חסר ככ הרבה מידע כך שאי אפשר ללמוד מפה שום נפקותא. אגדתא נאה ותו לא.

האמנם מותר לבטל עשה סתם? האמנם יוכלו סנהדרין לעקור את כל מצוות עשה? זו אמירה רדיקלית.

של הרב קוק בעניין ביטול קרבן מהחי.

אני לא זוכר בדיוק אבל הרב קוק מנמק שם איך זה יתאפשר הלכתית.

לזכרוני , אבל לא בטוח, הוא אומר שסנהדרין תפסוק בעתיד כדעה בגמרא שדרשינן טעמא דקרא, ואז יהיה אפשר לבטל עשה על פי דרישת טעם הכתוב,   ויש מספיק פסוקים שנובע מהם שהיתר הריגת חיות הוא בדיעבדי

בטעם בשר.   או בשר מהונדס.  או שבכלל לא נשתוקק לטעם בשר

עם ריצוף מחדש של דנ"א

לא יודע אם יהיה עדיין קורבן פסח באותו זמן (כל החגים עתידים להתבטל), אבל שאר הקורבנות יהיו כנראה מהצומח (לפי הרב קוק).

וחשוב לומר שגם לפי הרב קודם כל יחזרו הקורבנות הרגילים של בעלי חיים, ורק יותר מאוחר הם יתחלפו בצומח

ואפילו לא היו מתקבלים, הרי אין אומתינו אומה אלא באלוקיה, ב3 אבותיה, בארצה ובתורתה.

כל עוד עם ישראל קיים גם התורה קיימת.

מה שכן סנהדרין יכולים לדרוש את הפסוקים מחדש לםי הכללים של התורה עצמה, או לבטל עשה (ולזכרוני יש דעה בגמרא שגם לא תעשה  סנהדרין יכולה לבטל ולזכרוני הרב קוק אומר שאולי יפסקו כדעה זו סמהדרין בעתיד) . כל זה לפי הכללים של התורה עצמה ומשום מצוות "לא תסור מכל אשר יורוך" כך שזה לא תורה חדשה אלא אותה תורה שאנו הולכים לפי הכללים שלה.

ברית לא יכולה להיות מופרת אף פעם

(למרות שאתה יכול להקשות שעל הברית עם האבות נאמר ברית עולם ואילו על התורה לא).

הברית החדשה שנאמרה בירמיהו כתוב במפורש שהכוונה שתהיה ברית על התורה שלנו, ברית חדשה בה עם ישראל יקבל את אותה תורה מרצון ולא מכפיה "הנה ימים באים וכרתי עם ישראל ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותיהם בהוציאי אותם מארץ מצרים אשר המה מרו בי ואנוכי בעלתי בם.  כי זו הברית אשר אכרות את ישראל בימים ההם - נתתי את *תורתי* בקרבם ועל לבם אכתבנה והיו לי לעם והייתי להם לאלוקים, ולא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה, כי כולם ידעו אותי מגדולם ועד קטנם".

אבל ייתכן שבעל העיקרים סובר שמעמד כזה לעולם לא יקרה.

לא בקיא בו, מה הוא באמת אמר?

ומה שאמרת על יג עיקרים של הרמבם, ובכן אכן העיקרים חולק עליו.

ולזכרוני מחייבים. וגם מי שמצמצם ל3 עיקרים אז לזכרוני כולל את זה שהתורה לא תהא מוחלפת בתוך עיקר תורה מן השמים.

דבר שני כבר רס"ג הראה שלא ייתכן שתהיה תורה חדשה. התורה היא חלק עצמותי מזהותינו ולא תתכן שתפסק. וזהותינו לא תפסק, האומה היהודית היא אומה אחת קבועה לאורך כל ההיסטוריה, והמאורעות בראשיתה עשו אותה למה שהיא.

רס"ג אומר שלא תתכן תורה חדשה כי הובטח כבר שעם ישראל לא יכלה, ואין אומתינו אומה אלא (גם) בתורתה.

תורה אחרת מה' לישראל זו תורה חדשה.

אולי ייתכן שסנהדרין בעתיד תפסוק שנביא יכול לחדש דבר הלכה, ואז על פי נבואה ישנו מצוות, לא יודע אם דבר כזה ייתכן. בכל מקרה זה יהיה לפי הוראות השימוש של התורה שלנו. אז זו אותה תורה.

מה הרב שרקי אמר בשיעור? לזכרוני זו טענה נגד הנוצרים שגם אם הם צודקים שבטלה התורה אז היה צריך להיות מעמד הר סיני חדש לתורה חדשה, ואילו נביא בודד לא יכול להביא תורה חדשה. ומכיוון שלא היה מעמד כזה, אז הנצרות זה שקר. אבל לא בטוח שטענה זו באמת מניחה ברצינות שיכול להיות מעמד הר סיני חדש ומתן תורה חדשה.

