הרב גורן (נדמה לי) שזה במרכז כיפת הסלע?

ואם יטען הטוען שהמזבח במקום המפורסם כי לא הגיוני שהמקדש יהיה באוויר על כיפין, אז יש הטוענים שהגויים גלחו מהסלע והטופוגרפיה השתנתה (כך קראתי פעם) ואז יכול להיות שהמזבח בכיפת הסלע וקודש הקדשים כן ישב על סלע טבעי, או שהמזבח היה בין כיפת סלע למקומו המפורסם

לא בטוח שצריך לחשוש לשיטה המחודשת והיחידית כמדומני של הרב גורן בעניין הזה, על חשבון מסורת נרחבת וכו'.

[ואם כן אז אפשר גם להוסיף עוד כמה שיטות..]

אולי אפשר למצוא שרידים (ואולי דרך התת קרקע אפשר למצוא את מקום השיתין)

ואולי נעשה בתמימות עד מקום שידינו מגעת והקב"ה יהיה בעזרנו כרצונו יתברך..

למה שהמעכב יהיה בידינו, ולא בידי הקב"ה?

זה לא אמור למנוע מכל מי שברי לו היכן מקום המקדש לבטל מצוות עשה...

 אם כי זה כמובן מוריד מהקונצנזוס

כרת של טומאת מקדש וקודשיו. שעליה אמר רשבי בגמרא שחמורה מכל איסורים, לזכרוני

אתה מוריד את השלטר לפני שבת כי אולי בטעות תדליק את האור בשבת?

ואם עליה אמר רשב"י שחמורה מכל האיסורים תביא מקור, כיוון שמקובלנו שג' עבירות החמורות הן האיסורים הכי חמורים.

בכל מקרה לא יודע אם נכון לחשוש עד כדי כך. ואם תחפוץ יש עוד שיטות כאמור.

ואולי זה תלוי בהגדרת טומאה הותרה בציבור. מי אמר שכשבאים ישראל לעשות פסח במקום ולא דייקו במקום, יחשב איסור בזה? ועד כדי כך כדי שיתחייבו כרת כמזידים?

אולי נכון לעיין בכלל בדין שחיטת חולין בעזרה.

שסובר *למעשה* שאפשר להקריב קרבן פסח?

אבל קח לך שם *אחד*. הרב ישראל אריאל.

וכן, הוא מרשה לעצמו להכריע בנושאים שגדולים וטובים פסקו אחרת או שאין אנו בקיאים.

גדלות נמדדת לפי בקיאות, ואין לך בקיא בנושאי המקדש בין אלו שאתה מכנה גדולי הדור כמו הרב ישראל אריאל.

ואני ממש לא מתכוון לחרוג מכך. מסירותו של הרב ישראל אריאל שליט"א לתודעת המקדש ראויה מאוד להערכה. כפי שכתבתי למדתי הרבה במאמריו ולמדתי הרבה ממאמריו גם בענייני מקדש וגם בענייני גבולות הארץ.
 

ובכל זאת - לא בדקתי כדי להכריע 'מי יותר', אבל בהחלט פגשתי עוד רבים שבקיאים מאוד בעניינים אלו ובכלל, גדלות לא נמדדת רק בבקיאות, אלא בעיקר ביכולת פסיקה והכרעה בכל המרחב ההלכתי.

אין לי ספק שהספרות של הרב ישראל אריאל ובית מדרשו תשמש בסיס להרבה מהסוגיות בענייני מקדש וקודשיו גם בדורות הבאים, יחד עם זאת - דעתו היא ממש לא 'סוגיין דעלמא', יש בלא מעט מקומות אפשרות סבירה מאוד להכריע אחרת, כן - כולל בוודאות של זיהוי מקום המקדש.

נחלקו האמוראים והראשונים בשאלת מקדש חוניו.

פוליטית זה יכול שיהיה מדרון חלקלק שיחליש את הריבונות המובהקת שלנו על הר הבית, מאידך הקרבת קרבן פסח בפני עצמה היא מצוות עשה מדאוריתא.

לא פשוט.

כל הסוגיא היא מה סברו אותם שהקריבו במקדש חוניו, האם הם פשוט עברו על הדין, או שהיתה להם איזה סברא

וכי יעלה על הדעת שפלוני יחלל שבת, ויאמר שיש לו סברא?

אבל לזכרוני כולם פסקו כרמבם שקדושה קדשה לדורות גם כהמקדש חרב ואסור להקריב בבמות

לא בפרק ב' כשהרמב"ם כותב שמקום המזבח מכון ביותר ואין משנים אותו לעולם. (ובהמשך) שהיה צריך שנביא יעיד על מקום המזבח ועל מדותיו ושמקריבים (שם! מוכרח  מההקשר) אע"פ שאין בית.

אפילו בפרק ו' הלכה י"ד, כשחולק על הקביעה שנתקדשה בקדושה ראשונה וטוען שתתקדש לעת"ל מחדש, הנפק"מ היחידה שמוציא מזה היא שהנכנס כעת אין בו כרת. אם כדבריך, היה צריך לחלוק על הנפק"מ שהרמב"ם מוציא מייד - שמקריבים (שם!) אע"פ שאין בית, אבל על זה הוא לא חולק.

גם בהלכות מעשה הקרבנות פי"ט הלכה ט"ו, הראב"ד לא משיג על דברי הרמב"ם  שמי ששוחט בזמן הזה חוץ לעזרה - חייב.

לרב ישראל אריאל יש יכולת פסיקה והכרעה בכל המרחב ההלכתי, עיין למשל שופר בשבת. הוא אינו מומחה לכל תחומי היהדות, אבל גם הרבנים שאתה מכנה גדולי הדור לא מומחים בכל תחומי היהדות אלא בתחום ספציפי במיוחד ובשאר פחות.

אין לך גדול דור שדעתו בתחום מסויים קובעת. תמיד יש אפשרות להכריע אחרת ולהבין אחרת.

אבל בהחלט למדתי אצל גדולי תורה שהיו גדולים בכל או לכה"פ ברוב חלקי התורה ורואים זאת בפסקיהם ובתחומי עיסוקם.

שיכולה להנהיג ציבור, וממילא הוא גם זוכה בסיעתא דשמיא וכו'.

אבל זה לא אומר שאין מומחים ממנו בסוגיות מסוימות. בין אם בהכרת רוחב של דעות ישנות וחדשות על הסוגיה הזאת, ובין אם בהכרת הפרטים הטכניים והמשתנים למעשה.

בפועל, כל הגדולים, גם אלו שעסקו בנושא בעיון ולהלכה אוסרים להקריב.

תבדוק למי ניגש תלמיד חכם גדול, כשהוא צריך להתייעץ עם גדול ממנו, בדיני ממונות, בשאלה מחודשת בהלכות שבת, במקרה דחק עצום בהלכות נידה, כשצריך להתיר עגונה וכן, גם בשאלה בקודשים.

(כן, בניגוד למה שחבר'ה כמוך אוהבים להעליל, גדולי ישראל 'הרגילים' בהחלט עוסקים גם בקודשים.

שאלתי, "האם אנחנו מכירים במושג הזה כתוקף הלכתי כל שהוא?!"

שאלתי, "מי ממנה אותם?" "מי שמם?!"

שאלתי, מה זה "גדולי ישראל?!"

לא ענית. ענית תשובה דמגוגית שאבדוק למי ניגש ת"ח גדול כשהוא צריך להתייעץ עם גדול ממנו.

למי הוא ניגש? לבר פלוגתא שלו!! שני תלמידי חכמים המחדדים זה את זה בהלכה- שכינה שורה ביניהם.

לגופם של דברים, למען האמת רק בגלל שהפותח טען שיש לעניין את "אחד הקונצזוסים הגדולים" בקשתי שיציין שם של לפחות *אחד* מגדולי הדור שנמצא במה שהוא מדמיין כקונצנזוס.

עד כמה שאני הקטן למדתי, צריך הרבה יותר מגדול אחד. יש כמה וכמה סוגיות משמעותיות שבשביל חידוש הקרבנות צריך להכריע בהן והן בתוך המושג שמוזכר רבות בהלכה 'אין אנו בקיאין', או שצריך להכריע במחלוקות ראשונים וגדולי האחרונים בשאלות דאוריתא.

לענ"ד בשביל חידוש הקרבנות, צריך בית דין שמקובל על כל חכמי ישראל. אז, יהיה בית דין שלכה"פ במניין הוא יהיה הכי גדול מאז בית הדין של רב אשי והם יוכלו לדוגמא להכריע בין הכו"פ לבין המקורות שלכאו' טוענים שכיפת הסלע היא מקום המקדש, הם יוכלו להכריע איזה חלק מתשובת הרדב"ז עיקרי ואיזה צריך להגיה. הם יוכלו להכריע בגודל האמות ובעוד מספר סוגיות קריטיות. מסתבר שכשיהיה בי"ד כזה, גם הנביאים יגיעו.

אם אותם רבנים ושות"ים לא מתבססים על מקורות, אז החיה שהם בדו מליבם, כפי שאתה בדית את המושג "מרא דהילכתא" אכן לא מעניינת אותי.

מה נחשב גדול ומי קבע מה הם אמות החישוב?!

עד כמה שאתה הקטן למדת, כנראה שלא הרבה, כי מקורות והוכחות לדבריך לא הבאת.

עניות דעתך מרגשת, אבל אין לה תוקף הלכתי. מי אמר שבשביל חידוש עבודת הקרבנות צריך בית דין שמקובל על כל חכמי ישראל?!?! מי הם כל חכמי ישראל בכלל??? מי אתה שתמציא מה שבא לך??

מי אמר שתהיה להם סמכות להכריע???? מהם יהיו, סנהדרין??? יש דרך לחדש את הסנהדרין.

מניין לך שיבואו הנביאים?? המצאה שלך ותו לא.

הבלים ושטויות כדי לחמוק מחובות.

לזאת ייקרא שקרן.

תגיד לי אני נראה לך ילד בגן,  שאתה תגיד לי שיש מלא רבנים שאומרים ככה, ש"ס ראשונים ואחרונים, אבל אתה לא מגלה לי?!

אין לך מקורות, בדיוק כפי שלא היה לך כששלפת מהשרוול את המושג "מרא דהילכתא", וכששאלתי האם יש לך מקור למושג הזה, כיוון שאני לא מכיר אותו, ענית משהו בסגנון שאני בור ועם הארץ שאני לא מכיר את המושג, וטרם הבאת מקור לכך שהוא קיים.

וכעת, משנסתתמו טענותיך, ושוב אין לך דבר לומר, שכן מקורות אין בידך, אתה מגלגל את הכדור אליי בצורה הנוחה ביותר בטענה המאד אמינה, שיש לך מקורות מכאן ועד להודעה חדשה, אלא שלא תוכל להראות לי כדי לא להכשילני באיסור חס ושלום.

רמת אמינות: נעלי בית.

של הרב קוק, בנידון הקודם שלנו. אתה יכלת לעיין, כמובן שהרב הביא מקורות לדבריו והסבירם.

אתה בחוצפתך טענת ש'אינך מכיר חיה כזאת', ניסיתי להפנות את תשומת ליבך לכך שגם אם אתה לא מכיר, כנראה שכאלו שלמדו הרבה יותר תורה ממך - מכירים.

במקום לקבל את ההערה, כתבת תגובות מזלזלות.

אז כן - אין שום טעם להפנות אותך למקורות, אם ברגע שהמקורות לא מתאימים לך אתה בז להם ולגדולי התורה שכתבום.

בלי נדר לא מגיב לך יותר, אתה יכול לקבל נשיכות נחש ועקיצות עקרב בלעדי...

טענת שהיא קיימת ומכוחה אמרת דבר מסויים ומתמיה.

שתי תשובות בדבר - אקטואליה וחדשות

ואכן, אני לא מכיר חיה כזו, ועל כן עד עכשיו אני לא מאמין לך שהרב קוק אכן סובר כך.

ביקשתי ממך מקור לדבריו, וכן שאלתי על מה הוא מסתמך.

התעלמת, ולא שלחת מקורות. רק ציינת כי הרב קוק היה לומד 18 שעות ביממה. זה מרגש מאד, גם הרצל למד 18 שעות ביממה. זה לא ראיה שהם מכירים משהו, ובטח שזו לא ראיה לכך שהם צודקים.

במקום לכתוב מקורות כמו בן אדם נורמטיבי שמנהל דיון הלכתי, בחרת לשלוח עקיצה, וקיבלת זילזול כמצופה.

מכיוון שאתה מתהדר בנוצות לא לך משל היית תלמיד חכם, היה עליך להתחמק ממתן תשובה עניינית ומקורות. על כן גילגלת את הכדור אליי, משל להביא לי מקורות לא יועיל, שמא אבוז לכותבם.

ובכן, אם כותבם הינם כמותך, הממציאים מושג, עיין ערך "מרא דהילכתא"(הו לא, אני לא אשכח לך זאת בקרוב) וכשמישהו מבקש למקור הם בזים לו בטענה שהוא בור ועם הארץ, אכן, לא כדאי שתביא מהם מקור, כיוון שאבוז להם.

הפיתרון שלך לא להגיב לי יותר הוא פיתרון הגיוני ביותר, שנועד לכסות על בורותך וחוסר חוכמתך. תלמיד חכם, על מה שלא ידע, אומר לא ידעתי.

נשתדל ללמד עליך זכות, שלא מצאת מקורות שכל אחד שטיפה מונח, כמו שאתה מתיימר להיות ולטעון בגאוותך שמה שאתה לא מכיר לא קיים - אמור היה למצוא בקלות.

דברי הרב קוק זצ"ל, בעניין הצורך במקום מדוייק של המזבח כולו, כדי להקריב והצורך בנבואה או לכה"פ רוה"ק מובהקת כדי לחדש עבודת הקרבנות  מופיעים בשו"ת משפט כהן, סימנים פ"ט-צ"ב.

בעניין זה שההכרעה בעניינים משמעותיים וציבוריים מסורה לגדולי ישראל ואפילו לא לכל תלמיד חכם המוסמך להוראה:

פת"ש אה"ע ס' י"ז ס"ק ק"מ, פת"ש יו"ד סי' צ"ט סק"ה. צמח צדק הקדמון ס' מ, שו"ת הרא"ש כלל ל"ב סי' ג' וכלל מ"ה סי' י"ז. נו"ב תניינא אה"ע סי' ק"נ.

נשתדל ללמד עלי זכות שאכן פתחת את המקורות לפני ששלחת אותם, אלא ששכלך אינו מפותח מספיק על מנת לפענח את הנאמר בהם. אני מודה שאחרי הסימנים פט' וצ' בשו"ת משפט כהן התחלתי לחשוב ששלחת אותי לכלות את זמני לריק עם מקורות לא קשורים. ברוך ה' התחלתי גם את צא'.

אז צדקת, אכן הרב קוק אומר זאת. ללא מקורות, בניגוד מוחלט לדעות קודמיו. אז, כפי שציינתי, אני לא מכיר חיה כזו בהלכה.

שאלתי את אבי שליט"א מאי האי, והוא אמר שהרב קוק אמר סברה, אפילו כתב אותה. האם היה חושב כך כעבור כמה שנים? כנראה שלא. אנשים אומרים סברות בדרך לימודם, אבל כשהם לא כותבים ספר, ממש לא בטוח שהם יישארו עם סברות הלימוד שלהם.

עכ"פ, הוא הפנה אותי לספרו של הרב יהושוע פרידמן "מזבח אלקים" שמתייחס באריכות אל הנושא, וכן לדברי הרב עזריה אריאל ב"שערי היכל". עיין שם גם אתה.

דחייה עניינית לדברי הרב קוק: הרא"יה רוצה לומר שכדי לקיים את מצוות בניין המזבח צריך לדעת את מיקומו המדוייק, ואת כל גודלו של הל"ב אמות. הוא לומד זאת מסברת בילה במנחות, דבר הראוי לבילה ושאינו ראוי, וכך סברתו: כשם שמצווה לבלול, ודבר הראוי לבילה ולא נבלל כשר, כך מזבח שידוע מקומו הכולל אך נבנה רק אמה על אמה כשר. וכשם שדבר שאינו ראוי לבילה פסול, כך מזבח שנבנה ללא שאנו יודעים את מיקומו הכולל, אלא רק בערך, אפילו שנבנה המזבח בתוך המיקום בוודאי, פסול.

דחייה לסברה: אין מצווה לבנות מזבח שגודלו הכולל ל"ב אמות.

וכעת לחלק השני שהבאת. מעניין לציין, שלא הבאת אף מקור אחד, מהגמרא, או המשנה.

מעניין גם לציין, שהמקורות שהבאת, למעט פסקי הראש, הם אחרונים נידחים, לא פוסקים מקובלים כמו הטור, או הבית יוסף, או החפץ חיים, או המגן אברהם, או הרמב"ם, או הרי"ף, או התוספות או רש"י או ראב"ד.

מפני מה? הרי אם נכונים דבריך, חובה שיכתבו הדברים הכל כך בסיסיים הללו בדבריהם. וד"ל.

כעת למקורות עצמם.

נתחיל מהנודע ביהודה, שאמת הוא אינו אחרון נידח במיוחד, אולם המקור ממנו ציטטת לא מזכיר פעם אחת את הנושא עליו אנחנו מדברים. לא ראיתי שהוא דן שם בנושא למי מסורה הפסיקה. האר את עיניי אם פספסתי משהו.

כעת נעבור לפסקי הראש. אתה כתבת "בעניין זה שההכרעה בעניינים משמעותיים וציבוריים מסורה לגדולי ישראל ואפילו לא לכל תלמיד חכם *המוסמך להוראה*"

הרא"ש, כפי שהוא כותב בסוף תשובתו השנייה שציטטת, מדבר על: "תלמיד שלא הגיע להוראה". והמחלוקת שהוא מדבר עליה בתשובה הראשונה שציטטת, היא על הוראת בית דין, וכמו שמשתמע מדבריו, בראש בית הדין עומד המרא דאתרא של אותו מקום. אם התכוונת להוכיח מביטויו בתשובה השנייה שציטטת "גדולי הארץ" שהרא"ש כועס על שלא נמלך בהם, אני מציע שתעיין משפט אחר כך, ביחס למי הם גדולים, ביחס ל"תלמיד שלא הגיע להוראה".

ועל כך כבר אמרה הגמרא בסנהדרין, שאפילו תלמיד שהגיע להוראה אסור לו להורות עד שיקבל רשות מרבו, קל וחומר תלמיד שלא הגיע להוראה.(הוראה דהיינו לדמות מילתא למילתא וכדו', לומר ראיתי שכתוב בשו"ע כך וכך מותר גם לדרדק)

כך או כך, בשתי התשובות לא מופיע מה שאתה מדבר עליו, שההכרעה בנושאים ציבוריים שמורה ל"גדולי ישראל". מלבד זאת, שבמקרים בהם עוסק הרא"ש זו ממש לא הכרעה בנושא ציבורי, אלא לאנשים פרטיים המבקשים לדעת מה לעשות.

כעת לדובדבן שבקצפת, הפתחי תשובה. הוא אכן טוען, שכוונת הרמ"א שם, הנה רק לחכם שהוא "מגדולי הדור" אבל אם הנו סתם מוסמך להוראה, "אינו כלום, דסמיכה זו אינה מועילה אלא לדיני איסור והיתר".

ילמדנו רבנו, ראשית מניין לו, שנית כיצד נעשים גדולי דור.

שלישית, והחשובה מכולן, היא שמפורש דסמיכה מועלת. כמובן, תלוי למה סמכו רבו, אולם אם סמכו רבו סמיכת זקנים לדיינות, הוא רשאי לדון בעניינים הנ"ל.

באשר לצמח צדק עליו הוא מסתמך, ושאותו מסתומא ציטטת גם אתה, לצערי ההיברובוקס פסק מלשתף איתי פעולה, ואין לי את ספרו מלפני. על כל פנים, ממה שהספקתי לקרוא הוא מדבר על כך ששאל פלוני את הלומדים, ולא את מורי ההלכה. ייתכן שבהמשך תשובתו אומר דבר אחר, אולם הוא גם אומר ששתק ולא מיחה משום שכך פוסקים פוסקי ספרד, אם אני זוכר נכון. עכ"פ, ספרו אינו לפניי.

ומה שכותב, שכן כתוב בסוף תשובת מהרי"ק, הנה פתחתי את המהרי"ק, ולא כתוב שם. המהרי"ק שם כותב דברים תמוהים, אכן(שאולי תשמח ותצהל כי הם קצת קשורים למה שאתה מנסה להוכיח, רק מכיוון שלא ציטטת אותו לא אתייחס אליו כעת), אבל הוא בפירוש לא כותב ש"סמיכה מועלת רק לדיני איסור והיתר". וכן לא מזכיר שחכם הנו דווקא אחד מ"גדולי הדור", אלא אדרבה, כותב "כל החכמים הבקיאים בהוראה".

והנה בתשובתו השנייה שהבאת הוא מצטט את הצמח צדק, וכפי שזכרתי אומר שהצמח צדק דיבר על הלומדים שנשאלו שאלה, כשהלומדים כפי שעולה מדבריו אינם בעלי רשות להורות, שהרי אומר שהיה עליו לשאול "לבעלי ההוראה המפורסמים."

אני מתנצל על האורך, כתבתי הכל בכמה הזדמנויות שונות, יען כי לא הייתה לי סבלנות לשבת ולענות בבת אחת, על כן הארכתי בכל חלק שהגבתי עליו.

ההתייחסות שלך לשאר הפוסקים, מוכיה עד כמה אין לך יד ורגל בכלל בפסיקה. אתה גם מפגין בורות מוחלטת, כשבכלל אינך מבין את המושג 'ראוי לבילה' ואת שלל המקומות שהפוסקים מביאים אותו בהקשרים שונים. כיוון שהרב התכתב עם תלמידי חכמים מובהקים, זה הספיק. לעם הארץ כמוך זה לא מספיק ובגלל זה אתה כביכול יכול לדחות בקש, כאשר כל מי שיש לו טיפה מושג (גם אם ספציפית הוא חולק) מבין שאין שום תלות בשאלה האם צריך לבנות מזבח בגודל מלא או לא. הרב מודע לזה שלא צריך *לבנות* בגודל מלא, זה מפורש בתשובה, בכל זאת הוא סובר שצריך לדעת.

בסופו של יום - אתה מניח שדברי הרב הם טעות או שחזר בו, הרב ליאור לא קיבל את סברתך. אתה אוהב לטעון שמי שלא פוסק כמוכם הוא סתם מחפש תירוצים לברוח - זו חוצפה שאין כדוגמתה על כל גדול בתורה שעיין בסוגיות והכריע, אבל על הרב ליאור זה בוודאי לא מתחיל.

בסופו של דבר, מתברר שגם אתה מודע לזה שאפילו אם מקבלים לקולא את שיטתכם (שיש הרבה צדדים לא להסכים איתה כפי שהוזכר) שהכיפה היא מקום קה"ק - גם אתה מודה כאן: אז כך- - אקטואליה וחדשות שיש עשרות מטרים לכאן או לכאן, כך שאפילו לשיטתך אי אפשר למצוא מקום שהוא בוודאי מקום המזבח. כדאי שבמקום להתחצף לאלו שקוטנם עבה הרבה ממותניך, תמתין לנביא כמו שמפורש בגמרא וברמב"ם לגבי בית שני, זו ממש לא המצאה של הרב קוק.

עיין שוב בנודע ביהודה, כי לא היה ולא נברא.

הנך מעיז פנים בחוצפה לומר שאני לא מבין מהי בילה, כשאתה בעצמך אינך מבין את המושג.

הפוסקים מביאים אותו בהקשרים שונים, בגלל הלכתחילה- שלכתחילה צריך שיבלול. ואם לא בלל, כשר. המצווה מדאורייתא היא שיבלול.

לכן, מביאים הפוסקים את סברת בילה בהקשרים שונים, בהם המצווה לכתחילה היא כך, אך גם אם לא נעשה כך, מכיוון שהיה יכול להעשות, כשר.

זאת מה שרוצה הרב קוק לומר. אך אין מצווה שיהיה המזבח ל"ב על ל"ב, ולכן סברת בילה לא שייכת, מכיוון שאין סיבה שיהיה המזבח בכזה גודל לכתחילה, ולכן לא צריך לדעת את המיקום המדוייק של הל"ב.

ברוב טיפשותך אפילו לא הבנת את סברתו, והטלת את האשמה עליי.

לא, לא אמרתי שגל מי שאינו פוסק כמונו הינו מחפש תירוצים ונסיונות לברוח. מי שרק מנסה להעלות ספקות ולא להכריע, נאחז בקרנות השקר לפיהן אולי המקדש בדרום, ובמקביל נאחז בכל כוחו במסורת שהוא בכיפת הסלע, הינו מחפש תירוצים שוטה ודמגוג.

אינני יודע על מה אתה מדבר באשר לרב ליאור, והאם כוונתך לרב דוב או לבנו הרב אלקנה.

באשר להתייחסותך לדבריי במקום אחר- שוטה ודמגוג, הן אמרתי שם שדעתו של הרב אלקנה לדידי וודאי לא נכונה, אולם גם לפי דעתו ייתכן שאפשר להגיע לעמק השווה בין הדעות.

סילוף דבריי מראה בהחלט את שיטת הלימוד שלך.

באשר לנביא, הבל הבלים הוא, שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה ו*העידו* כפי שמציינת הגמרא במפורש, לא ניבאו דבר.

שלושת הנביאים הללו היו זקני הדור הקודם, שהעידו מידע. אילו היה צורך בנביא, אמאי שלושה?!

ובשום מקום לא כתוב שצריך נביא כדי לבנות את הבית השלישי. זהו שקר והמצאה שלך.

הנה דברי הרב ליאור (הרב דב ליאור, לא חשבתי שככותבים 'סתם' הרב ליאור צריך להסביר למי הכוונה. הדיבור אצלינו בבית עם הוראות בשם 'הרב ליאור', היה רגיל כשהרב אלקנה שמבוגר ממני בשנים ספורות היה נער):

https://www.yeshiva.org.il/ask/96918.

והערה כללית: הייתי יותר זהיר עליך, אם אתה היית יותר זהיר  בביטויים על פסקים של גדולי ישראל. יש דרך להתבטא. אפשר להגיב שזו אכן דעת פלוני אבל אלמוני ופלמוני סברו אחרת. לכתוב 'הבל הבלים' ועוד שלל ביטויים על פסקים של גדולי עולם - ע"י אחד כמוך שעוד לא ניגב את החלב מהשפתיים, זו לא דרכה של תורה.

והנסיון לערוך לא צלח. אז תודה רבה ל [@40063|אריאל יוסף] ופשוט אקשר להודעה שלו:

לבקשת @הסטורי - מעלה כאן חומרים בנושא. - אקטואליה וחדשות

בדברים האלה?

שכל אחד יחליט לעצמו, גם אם זה אומר שיהיו כמה מזבחות קטנים בהר הבית, במיקומים שונים, ובכל אחד מהם יהיה קבוצה קטנה של יהודים שחושבים ששם מקום המזבח ויקריבו? [ורוב הציבור לא יצטרף אליהם, מן הסתם].

או יש מישהו אחר שלדעתך צריך להחליט לכולם? 

זאת אומרת שאתה יכול פשוט להמציא מושג הלכתי חדש בשם "גדולי ישראל"???

וודאי שצריך לחדש את הסנהדרין, ובה ידונו החכמים בסוגיות כמו שצריך, ילבנו ויפסקו.

אבל גם ללא הסנהדרין, ישנה הסכמה בקרב המבינים שבאמת רוצים לעשות משהו, ולא סתם מעלים השערות כדי להתחמק מחובות, שכיפת הסלע היא מקום המקדש.

באשר למקום המזבח ניתן לבנות במיקום המזבח המשוער מזבח קטן יותר ולצאת מידי ספק, ולהקריב בו קרבנות.

הסוברים שהמקדש בדרום לא עולים להר הבית, ולא מתכוונים להקריב בו קרבנות. כל מטרתם היא יצירת בלבול וספיקות כדי להסיר מעליהם את האחריות מפסיקה בנושא.

מחובות, וגם הרב אלקנה ליאור שמחזיק גם כיום בשיטה הזו [שכיפת הסלע היא מקום המזבח], שכתב באריכות על הנושא.

'שיטת הפסיקה' שלפיה כל אחד עושה מה שנראה לו, בלי להתחשב בדעת הגדולים ממנו, בדעת הרבים, במנהג ובדעת חכמי הדורות הקודמים, מעולם לא הייתה שיטת הפסיקה בעם ישראל. ולכן למשל כל עם ישראל חוגג את החגים באותם תאריכים, ואפילו שנת השמיטה היא באותה שנה.

[אפשר להאריך בדוגמאות לזה, אבל לא עכשיו].

יש הרבה מקום לדון מתי אדם צריך לבטל את דעתו בפני גדולים ממנו, ומה המשקל של גדלות בתורה לעומת דעת הרבים וכדומה, אבל הגישה שכל אחד יעשה מה שנראה לו, היא הרבה יותר 'מושג הלכתי חדש' מאשר הגישה שכפופים לגדולי ישראל בנושאים האלה.

הם סברו שהוא בסביבת הכיפה, רק לא במיקום המקובל. אדרבה, מבחינתם המקדש צפונית יותר.

אני מציע שתעיין שוב בתגובה שלי, אני דיברתי על הסוברים שמקדש בדרום הר הבית- כלומר בסביבות אל אקצא.(לטובת המביט מן הצד- כיפת הזהב אינה אל אקצא, היא מבנה אחר בהר)

אני לא יודע על איזו שיטת פסיקה אתה מדבר, אני יודע שהפסיקה ממש לא הייתה אחידה בעם ישראל.

לסנהדרין הסמכות להכריע הלכה לכלל העם, ולא לרבנים בודדים.

וישנו הבדל גדול בין להתחשב בדעת קודמיי, לבין להחליט שהם מחייבים אותי בצורה כלשהי, כאשר לא קיבלתי אותם כמרא דאתרא, וכאשר הם נפטרו זה מכבר.

זה שהיום ישנו קונצנזוס של תלמידי הישיבות לפיו הולכים לפי מה שהרבנים מאז ומעולם אומרים, לא הופך את זה לנכון, ולא כך מבררים הלכה.

אתה טוען שיש דבר כזה "גדולי ישראל" ושעם ישראל כפוף להם בצורה כלשהי? ראשית, אשמח למקורות, ולא מקורות מהמאה האחרונה, אלא מבוססים יותר, למשל מהראשונים או מהגמרא.

כמובן, גם מהלך בן זמננו שמביא מקורות יתקבל בברכה, אבל אם גם הוא סתם יאמר כמוך ראיות שהרי מאז ומעולם הקשיבו לרבנים לכאורה, זה לא יתקבל.

"ישנה הסכמה בקרב המבינים שבאמת רוצים לעשות משהו, ולא סתם מעלים השערות כדי להתחמק מחובות, שכיפת הסלע היא מקום המקדש." אז כאמור, הרב גורן והרב אלקנה ליאור לא מסכימים על כך.

המרחק בין הזיהוי הוא לא כ"כ גדול, אבל הוא הרבה יותר מאשר 32 אמה, כך שאין שום חפיפה בין מקום המזבח לשיטה זו, למקום המזבח על פי השיטה שמזהה את הצ'אחרה עם אבן השתייה. כך שאפשר לבנות שתי מזבחות, שבכל אחד מהם יקריבו אנשים ע"פ שיטתם.

[זה שהחלטת בהזדמנות זו גם לזלזל במי שטוענים  שהמקדש בדרום, זה לא העניין שלי ולא רלוונטי לדיון].

אני לא נכנס לפרטים, לגבי הכרעה על פי גדולי ישראל או על פי רוב החכמים, ומתי שתי דעות לגיטימיות וכו' וכו'.

אני מדבר על העיקרון הבסיסי, שלא כל אחד ואחד יכול להכריע כדעתו, אלא שיש כפיפות לסמכות, ובפרט בדברים שהם ציבוריים באופיים, וזו מעולם הייתה דרך הפסיקה בעם ישראל. [עם הרבה חילוקים ומחלוקות לגבי פרטים בתוך השיטה הזו]. 

אתן דוגמא אחת מהקדמת הבית יוסף [שאמנם הגישה שלו שם היא לא מוסכמת, אבל עדיין זה הבדלי מינונים בתוך הכיוון הכללי שמכיר בסמכות]-

"ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר: 
ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא ולכן פשט המנהג בהיפך: 
ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה: 
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול: 
ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אע"פ שאנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפרק מקום שנהגו"
 

דוגמא קצת שונה - הייתה מחלוקת ראשונים גדולה מתי שנת השמיטה, שקשורה לכמה סוגיות. מזה כ140 שנה יש התיישבות חקלאית בארץ ישראל. איך זה, שבכל התקופה הזו, לא קם איזה שהוא רב, ואמר למדתי את הסוגיות, ולדעתי מה שמתאים לפשט הסוגיות היא שיטה אחרת בראשונים, והתחיל לשמור שמיטה בשנה אחרת? 

ומה שהזכרת,  "כאשר לא קיבלתי אותם כמרא דאתרא" מאיפה לקחת ש'מרא דאתרא' זה עניין של קבלה פרטית שלך? זה מושג שקשור לקבלת אנשי המקום.

כוונתי הייתה שישנה הסכמה בקרב מביני העניין שבאמת רוצים לעשות משהו, שהמקדש היה בסביבת כיפת הסלע ולא בסביבות אל אקצא כפי שטוען אדריכל טוביה שגיב, וכפי שרוצה היסטורי לפקפק.

האמנם ישנו מרחק כה גדול בין הזיהויים? אני לא זוכר כרגע במדוייק את המרחקים בין השיטות, אולי באמת אתה צודק. בין כה וכה אני חולק על שיטת הרב גורן והרב אלקנה ליאור, אבל אמת ששניהם אכן רצו לעשות מעשים בפועל.

הניחא, דחית את טענותיי שלא ייתכן שיהיו שני מזבחות, והנה אתה טוען שייתכן שעלולים להיות שני מזבחות.

ובכן, אותם רבנים בעלי שיעור קומה הם, ויוכלו לשבת יחדיו ולדון ולנסות לפסוק ולהכריע. אם גם לאחר שישבו ביחד לא ישתוו בדעתם, ייתכן שיווצר מצב של שתי מזבחות, אתה צודק.

כאן החלטת שלא ייתכן שיווצר כזה מצב, ושאי אפשר לעשות דבר כזה, שהולכים לפי דעתם בשתי שיטות שונות.

כתבת שיש כפיפות לסמכות. ודאי. לסמכות הסנהדרין. אם אתה רוצה להוכיח שיש סמכות לאחרים, תוכיח, בבקשה.

טענת עוד, שמעולם לא הייתה זו דרך הפסיקה בישראל. אם כך אני מציע שתפתח את הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה, בה הוא אומר שלכל הבאים אחר הגמרא אין סמכות מחייבת, ויכולים אנו לחלוק עליהם. זו לא לשונו, אבל עיין שם שאלו דבריו.

הבאת מדבריו של רבי יוסף קארו, על דרך פסיקתו. ככל הנראה, רצית להוכיח מדבריו שישנה סמכות לגדולי ישראל, סמכות המחייבת.

על כן הדגשת את המילים "זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד."

אני לא חולק, על כך שזו התכלית. לכן, באמת, צווינו על הסנהדרין, שיפסקו ויכריעו הלכה אחידה לכלל העם.

אלא שאתה רצית להוציא ממקור זה שאנו איננו יכולים לחלוק על גדולי ישראל.

רבי יוסף לא אומר זאת. אילו היה אומר זאת, היה עליו להביא מקור לדבריו, שכן הוא לא יכול להמציא דבר שלא נאמר לפניו. לכן גם ביקשתי מקור מן הראשונים או גמרא, או אחרון עם מקורות.

מה כן אומר רבי יוסף? הוא מסביר שהוא רואה ששלושת הפוסקים הללו, הרא"ש הרי"ף והרמב"ם, התקבלו במדינות, כל אחד ומדינותיו. ומכיוון שכך, הוא פוסק על פיהם, אלא אם כן רוב החכמים חולקים עליהם, ואז יוצא שפסקיהם לא התקבלו באותם מקומות, ומכיוון שכך יש לפסוק על פי מה שכן נהגו באותם מקומות, לא מכוח הגדולים, אלא מכוח הקבלה של הציבור, שקיבלו את הפסקים.

האם הוא צודק או לא, זה משהו אחר, בכל אופן ודאי שבמקור הזה לא מובא איסור לחלוק על גדולי ישראל, הרי הוא חולק עליהם כל אימת שפסקיהם אינם המנהג.

לגבי מה שהבאת על שמיטה, לא הבנתי מה אתה רוצה. איך זה שלא קם רב ואמר שלמד את הסוגיות והגיע למסקנה ששמיטה בשנה אחרת?! קודם כל, מי אמר לך שלא קם רב כזה? שנית, למאי נפקא מינה?! האם לא קם רב מעולם והכריע אחרת מהפסיקה המקובלת?! האם הרב אליעזר מלמד למשל, בפסיקתו בנושא הגיור, לא קם בפשטות ואמר למדתי את הסוגיות ואני סובר אחרת?! מה אתה רוצה להוכיח מכאן?! שאף אחד לא חולק על הפסיקה המקובלת?! מובן שזו שטות.

אני לא מבין את התמיהה שלך. מה זה "אנשי המקום" לדעתך?! אלו סוג של חייזרים?! רובוטים שממוקמים בעיר?! אלו אנשים פרטיים, המקבלים עליהם את פלוני כמרא דאתרא. קבלה ציבורית לא נעשית אם אין בה אנשים פרטיים.

הפער בין הזיהויים-

המרחק לפי מסכת מידות, בין קודש הקודשים לבין המזבח הוא יותר משמונים אמה.

כך שאם את אותה נקודה מישהו מחשיב כמזבח, ומישהו אחר מחשיב כקודש הקודשים, התוצאה צריכה להיות מרחק של יותר מ32 אמה, ואין חפיפה בין מיקומי המזבח ע"פ השיטות השונות.

עיקר מה שהבאתי מהקדמת הבית יוסף, זו דוגמא לכך שהכפיפות לסמכות של הגדולים והפוסקים שהתקבלו בעם ישראל, תופסת מקום מרכזי מאוד בפסיקת ההלכה בעם ישראל לאורך כל הדורות. 

רואים שם  שרבי יוסף קארו, שהיה גדול עצום בתורה והקיף בכסף משנה את דברי הרמב"ם ומקורותיו בחז"ל, ובב"י חלק ניכר מדברי הראשונים על ההלכות המצויות  וכו', לא חשב שהוא ראוי להכריע, בהרבה מחלוקות שהיו בדורות שלפניו, וכל שכן לחלוק - " וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם."

זו דוגמא אחת, מפוסק מרכזי מאוד. 

האם תמיד אין אפשרות לת"ח לחלוק על גדולים ממנו או קודמים לו?

בוודאי שאין כלל כזה. גם הבית יוסף עצמו הרבה פעמים מכריע או חולק מדעתו, ויש פוסקים שעושים את זה גם בתדירות גבוהה יותר. 

אבל אפשר לראות, שסמכותם של הקודמים, שהכפפת דעתו של האדם בפני גדולים ממנו וקודמים לו, והזהירות והמתינות כאשר כבר כן באים לחלוק על גדולים וקודמים, היא עניין מרכזי מאוד בדרך פסיקת ההלכה. 

אפשר לראות בפוסקים הרבה ביטויים כמו "כבר הורה זקן" (שמקורו בגמרא בשבת), או פוסקים שמסייגים פסיקה מחודשת, או פסיקה בנושא חמור, שהיא רק אם יסכימו פוסקים נוספים.

כמדומני, שהרשב"א כותב על כך, ומביא מקור מדרכם של האמוראים עצמם ביחס לאמוראים קודמים להם, אבל הספר שמציין את מקור הדברים ברשב"א אינו בהישג ידי כרגע.

גם הרמב"ם, שכתב שעקרונית מה שמחייב את כולם זה רק התלמוד, [ויש בראשונים שחולקים על זה]  לא המציא מחדש את הגלגל בפסיקת ההלכה, ובפועל רק לעיתים רחוקות הוא חולק על הרי"ף .

כל זה עוסק בדרכם של תלמידי חכמים גדולים אל מול הגדולים מהם והקודמים להם.

קל וחומר שהקטנים אינם יכולים לחלוק בחופשיות על הגדולים, וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק  ה -  

"וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח... "

"אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי, והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם, וקופצים ויושבים בראש לדון ולהורות בישראל, הם המרבים את המחלוקות, והם המחריבים את העולם, והמכבים נרה של תורה..."

[ועיין במקורות שהביא היסטורי, שיש נושאים שגם פוסקי הלכה רגילים נחשבים לגביהם כלמי שלא הגיע להוראה.

נקודה נוספת שהבאתי מדברי הבית יוסף שם [מצאתי אותה שם כשבאתי להעתיק אותו לצורך הנקודה הראשונה], שגם בדרך פסיקת ההלכה כשאין סנהדרין, קיים השיקול של 'תורה אחת ומשפט אחד'. גם בדברי הרמב"ם על התלמידים הקטנים שקופצים להורות, מוזכר שאחד הקלקולים שהם גורמים הוא ריבוי המחלוקות.

השיקול הזה משמעותי במיוחד, בנושאים כמו לוח שנה, שבהם קיומם של פסיקות שונות מנוגדת הרבה יותר בחריפות ל'תורה אחת ומשפט אחד', וכן הקמת כמה מזבחות מנוגדת לכך מאוד בחריפות. וכדברי חז"ל שלא יהיה כל אחד בונה במה לעצמו.

קבלת המרא דאתרא נעשית על ידי אנשי המקום, שכל אחד מהם הוא איש פרטי, אבל ביחד הם יוצרים קבלה של הקהילה כולה, שתחייב גם מי שבאופן אישי לא קיבל על עצמו, כמו מי שיגיע ממקום אחר לקהילה.

ראשית חשוב להבין מהי הנקודה שאתה משבר עליה, שכן כחפת הסלע גדולה מהמזבח וקודש הקודשים גם יחד, עם 80 האמה המפרידים ביניהם.

אבן השתייה עצמה גדולה מאד, וקוטרה כעשרים מטר, בערך כמובן.

כעת, היכן עמד קודש הקודשים או המזבח? אינני בקיא מספיק בשיטות השונות, ועל כל איני יודע האם ישנן טענות על המיקום המדוייק של המזבח וקודש הקודשים. זכור לי משהו על נקודה מסויימת באבן השתייה שרוצים לומר שהיא מקום ארון הברית, ומאליו קודש הקודשים כמובן. היכן ממקם הרב אלקנה ליאור את המזבח לשיטתו? והיכן את קודש הקודשים?

ייתכן שאתה צודק, ואכן על פי השיטות אין חפיפה. אינני יודע, האם הרב אלקנה מכוון לנקודה מסויימת, או למבנה הכללי. אשמח אם תוכל להאיר את עיניי בדעתו.

אתה טוען שהבית יוסף לא חשב שהוא ראוי להכריע.

ובכן, יעיד ספרו שהוא כן חשב.

וכל דבריו הנם דברי כבוד לחכמים שקדמו לו, כשם שתמצא פרופסור מעריך את קודמיו בחקר הפסיכולוגיה, וכמובן שגם אם אין מניעה לחלוק על דבריהם, מכל מקום כמו שרב היום יעיין במה שכתב חברו, כדי להחכים ולפסוק בצורה ישרה מתוך ריבוי דעות.

מה שכתבת שיש ראשונים החולקים על הרמב"ם, אשמח למקורות.

ומה שכתבת, שלעיתים רחוקות חולק הרמב"ם על הרי"ף, וכי מאי ראיה? באותה מידה אני יכול לומר לך שרק לעיתים רחוקות הוא חולק על רש"י ותוס'.

מה שכתבת לגבי קטנים שאינם יכולים לחלוק על גדולים, הלא זו שטות גמורה, והמקור שהבאת מן הרמב"ם קשור ככקשר נעליים.

הרמב"ם מדבר על תלמיד שלא הגיע להוראה, שאסור לו להורות, וכן הגמרא שם שהבאת.

ומאי הני להורות? להורות הלכה לרבים, שיבואו אליו לשאול שאלות, והוא יכריע מדעתו, ומדימוי מילתא למילתא וכדו', שזה אסור לו עד שיגיע להוראה ויקבל רשות מרבו.

אבל, לומר כך אומר השולחן ערוך, מותר לכל דרדק, שכן הוא אינו מורה הלכה, אלא מעביר שמועה ששמע מרבותיו. ולדמות מילתא למילתא לעצמו, מותר לו, ורק לאחרים אסור לו להורות.

ולגבי מחלוקת, שוב, אסור לו להורות לאחרים בדימוי מילתא למילתא, אבל אם מביא ראיות מרבנים רבים כנגד רב אחד, אין זה נחשב הוראת הלכה, ובוודאי שמותר לו לחלוק עליהם כך.

מה שהבאת ש"תורה אחת ומשפט אחד" זה נכון מאד שזה מה שצריך להיות, אבל אני מציע שתעבור על השו"ע ותראה כמה פעמים הרמ"א חולק עליו, ותהה לעצמך מדוע אין כאן תורה אחת ומשפט אחד.

תמיד ישנו עניין שתהא תורה אחת ומשפט אחד, אולם הסמכות להכריע כאחת השיטות לכלל ישראל, מסורה לסנהדרין או לבית דין המקובל על כלל ישראל.

מה שהמשכת עוד, זהו פשוט סלט וקשקוש גמור. יש עניין שתהא תורה אחת ומשפט אחד, אולם אף על פי כן, ספרדים מחממים נוזלים בשבת ואשכנזים סוברים שזה איסור תורה. אמת ששני מזבחות זהו מצב לא אידיאלי בכלל, אבל אין מניעה הלכתית שדבר כזה יקרה. אין אפשרות לכפות דעה אחת על הציבור. מה שראוי לעשות, הוא לקיים מפגשים של המבינים בדבר, שישכנעו אחד את השני ויגיעו לעמק השווה.

ולגבי איסור במות, זוהי שטות גמורה, שאין לה כל קשר למחלוקת ההלכתית בעניין מזבח ציבורי ומקומו.

מי שיגיע לאותה קהילה נכון, מכיוון שכבר התקבל המרא דאתרא באותו מקום. אולם היש סמכות לרוב הציבור לכפות עליהם מרא דאתרא? אינני ת"ח גדול, אז האר את עיניי.

כלום היעלה על דעתך, שאם תגיע קהילה חסידית ליישוב קטן בדרום הר חברון, ומניינם יעלה בהרבה על התושבים, הם יוכלו לכפותם לקבל עליהם את האדמו"ר כמרא דאתרא?!

אני מציע שתיזכר מה היה בבית שני.

אני מקווה שהציבור יחזור בתשובה ויצטרף, אבל אם הם יהיו רשעים זה לא ימנע ממני לקיים מצוות, כי אני עובד את ה', לא אותם.

(ואחרי שהחרגתי רבנים צעירים)

נכון אין הרבה שניסו לעלות עם כבשים למקום המקדש,

אבל בדור האחרון היו וישנם ת"ח רבים שצידדו בדבר, חלק נשארו בצ"ע לגבי חלק מהתנאים, וחלק נעצרו (לא נעצרו נעצרו) בתנאים הפוליטים והלאומיים.

כבר כתבו בדור הקודם שקרבן פסח הוא עם הכי פחות מניעות, לעומת שאר קרבנות. (כמדומני הר"צ חיות)

אם תיפתח האפשרות להקריב קרבן פסח במועדו, להרבה ת"ח יהיה קשה להימנע מלעשותו.

נכון הרחקתי לכת עם הקונצנזוס גדול, וגם נראה שהם לא מנסים לפעול במישור המדיני, אלא על דרך הלימוד והתפילה..

כל מי שהיה בחו"ל לא הורה למעשה ואיני יודע כמה הם היו מודעים בכלל לסוגיא של זיהוי התחומים בהר הבית ושההר כמו שהוא לפנינו גדול בהרבה מהר הבית המתואר במשנה.

אבל אם מחפשים 2.5 מטר בלבד יכול להיות שאפשר להציב אותו לדעת כל השיטות (אליבא דהמסורת שמקום האבן הוא קודש הקדשים, ולא לדעות המחודשות).

ב. לא יודע למה לטעון שפשט דברי הכפתור ופרח הם 'שיטות מתחדשות'...

אני לא מכיר חיה כזאת בהלכה.

אם אכן ככה הוא סובר אז א'- תביא מקור. ב' - על מה הוא מתבסס?

פשט הכפתור ופרח לא כמוך, ופשוט שחייבים להגיה אותו. אם אתה חושב שטוביה שגיב צודק ושהמקדש היה בדרום, ושהמשנה שדיברה על "רובו מן הדרום" התכוונה לרובו של מקדש, אז שרטט לי בבקשה ריבוע של ת"ק על ת"ק שבתוכו אתה מצליח למקם את המקדש שמשוך ממזר למערב, כשרובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, ומיעוטו מן המערב. בבקשה, נסה.

אני לא טוען שטוביה שגיב *בהכרח* צדק, אני טוען שכשאתה בא לחדש, כשאתה בא לטעון שאתה יכול להכריע, בדבר שאם אינך עושה אותו במקום המדויק לגמרי, אתה עובר על איסור חמור - אתה צריך לדחות לחלוטין כל אפשרות של הבנה אחרת.

לא ידעתי שכל כך קל להגיה ראשון, במקום שאין מסורת פסיקה והמשמעות של ההגה הזאת נודעת להכרע באיסור דאוריתא חמור. אגב, גם בתשובת הרדב"ז המפורסמת, כתוב שכל צד דרום אסור...
 

אתה לא מכיר בהלכה, כנראה שהרב קוק, שכשהיה בגילך לא הסתובב בכל מיני מקומות, אלא למד שמונה עשרה שעות ביממה והנצי"ב אמר עליו שבשבילו הוקמה ישיבת וולוז'ין - הכיר...

אני אכן דוחה כל אפשרות להעמדה של המקדש בדרום הר הבית.

לא ידעת שכל כך קל להגיה את הכפתור ופרח?! וכי זו ההגהה הראשונה שיש עליו?! וחוץ מזה שיש מסורת, רק אתה מתכחש אליה. מסורת ירושלמית היא שללא ספק הכיפה היא מקום קודש הקודשים.

הרדב"ז ממש לא אומר שכל צד דרום אסור, תקרא אותו שוב, הוא מדבר על צד דרום של הרמה.

מרגש את סבתי עליה השלום שהרב קוק כשהיה בגילי למד 18 שעות ביממה ושהנצי"ב אמר עליו שבשבילו הוקמה ישיבת וולוז'ין, לא ככה מבררים הלכה.

וזה שאני לא תלמיד חכם גדול, לא אומר שהרב קוק יכול להקריץ יש מאין הלכות חדשות, אם ההלכה הזו קיימת במקום כלשהו- הבא מקור. גם מקור לכך שהרב קוק אמר זאת, וגם מקור שעליו הוא מתבסס.

יאמר לי שאני מבזם?

למעשה, עיינתי, לכן הגעתי למסקנה המתבקשת שאתה מבלבל במוח.

כי אם כל הכבוד, אתה המצאת פה מושג בשם "מרא דהילכתא". ולאחר שהמצאת את המושג, הדבקת אותו לכפתור ופרח, לענייני זיהוי מקומות בארץ ישראל.

ועם כל הכבוד, ישנם עשרות מקומות המדברים על הר הבית, ומהם משמע ללא כל ספק כי הכיפה היא מקום קודש הקודשים.

וכפי שהרב עזריה מוכיח, אין אפשרות שלא להגיה את הכפתור ופרח, ועיין במאמר ששלחתי מאתר אסיף.

לעומת זאת, אנחש אני, שאתה לא ניסית להגיע כלל לחקר האמת, אלא כפי קודמיך רק ניסית לבלבל כדי להיפטר מההר.

זרקת כאן שלל טיעונים הניתנים להפרכה, כגון שיטתו של טוביה שגיב, רק כדי לטעון שאין לך ידיעה מה נכון ומה לא, ושלכן אי אפשר לעלות להר קודשנו, שמא ייכנסו וכו'. זוהי, ידידי, דמגוגיה.

א. ברור שזאת לא החלטה של בן גביר

ב. איזה קונצנזוס יש בדיוק? כל החרדים נגד, וגם בציבור הדתי לאומי חלק (אולי אפילו הרוב) נגד.

ולא מדובר פה על הפיכה מוחלטת (בינתיים). סה"כ יום אחד.

ב. נגד עליה להר הבית. קרבן פסח זה שונה לגמרי שדין הוא שמקריבים אפילו בטומאה, והמבטלה חייב כרת..

הרב אבינר לדוג' אומר שאי אפשר

התבלבלתי עם כל הנימנים על קרבן פסח, ועם כל המחמירים שלא לשהות בעיר העתיקה בערב פסח

לגבי הדור הזה, חוץ מהרבנים הפעילים אני לא מספיק יודע אבל יודע שיש רבים שצידדו בדבר בדור האחרון (ולפניו).

אמל"ק: הגר"ד ליאור שליט"א סובר שאין אפשרות להקריב בימינו, 

כך שאין מה לצפות ממפלגה שטוענת שהוא הפוסק שלה לפעול בנושא.

https://www.yeshiva.org.il/ask/96918

https://www.yeshiva.org.il/ask/16070

הרב ליאור: למעשה אין אפשרות להקריב קורבנות בימינו. - הר הבית

https://www.inn.co.il/forum/t962102#10465229

@הסטורי 

(לא מבין מי המציא שיש "קונצנוזס גדול בציבור האמוני" על קרבן פסח,

ומה הבעיה להוציא בשבת מירושלים להר הבית שהרי מדובר בעירוב אחד, וגם עי' פסחים סו ע"א).

הנה תגובה שכתבתי לפני כחצי שנה -

7. כתוב שם איפה זה בספר. - אקטואליה וחדשות

אם כבר, אלו שהתכתבתי איתם בשרשור שבהודעתי הקודמת -

שיש לך קשר מסוים אליהם - לא נראו כאן בפורומים מאז תשע"ט...

אכן חובה להקריב את הפסח - הר הבית

ממש לא אכפת לך ממנו?

לא הגיע הזמן להיגמל מההרגל הזה?

אני לא רוצה להכשיל אותך באיסור - אקטואליה וחדשות

ומעשה אבות - סימן לבנים.

אם אני מבין נכון, היוצא מן הדברים הוא: - הר הבית

במעלה השרשור גם טענת שאתה לא ממש קטן. תחליט.

מרגש, ממש. - אקטואליה וחדשות

למעשה, נראה שאתה לא מתכוון להיגמל מהרגליך המגונים (והתורשתיים, כנראה).

לו היית נגמל מהם, כבר היית רואה שבשרשור שהעליתי מכבר נמצאת תשובת הרב זצ"ל שהזכיר @הסטורי.

אף שכבר ציינתי שהפורום אינו המקום לדיונים הלכתיים מעמיקים - הר הבית

הבנתי. אעצור כאן בל"נ. חג שמח.

אולם נראה שאין ציפייה מאדם המשתף את הרב קוק בבריאה, והופכו לשותף אלוקי לכאורה של ה', כפי שעולה מכאן:

אף שכבר ציינתי שהפורום אינו המקום לדיונים הלכתיים מעמיקים - הר הבית

העובדה שאותם בעלי רוח הקודש שבדורנו - הר הבית

https://www.inn.co.il/forum/t962102#10585463

לפי דבריך הלא יוצא שהרב קוק הלא יודע יותר טוב מכל קודמיו, ורק על פיו יישק דבר, שהלא הוא שותפו של הקדוש ברוך הוא.

(כמו כן, רק הוא רב שיש לכבדו ואין לבזותו, כאמור, דהרי הוא אלוקים.)
 

מכיוון שהנך עובד עבודה זרה, והנך עובד את הראי"ה בשיתוף, אין לי כל ציפייה ממך. רק אל תתערב בבקשה בוויכוחי הדת היהודית, מכיוון שדתך, קרובה ככל שתהיה לדת היהודית, אינה עולה בקנה אחד עם דתנו, וראיותיך אינן קבילות בדתנו.

כולי תקווה שמחלתך אינה תורשתית, ושאבותיך לא היו עובדי עבודה זרה.

חג שמח!

ועודך חש"ו.

מעניין שהבאת את דבריו של הסטורי, ולא את דבריי.

שכן, אם היית מביא את דבריי, היית נוכח שאני מפקפק בכך שהרב קוק אמר זאת.

לגבי אבי שיחיה שליט"א, ברוב חכמתך טענת שרוח הקודש שווה היא לדרגתו של נתן הנביא.

על כל פנים, אני מציע שתעיין ברמב"ם מה עושים לנביא הרוצה לעקור דבר מן התורה, שלא כהוראת שעה.

על כל פנים, כמובן שהוצאת את דברי אבי שליט"א מהקשרם, וטוב עשה שלא הגיב לדמגוגיה שלך.

הרבה דורשים לעצמם כעת בקמפיין כי הם חושבים שהקהל שלהם רוצה שינוי לכיוון שלהם עם ההתנהלות בביטחון.

מעורר מחשבה אודות התפיסה הציבורית אודות ההצלחה הביטחונית בממשלת הימין על מלא...

פעם הנושא הכלכלי היה במרכז הבחירות, עכשיו זה הביטחון

ברור שהמלחמה השפיע על הציפיות שלנו מההתנהלות הביטחונית,

אבל לא ראיתי את הליכוד מבטיח שכץ יהיה שר הביטחון הבא.

ואני בטוח שעוד מעט נתניהו יכריז שתיק הבטחון ישאר בליכוד

זו או אחרת את שר הביטחון.

אתה יודע מה?

ההצעה שלך תלמד קצת יותר את ההבנה של הפוליטיקאים בתפיסות הציבור, בוא נראה, אם הליכוד יגיד שהם רוצים שכץ ימשיך כשר ביטחון, כנראה הם חושבים שהציבור תומך בהתנהלות הביטחונית.

אם הם לא יגידו מילה על היכן שר הביטחון יהיה, כנראה שהם חושבים שהציבור נגד ההתנהלות כעת.

אם הם יגידו באופן כללי שהם רוצים את השר אצלם, אז פחות וודאי אבל נוטה להבנה של תמיכה.

הוא אומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו. מצד אחד לדבריו גודל הגוש קובע, והמטרה להגיע יחד ל- 61 מנדטים לפחות, ומצד שני הוא נוטל לעצמו את עור הדוב למפרע, כאילו ה- 61 מנדטים העתידיים הם כולם שלו.

בס"ד

איתמר הבין שנתניהו בדרך להקים ממשלה עם אייזנקוט. הוא שומע את התדרוכים, ולא מאמין להכחשות. לכן הוא בא ומתחיל להכין את הקרקע לרגע שהתניהו יזרוק אותו.

אם זה יקרה, בכנסת הבאה הוא יהיה אופוזיציה לוחמנית לממשלת אייזנקוט-נתניהו, והתוכניות אותן הוא הציג אתמול יהיו הבסיס לכל זה.

גם הוא יכול, למעשה כל אחד יכול. לכן הוא מכין את המשבר הפוליטי הראשון עוד לפני הבחירות. זה האירוע.

לגבי ממשלה עם איזנקוט, לפי כל הסקרים הם מביאים במצטבר, 50 מנדטים פלוס מינוס, ומשכך, הם זקוקים לעוד 11 מנדטים לפחות כדי להקים ממשלה, וזה לא ריאלי.

לגבי אופוזיציה בכנסת, היא טובה בקריאות ביניים. הרפורמה המשפטית נבלמה בגלל הפגנות רחוב, ומיליארדים שנשפכו על זה בכל מקום.

בכל הכבוד לבן גביר, מיליארדים אין לו.

נראה בעיני שבמקום להערך לממשלת חלומות ימנית, ללא קלקולים, הוא נערך להטריל את הכנסת הבאה. אין לי אלא לאחל לו הצלחה.

נראה שבן גביר מכוון לנהל את ענייני המדינה, והיריב שלו הוא נתניהו, ולא השמאל.

יריבים נוספים שלו הם כל שותפיו הקואליציניים בממשלה היוצאת: דרעי, סמוטריץ', גולדקנופף, וגפני.

אף אחד מהם לא יצטער אם את הכנסת הבאה הוא יטריל מספסלי האופוזיציה.

מערכות חינוך מעולות, ליד שירותי תרבות, רפואה ברמה גבוהה.

זו הסיבה לצפיפות המטורפת באזור המרכז - והסיבה המרכזית מדוע הפריפריה לא מושכת אליה מספיק אנשים ומשפחות.

כי בדרום אין את האפשרויות הרבות שיש במרכז.

אפילו אנשי צבא הקבע של יחידות המודיעין והתקשוב, שהבסיסים שלהם במרכז, לא מוכנים לעבור לדרום. ופינוי הבסיסים מתעכב מזה שנים.

ביטוח לאומי הוא ענף של המדינה. והוא בעיקרו חברת ביטוח לנושאים שאף חברת ביטוח פרטית שפועלת על בסיס עסקי, למקסם רווחים, לא היתה מבטחת. נכים, סיעודיים, מובטלים …

חלקו ממומן ממיסים ישירים וחלקו האחר ממומן ע"י המדינה, מחלק קצבאות מכספים של המדינה, מכובה ומבוטח אקטוארית מול תקציב המדינה.

המדינה מזרימה לביטוח הלאומי מימון גמלאות לא-ביטוחיות: קצבאות שהמדינה החליטה להעניק לפי מדיניות סוציאלית, כגון השלמת הכנסה, קצבת ניידות, קצבאות מזונות וקצבאות ילדים.

כאשר הממשלה מחליטה להקל על מעסיקים או עובדים ולהפחית את שיעורי דמי הביטוח, היא משפה את הביטוח הלאומי על אובדן ההכנסה הזה.

להפוך את הביטוח הלאומי לחברת ביטוח פרטית - משמעותו שרבים מאוד מהזקוקים לביטוח, הנכים, הסיעודיים, כל מי שלא יכול לממן את עצמו, לחברת הביטוח הפרטית לא יהיה משתלם לבטח אותו.

הסיפא, הכשרה מקצועית - זו באמת רפורמה שמאוד נחוצה. לפתוח מחדש את בתי הספר המקצועיים שהיו בישראל עד שנות ה-80 של המאה הקודמת.

שהפיצול בין מס הכנסה לביטוח לאומי לא הגיוני

את הביטוח הלאומי.

לא לייעל ולאחד את המנגנונים עם מס הכנסה.

ישראל באמת בין המדינות היחידות בעולם עם הפיצול.

לא שזה פסול. יש הגיון רב להשאיר אותו.

ולעומת הבעיות הקשות בעבר בגלל הפיצול, כיום שהכל ממוחשב ונגיש דרך האינטרנט- הרבה הרבה יותר פשוט להתנהל ולקבל את השירות.

אגב, ישראל גם בין הבודדות בעולם, במבנה שירותי הבריאות - קופות חולים.

וזה מודל מצויין.

לא כל דבר במערכת הציבורית בישראל הוא מודל גרוע….

המודל אומץ מגרמניה, ע"י העולים מגרמניה שעלו לכאן לפני השואה בעקבות עליית הנאצים.

מעניין שהמודל הזה קיים במדינות בודדות בעולם - גרמניה, הולנד, בלגיה, שוויץ, אוסטריה וצ'כיה.

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית

תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?

חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.

ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.

שועלים מחבלים בכרם המולדת: חובת השעה

השבר של השביעי באוקטובר מעניק משמעות מצמררת למילים: "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים... מְחַבְּלִים כְּרָמִים". האסון הלאומי הוא תולדה של שילוב קטלני בין אויב אכזרי מבחוץ לכרסום הרסני מבפנים:

• ערעור הלכידות: פועלם של גופים כגון "כוח קפלן" ו"אחים לנשק" עודד סרבנות, פגע בחוסן המנטלי והקרין חולשה החוצה. כדברי חז"ל על עקבות משיחא – "הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת".

• עלילות האנרכיסטים: תאים קיצוניים מפיצים עלילות כזב המאשימות את לוחמי צה"ל בהרג אזרחים, ובכך משרתים ישירות את תעמולת האויב.

• ניצול הפירוד: חמאס זיהה במדויק את נקודת השבר הפנימית והלם בעוצמה, כמימוש האזהרה: "כְּשֻׁעָלִים בַּחֳרָבוֹת, נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ".

•  הניצחון מחייב את הרחקת השועלים מבית.

הקביעה המקראית "מַהֵרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" מבהירה כי הסכנה הגדולה ביותר צומחת מתוכנו. כדי לקום מהחורבן, חובה עלינו להוקיע, לנטרל ולהיפטר לחלוטין מכוחות הפירוד וההרס העצמי. רק ניקוי יסודי של כרם המולדת מאותם שועלים, לצד אמונת ברזל, ימוטט את אויבינו מבחוץ ויוביל לגאולה: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

ערב הסעודית חתמה על ברית הגנה עם שתי אויבות ישראל מובהקות. שתפנה אליהם בבקשת עזרה.

יכולים לנשום לרווחה...

והברית הזו לא תעבוד תכל'ס...

ע"מ לייצר ביטחון אזורי?

כדי שנדע במה מדובר.

ניסינו להתקדם עם הלבנונים, וכלום לא יצא מזה.

אולי בעוד 50 שנים יקום אצלם מנהיג אמיץ שישנה את המשוואה.

אחרי החיסולים המהדהדים בצמרת שלהם.

ולכן הם מפחדים לתקוף אותנו ולא מטילים מצור ימי על ספינות שנוסעות לישראל.

כך שנראה לי שטות להתערב בסכסוך פנים ערבי רחוק אלפי קילומטרים ממנו.

אם יש מידע ביטחוני לא ידוע על סיכונים סיכויים וכו' כמובן יש לשקול בהתאם

אנחנו צריכים את איראן קיימת.

יבקשו טובה. ואחרי זה יהיו כפויי טובה. אין להם שום בעיה עם זה.

בס"ד

הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.

אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.

ועדיין. פייגלין עצמאי.

אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.

השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...

בס"ד

אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.

כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.

קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...

הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.

בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.

לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.

והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.

יש גבול לכל תעלול.

התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.

וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.

במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.

וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.

אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.

או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.

בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?

בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.

הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.

ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.

אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.

העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.

ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.

עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...

והיום פחות משליש.

ככל שאחוז החסימה יגדל, לקטנות לא יהיה סיכוי ממשי להכנס לכנסת, וממילא ינהרו המצביעים אל הגדולות, שיחזרו להיות בנות 47-48 מנדטים.

או אז די בשותפה קואליציונית אחת כדי להרכיב ממשלת 61, ובשתי שותפות כדי להסיר כל חשש להתהוות לשון מאזניים.

המציאות שאתה מתאר היתה, כשאחוז החסימה היה נמוך. בניגוד גמור לתאוריה שלך - ככל שהאחוז עלה, המפלגות הגדולות קטנו והכח של הבינוניות עלה והפך לכזה שבלעדיהן אין ממשלה.

לא עובר את אחוז החסימה. סמוטריץ נתן לו מתנה. ופייגלין בשלו. חוגר כמפתח. מתנהג כאילו הוא בעל הבית. אף פעם לא טועה ולא מתנצל.

מה השתנה?

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.

כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.

אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.

ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.

הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.

ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.

אלה הם כללי המשחק.

הפוך

בס"ד

קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.

מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.

נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.

כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.

הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.

במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.

ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.

גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.

במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.

סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.

משחק סכום אפס.

בס"ד

אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?

גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.

לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).

כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.

דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.

כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.

לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.

בס"ד

כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.