אומרים ולזכרוני עוד רבנים שלא זוכר.

רוב הפוסקים לא אמרו בלילה בברכה.

הרב גורן, רב אברום שפירא, הרב משולם ראטה לזכרוני, הרב שלום משאש, הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב נחום רבינוביץ ועוד

השאלה היא בקרב מי שסובר שכן יש פה מימד של גאולה והצלה, ואז האם אפשר לתקן על זה הלל או לא.

אצל מי שסובר שתחיית המדינה לא נחשבת אפילו הצלה, אין בכלל מה לדון על אמירת הלל. הפוסקים הרלוונטים לברכת ההלל הם אלה שלדידם שייך בכלל לדון בשאלה הזו.

כשאתה מתווכח פה עם מישהו על "האם לברך" זה על רקע ההנחה שבכלל שייך לדון בזה. אם אתה רוצה לדון האם מדובר בהצלה, אז זה משהו אחר ואז כן תתייחס גם למי שסובר שאין הצלה.

אלה שני מישורי דיון.

האם צריך למחוא כפיים כשמגיעים לקומה 3 בבניין פלוני? יש מי שסובר שכן ויש מי שסובר שלא, ולעומתם יש מי שסובר שבכלל אין בניין. האחרון הוא בכלל לא בגדר "בעל דעה" לגבי אותה מחיאת כפיים, כי הסיפור לא מתחיל בכלל מצידו. בשבילו זה כמו לשאול האם מלפפון הוא ארוך יותר או ירוק יותר. זה עוזר לך להבין יותר? אם עדיין לא, חבל.

הל בברכה או לא ואם בלילה או לא.

לא לגבי השאלה אם בכלל לומר הלל, שבה אנו כן מתחשבים בפוסקים החרדים ובשיקולם, פשוט לא הולכים לפיהם.

אם הם טוענים שזה לא גאולה צריך להתחשב בשיקולם כי הם לא אומרים זאת סתם. כלומר הם צודקים שבפועל קשה לראות את הגאולה בחיי היום יום לעומת מה שגאולה צריכה להיות.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כרבנים הציונים (לפחות לפי מה שאנו נוהגים)

אבל כן, ברמה העקרונית בוודאי שיש ללמוד את דבריהם ולבחון את מידת האמת. אלה דברים פשוטים.

מכל מלמדי השכלתי. להשכיל אינו בדווקא להסכים. גם הבנת הטעות בדברי האוסרים/מתירים היא לימוד תורה.

גם מהנוצרים אני יכול להשכיל, אבל כאן מדובר שדעות חכמי החרדים הם דברי אלוקים חיים ממש. למרות שהלכה לא כמותם

האם אין פה הצלה רבתי? האם הקמת מדינת ישראל גרועה מפורים שני?!

הטענה שלהם היא על החילוניות וכדומה. איפה הנימוק ההלכתי פה?

האם כל ישראל שבארץ היו מתים אם היינו מפסידים?

האם הצלה לחיים זה על כל יהודי העולם או מספיק היישוב בארץ?

כמובן קושיא על הלל יום ירושלים. אך אני אומר הלל ביום ירושלים כי הפוסקים אמרו, למרות קושיות הלכתיות שלי על זה. אשמח אם מישהו יתרץ לי

מומלץ ללמוד היסטוריה. דחוף.

הפוסקים המדברים על הצלה ממיתה לחיים מדברים על הלל על הצלה ממיתה שהיו עושים עמי ערב, בדיוק כמו ההלל ביום ירושלים, ועל זה הקשתי.   אמנם נראה שמספיקה הצלה ממיתה של היהודים הגרים בארץ, אבל השאלה אם היה איום מיתה טוטלי.

על השואה אפילו לא מתחיחה השאלה, הנאצים נבלמו במרחק מאות קיחומטרים מהארץ, והיו כמה מיליוני יהודים בארהב הרחוקה מהזירה.

אין מה להשוות לגזרת המן בה כל היהודים חיו תחת שלטון פרס וכבר הכינו את החרבות להרוג אותם ביג באדר. זו הצלה ממיתה של עם שלם שחרב היתה מונחת כבר על צווארו.

אם נאמר הלל על כל הצלה ממיתה שהיתה אולי יכולה לקרות ונבלמה בסוף, אז צריך לומר מאה הללים בשנה בערך.

התשובה לזה שגם מלך רשע הוא מלך, אבל לא לכל דבר

אבל לא בטוח

ואני מקווה שאתה המצאת אותה לבד.

העצמאות והריבונות של עם ישראל על עצמו, היא עובדה גם אם כולם חוטאים, מנאפים ועצרת בוגדים. מה שגם לא נכון. גם ברמת המדינה.

מלך זה מנגנון ספציפי. עצמאות וריבונות זה מצב כללי. יכולה להיות ריבונות ללא מלכות כשירה, פשוט אין קשר בין השניים. בעצם יש, ללא ריבונות אין משמעות למלך. אבל ללא מלך, העצמאות בעינה עומדת.

החרדים טוענים, משיעור של הרב שרקי.

הלכתית הם ודאי טועים.  אמונית זה יותר מורכב.  אינטואיטיבית היינו יכולים לענות להם, אבל אם לא הרב קוק אני לא חושב שמישהו היה מצליח לענות להם בצורה שכלית.

בסוף הבעיה של הציונות החיחונית זה לא שהם חוטאים, אלא שהם לראשונה בהיסטוריה רוקנו את הזהות הלאומית של ישראל ממה שהיא באמת - מכל קודש מהתורה ואלוקים. לשיטתם אנו כבר לא עם ה' , אלא עם ככל העמים.  

אפילו אחאב האמין שאנחנו העם של ה' בורא העולם, שמר תורה בצורה מעוותת, דרש בנביאי ה' אמנם נביאי שקר, שבת שבת וחגים וכו'  והאמין ביציאת מצרים ובברית עם 3 האבות של ה'.  

הציונות החיחונית באעדאולוגיה שלה הולכת נגד האתוס הלאומי הזה, כלומר אין כאן שום זהות של עם ישראל, ולכן באידאולוגיה זו אדאולוגיה גויית גמורה.

אבל האינטואיציה והרב קוק כבר מסבירים שבעם לא הולכים לפי האעדאולוגיה, אלא לפי התנועה הקולקטיבית הרגשית, ששם וודאי שהציונות החיחונית רצתה לחזור לארץ מאותו סיבה ש2000 שנה השתוקקו לפניה.  עיין להרחבה באורות, ישראל ותחייתו, פסקה לא'

מלך רשע לא נחשב מלך ישראל, אז במילא זה מלכות גויית ואז אנו תחת שעבוד מלכויות למדינה הגויית שבטעות שמה ישראל. כך טענתם המוטעת.

אבל לא בטוח. לזכרוני יש חרדים הטוענים שארהב שולטת עלינו אז אז אנו בשעבוד מלכויות.

אולי יש טוענים שבשביל מלכות צריך אישור סנהדרין ואין.  למדתי את הטענות ההלכתיות של החרדים פעם אבל לא זוכר אותן במדויק

בפשטות הלל ביום ולא בלילה, ליל הסדר זה דין מיוחד (ואגב, בארץ פחות מכירים זאת, אבל בקהילות אשכנז בחו"ל לא אומרים הלל בתפילה בלילה אלא רק בהגדה וממילא לא מברכים).

הרב גורן זצ"ל חידש ליצור השוואה שלמה בין ליל הסדר ליום העצמאות ורוב הפוסקים, כולל כל הרבנים הראשים שלפניו ואחריו לא סברו כמוהו.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.