אני מאוד יכולה להבין מאיפה היא מגיעה.

אין ספק שמה שהיה בשנה שעברה בשמיני עצרת היה מטלטל וגרם לכולנו להרגיש הרבה יותר חזק כמה אנחנו באמת בסכנה ונמצאים בין חיות טרף שרוצים רק להשמיד אותנו.

אבל מבחינה מעשית - יש הבדל עצום בין מה שהעם שלנו חווה בשואה, לבין המציאות שלנו היום.

קודם כל - מספר היהודים שנהרגו לאורך כל המלחמה היא פחות ממספר היהודים שנהרגו ביום אחד בשואה. עד כמה שזה בלתי נתפס...

אבל גם מבחינה מהותית - אז באמת לא היה מי שינסה בכלל להציל אותנו. אפילו מי שנלחם נגד הגרמנים, לא ניסה לעצור את השמדת היהודים.

היום, עם כל כמה שהמצב לא מושלם ויש עוד הרבה מה לתקן - בסופו של דבר אנחנו מנצחים בכל קנה מידה. השמדנו המון מהאויבים שלנו, גם בגבול הדרום וגם בגבול הצפון, ובכלל - בניגוד לסבבים הקודמים שהיו לנו, התפיסה היום השתנה לטובה באופן מהותי. עדיין לא מושלם, אבל עושים היום דברים שבמשך שנים לא העיזו לעשות (לתקוף גם בתי חולים, מסגדים, בתי ספר וגני ילדים - אם יש בהם אמל"ח/מחבלים, לפנות את האוכלוסיה ולהרוס להם את הבתים כך שלא יהיה להם לאן לחזור, להתחיל תהליך של הגירה מרצון - שנעשה כרגע בצעדים איטיים ולא מול המצלמות, אבל כן התחיל לקרות, מה שפעם היה אפילו עבור לדבר עליו... ועוד הרבה).

הסיפור של החטופים זה באמת כואב מאוד מאוד, והלוואי שנצליח להחזיר את כולם בקרוב ממש. אבל עצם זה שזה כל כך כואב לנו כבר מראה כמה המציאות שלנו הרבה יותר טובה ממה שהיה פעם - שאז אפילו לא היתה תקווה להחזיר את מי שכבר נלקח (לגטו, או להשמדה ל"ע).

בקיצור, אני חושבת שעם כל הכאב שעדיין קיים, אנחנו לגמרי בתהליך של עליה והתקדמות, וחושבת שממש חשוב להכיר בטוב שהקב"ה נותן לנו ולהודות עליו, כי זה ממש חלק מהתנאי כדי להגיע לגאולה (אצל חזקיהו גם היה כואב וקשה כשהקב"ה עשה את נס ההצלה מיד סנחריב. ממלכת ישראל בדיוק הוגלתה לאשור, וגם ביהודה - ירושלים ניצלה, אבל סביב ירושלים סנחריב פגע ברוב הישובים היהודים. אבל על התקופה הזו נאמר לנו שאם חזקיהו היה אומר שירה על הנס שנעשה לו - הוא היה משיח והיינו זוכים כבר אז לגאולה השלמה. ואני חושבת שחז"ל כתבו לנו את זה לא רק כדי שנתבאס על מה שפספסנו אז, אלא כדי שנלמד ולא נחזור על הטעות שלו - שנדע להודות לקב"ה על הטוב שהוא עושה לנו, גם כשהמציאות לא שלמה, וזה חלק מהדרך להגיע לגאולה השלמה בעז"ה).

איך אפשר להשוות???

מסע רצח שיטטתי של שנים לעומת אירוע שנמשך כמה שעות,אירוע אכזרי מזעזע ורצחני אין ספק

אבל שואה זה לא!

ומה עם תקופת האינתיפאדה? שהתפוצצו אוטובוסים?

זה גם ממש מפחיד...

אני לא מרגישה איום פחד או סכנה אבל האמת היא שכן יש איום...

אבל דווקא להשוות את הטבח לפיגועים נשמע לי ממש מוזר. פיגוע זה דבר נקודתי, הטבח הזה היה נסיון השמדה מוחלטת של היהודים בארץ. זה שלא עבד להם זה ענין אחר, גם באירופה לא עבד 100%, אבל אין ספק שלחמאס היתה הצלחה גדולה, ובדיוק כמו בשואה - לא היתה מדינה, לא היה צבא, לא היתה משטרה.

נכון אנשים באו, חיילים ניסו. אבל כבודדים. המערכת התמוטטה. לא התקיימה.

המדינה כמוסד לא התקיימה ביום הזה ובאופן חלקי יום יומיים אחרי. רק אחרי 3 ימים של אלם(לא טעות כתיב) שמענו את הממשלה.

בעיניי כמו שלשואה קוראים שואת יהדות אירופה (וצפון אפריקה), לטבח שמחת תורה לחלוטין צריך לקרוא שואת דרום הארץ. 

השואה מבחינתי זה משהו שאי אפשר לדבר עליו מרוב שהוא זוועתי ומזעזע, זה היה ניסיון לכלות את כל היהודים בעולם!!! לא בארץ, בעולם!!... נמשך שנים... מליונים נרצחו...

אז אוקי, נמשך כמה ימים, השיא בכל אופן היה עניין של שעות, ואח"כ זה היה יותר ניסיון של לעצור...

זה עדיין לא שנים, ועדיין לא אותה כמות שמתקרבת אפילו למה שהיה בשואה...

הטראומה שונה...

זה היה הפתעה מוחלטת, זה היה גם מאורגן מאוד, (ברור שיש נקודות שאפשר להשוות ), ועד היום לא ברור איך זה היה אפשרי אם יש צבא, משטרה, מודיעין וכו'

ולנסות להשמיד את כל היהודים בארץ עם 3000 מחבלים לא חושבת שזה כל כך ריאלי... בכל אופן תמיד לחמאס יש רצון להשמיד אותנו, לא יודעת אם זה כל הארץ או איזורים מסוימים אבל מה זה משנה, המטרה שלהם תמיד תהיה אותו דבר, הפעם לצערנו הצליח להם קצת יותר...

טבח, לא שואה... 

לחמאס יש גם כן מטרה מוצהרת להשמיד את כל היהודים בעולם, וספציפית התכנון בשביעי באוקטובר היה שחיזבאללה ומחבלים ביוש יעלו עלינו גם מכיוונים שונים בו זמנית, וגם אם מדינת ישראל לא היתה מושמדת - היא כנראה היתה מאד קרובה לזה בתרחיש שהם תכננו.

למזלנו חיזבאללה וערביי יוש לא שיתפו פעולה, זה לא כזה ברור למה. אבל מה שברור שאיפה שהם היו הם הצליחו בגדול.

גם באותה מידה לגרמנים היה יכול להיות פחות מזל ממה שהיה להם, אבל במקרה הם כן הצליחו דווקא. אבל אני לא רואה הבדל מהותי בין שני האירועים.

את אומרת כמה שנים, אבל בסוף רוב האנשים היו שם פחות מ6 שנים. ליהדות הונגריה המלחמה הגיעה רק ב44, אז בגלל שזה היה שנה זה לא שואה? גם מי שהיה חודש במחנה זה שואה... גם מי שהיה ביער והסתתר ולא ראה גרמני אחד.

רק לפרוטוקול יש חטופים היום שנמצאים בשבי כמה חודשים(!) יותר ממה שהיו יהודי הונגריה במחנות הריכוז וההשמדה.

בשביל להשמיד את מדינת ישראל לא דרושות כמה שנים, אבל גם אם זה יקרה בשבוע זאת תהיה (עוד) שואה.

בעיני התקופה של כמה זמן היתה השואה וכמה הטבח זה ענין טכני ודוקא לא מהותי.

הדברים המהותיים שגורמים לזה להיות שואה בעיניי הם אחרים - הכוונה (להשמיד את כל היהודים), האכזריות (שלא נפלה בכלום מזו של הנאצים), חוסר האונים המוחלט של הנטבחים והמעונים (כן גם בשואת אירופה היו לוחמים יהודים, צנחנים, מרד...), ולא פחות מזה - האימה ואי הודאות - האם זה יגמר אי פעם? האם נינצל?

גם בשנות ה40 של המאה הקודמת היו ילדים יהודים באירופה שהלכו לבית ספר בזהות בדויה וחיו חיים כמעט רגילים, ועדיין הם ניצולי שואה. כי מילה אחת לא במקום והם היו מתים. גם באושוויץ היה אביב ודשא ופרפרים חלק מהזמן, לא הכל היה שלג. אבל זו היתה שואה כי הם קמו כל בוקר ולא ידעו אם יסיימו את היום הזה. אז לא משנה איך תקראי למה שהיה בדרום, אבל בעיניי, בכל הדברים האלה זו לחלוטין היתה שואה (שעדיין מתרחשת, כבר למעלה משנה וחצמ, עבור 24 אנשים לפחות ובני משפחותיהם..) 

אבל אני לא מסתכלת על המטרות של האויבים, ומשם משווה בין האירועים,

ברור שמי שנשלח להזיק לישראל זה משנאה ורצון להשמיד, אין אצלנו משהו באמצע, ככה זה היהודים... 

נתנה רשות למשחית להשחית, לא אכפת לי מי לקח את התפקיד הפעם, ישמעאל או אדום... 

ואני שמעתי על התכנונים, אבל זה לא קרה, אז זה לא שואה, פשוט מאוד... כמו עוד הרבה תכנונים שמאמינה שהיו ולא קרו...

מזה משנה כמה שנים בדיוק היתה השואה, זה הרעיון, יש מקומות שהשואה היתה שם זמן מועט יותר ויש יהודים שספגו את השואה עוד מההתחלה שלה,

אבל זה לא משנה, זאת היתה תקופה קשה לעמ"י, תקופה, לא אירוע של כמה ימים, חייב להסתכל על פרמטר של כמות וזמן אחרת אין לזה סוף, לכל אסון נקרא שואה?

זה מוריד ממה שהשואה באמת הייתה... 

נכון, יש חטופים, שנמצאים כבר המון המון זמן בעזה, זה עדיין לא שואה, לא יודעת יש לזה הרבה שמות מזעזעים, יש לזה המון משמעויות לנו כעם ישראל, כמדינה,

אבל זה לא הגדרה של שואה. 

בעיניי, הזמן והכמות של הנרצחים וכן גם המצב המנטלי המתמשך שבו שהו מליוני יהודים בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון כשאני באה להגדיר אירוע במושג שואה.

יש גם חטופים יהודים בודדים ממבצעים קודמים שעברו אכזריות, עינויים, ותקופת שהות ממושכת בשבי, אז נקרא לזה שואה? הם באופן יחידני עברו שואה, אוקי, אבל זה לא משו לאומי...

השואה זה מושג שהתקבע, והוא כולל המון דברים, לא כולו כולל זוועות, מן הסתם, אבל זה המושג, והוא מוטבע אצלנו בהיסטוריה כמשהו גדול עצום ומזעזע, ולא סתם...

אפשר להשוות, באופן אובייקטיבי, אבל לא הייתי משתמשת באותם מושגים כי זה מקטין בעיניי את המושג שואה.

כשאוקראינים עשו פוגרום הם לא רצו להשמיד את שם ישראל בעולם אלא לפרוק אגרסיות באופן נקודתי. אפילו האינתיפאדות לא מנסות כהצהרה להשמיד אותנו אלא להרע לנו עד שנלך, אבל פה היה אירוע שונה מאד. וכן לכוונה להשמיד את עם ישראל ולהחריב אותו יש משמעות אחרת, לא משנה איך זה נראה בפועל.

חוץ מזה השוויתי הרבה דברים לא רק את המטרה של האויבים. גם בזמן השואה היו מדינות באירופה ששום יהודי לא נפגע שם כי הממשלה/המלך הגנו עליהם. ושלא לדבר על איזורים אחרים כמו אמריקה הצפונית והדרומית או אסיה שלא נפגעו בכלל ויהודים חיו שם ממש בנחת, זה לא הפך את מה שקורה באירופה והמשך בצפון אפריקה לאירוע חמור נקודתי. כמו שבשנות הארבעים אם רק מחנה ריכוז אחד היה נשאר עדיין היינו אומרים שהשואה לא הסתיימה כל עוד זה לא נגמר, אז גם פה, אמנם את לא מרגישה את זה כי את לא בתוך התופת, אבל יש שואה. היא התחיל בשמחת תורה שעבר, והיא מעולם לא הסתיימה. שינתה צורה, שינתה עצימות, אבל היא חיה ובועטת.

גם לא יודעת למה כמות הזמן כזו משמעותית בעינייך. כאילו אם זה היה נגמר בשנת 40 עדיין לא היית קוראת לזה שואה? כי זה לא נמשך "רק" שנה וחצי? המזעזע לעניות דעתי האישית זה השיטתיות, האכזריות, ושוב גם חוסר האונים והידיעה של המעונים שאף אחד שיכול להציל אותם לא מוכן לשלם את המחיר, ואף אחד שמוכן לשלם את המחיר (ואולי אפילו מנסה) לא באמת יכול.

מדינת ישראל פרקטיקלי, גם אם זה לא מוצהר, קיבלה החלטה לא לשלם את המחיר של שיחרור כל השבויים שלה (=סיום המלחמה), והחיילים שהולכים להילחם בעזה עושים דברים מאד חשובים אבל זה לא יציל את האנשים מהשבי. אולי זו החלטה נכונה, לא נכנסת לדיון הזה, אבל זה המצב. מתי זה יהיה שואה? כשהם יהיו שם שנתיים? שלוש?

חטופים יהודים בודדים שעונו זה לא שואה בעיני כי הכוונה היתה נקודתית. אף אחד לא ניסה להחריב את עם ישראל. פה הכוונה היתה להשמיד את הקיום של מדינת ישראל.

אני מבינה את החשש מזילות המושג אבל לפעמים מרוב שאנחנו רוצים לשמור על הערך של משהו קורה הדבר ההפוך - בעיניי לא להיות יכולים להשוות את זה לשום דבר הופך אותנו ללא מסוגלים להבין מול מה אנחנו עומדים. אם שום דבר הוא לא שואה אז גם אם נהיה בהעתק הדבק של שואת יהודי אירופה לא נבין את זה. זה אף פעם לא יורד מהשמיים עטוף באריזת מתנה עם תגית הסבר, זה תמיד אירועים בודדים - פה שריפת ספרים, שם התעללות ביהודי ברחוב, כאן הוצאה להורג של יהודים בכפר אחד, שם דבר אחר.. כשמגיעים לשערי המחנות כבר מאוחר מדי להבין שזה היה זה.

באינתיפאדות או בכל הפיגועים או מבצעים בעבר שנעשו ע"י חמאס, מי קבע שרק עכשיו זה היה השמדה, ולפני זה מה זה היה? לאיים עלינו?

מבחינתי, והתייחסתי לזה בתגובה הקודמת, כל מי שמעז לפגוע בישראל הכוונות שלו הכי גרועות שיש, ואני מאמינה שהחלום הוורוד שלו הוא שנושמד כליל

גם אם בפועל הוא לא הצליח במשימה שלו או הצליח באופן חלקי... 

ואיך את יכולה להגיד שחטופים בודדים בעבר זה כוונה נקודתית לעומת מה שעכשיו? מי אמר? מי קובע?? 

בעיניי ייתכן והיו עוד הרבה מבצעים של חמאס שכוונתם היתה להשמיד את מדינת ישראל טוטאלית והם גם תמיד דואגים להזכיר לנו שאלו הכוונות שלהם,

והרבה פעמים מבצעים שלהם או רעיונות פשוט לא יוצאים לפועל בגלל שהם סוכלו מראש ואפילו לא ידענו, ורק כאן היתה איזשהי הצלחה בתוכנית... 

טילים שיורו לדרום, למרכז וכו' במבצעים שקדמו, את חושבת שזה לא במטרה להשמיד? בטח שהמטרה הסופית זה להשמיד, אז אם ככה אנחנו חיים בשואה אין סופית...

כי גם בשואה היו מקומות בעולם שהיתה רווחה ליהודים ורק חלק מהיהודים סבלו, אז אולי אפשר להגיד את זה גם כאן...

אין לזה סוף, אני חושבת .

כל אירוע אנטישמי, מטרתו לפגוע באופן עמוק בעם היהודי, ובעיניי ואני אכניס כאן גם כוונה רוחנית, יש הבדל מה המטרה הרוחנית עד כמה זה נועד לזעזע אותנו

איזה קבוצות בעם זה אמור לעורר, המסר הוא בד"כ תמיד לכולם, אבל היו פוגרומים בעבר לקהילות מסוימות וזאת היתה גזירה נקודתית לאותו אזור, לא סותר שכל עמ"י צריך לעזור בחזרה בתשובה ולהתעורר...

יש הבדל בין גזירת שמד על כל היהודים, לבין גזירה על קהילה או קבוצה מסוימת, יש הבדל בין רצון וכוונה לבין שניתן משמיים רשות להצליח בתוכנית השמד, זה הבדל עצום ממש!!!

יש כמויות של מזימות ותכנונים להרוג ולהשמיד אותנו, והרבה מהם בכלל לא יוצאים לפועל... 

מה שכבר יצא לפועל, בגודל, בכמות, כן זה יגדיר בסופו של דבר את סוג האירוע, לאחר מעשה, לא בשעת מעשה...

כמו שיש חשיבות לפורים שהגזירה היתה על כל היהודים, לעומת אירועים אחרים בעמ"י שההתייחסות היא שונה,

ונכון יש חשיבות לכוונה, אבל שואה זאת מילה ענקית ולא הייתי ממהרת להשתמש בה. 

מצד שני, לא הייתי ממעיטה כמובן ממה שקרה עכשיו ועדיין קורה שעדיין יש חטופים, ואני לא נכנסת להחלטות הממשלה או הצבא בנוגע לזה, כי אין לי בזה שום הבנה כמעט.

אבל אני כן רוצה להגיד שהניסוח שלך במשפט "מדינת ישראל פרקטיקלי, גם אם זה לא מוצהר, קיבלה החלטה לא לשלם את המחיר של שיחרור כל השבויים שלה (=סיום המלחמה), והחיילים שהולכים להילחם בעזה עושים דברים מאד חשובים אבל זה לא יציל את האנשים מהשבי" הוא ניסוח שמגיע מתוך הסתכלות מסויימת (שהתקשורת הכללית מאוד דוחפת אליה), שאני (ונראה לי שעוד רבות מהפורום) לא רואות כך את הדברים.

