הוא התחיל כבר לטפל?  אם כן, לפני כמה זמן? 

יודעת שתוספות הזמן שאתן יקשו עלי יותר ויותר ככל שיתרבו לחתוך בעתיד אם אצטרך

וכבר עכשיו אני מבואסת

התחיל לטפל אבל יש כאן באמת מורכבות ומניעויות משהו לא נורמלי.

הוא רוצה להמשיך עם המצב הקיים וזה יוצר מצב שאני צריכה להיות החזקה לשים גבולות ולעשות מה שנכון

זה תלוי גם בגיל שלך, וכדאי גם לחשוב מה היית עושה אם המצב היה הפוך וגם מה היית ממליצה לחברה במצב הזה.

מעבר לזה אין לי משהו חכם לתרום.. מבין עד כמה זה קשה ומאחל לך שתגיעי להחלטה הנכונה בקלות בעז"ה ושתהיי שלמה איתה

למנוע כאבי לב משתקים וכל מיני בעיות רגשיות שנוצרות.

אולי לא כדאי לקחת סיכונים מיותרים. בזכותך הוא בכלל התחיל לטפל, ואולי זו הייתה מטרת הקשר.

ובבא העת, כשהוא יבריא, אם נועדתם זה יחזור.

אגב, תחשבי גם האם הטיפול הזה יכול להשפיע על מה הוא מחפש באישה. ממש לא כדאי שיווצר מצב שתרגישי שהוא נעזר בך כדי להבריא ובסוף הוא מבין שלא מתאים בגלל שינוי שעבר.

אפשר גם לנסות הפסקה לפרק זמן מסויים.

לא מתאמנים אצל מאמנות?

פשוט לא יצא לי עדיין להתנסות אז שואלת למה הכוונה 

צריך לשאול מישהו שוותיק יותר בפורום או סתם לכתוב בפורום ולשאול, כי אני זוכר שיש כאן

שיש להם ניסיון בליווי של זוגות.

(ואני גם מבין שכאן בפורום את לא באמת רוצה לשתף את הפרטים, ככה שהשאלה שלך מאד עמומה ולא ברורה.

מה זה "ענין שהצד השני חייב לטפל בו"? אנורקסיה? התמודדות עם אבא מכור לסמים? דיכאון קליני? נטיות הפוכות?

אם מדובר בבעיה שלו - למה את מרגישה אחריות?

האם את מוכנה לקבל אותו כמו שהוא כרגע?

[בגדול, אם התשובה לזה היא לא, כמו שזה נשמע מדבריך, אז לדעתי אין סיבה טובה כל כך להמשיך, במיוחד שזה נשמע שאתם מכירים רק תקופה קצרה.

את לא צריכה לשים את חייך בצד כדי שאם הוא יפתור את בעיותיו אז תוכלו להתקדם בקשר.

אבל שוב, זה יהיה שונה מאד בין אם מדובר בזה שהוא מממן לאבא שלו סמים, לבין אם יש לו אנורקסיה...

ובנוסף, כדאי לזכור שאני לא ליוויתי זוגות, ואין לי הניסיון והחכמה של מי שעוסק בתחום.])

כתבת דברים טובים.

את לא מחויבת מולו כרגע לכלום. אני מאמינה שזוגיות זה משהו שבונים יחד, ופוטנציאל זוגי טוב יש עם לא מעט אנשים.

באסה שאדם שהיה לך איתו כמה פגישות טובות פתאום צץ משהו שמעיב על זה. אבל את צריכה להסתכל על זה בפרופרציה של החיים, של הזוגיות ארוכת השנים שבעז"ה תהיה לך.

לכן אם מבחינתך העניין הזה הוא לא משהו שאת מוכנה לחיות איתו בלי השלמת טיפול -

אולי כדאי להחליט להיפרד, ותנסי להכיר אנשים אחרים, ולהקציב לעצמך איזשהו פרק זמן - אם עוד X זמן את לא נמצאת בקשר אחר, תבררי איפה הוא עומד בעניין הטיפול. אם טופל - תנסי שוב, ואם לא - תמשיכי לחפש מישהו אחר...

תודה לך ולאחרים

שבוע טוב 

אם גיליתם בעיה כלשהי והוא מודע לזה ומוכן לטפל- יש מה לדבר על לנסות להמשיך בקשר.

אם הוא לא מוכן לטפל בזה- לדעתי זה קו אדום.

אל תקחי את האחריות במשהו שהוא לא בסמכותך..

אם החשש שלך זה היה להקלע ריגשית לסיטואציה בצורה לא תואמת, מסתבר שהוא כבר התגשם אם זאת ההחת יסוד שלך.

מה עושים? 

קודם כל הפרדה. יש אותי יש אותו.

כן, הפגש איתו מעלה תחושות נעימות, יש דברים משותפים, יש גם תקווה להמשך.

אך צריך גם להחזיק ביחד עם זה את הסיכון שזה לא ילך, את הכבוד והאוטונומיה שצריך לכבד אותה. את הצפת בו הנקודה, ועדיין היא שלו בלבד.

כמו הרבה דברים, מציבים דדליין. זמן שנראה לך שתרגישו ביחד מספיק בנוח להיות באוויר.

אחרי הדדליין הזה - לחתוך או להמשיך.

מותר גם להנות מהדרך עד אז.

בהצלחה רבה!

בכדי לתת תשובה טובה. לכן, תמצאי יועץ שתוכלי יותר לפרט לו. או יועצת כמובן. על פניו נראה, שאם הוא רציני, אז יטפל בעצמו ברצינות. אל תקחי על עצמך דבר מעבר לכוחותייך. דברים לא משתנים כל כך מהר אם בכלל. זהו.

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?