קודם כל אני אגיד שאני בחיים מחוברת למחזור הטבעי ומעריכה אותו. אני אוהבת את המעגליות של ההתכנסות והאבל ואז את התשוקה שמתעוררת שוב. הייתה תקופה שלקחתי מניעה הורמונלית והיום אני מרגישה שזה פשוט היה עוול לזוגיות שלנו (חוסר חשק וכ'ו).
מאז הלידה האחרונה אני עם התקן לא הורמונלי (מונה ליזה) ואני חווה כמה תופעות שלא ציפיתי להן.
לפני ההתקן הייתי רגילה למחזור שנמשך בערך חמישה ימים לפני שאפשר לעשות הפסק. היום זה סאגה שנמשכת בערך שבוע וחצי. מתחיל בדימומים (שלא אוסרים, אבל החשק שלי ברצפה אז זה כבר לא כל כך משנה) ואז רק אחרי כמה ימים מתחיל המחזור עצמו.
בנוסף יום לפני שמתחילים הדימומים אני הופכת להיות עצבנית ברמה שאני לא מכירה את עצמי. למזלי אני מבינה די מהר את הסיבה ומשתפת את בעלי וזה עוזר לנו לעבור את הימים האלה בשלום יחסי.
עוד דפוס שהבנתי רק בחודש הזה הוא שבוע שבין ההפסק לטבילה החשק שלי ממש מתעורר ואני מאד מחפשת קרבה עם בעלי וגם רבה איתו שהוא לא מתייחס אליי מספיק (אני גם פחות מקפידה בנגיעה והוא כן וזה גורם לי ממש לתחושת דחייה מצידו למרות שבפנים אני יודעת שזה לא נכון).
וכל זה מתחבר לי למה שכתבתי בהתחלה לפגיעה בטבעיות של החיים כי בעצם יוצא שבזמן שאנחנו אסורים אני ממש רוצה אבל כשמותרים אז אחרי שבוע גג אני כבר לא בשלב הזה. וזה עוול לשנינו המעגל הזה.
חפרתי וכתבתי מבולגן.. וגם לא יודעת מה אני רוצה מכן. כנראה זאת יותר פריקה מהתייעצות. מרגישה מיואשת מזה שהאמצעי מניעה שחשבתי שהוא מושלם גם הוא רחוק מלהיות כזה
