הקדמה:
בראשית עד אמצע המאה העשרים התרחש חילון המוני בעם היהודי. ממצב שרוב רובו של העם היהודי היה שומר מצוות, (על כל פנים שואף לקיים מצוות, במגבלות הידע) הגענו למצב שרוב רובו של העם חילוני.
זהו לכל הדעות משבר בלתי רגיל.
התגובות של האורתודוכסיה למצב היו שתיים (בגדול ובהכללה):
המזרחי בחרו להמשיך בקיום המצוות ובחינוך דתי, להתמודד עם החילון על ידי הסברה ועוד.
החרדים בחרו ליצור לעצמם עולם סגור שבו אין חילון.
מפאת הזמן אני חוסך לעצמי הסברים והרחבות, ומניח שאתה מכיר את ההיסטוריה, אם תרצה אוכל להרחיב בהמשך.
לבחירה החרדית היו מחירים קשים, חומריים, רוחניים, דתיים, ומוסרים.
אבל זו הייתה הבחירה, בגלל שהם סברו שזו הבחירה היחידה שיכולה להציל אותם מחילון.
אחד המחירים שהחרדים היו חייבים לשלם הוא ויתור על שותפות ברעיון הציוני, עד היום החרים הם לא ציוניים. לא תראה דגל ישראל על בית חרדי, לא חגיגות יום העצמאות, לא תפילה לשלום המדינה.
לשאלת הגיוס:
גיוס לצבא - לא כל כך משנה אם לחטיבת חשמונאים, לצנחנים או ל-8200 - משמעותו היא שותפות ברעיון הציוני, ושותפות בהוויה הישראלית שהיא חילונית ברובה.
אפשר כנראה למצוא דרכים כדי להגיע למצב שהשירות בצבא עצמו לא יגרום לחרדי להפוך לחילוני, אבל בלתי אפשרי ליצור מסגרת צבאית שלא תהפוך את החרדי לישראלי ציוני הפתוח כלפי החברה הכללית, וזה אומר הפלת חומות הגטו החרדי. מבחינת החרדים הפלת חומות הגטו היא פעולה שהתוצאות שלה ידועות, הניסוי כבר התרחש בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, והטראומה מתוצאותיו עודנה חרוטה בהם. הם לא יחזו על ניסוי שכזה לעולם.
וזה לא משנה כמה צדיק וירא שמיים יהיה מפקד חטיבת חשמונאים.
וכן, בשביל למנוע טראגדיה של חילון המוני, החרדים מוכנים לעבור על מצוות עזרת ישראל מיד צר. בפרט כשאותם ישראלים יועים היטב להגן על עצמם (במחירים נוראים כמובן).
עד כאן התשובה העקרונית והרחבה.
ועכשיו כמה תשובות מהצד, שגם להם יש משקל:
1. נניח שמחר כל החרדים יתגייסו צה"ל, האם מישהו מבטיח להם שממשלה עתידית (או בג"ץ) לא תשנה את החוק הפוטר נשים דתיות משירות בצבא?
ואם החוק ישתנה מה יעשו אז?
2. מי ערב לחרדים שממשלה עתידית, או בג"ץ, לא יבטלו את המסגרות החרדיות בצבא ויחייבו את החרדים בשירות צבאי רגיל?
3. לדבר על "מלחמת מצווה" זה טוב בתאורייה, במציאות כשחייל הולך למסור נפש והוא יודע שהוא יכול לא לחזור, הוא צריך בשביל זה חיבור רגשי. בחור דתי שמתגייס זה אחרי שמגיל אפס הוא מתחנך על האתוס של הציונות, צה"ל, תקומת העם היהודי וכו'. החינוך הזה כולל אינספור חווית, אירועים, ואוירה חברתית הרואה במדינת ישראל נס ולא שיש להגן עליו, לפתח אותו, ולמסור נפש עליו.
החרדי לעומת זאת לא רואה במדינת ישראל החילונית, המממנת חילולי שבת, שברחובותיה מתנוססות תמונות תועבה, זאת שאנשי התקשורת והפוליטיקאים שלה תוקפים כל יום את הציבור החרדי, ושילדיה לא יודעים מה זה קריאת שמע,
המדינה הזו היא לא נס ולא פלא ובכלל לא דבר חיובי בעבור החרדים.
אז אייך בדיוק אתה מצפה שהם ימסרו נפש עליה?
"להקדיש את כל כוחותי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל"
צעיר חרדי לא מכיר בכלל מי זו המולדת הזו, הוא לא שמע שיש כזו, הוא מתפלל שלוש פעמים ביום שנזכה לשוב אליה, אבל הוא עצמו לא ראה אותה מימיו.
חירות ישראל?! בשביל החרדי אנחנו בגלות..
)