Hsp (אדם רגיש מאוד) זו לא הפרעה המוגדרת אצל ה-Dsmאנונימי (פותח)

(ספר של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה) -

כך אמרה לי לאחרונה פסיכולוגית קלינית.

אז מה היא כן?

אולי אנחנו רק ממציאים שאנחנו רגישים מאוד?

או שאולי אם נתאמץ מאוד נצליח להתגבר על המאפיינים של הרגישות?

או שאולי בכלל תסמיני הרגישות מצביעים שיש לנו הפרעה אחרת בכלל, כזו שכן מוגדרת בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה?...


מה דעתכם על זה?

יצא לכם לדבר על כך עם פסיכולוג?

למה אני צריך חותמת של מישהו בשביל האתגר שלי?משה
בעיקר במקרה שרוצים ללכת לטיפול...אנונימי (פותח)
כי אתה לא יכול לאבחן את עצמךאנונימי (3)
אתה רחוק מלהיות אובייקטיבי ואתה גם לא מוסמך לזה
וכי אדם רגיש מאוד זו תאוריה מומצאתאנונימי (3)

לאנשים שנמנעים מאבחון ומטיפול שיכול להועיל להם, כי מפחדים, בורחים מלהגדיר עצמם עם תופעות אחרות שנחשבות שליליות או לא מחמיאות לדעתם.

אני האנונימית הפותחתאנונימי (פותח)

והאמת שההודעה הזו עושה רע הרבה יותר ממה שהפסיכולוגית ההיא אמרה לי...

האם את/ה אדם רגיש מאוד? או שבאת לפה כדי להטיח דברים לא רגישים בחברי הפורום (ועוד מאנונימי)?...

שאלת מה דעתנואנונימי (3)

כתבת מאנונימי כרצונך

וענו לך.

אין איסור לעשות כך.

נא לא להשתמש בדמגוגיה.

כולנו אנשים רגישים, אי אפשר לקחת בלעדיות על זה.

ולשאלתך- אני מסכים עם דברי הפסיכולוגית.

אני האנונימית הפותחת.מתואמת

אצא מהאנונימי כדי לשמור על הגינות ושקיפות.

(ממה שאני מכירה בפורומים - כתיבה באנונימי נועדה כדי לכתוב דברים אישיים ורגישים. לא כדי להגיב לאחרים דברים שאין בהם פן אישי.)


באופן אישי אני משתדלת להגיב בפורומים בצורה עדינה ורגישה, פשוט כי אני יודעת על עצמי שאחרת זה עלול להיות פוגע. כנראה שעכשיו לא הצלחתי להיות רגישה מספיק, מחילה.


ולגוף הטענה:

אני ממש לא חושבת שההגדרה של אדם רגיש מאוד נועדה כדי לברוח מהמציאות. כשאני גיליתי את ההגדרה הזו הרגשתי שנפקחו לי העיניים, והבנתי על עצמי דברים שמקודם סתם הרגשתי אשמה בהם.

אמנם אל הפסיכולוגית שהזכרתי כאן הלכנו בשביל אחד הילדים, אבל גם בעצמי לא נמנעתי מטיפולים, דווקא כי אני יודעת שאפשר לעזור לתסמיני הרגישות להתמתן.

אני פשוט מרגישה שההגדרה הזו עוזרת גם בטיפול, כי כך לא מתפזרים לכל מיני כיוונים.

ועכשיו, בעקבות דברי הפסיכולוגית, ההרגשה הזו קצת התערערה לי...

אז חוזרת על בקשתי: אנשים שאבחנו את עצמם לפי השאלון של ד"ר איירון כאנשים רגישים - מה אתם חושבים על כך?

האמת שלא ככ הבנתי למה את מתכוונתהמקורית

ב"התפזרות"

בסופו של דבר, אם אדם רגיש מסויים לפי ד"ר איירון סובל מדכאון למשל, הוא עדיין יצטרך לטפל בדכאון

כנל בחרדה, וויסות חושי וכד

אין טיפול מיוחד לאנשים רגישים כי הטיפול הוא אותו טיפול בגדול

אם היו מכלילים למשל את כל מה שאני כתבתי ומשליכים את זה כל אדם רגיש - ייתכן וזה יהיה לא מדויק לאדם אחר, כי מה הקשר טיפול בחרדה למי שלא סובל ממנה?

או טיפול רגשי בהימנעות מעימותים כנל?

בעיניי ההגדרה של אדם רגיש היא חלק ממודעות של האדם עצמו לעצמו כדי לא להרגיש אשם, כדי להכיר את עצמו ולעזור לעצמו ולשיים את הקושי, אבל בסוף כמו שכתבתי, בעיניי לפחות זה לא מאוד משנה אם האדם שחווה את הקושי מוגדר כרגיש או לא

מה שמשנה, זה לטפל בשורש שמטרגר את הרגישות להשתלט על החיים או לכל הפחות להיות מודע לה ולשמור על הנפש. כי בסוף, היא מורכבת מאוסף של קריטריונים ששונים מאדם אחד לאחר וכל אחד צריך להתרכז בקושי הספציפי שלו 

הבנתי. צודקת, תכל'ס...מתואמת
או שהם לא מודעיםהמקורית

חייבת להניח את זה פה, כי זה גם קיים.אני למשל לא הייתי מודעת. עולם נבכי הנפש והמודעות הנפשית והאינטליגנציה הרגשית היה זר לי לחלוטין

לא יודעת לגבי מומצא או לא, אבל כן חושבת שעל הרגישות או בעקבותיה (כל אחד ומה שהוא חושב) יושבים דברים אחרים שאפשר להגדיר 

אני חושב שההגדרות עצמן מאוד מאוד מועילותמשה

כלומר, אני מבין איך המנגנון עובד. אני לא אקבע שתי פגישות פרונטאליות באותו יום, אחרי נהיגה ארוכה מפגישה אני אלך לעצום עיניים קצת, אני אלך ברגל כדי לשרוף אנרגיה פיזית וכו'.

 

החיים לגמרי משתנים כשעושים את זה במקום פשוט לסבול בצורה רנדומלית.

מסכימה. וכל אחד לדעתי חייב את זה לעצמו,המקורית
את הקשב הזה. זה משפר את איכות החיים
משה

ב"מחשבית" קוראים לזה הודעת שגיאה. כשיש שגיאה ברורה ומבינים את השפה אז אפשר לעבוד.

קטעהמקורית

אני גם משתמשת לפעמים ב"מחשבית" 😅

כשאני בהצפה למשל וצריכה זמן עיבוד אני אומרת שאני בprocessing

או כשאני צריכה זמן לעצמי להתאורר/ לישון אני "הולכת להיטען" או לחילופין "נגמרה לי הסוללה" 

כן!משה
''כיביתי את המוח כדי לחסוך באנרגיה''
וואי קורע המקורית

גמני "מכבה/ מרפרשת את המוחין"

מעניין אם יש פה עוד אנשים שמשתמשים במושגים האלה

אתה כנראה פשוט לא מכיראנונימי (5)

מאז שהייתי קטנה ממש אמרו לי 'אל תהיי רגישה','תפסיקי לקחת ללב כל דבר', 'תפתחי עוד של פיל', 'למה את כל כך רגישה? אי אפשר לדבר איתך'. בעקבות כל הביקורת והרגישות התפתחו הבעיות המשניות (דיכאון, חרדות וכו'), זה התפתח משני לרגישות שאגב לא רק נפשית אלא גם פיזית אני רגישה וחווה כל מגע קל ככואב, כך שזה כבר משהו שאי אפשר להתווכח איתו.

עברתי כמה אבחונים ואף אחד לא אבחן בדיוק, כל אחד אבחן משהו אחד והתעלם משאר הדברים. גם טיפולים לא הועילו לי כי לא מצאתי מישהי שבאמת מבינה ברגישות יתר ויודעת איך לעזור במצב כזה.

כך שלא התחמקתי, ניסיתי ועבדתי קשה לנסות לבדוק מה יש לי ולטפל בזה, הקדשתי המון כסף וזמן ולא התחמקתי מהגדרות לא מחמיאות, ועדין שום דבר לא עזר כי מה לעשות שעדיין לא הבינו בפסיכולוגיה שיש כזה דבר רגישות יתר וצריך להעזר בכלים אחרים כדי לטפל בה.

כך שהפסיכולוגית טועה מאד, וכך גם אתה. לא הכל הפסיכולוגיה הצליחה לחקור ולדעת, ולא צריך להסתכל על זה כצורה משמיים

וצריך לדעת בענווה שלא הכל אנחנו מכירים יודעים.. אם לא מכירים משהו מבפנים עדיף לא לשלול בצורה מובהקת גם אם במקרה שלך זה כן נכון מה שהפסיכולוגית אמרה

אגבאנונימי (5)
אני רק אוסיף שהגדירו אותי ככה ואני הגדרתי את עצמי שנים רבות לפני שקראתי שיש הגדרה כזאת בכלל...
את לא יכולה לבקש דעה ואז לבטל אם לא ענו מה שרציתאנונימי (3)

מניפולציות כאלה לא עובדות.

את לא יודעת מה אני מכיר ומה חויתי.

כדאי באמת לשמור על ענווה

אני לא הפותחת, לא ביקשתי שום דעהאנונימי (5)

כתבתי מחוויית חיים אישית, אין פה מניפולציות, חבל שאתה מבין לא נכון

אני באמת לא יודעת מה אתה מכיר ומה חווית, יכול להיות שעברת דברים מאתגרים מאד, כתבתי רק שאם אתה כותב שאין דבר כזה אדם רגיש אתה לא מכיר ספציפית את זה.

האמת היא שלא ככ יצא לי לשבת על ספת הפסיכולוג/יתהמקורית

אבל אני כן חושבת שלאנשים רגישים מאוד ייתכנו שלל תופעות שכן אפשר לתת להן שם,למשל: חרדה חברתית, חרדה בכללי, וויסות חושי, לעתים חוסר בטחון והלקאה עצמית, נטייה לפרפקציוניזם, דכאון, אפילו פוסט טראומה

רגישות היא לדעתי לגמרי טריגר לכל זה, בגלל עוצמת החוויה של החיים, חוסר היציבות הרגשית והבדידות בתוך זה בעיקר. בגלל חוסר ההבנה של הסביבה גם. למזלנו היום המודעות עלתה והמידע נגיש יותר וגם האופציות לטפל הן רחבות ומגוונות


את כל אלה בערך חוויתי וחווה בעצמי. חלק קשור לרגישות,חלק לנסיבות החיים, חלק לשילוב של שניהם מן הסתם, ומגיל קטן אני רגישה מאוד. זוכרת אפילו שכילדה היה לי ספר זכרונות ואחת הדודות שם כתבה לי שהיא מאחלת לי להיות פחות רגישה 🙄 כאילו היה לי איך להתמודד עם זה כילדה


בכל אופן אני כן חושבת שניתן לעבוד על כל דבר בפני עצמו ולהגיע למצב שהחיים מאוזנים. לא להיפרד מהרגישות, אלא להשתמש בה לטובתנו כעל הניתן ולא לתת לה להשתלט עלינו

הקושי הוא באמת לשים את האצבע על כל קושי בנפרד, אם ישנו, ולהצליח להתפנות לזה באמת

אז זו בעצם השאלה שליאנונימי (פותח)

לא יותר קל להכניס את הכול תחת המטרייה של אדם רגיש מאוד, וכך לטפל באדם הזה?

