הייתי בראיון והיה חלק באנגלית וזה היה מביך.

אישית הלכתי על חבילת שיחות של גרוזלם פוסט וזה הקפיץ לי את הרמה בטירוף. 

שזה כן היה אחרי שראיתי סדרות והרגלתי את עצמי להקשיב לאנגלית מדוברת, ועדיין היה לי קשה ולא הייתי מסוגלת לדבר.

אבל אם את דוסית וזה לא מתאים לך אז אפשר לבחור תכנים מותאמים. יש תכניות ילדים נקיות לגמרי לגמרי שאפשר לצפות בהן, יש גם פודקאסטים. אישית לדעתי עדיף להתחיל ממשהו שרואים ועם כתוביות, ואז להוריד כתוביות ואז שמיעה בלבד (כאילו בלי לראות את מי שמדבר). אבל זה לא קריטי. העיקר לשמוע ולדבר. 

יש תחומים שלא צריך אנגלית. שגם פרופסורים ממש מכובדים נותנים למתרגם את המאמרים שלהם ולא יודעים לנהל שיחה.

נשמע שאת בתחום אחר שבו זה נצרך. ואז את יכולה להצליח, אבל תהיה לך תקרה מאד עבה. לא תוכלי לעבוד במקומות בינלאומיים, גם אם תעשי דוקטורט ומישהו יתרגם לך את הדוקטורט עצמו - לא תוכלי לעשות פוסט בחול (במידה וזה נהוג בתחום שלך) ואפילו לעבוד בשתפ עם חוקרים ממקום אחר עלול להיות קשה.

לעבוד בתעשיה - אפשרי אבל יהיה לך קשה. כל הזמן תצטרכי שמישהו יעזור לך עם ניסוחים מיילים וכו. הרבה אנשים צריכים עזרה, אבל הם בעצמם מסוגלים להתנהל ברמה בסיסית כלשהי, ומהתיאור שלך נשמע שאת לא שם. לעבוד בחברה גלובלית - עלול להיות בעיה, אפילו המבחנים הרבה פעמים באנגלית, ובטח העבודה עצמה אם מצוותים אותך לאיזשהו צוות עם חול.

אבל בעיקר הגישה שלך מאד פסיבית ומיואשת. ובשביל להצליח, בטח עם מגבלה כלשהי (במקרה שלך - שפה) צריך עודף מוטיבציה ואקטיביות להבין איך את עוקפת את המכשול הזה. בסופו של דבר זה ענין של השקעה. אין דבר כזה מאוחר מדי. תוך שנה של השקעה את יכולה להגיע למקום מעולה וממש נוח, ואני אומרת כי ראיתי אנשים שממש ממש התקשו ללמוד שפה ובגלל שהשקיעו הצליחו להגיע לרמה מצוינת. לא טובה, מצוינת. אבל תצטרכי באמת להשקיע בזה.

ותזכרי שזה שאת לא מבינה לא הופך אותך פתאום לטיפשה. החוכמה היא יכולת ההבנה שלך ולא היכולת להציג אותה. היכולת להציג אותה היא חשובה מאד אבל ברגע שתלמדי את השפה זה יהיה שם. 

אבל ממליצה קודם כל לנסות לצאת מגישה פסיבית של "אין מה לעשות", נדפקתי, אני צריכה את זה כאן ועכשיו וזה לא יקרה לגישה אקטיבית של איך אני משפרת את האנגלית שלי?

ללמוד שפה זה לשבור שיניים, וזה לא בא ביום אחד.

האנגלית שלי לא וואו, אבל עדיין הצלחתי ללמוד קורס באנגלית באוניברסיטה ואת הלמידה המקצועית שלי אני עושה באנגלית כי בעברית אין חומרים טובים.

איך?

לתרגל. לשמוע אנגלית (נגיד פודקאסטים)

לקרוא באנגלית (אפשר להתחיל מספרי הקריאה לפי רמות)

זה כן מצריך יותר זמן בלמידה, אבל זה אפשרי.

מבחינת דיבור - או למצוא מישהו דובר אנגלית לדבר איתו, או שיש אופציות לשיחות בתשלום (זה אני לא מספיק מכירה, אבל יודעת שקיים).

לזכור, שיש לך בונוס מטורף על פני שנים קודם, כי יש לך בינה מלאכותית שעוזרת לך. אני כותבת את מה שאני רוצה, ומבקשת תיקון. לפעמים מבקשת תיקון רק הדקדוק אבל לא בניסוח, כדי שיישאר שלי.

דבר נוסף, להתחיל עכשיו. לא לחכות או להחליש את עצמך שזה ייקח זמן ואז להתייאש. תתחילי עכשיו, וזה ישתפר.

אגב, בגלל שלמדתי באנגלית, אז דווקא האנגלית הטכנית שלי טובה יותר מאנגלית של יום יום. כי את המושגים שרלוונטיים עבורי אני כבר מכירה באנגלית.

בקיצור, זו עבודה. אבל זה אפשרי.

אל תייאשי את עצמך מראש, כי זה רק מחליש ולא מקדם.

קודם כל לדעתי לא מאוחר מידי!!

אין כזה דבר

ותופתעי כמה מהר אפשר לשפר את האנגלית

אני אישית בזמנו רציתי לשפשף חזק את האנגלית שלי כדי שאוכל לעבור ראיונות באנגלית

והנקודת פתיחה שלי קצת יותר נמוכה ממך, עשיתי רק 4 יח' באנגלית וגם אותן בציון 80 נראלי.

ואני חרדית בקושי יצא לי לראות סרטים באנגלית וגם אם כן רק עם כתוביות שזה לא נחשב

בקיצור הגעתי למצב שאני צריכה לשפר את האנגלית

לקחתי מורה פרטית ועשיתי איתה פעמיים בשבוע שיחה באנגלית בטלפון.

היא נתנה לי גם קצת ש.ב. לקרוא טקסטים ששלחה לי ואז דיברנו עליהם

זה הקפיץ אותי בטירוף תוך כמה חודשים.

נתן לי המון ביטחון עצמי שהאנגלית שלי סבבה (טוב, זה גם כי בלי קשר למציאות היא כל הזמן הכניסה לי לראש שאני יודעת אנגלית וזה נראה לי הכי חשוב שקודם כל יהיה ביטחון שיודעים)

בסוף אומנם מצאתי עבודה במקום שלא כ"כ צריך אנגלית לצערי ועבר מאז 4 שנים אז נראה לי קצת שכחתי.

חוץ מלמצוא מישהו מקצועי שידבר איתך ויכוון אותך בשפה ובדקדוק

ממליצה לך לשמוע פודקאסטים בדרכים, יש כמויות. תחפשי כאלו קצרים שאפשר לשמוע שוב ושוב.

מצד שדוסית ולא ראיתי סרטים. אני גם כן ריאלית ועשיתי 5 יח"ל אנגלית בציון שואף ל100.

אבל בקריאה אני סבבה יחסית (קראתי ספרים ארוכים באנגלית, כמו הארי פוטר וכאלה).

אני עובדת בהייטק כבר מעל עשור. עדיין קשה לי להבין אנגלית בדיבור (חכי שתעבדי עם הודים, המבטא שלהם נוראי...), ואני ממש מעדיפה להתכתב במיילים ולא לעשות שיחות מתי שאפשרי.

אז כן, זה קצת מבאס ויכול להיות מביך. אבל לחלוטין אפשר להסתדר כל עוד האנגלית שלך בקריאה וכתיבה ברמה טובה (ואני עובדת במקום נחשב ומאוד מוערכת ב"ה).

וברור שעם השנים וההכרח גם האנגלית המדוברת (והנשמעת) משתפרת.

ממש לא חייב סרטים של הוליווד.

את יכולה לשמוע בהילוך איטי, זה מקל בהתחלה.

וברור שאת יכולה להצליח!

זה דורש השקעה אבל בהחלט אפשר לצלוח מהמורות.

אצלי במקום העבודה האחרון עברתי את כל השלבים של הגיוס כשאף אחד לא שאל אותי על אנגלית.

כן היה קטע משעשע שהמגייסת כאילו החליטה שמיותר לשאול אותי על זה לפי המקומות הקודמים שעבדתי בהם.

בראיון האחרון המנכל אחרי שיחה של שעה פשוט התחיל לדבר באנגלית. ואחרי שתי דקות של הלם פשוט עניתי בכנות שאני לא מדברת אנגלית אבל יש לי יכולות אחרות שבאות לידי ביטוי ואני יכולה לצלוח כל אתגר ואני יודעת להתמודד ולהסתדר ובלה בלה וזהו הוא קיבל את זה..

בפועל יצא לי להעביר הרצאה קצרה שלמדתי אותה בע"פ, חיפיתי על זה בשואו ומלא חיוכים.. וגם אין הרבה נשים אז זה יותר מחליק כזה..

ומצגות אני מכינה מושקעות וברורות עם מלא צילומי מסך כדי שלא יהיו שאלות..

וזהו יוצא לי לפעמים שיחות עם חו"ל לפעמים מבקשת עזרה ממישהו, בגדול תמיד מקדימה תרופה למכה ועונה ומסבירה הכל במייל מסודר שלא יהיו הפתעות חח

כן קרה לי מקרה שעבדתי מול איש עסקים בכיר ישראלי והייתה סוגיה שהיה צריך לברר עם משקיע גדול מחו"ל והוא אמר לי שניה אני מנסה להעלות אותו על הקו, מודה שלא נשמתי.. לא היה לי מושג איך לצאת מזה.. ממש התפללתי לנס ואכן ה' שמע תפילותי והשני לא ענה לטלפון אז מהר העליתי רעיון חלופי שאשלח מייל מפורט והוא יעביר לו ואם יהיו לו עוד שאלות שיחזור אלי ישירות. (סיכוי אפסי אז מה אכפת לי..)

אז הישראלי שדיברתי איתו קיבל את ההצעה וישבתי על המייל הזה איזה שעה כדי שהכל יהיה מדוייק ולא נצטרך לעשות ועידה..

וזהו זה כמה מקרים בודדים מתוך קריירה שלמה שהרגשתי שזה כמעט מתפוצץ לי בפנים.

באמת שאל תוותרי על חלום שלך ומה שאת טובה בו רק בגלל זה.

כן מציעה לשפר ולהשתפר, אני גם מנסה כל הזמן. אבל זה לא שבלי זה הכל אבוד.

ואולי משהו שירגיע אותך מהניסיון שלי, מי שלא דובר אנגלית בעצמו גם לא הכי ספצ באנגלית ופחות שיפוטי,

ומי שכן דובר אנגלית והוא אמריקאי מלידה נגיד. הוא יודע שהוא אף פעם לא ניסה לשוחח עם מישהו בשפה שהיא לא שפת האם שלו, ולכן הוא הרבה פחות שיפוטי והרבה יותר מתמקד בתוכן ובתוצאות השיחה מאשר באיך היא הועברה.

למשל פעם בשיחה פשוט התחלתי לדבר עברית עם מי שביקשתי ממנו עזרה כי התוכן היה קצת קשה ממילא והייתי צריכה להתרכז בחומר עצמו ולא להשקיע אנרגיה על ניסוח והתבטאות וכל השיחה למעשה תורגמה והבחור האמריקאי הבין את הסיטואציה וקיבל אותה.

