אני ב"ה בהריון בחודש רביעי ואני כל הזמן תשושה ועייפה, ברמה שלפעמים להסביר משו דורש ממני אנרגיות שאין לי או אפילו ללכת להביא משו לבן שלי דורש ממני מאמץ.
אני מרגישה אמא כל כך רעה, יש לי ילד בן שנה וחצי ומאז שאני בהריון יש לי בקושי כח להעסיק אותו. הוא דורש יחס והעסקה כל רגע מאז שהוא חוזר מהגן ב2 והוא הולך לישון באיזור 8, ככה ש6 שעות שאני צריכה להעסיק אותו ומאז שאני בהריון אין לי כוחות לזה, בעיקר כוחות פיזים, אני שוכבת על הספה בלי כוחות, אני תמיד כן משתדלת לשחק איתו מדי פעם או לצאת איתו לכמה זמן לגינה או למשחקיה, אבל רוב הזמן שהוא בבית אין לי כוחות לשחק איתו ולהעסיק אותו ואז הוא מתחיל לבלגן או להרביץ לי כדי שאתייחס אליו ואז אני עוד יותר חסרת סבלנות אליו, למרות שלא בהכרח הוא מבין שהוא עשה משו לא בסדר. ואני לא יודעת מה לעשות- לפני שהייתי בהריון הייתי עם כל כך הרבה אנרגיות אליו, הייתי מעסיקה אותו בלי לברוח כל רגע לפאלפון או לשים לו סרט. הוא היה איתי שנה שלמה בבית והיה לי כוח להעסיק אותו 24/7 אפילו שבעלי היה מגוייס, ופתאום אני סמרטוט ואמא כל כך רעה, גם אחרי שבעז"ה אלד אני אצטרך זמן להתאושש ולחזור לעצמי ולא יהיה בכוחות שיא אליו.
אוף, בעלי עמוס וזה דורש ממני להיות איתו המון וכל כך עצוב לי שככה נראה הזמן של אחרי צהריים איתו, אני רציתי להיות יותר שמחה מהזמן איתו, לא להראות לו בגיל כל כך צעיר מסכים-בתקופה האחרונה זה הגיע למצב שהוא רואה חצי שעה ביום ובחינתי זה הזיה שהגעתי למצב הזה, ואני לא יודעת מה לעשות. הוא עוד מתעורר לאכול בלילה וכנראה זה גם מוסיף על העייפות. יש לי את כל התירוצים בעולם לזה שאני לא אמא רעה ואני טובה, אבל בפועל זה לא ככה ולא באלי תירוצים, באלי שאני ארגיש סיפוק ושהוא יהנה איתי ובשבוע האחרון זה לא ככה וזה הקצין וגם אני מרגישה ממנו שהוא פחות 'עף עלי'-פחות מחבק ומנשק ומעדיף את אבא שלו לפעמים. אבל מה אפשר לעשות שהוא לא יודע להעסיק את עצמו ונורא משתעמם בבית-רק רוצה לצאת החוצה כל הזמן.
אוף.
