שיש להן ילדים מאוד דעתניים שחייבים לבחור בעצמם את הבגדים, ואם הן יתחילו לריב איתם כל פעם מה ללבוש, הילד יהיה בן 18 לפני שיצליחו לשכנע אותו לצאת מהבית עם בגדים תואמים.

כל אמא בוחרת את המלחמות שלה.

אני מעדכנת את הגננות שאני לא אחראית לחוש האופנה של הילדים וזהו. אין מה לעשות.

אני קונה קולקציה שכל המכנסיים מתאימים לכל החולצות

ואז אין פשלות של הילד או של אבא שלו

לא רואה את עצמי קונה לה את כל הבגדים אותו דבר. במיוחד ש-90% מהבגדים שלה היא מקבלת מאחותה הגדולה, שדווקא מסכימה להתלבש איך שמבקשים ממנה

בכל מקרה לי נראה משעמם ללבוש תמיד את אותו הדבר...

אבל כן אפשר לקנות סט חולצות וסט חצאיות שכולן מתאימות לכולן או משהו כזה..

בכל מקרה גם אצלי אין מלחמות. שתלך איך שהיא רוצה באופנתה האישית לי זה לא אכפת. זה לא שחוש האופנה שלי מפותח, להיפך. קרה שביקשתי עזרה מהבנות בהתאמת הבגדים שלי, כי לי פשוט אין את זה והן ירשו לפחות קצת חוש אופנה מחמותי חחחחח

לק"י

לבנים קל יותר לקנות שהכל מתאים להכל- נניח רק מכנסיים חלקים, שאז הכל מתאים בערך.

נגיד חולצות עם דוגמאות או בצבעים מגוונים

וחצאית או סרפן שחור/אפור/חום -כזה שמתאים עם כל בגד

ואז אין מצב שלא יתאים

וזה לא ללבוש אותו הבגד או אותו דבר

הצבע שונה הסוג חצאית או סרפן אחר

פשוט תמיד יראה נורמלי

ואגב

אני דוקא גרה במקום דוס ופשוט אבל דוקא מרגיהש שרוב הילדים לבושים ממש מכבד ויפה

ברור שתראי בכל מקום כמה חריגים

אבל גם באמת אצלי זה עובד ככה-

הילדים מתלבשים לבד

בוחרים לבד

והפלא

שהם 99% בוחרים בהתאמה ממש סבבה

הבת שלי בת 3 -תמידדד מתאימה ממש יפה בגדים ולה אין בגדים שתמיד יתאימו

.

יש לה טעם טוב טבעי באמת!

כשאחת הבנות בוחרת ישלוב לא מתאים

וגם הסברתי להן עקרונות

שמקושקש לא הולך עם מקושקש

ושפסים ופרחים לדוגמא זה לא מתאים

וקצת על ישלובי צבעים

אבל תכלס לרוב בוחרות סבבה

וכשיש משהו ממש לא- אני כן מציעה אופציה נוספת

אבללל לא נכנסת למלחמות עולם

יום אחד ישלדה לבושה לא משהו- זה לא אומר שהיא מוזנחת

והאמת

שכשבעלי מלבי ש אותם..אז המצב די עגום 😉😉 חח כי הוא לא מתאים צבעים נכון ולא מסכים להשתכנע😉

אז כנראה הבעיה אצלי חחח

קשה לי מאוד למצוא בגדים שמוצאים חן בעיני, גם לילדים. אז כשאני מוצאת אני קונה, וכשאני לא מוצאת אז קונה מה שיש גם אם לא לטעמי. ואז יוצא נגיד שאני קונה סרפן קצת יותר מיוחד בצבע ורוד... ובגלל שהוא באמת יפה הבת תבחר אותו תמיד, גם אם היא לובשת באותו רגע חולצה לא קשורה חחח

ועוד משהו.

אני לא אוהבת להוציא כסף על בגדים. הילדים לובשים את זה עונה וזהו, במקרה הטוב עובר לאחות אח"כ. ככה שאני לא אלך ואקנה במיוחד סטים תואמים. בחנות הזאת מצאתי בזול אקנה משם מה שיש, וכשאמצא שוב בזול במקום אחר אקנה משם. אז יוצא שיש מישמש בבגדים, אם לא מתאימים בדיוק.

ובנוסף גם חוש האופנה שלי כפי שציינתי לא קיים אז הגיוני שקניתי כמה פעמים דברים שבעיניי זה סט אך בעיני שאר העולם זה זוועת הזוועות 😂 אצלי במשפחה טורחים לציין במובהק כשאני לא קולעת חחח

עם לחץ ונורמה חברתית שצריך להיכנס גם לזה..

ממש לא תודה

מעדיפה פשוט ונוח ואם אני לא מודעת לשילוב צבעים או אם הבגד לא יושב במאה אחוז, מעדיפה את זה ככה.

אם בחרתי ללכת ככה זה אומר שמבחינתי זה סבבה ואין שום צורך ליידע איך זה נראה מהצד בעין יותר סטייליסטית.

אחד הדברים שהכי מקלים עלי בחיים שאני היחידה בעבודה שלי עם שמלות וכיסוי ראש, אין לאנשים למה להשוות.

ממש לא הייתי רוצה לגור באוכלוסיה שאכפת לה איך אני מתלבשת או איך אני מלבישה את הילדים ושזה תופס את העין.

כשזה בא בשילוב עם אנשים ערכיים ממש, זה בכלל מנצח. לא לגעת, לא לשנות. מה שעובד לא לקלקל.

הפעם היחידה שהעירו לי על מראה חיצוני היה כשנתנו לילד ללכת יחף ברחוב וגם זה היה אחרי חודשים שהתאפקו מלהגיד משהו.

הקפדה על סטייל בד"כ זה לא שכל הבגדים מתאימים להכל כמו שכתבו פה, אלא כל הפואנטה זה ייחודיות.

זה כולל גם נעלים ואביזרי שיער, ולגוון בלוקים תדיר ושהתלבושות של הבנות יתכתבו עם הלבושות של הבנים. (שוב לא חולצה לבנה ומכנס שחור אלא מיוחד)

בד"כ נעליים שהם סטייליסטיות הם הרבה פחות נוחות מנעליים רגילות.

וגם מכנסיים הבנים שלי לא לובשים סקיני בד"כ וגזרה רחבה לא נחשבת לסטייל.

וגם אצל בנות יש רגישויות שונות.

אני לא יודעת על איזה רמת סטייל הפותחת מתכוונת. אבל זה בדיוק הקטע, כולם מתלבשים באופן שנראה להם בסדר,

רק לכל אחד אמת המידה שונה, והוא מסתכל על מי שפחות ממנו כהזנחה שאפשר להתאמץ יותר עליה, ועל מי שמדי מוקפד כהגזמה.

כמו שיש רגישות מסויימת לרמת ניקיון או ליכולת שירה.

סטייל אצל ילדים זה משו מוגזם בעיניי, וייחודיות כזו היא לא דבר כזה טוב. מבחינתי לפחות.

הילדים שלי לא מתלבשים תואם גם. רק נקי ולא קרוע/ מוכתם/ בלוי/ מקומט

מסכימה עם מה שכתבת סהכ, לכל אחד הסטנדרטים שלו. 

אבל אם עומדת בפניי בחירה בין בגד מתאים לבין נוחות וזרימה וקלילות - אני אבחר באפשרות השנייה בלי היסוס. כי תשומת לב מיותרת ללבוש תכניס אותי ללחץ, ומכיוון שכך גם את הילדים, וזה לא שווה את זה בעיניי.

(לי יש גם ילדים גדולים, והם בעצמם - רובם - כבר שמים לב ללבוש שלהם, אז זה כבר אחרת. מצד שני - מכיוון שהם גדולים יש עוד נקודה לשים לב אליה, והיא הצניעות... ויש כאן חבל דק בין היופי של הבגדים לבין הצניעות שלהם...)

אבל אדייק את דבריי - אין תשומת לב מיותרת בעיניי לפחות, בלשלוח ילד/ה בבגדים נקיים ותואמים/ לא בלויים/ לא מקומטים, מבחינתי זה בסיסי.

זרימה וקלילות לא חייבת לסתור את זה.

הילדים שלי כמו כל הילדים, מתלכלכים, משתובבים, ולא נמנעים מדברים.

אבל אני לא נכנסת מזה ללחץ גם.. זה בשיח פשוט, והם כבר יודעים, אם מתעסקים בבבית במשו מלכלך, הם יחליפו לבגד שלא אכפת לי שיתלכלך. ואם התלכלך וזה לא ראוי ללבישה מבחינתי- אני מעיפה וקונה חדש

לגבי הצניעות - מודה שלא הבנתי את ההקשר. אני לא מדברת על גינדור. נטו על להיות לבוש בצורה מכבדת, בעיניי. יש מרחק גדול בין להקפיד שילד לא יסתובב עם בגד קרוע/ בלוי/ מקומט/ צבעים לא מתאימים בעליל לבין צניעות. אפשר להיות גם צנוע/ה וגם להתלבש בצורה הולמת. לא רואה סתירה גם פה

הכנסתי אותו רק בדרך אגב, כעוד פרמטר שבעיניי חשוב יותר להתחשב בו מאשר היופי של הבגדים.

ובקשר לעניין שלשמו התכנסנו אתן דוגמה:

בוקר לחוץ. שמונה ילדים צריכים לקום, להתלבש וללכת למוסדות בתוך שעה. כמו תמיד, יש את הילד התורן שצועק "אין לי מה ללבוש!" בארון באמת יש לו בקושי בגדים. בסלסילה במסדרון יש הרבה בגדים, אבל לך תמצא שם דווקא חולצה שלו. גם בערמת הכביסה המלוכלכת יש המון בגדים, אבל הם כאמור מלוכלכים...

במקרה כזה אני אתן לו גם חולצה שלא בדיוק מתאימה לשאר הבגדים או חולצה שאפילו יש עליה כתם קטן, כי זה מה שמצאתי בלחץ הזה של הבוקר. הגננת תרים גבה? בעיה שלה. אני שלחתי אותו לבוש בבגדים מכובסים, וזה דייני...

(אין לי בנים בגן עכשיו, רק בנות, אבל זה רק הרעיון)

כמובן, יש פתרונות שאפשר להציע לזה, כמו הכנת בגדים בערב קודם, ולפעמים באמת אנחנו עושים את זה, אבל לא תמיד זה הולך, ואני מעדיפה לא להשתגע יותר ממה שאני כבר משתגעת...

כנ"ל בקנייה של בגדים - אעדיף ללכת לחנות אחת שיש בה מבחר בשביל כולם, גם אם לא בגדים יפים במיוחד או עם התאמות מיוחדות, מאשר להשתגע בחיפוש אחר בגדים אלגנטיים ומתאימים...

אני דיברתי על האידאל ברעיון

ומבינה על מה את מדברת, קצת לפחות, גם פה יש ימים של טרלול, אפילו שאין לי שמונה ילדים

לגבי קנייה של בגדים אצלי זה אחרת האמת. אבל שוב, תעדוף כוחות וזמן.

ואני לא קונה בגדים יפים במיוחד. בכלל לא. הבת שלי לא תקבל את תואר המתלבשת הכי טובה בגן, ואני לגמרי בסדר עם זה ואף מעדיפה שלא תהיה התעסקות יתר בכמה הבגד שלי יפה. אני קונה בגדים צנועים שיכבדו אותה.

וגם הבן שלי אותו דבר. הפרמטר שלי הוא לא ׳הבגד הכי יפה שמצאתי׳. הם סהכ ילדים. 

בן השלוש שלי יכול ללכת עם סגול וכתום מצידי. לגמרי לא אכפת לי.

עם בת החמש יותר אסתכל שתלך יפה ומכובד.

אבל שום דבר לא בדרמה ולא בלחץ. 

רוב הנשים בסביבה שלי מתלבשות יפה ולא מוזנח ושמות מטפחות מעוצבות וכו... כך שלא חושבת שזה פשוט.

אני עובדת בצוות שכולן בו דתיות לאומיות, וכולן מתלבשות יפה( אפילו נוצרת מעין השוואה סמויה שמעלה את רמת  הלבוש )

ורואה גם נשים חרדיות שמתלבשות ממש פשוט על גבול המוזנח בעני( לא נשים עם פאות). 

מבחינת ילדים, במיוחד בנים, נראה לי שמתלבשים קצת יוצר פשוט מחרדים, מכנס טריקו, וחולצת טריקו  , אבל כמעט ולא רואה ילדים שנראים מוזנח, כמו שתארת, בגדים לא במידה , חוסר התאמת צבעים וכו..

אני גרה בעיר, זה מה שאני מכירה.

חשוב לי שיהיה לילדים נח, ולא מפריע לי שילבשו טריקו פשוו , אבל חשוב לי שיהיה בלי קרעים/ כתמים, מידות וצבעים תואמים( ובאמת לבנים קונה מכנסים  כהות שמתאימים לכל חולצה).

אני חרדית ועובדת במוסד דת״ל, באמת רוב הילדות לבושות מרושל בעיני, אגב זה גם הרבה מושפע מהתסרוקת שלא מסודרת בדרך כלל.

זה מראה שאני לא אפגוש בבית ספר חרדי,  לא שזה מפריע לי או גורם לי לזלזל או משהו..

אגב , הנשים לבושות יפה ומטופח. באמת זה קטע אצל הבנות 

לק"י

ולא בכל גיל הן יודעות לסדר לעצמן יפה.

אבל זה לא משהו שמאפיים דוקא את הדת"לים. אז מעניין למה התכוונת.

אולי זה תלוי אזור

אף אחד אצלינו לא מידי משקיע בבגדים יקרים ועדכניים אבל

חלק מהדת''ל הבנות חופשי באות בבוקר עם קוקו מרושל שכמובן לא מחזיק

בגדים קצת גדולים- במיוחד לבנים הקטנים וצבעים לא קשורים

בגדים ישנים מאוד ומשופשים

הנשים קצת יותר טוב בדכ מטפחות יפות אבל גם בבגדים די מוזנח

כמובן לא כולם אבל הרבה...

לעומת החרדים שהרוב מוחלט שיער מסודר מתוח- או צמות חזקות

סיכה/ קשת

בגדים במידה ומותאמים

כן יש כאלו שמלבישים מיושן כי מקובל להעביר מאחים אבל מסודר נקי ולא משופשף

ואם כבר בגדים- אז אני לא אוהבת אלגנטי. בטח לא ביומיום. אבל לבוש ספורטיבי זב לא מוזנח.

כי אני ממש לא רואה בזה בעיה.

הילדים שלי נשלחים למוסדות בבגדים מוכתמים אל מכובסים וריחניים.

בגד משופשף זה לא בגד לא נקי וגם בגד עם גולגלך אפשר ללבוש ואני עצמי ובודאי הילדים לובשים את זה בכיף.

הבגד המשופשף הזה לדברייך יתכלה עוד עשרות שנים אם לא יותר, אז בינתיים כדאי ונכון לנצל אותו.

תרבות הצריכה הזאת היא מיותרת ואקולוגיה היא התנהגות נכונה, בריאה ויהודית.

אנחנו צריכות להיות נושאי הדגל שלה ולא התל אביביות.

שבגן ממילא יתלכלכו בגואש שלא יורד

רוטב שלא יורד

דבק שלא יורד

ועוד כהנה וכהנה

גם אם אני לוקחת בגדים מגמח -יד שניה אני אקח את הבגדים 'נראים במצב טוב- בלי חורים קטנים/ עיטור מקולף/ עם גולגולים

אני ממש לא ביד לקנות הכל אני מאוד חסכנית על בגדים ועדיין לא עובר אצלי בגד כזה

כנל אפשר להלביש בגד יד 2 במידה הנכונה ובצבעים מתאימים זה ענין של אחריות אישית למראה סביר

*אגב כמורה יצא לי כמה פעמים לבקש בעדינות מאמהות לבנות צעירות להלביש ולסרק יותר בשימת לב כי ראיתי צורך חברתי(בת שהיו צוחקים עליה וכו*) אם במשך היום הקוקו מתבלגן

אצלינו המורות בגיל הרך עוזרות לסדר את השיער אבל אם זה ג'יפה ילדה שלא התקלחה/ לא הסתרקה זה יותר קשה.

בשום מקום לא ציינתי שהילדים יוצאים עם חורים או עיטורים מקולפים.

ראשית אני לא קונה בגדים עם עיטורים/פאייטים/נצנצים בגלל הפגיעה שלהם בתהליך המחזור, אז עם כאלו מן הסתם לא אשלח.

עם חורים בעיניי זה משפיל אז גם לא.  

לגבי גולגלך, אני לגמרי רואה ילדים נוספים שמגיעים ככה לגן, אז כנראה שאנחנו לא יוצאי דופן ואני שמחה בכך.

פוטרים בתחילת העונה מגיעים עם גולגלך לסופה ברוב המותגים הבסיסיים.

כפי שכתבתי- מכובס וריחני.

אבל, חשוב להדגיש,

האידיאולוגיה שלי היא לא על חשבון הילדים.

אם יש ילד שכבר בר דעת ומבקש בגד אחר-

הוא יקבל.

ולגבי השיער כפי שציינת ולא התקלח,

אני מניחה שציינת באופן כללי ולא אלי ואם כן אני מקווה שאת מבינה שזה לא מחייב שזה הולך יחד.

קיימות אינה נוגדת שיער מסורק

(כך אגב יותר קל לשמור על הניקיון שלו)

והיגיינה בסיסית.

ולגבי הבנות בכיתתך,

מהמם שאת מעירה להורים ועושה זאת בעדינות,

זה באמת חשוב ומרגש.

עם זאת אני מציעה שאם יש לך אפשרות ואוזן קשבת מהבנות,  

כדאי גם לחנך בעדינות את הבנות שמסתכלות בעין עקומה על הבריות. 

זה מהסתכלות שלי כמורה

יש םה כמובן ענין יחסי אם את כאמא רואה שהילד לבוש חריג משאר החברים צריך לשים לב לזה

קשה להכריח ילדה בכיתה א-ב לשבת ליד ילדה שבעיניה היא 'מסריחה' או 'מבולגנת'

כמה שמדברים בכיתה והכל לטובת הילדה ששומעת את המילים האלו נלחשות אליה אפשר לחסוך את זה עם טיפה של צומת לב

אם זה בעיה כלכלית אנחנו כבית ספר עוזרים (קנינו הרבה פעמים תלבושת וחצאיות לילדות) ואם זה ענין של תשומת לב אז צריך שהאמא תדאג לרווחה הנפשית של הבת שלה ולא לאהבת ישראל של שאר החברות... 

כמובן זכותך לשלח את הילדים שלך איך שאת רואה לנכון.

השאלה אם זה לא גורם להם להראות לא נקיים בעיני הסביבה, וזה כן יכול , אפילו באופן לא מודע , להשפיע על ההתיחסות אליהם.

אני לא מסוגלת לראות את הילדים שלי בבגדים עם כתמים. אפילו לא פיזמות.

בעיני בגדים עם כתמים ובגדים עם חורים , זה אותו הדבר.

סליחה שזה נשמע ביקורתי, זה הדיון פה, אז הרשתי לעצמי לומר. 

לק"י

מתארת.

גם לא הרוב.

בתור אחת שגדלה בדת"ל והיום שולחת לחרדי

בדתל יש פשטות של שורש/טבע נאות עם גרביים/ בלנסטון

ובחרדי הכל מוקפד...הבת שלי בחרדי ובאמת שאיך שהן שולחות תילדות הן לגמרי מגזימות חח

שבלנסטון ושורש וטבע נאות זה יקר אבל זה מרושל אםשר לומר מה שרוצים אבל זה לא סיגנון אלגנט

ושוב אני מהציבור אז אל תרגישי צורך להתגונן או להגן זה עובדות בשטח

לא משנה כמה השיער ש"ך הבת שלי היה מסודר הבוקר, בסוף היום הוא יהיה בלגן

והיא עדיין לא יודעת לסדר לעצמה..

אתמול בלילה אחרי המקלחת עשית לילדה צמה

זהו ככה לשלוח לגן? ומקדימה הכל בלאגן?

לי מפריע בעין..

עכשיו סוף העונה

הבן שלי לובש מכנסי פוטר ברוגז כי הוא עשה קפיצה ב"ה בגובה

אני לא ארוץ לקנות לו פוטרים לשבועיים..  אז בימים הקרים עד שיגיע הקיץ הוא ילבש מכנסיים שקצת מציקים לי בעין, והבת שלי תלבש חולצות שטיפה קצרות לה בבטן(אבל צמיד עם בגד גוף מתחת) ואני אעצום עיניים חזק חזק ואחכה בסבלנות שהעונה תעבור והבגדים שקניתי להם במידה הבאה לעונה הבאה יתאימו....

בחברה החרדית הנראות מאד חשובה ילכן גם אם זה דורש לקנות מכנסיים לשבועיים יקנו וימצאו פתרון (נגיד מכפלת שפותחים לפי הצורך) כי חלק מסדרי העדיפויות הם להשקיע בנראות.

וכשזה לא בסדר העדיפויות אז באמת עוצמים עיניים והכל בסדר

יודעת.

אבל אם זה אכן כך, זה עצוב וגרוע מאוד.

אם החרדים מדברים על עגלה מלאה ועגלה ריקה, אז עגלה שמייחסת חשיבות לנראות ולעוד מכפלת, שעה שרבותינו היו בוכים ומגייסים תרומות וקולות בקלפי עבור אברכים שאין להם מה לאכול זו עגלה ממש ממש ריקה.

ממש הייתי מעדיפה להאמין שזה לא שם כך. 

אבל בפועל זה המצב. הם יותר ידברו על להיראות מכובד, כן? אז זה ענין של מיסגור. אבל כן יקידו ממש על הלבוש והנראות.

הנה דוגמא שלא קיימת בכלל למיטב ידיעתי בציבור הדתי לאומי - עיצוב מתנות אירוסין. אם תלכי לאירוסין אצל חרדים תראי שולחן מלא מארזים מעוצבים ברמות גבוהות של כל המתנות שהחתן והכלה מביאים אחד לשני. וזה לא סתם מוצב על השולחן, הוא צריך להיות מעוצב. כי הנראות מאד חשובה!

תסתכלי על אירועים בחברה הדתית ובחברה החרדית, השילוט אצלם - מודפס ומעוצב הרבה יותר למשל.

גם תחפושות יותר מוקפדות יותר מושקעות, בחוויה שלי בכל אופן.

בנות בגיל סיום תיכון ואחרי - מקפידות מאד על איך שנראות בניגוד לציבור הדתל שממש לגיטימי בגיל הזה להסתובב "שלוכי".

כשעברתי מהציבור החרדי לדת"ל ממש הופתעתי והתאכזבתי איך במסיבות בית ספר וכאלה אין הקפדה מטורפת על אביזרים, תפאורה ותלבושות שבחרדי זה ברמה ממש ממש גבוהה ומושקע ומשכירים תלבושות ואין דבר כזה שהמקהלה לא נראית אחידה ומטופטפת (מלשון להיות טיפ-טופ חחח).

אם תשאלי אותם הם יגידו לך שהעגלה מלאה, אבל זו עגלה איכותית כי בני מלכים צריכים להיראות בהתאם. אז זה ענין של מסגור ודרך חשיבה. 

גם אצלנו בשכונה זה ההבדל בין חרדי לדתל.

לגמרי כל הדברים שכתבת,

ודווקא מהמקום הזה, אני ממש שמחה שזה הסטנדרטים הפשוטים שלנו.

מי שאחראית על המסיבות ביסודי של הבנות היא חרדית והכל הרבה יותר מושקע.

התלבושות ביסודי יותר מושקעות מהאולפנה, ובעיני יותר חשוב העשיה והשותפות של הילדים מאשר איך זה יצטלם.