למה הפסיכולוגיה לכאורה מתנגדת להגדרה הזו?

אין לי תשובות מקצועיות לתתהמקורית

אבל בכל אופן אני מאמינה שטיפול בכל החזיתות יכול נורא להתיש, בטח אנשים רגישים, וגם - ב"ה, לא כל הרגישים סובלים מכל מה שכתבתי.

וזה גם בעיניי, לא באמת משנה הטייטל - רגיש/ לא רגיש. לפעמים זה גם יכול לייאש המטרייה של הרגישות כי כביכול לא משנה מה נעשה, אנחנו כאלה

אבל לא

כשהתמקדתי בזה שאני חווה קושי, לא עניין אותי שאני רגישה בדווקא. עניין אותי לפתור את הקושי ולעבור תהליך. זה שאני רגישה עזר לי לגלות חמלה ולהיות מודעת למה מציף לי קושי, אבל את זה גם אנשים לא רגישים כביכול צריכים לעשות

חמלה, את צודקת.מתואמת
זה בכל מקרה שלב ראשון בדרך לטיפול מיטיב...
למה הפסיכולוגיה היא המחליטה על הגדרות?חצי משלם

ומה זה משנה אם זה מוגדר או לא.


מטפל שלא מוכן להכיר בקשיים ובאתגרים שלך - אל תלך אליו.


זה לא ממש משנה אם תגדיר תצמך אדם רגיש מאוד, או אדם קשיי וויסות+הצפה חברתית+ מופנמות+עוד דברים שנכנסים במטריה של אר"מ.

במבחן התוצאה זה אותו הדבר פה יש לזה כותרת ופה לא ואם המטפל שלך לא מוכן להכיר בכך שהקשיים שלך הם כהנה וכהנה, תגיד לו שלום ולא להתראות.

מי מחליט על ההגדרות בתחום הנפש אם לא הפסיכולוגיה?מתואמת

ואיך יודעים אם המטפל מוכן להכיר בקשיים ובאתגרים, אם לכאורה אין הגדרה ברורה כזו?

באמת שואלת...

(גם תוהה באיזה תחום נכון יותר לטפל. כי ויסות חושי - עובדים בריפוי בעיסוק. הצפה רגשית - אצל מטפל רגשי. ואולי חבל ללכת לכמה מטפלים, אם הכול בעצם נובע מאותו מקום?)

לעניות דעתי (את מכירה אותי, אני בדרךאנונימי (4)

כלל לא כותבת בפורומים פתוחים...)

ההגדרה לא חשובה. חשוב מה עובר עלייך ואיזה טיפול נותן לך מענה הכי מדויק. הגיוני מאוד שלפעמים יידרשו כמה סוגי טיפולים, ואולי מה שטוב לאחד לא יתאים לאחר, וזה בסדר. אדם הוא יצור מורכב, מעבר לכל ההגדרות, וכנראה אין כללים חד משמעיים, כל מקרה לגופו.

עם כל הכבוד לפסיכולוגיה, היא לא תורה מסיני. ובה עצמה יש מחלוקות וכל מיני גישות. מבחינתי לוקחת ממנה את מה שטוב לי ואני מתחברת אליו. אך מאמינה ששורש הדברים עמוק הרבה יותר. אישיותנו ומסלול חיינו אינם במקרה. הקב"ה בחר לאתגר אותנו באופן מסוים, וכנראה זה תואם לשליחותנו בעולם. אז נעשה מה שתלוי בנו להיות הגרסה המשודרגת של עצמנו ולהוסיף אור וטוב בעולם בדרך הייחודית לנו (ורגישים יכולים לתרום תרומה ייחודית, ומי כמוך יודעת...)

פעם קיוויתי שאם אצליח לשים אצבע על החוויה שממנה הכול התחיל בילדות המוקדמת ולטפל בה - אהפוך לאדם אחר. זה לא קרה. גם כשלכאורה מצאתי את הנקודה, חוויה מגיל שלוש. ובדיעבד אני מבינה שכבר אז הייתי רגישה, ולכן החוויה השפיעה עליי כך. על מישהי אחרת היא לא הייתה מותירה רושם כזה...

אז לסיכום, אני חושבת שחבל לשבור את הראש על חיפוש הגדרות ואבחנות. התחברת לתיאוריה על אנשים רגישים מאוד, ואת מוצאת דרכים לעזור לעצמך לחיות טוב יותר ולהיות אדם טוב יותר - בעיניי זה מספיק. 

מחדדת - התכוונתי שאבחנה *רשמית* לא חשובהאנונימי (4)
ומסכימה עם פלספנית
תודה רבה! חיזקת ודייקת את הנקודה היטב.מתואמת
אדייק את עצמיחצי משלם
נכון הם מחליטים, אם כי באמת בא נזכור שהם בני אדם כמוני וכמוך וזה שהם החליטו או לא החליטו משהו לא בהכרח הופך את זה לנכון או לא נכון עובדה גם שזה משתנה מעת לעת...


המשפט שלי לא נאמר בתור זה שהם לא מחליטים, אלא בתור זה שזה לא נותן להם זכות וטו שרק מה שהם מחליטים נכון.


זה לא משנה אם ההגדרה קיימת, אלה המאפיינים. אם באים ומבטלים את מה שאת בין אם זה תחת הגדרה כוללת ובין אם לא, תגידי שלום ולא להתראות.


ואולי פשוט במקום להסתבך אם כן ולא קיים בפסיכולוגיה, לחשוב על אופציה אחרת כמו פסיכותרפיה שהציעו פה ששם זה כן מקבל הכרה.


אני לא מחפשת כרגע טיפולמתואמת
אבל ההכרה חשובה לי באופן כללי, בשביל ההרגשה העצמית שלי...
כי אז מה? יהיה לך אישור רשמי כביכולהמקורית

להיות כמו שאת ? או ש - זה יהפוך את הקושי שלך לרשמי ולא "מומצא"?

זה יהפוך את הקושי לרשמי ולא מומצא.מתואמת
לא יודעת למה זה חשוב לי כל כך, למען האמת...
את מכירה בקושי שלך ומקבלת אותו?המקורית
את מרגישה צורך להוכיח אותו?


ואם נניח היית הולכת למגה אבחון, והיו אומרים לך שאת מאובחנת ב x y z וכל האבחנות הן באמת חלק ממה שמגדיר אר"מ אבל בלי הכותרת/ מטרייה של אר"מ, זה היה משנה לך שהכותרת חסרה?


והאמת מזה בא לי לחבק אותך על הפתיחות והכנות ❤️

את צודקת, באמת הכי חשוב שאני אקבל את עצמי...מתואמת
יכול להיות שאם היו "מאבחנים" אותי במשהו אחר זה גם היה עוזר.


לא תכננתי לדבר על כך בפתיחות (ועוד בפורום פתוח), אבל אם זה מזכה אותי בחיבוק (וירטואלי כמובן! אני רגישה גם לחיבוקים) ממך אז זה דווקא טוב😊

❤️המקורית

באמת זה מה שהכי חשוב לדעתי

גם אבחון יכול לעזור כי בסוף נותנים מענה טיפולי גם וזה דבר טוב, אבל גם בלי זה - תקבלי אותך על כל חלקייך בלי לנסות להילחם בעצמך בתור התחלה

זה גוזל מלא מרוחב הפס ואנרגיות שיכולות להיות מופנות להתמודדות וצמיחה.

זאת הכלה, מה שנקרא, ועם זה ננצח בעזרת השם

אמן ואמן❤️מתואמת
ובעיקר שנזכה לא להיות מושפעים מתגובות שמחלישות אותנו...
לגמרייי. ויש מלא כאלההמקורית
חטפתי בלי סוף🥴
אני יכול להצטרףמשה

הרבה שנים הייתי בביקורת כלפי המנגנון שלי ואיך שהוא פועל. היום אני חי איתו בשלום ומדי פעם לוקח נקודה כדי לעבוד איתה. לא בלחץ.

 

נשמע באמת שזו הדרך הכי טובה. תודה!מתואמת
משה

(אני חושב שהפורום פה הוא שיפור אמיתי: לגלות שאני לא משוגע ושיש דבר כזה ושיש גם כלים להתמודד איתו במקום פשוט להיות חסר אונים מול ההצפות והמנגנון הרגשי)

זו שאלה מעניינת ויש לה כמה אפשרויותפלספנית

בעזהית


א. כי הdsm נכתב על ידי בני אדם ולא נביאים, והוא מתעדכן ומשתנה כל הזמן. יש הפרעות שיורדות מהרשימה ויש כאלה שמתווספות אליה, יש סימפטומים שמשתנים בהגדרות של הפרעות קיימות וכו'. הכל לפי המחקרים. ההגדרה Hsp היא חדשה מכדי להחקר ולכן ברור לי למה היא לא שם, עוד לפני עדיין האם מקומה שם או לא..


ב. בכל ההפרעות הסימפטומטיות (כאלה שמאובחנות רק על סמך סימפטומים ובלי מצב קליני שניתן לאבחן חד משמעית), נכנסת תמיד שאלת הטמפרמנט. עד כמה זו "הפרעה מוגדרת" כמה זה פשוט "עניין של אופי". ילד שכל הזמן קופץ תזזיתי ורץ, האם זה כי יש לו היפראקטיביות בעייתית, או שזה כי זה הטמפרמנט שלו? ילד שהוא שקט וביישן, האם זה כי הוא Hsp, או שהוא פשוט שקט וביישן באופי?

אופי הוא לא מונח מדעי. אי אפשר "לאבחן" אופי, כמו שאי אפשר לקבע אופי; אופי זה דבר שיכול להשתנות עם החיים, הגיל והביטחון, ומושפע מאוד מגורמים סביבתיים והתפתחותיים.


ג. וכאן נכנסת השאלה מה המשמעות של ההגדרה של ההפרעה באופן רשמי.

אני (בתור קשב וריכוז עם היפראקטיביות וגם רגישות יתר) יוצאת מנקודת הנחה שבשורה התחתונה לכולנו אין ויתורים; אני לא יכולה ללכת למכולת ולהגיד סורי לא קיבלתי משכורת כי לא הצלחתי להחזיק בעבודה בגלל שישלי בעיה בקשב, תנו לי בחינם. וגם לא להגיד הי תחזיקו אותי בעבודה גם אם אני עושה טעויות כי זה לא אשמתי זה הקשב. וגם לא סליחה ששכחתי לארגן את הילדים בזמן זה הקשב.. אחריותי היא למצות את החיים ב100% ולעשות "כמו כולם", גם אם זה קשה לי יותר.


ההגדרה חשובה!!! בשביל להכיר את עצמי, לזהות את מוקדי הקושי ולפתח אסטרטגיות התמודדות.

אף פעם לא "נתגבר על התסמינים", הם חלק ממנו; אבל כן נצטרך להתמודד איתם ולהגיע לתחנה הסופית למרות הקשיים שהם מוסיפים.

בקשב, יש טיפול תרופתי ודגשים טיפוליים נוספים, ולכן יש משמעות לאבחנה הפורמלית.

לHsp אין היום קו מנחה טיפולי מוכרז. זה לא נחקר מספיק. לכן אין משמעות לאבחנה הרשמית, עד שייחקר אחרת.

ולכן בשלב הזה של העולם, כל אחד צריך לבחון את הכיוונים שמתאימים לו באופן אינדיבידואלי..  

מבינה מה את אומרת...מתואמת

כמובן, אין המטרה של אבחנה רשמית כדי לנפנף אותה מול העולם כדי ש"יוותרו" לי, אלא כדי להכיר את עצמי ולפי זה לדעת באילו כיוונים לטפל.

אולי באמת בעוד עשרים שנה ה-dsm כן יתייחס להגדרה של אדם רגיש מאוד... ואז גם יהיה מתווה טיפולי מוגדר.

(אגב, גם אוטיזם הוא אבחנה שמבוססת על אופי - אם אפשר להגדיר את זה כך - ולא על משהו פיזי מוכח. וזו אבחנה שבהחלט פוטרת אנשים מכל מיני דברים...)

יש את מכון טמיר לפסיכותרפיההמקורית

לא מכירה אישית, אבל יש להם באתר התייחסות במאמר ארוך על הנושא

אולי הם גם עוזרים לטפל אם תרצי לבדוק

תודה! אבל הם מכון לפסיכותרפיה, לא לפסיכולוגיה...מתואמת
טיפול באמצעות פסיכותרפיה יכול להיותהמקורית

יעיל לא פחות מפסיכולוג

היו לי 2-3 פגישות פעם של ייעוץ, שחלק מהן היה שימוש בכלי פסיכותרפיסטי וזה מאוד מאוד עזר לי

בשיחה עם פסיכולוגית ב2 פגישות סביר להניח שהייתי יושבת ומדברת שזה גם נחמד, אבל לא בטוח שככ מהר הייתי מקבלת כלים להתמודדות.

אני מעדיפה סשנים ממוקדים וקצרים (זה גם יותר ישים לי מבחינת זמינות רגשית לטיפול) ולא טיפול אחד ארוך

אבל מה שטוב לך כמובן

 

כמובןמתואמת
רק התכוונתי לומר שאי אפשר להוכיח ממה שהם כותבים שאדם רגיש מאוד זו אבחנה של ממש, כי הם לא פסיכולוגים.
אה, לא כתבתי בגלל זההמקורית
חשבתי שחיפשת כתובת טיפולית שמכירה באר"מ 
חיפשתי כתובת טיפולית מוסמכת שמכירה בזהמתואמת
פסיכולוגיה לכאורה זו ההסמכה הכי גבוהה בטיפולי הנפש...
אני גיליתי את הישועה שלי במקומות אחרים, האמתמשה

אבל זה רק אני.

איפה אם אפשר לשאול?המקורית
זה לא לפורום. קצת אישי מדימשה

אבל תסתכלי על הרמזים שכן פיזרתי בפורומים -  הרבה כתיבה עצמית. הרבה נסיון להבין את המנגנון ולכבד אותו במקום להילחם בו. ועוד.

מעודד לשמוע שזה אפשרי...מתואמת
אפשרי זה מילה גדולהמשה

אני יכול לקחת כל פעם נושא אחד ולעשות עליו עבודה כדי לשנות את ההשפעה שלו על החיים שלי.

כל השאר עדיין משפיעים. בעוד שבוע נטפל במשהו אחר ואז גם הוא יאבד שליטה עליי.

 

האם אני רגיש? כן. האם דברים שפעם היו מייצרים אצלי חרדה עדיין מיצרים אותה? לא. האם יש נושא שמייצר חרדה השבוע ושבוע שעבר? כן. אבל זה רק הוא. ובשאר אני מתפקד בסדר למרות שהוא נמצא.

מעניין אותי אם זה יכול לעבוד גם על הרגישיות הפיזיומתואמת
על הקושי בשמיעת רעשים או בתחושה של כל מיני מרקמים וכו'...
אצלי זה עובד לפעמיםהמקורית

שמתי לב שככל שאני יותר בטוב, אני יותר פתוחה להתמודדות, אבל זה בדרכ ספונטני יותר ולא משהו מוכוון כי המנגנון שלי התרגל להתגונן מפני רעש לא מבוקר למשל וזה כשלעצמו יכול להרוס את ההתמודדות, כי זה מפריע, אבל לפעמים אפשר להטריל את המנגנון ועצם זה שצלחתי את הסיטואציה מוריד קצת את הרגישות לפעם הבאה

עם מרקמים אני פחות מנסה לעבוד האמת. זה לא משו שאני לא מצליחה לעקוף ולחיות איתו עם התאמות

נשמע באמת משהו שאי אפשר לבנות עליו בזמן אמת...מתואמת
לא..אבל אני בונה על זההמקורית

שמתוך זה שהצלחתי לדכא את המנגנון המתגונן בסיטואציות מסוימות (יצא לי צרוף מילים הזיה😅), אוכל להרחיב את זה עוד


כלומר, אני עוד בוחנת איך לנטרל אותו בזמן אמת,ובכלל,  כי בינתיים הוא יותר מפריע לי משומר עליי ונראה לי שזה המפתח. אבל צריכה לחפור קצת לעומק ולהוריד כמה שקי חול כדי להגיע לשם

יש משו שקשור לנינוחות ובטחון שיושב שם, אבל אני לא מצליחה לדקור עדיין את הנקודה. אעדכן ןכשיהיו תובנות

בקיצור, כאן בונים

אני אוהבת את הגישה החיובית שנושבת מדברייךמתואמת
תעדכני כשתעלי על הנקודה!
לדכא = מלחמהמשה

ואני לא מאמין במלחמות. כלומר, פעם האמנתי. זה לא עובד. זה מכלה את הכוחות במלחמה שהיא בעצם לולאה אין סופית.

 

בזמן אמת בדרך כלל קשה לנו לתפקד כי אנחנו מודלקים מדי, אבל אפשר לעשות שיעורי בית אחרי. או לפני - להתכונן.

קראת את ההודעההמקורית

שקדמה לזו?

זה קרה ספונטנית, בלי טיפת מאמץ..שום מלחמה

אולי המילה 'לדכא' במשמעותה היא פעולה אקטיבית, אבל זה קרה מעצמו פשוט

קראתי, אבל לא הבנתי את זה מתוכהמשה
עבר עריכה על ידי משה בתאריך י' באייר תשפ"ה 8:58

מה שקורה מעצמו זה טוב.  בסוף יש לנו קיבולת מסויימת להכיל דברים "לא נעימים" וכשהיא נגמרת היא נגמרת. צריך לכבד אותה

כן! כן כן וכן.משה

רגישות פיזית יושבת על "שורש". אם מנקים אותו אז פלאים יכולים לקרות (למרות שבדרך כלל פשוט מגלים עוד קומה של אותו עניין, אבל גם אותה אפשר לנקות).

 

לגבי רעשים - היה פחות אתגר אצלי. כן היה לי בעבר צורך לפעמים ברעשים מונוטוניים והיום לא.

תחושה ומרקמים - לגמרי. היום אני מסוגל הרבה יותר (עזבו מסוגל, קל לי יותר). הקיבולת שלי למגע פיזי עלתה פלאים. קריטי עם ילדים וכו'.

מעניין ממש איך אפשר להגיע לזהמתואמת

כי באמת זה קריטי כשיש ילדים (הקושי השמיעתי מאתגר עוד יותר כשיש ילדים).

מניחה שזה אישי מכדי לפרט על גבי הפורום...

את יודעת איפה מוצאים אותי אם את רוצה...משה
תודה!מתואמת
מענייןהמקורית

אם אנסה כל פעם לפתור את מה שמעלה בי חרדה, זה לא ייגמר😑.. אני מעדיפה להתייחס כחרדה קודם כל כמפגע פיזי. היא מפריעה לי לתפקד, אז אני מזיזה אותה הצידה. אחרת, היא מנהלת אותי.


אחרי שהגוף שלי פנוי ממנה,רפוי, לא דרוך, המחשבות לא רצות, הראש  מתחיל לעבוד ולעבד.

שנאת כוסברה זו לא הפרעה המוגדרת אצל ה-Dsmפשוט אני..

(ספר של האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה) -

כך אמרה לי לאחרונה פסיכולוגית קלינית.

אז מה היא כן?

אולי אנחנו רק ממציאים שאנחנו שונאים כוסברה?

או שאולי אם נתאמץ מאוד נצליח להתגבר על השנאה?

או שאולי בכלל תסמיני השנאה מצביעים שיש לנו הפרעה אחרת בכלל, כזו שכן מוגדרת בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה?...


 

מה דעתכם על זה?

יצא לכם לדבר על כך עם פסיכולוג?

 

 

 

ובמילים אחרות:

זה שמשהו לא שם, לא אומר שהוא לא קיים. זה פשוט אומר שלדעת אלה שכתבו את הספר (ספוילר: הם לא אלוהים) לא מדובר בהפרעה או מחלה נפשית, אלא במשהו תקין או בתחום הסביר וכו'. וגם אם זה לא תקין, עולה השאלה כמה זה מפריע לתפקוד השוטף, כמה הפרט או הסביבה שלו סובלים מכך. 

 

גם ביישנות למשל לא מופיעה בספר הזה, למרות שהיא בהחלט יכולה להפריע לתפקוד השוטף. למה? כי לא מדובר בהפרעה נפשית אלא בתכונה נורמטיבית שאינה מוגדרת כמחלה או הפרעה.

 

תודה. באמת לא צריך לקבל את הספר הזה כתורה מסיני...מתואמת
יצא ממש ארוך סליחהפרח-אשאחרונה

 

 

 

 

1. ממש מקווה שלא יהפכו את ההגדרה אדם רגיש מאוד להפרעה (מה כן אפשר לעשות כדי לעזור לאנשים רגישים שמתקשים חוץ מטיפול זה כבר סיפור מורכב יותר ולהזדמנות אחרת).

2. לצערי הרבה מהפסיכולוגים ומטפלים בכללי לא מאמינים שזה משהו אמיתי וזה נובע משני דברים. גם שהם לא למדו על זה וגם שלמרבה הצער עדיין אין מספיק מחקר בנוגע לאנשים רגישים מאוד וגם לא נראה שיש הרבה עבודה בכיוון (אולי זה נובע באמת מהנקודה שד''ר ארון כותבת בספר שאנשים לא רגישים לא מבינים את זה עד הסוף כי מבחוץ יכול להראות כמו דברים אחרים)

3.לגבי זה שאולי אנחנו עובדים על עצמנו...

אני יודעת שבהרבה פורומים של אר''ם יש אנשים שהם לא רגישים מאוד וכן עם דיכאון או קושי אחר ומנצלם את הפלטפורמה, החברה האמפטית וההקשבה וזה שלא יסלקו אותם ברגע שהם אומרים שהם אר''ם וזה הופך את האווירה ללא נעימה בכלל בעיני ומגדיל את השאלה אולי אנחנו עובדים על עצמנו הרי אין מבחן רשמי. 

אבל נעשו אומנם מעט ולא בהיקף מספיק מחקרים ויש הבדל בין אנשים רגילים לאנשים עם רגישות גבוהה. רגישות גבוהה זה דבר שקיים!

הרבה פעמים רגישות יכולה להראות מבחוץ כמו פחד או ביישנות או מופנמות וכו ,  ולאנשים רגישים שחיים באופן שלא טוב להם /שגדלו בסביבה בלי מספיק תחושת ביטחון ולא טיפלו בזה אחכ יש יותר נטיה להיות חולים , בחרדה, בדיכאון...

 

בעיני ממש ממש חשוב ללכת למטפל/ת שמכיר את ההגדרה השקיע זמן בללמוד אותה והוא לא מזלזל באנשים רגישים מאוד כי זה יכול להיות הבדל של שמים וארץ

לי זה היה ממש משמעותי וגם טיפול גופנפש ולא רק פסיכולוג כי אצלנו הרבה יותר קרוב ומחובר בין החלקים השונים שלנו וזה צריך יחס.

 

אני הייתי נורא נורא רגישה באולפנה.

וגם חברות רגישות שלי אמרו שאני רגישה בטירוף. הייתי מוטשת וסחוטה רגשית אחרי כל דבר כמו יום לימודים סטנדרטי או חמש דקות -רבע שעה בהרקדה. הייתי נמנעת מדברים כמו קניות או המצאות במקומות שלא ממש מכירה ולא יכולתי להיות במפגשים חברתיים אחר הצהרים, גם אם רציתי לא הצלחתי שלא לברוח משם. הייתי עם כמה חברות קבועות שכמעט כולן רגישות מאוד. הייתי בסטרס כל הזמן וזה החמיר לאורך התיכון. לא היה לי איבחון רשמי בעינין אבל כנראה גם היה שלב שהייתי בדיכאון. היו בנות בכיתה שחשבו שאני אוטיסטית וצריכה טיפול והלכו למחנכת שתעזור לי ...  

והיום אחרי הרבה לימוד ועבודה החיים שלי נראים לגמרי אחרת אני לא מסתובבת עם בערכת ''עזרה ראשונה'' להצפות /התקפי חרדה ובטח לא תלויה בה, אני יוצאת כשיש לי אופציה וזמן למפגשים חברתיים וחוזרת עם אנרגיה מחודשת משם, ממצב של להיות מוצפת רוב היום אני אולי מוצפת פעם בשבוע -חודש תלוי בעומס גם לא לזמנים ממושכים (וזה כשאני בתקופות עמוסות והורמונליות ועם פחות מדי שינה) והרגישות היא עדיין מהדברים היותר בולטים בי אבל לא בצורה שמנהלת לי את החיים אלא בצורה שאני יכולה להיות מאוד קשובה לבן שלי וללמד אותו להקשיב לרגשות שלו(זה ממש מדהים הוא בן שנה וקצת וממש יודע מתי קשובים ופנויים אליו ומתי לא והוא צריך להתעקש על שלו, הוא יודע לזהות איזה אוכל טוב לו ואיזה לא ...)

 

כל זה התאפשר בגדע שידעתי לשים את הדברים בפרופורציות נכונות אחרי שידעתי שאני רגישה והקשבתי למה שאני צריכה וטיפלתי בחרדה ובגבולות שלי וכדו. בלי ההבנה שאני רגישה לא היה לי את היכולת לדייק את הדברים שלי זה כמו לנסות לעבוד כמו ברכבת שנוסעת ישר כשאת ברכבת הרים (לא בגלל שזה קשה פשוט כי זה לא מותאם)

 

למה זה לא טוב להיות טוב מידיי?ניגון🌿

כי זה עשוי להביא לכך שינצלו אותךאלישבע999
עבר עריכה על ידי אלישבע999 בתאריך י' בכסלו תשפ"ז 16:09

לא מתוך רוע בהכרח, אבל בני אדם נוטים להסתגל למה שנוח להם. אם מישהי תמיד זמינה, תמיד מוותרת ותמיד מחפה, הסביבה עלולה להתרגל לכך כמובן מאליו, עד שבקשה או ויתור הופכים לציפייה קבועה.

כשאין גבולות ברורים, קשה גם להבחין מתי מבקשים מאיתנו טובה ומתי לוקחים מאיתנו משהו שאנחנו לא באמת יכולים או רוצים לתת.

וגם זה עלול לפגוע בעצם בצד השני, שמבקש את העזרה. לפעמים "טוב לב" מוגזם נראה כמו עזרה, אבל בפועל הוא מונע מאחרים להתמודד, ללמוד או לקחת אחריות. כשממהרים לפתור לאדם אחר את הבעיה, לסדר עבורו דברים או להגן עליו מכל קושי, עלולים להחליש את היכולת שלו לצמוח ולהסתדר בעצמו.

כן את צודקת אבלניגון🌿

לי מרגיש שכן אם אני בנאדם טוב זה בא גם על חשבוני. נקודה

אין מה לעשות כשאני נותנת מעצמי אני נותנת זמן נותנת כח וכו'

וואלה כן להיות טוב זה כילו לא בסבבה ומתי שנוח לי ולא מפריע לי בכלום

וזה שאני עוזרת או משו אני רק מרגישה יא אלופה איזה כיף להיות בנאדם טוב

וכן הכל צריך במידה

אבל במידה גבוה...

מסכימה או לא?..

אם את נותנת מעצמך - ומרגישה נהדר, זה ממלא אותךאלישבע999

בהרגשת סיפוק, נהנית מכך שיכולה לעזור (למרות שזה בא על חשבון הזמן שלך) - אז זה לא להיות טוב מידיי.

טוב "מידיי", עם הדגש על מידיי, זה כאשר העזרה והנתינה גולשים מעבר לרצון הפנימי שלך - וגורמים לך להרגיש חוסר חשק, חוסר ברירה, עשית מעל ומעבר ומכאן שיסתדרו לבד, אולי בעזרת אחרים שפנויים לעזור. היית רוצה לסרב או לעצור בנקודה מסויימת אבל לא נעים לך.

למשל ביחסים בתוך המשפחה, בין אחים, בעזרה בבית להורים - זה קורה הרבה.

אבל מאידך, וכדוגמא נגדית, אם את מתנדבת בתפקיד כל שהוא, וההתנדבות כרוכה בעשייה רבה, במאמצים שלך לעשות הכי טוב לאחרים - למשל הדרכה בתנועת נוער, התנדבות בשירות לאומי במקומות של נכים, מוגבלים, כאן לדעתי העניין של "טובה מידיי" לא קיים.

תודה רבה❤️ניגון🌿

סידרת לי את הדברים (:

תודה לך 😊אלישבע999

"טוב מדי"משה

זה טוב לא מאוזן. זה לא הטוב שלי. זה בדרך כלל "טוב" בשפה של מישהו אחר וזה אומר שזה לא מתאים לי.

אולי יותר נכון להגיד טוב יותרניגון🌿

מבין?..

אני נזהרת מאדם שאומר על עצמו שהוא טוב מדישבורת,לב

זה יכול להיות טיפוס מרצה,

אבל זה גם יכול להיות מתקרבן ומניפולטיבי עד דפוסים נרקסיסטים.

צריך בדיקה.

זה לא יכול להיות בנאדם שפשוט אכפת לו?ניגון🌿
כן ובאמת זה קצת מרצה זה בהכרח רע?
בטח שאפשר.אם זה מאוזן ובריא וטוב לך אז זה מעולה.שבורת,לב

מרצה זה סיפור אחר.

מה ההגדרה למדי?נעמי28

אין סקאלה של טוב שמעבר אליו זה טוב מדי.

הכל תלוי בך ומהמקום שאצלך מגיע עשיית הטוב.

יש כאלה שעושים מעט טוב וגם הוא מדי בשבילם, נעשה מריצוי וחוסר מסוגלות לסרב ויש כאלה שעושים המון טוב ממקום בריא ושלם.

ואו צודקת ככניגון🌿

והדרך לעשות טוב אמיתי ממקום בריאנעמי28

זה לצאת מריצוי, בריצוי אתה לא רואה את האחר, אתה רואה בעיקר את עצמך ודואג מאיך שאתה נתפס בעיניי השני.

הגדרת האינטלגנציהיהודה עוזר לב

ההגדרה של האינטלגנציה זה כמה יצור מסוגל להבין שהכל זה אינטרסים.

זה בסדר גמור להיות טוב מידי. פשוט תדע, זה טיפשי.

אם אתה טוב, רק טוב, ומבין ומשכיל מה הוא טוב, ראוי לך להיות חכם.

יעני אתה חושב שזה לא טוב להיותניגון🌿

לפעמים קצת פראייר? (בעניי העולם)

להיות קצת פראייר בעיניי העולם,טאבי

זה מצוין לדעתי.

כמה חברויות צמחו מתוך כך שנתתי מעצמי כשלא הייתי צריך? כשזה לא היה cash money?

השאלה היא רק: האם הטוב הזה מוליד טוב? מוליד אהבה והוקרה וצמיחה וידידות ופריון? או שהוא מוליד תלות, ניצול, שחיקה, עייפות, דאגה?

הוו מישו אחד שחושב כמוני ניגון🌿

סתם חחח

בטח להיות פראייר.יהודה עוזר לב

לתת ולתת בלי שום הגבלה. רק עמלה קטנה, באמת עמלה קטנה. הם לא ירגישו בה בכלל, העמלה לא תופיע בעובר ושב ולא בשום חיוב.

עמלה קטנטנה. רק את הר הבית. בית מקדש. באמת שזה לא ישפיע על שום חשבון.

נאמר בהומור כמובן.

יש את הספר האם יש סיכוי לאהבהצמר-ארד

הסופר הוא מחנך או מורה אחד מהשניים

והוא אומר באופן כללי.. (תמיד יש יוצאים מן הכלל)

שלעשות טוב פירושו ואהבת לרעך כמוך

פירושו שהמילה האחרונה היא ה^חידוש

אהבת לרעך זה ההרגשה הטובה שאתה עושה טוב לחברך

כמוך - זה שבסוף לאהוב באמת זה שאתה אוהב את עצמך

ודואג לעצמך ומתחזק

וממילה האור שלך בוקע ומאיר בעוצמות לאחרים

שנזכה בעז"ה

ואו מהמם ממש!ניגון🌿אחרונה

שנזכה אמן

וכן... בסוף באמת צריך לא לפספס את עצמינו, ולזכור ש.. גם אנחנו אור גדול

"אני איש פלא ונשמתי פלא גדול"

אבל בענווה😉

איש רגיש ..דוס91

החיים הביאו את זה עלי..

חוויתי מספר משקעים, בעיקר בתחום הזוגי

סבבה. עכשיו אתה מסכן ורוצה שניתן לך תעודת מסכן?משה

מה שאתה מתאר עכשיו יכול להיות גזירת גורל או נקודת מוצא. תבחר במה אתה בוחר.

אפשר להמשיך לבכות כמה שאתה אומלל וכמה שאתה במשקעים בבית. ואתה יכול לנסות להבין מה "עובד" ומה "לא עובד" ולהתחיל לחפש מה כן עובד לך.

(ספויילר: להיות במערכות יחסים קיימות או חדשות כשאתה מגיע מנקודת חוסר אונים וכישלון זה לא מושך, לא את אשתך ולא את הבוס שלך ולא אף אחד בסביבה שלך, וגם לא אנשים חדשים שתנסה להכיר).

רגישות היא נקודת מוצא. היא אתגר והיא גם מתנה. עכשיו תבחר מה אתה עושה עם זה.

שלום משה.דוס91

תגובתך, בהחלט מעוררת מחשבה, אך ניכר כי היא מגיעה מתוך חוסר ניסיון/היכרות עם מקרים רגישים ומורכבים.

יותר בסגנון מסרים בפעולות בני עקיבא או אריאל.

בוא תניח שיש לי קצת יותר הבנה באיך עובד העולםמשה

יש דברים שאפשר לעשות. הרבה מהם כתבתי פה באריכות בפורום הזה.

מה שלא מועיל זה לבוא ולצעוק "אני חלש ואני מסכן". גם אם זה נכון (ואני מאמין לך שזה נכון). זה לא גורם לפתרון הבעיה ולבטח לא מועיל לך בזוגיות. בין אם אתה נשוי ובין אם אתה יוצא לדייטים. גבר חלש זה לא מושך. בדרך כלל לפחות. אולי כמה פמיניסטיות רעילות זה נחמד להן.

אני חושב שיש לך עבודה לעשות ואחרי שתעשה אותה יהיה לך טוב ושמח. יש מצב שגם שווה לשקול עזרה מקצועית.

אתה לא שמח להיות רגיש?ניגון🌿

בעניי זה מתנה

אם משתמשים בה בצורה טובה כמובן 🙃

שאלה טובה!דוס91

האם אני שמח להיות רגיש?

כמו שאמרת תלוי.

הבעיה שהשימוש בה לא תמיד תלוי בנו תמיד..

נכון ממשניגון🌿

אבל זה כמו כל מידה אחרת

משו שטבןע בנו

לכל דבר צדדים יתרונות וחסרונות

ובסוף זה אנחנו וצריך ללמוד לחיות עם זה

ולנסוץ כמה שיותר לראות את הטוב שבזה, כן גם בדברים הרעים וגם בדברים שנראים רעים אבל הם רק נראיםככה

זהו חח

בהצלחה🙂🙂

סביר להניח שנפגעתנעמי28אחרונה

כמו כל אדם אנושי, ההבחנה של אדם רגיש היא מולדת,

לא שזה קריטי, אבל אפשר להרגיש רגשות ולהיפגע קשה גם ללא ההגדה הזאת, זה נכלל בהגדרה הפשוטה של אנושיות.

אתה לא זקוק לתוויות כדי להרגיש פגוע.

קרה לכם שנכבתם?דרקונית ירוקה

שהעולם היה יותר מידי ונאטמתם?

מה עוזר לכם לצאת מזה?

מחקריהודה עוזר לב

לתת לגוף לחקור מה קרה לו. כדי שידע להיזהר להבא.

לגוף הכוונה גם לנפש. סוג של למצוא תרופה למכה. לחפש, לשאול שאלות, להסתקרן.

זה מרגיע.

או לקנות תכשיט זהב.

בקיצור, גם וגם

שעה לבד. טיול ערב רגוע.משה

אני לבד והמחשבות שלי.

זה מצוין לפעמיםזיויק

סוד רצוא ושוב

זמןשבורת,לב

יש זמנים של התכנסות פנימה

זמן של שקט מכל הבחוץ

ואז, אם/כשרוצים, חוזרים לבחוץ במינון נכון יותר

לא רואה בזה שום רע

העולם באמת הרבה יותר מדי והוא אוברייטד

אנחנו לוקחים ממנו הרבה מאוד דברים שמיותרים לנו וצריך להתנקות מהם

קרה קורהxmasterx

מברר מה הסיבה

פנימית או חיצונית

בעיקר עוצר לרגע בשקט

העולם רץ תמיד לא עוצר לשניה

בני אדם מתעייפים צריכים רגע להסדיר נשימה

זה לא לצאת מזה זה ההפך

תיכנסי פנימה תראי מה המצב ותחזרי לעולם

הוא כבר ישאב אותך חזרה לא משנה מה

מדיי הרבה פעמיםכְּקֶדֶם

מוזיקה

חברים

מכות

שתיה

בכי

דיבור עם השם

לבד, זמן. או גם וגם או ביחד...אנונימי (2)

מנסה להיות עם עצמי לבד, בלי טלפון, בלי מחשב, בלי מייל, בלי פורום, בלי אנשים, בלי ספרים, בלי כל דבר שיסיח את דעתי מעצמי... ולתת למחשבות שלי לשוט... אם זה לא עוזר זה כנראה יעבור עם הזמן, ויכול להיות שגם זמן לבד, וגם הזמן שיעבור יעבירו אתזה...

תודהדרקונית ירוקה

עזרתם

אמoo

לטווח הקצר

להאט לרגע את קצב החיים

לצאת לטבע

מדיטציה

ספורט

מוזיקה

לטווח הארוך

להבין את הטריגרים והסיבות שהובילו למצב

ולנסות לעשות שינוי/ שיפור

לפעמים הולך לבית חוליםטאבי

אם כי ברוב המקרים שינה ארוכה עוזרת

לדעת שיש קארמה.קופסא מכסףאחרונה

שיקוף לעומת ביקורתאביעד מילוא

רציתי להעלות כאן איזו סוגיה. האם נעים לכם לשמוע ביקרות? (לא משנה כל כך ממי) סך הכל הבן אד רוצה שתשים לב למשהו ושתעבוד עליו. או שאולי תעדיפ שהבן אדם יעביר לכם את המסר בשיקוף?

אני תמיד שמח לקבל ביקורת על עצמימבקש אמונה

רק שיהיה באמת ביקורת מה אני צריך לתקן ואיך

אוליoo

ברגע הביקורת

זה לא תמיד נעים

אבל אם זו ביקורת עניינית ולא שיפוטית

זה תמיד טוב ומקדם

(אם כי גם שיפוטיות יכולה להכיל בסוף משהו טוב אם מפרקים אותה)

אני לא צריכה שישקפו לי

גם כי אני מסוגלת להבין ביקורת

וגם כי אנשים לא ממש טובים בהעברת מסר בשיקוף

אז עדיף לשמוע ישירות

גם אם זה לפעמים לא נוח

אבל כל זהoo

תלוי כמובן בכמות

אם יש יותר מדי ביקורת

זה כבר לא רלוונטי

זה חייב לבוא במינון

על הדברים שבאמת חשובים

זה בעיקר תלוי ממיאריק מהדרום

ותלוי סיטואציה ותלוי מדיום ותלוי הרבה מאוד דברים.

לי קשה לקבל ביקורת מאחרים..ניגון🌿

לא יודעת אם זה קשור לזה שרגישה, בטח כן קשור.. כי הם לא מתכוונים לפגוע, ואתה נפגע

אבל

בפעמים שכן קיבלתי ביקורת זה נתן לי כאפה

וככה התקדמתי

בלי ביקורת קשה להתקדם..

אגב גם ביקורת עצמית

מסכים שביקורת מקדמתאביעד מילוא

אבל היא גם מעוררת אצלנו גם הרבה פעמים קולות שליליים על עצמינו. לעומת זאת שיקוף לא מעורר את הקולות האלה כל כך. (לפחות מהיכרות שלי עם הנושא)

ביקורתמסתפק

היא דבר הכרחי להתקדמות.

שיקוף לפעמים נעשה בצורה לא נכונה,

עדיף ביקורת מקדמת, ללא שיפוטיות.

בעיקר ביקורת עצמית היא הדבר ההכרחי קודם לכל.

כדי לתת ולקבל ביקורתנעמי28

צריך להרגיש בטוח ב100% עם הצד השני, בטוח שאכפת לו, שהוא אוהב, שהוא מכיר אותי, ובתדירות נמוכה. כשזה לעיתים מאוד נדירות והיחס של ביטוי האהבה גדול פי כמה מהיחס של הביקורת.

צריך להכיר מאוד לעומק את הצד השני ולדעת בטוח שהוא מוכן ורוצה לשמוע.

לכן בגדול לא מאמינה בביקורת.

היא עושה יותר נזק מתועלת והיא מנסה לשפר אותך ביחס למה שהאחר חושב שנכון לך ולא ביחס להתקדמות הפנימית שלך.

אני כן מאמינה ביעוץ ולשמוע חוות דעת של אחרים באופן יזום.

וכבר שנים בטיפול פסיכולוגי שעוזר לי לנתח את ההתקדמות שלי מנקודת מבט נוספת, מעבר לזה מנפנפת ביקורות.

ושיקוף נשמע כמו מילה יותר יפה לביקורת. אין הבדל בינהם.

אני חושבתoo

שזה מתמקד יותר בבנאדם עצמו

ככל שאדם בטוח יותר בעצמו

במה שהוא עושה חושב ורוצה

ככה קל לו לקבל ביקורות

כמובן כאלה רלוונטיות ובתדירות סבירה

(אני מוכנה לקבל ביקורות גם מאנשים שלא מספיק מכירים/ יודעים

אם הם אמרו משהו שיכול להיות נכון/ מעניין)

דווקא בגלל שאני בטוחה בעצמינעמי28

אני לא מחזיקה מביקורת.

אנשים מנתחים את העולם מנקודת המבט שלהם, מהחוויות שלהם, כולנו, גם אני.

אני בהיכרות מתמדת ומאוד מאוד עמוקה עם עצמי, מנתחת מאוד מה מניע אותי לעשות דברים, דווקא בגלל הסנטר הזה אני מסננת ולא מחזיקה מביקורות. מתייעצת כשצריך.

גם לא מרשה לעצמי להגיד ביקורת.

מי אני מנקודת מבטי המאוד שיטחית על חוויה פנימית שאדם אחר חווה שאגיד לו מה נכון לו.

אלא אם כן הוא ישאל.

אם הוא לא שאל, הוא כנראה בכלל לא מוכן לקבל לכן זה יעשה יותר נזק מתועלת .

חוץ מזה שיש מחקרים חותכים שמראים שביקורת חיובית ומחמאות משפרות ביצועים בפער משמעותי לעומת ההשפעה השלילית של ביקרות שלילית.

תלויoo

איך מסתכלים על ביקורת

כמה משמעות נותנים לה

אני מסתכלת עליה כמידע כמו כל מידע אחר

הוא יכול להיות נכון/ לא נכון/ נכון חלקי

גם כשאני מקבלת וגם כשאני נותנת

כי כולנו יכולים לשגות

אני פחות מתחברת לזהירות ולפחד מביקורת

כי היא חלק מצמיחה

אישית/ מקצועית

מי שמספיק חזק ובטוח בעצמו

לא מתנהל מתוך פחד

ויודע לשמוע ולסנן מה שמתאים לו

גם ביקורות

בכללoo

יש לי כלל אצבע

בכל מקום שצריך יותר מדי להיזהר לא לומר/ לחשוב/ לעשות

זה מקום פחות טוב

זה לא ממקום של זהירות וחשש לדברנעמי28

זה ממקום של ענווה.

התמונה שמוצגת לי היא חלקית ביותר.

הסיטואציות והמורכבות בחיים לא צריכות מענה טכני, הן צריכות מענה רגשי.

גם בעיות שנראות הכי טכניות כמו כסף, התקדמות בעבודה, חיסכון, ירידה במשקל.

דברים שלכאורה נפתרים בשכל קל ומחשבון פשוט - המעכב הוא רגשי ולא טכני.

לכן ביקורת קרה לא רק שלא תעזור, תרחיק ותגרום לאדם להרגיש פחות טוב.

הכלה לעומת זאת, מחמאה, תתרום הרבה גם אם לא מבינים לגמרי את כל התמונה.

וגם הניתוח שאת תתני, הוא לא אמת מוחלטת. הוא אמת סובייקטיבית מהחוויה שלך, היא לא בהכרח נכונה בסיטואציה של אדם אחר, אדם שנוטה לומר ביקורת וחושב שהוא אומר אמת, שיבדוק למה האמת שלו כל כך שלילית כל הזמן, זה מגיע מהסתכלות שלילית וניתוח שלילי על החיים.

לפעמיםoo

צריך מענה רגשי ולפעמים טכני ולפעמים גם וגם

אין סתירה בין ביקורת הכלה ומחמאות

כולם יכולים לחיות זה לצד זה

מה זה אמת מוחלטת?

יש הבטים לכל דבר ודעות שונות

אפשר היום לחשוב x ומחר לחשוב y

לא טוב לחשוב רק שלילי

אבל גם לא טוב רק חיובי

צריך באלנס

מענה טכני אפשר למצוא בכל חורנעמי28

ואני סומכת על מי שזקוק למענה טכני ממני שידע לבקש.

כמובן שאני ערה למישהו במצוקה, אבל מצוקה לרוב לא צריכה עצות היא צריכה הכלה.

מענה רגשי זה נדיר, הוא תמיד צריך להיות מחבק ותומך, לתת למישהו על הראש אולי יראה התקדמות מיידית מתוך פחד (כמו עם ילדים) אבל נזק לטווח הארוך.

נכון מאוד נעמי.נחלתאחרונה

וזה גם המקום של שיקוף או לפחות מה שניסיתי להציגאביעד מילוא

ביקורת היא הסתכלות חיצונית על אדם שעשה משהו. ושיקוף זו הסתכלות קצת יותר פנימית. לומר לחבר "הפריע לי שקרה ככה וככה והרגשתי שמה שקרה לא היה מותאם לאירוע" זה הרבה יותר נחמד זה גם לא מעביר ביקורת זה משקף מה חוו ממני וגם נותן יכולת בריאה יותר לברר מה קרה ואיך להשתפר

זה לא נראה לי ביקורתנעמי28

זה נראה יותר כמו תקשורת הגיונית.

זה אחלה אבל גם שם צריך לשים לב לתדירות ולנושא.

האם הצפייה הגיונית, אם זה קורה כל כמה ימים אולי הבעיה היא בציפיות לא ריאליות.

זו שאלה כבר של איזון בין הדבריםאביעד מילוא

כמו כל דבר גם ביקורת או שיקוף הם לא כלי שצריך כל יום להשתמש בו

מסכימה במאה אחוז.נחלת

רוב הביקורות לא מגיעותנעמי28

בנטרול רגשי כמו שאת מציגה

לכן גם לא יתקבלו בנטרול רגשי.

וזה לא מצביע על חולשה פנימית או חוזק פנימי, מצביע על אנושיות וקריאת סיטואציות רגשיות מעבר למילים, כמו טון, יחס כולל, אכפתיות, הכרה של המצב.

נכוןoo

אז אם יודעים לעשות הפרדה רגשית בין המכלול לבין התוכן שיכול להיות נכון

אפשר לצאת נשכרים

וגם כשנותנים ביקורת

אפשר ללמוד לעשות אותה נכון

בלי שיפוטיות וכעס

גם יעקב אבינו שמר את הביקורת לראובן רק לסוף ימיונחלת

(של יעקב), אם איני טועה. וברור שמילים טובות ועין טובה הן המרפא לכל.

צריך עמוד שידרה חזק כדי להכיל ביקורת.נחלת

מה זה שיקוף?ריבוזום

שיקוף זו דרך נעימה לתת לבן אדם לשים לבאביעד מילוא

בשונה מביקורת שבה אתה אומר לבן אדם מה הוא עשה לא בסדר. שיקוף הוא אמירה אישית סוג של בירור משותף של מה שקרה והיכולת להסביר בצורה נעימה ששלא היה פה משהו תקין או ראוי (וגם ההיפך שיקוף ניתן גם על דברים טובים)

זו מיומנות של שיח רגשיאביעד מילוא

נראה ליoo

במקום לבקר / לכעוס

לומר תיאור סיטואציה/ רגשות בצורה נטולת שיפוטיות/ כעס

אף אחד לא אוהב לקבל ביקורתxmasterx

חוץ מזה ביקורת זה לא דבר יעיל לא משנה איך תכבס את המילה

שיקוף או מה שבא לך.

חוץ מזה זה עניין של יחסים בין אנשים מה אומרים למי אומרים איך אומרים ומה בכלל ביקשו לשמוע ממך

אני אוהב ביקורת, אבל בעדינות.טאבי

כאילו, אני עדיין ממש רגיש לביקורת, וזה מבאס ושורף בלחיים, אבל אני מעדיף לשמוע מאשר לא לשמוע.

לא נעים לי לקבל ביקורתמשה

אבל אני משתדל להקשיב לה. לרוב לא בנוכחות המבקר. מנסה בצד, בשקט, כשאני במחשבות של עצמי לסנן מה נכון לי ומה לא.

זה אותו הדבר וזה רק הורס במערכות יחסיםשבורת,לב

אא"כ זה יחסי מעביד עובד.

מכירים פתרון לנערה בדיכאון בת 13 דתיה מאוד ונערהצמאה

מחפשים פתרון

הציעו בית מאזן

אבל לא מצאנו בשום מקום בארץ מקום לבנות דתיות / חרדיות

ולא מעורב

מקום איכותי ונעים

כי אני לא אשים אותה במקום שתתקלקל מבחינה דתית תורנית

ותהיה חשופה למצוקות קשות

היא תמימה וממש קשה

אני חושב שלבית סוטריה בירושלים יש בית מאזן לנשים.אריק מהדרום

לא מכיר מקרוב אבל למיטב ידיעתי בית סוטריה בירושלים היה הבית המאזן הראשון בארץ, יכול להיות שזה אומר משהו על המקצועיות שלהם ויכול להיות שלא.

אחי בעבר עבד בבית סוטריה של הגברים.

כואב הלברודף מצוות

וואי נשמע קשוח.

עצוב נורא.

לא מכיר פתרונות מהסוג שהעלית. (וגם לא בטוח האם הפרדת הילדה מהמשפחה לתקופה באמת יועיל יותר משיזיק, אבל אולי עדיף שלא לפתוח את זה...)

אסתפק רק בלכתוב שלדעתי זה שהמענה המקצועי לדיכאון (ועוד מצבים נפשיים פתולוגיים) מתמקד בתרופות, טיפולים למיניהם, והצעת מסגרות - זה פשוט פשע בעיניי.

הזוי שאפילו לא מזכירים נושאים כמו פעילות גופנית, תזונה נכונה, ואפילו פשוט להיות יותר בחוץ ולראות אור שמש.

ברור לי שזה לא פשוט, וכשמישהי בדיכאון ובלי תיאבון עלול להיות קשה מאד לשכנעה לצאת לריצה או לאכול פירות וירקות במקום זבל תעשייתי, אבל כדאי לפחות להיות מודעים לכך שזה יכול לעזור, ובוודאי לפחות לא יזיק.

בהצלחה רבה!

מה שכתבת בריא מאוד אבל לא פותר דיכאון ללא תרופות אאורין

או טיפול

לגמרי לא. לענ"ד, דבר ראשון -תרופות. ויעוץ טובנחלת

הסטוריה זה בדיוק הענייןוהרי החדשה

במסגרת של סוטריה מביאה את כל הדברים האלו שדיברת עליהם.

בכלל בתחום הזה יש עכשיו הרבה יותר הבנה על מרכיב בגוף נפש והטיפול בדיכאון מאוד מתייחס לגוף, לאכילה לפעילות גופנית ועוד.

ככה שלמצוא מסגרת זה ממש לא סותר.

מעיני הישועהשבורת,לב

מחלקה פסיכיאטרית טובה ונעימה לנערות.

אין בית מאזן.

תתחילי שם ותתיעצו.

בהצלחה🤎

את האם?משה

אני לא מכיר את הילדה. כמה שנים היא בקושי שלה? יכול להיות שעדיף בית מאזן פחות דתי ובלבד שיהיה ושתישאר איתנו.

כן אני האמא של הילדהצמאה

תודה רבה על התשובות

התחברתי

ונמשיך

מכאן.

המצב הוא כבר שנתיים בירידה

אנחנו מלווים ב"ה עם כמה אנשי מקצוע ומחפשים את דרכנו

ומתפללים

אולי ניורופידבק?אנונימי (2)

יש לנו נסיון טוב עם זה. איפה הלכתם?אנונימי (3)

אפשר לקבל את זה דרך הקופהאנונימי (2)

בהפנייה של פסיכיאטר..

אני יודעת שעושים את זה בכל מיני בתי חולים פסיכיאטרים במחלקות (איפה שמקבלים גם טיפול פסיכולוגים) בלי שום קשר למחלקות של האישפוז.

ויש גם באופן פרטי.

הבנתי בשפרטים טיפול אחד עולה באזור ה500₪+ ומומלץ לעשות בהתחלה כמעט כל יום.

מנסיון עוזר מאוד.

וואלה. קיבלתם דרך הקופה?אנונימי (3)

אנחנו על פרטי. יקר פחד אבל עושה את העבודה..

כןאנונימי (2)

צריך סבלנות, אבל אפשרי דרך פסיכיאטר מהקופה.. פשוט להגיע ולבקש את זה.

באיזה אזור אתם בארץ?

אזור המרכזאנונימי (3)

חילוני.. ועדין גיל בעייתי ההורמונים מתחילים ...כבר לא צעיר

אני מצי לאם לזכור שלפעמים צריך לשחרר קצת כי אחרת מפסידים את הממלכה....

ואסביר: בשלב זה אם היא דתיה יותר או פחות חשוב פחות מאשר לאזן אותה.

נסי לזכור שההבדל בין חינוך דתי לחילוני הוא בהתמודדות עם הקשיים והסתירות.

דתיים מגבילים את החשיפה, חילונים אומרים זה טוב וזה לא.

קחי את הילדה לראות סרט שבי איתה בבית קפה ותסבירי לה שכל אחד חי לפי דרכו.

ו אלוהים לא מעניש על אי אמירת "מודה אני"

-- אב ל3 הקטנה תותחית על - שבחרה את דרכה מגיל קטן...

זה ממש לא האירועחוזרת

בבית מאזן המטרה שהסביבה תהיה כמה שיותר "קבוצת השווים", וגם לאדם מבוגר שחי בסביבה לא הרמטית עדיף בית מאזן (או כל אשפוז / חלופת אשפוז) קרוב להתנהלות היומיומית והשקפת העולם בגלל ששם יוכלו לתת מענה נכון יותר לניואנסינים. ברמה שיש מצבים שפסיכיאטרים ואנשי טיפול אומרים שעדיף לא ללכת לחלופת אשפוז אם היא לא קרובה להשקפת החיים כי יווצר יותר נזק מתועלת...

האם הבת שלך מאובחנת כאדם רגיש מאוד?שוקו.

מה שנקרא S.h.p ? מי שאיבחן אותה מטפל ומכיר את האנשים רגישים מאוד?

אני שואל כי הרבה פעמים מי שנתפס כתופעת דכאון בציבור הכללי, אצל האנשים רגישים מאוד מדובר במנגנון הפעלה קוגנטיבי שונה שיכול להתפס כדכאון, אבל לא כך.

אינני מטפל או מאבחן, אדם פשוט שמתמודד גם עם הנושא מעל חמש שנים אצל אחד מילדי.

בכול מקרה הייתי ממליץ להתייעץ עם דוקטור רותי לקס אישה מופלאה, מטפלת מומחית באנשים רגישים מאוד{יש סרטונים שלה ביוטיוב עם כל הפרטים בקישור הסרטון} אולי היא תוכל לתת לכם עצה בעניין ששאלת.

בהצלחה

אני לא יודע כמה הדכאון ברמה גבוההנפשי תערוג

אבל אני לא בטוח שהוצאה מחוץ מבית היא נכונה בגיל כזה.

אני לא איש מקצוע. אבל ממה שאני רואה המעטפת הביתית הרבה פעמים יכולה להוות עוגן יציב (אם הבית מספיק יציב. לא רק הורים אלא גם אחים וכו')

תוך שילוב טיפול אינטנסיבי יכולים להוות פתרון

(כמובן שלעשות צעדים רק בליווי איש מקצוע)

רשימה של פסיכיאטרים לנוער, אם זה יעזורנחלת

1.דר איריס כהן יבין 0508657657 מודיעין

2.דר גבי הרצנו 0544671164 רעננה

3.דר ינאי גירון פראנק 0507548056

שלושתם טובים

חיבוק ענק♥️המקורית

לא יודעת לעזור אבל בעז"ה שתמצאו את הטיפול שיהיה הכי טוב בשבילה

מה היררכית השיקולים הדתיים מול הטיפול?xmasterxאחרונה

תלוי בדיכאון

היא צעירה בכל מקרה לא הייתי ממהר לשלוח למסגרת כזאת

חיזור "גברי" בחיפוש זוגיות...אנונימי (פותח)

בוקר טוב.

אני מחפש זוגיות בפרק ב', וגם קצת "מהגר" מהחברה החרדית לכיוון דתי תורני יותר/פחות מוגדר.

פעם שעברה הכול התנהל בשידוך, הפעם אני מחפש משהו יותר ספונטני.

נושא שמאתגר, הוא הדינמיקה המצופה מ"גבר" להיות זה ש"מתחיל", מצד אחד זה הטבע שלנו ואדרבה, מצד שני, קצת רגיש שלא להיתפס כמטרידן וכיוצא בזה.

במיוחד עם האווירה היום שבה אם גבר לא מוצא חן בעיני אשה, לפעמים תשדר לו זלזול על כך שבכלל העז לפנות אליה, במקום לתת לו הרגשה טובה על האומץ ואולי אפילו להיות מוחמאת גם אם זה לא מה שהיא מחפשת...

יש לא מעט חומר על זהמשה

לצערי. רובו לא מתאים לפרסום פה בפורום בגלל שהוא מיועד למטרות אחרות מאשר המטרה שלך (פרק ב' נשוי).

זה לא רק שמצופה מגבר להיות מתחיל. זה שאתה גם אדם רגיש (אני משער, לפי זה שאתה כותב פה) ואדם רגיש יש לו עוד מורכבויות חוץ מפרק ב' רגיל.

החשש מובןנעמי28

זה נראה לא קל עם מה שקורה בחוץ.

בחורות איכותיות יעריכו כנות ויוזמה.

רק שים לב שזה מקובל בקהל יעד שלך ולא חריג.

ושאתה לא מצטט קלישאות, לא צריך משפט מחץ, צריך כנות ופשטות.

ולדעת לעמוד בסירוב, זה לא נעים אבל יכול להיות נסבל.

הלב יוצא אליך אחי תקופה קשהxmasterx

מה שנהיה מכל ההיכרויות היום זה מלחיץ.

מצריך ממך הבנה באימוג'ים ועוד כל מיני צרות וניואנסים ב-DM ואפליקציות ורשתות שעוד לפני שמתחילים מתייאשים.

אני מהדור הישן שיצא או פשוט התחיל שיחה על סתם תחומי ענין ואם יצא וזרם ויש כימיה אז טוב ואם לא חיוך ושלום.

בהצלחה

ויותר חשוב מאיך להתחיל זה עם מי יהיה לך מה. גם זה נפגע בדור הזה והפרוגרס שחט אותנו אבל היתה עליה מברית המועצות שאיזנה קצת.

שמור על חיוך וראש למעלה.

תן לברירה הטבעית לנפות, מי שתפנה אליה והיא תייבש או תזלזל אז מה לך ולה.

תכבד את עצמך יכבדו אותך

תפעיל אינטואיציה

תודה למגיבים על ההשתתפות והטיפיםאנונימי (פותח)

משה, אפנה אליך באישי ברשותך בנושא החומרים שהמלצת.

ברוך הבא.משה

אם הכיוון שלך הוא דתי-תורנימתואמת

לא רואה מניעה לחפש אישה בשידוך. (אנחנו התחתנו בשידוך, לפני עשרים שנה, פרק א'. משתייכים לציבור הדתי-תורני)

יש שדכנים בציבור הדתי. לדעתי כדאי מאוד לפנות אליהם, ולא לסמוך על ה"מזל" וגם לא על הכישורים שהגיוני שלא לכל אחד יש אותם.

גם בתור דתי לאומיכינור יהודי

אתה יכול להכיר דרך שדכנים/חברים... לא חייבים בדרך הקשה רק בגלל ששינית השקפה. להכיר דרך מישהו אחר מקובל מאוד בציבור הדתי לאומי. וגם - כשגבר מתחיל עם בחורה בציבור הדתי, זה יכול להיות מרתיע לבחורה.

מעניין, תודה, יש לי קצת רתיעה משדכניםאנונימי (פותח)

כי מרגיש לי ששם צריך להכניס מדי למגרות (אולי בציבור הדתי זה אחרת?).

בכל מקרה, כשמדבר על התחלות, מתכוון גם למקום בו זה מקובל, כמו אפליקציות, מפגשי פו"פ וכו', שאם רוצים לעבור מסמול טוק נחמד ל"קשר רציני", גם שם היוזמה היא יותר של הגבר...

ומה הבעיה בזה שהיוזמה היא של הגבר?אנונימי (3)

ככה זה בטבע

דרך גבר בעלמה.

נשמע שהמקום הגברי שלך לא ברור, אולי כדאי שתיעזר בתכנים של יהונתן קליין.

ומוסיף-אנונימי (3)

תבדוק אם אתה קורא נכון סיטואציות.

להתחיל עם מישהי כשזה מאוד לא שייך יכול להיות הטרדה.

תודה, נראה לי שהבעיה היא הפוכה, שחושש להתחילאנונימי (פותח)

גם כנראה שכן שייך...

אכן מכיר את התכנים של יונתן קליין והוא עוזר, אבל רגיש למקרים שיתברר שלא קראתי "נכון", בסוף כולנו בני אדם, ההרגשה שלי היא שבעבר זה היה פחות מסובך...

נכון!כינור יהודי

השיטה החרדית (כלומר, המסורתית) פחות מסבכת עניינים! זו השיטה שמצאתי שהכי "מאורגנת" על כל ההתנהלות של "הכרות" למטרת הקמת בית.

חולקמשה

שדכן זה נחמד לקשר ראשוני. משם צריך להתקדם למקום אחר ושם צריך לדעת 'טכניקה'.

הרב מאניס פרידמןכינור יהודי

מעודד כשיטה להיעזר בשדכן עד האירוסין. האזנתי לו הרבה והאמת שממש הבנתי את הרציונל. הוא ממש עשה לי סדר בראש לגבי זה.

תכתבי קצת יותרמשה

לא רק שם של בן אדם. גם הגישה ממש.

אוקיכינור יהודי

אנסה לתמצת - (וממליצה מאוד לשמוע את המקור).

מטרת פגישות השידוך אינה "בניית קשר". היא בדיקה. הקשר הישיר, ללא מתווך, טומן בתוכו בורות שיכולות דווקא להפריע. כלומר, בתוך שלב השידוך (ה"היכרות") הוא מדגיש שחשוב לשמור על מרחק רגשי מהצד השני, כדי לשמור על אובייקטיביות. לא לפתח תלות רגשית יותר מידי. בעיקר צריך לזהות פוטנציאל - אם זה מתאים או לא מתאים. כמובן שחשוב מאוד נשיאת חן וכדו, כי לפרוייקט המדהים הזה שנקרא "נישואין" אתה לא רוצה שיהיו דברים שמפריעים. משלב החופה יש 100 אחוז מחויביות כלפי השני, ואתה רוצה למצוא מישהו שזה יזרום כמה שיותר איתו/איתה. לכן בפגישות בודקים כימיה, נשיאת חן ודברים מהותיים שמבררים אחד עם השני.

וכמובן כמובן כמובן כשלב מקדים חשוב מאוד לעשות בירורים לפני כן! לא לברר הכל תוך כדי תנועה. לברר לפני! כדי להבין פוטנציאל כללי ואובייקטיבי. האם זה בנ"א טוב? האם יש את אותה מערכת ערכים? האם סגנון הבית שכל אחד רוצה להקים דומה? וכו וכו.

הוא גם אומר שכשמחפשים פרטנר לנישואין, יש כאלה שמוכנים להתחתן כי הם אוהבים מישהי. אבל עדיף בהרבה להתחתן עם מישהו שמאוהב במוסד הנישואין! שמבין את המחויבות שזה דורש ממנו ומבין ושמבין שנישואין זה פרוייקט נפלא.

משו כזה.

אני חושב שאני מוצא את עצמי חצי מסכים וחצי חולקמשה

כלומר, לצורך בליווי של בני זוג בתהליך ההכירות (לאו דווקא "שדכן") כשהם מוצפים ולפעמים מתביישים לספר מה קורה להם - אני חושב שאני מתחבר ממש. זה קיצוני למשל כשיש בן זוג שחותר למיניות שלא מתאימה או בת זוג שמתעללת רגשית (או הפוך). במקרה כזה מי שנמצא בקשר לא תמיד יודע לספר מה קורה לו ומבט מנוסה מבחוץ צריך להועיל.

אני חושב שצריך גם נשיאת חן וגם מעבר. אחד הדברים האיומים והנוראים זה קשר שמתנהל כמו קשר של ידידים. אצל דוסים זה לא נדיר בכלל וזה אפילו עובד בסדר (כי זורם להם) ואחר כך כשצריך להפעיל עוד חלקים בגוף ובנפש זה... פחות עובד.

הרב מניס פרידמן אדם מיוחד. כתב ספר מיוחדנחלתאחרונה

"לא ביקשתי לבוא לעולם". מומלץ!

יש אלטרנטיבה לשדכניםכינור יהודי

וזה - חברים. גם הם יכולים לחשוב בעבורך על מישהי שהם מכירים. אתה יכול לבקש שיחשבו בשבילך.

לגבי המגירות, לא תמיד יש מנוס... וכמו תמיד, לא משנה המגזר, צריך בעיקר סיעתה דישמיא.

יוזמת הגבר היא היא הדבר הנכון והטבעי! אל תהסס. כמובן, תמיד בעדינות. אם זה בפלטורמות המקובולות כמו אלה שציינת, אז אדרבה ואדרבה. ככל שתהיה יותר גברי (יוזם, תופס אחריות על הקשר, נוכח, משלם עליה, מחזר בעדינות וכדו) זה רק יועיל.

רעיונות טובים, תודהאנונימי (פותח)

אין שלם מלב שבור?אנונימי (פותח)

מזה אומר...?

גדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשוןילדה של אבא

מתוך השברים אנחנו צומחים, והם אלה שבונים אותנו.

כדיoo

להגיע למקום שלם או בדרך לשם

צריך לעבור דרך כאב ושבר

כי הלמידה מתרחשת מתוך ניסוי וטעייה

שוב ושוב

הכאב הוא המחיר שמשלמים

או הטריגר ממנו צומחים

תודה לכן 🙏אנונימי (פותח)

ממש לא כל מה שאמרו לפני, אולי גםאנונימי (3)

ביום יום, אנחנו עוטים עלינו מסכות, שיריונות ומגינים. כדי להגן על הנפש שלנו מפני ריסוק, ולכן כשהיא מתרסקת והלב כולו מתנפץ לרסיסים, נזעקת הזעקה האמיתית "אייכה א-לוהים???" "אייכה לעזאזל???" ואז, הנפש היא באמת אתה. אז הנפש שלך באמת שלמה, כי היא לא מתחפשת... אתה-אתה, וכל הגוף והנפש מתחברים לשלמות אחת גדולה...

ולכן, אין דבר שלם, יותר מלב שבור...

זה בעיקר קלישאתינעמי28

ולא תורה מסיני.

הפירוש הוא כמו שאמרו למעלה.

מהשבר אפשר להגיע למקום שלם יותר.

אבל כשהשבר קורה, נשברים, לא מרגישים שלמים.

ורק כשמעבדים ועובדים נכון עם השבר אפשר לעלות למעלה, לא מעצם השבירה.

משפט לא ברורxmasterxאחרונה

שכל אחד יכול ליצוק לתוכו את המשמעות שנוחה לו

פתח להרבה קלישאות

תפסיקו לדחוף "איש רגיש מאוד" לכל אחדאנונימי (פותח)

לפעמים זה פשוט הפרעת חרדה! ולפעמים זה אפילו לא הפרעה, אלא סתם חרדה. כזו נורמטיבית ותקינה.

שכל אחד יתעסק במה שהוא מומחה לו, ושלא ישליך את האבחנות שלו (בהנחה שהתקבלו מאיש מקצוע) על אחרים.

אף אחד לא דוחף שום דברמשה
  1. כשיש נושא שמפעיל, שווה לבדוק האם האתגר הזה רלוונטי. לפעמים הוא כן, לפעמים הוא לא. קטונתי מלאבחן מישהו.

  2. גם אדם רגיל יכול להחזיק תועלת מניהול רגשי. כלים לניהול חרדה (או הצפה) נכונים תמיד. גם אצל אדם שבדרך כלל אין אצלו הצפה אבל משהו מסויים מפעיל אותו.

מי שכותב פה כנראה מזהה את עצמו כאיש רגיש מאודהמקורית

איפה ראית שדוחפים את זה למישהו?

אגב אני מסכימה עם זה לענ"ד הלא מקצועית בעליל, ומנסיוני, שהרגישות היא ברובה תולדה של חרדה

זה דווקא אופטימי בעיניי, יש דרך לטפל בזה

מה זה משנה מה השם של זה ? אגב, אין אבחון היום להפרעה של "רגישות גבוהה"

אני גם חושב ככהמשה

ולהערכתי גם חלק מההפרעות של "קשב וריכוז" אצל חלק מהאנשים הם תולדות של דברים בסגנון חרדה. אם אני חרד ממשהו אני מנתק את עצמי ממנו או מוצף.

מסכימה בתור נשואה לקש"רהמקורית

יש בזה קשר לחרדה וגם קראתי על זה האמת

מהנסיון הדל שלימשה

על עצמי בעיקר אבל לא רק. כשעושים עבודה להפחתת החרדה בנושא מסויים, היכולת לפעול בו גדלה דרמטית והתסמינים של הצפה וניתוק יורדים.

בהחלט. רק שזה דורשהמקורית

איפה לא דוחפים?אנונימי (פותח)

יש דרך לטפל בבעיה שיודעים מה היא, אבל אם אדם מוסלל למקום אחר ולא הולך לטיפול שבאמת רלוונטי לו אז אין פה אופטימיות אלא תקיעה של האדם במקום לא שלו.

ל"רגישות גבוהה" אין טיפול. לחרדה כן.

ניהול רגשות זה טוב ובריא, וגם לא מספיק למי שהבעיה שלו היא אחרת.

כשאדם לומד שהוא אר"מ ואז מחפש קצת ללמוד על זה ומבין שזה פשוט איך שהוא בנוי אז אין לו איך לצאת מהמצב האמיתי שלו. והוא בכלל לא אר"מ.

האמת, נתקלתי בזה רק בפורוםנעמי28

כאן באמת על כל מורכבות רגשית מפנים לפורום הזה.

כי הוא נהיה פורום דיבור רגשות, לא בהכרח אנשים רגישים מאוד.

מעולם לא כתבתי על מישהו שהוא אר"ממשה

הצעתי לבדוק. להתעניין. שתדע שיש דבר כזה.

ויש טיפול ל"רגישות גבוהה". בטח שיש. גם אם הוא לא קסם. עובדים עם המערכת ומכבדים אותה. אם יש חרדה אז אפשר לטפל בחרדה. ואם אני רגיש למשהו אז זה בסדר להפחית את המינון שלו בחיים שלי.

אין פורום להפרעות מצב רוחאריק מהדרום

אז אני כותב כאן.

אפשר לשאול מה זה אומר הפרעות מצב רוח?המקורית

זו אבחנה רשמית או חוסה תחת אבחנה אחרת?

בטח שזו אבחנה רשמיתאריק מהדרום

נכוןנעמי28

דבר ראשון לצאת מנקודת הנחה שלכל אדם יש עולם פנימי, רגשות, התמודדויות, דפוסים, וטראומות (גם קטנות) מילדות.

לכולם.

אולי יוצאים מנקודת הנחה שלשאר העולם החיים זורמים ומושלמים אולי אפילו בהשפעת הרשתות החברתיות וחוסר דיבור עמוק על רגשות מביאות אותנו להסקת מסקנה של מי שמרגיש רגשות הוא אדם רגיש מאוד.

אדם הוא דבר שמרגיש רגשות, בעוצמות גבוהות, זה הקונספט. אם זה מביא לחוסר תפקוד אפשר לטפל בזה, אבל יש המון סיבות יותר נפוצות מרגישות גבוה.

בשאלון גם יצאתי אדם רגיש מאוד אבל אני סקפטית, כמעט כולם יצאו מעצם היותם אנשים עם רגשות.

לא סתם זה לא משמש כמונח קליני.

הוא קצת כוללני מדי ואם נסתכל לעומק בניתוח פסיכולוגי, אני מניחה שימצאו אצל הרבה מהמוגדרים גורמים אחרים וטראומות ילדות ולא רק רגישות מולדת.

ואבל אם זה עוזר למישהו, למה לא?

למשלנעמי28

אני מתמודדת עם ריצוי מילדות, יש לי חוש לדקויות ואומנות, רעש גבוה ואורות חזקים לא נעימים לי ומטרידים אותי (יש מישהו מעל 30 שלא?)

והנה כבר יצאתי רגישה מאוד בשאלון.

אני יודעת טוב מאוד אחרי טיפול פסיכולוגי מה גרם לדפוס הריצוי שלי.

התנאים בבית, אמא שלי שמרצה בעצמה, בקיצור אם הייתי נולדת למשפחה אחרת יתכן שלא הייתי מרצה, זה לא מולד.

הבעיה היחידה בהגדרה שהיא עלולה לתת מענה שטחי למשהו מורכב יותר.

אני לא חושב שזה עוזראנונימי (פותח)

כשגורמים לאדם בריא ורגיל לתהות אם הוא בכלל איש רגיש מאוד או אישה רגישה מאוד אז לא עושים איתם חסד, להיפך.

וכשגורמים לאדם שיש לו בעיה אמיתית, עם שם קליני מוגדר, לחשוב שהוא בסך הכל איש רגיש מאוד או אישה רגישה מאוד אז גורמים להם בפועל לא לחפש את הטיפול שהם צריכים.

יכול להיותנעמי28

יש מקרים שזה עוזר בעיקר לאנשים רגישים מאוד בצורה מולדת ללא סיבה סביבתית בהכרח (מכירה ילדה כזאת במציאות)

ויש מקרים שזה נותן הגדרה שיטחית ולא נכונה ובכך מונע מענה נכון.

יש מקרים של שילוב.

מה יותר? כנראה המקרה השני.

הרבה יותר נדיר להיוולד כזה מאשר לחטוף שריטה רצינית מההורים.

בהרבה מקרים הטיפול דומה, אבל המודעות לגורם חשובה והיא חלק חשוב מהטיפול.

אני חושב שאתה טועהמשה

זה בסדר שיש בעיה קלינית וצריך לחפש אותה. אבל גם אם נתנו לבן אדם מענה לזה שהוא מוצף עכשיו ושלא יהיה חסר אונים מול הצפה, הרווחנו.

הייתי אומר אפילו יותר מזה - אם מנקזים את ההצפות, אפשר ללכת לאיש מקצוע ולקבל מענה לשורש.

להיות מוצף ולהיות אר"מ זה דברים שונים לגמריאנונימי (פותח)

אין שום מענה בלהגיד/להסליל/לדחוף לאדם שהוא אר"מ כאשר הוא לא. זה מצמצם את מרחב האפשרויות ולא מגדיל אותו.

זה כמו להגיד לאדם שסובל מביטחון עצמי נמוך שהוא פשוט אדם מופנם. לא הועלת לו. תקעת אותו.

אתה מבלבל פה בין שני דברים שוניםמשה

בין פיתרון לבעיה הספציפית, לבין החותמת הכוללת. אני לא חושב שרצים פה להחתים אנשים על אר"מ.

אני חושבת שעם המודעות הגואה בענייניהמקורית

טיפולים בשנים האחרונות קשה לי להאמין שאנשים לא ידעו לחפש מענה לבעיה

ואני מקווה שרוב האנשים לא נסמכים על אבחנת פורומים, וגם - שרוב האנשים רוצים חיים טובים מאושרים ובריאים

ומי שלא מתאים לו להתמודד עם מה שכרוך בלהגיע לשם - כנראה יסתפק בהגדרה ובקבלה עצמית, לא משנה ץחת איזו כותרת ומי שנחוש לעזור לעצמו (ואני ביניהם) - ייצא מגבולות ההגדרה ויתקדם עם זה הלאה

אני לא מאובן בשום צורהרוכב שמים

אני מוצא את עצמי מזדהה עם כל מיני קשיים שעולים כאן בפורום (ועם חלק ממש לא) אז אני קורא וכותב.

אני אר"מ? אולי, לי זה לא כל כך משנה

חחחח יפה מאודxmasterxאחרונה