דווקא ישראליים הם הכי שיפוטיים כלפי הסיטואציה. פשוט לא להתרגש מהם ולעבור כל משוכה בפני עצמה.

חוץ מזה שאנחנו לא בחיים בעידן הגוגל טרנסלייט. באמת שיש היום כלים טכנולוגיים מעולים שיכולים לסייע. אני זוכרת את הימים שהייתי שוברת שיניים על כתיבת מיילים וזה די שייך להיסטוריה של לפני 10 שנים.

הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מואץ.

אם תהיי מעולה במה שאת טובה בו, אבל ממש טובה, זה לא מה שיעצור אותך בע"ה.

מקווה שנתתי לך כמה נקודות אור חח

אני חושבת שבאמת חשוב לשפר את האנגלית, אבל נראה לי שאת ממש יכולה לעשות את זה באמצעים שעומדים לרשותך.

דבר ראשון - פודקאסטים. יש כאלה ממש מעניינים, ואז את יכולה להקשיב אפילו תוך כדי נסיעות/ניקיונות/בישולים. אני ממליצה בחום על radio lab (כל פעם נושא אחר, אבל עשוי ממש ממש טוב), אבל יש עוד המון. אם תגידי באיזה נושא אולי יוכלו לתת לך כאן המלצות.

דבר שני - יוטיוב. את לא צריכה סרטים ממש, מספיק אם תראי סרטונים של כל מיני בלוגריות. אני מאוד נהנית לראות כמה נשים כאלה (גויות, אז מדי פעם הן מראות איך הן מבשלות את החזיר שלהן, אבל זה לא מפריע לי).

ואם לא בלוגריות, אפשר גם סרטונים שמלמדים כל מה שבא לך - ציור, מקרמה, גינון, בישול, נגרות, קדרות, וכו'...

דבר שלישי - אנשים סביבך. יש סביבך מישהו/מישהי שיודעים טוב אנגלית ואת יכולה לבקש מהם לדבר איתך רק באנגלית? זה יכול ללכת טוב עם חברה טובה שדוברת אנגלית מהבית, ואת לא מתביישת לטעות לידה, או לבקש ממנה לחזור לאט יותר.

Good luck !

וגם לבלוגריות מעניינות שאין שם דברים בעייתים(בקטע צניעותי)

תודה!!

אבל הנה כמה שאני אוהבת (הן יכולות ללבוש גופיה למשל, אבל אין קטעים שבינו ובינה)-

----

---

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.youtube.com/%40Ruthannzimm&ved=2ahUKEwiVm--S_KSMAxUO3AIHHXRGImUQFnoECGUQAQ&sqi=2&usg=AOvVaw0-kcQp5syH7jgJXys7Tn8V

---

ממש חמודה, אבל חלק מהסרטונים הם הטפה נוצרית. אני פשוט מדלגת עליהם -

Fruit of the femme

ישראלית, אבל מדברת באנגלית (קיבלתי המלצה, לא מכירה) -

תחשבי על ספר שקראת ואת אוהבת, שנכתב במקור באנגלית ואת קראת את התרגום, ותנסי לקרוא אותו באנגלית.

בהתחלה זה יהיה קשה, אבל בגלל שאת מכירה את הספר לא נורא אם לא תביני כל מילה, ובגלל שאת אוהבת אותו אולי תצליחי אפילו להנות טיפה...

בהצלחה!

הם מדברים לאט וברור, וחוזרים על ביטויים במילים שונות.

חפשי, למשל, plain english.

בהתחלה אולי לא תביני כלום, אבל סביר להניח שתוך כמה פרקים האוזן תתרגל ויהיה לך קל יותר.

Plain English

זה קישור לספוטיפיי.

יש גם אתר מנויים, מקשרת לך את האפשרות החינמית. אין לי ניסיון איתה.

Join Plain English: it's free

כותבת כאן, שונה מהשאלה הספציפית על אנגלית.

אולי הקושי באנגלית הוא בעצם ביטוי להרהורים שלך ולהתלבטויות האם תוכלי להצליח לשלב הכל?

כי בקשר לאנגלית, דווקא מכל המיומנויות זו המיומנות שהכי קל להכניס "על הדרך". להעביר את החיים שלך לאנגלית, ביום יום. פודקאסטים? באנגלית. מערכת הפעלה של הטלפון? באנגלית. שאלות לצ'אט gpt? באנגלית. מתכונים באנגלית וכו'. נגיד סבתא שלי עלתה לארץ, ואחד הדברים שהכי עזרו לה לשפר את העברית שלה, זה לשמוע חדשות כל יום. אז זה היה בתקופה של אז, היום יש לך הרבה יותר אפשרויות. ובגלל שזו שפה, ולא מיומנות כמו מתמטיקה או קוד, יותר קל להחליף שפה בשפה מבחינת זמינות. ומה שאת עושה עכשיו בעברית, תתחילי לעשות באנגלית.

אבל, את בעצם תוהה כאן על משהו אחר. האם תצליחי להיות טובה גם בזה, וגם בזה, וגם בזה.

ואת האמת, שכאן אני רוצה להגיד משהו. בעיניי לבוא בציפייה של להיות 100% בהכל היא מאוד מאוד קשה.

ודווקא יותר קל אם מחליטים על סדרי עדיפויות, ולא מצפים מעצמנו להיות הכי מוצלחות בכל תחום.

כי בעיניי הציפייה להיות הכי טובה בהכל, היא כמעט לא ריאלית, ובעיקר מביאה לעומת נפש, כשמגלים שאי אפשר. ולמי שבוחרת במסלול תעסוקתי שהוא קצת אחר מהמסלול הקלאסי הרגיל של נשים דתיות, באמת יש התנגשות אפילו גדולה יותר בין התעסוקה לבין המשפחה.

כי לעבוד במקצועות ריאליים, זה כשלעצמו מציב דרישה להיות מצויינת, ולהשקיע וללמוד כל הזמן.

רוב האנשים במקצועות האלו קודם כל בנו את עצמם מקצועית, ורק אז הכניסו גם משפחה. ואצל נשים דתיות זה הרבה פעמים בא במקביל.

ובשביל להצליח, צריך לסלול לעצמך את הדרך בהתאם ליכולות שלך, למחירים שאת מוכנה לשלם. אני לא חושבת שזו דרך קלה. אבל היא אפשרית.

אבל חלק ממה שהופך את זה לאפשרי, זה קודם כל להכיר בקושי, במחירים ובהתאם לזה לעשות תוכנית עבודה.

לא מסכימה עם מה שאת כותבת, לא לכולם יש קליטה מהירה וזה ממש לא על הדרך ולא קל לשפר.

זה המון המון המון השקעה.

ההתקדמות היא איטית והנסיגה מהירה

ממש כמו בספורט, אם רוצים להצליח צריך להשקיע הרבה ולעלות את הרמה לאט לאט כגי להצליח ואם עושים הפסקה אז אח"כ כשחוזרים לזה מתחילים הרבה יותר נמוך מאיפה שהופסק.

לא אומרת כדי לייאש, אלא כדי לתת מקום אמיתי לקושי ולנרמל את כמות האנרגיה שצריך להקדיש לזה. גם אם זה רק רבע שעה ביום.

הקושי הוא ההתמדה גם כשלא רואים תוצאות, התמודדות עם כשלונות, לחיות עם זה שכולם סביבך מתקדמים ורק את תקועה. זה לא בדיוק לשנות שפה של מערכת ההפעלה והשאר יקרה מאליו.

וגם נגיד פודקאסט לא כל יום הנפש מסוגלת להכיל ולהתעניין ולנסות להבין חלק ממה שנאמר. יש ימים שזה רק גורם ליום להתחיל ממקום נמוך יותר, ויש ימים שדווקא האתגר כן מרים ומחזק.

ולפעמים הראש בורח למקום אחר בכלל ואז זה כבר לא אפקטיבי.

בקיצור זה באמת לא פשוט למי שמתקשה עם זה, אבל זה לא סיבה לוותר.

אבל זה כן מצריך הפניית משאבים מתאימים וכח רצון וקבלה של נפילות וגם המון ענווה..

סתם דוגמה, אני גרה בשכונה של הרבה דוברי אנגלית והרבה פעמים פונים אלי בשאלות באנגלית ובד"כ זה סבבה לי. לפעמים זה דורש מאמץ להבין ולהתבטא ואני לוקחת את זה ברוח טובה.

אבל נגיד בחודשים הראשונים של המלחמה לא הייתה לי רבע פניות נפשית לזה, אפילו לא ניסיתי להבין. ישר אמרתי שאני לא מבינה אנגלית ואז או שהשני שבר שיניים בעברית או פנה למישהו אחר..

אז נגיד כמה חודשים כאלו של ירידה קיצונית בחשיפה (בעבודה וברחוב ובמחשב וכו) והמצב בטטה. אז כל פעם זה להתמודד מחדש עם הרגרסיה ועם התחושה של רק לפני חצי שנה ניהלתי שיחה כזאת בכיף ועכשיו שוב אני מתקשה וצריכה שיחזרו על השאלה שוב כדי להתרכז גם בהבנה של המילים וגם בשאלה עצמה.

שורה תחתונה אני ממש בעד להשקיע ולנסות שוב ושוב ולא להתייאש. בעיני זה ממש כמו חדר כושר וגם כשהמצב בטטה אפשר לשפר בהדרגה.

אבל זה כן דורש משאבים והרבה כח רצון.

אני באופן אישי לא מוכנה לוותר על יכולת מקצועית וקריירה ומימוש עצמי בגלל זה, ואני ממליצה גם לאחרים לדבוק בחלומות שלהם ולצלוח את הקושי הזה.

מהירה, והאנגלית שלי לא וואו.

לא התכוונתי להגיד שזה על הדרך במובן שזה קל.

אלא שבניגוד לתרגילים במתמטיקה שצריך למשל לשבת ולפתור, דווקא שפה יש מגוון של דרכים שבהם אפשר להכניס את זה לחיים וליום יום.

זה לא קסם, וזה לא קורה ביום אחד.

אני לפעמים שומעת פודקאסט באנגלית, ואחרי זה המוח שלי סחוט ואין לי כוח.

אבל עדיין עשיתי את זה תוך כדי קיפול כביסה, מה שלא הייתי יכולה לעשות בתרגול או קריאת מאמר כלשהו.

אני לא עושה את זה כל הזמן, כי זה באמת מעייף.

רק אומרת שיש עוד דרכים לשלב את זה תוך כדי, וכל אחת יכולה להחליט את המינון שמתאים לה.

אני כותבת את זה דווקא כמישהי שהיא לא דוברת אנגלית, ומתמודדת עם אותו אתגר בדיוק.

ונכון, יש תקופות וזה יכול גם להישכח. דווקא לכן הדרך לעשות את זה היא להכניס את זה ליום יום, ולא בתרגול ממוקד.

אני חושבת שזה גם תלוי לכישורים טבעיים, בסופו של דבר אני ראלית מאוד והרבה הרבה יותר קל מתמטיקה מאשר להבין אנגלית, הייתי מוציאה מאיות במתכונות ב5 יחידות, ופשוט באנגלית מרגיש לי שזה המקצוע היחיד שמשו שם תקוע לי.

כי בסופו של דבר לשמוע פודקאסט תוך כדי קיפול כביסה זה אפשרי כשזה בעברית,אבל אם זה באנגלית אני צריכה ממש להתרכז בשביל להבין כמה משפטים בכלל, כי אין כתוביות וגם כשאני מקפלת כביסה אני עסוקה גם בלקפל והאנרגיות שלי מתחלקות בין זה להקשבה לפודקאסט, אז לא יודעת עד כמה זה יעשה לי טוב,חוץ מתסכול ששוב אני לא מבינה.

אני יודעת שאין פתרון קסם, אבל אני באמת רוצה להשקיע את המעט תוך כדי חיי היומיום שאני יכולה להכניס בתוך החיים העמוסים שלי. בסוף לעשות תואר שני עם ילד ובהריון ושהבעל סטודנט בעצמו זה ממש ממש קשה, אז אני באמת צריכה איזה רעיון שאני יוכל ליישם, כי כל הזמן מציעים לי דברים שגדולים עלי מדי או שלא ברמה שלי.

לא סתם אבל

אני יכולה לומר כנל עשיתי 5 יחידות באנגלית, אבל הדבר היחיד שפתח לי את הצ׳אקרות זה פשוט לדבר באנגלית.

הייתה לי הזדמנות תעסוקתית מדהימה לעבוד עם לקוחות דוברי אנגלית ששברתי עליהם את השיניים, ומשם זה ממש השתפר והפך לקולח

מלבד זאת, היום יש שלל אופציות לתרגום כתוב בקלות אז לגבי מיילים וכו פחות הייתי דואגת. תלמדי תוך כדי תנועה  

שמתכוון להעלות מחשבה, מקווה שזה בסדר.

את מתארת שאת רגילה להצליח.

מאיות בחמש יחידות

ואז באנגלית את נתקלת בקושי וזה מתסכל אותך מאוד.

אז לצד זה שזה באמת ממש מתסכל

אולי זה בסדר שלא בהכל אנחנו טובים והולך לנו חלק.

גם אני עשיתי חמש יחידות

וגם לי יש תואר ריאלי

וגם אני מקבלת ציונים טובים

וכן, זה משבר שפתאום יש דברים שפחות הולכים בקלות וצריך להתאמץ יותר.

אבל אחרי התסכול, מה אנחנו עושות עם זה הלאה?

אפשר להתבאס, כי זה באמת מבאס. ואני מבינה אותך. כי גם אני יותר ריאלית וקליטת שפות לא הולכת לי חלק בכלל.

אבל אפשר גם לקחת את זה כלימוד, שלצד החכמה שה' נתן ב"ה בדברים מסויימים, יש גם קושי. ולא הכל מושלם.

ואם יש תחום שיותר קשה בו, זה הזדמנות ללמוד לעבוד קשה. לחוות תסכול. לחוות קושי. לחוות תחושת חוסר הצלחה.

בסוף, אני חושבת שלחוות חוסר הצלחה זה חשוב.

זה מלמד אותנו ענווה

מלמד שאנחנו לא על גג העולם

וזה מתסכל

וזה קשה להתרגל שאם משקיעים אז זה עובד, ופתאום להגיע למשהו שמנסים ומנסים וזה לא זורם. וזה קשה ותקוע. וצריך לנסות שוב ושוב ושוב.

אבל זה חשוב.

וזה מלמד המון

וכן, לפעמים יהיו לנו דברים בחיים שהרגיש בהם פחות מוצלחים. וזה טוב לנו גם להיות בחוויה הזו.

זה לא אומר שהכל סגור, וזה לא אומר שזה לא אפשרי. אבל כן, יכול להיות שזה באמת ממש קשה.

אני כותבת את זה כי ממה שאת כותבת, שוב ושב עולה התסכול של "זה גדול עליי", או החוויה של חוסר בחירה ו"אין מה לעשות". ונשמע מבעד למילים שאת גם קצת כועסת על המצב. לא על מישהו ספציפי, אלא על הנסיבות שהובילו אותך לזה.

ואני באה להגיד, התסכול הוא מובן באמת. אבל אולי זו הזדמנות להכיר בזה שיש כאן משהו שבשביל להשיג אותו את תצטרכי יותר מאמץ מהרגיל שלך. ועכשיו את צריכה לבחור האם את רוצה את זה או לא. ואם כן, אז איך.

ואני לא כותבת את הרעיונות האלו כי לי זה הולך בקלות והכל זורם. לא. גם אותי מעייף לשמוע פודקאסט תוך כדי קיפול כביסה. ואני מעדיפה לעשות דברים קלילים יותר. אבל זה חשוב לי, אז כן משתדלת להכניס את זה מידי פעם. אפילו שזה דורש יותר מאמץ.

ורוצה להוסיף עוד משהו שאותי ממש מעודד,

לפעמים כשמרגיש שלא משנה כמה אני משקיעה, משהו שם "לא עובד"

אני נזכרת במבוא לשיעורים שלמדתי בוול סטריט שהם לימדו איך לומדים שפה.

הרי כל פעוט שנחשף לשפה ברמת שפת אם תוך 3-4 שנים מגיע לרמת דיבור ממש טובה.

וזה עוד כשחלק מחייו הוקדש ללמוד עוד הרבה דברים אחרים במקביל.

כלומר רכישת שפה לא מצריכה יכולות יוצאות דופן גם עבור אנשים שמתקשים מאוד.

כל העניין הוא אך ורק טכניקה וחשיפה.

זה הדבר היחיד שמונע ממני להיות דוברת אנגלית ולא יכולת קליטה או יכולת מולדת כזו או אחרת.

כשאני מבינה את זה, אני לא יכולה לומר "אני לא נולדתי בשביל זה".

נכון יש אנשים שזה בא להם יותר בקלות, אבל זה לא אומר שאני מקרה אבוד. יש מיליוני ילדים באפריקה ובמקומות אחרים שיש להם תת תנאים בחיים ולא כסף להשקיע בלימוד ולא כלום ובגיל 4 הם מדברים אנגלית שוטף. אז גם אני יכולה.

רכישת שפה שניה היא באמת קשה יותר משפה ראשונה.

יש אנשים שמרכז השפה שלהם במוח מפותח יותר  ויש שפחות.

ולמידה בגיל שנה עד שנתיים היא הרבה יותר פשוטה מאשר למידה בגיל מבוגר.

חז"ל כבר אמרו את זה בפרקי אבות -

הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.

ולא כל אחד מסוגל לדעת שתי שפות.

כשבת דודה שלי בתור ילדה קטנה הלכה לקלינאית תקשורת הקלינאית שאלה את ההורים שלה איזה שפה הם מעדיפים שהיא תדבר כי עד אז הבית שלהם היה דו לשוני ואיתה היה צריך לעבוד על שפה מסויימת. אז נכון שהיא מקרה חריג אבל מבוגרים שקשה להם ללמוד זה לא מוזר.

ייקח כמה זמן שייקח, כי החשיפה לשפה שניה היא לא כמו לשפה ראשונה,

ההתקדמות תהיה יותר איטית, אבל זה לא בעיה במוח, זה בעיה של חשיפה ולכן צריך להיחשף יותר ולא להתייאש.

יש גיל קריטי לרכישת שפה.

בתור ילדים המוח מכוונן לרכישת שפה, ומצליח לקלוט דרך חשיפה בלבד (כמובן שחשיפה מותאמת מאוד מקדמת את הרכישה. תינוק שלא מדברים איתו ורק שומע שפה דרך סרטים או רדיו לא באמת יצליח לרכוש שפה ככה בצורה תקינה).

זה באמת פלא איך שזה קורה...

אבל מגיל מסויים המוח כבר לא 'פתוח' לרכוש שפה בצורה כזו, ואז לימודד שפה חדשה דורש הרבה יותר השקעה.

ובאמת יש פער גדול בין יכולות של אנשים שונים ברכישת שפה. יש אנשים שקולטים הרבה יותר בקלות. 

אז קודם כל היי אחות, אנחנו שתיים לפחות באותה סירה.

לגבי רעיונות שעוזרים לי, אז קודם כל אני מבינה שהבסיס הוא חשיפה חשיפה ועוד חשיפה.

לא משנה כמה מתוך זה מבינים.

זה לא המדד. בטח לא בהתחלה.

אז פשוט צריך לשמוע עוד ועוד ועוד.

תנסי לצפות בפרקים של בלואי או סימון יחד עם הבן שלך.

יש המון תוכניות לילדים שמיועדות ללמידה למי שלא דובר את השפה.

לי עוזר שאני לפעמים צופה איתם, ואז נגיד בזמן נסיעה הם רואים את הוידאו, אבל הסאונד הוא מהרכב אז אני בהכרח רק שומעת.

ולא הכל מבינה וזה לא מה שחשוב.

יש כמות מטורפת של מילים שאני יודעת שאני מכירה אבל בשמיעה לא מצליחה לעשות את ההקשר ועד שנזכרת גם נאמר המשפט הבא.

אז לא להיתקע בניסיון להבין. לשמוע רק בשביל השמיעה, בשביל שהאוזן תתרגל לצליל.

כשחושבים על זה ככה זה לגמרי יעד בר השגה מבחינת ידע.

מבחינת זמן, לזה אין לי פתרון קסם. כן זה מצריך זמן ופניות והתמדה.

אני כבר 15 שנה עם האון אוף הזה. ועדיין קשה לי כי אין חי חשיפה יומיומית שמחייבת אותי להתמודד.

אבל זה כבר צריך להכניס טוב טוב לראש שזה או זה או לוותר על עצמך.

זה מתסכל שצריך להשקיע כ"כ הרבה בשביל משהו כזה? כן מתסכל מאוד.

אבל זו לא סיבה להרים ידיים.

את בעומס בחיים זה נכון, יכול להיות שעכשיו את יכולה להשקיע רק מעט, אבל אולי בהמשך תוכלי להשקיע יותר.

אני הכנסתי תינוק למטפלת כדי להצליח לשלב שיעורים. זה היה מאוד אינטנסיבי כי היה גם המון תרגול בין לבין.

אבל אם את לוקחת חצי שעה ביום, רבע שעה ביום בבוקר ורבע שעה ביום בערב, שלוש פעמים בשבוע כולל שישי ומוצש (מתייחסת לזה כאל ליום אחד)

שומעת את אותו פרק פודקסט או אותה הרצאת טד,

(אני צופה בטד ילדים, לא מבינה הכל, אבל כן מבינה משהו)

אז זה רף שיחסית ניתן לעמוד בו גם בתקופות קשות.

תנמיכי את הציפייה להבין. כל המשימה שלך היא רק לשמוע. האוזן שלך שמעה פרק שלם?

זהו זאת המשימה שלך.

מבחינה מנטלית איך צולחים את זה, מתחברת לגישה של תקומה.

מכירה ערוצים בווטסאפ?

אז אפשר לעקוב אחרי ערוץ בנושא מסויים או אפילו כמה ערוצים,

זה הודעות קצרות בנושאים שאוהבים ולא מחייב כשאין פנאי לקרוא לעומק.

למשל ערוץ IDF דובר צה"ל באנגלית

ערוץ FOX

ובנושאים שאוהבים אני למשל אוהבת ספורט אז עוקבת אחרי Olympic

וגם ערוץ בתחום העיסוק שלי.

לגבי תכנים שמציעים שהם מעל הרמה, ממליצה לנסות למשל את הסרטון הזה:

אבל אל תשפטי לפי צפייה ראשונית, תנסי לחשוב מה יכול לעזור לך יותר לקראת הצפייה החוזרת.

נניח לקרוא לפני הפעם הראשונה או השניה את התוכן כתוב?

עם כתוביות באנגלית או אך ורק שמיעה?

תנסי לצפות בסרטון (ללא כתוביות בעברית) לפחות פעמיים ותגידי אם זה מעל הרמה שלך או שזה בסדר.

הילדה מדברת בקצב טוב לטעמי, אבל אם זה עדיין מהיר, אפשר להגדיר מהירות צפייה איטית יותר ביוטיוב.

בגלל שאת בהריון, ממליצה לעשות את זה בזמן שכיבה במיטה.

גם אני בסדר בכתיבה וקריאה אבל קשה לי עם שמיעה ועוד יותר עם דיבור.

אני עובדת בתעשיה בחברות בינלאומיות כבר יותר מעשור ומסתדרת סה״כ. כן יש סיטואציות שיותר קשה לי ויש חברות שכנראה לא אתקבל עם האנגלית שלי אבל יש מספיק מקומות שכן.

מצטרפת להמלצות לשפר את הדיבור. יש חברות שמתמחות בזה כמו לייטוק וuptick.

האנגלית שלי די בסיסית וזה אכן היה מחסום בפני הרבה משרות

במשרה הנוכחית שלי לא היתה דרישה לאנגלית (ניהול מערכות) ולא מזמן שינו לי הגדרת תפקיד לניהול פרויקטים ואני מסתדרת מצוין עם החסר באנגלית (ועם תרגום צמוד של גוגל במציאות רבודה)

ככה שהצלחתי להגיע למשרה יחסית בכירה עם אנגלית בסיסית (ובלי תואר) על בסיס ניסיון מעבודות קודמות ויכולות שפתחתי עם השנים שמשאירים את נושא האנגלית בצד כדבר פחות מהותי

אני עונה מזוית תחום ההייטק.

ב"ה עובדת באחת מחברות הגאמפא כבר 3+ שנים

השימוש באנגלית הוא יומיומי וכל העבודה היא רק באנגלית, כולל פגישות שאני צריכה לנהל באנגלית, מסכמכים שאני צריכה לכתוב, והתכתבויות בין כל הצוות.

לגבי הרקע שלי-

עשיתי 3 יחידות (לא היתה אצלנו בסמינר אפשרות ליותר)

אין לי תעודת בגרות ולא עשיתי תואר.

לא ראיתי סרטים ולא שמעתי שירים...

לפי הרקע שלך נשמע שיש לך את הידע, וחסר רק הביטחון...

אם כרגע בתואר את יכולה להסתדר, בתעשיה זה כבר יבוא מעצמו ויהיה בסדר...

מהניסיון שלי, הדבר היחיד שעוזר, זה לקפוץ למים. בסוף כשהיה לי ראיון באנגלית, אמנם דיברתי בלי הרבה מבטא ועם שגיאות דקדוקיות ורמה קצת נמוכה, אבל המראיין הבין אותי, וזה מה שחשוב.

ועכשיו אחרי כמה שנים של שימוש אינטנסיבי באנגלית אני מרגישה שאני כבר זורמת עם זה די חלק.

עדיין כדי לנסח דברים קצת יותר מורכבים בכתב אני נעזרת באינטרנט. ולפעמים מתרגמת לי קטעים. אבל יכולה לנהל שיחה באנגלית ומבינה הכל בלי בעיה.

הרבה הרבה הצלחה!

אבל יש לי ניסיון לימוד עברית . אז מה שאמרו , תתחילי לשמוע הרצאות וסרטים , עם כתוביות באנגלית , לא בעברית. לפני הרצאה או אחרי תעשי לך רשימת מושגים ותלמדי אותם בעל פה. בלי אוצר מילים ובלי מושגים בנושא ספציפי אי-אפשר להבין.

שכנה שלי מדברת רק אנגלית, אז היא באה פעם בנושא נזילה. בקיצור הבנתי בכללי , אבל דקויות לא, כי אני לא מכירה מושגים האלו באנגלית.

מרצים לא נותנים רשימת ספרים או סיליבוס ? כדי שתוכלי למצוא מידע בעצמך אם לא הבנת?

ואל תשתמשי יותר מדי בבינה מלאכותית, תתרגמי בעצמך , תוך כדי תירגום את תלמדי. אם בינה תתרגם לך הכל ישר את לא תלמדי לעולם.

יש לך בסיס שהוא הכי קשה , ברגע שיש בסיס הרבה יותר קל

וכן עשיתי תואר שני ודוקטורט והעברתי הרצאות באנגלית וכתבתי מאמרים ותזה באנגלית.

מבחינת הבנת שיעורים ומאמרים זה ממש משתפר עם התרגול אחרי המון מאמרים שנעזרים בגוגל טרנסלייט ולקח לי מלא זמן לקרוא ממש השתפרתי בקצב. שיעורים זה יותר בעייתי כי אין אפשרות להשתמש בתרגום אבל גם זה משתפר מקורס לקורס (היום כבר כמעט לא משנה לי לשמוע בעברית או באנגלית) מה גם שאם את לא בוויצמן אז לא כל הקורסים יהיו באנגלית.

לגבי הרצאות אני כותבת לי כל מה שאני אומרת בהערות ומתרגלת כמעט בעל פה את הטקסט ובמקרה הצורך נעזרת בהערות לצערי זה עדיין לא זורם לי כמו שהייתי רוצה אבל יחסית בסדר.

בכתיבה אני נעזרת הרבה בAI.

לגבי קורס אנגלית זה יכול לעזור בשיחה שוטפת אבל רוב הצורך שלך יהיה בשפה אקדמאית אז לא יודעת כמה זה באמת עוזר.

מוסיפה לגבי הרצאות, יש היום בword אפשרות לתמלול. מפעילים אותו והוא כותב את מה שהוא שומע.

נכון שלפעמים יש אי דיוק, אבל זה לגמרי מספיק בשביל להבין מה היה בשיעור. ואז קל יותר לחזור על השיעור אחרי זה

אני כרגע כבר בדוקטורט, אבל בתואר שני התחלתי עם אנגלית כמו שלך. עבדתי צפוף עם זרים ככה שהייתי חייבת להבין ולדבר אנגלית, וזה היה פשוט מביך. תקשרנו עם גלגל טרנסלייט צמוד. לא העזתי להגיב למשפטים באנגלית כשלא הייתי חייבת כי תמיד הבנתי לא לא נכון.

אני יכולה לעודד קצת ולומר שזה משתפר. אין דרך טובה יותר ללמוד אנגלית מאשר להיות חייבים להשתמש בזה. האנגלית שלי עכשיו עדיין לא טובה ודי מוגבלת לאוצר המילים שאני צריכה למחקר שלי, לנהל שיחות על היומיום יהיה לי קשה הרבה יותר. אבל יש לי אנגלית בסיסית, לא קשה לי לקרוא מאמרים כמו פעם וכשאני צריכה לתקשר עם מישהו זה הרבה יותר אפשרי. מבחינת כתיבה, יש מיליון תוכנות לתקן דיקדוק ובינה מלאכותית שנותנת אופציה גם של שכתוב טוב יותר של מה שכתבת. וכן, העברתי הרצאה של חצי שעה בסוף התואר באנגלית, כתבתי מאמר באנגלית ותזה באנגלית. דורש המון סבלנות ושבירת שיניים אבל זה לגמרי משתפר.

קודם כל נשמע שאת משתמשת באנגלית לא מעט

תואר שני? ועם ציונים טובים? וואו זה די מכובד

אני מבינה אותך מאד, גם אני מפחדת מאנגלית, ועשיתי רק 4 יחידות

ובכל זאת למדתי תואר ראשון מדעי וגם מדעי המחשב

ועבדתי בפיתוח תוכנה כמעט 20 שנים

לא יודעת מה סגנון העבודה שאת רוצה לעבוד אבל לפחות אצלינו הכל היה כמובן באנגלית. אבל יצא לי די מעט לדבר באנגלית....איכשהו תמיד הצלחתי להתחמק מזה....

ראשית לאט לאט שמתי לב שאני לא הייתי היחידה שהאנגלית שלה לא משהו, רק שיש אנשים שיש להם את הביטחון וזה לא מעניין אותם מה יחשבו.

שנית המיילים והמסמכים באנגלית , אבל זה הכל במחשב, לא בעיה לתרגם מייד כל דבר בלחיצת עכבר. והכל זה דברים טכניים שחוזרים על עצמם, לומדים את המושגים תוך כדי עבודה וזה כבר לא כזה מאיים. ודבר אחרון כשזה בשימוש כל הזמן אז פשוט מתרגלים.

ובקשר ללדבר - יצא שהיה לנו פרוייקטים עם חברות בחו''ל והיו הרבה שיחות איתם. אז רוב השיחות היו עם הודים וכד' שמדברים אנגלית רצוצה בדיוק כמונו 🙈

ונכון לפעמים היה צריך גם לדבר עם אמריקאים וזה יותר מאתגר, אבל מקסימום מבקשים שעוד מישהו מהקבוצה יצטרף לשיחה וכאלה. מסתדרים...

ובגדול אני חושבת שזה לא אבוד, וכן אפשר לשפר גם בגיל גדול את האנגלית.

אבל כן מסכימה איתך שזה הרגשה גרועה כשקשה להבין הכל

חשוב לי לומר לך שזה אפשרי למדי ושאת לא לבד!

ראיתי נשים שקפצו מרמה של abc לרמה של תקשורת שוטפת תוך מספר חודשים. ואין כזה דבר מאוחר מידי!

יש פה נשים ששיתפו אותך בטיפים ממש טובים.  

מהניסיון שלי- קודם כל לשנות גישה ולהאמין שאת יכולה לשפר את השפה , בסוף זה בעיקר מחסום פסיכולוגי.

מוזמנת לפנות לפרטי אשמח לתת לך קצת טיפים , לא רוצה להעמיס פה...

שיש נשים שהוציאו את הנשמה על הבטחות כאלו ולא קפצו לאנגלית שוטפת תוך כמה חודשים

ועלו בקושי שתי רמות במשך שנה אינטנסיבית של לימודי אנגלית יקרים עם מאות שעות תרגולים.

לפעמים ההבטחות האלו הן האבן נגף. שגורמות לך להרגיש כמה דפוק אתה יכול להיות שאחרים מצליחים תוך כמה חודשים מאנגלית גרועה משלך, להדביק את הפער ורק אתה חורק שיניים בטירוף ונתקע. פשוט נתקע. וזה בסדר להיתקע על אותה רמה כמה שצריך. העיקר להתמיד.

עוד ועוד ועוד ועוד תרגול על אותה רמה. לא הספיק 30 תרגולים מהרמה הזאת?

ממשיכים לעוד 30 בלי לעלות רמה. ואז עוד 30.

ואם נגמרו התרגולים אז הקורס דפוק שאין לו מחולל תרגולים, ולא אתה שמיצית את כל התרגולים האפשריים מאותה רמה ועדיין לא מצליח לעלות 😄

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...