הייתי בראיון והיה חלק באנגלית וזה היה מביך.

אישית הלכתי על חבילת שיחות של גרוזלם פוסט וזה הקפיץ לי את הרמה בטירוף. 

שזה כן היה אחרי שראיתי סדרות והרגלתי את עצמי להקשיב לאנגלית מדוברת, ועדיין היה לי קשה ולא הייתי מסוגלת לדבר.

אבל אם את דוסית וזה לא מתאים לך אז אפשר לבחור תכנים מותאמים. יש תכניות ילדים נקיות לגמרי לגמרי שאפשר לצפות בהן, יש גם פודקאסטים. אישית לדעתי עדיף להתחיל ממשהו שרואים ועם כתוביות, ואז להוריד כתוביות ואז שמיעה בלבד (כאילו בלי לראות את מי שמדבר). אבל זה לא קריטי. העיקר לשמוע ולדבר. 

יש תחומים שלא צריך אנגלית. שגם פרופסורים ממש מכובדים נותנים למתרגם את המאמרים שלהם ולא יודעים לנהל שיחה.

נשמע שאת בתחום אחר שבו זה נצרך. ואז את יכולה להצליח, אבל תהיה לך תקרה מאד עבה. לא תוכלי לעבוד במקומות בינלאומיים, גם אם תעשי דוקטורט ומישהו יתרגם לך את הדוקטורט עצמו - לא תוכלי לעשות פוסט בחול (במידה וזה נהוג בתחום שלך) ואפילו לעבוד בשתפ עם חוקרים ממקום אחר עלול להיות קשה.

לעבוד בתעשיה - אפשרי אבל יהיה לך קשה. כל הזמן תצטרכי שמישהו יעזור לך עם ניסוחים מיילים וכו. הרבה אנשים צריכים עזרה, אבל הם בעצמם מסוגלים להתנהל ברמה בסיסית כלשהי, ומהתיאור שלך נשמע שאת לא שם. לעבוד בחברה גלובלית - עלול להיות בעיה, אפילו המבחנים הרבה פעמים באנגלית, ובטח העבודה עצמה אם מצוותים אותך לאיזשהו צוות עם חול.

אבל בעיקר הגישה שלך מאד פסיבית ומיואשת. ובשביל להצליח, בטח עם מגבלה כלשהי (במקרה שלך - שפה) צריך עודף מוטיבציה ואקטיביות להבין איך את עוקפת את המכשול הזה. בסופו של דבר זה ענין של השקעה. אין דבר כזה מאוחר מדי. תוך שנה של השקעה את יכולה להגיע למקום מעולה וממש נוח, ואני אומרת כי ראיתי אנשים שממש ממש התקשו ללמוד שפה ובגלל שהשקיעו הצליחו להגיע לרמה מצוינת. לא טובה, מצוינת. אבל תצטרכי באמת להשקיע בזה.

ותזכרי שזה שאת לא מבינה לא הופך אותך פתאום לטיפשה. החוכמה היא יכולת ההבנה שלך ולא היכולת להציג אותה. היכולת להציג אותה היא חשובה מאד אבל ברגע שתלמדי את השפה זה יהיה שם. 

אבל ממליצה קודם כל לנסות לצאת מגישה פסיבית של "אין מה לעשות", נדפקתי, אני צריכה את זה כאן ועכשיו וזה לא יקרה לגישה אקטיבית של איך אני משפרת את האנגלית שלי?

ללמוד שפה זה לשבור שיניים, וזה לא בא ביום אחד.

האנגלית שלי לא וואו, אבל עדיין הצלחתי ללמוד קורס באנגלית באוניברסיטה ואת הלמידה המקצועית שלי אני עושה באנגלית כי בעברית אין חומרים טובים.

איך?

לתרגל. לשמוע אנגלית (נגיד פודקאסטים)

לקרוא באנגלית (אפשר להתחיל מספרי הקריאה לפי רמות)

זה כן מצריך יותר זמן בלמידה, אבל זה אפשרי.

מבחינת דיבור - או למצוא מישהו דובר אנגלית לדבר איתו, או שיש אופציות לשיחות בתשלום (זה אני לא מספיק מכירה, אבל יודעת שקיים).

לזכור, שיש לך בונוס מטורף על פני שנים קודם, כי יש לך בינה מלאכותית שעוזרת לך. אני כותבת את מה שאני רוצה, ומבקשת תיקון. לפעמים מבקשת תיקון רק הדקדוק אבל לא בניסוח, כדי שיישאר שלי.

דבר נוסף, להתחיל עכשיו. לא לחכות או להחליש את עצמך שזה ייקח זמן ואז להתייאש. תתחילי עכשיו, וזה ישתפר.

אגב, בגלל שלמדתי באנגלית, אז דווקא האנגלית הטכנית שלי טובה יותר מאנגלית של יום יום. כי את המושגים שרלוונטיים עבורי אני כבר מכירה באנגלית.

בקיצור, זו עבודה. אבל זה אפשרי.

אל תייאשי את עצמך מראש, כי זה רק מחליש ולא מקדם.

קודם כל לדעתי לא מאוחר מידי!!

אין כזה דבר

ותופתעי כמה מהר אפשר לשפר את האנגלית

אני אישית בזמנו רציתי לשפשף חזק את האנגלית שלי כדי שאוכל לעבור ראיונות באנגלית

והנקודת פתיחה שלי קצת יותר נמוכה ממך, עשיתי רק 4 יח' באנגלית וגם אותן בציון 80 נראלי.

ואני חרדית בקושי יצא לי לראות סרטים באנגלית וגם אם כן רק עם כתוביות שזה לא נחשב

בקיצור הגעתי למצב שאני צריכה לשפר את האנגלית

לקחתי מורה פרטית ועשיתי איתה פעמיים בשבוע שיחה באנגלית בטלפון.

היא נתנה לי גם קצת ש.ב. לקרוא טקסטים ששלחה לי ואז דיברנו עליהם

זה הקפיץ אותי בטירוף תוך כמה חודשים.

נתן לי המון ביטחון עצמי שהאנגלית שלי סבבה (טוב, זה גם כי בלי קשר למציאות היא כל הזמן הכניסה לי לראש שאני יודעת אנגלית וזה נראה לי הכי חשוב שקודם כל יהיה ביטחון שיודעים)

בסוף אומנם מצאתי עבודה במקום שלא כ"כ צריך אנגלית לצערי ועבר מאז 4 שנים אז נראה לי קצת שכחתי.

חוץ מלמצוא מישהו מקצועי שידבר איתך ויכוון אותך בשפה ובדקדוק

ממליצה לך לשמוע פודקאסטים בדרכים, יש כמויות. תחפשי כאלו קצרים שאפשר לשמוע שוב ושוב.

מצד שדוסית ולא ראיתי סרטים. אני גם כן ריאלית ועשיתי 5 יח"ל אנגלית בציון שואף ל100.

אבל בקריאה אני סבבה יחסית (קראתי ספרים ארוכים באנגלית, כמו הארי פוטר וכאלה).

אני עובדת בהייטק כבר מעל עשור. עדיין קשה לי להבין אנגלית בדיבור (חכי שתעבדי עם הודים, המבטא שלהם נוראי...), ואני ממש מעדיפה להתכתב במיילים ולא לעשות שיחות מתי שאפשרי.

אז כן, זה קצת מבאס ויכול להיות מביך. אבל לחלוטין אפשר להסתדר כל עוד האנגלית שלך בקריאה וכתיבה ברמה טובה (ואני עובדת במקום נחשב ומאוד מוערכת ב"ה).

וברור שעם השנים וההכרח גם האנגלית המדוברת (והנשמעת) משתפרת.

ממש לא חייב סרטים של הוליווד.

את יכולה לשמוע בהילוך איטי, זה מקל בהתחלה.

וברור שאת יכולה להצליח!

זה דורש השקעה אבל בהחלט אפשר לצלוח מהמורות.

אצלי במקום העבודה האחרון עברתי את כל השלבים של הגיוס כשאף אחד לא שאל אותי על אנגלית.

כן היה קטע משעשע שהמגייסת כאילו החליטה שמיותר לשאול אותי על זה לפי המקומות הקודמים שעבדתי בהם.

בראיון האחרון המנכל אחרי שיחה של שעה פשוט התחיל לדבר באנגלית. ואחרי שתי דקות של הלם פשוט עניתי בכנות שאני לא מדברת אנגלית אבל יש לי יכולות אחרות שבאות לידי ביטוי ואני יכולה לצלוח כל אתגר ואני יודעת להתמודד ולהסתדר ובלה בלה וזהו הוא קיבל את זה..

בפועל יצא לי להעביר הרצאה קצרה שלמדתי אותה בע"פ, חיפיתי על זה בשואו ומלא חיוכים.. וגם אין הרבה נשים אז זה יותר מחליק כזה..

ומצגות אני מכינה מושקעות וברורות עם מלא צילומי מסך כדי שלא יהיו שאלות..

וזהו יוצא לי לפעמים שיחות עם חו"ל לפעמים מבקשת עזרה ממישהו, בגדול תמיד מקדימה תרופה למכה ועונה ומסבירה הכל במייל מסודר שלא יהיו הפתעות חח

כן קרה לי מקרה שעבדתי מול איש עסקים בכיר ישראלי והייתה סוגיה שהיה צריך לברר עם משקיע גדול מחו"ל והוא אמר לי שניה אני מנסה להעלות אותו על הקו, מודה שלא נשמתי.. לא היה לי מושג איך לצאת מזה.. ממש התפללתי לנס ואכן ה' שמע תפילותי והשני לא ענה לטלפון אז מהר העליתי רעיון חלופי שאשלח מייל מפורט והוא יעביר לו ואם יהיו לו עוד שאלות שיחזור אלי ישירות. (סיכוי אפסי אז מה אכפת לי..)

אז הישראלי שדיברתי איתו קיבל את ההצעה וישבתי על המייל הזה איזה שעה כדי שהכל יהיה מדוייק ולא נצטרך לעשות ועידה..

וזהו זה כמה מקרים בודדים מתוך קריירה שלמה שהרגשתי שזה כמעט מתפוצץ לי בפנים.

באמת שאל תוותרי על חלום שלך ומה שאת טובה בו רק בגלל זה.

כן מציעה לשפר ולהשתפר, אני גם מנסה כל הזמן. אבל זה לא שבלי זה הכל אבוד.

ואולי משהו שירגיע אותך מהניסיון שלי, מי שלא דובר אנגלית בעצמו גם לא הכי ספצ באנגלית ופחות שיפוטי,

ומי שכן דובר אנגלית והוא אמריקאי מלידה נגיד. הוא יודע שהוא אף פעם לא ניסה לשוחח עם מישהו בשפה שהיא לא שפת האם שלו, ולכן הוא הרבה פחות שיפוטי והרבה יותר מתמקד בתוכן ובתוצאות השיחה מאשר באיך היא הועברה.

למשל פעם בשיחה פשוט התחלתי לדבר עברית עם מי שביקשתי ממנו עזרה כי התוכן היה קצת קשה ממילא והייתי צריכה להתרכז בחומר עצמו ולא להשקיע אנרגיה על ניסוח והתבטאות וכל השיחה למעשה תורגמה והבחור האמריקאי הבין את הסיטואציה וקיבל אותה.

דווקא ישראליים הם הכי שיפוטיים כלפי הסיטואציה. פשוט לא להתרגש מהם ולעבור כל משוכה בפני עצמה.

חוץ מזה שאנחנו לא בחיים בעידן הגוגל טרנסלייט. באמת שיש היום כלים טכנולוגיים מעולים שיכולים לסייע. אני זוכרת את הימים שהייתי שוברת שיניים על כתיבת מיילים וזה די שייך להיסטוריה של לפני 10 שנים.

הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מואץ.

אם תהיי מעולה במה שאת טובה בו, אבל ממש טובה, זה לא מה שיעצור אותך בע"ה.

מקווה שנתתי לך כמה נקודות אור חח

אני חושבת שבאמת חשוב לשפר את האנגלית, אבל נראה לי שאת ממש יכולה לעשות את זה באמצעים שעומדים לרשותך.

דבר ראשון - פודקאסטים. יש כאלה ממש מעניינים, ואז את יכולה להקשיב אפילו תוך כדי נסיעות/ניקיונות/בישולים. אני ממליצה בחום על radio lab (כל פעם נושא אחר, אבל עשוי ממש ממש טוב), אבל יש עוד המון. אם תגידי באיזה נושא אולי יוכלו לתת לך כאן המלצות.

דבר שני - יוטיוב. את לא צריכה סרטים ממש, מספיק אם תראי סרטונים של כל מיני בלוגריות. אני מאוד נהנית לראות כמה נשים כאלה (גויות, אז מדי פעם הן מראות איך הן מבשלות את החזיר שלהן, אבל זה לא מפריע לי).

ואם לא בלוגריות, אפשר גם סרטונים שמלמדים כל מה שבא לך - ציור, מקרמה, גינון, בישול, נגרות, קדרות, וכו'...

דבר שלישי - אנשים סביבך. יש סביבך מישהו/מישהי שיודעים טוב אנגלית ואת יכולה לבקש מהם לדבר איתך רק באנגלית? זה יכול ללכת טוב עם חברה טובה שדוברת אנגלית מהבית, ואת לא מתביישת לטעות לידה, או לבקש ממנה לחזור לאט יותר.

Good luck !

וגם לבלוגריות מעניינות שאין שם דברים בעייתים(בקטע צניעותי)

תודה!!

אבל הנה כמה שאני אוהבת (הן יכולות ללבוש גופיה למשל, אבל אין קטעים שבינו ובינה)-

----

---

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.youtube.com/%40Ruthannzimm&ved=2ahUKEwiVm--S_KSMAxUO3AIHHXRGImUQFnoECGUQAQ&sqi=2&usg=AOvVaw0-kcQp5syH7jgJXys7Tn8V

---

ממש חמודה, אבל חלק מהסרטונים הם הטפה נוצרית. אני פשוט מדלגת עליהם -

Fruit of the femme

ישראלית, אבל מדברת באנגלית (קיבלתי המלצה, לא מכירה) -

תחשבי על ספר שקראת ואת אוהבת, שנכתב במקור באנגלית ואת קראת את התרגום, ותנסי לקרוא אותו באנגלית.

בהתחלה זה יהיה קשה, אבל בגלל שאת מכירה את הספר לא נורא אם לא תביני כל מילה, ובגלל שאת אוהבת אותו אולי תצליחי אפילו להנות טיפה...

בהצלחה!

הם מדברים לאט וברור, וחוזרים על ביטויים במילים שונות.

חפשי, למשל, plain english.

בהתחלה אולי לא תביני כלום, אבל סביר להניח שתוך כמה פרקים האוזן תתרגל ויהיה לך קל יותר.

Plain English

זה קישור לספוטיפיי.

יש גם אתר מנויים, מקשרת לך את האפשרות החינמית. אין לי ניסיון איתה.

Join Plain English: it's free

כותבת כאן, שונה מהשאלה הספציפית על אנגלית.

אולי הקושי באנגלית הוא בעצם ביטוי להרהורים שלך ולהתלבטויות האם תוכלי להצליח לשלב הכל?

כי בקשר לאנגלית, דווקא מכל המיומנויות זו המיומנות שהכי קל להכניס "על הדרך". להעביר את החיים שלך לאנגלית, ביום יום. פודקאסטים? באנגלית. מערכת הפעלה של הטלפון? באנגלית. שאלות לצ'אט gpt? באנגלית. מתכונים באנגלית וכו'. נגיד סבתא שלי עלתה לארץ, ואחד הדברים שהכי עזרו לה לשפר את העברית שלה, זה לשמוע חדשות כל יום. אז זה היה בתקופה של אז, היום יש לך הרבה יותר אפשרויות. ובגלל שזו שפה, ולא מיומנות כמו מתמטיקה או קוד, יותר קל להחליף שפה בשפה מבחינת זמינות. ומה שאת עושה עכשיו בעברית, תתחילי לעשות באנגלית.

אבל, את בעצם תוהה כאן על משהו אחר. האם תצליחי להיות טובה גם בזה, וגם בזה, וגם בזה.

ואת האמת, שכאן אני רוצה להגיד משהו. בעיניי לבוא בציפייה של להיות 100% בהכל היא מאוד מאוד קשה.

ודווקא יותר קל אם מחליטים על סדרי עדיפויות, ולא מצפים מעצמנו להיות הכי מוצלחות בכל תחום.

כי בעיניי הציפייה להיות הכי טובה בהכל, היא כמעט לא ריאלית, ובעיקר מביאה לעומת נפש, כשמגלים שאי אפשר. ולמי שבוחרת במסלול תעסוקתי שהוא קצת אחר מהמסלול הקלאסי הרגיל של נשים דתיות, באמת יש התנגשות אפילו גדולה יותר בין התעסוקה לבין המשפחה.

כי לעבוד במקצועות ריאליים, זה כשלעצמו מציב דרישה להיות מצויינת, ולהשקיע וללמוד כל הזמן.

רוב האנשים במקצועות האלו קודם כל בנו את עצמם מקצועית, ורק אז הכניסו גם משפחה. ואצל נשים דתיות זה הרבה פעמים בא במקביל.

ובשביל להצליח, צריך לסלול לעצמך את הדרך בהתאם ליכולות שלך, למחירים שאת מוכנה לשלם. אני לא חושבת שזו דרך קלה. אבל היא אפשרית.

אבל חלק ממה שהופך את זה לאפשרי, זה קודם כל להכיר בקושי, במחירים ובהתאם לזה לעשות תוכנית עבודה.

לא מסכימה עם מה שאת כותבת, לא לכולם יש קליטה מהירה וזה ממש לא על הדרך ולא קל לשפר.

זה המון המון המון השקעה.

ההתקדמות היא איטית והנסיגה מהירה

ממש כמו בספורט, אם רוצים להצליח צריך להשקיע הרבה ולעלות את הרמה לאט לאט כגי להצליח ואם עושים הפסקה אז אח"כ כשחוזרים לזה מתחילים הרבה יותר נמוך מאיפה שהופסק.

לא אומרת כדי לייאש, אלא כדי לתת מקום אמיתי לקושי ולנרמל את כמות האנרגיה שצריך להקדיש לזה. גם אם זה רק רבע שעה ביום.

הקושי הוא ההתמדה גם כשלא רואים תוצאות, התמודדות עם כשלונות, לחיות עם זה שכולם סביבך מתקדמים ורק את תקועה. זה לא בדיוק לשנות שפה של מערכת ההפעלה והשאר יקרה מאליו.

וגם נגיד פודקאסט לא כל יום הנפש מסוגלת להכיל ולהתעניין ולנסות להבין חלק ממה שנאמר. יש ימים שזה רק גורם ליום להתחיל ממקום נמוך יותר, ויש ימים שדווקא האתגר כן מרים ומחזק.

ולפעמים הראש בורח למקום אחר בכלל ואז זה כבר לא אפקטיבי.

בקיצור זה באמת לא פשוט למי שמתקשה עם זה, אבל זה לא סיבה לוותר.

אבל זה כן מצריך הפניית משאבים מתאימים וכח רצון וקבלה של נפילות וגם המון ענווה..

סתם דוגמה, אני גרה בשכונה של הרבה דוברי אנגלית והרבה פעמים פונים אלי בשאלות באנגלית ובד"כ זה סבבה לי. לפעמים זה דורש מאמץ להבין ולהתבטא ואני לוקחת את זה ברוח טובה.

אבל נגיד בחודשים הראשונים של המלחמה לא הייתה לי רבע פניות נפשית לזה, אפילו לא ניסיתי להבין. ישר אמרתי שאני לא מבינה אנגלית ואז או שהשני שבר שיניים בעברית או פנה למישהו אחר..

אז נגיד כמה חודשים כאלו של ירידה קיצונית בחשיפה (בעבודה וברחוב ובמחשב וכו) והמצב בטטה. אז כל פעם זה להתמודד מחדש עם הרגרסיה ועם התחושה של רק לפני חצי שנה ניהלתי שיחה כזאת בכיף ועכשיו שוב אני מתקשה וצריכה שיחזרו על השאלה שוב כדי להתרכז גם בהבנה של המילים וגם בשאלה עצמה.

שורה תחתונה אני ממש בעד להשקיע ולנסות שוב ושוב ולא להתייאש. בעיני זה ממש כמו חדר כושר וגם כשהמצב בטטה אפשר לשפר בהדרגה.

אבל זה כן דורש משאבים והרבה כח רצון.

אני באופן אישי לא מוכנה לוותר על יכולת מקצועית וקריירה ומימוש עצמי בגלל זה, ואני ממליצה גם לאחרים לדבוק בחלומות שלהם ולצלוח את הקושי הזה.

מהירה, והאנגלית שלי לא וואו.

לא התכוונתי להגיד שזה על הדרך במובן שזה קל.

אלא שבניגוד לתרגילים במתמטיקה שצריך למשל לשבת ולפתור, דווקא שפה יש מגוון של דרכים שבהם אפשר להכניס את זה לחיים וליום יום.

זה לא קסם, וזה לא קורה ביום אחד.

אני לפעמים שומעת פודקאסט באנגלית, ואחרי זה המוח שלי סחוט ואין לי כוח.

אבל עדיין עשיתי את זה תוך כדי קיפול כביסה, מה שלא הייתי יכולה לעשות בתרגול או קריאת מאמר כלשהו.

אני לא עושה את זה כל הזמן, כי זה באמת מעייף.

רק אומרת שיש עוד דרכים לשלב את זה תוך כדי, וכל אחת יכולה להחליט את המינון שמתאים לה.

אני כותבת את זה דווקא כמישהי שהיא לא דוברת אנגלית, ומתמודדת עם אותו אתגר בדיוק.

ונכון, יש תקופות וזה יכול גם להישכח. דווקא לכן הדרך לעשות את זה היא להכניס את זה ליום יום, ולא בתרגול ממוקד.

אני חושבת שזה גם תלוי לכישורים טבעיים, בסופו של דבר אני ראלית מאוד והרבה הרבה יותר קל מתמטיקה מאשר להבין אנגלית, הייתי מוציאה מאיות במתכונות ב5 יחידות, ופשוט באנגלית מרגיש לי שזה המקצוע היחיד שמשו שם תקוע לי.

כי בסופו של דבר לשמוע פודקאסט תוך כדי קיפול כביסה זה אפשרי כשזה בעברית,אבל אם זה באנגלית אני צריכה ממש להתרכז בשביל להבין כמה משפטים בכלל, כי אין כתוביות וגם כשאני מקפלת כביסה אני עסוקה גם בלקפל והאנרגיות שלי מתחלקות בין זה להקשבה לפודקאסט, אז לא יודעת עד כמה זה יעשה לי טוב,חוץ מתסכול ששוב אני לא מבינה.

אני יודעת שאין פתרון קסם, אבל אני באמת רוצה להשקיע את המעט תוך כדי חיי היומיום שאני יכולה להכניס בתוך החיים העמוסים שלי. בסוף לעשות תואר שני עם ילד ובהריון ושהבעל סטודנט בעצמו זה ממש ממש קשה, אז אני באמת צריכה איזה רעיון שאני יוכל ליישם, כי כל הזמן מציעים לי דברים שגדולים עלי מדי או שלא ברמה שלי.

לא סתם אבל

אני יכולה לומר כנל עשיתי 5 יחידות באנגלית, אבל הדבר היחיד שפתח לי את הצ׳אקרות זה פשוט לדבר באנגלית.

הייתה לי הזדמנות תעסוקתית מדהימה לעבוד עם לקוחות דוברי אנגלית ששברתי עליהם את השיניים, ומשם זה ממש השתפר והפך לקולח

מלבד זאת, היום יש שלל אופציות לתרגום כתוב בקלות אז לגבי מיילים וכו פחות הייתי דואגת. תלמדי תוך כדי תנועה  

שמתכוון להעלות מחשבה, מקווה שזה בסדר.

את מתארת שאת רגילה להצליח.

מאיות בחמש יחידות

ואז באנגלית את נתקלת בקושי וזה מתסכל אותך מאוד.

אז לצד זה שזה באמת ממש מתסכל

אולי זה בסדר שלא בהכל אנחנו טובים והולך לנו חלק.

גם אני עשיתי חמש יחידות

וגם לי יש תואר ריאלי

וגם אני מקבלת ציונים טובים

וכן, זה משבר שפתאום יש דברים שפחות הולכים בקלות וצריך להתאמץ יותר.

אבל אחרי התסכול, מה אנחנו עושות עם זה הלאה?

אפשר להתבאס, כי זה באמת מבאס. ואני מבינה אותך. כי גם אני יותר ריאלית וקליטת שפות לא הולכת לי חלק בכלל.

אבל אפשר גם לקחת את זה כלימוד, שלצד החכמה שה' נתן ב"ה בדברים מסויימים, יש גם קושי. ולא הכל מושלם.

ואם יש תחום שיותר קשה בו, זה הזדמנות ללמוד לעבוד קשה. לחוות תסכול. לחוות קושי. לחוות תחושת חוסר הצלחה.

בסוף, אני חושבת שלחוות חוסר הצלחה זה חשוב.

זה מלמד אותנו ענווה

מלמד שאנחנו לא על גג העולם

וזה מתסכל

וזה קשה להתרגל שאם משקיעים אז זה עובד, ופתאום להגיע למשהו שמנסים ומנסים וזה לא זורם. וזה קשה ותקוע. וצריך לנסות שוב ושוב ושוב.

אבל זה חשוב.

וזה מלמד המון

וכן, לפעמים יהיו לנו דברים בחיים שהרגיש בהם פחות מוצלחים. וזה טוב לנו גם להיות בחוויה הזו.

זה לא אומר שהכל סגור, וזה לא אומר שזה לא אפשרי. אבל כן, יכול להיות שזה באמת ממש קשה.

אני כותבת את זה כי ממה שאת כותבת, שוב ושב עולה התסכול של "זה גדול עליי", או החוויה של חוסר בחירה ו"אין מה לעשות". ונשמע מבעד למילים שאת גם קצת כועסת על המצב. לא על מישהו ספציפי, אלא על הנסיבות שהובילו אותך לזה.

ואני באה להגיד, התסכול הוא מובן באמת. אבל אולי זו הזדמנות להכיר בזה שיש כאן משהו שבשביל להשיג אותו את תצטרכי יותר מאמץ מהרגיל שלך. ועכשיו את צריכה לבחור האם את רוצה את זה או לא. ואם כן, אז איך.

ואני לא כותבת את הרעיונות האלו כי לי זה הולך בקלות והכל זורם. לא. גם אותי מעייף לשמוע פודקאסט תוך כדי קיפול כביסה. ואני מעדיפה לעשות דברים קלילים יותר. אבל זה חשוב לי, אז כן משתדלת להכניס את זה מידי פעם. אפילו שזה דורש יותר מאמץ.

ורוצה להוסיף עוד משהו שאותי ממש מעודד,

לפעמים כשמרגיש שלא משנה כמה אני משקיעה, משהו שם "לא עובד"

אני נזכרת במבוא לשיעורים שלמדתי בוול סטריט שהם לימדו איך לומדים שפה.

הרי כל פעוט שנחשף לשפה ברמת שפת אם תוך 3-4 שנים מגיע לרמת דיבור ממש טובה.

וזה עוד כשחלק מחייו הוקדש ללמוד עוד הרבה דברים אחרים במקביל.

כלומר רכישת שפה לא מצריכה יכולות יוצאות דופן גם עבור אנשים שמתקשים מאוד.

כל העניין הוא אך ורק טכניקה וחשיפה.

זה הדבר היחיד שמונע ממני להיות דוברת אנגלית ולא יכולת קליטה או יכולת מולדת כזו או אחרת.

כשאני מבינה את זה, אני לא יכולה לומר "אני לא נולדתי בשביל זה".

נכון יש אנשים שזה בא להם יותר בקלות, אבל זה לא אומר שאני מקרה אבוד. יש מיליוני ילדים באפריקה ובמקומות אחרים שיש להם תת תנאים בחיים ולא כסף להשקיע בלימוד ולא כלום ובגיל 4 הם מדברים אנגלית שוטף. אז גם אני יכולה.

רכישת שפה שניה היא באמת קשה יותר משפה ראשונה.

יש אנשים שמרכז השפה שלהם במוח מפותח יותר  ויש שפחות.

ולמידה בגיל שנה עד שנתיים היא הרבה יותר פשוטה מאשר למידה בגיל מבוגר.

חז"ל כבר אמרו את זה בפרקי אבות -

הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק.

ולא כל אחד מסוגל לדעת שתי שפות.

כשבת דודה שלי בתור ילדה קטנה הלכה לקלינאית תקשורת הקלינאית שאלה את ההורים שלה איזה שפה הם מעדיפים שהיא תדבר כי עד אז הבית שלהם היה דו לשוני ואיתה היה צריך לעבוד על שפה מסויימת. אז נכון שהיא מקרה חריג אבל מבוגרים שקשה להם ללמוד זה לא מוזר.

ייקח כמה זמן שייקח, כי החשיפה לשפה שניה היא לא כמו לשפה ראשונה,

ההתקדמות תהיה יותר איטית, אבל זה לא בעיה במוח, זה בעיה של חשיפה ולכן צריך להיחשף יותר ולא להתייאש.

יש גיל קריטי לרכישת שפה.

בתור ילדים המוח מכוונן לרכישת שפה, ומצליח לקלוט דרך חשיפה בלבד (כמובן שחשיפה מותאמת מאוד מקדמת את הרכישה. תינוק שלא מדברים איתו ורק שומע שפה דרך סרטים או רדיו לא באמת יצליח לרכוש שפה ככה בצורה תקינה).

זה באמת פלא איך שזה קורה...

אבל מגיל מסויים המוח כבר לא 'פתוח' לרכוש שפה בצורה כזו, ואז לימודד שפה חדשה דורש הרבה יותר השקעה.

ובאמת יש פער גדול בין יכולות של אנשים שונים ברכישת שפה. יש אנשים שקולטים הרבה יותר בקלות. 

אז קודם כל היי אחות, אנחנו שתיים לפחות באותה סירה.

לגבי רעיונות שעוזרים לי, אז קודם כל אני מבינה שהבסיס הוא חשיפה חשיפה ועוד חשיפה.

לא משנה כמה מתוך זה מבינים.

זה לא המדד. בטח לא בהתחלה.

אז פשוט צריך לשמוע עוד ועוד ועוד.

תנסי לצפות בפרקים של בלואי או סימון יחד עם הבן שלך.

יש המון תוכניות לילדים שמיועדות ללמידה למי שלא דובר את השפה.

לי עוזר שאני לפעמים צופה איתם, ואז נגיד בזמן נסיעה הם רואים את הוידאו, אבל הסאונד הוא מהרכב אז אני בהכרח רק שומעת.

ולא הכל מבינה וזה לא מה שחשוב.

יש כמות מטורפת של מילים שאני יודעת שאני מכירה אבל בשמיעה לא מצליחה לעשות את ההקשר ועד שנזכרת גם נאמר המשפט הבא.

אז לא להיתקע בניסיון להבין. לשמוע רק בשביל השמיעה, בשביל שהאוזן תתרגל לצליל.

כשחושבים על זה ככה זה לגמרי יעד בר השגה מבחינת ידע.

מבחינת זמן, לזה אין לי פתרון קסם. כן זה מצריך זמן ופניות והתמדה.

אני כבר 15 שנה עם האון אוף הזה. ועדיין קשה לי כי אין חי חשיפה יומיומית שמחייבת אותי להתמודד.

אבל זה כבר צריך להכניס טוב טוב לראש שזה או זה או לוותר על עצמך.

זה מתסכל שצריך להשקיע כ"כ הרבה בשביל משהו כזה? כן מתסכל מאוד.

אבל זו לא סיבה להרים ידיים.

את בעומס בחיים זה נכון, יכול להיות שעכשיו את יכולה להשקיע רק מעט, אבל אולי בהמשך תוכלי להשקיע יותר.

אני הכנסתי תינוק למטפלת כדי להצליח לשלב שיעורים. זה היה מאוד אינטנסיבי כי היה גם המון תרגול בין לבין.

אבל אם את לוקחת חצי שעה ביום, רבע שעה ביום בבוקר ורבע שעה ביום בערב, שלוש פעמים בשבוע כולל שישי ומוצש (מתייחסת לזה כאל ליום אחד)

שומעת את אותו פרק פודקסט או אותה הרצאת טד,

(אני צופה בטד ילדים, לא מבינה הכל, אבל כן מבינה משהו)

אז זה רף שיחסית ניתן לעמוד בו גם בתקופות קשות.

תנמיכי את הציפייה להבין. כל המשימה שלך היא רק לשמוע. האוזן שלך שמעה פרק שלם?

זהו זאת המשימה שלך.

מבחינה מנטלית איך צולחים את זה, מתחברת לגישה של תקומה.

מכירה ערוצים בווטסאפ?

אז אפשר לעקוב אחרי ערוץ בנושא מסויים או אפילו כמה ערוצים,

זה הודעות קצרות בנושאים שאוהבים ולא מחייב כשאין פנאי לקרוא לעומק.

למשל ערוץ IDF דובר צה"ל באנגלית

ערוץ FOX

ובנושאים שאוהבים אני למשל אוהבת ספורט אז עוקבת אחרי Olympic

וגם ערוץ בתחום העיסוק שלי.

לגבי תכנים שמציעים שהם מעל הרמה, ממליצה לנסות למשל את הסרטון הזה:

אבל אל תשפטי לפי צפייה ראשונית, תנסי לחשוב מה יכול לעזור לך יותר לקראת הצפייה החוזרת.

נניח לקרוא לפני הפעם הראשונה או השניה את התוכן כתוב?

עם כתוביות באנגלית או אך ורק שמיעה?

תנסי לצפות בסרטון (ללא כתוביות בעברית) לפחות פעמיים ותגידי אם זה מעל הרמה שלך או שזה בסדר.

הילדה מדברת בקצב טוב לטעמי, אבל אם זה עדיין מהיר, אפשר להגדיר מהירות צפייה איטית יותר ביוטיוב.

בגלל שאת בהריון, ממליצה לעשות את זה בזמן שכיבה במיטה.

גם אני בסדר בכתיבה וקריאה אבל קשה לי עם שמיעה ועוד יותר עם דיבור.

אני עובדת בתעשיה בחברות בינלאומיות כבר יותר מעשור ומסתדרת סה״כ. כן יש סיטואציות שיותר קשה לי ויש חברות שכנראה לא אתקבל עם האנגלית שלי אבל יש מספיק מקומות שכן.

מצטרפת להמלצות לשפר את הדיבור. יש חברות שמתמחות בזה כמו לייטוק וuptick.

האנגלית שלי די בסיסית וזה אכן היה מחסום בפני הרבה משרות

במשרה הנוכחית שלי לא היתה דרישה לאנגלית (ניהול מערכות) ולא מזמן שינו לי הגדרת תפקיד לניהול פרויקטים ואני מסתדרת מצוין עם החסר באנגלית (ועם תרגום צמוד של גוגל במציאות רבודה)

ככה שהצלחתי להגיע למשרה יחסית בכירה עם אנגלית בסיסית (ובלי תואר) על בסיס ניסיון מעבודות קודמות ויכולות שפתחתי עם השנים שמשאירים את נושא האנגלית בצד כדבר פחות מהותי

אני עונה מזוית תחום ההייטק.

ב"ה עובדת באחת מחברות הגאמפא כבר 3+ שנים

השימוש באנגלית הוא יומיומי וכל העבודה היא רק באנגלית, כולל פגישות שאני צריכה לנהל באנגלית, מסכמכים שאני צריכה לכתוב, והתכתבויות בין כל הצוות.

לגבי הרקע שלי-

עשיתי 3 יחידות (לא היתה אצלנו בסמינר אפשרות ליותר)

אין לי תעודת בגרות ולא עשיתי תואר.

לא ראיתי סרטים ולא שמעתי שירים...

לפי הרקע שלך נשמע שיש לך את הידע, וחסר רק הביטחון...

אם כרגע בתואר את יכולה להסתדר, בתעשיה זה כבר יבוא מעצמו ויהיה בסדר...

מהניסיון שלי, הדבר היחיד שעוזר, זה לקפוץ למים. בסוף כשהיה לי ראיון באנגלית, אמנם דיברתי בלי הרבה מבטא ועם שגיאות דקדוקיות ורמה קצת נמוכה, אבל המראיין הבין אותי, וזה מה שחשוב.

ועכשיו אחרי כמה שנים של שימוש אינטנסיבי באנגלית אני מרגישה שאני כבר זורמת עם זה די חלק.

עדיין כדי לנסח דברים קצת יותר מורכבים בכתב אני נעזרת באינטרנט. ולפעמים מתרגמת לי קטעים. אבל יכולה לנהל שיחה באנגלית ומבינה הכל בלי בעיה.

הרבה הרבה הצלחה!

אבל יש לי ניסיון לימוד עברית . אז מה שאמרו , תתחילי לשמוע הרצאות וסרטים , עם כתוביות באנגלית , לא בעברית. לפני הרצאה או אחרי תעשי לך רשימת מושגים ותלמדי אותם בעל פה. בלי אוצר מילים ובלי מושגים בנושא ספציפי אי-אפשר להבין.

שכנה שלי מדברת רק אנגלית, אז היא באה פעם בנושא נזילה. בקיצור הבנתי בכללי , אבל דקויות לא, כי אני לא מכירה מושגים האלו באנגלית.

מרצים לא נותנים רשימת ספרים או סיליבוס ? כדי שתוכלי למצוא מידע בעצמך אם לא הבנת?

ואל תשתמשי יותר מדי בבינה מלאכותית, תתרגמי בעצמך , תוך כדי תירגום את תלמדי. אם בינה תתרגם לך הכל ישר את לא תלמדי לעולם.

יש לך בסיס שהוא הכי קשה , ברגע שיש בסיס הרבה יותר קל

וכן עשיתי תואר שני ודוקטורט והעברתי הרצאות באנגלית וכתבתי מאמרים ותזה באנגלית.

מבחינת הבנת שיעורים ומאמרים זה ממש משתפר עם התרגול אחרי המון מאמרים שנעזרים בגוגל טרנסלייט ולקח לי מלא זמן לקרוא ממש השתפרתי בקצב. שיעורים זה יותר בעייתי כי אין אפשרות להשתמש בתרגום אבל גם זה משתפר מקורס לקורס (היום כבר כמעט לא משנה לי לשמוע בעברית או באנגלית) מה גם שאם את לא בוויצמן אז לא כל הקורסים יהיו באנגלית.

לגבי הרצאות אני כותבת לי כל מה שאני אומרת בהערות ומתרגלת כמעט בעל פה את הטקסט ובמקרה הצורך נעזרת בהערות לצערי זה עדיין לא זורם לי כמו שהייתי רוצה אבל יחסית בסדר.

בכתיבה אני נעזרת הרבה בAI.

לגבי קורס אנגלית זה יכול לעזור בשיחה שוטפת אבל רוב הצורך שלך יהיה בשפה אקדמאית אז לא יודעת כמה זה באמת עוזר.

מוסיפה לגבי הרצאות, יש היום בword אפשרות לתמלול. מפעילים אותו והוא כותב את מה שהוא שומע.

נכון שלפעמים יש אי דיוק, אבל זה לגמרי מספיק בשביל להבין מה היה בשיעור. ואז קל יותר לחזור על השיעור אחרי זה

אני כרגע כבר בדוקטורט, אבל בתואר שני התחלתי עם אנגלית כמו שלך. עבדתי צפוף עם זרים ככה שהייתי חייבת להבין ולדבר אנגלית, וזה היה פשוט מביך. תקשרנו עם גלגל טרנסלייט צמוד. לא העזתי להגיב למשפטים באנגלית כשלא הייתי חייבת כי תמיד הבנתי לא לא נכון.

אני יכולה לעודד קצת ולומר שזה משתפר. אין דרך טובה יותר ללמוד אנגלית מאשר להיות חייבים להשתמש בזה. האנגלית שלי עכשיו עדיין לא טובה ודי מוגבלת לאוצר המילים שאני צריכה למחקר שלי, לנהל שיחות על היומיום יהיה לי קשה הרבה יותר. אבל יש לי אנגלית בסיסית, לא קשה לי לקרוא מאמרים כמו פעם וכשאני צריכה לתקשר עם מישהו זה הרבה יותר אפשרי. מבחינת כתיבה, יש מיליון תוכנות לתקן דיקדוק ובינה מלאכותית שנותנת אופציה גם של שכתוב טוב יותר של מה שכתבת. וכן, העברתי הרצאה של חצי שעה בסוף התואר באנגלית, כתבתי מאמר באנגלית ותזה באנגלית. דורש המון סבלנות ושבירת שיניים אבל זה לגמרי משתפר.

קודם כל נשמע שאת משתמשת באנגלית לא מעט

תואר שני? ועם ציונים טובים? וואו זה די מכובד

אני מבינה אותך מאד, גם אני מפחדת מאנגלית, ועשיתי רק 4 יחידות

ובכל זאת למדתי תואר ראשון מדעי וגם מדעי המחשב

ועבדתי בפיתוח תוכנה כמעט 20 שנים

לא יודעת מה סגנון העבודה שאת רוצה לעבוד אבל לפחות אצלינו הכל היה כמובן באנגלית. אבל יצא לי די מעט לדבר באנגלית....איכשהו תמיד הצלחתי להתחמק מזה....

ראשית לאט לאט שמתי לב שאני לא הייתי היחידה שהאנגלית שלה לא משהו, רק שיש אנשים שיש להם את הביטחון וזה לא מעניין אותם מה יחשבו.

שנית המיילים והמסמכים באנגלית , אבל זה הכל במחשב, לא בעיה לתרגם מייד כל דבר בלחיצת עכבר. והכל זה דברים טכניים שחוזרים על עצמם, לומדים את המושגים תוך כדי עבודה וזה כבר לא כזה מאיים. ודבר אחרון כשזה בשימוש כל הזמן אז פשוט מתרגלים.

ובקשר ללדבר - יצא שהיה לנו פרוייקטים עם חברות בחו''ל והיו הרבה שיחות איתם. אז רוב השיחות היו עם הודים וכד' שמדברים אנגלית רצוצה בדיוק כמונו 🙈

ונכון לפעמים היה צריך גם לדבר עם אמריקאים וזה יותר מאתגר, אבל מקסימום מבקשים שעוד מישהו מהקבוצה יצטרף לשיחה וכאלה. מסתדרים...

ובגדול אני חושבת שזה לא אבוד, וכן אפשר לשפר גם בגיל גדול את האנגלית.

אבל כן מסכימה איתך שזה הרגשה גרועה כשקשה להבין הכל

חשוב לי לומר לך שזה אפשרי למדי ושאת לא לבד!

ראיתי נשים שקפצו מרמה של abc לרמה של תקשורת שוטפת תוך מספר חודשים. ואין כזה דבר מאוחר מידי!

יש פה נשים ששיתפו אותך בטיפים ממש טובים.  

מהניסיון שלי- קודם כל לשנות גישה ולהאמין שאת יכולה לשפר את השפה , בסוף זה בעיקר מחסום פסיכולוגי.

מוזמנת לפנות לפרטי אשמח לתת לך קצת טיפים , לא רוצה להעמיס פה...

שיש נשים שהוציאו את הנשמה על הבטחות כאלו ולא קפצו לאנגלית שוטפת תוך כמה חודשים

ועלו בקושי שתי רמות במשך שנה אינטנסיבית של לימודי אנגלית יקרים עם מאות שעות תרגולים.

לפעמים ההבטחות האלו הן האבן נגף. שגורמות לך להרגיש כמה דפוק אתה יכול להיות שאחרים מצליחים תוך כמה חודשים מאנגלית גרועה משלך, להדביק את הפער ורק אתה חורק שיניים בטירוף ונתקע. פשוט נתקע. וזה בסדר להיתקע על אותה רמה כמה שצריך. העיקר להתמיד.

עוד ועוד ועוד ועוד תרגול על אותה רמה. לא הספיק 30 תרגולים מהרמה הזאת?

ממשיכים לעוד 30 בלי לעלות רמה. ואז עוד 30.

ואם נגמרו התרגולים אז הקורס דפוק שאין לו מחולל תרגולים, ולא אתה שמיצית את כל התרגולים האפשריים מאותה רמה ועדיין לא מצליח לעלות 😄

בשאר היה חשק לתפוח אדמה בכל סוגיו

כל כמה שבועות התחלף ( בהריון השני היה לי פחות שחקים )

קולה

קלמנטינות,

חמוצים ממקום מסוים

תפוחי אדמה,

סלט כרוב  עם הרבה הרבה לימון

אה, ופחמימות תמיד 

כלומר לרוב החשק היה (כמו לא בהיריון) לשוקולד🤭

אבל בהיריון של התאומים נהיה לי פתאום חשק לחמוץ! בעלי היה מכין לי לימונדות, שזה משהו שברגיל אני לא מחבבת...

והיה לי היריון עם חשק חזק לכרסם - לא פחות ולא יותר - עץ... הייתי מסתכלת על עצים בחוץ, ומשתוקקת לקלף מהם קליפות ולכרסם... (בדיעבד הסתבר לי שזה היה קשור למחסור הקשה בברזל שהיה לי אז...)

גם עננים הייתה תקופה שהתחשק לי לאכול🤭

חוץ מזה לא זוכרת חשקים מיוחדים ממושכים...

מתוק ופחממות ריקות תמיד

חלבונים וירקות זה תמיד פחות. אבל משתדלת בכל מקרה.

בהריונות קודמים יותר לאוכל ג'יפה כזה פיצה המבורגר. הפעם טוסט זה סביר לפחות.  

שכנראה החשקים שלנו נובעים מחוסרים בגוף

הריון שחסר בו סוכרים- יהיה חשק למתוק וכו

הריון שחסר הו מלחים- יהיה חשק למלוח

כנל לגבי חוסרים בברזל/מינרלים/אשלגן וכו

או שעליתי על משהו או שזה היה ברור וגיליתי משהו בדיליי רציני חחח

קליפות ביצים, והיא אמרה שזה מכיוון שחסר לה סידן.

לא יודעת אם זה באמת נכון...

בנוכחי בעיקר אפרופו וגבינה לבנה.

היה הריון של טוסטים

היה הריון של מנות חמות 🤮

היה הריון של ירקות חמוצים..

לגמרי מגוון.

הריון ראשון אבוקדו (והוא היה ממש יקר...)

שני- טונה

שלישי- שוקולד (אבל בהגזמה)

רביעי- ירקות

ולא זוכרת הלאה...

לבעלי עד היום יש טראומה מהטונה. היינו גרים ביחידה פיצית ואני הייתי אוכלת על הבוקר.... חחח... היום לא מסוגלת לגעת בטונה

בהריון החמישי פטריות

בהריון הרביעי אבטיח

הקודמים כבר לא זוכרת

אני לוקחת לאפה ובעלי פיתה

 חחח תמיד המוכר שואל אותו - מה לשים לך בלאפה? 

היה הריון אחד שאכלתי מלא קוטג,

והריון אחר שלא יכולתי להתקרב לגבינה לבנה/ קוטג

בהריון תמיד היה לזה טעם חמוץ כזה של מקולקל גם כשהיה ממש טרי.

היה לי גם הריון של חמצוצים שטיח בטעם תפוח. הייתי מכורה, ממש עזר לי עם הבחילות.

היה לי גם תקופה שהייתי חיה על פומלות אבל זה היה בגלל בחילות וצרבות, זה הדבר היחיד שאכלתי בחצי השני של היום.

הריון אחד לסטייק

הריון אחר לגבינה לבנה. אכלתי בכמויות מסחריות. ולא הייתי מסוגלת לגעת בשוקולד. אל דאגה, עבר לי בלידה 🤭

והיה שיא החורף

וגם חשקים מוזרים שבאים והולכים, כמו חשק לממולאים, למוקפץ. לא יכולתי לסבול עוף בהריון כמעט בכלל חוץ משניצלים

היה לי הריון עם חשק לסלט ומיץ תפוזים טבעי

והריון עם חשק למתוקים ממש

ואחד שלא זכור לי משהו מיוחד כי הייתי עם בחילות כל הזמן

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

של העובר אפשר לזהות את המין...

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.

בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')

אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.

אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.

ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)

רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי

תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.

בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.

לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...

בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.

היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:

יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.

עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.

יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.

בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.

תודה🙏

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.

זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.

בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.

אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.

המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.

אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

זה לא שאני בהכרח מסכימה עם העונש המוצע.

אבל יכולות להיות השלכות חריפות על גניבה שילדה בכיתה ו' לא מודעת אליהן. והיא לא מבינה כמה זה חמור.

(מה ההבדל בחומרה ובתוצאות של לקחת שוקולד שאמא לא מרשה לבין לקחת שוקולד מהחנות).

לעניות דעתי, אפשר להסביר בלי כעס מה ההשלכות. אנשים יכולים לכעוס מאוד אם משהו נלקח מהם. בעל המכולת מאוד רגיש למוצרים כי הם הפרנסה שלו ולכן הוא יכול מאוד לכעוס.

במקרים מסוימים יכול להיות שיזימנו משטרה/יערבו את ההנהלה של בית הספר.

לא לומר לה מה יקרה *לה* אלא מה יכול לקרות במקרים של גניבה.

אני חושבת שפחד זה מניע חברתי טוב, והוא בהחלט יכול לעזור להתגבר.

שהיא כן ממש מתחרטת אחרי שמדברים על זה.

ובעיני לדבר על מה יכול לקרות אם--

זה על הפנים.

לא ככה מחנכים. לא על ידי פחד מעונש.

לפעמים להבין את ההגיון לא מספיק, וצריך תמריץ נוסף. לא תמיד תמריץ חיובי עוזר כי הוא בתחושה יןתר דורש מאמץ ורצון ותמריץ שלילי הוא לרוב יותר פסיבי. בשניהם בסוף המעשה הוא אותו מעשה אבל תמריצים שונים גורמים לנו להתייחס למעשה ולמאמץ באופן אחר.

שיטת חינוך שמבוססת על הפחדה זה רע, אבל אם בנושא ספציפי הסברים לפני ושיחות והבעת חרטה לאחר מעשה לא עזרו אז כן יכול להיות שפחד מעונש יהיה עוד עזרה לילדה להימנע מזה.

כשאת מחנכת לא לרוץ לכביש את לא מסבירה שאפשר להיפגע? זה בול אותו הדבר. 

חוץ מזה הבעת חרטה לא בהכרח אומרת שיש חרטה על המעשה. אולי היא מצטערת שתפסו אותה או שכעסו עליה, או שהיא מבינה שככה מתאים להגיב. זה אמנם אפשרויות קיצוניות יותר אבל הן גם קייימות בעולם. לא בהכרח שנכון במקרה הספציפי, ועדיין. 

ככה או ככה, החרטה וההבנה לא עוזרות לה לעצור את עצמה

שהפחד יגרום לה להפסיק לגנוב.

כולנו יודעים שמי שצסמס בנהיגה יכול למות או להרוג חלילה, וכמה מאיתנו עושים את זה בכל זאת?

ובכן...

אפשר לציין את ההשלכות, אבל מה שיעזור לה, מה שהיא צריכה באמת זה התבוננות מעמיקה מה קורה בחיים שלה, ויצירת סביבה שתתמוך בתהליכי הבשלה שיאפשרו לה להיות פחות אימפולסיבית ויותר אינטגרטיבית.

להפחיד ילד ממעשה בגלל שיהיה לו תוצאה מפחידה זה ידפוק לו את הניהול הפנימי שלו ויצר אצלו כעס, הרבה יותר מהסיכוי שהופ הנה היא תפחד ותהיה ילדה קסם.

כמו שלא תפחידי את הילד שלך לא לחלל שבת כי יש גיהנום.

בעיני עצם ההפחדה היא לא נכונה. זה לא דרך.

יש פה נשמה של ילד.

לא רק מעשה שנעשה או לא.

אין לי רצון שהילד שלי יהיהי מאולף. יש לי רצון שהוא יהיה מחונך.

הפחדה זה אילוף. שגם זה לא תמיד עובד, אבל גם אם כן, זה אילוף.

אם רוצים שילך באמת יתנהל בצורה נכונה,

צריך לראות אותו. לא רק את המעשה.

באמירה כזו, שאם נפחיד אותו מהמעשה ונגיד לו שאם יגנוב יהיה גנב גדול ושמים על זה בכלא,

את מנסה אך ורק להשיג תוצאה.

אני רוצה ילד שלא גונב ולכן אעשה הכל בשביל זה.

לא אכפת לך מה קורה עם הילדה. מה היא עוברת כשאת אומרת לה דבר כזה. מה זה עושה לה בראש.

יש פה הרבה יתר מהאם היא גנבה או לא.

דיי בסיסי בעיני לראות את זה.

@אפונה @אונמר

אני מנש לא חושבת שצריך להסביר לילד על גיהנום אבל כן על השלכות קונקרטיות זה חלק מהחיים. לא צריך סדנת הפחדה אבל להבין מה התוצאות האפשריות של המעשה זה חשוב מאד.

לפעמים זה יעזור ולפעמים לא,אבל בכל מקרה זה משהו שצריך להסביר

בין הפחדה- של ישימו אותך בכלא ותלך לגיהנום, שזה משהו שהוא לא פרופורציונלי ולא הגיוני או קרוב לילד

לבין הסברה של תוצאות- תיקחי בחשבון שיכול להיות בושות, דחיה חברתית (אם הגניבה קורית בכיתה), עירוב של היועצת או כל תוצאה אחרת שהיא הגיונית לגמרי אם תופסים אותה. וזה נראה לי לגמרי הגיוני להסביר לילדה בכיתה ו שאמורה לפחות להתחיל להבין שיש תוצאות למעשים שלה ומה הם.

חושבת שיש מספיק דרכים להסביר לילדה לא לגנוב חוץ מלאיים שישתפו את היועצת או שהמוכר במכולת יכול לכעוס נורא.

ושגנבים גודלים מסימים בכלא, ושאפשר לפעמים להזמין משטרה. (כמו שכתבה @נעומית  בהודעה הראשונה שדיברו על הפחדה)

אני ממש בהלם שכולם פה סבבה עם להגיד דברים כאלה לילדה בכיתה ו.

מה קורה לכן.

זה נשמה של ילדה. יש פה נשמה קטנה שתכף תהיה גדולה. למה לצלק אותה ככה עם איומים. וואו.

ובשום אופן לא היתי רוצה שהילדה שלי  לא תגנוב מהסיבות שכתבת.

לא גונבת כי יהיה לי בושות.

לא גונבת כי ידחו אותי חברתית.

לא גונבת כי אם יתפסו אותי יגידו ליועצת.

זה הסיבות שגורמות לך כבן אדם מבוגר לא לגנוב? אז למה היא כן?

מזעזע.

בטח לא כשברור כל כך שאין ילדה שגונבת כי היא רוצה לעשות רע בעולם.

תקראו את התגובה של @אמאשוני על כמה שזה פשוט ילד קשב וכל כך לא כמו שעשיתם את זה.

https://www.inn.co.il/forum/t1438713#15770442

חינוך בסופו של דבר זה לעשות את הדבר הנכון כי זה הדבר הנכון, לא כי יש השלכות לעשות את הדבר השגוי

זה שלדעתי צריך להסביר לילד את ההשלכות של בחירה שגויה זה מבחינתי בעיקר כדי שלא יהיה בהלם מוחלט אם זה יפול עליו...

לא לפחד מהורה

אבל לפחד מהשלכות שליליות זה בסדר גמור.

זה החיים, אם תרוץ לכביש, אתה עלול לקבל מכה.

אם לא תלמדי למבחן, את עלולה להכשל.

אם תקחי דברים שלא שייכים לך, יכעסו עלייך מאוד.

וכשתגדלי, אם תתכתבי בטלפון בנהיגה את יכולה למות.

אין סיבה להסתיר מילד את עובדות החיים הבסיסיות, בטח ובטח כשהוא מתקשה להבין אותן עצמאית.

כמובן שזה לא סותר את החינוך החיובי, האוהב והמלמד. שבו מסבירים על תוצאות חיוביות למעשים חיוביים.

גישה שבה לילד בוגר מגיבים רק באופן רך ומלמד מתוך הכלה אינסופית יוצרת ילדים חלשים, רכרוכיים, קורבנות תמידיים של המציאות, שמאשימים את הסביבה בכל בעיה שלהם. 

ילד יוצא רכרוכי מסיבות אחרות. לא כי לא הפחידו אותו מהחיים ומהגיהנום ומעונשים ומתאונות ומכלא.

מצטערת.

אני גם לא אומרת לאף אחד אל תסמס בנהיגה כי אתה יכול למות.

לא ככה מנהלים חיים תקינים.

כמובן שאם ככה את מתנהלת אז זה נראה לך בסיסי,

אבל בעיני הנקודת מוצא הזו שגויה לחלוטין ולא בריאה בכלל.

אנחנו לא חיים במרדף. ולא בתחרות עם הרוע. לא מבינה למה לבחור לחיות ככה.

יש עוד מלא סיבות לתת כשאומרים לבן אדם לא לסמס בנהיגה חוץ מ 'אתה תמות'.

כמוןב שזו הסכנה, ויש סכנות, ואין התכחשות אליהם.

אבל מיפה ועד לנהל את החיים בצורה כזו זה קיצוני,

בטח שלא לתת לילד להתנהל ככה.

נוראי בעיני לחשוב על ילד שככה מנגישים לו כל דבר בחיים.

ואני ממש לא חושבת שזה מה שמייצר בן אדם חזק וערכי. יש למיון דרכים אחרות לעשות את זה בלי להכניס כלא גיהנום ומוות בסוף כל סכנה.

אני באמת לא מבינה.

אני חושבת שכתבת דברים שמכעיסים אותך בכללי למרות שהם לא קשורים לנושא.

כתבת תחרות עם הרוע??? איך זה קשור?

כתבתי שיש טעם לשתף גם בהשלכות שליליות, אפשר להגזים ולהגיד שאם ילד מודע להשלכה שלילית, הוא מפתח חרדות וחי בתודעת גהנום. וזה ממש ממש לא נכון.

אני יודעת שהילד שלי יכול לאבד אותי ולכן לא אני לא מסמסת למרות שממש בא לי. לא כי אמא שלי קנתה גלידה והסבירה לי.

אני באמת מופתעת שכתבת לנהל את החיים, אין לי מושג איך ולמה הסקת את זה.

חלק מחינוך זה גם הסבר של תוצאה שלילית אפשרית. מסבירים מידי פעם כשצריך, לא כל דקה, ולא כתגובה לכל מעשה. אם כשילד מתקשה להיות ממושמע לגבול כל כך חשוב של גנבה. מסבירים מה יכול לקרות. ובלי כף הקלע, (לאמיתו של דבר גהנום הוא לא חלק מהאמונה שלי).

זה חלק מתפיסת מציאות נכונה

להבים מה ההשלכות האפשריות של דברים, לא ממקום מבהיל או מאיים, אלא מציאותי

אי-אפשר לאכוף את זה שלא תיכנס למכולת.

למה כולן פה יוצאות מהנחה שילדה לא שולטת בעצמה.

יש מצב שהיא כן שולטת. רק שהיא באמת לא מבינה למה זה כזה חמור. או יודעת שאין אחריות פלילית בגיל שלה. או מתביישת שכולן מביאות שלושה חטיפים לטיול והיא רק אחד.

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

אין לי מה להוסיף לתגובות היפות שנכתבו, אבל רק רוצה לספר שאני זוכרת את עצמי בערך בגיל הזה ''תופסת'' שתי חברות שכמעט גנבו במכולת (והבנתי שלא פעם ראשונה, פשוט הפעם הראשונה שהייתי איתן ותמהתי מה הן עושות). שתיהן היו ילדות חמודות ממשפחות טובות וגדלו להיות נשים מדהימות ומוצלחות.

עד היום מרגיש לי שפשוט הגבול לא היה מספיק ברור בשבילן, והן היו צריכות ''שיחת איפוס'' כדי להבין ולהפסיק.

מאחלת לך שתגדלו מזה בע"ה ❤️

באושר עד וכאלה יש תמיד, לא?

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.