הבן שלי (5) רוצה לעיתים תשומת לב אינסופית

וגם לפעמים רוצה רק אותי

אני נותנת תשומת לב במידה שאני חושבת שמספיקה ונותנת לו להתמודד עם זה

כנ״ל לגבי שרוצה רק אותי, לא תמיד מתייחסת לזה.

מה שעוזר לסיטואציות לעבור בשלום זה שאני לא נגררת אחריו אלא מובילה אותו

מסבירה לו שכבר שחקנו/ דברנו ביחד/ טיפלתי בו ועכשיו אני נחה/ עסוקה והוא יכול להסתדר/ לשחק לבד או לבקש ממישהו אחר

אם מפחדים/ נמנעים מדיונים, הילד מרגיש את הפחד ומקשה על ההורה להוביל את הסיטואציה.

אני מסבירה, והוא בשלו. זה לא מענין אותו.

בסופו של דבר אם המטרה שלי היא שיהיה לי שקט, וזה יום אחרי יום לא מושג כי זה לא אכפת לו שסיכמנו שמסיימים עם הסיפורים ושיש לי מה לעשות, והוא מנדנד בלי הפסקה - אז הגישה הזאת לא עזרה.

אם הוא בוכה ברצף חצי שעה מהרגע שיצאתי מהבית ועד שחזרתי - אז משהו פה לא מספיק.

ברור שאני יכולה לשים אטמי אוזניים, אבל יש פה בעיה והיא אחרת. אם הייתי רוצה להתעלם ממנו הייתי פשוט עושה את זה, לא הייתי צריכה עצות..

יש לו חוסר ביטחון בסיסי מולי בתקופה האחרונה וזה שורש כל הבעיות, להתעלם ממנו יחמיר את המצב יותר משישפר אותו.

אני מנסה להבין איך כן להרגיע את זה ממקום אמיתי ולפתור את השורש ולא את הסימפטום

לא להתעלם

אלא

לעזור לו למצוא חלופות לעשיה ותקשורת

אני חושבת שבכי של חצי שעה נובע או מחוסר יכולת לתקשר את הקושי בדרך אחרת או מדברים שהוא משיג ע״י הבכי

כשלא נותנים יחס לתקשורת דרך בכי ושהבכי לא נותן הישג לילד, הוא כנראה ילמד לתקשר בדרך אחרת.

כנ״ל נדנודים

יחס יכול להיות בטוב או ברע, צריך ללמוד לא לתת את שניהם לבכי/ נדנוד אלא לשוחח ולעשות דיונים רק כשהילד וההורה רגועים

המטרה שלך כרגע היא לא שקט, אלא ללמד את הילד איפה הגבול שלך

כשהמטרה היא שקט - אתתעשי הכל כדי להשיג אותה, כולל לצרוח ולכעוס נורא ואז הלקאה עצמית

כשהמטרה תהיה ללמד את הילד איפה הגבול - תגובות כמו בכי נוראי הן חלק טבעי מההתמודדות ומתייחסים אליהן בהתאם. זו תגובה הגיונית לזה שמזיזים לו את הגבינה וזה תהליך. ובתהליך לא בטוח שיהיה לך שקט בטווח הקצר

עד כאן לגבי המטרה

לגבי התגובה של הילד - לדעתי איכות חשובה יותר מכמות. כשאת כבר איתו, תהיי רק איתו. לא "על הדרך" ולאבערך. הרבה מגע, חיבוקים,מחמאות. אם יש משו שחשוב לילדים, זה לסגור את היום בטוב עם דמות אוהבת. אז ככל שניתן כן הייתי מגייסת כח להשכבה איתו.

וגם, גבול

זה איזון עדין בין הצורך שלו לצורך שלך

ולא להיבהל מהבכי. בגלל שזה נורא מפעיל אותך הוא שתמש בזה, כי הוא רוצה צומי, הוא רק לא יודע שהוא יקבל את זה בדרך שלילית. ולפעמים גם את השלילי הם מוכנים לקבל, העיקר משהו

אז לא לתת צומי בהתנהגות שלילית עד אינסוף

חמודי, שיחקנו עד עכשיו וזה הזמן לישון

אי אפשר עוד סיפור

עכשיו אתה עם אבא

בלי לעשות עסק גדול מהתגובה.באמפטיה, אבל לא להישאב ולתת לו להוביל תסיטואציה

@המקורית @שיפור @oo

זה לא שאני נכנעת לבכי, הוא לא משיג ממנו כלום. פשוט אם הוא בוכה חצי שעה שהלכתי ואז אני חוזרת הוא מפסיק לבכות. מה אני אמורה לעשות? להישאר בחוץ לנצח?

אנחנן ממש לא מתקפלים מבכי..

