הרי ב ו באייר בחצות הלילה הסתיים המנדט הבריטי ויצאנו משעבוד מלכויות?
( @טיפות של אור , אני שואל ברצינות. למרות שיש לי סברה, הסברה אומרת שנחגוג גם את ה וגם את ו. אבל לא ברור למה חוגגים רק את ה)
הרי ב ו באייר בחצות הלילה הסתיים המנדט הבריטי ויצאנו משעבוד מלכויות?
( @טיפות של אור , אני שואל ברצינות. למרות שיש לי סברה, הסברה אומרת שנחגוג גם את ה וגם את ו. אבל לא ברור למה חוגגים רק את ה)
אומרת שהמנדט הבריטי יפקע רק בחצות ומכבדת את החוק.
נכון שההגנה שלטה על שטחים כבר כמה חדשים, אבל מכיוון שעדיין אין מדינה ואם ינםיקו מטבע לא יקבלו אותו, אז לרמבם זה לא מלכות אלא "כת של ליסטים" ששולטת על השטח (סליחה על הביטוי, סה לא אישי, זה לשון הרמבם) כלומר מליציה ולא מדינה. הבריטים פינו את השטחים לאט לאט בפועל מנוכחות צבאית בריטית כבר כמה חדשים לפני, ועזיבת המנדט היתה בעיקר רשמית בחוק (הנציב יצא מארמונו ועלה על ספינה מול חיפה, חיכה עד חצות והפליג לבריטניה). אבל עובדה שרק ב ו באייר הוכרז על הקמת מועצת העם כממשלה והפיכת ההגנה לצה"ל עם חיוס גיוס חובה כללי וכן רק אז ברית המועצות וצכסלובקיה התחילו לספק לנו נשק ולהכיר במדינה קיימת.
אז השאלה באמת האם מעת הכרזת המדינה שלטון ההגנה על שטחים נחשב כבר כמלכות ולא רק כמיליציה? מעניין.
בכל מקרה לזכרוני הרב גורן (ובטוח הרב שרקי) מנמקים את אחד מנימוקיהם לומר הלל בברכה בלילה ב ה באייר כי ב ו באייר בלילה יצאנו משעבוד מלכויות, ומקדימים את ההל ביום כי ב ה נעשה נס קטן של הכרזת המדינה, והלל בלילה הוא על ניסי הלילה, והיום על ניסי היום (כשם שבחנוכה העצמאות לא קרתה בכה כסלו אך עדיין אומרים גם הלל עליה ובכה כסלו כי זה יום טיהור המקדש.
נשאלת שאלה על הרב גורן והרב שרקי - למה לא לומר רק ב ו באייר את 2 הההלים, הרי נס העצמאות גדול יותר מנס ההכרזה?
האסיפה המכוננת היא זו שהכריזה על ההקמה, והיא מסדירה את הגופים הבירוקרטיים החל מפקיעת המדנט. אבל אם האסיפה המכוננת אינה מייצגת את העם ואינה מנהיגה אותו בפועל, אז מי אלה שהקימו את המדינה? לכן הדבר הפשוט הוא שהמדינה קמה אז, על ידם.
ובאותה מועצת לא היו רק אנשי ההגנה.
טוענת במגילת העצמאות שהמנדט יפקע רק בחצות ומכבדת זאת. כלומר היא לא מורדת בבריטים שבמילא קבעו שיעזבו בחצות.
בתחילת דרכה המדינה היתה בעצמה ההגנה (כלומר ההגנ היתה הזרוע הצבאית שלה ששלטה על השטח ואכפה את השלטון) וב ו באייר ההגנה הפכה בחוק לצה"ל. ההגנה שלטה על כל השטח שנשלט בידי יהודים ב ה ו ב ו באייר (למעט שטח קטן בירושלים ששלטו בו האצל, והם עצמם קיבלו את מרות ההגנה ב ה באייר, והוסכם שהאצל הופך להיות מילציית חסות של המדינה, ומותר להם להלחם כרצונם בשטח בו שולטים, בתנאי שיהיו כפופים למדינה ולא יקבלו לתוכם עוד נשק מבחוץ (אלטלנה נוצרה בגלל שהנשק נקנה עוד לפני הסכם זה והאצל טענו שהנשק שייך להם כי זה היה לפני ההסכם, אבל האצל עצמו לא קנה נשק חדש מה באייר והלאה אלא העביר אותו להגנה-צה"ל.
גם אם במןעצה לא כולם אנשי ההגנה, מי שאוכף את השלטון בפועל בה באייר היתה ההגנה, ו בו באייר היה ההגנה שהפכה לצה"ל בחוק, והחל גיוס נרחב ב ו באייר של כלל האוכלוסיה
נשמע שהמדינה תקום רק בחצות
אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהָחֵל מֵרֶגַע סִיּוּם הַמַּנְדָּט, הַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שַׁבָּת ו' אִיָּר תש"ח, 15 בְּמַאי 1948, וְעַד לַהֲקָמַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַנִּבְחָרִים וְהַסְּדִירִים שֶׁל הַמְּדִינָה בְּהֶתְאֵם לַחֻקָּה שֶׁתִּקָּבַע עַל־יְדֵי הָאֲסֵפָה הַמְּכוֹנֶנֶת הַנִּבְחֶרֶת לֹא יְאֻחַר מֵ־1 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 1948 – תִּפְעַל *מוֹעֶצֶת הָעָם* כְּמוֹעֶצֶת מְדִינָה זְמַנִּית וּמוֹסַד הַבִּצּוּעַ שֶׁלָּהּ, מִנְהֶלֶת־הָעָם, יְהַוֶּה אֶת הַמֶּמְשָׁלָה הַזְּמַנִּית שֶׁל הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית, אֲשֶׁר תִּקָּרֵא בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל.
נשמע שהפסקה השניה היא פירוט הפסקה הראשונה, כלומר הקמת המדינה היא עצמה הקמתה ב ו באייר כנמשלת על ידי מועצת העם
זה מזכיר לי קצת את הדיון שלנו על חג פסח וחג המצות. יום ה' באייר עומד בפני עצמו, ויום ו' באייר והשנים שאחריו עומדים בפני עצמם.
ודי לנו בתקנת אמירת הלל ביום אחד. אתה עוד רוצה לתקן יומיים?!
מה גם שאין כבר הבדל בין יום ו' לכל השנים שאחריו. אתה רוצה לתקן הלל בכל יום?
בסוף ביום זה יצאנו משעבוד מלכויות.
גם ביציאת מצרים מתו ארבע חמישיות, זה משנה?
ההלל הוא על היציאה משעבוד מלכויות, ודווקא זה שהמלחמה התפרצה זה בגלל שעמי ערב ראו שאכן קמה מדינה אז נלחמו המשנה מרץ. כך שעצם פריצת המלחמה היא אינדיקציה לעצמאות לדעתי.
לא מתקן הלל בכל יום, אבל בפסח אמרו הלל גם בערב פסח בשחיטת הקרבן, וגם בליל הסדר. בחנוכה אומרים 8 ימים. אז למה שבעצמאות לא נאמר יומיים? ואם כבר הקושיה לדעתי על למה אומרים ב ה', לא על ו
והיות ויש מחלוקת לגבי תיקון הלל, אז ננסה להמעיט ולא להוסיף.
אין לנו סנהדרין או רוב בניין שפוסק כך כמו שהיה לגבי פסח וחנוכה וכו.
אני מקבל את הטענה שלך לגבי החמישיות של מצרים, אבל לעניינו הערבים פתחו במלחמה עוד לפני ו' באייר אלא שחיכו להסתלקות הבריטים כי אז יהיה שטח פנוי והיה להם הסכם עם הבריטים. דהיינו, זו לא ראיה לכך ששם באה העצמאות.
בכל מקרה, להבנתי עניין העצמאו. כולו תלוי באירוע ההכרזה ולכן הגאולה באה שם. מה גם שהמדינה עצמה רואה את יום הולדתה בתאריך ה' באייר. אז מה נבינו ראשי המדינה לדעתך. מתי הם חשבו שהם הקימו אותה, וממילא מתי היא אכן קמה?
מה גם שראשי המדינה לא שמרו על ההלכה ודיוק לא חשוב להם, ומצידם גם לחגוג ב א אייר, מבחינתם זה סמלי ותו לא
וכבר דיברנו על זה
אתה פשוט מסרב לקבל אפשרויות שהן לא מה שיושב לך בראש.
הדיונים איתך הפכו למגוחכים.
אשאיר אותך לאחרים. אנא אל תגיב לי.
שרקי והרב דרוקמן לא סוברים כמוך.
הם כן אומרים הלל בלילה בברכה בגלל נס היציאה משעבוד בחצות הלילה. הנימוק של הרב גורן בין השאר זה שאכן העצמאות קרתה בחצות הלילה של ו.
השאלה לגבי זה למה הם מקדימים ל ה ולא מאחרים ל ו.
מצורף צילום מעמוד ראשון של הצופה מיום ראשון ז' אייר תש"ח השמור בידי מאז. הוא מתאר את הכרזת העצמאות מיום ששי ה' באייר. מתואר שם " בשעה ארבע בדיוק פתח ד. בן גוריון את האספה בהולם פטיש. הושרה התקוה ... ואחר כך אמר : אקרא לפניכם את מגילת היסוד של מדינת ישראל אושרה בקריאה ראשונה על ידי מועצת העם ".
מדובר בהכרזה שטרם אושרה . ואין לה שום תוקף . והיתה רק נאום יחסי ציבור בנוסח. תוכנן שיהיה דון נוסף עד שיתקבל נוסח סופי. אך טרם נערך דיון שכזה. היתה דרישה ברורה להכללת שם שמים בהכרזה , ולכן הרב מימון (פישמאן) והדתי דוד פנקס הקדימו לחתימתם בעזרת ה' .
למרבה הביזיון נאום ההכרזה קובע שארץ ישראל היא בסמכות כל מיני גופים גויים ברצונם נתנו אותה לאנגלים ולכן היא של האנגלים עד הרגע האחרון כלומר גם בעוד כ 6 שעות היא לא שלנו . ! ואם הגויים ירצו זכותם להחזיר את ארצנו לאנגלים או לגרמנים.
יש כאלה שרוצים להדביק קדושה לקרטון שעליו נכתב הנאום ההוא ולכן מצרפים לו ניקוד , וכבר נמצא ליצן שצרף טעמי מקרא לנאום הזה !
יש קדושה לעצם המאורע של הכרזת העצמאות
כשיתחשק לגויים שנעוף מכאן לכל הרוחת.
אין כאן הוכחה. גם בן גוריון אמר לא משנה מה יאמרו הגויים משנה מה יעשו היהודים.
אין שום הכרה בזכות הגויים לתת את ארצינו לערבים.
וגם אם יש, הדיון כאן לא על תוכן המגעלה אלא על עצם ההכרזה ומתי קיבלנו עצמאות
ביום חמישי ד' באייר התפרצו אנגלים וערבים לכפר עציון ורצחו שם כ 120 יהודים , ה' ועמו יקמו את דמם , ביניהם בן דודי הזכור לי ישעיהו ארליך . אבל לומים אלה היו דתיים , ובעיני רבים זה לא נחשב .
כוח אנגלי פרץ את שער הישוב.
ולכן נקדימון צודק כשאומר ש ב ו באייר המלחמה השתנתה לגמרי כי פלשו צבאות ערב.
הדיון פה לא היה על רשעת הבריטים
אבל יש עניין של ההתחלה, בבחינת: "מגיד מראשית אחרית". זה אגב ההסבר מדוע לפי חלק מהפוסקים תיאורטית אם יצא עשרה בטבת בשבת הוא ידחה שבת, כיוון שזו תחילת הפורענות. שמעתי על זה מהלך שמסביר את זה יפה, ואכמ"ל.
יש 4 צומות. בסוף מציינים את כולם. כאן מציינים רק את ה באייר ולא את ו.
ו ט באב בסוף חמור יותר מ י בטבת

כשנפוליאון הוכתר לקיסר, את טקס ההכתרה עשו אצל האפיפיור, כמו תמיד. ואז כשהגיע השלב שהאפיפיור היה אמור להניח את הכתר על הראש של נפוליאון, נפוליאון לקח את הכתר ושם אותו לעצמו על הראש. כמו בשביל להתריס, 'כן, אני לא צריך אותך שתכתיר אותי, אני מכתיר את עצמי'
הבריטים הכריזו שהמנדט יסתיים בחצות הלילה שבין 14 ו15 במאי. (ועד הרגע ההוא עגנה ספינה בריטית במים הטריטוריאלים של ישראל, ובחצות בדיוק צפרה והלכה). אלא מה? מישהו שם לב שזה עומד לצאת בשבת. ניסו לבקש מהבריטים לדחות(!) את התאריך והם לא הסכימו. בן גוריון הבין שאי אפשר עם הדתיים והכל להכריז על המדינה בשבת, ובסוף הקדים את זה ליום שישי בארבע בצהריים
וככה התגלגל שישראל עשתה בעצם את אותו קונץ של נפוליאון ☺️ הרב הדרי סיפר שהוא יצא עם אבא שלו לפני ההכרזה לרחוב להתכונן, והוא שאל את אבא שלו שבעצם הם עוברים על ההחלטה של הבריטים. ואבא שלו אמר נכון, אבל אין כבר שוטרים שיעצרו אותנו, כולם כבר בספינה...
השאלה אם חוסר נוכחות צבאית בריטית בפועל נחשבת כהסרת המנדט. כלומר מה קובע, המצב הצבאי או הדיפלומטי? אולי השאלה לפי הרמבם זה אם המועצה היתה מנפיקה מטבע בה באייר האם העם היה מקבל אותו? מצד שני כל עוד המועצה מכבדת את שלטון הבריטים עד חצות היא לא תנפיק מטבע... אז שאלה באמת מעניינת.
יש לי סברה שהכרזת המדינה היא כמו הקרבת קרבן פסח בבין הערבים בערב פסח, והעצמאות ב ו באייר זה כמו מכת בכורות והפסיחה על הדם בחצות הלילה ופרעה שנותן לנו עצמאות.
אבל אז היה צריך לחגוג גם ב ה אייר וגם ב ו אייר
למה לחגוג ולהגיד הלל ב-ה באייר ולא ב-ו, אם המנדט פקע רק ב-ו?
כיוון ראשון שאפשר ללכת אליו הוא להגיד נכון, צריך לחגוג ולהגיד הלל דווקא ב-ו. או ביום שביתת הנשק, כמו שהציע הרב הדאיה. או אף פעם לא כי זה רק אתחלתא או כי אין לנו סמכות או כי המדינה רעה
כיוון אפשרי שני הוא שהמדינה כן קמה ב-ה', מבחינה חוקית או מצד אספקטים אחרים. ובטח צריך להידרש כאן לדיון כלשהו של משפטנים
כיוון אפשרי שלישי הוא שהעיקר זה ההכרזה. כי קידוש השם (כדברי הרציה), כי זה היה 'נס ממרומים' שההנהגה אזרה אומץ (כלשון הרציה), כי ההכרזה מיצקה את הכרזת סן רמו והצהרת בלפור והחלטת האום וסר פחד השבועות סופית, או סיבות אחרות. וזה יותר משמעותי מההקמה החוקית. או שבוחרים את היום הראשון מבין השניים בו קרו דברים
הכיוון הרביעי - שאולי עולה מהדיונים של הרב גורן על הקדמת ודחיית יום העצמאות בגלל שבת - יגיד שכשקורה משהו טוב אפשר להחליט מתי קובעים בשבילו את יום ההודיה. וזה לא חייב להיות דווקא היום בו קרה הנס
(מתישהו הבנתי שזה הפשט בפסוקים בסוף מגילת אסתר - בשנה שבה קרה הנס היה זמן לחגוג רק אחרי המלחמה, בשושן בטו ובשאר המקומות ביד. אז כל שנה פשוט ממשיכים מה שעשו בשנה הראשונה
וזה יהיה ממש מצחיק אם כולם יחגגו עצמאות ביום אחד, והדתיים יאמרו הלל ביום אחר. שכל ישר
)
הגמרא שהלל הוא על יציאה משעבוד מלכויות ומעבדות לחירות. כמו הק"ו שעשו מפסח לפורים. ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות.
אז אם כל הקידוש השם של ההכרזה, עצם החירות היא נס יותר גדול. ועצם המדינה עצמה היא קידוש ה יותר גדול.
זה שבחנוכה חוגגים ביום טיהור המקדש ולא בעצמאות זה לא ראיה , כי - א. עיקר הנס בחנוכה היה הצלת התורה מכליה והעצמאות רק נלוותה כנס שני. ב. מי אמר שכשיהודה המכבי כובש את ירושלים זה לא נחשב עצמאות?
בפורים דווקא נראה שהחגיגה ביד כי רק אז הוסר האיום של כליה ליהודים, כל יום יג אז איום הכליה היה קיים, ורק כשנכנס יד והגזרה פגה אפשר לומר שניצלנו ממיתה לחיים.
דחיית יום העצמאות זה לא ראיה כי זה חריג ולא קבוע, כמו דחיית ט באב לעיתים או הקדמת המגילה בכפרים ליב (מה גם שבפורים יש עניין שכל חודש אדר הוא חשוב). אבל לגבי קביעה תמידית ב ה באייר זה קשה.
גם זה שהחילונים החליטו כך. אז אולי צריך להתעקש שיהיה תמיד ב ו'? במילא רוב הזמן יום העצמאות נדחה אז לאף אחד זה לא יהיה אכפת.
טיפות של אור(יש הרבה כתיבה תורנית על למה להגיד הלל ביום העצמאות. יש מי שמדגיש את ההצלה ממוות לחיים, יש מי שמדגיש את היציאה מעבדות לחירות, יש מי שמדגיש את הגאולה, יש מי שמדגיש את קידוש השם שבהקמת המדינה וכו')
לזכרוני כתוב שאומרים הלל על יציאה מעבדות לחירות.כלומר עצמאות.
וקביעת חג בפורים היתה מקל וחומר מעבדות לחירות.
יציאה מעבדות לחירות היא עצמה הגאולה (שמצפים להשלמת התהליך במלכות בית דוד מקדש וכו') ובמילא יוצרת קידוש ה'.
השאלה האם על כל קידוש ה' עושים חג? גם מלחמת סיחון ועוג וחנוכת בית ראשון עם כבוד ה' היה קידוש ה' עצום וכן מרד שאול בפלישתים ומפלת סנחריב והקמת בית שני, אך לא קובעים חג.
הצלה ממוות לחיים זו שאלה. במיוחד שמבחינה הלכתית אומרים בגללה הלל ביום ירושלים (למרות שמבחינה אמונית נראה יותר שההלל הוא על בניין ירושלים כי עיר שכבושה בידי גוים נחשבת חרבה). האם צריך הצלה ממיתה לחיים כמו בימי המן? האם הערבים היו הורגים את כולנו שאפשר להגדיר זאת כהצלה ממיתה?
בסוף היו המון נצחונות ממלחמות במהלך ההיסטוריה ואף אחת לא הוגדרה כהצלה ממיתה. אבל אולי פעם לא היתה סכנה זו כי האויב היה מעדיף למכור אותנו לעבדים ולא להרוג, ואילו במקרה של ששת הימים אכן ניצלנו ממיתה כמו בימי המן?
הרב נריה מסביר שגם קידוש ה' כלול? ואם כן, למה על אלפי מאורעות אחרים בהיסטוריה של קידוש ה' עצום אין חיוב לומר הלל?
כשנשארים רק במה שמכירים ומקשים ישר על כל מידע חדש לא מתקדמים 🤷♂️
"אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין"
אבל מותר לשאול את הזולת שאלות, לא?
קעלעברימבאר
זה היה כשיתוף התעניינות בשאלות ולא כקושיהקעלעברימבארתוקפת. מחילה אם זה נשמע ככה.
אשתדל לנסח בצורה נעימה יותר 
..
קעלעברימבארראיתי שהוא מתייחס לזה כאן בקיצור
יום העצמאות - כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג (חוברת על אמירת הלל בליל יום העצמאות)
והוא כותב שהוא האריך יותר במאמר הבא, עמודים 362-364:
שכחום וחזרו ויסדום – על הלל בליל יום העצמאות
באותה מידה אתה יכול לשאול למה כשמשנים את התאריך של יום העצמאות אז אנחנו משנים את יום אמירת ההלל.
ככה קיבלו עליהם.
(אגב, גם מנגד, בעיניי הטענה החזקה ביותר נגד אמירת ההלל בברכה - היא שרק מיעוט מהעם, שהוא כחצי מהציבור הדתי - אומר הלל.)
ייתכן שמי שלא אומר הלל, הוא אכן לא בסדר.
לא כמות האומרים היא הנימוק לאמירה.
אני חושב על זה כתקנה כללית. והתוקף של תקנה כללית בהחלט תלוי בשאלה עד כמה הוא מוסכם והתקבל בכלל ישראל
(והעובדה שאני חושב על זה כתקנה כללית, היא הסיבה שקישרתי את זה לתגובה שלי פה...)
נכון שיש מנהגים שכל עוד לא פשטו בציבור לא מחייבים. אבל כאן זו תקנת נביאים וגם הרבה מהציונות הדתית כן מברכים בהלל.
שאני אבין, חלק מתקנת הנביאים זה לשנות את התאריך של ההלל כשיום הזיכרון יוצא בשבת?
ולגבי הפוסקים, אולי אתה לא סופר את החרדים כי לדעתך הם טועים או משהו כזה, אבל אתה לא יכול להתעלם מזה שחלקים גדולים מהציבור שומר המצוות לא אומר הלל, על פי רבותיהם.
פוסקי הדור יכולים לממש אטתה בדרך שייבחרו. אבל זה לא אומר לדעתי שאפשר להשתולל ולקבוע תאריך קבוע לא קשור רק כי החיחונים החליטו כך.
גם להלכות דחיית הקדמת קריאת מגילת אסתר יש כללים .
לא באתי לטענות לחרדים. אבל אני הולך לפי חלק מפוסקי הציונות הדתית שחייבו הלל בברכה , וידעו שחלק מהפוסקים לא מסכימים ועדיין חייבו בברכה, כך שזה שרוב העם טו חלק מהפוסקים לא מסכים עם זה לא משנה כאן. איני יודע דרכי פסיקה, אבל עובדה שיש גדולי דור שאומרים הלל בברכה
מצווה כלבבי
לא הבנתי בכלל מה רצית לומר
צריך לזכור שחיוב ההלל , גידרו הוא לא מתקנה חדשה, אלא יישום של תקנת הנביאים לומר הלל בגאולה מצרה. כי לנו בהעדר סנהדרין אין סמכות לתקן תקנות חדשות
הוא לא מנמק למה נס שהופחה רוח גבורה חשוב יותר מנס היציאה משעבוד, שמקדימים בשבילו את ההלל של ליל ו לליל ה, ולא מאחרים את ההלל בשחרית יום ה, לשחרית יום ו
הלל זה הגיוני כשם שתיקנו לעיתים בגמרא לקרוא מגילת אסתר ביב אדר מפני הכפרים. וכן צום ט באב נדחה.
דיברתי למה מתקנים שהחג הקבוע יהיה ב ה ולא ב ו.
בסוף לדעתי חג הוא חיוב הלכתי ולא הולך לפי איך שנוח לנו.
חיוב הלל לא קשור לאם הציבור אומר או לא. ברגע שהנביאים תיקנו - התקנה מחייבת אם הפוסקים טוענים שהתקנה חלה גם כיום
המציאות החברתית היא לא החוק הפרומלי, אלא מה קורה בתכל'ס.
המציאות החברתית בגלל שהיא לא פורמלית בהכרח היא גם לא תלוייה בהגדרות של ההלכה אלא בהגדרות של החברה.
לשאלתך - גם אם בצורה "פורמלית" החוק חל ב00:00 בו' באייר (ליל שבת באותה שנה), זה לא מה שקורה בפועל.
בפועל ההכרזה עצמה היא המשמעותית והיא מה שמשנה את הסדר החברתי. זה הקידוש ה' וחזרת המלכות. לא החוקים הפורמלים אלא החוקים שקבעו בפועל.
ההכרזה היא כל כך משמעותית כך שגם צורת הלחימה השתנתה ביחס לשל ממחתרות לצבא אחיד.
שבאמת העצמאות נקבעת מהמציאות בפועל דה פקטו ולא מהתחום הרשמי דה יורה.
השאלה האם בפועל היינו עצמאיים עד חצות? הרי מכריסי המדינה עצמם כיבדו את החוק הבריטי והמתינו לחצות, כך משמע ממגילת העצמאות.
לזכרוני ההפיכה ממחתרת לצבא קרתה ב ו באייר עם חוק גיוס חובה כללי באוכלוסיה היהודית.
יש את דברי חזל שאומרים שמרגע שדוד נמשח למלך הוא יכל להרוג מורדים במלכות הלכתית, למרות שלא מלך בפועל עדיין, אבל אולי משם אי אפשר להשוות לכאן.
נראה שעד חצות להגנה ששלטה על שטחים יש גדר של מיליציה ולא מלכות, כדברי הרמבם על אדם שהשתלט על שטח אם יוציא מטבע והעם לא יסחרו בו אז לא קיבלו את מלכותו עדיין והרי הוא עדיין ככת של ליסטים עד שיקבלו את המטבע. מצד שני שם זה לא לגדר של יציאה משעבוד מלכויות אלא בגדר מתי אנרכיה הופכת למדינה. אז שאלה.
בכל מקרה..
ההכרזה היא מה שנתנה "אור ירוק" לצבאות ערב לפלוש ולהצטרף למלחמה, ולא לחינם.
בכל הכרזה יש דברים שצריכים להשמע יפה וטוב אבל בפועל משנה מה שהיא אומרת לא השפעתה על החוק היבש.
החיפוש בעיני של הגדרה בחוק אזרחי בריטי הוא לא בכיוון.
יש לי תחושה שהבריטים עצמם התנערו מהשלטון הרבה לפני חצות.
(אני מכיר שהרב גורן נימק את ההלל בלילה בכך שרוב הניצחונות של מלחמת העצמאות התרחשו בלילה - תורת השבת והמועד עמוד 431)
שכחום וחזרו וייסדום של הרב שרקי. תוכל למצוא באינטרנט
טיפות של אור
טיפות של אורובמה בדיוק?
במאמר שכחום וחזרו וייסדום של הרב שרקי
בו אייר כשהמנדט פג.
ולכן לדעתו אומרים הלל בלילה בברכה.
רק שמקדימים לליל ה אייר בגלל נס ההכרזה שהיה ב ה באייר
טיפות של אוראחרונהואשרינו שאתה מזכנו לראות את צדקת חכימנו שאמרי שאין מלמדים תורה לתלמיד שאינו הגון. אוי לאביך שלמדך תורה, או לרבך שלימדך תורה, כמה מכוערים מעשיך וכמה עמוקה ליצנותך.
טוב שלא תגיב, משתגיב ואז תתקרבן
האבנים בהר הבית.
כן מנשקים את האבנים ובוכים עליהם לעניין "כי רצו עבדיך את אבניה"
כמו שאמרתי קודם, אתה תלמיד שאינו הגון. כמה מקולקלין דרכיך, כמה מעוותת תורתך. אוי לאביך שלימדך תורה, אוי לרבותיך שלימדוך תורה, על ידי ליצים שכמוך הולכת תורה ומתחללת. תעשה תשובה היום.
גמרא מפורשת שתקנת פורים נלמדה בקל וחומר מיציאה מעבדות לחירות. והלל בפורים אין כי אכתי עבדי אחשורטש אנן, בעוד שביום העצמאות כבר לא עבדי בריטניה אנן
(כן, אני יודע שיש בזה דיון ובהחלט הרב גורן זצ"ל נימוקו עימו, אבל כך התקבל)
על למה מראש קובעים ב ה ולא ב ו.
כמו שבפורים קובעין ביד ולא ביג, אבל מזיזים קריאת מגילה לפי הנוחות.
או ט באב קובעים ב ט ולא ב י, אבל דוחים אם צריך.
השאלה למה מראש קובעים ב ה ולא ב ו
….., ושקצנו כטומאת הנידה".
כשם שאשה טמאה בנידתה שלא באשמתה כך אנחנו נטמנו בגויים שלא באשמתנו.
היתה באשמתינו. "בני ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה כטומאת הנידה היתה טומאתם לפני".
אבל נכון שבגלות זה לא באשמתינו.
חוץ מזה שהטומאה בגלות היא לפרט, בעוד שהכלל דווקא נטהר במהלך הגלות מהחטאים שגרמו לחורבן "אז תרצה הארץ.את שבתותיה כל ימי הושמה"
… שכיום כולנו בגלות.
הטומאה בימינו על הפרט בארץ נובעת מהתסביך של מעבר מהגלות לארץ ישראל, כך שאפשר לומר שהגלות בעבר גורמת לטומאה בהווה ומתקיים "דל כבודנו בגוים ושקצונו כטומאת הנידה" גם היום.
אמנם יצאנו מהגלות באמת, אבל בתודעה אנחנו עדיין בגלות. כי כם שחי כעם הפלאפלעם ככל העמים ולא כממלכת כהנים ועם ה', עדיין בתודעת גלות
… בחרו בטומאת נידה ולא בטומאת מת למשל.
אמנם מפני חטאתינו גלינו מארצנו אבל שנאת הגויים כלפינו היא עוורת ללא כל סיבה.
כיום יש שנאת זרים בכל מיני מדינות אבל שנאת יהודים זה קטגוריה בפני עצמה.
השנאה הזאת תעבור מן העולם רק שיתקיים מה שכתוב בחלק השני של "עלינו לשבח" כלומר
…."וכל בני בשר יקראו בשמיך"….
שהגוים גרמו לנו להיות משוקצים בעיני ה' כטואמ תהנידה.
אתה טוען שהכוונה שהגויים משקצים אותנו בעיניהם כטומאת נידה המרוחקת מבעלה?
מצד אחד זה לא מסתדר מצד שני זה באמת מקביל ל"דל כבודנו בגוים".
ואולי המשורר סתם בחר בדימוי נידה לתיאור זה שיהודים מאוסים בעיני הגוים, על סמך הפסוק "תזרם כמו דווה (נידה או זבה) צא תאמר לו" (זה היה בימים שהקפידו על טומאה וטהרה ביום יום ונזהרו לגעת בנידה או במה שהיא יושבת עליו. ולכן הדימוי של מישהו שנגעלים ממנו דומה לדימוי נידה שכולם התרחקו ממה שישבה עליו (וכן הרמבן אומר ששמה נידה כי היא מנודה מכל אדם וכן לבן נמנע מלהפוך את הכר של רחל בגלל שלא נגע בכר טמא נידה וגם לפני התורה כך נהגו בני אדם) כמו הביטוי "הוא מצורע בעיני הציבור" בימינו
כלומר כוונת המשורר "דל כבודינו בגוים ואנו כמצורעים בעיניהם")
… אנחנו בניו. ולכן שנאת הגויים תעבור מן העולם ללא קשר אילינו או למעשינו .
השנאה תעבור רק כאשר "….יכירו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך…. "
"כטומאת הנידה היתה טומאתם לפני" "ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי" "חודשכם ושבתכם שנאה נפשי נלאתי נשוא" "וימאס בכל זרע יעקב ויתנהו ביד שוסים"
....אחת מהם "שתשרה שכינה על ישראל" . שכינה לא תשרה במקום טמא לא בפנימיות ולא בחיצוניות.
ולפני החורבן שהטומאה לא היהת כטומאת נידה, נאמר "השוכן איתם בתוך טומאותם" "אף על פי שטמאים - שכינה עמהם"
.....געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה."
"גלו - שכינה עמהם"
לא מאסתים להפר בריתי
עיין ערך גלות שכינה
וגם כל יהודי ארץ ישראל אינם בגלות. זו עובדה, אפשר לדון במשמעות שלה. אך זו עובדה על פי עצם ההגדרה של 'גלות'. עיין מהר"ל נצח ישראל פרק א.
אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות
אתה צודק.
כמו בימי השופטים שאיש הישר בעיניו יעשה וחוסר שלטון.
התנאי לגאולה זה שעם ישראל שבארץ ישראל לא משועבד מדינית לשום עם אחר. גם מדינת חסות (כמו ממלכת יהודה של צדקיהו שהיתה משועבדת לבבל) נחשבת עצמאות לפי ההלכה.
עובדה שבחנוכה עדיין לא היה מלך אבל כבר יצאנו משעבוד מלכוית ואומרים הלל.
החרדים חלקם מנמקים שמכיוון שהמדינה הוקמה על בסיס להיות עם ככל העמים ולא עם ה', אז היא מדינה גויית שמאוכלסת ביהודים. ולכן לשיטתם לא יצאנו משעבוד מלכויות שהרי לשיטתם עדיין מדינה גויית שולטת עלינו.
הרב קוק מפריך את טענתם אחד לאחד בספר אורות
…היה אוחז באותה דעה בדיוק. בכל מקרה אני לא מזלזל בהשקפה הזאת שלכם אני פשוט לא שלם אתה ולכן אין טעם לדון בזה. צריך לכבד את הדעה הנגדית מבלי להשתכנע.
כופרת שיש , בלתי אפשרי להפריד ממנה את זה שהיא יהודית .
כשם שהרב קוק כותב באורות ישראל ותחיתו פרק לא:
טעות גדולה היא ביד אותם שאינם מרגישים את האחדות הסגולית שבישראל, וחפצים הם בדמיונם להשוות את הענין האלהי הזה, המיוחד באופי הישראלי, לענין כל תוכן של עם ולשון אשר בכל משפחות האדמה, ומזה בא הרצון לפלג את הענין הלאומי ואת הענין הדתי לשתי פלוגות, ושתיהן יחד נחלו בזה שקר, כי כל עניני המחשבה, ההרגשה והאידיאליות, שהננו מוצאים באומה הישראלית, חטיבה אחת בלתי מחולקה היא, והכל ביחד עושה הוא את צורתו המיוחדה. אמנם כשם שטועים המתאמצים להפריד את החלקים הבלתי מתחלקים הללו, ככה יותר הם טועים אותם שהם סבורים שאפשר הדבר שהחלוק והפרוד יעלה בידם של כל המתאמצים להפריד את התיומת, ומזה בא שהם לוחמים נגד מחזיקי חלק אחד מהחטיבה הישראלית בחמה שפוכה, על הפרדתם המהבלת, מבלי לשים על לב איך צריכה המלחמה הזאת להתכונן. אם היה אפשר להפריד באמת את התכנים הרוחניים שבכנסת ישראל, אלא שהדבר מנוע מפני איזה חק תורי, אז היתה צריכה המלחמה להיות מכוונת נגד המחזיקים בחלק נפרד מיוחד, לבלע ולכלות את צביונם מעל שמי האומה. אבל כיון שמניעת הפירוד היא מניעה מוחלטת בטוחים אנחנו שהמפרידים, מחזיקי החלקים הבודדים, אינם טועים כ"א בציור דמיונם ולא בפועל הויתם, כי באמת בזה החלק הפרטי, כיון שיסודו בחיי האומה בכללה, הרי הכל כבר נמצא בו, וצריכה המלחמה להיות מיוחדת רק לגלות להם את טעותם ולברר להם, שכל מאמצי חילם להפריד את האחדות הישראלית העליונה לא יעלו בידם. וההסתגלות של שלמי המחשבה והרצון הישראלי, בכל עמק טבעיותו, צריכה רק להיות לבקר את החזיון החלקי מכל עבריו, ולהראות בו בעצמו את כל סימני תמותו וכליליותו מכל הנושאים כולם, גם מאותם הרעיונות שבעלי הרוח רצו כבר להסיח מהם את דעתם ולעקרם מנפשותיהם. ע"י בירור ענין אמתי זה יעמדו סוף סוף כל בעלי התפרדות על ההכרה, שדי להם לכלות לשוא את כחם, ותחת להחזיק בחלק נפרד מדומה, שכל השאיפות והתכנים הכלליים של כל האומה כולה, בכל ערכיה, כלולים בו, אלא שהם כהים ומטושטשים, ומתוך כך מונעים הם מהנפשות המחזיקות בו את שובעם הרוחני, מצמצמים את מרחב רוחם ומדריכים אותם בנתיבות מלאי חתחתים, - יותר נח יהיה להם להכיר באמת את האמת המציאותית ולהחזיק בכל התוכן החי הקודש של אור ישראל השלם בכל הופעותיו בגלוי. בזה יושיעו את נפשם מכל צרה ומחשכים, ויביטו וינהרו אל ד' ואל טובו, ולא יצטרכו עוד לענות את נפשם בשברי רעיונות כהים ומטושטשים, אשר לא יוכלו מעבר מזה להפטר מהם לנצח ומעבר אחר למצא להם ברור והארת רוח, כי הם תכנים אשר טובם ולשד חייהם הנלהב והעצום לא יתגלה כ"א על הככר הרחב והשלם שכל החיים הישראליים, במהותם הכללית והשלמה, מתראים בו בכל מלא עזיזותם.
ב. אני מכבד את דעת החרדים, היא פשוט לא נכונה עובדתית
שהתפתחה תופעה בקרב מאמיני בהרב קוק שקושרת קהלים הנדונים עם ערב רב ויוצרת פילוג. אבל שוב לא רוצה לדון בזה מה גם שיש טענות לכן ולכן.
הם לא היו בימי הרב קוק אז הוא לא דיבר עליהם.
אבל הוא כן כינה את בן יהודה "אבר מדולדל שכרם בית ישראל לא תחסר מעלים נובלים כמוהו" בגלל שאמר על עצמו שהוא הפנה עורף לעבר של אומתו
… אפילו הרב נזהר מלהגדיר הגדרה כזאת . היום מגדירים הגדרה זאת ללא אבחנה . הוא בטוח לא היה מסכים לזה.
בימי הרב קוק לא היה פרוגרס או פוסט ציונות. אבל ייתכן שאכן ראה את היהודים המתבוללים בלונדון שפעלו להכשיל את הצהרת בלפור כבחינת ערב רב
…. שאלתי את ai :
האם הרב קוק השתמש במושג ערב רב בכתביו?
תשובה:
כן, הרב קוק (הראי"ה) השתמש במושג "ערב רב" בכתביו, אולם השימוש בו הוא שולי יחסית מבחינה כמותית (מופיע פעמים בודדות בלבד), והוא מציג גישה מורכבת ומסויגת מאוד כלפי החלת המושג הזה בפועל על קבוצות או אנשים בעם ישראל. [1, 2]
ההתייחסות המרכזית והמפורסמת ביותר שלו לנושא מופיעה בספרו מאמרי הראי"ה (עמ' 59–60), שם הוא דן במושג ומזהיר מפני השימוש הפוליטי או החברתי בו: [1, 2]
1. ביקורת חריפה על השימוש במושג למטרות מחלוקת
הרב קוק יצא נגד גורמים דתיים בדורו שהשתמשו במושג הקבלי "ערב רב" כדי להוציא קבוצות של יהודים חילונים (כמו החלוצים והציונים) אל מחוץ לכלל ישראל. הוא כתב כי אותם אנשים "לוקחים את כל דברי הסודות הקדושים הללו... כפשוטם, ומרבים על ידי זה מחלוקת בישראל". לשיטתו, פירוש מושגים קבליים מורכבים בצורה שטחית ומגזרית פוגע באחדות העם. [1, 2]
2. הגדרת מאפייני ה"ערב רב" לפי תכונות מוסריות
במקום לזהות את ה"ערב רב" עם קבוצה אידיאולוגית או פוליטית מסוימת, הרב קוק ציטט את ספר הזוהר והגדיר את המושג דרך תכונות נפש ומוסר לקויות. לפי דבריו, סימני ה"ערב רב" הם: [1, 2]
חוסר רחמנות כלפי האחים (בני ישראל).
נטייה להטות חסד ולדאוג לאומות העולם על חשבון טובתם וסבלם של ישראל.
3. פתח לתקווה ותיקון
אפילו כשהוא מתאר אנשים שנושאים את קליפת ה"ערב רב", הרב קוק מדגיש כי בדור הגאולה גם הם עשויים להשתנות. הוא מציין שרבים מהם, למרות ריחוקם הנוכחי מקדושה, "עלולים להכיר ולידע שהתורה היא נשמתן של ישראל". הוא קורא להתנהג עמם בנחת ובדרכי נועם כדי לקרבם, ולא להדוף אותם החוצה. [1]
בשל מורכבות הניסוחים של הרב קוק, כיום בשיח הציבורי והתורני ישנן פרשנויות הפוכות לדבריו: זרמים רדיקליים ואנטי-ממלכתיים נתלים לעיתים בדבריו כדי להצדיק מאבק במי שהם מגדירים כ"ערב רב", בעוד שמרבית תלמידיו מדגישים את אזהרתו המפורשת מפני קריעת העם והשימוש הפסול בכינוי זה. [1, 2, 3]
בכל מקרה טרמנלוגיה לא חשובה.
מה זה משנה "ערב רב" או "מזיקים לאומה"?
… העונים להגדרה בסעיף 2. אם הרב נזהר לא להגדיר מי אנחנו שנגדיר אנשים ספציפיים.
(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)
איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!
אבל אם להיות מאוד מילוליים - אורתודוקסיה - האמונה הישרה. קונסרבטיזם - שימור.
ככל שקונסרבטיזם מטרתו לשמר את המסורות הקיימות ואת הגישות האמוניות הקיימות – הוא אינו שונה כל־כך מאורתודוקסיה. אולי דווקא האורתודוקסיה יותר חדשנית (כמו חסידות, ראי"ה, או גישות אמוניות חדשות בתחום האורתודוקסי) לעומת גישה שמרנית פרופר.
במונחים המקובלים אמנם, קונסרבטיזם מציג כאידיאל גישה שמשמרת עקרונות מסוימים אך לא את הכל (בניגוד לדתי לייט שמכיר בהלכה אך בוחר לשמור את החלקים המתאימים לו).
זה לא משנה איזו גישה דתית מאמצים, תמיד יש מתח בין "זאת התורה אשר שם משה" (או הפרשנות המסורתית שלה) לבין אתגרים אישיים או כלליים, לבין העבר ולבין ההווה. ובכל גישה דתית, תמיד מוצאים איזשהו איזון מסוים, על ספקטרום משתנה.
באופן כללי, כמו שהרש"ר הירש אומר – אנחנו צריכים להיות "רפורמים" – אך ה"רפורמה" אינה צריכה להתמקד בתיקון הדת, אלא בתיקון עצמנו. נקודת המוצא האינדיבידואלית (בסוף האינדיבידואל הוא היחידה העיקרית כאן) יכולה להיות שונה אבל צריך להסתכל איך אנחנו מנסים להיות קרובים יותר לשמיים במקום להוריד כל ערך ומושג לרמתנו הנמוכה.
אני אדחוק אותך לפינה (ואתה כמובן לא חייב לענות
)
בעיניך יש סיבה טובה שספרי פסיקה אורתודוקסים לא מצטטים תשובות של Rabbi David Golinkin למשל?
באופן כללי, ספרי פסיקה אורתודוקסיים יצטטו פוסקים שמוגדרים כאורתודוקסיים, ולא כאלה שלא, גם אם מדובר רק בהגדרה עצמית.
כלומר, סיבה טובה מבחינה דתית
לבין תנועת ההשכלה וכיו"ב הוא עמוק. האיבה מהמאה ה־19 לא דעכה וזה לא מעניין כרגע את האורתודוקסים לשככה. (כאנקדוטה: היה בקהילות מסוימות ש"נשלטו" על ידי הרפורמים בגרמניה, שלא ניתן היה לכהן כבעל תפקיד אם היית מניח תפילין, כי זה פאסה ומיושן). מספיק נזק יצרו התנועות האלה בזמנו, גם אם יש פלגים יותר מתונים שיכולים להשתלב איכשהו בסיפור היהודי.
חיצונית הם נראים כמו חילונים. אבל אף פעם לא ממש הצלחתי להבין מה הם.
הרפורמים - די ברור לי. אנחנו - ברור לי. קונסרבטיבים? בתכל'ס נשמע לי רפורמים.
או לפחות זו האסוציאציה איתה גדלתי בנוגע להם.
כתביו של הרב ------ הם בגדר אורתודוקסיה או לא? כל עוד הדיון מכבד ולא גולש לביזוים
בלי להזכיר שמות של אנשים
למישהו חשוב לכתוב "אני ממליץ להימנע מהספר הזה והזה"? מצויין. בוצע
לא רואה בכך בעייה. אני גם די בטוח שלאיש שבמוקד הדיון אין בעייה בקיומו. גם לא זיהיתי בכל האשכול אפילו רמז לביטויי זלזול או פגיעה באיש המדובר.
הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?
או שאתה רק עסוק בלהגיב את עצמך לדעת?
מה ההגדרה של תינוק שנשבה?- האם אפשר להגיד שרוב היהודים בימינו הם בגדר תינוק שנשבה?
שהוא כמעט אנוס בהחלטה לקום בבוקר ולקיים מצוות (או מצוות אורתודוקסיות)
היה נפוץ ברוסיה הקומוניסטית,
בימינו מקרה נדיר אך קיים.
ברגע שגילה זאת,
מטבע הדברים הוא מתחיל לחקור ולהתעניין ביהדות.
חילוני הוא אינו תינוק שנשבה.
הוא פוסק שהקראים הם תינוקות שנשבו, למרות שחיו ליד היהודים הרגילים וידעו את כל הטענות נגדם
ומה כתוב שם?
שהקראי לא ידע שהוא יהודי.
חילוני יודע שהוא יהודי.
הם חיו תמיד בשכנות ליהודים הרגילים וידעו שהרבניים סוברים שהם חוטאים והכירו את הטענות נגדם.
תסתכל בעוד מקומות ברמבם, הוא מנמק בגלל ש"מעשה אבותיהם בידיהם".
והתעלמת מהחזו"א רוב פוסקי דורותינו ומההגיון הפשוט
"..שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם]...'
כלומר גם אם שמע את טענות היהודים, בגלל שחונך לקראות (גם אם ידע שיש רבניים ופגש אותם בילדותו וידע שהם רואים בו חוטא).
גם חילוני בימינו לא חונך בבית ספר דתי.
ודתלש ברוב המקרים מצבו הפסיכולוגי דומה למצב הםסיכולוגי של קראי מלידה בימי הרמבם.
נראה לי החזו"א נימק על דתלשים "שאין ההשגחה ניכרת בימינו וקל לכפור" או משהו דומה
אפשר להגיד על כל היהודים שהם תינוקות שנשבו כי אין להם כוח ללחום מלחמת היצר.
או כי בא להם לפטור את עצמם.
אבל זה ממש לא נכון.
וזו לא ההגדרה של תינוק שנשבה.
רק "כמו" או דמיון מקביל.
הרמב"ם או השולחן ערוך לא סוברים כמוהו שיהודי שפרק עול תורה ומצוות בניו הם תינוקות שנשבו.
ואני לא אוחז מהחזון איש.
חילוני זה לא שיש לו גם יצר טוב לקיים מצוות וגם יצר רע אבל אין לו כוח להלחם.
פשוט במודע אין לו יצר טוב שיאמר לו "יאללה בא נניח תפילין".
אםאין גם יצר טוב וגם יצר רע, אין בחירה חפשית, כי אין בין מה לבחור.
(יש לו בחירה חפשית לקיים מצוות מוסריות בססיות שהוא מבין שזה רע לגנוב. ויש לו בחירה חפשית זעירה לברר קצת על למה להיות דתי, אלא שזה שוגג קרוב לאנוס)
דעת הרבי מליובאוויטש היא כי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות בדורנו הם בגדר "תינוק שנשבה", - מכוון שחונכו לא לקיים מצוות בדומה לילד קטן שהיה בידי גויים שאיך ידע לקיים מצוות
סתם דוגמא למשהו שקפץ לי לראש במקרה...
איפה כתוב בתורה שמותר לגלח זקן?
אין דבר כזה.
זה שיגעון חדש של ימינו.
היהדות החילונית הציונות בישראל תמיד חיו בין יהודים והם יודעים הרבה מאוד מה מותר ומה אסור - כולנו מחוברים לאינטרנט.
אתה לא יכול להכחיש דבר כזה.
התינוקות היחידים שנשבו היחידים הם העלייה הרוסית לפני 40 שנה וזה עבר מן העולם.
לכל אחד יש בחירה - מי שרוצה שמד ילך לשמד.
שכן 'תינוק שנשבה לבין הגויים' הוא כפשוטו.
יש כמה מחלוקות וכמה שיטות בין גדולי הדור האחרון בעניין, אך מקובל שחילוני רגיל, דינו כתינוק שנשבה, לפחות בצעירותו. בוודאי חילוני שאין לו ממשק כמעט עם דתיים.
לבין דין בדיני שמים תינוק שנשבה.
הראשון דיון הלכתי, השני אמוני
זה אותו דבר.
כמו שמפרידים בין מדינה להלכה כמובן שזה עוד המצאה.
המדינה צריכה ללכת על פי ההלכה.
נפקא מינא לגבי ענישה בבית דין תינוק שנשבה ויחס כלפיו וכו'
הדיון בדיני שמים זה לא דיון הלכתי כי זה נוגע לשאלה האם ה' יעניש אותו או לא. אין נפקא מינא.
לכן יכול להיות תינוק שנשבה הלכתי אבל לא בדיני שמים , וכן ההפך.
ב.מסכים איתך שהמדינה צריכה ללכת לפי ההלכה
בשמיים יש 24 בתי דין,
כל הגזירות נגזרו בשמיים עלינו וכולם ביושר.
בית דין של מטה קובע על פי בית דין של מעלה בין אם נקבל את זה או לא.
ועכשיו השאלה איך בשמיים נתנו לחילונים לשלוט על הדתיים?
ואיך בית המשפט החילוני חזק מהדתי?
וזה בדיוק מה שאמרתי קודם - כי הרבנים אינם הגונים.
השמאל שיקרו שצעקו "משתמטים" "שיוויון" ועכשיו הם קוראים לחרדים בואו ותקבל כרצונכם...
והחרדים מתפתים להם!
חס ושלום אנשי אמת (החרדים) ילכו לשקרנים וישבו בחיקם?
או שהם אינם אנשי אמת כי אם שקר גמור הם...
הלכה זה רצון ה' מה שנעשה פה בעולם.
ה' לא הולך לפי זה.
למשל ה' ממשיך להוריד גשם בשבת.
ב. גם אם תיאורטית נזרום איתך שתינוק שנשבה שחייב מיתה בידי שמים ימות, אז זה תוצאה, לא עונש. כמו שצדיקים מתים יחד עם הרשעים בעוון הדור למרות שהם צדיקים. או כמו שעוזא מת כי נגע בארון ה למרות שהיה אנוס
ג. השאלה איך בשמים נתנו היא נושא אחר כבר
חוקי התורה ניתנו על ידי משה רבינו בהר סיני,
ואלו הם חוקי ה' והיהודים - אם נרצה לשבת לבטח בארצינו ולא תקיא אותנו הארץ.
בתורה כתוב שוב ושוב, אם ילכו בדרכי ה' יצליחו - ואם ירשיעו יענשו.
לכן, חוקי מדינת ישראל חייבים להיות במקביל לחוקי התורה וההלכה היהודית.
ואם לא, הפך קדושה זה טומאה, וחס ושלום גם דינים וחורבן וכו'.
אבל!
(-----) לא לעשות גדולים וללכת אחריהם כמו עיוורים - (-----) זוהי צביעות ושימוש בתורה כקרדום לחפור בה.
דת תורתנו מאוד רחמנית גם על החוטאים אפילו הקשים ביותר, אז אי אפשר להשוות אותנו לערבים חס ושלום.
ומי שמשווה את דת תורתינו לערבים הוא שונא ישראל מובהק וטיפש.
בתורה יש שני חלקים : אגדתא והלכתא
כי עיקר האמונה היא במשה רבינו!!!
הוא נתן תורה והלכה!!!
מה לך ולה'?
התגלה אליך?
ציווה אותך להודיע לעם דרך ה'?
כל התורה האמונה ההלכה מגיע ממשה!
[יש לך ראש ממשלה יום אחד מצטלם עם טלית ותפילין - וביום אחר מצטלם במסעדת חסילונים וסרטנים עם חבריו האמריקאים]
אתה לא יכול להפריד בין הלכה ותורה לאמונה - לא קיים דבר כזה.
וחכמים המשך שלו.
תורה כוללת אגדתא גם
אבל כשם שגם בהלכה אתה מפריד בין דיני שמים לאדם, כך גם בתינוק שנשבה, אין חיוב שתינוק שנשבה הלכתית מקביל אחד לאחד לדיני שמים בגדר תינוק שנשבה
הלכה=מצווה=רצון ה ש **אנחנו** נעשה או לא נעשה משהו.
אבל מה הוא יעשה, זה כבר סיפור אחר
…. לבן ובתואל עובדי אלילים הכירו בהשגחה העליונה. סיפור הפרשה כולו הוא "הריקוד" התמידי בין ההשתדלות לבין ההשגחה העליונה. מהדברים הפעוטים בחיי היום יום עד לדברים הגדולים.
פסוק ז פרק כד "השם אלוהי השמים אשר לקיני מבית אבי….." מיצג את הבטחון בשם אצל אברהם כלומר הוא סומך על ההשגחה העליונה שהכל יסתדר.
פסוק אחריו "ואם לא תאבה …." מיצג את ההשתדלות . כלומר אני שולח אותך להביא אשה אבל "…רק את בני לא תשב שמה".
אליעזר גם כן משרטט מן תנאי קבלה לנערה המיועדת כאשר הוא מתפלל על פי הבאר.
ואכן ההשגחה העליונה מגשימה את בקשתו.
"רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהלים עב, יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו
דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו שנאמר (ירמיהו טז, יג) אשר לא אתן לכם חנינה
ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו שנאמר (איכה א, טז) כי רחק ממני מנחם משיב נפשי
ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר (ישעיהו נג, ד) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה
אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא שנאמר (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא
אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות
אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר שנאמר (ירמיהו ל, ט) ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א"ל רב פפא לאביי והכתיב (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם..."
פירוש:
ינון בתחילה נ' ובסוף נ' = נחמן (נתן) ינון = נ'
חנינה / מנחם = נחמן
רב נחמן מעיד על עצמו
רב אמר "רבינו הקדוש"
דוד אחר הוא המלך = מלך המשיח
נ נח נחמ נחמן מאומן
זהו השיר פשוט משולש מרובע מהזוהר הקדוש
על ידו יפקדון מן גלותא.
ואנו רואים ברוך ה' חזרנו לארץ ישראל והתגלה השיר הזה,
והכל בזכות רבי נחמן.
נ=שירת הנפש
נח=שירת האומה
נחמ=שירת האדם
נחמן=שירת העולם
אבל כל אחד אחר, מבתי מדרש אחרים - ימצא את רבו שלו.
בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.
התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).
אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.
ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.
האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?
ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.
אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".
התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.
דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.
דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.
רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.
ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.
רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.
התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.
על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.
ועוד אמר רבי נחמן -
"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",
"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",
מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.
ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.
[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.
אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]
להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)
מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.
אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.
אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?
אולי אצלך השיגעון גדלות?
ואולי רק אתה מחלה חולפת?
יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?
אז אתה מדבר על חסידיו?
אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,
ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.
ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.
גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.
אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12
אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.
אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.
אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -
אז הוא יעקם את התורה כרצונו.
לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.
וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.
ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,
הרמב"ם!
רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?
וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,
וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.
רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.
משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:
רבי שמעון בר יוחאי
^
הארי
^
הבעל שם טוב
^
רבי נחמן
^
המלך המשיח
רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,
וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.
לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.
לשאלותיך:
- אני מכוון לאמת.
- ורוצה לעשות את רצון ה'.
ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת
'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.
בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.
'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.
אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).
אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.
בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...
את תורת רבי נחמן זצ"ל.
במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?
במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -
(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).
אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...
הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.
אבל זו לא דרך האמת!
דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.
תפילה תפילה תפילה.
התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----
ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.
והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.
ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?
אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.
ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.
@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----
תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי 
א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?
ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?
ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"
ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".
ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא
ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב
אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.
אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב
"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"
אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.
1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."
"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."
"כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."
ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?
חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.
גיור זה מילה טבילה ובית דין.
אין מקבלים גרים לעתיד לבוא
"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."
אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:
היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'
יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.
איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.
ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?
ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.
גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.
אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.
ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.
משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.
"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"
ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד
ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו
ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"
כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם
"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"
מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה
הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.
לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.
וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.
הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים
כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה
אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"
אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים