הטלפון - כי לא רוצות בילבולי מוח והתכתבויות בלי סוף. מבחינתן זה מראה על רצינות.

תמונה - צניעות בגדול. וגם קצת בושה (בריאה בעיני).

כי בתכלס גם לי אין כוח לכל ההתכתבויות האלה.. אני מעדיף לעבור לפלא אין כמו שיחה.

הקטע הוא שכשבחור עושה את זה, זה משדר משהו שלילי בד"כ.. כאילו הוא ממהר לאנשהו. ולא תמיד בנות רואות את זה בפן חיובי.. 

במיוחד אם הן תורניות מאוד.

אבל כשבנות עושות את זה.. זה מקובל .. הן לא רואות בזה משהו שהבחור יראה כשלילי.. לא יודע.

ולגבי התמונה, זה לדעתי לא מכבד. לזרוק מספר ואז כאילו אני צריך לנחש ..

צניעות פחות מצדיקה את זה, כי תמיד אפשר לנטרל את זה מיד אחרי שהבחור רואה. מי שישמע..

מילא לא היה לה תמונה.. אבל יש לה.. ועוד כמה. 

בסוף החשש בד"כ הוא מהצד של האישה. אז כשגבר ישר נותן מספר היא יכולה להבהל. אם מישהי נותנת לך מספר - ממה יש לך לחשוש?

לגבי תמונה - אם זה כל כך חשוב לך פשוט תכתוב לה שתשמח לדעת קודם עם מי אתה מדבר ותבקש שתפתח.

אגב, היו כאלו שהגדילו לעשות ופנו אלי, ביקשו ממני לפתוח תמונה (כששלהן סגורה) ואז לא מצא חן בעינהן אז חסמו אותי.

קודם כל כן אתה צודק.. שלבחורה יש יותר ממה לחשוש באופן טבעי כי היא חלשה יותר..

קשה לי אחי.. חח.. מעדיף לדבר איתה קודם קצת ואז אבקש..

אולי גם, היא אפשרה רק לאנשי קשר לראות תמונה שלה ולכן אני עדין לא רואה (בוואטסאפ).

לגבי מה שכתבת על החסימה- פשש מה אתה אומר.. אני למדתי לשים פתוח אחי.. 

מי שתרצה כבר תכתוב לי הכי טוב. ככה אני יודע שאני בא לזה עם ידיעה שאני מוצא חן בעיניה. הכי כיף.

נשבר לי. היתה תקופה שהיה חסום, היתה תקופה של פתוח. היתה תקופה שחששתי מבחורה שנותנת מהר מספר, היתה שאהבתי.

עכשיו בעיקר נשבר לי.

וכן גם אני חושש מהקטע הזה שהן מביאות מספר. זה קורה בעיקר עם בנות נדבקות. ואי.. 

היתה איזה אחת ממש נדבקת.. לכן אני מקפיד לקרוא מה היא כתבה בכרטיס להבין פחות או יותר עם מי יש לי עסק.

וגם לי אחי, נשבר לי רציני מהאתרים. 

בלי להגזים, 95 אחוז מהבנות בכלל לא מוצאות חן בעיני.. בשביל ה5 הנותרות זה כבר לא שווה את המאמץ בתכלס..

כי גם בתוך ה5 לא כולן רוצות אותי..

נמאס.

יש כ"כ הרבה סוגים של אנשים ונשים

יש הרבה היגיון בכל דבר שעושים

אני יכולה להסביר מהצד שלי, יש מצב שנהגתי בצורה דומה כמה פעמים.

בעיקרון לא הייתי בעד החלפת תמונות - גם העדפתי לא לראות תמונה של הבחור לפני. 

אבל מכיוון שזה הלך ונהיה נפוץ יותר ויותר והרבה בחורים ביקשו, אז קודם כל החלטתי כן להעביר אם הבחור מבקש, ובשלב מסוים גם העלתי תמונה פרטית כי ההתנהלות נהיתה כך פחות מתישה.

אבל אם הבחור לא מבקש? אז אולי הוא מעדיף שלא, בדיוק כמוני? ואז מצוין! - למה שאעביר? כך שיש מצב שהיו כמה שלא פתחתי את התמונה אם לא ביקשו. אני חושבת שבשלב מסוים הרגשתי מוזר עם זה שבחור פונה אליי עם תמונה ואחר כך הוא צריך לבקש ממני לפתוח (כי לרוב זה מה שקרה) אז למי שכן היתה תמונה פתחתי מיד, אבל לקח טיפונת זמן עד שהאסימון הזה "נפל".

אם כי לא חושבת שהעברתי מספר טלפון בהודעה הראשונה אף פעם.

לפעמיים אני לא מבקש למרות שהתמונה שלי גלויה כי אני מנסה לשדר יותר אמינות. קודם מנסה לברר פרטים יבשים ורק אחרי זה מבקש. אבל כן.. יש בנות שהאיסמון אצלהן לא יורד וזה בעיה.. 

מצד שני יש בנות כשאני חושב על זה, שאישרו תמונה גם בלי שביקשתי כי הן הבינו שאם שלחתי להן לייק אז .. הפרטים היבשים בסדר אבל צריך גם מציאת חן והן מבינות את זה. 

כאן במקרה הזה, זה שונה כי היא מעבירה מספר, והיא מוציאה אותי מכלל אפשרות של לבקש אישור לתמונה, אלא אם כן יש לה אחת בוואטסאפ.. וזה לא הכי בסדר.. אם כי יתכן שהיא בונה על זה שהיא תשלח לי בהמשך.. טוב. 

אצלך זה נדיר שלא רצית לראות תמונה, חח היום 99 אחוז מהבנות לא ממשיכות לשלב הפלאפון בלי זה. או בכלל שיחה בהתכתבות גם .. 

לגבי תמונות הלוואי שיכחדו .. רק שאין מה לעשות העולם דוהר.. ולא לשים תמונה באפליקציה של היכרות .. זו אמירה משונה.

חושבת שכנראה אלה בנות שלא נוח להן העניין הזה.

ולא "כאילו שמים דגש על חיצוניות", באמת שמים דגש על חיצוניות. 

לא אופי, לא חן, לא כימיה, רק תמונה חד מימדית. 

לכן מעדיפות להפגש. 

רק בוא לא נתמם.

נ.ב. 

כלה בהזמנה – ויקיפדיה

אותה אחת אמרה לי שתאשר בכיף אם יתאים (רוצה לומר- אחרי שנדבר בפלא)

כמובן שלא דיברתי איתה, פשוט התעלמתי ולא יצרתי קשר. ממש חוצפה..

כאילו לי אין say בנושא. אולי לא בא לי לבזבז עכשיו חצי שעה של שיחה על מישהי שלא מוצאת חן בעיני לכתחילה?

אני מבין את זה שהיא לא אישרה, אבל גם אחרי שביקשתי? כאילו מה? תתחתני עם עצמך וזהו.. 🤦🏼‍♂️

סורי
זה מינימום
היא לא חייבת לחשוף את עצמה על ההתחלה, היא חוששת וזה מוצדק

אולי תחפש בחורה לא דתיה והיא תשלח לך מבול של תמונות שלה

(רק שתדע שעוד 1,000 גברים ראו את התמונות שלה)

היא חוששת? וואלה.. 

שיהיה לה בהצלחה 

וכן אולי אחפש מישהי לא דתיה.. למה לא

על עצם העניין ניחא.. אבל ההמשך ממש רע.

אם אני כבר מבקש זו אמורה להיות תשובה של כן/לא . אבל היא בוחרת להשאיר אותי על השהייה ולהגיד "קודם נראה אם מתאים *לי* ואז אני יאשר לך"

זו חוצפה. לא פחות ולא יותר..

למה לדעתה אני צריך לבזבז עליה אפילו דקה נוספת ורק אם לפרינססה יבוא היא תאשר..

אותי ראית נכון? ואם לא היתה רואה לא היתה ממשיכה ולא נותנת מספר..

אז למה לי לא מגיע לראות אותך? .. חוצפה ..

היא.. שאולי היא רצתה שאני יתחבר קודם לאופי שלה ואז אראה את התמונה ולא להפך.

אשרי המאמין ....... אבל אנחנו יודעים שזה לא כך.

סביר יותר שהיא אגואיסטית . מי שישמע מה יקרה אם יראו אותך.. כאילו שהיא מסתובבת ברחוב לא רואים אותה 🤦🏼‍♂️

אם היתה מבקשת ממך ואז לא רוצה, ניחא. 

היא בחרה בתמונה סגורה ולא רוצה לפתוח לכל אחד. 

זכותך כמובן גם לא להסכים. 

אני לא מסכים איתך בכלל. אתה מתעלם לחלוטין שהיה לזה המשך כלשהו והתפתחות.

בוודאי שהכל זה בגדר ה"זכות"  - אף אחד לא כופה על אף אחד כלום. 

אבל זכות אין פירושה להיות חצופה. לא בא לך לאשר? תגידי "לא" וזהו. לא לסחוב בחור לקשקש איתך ולבזבז לו את הזמן..

וזה גם לא קשור לבזבוז זמן, זה קשור לכבוד בסיסי. 

את מתחילה קשר עם מישהו ונראה לך מתאים? אז תזרמי אתו במינימום של הבקשה הבסיסית.

אתה קורא לזה "לקשקש" יכול להיות שהיא קוראת לזה "היכרות קצת יותר לעומק", 

מתאים ושכיח לחשיבה נשית. 

אתה בודק התאמה באופן מסוים והיא באופן אחר.  

זכותך אם לא מתאים לך.

לא רואה פה שום חוצפה מצידה ושום חוסר כבוד.

תכבד אותה במקום שלה. 

"אני אחליט אם להראות לך את עצמי לפי מה שאני אחשוב עליך."

היא בעצם אומרת- אני מעליך, אתה מתחתי.

זה לא הדדי, כך לא באים עם רצון הדדי לקשר.

זה פגיעה באמון. אם ביקשתי שתאשרי תמונה אז סימן שזו נקודה שחשובה לי.

את לא רוצה מסיבה כזו או אחרת? אז תאמרי לי את זה: "אני לא מוכנה" . אבל כשהיא עושה התניה , זה מגעיל.

"אני אחליט אם לדבר איתך לפי מה שאחשוב על התמונה שלך".  

אתה בעצם אומר "אני מעליך את מתחתי" דעי את מקומך.

כשאתה עושה התניה כזו זה לא מגעיל?

מי מחליט מה מגעיל? 

אתה דורש שיכבדו את סדר העדיפויות שלך אז תכבד גם סדר עדיפויות של אחר.         

לראות תמונה (כמו שהיא ראתה את שלי) זה בסיסי. מדובר במציאת חן. זה מקובל.. (להתחיל קשר כשקודם כל יש מציאת חן)

כל מה שמעבר למציאת חן ראשונית, זה כבר לא בסיסי. וכשהיא עושה התניה בכך שאני קודם יאשר לה שיש בי את כל מה שהיא צריכה

ורק אז היא תראה לי את עצמה, זה מגעיל.

ששמת תמונה מראש,

היא לא מחויבת לבחירה שלך.

המראה זה בסיס אצלך, יכול להיות שאצל מישהו אחר יש בסיס אחר?

אתה מסוגל לצאת מעצמך? 

בלי שהיא יודעת קיבלת ממנה שיעור הכנה לזוגיות.

חז"ל אומרים שאשה צריכה למצוא חן בעיני בחור לפני שהוא בוחר לשאת אותה.

ולכן זה בסיסי. 

אם ביקשתי, זכותה לסרב, אבל אין לה זכות להתנות ולהקטין את הבחור שאיתו היא מתיימרת להשיג קשר מסוים.

ואגב, אם לשיטתך בעיניה זה לא נדבך חשוב , למה היא בכלל העלתה תמונות לאתר? .. 😂

ישנן בנות שבכלל לא מעלות תמונות ומציינות שזה בגלל צניעות או שהן מעדיפות פגישה פנים מול פנים. 

מי ששמה תמונות באתר, מצהירה בכך שהיא מעוניינת שיראו אותה בסופו של דבר.

שוב, יש לך את האמת מידה שלך לבחינת היתכנות לדיבור, 

ולה יש את שלה.

אתה מוכן להקשיב לרצון שלה או שאין לה זכות לרצון?

היא רוצה לדבר קצת בשביל להכיר את האדם לפני שמעבירה לו תמונה שלה.

לה זה יקר יותר מאשר לך. זו זכותה המלאה, וזכותך שלא יתאים לך.

אני די בטוחה שהיא התכוונה להפגש איתך לפני החופה, אולי אני טועה, צריך לשאול את הכלה. 

חז"ל לא הכירו טינדר. 

לפני שהיא מעבירה תמונה?..

אני אתקן אותך: היא רוצה לפסול את הבחור בדיעבד ולצאת "מורווחת" בכדי שהיא לא תצטרך להראות את עצמה לפני כן.

שזו בכלל התנהגות שמראה על ילדותיות. אין שום שאיפה אחרת מאחורי הפעולה הזו מלבד זו.

כל השאר זה התפתלויות מתחסדות.

לקבל תמונה ולפסול אותה לפי מה שאתה חושב על המראה שלה וככה יצאת מורווח שקיבלת תמונה של בחורה.

שזו התנהגות שמלמדת הרבה דברים, לא רק ילדותיות.     

רק שאני אבין-

אתה חושב שיש בחורה שמנסה לשוחח איתך רק בשביל לפסול אותך והרווח שלה מכל זה זה לא להעביר תמונה? זאת התוכנית הזדונית?  

זה הסיפור שאתה מספר לעצמך?   

להפך יצאתי מופסד שהייתי צריך לראות אותה וגם שבסוף לא יצא מכך כלום. 

משום מה ישנן בנות שעבורם זה ערך שלא יראו אותן לחינם, וזה טיפשי בעיני. 

על השאלה האחרונה שלך לא אענה כי פתאום אני קולט שאני מדבר לקיר😄

אני רואה שבינתיים הדיון המשיך לכל מיני מקומות פחות רלוונטיים.

שתמיד אוהבים לומר הפוך ממה שאתה אומר. התעלמות גמורה מכל טענה הגיונית.

פותרים אותך במספר מילים בודדות "גם פה אתה יכול לומר.." .. 

מה שכתבת? כלל לא מעניין אותם. להצדיק אותך? חח הצחקת אותם. המקסימום שלהם זה להיות ניטרליים.

זה אותם ניקים עם אותם שטויות. רק מה שמעניין שהניקיות ממלאות את פיהן מים.. מעניין למה.

נ.ב תודה רבה @advfb  , על הגילוי המרעיש שאני יכול לומר שלא מתאים לי ובהצלחה.

מה הייתי עושה בלעדיך? 🤦🏼‍♂️ במקום שתגיב על הדרך שבה נהגה הגברת אתה מתחפש שוב ליפה נפש..

אל תקח ברצינות אתרי היכרויות.

אפילו אם קיבלת מספר - עד שלא נפגשתם פיזית זה יכול להתמסמס בכל שלב.

בין מצידך בין מצידה.

היתרון של הפלטפורמה - זמינות. אתם מדברים ישירות בלי מתווכים וככה דברים יכולים לרוץ.

החסרון של הפלטפורמה - חוסר אמינות. לא בגלל שאנשים שם רעים, אלא זה מה שקורה שאין מי שיתווך. יש חוסר נעימות, יש קצר בתקשורת.

לכן ההמלצה העיקרית שלי כלפיה - אלל תקח את הפלטפורמה הזאת ברצינות, חבל סתם להפגע.

קח את זה כמו דייג יכול להיות שלא קרה שום דבר ויכול להיות שיקרה משהו משמעותי, וכל זה ב-0% של ודאות. הכל יכול לקרות באמצע.

סה"כ פתחתי שרשור שבו רק העליתי סוג של תהייה. 

אני כלל לא התעצבנתי על אותה בחורה. מחזיר אותך להודעה הפותחת.. 

רק לאחר מכן, שהיתה התפתחות שבה היא אמרה מפורשות שאם זה יתאים היא תאשר את התמונה,

כאן חשבתי שזו חוצפה. כשאתם כותבים "זה זכותה"  , אתם בעצם מאשרים לכל אחד להתנהג בחוסר כבוד כלפי הצד השני.

הפלטפורמה היא לא תירוץ, זה ידוע שאתרי הכרויות זה מסך נוקשה, 

אני גם כן, מסנן מלא מלא פעמים, מתעלם מהודעות, מדבר עם מישהי ועוזב באמצע. מוכר מאוד.. ואני לא חושב שצריך להיות כל כך רגישים.

עובדה, אני גם נוהג כך. אבל הקצף שלי יצא רק על הנקודה הספציפית הזו- הנקודה שבה היא אומרת לי במילים אחרות: "אני לפני הכל, כלל לא מתחשבת בדעתך" .

וזה כבר בפלטפורמה של וואטסאפ , זה כבר אישי יותר, זה לא מכבד בכלל . אם היא באה ואומרת- אני מעדיפה לא לפתוח מסיבה כזו או אחרת, אין בעיה. זכותה. אז ראשית כל - שתגיד את זה ברור "אני לא רוצה כי.." , ושנית- שלא תתן את התחושה שהיא מנצלת את הבחור ובעצם דעתו כלל לא נחשבת. 

וכן חושב שכדאי לגלות כמה שיותר רגישות בכל מצב עד כמה שניתן.

פשוט נשמע שאתה מתקרבן סתם,

זה שנודיע בקהל עם ועדה שהיא אשמה לא יעזור לאף אחד. במיוחד לא לך.

מילא היית מבואס שמשהי לא כבדה אותך וזהו אז סבבה קורה וחשוב להתבאס.

אבל שנתקוף אותה כולנו? - למה?

אם הדיון היה בך אז הייתי זורם איתך, אבל בגלל שהדיון הוא בה - מה הפואנטה?

עכשיו אתה מאשים גם אותי, ועוד טוען שאני מתקרבן? חחח..

אסור לי להגיד שמישהי חצופה בעיני? ועוד אתה מתייפיף תוך כדי הודעה וכותב שאתה לא בעד לסנן באתר. 

כולם מסננים, תמיד, ואין עם זה כל פסול. לפני כמה דקות נתת לי פה הרצאה לא? שאסור לקחת את האתרים ברצינות. 

אז מה קרה שאכפת לך שמישהו מסנן? 😆

"שנתקוף אותה כולנו" .. 

תגיד אתה אמיתי? .. שוב אני שואל. מי ביקש ממך לתקוף אותה? רק אמרתי שתביע את הדעה האמיתית שלך.

במקרה שלך, זה להתייפיף , ואין לי שום בעיה עם זה. 

תכתוב שהיא חצופה, פשוט סתם חושב שזה חבל.

אמרתי שאסור לך?

לא אמרתי לרגע לסנן. אמרתי לא לצפות שיענו. לפי מה שנראה לי, הכי טוב - זה לגם לא לצפות מאנשים שיענו וגם להשתדל לענות לכולם. משתדל לא לשפוט מי שלא עונה.

זה שכולם עושים משהו זה לא אומר שזה אידיאלי, זה כן אומר שצריך לערוך תיאום צפיות ביחס להתנהגות שנחווה.

תאמת שאין לי דעה ברורה בנושא.

אתה קובע בזה חוקים, אבל אין לי נסיון רב עם פלפורמה של מסרים אישיים. במפגשים של פנים מול פנים יש לי יותר אפשרות לדבר.

תעשה מה שאתה רוצה.

לא מבין מה זה יעזור שנגיד שהיא חצופה או לא.

מה שאני כן מבין - כדאי לנסות להוריד את הלהבות. זה לא עושה טוב לאף אחד להתחמם על מישהו.

שאף אחד לא התחמם על אף אחת. אולי עליך כן.. זה כן.

אתה אומר שהדיון הוא בה ולא בי?..  אם אני חושב שמישהי חצופה אז כנראה שהדיון הוא על משהו שהיא עשתה לי..  

אזי הדיון הוא בהחלט גם בי. סה"כ ציינתי עובדה שהיא חצופה, וכן, הייתי שמח אם הייתי מקבל אישור לדברים מאנשים שיש להם רמת משכל ממוצעת.

אבל אני מקבל תשובות של "זה זכותה" .. זה פשוט מטריף.

אין לך דעה ברורה בנושא? .. טוב. נשגב מבינתי. אתה חושב שהיא היתה מאה אחוז?.. אשרייך.

נקודת מבט מעניינת.

זה לא התחמם עליה? אולי לא, אולי אני לא מבין..

פשוט אם בנאדם פותח פה שרשור שהוא מבואס, יש לי את האמפתיה כלפיו, אני רואה בזה ערך מסויים.

אבל אם כולנו רק נצדיק אשמה כלפי מישהי - מה עשינו פה?

כן היא עשתה לך אבל אתה רק מנסה להשליך עליה מה שאתה חושב (שאולי בצדק) מגיע לה. אבל מה זה עוזר?

כן, אני לא יכול לחשוב על שום תועלת מלבד התקרבנות. אגב, התקרבנות זה כיף.

יש צדק בדברים שלך, כמו גם בדברים שלי. אין פה שחור לבן.

לגבי שאלתך על מה זה יעזור- ובכן, זה המהות של המקום כאן.. להעביר חוויות ולשתף

ולתעל את עצמנו ביחס לדייטים..

לטובתך ולטובת הסביבה של הפורום, 

אם יעלו פה תחושות אישיות זה בהחלט ממש את המטרה של הפורום.

אם יהיו פה ההאשמות בלבד, זה נראה לי יותר מזיק. גם לא הרווחת את החוויה של העיבוד והבעת רגש וגם נוצרת אווירה שלילית.

דווקא הדיון התקדם יפה 

כך אני מרגיש. זה היינו הך. זה ביטוי של הרגש.. יש פה חוק שאוסר את זה? בעיניך זה מזיק.. בעיני זה פריקה.

ואין לדבר סוף.

הדיון התקדם?.. לא נראה לי שכשמישהו כותב לי שאני מתקרבן זה נקרא להתקדם לאנשהו..

המשמעות של זה היא שאני בוחר להיות מסכן בכוח. וזה כמובן שקר או ניסיון להתסיס..

תכף תכתוב שכמובן התכוונת למובן אחר של המילה. אבל בחרת במילה הלא נכונה והכי קיצונית ..

ולא נראה שזה נובע ממעשה תמים..

נראה לי שזה לגיטימי. האם זה כדאי? האם זה מועיל או עושה טוב? לדעתי, אפילו לא לך.

ברור שזה ביטוי של רגש. בעיני זה ביטוי בצורה שלא מועילה ולא מקדמת. כעס מועיל אבל אם רק האשמה זה הביטוי היחיד וכל הרעיון זה להצדיק את זה, זה לא נראה לי מוביל לתהליך של ריפוי כלשהו.

דווקא התכוונתי למובן הזה של המילה. עצם זה שאתה עסוק רק בהאשמה, זה עוזר רק למטרה כזאת. לא רואה אף מטרה אחרת שזה עוזר.

מי שמאשים הוא נדמה כאדם חזק שיש לו כוח, אבל בסוף האשמה היא ביטוי של חולשה בלבד (גם חולשה זה לא דבר רע בהכרח).

ברגע שאדם מודה על פגיעה, על כך שיש בו חולשה ביחס למשהו מסויים - זה יכול להביא לו כוח לא נורמלי.

זאת נראת לי המטרה של הבעת רגשות ופריקה בפורום. לא התבחבשות שעושה אווירה שלילית.

זה שאני אומר דברים שלא מוצאים חן בעיניך זה לא אומר שלא התקדמנו. לאט לאט מבינים אחד את השני, אולי אבין יותר גם את המקום שלך, לא שולל את זה.

הם לא רוצות שתבחר אותם כמו נקנקיות

קראתי את כל השרשור ואני מבינה שלא מצא חן בעיניך היחס של הבחורה כלפיך.

אני חושבת שרוב הבנות לא רגישות כ"כ לעניני כבוד.. זה משהו שיותר קשור לבנים. לא סתם הרמב"ם כתב שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדי- כי זה לא שייך כ"כ אצל נשים ולכן הן לא תמיד מבינות מספיק את הצורך של הבעל בכבוד. הן זקוקות להדרכה הזו של הרמב"ם בכדי שישימו לב לכך בנישואין.

סביר להניח שהיא ראתה את המצב באופן הפוך לגמרי.. אולי היא מתביישת בתמונה שלה כי היא לא כ"כ פוטוגנית או לא נעים לה להראות את התמונה שלה לזר גמור- והיא חוששת ולכן רוצה לדבר, להכיר אותך ולחוש נוח איתך ואז היא תוכל להראות לך את התמונה ולחוש טוב עם עצמה. כל שבעצם העסק הוא בינה לבין עצמה יותר מאשר כלפיך. וזה תרחיש סביר מאוד אצל בנות..

ויותר מכך, תמיד כדאי לדון לכף זכות- אולי יש לה צלקת כי ח"ו עברה תאונה/פיגוע/כוויה ואז היא מעדיפה להסביר לך קודם על כך שלא תיבהל כשתראה את התמונה..

לא נראה לי שמחשבה על כך ש"היא מעליך והיא זו שתחליט קודם" עלתה בכלל בדעתה.. בנות בדר"כ לא חושבות באופן כזה.. 

ולא אפרט.. 

אבל תודה על נקודת המבט הזו.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.