המקורית - את צודקת מאד לגבי המטרה. נקודה חשובה. לא יודעת מה אמרתי שהיה נשמע שאני לא איתו באמת.. אני באמת ממש מתאמצת בשביל להיות איתו - איתו. קוראת לו ואני רק איתו. אבל מה אני אעשה שרוב הזמן אני לבד עם הילדים, אז אם אחותו מחליטה להיות שהידית אני צריכה להציל אותה לפני שיקרה אסון..

וזה לא רק זה, אם אני איתו ולא איתה היא מקנאת ובאה להציק או להרביץ אז כן אני צריכה לתת לזה מענה, וזה לפעמים דורש להפסיק את הסיפור.

אז מה שתיארת בסוף זה אחד לאחד מה שאנחנו עושים. הבעיה שאז הוא מתחיל לצרוח בטירוף, ועם כל הרצון הטוב, אבא שלו ממוטט אחרי 14 שעות מחוץ לבית בעבודה קשה ולא בא לו בטוב להיות חצי שעה שעה עם ילד שצורח כאילו חטפו אותו.

קורה כשהוא בוכה? אתם מדברים איתו/ מנסים להרגיע/ כועסים עליו? ואחרי זה?

בעצם כל יחס טוב/רע שנותנים לבכי/ נדנוד, מפריע לילד ללמוד לתקשר בדרך חדשה וגם הוא מרגיש שהוא משיג תשומת לב באמצעות הבכי.

לפעמים מנסים לעזור, או לדבר, לפעמים מחליפים ביננו וזה לבד יכול לעזור (נגיד היה איתי ובעלי בא וזה כבר מאפס. לא תמיד זה קורה ולא תמיד זה עוזר), לפעמים נותנים לו להירגע עם עצמו כשאנחנו באותו חדר עושים משהו אחר. לפעמים אחרי כמה דקות שזה מרגיש שהוא כבר בוכה מאנרציה פשוט מנסים להסיח את דעתו.

תלוי בהרבה דברים, וגם במי נמצא איתו (אני או בעלי. מגיבים שונה), כמה אנחנו בעצמנו עם כוחות להכיל באותו רגע ולשמוע בכי.

אם זה נמשך ונמשך ומפריע בגלל משהו (עושה לנו כאב ראש/הוא לא מתקדם נגיד ליציאה מהבית וחייבים לצאת/משהו אחר דומה) אז כבר כועסים עליו. 

לשאול לגבי סיבת הבכי (אם לא עונה או לא ברור, לא להמשיך לשאול)

אם אין מענה פשוט לבכי, להציע משהו חילופי (לשתות/ חפץ מרגיע/ חיבוק)

אם לא עוזר, לתת לו לבכות כמה דקות ואז להציע שוב משהו חילופי.

אם זה לא עוזר, להגיד בצורה נעימה אך ברורה, שייגש אליך כשיסיים לבכות.

פעולה עקבית כזו אמורה לצמצם משמעותית את הבכי

בהתחלה זה קשה לא להגיב מהבטן, אח״כ מתרגלים וגם הילד אמור לבכות פחות 

הוא לפעמים בוכה וזה מוציא מהדעת, אבל לא פחות - פשוט מתעקש.

לא בא לא לבוא/ללכת/לחזור/לצאת/להכנס/להתלבש.

מבחינתו הוא יכול לא לאכול יומיים (הוא באמת לא רעב ניזון מהאויר לדעתי), ופשוט להשאר במקום שהוא נמצא.

אין לו בעיה להתעקש, ואנחנו לפעמים צריכים להגיע לאיפשהו ואז ברור שהוא מקבל יחס עם העקשנות כי אין ברירה אני לא אפסיד אוטובוס או תור לרופא רק כי הוא החליט שהוא רצה את החולצה שבכביסה..ואז כן אני מדברת, משכנעת, מנסה להסיח את דעתו, מאיימת בעונש, צועקת.. 

לעבוד על שיתוף פעולה עם הילד:

1. להקצות מראש לשיח ולדיונים הרבה זמן ולצמצם את הסיטואציות שאין בהם זמן

2. להיות יצירתיים (אפשר להוציא את החולצה מהכביסה ולהציע לו ללבוש אותה, הוא כנראה לא ירצה ויתפשר על חולצה אחרת)

3. לא להגרר לאיומים/ צעקות/ עונשים/ תחנונים

כי הם לוקחים את הלמידה צעד אחורה וגם לא מועילים לאותו רגע

4. להבין שכל שיחה/ סיטואציה היא טריגר למאבקי כוח, לצפות לזה מראש וככה להגיע עם יותר סבלנות. אם מתנהלים נכון, בגיל מסוים זה מתאזן ועובר.

לגבי השאר את מאד צודקת

מה הבעיה בבכי?

בכי זה דרך מעולהההה לשחרר.. להוציא.. לפרוק..

את גם עובדת על עצמך שלא תבכי?

בסוף תסכולים וקושי צריכים לצאת אז מה עדיף? שיתפוצץ? שירביץ?

איזה תגובה צריכה להיות לבכי חוץ מחיבוק והקשבה?

לבכות הרבה

הדרך שלי כמבוגר להתמודד עם תסכולים:

1. להתבונן על הטריגרים שהובילו לתסכול ולטפל בהם

2. לתכנן את הפעם הבאה שעלול להגיע תסכול דומה כדי להגיע מוכנה

3. לדבר/ לכתוב דברים שקשורים לתסכול

מאיזור גיל 3 אני מלמדת את הילד לתקשר (ולהוציא תסכולים) בדרך שונה מבכי:

1. לא מייחסת חשיבות לבכי ממושך

2. מציעה דברים להרגעה עצמית  

3. נותנת לילד זמן להרגע לבד

4. לאחר שהוא רגוע אפשר לדון בפרטי המקרה ולהציע מה אפשר לעשות בפעם הבאה בלי בכי.

ככה הילד יכול לגדול כילד כנער וכמבוגר עם יכולת גבוהה להתמודד עם תסכולים ועם רגשות שליליים 

הבעיה מתחלקת לשתיים:

1. אנחנו כהורים מתמודדים עם הרבה דברים ובכי של חצי שעה זה יותר מדי בשבילנו.

ברור שאידיאלית הייתי שמחה להכיל אותו באופן מושלם לתת מענה מדויק ולעולם לא לטעות, אבל בסוף אני בנאדם עם כוחות מוגבלים וזה יותר מדי בשבילי ולכן מחפשת דרכים להתמודד

2. בסופו של דבר חלק מהתפקיד שלי זה להכין אותו לחיים ומה שסביר בגיל 3 קצת פחות לגיטימי בגיל 10 ומחוץ לתחום בגיל 20. אז ברור שזה ענין של התאמה לגיל לסיטואציה והכל, אבל כן לאט לאט הוא יצטרך ללמוד להתמודד עם זה

פרשנות אחרת- אולי זה לא שהוא צמא לתשומת לב, אלא שהוא פשוט למד איך להפעיל אתכם ואותך במיוחד בתור אמא? שהוא פשוט בודק גבולות?

מה שיכול לעזור זה פשוט לשנות את הגישה שלך מבפנים. להבין שחלק מהחיים זה שיש פחות כוח/סבלנות/ רגישות לילדים וזה בסדר גמור, זה חלק מההתמודדות שלנו בחיים ואי אפשר תמיד להיות ב100% פניות וגם לא תמיד ב50% פניות וזה לגמרי בסדר. אני בטוחה שאת אמא מהממת, כי אמהות לא מהממות לא מוטרדות מהילדים שלהם ככה, וצעקות זה סטנדרט אצלם... אני שומעת במילים שלך המון אשמה, ואני רוצה לשלוח חיבוק גדול ולהגיד שאת בסדר גמור. גם כשאין לך כוח, תעשי רשימה לעצמך של כל הדברים הטובים שאת עושה לו. את יכולה גם להגיד לו את זה בקול, אמא כל כך אוהבת אותך ולכן היא סיפרה לך שלוש סיפורים, ושיחקה איתך, ונתנה לך לצייר וכו' ועכשיו אתה משחק לבד/ קורא ספר לבד/ הולך לישון יפה...  

ולא צריך להיבהל מקצת (או הרבה) בכיות. גבולות נותנות לילד ביטחון לא פחות מתשומת לב אינסופית.

ועוד טיפ- לעצור לפני הקצה. תקשיבי לכוחות שלך ותתני כמה שאת מסוגלת.  לא חייב 10 סיפורים, אפשר לשבת על הרצפה ולהסתכל בספרים, לשים לפעמים אודיו/סרט אם מתאים לכם, לא חייב להתעניין כל הזמן ולהיות בשיח, אפשר לשחרר... ובעיקר להזכיר לעצמך שאת האמא המדויקת שה' נתן לילד שלך, עם הכוחות שלך והעומס שלך בחיים ואת עושה כמיטב יכולתך וזה המון. 

נשמע שהוא מחפש שליטה-

2 דברים שמאוד עוזרים לי עם ילד שצריך תחושת שליטה:

1. להכין אותו מראש לכל דבר, שידע בדיוק מה צפוי, אפילו לפעמים כתבתי לו רשימה של סדר היום עם ציורים.

2. כמה שאפשר, לתת בחירה- נגיד לרוב לא בוחר מה יש לארוחת ערב, אבל בוחר באיזו צלחת הוא אוכל, ואם הקטשופ ליד הפסטה או מעורבב עם הפסטה.

בהשכבות אולי- לתת בחירה בין 2 פיג'מות, לבחור סיפור  אחד או שני סיפורים לפני השינה ועם איזה בובה הוא רוצה לישון.

ובכניסה לגן לנו מאוד עזר טקס קבוע. ואז אני הולכת בלי קשר לבכי. כי אם נשארים כשבוכה אז יבכה יותר.

אם הוא רגיל להירדם רק איתך זה יכול להיות תהליך לגמול אותו מזה.

וחוץ מזה ממליצה מאוד על הספר "איך לדבר כך שילדים קטנים יקשיבו"

בהצלחה רבה! שבקרוב תראו שיפור!

אבל אחרי זה הוא פשוט לא עומד בסיכומים שלנו והלופ של החירפון מתחיל.

נגיד נותנת לו לבחור איזה ספר או שניים נקרא ואם בספה או במיטה. יופי. ואז הוא רוצה עוד ספר ומתחילים העצבים. הוא לא מקבל, מה שאמרנו זה מה שיהיה, אבל זה יקח שעה של עצבים (גם אם נתחיל אותה בהצבת גבול רגועה. למרבה הצער אנחנו אנושיים)

הוא לא רגיל להירדם רק איתי, אנחנו אחד איתו אחד איתה, אבל יש ימים שהוא מחליט שהוא רוצה את אחד מאיתנו וזה לא אפשרי מאיזו סיבה - אבל מבחינתו שהעולם יתפוצץ. הוא פשוט יצרח ויבכה. לי פחות אכפת בדכ אבל בעלי לא מסוגל. זה עושה לו מיגרנה ונגמר בעצבים של כולם על כולם.

באמת המליצו לי על הספר. אנסה

אצלי לפחות לילדים קשה חשמוע שספר אחד ודי

כי זה ממש יגרה אותם עוד סיפור אם מתחילים במוד ספרים

א. הייתי קוראת במעטה כדי חהכניס למוד לילה

ב. אפשר שהסיפור השני יהיה בחושך גמור, בעל פה

ג. אפשר אחכחשים לו פודקאסט ספריית פיג׳מה, ממש לגילו וא לנו כולפ נרדמים רק עםפודקאסט...

בכללי אולי אני לא מבינה את הסיטואציה..

אבל הייתי מנסה מראש להתחמק מהפינות ולא לנסות להגיע לסיכומים ולצפות ממנו לעמוד בהם..

הסחות דעת

משחקים

תמיד בצורה של אנרגיות חיוביות- את זה למדתי מבעלי.. ומנסה עדיין ללמוד

ממש לא מצליחה בתמיד..

לברוח מעימותים

ממש להימנע מהם כמה שאפשר

ואם כ"כ קשה וכבד ל זה באמת משפיע!!! יד שרך להקל עלייך???❤️❤️❤️

הפוך על הפוך.

היום אנחנו לא הולכים לישון. אני לא מרשה לישון בכלל. אף אחד כאן לא עייף וכו'

אם הוא אוהב לשלוט אז לתת לו בחירה אבל רק בין שני דברים- אתה רוצה את המכנסיים האלה או אלה? אתה רוצה ללבוש לבד או שאני אלביש לך?

לפרידה מהגן תתאמני איתו בבית על טקס. איזה כיף חיבוק או משהו מגניב (כמו שיש למתבגרים- כיף ואז אגרוף ואז מזיזים את היד אחורה והאצבעות זזות כל אחת בנפרד) ואז כשאבא ווזר את אומרת לו -תראה איזה כיף פרידה מגניב נעשה מחר. ואז מלמדים את אבא והוא עושה איתו וכו'

פרידה - אנחנו מדברים על זה הרבה. ברגע האמת זה לא עוזר וגם לא עוזר להזכיר לו. תופס לי את הרגל ולא מוכן להפרד

תחושת קרבה בלילה יכולה לפצות על חוסרים במהלך היום, ואז הילד פחות דבק.

כמובן רק אם זה לא פוגע לך בשינה, לפעמים אפשר לסדר את זה.

באופו כללי זה תואם גיל, ובתקופה לחוצה הילדים מרגישים את זה ונלחצים בעצמם וככה נוצר הדבק.

תנסי למלא את הצורך שלו יחד עם הורדת מאמץ שלך.

למשל בהקראת סיפורים. ללמד אותו שלא חייבים לקרוא לפי המילים, אפשר לפי התמונות.

בהתחלה מו הסתם את תצטרכי "לספר" לו סיפור לפי התמונות

ובהדרגה גם הוא יוכל לספר, עד שתגיעו למצב שכמעט כל הסיפור הוא מספר ואז המקשיבה,שזה גם מאמץ אבל פחות, ומבחינת הצורך בהרגשה שאמא איתי, היא אותה ההרגשה מבחינת תשומת לב.

או למשל כשילד מבקש מיליון דברים שיעשו לו בצור תשומת לב. אז להציע אלטרנטיבה. נגיד את מביאה מלפפון, הוא רוצה זיתים. את מביאה מים בכוס הכחולה, הוא רוצה באדומה.

אז במקום להתרוצץ כל היום. להגיד לו אני עכשיו יושבת לידך ומדברת איתך, אם אתה רוצה ירק/ כוס אחרת, אתה יכול לקחת בעצמך.

ככה הסירוב להתרוצצות הוא לא סירוב לתשומת לב. את משקיעה בו את הזמן הזה בכל מקרה. פשוט בלי לקום כי זה פשוט מתיש במצטבר.

נגיד כשהבן שלי רוצה רק אותי שאני אוציא מהמקלחת וכבד לי, אני מחכה לו במיטה שלו עם מגבת ופיג'מה מוכנה לטפל בו. אבל לא כולל להרים מהאמבטיה.

או שאחים שלו מרימים או שהוא יוצא בעצמו.

על הפעולה עצמה אני מתעקשת לא לעשות רק כי הוא ביקש, אבל את התשומת לב אני כן נותנת.

בהתחלה הוא כעס ומרד, אבל אז הבין שאני לא מרימה מהמקלחת ולא משנה מה, אז הוא היה חייב לשנות את הבקשה כדי לקבל תשומת לב.

כלומר אני לא מגבילה (משתדלת לפחות) את התשומת לב, אני כן מגבילה ומציעה אלטרנטיבה לדרך שבה הילד רוצה שתשומת לב תתבטא.

טיפ לא קשור, בייביסיטר טלפוני זה נהדר.

זה הולך ככה: את מסכמת עם אנשים במשפחה שהוא אוהב, שכשאת צריכה איזה הפוגה מתודית, את שולחת הודעת ווטסטפ,

והם מתקשרים ומבקשים לדבר עם x.

את בפרצוף פוקר אומרת לו שיש לו טלפון. בד"כ סה מגרה את הסקרנות, ואז מהצד השני מי שמתקשר מוביל את השיחה ומפתח אותה.

כדאי לחשוב מראש על שאלות ספציפיות שיגרמו לו לשרוע בשיחה.

כלומר לא שאלות כמו איך היה לך בגן?

אלא: שיחקת בחול? מי בא עם חולצה אדומה לגן? תגיד, המגלשה שהייתה לכם פעם, עדיין קיימת? כן? כמה שלבים יש בסולם? אהה פשוט חברה שלי גננת והיא שאלה אותי כמה שלבים צריכים להיות בסולם.

אבל רגע תגיד, וככה הוא עסוק בשיחה המוזרה והמפתיעה, ולך יש כמה דקות של איפוס. ואם זה מצליח אחרי השיחה הוא חוזר מאופס.

יכול להיות שזה עובד עם גילאים גדולים יותר, אבל שווה לנסות אין מה להפסיד מלנסות.

וגם ככה הוא ישן מעט ושינה גרועה.. לא יכולה לקחת לו את זה.

אני חושבת שהוא מגיב באופן ממש הגיוני לסיטואציה, את צודקת ממש. אבל זה עדיין קשה מאד בשבילי ואני חייבת להבין איך יוצאים מזה.

לא אכפת לו אם אקריא בצורה מסוימת אבל הוא לא מוכן לספר, רק שאני אקריא. הקטע עם התשומת לב שנתת דוגמא עם ארוחת הערב ממש קלעת פה לנקודה! זה ממש רעיון כי באמת זה מחרפן אותי אבל נראה לי ממש שהרעיון שלך יענה על הצורך. אנסה את זה. תודה!

טלפון זה רעיון, לא בטוחה כמה ישים אצלנו אבל צריכה לחשוב על זה ולבדוק

לדעתי כיוון ששווה לבדוק

בתחושה שלי וממה שאני רואה זה יותר סביב הילדים - זה דו גילאי והוא קטן בשנתון אבל בוגר לגילו ורגיש אז כל פעם ילדים אומרים לו שהוא תינוק (כי הוא בן 3) או ש"מנצחים" אותו במשהו (הצליחו לפניו, עשו יותר טוב) ממש הוא לוקח את זה קשה. דיברתי עם הגננת היא אמרה שזה הגיל שמפנימים את הקונספט של תחרות וניצחון והוא הפנים את זה היטב היטב חחחחח אז זה קשה אבל לדעתה זה יעבור. או שאצא מדעתי, מה שיבוא קודם. 

