הרב גורן (נדמה לי) שזה במרכז כיפת הסלע?

ואם יטען הטוען שהמזבח במקום המפורסם כי לא הגיוני שהמקדש יהיה באוויר על כיפין, אז יש הטוענים שהגויים גלחו מהסלע והטופוגרפיה השתנתה (כך קראתי פעם) ואז יכול להיות שהמזבח בכיפת הסלע וקודש הקדשים כן ישב על סלע טבעי, או שהמזבח היה בין כיפת סלע למקומו המפורסם

לא בטוח שצריך לחשוש לשיטה המחודשת והיחידית כמדומני של הרב גורן בעניין הזה, על חשבון מסורת נרחבת וכו'.

[ואם כן אז אפשר גם להוסיף עוד כמה שיטות..]

אולי אפשר למצוא שרידים (ואולי דרך התת קרקע אפשר למצוא את מקום השיתין)

ואולי נעשה בתמימות עד מקום שידינו מגעת והקב"ה יהיה בעזרנו כרצונו יתברך..

למה שהמעכב יהיה בידינו, ולא בידי הקב"ה?

זה לא אמור למנוע מכל מי שברי לו היכן מקום המקדש לבטל מצוות עשה...

 אם כי זה כמובן מוריד מהקונצנזוס

כרת של טומאת מקדש וקודשיו. שעליה אמר רשבי בגמרא שחמורה מכל איסורים, לזכרוני

אתה מוריד את השלטר לפני שבת כי אולי בטעות תדליק את האור בשבת?

ואם עליה אמר רשב"י שחמורה מכל האיסורים תביא מקור, כיוון שמקובלנו שג' עבירות החמורות הן האיסורים הכי חמורים.

בכל מקרה לא יודע אם נכון לחשוש עד כדי כך. ואם תחפוץ יש עוד שיטות כאמור.

ואולי זה תלוי בהגדרת טומאה הותרה בציבור. מי אמר שכשבאים ישראל לעשות פסח במקום ולא דייקו במקום, יחשב איסור בזה? ועד כדי כך כדי שיתחייבו כרת כמזידים?

אולי נכון לעיין בכלל בדין שחיטת חולין בעזרה.

שסובר *למעשה* שאפשר להקריב קרבן פסח?

אבל קח לך שם *אחד*. הרב ישראל אריאל.

וכן, הוא מרשה לעצמו להכריע בנושאים שגדולים וטובים פסקו אחרת או שאין אנו בקיאים.

גדלות נמדדת לפי בקיאות, ואין לך בקיא בנושאי המקדש בין אלו שאתה מכנה גדולי הדור כמו הרב ישראל אריאל.

ואני ממש לא מתכוון לחרוג מכך. מסירותו של הרב ישראל אריאל שליט"א לתודעת המקדש ראויה מאוד להערכה. כפי שכתבתי למדתי הרבה במאמריו ולמדתי הרבה ממאמריו גם בענייני מקדש וגם בענייני גבולות הארץ.
 

ובכל זאת - לא בדקתי כדי להכריע 'מי יותר', אבל בהחלט פגשתי עוד רבים שבקיאים מאוד בעניינים אלו ובכלל, גדלות לא נמדדת רק בבקיאות, אלא בעיקר ביכולת פסיקה והכרעה בכל המרחב ההלכתי.

אין לי ספק שהספרות של הרב ישראל אריאל ובית מדרשו תשמש בסיס להרבה מהסוגיות בענייני מקדש וקודשיו גם בדורות הבאים, יחד עם זאת - דעתו היא ממש לא 'סוגיין דעלמא', יש בלא מעט מקומות אפשרות סבירה מאוד להכריע אחרת, כן - כולל בוודאות של זיהוי מקום המקדש.

נחלקו האמוראים והראשונים בשאלת מקדש חוניו.

פוליטית זה יכול שיהיה מדרון חלקלק שיחליש את הריבונות המובהקת שלנו על הר הבית, מאידך הקרבת קרבן פסח בפני עצמה היא מצוות עשה מדאוריתא.

לא פשוט.

כל הסוגיא היא מה סברו אותם שהקריבו במקדש חוניו, האם הם פשוט עברו על הדין, או שהיתה להם איזה סברא

וכי יעלה על הדעת שפלוני יחלל שבת, ויאמר שיש לו סברא?

אבל לזכרוני כולם פסקו כרמבם שקדושה קדשה לדורות גם כהמקדש חרב ואסור להקריב בבמות

לא בפרק ב' כשהרמב"ם כותב שמקום המזבח מכון ביותר ואין משנים אותו לעולם. (ובהמשך) שהיה צריך שנביא יעיד על מקום המזבח ועל מדותיו ושמקריבים (שם! מוכרח  מההקשר) אע"פ שאין בית.

אפילו בפרק ו' הלכה י"ד, כשחולק על הקביעה שנתקדשה בקדושה ראשונה וטוען שתתקדש לעת"ל מחדש, הנפק"מ היחידה שמוציא מזה היא שהנכנס כעת אין בו כרת. אם כדבריך, היה צריך לחלוק על הנפק"מ שהרמב"ם מוציא מייד - שמקריבים (שם!) אע"פ שאין בית, אבל על זה הוא לא חולק.

גם בהלכות מעשה הקרבנות פי"ט הלכה ט"ו, הראב"ד לא משיג על דברי הרמב"ם  שמי ששוחט בזמן הזה חוץ לעזרה - חייב.

לרב ישראל אריאל יש יכולת פסיקה והכרעה בכל המרחב ההלכתי, עיין למשל שופר בשבת. הוא אינו מומחה לכל תחומי היהדות, אבל גם הרבנים שאתה מכנה גדולי הדור לא מומחים בכל תחומי היהדות אלא בתחום ספציפי במיוחד ובשאר פחות.

אין לך גדול דור שדעתו בתחום מסויים קובעת. תמיד יש אפשרות להכריע אחרת ולהבין אחרת.

אבל בהחלט למדתי אצל גדולי תורה שהיו גדולים בכל או לכה"פ ברוב חלקי התורה ורואים זאת בפסקיהם ובתחומי עיסוקם.

שיכולה להנהיג ציבור, וממילא הוא גם זוכה בסיעתא דשמיא וכו'.

אבל זה לא אומר שאין מומחים ממנו בסוגיות מסוימות. בין אם בהכרת רוחב של דעות ישנות וחדשות על הסוגיה הזאת, ובין אם בהכרת הפרטים הטכניים והמשתנים למעשה.

בפועל, כל הגדולים, גם אלו שעסקו בנושא בעיון ולהלכה אוסרים להקריב.

תבדוק למי ניגש תלמיד חכם גדול, כשהוא צריך להתייעץ עם גדול ממנו, בדיני ממונות, בשאלה מחודשת בהלכות שבת, במקרה דחק עצום בהלכות נידה, כשצריך להתיר עגונה וכן, גם בשאלה בקודשים.

(כן, בניגוד למה שחבר'ה כמוך אוהבים להעליל, גדולי ישראל 'הרגילים' בהחלט עוסקים גם בקודשים.

שאלתי, "האם אנחנו מכירים במושג הזה כתוקף הלכתי כל שהוא?!"

שאלתי, "מי ממנה אותם?" "מי שמם?!"

שאלתי, מה זה "גדולי ישראל?!"

לא ענית. ענית תשובה דמגוגית שאבדוק למי ניגש ת"ח גדול כשהוא צריך להתייעץ עם גדול ממנו.

למי הוא ניגש? לבר פלוגתא שלו!! שני תלמידי חכמים המחדדים זה את זה בהלכה- שכינה שורה ביניהם.

לגופם של דברים, למען האמת רק בגלל שהפותח טען שיש לעניין את "אחד הקונצזוסים הגדולים" בקשתי שיציין שם של לפחות *אחד* מגדולי הדור שנמצא במה שהוא מדמיין כקונצנזוס.

עד כמה שאני הקטן למדתי, צריך הרבה יותר מגדול אחד. יש כמה וכמה סוגיות משמעותיות שבשביל חידוש הקרבנות צריך להכריע בהן והן בתוך המושג שמוזכר רבות בהלכה 'אין אנו בקיאין', או שצריך להכריע במחלוקות ראשונים וגדולי האחרונים בשאלות דאוריתא.

לענ"ד בשביל חידוש הקרבנות, צריך בית דין שמקובל על כל חכמי ישראל. אז, יהיה בית דין שלכה"פ במניין הוא יהיה הכי גדול מאז בית הדין של רב אשי והם יוכלו לדוגמא להכריע בין הכו"פ לבין המקורות שלכאו' טוענים שכיפת הסלע היא מקום המקדש, הם יוכלו להכריע איזה חלק מתשובת הרדב"ז עיקרי ואיזה צריך להגיה. הם יוכלו להכריע בגודל האמות ובעוד מספר סוגיות קריטיות. מסתבר שכשיהיה בי"ד כזה, גם הנביאים יגיעו.

אם אותם רבנים ושות"ים לא מתבססים על מקורות, אז החיה שהם בדו מליבם, כפי שאתה בדית את המושג "מרא דהילכתא" אכן לא מעניינת אותי.

מה נחשב גדול ומי קבע מה הם אמות החישוב?!

עד כמה שאתה הקטן למדת, כנראה שלא הרבה, כי מקורות והוכחות לדבריך לא הבאת.

עניות דעתך מרגשת, אבל אין לה תוקף הלכתי. מי אמר שבשביל חידוש עבודת הקרבנות צריך בית דין שמקובל על כל חכמי ישראל?!?! מי הם כל חכמי ישראל בכלל??? מי אתה שתמציא מה שבא לך??

מי אמר שתהיה להם סמכות להכריע???? מהם יהיו, סנהדרין??? יש דרך לחדש את הסנהדרין.

מניין לך שיבואו הנביאים?? המצאה שלך ותו לא.

הבלים ושטויות כדי לחמוק מחובות.

לזאת ייקרא שקרן.

תגיד לי אני נראה לך ילד בגן,  שאתה תגיד לי שיש מלא רבנים שאומרים ככה, ש"ס ראשונים ואחרונים, אבל אתה לא מגלה לי?!

אין לך מקורות, בדיוק כפי שלא היה לך כששלפת מהשרוול את המושג "מרא דהילכתא", וכששאלתי האם יש לך מקור למושג הזה, כיוון שאני לא מכיר אותו, ענית משהו בסגנון שאני בור ועם הארץ שאני לא מכיר את המושג, וטרם הבאת מקור לכך שהוא קיים.

וכעת, משנסתתמו טענותיך, ושוב אין לך דבר לומר, שכן מקורות אין בידך, אתה מגלגל את הכדור אליי בצורה הנוחה ביותר בטענה המאד אמינה, שיש לך מקורות מכאן ועד להודעה חדשה, אלא שלא תוכל להראות לי כדי לא להכשילני באיסור חס ושלום.

רמת אמינות: נעלי בית.

של הרב קוק, בנידון הקודם שלנו. אתה יכלת לעיין, כמובן שהרב הביא מקורות לדבריו והסבירם.

אתה בחוצפתך טענת ש'אינך מכיר חיה כזאת', ניסיתי להפנות את תשומת ליבך לכך שגם אם אתה לא מכיר, כנראה שכאלו שלמדו הרבה יותר תורה ממך - מכירים.

במקום לקבל את ההערה, כתבת תגובות מזלזלות.

אז כן - אין שום טעם להפנות אותך למקורות, אם ברגע שהמקורות לא מתאימים לך אתה בז להם ולגדולי התורה שכתבום.

בלי נדר לא מגיב לך יותר, אתה יכול לקבל נשיכות נחש ועקיצות עקרב בלעדי...

טענת שהיא קיימת ומכוחה אמרת דבר מסויים ומתמיה.

שתי תשובות בדבר - אקטואליה וחדשות

ואכן, אני לא מכיר חיה כזו, ועל כן עד עכשיו אני לא מאמין לך שהרב קוק אכן סובר כך.

ביקשתי ממך מקור לדבריו, וכן שאלתי על מה הוא מסתמך.

התעלמת, ולא שלחת מקורות. רק ציינת כי הרב קוק היה לומד 18 שעות ביממה. זה מרגש מאד, גם הרצל למד 18 שעות ביממה. זה לא ראיה שהם מכירים משהו, ובטח שזו לא ראיה לכך שהם צודקים.

במקום לכתוב מקורות כמו בן אדם נורמטיבי שמנהל דיון הלכתי, בחרת לשלוח עקיצה, וקיבלת זילזול כמצופה.

מכיוון שאתה מתהדר בנוצות לא לך משל היית תלמיד חכם, היה עליך להתחמק ממתן תשובה עניינית ומקורות. על כן גילגלת את הכדור אליי, משל להביא לי מקורות לא יועיל, שמא אבוז לכותבם.

ובכן, אם כותבם הינם כמותך, הממציאים מושג, עיין ערך "מרא דהילכתא"(הו לא, אני לא אשכח לך זאת בקרוב) וכשמישהו מבקש למקור הם בזים לו בטענה שהוא בור ועם הארץ, אכן, לא כדאי שתביא מהם מקור, כיוון שאבוז להם.

הפיתרון שלך לא להגיב לי יותר הוא פיתרון הגיוני ביותר, שנועד לכסות על בורותך וחוסר חוכמתך. תלמיד חכם, על מה שלא ידע, אומר לא ידעתי.

נשתדל ללמד עליך זכות, שלא מצאת מקורות שכל אחד שטיפה מונח, כמו שאתה מתיימר להיות ולטעון בגאוותך שמה שאתה לא מכיר לא קיים - אמור היה למצוא בקלות.

דברי הרב קוק זצ"ל, בעניין הצורך במקום מדוייק של המזבח כולו, כדי להקריב והצורך בנבואה או לכה"פ רוה"ק מובהקת כדי לחדש עבודת הקרבנות  מופיעים בשו"ת משפט כהן, סימנים פ"ט-צ"ב.

בעניין זה שההכרעה בעניינים משמעותיים וציבוריים מסורה לגדולי ישראל ואפילו לא לכל תלמיד חכם המוסמך להוראה:

פת"ש אה"ע ס' י"ז ס"ק ק"מ, פת"ש יו"ד סי' צ"ט סק"ה. צמח צדק הקדמון ס' מ, שו"ת הרא"ש כלל ל"ב סי' ג' וכלל מ"ה סי' י"ז. נו"ב תניינא אה"ע סי' ק"נ.

נשתדל ללמד עלי זכות שאכן פתחת את המקורות לפני ששלחת אותם, אלא ששכלך אינו מפותח מספיק על מנת לפענח את הנאמר בהם. אני מודה שאחרי הסימנים פט' וצ' בשו"ת משפט כהן התחלתי לחשוב ששלחת אותי לכלות את זמני לריק עם מקורות לא קשורים. ברוך ה' התחלתי גם את צא'.

אז צדקת, אכן הרב קוק אומר זאת. ללא מקורות, בניגוד מוחלט לדעות קודמיו. אז, כפי שציינתי, אני לא מכיר חיה כזו בהלכה.

שאלתי את אבי שליט"א מאי האי, והוא אמר שהרב קוק אמר סברה, אפילו כתב אותה. האם היה חושב כך כעבור כמה שנים? כנראה שלא. אנשים אומרים סברות בדרך לימודם, אבל כשהם לא כותבים ספר, ממש לא בטוח שהם יישארו עם סברות הלימוד שלהם.

עכ"פ, הוא הפנה אותי לספרו של הרב יהושוע פרידמן "מזבח אלקים" שמתייחס באריכות אל הנושא, וכן לדברי הרב עזריה אריאל ב"שערי היכל". עיין שם גם אתה.

דחייה עניינית לדברי הרב קוק: הרא"יה רוצה לומר שכדי לקיים את מצוות בניין המזבח צריך לדעת את מיקומו המדוייק, ואת כל גודלו של הל"ב אמות. הוא לומד זאת מסברת בילה במנחות, דבר הראוי לבילה ושאינו ראוי, וכך סברתו: כשם שמצווה לבלול, ודבר הראוי לבילה ולא נבלל כשר, כך מזבח שידוע מקומו הכולל אך נבנה רק אמה על אמה כשר. וכשם שדבר שאינו ראוי לבילה פסול, כך מזבח שנבנה ללא שאנו יודעים את מיקומו הכולל, אלא רק בערך, אפילו שנבנה המזבח בתוך המיקום בוודאי, פסול.

דחייה לסברה: אין מצווה לבנות מזבח שגודלו הכולל ל"ב אמות.

וכעת לחלק השני שהבאת. מעניין לציין, שלא הבאת אף מקור אחד, מהגמרא, או המשנה.

מעניין גם לציין, שהמקורות שהבאת, למעט פסקי הראש, הם אחרונים נידחים, לא פוסקים מקובלים כמו הטור, או הבית יוסף, או החפץ חיים, או המגן אברהם, או הרמב"ם, או הרי"ף, או התוספות או רש"י או ראב"ד.

מפני מה? הרי אם נכונים דבריך, חובה שיכתבו הדברים הכל כך בסיסיים הללו בדבריהם. וד"ל.

כעת למקורות עצמם.

נתחיל מהנודע ביהודה, שאמת הוא אינו אחרון נידח במיוחד, אולם המקור ממנו ציטטת לא מזכיר פעם אחת את הנושא עליו אנחנו מדברים. לא ראיתי שהוא דן שם בנושא למי מסורה הפסיקה. האר את עיניי אם פספסתי משהו.

כעת נעבור לפסקי הראש. אתה כתבת "בעניין זה שההכרעה בעניינים משמעותיים וציבוריים מסורה לגדולי ישראל ואפילו לא לכל תלמיד חכם *המוסמך להוראה*"

הרא"ש, כפי שהוא כותב בסוף תשובתו השנייה שציטטת, מדבר על: "תלמיד שלא הגיע להוראה". והמחלוקת שהוא מדבר עליה בתשובה הראשונה שציטטת, היא על הוראת בית דין, וכמו שמשתמע מדבריו, בראש בית הדין עומד המרא דאתרא של אותו מקום. אם התכוונת להוכיח מביטויו בתשובה השנייה שציטטת "גדולי הארץ" שהרא"ש כועס על שלא נמלך בהם, אני מציע שתעיין משפט אחר כך, ביחס למי הם גדולים, ביחס ל"תלמיד שלא הגיע להוראה".

ועל כך כבר אמרה הגמרא בסנהדרין, שאפילו תלמיד שהגיע להוראה אסור לו להורות עד שיקבל רשות מרבו, קל וחומר תלמיד שלא הגיע להוראה.(הוראה דהיינו לדמות מילתא למילתא וכדו', לומר ראיתי שכתוב בשו"ע כך וכך מותר גם לדרדק)

כך או כך, בשתי התשובות לא מופיע מה שאתה מדבר עליו, שההכרעה בנושאים ציבוריים שמורה ל"גדולי ישראל". מלבד זאת, שבמקרים בהם עוסק הרא"ש זו ממש לא הכרעה בנושא ציבורי, אלא לאנשים פרטיים המבקשים לדעת מה לעשות.

כעת לדובדבן שבקצפת, הפתחי תשובה. הוא אכן טוען, שכוונת הרמ"א שם, הנה רק לחכם שהוא "מגדולי הדור" אבל אם הנו סתם מוסמך להוראה, "אינו כלום, דסמיכה זו אינה מועילה אלא לדיני איסור והיתר".

ילמדנו רבנו, ראשית מניין לו, שנית כיצד נעשים גדולי דור.

שלישית, והחשובה מכולן, היא שמפורש דסמיכה מועלת. כמובן, תלוי למה סמכו רבו, אולם אם סמכו רבו סמיכת זקנים לדיינות, הוא רשאי לדון בעניינים הנ"ל.

באשר לצמח צדק עליו הוא מסתמך, ושאותו מסתומא ציטטת גם אתה, לצערי ההיברובוקס פסק מלשתף איתי פעולה, ואין לי את ספרו מלפני. על כל פנים, ממה שהספקתי לקרוא הוא מדבר על כך ששאל פלוני את הלומדים, ולא את מורי ההלכה. ייתכן שבהמשך תשובתו אומר דבר אחר, אולם הוא גם אומר ששתק ולא מיחה משום שכך פוסקים פוסקי ספרד, אם אני זוכר נכון. עכ"פ, ספרו אינו לפניי.

ומה שכותב, שכן כתוב בסוף תשובת מהרי"ק, הנה פתחתי את המהרי"ק, ולא כתוב שם. המהרי"ק שם כותב דברים תמוהים, אכן(שאולי תשמח ותצהל כי הם קצת קשורים למה שאתה מנסה להוכיח, רק מכיוון שלא ציטטת אותו לא אתייחס אליו כעת), אבל הוא בפירוש לא כותב ש"סמיכה מועלת רק לדיני איסור והיתר". וכן לא מזכיר שחכם הנו דווקא אחד מ"גדולי הדור", אלא אדרבה, כותב "כל החכמים הבקיאים בהוראה".

והנה בתשובתו השנייה שהבאת הוא מצטט את הצמח צדק, וכפי שזכרתי אומר שהצמח צדק דיבר על הלומדים שנשאלו שאלה, כשהלומדים כפי שעולה מדבריו אינם בעלי רשות להורות, שהרי אומר שהיה עליו לשאול "לבעלי ההוראה המפורסמים."

אני מתנצל על האורך, כתבתי הכל בכמה הזדמנויות שונות, יען כי לא הייתה לי סבלנות לשבת ולענות בבת אחת, על כן הארכתי בכל חלק שהגבתי עליו.

ההתייחסות שלך לשאר הפוסקים, מוכיה עד כמה אין לך יד ורגל בכלל בפסיקה. אתה גם מפגין בורות מוחלטת, כשבכלל אינך מבין את המושג 'ראוי לבילה' ואת שלל המקומות שהפוסקים מביאים אותו בהקשרים שונים. כיוון שהרב התכתב עם תלמידי חכמים מובהקים, זה הספיק. לעם הארץ כמוך זה לא מספיק ובגלל זה אתה כביכול יכול לדחות בקש, כאשר כל מי שיש לו טיפה מושג (גם אם ספציפית הוא חולק) מבין שאין שום תלות בשאלה האם צריך לבנות מזבח בגודל מלא או לא. הרב מודע לזה שלא צריך *לבנות* בגודל מלא, זה מפורש בתשובה, בכל זאת הוא סובר שצריך לדעת.

בסופו של יום - אתה מניח שדברי הרב הם טעות או שחזר בו, הרב ליאור לא קיבל את סברתך. אתה אוהב לטעון שמי שלא פוסק כמוכם הוא סתם מחפש תירוצים לברוח - זו חוצפה שאין כדוגמתה על כל גדול בתורה שעיין בסוגיות והכריע, אבל על הרב ליאור זה בוודאי לא מתחיל.

בסופו של דבר, מתברר שגם אתה מודע לזה שאפילו אם מקבלים לקולא את שיטתכם (שיש הרבה צדדים לא להסכים איתה כפי שהוזכר) שהכיפה היא מקום קה"ק - גם אתה מודה כאן: אז כך- - אקטואליה וחדשות שיש עשרות מטרים לכאן או לכאן, כך שאפילו לשיטתך אי אפשר למצוא מקום שהוא בוודאי מקום המזבח. כדאי שבמקום להתחצף לאלו שקוטנם עבה הרבה ממותניך, תמתין לנביא כמו שמפורש בגמרא וברמב"ם לגבי בית שני, זו ממש לא המצאה של הרב קוק.

עיין שוב בנודע ביהודה, כי לא היה ולא נברא.

הנך מעיז פנים בחוצפה לומר שאני לא מבין מהי בילה, כשאתה בעצמך אינך מבין את המושג.

הפוסקים מביאים אותו בהקשרים שונים, בגלל הלכתחילה- שלכתחילה צריך שיבלול. ואם לא בלל, כשר. המצווה מדאורייתא היא שיבלול.

לכן, מביאים הפוסקים את סברת בילה בהקשרים שונים, בהם המצווה לכתחילה היא כך, אך גם אם לא נעשה כך, מכיוון שהיה יכול להעשות, כשר.

זאת מה שרוצה הרב קוק לומר. אך אין מצווה שיהיה המזבח ל"ב על ל"ב, ולכן סברת בילה לא שייכת, מכיוון שאין סיבה שיהיה המזבח בכזה גודל לכתחילה, ולכן לא צריך לדעת את המיקום המדוייק של הל"ב.

ברוב טיפשותך אפילו לא הבנת את סברתו, והטלת את האשמה עליי.

לא, לא אמרתי שגל מי שאינו פוסק כמונו הינו מחפש תירוצים ונסיונות לברוח. מי שרק מנסה להעלות ספקות ולא להכריע, נאחז בקרנות השקר לפיהן אולי המקדש בדרום, ובמקביל נאחז בכל כוחו במסורת שהוא בכיפת הסלע, הינו מחפש תירוצים שוטה ודמגוג.

אינני יודע על מה אתה מדבר באשר לרב ליאור, והאם כוונתך לרב דוב או לבנו הרב אלקנה.

באשר להתייחסותך לדבריי במקום אחר- שוטה ודמגוג, הן אמרתי שם שדעתו של הרב אלקנה לדידי וודאי לא נכונה, אולם גם לפי דעתו ייתכן שאפשר להגיע לעמק השווה בין הדעות.

סילוף דבריי מראה בהחלט את שיטת הלימוד שלך.

באשר לנביא, הבל הבלים הוא, שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה ו*העידו* כפי שמציינת הגמרא במפורש, לא ניבאו דבר.

שלושת הנביאים הללו היו זקני הדור הקודם, שהעידו מידע. אילו היה צורך בנביא, אמאי שלושה?!

ובשום מקום לא כתוב שצריך נביא כדי לבנות את הבית השלישי. זהו שקר והמצאה שלך.

הנה דברי הרב ליאור (הרב דב ליאור, לא חשבתי שככותבים 'סתם' הרב ליאור צריך להסביר למי הכוונה. הדיבור אצלינו בבית עם הוראות בשם 'הרב ליאור', היה רגיל כשהרב אלקנה שמבוגר ממני בשנים ספורות היה נער):

https://www.yeshiva.org.il/ask/96918.

והערה כללית: הייתי יותר זהיר עליך, אם אתה היית יותר זהיר  בביטויים על פסקים של גדולי ישראל. יש דרך להתבטא. אפשר להגיב שזו אכן דעת פלוני אבל אלמוני ופלמוני סברו אחרת. לכתוב 'הבל הבלים' ועוד שלל ביטויים על פסקים של גדולי עולם - ע"י אחד כמוך שעוד לא ניגב את החלב מהשפתיים, זו לא דרכה של תורה.

והנסיון לערוך לא צלח. אז תודה רבה ל [@40063|אריאל יוסף] ופשוט אקשר להודעה שלו:

לבקשת @הסטורי - מעלה כאן חומרים בנושא. - אקטואליה וחדשות

בדברים האלה?

שכל אחד יחליט לעצמו, גם אם זה אומר שיהיו כמה מזבחות קטנים בהר הבית, במיקומים שונים, ובכל אחד מהם יהיה קבוצה קטנה של יהודים שחושבים ששם מקום המזבח ויקריבו? [ורוב הציבור לא יצטרף אליהם, מן הסתם].

או יש מישהו אחר שלדעתך צריך להחליט לכולם? 

זאת אומרת שאתה יכול פשוט להמציא מושג הלכתי חדש בשם "גדולי ישראל"???

וודאי שצריך לחדש את הסנהדרין, ובה ידונו החכמים בסוגיות כמו שצריך, ילבנו ויפסקו.

אבל גם ללא הסנהדרין, ישנה הסכמה בקרב המבינים שבאמת רוצים לעשות משהו, ולא סתם מעלים השערות כדי להתחמק מחובות, שכיפת הסלע היא מקום המקדש.

באשר למקום המזבח ניתן לבנות במיקום המזבח המשוער מזבח קטן יותר ולצאת מידי ספק, ולהקריב בו קרבנות.

הסוברים שהמקדש בדרום לא עולים להר הבית, ולא מתכוונים להקריב בו קרבנות. כל מטרתם היא יצירת בלבול וספיקות כדי להסיר מעליהם את האחריות מפסיקה בנושא.

מחובות, וגם הרב אלקנה ליאור שמחזיק גם כיום בשיטה הזו [שכיפת הסלע היא מקום המזבח], שכתב באריכות על הנושא.

'שיטת הפסיקה' שלפיה כל אחד עושה מה שנראה לו, בלי להתחשב בדעת הגדולים ממנו, בדעת הרבים, במנהג ובדעת חכמי הדורות הקודמים, מעולם לא הייתה שיטת הפסיקה בעם ישראל. ולכן למשל כל עם ישראל חוגג את החגים באותם תאריכים, ואפילו שנת השמיטה היא באותה שנה.

[אפשר להאריך בדוגמאות לזה, אבל לא עכשיו].

יש הרבה מקום לדון מתי אדם צריך לבטל את דעתו בפני גדולים ממנו, ומה המשקל של גדלות בתורה לעומת דעת הרבים וכדומה, אבל הגישה שכל אחד יעשה מה שנראה לו, היא הרבה יותר 'מושג הלכתי חדש' מאשר הגישה שכפופים לגדולי ישראל בנושאים האלה.

הם סברו שהוא בסביבת הכיפה, רק לא במיקום המקובל. אדרבה, מבחינתם המקדש צפונית יותר.

אני מציע שתעיין שוב בתגובה שלי, אני דיברתי על הסוברים שמקדש בדרום הר הבית- כלומר בסביבות אל אקצא.(לטובת המביט מן הצד- כיפת הזהב אינה אל אקצא, היא מבנה אחר בהר)

אני לא יודע על איזו שיטת פסיקה אתה מדבר, אני יודע שהפסיקה ממש לא הייתה אחידה בעם ישראל.

לסנהדרין הסמכות להכריע הלכה לכלל העם, ולא לרבנים בודדים.

וישנו הבדל גדול בין להתחשב בדעת קודמיי, לבין להחליט שהם מחייבים אותי בצורה כלשהי, כאשר לא קיבלתי אותם כמרא דאתרא, וכאשר הם נפטרו זה מכבר.

זה שהיום ישנו קונצנזוס של תלמידי הישיבות לפיו הולכים לפי מה שהרבנים מאז ומעולם אומרים, לא הופך את זה לנכון, ולא כך מבררים הלכה.

אתה טוען שיש דבר כזה "גדולי ישראל" ושעם ישראל כפוף להם בצורה כלשהי? ראשית, אשמח למקורות, ולא מקורות מהמאה האחרונה, אלא מבוססים יותר, למשל מהראשונים או מהגמרא.

כמובן, גם מהלך בן זמננו שמביא מקורות יתקבל בברכה, אבל אם גם הוא סתם יאמר כמוך ראיות שהרי מאז ומעולם הקשיבו לרבנים לכאורה, זה לא יתקבל.

"ישנה הסכמה בקרב המבינים שבאמת רוצים לעשות משהו, ולא סתם מעלים השערות כדי להתחמק מחובות, שכיפת הסלע היא מקום המקדש." אז כאמור, הרב גורן והרב אלקנה ליאור לא מסכימים על כך.

המרחק בין הזיהוי הוא לא כ"כ גדול, אבל הוא הרבה יותר מאשר 32 אמה, כך שאין שום חפיפה בין מקום המזבח לשיטה זו, למקום המזבח על פי השיטה שמזהה את הצ'אחרה עם אבן השתייה. כך שאפשר לבנות שתי מזבחות, שבכל אחד מהם יקריבו אנשים ע"פ שיטתם.

[זה שהחלטת בהזדמנות זו גם לזלזל במי שטוענים  שהמקדש בדרום, זה לא העניין שלי ולא רלוונטי לדיון].

אני לא נכנס לפרטים, לגבי הכרעה על פי גדולי ישראל או על פי רוב החכמים, ומתי שתי דעות לגיטימיות וכו' וכו'.

אני מדבר על העיקרון הבסיסי, שלא כל אחד ואחד יכול להכריע כדעתו, אלא שיש כפיפות לסמכות, ובפרט בדברים שהם ציבוריים באופיים, וזו מעולם הייתה דרך הפסיקה בעם ישראל. [עם הרבה חילוקים ומחלוקות לגבי פרטים בתוך השיטה הזו]. 

אתן דוגמא אחת מהקדמת הבית יוסף [שאמנם הגישה שלו שם היא לא מוסכמת, אבל עדיין זה הבדלי מינונים בתוך הכיוון הכללי שמכיר בסמכות]-

"ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר: 
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך: 
ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה: 
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול: 
ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אע"פ שאנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו"
 

דוגמא קצת שונה - הייתה מחלוקת ראשונים גדולה מתי שנת השמיטה, שקשורה לכמה סוגיות. מזה כ140 שנה יש התיישבות חקלאית בארץ ישראל. איך זה, שבכל התקופה הזו, לא קם איזה שהוא רב, ואמר למדתי את הסוגיות, ולדעתי מה שמתאים לפשט הסוגיות היא שיטה אחרת בראשונים, והתחיל לשמור שמיטה בשנה אחרת? 

ומה שהזכרת,  "כאשר לא קיבלתי אותם כמרא דאתרא" מאיפה לקחת ש'מרא דאתרא' זה עניין של קבלה פרטית שלך? זה מושג שקשור לקבלת אנשי המקום.

כוונתי הייתה שישנה הסכמה בקרב מביני העניין שבאמת רוצים לעשות משהו, שהמקדש היה בסביבת כיפת הסלע ולא בסביבות אל אקצא כפי שטוען אדריכל טוביה שגיב, וכפי שרוצה היסטורי לפקפק.

האמנם ישנו מרחק כה גדול בין הזיהויים? אני לא זוכר כרגע במדוייק את המרחקים בין השיטות, אולי באמת אתה צודק. בין כה וכה אני חולק על שיטת הרב גורן והרב אלקנה ליאור, אבל אמת ששניהם אכן רצו לעשות מעשים בפועל.

הניחא, דחית את טענותיי שלא ייתכן שיהיו שני מזבחות, והנה אתה טוען שייתכן שעלולים להיות שני מזבחות.

ובכן, אותם רבנים בעלי שיעור קומה הם, ויוכלו לשבת יחדיו ולדון ולנסות לפסוק ולהכריע. אם גם לאחר שישבו ביחד לא ישתוו בדעתם, ייתכן שיווצר מצב של שתי מזבחות, אתה צודק.

כאן החלטת שלא ייתכן שיווצר כזה מצב, ושאי אפשר לעשות דבר כזה, שהולכים לפי דעתם בשתי שיטות שונות.

כתבת שיש כפיפות לסמכות. ודאי. לסמכות הסנהדרין. אם אתה רוצה להוכיח שיש סמכות לאחרים, תוכיח, בבקשה.

טענת עוד, שמעולם לא הייתה זו דרך הפסיקה בישראל. אם כך אני מציע שתפתח את הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה, בה הוא אומר שלכל הבאים אחר הגמרא אין סמכות מחייבת, ויכולים אנו לחלוק עליהם. זו לא לשונו, אבל עיין שם שאלו דבריו.

הבאת מדבריו של רבי יוסף קארו, על דרך פסיקתו. ככל הנראה, רצית להוכיח מדבריו שישנה סמכות לגדולי ישראל, סמכות המחייבת.

על כן הדגשת את המילים "זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד."

אני לא חולק, על כך שזו התכלית. לכן, באמת, צווינו על הסנהדרין, שיפסקו ויכריעו הלכה אחידה לכלל העם.

אלא שאתה רצית להוציא ממקור זה שאנו איננו יכולים לחלוק על גדולי ישראל.

רבי יוסף לא אומר זאת. אילו היה אומר זאת, היה עליו להביא מקור לדבריו, שכן הוא לא יכול להמציא דבר שלא נאמר לפניו. לכן גם ביקשתי מקור מן הראשונים או גמרא, או אחרון עם מקורות.

מה כן אומר רבי יוסף? הוא מסביר שהוא רואה ששלושת הפוסקים הללו, הרא"ש הרי"ף והרמב"ם, התקבלו במדינות, כל אחד ומדינותיו. ומכיוון שכך, הוא פוסק על פיהם, אלא אם כן רוב החכמים חולקים עליהם, ואז יוצא שפסקיהם לא התקבלו באותם מקומות, ומכיוון שכך יש לפסוק על פי מה שכן נהגו באותם מקומות, לא מכוח הגדולים, אלא מכוח הקבלה של הציבור, שקיבלו את הפסקים.

האם הוא צודק או לא, זה משהו אחר, בכל אופן ודאי שבמקור הזה לא מובא איסור לחלוק על גדולי ישראל, הרי הוא חולק עליהם כל אימת שפסקיהם אינם המנהג.

לגבי מה שהבאת על שמיטה, לא הבנתי מה אתה רוצה. איך זה שלא קם רב ואמר שלמד את הסוגיות והגיע למסקנה ששמיטה בשנה אחרת?! קודם כל, מי אמר לך שלא קם רב כזה? שנית, למאי נפקא מינה?! האם לא קם רב מעולם והכריע אחרת מהפסיקה המקובלת?! האם הרב אליעזר מלמד למשל, בפסיקתו בנושא הגיור, לא קם בפשטות ואמר למדתי את הסוגיות ואני סובר אחרת?! מה אתה רוצה להוכיח מכאן?! שאף אחד לא חולק על הפסיקה המקובלת?! מובן שזו שטות.

אני לא מבין את התמיהה שלך. מה זה "אנשי המקום" לדעתך?! אלו סוג של חייזרים?! רובוטים שממוקמים בעיר?! אלו אנשים פרטיים, המקבלים עליהם את פלוני כמרא דאתרא. קבלה ציבורית לא נעשית אם אין בה אנשים פרטיים.

הפער בין הזיהויים-

המרחק לפי מסכת מידות, בין קודש הקודשים לבין המזבח הוא יותר משמונים אמה.

כך שאם את אותה נקודה מישהו מחשיב כמזבח, ומישהו אחר מחשיב כקודש הקודשים, התוצאה צריכה להיות מרחק של יותר מ32 אמה, ואין חפיפה בין מיקומי המזבח ע"פ השיטות השונות.

עיקר מה שהבאתי מהקדמת הבית יוסף, זו דוגמא לכך שהכפיפות לסמכות של הגדולים והפוסקים שהתקבלו בעם ישראל, תופסת מקום מרכזי מאוד בפסיקת ההלכה בעם ישראל לאורך כל הדורות. 

רואים שם  שרבי יוסף קארו, שהיה גדול עצום בתורה והקיף בכסף משנה את דברי הרמב"ם ומקורותיו בחז"ל, ובב"י חלק ניכר מדברי הראשונים על ההלכות המצויות  וכו', לא חשב שהוא ראוי להכריע, בהרבה מחלוקות שהיו בדורות שלפניו, וכל שכן לחלוק - " וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם."

זו דוגמא אחת, מפוסק מרכזי מאוד. 

האם תמיד אין אפשרות לת"ח לחלוק על גדולים ממנו או קודמים לו?

בוודאי שאין כלל כזה. גם הבית יוסף עצמו הרבה פעמים מכריע או חולק מדעתו, ויש פוסקים שעושים את זה גם בתדירות גבוהה יותר. 

אבל אפשר לראות, שסמכותם של הקודמים, שהכפפת דעתו של האדם בפני גדולים ממנו וקודמים לו, והזהירות והמתינות כאשר כבר כן באים לחלוק על גדולים וקודמים, היא עניין מרכזי מאוד בדרך פסיקת ההלכה. 

אפשר לראות בפוסקים הרבה ביטויים כמו "כבר הורה זקן" (שמקורו בגמרא בשבת), או פוסקים שמסייגים פסיקה מחודשת, או פסיקה בנושא חמור, שהיא רק אם יסכימו פוסקים נוספים.

כמדומני, שהרשב"א כותב על כך, ומביא מקור מדרכם של האמוראים עצמם ביחס לאמוראים קודמים להם, אבל הספר שמציין את מקור הדברים ברשב"א אינו בהישג ידי כרגע.

גם הרמב"ם, שכתב שעקרונית מה שמחייב את כולם זה רק התלמוד, [ויש בראשונים שחולקים על זה]  לא המציא מחדש את הגלגל בפסיקת ההלכה, ובפועל רק לעיתים רחוקות הוא חולק על הרי"ף .

כל זה עוסק בדרכם של תלמידי חכמים גדולים אל מול הגדולים מהם והקודמים להם.

קל וחומר שהקטנים אינם יכולים לחלוק בחופשיות על הגדולים, וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק  ה -  

"וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח... "

"אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות בישראל, הם המרבים את המחלוקות, והם המחריבים את העולם, והמכבים נרה של תורה..."

[ועיין במקורות שהביא היסטורי, שיש נושאים שגם פוסקי הלכה רגילים נחשבים לגביהם כלמי שלא הגיע להוראה.

נקודה נוספת שהבאתי מדברי הבית יוסף שם [מצאתי אותה שם כשבאתי להעתיק אותו לצורך הנקודה הראשונה], שגם בדרך פסיקת ההלכה כשאין סנהדרין, קיים השיקול של 'תורה אחת ומשפט אחד'. גם בדברי הרמב"ם על התלמידים הקטנים שקופצים להורות, מוזכר שאחד הקלקולים שהם גורמים הוא ריבוי המחלוקות.

השיקול הזה משמעותי במיוחד, בנושאים כמו לוח שנה, שבהם קיומם של פסיקות שונות מנוגדת הרבה יותר בחריפות ל'תורה אחת ומשפט אחד', וכן הקמת כמה מזבחות מנוגדת לכך מאוד בחריפות. וכדברי חז"ל שלא יהיה כל אחד בונה במה לעצמו.

קבלת המרא דאתרא נעשית על ידי אנשי המקום, שכל אחד מהם הוא איש פרטי, אבל ביחד הם יוצרים קבלה של הקהילה כולה, שתחייב גם מי שבאופן אישי לא קיבל על עצמו, כמו מי שיגיע ממקום אחר לקהילה.

ראשית חשוב להבין מהי הנקודה שאתה משבר עליה, שכן כחפת הסלע גדולה מהמזבח וקודש הקודשים גם יחד, עם 80 האמה המפרידים ביניהם.

אבן השתייה עצמה גדולה מאד, וקוטרה כעשרים מטר, בערך כמובן.

כעת, היכן עמד קודש הקודשים או המזבח? אינני בקיא מספיק בשיטות השונות, ועל כל איני יודע האם ישנן טענות על המיקום המדוייק של המזבח וקודש הקודשים. זכור לי משהו על נקודה מסויימת באבן השתייה שרוצים לומר שהיא מקום ארון הברית, ומאליו קודש הקודשים כמובן. היכן ממקם הרב אלקנה ליאור את המזבח לשיטתו? והיכן את קודש הקודשים?

ייתכן שאתה צודק, ואכן על פי השיטות אין חפיפה. אינני יודע, האם הרב אלקנה מכוון לנקודה מסויימת, או למבנה הכללי. אשמח אם תוכל להאיר את עיניי בדעתו.

אתה טוען שהבית יוסף לא חשב שהוא ראוי להכריע.

ובכן, יעיד ספרו שהוא כן חשב.

וכל דבריו הנם דברי כבוד לחכמים שקדמו לו, כשם שתמצא פרופסור מעריך את קודמיו בחקר הפסיכולוגיה, וכמובן שגם אם אין מניעה לחלוק על דבריהם, מכל מקום כמו שרב היום יעיין במה שכתב חברו, כדי להחכים ולפסוק בצורה ישרה מתוך ריבוי דעות.

מה שכתבת שיש ראשונים החולקים על הרמב"ם, אשמח למקורות.

ומה שכתבת, שלעיתים רחוקות חולק הרמב"ם על הרי"ף, וכי מאי ראיה? באותה מידה אני יכול לומר לך שרק לעיתים רחוקות הוא חולק על רש"י ותוס'.

מה שכתבת לגבי קטנים שאינם יכולים לחלוק על גדולים, הלא זו שטות גמורה, והמקור שהבאת מן הרמב"ם קשור ככקשר נעליים.

הרמב"ם מדבר על תלמיד שלא הגיע להוראה, שאסור לו להורות, וכן הגמרא שם שהבאת.

ומאי הני להורות? להורות הלכה לרבים, שיבואו אליו לשאול שאלות, והוא יכריע מדעתו, ומדימוי מילתא למילתא וכדו', שזה אסור לו עד שיגיע להוראה ויקבל רשות מרבו.

אבל, לומר כך אומר השולחן ערוך, מותר לכל דרדק, שכן הוא אינו מורה הלכה, אלא מעביר שמועה ששמע מרבותיו. ולדמות מילתא למילתא לעצמו, מותר לו, ורק לאחרים אסור לו להורות.

ולגבי מחלוקת, שוב, אסור לו להורות לאחרים בדימוי מילתא למילתא, אבל אם מביא ראיות מרבנים רבים כנגד רב אחד, אין זה נחשב הוראת הלכה, ובוודאי שמותר לו לחלוק עליהם כך.

מה שהבאת ש"תורה אחת ומשפט אחד" זה נכון מאד שזה מה שצריך להיות, אבל אני מציע שתעבור על השו"ע ותראה כמה פעמים הרמ"א חולק עליו, ותהה לעצמך מדוע אין כאן תורה אחת ומשפט אחד.

תמיד ישנו עניין שתהא תורה אחת ומשפט אחד, אולם הסמכות להכריע כאחת השיטות לכלל ישראל, מסורה לסנהדרין או לבית דין המקובל על כלל ישראל.

מה שהמשכת עוד, זהו פשוט סלט וקשקוש גמור. יש עניין שתהא תורה אחת ומשפט אחד, אולם אף על פי כן, ספרדים מחממים נוזלים בשבת ואשכנזים סוברים שזה איסור תורה. אמת ששני מזבחות זהו מצב לא אידיאלי בכלל, אבל אין מניעה הלכתית שדבר כזה יקרה. אין אפשרות לכפות דעה אחת על הציבור. מה שראוי לעשות, הוא לקיים מפגשים של המבינים בדבר, שישכנעו אחד את השני ויגיעו לעמק השווה.

ולגבי איסור במות, זוהי שטות גמורה, שאין לה כל קשר למחלוקת ההלכתית בעניין מזבח ציבורי ומקומו.

מי שיגיע לאותה קהילה נכון, מכיוון שכבר התקבל המרא דאתרא באותו מקום. אולם היש סמכות לרוב הציבור לכפות עליהם מרא דאתרא? אינני ת"ח גדול, אז האר את עיניי.

כלום היעלה על דעתך, שאם תגיע קהילה חסידית ליישוב קטן בדרום הר חברון, ומניינם יעלה בהרבה על התושבים, הם יוכלו לכפותם לקבל עליהם את האדמו"ר כמרא דאתרא?!

אני מציע שתיזכר מה היה בבית שני.

אני מקווה שהציבור יחזור בתשובה ויצטרף, אבל אם הם יהיו רשעים זה לא ימנע ממני לקיים מצוות, כי אני עובד את ה', לא אותם.

(ואחרי שהחרגתי רבנים צעירים)

נכון אין הרבה שניסו לעלות עם כבשים למקום המקדש,

אבל בדור האחרון היו וישנם ת"ח רבים שצידדו בדבר, חלק נשארו בצ"ע לגבי חלק מהתנאים, וחלק נעצרו (לא נעצרו נעצרו) בתנאים הפוליטים והלאומיים.

כבר כתבו בדור הקודם שקרבן פסח הוא עם הכי פחות מניעות, לעומת שאר קרבנות. (כמדומני הר"צ חיות)

אם תיפתח האפשרות להקריב קרבן פסח במועדו, להרבה ת"ח יהיה קשה להימנע מלעשותו.

נכון הרחקתי לכת עם הקונצנזוס גדול, וגם נראה שהם לא מנסים לפעול במישור המדיני, אלא על דרך הלימוד והתפילה..

כל מי שהיה בחו"ל לא הורה למעשה ואיני יודע כמה הם היו מודעים בכלל לסוגיא של זיהוי התחומים בהר הבית ושההר כמו שהוא לפנינו גדול בהרבה מהר הבית המתואר במשנה.

אבל אם מחפשים 2.5 מטר בלבד יכול להיות שאפשר להציב אותו לדעת כל השיטות (אליבא דהמסורת שמקום האבן הוא קודש הקדשים, ולא לדעות המחודשות).

ב. לא יודע למה לטעון שפשט דברי הכפתור ופרח הם 'שיטות מתחדשות'...

אני לא מכיר חיה כזאת בהלכה.

אם אכן ככה הוא סובר אז א'- תביא מקור. ב' - על מה הוא מתבסס?

פשט הכפתור ופרח לא כמוך, ופשוט שחייבים להגיה אותו. אם אתה חושב שטוביה שגיב צודק ושהמקדש היה בדרום, ושהמשנה שדיברה על "רובו מן הדרום" התכוונה לרובו של מקדש, אז שרטט לי בבקשה ריבוע של ת"ק על ת"ק שבתוכו אתה מצליח למקם את המקדש שמשוך ממזר למערב, כשרובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, ומיעוטו מן המערב. בבקשה, נסה.

אני לא טוען שטוביה שגיב *בהכרח* צדק, אני טוען שכשאתה בא לחדש, כשאתה בא לטעון שאתה יכול להכריע, בדבר שאם אינך עושה אותו במקום המדויק לגמרי, אתה עובר על איסור חמור - אתה צריך לדחות לחלוטין כל אפשרות של הבנה אחרת.

לא ידעתי שכל כך קל להגיה ראשון, במקום שאין מסורת פסיקה והמשמעות של ההגה הזאת נודעת להכרע באיסור דאוריתא חמור. אגב, גם בתשובת הרדב"ז המפורסמת, כתוב שכל צד דרום אסור...
 

אתה לא מכיר בהלכה, כנראה שהרב קוק, שכשהיה בגילך לא הסתובב בכל מיני מקומות, אלא למד שמונה עשרה שעות ביממה והנצי"ב אמר עליו שבשבילו הוקמה ישיבת וולוז'ין - הכיר...

אני אכן דוחה כל אפשרות להעמדה של המקדש בדרום הר הבית.

לא ידעת שכל כך קל להגיה את הכפתור ופרח?! וכי זו ההגהה הראשונה שיש עליו?! וחוץ מזה שיש מסורת, רק אתה מתכחש אליה. מסורת ירושלמית היא שללא ספק הכיפה היא מקום קודש הקודשים.

הרדב"ז ממש לא אומר שכל צד דרום אסור, תקרא אותו שוב, הוא מדבר על צד דרום של הרמה.

מרגש את סבתי עליה השלום שהרב קוק כשהיה בגילי למד 18 שעות ביממה ושהנצי"ב אמר עליו שבשבילו הוקמה ישיבת וולוז'ין, לא ככה מבררים הלכה.

וזה שאני לא תלמיד חכם גדול, לא אומר שהרב קוק יכול להקריץ יש מאין הלכות חדשות, אם ההלכה הזו קיימת במקום כלשהו- הבא מקור. גם מקור לכך שהרב קוק אמר זאת, וגם מקור שעליו הוא מתבסס.

יאמר לי שאני מבזם?

למעשה, עיינתי, לכן הגעתי למסקנה המתבקשת שאתה מבלבל במוח.

כי אם כל הכבוד, אתה המצאת פה מושג בשם "מרא דהילכתא". ולאחר שהמצאת את המושג, הדבקת אותו לכפתור ופרח, לענייני זיהוי מקומות בארץ ישראל.

ועם כל הכבוד, ישנם עשרות מקומות המדברים על הר הבית, ומהם משמע ללא כל ספק כי הכיפה היא מקום קודש הקודשים.

וכפי שהרב עזריה מוכיח, אין אפשרות שלא להגיה את הכפתור ופרח, ועיין במאמר ששלחתי מאתר אסיף.

לעומת זאת, אנחש אני, שאתה לא ניסית להגיע כלל לחקר האמת, אלא כפי קודמיך רק ניסית לבלבל כדי להיפטר מההר.

זרקת כאן שלל טיעונים הניתנים להפרכה, כגון שיטתו של טוביה שגיב, רק כדי לטעון שאין לך ידיעה מה נכון ומה לא, ושלכן אי אפשר לעלות להר קודשנו, שמא ייכנסו וכו'. זוהי, ידידי, דמגוגיה.

א. ברור שזאת לא החלטה של בן גביר

ב. איזה קונצנזוס יש בדיוק? כל החרדים נגד, וגם בציבור הדתי לאומי חלק (אולי אפילו הרוב) נגד.

ולא מדובר פה על הפיכה מוחלטת (בינתיים). סה"כ יום אחד.

ב. נגד עליה להר הבית. קרבן פסח זה שונה לגמרי שדין הוא שמקריבים אפילו בטומאה, והמבטלה חייב כרת..

הרב אבינר לדוג' אומר שאי אפשר

התבלבלתי עם כל הנימנים על קרבן פסח, ועם כל המחמירים שלא לשהות בעיר העתיקה בערב פסח

לגבי הדור הזה, חוץ מהרבנים הפעילים אני לא מספיק יודע אבל יודע שיש רבים שצידדו בדבר בדור האחרון (ולפניו).

אמל"ק: הגר"ד ליאור שליט"א סובר שאין אפשרות להקריב בימינו, 

כך שאין מה לצפות ממפלגה שטוענת שהוא הפוסק שלה לפעול בנושא.

https://www.yeshiva.org.il/ask/96918

https://www.yeshiva.org.il/ask/16070

הרב ליאור: למעשה אין אפשרות להקריב קורבנות בימינו. - הר הבית

https://www.inn.co.il/forum/t962102#10465229

@הסטורי 

(לא מבין מי המציא שיש "קונצנוזס גדול בציבור האמוני" על קרבן פסח,

ומה הבעיה להוציא בשבת מירושלים להר הבית שהרי מדובר בעירוב אחד, וגם עי' פסחים סו ע"א).

הנה תגובה שכתבתי לפני כחצי שנה -

7. כתוב שם איפה זה בספר. - אקטואליה וחדשות

אם כבר, אלו שהתכתבתי איתם בשרשור שבהודעתי הקודמת -

שיש לך קשר מסוים אליהם - לא נראו כאן בפורומים מאז תשע"ט...

אכן חובה להקריב את הפסח - הר הבית

ממש לא אכפת לך ממנו?

לא הגיע הזמן להיגמל מההרגל הזה?

אני לא רוצה להכשיל אותך באיסור - אקטואליה וחדשות

ומעשה אבות - סימן לבנים.

אם אני מבין נכון, היוצא מן הדברים הוא: - הר הבית

במעלה השרשור גם טענת שאתה לא ממש קטן. תחליט.

מרגש, ממש. - אקטואליה וחדשות

למעשה, נראה שאתה לא מתכוון להיגמל מהרגליך המגונים (והתורשתיים, כנראה).

לו היית נגמל מהם, כבר היית רואה שבשרשור שהעליתי מכבר נמצאת תשובת הרב זצ"ל שהזכיר @הסטורי.

אף שכבר ציינתי שהפורום אינו המקום לדיונים הלכתיים מעמיקים - הר הבית

הבנתי. אעצור כאן בל"נ. חג שמח.

אולם נראה שאין ציפייה מאדם המשתף את הרב קוק בבריאה, והופכו לשותף אלוקי לכאורה של ה', כפי שעולה מכאן:

אף שכבר ציינתי שהפורום אינו המקום לדיונים הלכתיים מעמיקים - הר הבית

העובדה שאותם בעלי רוח הקודש שבדורנו - הר הבית

https://www.inn.co.il/forum/t962102#10585463

לפי דבריך הלא יוצא שהרב קוק הלא יודע יותר טוב מכל קודמיו, ורק על פיו יישק דבר, שהלא הוא שותפו של הקדוש ברוך הוא.

(כמו כן, רק הוא רב שיש לכבדו ואין לבזותו, כאמור, דהרי הוא אלוקים.)
 

מכיוון שהנך עובד עבודה זרה, והנך עובד את הראי"ה בשיתוף, אין לי כל ציפייה ממך. רק אל תתערב בבקשה בוויכוחי הדת היהודית, מכיוון שדתך, קרובה ככל שתהיה לדת היהודית, אינה עולה בקנה אחד עם דתנו, וראיותיך אינן קבילות בדתנו.

כולי תקווה שמחלתך אינה תורשתית, ושאבותיך לא היו עובדי עבודה זרה.

חג שמח!

ועודך חש"ו.

מעניין שהבאת את דבריו של הסטורי, ולא את דבריי.

שכן, אם היית מביא את דבריי, היית נוכח שאני מפקפק בכך שהרב קוק אמר זאת.

לגבי אבי שיחיה שליט"א, ברוב חכמתך טענת שרוח הקודש שווה היא לדרגתו של נתן הנביא.

על כל פנים, אני מציע שתעיין ברמב"ם מה עושים לנביא הרוצה לעקור דבר מן התורה, שלא כהוראת שעה.

על כל פנים, כמובן שהוצאת את דברי אבי שליט"א מהקשרם, וטוב עשה שלא הגיב לדמגוגיה שלך.

המשטר באירן על סף קריסה. להמשיך לפתח את הגרעין כבר לא בראש שלו.

הקב"ה לא הבטיח לנו כמה זמן ומאמץ אנחנו עוד צריכים עד הגאולה השלמה. עד אז יהיו עוד סבבים בוריאציה כזאת או אחרת, נגד האויב הזה או האחר. התפקיד שלנו אינו לפרשן מהצד ובוודאי שלא לזרוע דכדוך ויאוש. יש *איסור מהתורה* לירא בשעת מלחמה.

עם ישראל חי ומנצח. בשנתיים וחצי האחרונות שינינו את מפת ישראל ומפת העולם. רוב ככמעט כל ראשי הטרר שונאי ישראל, ירדו שאולה.

האיום הכמעט מיידי, של אירן גרעינית שמשמעותו ח"ו שואה, הוסר במבצע עם כלביא וכעת משלימים את המלאכה. חסרי סבלנות כמותך, התלוננו כל כך, על זה שלא סיימו. עם קצת סבלנות, היית מבין שהיו צריכים להיערך לכך - מבחינת תכניות, אימונים, חימושים. לכן עשו הפסקה ופייק מו"מ.

בנתיים החזרנו את כל החטופים (מי היה מאמין)! כשאנחנו נשארים עם פרימטר מאוד רציני ויושבים על 'רכס השבעים' השולט ברצועה. המשכנו להחליש את חיזבאלה ולבסס את האחיזה בבשן.

עוד רבה הדרך, אך אחד לא משלה את עצמו שמחר בבוקר גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. אבל קצת עין טובה לא תזיק...

על פי הערכות זה משהו שיקח בין שנה לשנה וחצי. לא ארה"ב ולא מדינת ישראל מתכוונות להיות כל הזמן הזה להיות בלחימה מול איראן. מה שכן, האפקט של הלחימה כעת היא התשתית שתביא בהמשך להתקוממות גדולה יותר של העם האיראני אל מול משטר חלש הרבה יותר.

אגב, גם ההתקומומות הקודמת לא הייתה יוצאת אל הפועל בזכות 'עם כלביא'.

בהתחלה אמרו נצחון נצחון נצחון נצחון נצחון, מילואים מילואים מילואים מילואים מילואים, יחד יחד יחד יחד 

וכל שאר האמירות כאילו שעכשיו זו המלחמה הגדולה, אם כל המלחמות, שאחריה יהיה נצחון אמיתי,

שינוי אסטרטגי בכל מה שקשור לבטחון וכל מה שכל ישראלי שפוי רוצה כבר עשרות שנים.

ולא עברו שבועיים, וכבר הופכים את זה באופן רשמי ל"סבב".

פעם הבאה, אחרי שסין וצפון קוריאה יעזרו להם לבנות הכל מחדש, הפעם הרבה יותר עמוק

כך ששום פצצה לא תוכל להגיע אליהם, יהיה מלחמה פי הרבה מאד יותר קשה.

כל מה שקורה עכשיו - לחינם. הבל הבלים. בזבוז זמן, כסף. הרוגים ופצועים לשווא.

דובר צה"ל: "כל יום במלחמה מרחיק את הסבב הבא"

גם אם נלחמת והרחקת את זה בשנתיים, בינתיים היה לך שנתיים של שקט. זה לא "ניצחון מוחלט" אבל אני חושב שהשגי המלחמה עד עכשיו לא רעים בכלל. אפילו בצד של עזה.

איראן הייתה סוחטת את כל האזור, מכריחה את ארה"ב לנטוש את כל הבסיסים, ולקינוח הייתה כנראה פותחת מלחמת עולם בכל מקרה (או בהחלט משמידה את ישראל).

לכן, ארהב הביאה לפה למעלה משליש של הצבא שלה, ועוד היד נטויה. ללא החלפת משטר האסטרטגיה האיראנית תמשיך להתקדם, ובכך לא עשינו כלום.

לכן, המלחמה הזו לא תוכל להסתיים בלי שלטון חדש על איראן. וגם אם פתאום ייראה לך שעוצרים, זה יהיה שלב מחושב מאוד שיביא בעקבותיו את הקץ האיראני. כמו ש"עם כלביא" הכין את השמיים האיראניים למללמה הנוכחית, התחיל פגיעה אנושה בגרעין, ועיכב דרמטית את תיכנית הטילים הבליסטיים. עכשיו עושים שימוש בנצחונות של חודש יוני.

ולגבי טראמפ? הוא אוהב לבלבל את התקשורת, ואולי גם קצת את האויב (למרות שלאויב יש מודיעין, כך שההצהרות למעשה מכוונות אל ההמונים). תבחן את המעשים שלו, לא את הלוחמה הפסיכולוגית שלו.

עם ישראל חי!

שתמשיך לשתוק.

כי סייג לחכמה שתיקה.

היא הופכת עמדה, וטוענת שכוחות מיוחדים נשלחו ללבנון לשם מטרה מיותרת.

אוי הפוזיציה.

להביא חלל לקבר ישראל, זו מצווה גדולה מאוד, אבל לא מצדיקה סיכון חיים.

עדיין היא היתה מהצעקניות היותר בולטות של קפלן.

לו בשל כך בלבד, מול כל עמדה שלה תהיה אשר תהיה, אני אציג עמדה הפוכה.

יש לי תמיהות גם לגבי התנהלותה בחייה הפרטיים, אבל זה לא שייך לכאן.

אז אתה מודה בפה מלא שאינך ענייני.

תודה.

אשתמש בזה בהמשך, כשמול כל מיני אחרים שאינך מחבב, תציג עמדה הפוכה על כל הדברים הטובים שהם עושים...

זה מה שכתבתי, ובמטותא, אל תעשה מניפולציה על דברי.

זה לא יפה.

ולגופן של עניין, ידעו טייסי חיל האויר שמרחיקים טוס עד 2000 ק"מ מהבית, שצה"ל יעשה הכל, ה-כל, כדי להשיב הביתה אותם או את גופותיהם.

כלפי הדעות של תמי ארד  הודת שאינך עניני, זה נכון באותה מידה כלפי רבים וטובים אחרים, שאתה אובססיבי לגביהם.

לגופו של עניין, כשאתה אומר "צה"ל יעשה הכל, הכ-ל", מה זה כולל?

אם בשביל להשיב את גופותיהם יהיה צריך להפציץ את תל אביב על יושביה, או לשחרר את יחיא סינואר הבא, אתה גם בעד?!

מחילה, אתה מדבר כל היום על 'קפלניסטים' ומגדיר כל מי שבפרומיל לא מוצא חן בעינך כ'קפלניסט', אבל אתה נופל באותו מקום בדיוק. בדיוק השיח של "לעשות הכל כדי להחזיר אותם" - הוא השיח שגרם שלמרות הישגים מדהימים שלנו במלחמה, החמאס עדיין קיים ושולט בחלק מהרצועה.

אם אומה חפצת חיים אנחנו, חייבים לחזור לתודעה שבה הכלל קודם לפרט. כמובן, איננו רוסים ששולחים אלפים כבשר תותחים. כמובן נעשה מאמצים רבים שחיילנו יחזרו ממשימותיהם בשלום ונעשה *מאמצים רבים*, שמי שמסר נפשו - יושב לקבר ישראל. אבל ממש לא *הכל*.

הדעה שלה לגבי החזרת נעדרים היא פוליטית נטו, וכשגילתה הזדמנות לנגח את הממשלה היא קפצה כמוצאת שלל רב.

כשהיו חטופים ונעדרים בעזה היא נבחה בקפלן: את כולם ע-כ-שו... וכשחיילים נפלו במהלך פעילות מבצעית להשבתם, זה לא הזיז לה.

מעבר לכך, זמן קצר ביותר לאחר שנשבה בעלה היא היתה בזוגיות חדשה... שיהיה לה לבריאות.

בניגוד למשפחות נעדרי קרב סולטן יעקב שלא מוותרים על יקיריהם, רון מעניין אותה רק לשם עשיית הון פוליטי.

לכן, כל מה שאצלה שחור, אצלי הוא לבן, וכן להיפך.

לגבי איתור נעדרים, מדיניות משרד הבטחון לא השתנתה כהוא זה מאז מלחמת השחרור וטוב שכך, וגם עכשו אין לשנות.

והדעה שהיא הביעה השבוע נכונה, בלי שום קשר לשום דבר אחר. לא טענתי שבגלל שהיא אומרת זה נכון (וממילא ממש לא חושב שכלל מה שאתה חושב עליה רלוונטי).

אמרתי שהדברים שהיא אמרה אתמול נכונים, לא בגללה, אלא כי אני משתדל להיות ענייני.

לגבי מה שכתבת ספציפצת , לא יודע אם היא אמרה "את כולם עכשיו" (חיפשתי בגוגל, לא מצאתי), אבל כן ראיתי אותך, כאן, בהודעה הזאת:

*מול כל עמדה שלה* - אקטואליה וחדשות

טוען שצריך לעשות *הכל* כדי להביא גופות לקבר ישראל. כולנו מסכימים שצריך לעשות מאמצים מרובים, אבל בשום אופן לא *הכל*. כשאתה אומר *הכל* אתה לחלוטין מאבד את השיקולים הכלליים לטובת השיקול הפרטי.

לגבי פדיון שבויים, ההלכה היהודית ברורה לגמרי.

וכאן זה סיפור אחר.

פדיון שבויים וכל מה שנאמר עליו בפוסקים, עוסק ביהודים שנשבו וגויים מחזיקים בהם על מנת להשיג כסף תמורתם או למכור אותם לעבדים וכד'. כאן יש הלכות שדורשות הכרעה בכל מציאות ספציפית, שמצד אחד זו מצווה גדולה, הקודמת לכל הצדקות ומותר למכור בשבילה ספר תורה וכד'.

מאידך יש הגבלה ברורה ש"אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם", בדיוק בשביל לא להפוך את העניין לכדאי לגויים - כלומר גם במצב של גלות, הכלל קודם לפרט.

בימינו גם שבויים חיים, אינם בגדרי 'פדיון שבויים' המדובר. השבויים הם חלק מהמלחמה של האוייב בנו. השיקולים לפעמים דומים ולכן לפעמים אפשר בזהירות לדמות מלתא למלתא, מהלכות שנאמרו לגבי פדיון שבויים, אבל פשוט שאין זהות. השיקול הכללי - מצד אחד לא לתת לאוייב להשפיל אותנו במציאות של שבויים ומצד שני לא להפוך את השבי לנשק קטלני, היחיד שמדינת ישראל מתקפלת בפניו - גובר על שלל השיקולים הפרטיים והפרצופים של פלוני ואלמוני שדחפו לנו בכל פינה.

כשמדובר על גופה, זה בכלל לא הסיפור. אין כאן שבוי שנמצא בסכנה. כמובן, הבאתו לקבר ישראל היא מצווה גדולה של גמילות חסד עם המתים ועם החיים - אבל אינה מצדירה כלל סיכון חיים נוספים.

שים לב לצילום מסך שהעלתי בתגובתי הקודמת.

מתקשה להאמין שאינך מכיר את זה.

מבין שבשביל להתנגד לתמי ארד, אתה מוכן לזרוק את השכל הישר. רחמנות עליך.

מאז מלחמת השחרור.

לא כולל לתלות את כל הג'ינג'ים... אם זה יהיה המחיר שידרשו מאיתנו לשלם.

בשביל חטופים חיים, מדינת ישראל עשתה הסטוריה, בשורה של מבצעים הירואיים שאומרים שאכן הפרטים מוכנים לסכן את עצמם בשביל טובת הכלל, אכן חלק מטובת הכלל - שלא יהיו קלפי מיקוח בידי האוייב.

רק בארבעים השנה האחרונות, במסגרת רוחות השלום והעייפות ממלחמות, מדינת ישראל איבדה את הראש בנושא.

הדיון פה הוא על השבת גופות נעדרים, ולא על עסקאות שערורייתיות.

בענייננו, משרד הבטחון וצה"ל מעולם לא ויתרו על נעדר כלשהו. החריג הוא נעדרי הצוללת דקר שירדו למצולות.

הרבנות הצבאית מציינת מידי שנה את ז' באדר כיום זכרון לחיילי צהל שמקום קבורתם לא נודע.

ופתאום קמה בבוקר אשה שנויה במחלוקת פוליטית, ודורשת הלכה למעשה לנטוש את החיפושים אחר מי שהיה פעם, בעבר הרחוק, בעלה או בן זוגה.

היא אמרה דבר שהוא כל כך פשוט והגיוני וגם נכון הלכתית, שאיני מבין איך הפוזיציה כל כך מעוותת את דעתך, שאתה מלביש תילי תילים של עניינים לא קשורים כדי להתנגח.

כל מה שהיא אמרה, זה שלא *לסכן חיים* בשביל הבאת חלל לקבורה. ככל הידוע לי, האזכרה של הרבנות הצבאית, לא כוללת סיכון חיים...

ואין לנו קצה חוט אמין באשר לגורלו, משכך מרוכזים המאמצים בתחום המודיעיני, וכשמגיע מידע ולו קלוש, יוצאים למבצעים גדולים או קטנים במדינת אויב, שמטבע הדברים כרוכים בסיכון חיי אדם.

אשר לתמי ארד, אם נחושה שלא לסכן חיי אדם, משתמע שהשבת רון נמצא אצלה במקום לא גבוה, ולא יכול להיות אחרת.

אלא שלאור התנהגותה הקפלניסטית בסוגיית הגופות בעזה, אנן סהדן שבבחירה בין השבתו, מה שיביא אולי עוד חצי מנדט לנתניהו, ובין השארתו לנצח בידי האוייב- האפשרות השניה מועדפת עליה.

דחילאק, קצת יושרה. בשרשור הזה אתה משמיע בדיוק את המסרים ששנתיים פימפמו בקפלן.

קפלניסטים לא יכולים להטריד את טלי גוטליב ואחר כך ליילל שמרדכי דוד מטריד אותם.

ומרגע שהקפלניסטית תמי ארד פערה את פיה, היא תבחן לגופו של אדם ולא לגופו של עניין.

וכאן גופו של עניין וגופו של אדם כרוכים וקשורים זה בזה.

סיימתי

צילמתי לך מסך

והאמת, לא ראיתי עד עכשיו וזה גם לא משנה במיוחד. כפי שציינתי, לא הבאתי את זה כי "אם תמי ארד אומרת - זה נכון", ממש לא. הבאתי את זה כי הפעם היא אמרה דבר נכון.

תודה רבה על כל תפעול הפורומים והאתר.

תמי ארד באמת דיברה בכיכר החטופים וכו' וגרמה אז נזק עצום. אני לא ממעריציו של @איתן גיל  אבל חייב להודות שבמקרה הזה לטענה הזו יש מקום. נורא קל להשתמש בדבר הנכון הזה נגד הממשלה ולדבר הפוך לפני שנתיים במקדש של דת החטופים.

חשובה מאוד מאוד, אך לא מצדיקה סיכון חיים.

לגבי האירוע הספציפי - איני יודע יותר מידי. יש הרבה רחשים שלמרות הכרזת רוה"מ, היו לו עוד מטרות מה שמשנה את התמונה.

מלבד זאת, לפי מה שטוענים ברוטר ובכל מיני וואצפים, מעז יצא מתוק. כחות של חיזבאלה שבאו משני כיוונים וחשבו לסגור על כוחותינו, תקפו אחד את השני והרגו לעצמם עשרות רבות.

לגמרי.

כמובן, ד' רוצה שעם ישראל ינצל וזה מה שיהיה. אם לא מכאן, אז משם, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. אבל, בהחלט לבחירה שלנו יש משמעות. זה ממש לא הכוכבים הסתתדרו.

בתוך המציאות המסובכת, נתניהו שממש לא חף מטעויות עבר והיה לו חלק מרכזי בבניית הקונספציה שהביאה אותנו עד שמחת תורה תשפ"ד - התגלה כמנהיג גדול מאוד.

ההחלטה להמשיך להלחם בחורף ובקיץ תשפ"ד מול לחצים מטורפים מבית ומחוץ, גם כשאולי עמדו על השולחן הצעות כאלו ואחרות להפסיק בתנאים שהציבוריות והתשקורת היתה מקבלת, תחשב לדורות שניה רק להחלטה של בן גוריון להקים מדינה למרות כל הלחצים וההפחדות.

שה' "מסדר את הכוכבים".

חז"ל מדברים הרבה על השפעת הכוכבים על מאורעות העולם, ואפילו כשהם אומרים "אין מזל לישראל" - ההוכחות שלהם לזה הן מהסיפורים שדברי האסטרולוגים כמעט התקיימו!

אלא שהכוכבים אינם עצמאיים, ויש מי שמנהל אותם, והם לא "מחליטים" מה יקרה לנו וכו'.

אז כן, הכוכבים הסתדרו לפקודת מפקדם - הלא הוא הקב"ה - כדי לעזור לנו...

"לב מלך ביד ה'" ולכן הכוכבים פה מקבלים עזרה כשהם מסתדרים.

והשילוב הזה עכשיו קורה בימינו.

הרבה פחות מהעוטף אבל לגמרי חטף. חשבנו פעם שטילים על תל אביב (או ראשון, זכור לי מצוק איתן) יעזרו לטפל בבעיה והסתבר שגם זה לא נכון.

אבל ההתנתקות לא הגיעה מחלל ריק, זה הגיעה בעקבות הסכמי אוסלו שהפכו את עזה לגיהינום. 

העוטף חטף המון, החיים היו כמו מצב חירום נצחי. קשה להבין איך המדינה ככה הפקירה אותם ואיך כולם חיו עם זה בשלום (לא מעניין אותי מי היה הרמטכל או ראהמ בכל רגע. להיפך, כשבנט/לפיד נכנסו לתמונה הייתי בטוח שכשמאל-מרכז וככאלה שחייבים להוכיח את עצמם, הם יעשו מה שביבי לא עדה כל השנים. עובדתית, קיבלנו בדיוק את אותה גברת בשינוי אדרת...).

זה אכן מזעזע, ומי שמכיר את תושבי האזור שם יודע כמה זה היה מפחיד והזוי...