להט''ב, יהדות, ומה (ובעיקר מי) שביניהםפשוט אני..

בעקבות השרשור של @עובדת ה בשמחה????, חשבתי כבר מספר ימים האם ואיך לנסח את דעתי בנושא השרשור.


בשרשור ההוא בעיקר עניתי לטענות ותגובות של אחרים, באופן ממוקד, בלי לכתוב את דעתי באופן עצמאי וישיר.


בגלל שאני יכול לכתוב על הנושא הזה ספר עב כרס ועדיין לא לסיים להביע את דעתי, אין ברירה אלא לתמצת עד כמה שניתן. לא עליך המלאכה לגמור וגו'.


אני אתחיל מ-3 נקודות בסיסיות בעייני, שחייבים להפנים אותן לפני כל התחלה של דיון סביב הנושא הזה. אם אין הסכמה על הנקודות האלה, לדעתי אין בסיס מספיק יציב לדיון וממילא כל מה שאכתוב בהמשך יהיה לא מקובל.


א. נטייה מינית, לפחות עבור חלק מהאנשים, אינה בחירה. לא רק שהיא לא בחירה, היא גם לא ניתנת לשינוי.


אי אפשר להעביר במילים את התהום העצומה שנפערת בנפש, את הדיכאון, השנאה העצמית, תחושת חוסר הערך, הבושה והזעזוע, כאשר ההבנה על הנטייה המינית השונה מתחילה לחלחל.


בכיתה ט' ירדתי במשקל למרות שהייתי בשיא הגדילה. לא יצאתי לטיולים, לא נפגשתי עם חברים, היו זמנים שבקושי יצאתי מהמיטה. התקפי בכי באמצע החיים, תחושת סלידה עצמית שלא ניתן לתאר.


בהמשך הגיעו גם הפגיעות העצמיות, סכין יפנית שחרטה על עורי את המילה ''רע'' בענק, כוויות בידיים ממים שהורתחו בקומקום, ובהמשך גם דברים יותר גרועים.


נו, מישהו יכול להאמין שבחרתי בזה? שרציתי את זה?

הגעתי ממשפחה מאוד דתית, משפחה מחסידות גור שעברה שינוי (עוד לפני שנולדתי) לכיוון הציונות הדתית. לא ידעתי בכלל מה זה הומו, מבחינתי זאת הייתה קללה שאומרים למישהו שבועט גרוע במשחק כדורגל.


גם כשכבר התחלתי להרגיש משיכה לחברים בישיבה, לא ידעתי שזו משיכה. לא ידעתי שיש לזה שם.


בכיתה ט' כשהבנתי שזו משיכה, הייתי בטוח שכולם מרגישים כמוני אבל זה משהו שעובר. אני לומד במקום מאוד מאוד דתי, בטח זאת הסיבה שלא מדברים על זה.

הרי לא יכול להיות שאני שונה, אני רגיל בדיוק כמו כולם.


בגלל אירוע מסוים שקרה בכיתה ט' הבנתי שאני היחיד מהכיתה שמרגיש כך. זה היום שבו נפתחו עלי שערי גיהינום, השנאה העצמית והרצון לפגוע ולהעניש את עצמי הרקיעו שחקים.


אז סיכמנו שיש כאלה שעבורם זו לא בחירה?


ב. האדם הפרטי לא שייך ל''קהילת הלהט''ב'' (מלבד אלה שבוחרים כן להיות קשורים), ולא אשם בכך שהקהילה הזאת עושה מעשים מסוימים.


זה שאדם נמשך לבני מינו, לא אומר שהוא אשם במצעדי הגאווה, בפרוגרסיביות, במתירנות מינית רדיקלית, ב''הרס המשפחה''... כמו כל אדם אחר, גם ללהט''ב עומדת הזכות להיות אדם אינדיבידואלי ולא להישפט בגלל מעשים או דעות של אנשים אחרים, אפילו אם יש להם מכנה משותף מסוים.


ג. אדם סטרייט לא יכול להבין, אפילו קצה קצהה של הבנה, מה עובר על להט''ב דתי.


סטרייט לא יבין מה קורה לנער בישיבה תיכונית ששומע את חבריו ואת רבניו מדברים על ה''סוטים'' האלה, מה קורה כשהוא שומע את הוריו מתבטאים בנושא כשהוא מגיע לחדשות מאיזו שהיא סיבה.


סטרייט לא יבין מה זה לראות את חברך הטוב מתחתן, ובאמת באמת לשמוח בשמחתו, למרות הידיעה שהיום שלך אף פעם לא יגיע. האהבה שלך תמיד תהיה אסורה.


סטרייט לא יבין מה זה לקבל הצעות לשידוכים מכל מיני אנשים טובים, ובכל פעם הלב מתכווץ מחדש. אם רק הייתי רגיל. אם רק הייתי יכול לאהוב אשה...


סטרייט לא יבין מה זה ללכת לפסיכולוג ש''מומחה בנושא הזה'', ולעבור אצלו בקליניקה מסע של ייסורים והשפלות, עינויים פיזיים ונפשיים, תוך האשמות שאם זה לא מצליח - רק אתה אשם. פשוט לא ניסית מספיק...


סטרייט לא יבין כמה מפחיד להיות שונה. כן, פשוט מפחיד. אם אני אספר לחבר הכי טוב שלי, הוא ישנא אותי אחר כך? יספר לכולם ואהיה הבדיחה של הישיבה?

אם אספר להורים שלי על הצרה הצרורה, הם ימשיכו לאהוב אותי? או שאולי הם יתביישו בי ויתחרטו שבכלל נולדתי?


סטרייט לא יבין את ההרגשה כשמזלזלים באהבה שלך.

''זאת לא אהבה אמיתית אלא רק יצר הרע'', ''זאת לא אהבה אלא רק תשוקה'', ''אין כאן נתינה אלא רק אגואיסטיות''... כמה קל לא להרגיש משהו, לא להבין אותו, ואז לזרוק חיצי רעל אל אלה שמזלם לא שפר עליהם והם מרגישים אחרת ממך.


...


אחרי שסיכמתי את 3 הנקודות הבסיסיות הנ''ל (ותאמינו לי שזה רק סיכום...), אוכל לכתוב בקצרה את דעתי:


1. כאשר מישהו יוצא מהארון, הוא צריך קודם כל לקבל חיבוק ענק. חיבוק שמכיר בסבל העצום שהוא חווה כבר שנים, חיבוק שמבין שהוא לא אשם, חיבוק לאדם ששרד מסע שאי אפשר בכלל להבין כמה הוא מסובך, מתיש ואכזרי.


2. הוא יודע שמשכב זכר זה דאורייתא. כן, הוא גם יודע שזה חטא חמור. למרות זאת, זה ממש לא מה שהוא צריך לשמוע עכשיו. אדם הומו הוא לא ''משכב זכר'' מהלך אלא אדם שלם עם תכונות טובות ורעות, רגשות, אתם יודעים... כל החבילה הזאת שנקראת ''בן אדם''. לדבר איתו על יחסי מין בשלב הכ''כ רגיש הזה, כאילו בזה מסתכם מי שהוא ומה שהוא, זה מאוד מאוד מעליב ומקטין. חוץ מזה, כאמור, הוא ממילא יודע...


3. הסיבה שרובם המוחלט של הלהט''בים הדתיים יוצאים בשאלה, היא לא מה שכתוב בתורה אלא מה שכתוב בפורומים. כלומר... בפורומים כמייצגים את ההתנהגות של הציבור. גם אם אדם מסוים לא יכול לשמור מצווה מסוימת, חמורה ככל שתהיה, זאת לא סיבה לדחוק אותו החוצה. הוא עדיין יכול וצריך להגיע לבית הכנסת, לשמור שבת, לחנך את ילדיו לחיי תורה ומצוות.

ההתנהגות של רבים בציבור הדתי, היא זו שדוחפת את הלהט''בים הרחק אל מחוץ לקהילה, ובהמשך מחוץ לעולמה של תורה.


4. אני לא ''מתיר'' לאף אחד לעבור על אף איסור (אפשר לחשוב שאני איזה מנהיג קהילה ויש מישהו שהיה מקשיב להיתרים שלי...), אבל אם מישהו עובר על איסור בתחום הזה - אני לא שופט אותו. לא אומר לו שהוא חייב סקילה, לא אומר לו שבגללו יש רעידות אדמה, לא אומר לו שאני לא מוכן להיות חבר שלו. דחייה שלו לא תגרום לו לחיות לבד בלי לחטוא, להפך, היא תדרדר אותו עוד יותר.


5. כאשר הורים או נערים פונים אלי לייעוץ, אני אומר להם שיש מספר מעשים שאחריהם קשה מאוד לחזור אחורה. בעיקר יציאה מהארון, יחסי מין, השתייכות למעגל חברתי להט''בי (כגון איגי). לכן אני ממליץ בחום להימנע מהמעשים האלה, לא רק מסיבות דתיות אלא גם כדי לא לפגוע בסיכוי עתידי כן לחיות באושר עם בני המין השני.


6. אנחנו חיים היום בחברה שמוקיעה אנשים על עבירות של בין אדם לחברו, אבל הייתה יותר פתוחה כלפי עבירות של בין אדם למקום. מי שלא מתפלל מנחה - בעיה שלו, זה לא יגרום לי לא להיות חבר שלו. מי שלא הולכת למקווה אף פעם מאז החתונה, זה עניין שלה ושל בעלה, אף אחד לא יעלה בדעתו להעיר לה על כך. לא כי זה בסדר, אלא כי זאת הדרך שלנו לחיות ביחד.

לפעמים אני חושב שהסיבה שלהט''בים לא מקבלים יחס זהה, היא לא בגלל אהבת ה' אלא בגלל... שנאה. שנאה וחוסר הבנה.


7. לפום צערא אגרא.


...


בקיצור של הקיצור,

אני לא מתיר לאף אחד כלום, אבל כאשר אדם יוצא מהארון - אני קודם כל רוצה לחבק אותו כדי שיידע שאני מעריך אותו על כך שהוא עדיין חי אחרי כל הסבל שהוא עבר.

אם הוא גם בחר לממש את האהבה שלו, אני לא שופט אותו ולא מרחיק אותו.


שבוע טוב ובשורות טובות!



יישר כח גדול ותודה על הדבריםנוגע, לא נוגע
שבוע טוב
ישר כח על הדברים המסודריםפתית שלג

3 הנקודות חשובות מאוד

לגבי השאר העמקת. אבל ברשותך אעמיק עוד קצת... גם אותם מביעי דעה הם עולם ומלואו, מלאי רגשות, מחשבות, ויצרים. מה גורם להם את ה"שנאה" הזאת? להרחיק לכת עד האיסורי דאורייתא? מה שכתוב בפורומים? חובת סקילה, רעידות אדמה, (ויש לי עוד להוסיף אבל לא זה המקום כנראה), ההיטפלות לעבירה הזאת ונספחיה הרבה יותר מכל שאר איסורי דאורייתא?

 

וזה נראלי קשור לשני דברים שהם אחד:

1. יש תרבות צעקנית, פרוצה ומחאתית, שמנסה לנרמל בכח כל מיני מעשים ודרכי חיים מוזרים, ויותר מזה אפילו להשפיע בתוך החברה הדתית, שאפילו מוצגת כ"אויב" של אותה קבוצה.

2. השימוש במושגי אותה קבוצה צעקנית. כשאדם מספר למישהו בגילוי לב שיש לו משיכה לXYZ ושהוא עדיין לא בטוח איך להתייחס לזה, יש סיכויים הרבה יותר גבוהים (להערכתי, אני יודע שיאתה מזדהה כנמשך לסטטיסטיקות...) שהוא יקבל אוזן קשבת ואפילו הבנה, הרבה יותר מאשר מישהו שמדבר במושגים אחרים- בוחר "לצאת מהארון" ולהזדהות כXYZסקסואל, ודורש שיקבלו אותו כמו שהוא. כ"ש אם הוא בוחר להדהות במפורש עם אותה קבוצה. 

כל אלה מרתיעים, ומביאים לרוב להתנגדות ומחאה לאותה תרבות צעקנית ופרוצה.

 

מה שצריך באמת זה טיפול זוגי טוב, ואין ספק שמה שכתבת הוא חלק מטיפול מרפא כזה.

 

חוץ  מזה, לגמרי לפום צערא אגרא, ועל פי דרך החסידות בטוח שזה אפילו חלק מהכלים שלו בעבודת ה' והשליחות שלו בעולם. אשריך!

 

ואפשר גם להעמיק ולדרוש למה אותה קבוצה החליטה להיות צעקנית ומחאתית, אבל זה נכון לכל תחום צעקני שנוגע לערכי יסוד של העם היהודי. ובגדול זה נראלי לגמרי מתחיל מלומדי התורה ומלמדיה, ומי שמתיימרים ללכת בדרכה. לא שהם אשמים ח"ו, אבל בכוחם לגרוע ובכוחם לרפא בס"ד. ברור שלא כאן המקום להאריך בזה, וזה מאוד עמוק, ואולי גם לא מצווה להשמיע לעמי ארצות. לא אתה, נו..

הומופוביהנעמי28

לא קמה כתגובה ל״תרבות צעקנית שמנסה לנרמל בכוח דברים״ להפך, התרבות הזאת קמה אחרי מאות ואלפי שנים של דיכוי, מסעות הרג, אפליה של קבוצות כאלה.


ועיקר הרדיפה אחריהם התחיל מהתורה (מהדתות אברהמיות, נצרות ואיסלם)  אמנם היו עליהם דעות שליליות גם בתרבויות מוקדמות יותר, אבל התורה מתבטאת נגדם בחריפות ובנצרות לקחו את זה לקצה.


למה נתפסו על האיסור הזה יותר מאחרים? לא יודעת. אני קוראת לזה הומופוביה בחסות הדת.


אז אל תאשים את ״תרבות הנרמול״ בשנאה כלפיה.

גם לי יש ביקורת נגד חוסר האיזון שלהם ונגד הפרובוקציה, אבל אחרי שנים של דיכוי, התגובה שלהם לא מאוזנת אך מובנת.

הומופוביהפתית שלג

עוד מושג מחאתי מבית היוצר.

חוץ מזה, אני לא שולל. 

לא מכיר מספיק את ההתייחסות לזה בעבר היהודי. 

חוץ משכנראה אותו איסור נכלל ביהרג ואל יעבור. כעבודה זרה ושפיכות דמים ושאר גילוי עריות. 

אבל צריכים לחול הרבה תנאים כדי שבית דין יסקול, וזה נדיר מאוד. 

במיוחד שמדובר במעשה אינטימי.

ככה שאם במהלך ההיסטוריה בית דין סקל בעניין הזה, זה אומר שאותו נסקל היה מאוד מאוד פרובוקטיבי. 

גם אנטישמיות זה מושג מחאתי?פשוט אני..

הנאצים השמידו הומואים כי הם ראו בהם בני אדם נחותים, זו לא הומופוביה? במה זה שונה מהסיבה שבגללה הם השמידו יהודים?

כשאדם רץ עם סכין ודוקר צועדים במצעד הגאווה, זו לא הומופוביה?

 

אני מסכים שיש במושג הזה שימוש יתר (אם מישהו לא חושב שהמדינה צריכה להכיר בנישואים חד מיניים, למשל, זה ממש לא הופך אותו להומופוב), אבל זה לא אומר שאין אנשים שהם באמת הומופובים.

גם המושג אנטישמיות בא "להנדס תודעה"פתית שלג

על אותו משקל אפשר לומר שגם למושג הומופוביה יש מקום. 

אבל השימוש במושג הזה הוא מאוד חדש, ובאמת אותה קבוצה עושה בו שימוש נרחב מאוד.

לא יודע מה היו כוונותיו של ממציא המושג, אבל הוא נהיה מפלצת..

אני חושב שזה תיאור מציאות ולא הנדסת תודעהפשוט אני..

אגב, גם במושג אנטישמיות יש שימוש יתר...

 

בין אם במקרים לא חשובים בעליל (כגון שופט ששורק נגד קבוצה ישראלית, מיד מואשם באנטישמיות) ובין אם במקרים יותר חשובים (לפעמים הקריאה לחרדים להתגייס, למשל, נענית ב"אתה אנטישמי")

זה לא אומר שהמושג עצמו שגוי ושאין מקרים אמיתיים של אנטישמיות

בקיצור, אתה מאשים את האינדיבידואלפשוט אני..

בהתנהגות של אנשים אחרים, שהם לא הוא והם לא שאלו אותו מה דעתו והאם הוא רוצה להיות מיוצג על ידם.


לא סתם התייחסתי לזה בנקודה ב'.


ו... המילה הומוסקסואליות לא שייכת ל''קהילת הלהט''ב'' ולא מייצגת שום מטען פוליטי או אחר.

היא פשוט מתארת מצב.


דווקא הבריחה מהמילה הזאת, מעידה על כך שבעייני הדובר יש משהו פסול בלהיות הומו, כאילו זה בכלל לא לגיטימי להיות כך, זה מגעיל, זה חוטא... לא סתם רולינג בחרה במונח ''זה שאין לנקוב בשמו'' כדי לתאר כמה אנשים פחדו.


בגדול כן...פתית שלג

יש הרבה מושגים שהם פרווה בעיקרון, אבל תמצא אותם בשימוש בעיקר במקומות מסוימים.

זה קשור מאוד לאזור שבו גדלת, ומקורות המידע שלך..

בסביבה שלי המילה הזאת נחשבת למילה לא צנועה.

עצם העיסוק במיניות הוא מוצנע.

אני יודע איך זה נחשבפשוט אני..

לא גדלתי באזורי החיוג של תל אביב...


 

אבל זה בדיוק מה שאני אומר - זו לא מילה גסה ולא קללה. יש אנשים שהם כאלה, זהו.


 

אני יודע שהמילה ''סקס'' בתוך ''הומוסקסואל'' גם כן לא עוברת חלק בגרון, אבל זה בכלל לא במובן של ''יחסי מין'' אלא ''מין'' במובן של ''מגדר''.


 

תראה למשל תמונה מהדרכון, המילה ''מין'' מתורגמת באנגלית ל''סקס'', אין לזה שום קשר ליחסי מין:


 

 

 


 

הומוסקסואליות זה פשוט ''אותו המגדר'', זה הכל.

צריך לבטל את הסעיף הזה דחוףפתית שלג

😉

 

עוד דברהפי

אני חושבת שממה שכתבת זועק בעיקר עין טובה על האחר .. חיים בעולם הזה כל-כך הרבה נוער ואנשים שמתמודדים עם משברים או אתגרים כאלה ואחרים.

ואין לאחר ולו שמץ של מושג מה הם עברו או עדיין עוברים.

לב טוב .. זה כל-כך פשוט .. לזכור שאתה לא חייב לדעת אתה לא שופט בשר ודם.. ואם כבר אתה מזכיר מישהו תפלל עליו .

וגם לזכור שה' הרבה יותר רחמן ממך .

לא לשפוט!.. להאיר בעיקר .

כתבת יפה ונוגע.נעמי28
שורה תחתונהבינייש פתוח

מה הומו דתי צריך לעשות לדעתך?

להתחתן עם לסבית? או עם א מינית? או עם אישה שלא תתחתן עם גבר בגלל תסביכים וטראומות וכדומה?

האם הומו אמור להתחתן או לגור לבד כל חייו?

האם כל מי שלא נמשך לנשים לא אמור להתחתן, גם אם הוא נמשך לגברים, כלומר דין הומו כדין סריס חמה?

זאת לא שורה תחתונה אלא דיון אחר לגמריפשוט אני..

ובכל מקרה, זה לא שכולם אותו דבר ויש המלצה אחת שתתאים לכולם...

לא הבנתיבינייש פתוח

כתבת נקודות בסיס בשביל להתחיל לדון על דברים, אז מה זאת אומרת זה דיון אחר לגמרי?

אני לגמרי מבין שאף אחד לא בחר להיות הומו, ושלעולם לא אבין את התסכול והשנאה העצמית שעלולים להיווצר (אתה כנראה זוכר מה אמא שלי אמרה לי).

וכמובן שלא אקשר את כל ההומוסקסואלים לשיח האלים שקיים בקהילה הלטבית.

אני מדבר על אדם עם 0% אחוז משיכה לנשים ואדישות מוחלטת.

אני מכיר מעשהו שהעיד על עצמו ככזה.

הדיון הוא על היחס ללהט"בפשוט אני..

ולא על מה להט"ב צריך או לא צריך לעשות בחייו.

 

ו... אשריך שאתה מסכים עם הנקודות שכתבתי

לקח לי הרבה מאוד שנים להגיע לזהבינייש פתוח

כי לא הייתי מסוגל להאמין שאלוהים יתן למישהו נטייה טבעית שרק תפגע בו (בהנחה שהוא שומר מצוות ואמור לראות במימוש הנטיה שלו חטא חמור מאוד).

כך שמדובר בתעלומה גדולה מאוד.

הייתי צריך לראות שזה קיים ממש בכל התרבויות בכל העולם, וגם לקחת בחשבון שלא בחרתי להתחיל להימשך לבנות בגיל 12.

קריאה מחודשת בטקסטנו באמת

תחליף את המילה "להט"ב" ב"פדופיל". קריאה נעימה.

שמך נאה לךפשוט אני..

נו באמת

חחח🤦‍♂️פתית שלג

תחליפי את המילה להטב במתנחל. קריאה נעימה.

יש חלק משמעותי בטקסט...אדם כל שהוא

שיישאר נכון גם אחרי ההחלפה.

יש אנשים שמתמודדים עם יצרים, שמושכים אותם לעבור לא רק על איסורי בין אדם למקום, אלא גם על איסורי בין אדם לחבירו.

את היצר הזה, הם כנראה לא בחרו.

אם הם מצליחים לשלוט ביצרם, הם מן הסתם יקבלו שכר גדול לעולם הבא.

אני בהחלט חושב, שמישהו שחבר שלו מספר לו שהוא מתמודד עם משיכה מהסוג הזה, ראוי שיעניק לו תמיכה נפשית. [וכנראה, בכך הוא גם מגדיל את הסיכוי שאותו חבר יצליח לטפל במשיכה הזו, או לפחות לשלוט בעצמו, ולא לפגוע באחרים].

^^^ultracrepidamאחרונה
בניגוד לפדופיל, הומוסקסואל לא פוגע באף אחד.מתנחל בראבק

כל הטענה שיש כלפי הומסקסואלים היא דתית, שלהם כלפי הקב"ה. כמו שפשוט אני ציין, זה דבר אישי שלהם ואני לא נכנס לחדר המיטות  של אף אחד.
הבעיה האמיתית היא עם ארגונים שמנסים לנרמל את הבעיה ומעצימים אותה במקום לעזור לאנשים להתמודד איתה.

עיקר הבעיה היא באמת הערבוב בין האנדיבדואל לתנועהחושבת בקופסא

ובניגוד למה שנכתב לפני, אני חושבת שבאמת יש קשר בין העלייה של תנועות הלהט״ב מבחינה פוליטית, להתנגדות אליהם.

 

יש כאן בעיקר עניין של סדר חברתי, חברה שמרנית בנויה על קשרים בין גברים ונשים, וכל יציאה מכך מערערת על האקסיומה החברתית. החטא עצמו אמנם מבחינה טכנית כנראה צריך להיות משוייך כעברה שבין אדם למקום, אבל במובן מסויים יש כאן פגיעה בחברה ובנורמות שלה. כמו שאדם שמחלל שבת בפרהסיה לא רק חוטא לעצמו, אלא גם פוגע ב״שבת הציבורית״.

אבל שמירת שבת מתקשרת רק לעולם הדתי, יחסים חד מיניים מפרים איסור גם בעולם הדתי וגם בעולם החברתי הכללי. 

ובנוסף הם גם קשורים לנושא המיני שמראש בחברה הדתית נחשב לא ראוי לעסוק בו בציבור.

 

בדיוק בשבת קראתי ספר שציטט את מישל פוקו, שטען שבימי קדם, גם ביוון העתיקה לא הייתה מילה מוגדרת להומוסקסואל. המעשה היה סעיף אחד ברשימה של מעשים מיניים שהיו נחשבים או אסורים או מותרים, בהתאם לחברה ממנה הגעת. עצם המושג הומו הוא חידוש מסוים, (ולפי פוקו גם מהווה הפעלת כוח נגדו, אבל זה כבר לא קשור).

אין דבר כזה אדם שמכריז על עצמו בהגדרה שהוא לא מסוגל לשמור שבת ותמיד תהיה לו משיכה לחילול שבת, עצם התווית החד משמעית של ״הומו״ היא גם כן לא קל לעיכול מהבחינה הזאת. 

אני מבינה חוגים שמרניים יותר שעצם המילה לא נעימה להם, בין אם מבחינת הדבקת התווית על אדם ולהכריז שהוא מועד לעבור עברות, ובין אם מהרגשה שעצם העיסוק במיניות הוא לא צנוע.

 

הרבה מהם גם באמת לא רואים עניין בעצם התווית ורוצים לדעת שורה תחתונה, אם אותו אדם מתכוון באמת לחטוא או לא. 

הניסוח המעורפל מבחינתם שלא מוקיע את המעשה בתור חטא ומדבר על ״מימוש הנטייה המינית״ מעלה חשד שמדובר במתן לגיטציה לעברה, ששוב היא: גם בין אדם למקום, גם מערערת על החברה מבחינה דתית וגם חברתית, וגם עוסקת בנושאים מוצנעים, וגם מכריזה על עצמה כקבועה בתוך אישיותו של האדם ולא ברת שינוי. 

 

וגם בואו נודה על האמת ברוב המוחלט של הפעמים החשד הזה מוצדק לחלוטין, רוב הקולות שמדברים על רגישות והכלה לנושאים האלו באים מתוך האג׳נדה הפוליטית שהם מתנגדים לה בתוקף, כמעט ולא קיימות גישות שבאמת רגישות לאדם הפרטי וגם לא מטשטשות את העובדה שהמעשה הוא עברה חמורה שאין לה הצדקה.

 

אני בעד הפרדה בין האדם הפרטי לתנועה הפוליטית, אבל כמות האנשים שעושים את הפרדה הזאת היא מאוד קטנה, וכאדם פרטי כלשהו מתחיל להתנסח בצורה מעורפלת מידי כשהוא מדבר על הנטייה שלו, אני בהחלט מבינה למה לא לאהוב את זה ולהתחיל לחשוד בו (אבל בהחלט אין צורך לקפוץ מיד לקריאות חוטא וסוטה וכו׳)

 

נפלת עלי עם מישל פוקו על הבוקר פשוט אני..

ההבדל בין יוון העתיקה (ולא רק שם) לבין ימינו אנו, לדעתי, מגיע מ-2 סיבות עיקריות:

 

א. בעבר אנשים התחתנו מסיבות פוליטיות וכלכליות, לא מתוך אהבה. ממילא אין שום הבדל בין הומו לסטרייט, כולם מתחתנים עם מי שנקבע עבורם וזהו. אם אף אחד לא מאושר, גם אף אחד לא סובל. אלה החיים.

 

ב. בעבר גבר היה יכול להתחתן עם אשה גם בלי להימשך ובלי לאהוב, ו"לקחת מהצד" את מה שחסר לו (לא רק גבר אחר, אלא גם אשה צעירה ויפה יותר וכו'). זה אפילו לא היה נחשב בגידה, זה היה חלק מהתרבות. אני לא חושב שיש מישהו שיעדיף את המציאות הזאת בחזרה...

 

כלומר החיים המודרניים שבהם אנשים מתחתנים מתוך אהבה, ולא יכולים עוד לעשות מה שהם רוצים מהצד - היו מהגורמים שהשפיעו על זה שהומוסקסואליות הפכה להיות זהות ולא רק מעשה מיני.

 

 

 

את כותבת שהאדם הפרטי "מתחיל להתנסח בצורה מעורפלת מדי" - מה את מצפה, שהוא יתחיל לספר לחבריו על הפרקטיקות המיניות שלו? מה הוא עושה ועם מי הוא עושה? למה שהוא יספר את זה? 

אני מדברת על ניסוחים מעורפליםחושבת בקופסא

שלא מספיק ברורים האם הדובר רואה במימוש הנטייה חטא או לא.

כמו פוסטים של יציאה מהארון של דתיים שמדברים על קבלה עצמית והכלה וכו׳, ואנשים רוצים להבין לאיזה ״מחנה״ הם משתייכים, אלו שחושבים שהמעשה לגיטימי או לא. 

כשהתשובה לא ברורה עולה החשד שבעצם הם מתכוונים לתת לגיטימציה לחטא. ואז מתחיל שלב כינוי הגנאי וכו, שזה בעיני כבר לא לגיטימי, ועצם התהייה היא כן לגיטימית.

 

כנראה גם אני התנסחתי בצורה מעורפלת....

אני חושב שיש כאן ציפייה לא הוגנתפשוט אני..

אם אדם דתי יוצא מהארון, את מצפה שממש יגיד "אני יודע שזה חטא לשכב עם גברים"?

 

כמו שכתבתי, הוא יודע. אוהו כמה שהוא יודע. וכמה שהוא סבל ועדיין סובל מההשלכות של זה על חייו (הרבה מעבר להשלכות על יחסי מין).

אבל לדרוש ממנו להכריז זאת, נראה לי קצת מוגזם ולא שייך.

כתבת יפהארץ השוקולד
מאחל שתמיד נצליח להסתדר ולפעול נכון ברמת בין האדם לחברו ובין האדם למקום
דעתי הלא פופולארית בענייןאריק מהדרום
שיש הרבה הרבה הרבה יותר מידי שיח בעניין הזה במדיה הישראלית בכלל ובמדיה המגזרית בפרט, הנושא הטעון הזה אי אפשר שלא יעלה לתודעה של נערים בני מצווה בימינו ואף צעירים מהם ואני לא בטוח שיוצא הפסדנו בשכרנו בהעלאת המודעות (ואולי כן).


העניין שיש מצעדים בכל הארץ גם בערים שבהן אין כמעט אף תושב מקומי שצועד בהן אלא רק סטודנטים ואורחים מבחוץ (כמו בבאר שבע) הניסיון העלוב של מצעדי המחאה שכנגד המצעדים, ההתעסקות בעלוני השבת ובעיתונים המגזריים והכי בולט ההתעסקות של תאגיד כאן 11 לדבר על הנושא בכל מקום שלא נצרך בכלל לא אומרים אלא דורשני.


הגם שצריך וכדאי לדבר על הנושא החשוב כשלעצמו, כאשר יוצאים לגמרי מפרופורציות כאילו זה במרכז ההויה הציבורית הישראלית זה לא רק שלא מועיל זה אפילו מזיק, גם ללהטבים עצמם.


יש עוד בעיות ללא פיתרון ביהדות, יש עגונות, יש ממזרים, יש מתמודדי נפש ונכים, יש עוני, יש המון סוגיות שהיהדות תוקעת אותם.


פעם היה סטיגמה על בית ספר מעלה שכל סרט גמר שלהם היה על הומואים דתיים, אני לא יודע אם זה נכון אבל עצם הסטיגמה שזה מה שהיה מעיד על כמה הנושא יצא אז מפרופוציות ועדיין לא יצאנו מזה לגמרי.


אחי הוא פסיכולוג שאת התזה שלו כתב על אובדנות בקרב להטבים דתיים, יש אנשים שזה המקצוע שלהם וזה מה שמעסיק אותם ביום יום, יש כמובן הלהטביםאבל ההתעקשות של המדיה הכללית והמגזרית להעלות ולהציף את הציבור בסוגיה רק מזיקה.

לא יודע אם היא פופולרית או לאפשוט אני..

אבל אני יודע שאני מסכים עם רוב מה שכתבת.

 

אך עם זאת שהציבוריות של הנושא הזה מוגזמת מאוד (בטלוויזיה, במצעדים וכו') זה לא פותר אותנו מלדעת איך להתייחס לאינדבדואל.

 

אמאל'ה איזה מסגוררררפשוט אני..

 

 

צמרמורת

נראלי זה ממחיש את מה שהעלנו אני וחושבת וסעיף ב שלךפתית שלג

יכול להיות שהמקור של הדגל הוא תמים, לא מכיר, אבל הוא מזוהה כחלק מהקבוצה הנ"ל.

רק דיברו על להט"ב והופס הדגל מתנוסס בראש הדיון.

אגב עצם המילה להט"ב כוללת בתוכה טרנסג'נדרים שזה גם עניין שונה מאוד מהמדובר..

כל מה שכתבת מבורךשפלות רוח

עם כל הקושי שלי עם הנושא, החכמתי המון מכל מה שכתבת, אבל אני עדיין חושב שלא הייתי מצליח לעזור לאדם שחווה את הסבל הזה, מכל הדברים שכתבת באמת עולה כמה הם סובלים, ונקודות שלא חשבתי עליהם אף פעם, והנקודה בעיניי הכי חזקה - מה הוא שונה מאדם שמחלל שבת? או שלא שומר תורה ומצוות למה אני ארוץ לקרב אותו, ואת האדם שעובר את הסבל שעליו דיברת? חס ושלום...באמת נק למחשבה, תודה על זה ואשריך.

המטרה של היצר זה להחליש אותנו, כל אחד בנפילות ובירידות שלו, אדם שלא מניח תפילין, היצר מתיישב עליו שם ואומר לו "עזוב אותך אתה שקרן, מה לך וללימוד תורה? מה לך וליהדות בכלל?" או אדם שמחלל שבת, היצר גם נופל עליו "מה שווה התפילה שלך כשבשבת אתה בים? או מעשן? יאללה שחרר אותנו בורא עולם אין לו כח לשקרנים כמוך" וכל הטענות הנ"ל של הס"מ הן שקר גמור, כי מה הקשר? מה אין תשובה? לא בשמים היא !

כל אחד יכול להתחדש ולחזור למוטב ולחזור להיות יהודי כשר עבד ה' בלי קשר למה שהוא עשה, ולקחתי מהעניין הנ"ל והקשתי לאדם שעובר ניסיון בעניין שעליו דיברת, שאין סיבה שלא יקים בית בקדושה ובטהרה, בית יהודי שומר תורה ומצוות על כל המשתמע מכך.


 

ועם כל מה שכתבתי, בסוף אנחנו צריכים להיות יהודים כשרים, בשביל זה באנו לפה, ככה שעם האדם שמחלל שבת ח"ו, אנחנו צריכים לנסות לקרב אותו וללמד אותו ולהסביר לו, כנ"ל לבחור שלא מניח תפילין או לא לומד תורה או לא מתפלל ולא להתנגח איתם כי כמו שאמרת, זה ירחיק, אבל מצד שני לא לקבל את זה בשלוות נפש אלא לנסות לעשות משהו בנידון - מתוך אהבה ואכפתיות לאחים שלנו ולא מתוך התנגחות שוב. ומהשרשור שלך עולה איך לא להרחיק, אבל לא עולה איך לקרב, ואיך להוציא אותם מהמקום הנ"ל. ואם תגיד שאין איך להוציא אותם, אני לא מקבל את זה, זה ניסיון כמו שכולנו עוברים נסיונות בדברים שונים כמו שהזכרתי ובאנו לפה להתגבר על הקשיים והנסיונות, יש אחד שהשם נתן לו תאווה קשה לעריות וזה הניסיון שלו בעולם, יש אחד שהשם נתן לו תאוות אכילה, יש אחד עצלן, כל אחד והחבילה שלו, לבוא ולהגיד "כולנו מתוקים וטובים איך שאנחנו" זה הפך רצון השם, אני לא אומר שזה מה שאמרת אבל שוב, עולה מהשרשור שלך איך לא להרחיק והלהכיל אותם ובאמת לעזור להם לא ליפול לדיכאון וכו' - אשריך!

אבל איך אנחנו מוציאים אותם משם? בדיוק כמו שהייתי רוצה לעזור לאדם שלא מניח תפילין וכו' מקווה שהסברתי את עצמי טוב אם לא, תגיד לי מה לא מובן ואנסה לדייק את עצמי

איזו תגובה מחממת לב, תודה רבה פשוט אני..

אני רוצה לענות לשאלתך (אבל איך אנחנו מוציאים אותם משם?) בשני מישורים:

 

1. למה אתה מתכוון "להוציא אותם משם"? האם אתה יודע מה הדרך שתהיה נכונה עבורם? 
נחשוב רגע על בחור הומוסקסואל,

האפשרויות העומדות לפניו הן:

להישאר בודד, להביא ילד מפונדקאות, להביא ילד בהסכם הורות, להתחתן עם אשה בלי שהיא יודעת, להתחתן עם אשה שנמשכת לנשים, להתחתן עם אשה שיודעת ורוצה בכל זאת (יש כאן בפורום ניקית כזאת), לחיות בזוגיות עם גבר, ואולי עוד דברים שאני לא חושב עליהם עכשיו.

 

אם אנחנו רוצים שהוא יחיה לפי ההלכה, די ברור מה מהאפשרויות שמניתי אפשר למחוק (טוב אולי לא כזה ברור, אבל לפחות על חלקן זה ברור).

אבל... מבין האפשרויות שנשארו, מה יתאים לו? יתאים לא במובן של כיף וסבבה אלא במובן של משהו שהוא בכלל אפשרי מבחינתו.

לא לכולם אפשרי לחיות עם אשה שנמשכת לנשים (כתבתי על הניסיון שלי בזה מספר פעמים בעבר).

לא כולם יכולים למצוא אשה שתסכים להתחתן איתם למרות הנטייה השונה.

ובגלל שאנחנו לא יודעים מה יתאים לו, ובכלל לא יכולים לדבר איתו על הדברים האלה בד"כ (אלא אם כן זה החבר הכי טוב שלנו ואנחנו מדברים על הכל), אז... איך אפשר בכלל לרצות "להוציא אותו משם", בלי לדעת לאן?

 

אתה יכול להגיד שאתה מבחינתך רוצה להוציא אותו מקשר עם גבר, ולא משנה מה יקרה אחר כך. העיקר שלא יחטא. אבל...

אם בגללך הוא יהיה נשוי לאשה בלי שהיא תדע, אז עדיין עשית לו ולעם ישראל טובה?

אם בגללך הוא יהיה נשוי לאשה אבל בערבים הוא יפגוש גברים דרך אפליקציית היכרויות להטבית, עדיין תשמח מכך שהצלת אותו?*

 

אלה לא דברים מהרהורי ליבי, אלא דברים שקיימים. קיימים המון. גברים שהתחתנו עם נשים כי הם דתיים (בין אם בגלל ששמירת ההלכה חשובה להם ובין אם בגלל לחץ חברתי/משפחתי),

ואחרי מספר שנים זה נגמר בפיצוץ אדיר כאשר לא היו יכולים עוד או כאשר האשה גילתה שבעלה בוגד בה עם גבר רח"ל. 

 

יש הרבה פסיכולוגים ורבנים שמספרים בגאווה "אני כבר הצלחתי לשנות X אנשים שהגיעו אלי הומואים ואחר כך בזכותי הם התחתנו עם נשים באושר".

אבל... כמה מהם עוקבים אחר כך אחרי אותם תלמידים/מטופלים, ומוודאים שהזוגיות הזו החזיקה מעמד?

אני מכיר אישית סיפורים כאלה שהסתיימו רע. רע מאוד.

 

ואפשר לשמוע קצת כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=RZRp5-73SPI

או לראות את הסרט "חתונה הפוכה" או לקרוא את הספר "מי שסוכתו נופלת".

 

בקיצור,

יש כלל גדול ברפואה - פרימום נון נוקרה, "ראשית אל תזיק". אם אתה לא יודע איך יסתיים הניתוח, אל תתחיל אותו. שב ואל תעשה עדיף.

 

 

2. ונניח שיש מישהו שאתה כן יודע בדיוק מה יכול להתאים לו. למשל כי הוא החבר הכי טוב שלך או אחיך הקטן. או שהוא סתם יהודי שאתה מאוד אוהב ואתה באמת כואב את זה שהוא חי בזוגיות עם גבר, ולדעתך הוא צריך לעשות כך וכך ואתה מנסה לשכנע אותו, ו...

הוא לא מקשיב לך.

 

מה תעשה עכשיו?

 

דיברת על מחללי שבת, אנשים שלא מניחים תפילין וכיוצ"ב. מה תעשה אם תציע למישהו להניח תפילין, והוא יסרב לך? תסביר לו את היופי, את המשמעות, את ההוד וההדר של המצווה, את טעמיה ואת עומקיה, אך הוא יישאר בסירובו?

האם זה יגרום לך להרחיק אותו מעליך? 

אני מניח שלא.

 

כך גם לגבי להט"ב, גם אם ניסית לשכנע אותו לפעול בדרך מסוימת והוא בחר שלא לקבל את עצותיך, אני לא רואה סיבה להתנהג כלפיו בצורה פוגענית או להרחיקו.

 

 

*יש רבנים חרדים שעבורם זה פתרון לכתחילה במצב הזה. אם אתה הומו, אז במקום לחיות עם גבר ולהרוס לכל המשפחה שלך את השם ואת השידוכים, פשוט תחיה עם אשה ותתנהג כרגיל. משהו לא טוב? חסר לך משהו? נו נו, מה שקורה בלילה כשאשתך חושבת שאתה בכולל, נשאר בלילה כשאשתך חושבת שאתה בכולל.

כולל רב רציני ומוכר שהמליץ לי בדיוק את זה. 

אבל זה היה לפני שנים רבות, אולי מאז דברים השתנו...

אתה מסכים איתישפלות רוח
עבר עריכה על ידי שפלות רוח בתאריך י"ז באדר תשפ"ה 19:01

שבחברה מתוקנת שרוצה לחיות לפי ההלכה, יותר קל להסביר לילדים למה פלוני לא מניח תפילין או מחלל שבת, מאשר להסביר להם למה פלוני ופלוני מסתובבים כמו בעל ואישה ואיך בעצם הגיע תינוק לעגלה שלהם? אז בסוף עם כל הרצון הטוב וההכלה, יש דברים שצריך להוקיע אם הם נעשים בצורה כללית באורח החיים היהודים.

אמרת בהודעה הראשונה שאדם שלא מתפלל מנחה זה עניינו ולמה שאתערב אבל דברים שבין אדם לחבירו אנשים מאוד אוהבים להתערב ובגלל זה קשה להם עם הלהטבי"ם ואני קצת לא מסכים ואסביר.


 

אדם שלא התפלל מנחה - לא פוגע בי או בעבודת השם שלי או בעם ישראל(בעומק כן אבל אנחנו לא עד כדי כך צדיקים שנתחיל לבדוק שם, קודם שנזכה לעשות את המוטל עלינו).


 

אדם שבוחר לעשות מצעדים וללכת בראש מורם חצי ערום לעיני כל, זה קצת לתקוע אצבע בעין ולהגיד "אני לא סופר אותכם אני עושה מה בא לי" שאם הוא היה עושה את הדברים שלו בבית, בינו לבין בוראו, וזה עדיין חמור כן? אבל לא מגיע לרבע מכמה שזה חמור כשזה לעיני כל(למה ילדים בני 4-5 צריכים לראות אותו משפיל את עצמו ככה? עזוב את זה שהרווחה הייתה צריכה לקחת להורים שלוקחים למצעדים הנוראיים האלו את הילדים אבל זה כבר דיון אחר), ואני לא מדבר רק על המצעדים, נהייתה מן תמיכה כזאת בשנים האחרונות בכל העניין הזה וכאילו רק מחפשים מי רוצה להצטרף אליהם ולתמוך בהם ומי שלא אז הוא פרימיטיבי ואידיוט, וזה דפוק ממש. זה גועל נפש ואת זה צריך להוקיע, הם צועקים על כפייה דתית אבל כופים את כל העולם לכבד אותם ולתמוך בהם..כן ממש ליברלים. ועל זה הכאב וזה הכעס, אבל אם אדם מכיר בעצמו שהוא כזה אבל לא מציג את זה לכולם וגאה בזה זה שונה, אדם כזה יותר אפשר לקבל וזה גם מתקשר למה שכתבת שלא כל אחד שחווה את הניסיון הוא משתייך לקהילה - וזה הרבה יותר מקובל. ורק רציתי להגיד שהוא לא כמו אדם שלא התפלל מנחה, כי כאן, אחרי כל הטרור הפסיכולוגי שהם עשו בעולם - חובת ההוכחה היא עליו שהוא לא חלק מהם וזה סבבה שהוא חווה נסיון כזה, ממש כמו שכולנו חווים נסיונות בעניינים שונים, פשוט לא לראות עצמו חלק מהם, כי אם כן, צר לי, אין כל כך איך לעזור לו, אני לא אתן לאדם כזה שתומך בקהילה הזאת וגאה בה ורואה עצמו חלק ממנה להתקרב לילדים שלי. לא כי הוא דפוק או משנאה, כי לא מתאים לי שהילדים שלי ייחשפו לזוועות האלו ולדעות שלו.


 

שוב, אחרי כל מה שכתבת, נשמע שהתגובה היא "ככה זה אין מה לעשות" ואת זה אני לא מקבל.

שמעתי רב מוכר מאוד שסיפר שהוא דיבר עם אנשים שעוברים את הניסיון הזה, וממש בכה איתם בכאב על הצער שלהם, ושאל אותם "אתה יכול להיות עם אישה ולהקים משפחה?" וענו לו רובם שכן רק שהם לא בדיוק ימשכו וכו', ואז הוא אמר, עם כל הכאב, אין מה לעשות זה מה שצריכים לעשות וזאת ההתמודדות שלכם. ואני לא מקנא בהם ואני מבין שהם חווים סבל רב אחרי שהארת את עיניי, אני לא בא מלמעלה או בא להטיף לאף אחד, פשוט המטרה שלנו פה בעולם זה להתמודד, עם כל משבריך וגליך עליי עברו ואני עדיין עושה את רצון השם. גם אני בחיים האישיים שלי עובר דברים ואני לא אומר את זה ממקום של מי סובל יותר ומי פחות, כל אחד והחבילה שלו, ואין מה לעשות, צריך להתמודד איתה, עם כל הצער ועם כל הקושי, ואחרי כל ההכלה והלהראות להם שאתה איתם וכו' צריך להציב את המציאות ולהגיד אותה בפנים עם כל הכאב שצריך לעשות וויתורים כואבים בחיים בשביל השם יתברך


 

אני חושב גם, שרוב אלו שחווים את הסבל זה אלו שנולדו עם המשיכה הזאת, להבדיל מאלו שהחברה "הובילה" אותם לשם, ניקח לדוגמא ילד שנולד לפני 7-8 שנים שגר בעיר חילונית מובהקת(בלי שמות..) ששם מאוד מרימים קרנם של הלהטבי"ם וכו' ותומכים בכל מפעליהם ומעלליהם, ותולים שלטי חוצות שאין כזה דבר אבא ואמא, ושמשפחה זה לא קשור בכלל לאבא ואמא, אלא אנשים אוהבים, אותו ילד הוא קצת מסכן, לא גדל במקום נורמלי בדיוק..ואם הוא פתאום יימשך וכו' זה מאוד שונה מאדם שנולד עם המשיכה


 

 

אני מדבר על אלחנן, ישי ודבירפשוט אני..
ואתה מדבר על גברים שהולכים ברחוב ערומים.


סעיף ב' של ההודעה הראשונה שלי...

מחילה נראה שהלכתי לאיבודשפלות רוח

ולא הבנתי אז את כוונתך בתגובה הקודמת. על כך, עימך הסליחה ועימי הבקשה.


אז לגבי אלחנן ישי ודביר, איך אנחנו עוזרים להם ? לא הצלחתי להבין את תשובתך

הסברפשוט אני..
אתה כתבת ''אדם שבוחר לעשות מצעדים וללכת בראש מורם חצי ערום לעיני כל''


ואני כתבתי בהתחלה, שאין קשר בין הפרט לבין ''קהילת הלהט''ב''.


אם יש לי חבר הומוסקסואל, זה לא אומר שהוא אשם במצעדי הגאווה או בכל דבר אחר שהוא לא עשה באופן אישי.


לכן אני לא חושב שזה הוגן להכניס את זה למשוואה כאשר זה לא קשור אליו. הוא לא בחר מה אחרים עם אותה נטייה מינית יעשו או לא יעשו.

אני נוהג להשוות את זה לממזרותנקדימון

מכיוון שהתדיינתי איתך קצת בנושא הזה בפורומים, אז אכתוב מספר נקודות שעלו לי:

 

אני חושב שכל מה שכתבת בנושא הזה מתקיים גם אצל ממזרים:

א. מציאות שאיננה של בחירה.

ב. הזכות להיות אדם אינדיבידואלי ולא להישפט בגלל מעשים או דעות של אחרים.

ג. מי שלא כלוא במצב ההלכתי הזה יתקשה מאוד (אולי לא יוכל) להבין את הסבל הנוראי של הזולת.

 

מה ששונה בין ממזרות לנטייה תוך-מינית היא שבראשון אין תנועה פוליטית עתירת השפעה ואילו בשני כן יש.

בראשון אין מילון מושגים ייחודי, ואילו בשני כן יש. בראשון אנשים לא מחצינים את זה, ואילו בשני כן.

 

כשאדם מחצין את מצבו המיני, בעולם שאנחנו חיים היום, זהו "איתות" לאנשים ה"נכונים". ההחלטה של מישהו לגלות

לכל העולם שהוא להט"ב היא החלטה מודעת שכבר עשתה סימולציה לגבי התגובות שהיא תקבל. העולם לא נברא אתמול.

אי אפשר להתעלם מההקשר שאנחנו חיים בו.

 

בנוסף, וכמו שאמרתי הרבה פעמים בדיונים, נושא עריות הוא נושא מיוחד. לתורה יש עמדה מאוד ברורה ביחס לנושא הזה.

הניסיון לפלפל ולעשות חילוקים בין מעשה למחשבה וכדומה זה תירוץ לסירוב לקבל את צידוק הדין. ואני ממש לא בא לומר שזה דבר פשוט.

 

אני כן מסכים איתך ללא עוררין שכל מיני אמירות שקופצת "ללמד" את האדם על דין הגהינום שיהיה לו וכו' זה לא דברים שצריכים להיאמר.

אין בזה תועלת, ויש בזה דבר לא הגון. יחד עם זאת, אם מישהו ינסה לטשטש את מציאות העבירה שבדבר, אז וודאי שיש לומר דברים כהוויתם.

בקשר ל''תנועה פוליטית''פשוט אני..

אם ישי מרגיש בכיתה ט' שהוא מאוהב בחבר שלו, והוא לא מצליח להרגיש שום דבר כלפי נשים... איך זו בדיוק אשמתו שיש תנועה פוליטית? שיש מילון מושגים?


לא הבנתי את כוונתך ב''לעשות חילוקים בין מעשה למחשבה''.

ברור שאני עושה חילוק, גם התורה עושה. אין איסור להימשך לאשתך הנידה, יש איסור לממש את זה.


עונהנקדימון

המאבק המוסרי בתנועת העריות היא חיונית וחשובה, וישי הוא מקרה פרטי שלא קובעים על פיו את היחס לתנועה הציבורית. זו לא אשמתו, אבל המציאות מורכבת.

אין לנו את האפשרות לא לצאת חוצץ נגד הנירמול של הדבר הזה. ברמה הפומבית צריכה להיות עמדה נחושה. ברמת הפרט, אכן שייך ללמד את אנשי החינוך לדעת להתנהל עם המצב האישי של המתמודד. ללמד אנשי חינוך גם להסביר לישי את ההבדל בין העמדה הציבורית לבין הרמה האישית.


לחלק בין מחשבה למעשה מעצים לדעתי את הדיסוננס ומקשה עוד יותר אם המתמודד. אם האהבה עצמה לגיטימית, אז למה המימוש אסור? זה לשים אוכל לפני אדם רעב ולאסור עליו.

לעומת נידה, שלא רק שהאיסור הוא זמני ולכן זה דבר שונה בתכלית, במשיכה תוך-מינית יש לנו מודל שהתורה הציבה לגבי היחסים בין איש לאישה (ויקרא שמם אדם), כלומר מהותית התורה רואה את הטוב בקשר של איש ואישה דווקא.

לא הבנתי את הפסקה האחרונהפשוט אני..

הרי ישי לא בחר להימשך לבנים,

ואף אחד לא גרם לו לזה.

אז מי בדיוק שם אוכל בפני רעב ואומר לו שזה אסור?

אף אחד לא שם את זה, זה פשוט שם. זה המצב.


 

אתה צודק שזה הרבה הרבה יותר קשה ומסובך מאיסור נידה, אבל זה לא הופך את זה (עצם המשיכה והאהבה לבנים) לחטא.

ממזר תמיד ישאר ממזרשבורת,לב

אבל משיכה מינית היא על רצף, טווח רחב.

גם סטרייטים וגם גייז נמצאים על רצף.

לא בהכרח שיש לאדם 100% נטיה מוחלטת

ויש גם השפעות סביבתיות על מיניות. 

ממזר תמיד נשאר ממזר. 

לא הבנתינקדימון
גם כאן וגם כאן האדם צריך לקבל על עצמו את צידוק הדין שזה המסלול והניסיון שהקב"ה נתן לו בעולם הזה. ואנחנו מאמינים שהקב"ה לא מקפח אף בריה, ויש שכר לעמל.
בנוגע להשוואות לממזרותפשוט אני..

נכון שיש הרבה דמיון, אבל יש גם הרבה שוני.

 

בכל מקרה, אין לאף אחד בעלות על "להיות מסכן". ברור שיש אנשים רבים שסובלים מצרות שונות, אין כאן תחרות ביניהם. 

 

הסבל של האחד הוא לא המזור של האחר.

 

 

כנראה שמי שהצמיד את התמונה לפוסט לא קרא אותומתנחל בראבק

אם הוא היה קורא, היה רואה שיש כאן קריאה להפריד בין האינדבדואל לתנועה. ובכלל, בעיני הפוסט לא צריך להיות מוצג באתר עצמו.

לאמיצים בלבדזיויק
אתם מחזיקים פה פצלשים? [אני לא]
מי שאמיץoo

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

לפעמים לשאלות נקודתיות...הרמוניה
בדיוק חשבתי על זהזיויק
נשקול🙂
לא! עיניי יתהלך במישרים והייתי כשוכב בלב 'ים'.חסדי הים
איזו מן שאלה זאת?כְּקֶדֶם
#גם_פצלשים_בני_אדם@


כן. במקום אנונימי בפורומים שאיןיעל מהדרום
אני בעצמי😅פצל"פ

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

כנ"ל חחפצלשי"ת
לא הבנתי את התגובהפצלשי"ת
שהשאלה הקפיצה את אלה שזה השם שלהםזיויק
בעוד אני כיוונתי לכלל משתמשי הפורום. קפיש?
לאנפש חיה.

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

יש לי פצלש בחיים האמיתיים.די שרוט
הבעיה שהוא תמיד מנצח בויכוחים.
בערךמבולבלת מאדדדד
יש לי כמה שפתחתי כל פעם לשאלה ספציפית. אבל הם לא פעילים (ואני לא זוכרת את השמות שלהם בכלל😂
לאארץ השוקולד

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אה הא! תמיד ידעתי שאתה פצלש של מבולבלתדי שרוטאחרונה
המקום שלכם בעולםזיויק

הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?

יהיה ברור אי פעם?

איך אחרים רואים את המקום שלכם?

זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?

רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂

אולי הבנתי, אז-הרמוניה

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

זה לא יוצר פיזור? לא עדיף מיקוד? יש דבר כזה בכלל?זיויק
תלוי אולי בסוג האנשים? איך הקב"ה עובד עם היצורים שברא?
לא, כיהרמוניה

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

בלבלתזיויקאחרונה
כי אישרת שבאופן כללי יש מיקוד בתכונה, גם אם יש יוצא מן הכלל.
רעיונות למשחקי קופסאהרמוניה
עבר עריכה על ידי הרמוניה בתאריך כ"ג בכסלו תשפ"ו 20:09

מגבשים וכייפים ששווה לקנות?

 

תודה

אליאסדרור אל
קטאן כמובןריבוזום
טיקט-טו-רייד שיחקתי פעם אחת ומאוד נהניתי אבל אין לנו בבית, אז אין לי ניסיון אישי אם הקסם שלו מחזיק מעמד. לפי מה ששמעתי מסביב נראה שכן משחק שווה. 
נראה ככה...הרמוניה
שם קוד!ריבוזום
איך שכחתי (דורש לפחות ארבעה שחקנים)
זהוו גם אליאס...הרמוניה
סיאנס. לא משחק קופסא אבל מגבש.די שרוט
ואם יש בעיה הלכתית של עבודה זרה אז טוויסטר. ואם יש בעיה הלכתית של נגיעה אז טלפון שבור. ואם יש בעיה הלכתית של במושב ליצים אז תלמדו הלכות לשון הרע.
אני בוכה😂Shandy
אציע כמה שונים:ארץ השוקולד

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

 

יואוהרמוניהאחרונה

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

 

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

שנאת עצמית: "כי כמה שונאים יש לו לאדם, ובראשםחסדי הים

שנאת האדם בעצמו, כי האדם שונא לעצמו יותר מכל שונאיו"

(אמר דודי זקני רבי פנחס הורוביץ זצ"ל בדרשתו הידועה בשם 'כל המפרשים וספרי המוסר')

איך אתם מבינים את המשפט? איזה תחושות יש לכם סביב זה?

הוא מתאר הפרעה פסיכיאטרית כאילו זה המצב הרגילפשוט אני..

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

או שהוא מדבר על בעיה נפוצה אצל רוב בני אדם, שרובנוקעלעברימבאר
מלאי ביקורת עצמית על עצמינו, אכזבה מעצמינו, תחושת פספוס, כעס על עצמינו על דברים שעשינו/לא עשינו בעבר, רגשי אשמה. או קנאה באחרים והרגשה שאנחנו לא שווים, או שאין לנו מה שצריך להיות, או תחרות עם אחרים והרגשת נחיתות
כן. הוא התעסק בזה בכמה מקומות לגביחסדי הים

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

בפירושו לתורה 'פנים יפות' בכמה וכמהחסדי היםאחרונה

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

ביקורת היא שנאה? אכזבה היא שנאה?פשוט אני..
הוא אומר שם בפירוש שזה לא אידיאליחסדי הים

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

משפט נכוןשם פשוט

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

כן. לצערנו זה קורה.חסדי הים
רטוב לי 🥶⛈️🪖בחור עצוב
מקווה שבינתיים החלפת טיטול, ואתה יבש ונקי 🤭פ.א.
"רטוב הוא לפני שמש"חסדי היםאחרונה
לא יודע איך להתקדם...והנה חלום

אני משתף בקצרה

מתחילת המלחמה הייתי בחמישה סבבים, קרוב ל300 יום מילואים בכל הגזרות. כל פעם היה לי קשה מאוד לחזור חזרה, שוב לחזור למשפחה שוב להתחיל לעבוד. פעם אחרונה  שקבלתי צו מילואים כבר לא היו לי כוחות למרות שהיה לי מאוד קשה לסרב.

כבר כמה חודשים אני לא מצליח לחזור לעצמי. מרגיש לא מאוזן. לפעמים אני באנרגיה מטורפת ולפעמים בסוג של דיכאון. אשתי והילדים מנסים להכיל אבל אני רואה שכבר קשה להם. לפעמים מתפרץ ממני כעס בלתי נשלט (לא אלים, מעין מרירות ושפוטיות על החיים) ולפעמים אדישות בלתי נשלטת שלא בא לי לעשות כלום ולא מעניין אותי שום דבר.  

הייתי בטיפולים מסוגים שונים, גם טיפול אישי וגם טיפול זוגי. אני מאוד משתדל לישון טוב, לאכל טוב, להשקיע בפעילות גופנית, ללמוד אמונה ובטחון אבל כשמגיעה הנפילה הכל מתרסק והחיים הופכים לסיוט לא מאוזן.

קבעתי תור לפסיאטר וזה מתקרב. אני מפחד ממש שנדפק אצלי משהו וזה בלתי הפיך.

האמת לא יודע למה אני כותב, מה אני רוצה מכם...

אולי מישהו חווה משהו דומה?

לא חוויתי משהו דומהסוף טוב

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בהחלטנחלת

בס"ד

 

 

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

 

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

 

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

 

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

 

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

 

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

 

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

 

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

 

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

 

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

 

משהו באמנות, למשל?

 

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

 

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

 

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

 

 

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

 

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

 

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

 

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

 

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

 

תהיה בקשר. בבקשה!

נ.ב.נחלת

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

 

רק כרטיס קופת חולים.

 

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

מיועד לחיילים דווקא?אורין
למרחב?נחלת

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

 

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

תודה. המטפלים בעלי הסמכה טיפולית?אורין
כן.נחלת

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

 

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

 

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

 

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

 

 

 

תכנית עמיתנקדימון
מילאת את השאלון?
עמית?נחלת

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

 

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

 

 

יש ספרנחלת

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

 

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

 

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

נ.ב.נחלת

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

 

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

עוד משהונחלת

 

 

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

 

1201

 

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

 

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

 

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

 

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

 

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

 

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

 

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

 

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

 

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

 

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

 

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

 

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

 

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

 

 

שכחתי משהונחלת

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

המון כוחותארץ השוקולד

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

חוויתי על קרובים אליגפן36

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.


זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

תודה לכם!והנה חלום

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

שכחתי משהו (כרגיל)נחלת

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

מובן ותקיןהעני ממעש

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אחי הגיבור, זה עוד טרי ומאד טוב שאתה מודעזיויק
אל תילחץ, תכיל את הרגשות והתחושות, תעבד אותם, תמצא עם מי לדבר על זה בלי להעמיס על אשתך הגיבור, ואל תתבייש עשית מצווה ענקית למען עמ"י והמון מקנאים בך
אפשרנחלת

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

 

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

גיבור יקררפואה שלמה

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

כמה דבריםאריק מהדרום
הרבה מאוד אנשים נוטלים נוגדי דיכאון מסוגים שונים, לא תאמין עד כמה, ציפרלקס (לתקופה מסויימת?) לא אומר עליך שמשהו נדפק אצלך, להפך, זה אומר שאתה צריך עזרה ואתה לוקח אחריות על עצמך ועל היקרים לך וכמו תרופה לסכרת, אפשר בלי, אבל חבל, תהיינה השלכות.


דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.


בהצלחה

מסכימה!נחלת

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

ואיך שכחנונחלת

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

אם את מומחית לרבנו רבי נחמן אולי יודעת תשובהיוסי כ

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

אח יקר, תציץ פה בבקשהנקדימון
https://shikum.mod.gov.il/about/harvot-barzel/recognition


לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.


תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

משבר מוכר אחרי חוויות עוצמתיות (גם אישית)הגבעות בלב תמיד

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

תודה על מה שעשית למען עם ישראלטויוטה

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

 

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

אתה עושה דברים חשובים מאדיוסי כ

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

 

עלה והצלח 

סדנא ייעודית לחיילים וחיילות "מתחילים מחדש" ללא עלreni

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה


Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

השיתוף שלך ככ חשוב!!!reni

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.


כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.


העובדה שאתה:


מודע למה שקורה לך


מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה


פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר


כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !


חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.


כמה המלצות כלליות חשובות :


1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן


2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי


3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת


3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.


והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !


מיזם חיבוראבירן חסידאחרונה

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.


החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.


העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.


במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.


אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.


אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783


אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.

אחד הדברים הכואבים והמבלבלים זה שאתה מנסהחסדי הים

להעניק טוב מופלג היוצא מגדר הרגיל למישהו וזה נראה לאדם המקבל או לצופה מהצד כדבר מוזר. אז כבר פעם הבאה אתה לא יודע אם וכמה להעניק.

גם קשה לדעת למה הם חושבים שזה מוזר. אפשרויות: מסתכלים עליך כאדם מוזר בכללי, או זה לא נהוג המעשה, או הם חושבים שבצורה עקרונית אדם צריך שיהיה לו גבולות לעצמו, או סיבה אחרת לא ידועה.


אני יודע שבפנים אני כן אגואיסט ובעל גאווה גדול, רק אנשים בחיים האמיתיים חווים אותי הפוך, כי במעשים שלי אני מנסה לחפות על משהו בפנים או כי למשל בדיוק התעמקתי במהלך בתהלים, גמרא וזוהר על נדיבות וזה משפיע על מעשים שלי. קשה הדיסוננס הזה ועוד יותר קשה כשאתה מקבל סתירת לחי מהמקבל שהוא מקבל בפועל מצד אחד, אבל מסתכל עליך בצורה מוזרה ואומר לך בפירוש שמה שאתה עושה מוזר.

נדמה לי שהעבודה צריכה להיותמשה

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

 

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

הענין שכאשר יש לך אינטראקציה עם מישהוחסדי הים

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

לכאורהמשה

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

 

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

אני רגיש לזולת. אני רוצה שיהיה למיחסדי הים
שאני נותן טוב.
תמיד יהיה את המישהו שיטיל ספק במעשים שלך...בנות רבות עלי

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

לברר את האמתנחלת

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

 

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

 

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

 

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

 

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

 

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

 

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

 

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

 

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

 

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

 

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

 

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

 

כן...נחלתאחרונה

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תהיות פילוסופיות של ליל סערהאוי טאטע!

הטוב


מה זה בעצם אומר שמשהו הוא טוב?

מה מגדיר משהו כטוב?

מה בעצם מיוחד בדברים טובים?

ומה בעצם אנחנו מתכוונים שטוב לנו?


מנסה טיפה להעמיק מה זה בעצם אומר הטוב הזה

זה מושג יומיומי אבל הוא חמקמק

אשמח למחשבות שלכם

את שלי אשתף בהמשך בעזרת השם ובלי נדר, כשהם קצת יותר יתבשלו

מעניין ממשאוי טאטע!

תודה


האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כש...נחלת

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

את אומרת הרבה דברים נכוניםאוי טאטע!
אבל אני מנסה למצוא איזה מכנה משותף יותר יסודי ושורשי
כי האל ציווה כמהר"ל, לא כמו הרמב"םחסדי הים
במו"נ, וגם הוא מודה כשעובדים את ה' ולא עוסקים בפילוסופיה, עושים את זה שהאל ציווה כמבואר במשנה תורה.
בהחלטנחלת

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

 

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

 

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

 

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

ועדייןנחלת

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

כן. לכן שם הוא טוען שיש סיבות וטעמים למצוותחסדי הים
מה שמראה חיות רוחנית וגשמית בצורהחסדי הים
הרצויה לאל.
בתמצותבמשפנחלת

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

 

אולי, זה הטוב.

אני מבין את זה בעומק כדברי דודי ההפלאהחסדי הים
כתובות קיא ע"ב: "וכמו שבקבלת התורה מסרו נפשם בדביקות להשי"ת וירד עליהם ט"ל והחיים, כן האדם בעסקו בתורה לשמה ומיחד כל איבריו וכל עצמות בחינותיו בעין השכלי לאמתות אחדות הבורא יתברך שורש נשמתו אז הטל הוא מחייהו ומתפשט בכל בחינותיו ובכל איבריו חיות פנימי, והוא שאמר הכתוב [דברים ד ד] ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, רצ"ל כולכם כל בחי' רמ"ח איברים ושס"ה גידים מתפשט בהן מצות עשין ולאוין כמ"ש חז"ל את האלקים ירא זו מצות ל"ת ואת מצותיו שמור זו מצות עשה כי זה כל האדם באיבריו וגידיו ומחייה אותם. ומ"ש היום הוא ענין שאמר עולמך תראה בחייך שמרגיש בנפשו חיות פנימי הוא בחינת התחיה אשר יהי' לעתיד נגלה לעין כל."
טוב - טוב אנושי שמבטא את הטוב האלוקי המוחלטזיויק
נכון.נחלת
אם הבעיה היא שאתה לא נרדםשלג דאשתקדאחרונה

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אולי יעניין אותך