לאחרונה חיפשתי לקנות ולא מצאתי..

איפה קנית?

שניהם סיפור חיים מעורר השראה.

דאלי הקטן על הצייר סלבדור דאלי שגדל עם סטיגמות ולא ויתר על החלומות שלו עד שפרץ לתודעה כצייר מפורסם,

שש נקודות על לואי ברייל שהמציא את כתב ברייל לעוורים.

שניהם כתובים בשפה שמחברת מנקודת מבט של הילד שהיו ולכן כיף לספר שוב ושוב לילדים על הדמויות מעוררות ההשראה שהיו ולדבר על מה אנחנו יכולים לעשות עם החלומות שלנו ואם אנחנו חושבים קצת אחרת מהסביבה שלנו.

מאוהבת בספר הזה

פותח גם אפשרות לשיח נעים עם הילדים על חוזקות וחולשות.

עם הזמן שאני מספרת אותו לגברת (שנתיים וקצת) משהו בו נראה לי לא מספיק ברור לילדים.. מרגיש לי שזה ספר ילדים למבוגרים.. שווה לבדוק אבל איך הוא לכם 😉

מצטרפת גם להמלצות על הארנב שהקשיב.

ממליצה גם על ספר שנקרא ילדה עם היפופוטם אני חושבת שהוא בהוצאה עצמית וקונים אותו מהמחברת, יכולה לשאול את בעלי מאוחר יותר.

לק"י

כותבת.

מזכיר לי ספר שיש לנו, שהוא לילדים, אבל בפועל הוא חינוך להורים בכלל🤦‍♀️ לא סובלת אותו האמת.

ואם כבר הצטרפתי לשירשור אז

תנחש כמה אני אוהב אותך

הנשיקה שהלכה לאיבוד ו מגדל של קוביות בניתי

וחברה שהיא ספרנית וחובבת קריאה איכותית נתקלה אצלי בספר שקיבלנו, חנות המילים של נעם, והתפעלה ממנו מאוד. תמיד אפשר לקרוא בחנות כמה דק' ולראות אם גם את מסכימה...

אמא של לאהל'ה- אני אוהבת שיש שם תהליך עצמי ופנימי של הילדים בלי התערבות או 'עצות' של גדולים.

כמובן שיש ספרים יותר מוצלחים בסדרה ויש פחות.

יואש עולה למקדש- סיפור ארוך שיכולים לספר בחלקים וכמובן מעורר תודעת מקדש. ומלמד על מבנה המקדש.

בכיוונים אחרים:

אריה הספריה- מתוק מדבש.

חנן הגנן- סיפור עם רמזים מופלאים בעיני. שעוברים דרך האיורים והסיפור ביחד.

לק"י

יש גם סדרה על חולד. גם חמודה.

ויותר מידי גזרים.

זה על ילדה שהיתה כעוסה ו"קוצנית", כשהגיעה לביקור אצל סבתא. היא היתה קיפודה מתחת לשולחן. אך אחד לא הצליח לפייס אותה, אבל בת דודה שלה החליטה להיות גם קיפודה יחד אתה ולאט לאט שכנעה אותה שקיפודות יכולות לאכול קינוח, ויכולות לשחק וכו'... עד שהיא השתחררה מהכעס לגמרי.

ויש ספרים של "שלבים" מאוד מוצלחים. מאלה שאני מכירה במיוחד אהבתי את ספר אחד ושני ילדים, מילים שנותנות כוח.

וגם הילדים שלי מאוד אוהבים, ואפילו מיישמים אחד כלפי השני,

במקום לשכנע, הם מתחברים לשני כשהוא כועס וככה מעבירים את הכעס.

כנ"ל לגבי שני הספרים האחרים שהמלצתי. הם נוגעים בחיים הרגשיים של כל ילד באופן שמאוד מבין את העולם של הילד ומציע כלים טובים בצורה עדינה ולא מטיפה.

לכן פחות התחברתי.

אם כבר- אז ללכת על המקור של רבי נחמן. 

בסיפור ההינדיק בן המלך התנהג כמשוגע, זה אמנם סיפור מאוד דומה שכמובן היווה בסיס לטלי, אבל לא הייתי מרגישה כילדה שהוא רלוונטי לחיי היום-יום שלי. לעומת סיפור על ילדה עצבנית שזה משהו שכל ילד חווה בעצמו ואצל אחיו\חבריו, ויכול לקחת מזה לחיים.

מילים שנותנות כוח: ילדה חוזרת מוקדם הביתה מוצאת את המטבח מבולגן. היא מסדרת אותו כמיטב יכולתה ומאוד גאה בעצמה שעשתה מעשה טוב יששמח את אמא. אבל כשאמא חוזרת הביתה היא לא אומרת לה שום מילה טובה. למה? מה יכולה להיות הסיבה? יכול להיות שהיא לא עשתה טוב? הילדה בהתחלה מאוכזבת ועצובה, אבל אחר כך היא מחליטה שבוודאי עשתה טוב והיא תגיד *לעצמה* מילה טובה. בסוף הסיפור אמא מגלה שהיא סידרה את המטבח ולא אחותה הגדולה כפי שחשבה ומחמיאה לה גם על הסדר וגם על זה שידעה לחזק את עצמה.

המטרה היא מסר מיוחד או שהספר עצמו מוצלח?

אני מרגישה שלפעמים אין חפיפה בין שני הדברים, וספר עם מסר טוב לא בהכרח יהיה מוצלח.

לדוגמא-הארנב הקשיב-יש לו מסר מהמם, אבל בעיניי הוא מתורגם בצורה לא מוצלחת בכלל. לא כיף להקריא אותו. משהו במילים, במשקל, באיך שהמשפטים בנויים-לא עובד לי בכלל, ולכן לא אוהבת לספר אותו, וגם אצל הילדים שלי פחות הולך.

לעומת זאת יש ספרים עם מסרים שאני לא מתחברת אליהם, אבל הם כתובים כל כך טוב בעיניי שאני מוצאת את עצמי מספרת אותם שוב ושוב ושוב (כמו האריה שאהב תות, הוא גאוני גם אם המסרים שלו בעיתיים בעיניי).

אצלי הולכים קלאסיקות-

תירס חם, מעשה בחמישה בלונים, הבית של יעל, כספיון, אליעזר והגזר, גלגלים וכו'.

גם כל הספרים של פאול קור (לצערי ספרים מהממים שלו שנמכרו כשאני הייתי ילדה כבר לא נמכרים, גונבת אותם מההורים) ושל דוד גרוסמן.

ובקטע מפתיע, גם לילדים קטנים שלא מבינים את כל המילים-לאה גולדברג, דבורה עומר ולוין קיפניס. הבת שלי בת 3.5 ממש אוהבת למשל את הסיפור על התרנגולת והשועל (של קיפניס או ביאליק, האמת שלא זוכרת עכשיו, סיפור שהוא סוג של טרופותי רק ישן), היא לא מבינה חצי מהמילים ולאט לאט לומדת מילה פה מילה שם ומסבירה לי, אבל היא מתה על הסיפור. יכולה להבין הורים שנרתעים לספר סיפורים כאלו לילדים, אבל זה מהמם כשהילדים נדלקים על זה.

טרופותי, הלוויתן והשבלול, טרמפ על המטאטא.

בספרי ילדים לגיל גן כזה

אני אוהבת מאד להקריא-

מי רוצה שק קמח ,של דוד גרוסמן

איתמר פוגש ארנב, גם של גרוסמן

התרנגולים והשועל, של ביאליק, אוהבת ממש את החרוזים ומשחקי המילים

עשרה משחקי מחבואים

מעשה בפ' סופית. ומעשה בחיריק קטן, של ביאליק

אוי לא ג'ורג'

תנחש כמה אני אוהב אותך
 

ספרים של אורה אייל

ספרים של דר סוס כמובן!

עוד כמה אהובים עלי שהיו בספריית פיז'מה-

עוד סיפור אחרון, מתה על החרוזים שלו

בוא נתחלף, גם חרוזים כיפים

המלך אמר

זה לא ארגז

הזאב לא יבוא

מעשה בכיסא

איזידורה
 

ברובם יש מסר חיובי לדעתי, אבל סה לא ספרים רק של ''מסר''...אלא שכיף להקריא...

נניח ד"ר סוס חופר ומלאה בעיני😂

גם ה"עלילה" וגם הציורים, ששניהם מוזרים מדי בעיניי...

יש לנו כמה ספרונים שלו באנגלית שחמותי קנתה (כי זה קלאסיקה לכאורה), ואני רק מחכה שייהרסו🙈

למשל- אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, המלך צבצב, הסניצים

לק"י

ואחד על יום הולדת

לדעתי אפשר להגיע למסר הזה גם בלי כל ההתקשקשות שמאפיינת את הספרים שלו...

בכל אופן, לשאר הספרים שיש לנו אין שום מסר, וגם האיורים לא ברורים כל כך... (כשהבת שלי מביאה אותם שאספר לה אני שואלת אותה על הצבעים בציור, כי הם הדבר היחיד כמעט שברור בהם בין כל היצורים המוזרים ששם...)

מעשה בפ"א סופית ובחיריק קטן זה של אלתרמן! 

הבן שלי ממש ממש אוהב את ד"ר סוס (הבנות אוהבות, אבל פחות), והם באמת מאוד כיפיים להקראה (עד שמגיעים לפעם העשירית נגיד )
 

ונכון בדר' סוס יש ויש

ויש כאלו שבאמת מלאים קצת, אבל הציורים יפים

אגב מוסיפה גם את ''הקטר הכחול שיכול'', שיש לו מסר מחזק בעיני

תודה לכל המשתפות.

באמת מעניין לראות את הבדלי הטעם. מה שאחת מתארת כספר מוצלח השניה לא אוהבת בכלל.

(גם לי יש כמה ספרים שכתבו פה ואני מכירה מספרית פיגמה וכו ולא אוהבת אותם)

אני אמליץ כאן על שני ספרים:

מעשה בתפוח ירוק. ספר בשפה מקסימה. משלב המון ביטויים מהעברית בין השורות. וזה לא מאולץ. ממש מתוק בעייני.

וטיגר טיגר האם זו האמת- מספר על פרשנות לאירועים. האם מה שאנחנו מספרים לעצמנו זו האמת או משהו שאנחנו החלטנו אבל הוא לא בהכרח נכון.

מבחינתי קיבלתי כאן שלל תשובות. לא צריכה יותר. תודה רבה!

אם אתן רוצות לעצמכן לכתוב יכולות להמשיך להשתמש בשרשור. שיהיה לתועלת הציבור. 

שבעה אכלנים משונים

רחלי, את עוד תוציאי אותי מדעתי - ספר מדהים

לא דני

כתוב זורם וכיפי וציורים מהממים

וגם החיבוק שחזר אני אוהבת

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?