חייבת שתבינו אותי.
ידעתי שזה יגיע מתישהו ועדיין נשבר לי הלב.
עצוב לי ממש.
זה חלק לא גדול במחלה הזו, הכל עוד לפנינו.
הניתוח
הטיפולים
ההתאוששות.
ומשום מה נתפסתי דווקא לסעיף הזה כי בע"ה הוא יצא לחיים טובים, ארוכים ולשלום
ואני אשאר עם IVF.
לתמיד.
בת 23, יש ילד בבית ואמצע הריון ב"ה.
מרגישה שנפלו עליי השמיים, דווקא בגלל זה.
ועוד שאלה, אולי יותר חשובה. איך תומכים בבעל הכי מתוק ושמור בעולם שאמור לעבור תהליך כזה?
הוא רצה לקבור את עצמו כשדיברו איתנו על זה.
התחרפן כשסיפרו לו איך התהליך של השימור עובד.
הוא באמת באמת צדיק ויקר, ועכשיו מרגיש שהגבריות שלו בדרך להיכחד יחד עם הזרע.
איך לתמוך? איך להיות שם בשבילו?? איך לתת לו את ההרגשה שהוא הגבר של חיי גם בלי תאי זרע פוריים?
הוא ביקש שאף אחד מהמשפחה לא ישאל/ יתערב/ ידע על התהליך של השימור. כולם יודעים אבל לבקשתו לא מזכירים אפילו במילה,
אז תודה על המקום לשתף באנונימיות.
גם חיבוקים יתקבלו בברכה.
תבשרו רק טוב תמיד!!!



