היי לכן,
אתמול ישבתי לשיחה עם בעלי, והגעתי למסקנה שאנחנו זוג שפשוט ניזון מהפירורים שמשאירים לנו. ואנחנו אשכרה מסכימים לאכול את אותם פירורים.
אבל בעלי חולק עליי- לא, אנחנו פשוט אכפתיים.
אוקיי. עד איפה?! עד מתי?!
יש לציין כי אני לא מתלוננת, תודה לה' גם על זה, פשוט לפעמים זה קשה ולא פייר!
כל האחים שלי נשואים חוץ מאחד שלומד בישיבה רחוקה שחוזר אחת ל 3-4 שבועות.
אמא שלי עובדת משמרות (כולל שבתות).
וכך יוצא שאבא שלי צריך לשבת לבד בסעודות שבת. לבד.
אחים שלי הנשואים מבינים שזה מה יש והם לא עושים יותר מידי בשביל לסגור את הפינה הזו.
אני.. לא מסוגלת לסבול את זה שבנאדם גידל ילדים ובסוף צריך לשבת לבד בשבתות.
דיברתי עם אמא שלי- היא לא יכולה להוריד משמרות משבת כך ש.. זה מה יש.
אז אני ובעלי שיהיה בריא נוסעים לשם הרבה.. ולפעמים זה לא נוח, בלשון המעטה.
אנחנו לא ניידים. עם 2 ילדים+מזוודה באוטובוסים. ולפעמים בעלי עובד ימי שישי אז זה תמיד מוסיף ללחץ. אבא שלי תמיד מחזיר אותנו הביתה ברכב במוצש- וזה אמנם נוח טכנית. אבל ממש מכביד על תחושת האי נעימות. הוא נוסע 40 דק' הלוך 40 דק' חזור.
גם השבת עצמה.. קצת קשה לשבת רק עם אבא. לא תמיד יש על מה לדבר ואבא שלי לא תמיד מבין מה בעלי מדבר דברי תורה כי העברית של אבא שלי לא ממש חלקה.
ולאחרונה נפלטות לו פה ושם טענות על בעלי (בשפה שבעלי לא מבין) וזה ממש גורם לי לאי נעמות!!! כאילו, הבן אדם מגיע רק בשביל שאתה לא תשב לבד ויש לך מה להגיד נגדו (נכון שהוא לא מבין אבל.....)
בגדול, ההורים שלי הכי עוזרים לנו בעולם, בהכל!! ממש! ואנחנו מרגישים שמן הראוי.. וזה המעט... ולפעמים גם בימי חמישי בלילה אנחנו נזכרים שוואלה אין לנו כוח עכשיו לבשל וכו' אז אני מרימה טלפון לאמא שלי ואנחנו תמיד נתקבל בשמחה.. אז מהמקום הזה אנחנו מרגישים שזו 'חובתנו' באיזשהו מקום.
ואבא שלי מבין (לפעמים) שאנחנו עושים את זה למענו והוא תמיד מודה על זה לבעלי..
כאילו הרעיון שאני מנסה להעביר פה זה ש- אח א- עם הרבה מידי ילדים ולא מוכן לצאת מהבית שלו. אח ב- אשתו לא מסתדרת עם הבית הקטן של ההורים שלי אז ל מתאים להם לבוא. אח ג- יש לו קהילה באזור שלו אז הוא לא יכול.. כאילו כל אחד שם לעצמו את החיים שלו ואנחנו- 'אהה אף אחד לא מגיע..אז אנחנו נכבה את השריפה.'
ואתמול, דיברנו על פורים.
בגדול אנחנו ממש רוצים להיות בפורים אצל אחי הגדול- הוא מזמין את כל המשפחה אליו ותמיד זה אוירה מטורפת אצלו ובעלי ממש אוהב.
אממה............. ההורים שלו לבד בפורים.
הוא עשה סבב טלפונים לאחים שלו- ואותו דבר- כל אחד החליט איפה הוא בפורים ואף אחד לא חשב שההורים יהיו לבד. ואף אחד לא חשב לברר איתנו..
אז מי בתפקיד סמי הכבאי???? אנחנו! ברור שלקחנו את זה על עצמנו!!
ואין לבעלי מושג מה לעשות!! כאילו מצד אחד כיבוד הורים ברור. ומצד שני.. ממש רוצים להיות אצל אחי!! כי אצל ההורים שלו ממש ממש ממש לא מרגישים את פורים. עושים סעודה בקטנה, בקושי שירים ובקושי שמחה..
אז בעלי אומר אני אחכה לדקה 90 אולי מישהו יזמין אותם (כלומר מהדודים) מה שלא נראה לי כי זה יוצא יום שישי..
ואז הבנתי שאנחנו פשוט ניזונים מהפירורים שמשאירים לנו.
זה מעצבן.
זהו,
פרקתי.
תודה למי שקראה.
ובטוחה שאתם מביאים גם אוכל משלכם
)