ושכוייח לרס"ג, אך אפשרי שיש מי שחולק עליו. למה זה כל כך מבהיל אותך?!

המציאות.   אין אומתינו אומה אלא (גם) בתורתה. זו פשוט מציאות ברורה לעין כל אדם.   אי אפשר לדמיין את עם ישראל ללא תורת משה, כמו שאי אפשר לדמיין אותו ללא ארץ ישראל.

וחוץ מזה התקבל על כל ישראל עיקרי הרמבם שזאת התורה לא תהא מוחלפת (וגם לראבד הכחשת עיקרים היא בסדר רק כשזה נובע בטעות מתוך לימוד שגוי של התורה ודברי חז"ל, אך לא בטוח שהוא יסבור כך לגבי הכחשת נצחיות התורה מעיקרה)

הרמבם ב13 עיקרים שלו לא קובע מהי היהדות, אלא מתאר אותה. זה ניסיון לתאר את המציאות, ולכן חלקו עליו והעמידו פחות עיקרים ממנו.

אם הרמבם היה אומר שלאלוהים יש גוף וישיגוהו משיגי הגוף ושיש לו איזה שהוא דמיון, וכל ישראל היה מקבל את זה, זה היה הופך לאמת?! וודאי שלא. כך גם העיקרים שהוא תיאר בפועל. אם תהיה הוכחה טובה או פרשנות טובה אחרת, עיקר כזה או אחר יוכל להשתנות.

שזה שזאת התורה לא תהא מוחלפת נובעת מעובדה סוציולוגית נתונה שאין אומתינו אומה אלא (גם) בתורתה, בלי ששום רב יאמר זאת, אלא עובדה הברורה לעין.

חוץ מזה יש חיוב להאמין בעובדה ברורה זו כי זה התקבל על כל ישראל.

ובענין עניינים כלל ישראלים - ייתכן שקבלת האומה מעצבת מחדש את האתוס, כלומר גם אם ישראל לא האמינו בנצחיות התורה ואחר כך אמצו את האמונה הזאת, אז זה הופך את התורה לנצחית - כי עם ישראל לעולם לא יעזוב אותה ואם ה' ייתן לנו תורה אחרת זה כאילו יתגלה ויאמר ש1+1=3, זה פשוט יסתור את המציאות, כך שלא ייתכן שה' יאמר דבר שקר

אם ה'יתגלה ויתן תורה אחרת זה אומר שהעם טעה, ושההאיחזות בתורה הקודמת היא מרידה בה' שרוצה אחרת. אתה שומע מה שאתה כותב?!

קודם כל אומר שזה שאין אמתנו אומה אלא (גם) בתורתה זו עובדה ברורה כשמש בלי קשר למה נפסק.

חוץ מזה יש דברים לא נכונים שמי שלא יאמין בהם אמנם יטעה, אך לא יחשב כופר.   מרגע שזה התקבל על כל ישראל לפי חכמיהם ככפירה, זה יחשב לא רק כטעות, אלא גם ככפירה.

חוץ מזה עצם זה שזה התקבל על כלל ישראל אומר שעניין זה כל כך מהותי לעם ישראל עד שמי שמכחיש אותו מפספס משהו מהותי באמונת היהדות.

האתוס של כלל האומה היהודית לדורותיה לא יכול לטעות "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" כי אנו אומת האלוקים ודבר ה' ספוג ונוכח בקרבינו.    דורות מסויימים כן יכולים לטעות, אבל לא האתוס הקולקטיבי העושה את האומה כולה לחטיבה אחת בכל דורותיה (ניסוח חלקי של הרב קוק).   יג העיקרים של הרמבם התקבלו כדבר ברור. ולא מדובר כאן על שאלה צדדית יחסית כמו תחית המתים, אלא על נצחיות תורת משה שבין השאר היהדות מבוססת עליה. מי שטוען דהתורה לא נצחית, בעצם מכחיש אותה.

אני שומע מה שאני כותב.  לא ייתכן שה' יסתור את עצמו וינבא משהו שהפוך להתגלותו בתוך האומה היהודית.  ה' הוא קודם כל אלוקי ישראל ורק אחר כך אלוקי הנבואה.   עיין בכוזרי. אם אתה רוצה לחפש את נוכחותו של ה' בעולם אתה צריך לחפש אותה בתוך כלל האומה היהודית לדורותיה. לא סתם כלל האומה היהודית ישראל נקרא בשם שכינה.   לכן לא יקרה מאורע שה' יאמר שדבר כל כך יסודי  שהתקבל על כלל ישראל כמו נצחיות התורה הוא לא נכון

לבין פרטי הדינים בפרט.

התורה היא רצון ה' המתגלה, אך הדינים שיכולים לצאת בק"נ טעמים לכאן ולשם, ו70 פנים שבה, הם דבר אחר.

עם ישראל הוא הנשא של התורה על הארץ, זה לא קשור בכלל לאמירה שהתוכן הנישא יכול להשתנות. אם ריבונו של עולם יתגלה ויגלה את רצונו מחדש, הרי שזה רצונו.