כשמחבלי חמאס החליטו לבצע את הטבח, הם ידעו שיש לנו צבא. הם ידעו שאנחנו חזקים יותר מהם. הם ידעו שאנחנו נילחם בהם.

והם גם ידעו מה נקודת התורפה שלנו (שהיא גם נקודת חוזק גדולה, אבל הם ניצלו את זה כנקודת תורפה) - עמ"י מקדש את החיים, ולעמ"י אכפת באמת מכל יהודי.

אז במקום לרצוח את כולם כמו שהם מצידם היו רוצים, הם חטפו חלק, גם חיים וגם חלק ממי שהם רצחו - כדי שיהיה להם קלף חזק מולנו ללחוץ עלינו להפסיק את המלחמה, וכדי לפרק את החברה הישראלית מבפנים.

ולצערנו הקלף הזה באמת פגע מאוד בהתמודדות שלנו במלחמה. כי באמת באמת אכפת לנו מכל חטוף, ובאמת היינו רוצים להחזיר את כולם - לשחרר את החיים, ולהביא את הנרצחים לקבר ישראל.

אבל ב"ה מדינת ישראל החליטה לא להיכנע בפני המחבלים. לא ללמד אותם שברגע שהם חוטפים כמה יהודים - הם מנצחים.

אז כן שילמנו מחירים כבדים כדי לשחרר חלק מהחטופים, והלוואי שנצליח להחזיר את כולם בלי עוד מחירים.

אבל להגדיר את זה שאנחנו ממשיכים להילחם בהם במקום להיכנע להם כדי לשחרר את החטופים, בתור 'המשך שואה' - בעיני זו הסתכלות מאוד מצומצמת, ומאוד לא משקפת את המציאות.

בתנאים שהיא מביאה בכליאה שלהם, ביחס שהיא נותנת להם, במשכורות שהם מקבלים, בשחרור בכל מיני עסקאות, במתן כספים לחמאס ושיקום עזה לאחר מבצעים

ועוד ועוד ועוד....

אבל זה באמת פחות קשור לשרשור, פשוט קראתי וישר קפץ לי, סליחה... 

אבל קרו פה בשנה וחצי האחרונות המון שינויים לטובה, וגם המון קלקולים שלא היינו מודעים אליהם התגלו ועלו לשיח, וגם אם לא הכל תוקן - עצם זה שהדברים עולים זה כבר חלק מתהליך.

וצריך עוד הרבה תפילות כדי שנמשיך להתקדם והטוב ימשיך להתגלות.

וזה נמחק...

אז רק אענה בקצרה, לגבי חלק החלק של העובדות:

@בארץ אהבתי סמוטריץ, בן גביר ונתניהו אמרו שהם לא מוכנים לשלם את המחירים שחמאס כרגע דורש עבור שחרור כל החטופים. לא הבעתי את דעתי לגבי זה, ולא אמרתי אם זה בסדר או לא. רק אמרתי שכרגע הממשלה החליטה שהיא לא מוכנה לשלם את המחיר. אם היא לא מוכנה לשלם את המחיר היא לא תקבל את התמורה. צריך להודות בזה גם אם מסכימים עם ההסתכלות שלהם.

@לב אוהב אני יודעת כי אני עוקבת אחרי מה שהם אומרים וכותבים ורואה למה הם מתייחסים כפעילות נקודתית ולמה באופן רחב יותר.

@אמאשוני אני לא בטוחה אבל לדעי בשואה היו הכי הרבה אירועי מרד של יהודים שלחמו בהשוואה לאירועי טבח אחרים ביהודים בגלות. כמובן לא הרבה ולא מספיק אבל זה התקיים, יותר בקטע של "להילחם בטחנות הרוח עד החייל האחרון" גם שם היו אנשים שלחמו ולא היססו וחלקם ניצלו אולי, אבל זה לא הנקודה כי האירוע הרחב יותר הוא החלק החשוב.

בשביעי באקטובר הלוחמים פעלו וזה מדהים, אבל לא היתה להם הנהגה. להילחם כמו פרטיזנים יכולנו גם בלי מדינה, הקמנו אותה בשביל שזה יהיה משהו לא נקודתי.

בכל מקרה אני חושבת שרוב מה שאתן ואני כתבנו זה ענין יותר של תפיסת עולם מאשר של עובדות, ואין לי ענין לשכנע בשום דבר. יש לי תפיסה והבעתי אותה, שמחתי לקרוא גם את דעתכן, גם אם אני לא רואה ככה את הדברים..

שיהיה לכולנו שבוע טוב של בשורות טובות 🙏

מה שניסיתי להגיד, זה שההחלטה של מדינת ישראל לא להיכנע למחבלים תמורת שחרור החטופים, זו החלטה שמבטאת בעיני עוצמה, ולא 'המשך שואה'.

וכואב גם לי על החטופים. מאוד מאוד כואב. ואני מתפללת ומייחלת לשחרור שלהם במהרה.

אבל אני חושבת שלהגדיר שאנחנו עדיין ב'שואה' בגלל עשרות יהודים שנחטפו ונמצאים עדיין בשבי בתנאים קשים - זה ממש טעות.

התחלת בזה שהדימיון של מה שקרה לנו בשמחת תורה לשואה, הוא בגלל הכוונה של הערבים להשמיד אותנו.

נניח שזה באמת מה שמגדיר שואה (אני לא בטוחה שאני מסכימה עם ההגדרה, אבל זו לא הנקודה, בינתיים נצא מתוך הנחה שזה באמת מה שמגדיר שואה, וזה מה שדומה בין מה שעברנו לבין השואה).

בכל מקרה - אם זו ההגדרה, אז אני לא מבינה למה כמה עשרות חטופים שעדיין בשבי חמאס, מגדירים את זה שאנחנו עד עכשיו עדיין ב'שואה'? הם לא מוותרים על מה שהם הצליחו ונמצא עדיין בידיים שלהם. זה נכון. אבל זו כבר מזמן לא השמדה שלנו, ואפילו לא ניסיון השמדה שלנו. אנחנו כבר מזמן מנצחים אותם בכל קנה מידה, משמידים את הרצועה באופן שהם לא יוכלו לחזור לגור בבתים שלהם, מחסלים את המנהיגים שלהם, ועוד. זה רחוק מאוד מלהיות 'שואה'...

האם זו עוצמה או חולשה זה פרשנות שנובעת מתפיסת עולם, זה לא דיון שאני רוצה להכנס אליו כי הוא לא רלוונטי לעניות דעתי. לכל אחד זכות לראות את המציאות לפי תחושותיו.

בפועל אגב נחטפו מאות, רק מי שנשארו כרגע הם עשרות.

אמאשוני כתבה שזה שלא עבד להם כי יש צבא שנלחם, אבל מה שהתכוונתי בלא עבד להם וזה מתקשר לשאלה אם כן מדובר בנסיון השמדה שלנו או לא זה שחיזבאללה, זירת יוש וערביי ישראל לא הצטרפו לעזתים ולכן התכנית לא הלכה כמתוכנן. זה לא עבד להם פעמיים - מעבר לעובדה ששאר חלקי הארץ לא הותקפו כמו שחמאס תכננו, האנשים שלא חיים בדרום היו "פנויים" לרדת לשם להילחם. בתרחיש שהם רצו לא היתה אפשרות כזו כי כל ישוב כמעט היה צריך להגן על עצמו וזה נס ברמה תנכית שהזירות האחרות לא הצטרפו.

בואי נעזוב שניה את המילה שואה. כי זה דיון אחר איך לקרוא לזה.

אשתמש רגע במילה אירוע. אז למה זה בעיניי לא הסתיים? כי גם אם רק מחנה בוכנוולד היה נשאר פעיל היינו אומרים שההשואה לא הסתיימה, אלא אנחנו בשיפור מאד גדול אבל יש עוד דרך. אז כמובן שלא כולם סובלים היום כמו ב7.10 אבל זה עדיין שם. אנשים עדיין שם, המלחמה עדיין עצימה (לא עוקבת אחרי מי אשת מילואימניק אבל סטטיסטית סיכוי סביר שגם את מרגישה את זה בבית), אז בעיניי עד שלא האחרון יחזור הביתה לא נוכל לומר - האירוע הסתיים. וזה בכלל בכלל לא אומר שבהכרח חייבים לשלם כל מחיר עבור הדבר הזה. אוקיי? זו לא הבעת דעה בנושא המחיר שמדינת ישראל צריכה או לא צריכה לשלם. אלא אמירה שאם 250 איש נחטפו, ומעל 20 אחוז עדיין חטופים אז האירוע לא הסתיים. אני לא מפרידה את החטיפה מהטבח מהפלישה מהמחדל המודיעיני. זה ענין אחד בעיניי.

וזה לא רק ענין החטופים. כתבת שאנחנו מנצחים בכל קנה מידה - יש לנו המון המון הישגים טקטיים שזה דבר חשוב, מבורך וקריטי! אבל הישג שהוא לא אסטרטגי לא פותר את הבעיה. הישג אסטרטגי בעיני זה למשל מה שרק התחלנו לעשות - עזיבה מרצון של אחוז משמעותי מהפלסטינים, או חיסול של רוב מוחלט של הפעילים הצבאיים -ברמה שישארו מאות בודדות ואנחנו רחוקים מזה מאד מאד. גם מבצע הביפרים המדהים(!!!) היה אסטרטגי ברמה ההרתעתית, אבל טקטי ברמה הטכני.

אני לא אומרת את זה כדי לרפות את ידינו ומתנצלת אם זה גורם למישהי להרגיש ככה. רק אומרת, יש סיבה (בעיניי טובה) להרגיש שהמלחמה הזו בשום שלב לא הסתיימה והיא רחוקה מלהיות מאחורינו. אנחנו מתקנים הרבה מהצרות ועוד נתקן, אבל יש עוד דרך ארוכה לעבור.

מסכימה איתך לגמרי שאנחנו עדיין בתוך האירוע. ויש לזה הרבה ביטויים כמו שכתבת.

אבל כל הדיון התחיל מהחיבור (או ההשוואה) בין מה שקרה לנו פה, לבין השואה. מהאמירה ש'לעולם לא עוד' זה כבר משפט שיש עליו סימן שאלה ולא סימן קריאה.

ועל זה אני ואחרות פה כתבנו שאי אפשר באמת להשוות.

את כתבת קודם 'יש שואה. היא התחילה בשמחת תורה שעבר, והיא מעולם לא הסתיימה. שינתה צורה, שינתה עצימות, אבל היא חיה ובועטת.'

אז אם אנחנו עוזבים את הביטוי 'שואה' ורק שואלים אם האירוע נגמר או לא, אז נראה לי שכולנו נסכים שלא. אח שלי עכשיו בעזה, וגם בעלים של חברות, וכן - גם החטופים שם ועוד סובלים.

אבל אח שלי וגם שאר החיילים שלנו נלחמים שם, ופוגעים באויבים שלנו, ובפסח הוא סיפר לנו איך לאט לאט לא נשאר זכר מרפיח - הורסים שם את כל הבתים ברמה שבאמת לא יהיה לערבים שם לאן לחזור.

אז עם כל הכאב שעדיין קיים, אני עדיין חושבת שהטוב שקורה פה הוא גדול. ולקרוא לזה 'שואה' זה ממשש צורם.

אני אוסיף עוד משהו (ממש אאוטינג, אבל לא נורא. נראה לי שמי שמכירה אותי כבר זיהתה אותי בכל מקרה...).

לפני שבוע חגגנו את הברית של הבן שלי, ב"ה. אחד השמות שנתנן לבן שלנו הוא עמיחי, גם בגלל המשמעות של השם, וגם ע"ש עמיחי ויצן הי"ד, שנהרג בקרב ההגנה על הישוב כרם שלום.

בברית השתתף הרב ויצן (רב הישוב שלנו), אבא של עמיחי הי"ד.

בסעודה הוא דיבר על כך שבפסוק 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר' הגמרא במגילה אומרת ש'ששון - זו מילה (ברית מילה)', והוא הסביר שששון זו שמחה שמגיעה מתוך עצב, מתוך כאב.

והוא דיבר על זה שגם התקופה שלנו היא תקופה של ששון - יש בה הרבה כאב (והוא אמר את זה כאב שכול, שבוודאי מרגיש את הכאב על בשרו), אבל זה כאב שיש מתוכו גם הרבה טוב (וזה מתחבר גם למה שכתבת על יום הטבח עצמו, שעם כל הכאב העצום על מה שקרה אז, עדיין צריך להכיר בזה שגם היה באותו יום נס 'ברמה תנ"כית' כדברייך - שהערבים בזירות האחרות לא הצטרפו).

ומתוך הששון שאנחנו חווים, וההודאה לקב"ה על הטוב, אנחנו מתפללים לשמחה אמיתית, לשמחה שלא מהולה בעצב ובכאב, אלא של טוב גמור וגאולה שלמה בעז"ה.

(לא הבאתי את כל הדברים שלו, ומקווה שדייקתי במה שכתבתי מהזיכרון, אבל הדברים שהוא אמר היו מאוד חזקים בעיני, ומאוד מבטאים את מה שניסיתי לכתוב פה).

לגבי השם שניתן לאירוע הזה - שוב מדובר בתפיסת עולם.

בעיניי ליכולת ולפוטנציאל יש משמעות ונשארת בעמדתי לגבי הנושא הזה.

אפשר לדון בזה הרבה ולהביא הרבה טענות לכל כיוון אבל בסוף זה ענין של ראיית העולם.

העיקר שכולנו מתפללים לישועה ❤

ומזל טוב גדול לכם! שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים 3>

ואני גם שותפה לתחושות של הפותחת

איזה אירוני זה לומר לעולם לא עוד, כשזה קרה פה לפני שנה וחצי, גם אם בקנה מידה קטן יותר בהרבה ב״ה

לא אומר שאין לנו אויבים שמסוגלים לרצוח אותנו בהיקפים גדולים.

לעולם לא עוד, אומר שלעולם לא נעמוד עוד כחסרי ישע ללא שום יכולת הגנה.

בשביעי באוקטובר החיילים, אזרחים וכיתות הכוננות נלחמו כמו אריות.

הבלימה של המתקפה התרחשה בזכות כוחות הביטחון ונחישות העם היהודי.

בניגוד לאירועי טבח אחרים שהתרחשו בגלות ללא שום יכולת לעצור טבח בכל שלב שהוא מתחילתו ועד סופו.

זו המשמעות של לעולם לא עוד.

עם ישראל עבר המון אירועי טבח מצמררים באכזריותם לפני השואה, רק שאז הגישה הייתה לעבור כל גל בנפרד ולחכות לשקט יחסי.

משמידים את יהדות מזרח אירופה, השורדים עוברים לספרד, טובחים ומגרשים את ספרד, השורדים עוברים לצפון אפריקה.

המדינות המוסלמיות עורכות טבח ביהודים, השורדים עוברים ומחפשים את המקום הבא לשרוד בו.

עד שהגיע אירוע השואה האיומה.

ועם ישראל בסיעתא דשמיא אדירה, הבין סוף סוף שלשרוד טבח זו לא אסטרטגיה.

לעומת זאת להתאגד ולארגן צבא יהודי עצמי ולקבל הכרה וזכות לעמוד ולהיקהל על נפשו, זו אסטרטגיה.

בכל תולדות העם היהודי מאז החורבן ועד הקמת המדינה לא היה בכלל הפוטנציאל להגנה.

לעולם לא עוד טבח ביהודים המכופפים את ראשם בקבלת הגזירה.

מהיום היהודים נלחמים על נפשם ומחזירים מלחמה שערה ומכים באויביהם שוק על ירך.

אף אחד לא הבטיח שלא יהיו מחירים למלחמות, אף אחד לא הבטיח שלא יהיה תקלות והפתעות.

לא זו המשמעות של לעולם לא עוד.

ולא דיברתי על התקלות

התגובה שלי מתייחסת למחדל המתמשך ולקונספציה השגויה. לעולם לא עוד מבחינתי אומר, לעולם לא נהיה תמימים לחשוב שאויב לא ישחר לטרף ונשב שאננים, כי ברור לנו שעוד רוצים להשמיד אותנו. התוצאה לא בידינו, זה רק הקב״ה מחליט, אבל את ההשתדלות שלנו ברמת מוכנות צבאית וכוננות צריך לומר ביושר שהמדינה לא עשתה (בהתייחס לדרך הטבע. כי לעולם לא עוד זה משפט של בני אדם כמובן)

זה לא סותר את זה שקמו אנשים קדושים גיבורים להגן בידיים חשופות והצילו חיים ושמרו לנו על הגאווה הלאומית

לא עבד להם כי היה צבא שנלחם.

התוצאות מדברות בעד עצמן.

השמדה של שליש מיהדות אירופה מול רצח של פחות ממאית האחוז של כלל האוכלוסייה.

זה לא בגלל טעויות של האויב או איזה "אירוע אחר"

זה בדיוק בזכות שיש לנו צבא ומדינה ורשיון לשאת נשק.

המדינה היא אוסף האזרחים שבה.

כל אזרח שעלה על מדים וטס לדרום עשה זאת בשם המדינה,

שלא לדבר על הצבא המאורגן, שנכון שגוף גדול ומסורבל לקח לו כמה שעות לפעול,

אבל משעות הצהריים ברוב הגזרות היה צבא מתפקד ונלחם.

בבארי למשל הצבא כגוף מאורגן נלחם כבר ב13:00 בצהריים,

לקח עוד כמה שעות עד שהושגה שליטה, אבל זה לא אומר שלא היה תפקוד.

ללב שטח מסיבת הנובה הגיעו בשעות הצהריים המוקדמות.

פאשלות נקודתיות היו בקיבוץ ניר עוז, אולי בעוד מקומות נקודתיים בגלל כמה אירועים מצטברים טראגיים,

אבל גם לשם הגיעו בסוף ב15:30.

המשטרה וחיל הים ומדא תפקדו כבר מהבוקר כגוף יעיל ומאורגן.

אז המדינה כגוף לא תפקדה רק חצי יום,

שזה המון במונחים של הנזק שנעשה, אבל זה כלום במונחים שאם לא הייתה מדינה.

מסוג האירועים שיכולים לקרות לכל מדינה.

כמו אירועי מגדלי התאומים של ארה"ב החזקה.

זה לא נכון שחיילים הגיעו כבודדים.

חיילים הגיעו כיחידות מאורגנות ונלחמו משעות הצהריים של שבת, תקראי תחקירים.

התמונה הכללית מושפעת מאוד ממה שאנחנו מספרים לעצמנו.

גם @בארץ אהבתי

לא כתבתי בכלל על עובדות היסטוריות אלא על רגשות ותחושות.

אז מבחינת זוועות יש דברים ששמעתי או ראיתי שלעולם כנראה ייחרטו אצלי כמו זוועות שקראתי מהשואה... מהבחינה הזאת כן...

אבל לא יצא לי להרגיש משו דומה מצד הרגש שלי כלפי השואה לבין הרגש כלפי 7 באוקטובר... 

השואה ראינו כוונה מעשית לבצע שואה נוספת,

אם היה ביכלתם הם היו מבצעים בדיוק מה שהנאצים עשו או יותר גרוע...

מלחמת ששת הימים? יום הכיפורים?.. מה היו כל המלחמות האלו?... 

אולי את מתכוונת שלראשונה מאז השואה נהרגו כל כך הרבה יהודים ביום אחד באכזריות ובקלות רבה יחסית 

עם זה אני מסכימה. 

כי זה היה מול הצבא

פה זה מראות שפשוט ראינו בשואה

מרצחים באים מול אנשים, לא חיילים נלחמים ..

את צודקת רעיונית, זה יותר בתחושה ובחוויה הלאומית

לי תהיה לגבי השואה

איך חיים נורמלים הופכים לשואה

כשפרצה המלחמה הבנתי את התשובה, דברים נוראיים פשוט מתרחשים, בין אם הם נתפסים בהגיון ובין אם לא.

לגבי ההשוואה, השואה היתה דבר הרבה יותר גדול ונוראי

אבל הגיוני שנושא החטופים והדברים הנוראיים שהתרחשו ביום הראשון של המלחמה, מושווה לדבר הנוראי היחיד שאנחנו מכירים.

לגבי הסכנה הקיומית

המלחמה הזו ממחישה לנו שתמיד היינו בסכנה ותמיד נצטרך לעמוד על המשמר

זה לא מביא אותי לחרדות, רק להבנה אחרת, למודעות למצבנו האמיתי.

אי אפשר להשוות בכלל.

לצערי השוואה בפעמים רבות היא קרדום לצרכים פוליטיים.

לא בהיקף של הנרצחים .לא בהשפעה על העם היהודי.

על כל העולם וכו'.

אני כותבת בקיצור..

אני מדברת כבת הדור השני,שיחסית המשפחה שלי נפגעה מעט..

חוותה את השואה בלי מחנות ריכוז.

כמו שאנחנו אמורים לראות את עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים ועמדנו ליד הר סיני, אז כך אנחנו צריכים גם לזכור שואה. ולא כמו שעושים את זה בארץ, משווים את השואה לכל שטות , מספרים על שואה בעזרת סיפורי פרווה, חיים בהכחשה למציאות סביבנו .

מרגישה עוד יותר במוחשי כמה המציאות של מדינת ישראל היא נס.

לפני השביעי הסתכלתי על המציאות שיש מדינה כמאורע היסטורי.

הייתה מלכות יהודה, הייתה גלות, הייתה הקמת המדינה ועכשיו אנחנו חיים בעידן אחר.

מאז התחדדה ההבנה שכל יום שלעם היהודי יש מדינה, זה נס.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו לא הייתה מדינה,

ואז להבין שזה פלא, נס עצום, שאפילו השביעי באוקטובר וליל המתקפה האיראנית לא מתקרב ללבטל אותו.

עם כל הכשלים והתחקירים, העובדה שבפוטנציאל יש לעם היהודי צבא להגן עליו,

העובדה התיאורטית שאולי יש מצב לחלץ חטופים במבצע צבאי, ואפילו לנהל משא ומתן עליהם,

העובדה שצהל יכול לטוס ולהפציץ בכל יעד בעולם שבו מתבצעת פעילות השמדה (מתקני גרעין או מחנות השמדה המוניות)

היא מעבר לכל חלום עבור היהודים בשואה.

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

מרפאה שלמה עם צוות רופאים ואחיות

והיו שם הרבה מטופלים שהגיעו קבוע

את יכולה לשאול את הרופא ריאות שלך

הוא בטוח יודע

עשינו בזמנו ברונכוסקופיה והיא יצאה תקין

זה בדיוק מה שאני צריכה

כל הזמן אותו דבר וכל פעם מחדש אני מופתעת מהעוצמות של זה וכל פעם מפחיד אותי מחדש

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

רופא ילדים הקשיב לו בשיעול האחרון?

גם הבן שלי היה עם סטרידור בהתקף שיעול האחרון מלפני שבועיים.

תקחי אותו שיקשיבו לו.

ובאמת מאד מפחיד כמויות הכדורים. אוף אני כ"כ מבינה אותך

אני בחרדות מזה לוקחת ציפרלקס.

זה היה אחרי 4 ימים של בטניזול , 4 ימים של אזניל משאפים מלאים ולא היה שיפור אז הלכנו, אמר שהוא בהתקף סטרידור האמת שנבהל אבל אחכ ציין שאם הכדורים לא עוזרים לו אז להפסיק כי אין טעם לקחת סתם , וגם לא לקוחים יותר מ 3 ימים. (לנו רופא ריאות אמר 5 ימים - וגם זה עוזר לשעה שעתיים והכל חוזר אז מה עשינו פה) אמר שהוא לא מצפצף אבל השיעול כן היה נשמע ככזה

אחרי כמה ימים עבר לו ליומיים , ואז התחיל שוב ככל שעברו הימים זה החמיר עד אתמול שכבר התפוצץ הכל

אולי להחליף רופא ריאות

חייב למצוא פתרון.

אמרו שאין ככ מה לעשות עם זה ועם הגיל זה ישתפר, שלחו לבדיקות סיטי וברונכוסקופיה אבל גם עושים רק בקיץ את הבדיקה לא בתקופות כאלה שהם הכי דליקים

קשוח

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

אם זה יותר עמוק בחורף אז לסקי בחרמון

להביא עוזרת לניקיון רציני

לקנות מצעים חדשים, מגבות, שוקולדים

לקנות בלוני הליום ועוד קישוטים

להזמין אוכל שווה הביתה

ולחגוג

אפשר לשלב בו גם אטרקציה כמו חדר בריחה או סדנת יצירה.

רוצה עוד

שולחת לבעלי אחר כך

ורק בחוץ

צלילה

כדור פורח/צניחה חופשית

קייאקים

טרקטרונים + פיקניק

יש לי משהו שעשיתי אבל זה יהיה אאוטינג רציני אז אם את רוצה באישי- בכיף.

סיור סאגווי, יש גם סיורים על הים

רכיבה על סוסים (כנל יש גם על הים)

טיול אופניים בבנימינה

בריכה פרטית

שלוקחים יומית, לא בלילה.

בבוקר אפילו.

עם ג'קוזי ומפנק.

חושבת שזה של דתיים ככה שזה מיועד ממש לפתרונות כאלה ולא חדרים לפי שעות שלא נעים באווירה...

אבל אני היתי עושה יום טיול מאורגן. כשהילדים במסגרות ועוד קצת בייביסיטר עד הערב.

בוקר פותחים באיזה בית קפה.

אחרי זה לסגור מראש איזה סדנא שאוהבים / מסז'/ אמבטיית קרח / רכיבה על סוסים

כל רעיון אחר שבסגנון שלכם..

ואז איזה סיבוב בשוק מגניב באזור, מחנה יהודה בירושלים או הכרמל בתל אביב וכזה..

ואז מסעדה ארוחת צהריים. אפשר גם קפיצה לים נגיד לשבת קצת.

אנחנו עשינו את זה ועד היום זוכרים את זה כחויה הכי טובה שהיתה לנו. יותר מכל נופש.

ואם את בקטע של אקסטרים - אז עשינו צניחה חופשית יחד וזה גם חויה בלתי נשכחת.

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

לא רוצה להעיק אז לא עונה אחת אחת.....

@ואילו פינו@יהלום נוצץ@דיאן ד.@יראת גאולה

@עלמא22@אמא לאוצר❤@ברונזה@אנונימית מאושרת@התייעצות הריון

אני רואה שהרוב כן מרוצות

בישוב שלנו אין לי קופ"ח והרופא של היישוב לא תמיד זמין כך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במיון רק בשביל שיאשרו לי דלקת באוזן וכד'....

אני עכשיו רואה שזה לא כזה יקר, אז חושבת שאזמין, גם אם זה יחסוך לי פעמיים/3 בשנה זה כבר שווה

תודה רבה לכן!!!

אולי תתייעצי עם מוקד נשים של הקופה דרך הטלפון?

אני בכללית, ממה שידוע לי יש מוקד אחיות ומוקד רופא משפחה אונליין..

לא משהו של נשים..

ובמוקד נשים שהייתי, חיכיתי שעתיים בשביל שהרופאה תגיד לי שהייתי צריכה לחזור לבית החולים (זה כשבאתי אחרי הניתוח)

רופא משפחה יעזור לך כאן באמת...

אולי יש אופציה להתקשר למיון נשים בבית חולים שבו נותחת?

אני מניחה שזה כתובת הגיונית לפנות אליה...

מקפיצה לעוד רעיונות...

ותתקשרי לשם

היום הכאב ממש נרגע, כנראה זה היה אתמול בגלל מאמץ...

יש מי שחווה את זה יותר קל ויש מי שיותר קשה

בע"ה יהיה לך קל....

אני זוכרת אותך מאיזה שבוע 10....

אם זה שורט אותך תלכי לבדוק.

אבל אם אין לך עצבים אז תנוחי תשתי ותראי מה קורה. אם זה רק בעמידה זה לא נשמע צירים אבל אולי אני טועה.

תודה לה' על הרגע הזה ועל הכל

ואני גם מנסה להרגיע את עצמי שאם בשכיבה לא כואב אז כנראה זה ממאמץ פיזי כי באמת הגזמתי ביומיים האחרונים ביחס למה שמותר.

כי גם אין לי אפשרות לנסוע למיון כי בעל במילואים, אז יש עוד סיבה לנוח ולהתפלל ולקוות שזה סתם

מידי פעם מתפללת עלייך שהכל יהיה כשורה

אבל בגלל הרקע הרפואי אני כן הייתי הולכת למוקד או למיון.

יש לך אפשרות להשיג בייביסיטר?

כל כך לא מובן מאליו ואנחנו אפילו לא מכירות

המון תודה ה' ישמור אותך

אני חושבת שיש לי פחד שיאשפזו אותי. כרגע אני מפעילה את הילדים ואני שוכבת כל הזמן כמו בתחילת ההריון. ואני מרגישה שיפור תודה לה'

לא יודעת לשאלתך. אבל חיבוק על המילואים עם הכל. קשוח...

שזה יותר במפרק/בעצמות עצמן

תנסי לחשוב יותר מדוייק, מתי מתגבר, מה עוזר, מה סוג הכאב - שורף, דוקר, לוחץ, הכל יחד :-/

ביומיים האחרונים אני אוכלת הרבה הרבה פחות, אז אולי הגוף חלש. הבנתי שצריך לצרוך כ2250 קלוריות ביום בערך ואני מגיעה בקושי ל1080 לפי הערכה גסה .

ודבר נוסף התאמצתי הרבה יותר ממה שמותר לי- אני בהריון בסיכון וכל התקופה שכבתי. ומקסימום קמתי להכין אוכל זריז.

ואתמול הייתי חייבת לכבס אז התכופפתי והרמתי וכל מה שכלול בזה.. ואולי זה עונש שכיבסתי בראש חודש למרות שגיליתי על זה רק עכשיו מהפורום🙈

תתגברי שתייה ואם לא עוזר את צריכה ללכת להיבדק

ולאכול יותר!

בלי נדר

וכמובן לשתות

תודה רבה!!

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה