אומרת שהמנדט הבריטי יפקע רק בחצות ומכבדת את החוק.

נכון שההגנה שלטה על שטחים כבר כמה חדשים, אבל מכיוון שעדיין אין מדינה ואם ינםיקו מטבע לא יקבלו אותו, אז לרמבם זה לא מלכות אלא "כת של ליסטים" ששולטת על השטח (סליחה על הביטוי, סה לא אישי, זה לשון הרמבם) כלומר מליציה ולא מדינה.  הבריטים פינו את השטחים לאט לאט בפועל מנוכחות צבאית בריטית כבר כמה חדשים לפני, ועזיבת המנדט היתה בעיקר רשמית בחוק (הנציב יצא מארמונו ועלה על ספינה מול חיפה, חיכה עד חצות והפליג לבריטניה). אבל עובדה שרק ב ו באייר הוכרז על הקמת מועצת העם כממשלה והפיכת ההגנה לצה"ל עם חיוס גיוס חובה כללי וכן רק אז ברית המועצות וצכסלובקיה התחילו לספק לנו נשק ולהכיר במדינה קיימת.

אז השאלה באמת האם מעת הכרזת המדינה שלטון ההגנה על שטחים נחשב כבר כמלכות ולא רק כמיליציה? מעניין.

בכל מקרה לזכרוני הרב גורן (ובטוח הרב שרקי) מנמקים את אחד מנימוקיהם לומר הלל בברכה בלילה ב ה באייר כי ב ו באייר בלילה יצאנו משעבוד מלכויות, ומקדימים את ההל ביום כי ב ה נעשה נס קטן של הכרזת המדינה, והלל בלילה הוא על ניסי הלילה, והיום על ניסי היום (כשם שבחנוכה העצמאות לא קרתה בכה כסלו אך עדיין אומרים גם הלל עליה ובכה כסלו כי זה יום טיהור המקדש.

נשאלת שאלה  על הרב גורן והרב שרקי - למה לא לומר רק ב ו באייר את 2 הההלים, הרי נס העצמאות גדול יותר מנס ההכרזה? 

האסיפה המכוננת היא זו שהכריזה על ההקמה, והיא מסדירה את הגופים הבירוקרטיים החל מפקיעת המדנט. אבל אם האסיפה המכוננת אינה מייצגת את העם ואינה מנהיגה אותו בפועל, אז מי אלה שהקימו את המדינה? לכן הדבר הפשוט הוא שהמדינה קמה אז, על ידם.

ובאותה מועצת לא היו רק אנשי ההגנה.

טוענת במגילת העצמאות שהמנדט יפקע רק בחצות ומכבדת זאת. כלומר היא לא  מורדת בבריטים שבמילא קבעו שיעזבו בחצות.

בתחילת דרכה המדינה היתה בעצמה ההגנה (כלומר ההגנ היתה הזרוע הצבאית שלה ששלטה על השטח ואכפה את השלטון) וב ו באייר ההגנה הפכה בחוק לצה"ל.  ההגנה שלטה על כל השטח שנשלט בידי יהודים ב ה ו ב ו באייר (למעט שטח קטן בירושלים ששלטו בו האצל, והם עצמם קיבלו את מרות ההגנה ב ה באייר, והוסכם שהאצל הופך להיות מילציית חסות של המדינה, ומותר להם להלחם כרצונם בשטח בו שולטים, בתנאי שיהיו כפופים למדינה ולא יקבלו לתוכם עוד נשק מבחוץ (אלטלנה נוצרה בגלל שהנשק נקנה עוד לפני הסכם זה והאצל טענו שהנשק שייך להם כי זה היה לפני ההסכם, אבל האצל עצמו לא קנה נשק חדש מה באייר והלאה אלא העביר אותו להגנה-צה"ל.

גם אם במןעצה לא כולם אנשי ההגנה, מי שאוכף את השלטון בפועל בה באייר היתה ההגנה, ו בו באייר היה ההגנה שהפכה לצה"ל בחוק, והחל גיוס נרחב ב ו באייר של כלל האוכלוסיה

נשמע שהמדינה תקום רק בחצות

אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהָחֵל מֵרֶגַע סִיּוּם הַמַּנְדָּט, הַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שַׁבָּת ו' אִיָּר תש"ח, 15 בְּמַאי 1948, וְעַד לַהֲקָמַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַנִּבְחָרִים וְהַסְּדִירִים שֶׁל הַמְּדִינָה בְּהֶתְאֵם לַחֻקָּה שֶׁתִּקָּבַע עַל־יְדֵי הָאֲסֵפָה הַמְּכוֹנֶנֶת הַנִּבְחֶרֶת לֹא יְאֻחַר מֵ־1 בְּאוֹקְטוֹבֶּר 1948 – תִּפְעַל *מוֹעֶצֶת הָעָם* כְּמוֹעֶצֶת מְדִינָה זְמַנִּית וּמוֹסַד הַבִּצּוּעַ שֶׁלָּהּ, מִנְהֶלֶת־הָעָם, יְהַוֶּה אֶת הַמֶּמְשָׁלָה הַזְּמַנִּית שֶׁל הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית, אֲשֶׁר תִּקָּרֵא בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל.

נשמע שהפסקה השניה היא פירוט הפסקה הראשונה, כלומר הקמת המדינה היא עצמה הקמתה ב ו באייר כנמשלת על ידי מועצת העם

זה מזכיר לי קצת את הדיון שלנו על חג פסח וחג המצות. יום ה' באייר עומד בפני עצמו, ויום ו' באייר והשנים שאחריו עומדים בפני עצמם.

ודי לנו בתקנת אמירת הלל ביום אחד. אתה עוד רוצה לתקן יומיים?!

מה גם שאין כבר הבדל בין יום ו' לכל השנים שאחריו. אתה רוצה לתקן הלל בכל יום?
 

בסוף ביום זה יצאנו משעבוד מלכויות.

גם ביציאת מצרים מתו ארבע חמישיות, זה משנה?

ההלל הוא על היציאה משעבוד מלכויות, ודווקא זה שהמלחמה התפרצה זה בגלל שעמי ערב ראו שאכן קמה מדינה אז נלחמו המשנה מרץ. כך שעצם פריצת המלחמה היא אינדיקציה לעצמאות לדעתי.

לא מתקן הלל בכל יום, אבל בפסח אמרו הלל גם בערב פסח בשחיטת הקרבן, וגם בליל הסדר.  בחנוכה אומרים 8 ימים.   אז למה שבעצמאות לא נאמר יומיים? ואם כבר הקושיה לדעתי על למה אומרים ב ה', לא על ו

והיות ויש מחלוקת לגבי תיקון הלל, אז ננסה להמעיט ולא להוסיף.

אין לנו סנהדרין או רוב בניין שפוסק כך כמו שהיה לגבי פסח וחנוכה וכו.

אני מקבל את הטענה שלך לגבי החמישיות של מצרים, אבל לעניינו הערבים פתחו במלחמה עוד לפני ו' באייר אלא שחיכו להסתלקות הבריטים כי אז יהיה שטח פנוי והיה להם הסכם עם הבריטים. דהיינו, זו לא ראיה לכך ששם באה העצמאות.

בכל מקרה, להבנתי עניין העצמאו. כולו תלוי באירוע ההכרזה ולכן הגאולה באה שם. מה גם שהמדינה עצמה רואה את יום הולדתה בתאריך ה' באייר. אז מה נבינו ראשי המדינה לדעתך. מתי הם חשבו שהם הקימו אותה, וממילא מתי היא אכן קמה?

מה גם שראשי המדינה לא שמרו על ההלכה ודיוק לא חשוב להם, ומצידם גם לחגוג ב א אייר, מבחינתם זה סמלי ותו לא

וכבר דיברנו על זה

אתה פשוט מסרב לקבל אפשרויות שהן לא מה שיושב לך בראש.

הדיונים איתך הפכו למגוחכים.

אשאיר אותך לאחרים. אנא אל תגיב לי.

שרקי והרב דרוקמן לא סוברים כמוך.

הם כן אומרים הלל בלילה בברכה בגלל נס היציאה משעבוד בחצות הלילה. הנימוק של הרב גורן בין השאר זה שאכן העצמאות קרתה בחצות הלילה של ו.

השאלה לגבי זה למה הם מקדימים ל ה ולא מאחרים ל ו.

מצורף צילום מעמוד ראשון של הצופה  מיום ראשון ז' אייר תש"ח השמור בידי מאז. הוא מתאר את הכרזת העצמאות מיום ששי ה' באייר.  מתואר שם " בשעה ארבע בדיוק פתח ד. בן גוריון את האספה בהולם פטיש. הושרה התקוה  ... ואחר כך אמר : אקרא לפניכם את מגילת היסוד של מדינת ישראל אושרה בקריאה ראשונה על ידי מועצת העם ".

מדובר בהכרזה שטרם אושרה . ואין לה שום תוקף .  והיתה רק נאום יחסי ציבור בנוסח. תוכנן שיהיה דון נוסף עד שיתקבל נוסח סופי. אך טרם נערך דיון שכזה. היתה דרישה ברורה להכללת שם שמים בהכרזה , ולכן הרב מימון (פישמאן) והדתי דוד פנקס הקדימו לחתימתם  בעזרת ה' .

למרבה הביזיון  נאום ההכרזה קובע שארץ ישראל היא בסמכות כל מיני גופים גויים ברצונם נתנו אותה לאנגלים ולכן היא של האנגלים עד הרגע האחרון כלומר גם בעוד כ 6 שעות היא לא שלנו . !  ואם הגויים ירצו זכותם להחזיר את ארצנו לאנגלים או לגרמנים.

יש כאלה שרוצים להדביק קדושה לקרטון שעליו נכתב הנאום ההוא ולכן מצרפים לו ניקוד , וכבר נמצא ליצן שצרף טעמי מקרא לנאום הזה !

יש קדושה לעצם המאורע של הכרזת העצמאות

כשיתחשק לגויים שנעוף מכאן לכל הרוחת. 

אין כאן הוכחה. גם בן גוריון אמר לא משנה מה יאמרו הגויים משנה מה יעשו היהודים.

אין שום הכרה בזכות הגויים לתת את ארצינו לערבים.

וגם אם יש, הדיון כאן לא על תוכן המגעלה אלא על עצם ההכרזה ומתי קיבלנו עצמאות

ביום חמישי ד' באייר התפרצו אנגלים וערבים לכפר עציון ורצחו שם  כ 120 יהודים , ה' ועמו יקמו את דמם , ביניהם בן דודי הזכור לי  ישעיהו ארליך . אבל לומים אלה היו דתיים , ובעיני רבים זה לא נחשב . 

כוח אנגלי פרץ את שער הישוב.

ולכן נקדימון צודק כשאומר ש ב ו באייר המלחמה השתנתה לגמרי כי פלשו צבאות ערב.

הדיון פה לא היה על רשעת הבריטים

אבל יש עניין של ההתחלה, בבחינת: "מגיד מראשית אחרית". זה אגב ההסבר מדוע לפי חלק מהפוסקים תיאורטית אם יצא עשרה בטבת בשבת הוא ידחה שבת, כיוון שזו תחילת הפורענות. שמעתי על זה מהלך שמסביר את זה יפה, ואכמ"ל.

יש 4 צומות.   בסוף מציינים את כולם. כאן מציינים רק את ה באייר ולא את ו.

ו ט באב בסוף חמור יותר מ י בטבת

כשנפוליאון הוכתר לקיסר, את טקס ההכתרה עשו אצל האפיפיור, כמו תמיד. ואז כשהגיע השלב שהאפיפיור היה אמור להניח את הכתר על הראש של נפוליאון, נפוליאון לקח את הכתר ושם אותו לעצמו על הראש. כמו בשביל להתריס, 'כן, אני לא צריך אותך שתכתיר אותי, אני מכתיר את עצמי'

הבריטים הכריזו שהמנדט יסתיים בחצות הלילה שבין 14 ו15 במאי. (ועד הרגע ההוא עגנה ספינה בריטית במים הטריטוריאלים של ישראל, ובחצות בדיוק צפרה והלכה). אלא מה? מישהו שם לב שזה עומד לצאת בשבת. ניסו לבקש מהבריטים לדחות(!) את התאריך והם לא הסכימו. בן גוריון הבין שאי אפשר עם הדתיים והכל להכריז על המדינה בשבת, ובסוף הקדים את זה ליום שישי בארבע בצהריים

וככה התגלגל שישראל עשתה בעצם את אותו קונץ של נפוליאון ☺️ הרב הדרי סיפר שהוא יצא עם אבא שלו לפני ההכרזה לרחוב להתכונן, והוא שאל את אבא שלו שבעצם הם עוברים על ההחלטה של הבריטים. ואבא שלו אמר נכון, אבל אין כבר שוטרים שיעצרו אותנו, כולם כבר בספינה...

השאלה אם חוסר נוכחות צבאית בריטית בפועל נחשבת כהסרת המנדט. כלומר מה קובע, המצב הצבאי או הדיפלומטי? אולי השאלה לפי הרמבם זה אם המועצה היתה מנפיקה מטבע בה באייר האם העם היה מקבל אותו? מצד שני כל עוד המועצה מכבדת את שלטון הבריטים עד חצות היא לא תנפיק מטבע...  אז שאלה באמת מעניינת.

יש לי סברה שהכרזת המדינה היא כמו הקרבת קרבן פסח בבין הערבים בערב פסח, והעצמאות ב ו באייר זה כמו מכת בכורות והפסיחה על הדם בחצות הלילה ופרעה שנותן לנו עצמאות.

אבל אז היה צריך לחגוג גם ב ה אייר וגם ב ו אייר

למה לחגוג ולהגיד הלל ב-ה באייר ולא ב-ו, אם המנדט פקע רק ב-ו?

כיוון ראשון שאפשר ללכת אליו הוא להגיד נכון, צריך לחגוג ולהגיד הלל דווקא ב-ו. או ביום שביתת הנשק, כמו שהציע הרב הדאיה. או אף פעם לא כי זה רק אתחלתא או כי אין לנו סמכות או כי המדינה רעה

כיוון אפשרי שני הוא שהמדינה כן קמה ב-ה', מבחינה חוקית או מצד אספקטים אחרים. ובטח צריך להידרש כאן לדיון כלשהו של משפטנים

כיוון אפשרי שלישי הוא שהעיקר זה ההכרזה. כי קידוש השם (כדברי הרציה), כי זה היה 'נס ממרומים' שההנהגה אזרה אומץ (כלשון הרציה), כי ההכרזה מיצקה את הכרזת סן רמו והצהרת בלפור והחלטת האום וסר פחד השבועות סופית, או סיבות אחרות. וזה יותר משמעותי מההקמה החוקית. או שבוחרים את היום הראשון מבין השניים בו קרו דברים

הכיוון הרביעי - שאולי עולה מהדיונים של הרב גורן על הקדמת ודחיית יום העצמאות בגלל שבת - יגיד שכשקורה משהו טוב אפשר להחליט מתי קובעים בשבילו את יום ההודיה. וזה לא חייב להיות דווקא היום בו קרה הנס

(מתישהו הבנתי שזה הפשט בפסוקים בסוף מגילת אסתר - בשנה שבה קרה הנס היה זמן לחגוג רק אחרי המלחמה, בשושן בטו ובשאר המקומות ביד. אז כל שנה פשוט ממשיכים מה שעשו בשנה הראשונה
 

וזה יהיה ממש מצחיק אם כולם יחגגו עצמאות ביום אחד, והדתיים יאמרו הלל ביום אחר. שכל ישר )

הגמרא שהלל הוא על יציאה משעבוד מלכויות ומעבדות לחירות. כמו הק"ו שעשו מפסח לפורים.  ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות.

אז אם כל הקידוש השם של ההכרזה,    עצם החירות היא נס יותר גדול. ועצם המדינה עצמה היא קידוש ה יותר גדול.

זה שבחנוכה חוגגים ביום טיהור המקדש ולא בעצמאות זה לא ראיה , כי - א. עיקר הנס בחנוכה היה הצלת התורה מכליה והעצמאות רק נלוותה כנס שני.   ב. מי אמר שכשיהודה המכבי כובש את ירושלים זה לא נחשב עצמאות?

בפורים דווקא נראה שהחגיגה ביד כי רק אז הוסר האיום של כליה ליהודים, כל יום יג אז איום הכליה היה קיים, ורק כשנכנס יד והגזרה פגה אפשר לומר שניצלנו ממיתה לחיים.

דחיית יום העצמאות זה לא ראיה כי זה חריג ולא קבוע, כמו דחיית ט באב לעיתים או הקדמת המגילה בכפרים ליב (מה גם שבפורים יש עניין שכל חודש אדר הוא חשוב).   אבל לגבי קביעה תמידית ב ה באייר זה קשה.

גם זה שהחילונים החליטו כך. אז אולי צריך להתעקש שיהיה תמיד ב ו'?   במילא רוב הזמן יום העצמאות נדחה אז לאף אחד זה לא יהיה אכפת.   

(יש הרבה כתיבה תורנית על למה להגיד הלל ביום העצמאות. יש מי שמדגיש את ההצלה ממוות לחיים, יש מי שמדגיש את היציאה מעבדות לחירות, יש מי שמדגיש את הגאולה, יש מי שמדגיש את קידוש השם שבהקמת המדינה וכו')

לזכרוני כתוב שאומרים הלל על יציאה מעבדות לחירות.כלומר עצמאות.

וקביעת חג בפורים היתה מקל וחומר מעבדות לחירות.  

יציאה מעבדות לחירות היא עצמה הגאולה (שמצפים להשלמת התהליך במלכות בית דוד מקדש וכו') ובמילא יוצרת קידוש ה'.

השאלה האם על כל קידוש ה' עושים חג?  גם מלחמת סיחון ועוג וחנוכת בית ראשון עם כבוד ה' היה קידוש ה' עצום וכן מרד שאול בפלישתים ומפלת סנחריב והקמת בית שני, אך לא קובעים חג.

הצלה ממוות לחיים זו שאלה. במיוחד שמבחינה הלכתית אומרים בגללה הלל ביום ירושלים (למרות שמבחינה אמונית נראה יותר שההלל הוא על בניין ירושלים כי עיר שכבושה בידי גוים נחשבת חרבה).  האם צריך הצלה ממיתה לחיים כמו בימי המן? האם הערבים היו הורגים את כולנו שאפשר להגדיר זאת כהצלה ממיתה?

בסוף היו המון נצחונות ממלחמות במהלך ההיסטוריה ואף אחת לא הוגדרה כהצלה ממיתה. אבל אולי פעם לא היתה סכנה זו כי האויב היה מעדיף למכור אותנו לעבדים ולא להרוג, ואילו במקרה של ששת הימים אכן ניצלנו ממיתה כמו בימי המן?

הרב נריה מסביר שגם קידוש ה' כלול? ואם כן, למה על אלפי מאורעות אחרים בהיסטוריה של קידוש ה' עצום אין חיוב לומר הלל?

כשנשארים רק במה שמכירים ומקשים ישר על כל מידע חדש לא מתקדמים 🤷‍♂️

"אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין"

תוקפת. מחילה אם זה נשמע ככה.

אשתדל לנסח בצורה נעימה יותר

..

ראיתי שהוא מתייחס לזה כאן בקיצור

יום העצמאות - כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג (חוברת על אמירת הלל בליל יום העצמאות)

והוא כותב שהוא האריך יותר במאמר הבא, עמודים 362-364:

שכחום וחזרו ויסדום – על הלל בליל יום העצמאות

באותה מידה אתה יכול לשאול למה כשמשנים את התאריך של יום העצמאות אז אנחנו משנים את יום אמירת ההלל.

ככה קיבלו עליהם.

(אגב, גם מנגד, בעיניי הטענה החזקה ביותר נגד אמירת ההלל בברכה - היא שרק מיעוט מהעם, שהוא כחצי מהציבור הדתי - אומר הלל.)

ייתכן שמי שלא אומר הלל, הוא אכן לא בסדר.

לא כמות האומרים היא הנימוק לאמירה.

אני חושב על זה כתקנה כללית. והתוקף של תקנה כללית בהחלט תלוי בשאלה עד כמה הוא מוסכם והתקבל בכלל ישראל

(והעובדה שאני חושב על זה כתקנה כללית, היא הסיבה שקישרתי את זה לתגובה שלי פה...)

נכון שיש מנהגים שכל עוד לא פשטו בציבור לא מחייבים. אבל כאן זו תקנת נביאים וגם הרבה מהציונות הדתית כן מברכים בהלל.

שאני אבין, חלק מתקנת הנביאים זה לשנות את התאריך של ההלל כשיום הזיכרון יוצא בשבת?

ולגבי הפוסקים, אולי אתה לא סופר את החרדים כי לדעתך הם טועים או משהו כזה, אבל אתה לא יכול להתעלם מזה שחלקים גדולים מהציבור שומר המצוות לא אומר הלל, על פי רבותיהם.

פוסקי הדור יכולים לממש אטתה בדרך שייבחרו. אבל זה לא אומר לדעתי שאפשר להשתולל ולקבוע תאריך קבוע לא קשור רק כי החיחונים החליטו כך.

גם להלכות דחיית הקדמת קריאת מגילת אסתר יש כללים .

לא באתי לטענות לחרדים. אבל אני הולך לפי חלק מפוסקי הציונות הדתית שחייבו הלל בברכה , וידעו שחלק מהפוסקים לא מסכימים ועדיין חייבו בברכה, כך שזה שרוב העם טו חלק מהפוסקים לא מסכים עם זה לא משנה כאן. איני יודע דרכי פסיקה, אבל עובדה שיש גדולי דור שאומרים הלל בברכה

מצווה כלבבי

לא הבנתי בכלל מה רצית לומר

צריך לזכור שחיוב ההלל , גידרו הוא לא מתקנה חדשה, אלא יישום של תקנת הנביאים לומר הלל בגאולה מצרה.    כי לנו בהעדר סנהדרין אין סמכות לתקן תקנות חדשות

הוא לא מנמק למה נס שהופחה רוח גבורה חשוב יותר מנס היציאה משעבוד, שמקדימים בשבילו את ההלל של ליל ו לליל ה, ולא מאחרים את ההלל בשחרית יום ה, לשחרית יום ו

הלל זה הגיוני כשם שתיקנו לעיתים בגמרא לקרוא מגילת אסתר ביב אדר מפני הכפרים. וכן צום ט באב נדחה.

דיברתי למה מתקנים שהחג הקבוע יהיה ב ה ולא ב ו.

בסוף לדעתי חג הוא חיוב הלכתי ולא הולך לפי איך שנוח לנו.

חיוב הלל לא קשור לאם הציבור אומר או לא. ברגע שהנביאים תיקנו - התקנה מחייבת אם הפוסקים טוענים שהתקנה חלה גם כיום

המציאות החברתית היא לא החוק הפרומלי, אלא מה קורה בתכל'ס.

המציאות החברתית בגלל שהיא לא פורמלית בהכרח היא גם לא תלוייה בהגדרות של ההלכה אלא בהגדרות של החברה.

לשאלתך - גם אם בצורה "פורמלית" החוק חל ב00:00 בו' באייר (ליל שבת באותה שנה), זה לא מה שקורה בפועל.

בפועל ההכרזה עצמה היא המשמעותית והיא מה שמשנה את הסדר החברתי. זה הקידוש ה' וחזרת המלכות. לא החוקים הפורמלים אלא החוקים שקבעו בפועל.

ההכרזה היא כל כך משמעותית כך שגם צורת הלחימה השתנתה ביחס לשל ממחתרות לצבא אחיד.

שבאמת העצמאות נקבעת מהמציאות בפועל דה פקטו ולא מהתחום הרשמי דה יורה.

השאלה האם בפועל היינו עצמאיים עד חצות? הרי מכריסי המדינה עצמם כיבדו את החוק הבריטי והמתינו לחצות, כך משמע ממגילת העצמאות.

לזכרוני ההפיכה ממחתרת לצבא קרתה ב ו באייר עם חוק גיוס חובה כללי באוכלוסיה היהודית.

יש את דברי חזל שאומרים שמרגע שדוד נמשח למלך הוא יכל להרוג מורדים במלכות הלכתית, למרות שלא מלך בפועל עדיין, אבל אולי משם אי אפשר להשוות לכאן.

נראה שעד חצות להגנה ששלטה על שטחים יש גדר של מיליציה ולא מלכות, כדברי הרמבם על אדם שהשתלט על שטח אם יוציא מטבע והעם לא יסחרו בו אז לא קיבלו את מלכותו עדיין והרי הוא עדיין ככת של ליסטים עד שיקבלו את המטבע.  מצד שני שם זה לא לגדר של יציאה משעבוד מלכויות אלא בגדר מתי אנרכיה הופכת למדינה. אז שאלה.

בכל מקרה..

ההכרזה היא מה שנתנה "אור ירוק" לצבאות ערב לפלוש ולהצטרף למלחמה, ולא לחינם.

בכל הכרזה יש דברים שצריכים להשמע יפה וטוב אבל בפועל משנה מה שהיא אומרת לא השפעתה על החוק היבש.

החיפוש בעיני של הגדרה בחוק אזרחי בריטי הוא לא בכיוון.

יש לי תחושה שהבריטים עצמם התנערו מהשלטון הרבה לפני חצות.

(אני מכיר שהרב גורן נימק את ההלל בלילה בכך שרוב הניצחונות של מלחמת העצמאות התרחשו בלילה - תורת השבת והמועד עמוד 431)

שכחום וחזרו וייסדום של הרב שרקי. תוכל למצוא באינטרנט

ובמה בדיוק?

במאמר שכחום וחזרו וייסדום של הרב שרקי

בו אייר כשהמנדט פג.

ולכן לדעתו אומרים הלל בלילה בברכה.

רק שמקדימים לליל ה אייר בגלל נס ההכרזה שהיה ב ה באייר

ואשרינו שאתה מזכנו לראות את צדקת חכימנו שאמרי שאין מלמדים תורה לתלמיד שאינו הגון. אוי לאביך שלמדך תורה, או לרבך שלימדך תורה, כמה מכוערים מעשיך וכמה עמוקה ליצנותך.
 

טוב שלא תגיב, משתגיב ואז תתקרבן

האבנים בהר הבית.

כן מנשקים את האבנים ובוכים עליהם לעניין "כי רצו עבדיך את אבניה"

כמו שאמרתי קודם, אתה תלמיד שאינו הגון. כמה מקולקלין דרכיך, כמה מעוותת תורתך. אוי לאביך שלימדך תורה, אוי לרבותיך שלימדוך תורה, על ידי ליצים שכמוך הולכת תורה ומתחללת. תעשה תשובה היום.

גמרא מפורשת שתקנת פורים נלמדה בקל וחומר מיציאה מעבדות לחירות.   והלל בפורים אין כי אכתי עבדי אחשורטש אנן, בעוד שביום העצמאות כבר לא עבדי בריטניה אנן

(כן, אני יודע שיש בזה דיון ובהחלט הרב גורן זצ"ל נימוקו עימו, אבל כך התקבל)

על למה מראש קובעים ב ה ולא ב ו.

כמו שבפורים קובעין ביד ולא ביג, אבל מזיזים קריאת מגילה לפי הנוחות.

או ט באב קובעים ב ט ולא ב י, אבל דוחים אם צריך.

השאלה למה מראש קובעים ב ה ולא ב ו

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא