שאין לזה כללים.

לך אחר נטיית הלב שלך.

שדכנים מהמגזר החרדי (גם ה"מבינים" , ה"פתוחים" עשו נזקים)

אפליקציות- כל אחד מהם יכול להיות פוטנציאל נהדר, ממליצה בכל מקרה אחרי פגישה לבקש מספרים לבירורים (מניסיון כואב)

הכי טוב, חברים.

בתור אחת שניסתה כל דבר ובסוף הגיע המיועד, לא קראנו לזה "דייטים" או "פגישות" - זה היה פשוט זה ובפעם השניה שנפגשנו קבענו תאריך לחתונה.

יפה ש"סגרתם" כבר בפגישה שנייה (נדיר אפילו אצל חרדים).

מה הכוונה "בוגרת פרק ב'"? בוגרת הליך שידוכי  של פרק ב'?

עברתי שידוכים בפרק א'- וזה לא צלח

ועברתי כל סוג של הכרויות לפרק ב'- ובסוף זה הזדמן בצורה טבעית והתחתנתי בשנית.

אז אין בזה חוקים

כן ליווי של שדכנים, ובירורים לפני, אבל לא להגביל למספר בודד של פגישות.

ובעניין אחר - יש לי רעיון בשבילך, אשמח אם תשלח לי כרטיס שלך בפרטי

הציבור הדת"ל והציבור החרדי דומה בגודלו - כ-10% מהאוכלוסייה בישראל.

יש הבדל עקרוני בין הציבורים:

החרדים הרבה יותר מחולקים ל'שבטים', ולא מתערבבים (ככלל) אלו עם אלו. לכן, כאשר מציעים למישהו שידוך, הוא מגיע בד"כ מתוך תת-תת-המגזר שמתאים לדרכו והשקפתו, השאיפות המשותפות כבר נמצאות שם מראש, וסומכים על בירור מקיף שנעשה כדי להעיד על אופיו של האדם. לכל אדם יש 'תג מחיר' כלשהו, ומחפשים לו מישהי שמתאימה לשם, לתבנית הספציפית הזו.

לכן הגיוני לי שמוצאים מהר יותר התאמה (וכמובן עם המוסכמות החברתיות לגבי מספר הפגישות).

לעומת זאת, הציבור הדת"ל לא מתאפיין בחלוקה כל כך דיכוטומית בין תתי המגזרים השונים. אין חוקיות חברתית כל כך חזקה שבאמצעותה אפשר 'לדרג' את המועמדים, ולכן התבניתיות הזו, השאיפות, הכיוון הרוחני - הרבה יותר קשה למצוא.

במילים אחרות: העתקת מודל השידוכים החרדי לעולם הדת"ל, לא תוביל לדעתי לאחוזים דומים של הצלחות.

אני מעדיפה לצאת חצי שנה ולהיפרד, מאשר להיות נשואה חצי שנה ולהתגרש.

בסופו של דבר רוב האנשים שיצאתי איתם, זה לא אנשים שהכרתי באופן ספונטני, אלא עבר דרך שדכנים\חברים\מיזמים\אתרים וכו'.

נישואין בעיני זה הבעת אמון באדם, בפוטנציאל שיש לנו יחד, ואני לא מסוגלת לקבל החלטה כזאת תוך שתי פגישות. 

במיוחד לאור הדרך שעברתי עד כה, אני זקוקה ליותר מזה כדי לבנות את האמון הזה.

וכאב לב זה בהחלט מחיר שאני משלמת, ומוכנה לשלם - כי נישואים אומללים, שהגיעו לא מתוך בחירה ורצון אלא מתוך תכתיבים שחייבים להחליט תוך X פגישות - זה מחיר שאני לא מוכנה לשלם.

וכאן אני שואלת אותך -

 למה אתה צריך להתחייב מראש לתבנית מסוימת?

הנה, נתת לדוגמה נקודות למחשבה על 2 השיטות,  כשלפי נקודות אלו, אכן יותר מתאימה לי השיטה של הכירות מעמיקה יותר, יחד עם זה שאת צודקת שלא צריך לנעול את עצמי על שום דבר...

מעניין אותי עד כמה קורה שמישהו שרצינו במשך חודש (או חודשיים, גג) פתאום גילינו שלא מתאים... אלא אם התברר פרט עובדתי שלא היה ידוע

אם זה המקרה ההפוך - אנשים שמרגישים מוכנים ובשלים רגשית להתחתן עם מישהו רק אחרי חצי שנה יחד - אני חושש שזה אומר משהו על המוכנות שלהם לחתונה בכלל.

לדעתי אדם שמתכוון להתחתן, יודע בגדול מה הוא מחפש, ופתוח רגשית - יכול להרגיש מה מתאים לו אחרי חודש-חודשיים (מוכן לפרגן עוד חודש), והזמן להתארגן לחתונה יהיה בשביל מקרים שפתאום יתגלה שהיתה טעות חמורה.

אז מבחינת ההבדל בזמן זה בסך הכל חודש נוסף, וגם זה רק במקרים שהצליחו. לא נראה לי מחיר גבוה מדי.

מתי שהקשר מתקדם בצורה הדרגתית ומפוקחת אז יש פחות חשש שיהיו מריחות או מצבים שאפשר למנוע

ויש מקרים שאכן יהיו כואבים וכאב זה חלק מהחיים, לא רק בתחום הזה

יש הרבה שמכירים בדרך הדתית לאומית ומתארסים אחרי חודשיים או גג ארבע חודשים

אז נראה לי, שעדיף לבחור את סגנון הבנות שאתה מחפש ואת הציבור שאליו אתה רוצה להשתייך, וכתוצאות לוואי, לקבל את השיטה שבה אפשר למצוא בנות כאלה, גם אם היית מעדיף את השיטה השנייה.

ואם אתה נמצא על התפר, ובשתי השיטות יש בנות מתאימות עבורך, אז להישאר פתוח לשתי השיטות [אלא אם כן אתה רואה שבאופן אישי אחת השיטות ממש לא מתאימה לך].

מעניינת גם הטענה שחצי שנה זה מוגזם, ככה זה לפעמים נראה מבחוץ.

כנראה שאלו שמסתבכים הם אלו שעושים את הרעש הגדול, ולכן מתקבל מבחוץ רושם לא מדויק.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.