בעיקרון עשיתי 5 יחידות אנגלית בתיכון והציון הסופי שלי בתעודת בגרות קרוב ל100, ועם זאת אני לא הכי מבינה אנשים שמדברים אנגלית, כמובן לא אנגלית מדעית, ולא יודעת לדבר אנגלית.
אני תוהה לעצמי עד כמה יש לי מקום באקדמיה-תואר שני, דוקטורט במדעים מדוייקים, ובתעשייה-הייטק, מדע וכו'.
אמנם לימדו אותי לפתור אנסינים וללמוד בעל פה סיפורים אבל לא לימדו אותי בבית ספר איך לדבר, ובגלל היותי דוסית לא שמעתי שירים באנגלית ולא ראיתי סרטים כמעט, אז קל וחומר לא סרטים באנגלית, וכן זה דופקים אותי נורא.
אני כרגע בתואר שני באחת האוניברסיטאות הנחשבות בארץ ואני נכנסת להרצאות ולא מבינה כמעט כלום!!!
אז כבר עבר סמסטר אחד וכן הסתדרתי לקראת המבחנים, בעיקר בעזרת סיכומים של בנות ובינה מלאכותית וב"ה הצלחתי במבחנים. אבל עדיין מרגיש לי שברגע האמת, בראיונות, בעבודה, וגם בכללי בהמשך אני אצטרך לדבר באנגלית, להעביר הרצאות באנגלית וקל וחומר להבין אנגלית.
מה אני עושה? כן, כבר מרגיש לי מאוחר מדי לשפר, אני צריכה את השיפור כאן ועכשיו וזה לא יקרה, וזה נורא קשה תוך כדי תואר שני שהוא כמעט כל יום בשבוע פלוס משפחה וילדים להכניס גם לימוד אנגלית. אפילו אם אני אשתדל לראות פעם בשבוע סרט באנגלית- לא יצא לי למצוא סרטים צנועים באנגלית. אז אופ, מה אני עושה??
אין לי סיכוי?? רק בגלל אנגלית?? אני באמת ממש חכמה ומרגיש לי שפתאום באקדמיה אני נדפקת רק מהאנגלית וכל הביטחון העצמי שלי יורד לרצפה.
אני אמצא עבודה ככה? כל הזמן מדגישים לי כמה אנגלית חשובה, ואני לא מבינה איך אני אתפרנס ממה שאני לומדת אם אין לי אנגלית.
ממצב שהרגשתי תמיד חכמה פתאום אני מרגישה גרועה והיחידה שלא מבינה כלום בכיתה וכולם מבינים, איזה תסכול ואכזבה עצמית.
אבל זה יוצא מן הכלל)
)
פעם הבאה אבדוק בעז"ה