
כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)
אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים
ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+
כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.
כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון
יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....
יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.
עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.
אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...
מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.
עד כאן לבנתיים
אני פה....
גם לי יש תאומים מונו בי.
לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.
לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.
זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!
להתכונן נפשית ופיזית לזמנים שאין כח ויכולת לעשות כלום.
להתכונן לאפשרות של פגייה.
להתכונן לזה שיכול להיות שלא תהיו צמודים כל הזמן.
להתכונן לזה שאולי תהיה תקופת שאיבה
להתכונן לאפשרות שההנקה לא תלך חלק, ולאפשרות של תוספת תמ"ל.
להתכונן לכך שלא ברור מראש מה יהיה אופן הלידה.
בהצלחה.
בבריאות, שמחה וידיים מלאות.
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️
אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת
אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.
אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.
למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.
אבל שניהם באמת צריכים פתרון.
תודה
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -
אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?
עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.
חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)
זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..
בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה
בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.
הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.
אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.
אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.
זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו
כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.
אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.
בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.
נולד בן מתוק ושובב.
אותך❤️
לא בשקיפות
אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?
בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך
ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.
הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.
לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)
שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.
ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!
עד הלידה כבר תשלימי עם זה
בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.
ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅
שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️