גם בגן יש הרבה תסכולים וגם בבית אתם מוצפים בדברים אחרים

נשמע ילד רגיש.. יש לי אחד כזה בבית ואני בעצמי רגישה. גם שלי מרגיש אותי לגמרי בדיוק כמו שכתבת. כשאני קורסצ הוא קורס ביחד איתי

ילדים רגישים מרגישים הכל בעוצמות הרבה הרבה יותר גדולות ויש תקופות נפיצות יותר

זה שהוא רוצה להחליט על הכל נשמע שהוא נכנס לשריון של ילד אלפא..

אין לי עצת קסם, הלוואי שהיה משהו כזה של הופ ונגמר

בעיקר תנו לו לבכות, תנו לו לשחרר את כל הדברים האלה בבכי.. ותנסו מראש למלא את המיכל שלו, לא לחכות שהוא יציע אלא מעצמכם..

ממש ממש ממליצה על הפודקאסט של רותי דריאל שנקרא לב ההורות. תחפשי בפרקים מה מתאים לך

איזה ביטוי יפה - השריון של ילד אלפא. זה ממש מה שקורה שם.

יש לך עצות איך "למלא את המיכל"? מרגישים שאנחנו נותנים לו יחסית הרבה בחירה (ממש משתדלים אקטיבית) וגם זמן איתנו כמה שאנחנו מצליחים, אבל זה כנראה לא מספיק.

ותודה על ההמלצה לפודקאסט

הביטויים שלי זה מהפודקאסט חחחח ובכללי מהגישה ההקשרותית

אני בכללי מאמינה בגישה הזאת אבל לילדים רגישים מרגישה שהיא עוד יותר קריטית.. ממש רואה את זה על הילד שלי.

ממליצה פשוט להתחיל לשמוע קצת פרקים בפודקאסט

לפעמים רק להיות במודעות לכמה שלילד שלנו קשה להכיל את מה שקורה סביבו משחרר הרבה.. שם אותנו בעמדה אחרת מולו של הכלה 

הביטויים שלי זה מהפודקאסט חחחח ובכללי מהגישה ההקשרותית

אני בכללי מאמינה בגישה הזאת אבל לילדים רגישים מרגישה שהיא עוד יותר קריטית.. ממש רואה את זה על הילד שלי.

ממליצה פשוט להתחיל לשמוע קצת פרקים בפודקאסט

לפעמים רק להיות במודעות לכמה שלילד שלנו קשה להכיל את מה שקורה סביבו משחרר הרבה.. שם אותנו בעמדה אחרת מולו של הכלה 

שגם נלחם על הרבה דברים.

לא פשוט.

הצרחות שלו יכולות להפחיד. ממש אבל.

לפעמים אני גם צועקת. במיוחד כשהוא מתלבש על הקטנצ'יק.

אבל לרוב אני מוצאת שהדבר שהכי טוב זה- שאני אשאר שלווה בתוכי.

שום דבר לא מזיז אותי מהשלווה שלי.

גם אם (למשל כמו היום) הוא בכה כשקילחתי את הקטן ולא הסכים לבןא לחיבוק

ואז בכה כשבאתי לידו ולא הסכים לחיבוק

וכל זה כשהוא עם פיפי מפספוס (אנחנו בגמילה מתישה ומעצבנת)

ואני גם חייבת לקלח אותו בנוסף. וזה דבר שהוא לא אוהב לעשות.

אז באמת קודם כל אמרתי לו שלא נעים לי שהוא ככה בוכה.

כדי לאפס אותו טיםה

ואז הרמתי אותו לחיבוק ארוך מאוד, כשהרגשץי בגוף שלו שהוא רפוי ונענה לי.

וכשהוא בא ללכת מהחיבוק, אמרתי לו שלא יילך.

ממש להיות בתוך החיבוק. להרגיש את היפחות שלו הולכות ונחלשות ואיך הגוף (והנפש) נרגעים לתוך עצמם.

ואז לשאול אם הוא רוצה עוד חיבוק.

ולשאול אם הוא רוצה נשיקה.

ולתת.

אחר כך הוא בא איתי למקלחת בכיף ובקלות.

זה לא תמיד עובד לי. כמובן.

אבל תמיד עובד לי להיות שלווה ורגועה בתוכי.

להבין שהכל טוב.

הכל טוב גם אם הוא יבכה. וגם אם הןא יבכה להרבה זמן.

הכל בסדר. זה חלק מהחיים. הכל טוב.

מה שהבית הזה צריך זה אמא רגועה שלא נבהלת.

מקווה שעזרתי לך.

כתבתי לך שאני גם כועסת וצועקת.

כנראה פספסת...

אבל אני אגיד לך משהו-

אני חוויתי דיכאון נוראי שלקח לי שנים לצאת ממנו.

וזה לימד אותי שיעור אחד מטלטל-

בחיים האלו, שום דבר לא שווה, מלבד תחושת הרווחה הנפשית שלך.

התחושה שאת חיה בכמה שפחות מתח.

וזה בכלל לא קשור לרמת החיים החומרית שלך.

זה קשור בקשר שלך עם הנפש שלך.

להיות בקשר עם הנפש, זה אומר שסדרי העדיפויות משתנה.

קודם כל את והנפש שלך (תחביבים והנאות. זה קריטי)

אחר כך ילדים

בעל

בית

עבודה

כל היתר...

ככה את לא מרגישה שאת באה לילדים מתוחה, עצבנית, עם 15% בסוללה.

לילדים כדאי להגיע אחרי שנהנית ביום שלך מספיק.

טעונה, רגועה מה שיותר...

ככה יש לך כוחות להגיב עם יותר שליטה עצמית, ופחות ממרירות שהצטברה בגלל עומסי החיים.

וילד רגיש מאוד זה מתיש. אני לגמרי מבינה אותך.

במיויד כשזה בן, ואז הוא גם שובב, וגם עצמאי בשטח מידי...

אבל ילד רגיש כזה צריך שיקדימו לו תרופה למכה.

קמת משינה? חיבוק ונשיקה.

אני שמחה שקמת. ישנת טוב מתוק?

וכשהוא הופך את הבית אני מענישה בלי חוכמות.

לא הכלה בלי גבול.

כי הגבול חשוב לי ולו.

גם אם הוא יבכה.

זה חלק מהחינוך ולא צריך להתרגש...

בקצב של הכניסות,

אם משתמשים במייבש,

עד כמה הילד מלכלך בגדים,

וגם עד כמה הילד רוצה לבחור בעצמו בגדים, או שלא אכפת לו.

לשבת יש לכל ילד בערך 3 סטים, שיספיק אם מתלכלך ואם יש יומיים רצופים.

ליום חול, אני לא יודעת.

מספיק 4-5 סטים, אם מכבסים בתדירות מספיקה ואין צורך להורה או לילד ביותר מידי גיוון.

אם לא, כדאי שיהיה יותר.

וכדאי גם כמה חולצות לראש חודש, או ימים שצריך חולצה לבנה אבל לא ממש חגיגי.

היו 4 סטים - סט אחד חולצה עם כתם שלא יורד. שם מכנס שנקרע.

תכלס לא נשאר כלום. הרגע מזמינה מנקסט.

לק"י

יש בקיווי 3 חליפות ב-100 או 3 פריטים בודדים ב-50.

אבל משומה החולצות יותר גדולות ורחבות עם שרוול כמעט 3/4, ביחס למכנסיים.

(או שחלק התכווצו במייבש. לא יודעת).

יש לו בערך 10 חולצות של יום חול (חצי מהן משנה שעברה שעדיין עולה עליו), ובערך 20 זוגות מכנסיים שמתוכם חצי קצרים שקניתי וחצי ארוכים אבל דקים שנשארו לו משנה שעברה. אבל זה רק בגלל שהוא עוד מפספס מדיי פעם אז אני חייבת שתהיה לי תחלופה, אחרת לא הייתי קונה לו כ"כ הרבה.

שבת יש לו 2 חולצות לבנות ו-2 זוגות מכנסיים

לק"י

אבל אני שוקלת לקנות לו עוד חליפה או שתיים.

ולשבת זה הצטבר, כי חלק מהבגדים מתאימים לו עוד משנה שעברה- 3 זוגות מכנסיים, ועוד איזה 5-6 חולצות, אבל חלקן סתם טריקו לבנות חלקות. אז זה פחות חגיגי, אבל נוח לי שיש לו.

אני כן צריכה לחדש לו, כי חלק כבר נראים פחות טוב.

אני גיליתי שאני לא אוהבת כמויות גדולת מידי כי אז הכביסה הופכת למדהו דאני לא מצליחה להשתלט עליו..

מצד שני אני לא יכולה לרדוף אחרי בגדים נקיים כל היום.

אז מנסה ליצור איזון

שמתי לב שאני צריכה בערך 5 חולצות, 4 מכנסיים שמתאימים ליותר מחולצה אחת.

לשבת 2 אפשרויות, 3 חולצות לבנות לילד בערך.

זה גם משתנה לפי האופי של הילד, למשל ילד שמלכלך מאוד או נוטה לקרוע את הבגדים מצריך כמות גדולה יותר

וואלה הייתי שמחה אם היה עוד אבל לא קריטי לי, הוא בן ארבע

ליום חול האמת מלא,  אבל רק כי קיבלנו. בפועל מכוסים כל יומיים אז משתמשים מקסימום בארבעה, אולי חמישה סטים

יום חול-

10-12 חולצות

7-8 מכנסיים

שבת -

6-8 חולצות

3 מכנסיים קצרות

4 מכנסיים ארוכות 

איזור ה15 מכל סוג ליום חול

איזור 5 מכל סוג לשבת

ורק דברים שנעים להם ללבוש

בתקופות של גמילה מחזיקה גם יותר מזה.

התדירות כביסות פה לא גבוהה ככ ולא יכולה לחיות בלחץ שאין להם מה ללבוש מחר.

10 ליום חול

4-5 לשבת

כדי שאני לא אהיה לחוצה על כביסות

אבל נראה לי מי שמסודרת ומכבסת ומקפלת בקצב טוב אפשר הרבה פחות

בין 7 ל- 10 ליום חול.

אני מרגישה שבחורף צריך פחות כי הסל מתמלא ברגע אז מכבסים יותר.

אם אין מייבש אז יותר.

לשבת 4 כזה אבל נגיד אם יש מאח גדול או קבלתי אז לא מקפידה על 4 מושקעים. שניים יפים. 

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

המלצתי פה עליה כבר מלא פעמים

מעולה ביחס למחיר ובכלל

אני ראיתי בהרבה מקומות בפחות מ-500

ויש מבצעים וכו זה לגמרי מגיע גם ל-400 ... (ואם רלוונטי לכם אז מוכרים אותה בהרבה חנויות שיש בהצדעה כמו מוצצים ושילב ואז בכלל יוצא יותר שווה)

היא מחזיקה יפה מאוד יש לנו אותה שלוש שנים+ חרושה ללא הפסקה הרבה מהזמן גם עם שני ילדים עליה ומחזיקה יפה לגמרי! אני לא אגיד שהיא במצב חדש אבל היא לגמרי עדיין טובה.

אחרי כמה המלצות. בינתיים מחזיקה טוב, אבל לא השתמשנו הרבה, אז לא יודעת להגיד.

אם רלוונטי, ממליצה להעביר לפני הלידה, שהגדולה לא תרגיש ש"לקחו" לה.

אינפנטי רויאל

עלה 400 שקל

ממש נוח

אני קניתי יד נשיה בזול ממ שומצב חדש

ממש טיולון טוב

קל נח לקיפול ונוסע טוב ממש

אני אוהבת

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו

אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות

אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.

יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה

יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח

זה מה שעולה לי כרגע🤔

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד

אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

אהבתי חחח

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

כלי מטבח

בעיני אם יש קופסא מלאה מהסוגים הנ''ל

לא צריך הרבה מעבר

אצלי כל השאר סתם יושב בארון

אפשר לגדול יותר שיהיו משחקי קופסא לשחק עם חברים אבל הקטן עוד פחות בגיל

אולי לוטי קרוטי וכדומה

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

בהחלט שווה

אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין

יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

צריך אישור מרופא לקחת? מרשם? או שפשוט קונים בבית מרקחת?

זה סיוט, מתעוררת כמה פעמים בלילה. ומפחדת ממש אם יקרה בלידה, כי הפעם זה בעוצמה חזקה הרבה יותר מההריון הראשון🙈

ובהריון תמיד יש קושי עם יציאות, אז מעדיפה להימנע😭... וגם זה יותר מדי פירות בשביל סוכרת הריון😭😭

יותר מדי מסובך כל המותר ואסור שלי🤭🤭🤭

בפרט שכנראה באמת יש לך חוסר.

כמובן לפי הכמות היומית המומלצת שכתובה על האריזה.

חוסר במגנזיום

הרבה בננות

אגוזים וזרעים עשירים במגנזיום

קטניות עדיף מונבטות

שמה שנתפס זה השוק, אז משהו יותר קל מלדרוך על הרגל - בשכיבה או בישיבה ליישר את הברך, להרים את הבהונות של כף הרגל למעלה ולהוריד.

זה מותח את השרירים בשוק ואצלי כמעט תמיד שחרר מיד.

לפני שאת רצה לקנות מגנזיום, תתייעצי עם רופא ואולי כדאי לעשות בדיקת דם.

מה שמשפיע על שרירי הרגל יכול להשפיע גם על שרירי הרחם וצריך להיזהר עם זה.

אתייעץ איתו שוב. פשוט בשבועיים האחרונים הז נהיה בלתמ נסבל. כמה פעמים בלילה, ולהרבה זמן...

תודה