היא האחות הגדולה. כשגדלנו תמיד הרגשתי שתופסים ממנה החכמה של המשפחה, או המוצלחת, וקצת מתעלמים ממני.
אבל אז גם אני גדלתי והוכחתי שאני מוצלחת לא פחות, וכנראה אפילו יותר.
אני לא מתה על האופי שלה, אם לא היינו אחיות כנראה שלא הייתי חברה שלה או משהו. אבל היא אחותי (היחידה) והקשר שלנו היה סה״כ סבבה כל השנים. בשנים האחרונים התרחקנו מטעמי מרחק גיאוגרפי שגדל משמעותית.
הייתה לי הצלחה בתחום מסויים, והרגשתי שהיא קצת מקנאה. לאחרונה היא סוג של יישרה קו איתי. לא בדיוק, אבל די קרוב.
וזה נורא מעסיק אותי ומטריד אותי. חשבתי שאני מקנאה, וניסיתי להבין עם עצמי למה בעצם. אני עדיין יותר מצליחה בתחום הזה, ואני לא רוצה את מה שיש לה.
ואז הבנתי שזו לא קנאה אלא תחרות. מפריע לי שהיא יישרה איתי קו בתחום שבו אני הייתי המוצלחת עד עכשיו, ועכשיו היא מתקרבת לשם גם וכאילו מגמדת את ההישג שלי.
ורציונלית זה מרגיש לי מטופש, כי ההצלחה שלה לא פוגעת בי ולא לוקחת ממני כלום.
כאמור, זה ממש מעסיק אותי ומטריד אותי. לא נעים לי להודות, אבל אני ממש לא רוצה שהיא תצליח.
זה מבאס אותי נורא. גם ההתקדמות שלה וגם כי אני מתבאסת עם עצמי שלא מסוגלת לפרגן לה ואפילו מקווה בסתר שהיא תיכשל.
שולחת מהר…
)