שיש להן ילדים מאוד דעתניים שחייבים לבחור בעצמם את הבגדים, ואם הן יתחילו לריב איתם כל פעם מה ללבוש, הילד יהיה בן 18 לפני שיצליחו לשכנע אותו לצאת מהבית עם בגדים תואמים.

כל אמא בוחרת את המלחמות שלה.

אני מעדכנת את הגננות שאני לא אחראית לחוש האופנה של הילדים וזהו. אין מה לעשות.

אני קונה קולקציה שכל המכנסיים מתאימים לכל החולצות

ואז אין פשלות של הילד או של אבא שלו

לא רואה את עצמי קונה לה את כל הבגדים אותו דבר. במיוחד ש-90% מהבגדים שלה היא מקבלת מאחותה הגדולה, שדווקא מסכימה להתלבש איך שמבקשים ממנה

בכל מקרה לי נראה משעמם ללבוש תמיד את אותו הדבר...

אבל כן אפשר לקנות סט חולצות וסט חצאיות שכולן מתאימות לכולן או משהו כזה..

בכל מקרה גם אצלי אין מלחמות. שתלך איך שהיא רוצה באופנתה האישית לי זה לא אכפת. זה לא שחוש האופנה שלי מפותח, להיפך. קרה שביקשתי עזרה מהבנות בהתאמת הבגדים שלי, כי לי פשוט אין את זה והן ירשו לפחות קצת חוש אופנה מחמותי חחחחח

לק"י

לבנים קל יותר לקנות שהכל מתאים להכל- נניח רק מכנסיים חלקים, שאז הכל מתאים בערך.

נגיד חולצות עם דוגמאות או בצבעים מגוונים

וחצאית או סרפן שחור/אפור/חום -כזה שמתאים עם כל בגד

ואז אין מצב שלא יתאים

וזה לא ללבוש אותו הבגד או אותו דבר

הצבע שונה הסוג חצאית או סרפן אחר

פשוט תמיד יראה נורמלי

ואגב

אני דוקא גרה במקום דוס ופשוט אבל דוקא מרגיהש שרוב הילדים לבושים ממש מכבד ויפה

ברור שתראי בכל מקום כמה חריגים

אבל גם באמת אצלי זה עובד ככה-

הילדים מתלבשים לבד

בוחרים לבד

והפלא

שהם 99% בוחרים בהתאמה ממש סבבה

הבת שלי בת 3 -תמידדד מתאימה ממש יפה בגדים ולה אין בגדים שתמיד יתאימו

.

יש לה טעם טוב טבעי באמת!

כשאחת הבנות בוחרת ישלוב לא מתאים

וגם הסברתי להן עקרונות

שמקושקש לא הולך עם מקושקש

ושפסים ופרחים לדוגמא זה לא מתאים

וקצת על ישלובי צבעים

אבל תכלס לרוב בוחרות סבבה

וכשיש משהו ממש לא- אני כן מציעה אופציה נוספת

אבללל לא נכנסת למלחמות עולם

יום אחד ישלדה לבושה לא משהו- זה לא אומר שהיא מוזנחת

והאמת

שכשבעלי מלבי ש אותם..אז המצב די עגום 😉😉 חח כי הוא לא מתאים צבעים נכון ולא מסכים להשתכנע😉

אז כנראה הבעיה אצלי חחח

קשה לי מאוד למצוא בגדים שמוצאים חן בעיני, גם לילדים. אז כשאני מוצאת אני קונה, וכשאני לא מוצאת אז קונה מה שיש גם אם לא לטעמי. ואז יוצא נגיד שאני קונה סרפן קצת יותר מיוחד בצבע ורוד... ובגלל שהוא באמת יפה הבת תבחר אותו תמיד, גם אם היא לובשת באותו רגע חולצה לא קשורה חחח

ועוד משהו.

אני לא אוהבת להוציא כסף על בגדים. הילדים לובשים את זה עונה וזהו, במקרה הטוב עובר לאחות אח"כ. ככה שאני לא אלך ואקנה במיוחד סטים תואמים. בחנות הזאת מצאתי בזול אקנה משם מה שיש, וכשאמצא שוב בזול במקום אחר אקנה משם. אז יוצא שיש מישמש בבגדים, אם לא מתאימים בדיוק.

ובנוסף גם חוש האופנה שלי כפי שציינתי לא קיים אז הגיוני שקניתי כמה פעמים דברים שבעיניי זה סט אך בעיני שאר העולם זה זוועת הזוועות 😂 אצלי במשפחה טורחים לציין במובהק כשאני לא קולעת חחח

עם לחץ ונורמה חברתית שצריך להיכנס גם לזה..

ממש לא תודה

מעדיפה פשוט ונוח ואם אני לא מודעת לשילוב צבעים או אם הבגד לא יושב במאה אחוז, מעדיפה את זה ככה.

אם בחרתי ללכת ככה זה אומר שמבחינתי זה סבבה ואין שום צורך ליידע איך זה נראה מהצד בעין יותר סטייליסטית.

אחד הדברים שהכי מקלים עלי בחיים שאני היחידה בעבודה שלי עם שמלות וכיסוי ראש, אין לאנשים למה להשוות.

ממש לא הייתי רוצה לגור באוכלוסיה שאכפת לה איך אני מתלבשת או איך אני מלבישה את הילדים ושזה תופס את העין.

כשזה בא בשילוב עם אנשים ערכיים ממש, זה בכלל מנצח. לא לגעת, לא לשנות. מה שעובד לא לקלקל.

הפעם היחידה שהעירו לי על מראה חיצוני היה כשנתנו לילד ללכת יחף ברחוב וגם זה היה אחרי חודשים שהתאפקו מלהגיד משהו.

הקפדה על סטייל בד"כ זה לא שכל הבגדים מתאימים להכל כמו שכתבו פה, אלא כל הפואנטה זה ייחודיות.

זה כולל גם נעלים ואביזרי שיער, ולגוון בלוקים תדיר ושהתלבושות של הבנות יתכתבו עם הלבושות של הבנים. (שוב לא חולצה לבנה ומכנס שחור אלא מיוחד)

בד"כ נעליים שהם סטייליסטיות הם הרבה פחות נוחות מנעליים רגילות.

וגם מכנסיים הבנים שלי לא לובשים סקיני בד"כ וגזרה רחבה לא נחשבת לסטייל.

וגם אצל בנות יש רגישויות שונות.

אני לא יודעת על איזה רמת סטייל הפותחת מתכוונת. אבל זה בדיוק הקטע, כולם מתלבשים באופן שנראה להם בסדר,

רק לכל אחד אמת המידה שונה, והוא מסתכל על מי שפחות ממנו כהזנחה שאפשר להתאמץ יותר עליה, ועל מי שמדי מוקפד כהגזמה.

כמו שיש רגישות מסויימת לרמת ניקיון או ליכולת שירה.

סטייל אצל ילדים זה משו מוגזם בעיניי, וייחודיות כזו היא לא דבר כזה טוב. מבחינתי לפחות.

הילדים שלי לא מתלבשים תואם גם. רק נקי ולא קרוע/ מוכתם/ בלוי/ מקומט

מסכימה עם מה שכתבת סהכ, לכל אחד הסטנדרטים שלו. 

אבל אם עומדת בפניי בחירה בין בגד מתאים לבין נוחות וזרימה וקלילות - אני אבחר באפשרות השנייה בלי היסוס. כי תשומת לב מיותרת ללבוש תכניס אותי ללחץ, ומכיוון שכך גם את הילדים, וזה לא שווה את זה בעיניי.

(לי יש גם ילדים גדולים, והם בעצמם - רובם - כבר שמים לב ללבוש שלהם, אז זה כבר אחרת. מצד שני - מכיוון שהם גדולים יש עוד נקודה לשים לב אליה, והיא הצניעות... ויש כאן חבל דק בין היופי של הבגדים לבין הצניעות שלהם...)

אבל אדייק את דבריי - אין תשומת לב מיותרת בעיניי לפחות, בלשלוח ילד/ה בבגדים נקיים ותואמים/ לא בלויים/ לא מקומטים, מבחינתי זה בסיסי.

זרימה וקלילות לא חייבת לסתור את זה.

הילדים שלי כמו כל הילדים, מתלכלכים, משתובבים, ולא נמנעים מדברים.

אבל אני לא נכנסת מזה ללחץ גם.. זה בשיח פשוט, והם כבר יודעים, אם מתעסקים בבבית במשו מלכלך, הם יחליפו לבגד שלא אכפת לי שיתלכלך. ואם התלכלך וזה לא ראוי ללבישה מבחינתי- אני מעיפה וקונה חדש

לגבי הצניעות - מודה שלא הבנתי את ההקשר. אני לא מדברת על גינדור. נטו על להיות לבוש בצורה מכבדת, בעיניי. יש מרחק גדול בין להקפיד שילד לא יסתובב עם בגד קרוע/ בלוי/ מקומט/ צבעים לא מתאימים בעליל לבין צניעות. אפשר להיות גם צנוע/ה וגם להתלבש בצורה הולמת. לא רואה סתירה גם פה

הכנסתי אותו רק בדרך אגב, כעוד פרמטר שבעיניי חשוב יותר להתחשב בו מאשר היופי של הבגדים.

ובקשר לעניין שלשמו התכנסנו אתן דוגמה:

בוקר לחוץ. שמונה ילדים צריכים לקום, להתלבש וללכת למוסדות בתוך שעה. כמו תמיד, יש את הילד התורן שצועק "אין לי מה ללבוש!" בארון באמת יש לו בקושי בגדים. בסלסילה במסדרון יש הרבה בגדים, אבל לך תמצא שם דווקא חולצה שלו. גם בערמת הכביסה המלוכלכת יש המון בגדים, אבל הם כאמור מלוכלכים...

במקרה כזה אני אתן לו גם חולצה שלא בדיוק מתאימה לשאר הבגדים או חולצה שאפילו יש עליה כתם קטן, כי זה מה שמצאתי בלחץ הזה של הבוקר. הגננת תרים גבה? בעיה שלה. אני שלחתי אותו לבוש בבגדים מכובסים, וזה דייני...

(אין לי בנים בגן עכשיו, רק בנות, אבל זה רק הרעיון)

כמובן, יש פתרונות שאפשר להציע לזה, כמו הכנת בגדים בערב קודם, ולפעמים באמת אנחנו עושים את זה, אבל לא תמיד זה הולך, ואני מעדיפה לא להשתגע יותר ממה שאני כבר משתגעת...

כנ"ל בקנייה של בגדים - אעדיף ללכת לחנות אחת שיש בה מבחר בשביל כולם, גם אם לא בגדים יפים במיוחד או עם התאמות מיוחדות, מאשר להשתגע בחיפוש אחר בגדים אלגנטיים ומתאימים...

אני דיברתי על האידאל ברעיון

ומבינה על מה את מדברת, קצת לפחות, גם פה יש ימים של טרלול, אפילו שאין לי שמונה ילדים

לגבי קנייה של בגדים אצלי זה אחרת האמת. אבל שוב, תעדוף כוחות וזמן.

ואני לא קונה בגדים יפים במיוחד. בכלל לא. הבת שלי לא תקבל את תואר המתלבשת הכי טובה בגן, ואני לגמרי בסדר עם זה ואף מעדיפה שלא תהיה התעסקות יתר בכמה הבגד שלי יפה. אני קונה בגדים צנועים שיכבדו אותה.

וגם הבן שלי אותו דבר. הפרמטר שלי הוא לא ׳הבגד הכי יפה שמצאתי׳. הם סהכ ילדים. 

בן השלוש שלי יכול ללכת עם סגול וכתום מצידי. לגמרי לא אכפת לי.

עם בת החמש יותר אסתכל שתלך יפה ומכובד.

אבל שום דבר לא בדרמה ולא בלחץ. 

רוב הנשים בסביבה שלי מתלבשות יפה ולא מוזנח ושמות מטפחות מעוצבות וכו... כך שלא חושבת שזה פשוט.

אני עובדת בצוות שכולן בו דתיות לאומיות, וכולן מתלבשות יפה( אפילו נוצרת מעין השוואה סמויה שמעלה את רמת  הלבוש )

ורואה גם נשים חרדיות שמתלבשות ממש פשוט על גבול המוזנח בעני( לא נשים עם פאות). 

מבחינת ילדים, במיוחד בנים, נראה לי שמתלבשים קצת יוצר פשוט מחרדים, מכנס טריקו, וחולצת טריקו  , אבל כמעט ולא רואה ילדים שנראים מוזנח, כמו שתארת, בגדים לא במידה , חוסר התאמת צבעים וכו..

אני גרה בעיר, זה מה שאני מכירה.

חשוב לי שיהיה לילדים נח, ולא מפריע לי שילבשו טריקו פשוו , אבל חשוב לי שיהיה בלי קרעים/ כתמים, מידות וצבעים תואמים( ובאמת לבנים קונה מכנסים  כהות שמתאימים לכל חולצה).

אני חרדית ועובדת במוסד דת״ל, באמת רוב הילדות לבושות מרושל בעיני, אגב זה גם הרבה מושפע מהתסרוקת שלא מסודרת בדרך כלל.

זה מראה שאני לא אפגוש בבית ספר חרדי,  לא שזה מפריע לי או גורם לי לזלזל או משהו..

אגב , הנשים לבושות יפה ומטופח. באמת זה קטע אצל הבנות 

לק"י

ולא בכל גיל הן יודעות לסדר לעצמן יפה.

אבל זה לא משהו שמאפיים דוקא את הדת"לים. אז מעניין למה התכוונת.

אולי זה תלוי אזור

אף אחד אצלינו לא מידי משקיע בבגדים יקרים ועדכניים אבל

חלק מהדת''ל הבנות חופשי באות בבוקר עם קוקו מרושל שכמובן לא מחזיק

בגדים קצת גדולים- במיוחד לבנים הקטנים וצבעים לא קשורים

בגדים ישנים מאוד ומשופשים

הנשים קצת יותר טוב בדכ מטפחות יפות אבל גם בבגדים די מוזנח

כמובן לא כולם אבל הרבה...

לעומת החרדים שהרוב מוחלט שיער מסודר מתוח- או צמות חזקות

סיכה/ קשת

בגדים במידה ומותאמים

כן יש כאלו שמלבישים מיושן כי מקובל להעביר מאחים אבל מסודר נקי ולא משופשף

ואם כבר בגדים- אז אני לא אוהבת אלגנטי. בטח לא ביומיום. אבל לבוש ספורטיבי זב לא מוזנח.

כי אני ממש לא רואה בזה בעיה.

הילדים שלי נשלחים למוסדות בבגדים מוכתמים אל מכובסים וריחניים.

בגד משופשף זה לא בגד לא נקי וגם בגד עם גולגלך אפשר ללבוש ואני עצמי ובודאי הילדים לובשים את זה בכיף.

הבגד המשופשף הזה לדברייך יתכלה עוד עשרות שנים אם לא יותר, אז בינתיים כדאי ונכון לנצל אותו.

תרבות הצריכה הזאת היא מיותרת ואקולוגיה היא התנהגות נכונה, בריאה ויהודית.

אנחנו צריכות להיות נושאי הדגל שלה ולא התל אביביות.

שבגן ממילא יתלכלכו בגואש שלא יורד

רוטב שלא יורד

דבק שלא יורד

ועוד כהנה וכהנה

גם אם אני לוקחת בגדים מגמח -יד שניה אני אקח את הבגדים 'נראים במצב טוב- בלי חורים קטנים/ עיטור מקולף/ עם גולגולים

אני ממש לא ביד לקנות הכל אני מאוד חסכנית על בגדים ועדיין לא עובר אצלי בגד כזה

כנל אפשר להלביש בגד יד 2 במידה הנכונה ובצבעים מתאימים זה ענין של אחריות אישית למראה סביר

*אגב כמורה יצא לי כמה פעמים לבקש בעדינות מאמהות לבנות צעירות להלביש ולסרק יותר בשימת לב כי ראיתי צורך חברתי(בת שהיו צוחקים עליה וכו*) אם במשך היום הקוקו מתבלגן

אצלינו המורות בגיל הרך עוזרות לסדר את השיער אבל אם זה ג'יפה ילדה שלא התקלחה/ לא הסתרקה זה יותר קשה.

בשום מקום לא ציינתי שהילדים יוצאים עם חורים או עיטורים מקולפים.

ראשית אני לא קונה בגדים עם עיטורים/פאייטים/נצנצים בגלל הפגיעה שלהם בתהליך המחזור, אז עם כאלו מן הסתם לא אשלח.

עם חורים בעיניי זה משפיל אז גם לא.  

לגבי גולגלך, אני לגמרי רואה ילדים נוספים שמגיעים ככה לגן, אז כנראה שאנחנו לא יוצאי דופן ואני שמחה בכך.

פוטרים בתחילת העונה מגיעים עם גולגלך לסופה ברוב המותגים הבסיסיים.

כפי שכתבתי- מכובס וריחני.

אבל, חשוב להדגיש,

האידיאולוגיה שלי היא לא על חשבון הילדים.

אם יש ילד שכבר בר דעת ומבקש בגד אחר-

הוא יקבל.

ולגבי השיער כפי שציינת ולא התקלח,

אני מניחה שציינת באופן כללי ולא אלי ואם כן אני מקווה שאת מבינה שזה לא מחייב שזה הולך יחד.

קיימות אינה נוגדת שיער מסורק

(כך אגב יותר קל לשמור על הניקיון שלו)

והיגיינה בסיסית.

ולגבי הבנות בכיתתך,

מהמם שאת מעירה להורים ועושה זאת בעדינות,

זה באמת חשוב ומרגש.

עם זאת אני מציעה שאם יש לך אפשרות ואוזן קשבת מהבנות,  

כדאי גם לחנך בעדינות את הבנות שמסתכלות בעין עקומה על הבריות. 

זה מהסתכלות שלי כמורה

יש םה כמובן ענין יחסי אם את כאמא רואה שהילד לבוש חריג משאר החברים צריך לשים לב לזה

קשה להכריח ילדה בכיתה א-ב לשבת ליד ילדה שבעיניה היא 'מסריחה' או 'מבולגנת'

כמה שמדברים בכיתה והכל לטובת הילדה ששומעת את המילים האלו נלחשות אליה אפשר לחסוך את זה עם טיפה של צומת לב

אם זה בעיה כלכלית אנחנו כבית ספר עוזרים (קנינו הרבה פעמים תלבושת וחצאיות לילדות) ואם זה ענין של תשומת לב אז צריך שהאמא תדאג לרווחה הנפשית של הבת שלה ולא לאהבת ישראל של שאר החברות... 

כמובן זכותך לשלח את הילדים שלך איך שאת רואה לנכון.

השאלה אם זה לא גורם להם להראות לא נקיים בעיני הסביבה, וזה כן יכול , אפילו באופן לא מודע , להשפיע על ההתיחסות אליהם.

אני לא מסוגלת לראות את הילדים שלי בבגדים עם כתמים. אפילו לא פיזמות.

בעיני בגדים עם כתמים ובגדים עם חורים , זה אותו הדבר.

סליחה שזה נשמע ביקורתי, זה הדיון פה, אז הרשתי לעצמי לומר. 

לק"י

מתארת.

גם לא הרוב.

בתור אחת שגדלה בדת"ל והיום שולחת לחרדי

בדתל יש פשטות של שורש/טבע נאות עם גרביים/ בלנסטון

ובחרדי הכל מוקפד...הבת שלי בחרדי ובאמת שאיך שהן שולחות תילדות הן לגמרי מגזימות חח

שבלנסטון ושורש וטבע נאות זה יקר אבל זה מרושל אםשר לומר מה שרוצים אבל זה לא סיגנון אלגנט

ושוב אני מהציבור אז אל תרגישי צורך להתגונן או להגן זה עובדות בשטח

לא משנה כמה השיער ש"ך הבת שלי היה מסודר הבוקר, בסוף היום הוא יהיה בלגן

והיא עדיין לא יודעת לסדר לעצמה..

אתמול בלילה אחרי המקלחת עשית לילדה צמה

זהו ככה לשלוח לגן? ומקדימה הכל בלאגן?

לי מפריע בעין..

עכשיו סוף העונה

הבן שלי לובש מכנסי פוטר ברוגז כי הוא עשה קפיצה ב"ה בגובה

אני לא ארוץ לקנות לו פוטרים לשבועיים..  אז בימים הקרים עד שיגיע הקיץ הוא ילבש מכנסיים שקצת מציקים לי בעין, והבת שלי תלבש חולצות שטיפה קצרות לה בבטן(אבל צמיד עם בגד גוף מתחת) ואני אעצום עיניים חזק חזק ואחכה בסבלנות שהעונה תעבור והבגדים שקניתי להם במידה הבאה לעונה הבאה יתאימו....

בחברה החרדית הנראות מאד חשובה ילכן גם אם זה דורש לקנות מכנסיים לשבועיים יקנו וימצאו פתרון (נגיד מכפלת שפותחים לפי הצורך) כי חלק מסדרי העדיפויות הם להשקיע בנראות.

וכשזה לא בסדר העדיפויות אז באמת עוצמים עיניים והכל בסדר

יודעת.

אבל אם זה אכן כך, זה עצוב וגרוע מאוד.

אם החרדים מדברים על עגלה מלאה ועגלה ריקה, אז עגלה שמייחסת חשיבות לנראות ולעוד מכפלת, שעה שרבותינו היו בוכים ומגייסים תרומות וקולות בקלפי עבור אברכים שאין להם מה לאכול זו עגלה ממש ממש ריקה.

ממש הייתי מעדיפה להאמין שזה לא שם כך. 

אבל בפועל זה המצב. הם יותר ידברו על להיראות מכובד, כן? אז זה ענין של מיסגור. אבל כן יקידו ממש על הלבוש והנראות.

הנה דוגמא שלא קיימת בכלל למיטב ידיעתי בציבור הדתי לאומי - עיצוב מתנות אירוסין. אם תלכי לאירוסין אצל חרדים תראי שולחן מלא מארזים מעוצבים ברמות גבוהות של כל המתנות שהחתן והכלה מביאים אחד לשני. וזה לא סתם מוצב על השולחן, הוא צריך להיות מעוצב. כי הנראות מאד חשובה!

תסתכלי על אירועים בחברה הדתית ובחברה החרדית, השילוט אצלם - מודפס ומעוצב הרבה יותר למשל.

גם תחפושות יותר מוקפדות יותר מושקעות, בחוויה שלי בכל אופן.

בנות בגיל סיום תיכון ואחרי - מקפידות מאד על איך שנראות בניגוד לציבור הדתל שממש לגיטימי בגיל הזה להסתובב "שלוכי".

כשעברתי מהציבור החרדי לדת"ל ממש הופתעתי והתאכזבתי איך במסיבות בית ספר וכאלה אין הקפדה מטורפת על אביזרים, תפאורה ותלבושות שבחרדי זה ברמה ממש ממש גבוהה ומושקע ומשכירים תלבושות ואין דבר כזה שהמקהלה לא נראית אחידה ומטופטפת (מלשון להיות טיפ-טופ חחח).

אם תשאלי אותם הם יגידו לך שהעגלה מלאה, אבל זו עגלה איכותית כי בני מלכים צריכים להיראות בהתאם. אז זה ענין של מסגור ודרך חשיבה. 

גם אצלנו בשכונה זה ההבדל בין חרדי לדתל.

לגמרי כל הדברים שכתבת,

ודווקא מהמקום הזה, אני ממש שמחה שזה הסטנדרטים הפשוטים שלנו.

מי שאחראית על המסיבות ביסודי של הבנות היא חרדית והכל הרבה יותר מושקע.

התלבושות ביסודי יותר מושקעות מהאולפנה, ובעיני יותר חשוב העשיה והשותפות של הילדים מאשר איך זה יצטלם.

הבימה זה לא יהיה, אז שתהיה תפאורת "בני עקיבא" קצת יותר מושקעת. זה ממש ממש בסדר.

הילדים שלי נהנים מתלבושת אלבד באותה מידה של התלבושת סאטן.

כשאין את הציפייה ליותר, כשגדלים בתוך זה, זה לא נראה שלוכי, זה כיף ושמח.

לדוגמה מה שאמרת על האירוסין, אז זה תלוי גם עדה. אבל בתור אחת שאין לה יד בעיצוב. ממש שמחתי שהיה לי מקום להשתתף בחגיגות ולהביא משהו שלא מעוצב סוף הדרך, מאשר להתבייש ולא להביא בכלל. או להשקיע מאמץ בתחום שאני פחות טובה בו.

ושלטים עושים את אותה העבודה..

כשמתרגלים לסגנון החרדי, הדתי נראה רישול, כשגדלים בתוכו זה לא נראה מרושל כי זה מה שרגילים וזה בסדר גמור ומשמח באותה מידה בדיוק.

גם גננות נגיד שמכינות תלבושת אחידה לילדי הגן, אצל החרדיות יותר מוקפד, מבחינתי זה לא יותר שמח ולא יותר ראוי, זה פשוט בזבוז זמן של הגננת החרדית לעומת הגננת המקבילה הדתל, זה לא מעלה ולא מוריד מערכה של אחת מהן לדעתי. אם הגננת החרדית רוצה להשקיע יותר תקציבית או זמן, שתעשה כרצונה, אם זה שההורים דתל ולא אכפת להם, יוריד ממנה לחץ מבחינתי זה מבורך..

נגיד הילדים שלי היו בגנים עם סרטים מקרפ על היד, זה לא עובר מסך אצל החרדי. רק סרטים ממש. היום זה גם נכנס יותר לדת"ל, באמת לא מבינה למה, מה רע בסרטים מקרפ בשביל ריקוד של 3 דקות..

או מגן של יהודה המכבי מקרטון לעומת שהמגן מצופה כולו מבד סאטן שמודבק במלא דבק חם.. למה לא קרטון שמציירים עליו מגן דוד?

הילדים מרוגשים וההורים גאים לא פחות.

מבינה למה מי שבא מבחוץ זה נראה לו עלוב.

אבל מי שגדל מבפנים לא רואה את זה ככה.

חוץ מזה שכן יש השפעה למה שמעסיק את בציבור החרדי לעומת הדתי לאומי.

בכל אירוע של המזגר החרדי לבנות יש את אותו שטאנצ של פעילויות:

סדנת צילום, עיצוב עוגות, עיצוב תמונות, עיצוב פרחים, עיצוב תכשיטים, איפור וזהו בערך.

אצל הדתל יש לבנות גם סדנת טיסנים שלומדים בה יותר פיזיקה מעיצוב. סדנת אלקטרוניקה, כלכלה ועוד. שזה המתנס החרדי מביא רק לבנים ולא לבנות.

אני לא יודעת מה גורם למה, ההקפדה גורמת שזה הפעילויות שהמתנס מביא כי זה מה שמעניין את הציבור, או שכשילדה גדלה לתוך עולם שזה מה שמביאים לבנות אז היא מבינה שהיא נשפטת לפי חוש האסתטיקה שלה ולכן משקיעה שם את האנרגיה שלה,

אבל בעיני זה לא מנותק וזו עוד סיבה שאני מעדיפה פחות לייקר את הדברים האלה ויותר להרחיב אופקים לתחומים נוספים ויכולות נוספות.

אגב גם בחרדי יש סגונות שונים, נגיד הספרדי חרדי יותר דומה למה שאומרים מכנסיים בצבעים ניטרליים שיתאים לכל החולצות, לעומת הסגנון החסידי ששם זה הופעות לבוש. זה יפה ממש, לא אומרת שלא, אבל בעיני יותר מתאים לפסטיבל מאשר להתנהלות יומיומית.

כל המשפחה לובשת תואם במאות שקלים יום יום, נורמה שקשה לחסידים סטנדרטים לעמוד.. זה יקרר מאד

כל הכסף על בגדים

אימאלה

לק"י

עושה את המסיבות, והציוד שלה יותר מושקע, כי היא מפעילה איתו בהרבה גנים.

החסידי פי אלף יותר מושקעים וזה ממש אידיאל אצל חלקם להשקיע הרבה בנראות.

ספרדי האמת אני לא ככ מכירה.

ואני מודה שלי קצת קשה המעבר הזה ל"פחות מושקע". ברור לי שזה ענין של סטדנרט ולא מזלזול או משהו אבל אני ממש אוהבת את האחידות הזאת היא יפה בעיניי, וההשקעה שהכל יהיה עד לאביזר הכי קטן תואם באמת ממש מקסים אותי.

בכללי בחיים שלי אני ממש מאמינה בפשטות אבל ממש מרגישה שגם פשטות אפשר לעשות בהקפדה אני יודעת שזה נשמע סותר אבל בראש שלי זה לא..

וגם כאמא אני פשוט לא מספיקה להגיע ל"רמת הגימור" הזאת לא בבית ולא בבגדים שלי או של הילדים (גם מסיבות כלכליות אבל גם אילוצי זמן) וזה ממש ממש מבאס אותי.

ויש דברים ספציפיים בלבוש של הילדים שאני ממש מתקשה להכיל את הסטנדרט הדת"ל ומלבישה אותם טיפה שונה ויותר קרוב לחרדי כי זה יותר יפה בעיני.. לבעלי זה קצת מפריע כי הוא גדל כדת"ל ולא מבין מה הבעיה מלכתחילה בפריטי לבוש ה"רגילים מבחינתו" אבל בינתיים הוא נותן לי ואני חוששת ממש מהיום שבו הוא/הילדים יחליטו שהגיע הזמן להיראות כמו כולם 🙈

לגבי הסדנאות אני לא חושבת שזה קשור. אם ץסתכלי על תמונות ממסיבות חומש של חיידרים תראי איזה השקעה מטורפת יש בכתרים הזהים והמהודרים (והמהממים 😍😅). וגם אצל חסידים יש השקעה יתרה בסלסול הפאות שיראו טוב ומסולסלות לעילא. ההקפדה על נראות קיימת אצל בנים וגברים לא פחות מאצל בנות. נראה לי שפשוט החלוקה המגדרית הברורה ל"מהו תחום של בנים ומהו תחום של בנות" היא זו שמובילה לסדנאות שחוזרות על עצמן.

בנות "צריכות" לאהוב ציור נגינה עיצוב ושזירת פרחים, ובת שאוהבת אלקטרוניקה או טיסנים היא חריגה. והחברה החרדית לא מעודדת חריגות  

יש הבדל ללכת עם בגד שקצת נהיה קטן, כולו. לבין בגד שפשוט לא במידה... או חולצה ענקית וחצאית צפופה עם רוכסן שלא נסגר ולהפך

שה מתקבל אחרת בעין

ואם הגרביים מתוחות הנעליים שלמות והשיער מסורק

לא נורא שהמכנס קצת קצר

מדבר על דברים יותר קיצוניים

רואה את השכנה שלי יוצאת שכל הבנים לבושים באותו הבגד, וכלכך שמחה שאני לא בחברה שזה הסטנדרט שלה.

אז משתדלת להלביש סבבה ומותאם, באמת שלא בלחץ על זה.

הכל בסוף עניין של סדרי עדיפויות, כי מלאי הכח שלנו מוגבל.. 

זה נטו בחירה של האמא..

היתה לי שכנה כזאת

עשתה את זה כי כיף לה

אני עם חמישה בנים לא מלבישה אותו דבר כי בעיני זה בזבוז כסף

הרי ככה אני יכולה להעביר מאחד לשני

אבל אם זה הכל אותו דבר אז צריך כל עונה לחדש הכל

אף אחת לא ׳צריכה׳ להלביש סטים, מי שעושה את זה בוחרת בזה.

למרות שהילדים שלי חרדים, מעולם לא הלבשתי סטים, בגלל שאני הולבשתי בסט עם אחים ואחיות שלי והרגשתי חסרת יחודיות וחלק מעדר.

בעיניי זה לא סטנדרט גבוה ולא הופך את הבגדים למשהו יפה

ודווקא נוח..

אני לא מתאבדת על סטים, וגם לא מלבישה ככה את הילדים שלי ,

אבל ברור שהרבה יותר נוח לי להכנס לחנות ולקנות את אותו דבר ב3 מידות ..

גם במגזרים אחרים יש לבושים יותר בקפידה או מותגים ויש פחות

כל הילדות באות עם קוקו או צמה נורמלית, נכון בלי סיכות וכאלה אבל זה כבר סגנון. וכולם לובשים בגדים נורמליים

אישית אני מלבישה בגדי טריקו נקיים ופשוטים, כאלה שזורקים בכיף בסוף העונה

ילדים מקלקלים בגדים וחבל על הכסף לקנות יקר

אבל זה לא מוזנח בשום אופן

מלבישה בבגדים סופר נוחים וספורטיביים

בארון יש חולצות בצבע ודוגמה שיתאימו לכל המכנסיים שיש בבית

הבעיה הכי חמורה שיכולה להיות זה שהילד יחליט לשים חולצת פיגמה של פו הדוב עם המכנס של הכלי תחבורה

מכנס טייץ ב 3 צבעים (גינס שחור/אפור, טייץ שחור וחום). אני מראש קונה חולצה שבטוח תתאים לשלושת האפשרויות של המכנסיים. נורא פשוט ואין איפה להסתבך.

לגבי סטים - יש לקטני אוברולים קטיפה חלקים מקידישיק בכמה צבעים. בבוקר אני אוהבת לשים לו בצבע תואם לגדול אבל ממש לא בקטע להתחרפן שאם אחד מהם התלכלכך אז גם לשני מחליפים כדי שיהיה "סט". ממש ממש לא (הגדול והקטן בכלל לא לומדים באותו מקום. אני אוהבת שהצבעים תואמים בשביל הסדר אצלי בעין ולא כדי להרשים משהו כי גם ככה אף אחד לא רואה אותם ביחד).

הילדים שלי בעיניי לבושים הכי מתוק וחתיך שיש בעולם. לבושים זול (קידישיק, הדס, שיין, אלי לידר ודומיו) ומעל הכל ב"ה נוח.

לילד יש סהכ 2 זוגות

יום חול סניקרס לבן ושבת נעל שחורה של פאפיה

לקיץ כבר קניתי 2 זוגות צבעוניות באלי אק. כי פשוט לא עמדתי בפיתוי (כל זוג 30 שקל)

תכף גם נתחיל עם כיפות בכלל תהיה חגיגה וגם בהם - מתכננת לקנות כמה צבעים ניטרליים שיתאימו להכל ככה נפתור את בעיית החוסר התאמה

צריכים להראות ''מכובד''

אני שמחה שאני חיה בחברה שלא לוקחת קשה דברים לא ככ חשובים

ולדעתי, יש הגזמת יתר עם גנדור במגזר החרדי.

אני רואה סביבי ובמסגרת בגן של הבת שלי, לדעתי זה שוחק בהמשך את היכולת של הילדים להתעסק בעיקר.

הבת שלי עוד לא בכיתה א וכבר רוצה עגילים וצמידי זהב כמו לחברות, או איפור (וואט?!)

וגם מדברת איתי על איפה אני קונה בגדים. אשכרה יש שיח בין החברות באיזה חנות קונים.

ברור שעצרתי את השיח הזה ודיברתי איתה על מה חשוב באמת ואני מאוד מקווה שזה יחלחל והיא לא תשתגע לי מהשטויות האלה כבר בגיל כזה. זה לגמרי משו שמגיע מהבית, חלק מהשיח של האמא שהן נחשפות אליו,  וזה לגמרי נוגס בהתעסקות בעיקר לדעתי.

הייתה לי שכנה חרדית שכל שיחה איתה זה איפה היא הזמינה בגדים לילדים ומה היא קנתה ושופוני. כשזו ליבת ההתעסקות של האמא, וזה מה שהילדים שומעים, זה בעייתי בעיניי

בקיצור כמו שהבנת, אני לא מתחברת בכלל.

ילדים צריכים להיות ילדים ולהתעסק בדברים של ילדים, והאמהות נותנות את הטון פה.

אין בעיה להקפיד שילד ילבש בגדים תואמים/ לא מלוכלכים/ קרועים/ בלויים/ מקומטים. גם בעיניי זה בסיסי. אבל בתחושה שלי, ילדים קצת הפכו לחלון ראווה של ההורים והנראות שלהם לסמל סטטוס. ואני גם רואה שזה לפעמים לא תואם לסטנדרט של הצניעות במסגרת כי הסטייל... 

אולי במגזר הדתל זה קיצון שני, אני לא יודעת, אבל יש פה סביבנו גם משפחות דתל ואני לא רואה את זה ככה. בכל מקרה, זה עדיף בעיניי שילד לא יהיה ככ מוקפד, מאשר להיות אובר מוקפד ולהתעסק בסטייל בגיל כזה קטן. 

כנראה זה ממש באיזור שלי הנושא שפתחתי

וכמו שאני מבינה פה זה קצת קיצון כנראה

אהבתי את התשבות

הכי חשוב בה שמים דגש בבית ועל מה השיח

ילדים קולטים טוב מאד

וזה כנראה שונה בין בנים לבנות כמובן

אבל מפריע לי לראות הזנחה..

גם על אימהות שלא ככ אכפת להם מעצמם

זה מינמום של מכובדות , נקי ומסודר.

מראה מכובד לדעתי זה מינימום

אני רואה בסביבתי ילדים לבושים בצורה שההורים שלהם לא היו מעיזים לצאת כך מהבית וזה בעיקא עצוב לי

ילד צריך ללבוש בגדים נקיים ובמידה שלו

לא מרופט או דהוי- או בגד שמצריך גיהוץ והוא לא מגוהץ וזה בולט לעין

לצאת מהבית בפנים נקיות ולבנות- בשיער מסודר

(זה משפיע על היחס לילד, החל מהגננות והמואים וגם מחברים)

זה לא אומר שצריך עכשיו ללכת לקנות בגדים בסכומים מופרכים וצו האופנה.

חולצת טריקו חלקה נקיה ב15 שקל גם עושה את העבודה

יש יד שניה מהמם

אולי יש אימהות שלא ככ מבינות ויודעות איך

צריך להתלבש ולהלביש..

לא קשור למצב כלכלי או ערכים

קשור לאופי אולי

לא מפריע לי פשוט, מפריע לי מוזנח

וזה תלוי אזור שגרים בו. נגיד אצלנו הרוב לבושים פשוט אבל יפה ונקי ומטופח

מבחינתי טי שרט מנקסט מכנס גינס וסניקרס זה הכי יפה שיש

ברור שלילדים שלי יש יציאות אבל אם הם מסופרים יפה ונקיים ועם ריח טוב זה איכשהו נראה נורמלי

בעיניי זה ממש משפיע על היחס של הסביבה אליהם, באופן לא מודע בכלל

מאוד משקיעים בבגדים של כולם

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות