הרבה דברים מבלבלים אותי.
בעיקר בעיקר מאז 7.10 מרגישה שלא מסוגלת להביא עוד ילד לעולם הזה. נכון היה רשע גם לפני ויש לנו במשפחה ניצולי שואה והכל, אבל לראות את זה בעיניים זה פשוט אחרת.
(אם אתן בגישת ילדים זה הניצחון האמיתי זה פחות עוזר לי, כי מכירה את הגישה ולא מתחברת. יותר מחפשת לשמוע ממישהי שמרגישה או הרגישה כמוני מה היה הדבר שהתיישב לה על הלב ועזר לה להגיע להחלטה).
מרגישה ממש חוסר לגיטימציה להביא ילד לתוך זה אחרי שראינו את פני הרוע. מרגישה שזה אגואיסטי והורות רעה.
יש עוד דברים שמכבידים ואולי זה רקע חשוב -
יש כבר ילדים בבית, ומנסיון עבר אני תמיד סובלת מדיכאון אחרי לידה, לא תמיד ברמה קלה. בכללי יש לי נטיה לדיכאון, וזה ממש מחמיר אחרי לידות. בלידות הקודמות טופלתי בשיחות (בלי כדורים) ולקח כמה חודשים ארוכים לצאת מזה. זה גם דבר שמאד מפחיד אותי,,ללכת לזה בידיעה די ברורה שאני הולכת לתקופה של דיכאון לא קל.
גם עכשיו אני בדיכאון בינוני האמת, מטופלת בשיחות. זה עוזר ברמה כלשהי אני חושבת, אבל לא יודעת כמה.
אני רוצה עוד אחד! רוצה עוד יותר מאחד, אבל כמובן כרגע חושבת על האחד הקרוב. אם זה לא יהיה עכשיו נצטרך לחכות כנראה באזור החודשיים שלושה. אבל עם כל הרצון, בעיקר מרגישה שאני צריכה להרגיש שמותר להביא ילדים לעולם הזה. שזה בסדר ולא רע וזה לא להביא אותם לסבל. ולדעת שזה לא מעשה ממש מטומטם להכנס להריון כשאני כבר בדיכאון ומאד מקוה לשינוי גדול בחיים שלנו בתחום משמעותי (אבל אין שום ביטחון שהשינוי יקרה או מתי).
וגם מחשבות טפשיות - רק לאחרונה חזרתי לקחת ויטמינים. קריטי? חוששת לבריאות העובר. וגם - אני נוסעת כל יום ברכבת, אז עוברת בשיקוף, אני יודעת שברגע שיש הריון אפשר לבקש אישור ולא לעבור אבל מה קורה עד שיודעים?
אשמח למחשבותיכן! חוזרת לניק שלי ועוקבת אחרי התשובות.