הבימה זה לא יהיה, אז שתהיה תפאורת "בני עקיבא" קצת יותר מושקעת. זה ממש ממש בסדר.

הילדים שלי נהנים מתלבושת אלבד באותה מידה של התלבושת סאטן.

כשאין את הציפייה ליותר, כשגדלים בתוך זה, זה לא נראה שלוכי, זה כיף ושמח.

לדוגמה מה שאמרת על האירוסין, אז זה תלוי גם עדה. אבל בתור אחת שאין לה יד בעיצוב. ממש שמחתי שהיה לי מקום להשתתף בחגיגות ולהביא משהו שלא מעוצב סוף הדרך, מאשר להתבייש ולא להביא בכלל. או להשקיע מאמץ בתחום שאני פחות טובה בו.

ושלטים עושים את אותה העבודה..

כשמתרגלים לסגנון החרדי, הדתי נראה רישול, כשגדלים בתוכו זה לא נראה מרושל כי זה מה שרגילים וזה בסדר גמור ומשמח באותה מידה בדיוק.

גם גננות נגיד שמכינות תלבושת אחידה לילדי הגן, אצל החרדיות יותר מוקפד, מבחינתי זה לא יותר שמח ולא יותר ראוי, זה פשוט בזבוז זמן של הגננת החרדית לעומת הגננת המקבילה הדתל, זה לא מעלה ולא מוריד מערכה של אחת מהן לדעתי. אם הגננת החרדית רוצה להשקיע יותר תקציבית או זמן, שתעשה כרצונה, אם זה שההורים דתל ולא אכפת להם, יוריד ממנה לחץ מבחינתי זה מבורך..

נגיד הילדים שלי היו בגנים עם סרטים מקרפ על היד, זה לא עובר מסך אצל החרדי. רק סרטים ממש. היום זה גם נכנס יותר לדת"ל, באמת לא מבינה למה, מה רע בסרטים מקרפ בשביל ריקוד של 3 דקות..

או מגן של יהודה המכבי מקרטון לעומת שהמגן מצופה כולו מבד סאטן שמודבק במלא דבק חם.. למה לא קרטון שמציירים עליו מגן דוד?

הילדים מרוגשים וההורים גאים לא פחות.

מבינה למה מי שבא מבחוץ זה נראה לו עלוב.

אבל מי שגדל מבפנים לא רואה את זה ככה.

חוץ מזה שכן יש השפעה למה שמעסיק את בציבור החרדי לעומת הדתי לאומי.

בכל אירוע של המזגר החרדי לבנות יש את אותו שטאנצ של פעילויות:

סדנת צילום, עיצוב עוגות, עיצוב תמונות, עיצוב פרחים, עיצוב תכשיטים, איפור וזהו בערך.

אצל הדתל יש לבנות גם סדנת טיסנים שלומדים בה יותר פיזיקה מעיצוב. סדנת אלקטרוניקה, כלכלה ועוד. שזה המתנס החרדי מביא רק לבנים ולא לבנות.

אני לא יודעת מה גורם למה, ההקפדה גורמת שזה הפעילויות שהמתנס מביא כי זה מה שמעניין את הציבור, או שכשילדה גדלה לתוך עולם שזה מה שמביאים לבנות אז היא מבינה שהיא נשפטת לפי חוש האסתטיקה שלה ולכן משקיעה שם את האנרגיה שלה,

אבל בעיני זה לא מנותק וזו עוד סיבה שאני מעדיפה פחות לייקר את הדברים האלה ויותר להרחיב אופקים לתחומים נוספים ויכולות נוספות.

אגב גם בחרדי יש סגונות שונים, נגיד הספרדי חרדי יותר דומה למה שאומרים מכנסיים בצבעים ניטרליים שיתאים לכל החולצות, לעומת הסגנון החסידי ששם זה הופעות לבוש. זה יפה ממש, לא אומרת שלא, אבל בעיני יותר מתאים לפסטיבל מאשר להתנהלות יומיומית.

כל המשפחה לובשת תואם במאות שקלים יום יום, נורמה שקשה לחסידים סטנדרטים לעמוד.. זה יקרר מאד

כל הכסף על בגדים

אימאלה

לק"י

עושה את המסיבות, והציוד שלה יותר מושקע, כי היא מפעילה איתו בהרבה גנים.

החסידי פי אלף יותר מושקעים וזה ממש אידיאל אצל חלקם להשקיע הרבה בנראות.

ספרדי האמת אני לא ככ מכירה.

ואני מודה שלי קצת קשה המעבר הזה ל"פחות מושקע". ברור לי שזה ענין של סטדנרט ולא מזלזול או משהו אבל אני ממש אוהבת את האחידות הזאת היא יפה בעיניי, וההשקעה שהכל יהיה עד לאביזר הכי קטן תואם באמת ממש מקסים אותי.

בכללי בחיים שלי אני ממש מאמינה בפשטות אבל ממש מרגישה שגם פשטות אפשר לעשות בהקפדה אני יודעת שזה נשמע סותר אבל בראש שלי זה לא..

וגם כאמא אני פשוט לא מספיקה להגיע ל"רמת הגימור" הזאת לא בבית ולא בבגדים שלי או של הילדים (גם מסיבות כלכליות אבל גם אילוצי זמן) וזה ממש ממש מבאס אותי.

ויש דברים ספציפיים בלבוש של הילדים שאני ממש מתקשה להכיל את הסטנדרט הדת"ל ומלבישה אותם טיפה שונה ויותר קרוב לחרדי כי זה יותר יפה בעיני.. לבעלי זה קצת מפריע כי הוא גדל כדת"ל ולא מבין מה הבעיה מלכתחילה בפריטי לבוש ה"רגילים מבחינתו" אבל בינתיים הוא נותן לי ואני חוששת ממש מהיום שבו הוא/הילדים יחליטו שהגיע הזמן להיראות כמו כולם 🙈

לגבי הסדנאות אני לא חושבת שזה קשור. אם ץסתכלי על תמונות ממסיבות חומש של חיידרים תראי איזה השקעה מטורפת יש בכתרים הזהים והמהודרים (והמהממים 😍😅). וגם אצל חסידים יש השקעה יתרה בסלסול הפאות שיראו טוב ומסולסלות לעילא. ההקפדה על נראות קיימת אצל בנים וגברים לא פחות מאצל בנות. נראה לי שפשוט החלוקה המגדרית הברורה ל"מהו תחום של בנים ומהו תחום של בנות" היא זו שמובילה לסדנאות שחוזרות על עצמן.

בנות "צריכות" לאהוב ציור נגינה עיצוב ושזירת פרחים, ובת שאוהבת אלקטרוניקה או טיסנים היא חריגה. והחברה החרדית לא מעודדת חריגות  

יש הבדל ללכת עם בגד שקצת נהיה קטן, כולו. לבין בגד שפשוט לא במידה... או חולצה ענקית וחצאית צפופה עם רוכסן שלא נסגר ולהפך

שה מתקבל אחרת בעין

ואם הגרביים מתוחות הנעליים שלמות והשיער מסורק

לא נורא שהמכנס קצת קצר

מדבר על דברים יותר קיצוניים

רואה את השכנה שלי יוצאת שכל הבנים לבושים באותו הבגד, וכלכך שמחה שאני לא בחברה שזה הסטנדרט שלה.

אז משתדלת להלביש סבבה ומותאם, באמת שלא בלחץ על זה.

הכל בסוף עניין של סדרי עדיפויות, כי מלאי הכח שלנו מוגבל.. 

זה נטו בחירה של האמא..

היתה לי שכנה כזאת

עשתה את זה כי כיף לה

אני עם חמישה בנים לא מלבישה אותו דבר כי בעיני זה בזבוז כסף

הרי ככה אני יכולה להעביר מאחד לשני

אבל אם זה הכל אותו דבר אז צריך כל עונה לחדש הכל

אף אחת לא ׳צריכה׳ להלביש סטים, מי שעושה את זה בוחרת בזה.

למרות שהילדים שלי חרדים, מעולם לא הלבשתי סטים, בגלל שאני הולבשתי בסט עם אחים ואחיות שלי והרגשתי חסרת יחודיות וחלק מעדר.

בעיניי זה לא סטנדרט גבוה ולא הופך את הבגדים למשהו יפה

ודווקא נוח..

אני לא מתאבדת על סטים, וגם לא מלבישה ככה את הילדים שלי ,

אבל ברור שהרבה יותר נוח לי להכנס לחנות ולקנות את אותו דבר ב3 מידות ..

גם במגזרים אחרים יש לבושים יותר בקפידה או מותגים ויש פחות

כל הילדות באות עם קוקו או צמה נורמלית, נכון בלי סיכות וכאלה אבל זה כבר סגנון. וכולם לובשים בגדים נורמליים

אישית אני מלבישה בגדי טריקו נקיים ופשוטים, כאלה שזורקים בכיף בסוף העונה

ילדים מקלקלים בגדים וחבל על הכסף לקנות יקר

אבל זה לא מוזנח בשום אופן

מלבישה בבגדים סופר נוחים וספורטיביים

בארון יש חולצות בצבע ודוגמה שיתאימו לכל המכנסיים שיש בבית

הבעיה הכי חמורה שיכולה להיות זה שהילד יחליט לשים חולצת פיגמה של פו הדוב עם המכנס של הכלי תחבורה

מכנס טייץ ב 3 צבעים (גינס שחור/אפור, טייץ שחור וחום). אני מראש קונה חולצה שבטוח תתאים לשלושת האפשרויות של המכנסיים. נורא פשוט ואין איפה להסתבך.

לגבי סטים - יש לקטני אוברולים קטיפה חלקים מקידישיק בכמה צבעים. בבוקר אני אוהבת לשים לו בצבע תואם לגדול אבל ממש לא בקטע להתחרפן שאם אחד מהם התלכלכך אז גם לשני מחליפים כדי שיהיה "סט". ממש ממש לא (הגדול והקטן בכלל לא לומדים באותו מקום. אני אוהבת שהצבעים תואמים בשביל הסדר אצלי בעין ולא כדי להרשים משהו כי גם ככה אף אחד לא רואה אותם ביחד).

הילדים שלי בעיניי לבושים הכי מתוק וחתיך שיש בעולם. לבושים זול (קידישיק, הדס, שיין, אלי לידר ודומיו) ומעל הכל ב"ה נוח.

לילד יש סהכ 2 זוגות

יום חול סניקרס לבן ושבת נעל שחורה של פאפיה

לקיץ כבר קניתי 2 זוגות צבעוניות באלי אק. כי פשוט לא עמדתי בפיתוי (כל זוג 30 שקל)

תכף גם נתחיל עם כיפות בכלל תהיה חגיגה וגם בהם - מתכננת לקנות כמה צבעים ניטרליים שיתאימו להכל ככה נפתור את בעיית החוסר התאמה

צריכים להראות ''מכובד''

אני שמחה שאני חיה בחברה שלא לוקחת קשה דברים לא ככ חשובים

ולדעתי, יש הגזמת יתר עם גנדור במגזר החרדי.

אני רואה סביבי ובמסגרת בגן של הבת שלי, לדעתי זה שוחק בהמשך את היכולת של הילדים להתעסק בעיקר.

הבת שלי עוד לא בכיתה א וכבר רוצה עגילים וצמידי זהב כמו לחברות, או איפור (וואט?!)

וגם מדברת איתי על איפה אני קונה בגדים. אשכרה יש שיח בין החברות באיזה חנות קונים.

ברור שעצרתי את השיח הזה ודיברתי איתה על מה חשוב באמת ואני מאוד מקווה שזה יחלחל והיא לא תשתגע לי מהשטויות האלה כבר בגיל כזה. זה לגמרי משו שמגיע מהבית, חלק מהשיח של האמא שהן נחשפות אליו,  וזה לגמרי נוגס בהתעסקות בעיקר לדעתי.

הייתה לי שכנה חרדית שכל שיחה איתה זה איפה היא הזמינה בגדים לילדים ומה היא קנתה ושופוני. כשזו ליבת ההתעסקות של האמא, וזה מה שהילדים שומעים, זה בעייתי בעיניי

בקיצור כמו שהבנת, אני לא מתחברת בכלל.

ילדים צריכים להיות ילדים ולהתעסק בדברים של ילדים, והאמהות נותנות את הטון פה.

אין בעיה להקפיד שילד ילבש בגדים תואמים/ לא מלוכלכים/ קרועים/ בלויים/ מקומטים. גם בעיניי זה בסיסי. אבל בתחושה שלי, ילדים קצת הפכו לחלון ראווה של ההורים והנראות שלהם לסמל סטטוס. ואני גם רואה שזה לפעמים לא תואם לסטנדרט של הצניעות במסגרת כי הסטייל... 

אולי במגזר הדתל זה קיצון שני, אני לא יודעת, אבל יש פה סביבנו גם משפחות דתל ואני לא רואה את זה ככה. בכל מקרה, זה עדיף בעיניי שילד לא יהיה ככ מוקפד, מאשר להיות אובר מוקפד ולהתעסק בסטייל בגיל כזה קטן. 

כנראה זה ממש באיזור שלי הנושא שפתחתי

וכמו שאני מבינה פה זה קצת קיצון כנראה

אהבתי את התשבות

הכי חשוב בה שמים דגש בבית ועל מה השיח

ילדים קולטים טוב מאד

וזה כנראה שונה בין בנים לבנות כמובן

אבל מפריע לי לראות הזנחה..

גם על אימהות שלא ככ אכפת להם מעצמם

זה מינמום של מכובדות , נקי ומסודר.

מראה מכובד לדעתי זה מינימום

אני רואה בסביבתי ילדים לבושים בצורה שההורים שלהם לא היו מעיזים לצאת כך מהבית וזה בעיקא עצוב לי

ילד צריך ללבוש בגדים נקיים ובמידה שלו

לא מרופט או דהוי- או בגד שמצריך גיהוץ והוא לא מגוהץ וזה בולט לעין

לצאת מהבית בפנים נקיות ולבנות- בשיער מסודר

(זה משפיע על היחס לילד, החל מהגננות והמואים וגם מחברים)

זה לא אומר שצריך עכשיו ללכת לקנות בגדים בסכומים מופרכים וצו האופנה.

חולצת טריקו חלקה נקיה ב15 שקל גם עושה את העבודה

יש יד שניה מהמם

אולי יש אימהות שלא ככ מבינות ויודעות איך

צריך להתלבש ולהלביש..

לא קשור למצב כלכלי או ערכים

קשור לאופי אולי

לא מפריע לי פשוט, מפריע לי מוזנח

וזה תלוי אזור שגרים בו. נגיד אצלנו הרוב לבושים פשוט אבל יפה ונקי ומטופח

מבחינתי טי שרט מנקסט מכנס גינס וסניקרס זה הכי יפה שיש

ברור שלילדים שלי יש יציאות אבל אם הם מסופרים יפה ונקיים ועם ריח טוב זה איכשהו נראה נורמלי

בעיניי זה ממש משפיע על היחס של הסביבה אליהם, באופן לא מודע בכלל

מאוד משקיעים בבגדים של כולם

סתם, מי שבמרכז, וודאי שמי שבצפון, סובלת מזה הרבה יותר... (לנו הייתה הלילה רק אזעקה אחת - כלומר שתיים ברצף - ועוד התרעה בבוקר, אבל ב"ה בלי אזעקה).

לפחות אצלנו ילדה אחת חזרה היום למסגרת💪 (חינוך מיוחד) אבל לא להרבה שעות, ואני עייפה מכדי לנצל את הזמן לנקות לפסח...

איכשהו נצטרך לשרןד את התקופה הזו, בתקווה שלא תהיה ארוכה מדי😑

שלא רק שעובדות כרגיל אלא עושות שעות נוספות!

וזה מלחיץ אותי מאוד

יודעת שמאוד מעריכים אותן על זה וקרנן עולה

לא מזמן היה אצלנו גל פיטורים ככה שזה לא מוסיף לרוגע

ואני באמת לא מבינה איך הן עושות את זה!!!

אני שבורה מעייפות

אין שיגרה

ב"ה יש לי עזרה עם הילדים אבל זה לא רק זה

זה גם הפניות הנפשית שפשוט אין

בקיצור אני בהישרדות

מי אתם אנשים שפורחים בזמנים כאלה?

סליחה שפרקתי פה, פשוט מסתבר שלא כולם ככה...

עושה תחלופה עם בעלי.

אחד מאיתנו יוצא לעבודה בבוקר, חוזר בצהריים ואז השני עובד מהבית.

סליחה ממש, אבל הייתי מ-ש-ת-ג-ע-ת להיות כל היום עם הילדים בבית

עושה משמרות עם בעלי, הוא עובד אחה'צ וערב. אין ברירה, אצלנו אף אחד לא מאשר עבודה מהבית. אז מגיעה מוקדם בבוקר לעבודה, יוצאת מוקדם, ואז נמצאת עם הילדים לבד עד הערב ומנקה לפסח יחד איתם מה שאפשר. כמובן גם יוצאים החוצה ויש גם מקלחות ארוחת ערב וזה... ולא ישנים בלילה כי אנחנו במרכז ויש מלא אזעקות.

אבל ב"ה יש לנו ממד בבית, ואיך בעלי אמר, אם לא נעבוד קשה בגיל 30 מתי נעבוד? חחח

ועוד את מנקה לפסח!

מאיפה הכוחות? ומשאבי הנפש?

לק"י

יש גם מוזרים כאלה😉

ואפילו התחלתי ניקיון יותר יסודי לפסח, אחרי שבשנים האחרונות ניקיתי בעיקר חמץ (ומצב הבית נהיה זוועה בהתאם).

אבל אני כרגע בחל"ד. כך שאין לי עוד עבודה על הראש.... (ובעלי כרגע בבית).

בעיקר קשה לי זה שרוב היום נמצאים כולם יחד בבית. וגם לצאת לקניות לבד, לא יודעת כמה יאוורר אותי כרגע.

וברור שיש גם קושי. אבל סך הכל בסדר....

לבד עם הילדים בבית ומספיקה גם קצת לעבוד במקביל (לא בהיקף העבודה הרגיל) 

וממש נהנית מהמצב (חוץ מהפחד מהטילים...)

אבל בגלל שהורדתי היקף משרה משמעותי ואנחנו מתנהלים לאט, קמים מאוחר וכו

לא מסוגלת לחשוב על לעבוד 9-10 שעות ביום ולנקות לפסח ולהיות עם הילדים כל היום בבית עם בעל מחוץ לבית.

והיום בלי כוח להתחיל את היום.

ילד אחד שכבר איבד את זה ואחים שלו סובלים.

מיציתי מיציתי מיציתי.

מרגישה כמו הלביאה פה בתמונה למטה:

אצלי בדיוק בדיוק אותו דבר

קניתי סוגרים מפלסטיק לארונות, גם מבוגרים מתקשים לפתוח

כל תכולת הארונות עברה למדף העליון

הוצאתי מהבית חומרי יצירה מסוכנים

צבעים ולורדים רק מהסוג הרחיץ, לא רעיל

אם יש אפשרות להוציא מרץ בגינה זה עוזר מאד

בימבה ג'וק

לבלות באמבטיה, אפשר גם עם צבעי ידיים

יכול להעסיק שעות

בהצלחה רבה! 

עולה לי לראש טרמפולינה שבטח יהיה לו כייף לקפוץ עליה הרבה.

אולי להתקין נדנדה

בימבות מכל מיני סוגים.

שיהיה לו הרבה אפשרויות לפרוק מרץ בלי לחרב לך את הבית.

וחיבוק גדול. נשמע קשוח מאוד.

זה מאוד מווסת את רוב הילדים.

חימר, קצף, בצקים שונים.

אפילו להכין לו בצק של קמח, קורנפלור, מים- זה לא יותר מידי מלכלך ואם זה יצליח להעסיק אותו זה יעזור בוויסות שלו ויתן כיוון לעבודה.

מבחינת הוצאת מרץ

אנחנו כמובן יוצאים כללל יום לגינה

בחורף למשחקיה או לחנות גדולה או משהו העיקר לצאת להוציא מרץ.

הוא לא רוצה כבר בימבה קטן עליו.. יש לו אופני איזון

אמבטיה כרגע אין לצערי, אבל אני רואה אצל ההורים שזה בלגן נוראי הוא משפריץ מים על הכללל

אין לנו מרפסת אז אין לי איפה לשים טרמפולינה, אבל באמת אמורים לעבור דירה וחושבת שזה רעיון טוב, נקנה לו בקיץ.

אני כן אמא מכילה יחסית ומאד אוהבת נניח להכין עוגיות עם הילדים 

אבל איתו אני כבר לא מצליחה (אחרי שעם הגדולים יכלתי)

מקסימום עוגה בחושה במיקסר..

לגבי בטיחות

הוא פותח סוגרי פלסטיק

מטפס למדפים גבוהים

הוא גם יודע לפתוח תרופות. חומרי ניקוי עם סוגר בטחון..

אני משתדלת שהדברים המסוכנים יהיו גבוה פשוט כי לוקח זמן לעלות למעלה ומקווה שאתפוס אותו בדרך..

הרופא לא נותן הפניה בגיל הזה לריפוי בעיסוק אומר שהוא קטן מדי.

תנסי לא הכנת עוגה/עוגיות, אלא משחק בבצק.

לא למאכל.

חימר גם מאוד נעים למשחק, אבל מלכלך יותר..

להכין בצק של חצי קמח חצי קורנפלור, מים וללוש עד למרקם נעים, ולתת לו לשחק בזה- כמו בפלסטלינה או ברבצק.

אם יש לו אחים גדולים יותר גם יכולים להצטרף. אולי תופתעי🫶🏼

ננסה

יש משהו קנוי ולא חמצי שיכול להתאים?

רק ונעים?

חימר הוא לא רך במיוחד..

1/2 כוס קורנפלור

1/4 כוס מים

לערבב הכל עד שנוצר בצק נעים לעיבוד, כמו פלסטלינה.

אחרי שהבמק התגבש אפשר להוסיף לו טיפה אחת של צבע מאכל וככה יש בצק צבעוני.

אפשר להכפיל כמויות

ואז יש יותר בצק

שאפשר לצבוע בעוד צבעים

שומרים במקרר בתוך שקית או כוס ח"פ. 

היא לא מדדה כמויות אלא שמה כל פעם קצת עד שהגיע למרקם נעים.

עד שזה מתאחד זה די מלכלך ואחרי שזה מתאחד זה רך ונעים וכיף ללוש אבל עדיין מעט דביקי... 

להיזהר מאוד מטרמפולינה במרפסת.

צריך ממש לוודא שזה לא מסוכן מבחינת גובה.

לגבי שאר הדברים - אני אף פעם לא הצלחתי להכין איתם עוגיות😅

השאלה היא האם הפער נובע בגלל שהקודמים היו רגועים, ואז יש ציפייה למשהו שלא תואם גיל

או שבאמת גם ביחס לגיל שלו הוא פעלתן במיוחד.

האם יש קשר לאופי, או לגבולות

אני לא מכוונת לשום דבר, אני באמת לא יודעת. רק מעלה נקודות למחשבה.

בגיל הזה, באמת בדרך כלל ההמלצה היא לטיפול דרך ההורים. אם אין דרך לטפל בילד, אולי אפשר לבקש מהקופה הפניה להדרכת הורים, זה כלי שאפשר לקבל דרכם, וזה יכול לעזור.

ובינתיים, נשמע שאתם די עושים הכל נכון

מונעת סכנות מלכתחילה כדי לא להיכנס לזה

יוזמים פעילות בחוץ

לפעמים זה גם פשוט גיל שצריך לעבור (או לשרוד😅)

מהתגובות של אמהות בגינה הן די מזועזעות ממנו

נכון גם שהגדולים שלי מאד רגועים אז מהבחינה הזו זה בהחלט אתגר חדש..

מתארת לרופא את כל הקשיים, את לא צריכה לבקש אבחון, תבקשי הפנייה להתפתחות הילד, ותתעקשי עם הרופא. אם יש קשיים יותר אובייקטיביים לילד-תקציני אותם. ריפוי בעיסוק ממש יכול לעזור גם בגיל הזה, היא תוכל לכוון אתכם לכל מיני דברים שיכולים לווסת אותו...

עוד דבר שאני ממליצה-זה ערסל או נדנדה בתוך הבית, התנועה הליניארית יכולה ממש לעזור לו להרגע.

בנוסף להפעיל את השרירים הגדולים , למשל לתת לו לדחוף דברים כבדים לאורך היום, גם יכול לעזור לו להרגע. לפעמים להוציא מרץ כמו טרמפולינה רק מעוררת אותם, וצריך פעילויות שיעזרו להם להרגע

מה הכוונה תנועה ליניארית?

כמו קו, ולא סיבובית, כמו תנועה של נדנדה רגילה בגן משחקים.

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

כיסא חושי כיסא נדנדה לילדים כיסא נדנדה נייד עם כרית נדנדה תלוי נדנדה מקסימום 200 ק"ג

אפשר משהו כזה שהוא עוטף, אבל גם נדנדה כמו שקונים לחצר יכולה להתאים, או ערסל מקרמה, מה שמתאים לך, ולתלות את זה מהתקרה, כמובן להוריד כשאין השגחה כי זה מסוכן...

גם מרפאה בעיסוק, או אפילו מדריכת הורים עם ניסיון עם הגיל הרך וקשיי וויסות, יכולות לכוון את השאלות כדי להבין יותר מה הקושי-האם הוא מחפש תחושה? מחפש תעסוקה? האם תעסוקה מובנית יותר יכולה לעזור לו? האם הוא מחפש צומי? האם מתחילה אצלו מודעות לסכנה או שאין בכלל? יש קשיים בתחומים נוספים? האם הוא במסגרת בשגרה ואיך הוא שם? יש מלא שאלות שיכולות למקד את הקושי...

את מחזקת את מחשבתי שצריך ריפוי בעיסוק.

ננסה רופא אחר

אז בתחילת כל מפגש היה לה ערסל שנתלה מהתקרה על וו חזק, היינו שמים את שני הצדדים של הערסל על אותו הוו, כך שנוצרה צורת טיפה. שהיינו משחקים ככה. הוא יכול להתכרבל בפנים, או אפילו יותר טוב, לשכב על הבטן כשהידיים והרגליים בחוץ ואז להתנדנד הלוך ושוב.

הוא כן נשמע פעלתן יותר מהרגיל לגיל שלו, לא הייתי מצפה שזה יתאזן לבד בלי הכוונה. 

למצוא פעילויות מותאמות שאת מרשה לו.

לתת לי לעשות דברים בעלי משמעות

נשמע ילד עם הרבה כוחות

כתבתי פה לפני כמה ימים בעוד שרשור דומה, אז ממש אותם דברים.

מצד אחד איסוף, מגע, חום, עוזרים להרגיע.

מצד שני לתעל את האנרגיות למקומות טובים

לחברה שלי יש ילד שתיארה אותו ככה בגיל כזה.

וכאילו בלי קשר- היו לו נוזלים באוזניים ושקד שלישי, והיה צריך ניתוח. ואחרי הניתוח הוא ממש נהיה יותר רגוע. אז אולי שווה לבדוק גם את הכיוון הזה.

כי חוץ מהכל הוא גם מצונן מאד.

אז זה בהחלט מענין

נוזלים באזניים אין לו

הוא מדבר מדי טוב בשביל זה

לפעמים גם ילדים שיש להם נוזלים באוזניים מדברים מצוין (לא תמיד זה פוגע בשמיעה).

אז זה כיוון אחד לבדוק.

ובאמת הכיוון השני הןא ריפוי בעיסוק. נשמע מוזר שהרופא אמר שלא מטפלים בגיל הזה. אצלנו קיבלנו הפניה לריפוי בעיסוק בסביבות גיל 3. תנסי להתעקש איתו, ואם לא (או בינתיים) תנסי לפנות למרפאה בעיסוק פרטית. יכול להיות שיספיק מפגש אחד או שניים כדי לקבל הדרכה טובה איך להתנהל איתו.

ובאמת נשמע מתיש נורא🥵 (ותסמכי על האינטואיציות שלך שיש פה משהו חריג, ואל תבטלי את הקשיים האלה. בע"ה שתצליחו למצוא איך לעזור לו והוא יצליח להתווסת כמו שצריך❤️)

זה שנה פחות מהבן שלך.

אבל יצאתי מפה במסקנה לחזור לרופא אחר, לבדיקה יסודית והתיעצות

אבל נראה לי שעדיין אפשר כבר בגיל הזה לקבל ריפוי בעיסוק. מה עושים תינוקות עם טונוס שרירים גבוה או נמוך, למשל? (והאמת שעם הקטנה שלי גם כמעט קיבלנו ריפוי בעיסוק עוד לפני גיל שנה. בסוף ההחלטה הייתה שהיא צריכה רק פיזיותרפיה)

ריפוי בעיסוק זה בהתפתחות הילד, ובוודאות אפשר להתחיל תהליך בהתפתחות הילד כבר בינקות (מניסיון של פיזיותרפיה ושל קלינאות תקשורת).

שואלת בזהירות: בלי המלטונין הוא לא ישן בכלל?

ממה שאת כותבת זה מעט שינה .

צריך לבדוק האם ההורמון הזה "משגע" אותו ומייצר אולי תופעה הפוכה?

לפעמים אנשים רגישים לחומרים כימיים, גם כאלו שצריכים לעזור. צריך לוודא התאמה (למשל ילדים שלוקחים ריטלין, לפעמים זה משגע אותם או מרדים אותם עד שמוצאים את התרופה המדויקת והחנון המתאים).

בנוסף הייתי פונה לרפואה משלימה במקביל לרפואה הרגילה  אם יש לך קצת זמן. מוח אחד או פרחי באך יכולים לחולל פלאים

ואם זה מעודד בגיל 9 כבר עשה פסח.

אז יש לזה צדדים חיוביים

ניסית לתת לו דברים שמצריכים ריכוז ועדינות?

אני מתכוונת נניח להוציא ביצים מהמקרר.

אולי תופתעי לטובה.

האם מעניין אותו לבנות בקוביות/ דופלו?

אם כן אפשר לתת לו נגיד שרוול כוסות ויבנה פירמידה.

או לנפח בלונים ולמרוח בספריי קצף

או לשחק בחול קינטי.

מגנטים מעניין אותו?

רובה מים במרפסת.

וויסות והתחלה של תפקודים ניהוליים זה תחום שאפשר לעבוד עליו מגיל מאוד צעיר.

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

לק"י

אני ממליצה לך לצאת החוצה עם הילדים שבבית, אם המקלט למטה זה אפילו "בטוח" יותר להיות בחוץ.

אפשר לתאם עם עוד שכנות, אם יש קשר.

זה מרענן לצאת ולראות עוד אנשים.

בעלי עובד כרגע מהבית וזה קשוחחח כי גם לא יכול כל כך לעזור

היום הייתי עם מיגרנות מטורפות ורק רציתי לנוח וזה לא הכי קרה

אז חיבוק כי מזדהה ממש

רק לידיעה-טונוס שרירים גבוה זה למי שיש נזק במערכת העצבים, מהמוח או מעמוד השדרה וזה מגיע עם עיכוב התפתחותי וכו'

קשוח

את שומרת על התינוק כעבודה בעצם?

אני חושבת שבאמת אי אפשר לעשות הכל.

גם בשגרה זה קשה, ובטח בחירום.

אז אני חושבת שצריך לנסות לעשות איזושהי הפרדה, חלוקת עבודה וסדרי עדיפויות.

נגיד אם יש אצלך תינוק נוסף בשעות הבוקר, אני הייתי מסתכלת על זה כזמן שאת בעבודה. בזמן הזה לא מנסים להתעסק במטלות של הבית, אלא בשהות בעבודה. זה מספיק מאתגר שיש לך עוד ילדים שאת צריכה לעבוד איתם, להוסיף לזה גם מטלות שוטפות זה על גבול הבלתי אפשרי ומתכוו די בטוח לשחיקה ולחוסר יכולת של המוח לשהות רגע בתפקיד ולהנות ממנו.

מבחינת מטלות הבית - יש איזושהי אפשרות לחלוקה עם בעלך?

גם הייתי מורידה סטנדרט, אבל גם מנסה ליצור חלוקה עבודה הגיונית, שקורת בשלב מאוחר יותר של היום (אחר צהריים - ערב)

בגלל שתכף גם פסח, וגם הילדים בבית, לא הייתי מהססת בכלל לחפש עזרה בתשלום. את יכולה להביא מישהי שתעזור לך בבוקר עם התינוקות, או במקביל עם הילדים, או לחילופין עם ניקיונות או תחזוקה שוטפת.

פשוט מניסיון שלי עם עצמי, אלו תקופות מאוד דוחקות, ועדיף למצוא לעצמנו כמה שיותר עזרה, מאשר, כמו שאת כותבת, להגיע לקצה.

כן אני מטפלת בתינוק בתשלום.

התחלתי השבוע, בינתיים זה ימי הסתגלות.

אני אראה כמה כח יהיה לי להמשיך.

מבחינת חלוקת תפקידים,

בעלי יכול לעזור קצת אבל הוא בקושי נמצא בבית כשהוא עובד, יוצא מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 19.00.

אני נותנת גם לילדים תפקידים אבל בקטנה,

כמו לנקות שולחן, לטאטא.

יכול להיות שבאמת אחפש עזרה בתשלום בנקיונות

כי גם מאוד התעייפתי כשניקתי גם לפסח.. 

התינוק ממש כבד לי, ברמה שהיד שלי כאבה כמה שעות אחרי שהרמתי אותו.

יש לכן רעיון איך להגיד לאמא בלי שתיפגע?

לק"י

אני חושבת שטונוס שרירים גבוה זה כשהשרירים מתוחים, לא גמישים.

לא בטוחה שאני מדייקת, אבל זכור לי שזה משהו כזה בערך.

היו לי ילדים עם טונוס שרירים גבוה, הם הרבה פעמים היו נוקשים.

לשאלה מה להגיד לאמא- במידה ויש טונוס גבוה מומלץ לפנות לפזיותרפיה, אבל זה לא נראה לי יעזור לך.

תינוק בן 5 חודשים צריך להרים כחלק מהטיפול בו, אולי בישיבה, או לשים לב שאת מרימה בצורה טובה ונכונה, או לנסות יותר לשנת לידו שהוא שוכב כדי לא להעמיס, אבל זה בטח לא יפתור לגמרי 

יכול להיות שיש לו גם טונוס גבוה וגם הוא כבד. יש תינוקות כבדים, גם אם הם לא ממש שמנים. ואני יכולה מאוד להבין למה כואבות לך הידיים. תנסי כמה שיותר לשבת איתו על השטיח להושיב אותו עליך וכו. אין באמת סיבה לעמוד איתו על הידיים. ממה שאני יודעת ממעונות, מטפלות לא עומדות כמעט עם ילד על הידיים.

ולגבי הטונוס עצמו, אחד מיחדיי היה ככה. אם אני זוכרת נכון הפיזוטרפיסט שראה אותו המליץ לא לשים אותו בטרמפולינה. כן לשים אותו באוניברסיטה- זה גורם לו להרים את הידיים ועוזר לשחרר את הטונוס הגבוה.

אולי גם ברשת יהיו תרגילים או טיפים בנושא. או לAI.

איך לזהות טונוס גבוה- תשכבי אותו על הגב על הספה או משטח מולך, ותפתחי לו את הידיים לצדדים. אם את רואה שקשה לפתוח לו את הידיים והן נוקשות, אז הוא כנראה עם טונוס גבוה. לעומת זאת ילד שמרגיש כמו מרגרינה- שאפשר לעשות לו עם הידיים מה שרוצים זה כיוון של טונוס נמוך.

בכללי אפשר לעשות תרגילים של לפתוח ולסגור לו את הידיים לצדדים (הכוונה לכל היד לא רק כף היד), כנ"ל רגליים לקפל את הברכיים לבטן וליישר, להצליב מרפק עם ברך, להרים ידיים למעלה ולהןריד. כל זה כשהתינוק על הגב. לחזור על כל תרגיל כמע פעמים. לרוב הם אוהבים את זה ואפילו צוחקים. וזה כמו התעמלות ומשחק בשבילם.

או להשכיב על הצד וכמו ללוש אותם. ואחרי זה על צד שני. עוזר להם להכיר את הגוף שלהם, להניע אותו, להכיר תנועות שיעזרו להתפתחות בהמשך של ישיבה וזחילה. וגם עוד תעסוקה נחמדה למבןגר ולתינוק. 

זה עוד תינוק לא שלך בבית

הייתי מחזלשת את הטיפול בו כרגע

זה לא מצב רגיל ונשמע שאת על אדים

לא שווה את התמורה בעיניי

תתמקדי בך ובילדים שלך

אני גם שוקעת לי

הימים רצים לי במין רוטינה מדכאת כזו סביב הילדים והמשימות שלהם. עובדת עם הילדים בבית. גם בעלי עובד. ולא פשוט להם ולא לנו.. כבר נמאס משגרות מלחמה

אני לא מצליחה למצוא מספיק זמן להתאוורר בלי אף אחד לידי

וכל זה ואני לא בהריון ואין לי תינוק

נשמע קשוח ממש

אם יש לך איך לפנק את עצמך אפילו בדברים קטנים (להחביא שוקולד שווה איפשהו, לקחת כמה דקות במיטה עם ספר...) נשמע שזה ממש דרוש

(אלא אם כן הילדים ממש רוצים)

הלמידה מרחוק קשה ממש, גם לילדים וגם להורים, וגם ככה לרוב היא לא יעילה כל כך.

אז תוותרו, תנוחו, תכייפו, תנקו לפסח בקצב נינוח (עם ויתורים ככל האפשר). תנסי כמה שאפשר להחזיר לעצמך את השפיות❤️

אשמח לתגובות נוספות

אני זוכרת אותך מהמדרשה בבר אילן

שיהיה בהצלחה!

תודה על המענה!

תודה על הפירגון

הלוואי והיה לי כזו אפשרות של מפגש ועצירה רגע לחשוב ולהתחבר באמצע רצף הלידות...
(הייתי משקיעה בזה כסף וזמן, חד משמעית) היום אני בתקופה של "אחרי" הלידות. עברתי את ההתלבטות, הבאתי עוד אחד וסגרתי את הבסטה

בדיוק על נשים כמוך וכמוני אני חושבת... 

כמו הצורך שהיה לי בשלב ההוא

היה צריך להגיע עד ה8...

לא חושבת שכדאי.

אולי פורים הבא תהיה לבת שלי תחפושת חחחח

והזמנתי שמלות הריון לחורף חחח עוד שניה אין חורף וגם ההריון ייגמר 

הגיע היום 😅

ודוקא לפני פסח בכלל..

תזמון דפוק המלחמה הזאת🙈🙈

בכללי פורים פסח הצילו 

כל השמלות הן ואן סייז מתלבטת אם להזמין

יש שם שפע מטורף

לדעתי @אם_שמחה_הללויה המליצה על החנות הזו.

גיסתי קנתה משם 2 שמלות מאוד יפות (אותה גיזרה עם הדפס שונה), לאחת מהן היה דפקט מוזר בכפתור למעלה, לא משהו בולט מידי.

אני חושבת שזה באיכות של שיין או קצת יותר במחירים יותר יקרים

בגדול השמלות ישבו עליה ממש יפה והיא היתה מרוצה.

אני שונאת להמליץ ולקחת אחריות, אז לא לוקחת אחריות

זה אוברסייז עם המון בד.

מניחה שזה גם תלוי דגם..