שיש להן ילדים מאוד דעתניים שחייבים לבחור בעצמם את הבגדים, ואם הן יתחילו לריב איתם כל פעם מה ללבוש, הילד יהיה בן 18 לפני שיצליחו לשכנע אותו לצאת מהבית עם בגדים תואמים.

כל אמא בוחרת את המלחמות שלה.

אני מעדכנת את הגננות שאני לא אחראית לחוש האופנה של הילדים וזהו. אין מה לעשות.

אני קונה קולקציה שכל המכנסיים מתאימים לכל החולצות

ואז אין פשלות של הילד או של אבא שלו

לא רואה את עצמי קונה לה את כל הבגדים אותו דבר. במיוחד ש-90% מהבגדים שלה היא מקבלת מאחותה הגדולה, שדווקא מסכימה להתלבש איך שמבקשים ממנה

בכל מקרה לי נראה משעמם ללבוש תמיד את אותו הדבר...

אבל כן אפשר לקנות סט חולצות וסט חצאיות שכולן מתאימות לכולן או משהו כזה..

בכל מקרה גם אצלי אין מלחמות. שתלך איך שהיא רוצה באופנתה האישית לי זה לא אכפת. זה לא שחוש האופנה שלי מפותח, להיפך. קרה שביקשתי עזרה מהבנות בהתאמת הבגדים שלי, כי לי פשוט אין את זה והן ירשו לפחות קצת חוש אופנה מחמותי חחחחח

לק"י

לבנים קל יותר לקנות שהכל מתאים להכל- נניח רק מכנסיים חלקים, שאז הכל מתאים בערך.

נגיד חולצות עם דוגמאות או בצבעים מגוונים

וחצאית או סרפן שחור/אפור/חום -כזה שמתאים עם כל בגד

ואז אין מצב שלא יתאים

וזה לא ללבוש אותו הבגד או אותו דבר

הצבע שונה הסוג חצאית או סרפן אחר

פשוט תמיד יראה נורמלי

ואגב

אני דוקא גרה במקום דוס ופשוט אבל דוקא מרגיהש שרוב הילדים לבושים ממש מכבד ויפה

ברור שתראי בכל מקום כמה חריגים

אבל גם באמת אצלי זה עובד ככה-

הילדים מתלבשים לבד

בוחרים לבד

והפלא

שהם 99% בוחרים בהתאמה ממש סבבה

הבת שלי בת 3 -תמידדד מתאימה ממש יפה בגדים ולה אין בגדים שתמיד יתאימו

.

יש לה טעם טוב טבעי באמת!

כשאחת הבנות בוחרת ישלוב לא מתאים

וגם הסברתי להן עקרונות

שמקושקש לא הולך עם מקושקש

ושפסים ופרחים לדוגמא זה לא מתאים

וקצת על ישלובי צבעים

אבל תכלס לרוב בוחרות סבבה

וכשיש משהו ממש לא- אני כן מציעה אופציה נוספת

אבללל לא נכנסת למלחמות עולם

יום אחד ישלדה לבושה לא משהו- זה לא אומר שהיא מוזנחת

והאמת

שכשבעלי מלבי ש אותם..אז המצב די עגום 😉😉 חח כי הוא לא מתאים צבעים נכון ולא מסכים להשתכנע😉

אז כנראה הבעיה אצלי חחח

קשה לי מאוד למצוא בגדים שמוצאים חן בעיני, גם לילדים. אז כשאני מוצאת אני קונה, וכשאני לא מוצאת אז קונה מה שיש גם אם לא לטעמי. ואז יוצא נגיד שאני קונה סרפן קצת יותר מיוחד בצבע ורוד... ובגלל שהוא באמת יפה הבת תבחר אותו תמיד, גם אם היא לובשת באותו רגע חולצה לא קשורה חחח

ועוד משהו.

אני לא אוהבת להוציא כסף על בגדים. הילדים לובשים את זה עונה וזהו, במקרה הטוב עובר לאחות אח"כ. ככה שאני לא אלך ואקנה במיוחד סטים תואמים. בחנות הזאת מצאתי בזול אקנה משם מה שיש, וכשאמצא שוב בזול במקום אחר אקנה משם. אז יוצא שיש מישמש בבגדים, אם לא מתאימים בדיוק.

ובנוסף גם חוש האופנה שלי כפי שציינתי לא קיים אז הגיוני שקניתי כמה פעמים דברים שבעיניי זה סט אך בעיני שאר העולם זה זוועת הזוועות 😂 אצלי במשפחה טורחים לציין במובהק כשאני לא קולעת חחח

עם לחץ ונורמה חברתית שצריך להיכנס גם לזה..

ממש לא תודה

מעדיפה פשוט ונוח ואם אני לא מודעת לשילוב צבעים או אם הבגד לא יושב במאה אחוז, מעדיפה את זה ככה.

אם בחרתי ללכת ככה זה אומר שמבחינתי זה סבבה ואין שום צורך ליידע איך זה נראה מהצד בעין יותר סטייליסטית.

אחד הדברים שהכי מקלים עלי בחיים שאני היחידה בעבודה שלי עם שמלות וכיסוי ראש, אין לאנשים למה להשוות.

ממש לא הייתי רוצה לגור באוכלוסיה שאכפת לה איך אני מתלבשת או איך אני מלבישה את הילדים ושזה תופס את העין.

כשזה בא בשילוב עם אנשים ערכיים ממש, זה בכלל מנצח. לא לגעת, לא לשנות. מה שעובד לא לקלקל.

הפעם היחידה שהעירו לי על מראה חיצוני היה כשנתנו לילד ללכת יחף ברחוב וגם זה היה אחרי חודשים שהתאפקו מלהגיד משהו.

הקפדה על סטייל בד"כ זה לא שכל הבגדים מתאימים להכל כמו שכתבו פה, אלא כל הפואנטה זה ייחודיות.

זה כולל גם נעלים ואביזרי שיער, ולגוון בלוקים תדיר ושהתלבושות של הבנות יתכתבו עם הלבושות של הבנים. (שוב לא חולצה לבנה ומכנס שחור אלא מיוחד)

בד"כ נעליים שהם סטייליסטיות הם הרבה פחות נוחות מנעליים רגילות.

וגם מכנסיים הבנים שלי לא לובשים סקיני בד"כ וגזרה רחבה לא נחשבת לסטייל.

וגם אצל בנות יש רגישויות שונות.

אני לא יודעת על איזה רמת סטייל הפותחת מתכוונת. אבל זה בדיוק הקטע, כולם מתלבשים באופן שנראה להם בסדר,

רק לכל אחד אמת המידה שונה, והוא מסתכל על מי שפחות ממנו כהזנחה שאפשר להתאמץ יותר עליה, ועל מי שמדי מוקפד כהגזמה.

כמו שיש רגישות מסויימת לרמת ניקיון או ליכולת שירה.

סטייל אצל ילדים זה משו מוגזם בעיניי, וייחודיות כזו היא לא דבר כזה טוב. מבחינתי לפחות.

הילדים שלי לא מתלבשים תואם גם. רק נקי ולא קרוע/ מוכתם/ בלוי/ מקומט

מסכימה עם מה שכתבת סהכ, לכל אחד הסטנדרטים שלו. 

אבל אם עומדת בפניי בחירה בין בגד מתאים לבין נוחות וזרימה וקלילות - אני אבחר באפשרות השנייה בלי היסוס. כי תשומת לב מיותרת ללבוש תכניס אותי ללחץ, ומכיוון שכך גם את הילדים, וזה לא שווה את זה בעיניי.

(לי יש גם ילדים גדולים, והם בעצמם - רובם - כבר שמים לב ללבוש שלהם, אז זה כבר אחרת. מצד שני - מכיוון שהם גדולים יש עוד נקודה לשים לב אליה, והיא הצניעות... ויש כאן חבל דק בין היופי של הבגדים לבין הצניעות שלהם...)

אבל אדייק את דבריי - אין תשומת לב מיותרת בעיניי לפחות, בלשלוח ילד/ה בבגדים נקיים ותואמים/ לא בלויים/ לא מקומטים, מבחינתי זה בסיסי.

זרימה וקלילות לא חייבת לסתור את זה.

הילדים שלי כמו כל הילדים, מתלכלכים, משתובבים, ולא נמנעים מדברים.

אבל אני לא נכנסת מזה ללחץ גם.. זה בשיח פשוט, והם כבר יודעים, אם מתעסקים בבבית במשו מלכלך, הם יחליפו לבגד שלא אכפת לי שיתלכלך. ואם התלכלך וזה לא ראוי ללבישה מבחינתי- אני מעיפה וקונה חדש

לגבי הצניעות - מודה שלא הבנתי את ההקשר. אני לא מדברת על גינדור. נטו על להיות לבוש בצורה מכבדת, בעיניי. יש מרחק גדול בין להקפיד שילד לא יסתובב עם בגד קרוע/ בלוי/ מקומט/ צבעים לא מתאימים בעליל לבין צניעות. אפשר להיות גם צנוע/ה וגם להתלבש בצורה הולמת. לא רואה סתירה גם פה

הכנסתי אותו רק בדרך אגב, כעוד פרמטר שבעיניי חשוב יותר להתחשב בו מאשר היופי של הבגדים.

ובקשר לעניין שלשמו התכנסנו אתן דוגמה:

בוקר לחוץ. שמונה ילדים צריכים לקום, להתלבש וללכת למוסדות בתוך שעה. כמו תמיד, יש את הילד התורן שצועק "אין לי מה ללבוש!" בארון באמת יש לו בקושי בגדים. בסלסילה במסדרון יש הרבה בגדים, אבל לך תמצא שם דווקא חולצה שלו. גם בערמת הכביסה המלוכלכת יש המון בגדים, אבל הם כאמור מלוכלכים...

במקרה כזה אני אתן לו גם חולצה שלא בדיוק מתאימה לשאר הבגדים או חולצה שאפילו יש עליה כתם קטן, כי זה מה שמצאתי בלחץ הזה של הבוקר. הגננת תרים גבה? בעיה שלה. אני שלחתי אותו לבוש בבגדים מכובסים, וזה דייני...

(אין לי בנים בגן עכשיו, רק בנות, אבל זה רק הרעיון)

כמובן, יש פתרונות שאפשר להציע לזה, כמו הכנת בגדים בערב קודם, ולפעמים באמת אנחנו עושים את זה, אבל לא תמיד זה הולך, ואני מעדיפה לא להשתגע יותר ממה שאני כבר משתגעת...

כנ"ל בקנייה של בגדים - אעדיף ללכת לחנות אחת שיש בה מבחר בשביל כולם, גם אם לא בגדים יפים במיוחד או עם התאמות מיוחדות, מאשר להשתגע בחיפוש אחר בגדים אלגנטיים ומתאימים...

אני דיברתי על האידאל ברעיון

ומבינה על מה את מדברת, קצת לפחות, גם פה יש ימים של טרלול, אפילו שאין לי שמונה ילדים

לגבי קנייה של בגדים אצלי זה אחרת האמת. אבל שוב, תעדוף כוחות וזמן.

ואני לא קונה בגדים יפים במיוחד. בכלל לא. הבת שלי לא תקבל את תואר המתלבשת הכי טובה בגן, ואני לגמרי בסדר עם זה ואף מעדיפה שלא תהיה התעסקות יתר בכמה הבגד שלי יפה. אני קונה בגדים צנועים שיכבדו אותה.

וגם הבן שלי אותו דבר. הפרמטר שלי הוא לא ׳הבגד הכי יפה שמצאתי׳. הם סהכ ילדים. 

בן השלוש שלי יכול ללכת עם סגול וכתום מצידי. לגמרי לא אכפת לי.

עם בת החמש יותר אסתכל שתלך יפה ומכובד.

אבל שום דבר לא בדרמה ולא בלחץ. 

רוב הנשים בסביבה שלי מתלבשות יפה ולא מוזנח ושמות מטפחות מעוצבות וכו... כך שלא חושבת שזה פשוט.

אני עובדת בצוות שכולן בו דתיות לאומיות, וכולן מתלבשות יפה( אפילו נוצרת מעין השוואה סמויה שמעלה את רמת  הלבוש )

ורואה גם נשים חרדיות שמתלבשות ממש פשוט על גבול המוזנח בעני( לא נשים עם פאות). 

מבחינת ילדים, במיוחד בנים, נראה לי שמתלבשים קצת יוצר פשוט מחרדים, מכנס טריקו, וחולצת טריקו  , אבל כמעט ולא רואה ילדים שנראים מוזנח, כמו שתארת, בגדים לא במידה , חוסר התאמת צבעים וכו..

אני גרה בעיר, זה מה שאני מכירה.

חשוב לי שיהיה לילדים נח, ולא מפריע לי שילבשו טריקו פשוו , אבל חשוב לי שיהיה בלי קרעים/ כתמים, מידות וצבעים תואמים( ובאמת לבנים קונה מכנסים  כהות שמתאימים לכל חולצה).

אני חרדית ועובדת במוסד דת״ל, באמת רוב הילדות לבושות מרושל בעיני, אגב זה גם הרבה מושפע מהתסרוקת שלא מסודרת בדרך כלל.

זה מראה שאני לא אפגוש בבית ספר חרדי,  לא שזה מפריע לי או גורם לי לזלזל או משהו..

אגב , הנשים לבושות יפה ומטופח. באמת זה קטע אצל הבנות 

לק"י

ולא בכל גיל הן יודעות לסדר לעצמן יפה.

אבל זה לא משהו שמאפיים דוקא את הדת"לים. אז מעניין למה התכוונת.

אולי זה תלוי אזור

אף אחד אצלינו לא מידי משקיע בבגדים יקרים ועדכניים אבל

חלק מהדת''ל הבנות חופשי באות בבוקר עם קוקו מרושל שכמובן לא מחזיק

בגדים קצת גדולים- במיוחד לבנים הקטנים וצבעים לא קשורים

בגדים ישנים מאוד ומשופשים

הנשים קצת יותר טוב בדכ מטפחות יפות אבל גם בבגדים די מוזנח

כמובן לא כולם אבל הרבה...

לעומת החרדים שהרוב מוחלט שיער מסודר מתוח- או צמות חזקות

סיכה/ קשת

בגדים במידה ומותאמים

כן יש כאלו שמלבישים מיושן כי מקובל להעביר מאחים אבל מסודר נקי ולא משופשף

ואם כבר בגדים- אז אני לא אוהבת אלגנטי. בטח לא ביומיום. אבל לבוש ספורטיבי זב לא מוזנח.

כי אני ממש לא רואה בזה בעיה.

הילדים שלי נשלחים למוסדות בבגדים מוכתמים אל מכובסים וריחניים.

בגד משופשף זה לא בגד לא נקי וגם בגד עם גולגלך אפשר ללבוש ואני עצמי ובודאי הילדים לובשים את זה בכיף.

הבגד המשופשף הזה לדברייך יתכלה עוד עשרות שנים אם לא יותר, אז בינתיים כדאי ונכון לנצל אותו.

תרבות הצריכה הזאת היא מיותרת ואקולוגיה היא התנהגות נכונה, בריאה ויהודית.

אנחנו צריכות להיות נושאי הדגל שלה ולא התל אביביות.

שבגן ממילא יתלכלכו בגואש שלא יורד

רוטב שלא יורד

דבק שלא יורד

ועוד כהנה וכהנה

גם אם אני לוקחת בגדים מגמח -יד שניה אני אקח את הבגדים 'נראים במצב טוב- בלי חורים קטנים/ עיטור מקולף/ עם גולגולים

אני ממש לא ביד לקנות הכל אני מאוד חסכנית על בגדים ועדיין לא עובר אצלי בגד כזה

כנל אפשר להלביש בגד יד 2 במידה הנכונה ובצבעים מתאימים זה ענין של אחריות אישית למראה סביר

*אגב כמורה יצא לי כמה פעמים לבקש בעדינות מאמהות לבנות צעירות להלביש ולסרק יותר בשימת לב כי ראיתי צורך חברתי(בת שהיו צוחקים עליה וכו*) אם במשך היום הקוקו מתבלגן

אצלינו המורות בגיל הרך עוזרות לסדר את השיער אבל אם זה ג'יפה ילדה שלא התקלחה/ לא הסתרקה זה יותר קשה.

בשום מקום לא ציינתי שהילדים יוצאים עם חורים או עיטורים מקולפים.

ראשית אני לא קונה בגדים עם עיטורים/פאייטים/נצנצים בגלל הפגיעה שלהם בתהליך המחזור, אז עם כאלו מן הסתם לא אשלח.

עם חורים בעיניי זה משפיל אז גם לא.  

לגבי גולגלך, אני לגמרי רואה ילדים נוספים שמגיעים ככה לגן, אז כנראה שאנחנו לא יוצאי דופן ואני שמחה בכך.

פוטרים בתחילת העונה מגיעים עם גולגלך לסופה ברוב המותגים הבסיסיים.

כפי שכתבתי- מכובס וריחני.

אבל, חשוב להדגיש,

האידיאולוגיה שלי היא לא על חשבון הילדים.

אם יש ילד שכבר בר דעת ומבקש בגד אחר-

הוא יקבל.

ולגבי השיער כפי שציינת ולא התקלח,

אני מניחה שציינת באופן כללי ולא אלי ואם כן אני מקווה שאת מבינה שזה לא מחייב שזה הולך יחד.

קיימות אינה נוגדת שיער מסורק

(כך אגב יותר קל לשמור על הניקיון שלו)

והיגיינה בסיסית.

ולגבי הבנות בכיתתך,

מהמם שאת מעירה להורים ועושה זאת בעדינות,

זה באמת חשוב ומרגש.

עם זאת אני מציעה שאם יש לך אפשרות ואוזן קשבת מהבנות,  

כדאי גם לחנך בעדינות את הבנות שמסתכלות בעין עקומה על הבריות. 

זה מהסתכלות שלי כמורה

יש םה כמובן ענין יחסי אם את כאמא רואה שהילד לבוש חריג משאר החברים צריך לשים לב לזה

קשה להכריח ילדה בכיתה א-ב לשבת ליד ילדה שבעיניה היא 'מסריחה' או 'מבולגנת'

כמה שמדברים בכיתה והכל לטובת הילדה ששומעת את המילים האלו נלחשות אליה אפשר לחסוך את זה עם טיפה של צומת לב

אם זה בעיה כלכלית אנחנו כבית ספר עוזרים (קנינו הרבה פעמים תלבושת וחצאיות לילדות) ואם זה ענין של תשומת לב אז צריך שהאמא תדאג לרווחה הנפשית של הבת שלה ולא לאהבת ישראל של שאר החברות... 

כמובן זכותך לשלח את הילדים שלך איך שאת רואה לנכון.

השאלה אם זה לא גורם להם להראות לא נקיים בעיני הסביבה, וזה כן יכול , אפילו באופן לא מודע , להשפיע על ההתיחסות אליהם.

אני לא מסוגלת לראות את הילדים שלי בבגדים עם כתמים. אפילו לא פיזמות.

בעיני בגדים עם כתמים ובגדים עם חורים , זה אותו הדבר.

סליחה שזה נשמע ביקורתי, זה הדיון פה, אז הרשתי לעצמי לומר. 

לק"י

מתארת.

גם לא הרוב.

בתור אחת שגדלה בדת"ל והיום שולחת לחרדי

בדתל יש פשטות של שורש/טבע נאות עם גרביים/ בלנסטון

ובחרדי הכל מוקפד...הבת שלי בחרדי ובאמת שאיך שהן שולחות תילדות הן לגמרי מגזימות חח

שבלנסטון ושורש וטבע נאות זה יקר אבל זה מרושל אםשר לומר מה שרוצים אבל זה לא סיגנון אלגנט

ושוב אני מהציבור אז אל תרגישי צורך להתגונן או להגן זה עובדות בשטח

לא משנה כמה השיער ש"ך הבת שלי היה מסודר הבוקר, בסוף היום הוא יהיה בלגן

והיא עדיין לא יודעת לסדר לעצמה..

אתמול בלילה אחרי המקלחת עשית לילדה צמה

זהו ככה לשלוח לגן? ומקדימה הכל בלאגן?

לי מפריע בעין..

עכשיו סוף העונה

הבן שלי לובש מכנסי פוטר ברוגז כי הוא עשה קפיצה ב"ה בגובה

אני לא ארוץ לקנות לו פוטרים לשבועיים..  אז בימים הקרים עד שיגיע הקיץ הוא ילבש מכנסיים שקצת מציקים לי בעין, והבת שלי תלבש חולצות שטיפה קצרות לה בבטן(אבל צמיד עם בגד גוף מתחת) ואני אעצום עיניים חזק חזק ואחכה בסבלנות שהעונה תעבור והבגדים שקניתי להם במידה הבאה לעונה הבאה יתאימו....

בחברה החרדית הנראות מאד חשובה ילכן גם אם זה דורש לקנות מכנסיים לשבועיים יקנו וימצאו פתרון (נגיד מכפלת שפותחים לפי הצורך) כי חלק מסדרי העדיפויות הם להשקיע בנראות.

וכשזה לא בסדר העדיפויות אז באמת עוצמים עיניים והכל בסדר

יודעת.

אבל אם זה אכן כך, זה עצוב וגרוע מאוד.

אם החרדים מדברים על עגלה מלאה ועגלה ריקה, אז עגלה שמייחסת חשיבות לנראות ולעוד מכפלת, שעה שרבותינו היו בוכים ומגייסים תרומות וקולות בקלפי עבור אברכים שאין להם מה לאכול זו עגלה ממש ממש ריקה.

ממש הייתי מעדיפה להאמין שזה לא שם כך. 

אבל בפועל זה המצב. הם יותר ידברו על להיראות מכובד, כן? אז זה ענין של מיסגור. אבל כן יקידו ממש על הלבוש והנראות.

הנה דוגמא שלא קיימת בכלל למיטב ידיעתי בציבור הדתי לאומי - עיצוב מתנות אירוסין. אם תלכי לאירוסין אצל חרדים תראי שולחן מלא מארזים מעוצבים ברמות גבוהות של כל המתנות שהחתן והכלה מביאים אחד לשני. וזה לא סתם מוצב על השולחן, הוא צריך להיות מעוצב. כי הנראות מאד חשובה!

תסתכלי על אירועים בחברה הדתית ובחברה החרדית, השילוט אצלם - מודפס ומעוצב הרבה יותר למשל.

גם תחפושות יותר מוקפדות יותר מושקעות, בחוויה שלי בכל אופן.

בנות בגיל סיום תיכון ואחרי - מקפידות מאד על איך שנראות בניגוד לציבור הדתל שממש לגיטימי בגיל הזה להסתובב "שלוכי".

כשעברתי מהציבור החרדי לדת"ל ממש הופתעתי והתאכזבתי איך במסיבות בית ספר וכאלה אין הקפדה מטורפת על אביזרים, תפאורה ותלבושות שבחרדי זה ברמה ממש ממש גבוהה ומושקע ומשכירים תלבושות ואין דבר כזה שהמקהלה לא נראית אחידה ומטופטפת (מלשון להיות טיפ-טופ חחח).

אם תשאלי אותם הם יגידו לך שהעגלה מלאה, אבל זו עגלה איכותית כי בני מלכים צריכים להיראות בהתאם. אז זה ענין של מסגור ודרך חשיבה. 

גם אצלנו בשכונה זה ההבדל בין חרדי לדתל.

לגמרי כל הדברים שכתבת,

ודווקא מהמקום הזה, אני ממש שמחה שזה הסטנדרטים הפשוטים שלנו.

מי שאחראית על המסיבות ביסודי של הבנות היא חרדית והכל הרבה יותר מושקע.

התלבושות ביסודי יותר מושקעות מהאולפנה, ובעיני יותר חשוב העשיה והשותפות של הילדים מאשר איך זה יצטלם.

הבימה זה לא יהיה, אז שתהיה תפאורת "בני עקיבא" קצת יותר מושקעת. זה ממש ממש בסדר.

הילדים שלי נהנים מתלבושת אלבד באותה מידה של התלבושת סאטן.

כשאין את הציפייה ליותר, כשגדלים בתוך זה, זה לא נראה שלוכי, זה כיף ושמח.

לדוגמה מה שאמרת על האירוסין, אז זה תלוי גם עדה. אבל בתור אחת שאין לה יד בעיצוב. ממש שמחתי שהיה לי מקום להשתתף בחגיגות ולהביא משהו שלא מעוצב סוף הדרך, מאשר להתבייש ולא להביא בכלל. או להשקיע מאמץ בתחום שאני פחות טובה בו.

ושלטים עושים את אותה העבודה..

כשמתרגלים לסגנון החרדי, הדתי נראה רישול, כשגדלים בתוכו זה לא נראה מרושל כי זה מה שרגילים וזה בסדר גמור ומשמח באותה מידה בדיוק.

גם גננות נגיד שמכינות תלבושת אחידה לילדי הגן, אצל החרדיות יותר מוקפד, מבחינתי זה לא יותר שמח ולא יותר ראוי, זה פשוט בזבוז זמן של הגננת החרדית לעומת הגננת המקבילה הדתל, זה לא מעלה ולא מוריד מערכה של אחת מהן לדעתי. אם הגננת החרדית רוצה להשקיע יותר תקציבית או זמן, שתעשה כרצונה, אם זה שההורים דתל ולא אכפת להם, יוריד ממנה לחץ מבחינתי זה מבורך..

נגיד הילדים שלי היו בגנים עם סרטים מקרפ על היד, זה לא עובר מסך אצל החרדי. רק סרטים ממש. היום זה גם נכנס יותר לדת"ל, באמת לא מבינה למה, מה רע בסרטים מקרפ בשביל ריקוד של 3 דקות..

או מגן של יהודה המכבי מקרטון לעומת שהמגן מצופה כולו מבד סאטן שמודבק במלא דבק חם.. למה לא קרטון שמציירים עליו מגן דוד?

הילדים מרוגשים וההורים גאים לא פחות.

מבינה למה מי שבא מבחוץ זה נראה לו עלוב.

אבל מי שגדל מבפנים לא רואה את זה ככה.

חוץ מזה שכן יש השפעה למה שמעסיק את בציבור החרדי לעומת הדתי לאומי.

בכל אירוע של המזגר החרדי לבנות יש את אותו שטאנצ של פעילויות:

סדנת צילום, עיצוב עוגות, עיצוב תמונות, עיצוב פרחים, עיצוב תכשיטים, איפור וזהו בערך.

אצל הדתל יש לבנות גם סדנת טיסנים שלומדים בה יותר פיזיקה מעיצוב. סדנת אלקטרוניקה, כלכלה ועוד. שזה המתנס החרדי מביא רק לבנים ולא לבנות.

אני לא יודעת מה גורם למה, ההקפדה גורמת שזה הפעילויות שהמתנס מביא כי זה מה שמעניין את הציבור, או שכשילדה גדלה לתוך עולם שזה מה שמביאים לבנות אז היא מבינה שהיא נשפטת לפי חוש האסתטיקה שלה ולכן משקיעה שם את האנרגיה שלה,

אבל בעיני זה לא מנותק וזו עוד סיבה שאני מעדיפה פחות לייקר את הדברים האלה ויותר להרחיב אופקים לתחומים נוספים ויכולות נוספות.

אגב גם בחרדי יש סגונות שונים, נגיד הספרדי חרדי יותר דומה למה שאומרים מכנסיים בצבעים ניטרליים שיתאים לכל החולצות, לעומת הסגנון החסידי ששם זה הופעות לבוש. זה יפה ממש, לא אומרת שלא, אבל בעיני יותר מתאים לפסטיבל מאשר להתנהלות יומיומית.

כל המשפחה לובשת תואם במאות שקלים יום יום, נורמה שקשה לחסידים סטנדרטים לעמוד.. זה יקרר מאד

כל הכסף על בגדים

אימאלה

לק"י

עושה את המסיבות, והציוד שלה יותר מושקע, כי היא מפעילה איתו בהרבה גנים.

החסידי פי אלף יותר מושקעים וזה ממש אידיאל אצל חלקם להשקיע הרבה בנראות.

ספרדי האמת אני לא ככ מכירה.

ואני מודה שלי קצת קשה המעבר הזה ל"פחות מושקע". ברור לי שזה ענין של סטדנרט ולא מזלזול או משהו אבל אני ממש אוהבת את האחידות הזאת היא יפה בעיניי, וההשקעה שהכל יהיה עד לאביזר הכי קטן תואם באמת ממש מקסים אותי.

בכללי בחיים שלי אני ממש מאמינה בפשטות אבל ממש מרגישה שגם פשטות אפשר לעשות בהקפדה אני יודעת שזה נשמע סותר אבל בראש שלי זה לא..

וגם כאמא אני פשוט לא מספיקה להגיע ל"רמת הגימור" הזאת לא בבית ולא בבגדים שלי או של הילדים (גם מסיבות כלכליות אבל גם אילוצי זמן) וזה ממש ממש מבאס אותי.

ויש דברים ספציפיים בלבוש של הילדים שאני ממש מתקשה להכיל את הסטנדרט הדת"ל ומלבישה אותם טיפה שונה ויותר קרוב לחרדי כי זה יותר יפה בעיני.. לבעלי זה קצת מפריע כי הוא גדל כדת"ל ולא מבין מה הבעיה מלכתחילה בפריטי לבוש ה"רגילים מבחינתו" אבל בינתיים הוא נותן לי ואני חוששת ממש מהיום שבו הוא/הילדים יחליטו שהגיע הזמן להיראות כמו כולם 🙈

לגבי הסדנאות אני לא חושבת שזה קשור. אם ץסתכלי על תמונות ממסיבות חומש של חיידרים תראי איזה השקעה מטורפת יש בכתרים הזהים והמהודרים (והמהממים 😍😅). וגם אצל חסידים יש השקעה יתרה בסלסול הפאות שיראו טוב ומסולסלות לעילא. ההקפדה על נראות קיימת אצל בנים וגברים לא פחות מאצל בנות. נראה לי שפשוט החלוקה המגדרית הברורה ל"מהו תחום של בנים ומהו תחום של בנות" היא זו שמובילה לסדנאות שחוזרות על עצמן.

בנות "צריכות" לאהוב ציור נגינה עיצוב ושזירת פרחים, ובת שאוהבת אלקטרוניקה או טיסנים היא חריגה. והחברה החרדית לא מעודדת חריגות  

יש הבדל ללכת עם בגד שקצת נהיה קטן, כולו. לבין בגד שפשוט לא במידה... או חולצה ענקית וחצאית צפופה עם רוכסן שלא נסגר ולהפך

שה מתקבל אחרת בעין

ואם הגרביים מתוחות הנעליים שלמות והשיער מסורק

לא נורא שהמכנס קצת קצר

מדבר על דברים יותר קיצוניים

רואה את השכנה שלי יוצאת שכל הבנים לבושים באותו הבגד, וכלכך שמחה שאני לא בחברה שזה הסטנדרט שלה.

אז משתדלת להלביש סבבה ומותאם, באמת שלא בלחץ על זה.

הכל בסוף עניין של סדרי עדיפויות, כי מלאי הכח שלנו מוגבל.. 

זה נטו בחירה של האמא..

היתה לי שכנה כזאת

עשתה את זה כי כיף לה

אני עם חמישה בנים לא מלבישה אותו דבר כי בעיני זה בזבוז כסף

הרי ככה אני יכולה להעביר מאחד לשני

אבל אם זה הכל אותו דבר אז צריך כל עונה לחדש הכל

אף אחת לא ׳צריכה׳ להלביש סטים, מי שעושה את זה בוחרת בזה.

למרות שהילדים שלי חרדים, מעולם לא הלבשתי סטים, בגלל שאני הולבשתי בסט עם אחים ואחיות שלי והרגשתי חסרת יחודיות וחלק מעדר.

בעיניי זה לא סטנדרט גבוה ולא הופך את הבגדים למשהו יפה

ודווקא נוח..

אני לא מתאבדת על סטים, וגם לא מלבישה ככה את הילדים שלי ,

אבל ברור שהרבה יותר נוח לי להכנס לחנות ולקנות את אותו דבר ב3 מידות ..

גם במגזרים אחרים יש לבושים יותר בקפידה או מותגים ויש פחות

כל הילדות באות עם קוקו או צמה נורמלית, נכון בלי סיכות וכאלה אבל זה כבר סגנון. וכולם לובשים בגדים נורמליים

אישית אני מלבישה בגדי טריקו נקיים ופשוטים, כאלה שזורקים בכיף בסוף העונה

ילדים מקלקלים בגדים וחבל על הכסף לקנות יקר

אבל זה לא מוזנח בשום אופן

מלבישה בבגדים סופר נוחים וספורטיביים

בארון יש חולצות בצבע ודוגמה שיתאימו לכל המכנסיים שיש בבית

הבעיה הכי חמורה שיכולה להיות זה שהילד יחליט לשים חולצת פיגמה של פו הדוב עם המכנס של הכלי תחבורה

מכנס טייץ ב 3 צבעים (גינס שחור/אפור, טייץ שחור וחום). אני מראש קונה חולצה שבטוח תתאים לשלושת האפשרויות של המכנסיים. נורא פשוט ואין איפה להסתבך.

לגבי סטים - יש לקטני אוברולים קטיפה חלקים מקידישיק בכמה צבעים. בבוקר אני אוהבת לשים לו בצבע תואם לגדול אבל ממש לא בקטע להתחרפן שאם אחד מהם התלכלכך אז גם לשני מחליפים כדי שיהיה "סט". ממש ממש לא (הגדול והקטן בכלל לא לומדים באותו מקום. אני אוהבת שהצבעים תואמים בשביל הסדר אצלי בעין ולא כדי להרשים משהו כי גם ככה אף אחד לא רואה אותם ביחד).

הילדים שלי בעיניי לבושים הכי מתוק וחתיך שיש בעולם. לבושים זול (קידישיק, הדס, שיין, אלי לידר ודומיו) ומעל הכל ב"ה נוח.

לילד יש סהכ 2 זוגות

יום חול סניקרס לבן ושבת נעל שחורה של פאפיה

לקיץ כבר קניתי 2 זוגות צבעוניות באלי אק. כי פשוט לא עמדתי בפיתוי (כל זוג 30 שקל)

תכף גם נתחיל עם כיפות בכלל תהיה חגיגה וגם בהם - מתכננת לקנות כמה צבעים ניטרליים שיתאימו להכל ככה נפתור את בעיית החוסר התאמה

צריכים להראות ''מכובד''

אני שמחה שאני חיה בחברה שלא לוקחת קשה דברים לא ככ חשובים

ולדעתי, יש הגזמת יתר עם גנדור במגזר החרדי.

אני רואה סביבי ובמסגרת בגן של הבת שלי, לדעתי זה שוחק בהמשך את היכולת של הילדים להתעסק בעיקר.

הבת שלי עוד לא בכיתה א וכבר רוצה עגילים וצמידי זהב כמו לחברות, או איפור (וואט?!)

וגם מדברת איתי על איפה אני קונה בגדים. אשכרה יש שיח בין החברות באיזה חנות קונים.

ברור שעצרתי את השיח הזה ודיברתי איתה על מה חשוב באמת ואני מאוד מקווה שזה יחלחל והיא לא תשתגע לי מהשטויות האלה כבר בגיל כזה. זה לגמרי משו שמגיע מהבית, חלק מהשיח של האמא שהן נחשפות אליו,  וזה לגמרי נוגס בהתעסקות בעיקר לדעתי.

הייתה לי שכנה חרדית שכל שיחה איתה זה איפה היא הזמינה בגדים לילדים ומה היא קנתה ושופוני. כשזו ליבת ההתעסקות של האמא, וזה מה שהילדים שומעים, זה בעייתי בעיניי

בקיצור כמו שהבנת, אני לא מתחברת בכלל.

ילדים צריכים להיות ילדים ולהתעסק בדברים של ילדים, והאמהות נותנות את הטון פה.

אין בעיה להקפיד שילד ילבש בגדים תואמים/ לא מלוכלכים/ קרועים/ בלויים/ מקומטים. גם בעיניי זה בסיסי. אבל בתחושה שלי, ילדים קצת הפכו לחלון ראווה של ההורים והנראות שלהם לסמל סטטוס. ואני גם רואה שזה לפעמים לא תואם לסטנדרט של הצניעות במסגרת כי הסטייל... 

אולי במגזר הדתל זה קיצון שני, אני לא יודעת, אבל יש פה סביבנו גם משפחות דתל ואני לא רואה את זה ככה. בכל מקרה, זה עדיף בעיניי שילד לא יהיה ככ מוקפד, מאשר להיות אובר מוקפד ולהתעסק בסטייל בגיל כזה קטן. 

כנראה זה ממש באיזור שלי הנושא שפתחתי

וכמו שאני מבינה פה זה קצת קיצון כנראה

אהבתי את התשבות

הכי חשוב בה שמים דגש בבית ועל מה השיח

ילדים קולטים טוב מאד

וזה כנראה שונה בין בנים לבנות כמובן

אבל מפריע לי לראות הזנחה..

גם על אימהות שלא ככ אכפת להם מעצמם

זה מינמום של מכובדות , נקי ומסודר.

מראה מכובד לדעתי זה מינימום

אני רואה בסביבתי ילדים לבושים בצורה שההורים שלהם לא היו מעיזים לצאת כך מהבית וזה בעיקא עצוב לי

ילד צריך ללבוש בגדים נקיים ובמידה שלו

לא מרופט או דהוי- או בגד שמצריך גיהוץ והוא לא מגוהץ וזה בולט לעין

לצאת מהבית בפנים נקיות ולבנות- בשיער מסודר

(זה משפיע על היחס לילד, החל מהגננות והמואים וגם מחברים)

זה לא אומר שצריך עכשיו ללכת לקנות בגדים בסכומים מופרכים וצו האופנה.

חולצת טריקו חלקה נקיה ב15 שקל גם עושה את העבודה

יש יד שניה מהמם

אולי יש אימהות שלא ככ מבינות ויודעות איך

צריך להתלבש ולהלביש..

לא קשור למצב כלכלי או ערכים

קשור לאופי אולי

לא מפריע לי פשוט, מפריע לי מוזנח

וזה תלוי אזור שגרים בו. נגיד אצלנו הרוב לבושים פשוט אבל יפה ונקי ומטופח

מבחינתי טי שרט מנקסט מכנס גינס וסניקרס זה הכי יפה שיש

ברור שלילדים שלי יש יציאות אבל אם הם מסופרים יפה ונקיים ועם ריח טוב זה איכשהו נראה נורמלי

בעיניי זה ממש משפיע על היחס של הסביבה אליהם, באופן לא מודע בכלל

מאוד משקיעים בבגדים של כולם

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

הם לא יכולים להתרבות?

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בשערי צדק

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים..