הרב גורן (נדמה לי) שזה במרכז כיפת הסלע?

ואם יטען הטוען שהמזבח במקום המפורסם כי לא הגיוני שהמקדש יהיה באוויר על כיפין, אז יש הטוענים שהגויים גלחו מהסלע והטופוגרפיה השתנתה (כך קראתי פעם) ואז יכול להיות שהמזבח בכיפת הסלע וקודש הקדשים כן ישב על סלע טבעי, או שהמזבח היה בין כיפת סלע למקומו המפורסם

לא בטוח שצריך לחשוש לשיטה המחודשת והיחידית כמדומני של הרב גורן בעניין הזה, על חשבון מסורת נרחבת וכו'.

[ואם כן אז אפשר גם להוסיף עוד כמה שיטות..]

אולי אפשר למצוא שרידים (ואולי דרך התת קרקע אפשר למצוא את מקום השיתין)

ואולי נעשה בתמימות עד מקום שידינו מגעת והקב"ה יהיה בעזרנו כרצונו יתברך..

למה שהמעכב יהיה בידינו, ולא בידי הקב"ה?

זה לא אמור למנוע מכל מי שברי לו היכן מקום המקדש לבטל מצוות עשה...

 אם כי זה כמובן מוריד מהקונצנזוס

כרת של טומאת מקדש וקודשיו. שעליה אמר רשבי בגמרא שחמורה מכל איסורים, לזכרוני

אתה מוריד את השלטר לפני שבת כי אולי בטעות תדליק את האור בשבת?

ואם עליה אמר רשב"י שחמורה מכל האיסורים תביא מקור, כיוון שמקובלנו שג' עבירות החמורות הן האיסורים הכי חמורים.

בכל מקרה לא יודע אם נכון לחשוש עד כדי כך. ואם תחפוץ יש עוד שיטות כאמור.

ואולי זה תלוי בהגדרת טומאה הותרה בציבור. מי אמר שכשבאים ישראל לעשות פסח במקום ולא דייקו במקום, יחשב איסור בזה? ועד כדי כך כדי שיתחייבו כרת כמזידים?

אולי נכון לעיין בכלל בדין שחיטת חולין בעזרה.

שסובר *למעשה* שאפשר להקריב קרבן פסח?

אבל קח לך שם *אחד*. הרב ישראל אריאל.

וכן, הוא מרשה לעצמו להכריע בנושאים שגדולים וטובים פסקו אחרת או שאין אנו בקיאים.

גדלות נמדדת לפי בקיאות, ואין לך בקיא בנושאי המקדש בין אלו שאתה מכנה גדולי הדור כמו הרב ישראל אריאל.

ואני ממש לא מתכוון לחרוג מכך. מסירותו של הרב ישראל אריאל שליט"א לתודעת המקדש ראויה מאוד להערכה. כפי שכתבתי למדתי הרבה במאמריו ולמדתי הרבה ממאמריו גם בענייני מקדש וגם בענייני גבולות הארץ.
 

ובכל זאת - לא בדקתי כדי להכריע 'מי יותר', אבל בהחלט פגשתי עוד רבים שבקיאים מאוד בעניינים אלו ובכלל, גדלות לא נמדדת רק בבקיאות, אלא בעיקר ביכולת פסיקה והכרעה בכל המרחב ההלכתי.

אין לי ספק שהספרות של הרב ישראל אריאל ובית מדרשו תשמש בסיס להרבה מהסוגיות בענייני מקדש וקודשיו גם בדורות הבאים, יחד עם זאת - דעתו היא ממש לא 'סוגיין דעלמא', יש בלא מעט מקומות אפשרות סבירה מאוד להכריע אחרת, כן - כולל בוודאות של זיהוי מקום המקדש.

נחלקו האמוראים והראשונים בשאלת מקדש חוניו.

פוליטית זה יכול שיהיה מדרון חלקלק שיחליש את הריבונות המובהקת שלנו על הר הבית, מאידך הקרבת קרבן פסח בפני עצמה היא מצוות עשה מדאוריתא.

לא פשוט.

כל הסוגיא היא מה סברו אותם שהקריבו במקדש חוניו, האם הם פשוט עברו על הדין, או שהיתה להם איזה סברא

וכי יעלה על הדעת שפלוני יחלל שבת, ויאמר שיש לו סברא?

אבל לזכרוני כולם פסקו כרמבם שקדושה קדשה לדורות גם כהמקדש חרב ואסור להקריב בבמות

לא בפרק ב' כשהרמב"ם כותב שמקום המזבח מכון ביותר ואין משנים אותו לעולם. (ובהמשך) שהיה צריך שנביא יעיד על מקום המזבח ועל מדותיו ושמקריבים (שם! מוכרח  מההקשר) אע"פ שאין בית.

אפילו בפרק ו' הלכה י"ד, כשחולק על הקביעה שנתקדשה בקדושה ראשונה וטוען שתתקדש לעת"ל מחדש, הנפק"מ היחידה שמוציא מזה היא שהנכנס כעת אין בו כרת. אם כדבריך, היה צריך לחלוק על הנפק"מ שהרמב"ם מוציא מייד - שמקריבים (שם!) אע"פ שאין בית, אבל על זה הוא לא חולק.

גם בהלכות מעשה הקרבנות פי"ט הלכה ט"ו, הראב"ד לא משיג על דברי הרמב"ם  שמי ששוחט בזמן הזה חוץ לעזרה - חייב.

לרב ישראל אריאל יש יכולת פסיקה והכרעה בכל המרחב ההלכתי, עיין למשל שופר בשבת. הוא אינו מומחה לכל תחומי היהדות, אבל גם הרבנים שאתה מכנה גדולי הדור לא מומחים בכל תחומי היהדות אלא בתחום ספציפי במיוחד ובשאר פחות.

אין לך גדול דור שדעתו בתחום מסויים קובעת. תמיד יש אפשרות להכריע אחרת ולהבין אחרת.

אבל בהחלט למדתי אצל גדולי תורה שהיו גדולים בכל או לכה"פ ברוב חלקי התורה ורואים זאת בפסקיהם ובתחומי עיסוקם.

שיכולה להנהיג ציבור, וממילא הוא גם זוכה בסיעתא דשמיא וכו'.

אבל זה לא אומר שאין מומחים ממנו בסוגיות מסוימות. בין אם בהכרת רוחב של דעות ישנות וחדשות על הסוגיה הזאת, ובין אם בהכרת הפרטים הטכניים והמשתנים למעשה.

בפועל, כל הגדולים, גם אלו שעסקו בנושא בעיון ולהלכה אוסרים להקריב.

תבדוק למי ניגש תלמיד חכם גדול, כשהוא צריך להתייעץ עם גדול ממנו, בדיני ממונות, בשאלה מחודשת בהלכות שבת, במקרה דחק עצום בהלכות נידה, כשצריך להתיר עגונה וכן, גם בשאלה בקודשים.

(כן, בניגוד למה שחבר'ה כמוך אוהבים להעליל, גדולי ישראל 'הרגילים' בהחלט עוסקים גם בקודשים.

שאלתי, "האם אנחנו מכירים במושג הזה כתוקף הלכתי כל שהוא?!"

שאלתי, "מי ממנה אותם?" "מי שמם?!"

שאלתי, מה זה "גדולי ישראל?!"

לא ענית. ענית תשובה דמגוגית שאבדוק למי ניגש ת"ח גדול כשהוא צריך להתייעץ עם גדול ממנו.

למי הוא ניגש? לבר פלוגתא שלו!! שני תלמידי חכמים המחדדים זה את זה בהלכה- שכינה שורה ביניהם.

לגופם של דברים, למען האמת רק בגלל שהפותח טען שיש לעניין את "אחד הקונצזוסים הגדולים" בקשתי שיציין שם של לפחות *אחד* מגדולי הדור שנמצא במה שהוא מדמיין כקונצנזוס.

עד כמה שאני הקטן למדתי, צריך הרבה יותר מגדול אחד. יש כמה וכמה סוגיות משמעותיות שבשביל חידוש הקרבנות צריך להכריע בהן והן בתוך המושג שמוזכר רבות בהלכה 'אין אנו בקיאין', או שצריך להכריע במחלוקות ראשונים וגדולי האחרונים בשאלות דאוריתא.

לענ"ד בשביל חידוש הקרבנות, צריך בית דין שמקובל על כל חכמי ישראל. אז, יהיה בית דין שלכה"פ במניין הוא יהיה הכי גדול מאז בית הדין של רב אשי והם יוכלו לדוגמא להכריע בין הכו"פ לבין המקורות שלכאו' טוענים שכיפת הסלע היא מקום המקדש, הם יוכלו להכריע איזה חלק מתשובת הרדב"ז עיקרי ואיזה צריך להגיה. הם יוכלו להכריע בגודל האמות ובעוד מספר סוגיות קריטיות. מסתבר שכשיהיה בי"ד כזה, גם הנביאים יגיעו.

אם אותם רבנים ושות"ים לא מתבססים על מקורות, אז החיה שהם בדו מליבם, כפי שאתה בדית את המושג "מרא דהילכתא" אכן לא מעניינת אותי.

מה נחשב גדול ומי קבע מה הם אמות החישוב?!

עד כמה שאתה הקטן למדת, כנראה שלא הרבה, כי מקורות והוכחות לדבריך לא הבאת.

עניות דעתך מרגשת, אבל אין לה תוקף הלכתי. מי אמר שבשביל חידוש עבודת הקרבנות צריך בית דין שמקובל על כל חכמי ישראל?!?! מי הם כל חכמי ישראל בכלל??? מי אתה שתמציא מה שבא לך??

מי אמר שתהיה להם סמכות להכריע???? מהם יהיו, סנהדרין??? יש דרך לחדש את הסנהדרין.

מניין לך שיבואו הנביאים?? המצאה שלך ותו לא.

הבלים ושטויות כדי לחמוק מחובות.

לזאת ייקרא שקרן.

תגיד לי אני נראה לך ילד בגן,  שאתה תגיד לי שיש מלא רבנים שאומרים ככה, ש"ס ראשונים ואחרונים, אבל אתה לא מגלה לי?!

אין לך מקורות, בדיוק כפי שלא היה לך כששלפת מהשרוול את המושג "מרא דהילכתא", וכששאלתי האם יש לך מקור למושג הזה, כיוון שאני לא מכיר אותו, ענית משהו בסגנון שאני בור ועם הארץ שאני לא מכיר את המושג, וטרם הבאת מקור לכך שהוא קיים.

וכעת, משנסתתמו טענותיך, ושוב אין לך דבר לומר, שכן מקורות אין בידך, אתה מגלגל את הכדור אליי בצורה הנוחה ביותר בטענה המאד אמינה, שיש לך מקורות מכאן ועד להודעה חדשה, אלא שלא תוכל להראות לי כדי לא להכשילני באיסור חס ושלום.

רמת אמינות: נעלי בית.

של הרב קוק, בנידון הקודם שלנו. אתה יכלת לעיין, כמובן שהרב הביא מקורות לדבריו והסבירם.

אתה בחוצפתך טענת ש'אינך מכיר חיה כזאת', ניסיתי להפנות את תשומת ליבך לכך שגם אם אתה לא מכיר, כנראה שכאלו שלמדו הרבה יותר תורה ממך - מכירים.

במקום לקבל את ההערה, כתבת תגובות מזלזלות.

אז כן - אין שום טעם להפנות אותך למקורות, אם ברגע שהמקורות לא מתאימים לך אתה בז להם ולגדולי התורה שכתבום.

בלי נדר לא מגיב לך יותר, אתה יכול לקבל נשיכות נחש ועקיצות עקרב בלעדי...

טענת שהיא קיימת ומכוחה אמרת דבר מסויים ומתמיה.

שתי תשובות בדבר - אקטואליה וחדשות

ואכן, אני לא מכיר חיה כזו, ועל כן עד עכשיו אני לא מאמין לך שהרב קוק אכן סובר כך.

ביקשתי ממך מקור לדבריו, וכן שאלתי על מה הוא מסתמך.

התעלמת, ולא שלחת מקורות. רק ציינת כי הרב קוק היה לומד 18 שעות ביממה. זה מרגש מאד, גם הרצל למד 18 שעות ביממה. זה לא ראיה שהם מכירים משהו, ובטח שזו לא ראיה לכך שהם צודקים.

במקום לכתוב מקורות כמו בן אדם נורמטיבי שמנהל דיון הלכתי, בחרת לשלוח עקיצה, וקיבלת זילזול כמצופה.

מכיוון שאתה מתהדר בנוצות לא לך משל היית תלמיד חכם, היה עליך להתחמק ממתן תשובה עניינית ומקורות. על כן גילגלת את הכדור אליי, משל להביא לי מקורות לא יועיל, שמא אבוז לכותבם.

ובכן, אם כותבם הינם כמותך, הממציאים מושג, עיין ערך "מרא דהילכתא"(הו לא, אני לא אשכח לך זאת בקרוב) וכשמישהו מבקש למקור הם בזים לו בטענה שהוא בור ועם הארץ, אכן, לא כדאי שתביא מהם מקור, כיוון שאבוז להם.

הפיתרון שלך לא להגיב לי יותר הוא פיתרון הגיוני ביותר, שנועד לכסות על בורותך וחוסר חוכמתך. תלמיד חכם, על מה שלא ידע, אומר לא ידעתי.

נשתדל ללמד עליך זכות, שלא מצאת מקורות שכל אחד שטיפה מונח, כמו שאתה מתיימר להיות ולטעון בגאוותך שמה שאתה לא מכיר לא קיים - אמור היה למצוא בקלות.

דברי הרב קוק זצ"ל, בעניין הצורך במקום מדוייק של המזבח כולו, כדי להקריב והצורך בנבואה או לכה"פ רוה"ק מובהקת כדי לחדש עבודת הקרבנות  מופיעים בשו"ת משפט כהן, סימנים פ"ט-צ"ב.

בעניין זה שההכרעה בעניינים משמעותיים וציבוריים מסורה לגדולי ישראל ואפילו לא לכל תלמיד חכם המוסמך להוראה:

פת"ש אה"ע ס' י"ז ס"ק ק"מ, פת"ש יו"ד סי' צ"ט סק"ה. צמח צדק הקדמון ס' מ, שו"ת הרא"ש כלל ל"ב סי' ג' וכלל מ"ה סי' י"ז. נו"ב תניינא אה"ע סי' ק"נ.

נשתדל ללמד עלי זכות שאכן פתחת את המקורות לפני ששלחת אותם, אלא ששכלך אינו מפותח מספיק על מנת לפענח את הנאמר בהם. אני מודה שאחרי הסימנים פט' וצ' בשו"ת משפט כהן התחלתי לחשוב ששלחת אותי לכלות את זמני לריק עם מקורות לא קשורים. ברוך ה' התחלתי גם את צא'.

אז צדקת, אכן הרב קוק אומר זאת. ללא מקורות, בניגוד מוחלט לדעות קודמיו. אז, כפי שציינתי, אני לא מכיר חיה כזו בהלכה.

שאלתי את אבי שליט"א מאי האי, והוא אמר שהרב קוק אמר סברה, אפילו כתב אותה. האם היה חושב כך כעבור כמה שנים? כנראה שלא. אנשים אומרים סברות בדרך לימודם, אבל כשהם לא כותבים ספר, ממש לא בטוח שהם יישארו עם סברות הלימוד שלהם.

עכ"פ, הוא הפנה אותי לספרו של הרב יהושוע פרידמן "מזבח אלקים" שמתייחס באריכות אל הנושא, וכן לדברי הרב עזריה אריאל ב"שערי היכל". עיין שם גם אתה.

דחייה עניינית לדברי הרב קוק: הרא"יה רוצה לומר שכדי לקיים את מצוות בניין המזבח צריך לדעת את מיקומו המדוייק, ואת כל גודלו של הל"ב אמות. הוא לומד זאת מסברת בילה במנחות, דבר הראוי לבילה ושאינו ראוי, וכך סברתו: כשם שמצווה לבלול, ודבר הראוי לבילה ולא נבלל כשר, כך מזבח שידוע מקומו הכולל אך נבנה רק אמה על אמה כשר. וכשם שדבר שאינו ראוי לבילה פסול, כך מזבח שנבנה ללא שאנו יודעים את מיקומו הכולל, אלא רק בערך, אפילו שנבנה המזבח בתוך המיקום בוודאי, פסול.

דחייה לסברה: אין מצווה לבנות מזבח שגודלו הכולל ל"ב אמות.

וכעת לחלק השני שהבאת. מעניין לציין, שלא הבאת אף מקור אחד, מהגמרא, או המשנה.

מעניין גם לציין, שהמקורות שהבאת, למעט פסקי הראש, הם אחרונים נידחים, לא פוסקים מקובלים כמו הטור, או הבית יוסף, או החפץ חיים, או המגן אברהם, או הרמב"ם, או הרי"ף, או התוספות או רש"י או ראב"ד.

מפני מה? הרי אם נכונים דבריך, חובה שיכתבו הדברים הכל כך בסיסיים הללו בדבריהם. וד"ל.

כעת למקורות עצמם.

נתחיל מהנודע ביהודה, שאמת הוא אינו אחרון נידח במיוחד, אולם המקור ממנו ציטטת לא מזכיר פעם אחת את הנושא עליו אנחנו מדברים. לא ראיתי שהוא דן שם בנושא למי מסורה הפסיקה. האר את עיניי אם פספסתי משהו.

כעת נעבור לפסקי הראש. אתה כתבת "בעניין זה שההכרעה בעניינים משמעותיים וציבוריים מסורה לגדולי ישראל ואפילו לא לכל תלמיד חכם *המוסמך להוראה*"

הרא"ש, כפי שהוא כותב בסוף תשובתו השנייה שציטטת, מדבר על: "תלמיד שלא הגיע להוראה". והמחלוקת שהוא מדבר עליה בתשובה הראשונה שציטטת, היא על הוראת בית דין, וכמו שמשתמע מדבריו, בראש בית הדין עומד המרא דאתרא של אותו מקום. אם התכוונת להוכיח מביטויו בתשובה השנייה שציטטת "גדולי הארץ" שהרא"ש כועס על שלא נמלך בהם, אני מציע שתעיין משפט אחר כך, ביחס למי הם גדולים, ביחס ל"תלמיד שלא הגיע להוראה".

ועל כך כבר אמרה הגמרא בסנהדרין, שאפילו תלמיד שהגיע להוראה אסור לו להורות עד שיקבל רשות מרבו, קל וחומר תלמיד שלא הגיע להוראה.(הוראה דהיינו לדמות מילתא למילתא וכדו', לומר ראיתי שכתוב בשו"ע כך וכך מותר גם לדרדק)

כך או כך, בשתי התשובות לא מופיע מה שאתה מדבר עליו, שההכרעה בנושאים ציבוריים שמורה ל"גדולי ישראל". מלבד זאת, שבמקרים בהם עוסק הרא"ש זו ממש לא הכרעה בנושא ציבורי, אלא לאנשים פרטיים המבקשים לדעת מה לעשות.

כעת לדובדבן שבקצפת, הפתחי תשובה. הוא אכן טוען, שכוונת הרמ"א שם, הנה רק לחכם שהוא "מגדולי הדור" אבל אם הנו סתם מוסמך להוראה, "אינו כלום, דסמיכה זו אינה מועילה אלא לדיני איסור והיתר".

ילמדנו רבנו, ראשית מניין לו, שנית כיצד נעשים גדולי דור.

שלישית, והחשובה מכולן, היא שמפורש דסמיכה מועלת. כמובן, תלוי למה סמכו רבו, אולם אם סמכו רבו סמיכת זקנים לדיינות, הוא רשאי לדון בעניינים הנ"ל.

באשר לצמח צדק עליו הוא מסתמך, ושאותו מסתומא ציטטת גם אתה, לצערי ההיברובוקס פסק מלשתף איתי פעולה, ואין לי את ספרו מלפני. על כל פנים, ממה שהספקתי לקרוא הוא מדבר על כך ששאל פלוני את הלומדים, ולא את מורי ההלכה. ייתכן שבהמשך תשובתו אומר דבר אחר, אולם הוא גם אומר ששתק ולא מיחה משום שכך פוסקים פוסקי ספרד, אם אני זוכר נכון. עכ"פ, ספרו אינו לפניי.

ומה שכותב, שכן כתוב בסוף תשובת מהרי"ק, הנה פתחתי את המהרי"ק, ולא כתוב שם. המהרי"ק שם כותב דברים תמוהים, אכן(שאולי תשמח ותצהל כי הם קצת קשורים למה שאתה מנסה להוכיח, רק מכיוון שלא ציטטת אותו לא אתייחס אליו כעת), אבל הוא בפירוש לא כותב ש"סמיכה מועלת רק לדיני איסור והיתר". וכן לא מזכיר שחכם הנו דווקא אחד מ"גדולי הדור", אלא אדרבה, כותב "כל החכמים הבקיאים בהוראה".

והנה בתשובתו השנייה שהבאת הוא מצטט את הצמח צדק, וכפי שזכרתי אומר שהצמח צדק דיבר על הלומדים שנשאלו שאלה, כשהלומדים כפי שעולה מדבריו אינם בעלי רשות להורות, שהרי אומר שהיה עליו לשאול "לבעלי ההוראה המפורסמים."

אני מתנצל על האורך, כתבתי הכל בכמה הזדמנויות שונות, יען כי לא הייתה לי סבלנות לשבת ולענות בבת אחת, על כן הארכתי בכל חלק שהגבתי עליו.

ההתייחסות שלך לשאר הפוסקים, מוכיה עד כמה אין לך יד ורגל בכלל בפסיקה. אתה גם מפגין בורות מוחלטת, כשבכלל אינך מבין את המושג 'ראוי לבילה' ואת שלל המקומות שהפוסקים מביאים אותו בהקשרים שונים. כיוון שהרב התכתב עם תלמידי חכמים מובהקים, זה הספיק. לעם הארץ כמוך זה לא מספיק ובגלל זה אתה כביכול יכול לדחות בקש, כאשר כל מי שיש לו טיפה מושג (גם אם ספציפית הוא חולק) מבין שאין שום תלות בשאלה האם צריך לבנות מזבח בגודל מלא או לא. הרב מודע לזה שלא צריך *לבנות* בגודל מלא, זה מפורש בתשובה, בכל זאת הוא סובר שצריך לדעת.

בסופו של יום - אתה מניח שדברי הרב הם טעות או שחזר בו, הרב ליאור לא קיבל את סברתך. אתה אוהב לטעון שמי שלא פוסק כמוכם הוא סתם מחפש תירוצים לברוח - זו חוצפה שאין כדוגמתה על כל גדול בתורה שעיין בסוגיות והכריע, אבל על הרב ליאור זה בוודאי לא מתחיל.

בסופו של דבר, מתברר שגם אתה מודע לזה שאפילו אם מקבלים לקולא את שיטתכם (שיש הרבה צדדים לא להסכים איתה כפי שהוזכר) שהכיפה היא מקום קה"ק - גם אתה מודה כאן: אז כך- - אקטואליה וחדשות שיש עשרות מטרים לכאן או לכאן, כך שאפילו לשיטתך אי אפשר למצוא מקום שהוא בוודאי מקום המזבח. כדאי שבמקום להתחצף לאלו שקוטנם עבה הרבה ממותניך, תמתין לנביא כמו שמפורש בגמרא וברמב"ם לגבי בית שני, זו ממש לא המצאה של הרב קוק.

עיין שוב בנודע ביהודה, כי לא היה ולא נברא.

הנך מעיז פנים בחוצפה לומר שאני לא מבין מהי בילה, כשאתה בעצמך אינך מבין את המושג.

הפוסקים מביאים אותו בהקשרים שונים, בגלל הלכתחילה- שלכתחילה צריך שיבלול. ואם לא בלל, כשר. המצווה מדאורייתא היא שיבלול.

לכן, מביאים הפוסקים את סברת בילה בהקשרים שונים, בהם המצווה לכתחילה היא כך, אך גם אם לא נעשה כך, מכיוון שהיה יכול להעשות, כשר.

זאת מה שרוצה הרב קוק לומר. אך אין מצווה שיהיה המזבח ל"ב על ל"ב, ולכן סברת בילה לא שייכת, מכיוון שאין סיבה שיהיה המזבח בכזה גודל לכתחילה, ולכן לא צריך לדעת את המיקום המדוייק של הל"ב.

ברוב טיפשותך אפילו לא הבנת את סברתו, והטלת את האשמה עליי.

לא, לא אמרתי שגל מי שאינו פוסק כמונו הינו מחפש תירוצים ונסיונות לברוח. מי שרק מנסה להעלות ספקות ולא להכריע, נאחז בקרנות השקר לפיהן אולי המקדש בדרום, ובמקביל נאחז בכל כוחו במסורת שהוא בכיפת הסלע, הינו מחפש תירוצים שוטה ודמגוג.

אינני יודע על מה אתה מדבר באשר לרב ליאור, והאם כוונתך לרב דוב או לבנו הרב אלקנה.

באשר להתייחסותך לדבריי במקום אחר- שוטה ודמגוג, הן אמרתי שם שדעתו של הרב אלקנה לדידי וודאי לא נכונה, אולם גם לפי דעתו ייתכן שאפשר להגיע לעמק השווה בין הדעות.

סילוף דבריי מראה בהחלט את שיטת הלימוד שלך.

באשר לנביא, הבל הבלים הוא, שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה ו*העידו* כפי שמציינת הגמרא במפורש, לא ניבאו דבר.

שלושת הנביאים הללו היו זקני הדור הקודם, שהעידו מידע. אילו היה צורך בנביא, אמאי שלושה?!

ובשום מקום לא כתוב שצריך נביא כדי לבנות את הבית השלישי. זהו שקר והמצאה שלך.

הנה דברי הרב ליאור (הרב דב ליאור, לא חשבתי שככותבים 'סתם' הרב ליאור צריך להסביר למי הכוונה. הדיבור אצלינו בבית עם הוראות בשם 'הרב ליאור', היה רגיל כשהרב אלקנה שמבוגר ממני בשנים ספורות היה נער):

https://www.yeshiva.org.il/ask/96918.

והערה כללית: הייתי יותר זהיר עליך, אם אתה היית יותר זהיר  בביטויים על פסקים של גדולי ישראל. יש דרך להתבטא. אפשר להגיב שזו אכן דעת פלוני אבל אלמוני ופלמוני סברו אחרת. לכתוב 'הבל הבלים' ועוד שלל ביטויים על פסקים של גדולי עולם - ע"י אחד כמוך שעוד לא ניגב את החלב מהשפתיים, זו לא דרכה של תורה.

והנסיון לערוך לא צלח. אז תודה רבה ל [@40063|אריאל יוסף] ופשוט אקשר להודעה שלו:

לבקשת @הסטורי - מעלה כאן חומרים בנושא. - אקטואליה וחדשות

בדברים האלה?

שכל אחד יחליט לעצמו, גם אם זה אומר שיהיו כמה מזבחות קטנים בהר הבית, במיקומים שונים, ובכל אחד מהם יהיה קבוצה קטנה של יהודים שחושבים ששם מקום המזבח ויקריבו? [ורוב הציבור לא יצטרף אליהם, מן הסתם].

או יש מישהו אחר שלדעתך צריך להחליט לכולם? 

זאת אומרת שאתה יכול פשוט להמציא מושג הלכתי חדש בשם "גדולי ישראל"???

וודאי שצריך לחדש את הסנהדרין, ובה ידונו החכמים בסוגיות כמו שצריך, ילבנו ויפסקו.

אבל גם ללא הסנהדרין, ישנה הסכמה בקרב המבינים שבאמת רוצים לעשות משהו, ולא סתם מעלים השערות כדי להתחמק מחובות, שכיפת הסלע היא מקום המקדש.

באשר למקום המזבח ניתן לבנות במיקום המזבח המשוער מזבח קטן יותר ולצאת מידי ספק, ולהקריב בו קרבנות.

הסוברים שהמקדש בדרום לא עולים להר הבית, ולא מתכוונים להקריב בו קרבנות. כל מטרתם היא יצירת בלבול וספיקות כדי להסיר מעליהם את האחריות מפסיקה בנושא.

מחובות, וגם הרב אלקנה ליאור שמחזיק גם כיום בשיטה הזו [שכיפת הסלע היא מקום המזבח], שכתב באריכות על הנושא.

'שיטת הפסיקה' שלפיה כל אחד עושה מה שנראה לו, בלי להתחשב בדעת הגדולים ממנו, בדעת הרבים, במנהג ובדעת חכמי הדורות הקודמים, מעולם לא הייתה שיטת הפסיקה בעם ישראל. ולכן למשל כל עם ישראל חוגג את החגים באותם תאריכים, ואפילו שנת השמיטה היא באותה שנה.

[אפשר להאריך בדוגמאות לזה, אבל לא עכשיו].

יש הרבה מקום לדון מתי אדם צריך לבטל את דעתו בפני גדולים ממנו, ומה המשקל של גדלות בתורה לעומת דעת הרבים וכדומה, אבל הגישה שכל אחד יעשה מה שנראה לו, היא הרבה יותר 'מושג הלכתי חדש' מאשר הגישה שכפופים לגדולי ישראל בנושאים האלה.

הם סברו שהוא בסביבת הכיפה, רק לא במיקום המקובל. אדרבה, מבחינתם המקדש צפונית יותר.

אני מציע שתעיין שוב בתגובה שלי, אני דיברתי על הסוברים שמקדש בדרום הר הבית- כלומר בסביבות אל אקצא.(לטובת המביט מן הצד- כיפת הזהב אינה אל אקצא, היא מבנה אחר בהר)

אני לא יודע על איזו שיטת פסיקה אתה מדבר, אני יודע שהפסיקה ממש לא הייתה אחידה בעם ישראל.

לסנהדרין הסמכות להכריע הלכה לכלל העם, ולא לרבנים בודדים.

וישנו הבדל גדול בין להתחשב בדעת קודמיי, לבין להחליט שהם מחייבים אותי בצורה כלשהי, כאשר לא קיבלתי אותם כמרא דאתרא, וכאשר הם נפטרו זה מכבר.

זה שהיום ישנו קונצנזוס של תלמידי הישיבות לפיו הולכים לפי מה שהרבנים מאז ומעולם אומרים, לא הופך את זה לנכון, ולא כך מבררים הלכה.

אתה טוען שיש דבר כזה "גדולי ישראל" ושעם ישראל כפוף להם בצורה כלשהי? ראשית, אשמח למקורות, ולא מקורות מהמאה האחרונה, אלא מבוססים יותר, למשל מהראשונים או מהגמרא.

כמובן, גם מהלך בן זמננו שמביא מקורות יתקבל בברכה, אבל אם גם הוא סתם יאמר כמוך ראיות שהרי מאז ומעולם הקשיבו לרבנים לכאורה, זה לא יתקבל.

"ישנה הסכמה בקרב המבינים שבאמת רוצים לעשות משהו, ולא סתם מעלים השערות כדי להתחמק מחובות, שכיפת הסלע היא מקום המקדש." אז כאמור, הרב גורן והרב אלקנה ליאור לא מסכימים על כך.

המרחק בין הזיהוי הוא לא כ"כ גדול, אבל הוא הרבה יותר מאשר 32 אמה, כך שאין שום חפיפה בין מקום המזבח לשיטה זו, למקום המזבח על פי השיטה שמזהה את הצ'אחרה עם אבן השתייה. כך שאפשר לבנות שתי מזבחות, שבכל אחד מהם יקריבו אנשים ע"פ שיטתם.

[זה שהחלטת בהזדמנות זו גם לזלזל במי שטוענים  שהמקדש בדרום, זה לא העניין שלי ולא רלוונטי לדיון].

אני לא נכנס לפרטים, לגבי הכרעה על פי גדולי ישראל או על פי רוב החכמים, ומתי שתי דעות לגיטימיות וכו' וכו'.

אני מדבר על העיקרון הבסיסי, שלא כל אחד ואחד יכול להכריע כדעתו, אלא שיש כפיפות לסמכות, ובפרט בדברים שהם ציבוריים באופיים, וזו מעולם הייתה דרך הפסיקה בעם ישראל. [עם הרבה חילוקים ומחלוקות לגבי פרטים בתוך השיטה הזו]. 

אתן דוגמא אחת מהקדמת הבית יוסף [שאמנם הגישה שלו שם היא לא מוסכמת, אבל עדיין זה הבדלי מינונים בתוך הכיוון הכללי שמכיר בסמכות]-

"ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר: 
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך: 
ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה: 
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול: 
ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אע"פ שאנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו"
 

דוגמא קצת שונה - הייתה מחלוקת ראשונים גדולה מתי שנת השמיטה, שקשורה לכמה סוגיות. מזה כ140 שנה יש התיישבות חקלאית בארץ ישראל. איך זה, שבכל התקופה הזו, לא קם איזה שהוא רב, ואמר למדתי את הסוגיות, ולדעתי מה שמתאים לפשט הסוגיות היא שיטה אחרת בראשונים, והתחיל לשמור שמיטה בשנה אחרת? 

ומה שהזכרת,  "כאשר לא קיבלתי אותם כמרא דאתרא" מאיפה לקחת ש'מרא דאתרא' זה עניין של קבלה פרטית שלך? זה מושג שקשור לקבלת אנשי המקום.

כוונתי הייתה שישנה הסכמה בקרב מביני העניין שבאמת רוצים לעשות משהו, שהמקדש היה בסביבת כיפת הסלע ולא בסביבות אל אקצא כפי שטוען אדריכל טוביה שגיב, וכפי שרוצה היסטורי לפקפק.

האמנם ישנו מרחק כה גדול בין הזיהויים? אני לא זוכר כרגע במדוייק את המרחקים בין השיטות, אולי באמת אתה צודק. בין כה וכה אני חולק על שיטת הרב גורן והרב אלקנה ליאור, אבל אמת ששניהם אכן רצו לעשות מעשים בפועל.

הניחא, דחית את טענותיי שלא ייתכן שיהיו שני מזבחות, והנה אתה טוען שייתכן שעלולים להיות שני מזבחות.

ובכן, אותם רבנים בעלי שיעור קומה הם, ויוכלו לשבת יחדיו ולדון ולנסות לפסוק ולהכריע. אם גם לאחר שישבו ביחד לא ישתוו בדעתם, ייתכן שיווצר מצב של שתי מזבחות, אתה צודק.

כאן החלטת שלא ייתכן שיווצר כזה מצב, ושאי אפשר לעשות דבר כזה, שהולכים לפי דעתם בשתי שיטות שונות.

כתבת שיש כפיפות לסמכות. ודאי. לסמכות הסנהדרין. אם אתה רוצה להוכיח שיש סמכות לאחרים, תוכיח, בבקשה.

טענת עוד, שמעולם לא הייתה זו דרך הפסיקה בישראל. אם כך אני מציע שתפתח את הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה, בה הוא אומר שלכל הבאים אחר הגמרא אין סמכות מחייבת, ויכולים אנו לחלוק עליהם. זו לא לשונו, אבל עיין שם שאלו דבריו.

הבאת מדבריו של רבי יוסף קארו, על דרך פסיקתו. ככל הנראה, רצית להוכיח מדבריו שישנה סמכות לגדולי ישראל, סמכות המחייבת.

על כן הדגשת את המילים "זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד."

אני לא חולק, על כך שזו התכלית. לכן, באמת, צווינו על הסנהדרין, שיפסקו ויכריעו הלכה אחידה לכלל העם.

אלא שאתה רצית להוציא ממקור זה שאנו איננו יכולים לחלוק על גדולי ישראל.

רבי יוסף לא אומר זאת. אילו היה אומר זאת, היה עליו להביא מקור לדבריו, שכן הוא לא יכול להמציא דבר שלא נאמר לפניו. לכן גם ביקשתי מקור מן הראשונים או גמרא, או אחרון עם מקורות.

מה כן אומר רבי יוסף? הוא מסביר שהוא רואה ששלושת הפוסקים הללו, הרא"ש הרי"ף והרמב"ם, התקבלו במדינות, כל אחד ומדינותיו. ומכיוון שכך, הוא פוסק על פיהם, אלא אם כן רוב החכמים חולקים עליהם, ואז יוצא שפסקיהם לא התקבלו באותם מקומות, ומכיוון שכך יש לפסוק על פי מה שכן נהגו באותם מקומות, לא מכוח הגדולים, אלא מכוח הקבלה של הציבור, שקיבלו את הפסקים.

האם הוא צודק או לא, זה משהו אחר, בכל אופן ודאי שבמקור הזה לא מובא איסור לחלוק על גדולי ישראל, הרי הוא חולק עליהם כל אימת שפסקיהם אינם המנהג.

לגבי מה שהבאת על שמיטה, לא הבנתי מה אתה רוצה. איך זה שלא קם רב ואמר שלמד את הסוגיות והגיע למסקנה ששמיטה בשנה אחרת?! קודם כל, מי אמר לך שלא קם רב כזה? שנית, למאי נפקא מינה?! האם לא קם רב מעולם והכריע אחרת מהפסיקה המקובלת?! האם הרב אליעזר מלמד למשל, בפסיקתו בנושא הגיור, לא קם בפשטות ואמר למדתי את הסוגיות ואני סובר אחרת?! מה אתה רוצה להוכיח מכאן?! שאף אחד לא חולק על הפסיקה המקובלת?! מובן שזו שטות.

אני לא מבין את התמיהה שלך. מה זה "אנשי המקום" לדעתך?! אלו סוג של חייזרים?! רובוטים שממוקמים בעיר?! אלו אנשים פרטיים, המקבלים עליהם את פלוני כמרא דאתרא. קבלה ציבורית לא נעשית אם אין בה אנשים פרטיים.

הפער בין הזיהויים-

המרחק לפי מסכת מידות, בין קודש הקודשים לבין המזבח הוא יותר משמונים אמה.

כך שאם את אותה נקודה מישהו מחשיב כמזבח, ומישהו אחר מחשיב כקודש הקודשים, התוצאה צריכה להיות מרחק של יותר מ32 אמה, ואין חפיפה בין מיקומי המזבח ע"פ השיטות השונות.

עיקר מה שהבאתי מהקדמת הבית יוסף, זו דוגמא לכך שהכפיפות לסמכות של הגדולים והפוסקים שהתקבלו בעם ישראל, תופסת מקום מרכזי מאוד בפסיקת ההלכה בעם ישראל לאורך כל הדורות. 

רואים שם  שרבי יוסף קארו, שהיה גדול עצום בתורה והקיף בכסף משנה את דברי הרמב"ם ומקורותיו בחז"ל, ובב"י חלק ניכר מדברי הראשונים על ההלכות המצויות  וכו', לא חשב שהוא ראוי להכריע, בהרבה מחלוקות שהיו בדורות שלפניו, וכל שכן לחלוק - " וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם."

זו דוגמא אחת, מפוסק מרכזי מאוד. 

האם תמיד אין אפשרות לת"ח לחלוק על גדולים ממנו או קודמים לו?

בוודאי שאין כלל כזה. גם הבית יוסף עצמו הרבה פעמים מכריע או חולק מדעתו, ויש פוסקים שעושים את זה גם בתדירות גבוהה יותר. 

אבל אפשר לראות, שסמכותם של הקודמים, שהכפפת דעתו של האדם בפני גדולים ממנו וקודמים לו, והזהירות והמתינות כאשר כבר כן באים לחלוק על גדולים וקודמים, היא עניין מרכזי מאוד בדרך פסיקת ההלכה. 

אפשר לראות בפוסקים הרבה ביטויים כמו "כבר הורה זקן" (שמקורו בגמרא בשבת), או פוסקים שמסייגים פסיקה מחודשת, או פסיקה בנושא חמור, שהיא רק אם יסכימו פוסקים נוספים.

כמדומני, שהרשב"א כותב על כך, ומביא מקור מדרכם של האמוראים עצמם ביחס לאמוראים קודמים להם, אבל הספר שמציין את מקור הדברים ברשב"א אינו בהישג ידי כרגע.

גם הרמב"ם, שכתב שעקרונית מה שמחייב את כולם זה רק התלמוד, [ויש בראשונים שחולקים על זה]  לא המציא מחדש את הגלגל בפסיקת ההלכה, ובפועל רק לעיתים רחוקות הוא חולק על הרי"ף .

כל זה עוסק בדרכם של תלמידי חכמים גדולים אל מול הגדולים מהם והקודמים להם.

קל וחומר שהקטנים אינם יכולים לחלוק בחופשיות על הגדולים, וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק  ה -  

"וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח... "

"אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות בישראל, הם המרבים את המחלוקות, והם המחריבים את העולם, והמכבים נרה של תורה..."

[ועיין במקורות שהביא היסטורי, שיש נושאים שגם פוסקי הלכה רגילים נחשבים לגביהם כלמי שלא הגיע להוראה.

נקודה נוספת שהבאתי מדברי הבית יוסף שם [מצאתי אותה שם כשבאתי להעתיק אותו לצורך הנקודה הראשונה], שגם בדרך פסיקת ההלכה כשאין סנהדרין, קיים השיקול של 'תורה אחת ומשפט אחד'. גם בדברי הרמב"ם על התלמידים הקטנים שקופצים להורות, מוזכר שאחד הקלקולים שהם גורמים הוא ריבוי המחלוקות.

השיקול הזה משמעותי במיוחד, בנושאים כמו לוח שנה, שבהם קיומם של פסיקות שונות מנוגדת הרבה יותר בחריפות ל'תורה אחת ומשפט אחד', וכן הקמת כמה מזבחות מנוגדת לכך מאוד בחריפות. וכדברי חז"ל שלא יהיה כל אחד בונה במה לעצמו.

קבלת המרא דאתרא נעשית על ידי אנשי המקום, שכל אחד מהם הוא איש פרטי, אבל ביחד הם יוצרים קבלה של הקהילה כולה, שתחייב גם מי שבאופן אישי לא קיבל על עצמו, כמו מי שיגיע ממקום אחר לקהילה.

ראשית חשוב להבין מהי הנקודה שאתה משבר עליה, שכן כחפת הסלע גדולה מהמזבח וקודש הקודשים גם יחד, עם 80 האמה המפרידים ביניהם.

אבן השתייה עצמה גדולה מאד, וקוטרה כעשרים מטר, בערך כמובן.

כעת, היכן עמד קודש הקודשים או המזבח? אינני בקיא מספיק בשיטות השונות, ועל כל איני יודע האם ישנן טענות על המיקום המדוייק של המזבח וקודש הקודשים. זכור לי משהו על נקודה מסויימת באבן השתייה שרוצים לומר שהיא מקום ארון הברית, ומאליו קודש הקודשים כמובן. היכן ממקם הרב אלקנה ליאור את המזבח לשיטתו? והיכן את קודש הקודשים?

ייתכן שאתה צודק, ואכן על פי השיטות אין חפיפה. אינני יודע, האם הרב אלקנה מכוון לנקודה מסויימת, או למבנה הכללי. אשמח אם תוכל להאיר את עיניי בדעתו.

אתה טוען שהבית יוסף לא חשב שהוא ראוי להכריע.

ובכן, יעיד ספרו שהוא כן חשב.

וכל דבריו הנם דברי כבוד לחכמים שקדמו לו, כשם שתמצא פרופסור מעריך את קודמיו בחקר הפסיכולוגיה, וכמובן שגם אם אין מניעה לחלוק על דבריהם, מכל מקום כמו שרב היום יעיין במה שכתב חברו, כדי להחכים ולפסוק בצורה ישרה מתוך ריבוי דעות.

מה שכתבת שיש ראשונים החולקים על הרמב"ם, אשמח למקורות.

ומה שכתבת, שלעיתים רחוקות חולק הרמב"ם על הרי"ף, וכי מאי ראיה? באותה מידה אני יכול לומר לך שרק לעיתים רחוקות הוא חולק על רש"י ותוס'.

מה שכתבת לגבי קטנים שאינם יכולים לחלוק על גדולים, הלא זו שטות גמורה, והמקור שהבאת מן הרמב"ם קשור ככקשר נעליים.

הרמב"ם מדבר על תלמיד שלא הגיע להוראה, שאסור לו להורות, וכן הגמרא שם שהבאת.

ומאי הני להורות? להורות הלכה לרבים, שיבואו אליו לשאול שאלות, והוא יכריע מדעתו, ומדימוי מילתא למילתא וכדו', שזה אסור לו עד שיגיע להוראה ויקבל רשות מרבו.

אבל, לומר כך אומר השולחן ערוך, מותר לכל דרדק, שכן הוא אינו מורה הלכה, אלא מעביר שמועה ששמע מרבותיו. ולדמות מילתא למילתא לעצמו, מותר לו, ורק לאחרים אסור לו להורות.

ולגבי מחלוקת, שוב, אסור לו להורות לאחרים בדימוי מילתא למילתא, אבל אם מביא ראיות מרבנים רבים כנגד רב אחד, אין זה נחשב הוראת הלכה, ובוודאי שמותר לו לחלוק עליהם כך.

מה שהבאת ש"תורה אחת ומשפט אחד" זה נכון מאד שזה מה שצריך להיות, אבל אני מציע שתעבור על השו"ע ותראה כמה פעמים הרמ"א חולק עליו, ותהה לעצמך מדוע אין כאן תורה אחת ומשפט אחד.

תמיד ישנו עניין שתהא תורה אחת ומשפט אחד, אולם הסמכות להכריע כאחת השיטות לכלל ישראל, מסורה לסנהדרין או לבית דין המקובל על כלל ישראל.

מה שהמשכת עוד, זהו פשוט סלט וקשקוש גמור. יש עניין שתהא תורה אחת ומשפט אחד, אולם אף על פי כן, ספרדים מחממים נוזלים בשבת ואשכנזים סוברים שזה איסור תורה. אמת ששני מזבחות זהו מצב לא אידיאלי בכלל, אבל אין מניעה הלכתית שדבר כזה יקרה. אין אפשרות לכפות דעה אחת על הציבור. מה שראוי לעשות, הוא לקיים מפגשים של המבינים בדבר, שישכנעו אחד את השני ויגיעו לעמק השווה.

ולגבי איסור במות, זוהי שטות גמורה, שאין לה כל קשר למחלוקת ההלכתית בעניין מזבח ציבורי ומקומו.

מי שיגיע לאותה קהילה נכון, מכיוון שכבר התקבל המרא דאתרא באותו מקום. אולם היש סמכות לרוב הציבור לכפות עליהם מרא דאתרא? אינני ת"ח גדול, אז האר את עיניי.

כלום היעלה על דעתך, שאם תגיע קהילה חסידית ליישוב קטן בדרום הר חברון, ומניינם יעלה בהרבה על התושבים, הם יוכלו לכפותם לקבל עליהם את האדמו"ר כמרא דאתרא?!

אני מציע שתיזכר מה היה בבית שני.

אני מקווה שהציבור יחזור בתשובה ויצטרף, אבל אם הם יהיו רשעים זה לא ימנע ממני לקיים מצוות, כי אני עובד את ה', לא אותם.

(ואחרי שהחרגתי רבנים צעירים)

נכון אין הרבה שניסו לעלות עם כבשים למקום המקדש,

אבל בדור האחרון היו וישנם ת"ח רבים שצידדו בדבר, חלק נשארו בצ"ע לגבי חלק מהתנאים, וחלק נעצרו (לא נעצרו נעצרו) בתנאים הפוליטים והלאומיים.

כבר כתבו בדור הקודם שקרבן פסח הוא עם הכי פחות מניעות, לעומת שאר קרבנות. (כמדומני הר"צ חיות)

אם תיפתח האפשרות להקריב קרבן פסח במועדו, להרבה ת"ח יהיה קשה להימנע מלעשותו.

נכון הרחקתי לכת עם הקונצנזוס גדול, וגם נראה שהם לא מנסים לפעול במישור המדיני, אלא על דרך הלימוד והתפילה..

כל מי שהיה בחו"ל לא הורה למעשה ואיני יודע כמה הם היו מודעים בכלל לסוגיא של זיהוי התחומים בהר הבית ושההר כמו שהוא לפנינו גדול בהרבה מהר הבית המתואר במשנה.

אבל אם מחפשים 2.5 מטר בלבד יכול להיות שאפשר להציב אותו לדעת כל השיטות (אליבא דהמסורת שמקום האבן הוא קודש הקדשים, ולא לדעות המחודשות).

ב. לא יודע למה לטעון שפשט דברי הכפתור ופרח הם 'שיטות מתחדשות'...

אני לא מכיר חיה כזאת בהלכה.

אם אכן ככה הוא סובר אז א'- תביא מקור. ב' - על מה הוא מתבסס?

פשט הכפתור ופרח לא כמוך, ופשוט שחייבים להגיה אותו. אם אתה חושב שטוביה שגיב צודק ושהמקדש היה בדרום, ושהמשנה שדיברה על "רובו מן הדרום" התכוונה לרובו של מקדש, אז שרטט לי בבקשה ריבוע של ת"ק על ת"ק שבתוכו אתה מצליח למקם את המקדש שמשוך ממזר למערב, כשרובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, ומיעוטו מן המערב. בבקשה, נסה.

אני לא טוען שטוביה שגיב *בהכרח* צדק, אני טוען שכשאתה בא לחדש, כשאתה בא לטעון שאתה יכול להכריע, בדבר שאם אינך עושה אותו במקום המדויק לגמרי, אתה עובר על איסור חמור - אתה צריך לדחות לחלוטין כל אפשרות של הבנה אחרת.

לא ידעתי שכל כך קל להגיה ראשון, במקום שאין מסורת פסיקה והמשמעות של ההגה הזאת נודעת להכרע באיסור דאוריתא חמור. אגב, גם בתשובת הרדב"ז המפורסמת, כתוב שכל צד דרום אסור...
 

אתה לא מכיר בהלכה, כנראה שהרב קוק, שכשהיה בגילך לא הסתובב בכל מיני מקומות, אלא למד שמונה עשרה שעות ביממה והנצי"ב אמר עליו שבשבילו הוקמה ישיבת וולוז'ין - הכיר...

אני אכן דוחה כל אפשרות להעמדה של המקדש בדרום הר הבית.

לא ידעת שכל כך קל להגיה את הכפתור ופרח?! וכי זו ההגהה הראשונה שיש עליו?! וחוץ מזה שיש מסורת, רק אתה מתכחש אליה. מסורת ירושלמית היא שללא ספק הכיפה היא מקום קודש הקודשים.

הרדב"ז ממש לא אומר שכל צד דרום אסור, תקרא אותו שוב, הוא מדבר על צד דרום של הרמה.

מרגש את סבתי עליה השלום שהרב קוק כשהיה בגילי למד 18 שעות ביממה ושהנצי"ב אמר עליו שבשבילו הוקמה ישיבת וולוז'ין, לא ככה מבררים הלכה.

וזה שאני לא תלמיד חכם גדול, לא אומר שהרב קוק יכול להקריץ יש מאין הלכות חדשות, אם ההלכה הזו קיימת במקום כלשהו- הבא מקור. גם מקור לכך שהרב קוק אמר זאת, וגם מקור שעליו הוא מתבסס.

יאמר לי שאני מבזם?

למעשה, עיינתי, לכן הגעתי למסקנה המתבקשת שאתה מבלבל במוח.

כי אם כל הכבוד, אתה המצאת פה מושג בשם "מרא דהילכתא". ולאחר שהמצאת את המושג, הדבקת אותו לכפתור ופרח, לענייני זיהוי מקומות בארץ ישראל.

ועם כל הכבוד, ישנם עשרות מקומות המדברים על הר הבית, ומהם משמע ללא כל ספק כי הכיפה היא מקום קודש הקודשים.

וכפי שהרב עזריה מוכיח, אין אפשרות שלא להגיה את הכפתור ופרח, ועיין במאמר ששלחתי מאתר אסיף.

לעומת זאת, אנחש אני, שאתה לא ניסית להגיע כלל לחקר האמת, אלא כפי קודמיך רק ניסית לבלבל כדי להיפטר מההר.

זרקת כאן שלל טיעונים הניתנים להפרכה, כגון שיטתו של טוביה שגיב, רק כדי לטעון שאין לך ידיעה מה נכון ומה לא, ושלכן אי אפשר לעלות להר קודשנו, שמא ייכנסו וכו'. זוהי, ידידי, דמגוגיה.

א. ברור שזאת לא החלטה של בן גביר

ב. איזה קונצנזוס יש בדיוק? כל החרדים נגד, וגם בציבור הדתי לאומי חלק (אולי אפילו הרוב) נגד.

ולא מדובר פה על הפיכה מוחלטת (בינתיים). סה"כ יום אחד.

ב. נגד עליה להר הבית. קרבן פסח זה שונה לגמרי שדין הוא שמקריבים אפילו בטומאה, והמבטלה חייב כרת..

הרב אבינר לדוג' אומר שאי אפשר

התבלבלתי עם כל הנימנים על קרבן פסח, ועם כל המחמירים שלא לשהות בעיר העתיקה בערב פסח

לגבי הדור הזה, חוץ מהרבנים הפעילים אני לא מספיק יודע אבל יודע שיש רבים שצידדו בדבר בדור האחרון (ולפניו).

אמל"ק: הגר"ד ליאור שליט"א סובר שאין אפשרות להקריב בימינו, 

כך שאין מה לצפות ממפלגה שטוענת שהוא הפוסק שלה לפעול בנושא.

https://www.yeshiva.org.il/ask/96918

https://www.yeshiva.org.il/ask/16070

הרב ליאור: למעשה אין אפשרות להקריב קורבנות בימינו. - הר הבית

https://www.inn.co.il/forum/t962102#10465229

@הסטורי 

(לא מבין מי המציא שיש "קונצנוזס גדול בציבור האמוני" על קרבן פסח,

ומה הבעיה להוציא בשבת מירושלים להר הבית שהרי מדובר בעירוב אחד, וגם עי' פסחים סו ע"א).

הנה תגובה שכתבתי לפני כחצי שנה -

7. כתוב שם איפה זה בספר. - אקטואליה וחדשות

אם כבר, אלו שהתכתבתי איתם בשרשור שבהודעתי הקודמת -

שיש לך קשר מסוים אליהם - לא נראו כאן בפורומים מאז תשע"ט...

אכן חובה להקריב את הפסח - הר הבית

ממש לא אכפת לך ממנו?

לא הגיע הזמן להיגמל מההרגל הזה?

אני לא רוצה להכשיל אותך באיסור - אקטואליה וחדשות

ומעשה אבות - סימן לבנים.

אם אני מבין נכון, היוצא מן הדברים הוא: - הר הבית

במעלה השרשור גם טענת שאתה לא ממש קטן. תחליט.

מרגש, ממש. - אקטואליה וחדשות

למעשה, נראה שאתה לא מתכוון להיגמל מהרגליך המגונים (והתורשתיים, כנראה).

לו היית נגמל מהם, כבר היית רואה שבשרשור שהעליתי מכבר נמצאת תשובת הרב זצ"ל שהזכיר @הסטורי.

אף שכבר ציינתי שהפורום אינו המקום לדיונים הלכתיים מעמיקים - הר הבית

הבנתי. אעצור כאן בל"נ. חג שמח.

אולם נראה שאין ציפייה מאדם המשתף את הרב קוק בבריאה, והופכו לשותף אלוקי לכאורה של ה', כפי שעולה מכאן:

אף שכבר ציינתי שהפורום אינו המקום לדיונים הלכתיים מעמיקים - הר הבית

העובדה שאותם בעלי רוח הקודש שבדורנו - הר הבית

https://www.inn.co.il/forum/t962102#10585463

לפי דבריך הלא יוצא שהרב קוק הלא יודע יותר טוב מכל קודמיו, ורק על פיו יישק דבר, שהלא הוא שותפו של הקדוש ברוך הוא.

(כמו כן, רק הוא רב שיש לכבדו ואין לבזותו, כאמור, דהרי הוא אלוקים.)
 

מכיוון שהנך עובד עבודה זרה, והנך עובד את הראי"ה בשיתוף, אין לי כל ציפייה ממך. רק אל תתערב בבקשה בוויכוחי הדת היהודית, מכיוון שדתך, קרובה ככל שתהיה לדת היהודית, אינה עולה בקנה אחד עם דתנו, וראיותיך אינן קבילות בדתנו.

כולי תקווה שמחלתך אינה תורשתית, ושאבותיך לא היו עובדי עבודה זרה.

חג שמח!

ועודך חש"ו.

מעניין שהבאת את דבריו של הסטורי, ולא את דבריי.

שכן, אם היית מביא את דבריי, היית נוכח שאני מפקפק בכך שהרב קוק אמר זאת.

לגבי אבי שיחיה שליט"א, ברוב חכמתך טענת שרוח הקודש שווה היא לדרגתו של נתן הנביא.

על כל פנים, אני מציע שתעיין ברמב"ם מה עושים לנביא הרוצה לעקור דבר מן התורה, שלא כהוראת שעה.

על כל פנים, כמובן שהוצאת את דברי אבי שליט"א מהקשרם, וטוב עשה שלא הגיב לדמגוגיה שלך.

כמובן מי שרואה שחור לבן- 'טבח נתניהו' 'טבח הפקידים שקשרו את ידינו' וכדומה, אז אין הרבה מה להתעכב איתו. הוא בא לצעוק ולא לשמוע. אז שיבושם לו עם עצמו וחבר קפלניו...

אבל האמת מורכבת, מורכבת וארוכה...

אבל בקצרה הצבא האשם הישיר- מהראש ועד הקצין זוטר כל מי שקשור לגזרת עזה, כל אחד לפי חלקו ו(חוסר) פועלו.

בדרג המדיני האשמה מחולקת לשנים-

בפן הצבאי- שר הביטחון וראש הממשלה משניהם, במיוחד משר הביטחון אבל גם מראש הממשלה במידה רבה מאד, היה מצופה לשאול שאלות, לרחרח האם הכל דופק כמו שצריך. יש מגמות בצה"ל שהם לא סוד. יש כשלים ביטחוניים שאנשים שונים (יצחק בריק למשל) העלו. מצופה שיעמדו על הרגליים האחוריות שיטפלו בזה וזה לא תירוץ מספק "אבל אמרו לי שהכל בסדר"- בגלל זה בחרו בך לראש ממשלה/שר ביטחון, שתבדוק מבחוץ.

בפן המדיני- מדיניות סבבים, העשרת חמאס והתעצמותו היחסית. ועוד. צריך דיון רציני ולגיטימי מה האשמה אם וכאשר. ואכמ"ל

ועדיין זה לא אומר שהם צריכים להתפטר, ואפילו לא נאמר שמצופה מהם לא להתמודד שוב. יש הרבה מאד שיקולים נוספים לשקול, ותן לעם לומר את דברו בבחירות.

-הם עשו את זה בגלל הקונספציה לא בגלל שידעו שיוכלו לזרוק את האשמה הלאה.

-לא רואה עניין לענות בדמגוגיה.

האם המגיבים הנ"ל תמכו באוסלו ובהתנתקות? האם רצו שנתניהו יתחשב בשיקול דעתה של הצמרת הביטחונית?

ב-99% כל התשובות תהיינה חיוביות. אז מה המגיבים רוצים מביבי? השמאל זרע את זרעי הפורענות, והימין חסר המשילות המשיך לטפח את הערוגה. השמאל קבע עובדות בשטח, ביבי פעל לפי תכתבי השמאל, העביר כסף לעזה בהתאם להמלצות של שלל הגורמים כולל בג"ץ, ומינה אנשים שהשמאל חיבב, ע"ע יואב גלנט.

■ העם יצא לקלפי ובחר.

מצע מפלגת הליכוד הינו שימור הסטטוס קוו הקיים:

אין כיבוש או הרחבת גבולות גיזרה, אין תפיסת שטחי אש באופן יזום ופינוי אוכלוסיית אויב או יציאה למלחמה יזומה.

מנגד יש מפלגות ימין המצילות את ישראל וממלאות את החסר כפי יכולתם - ומפלגות שמאל (כן כן גם הם מביאים את ברכתם) יחסי החוץ שלהם טובים יותר ממפלגות הימין, רובם אנשי השכלה גבוהה, ממלאים את משרות הצבא, מכניסים תרומה כספית נכבדת, והם גאוותו של ביבי.

ביבי עצמו הוא שחקן הנותן הופעה חיצונית מושלמת, דובר אנגלית רהוטה וחשובה לייצוגיות ישראל בעולם ובזה הוא טוב יותר.

ביבי אינו פועל עצמאית,

תמיד הוא שותף מלא לכל חלקי האוכלוסיה,

מנתח נכון וסבלני.

ביבי הוא השתקפות החברה הישראלית המחפשת מנהיג שלא יתפוס צד בסיכסוך הימני - שמאלני - פלסטיני.

ישנה התחזקות בקרב כלל עם ישראל לכיוון ימני יותר - בגלל אין סוף הפיגועים, טבח שמחת תורה והפחד הגדול שהיה באותו היום.

הכלכלה הישראלית תצמח רק על ידי ביטחון צבאי ימני ומשילות.

הביטחון לצאת למלחמה יגיע רק על ידי צדקת הדרך:

יהדות אמונה תפילה, צדקות אמיתית באמת.

הישועה לא תגיע מביבי -

אלא תגיע מתוך העם עצמו!!!

עם ישראל צריך לעשות שינוי גדול מאוד בכלליות ובפרטיות כל אחד ואחד.

התשובה היא אותה תשובה ביחס לסיני, אוסלו יהודה ושומרון, עזה ולבנון.

מה נתנו? שטחים עצומים.

מה קיבלנו? כלום.

מה הערבים הבינו?

מלחמת יום כיפור - הצליחה.

אינתיפאדה 1987 - הצליחה.

פיגועי עזה - הצליחו.

חיזבאללה - הצליחו.

חזון השלום?

הערבים מעולם לא ביקשו שלום.

מישהו זוכר מתי הערבים ביקשו שלום?

אנחנו פשוט עושים עסקאות גרועות מאוד.

נתנו אדמה ששווה טריליונים בחינם!!!

ולמה? כי רצחו אותנו.

וככה אנחנו תמיד נחיה על חרבנו.

ירצחו אותנו אז נברח.

מצביעים שבויים

לא נראה לי יכולה להרשות לעצמה...

למידה מתרחשת בדיליי

קודם נהרגים מספיק נהגים

אח"כ מרמזרים את הצומת

ואולי נלמד מזה

יש עוד הרבה ממה ללמוד

(אני למדתי מזמן)

שבמפלגת תקומה - האיחוד הלאומי מעולם לא היה פריימריז של כלל הציבור, כמו ברוב המפלגות (במידה רבה אחרי שני עשורים של התלהבות מפריימריז - היום המגמה היא לבטל אותו).

כשבפעם הקודמת עשו, זה היה עם הבהרה מאוד ברורה שזה חד פעמי. אגב, הפריימריז הקודם לא השיג את המטרה לשמה יזמו אותו וככה"נ הרשימה היתה נראת כמעט אותו דבר כך או כך.

אדרבה, אם היתה הבהרה שזה חד פעמי זה היה שגוי. אין פה שום סייעתא.

הפריימריז הקודם השיג את המטרה לגמרי,

נכון, היתה אותה רשימה, אבללל הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים, וזאת המטרה המרכזית.

ואם כבר מדברים על הסמליות ההיסטורית -

סמוטריץ' הצליח בחוכמתו לתפוס את מקומה של מפד"ל ההיסטורית, ע"י השם "הציונות הדתית"

ובאותה מפד"ל, בגלגול האחרון שלה, "הבית היהודי", הפריימריז היתה הדרך המרכזית שקבעו את הרשימות. ככה גם הציבור נתן בה אמון סה"כ.

באמת לא טענתי על חוסר יושרה, טענתי על חוסר שקיפות ושיתוף הציבור.

בחרו - אבל המטרה היתה להשיג גיוון וגיוון לא נוצר. סמוטריץ' ממש פעל בשביל דמויות כמו רחלי צינקין וכד' שיגוונו את הרשימה וקיבל עוד רשימה של כביש 60 ושות'.

הצעד היחיד שנשאר לו, בשביל קצת גיוון, זה להשתמש באפשרות השריון כדי לקדם את סלמון על חשבון סוכות - מה שבסוף אילץ אותו להתפטר מהכנסת, כדי להכניס את סוכות.

אני ממש לא יודע ממקורות - אבל מניח שהפעם סמוטריץ' קיווה שהמרכז יבין את הרמז וישים במקומות ראליים את צביקה וישנגרד או ר' שמואל ששון - ושוב קיבל רשימה שהיא (עוד יותר מהפעם הקודמת) כולה כביש 60.

שיהיה ברור - כולם זה אנשים שאני מאוד מעריך את פועלם (מצבי סוכות חששתי ולעניות הבנתי הוא ממש הפתיע לטובה) ורוצה שיהיו בכנסת ובעז"ה בממשלה, אבל לא יעזור זו 'גרסת תשפ"ו' של 'תקומה" ולא 'מפלגת הציונות הדתית'.

גם אם זאת המטרה של סמוטריץ',

גם בנט רצה לגוון את הבית היהודי (בדרכו שלו) והוא נכשל פעם אחר פעם, בגלל שציבור המתפקדים תמך במי שהיו המועמדים ה"קלאסים" פעם אחר פעם ולא נמשך אחרי הקצוות השונים.

אבל זה כל העניין של הפריימריז, בעיני - נתינת אמון לקהל הבוחרים כדי לקבל אמון בחזרה מהם בקלפי.

ב. אם אתה מדבר על גיוון - אז אדרבה, כמו שאתה אומר, זה גם לא עזר הפעם. ולא בהחלט שיש רמז שלא מבינים, אולי באמת לא מסכימים עם הגישה.

לא מכיר את שני המועמדים שאמרת, אבל איני מבין כיצד מקורבי סמוטריץ' (הם לא? תקן אותי אם אני טועה) יכולים לגוון את הרשימה.

לפחות ברשימה הקודמת היתה מיכל וולדיגר. הפעם גם את זה אין.

ומה שאתה אומר בשורה האחרונה, מבחינתי זה כל הסיפור - סמוטריץ' חוזר לשטייטל של מפלגת תקומה, במקום לעמוד מאחורי המותג "הציונות הדתית", זה ממש ממש חבל. אני מעדיף ציונות דתית ולא עוד רסיס מפלגה לא רלוונטי שסופו לאבד.

אבל סמוטריץ' התנגד עקרונית לפריימריז כל השנים, גם כשבבית היהודי עשו פריימריז - אנשי תקומה לא רצו להצטרף.

יש לזה כל מיני הסברים, ההסבר העיקרי לענ"ד הוא שבפריימריז יש יתרון מובנה למי שיש לו הרבה כסף (מישהו אמר נפתלי בנט?).

בפועל הוא עשה פעם אחת, כשהדגיש כל הזמן שזה חד פעמי, בתקווה שציבור גדול יתפקד וישפיע - במציאות נבחרו אותם אנשים.

אם אתה מסכים איתי בעקרון, אין צורך לנסות להצדיק את סמוטריץ', זה לא העניין פה

אגב, היה צריך לבטל את הפריימריז כדי שהוא לא יקודם.

אני אישית בתור מתפקד לא שמעתי את ההסתייגות הזאת שזה היה חד פעמי.

נ.ב -

צבי סוכות הוא דוגמה למי שלא היה ממקורבי סמוטריץ או מרכז המפלגה וזכה לאמון והוכח כבינגו.

אבל תראה מה קורה בפריימריז של מפלגות אחרות בדגש על הליכוד.

קומבינות ומפקדי ארגזים. זה מה שגורם לנציגים מושחתים להיבחר לא בחירה חופשית של הציבור.

גם המנגנון של המפלגות החרדיות לא טוב. לכן אני חושב שמה שעשו היה בסדר.

זה גם חלק מהעניין.

ההצבעה לליכוד היא למפלגה כי אין ברירה. אלה החברים. אבל מי שנבחר צריך ליישר קו להיות חייב לחבר מרכז שדאג לו. כך זה עובד.

המפלגה מתהדרת, בצדק, שיש לה פריימריז.

זה לא רק עניין של אין ברירה.

בעיני, זה מוסיף יוקרה למפלגה.

עכשיו אני מבין שאתה פשוט לא יודע איך הדברים מתנהלים ואז זה סיפור אחר לגמרי.

אני אמחיש לך.

חבר מרכז שיש לו מפעל גדול של עובדים נניח 500 איש. כולם התפקדו לליכוד בפקודת הבוס. חלקם לא מעוניינים אבל חוששים מהרעת תנאים וכו'.

אותו חבר מפעל יש לו כוח עצום ביד הוא מגיע לח"כ וסוחט אותו ליישר קו לדרישות שלו אם לא, כל ה 500 לא יבחרו בו. כך הוא מקבל טובת הנאה וביום הבחירות המתפקדים מקבלים דף עם שמות כל חברי הכנסת שהבוס בחר, הפתק כבר מלא והם פשוט מצביעים בלי יכולת לומר דבר. אל תשאל מאיפה אני יודע. עכשיו תכפיל את זה בכמה חברי מרכז ולא אחד כשכל אחד סוחט את השני. זהנקרא מפקד ארגזים וזה לא חוקי אבל זה קיים.

בעיניך זה מוסיף יוקרה למפלגה? אתה לא מתפלא איך אותם חברי כנסת כל הזמן נבחרים שוב ושוב?

והרוב היו נגד ההתנתקות, גם זה היה כפי מה שאתה אומר?

היו מתנדבים שעברו דלת דלת לדפוק בבתים של חברי מרכז הליכוד

אני לא חושב שמה שאתה אומר לא קיים, אני פשוט לא חושב שזה עד כדי כך גורף.

לכן, גם לשיח הציבורי יש משמעות. משמעות מסויימת לכל הפחות.

אתה מוזמן להסתכל באינטרנט ולחפש מידע.

לא סתם זו המפלגה שרוב הבקשות שלה נדחות בוועדת הבחירות

הסיפור עם שרון היה אחרת

שלמה והגורל שלו תלוי בך. לבין ח"כ שנבחר ומצביע על משהו מהותי. הבחירה שם היתה בקשר למשאל עם.

אתה חושב שאם זה היה דמוקרטי והוגן אדם עם כתב אישום היה נבחר לח"כ ומנהל את המפלגה?

ולשאלתך - אני מסכים שיש השפעה, אבל יש גם השפעה של השיח הציבורי.

ולכן לא הייתי אומר שפריימריז זה רק מתפקדי ארגזים

הם אולי יתפקדוכדילאלהרגיזאותואבל יצביעו מה שבא להם

הם קיבלו דפים מסומנים מראש ושמו במעטפה

אבל נכון שיתכן שלא היה להם אינטרס לכך

בתולדות הפוליטיקה הישראלית לא חסרים אנשים כמעט אלמוניים שהגיעו למקומות גבוהים בזכות קבלני קולות.

הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה

כך שלא קריטי לי שלא היה בציונות הדתית.

1. החשש מ"ליכודניקים חדשים" הוא גדול מאוד. כבר התגלחנו בנושא הזה על זקן של אחרים (קרי, של הליכוד).

2. חברי המרכז בוודאי מנסים לבנות רשימה שאנשים ירצו להצביע לה, כלומר פשוט לי שנעשו סקרים ומחקרי עומק על המועמדים שיביאו את מירב הקולות האפשריים.

לא היתה נראת לעין התערבות של גוף פוליטי אחר.

כפי שפורסם בסרוגים: בוטלו הפריימריז בציונות הדתית

ב. במפלגה הזו מעולם לא פריימריז. הם היו פעם אחת בהוראת שעה ובוטלו.

ג. במפלגת המילואימניקים היו פריימריז. זה עזר לה?

ד. לא יודע למה החלטת "הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים" ומאיפה החלטת "הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה".

אתה הרגשת שיש לך כוח ביד אז נראה לך שזה היה מעולה...

אז תתייחס קצת לעובדות:

בפעם הקודמת היו פריימריז בצה"ד, ואחריהם מצבה בסקרים נשאר כמו שהיה לפניהם. זה לא העלה אותה אפילו במנדט.

התפקדו בסה"כ 24,113 (ציפו להגיע לפחות ל-30K. בבית היהודי בתשע"ג היו 52K. בתשע"ה בערך 70K).

הרשימה שיצרו המתפקדים הוכיחה שהם נמנים גם ככה על הבייס הטבעי של המפלגה והנסיון לחבר ציבור חדש - נכשל.

שים לב:

בבחירות סבב ד' סמוטריץ' קיבל אישור מהמרכז לבנות רשימה בעצמו לפי דעתו.

הסדר שהוא קבע היה: בצלאל סמוטריץ'; מיכל וולדיגר; שמחה רוטמן; אורית סטרוק; רחל צינקין.

(ההסכם עם עוצמה ונעם הכניס את איתמר למקום 3 ואת אבי מעוז למקום 6. אופיר סופר התמודד ברשימת הליכוד במסגרת ההסכם).

בבחירות סבב ה' הפריימריז רק קלקלו ויצרו רשימה פחות מגוונת ויותר חרד"לית (קודם כל נבחרו ההארד-קור של תקומה, אחריהם שאר המכהנים ובסוף חרד"ל חדש):

בצלאל סמוטריץ'; אופיר סופר; אורית סטרוק; שמחה רוטמן; מיכל וולדיגר; צבי סוכות.

(בצלאל שריין את אוהד טל והצריח את סוכות עם סולומון).

תגיד אתה, איך נוצר יותר גיוון - בסבב ד' או בסבב ה'?

ה. כפי שניתן לראות בכמה מפלגות, פריימריז זו שיטה שמועילה בעיקר לח"כים המכהנים.

בבית היהודי בפריימריז של תשע"ה נבחרו בדיוק אותם ח"כים שנבחרו בתשע"ג בסדר מעט שונה:

בתשע"ג - נפתלי בנט; ניסן סלומינסקי; איילת שקד; אורי אורבך; אבי וורצמן; מוטי יוגב.

בתשע"ה - נפתלי בנט; איילת שקד; אלי בן דהן (היה משוריין מטעם תקומה ועבר לבית היהודי); ניסן סלומינסקי; אורי אורבך; מוטי יוגב.

גם מתמודדים שהיה להם תקציב ושפכו ים כסף על קמפיין - נשארו בחוץ (למשל: אביחי בוארון).

כאמור, אותו דבר קרה בסבב ה' בצה"ד (סוכות הוא הראשון שלא היה ח"כ מכהן לפני כן).

גם במפלגת "הדמוקרטים" ניתן לראות שהפריימריז שרתו קודם כל את המכהנים.

בקיצור, אתה מתייחס בעיקר לחוויה שלך כמתפקד שהרגיש שיש חשיבות לאמירה שלו בקלפי וזו זכותך,

אבל העובדות מלמדות שפריימריז הוא לא מציאה גדולה. בסוף גם אתה - כמו כולם - הצבעת קודם כל בעיקר למכהנים, ועוד הרגשת שהצבעת באופן עצמאי וחופשי...

אבל אני לא מזדהה עם המסקנות

א. נזכרתי עכשיו, שיש בזה בעיה?

ב. אדרבה, עצם זה שזה הוראת שעה, זה גם לא נכון בעיני

ג. נו, מה זה קשור לגבי?

ד. המטרה היא לא גיוון. אגב, צבי סוכות הוא תוצר של הפריימריז הקודם. הוא לא היה יכול להכנס בדרך אחרת. חבר כנסת מעולה.

אדרבה, זה שהציבור נתן אמון בח"כים המכהנים אין בזה שום פסול.

זה שאביחי בוארון שפך כסף ולא נכנס, זה מעיד דווקא על נקודה טובה ביחס לאמינות הפריימריז.

נכון, החוויה שלי כמתפקד היא העיקרית פה, חוויה מדהימה, ממליץ לך לנסות.

עצם זה שהתפקדו קצת אנשים זה באמת אומר משהו לא כל כך טוב על הכיוון הכללי של הפלגה.

באמת, בבית היהודי בעידן הפריימריז היה רוח במפרשים של המפלגה הזאת ולכן הציבור נתן בה יותר אמון.

אתה מוזמן להקים מפלגה לפי הרצונות שלך ונראה כמה אנשים יתנו בה אמון. כך תוכל להמשיך לשחק בחוויות שלך.

כי יש עתיד לא מתנהלים על פי העמדות שלי.

אני מאמין שמאותה סיבה גם לך יש ביקורת על יש עתיד ועל הערבים ועל הדמוקרטים ועל כל מי שרואה את המציאות בצורה שונה

ברור שהביקורת שלי תהיה ביחס לעמדות שלי.

אני לא יכול להתייחס על פי עמדות של מישהו אחר

גם אם יש ביטויים שערוריתיים ביחס לפיגוע ולאוכ' המתיישבים ביו"ש, זה מיעוט קטן. 10 מנדטים מתוך 120. זה לא מספיק כדי לגרש יהודים. השינוי מאז הגירוש הוא שאת הגירוש מפלגת הימין הגדולה עשתה, היום יש שוליים סהרוריים, שגם אם יש להם כוח לא מבוטל, הוא לא עד כדי כך יכול להשפיע.

כן מסכים שהם יכולים לבטל ב5 דקות את ההישגים של סמוטריץ' והממשלה בהתיישבות, אבל מפה ועד לפנות ישובים יש עוד דרך ארוכה.

כמו כן, ככל שהשנים עוברות יש פחות ופחות לגטימציה ציבורית לגרש יהודים מביתם. מההיבט הזה, נראה שהימין למד לקח ויישם את מדיניות ההסברה כפי שהסברת יפה.

חוץ מזה, בעיני הנושא המרכזי זה המערכה הבינלאומית מול איראן ושלוחותיה ולצערנו, אולי בקרוב, גם מול טורקיה. ההתיישבות חשובה מאוד, אבל היא לא נושא היחיד.

מה שאת טוען, זה ה'עלה תאנה' של בנט ושות', כביכול אין באמת 'שמאל', אין באמת פינויים, "אחרי השבעה באוקטובר..." וכו' - זו אחיזת עיניים מוחלטת. הסכנה כאן והיא ברמת שכפר סבא ח"ו תראה כמו כפר עזה.

נכון שאת הגירוש הובילה המפלגה הגדולה, אבל את אסון אוסלו, אם כל חטאת, שהגירוש הוא במידה רבה תוצאה שלו, גררה המפלגה הקטנה.

'מרצ' רצו אז עם הססמה "יומרץ רבין" והצליחו. הרעיון של הסכם עם עראפת, לא עלה על דעת מפלגת העבודה ומצביעה, אפילו במרצ לא אמרו זאת בפירוש - להפגש עם אנשי אש"ף היה עבירה על החוק. בכל זאת, כגורם השני שהממשלה תלויה בו (ובעזרת כמה חפרפרות ממפלגת העבודה) משכו את רבין ופרס להסכם הרצחני הזה.

כרגע, הדמוקרטים מדברים על ההזיה הזאת בפירוש, אבל גם בנט ואייזנקוט מדברים על חיזוק הרשות והפקרת שטחי A וB לידי 'האוטונומיה הפלסטינית'. נוסיף לזה את התלות המוחלטת שלהם בערבים, כמו שרע"מ אמרו - מבצע בעזה יצא לפועל רק אחרי שהממשלה נפלה.

מי שמנמיך את פעמוני האזהרה - עלול להיות אחראי לאסון!

גם הגירוש לא היה תוצאה של מחשבת שמאל מדיני, החשיבה של אריק שרון היתה שגויה אך לא היתה שמאל בשום אופן. לכן גם החשיבה של בנט ואיזנקוט גם אם היא שגויה, היא לא שמאל.

ומה שאמרת על ימי אוסלו - זה בדיוק ההבדל. אז היתה לגטימציה מאוד גבוהה ציבורית, למרות שאש"ף היה ארגון טרור, אנשים מאוד הוקסמו מרעיון השלום, לכן זה גם תפס וצבר תאוצה.

לא אמרתי להיות שאננים מרעיונות רעים, אמרתי רק שהיום אין כמעט שמאל מדיני. זה לא אומר שצריך להיות שאננים. אדרבה, יש רעיונות שאולי בהיבטים מסויים הם יותר הרסניים ובאמת צריך להזהר מהם.

נגד כל מה שרבין נבחר בשמו ובשביל להעביר את שלב א' קנו את ש"ס בהרבה כסף (שולמית אלוני שהיתה אנטי-דתית רדיקאלית הבהירה שבשביל השלום היא מוכנה ללבוש שטריימעל), בשביל להעביר את שלב ב', שיחדו את נעלבי צומת - גונן שגב (לימים נתפס על סחר בסמים ולעוד ימים - על ריגול לטובת אירן) ואלכס מיצובישי גודפרב.

רבין טען שהבחירות לעיריות שיוכיחו שהעם איתם - ונציגי העבודה הפסידו לליכוד בכמעט כל המוקדים. כל המדדים הוכיחו שהם הולכים להפסיד ובגדול בבחירות הכלליות.

ואז הגיע רצח רבין. אינני יודע האם הפושע המתועב שהתגאה בביצועו באמת ביצע - אני יודע שהרצח שירת רק את השמאל. הרצח נוצל תודעתית לאמץ את אוסלו וגם נתניהו שניצח בפרומיל, זה אחרי שהוא נכנע לאוסלו.

הדיון האקדמאי האם תיאורתית יש היום 'שמאל מדיני' במלא מובן הביטוי, ממש לא חשוב. מה שחשוב זה שאם תקום מחדש ממשלת עבאס-ליברמן-אייזנקוט-בנט, היא תחזור למדיניות אוסלו. זה יהיה אסון.

"חיילינו נמצאים באזור סכסוך כלשהו, בין אם מדובר בעזה או דרום לבנון ומדי פעם נפגעים? יאללה, בואו ונברח כדי שלא ייפגעו". ברור שמדובר בקונספציה שמאלנית מובהקת שאומצה בחלקה על ידי הימין.

נניח שטראמפ מאמץ את יוזמת השלום של סעודיה וכופה אותה על ראש ממשלת ישראל הבא. אם יקראו לו ביבי, הוא ינסה למרוח זמן, להתנגד בקטנה וכד'. אם יקראו לו איזנקוט, הוא יתפתה לקבל פרס נובל לשלום. בדרך הוא יזכה לחיבוק ענק של התקשורת בארץ ובחו"ל, יקבל תמיכה מ"יש עתיד", "הדמוקרטים", ואולי אף מ"ישראל ביתנו" והמפלגות החרדיות. גם בנט האופורטוניסט לא יהסס להושיט אצבע. התנתקות נוספת, כשמאחוריה מכתבים נלהבים של אנשי רוח ודגנרלים כמו איזנקוט עצמו, תהיה עניין של זמן.

זה היה באוסלו ובהתנתקות. פעם שלישית גלידה בהכשר בד"צ בית יוסף.

‏‏16‏ רגשות‏ · ‏‏12‏ תגובות‏ | התנתקות ביו"ש. 2 מהיר 2 עצבני | Yotam Zimri

ומעוור לחלוטין מאג'נדה

כדי להאמין שהם לא ירו כי "הוראות פתיחה באש" או שקר אחר שתנסה למכור כאן

מאשר שמאלן כמוך.

אני בטוח שהם לא נצמדו לפרוטוקול. אבל במידה רבה או עיקרית זה מגיע מהוראות הפתיחה באש.

מידת איום שלא משחקת עליהם ממש.

-אבל הם יירו באוויר!!

-מה אכפת לך שהם יירו באוויר, מה אתה ציפור?

במיוחד כשהפוסל...

כל מי ש(כנאאה בניגוד אליך) מודע למציאות,

כל מי שיודע שרבש"ץ יצהר הודח כי הוא "מדי התקפי" (כלומר ירה באויר בסיטואציה דומה), כל מי שמכיר לוחמי הגמ"ר שהודחו,

כל מי ששמע שרבש"צים רבים בגזרה קיבלו שיחות נזיפה, שמילואמניקים קיבלו תדרוכים ארוכים על הגזרה שהתמקדו בסכנה מהיהודים

כל מי שראה את הסרטונים מהאירוע שבו היהודים מותקפים ולא מגיבים באש עד שיש נפגעים - מבין שמשהו רע מאוד עובר על המערכת.

יש כמה 'לא טיפשים', שלא מכירים את הגזרה והמציאות בכלל, אבל כיוון ש'רק מי שמאוד מאוד טיפש' - אז הם מביעים עמדות נחרצות על בסיס 0 הכרות.

ולא ירה בכלל, ולא הודח, וקיבל לוויה צבאית יפה במקום להיות מודח

כן. נשמעת תוצאה הרבה יותר טובה. אני בטוחה שכולם חושבים ככה

כמובן שאם היו יודעים שזה מה שיקרה, אז כל אדם יודע את מה שהביא להקמת 'חוננו' - עדיף עו"ד גרוע מחזן טוב.

אבל, הסיבה שלא החיילים ולא האזרחים שהיו שם, לא ירו לפני הרצח - היא הוראות הפתיחה באש ההזויות והמחירים ששילמו אלו שכן ירו בסיטואציות דומות.

פול חייל שלי פול

בחור שלי עדין

אם לא תיפול היום

מחר תעמוד לדין

המפקד שלך

משפט ועוד משפט

אליו לא נשלחה

מילת עידוד אחת

הרשו לו להרשות לך

עבור האגו

לירות קליעים של פלסטיק

ולשחק בלגו

מהערוץ של אלחנן גרונר:

*חייל הגמ"ר שהודח כותב לי:*

"בעיקבות הארועים הכואבים בימים האחרונים אני רוצה לשתף בארוע שקרה לי לפני כשנה בהיותי חייל הגמר בסוסיא.

בזמן סיור בערב שבת אני רואה עשן מכיוון אתר סוסיא וקופץ למקום. מתברר שיש כמה מוקדי הצתה ביער אורנים הסמוך כ100 מטר מהבתים של המתישבים במקום.

כשאני מגיע לנקודה חבר'ה מהאתר כבר עובדים על כיבוי ההצתות. במקביל אני שומע עימות וצעקות בעיברית וערבית בלולים הקרובים. אני עולה בקשר מול המפקד שלי ומקבל הוראה לצמצם למקום על מנת להגן על האזרחים שבמקום.

כשאני מגיע אני רואה יהודים תחת מטר של אבנים כאשר הערבים מצמצים לכיוונם. ברגע שכמה ערבים מתקרבים לטווח קצר ממנו אני מבצע נוהל מעצר חשוד שמסתיים בירי באוויר.

ב"ה זה גרם להם להתרחק.

זה מצב מאוד מסוכן שבשניה היה יכול להיגמר בחטיפת נשק ופגיעה בנו.

כאות הערכה על התפעול של הארוע זימנו אותי לחקירת מצ"ח, נעצרתי בכלא צבאי ונשלל ממני הזכות להחזיק נשק ולהגן על הישוב.

זאת הצורת חשיבה שגורמת לאויבינו להרים הראש ולשפוך את דמינו!

שנזכה במהרה לראות בעינינו מלכות דוד בתפארתה ויחד עם מלך המשיח נעשה נקמות גדולות!"

מי שחוטפים לו את הנשק צריך לירות

ואם הוא מבלבל במוח על זה שהוא "מפחד" לא צריך להיות לו נשק

הוא יותר פושע שמסכן את הציבור, מ"גיבור" שמגן עליו

ובעיקר, אין לכם מושג מה זה "הוראות פתיחה באש" ומה הפקודות, אם אתה טוען שבאירוע כזה יש קשר אליהן, או שהייתה לו סיבה לפחד ש"יעצרו אותו" (עדיף להיות מת?)

שאר האמירות על שאני לא מכירה את הגזרה והמציאות לא נכונות. טכנית. הן לא נכונות.

אבל אתה יכול להאמין במה שתרצה, ובאירוע הבא לעמוד ולשחק מטקות עם המחבל כי מה אכפת לך, זה לא שאתה יודע מה אמורים לעשות

אז כבר מאוחר מידי, צריך לירות הרבה קודם.

אבל כשמי שיורה, מוזמן לחקירות, מוחרם לו הנשק, מודח - חושבים יותר מידי לפני שיורים.

את כולה

אבל צריך להיות עם עמוד שדרה ולעשות את הדבר הנכון גם במחיר שלילת נשק מעצר וכו'.

אתה לא יכול בגלל הוראות מטומטמות לעמוד מול סיטואציה מסוכנת ולא לפעול, ובטח לא לפעול בצורה מסוכנת של פיזור התקהלות פיזית עם גוף הנשק.

העברתי את ההודעה למקום

כאן לא פופולארי לומר את זה, וגם זה יכול להתפס - אקטואליה וחדשות

שההוראות 'סירסו' את החשיבה הבריאה וזה אסון

מניח שתטעני שגם מי שמאמין לו הוא מאוד טיפש...

"פחדתי לירות בגלל שתמיד מוציאים אותנו הפוגעים והחסרי מוסריות, יכולתי להפוך לקורבן": עדות החייל שנפצע בפיגוע בסוסיא

אחרי שמחבלים חטפו את נשקו בדרום הר חברון ופצעו אותו קשה בראשו, פ' מספר בעדות מבית החולים שפורסמה על ידי עיינה בן אדרת בגל"צ - על נסיון הפיגוע, הרגעים בהם נלחם על חייו וגם על הפחד להשיב בירי בזמן אמת.

"באותה סיטואציה השניות הקריטיות האלה, זה מה שגרם לי לא לירות, וזה מה שגרם לי לסכן את החיים שלי ברמה שהייתי יכול להיות עוד קורבן. ממש ראיתי את המחבל שתפסתי בנשק מכוון אותו אליי. לדעתי הוא חשב שיש שם כדור בקנה"

"מהרגע שהוא תפס לי את הנשק, ניסיתי להיאבק בו. הסתערתי עליו בכל הכוח, אבל ההתלבטות בתוך הראש, אם יגבו אותי אם אני אשתמש בו או לא, זה מה שגרם לי לסכן את החיים שלי ברמה שהייתי יכול להיות עוד קורבן. הרגשתי חסר אונים. לנסות לשמור על הנשק על הנשק כמה שיותר חזק, כי אחרת זה באמת הסוף שלי.

"הגיעו עוד חמישה-שישה מחבלים, עם מקלות וסלעים. הם חיכו שם, והם תכננו את זה מראש, ופשוט הפילו אותי לרצפה עד שאיבדתי את ההכרה, ורק אז הם הצליחו גם לקחת את הנשק, עד אז הצלחתי לשמור עליו אצלי".

"ממש ראיתי את המחבל שתפס לי בנשק מכוון אותו אליי. זה לא חיכוך, זה לא עימות, אני הייתי במרעה עם הצאן שלי, לא פגעתי באף אחד, רציתי את הנחת שלי עם העיזים, רציתי את יישוב הארץ, באמת, בשיא הפשטות, וזה היה פיגוע לכל דבר,לא היה שום חיכוך, שום דבר כזה, זה פיגוע חד-צדדי"

אלישע ירד - ערוץ

אלישע ירד

לקבוצת הווצאפ

אלישע ירד - עדכונים 2

בס"ד

(הסקר משבוע שעבר. אתמול לא פורסם סקר בגלל תשעה באב)

גם 14 מהנדסי תודעה לפי מה שנראה שסוכם כפי שכתבתי

בס"ד

בפועל, הם סוקרים אותה.

יפה.

אבל זה כמובן לא מספיק.