כל הדיבורים היפים של הרב קוק גם הם לא עומדים בסתירה לזה, כי אפשר להעמיד את כל האמור בתוך המסגרת של התורה הנתונה לנו מסיני.

מה גם שבעיקרון "כלל ישראל" יש פגם למפרע, כי כשהרמבם רומם את האלוקות להפשטה המוכרת לנו, כנראה רוב העם סבר שיש לא-ל גוף. אז הרמבם, לפי דבריך, קבע הפוך למה שהוסכם בכלל ישראל והיה האמת הנצחית שאסור לשנות. זה כמובן קישקוש. האמת חשובה מהמחנאות.

אבל שינוי זה הוא *בתוך* התורה על ידי דרישה מחדש או החלטת סנהדרין, כל זה מחמת הכללים שניתנו מסיני.

התגלות חדשה זה בעצם תורה חדשה לגמרי.

תורת משה היא לא רק דבר ה'  זמני אל ישראל,  היא דבר ה' *שעשה אותנו למה שאנחנו*, הוא חלק בסיסי מזהותינו.

נראה לי שכאן הכשל שלך.   זה ההבדל בין נבואה לתורה.    נבואה היא זמנית ואילו תורה היא נצחית.

נבואה היא דבר ה' לפרקים לאומה קיימת.   תורה היא דבר ה' שנספג באומה ועשה אותה למה שהיא ולכן נאמר במעמד סיני "ועתה אם שמוע תשמעו לקולי והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהייו לי גוי קדוש" למרות שכבר ביציאת מצרים נהיינו לעם ה', אבל התורה היא ה"מכה בפטיש" של גיבוש האתוס שלנו.

הדיבורים היפים של הרב קוק נובעים מהסתכלות פשוטה על עם ישראל בעולם ופחות מזה שהתורה אמרה כך. תיאורטית גם גוי הטיה יכול לכתוב את ספר אורות מתוך הסתכלותו על עם ישראל. ואכן יש גויים שכתבו דברים דומים על עם ישראל.

בבית שני ודאי לא סברו שלה' יש גוף כי אחרת היו עושין פסל של דמות הגוף שלו ועובדים אותו.   בבית ראשון הנביאים צעקו נגד עשיית פסל לה'.      אני לא בטוח שרוב העם בימי הרמבם סבר שיש לו גוף.   בסוף גם רוב העם לא קובע אלא האתוס הקולקטבי. גם כיום רוב העם לא מאמין שאנו עם ה', אז מה?

יש גמרות מפורשות שלה' איןגוף אבל זה כבר דיון אחר.

כלל ישראל לדורותיו זה לא מחנאות.   מכאן הכשל לדעתי.  כלל ישראל זה ה"יצור" שדרכו ה' מתגלה בעולם

שרומם את תפיסת ה' להפשטה מעל גוף.

זה משה רבינו

"וידבר ה אליכם מתוך ההר, קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים זולתי קול...ונשמרתם מאוד כי לא ראיתם כל תמונה, ביום דיבר ה עימכם בהר מתוך האש. השמרו לכם פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל..." (ואתחנן)

הרב שרקי דיבר על זה באחד השיעורים. מהפסוקים האלה משמע שאסור לעשות תמונה ושלא ראו דמות לא-לוהים. זה לא אומר שאין לו. ייתכן והוא הסתיר את זה מסיבותיו, אך לא שהוא אינו גוף ולא דמות הגוף.

כשם שאסורה עשיית פסלים אך הותרו ואף מצווה ממש לפסל כרובים. הרב שרקי רצה בין היתר להסביר בזה את החטא של העגל. נאמר "ואלוהי זהב לא תעשו לכם", אבל לי, הקב"ה, אתם כן תעשו. ועדיין "לא תעשו איתי אלוהי כסף".

בקיצור, מדברי משה לא עולה הפשטה אלא הסתרה.

"קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול".    לפי המשתמע מפשט דברי משה הוא בא לומר לישראל שאין לה' גוף עובדה שהם לא ראו גוף בזמן שה' דיבר איתם.   הסבר אחר הוא דחוק.

אם כדבריך היה צריך לכתוב "ונשמרתם מאוד כי לא ראיתם את תמונת ה'" ולא "כי לא ראיתם כל תמונה" משמע שלילה מוחלטת.

ואם הוא הסתיר זאת מסיבותיו, אז מה הבעיה לעשות פסל שידמה את גופו? למה זה כל כך חמור?  אם העניין היה הסתרה אז היה צריך לעשות פסל של ה' רק עם פנים מכוסות. או לעשות פסל ולהסתיר אותו בקודש הקדשים ולא לתת לשום אדם להכנס לשם.

שלמה במלכים ודברי הימים אומר "האמנם ישב אלוקים על הארץ? הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף הבית הזה אשר בניתי" כלומר אם השמים לא מכילים את ה' סימן שאין לו גוף.       "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" בישעיהו גם.

גם אם יש לה' גוף לא מובן מה העניין של כבוד ה', אם ה' רוצה לשכון בישראל, שישכון בגופו!  מה זה כל העניין של "כבוד ה' ".   צריך לזכור שכשמה מבקש מה' לראות אותו הוא מבקש "הראני נא את *כבודך*" וה' שעונה לו שיראה את אחוריו ולא את פניו הכל מדבר על כבוד ה'. אילו לה' היה גוף אז ה' היה עונה לו שהוא ירד בגופו לארץ ומשה יראה את אחורי גופו.

כבוד ה' הוא לא גוף של ה' ,  לעיתים הוא הרגשה בלתי נראית "מלוא כל הארץ כבודו"   לעיתים הוא אור "וכבוד ה' מלא את המשכן" ולעיתים נראה כאש "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני ישראל"  בכל מקרה זה לא הגוף של ה'.   משמע אין לו גוף.

גם בימי בית ראשו ןלא היה דיבור פילוסופי אם לה' יש גוף או גשמי. שלילת ההגשמה אז התבטאה בכך שאי אפשר לראות את ה' או לתפוס אותו  באחד מ5 החושים.

הכרובים הם פסלים של מלאכים שיחזקאל רואה כנושאי כסא הכבוד מעליהם.   כלומר הכורבים בארו ןהברית מבטאים את זה שהשכינה שורה מעליהם.   הכהן הגדול לא מקטיר לכרובים אל לשכינה ששורה מעליהם "מבין שני הכרובים"

אבל הפירוש שלך לא מוכרח בכלל.

לא ראיתם כל תמונה ולכן אל תנסו לנחש ולעשות צורה כלשהי שתשקף אותי.

ולגבי מה הקב"ה בוחר לצוות, זה לא קושיה קבילה כשם שאי אפשר לשאול למה אסור בשר בחלב, למה נידה אסורה, ולמה קודשי קודשים שחיטתן בצפון. וכי אם היה לא-ל דמות, אז אסור לו לצוות על איסור תמונתו?!

ולעניין הכבוד, תדמיין את העמידה מול המלך. ברור שלא יעלה בדעתך לבקש לראות את גופו של המלך, נכון? כבוד יכול בקלות להיות ביטוי לכסות המלכותית, לגלימה, ללבוש ה"פרעוני" של הא-ל, וכיוצא בזה.

לעניין מקדש שלמה, וודאי ששלמה מדבר שם בלשון ציורית ולא מתכוון לדבר על המקום שהקב"ה תופס כשהוא "יושב". תחשוב על זה שדוד המלך לא רצה שארון ה' ישב בתוך היריעה כי זה לא מכובד ולא שייך, ואז שלמה אומר שמצד האמת אפילו במקדש זה לא שייך כי הא-ל נעלה כל כך עד שגם זה לא כלום, אלא מה שכך הוא ציווה וכו'.

שורה תחתונה, אפשר לפרש הגשמה אם רוצים. כמדומני שהרמבם במורה נבוכים אומר שאכן אפשר לפרש הגשמה ולפרש הפשטה אלא שהקבלה מסרה שאין הגשמה. מה גם שזה מתחייב מעצם האמירה שאלוהים ברא את העולם כולו ממש. אין משמעות למושג הגוף בהיעדר מציאות. והוא הרי קדם למציאות ממש. ההפשטה מתחייבת בשכל.

"לא ראיתם את תמונת ה' " ולא "לא ראיתם כל תמונה".

וגם מה העניין של "קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים זולתי קול"? אם משה רוצה לומר שה' לא הראה את תמונתו היה צריך לומר "וראיתם ענן מכסה על תמונת ה' ולא ראיתם את תמונתו" ולא להדגיש שהיה כאן קול ללא תמונה, הפשט זה בערך תיאור לומר על משהו שהוא רואה ואינו נראה.

אבל כאן משה מנמק מה הטעם של איסור עשיית פסל. מה גם זה לא מצווה צדדית בתורה, אלא האיסור ה2 של עבודה זרה, והדיבר השני. כשם שברור שאיסור "לא יהיה לך אלוהים אחרים" זה בגלל מונותאיזם, כך ברור שיש טעם בסיסי לאיסור עשיית פסל. מה גם שישראל עברו על איסורי כרת חמורים כמו הקרבה בבמות, אבל על זה הנביאים מחליקים בעוד שעל כרת של פסל כמו עגלים הם מחמירים ביותר.

אם ל ה היתה דמות אז סביר שהיה מצווה לעשות פסל כדמותו ולשים אותה בקודש קדשים, או פסל עם ראש מכוסה כך שפניו לא מזוהות (כנראה שהעגל של ירבעם היה אדם עם ראש של עגל כדי שלא יהיה פנים לה', כך עולה מציורים פולחניים שנמצאו בארכיאולוגיה של ממלכת ישראל).

ה מראה את אחורי כבודו ולא את פני כבודו.  כבוד ה מלא את המשכן. אין כאן שום כיסוי על גוף. לשיטתך עם ה רוצה לשכון בישראל אז היה כבר גר במשכן עם גופו, בדיוק כמו שזאוס ביקר את בני האדם. עצם עניין כבוד ה מראה שלאלוקים אין גוף. מעל 2 הכרובים אין שום דבר נראה לעין.

שלמה אומר במפורש "הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" משמע לה' אין גוף, כי הרי אפילו השמים לא מכילים אותו.

נכון שההפשטה מתחייבת בשכל. אבל יש גם פסוקים לזה והרמבם מביא אותם לפחות בהלכות יסודי תורה.  לגבי מורה נבוכים לא זוכר מה הוא אמר שם, אבל אולי אתה מתבלבל עם קדמות העולם שהרמבם אומר שאין פסוקים מחייבים לשלילתה

ואגב כל התיאורים הגופניים שיחזקאל מתאר הוא כותב במפורש שזה על "מראה דמות כבוד ה' " ולא על ה' ממש.

כך שאין שום פסוק ממנו עולה הגשמה, מלבד תיאורים 
פיוטיים על יד ה' וכו, שזה גם לארץ מתואר שיש פה ואזניים וכן נהרות מוחאים כפיים וכו' בתיאורים פיוטיים.

גם אונקלוס באופן עקבי בתרגום מרחיק מהגשמה כל הזמן.

אם כן - למה יש קצת מהמצוות שנאמר עליהם ספציפית ברית עולם (שמירת שבת, עריכת לחם הפנים בשבת, תרומות הקדשים לכהנים ועוד)? כנראה זה הבטחה שסנהדרין לעולם לא תבטל אותן.

אני חושב שבאחד הדיונים פה היה מישהו שהביא בהקשר אחר ש"עולם" יכול לסבול פרשנות של "זמן רב מאוד".

גם כל תלמיד חכם ששמעתי וכל יהודי פשוט יאמר לך זאת.   גם הם יהיו איתך מעייפם בדיון זה ויתעקשו שזאת התורה לא תהא מוחלפת

הוא לא היה תלמיד חכם?

תלמד את העיקרים בפנים - בית המדרש

אמרו שלה' יש גוף, אבל מי שיסבור כיום כך הוא כופר

שלה' יש גוף גם טועה, וגם כופר לפי מה שהתקבל על כלל ישראל. כיום רב שיטען כך יחשב ככופר גמור לידיעתי.

חוץ מזה זה עניין לדיון בפני עצמו למה התכוונו שאמרו שלה' יש גוף, האם התכוונו גוף רוחני או גשמי, ומה זה בכלל אומר מבחינה פילוסופית שאנו אומרים שלמישהו יש גוף

שיאמר שלה' יש גוף ינדוהו.   אם הוא יאמר שהאש של כבוד ה' קיבלה צורה של גוף אבל לא באמת הגוף של ה' אז זו שאלה. בסוף נידו על דברים קטנים יותר.

הראיות לא משנות. גם יש"ו ושבתאי צבי ניסו להביא ראיות לדבריהם.  מי שמורד על מה שהתקבל על כל חכמי ישראל לדורות הוא מלעיג על דברי חכמים ולזכרוני בגמרא מכונה אפיקורוס.  להבדיל אלף אלםי הבדלות, לזכרוני אם אני לא טועה  הרב קוק איים בנידוי על הרב יחיא קפאח זצ"ל אם לא יחזור בו מזלזול בזוהר, כמובן בסוף מהסברים של הרב קוק הוא חזר בו מהזלזול, אבל אם הלא היה חוזר בו אז כמראה שהיו מנדים אותו

זה הראיה הכי גדולה.

אני לא מדבר על ענינים מטפיסים כמו שלילת ההגשמה (שבסוף מהשכל הפשוט ברור שזו טעות) ורק נותר לבדוק האם זה כפירה או סתם טעות.

אם כלל ישראל קיבל שהתורה נצחית אז היא נצחית. כי התורה היא דבר ה' המתגלה דרך האומה היהודית, וכל מה שמחוץ לזה זה לא תורה.

בסוף לעניינים מטפיסים (מציאות ה', ייחודו, השגחתו, שלילית הגשמה וכו') אני לא מאמין בזה בגלל שכלל ישראל קיבל. אלא כי השכל הפשוט אומר זאת.  זה שזה כפירה זה בגלל שכלל ישראל קיבל זאת.   אני מעריך שהרב שרקי יאמר לך אותו דבר.

האמת שבאמת כלל ישראל קנאי לאמת ולדבר ה' ולא מתפשר עם דעות הנחשבות על ידו ככפירה.   עובדה זרה היא וותרנית, לא עם ישראל.  כמובן זה צריך להיות בדרכי נועם ולא מתוך זעם אבל עם ישראל עומד על שלו ועל האמת.   כמו שהמדע המודרני הוא קנאי ולא "מוותר" ומתפשר לדעות לא נכונות במדע

אם כולם מחליטים משהו הוא לא הופך לאמת. הוא יכול להפוך למחייב ברמת הסמכות הפורמלית, אך לא לשנות את המציאות.

אם יהיה שוב מעמד הר סיני, זה יברר שמה שחשבנו על נצחיות *פרטי* התורה היה טעות.

והתורה כמובן היא דבר ה' המתגלה על ידי ה'. כל מה שישראל מועילים בתורה, זה רק בתוך המסגרת של התורה שנתונה מסיני. 

לא "כולם".  לא עושים סקר והולכים לפי רוב הפרטים בעם ישראל.    יש נתון עובדתי שיש אומה בעולם שהאתוס הלאומי שלה זה אלוקים. זה נתון עובדתי שקיים במציאות וכל אחד יכול לראות אותו. לאומה הזאת קוראים עם ישראל.   עכשיו צריך לבחון מה האתוס של כלל ישראל לדורותיו אומר,  זה ממש לא "כולם" כי "כולם" זה מה אוסף הפרטים שבכל דור אומר,  היו דורות שכמעט כולם אמרו שלהיות יהודי מסתכם בלאכול פלאפל, זה לא נחשב כי זה סותר את האתוס של האומה.

קבלת האומה כמחייבת נובעת עוד לפני התורה. כמובן שהתורה עצמה אמרה לא תסור.  אבל עצם זה שה' נתן לנו תורה מתוך בחירה בנו ושאנו עם האלוקים אומר שה' נוכח בקרבינו.

אם אתה רוצה להרחבה תאזין לסדרת השיעורים של הרב חגי לונדין "יסודות האמונה" בעיקר בחלק שהוא מדבר על עם ישראל והתורה.

יש שם גם דברים לא מושלמם. כמו הקבעה שישראל הם עם סגולה כי יש בהם  את כל הכשרונות. דבר לא נכון, כי הרב קוק אומר שישראל הם עם סגולה כי המימד הלאומי שלהם הוא אלוקי (עין בפרקים א ב במהלך האידאות לישראל).    דיברתי בעיקר על עניין קבלת האומה כאמת.   דבר שהרב לונדין לא חידש, אלא כך אמר הרב קוק והרצי"ה ותלמידיו

הוא לא" קבוצה". הוא הקולקטיב שחי את אלוקים בצורה לאומית-רגשית פה בעולם הזה, כלומר חי את האמת. כשאני מדבר על כלל האומה זה לא כמה דורות אלא מה שהתקבל על כולה לדורותיה

אתה באמת ובתמים אומר שמה שהכלל מחליט זה האמת. מבחינתך, אם הכלל (הכלל לאורך הדורות, כמובן, כן? אני הולך לשיטתך ההזויה) היה קובע שהשמש זורחת בלילה, היית מקבל את זה. במיוחד אם היו לומדים את זה מפסוקים.

הקשר בין זה לבין אמת - נקרע ונשרף. 

הבנת אותי נכון.    כלל ישראל לא יאמר על דברים הנתפסים ב5 החושים או בשכל הפשוט את ההפך.

אבל בעניינים של איך ה' מתגלה בעולם הזה אז כלל ישראל לדורותיו מעצב את ההתגלות (או יותר נכון ה' מעצב זאת על ידי עיצובו את כלל ישראל). כי כל התגלות ה' בעולם היא דרך כלל ישראל, לכן מה שהוא יאמר- זו תהיה ההתגלות.

ומדבר בראשי פרקים.  אשתדל לכתוב לאט ובהרחבה

ובחלקים מסויימים בספר אורות (כמו למהלך האידאות, אורות ישראל ועוד) אני אומר לך נושא בסיסי בתורה ב2 משפטים אז זה יוצא בססמאות לצערי

שאין אומתינו אומה אלא בתורתה.   ומכיוון שה' נשבע על נצחיות ישראל זה במילא מחייב את נצחיות התורה.   כך שגם לרסג מעמד סיני חדש לא יכול להיות כי עםי שראל אומר ההפך, כלומר נצחיות התורה נובעת מנצחיות ישראל 

שאני לא מבין את עצמי. אז אמרתי שלא אני המצאתי זאת אלא כבר משמע כך מרסג

לא נאמר על התורה.

אלא אם כן מכלילים את "הנסתרות לה אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת" ששם אפשר לפרש שעד עולם מוטלות עלינו הנגלות כל זמן שיש תורה.

אבל הסיבה שלא נאמר עולם על התורה כי נצחיות התורה נובעת מנצחיות ישראל, כדברי רסג

ספר העיקרים מאמר שלישי פרקים יג-כ. הוא מתייחס גם להוכחות מפסוקים ודוחה אותן. ולרב זצל יש חידושים שהרבה פחות מתאימים למה ש'התקבל על כל ישראל'... (כולל החידוש עליו נסוב השרשור הזה עצמו)

ספר העיקרים לקריאה נוחה באתר דעת

כולל הוכחות שהמילה 'לעולם' פירושה לפעמים 'זמן רב מאוד'

דעתו של העיקרים היא העניין.

לא שאלנו מה הרב שרקי מכריע.

מחייבים על כלל ישראל.

העניין שיבטלו קרבנות מהחי לא התעסקו בו פשוט בגלות, אז לא שייך התקבל או לא.   ונראה לי שגם המקובלים אומרים כרב קוק אבל לא בטוח.   בכל מקרה בוודאות כך משתמע מהם (שמעתי פעם משהן על האר"י שאמר על הצמחונות לעתיד לבוא אבל לא זוכר).   ובכל מקרה עסקו גם בגלות בסוגיית "מצוות בטלות לעתיד" עיין מהרל תפארת ישראל פרקים נ-נב

אולי תלמד את הפרקים בספר העיקרים ואז תחשוב עליהם שבוע שבועיים? אם אחרי זה עדיין תשצוף נגדם אז תפתח שרשור חדש ונדסקס עליו 

יודע ושמעתי מחכמי ישראל שכלל מוסכם אצלינו שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו.

אני לא בקיא בספר העיקרים וחס וחלילה לא מזלזל בגדול עולם זה, אבל ודאי שהתקבל בישראל שלא תהיה תורה אחרת.   ולכן אני קצת מזדעזע ממי שאומר שיכולה להיות תורה חדשה.  לא רק אני מזדעזע מזה אלא כל תליד חכם וכל יהודי פשוט שיישמע שיכול להיות שתורתינו הקדושה תהיה מוחלפת בתורה אחרת יזדעזע. בסוף אין אומתינו אומה אלא (גם) בתורתה, ואתוס הקודש הלאומי של ישראל מבוסס בין השאר גם על תורת משה, שלא תהא מוחלפת.

לא תוקף חס וחלילה   אבל מביע את מה שרוב עם ישראל היה מביע למשמע דעה שהתורה תהא מוחלפת (גם כבר התבלבלתי ולא זוכר אם אתה או מישהו אחר אמר דעה זו)

רק אם בא לך. מה שאתה רוצה (:

יכולה להיות מוחלפת זה לא ישנה כלום.   כבר התקבל אחרת על עם ישראל כיג העיקרים של הרמבם

ללמוד הכוזרי במקום החלק הפילוסופי בחובת בלבבות, מפני שבכוזרי עיקרי אמונה ותורת ישראל תלויים בו

נראה לי שכהרב קוק כותב "מחקר" הוא מתכוון לפילוספיה.  זה היה השם העברי הקדום למילה פילוסופיה.

כך שהעיקרים לא נמנה עם 5 ספרי האמונה החשובים, אלא עם 5 ספרי הפילוסופיה היוהדית החשובים

לנצחיות התורה אז ייתכן שאתה צודק.

בסוף גם רסג טוען שנצחיות התורה נובעת מנצחיות ישראל, ופחות מהפסוקים

שלא ייתכן שתהיה נבואה כזאת, זה כמו לשאול מה תעשה אם ה' יתגלה במעמדהר סיני ויצווה עלינו להאמין שלמשולש יש 4 צלעות, או שעכשיו חושך בחוץ?  או שהכוא יודיע שהוא מפר את בריתו הנצחית עם ישראל למרות שנשבע?  זה פשוט סתירה במציאות שה' בעצמו יצר, וה' לא יסתור את עצמו.

אבל בדבריך יש נקודת אמת.   בסוף לא בשמים היא ומרגע שה' נתן לנו תורה דבר ה' מתגלה דרך כנסת שראל.  גם כשאמרו לחכמים בבת קול שהלכה כרבי אליעזר הם סירבו ועיין "נצחוני בני" בגמרא.   אני לא אומר שאי פעם ה' יאמר כזה דבר, אבל העניין הוא שאת דבר ה' צריך לחפש בכלל האומה היהודית, כי שם ה' נמצא

לעומת זאת, הקביעות ה"סוציולוגיות" שלך הם כמו מה שהרמבם עצמו מכנה "וויכוחיות". טעות בפרשנות היא חלק מההגדרה של זה. קורה.

אם אלוהים יפר את בריתו ח"ו זה יהיה מאוד עצוב לגלות שהוא שקרן, אבל אם זה רצונו זה מה שיש. 

בפרשנות.

זה שחלק מהאתוס הבסיסי של העם היהודי הוא תורת משה זה עובדה ברורה כשמש לכל ילד ולכל יהודי וגוי. אין פה אמירה לוגית קרה אלא אמת פשוטה כמו שברור לי שיש בתוכי שמחה אהבה וכו'.

לשם העניין - תגדיר מה זה "יפר את בריתו" איתנו.   אם נשמע קול כזה באוזן או בראש אז נאמר שאנו הוזים או כישוף.   אם נקבל נבואה כזו אז זה לא ייתכן, כי נבואה היא חשיפה לאמת והאמת לא יכולה לשקר, אנו מעולם לא חווינו נבואה ולכן קשה לנו לתאר מה היא, אבל וודאות הנבואה היא כמו וודאות שאנו קיימים

אז להפר זה ההיפך.

אתה מסכים שהתגלות ה' בהר סיני היא ביטוי לרצונו, ואתה גם אומר שיציבות של אתוס מסויים באומה גם היא ביטוי לרצונו.

ואז אתה מחליט ששינוי באתוס, קרי קבלה אחרת של האומה (למשל החלטת הרמבם שאין לאלוהים גוף והתשפטות הטענה באומה) תבטא את רצון ה', אבל התגלות נוספת של הר סיני לא תוכל לבטא את רצון ה'.

זה שרירותי ולא עקבי, ובעיקר מגוחך.

עם ישראל ימשיך לחיות בעולם ולהופיע בלאומיותו את אלוקים ואת התורה.

ההתגלות בסיני היא ביטוי לרצונו אבל היא יצרה את עם ישראל לדורות ללא יכולת שינוי אלא אם כן זה שינוי פנימי מתוך העם כומ שתיל שצומח מעצמו ללא נטיעה חיצונית.  כמו לחם שנאפה שאי אפשר לשנותו יותר, כך אי פאשר לעשות שינוי חיצוני האומה כמו מעמד סיני חדש.

דיברתי תיאורטית.   אין שום עדות לכך שהאתוס הקדום היה שהתורה זמנית.  כיום ברור בנרטיב של עם ישראל הנוכחי שאמונה בנצחיות התורה היא דבר שהיה תמיד. ומה שהיה "באמת" זה שייך למחאקרים.        כנ"ל שלילת ההגשמה בנרטיב כיום זה תמיד היה.  אגב יש פסוקים מפורשים ששוללים את ההגשמה.  

בסוף גם לא מדובר שכל התנאים הסכימו שהתורה זמנית ואז בא הרמבם ואמר ההפך.  כך שזה לא שינוי באתוס אלא התפתחותו

את הפסוק וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות?

שבעתיד הסנהדרין תבטל חיוב עשה של קרבן מהחי ויהיה רק מנחה מהצומח, כי לסנהדרין יש סמכות לבטל חיוב עשה.   אבל סנהדרין לא תדרוש את הפסוק "וערבה וכו' "כי אי אפשר לדרוש מפסוק בנביא.   כך לזכרוני.

לא בטוח לגמרי אבל זוכר משהו שהרב קוק אומר שבעתיד סנהדרין תפסוק לפי הגמרא דדרשינן טעמא דקרא, ואז יבטלו לפי טעם הכתוב את חיוב העשה של קרבנות מהחי, אבל לא זוכר בדיוק מה הוא כתב.

א. הסנהדרין יבטלו את הקרבנות מהחי מכוח שיש לחכמים לעקור מצווה בשב ואל תעשה
 

ב. הם ידרשו מחדש את הפסוקים. בעזרת דיוק בפסוקים - והוא מציע כמה וכמה דיוקים כאלו - או בעזרת טעמא דקרא.

"וכך היא המדה, בכל פעם שנמצא פסוק בתורה וסברא ישרה, שיש כח ביד בית דין הגדול, מכל שכן בצירוף הנביאים, לפסוק הוראות גדולות כאלה")

הוא מוצא משם רמז שבעתיד יקריבו דווקא מנחות ולא קרבנות מן החי

שבעצם קרבן פסח הוא סוג של קרבן תודה (ואלו שני הקרבנות היחידים שנאמר בהם במפורש לא להותיר עד בוקר). ובמה נשתנה הבן שואל שהוא רואה מצות (שבאות גם עם תודה), אבל לא את לחמי החמץ

הרב זצל מסביר את המדרש שעתידין כל הקרבנות להתבטל חוץ מקרבן תודה, שהכוונה דווקא ללחמי התודה, בלי התודה עצמה. אז אולי גם כאן הסנהדרין תדרוש שהמצה מספיקה

תהפוך להיות קדשים. או שחלקה יוקטר על המזבח וחלקה יאכל לבעלים.

או שיהיו שתי מצות - אחת קדשים ואחת חולין.

אבל סתם מצה של חולין לא נחשב בכלל קרבן. גם כשהיה קרבן פסח המצה היתה חולין והיה אפשר לאכול אותה בטומאה

בסוף הסנהדרין תחליט מה שתחליט, אז אני לא הולך להתווכח על זה. אבל יותר קל הלכתית לבטל מצוות או דינים מאשר לחדש כאלו

ואם אני לא טועה לחכמים יש כוח לעשות את דבריהם כמו דאוריתא

ברמת החיוב שלו. לא זוכר בדיוק

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו