למה יש בפרשה עונש כרת על אכילת חלב?קעלעברימבאר
למה כרת. מה כל כך חמור באכילת חלב?קעלעברימבאר
וחמץ בפסח?אריק מהדרום
ושמירת שבת? ועוד?
פסח ושבת הם היסודות של עם ישראלקעלעברימבאר

שבת לא צריך לומר למה, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם.

פסח ויציאת מצרים זה המאורע הבסיסי של עם ישראל וגם ברית מילה שעל כולם יש כרת.


גם כיום כל החילונים מציינים ליל סדר וכולם מלים

אופ אבל דברי חלב זה כזה טעיםכְּקֶדֶם
בעיקר נוכרי
האמת שחלב נחשב מעדן לתבשילים מסויימיםקעלעברימבאר

אצל הגוים. במיוחד חלב כליות. קוראים לו באנגלית suet או משהו דומה לזכרוני. בניגוד לשומן רגיל ששמו fat.  וכבר הרמבן בפרשה אומר שלחלב ולשומן יש שמות שונים גם בלשונות הגויים

אתה מעדיף חלב עמיד לא?קעלעברימבאר
חלב סתם נתון במחלוקתארץ השוקולד

החזון איש התיר (נראה  לי סימן מא ביורה דעה)

הרב פיינשטיין התיר (אגרות משה, לא זוכר איפה),

הרב יוסף משאש התיר (מים חיים חלק ב סימן פט או קי)

חלב בקמץ? מה הכוונה סתם? סתם נכרי?קעלעברימבאר
יש גם מי שחילק בין אבקת חלב נכרי לחלב נוזלי נכרי, לא?
חלב בקמץארץ השוקולד

חלב נוכרי במקומות שבהם החוק אוסר ועקרונית יש אכיפה, מדינות המערב בגדול.


הרב צבי פסח פרנק התיר רק באבקת חלב ובעקבותיו פסק הרב ליאור והרבנות נותנת הכשר לא מהדרין רק לאבקת חלב בעקבות הרב פרנק.

אבל גם חלב וגם אבקה הותרו על ידי הרב פיינשטיין, החזון איש והרב יוסף משאש.


בכיוון השני, לרב וייטמן יש טענה שצריך להחמיר דווקא באבקת חלב בתחומין אבל מודה שהעיקרון שלו לא מובן לי מצד הרוב כשאתה לא יודע מה בעייתי. 

התיר הכוונה למי שנוהג איסור?קעלעברימבאר
הרב פרנק?ארץ השוקולד
כן, הרב פרנק סבר שהגזרה לא חלה על אבקת חלב.


לעומת הפוסקים שציטטתי לעיל שסוברים שהגזרה פשוט לא רלוונטית במקום שבו החוק מחייב ציון רכיבים ועקרונית יש אכיפה

חוץ מההלכה,קעלעברימבאר

נראה לי ראיתי בפניני הלכה שלדעתו גם הטעם האמוני של "מטמטם את הנפש" שייך רק בחלב נכרי שיש בו חשש עירוב חלב טרף, ולא בחלב נכרי שבטוח לא עירבו בו, מה שבגלל הסטנדרטים של היום בחיים לא יקרה שיהיה בחלב נכרי חלב טרף (בחברות מזון מודרניות), כך שלשיטתו גם הטעם האמוני לא תקף בחלב נכרי של היום, כמעט תמיד.


עם זאת, לדעתי, אפשר להבין את הטעם האמוני שכל חלב נכרי מטמטם את הנפש.

)למרות זאת, אני עצמי אוכל שוקולדים עם אבקת חלב נכרי)

סוף סוף הבנתי מה אתה מתכוון בטעם אמוניארץ השוקולד
סיבה השקפתית/מחשבתית.


יש כאלה שמחזיקים מדברים כאלה ויש שלא.


יישר כח על הבאת המקור

פשוט בעניין חלב נכריקעלעברימבאראחרונה

הרב מלמד כתב בפניני הלכה לזכרוני שיש שרצו להחמיר מפני שזה מטמטם את הלב, אז הוא ענה להם.   אבל תבדוק בפנים לא זוכר.

 

 

המשנה בתחילת כריתות מונה 36 כרתותטיפות של אור
כשלמדתי לא מזמן ניסיתי למצוא מה מיוחד בהם, וחשבתי שאפשר לחלק את כל העבירות שם ל-7 קטגוריות: עריות (במובן הרחב), עבודה זרה (כנל), מקדש (כנל), שבת, פסח, יום כיפור ומילה


ואז דם וחלב מתקשרים למקדש


וחשבתי שבאיזשהו מובן זו התשובה של המשנה לשאלה 'מה העבירות הכי חמורות/קריטיות' (קצת כמו שהיום אנחנו חושבים על שבת כשרות וטהרת המשפחה בתור המגדירים של דתיות/מסורתיות)

רעיון יפה! כשהסתכלתיקעלעברימבאר

על הפסוקים של איסור חלב בויקרא, אז באמת איסור חלב מגיע מייד אחרי שאומרים שחלב זה הקורבן החשוב שמוקטר.

יכול להיות שמכיוון שכל כבש עז או פרה היו אומרים להיות קרבן שלמים (ורק בדברים הותרו) ואז במיחא החלב שלהם למזבח, אז אולי כשהותרו חולין לאכילה בדברים, החלב לא הותר אלא הוא בבחינת קדשים למזבח ולכן כל מי שאוכל היום חלב כאילו אכל ממה שהיה צריך להיות מוקטר במצב האידאלי ולכן חייב כרת?   זה מסתדר גם כי חלב חיה מותר, כי חיה גם במצב האידאלי לא היתה אמורה להקרב.


בדם נשמע מהתורה שזה לא רק מקדש, אלא שאכילת הנפש עם הבשר זה כמו אבר מן החי ליהודים, וקצת כמו רצח, ולכן כרת (לזכרוני רק על הדם הראשון של השחיטה שהנפש יוצאת בו)

..טיפות של אור
(לדעתי גם לאיסור חלב וגם לאיסור דם יכול להיות יותר ממימד אחד. פשוט על רצח אין כרת 🤷‍♂️


חזל אומרים שיש הווא אמינא שבזמן שהמקדש לא קיים חלב ודם מותרים, ולכן התורה הייתה צריכה להדגיש 'חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו'. לכן קישרתי למקדש)

על רצח אדם אין כרת. על רצח בהמהקעלעברימבאר

ב40 שנה במדבר יש כרת "דם יחשב לאיש ההוא גם שפך ונכרתה הנפש ההיא מעמיה".

מעניין למה.


אולי אדם את נשמתו אי אפשר באמת לרצוח, בניגוד לבהמה

הכרת שציטטת זה על השוחט ומעלה בחוץ..טיפות של אור
הכרת על אכילת דם נלמד מפסוקים אחרים
מה שציטתי זה פשט ולא הלכה, מכיוון שבשנת 40קעלעברימבאר

הותר לישראל לשחוט חולין.  כך שזה לא נכלל בל"ו כרתות.  

כמובן פשט לפי רבי ישמעאל

לא דעברתי על דם, אלאקעלעברימבאר
על רצח בהמת חולין ב40 שנה במדבר
ק"ו של מה?קעלעברימבאר
לא הבנתי
אז ק"ו שהפסוק שציטטת לא עוסק בכרת של אכילת דם..טיפות של אור
לא אמרתי שהוא עוסקקעלעברימבאר
בדם, אמרתי שייתכן שטעם כרת על דם זה דומה לכרת על רצח בהמה, "לא תאכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר" אכילת הנפש כביכול היא קצת כמו רצח
..טיפות של אור

"איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח *אהל מועד* לא הביאו *להקריב קרבן לה' לפני משכן ה'* (דם יחשב לאיש ההוא דם שפך) ונכרת האיש ההוא מקרב עמו. למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה *והביאם לה' אל פתח אהל מועד* אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם. וזרק הכהן *את הדם* על מזבח ה' פתח אהל מועד *והקטיר החלב* לריח ניחח לה'. ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם"

אז יש פה 2 טעמים, אבל משמעקעלעברימבאר

שהכרת הוא בגלל רצח הבהמה.

דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת מעמיו.


כשמקריבים את הבהמה למזבח וזורקים את הדם זה כבר לא רצח, זה עילוי הבהמה לגבוה, ועיין ב"לא תחניפו את הארץ כי הדם הוא יחניף את הארץ" ו"ואתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך".  כמובן סמלי על כל רצח ולאו דווקא על שפיכת דם לארץ, אלא ששפיכת דם לארץ מייצגת איבוד הנפש לריק ולבטלה, בניגוד להקרבה במזבח שהיא עילוי הבהמה לגבוה.

בסוף טעם חומרת רצח הוא לא רציונלי, כי לנשמה לא קורה כלום,  ושמירת הסדר החברתי הגשמי לא מסביר לבדו למה ברור לנו שחיי אדם כל כך חשובים (ואפילו אצל זקן בודד שרוצה למות ואף אחד לא יצטער בפטירתו)

בכוונה פיסקתי כמו שפיסקתי טיפות של אור
זה קצת דחוק לשים את הדםקעלעברימבאר
שפך בסוגריים.   בפשט משמע שהכרת הוא על הדם שפך, התורה הצמידה את המילים אחת לשניה
אבל נתת חי השראה לחידוש -קעלעברימבאר
גם ברצח בהמה וגם נידה , החטא קשור למקדש והכרת הוא גם על גילוי עריות ושפיכות דמים וגם על חילול או טומאת המקדש, כי זה נכון שלא במקרה הכרת ברצח בהמה קשור לכך שלא הביא אותה לקרבן.   (והאמת שגם במולך שהוא ע"ז ושפיכות דמים נאמרה טומאת המקדש) 
כאילו נשמעקעלעברימבאר
שב40 שנה במדבר כל בהמה היא בהמת קדשים אוטמטית, ומי ששוחט בהמה כאילו שחט בהמה מוקדשת , בחוץ.   ואוטומטית פסיכולוגית בכל שחיטת בהמה בחוץ יש מעיין זביחה לשעירים
(על התגובה האחרונה)טיפות של אור
ודאי. לכן לומדים מזה על השוחט קדשים בחוץ לדורות 
יש לעיתים הבדל ביןקעלעברימבאר
פשט התורה שבכתב לדרשה שלומדים ממנה בתורה שבעל פה.  עיין רשב"ם על התורה.


למשל לא יומתו אבות על בנים בפשט זה כפשוטו (כמובא בספר מלכים על אמציה) והדרשה דורשת את הפסוק על ההלכה של עדים קרובים.


אבל כאן אתה צודק

אתה מכיר את ההבדל בין פשט לדרש?טיפות של אור

"פשט זה ההסבר שלי, דרש זה ההסבר שלך"

"דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך! ונכרתה הנפשקעלעברימבאר

ההיא מעמיה"  

האם לשים בסוגריים זה לא דחוק?

למשל כך את הפסוק "ונכרת מעמיו. כי מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי" האם שם זה לא נימוק לכרת?

(רק מוודאטיפות של אור
הבנת את הבדיחה, נכון?)
ברור , ידועה מתחדש מחודש
התורה עצמה מנמקת שדםקעלעברימבאר
הוא הנפש לכן לא אוכלים.  אגב גם דם חיה ועןף זה כרת לזכרוני, כך שזה לא קשור דווקא למקדש.


חלב זה רק בבהמה ואיסור חלב נסמך לכך שלחם אשה לריח ניחוח כל חלב ל ה, חוקת עולם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו

מציע לקרוא שוב מה שכתבתי טיפות של אור
האם אתה מודה שהדם חיה ועוף יש רק מימד אחד?קעלעברימבאר
הרי שם אין עניין מקדש
אני יכול לחשוב לפחות על שלושה תירוצים לקושיה שלךטיפות של אור
ואני משוכנע שגם אתה תוכל אם תרצה


בסוף זה עניין של טעם אישי. לטעמי הסברים מהסוג 'מטמא רוחנית את המקדש מבחוץ' או 'אדם את נשמתו אי אפשר באמת לרצוח בניגוד לבהמה' רחוקים מדי

התורה עצמה אומרת "ואישקעלעברימבאר
אשר ייטמא ולא יתחטא את מקדש ה טימא ונכרתה הנפש".   נכון שבסוף תושב"ע אומרת שזה רק הנכנס למקדש טמא, אבל פשט התורה שבכתב אומרת שראוי היה לחיות במדריגה שצריך להיות טהור כל הזמן כי ה שוכן בישראל, ומי שלא נטהר חייב כרת, כי בהיותו טמא מטמא את כלל ישראל שמטמא את המקדש ששוכן בתוך האומה, כמו שאצבע שנגעה בטומאה מטמאה את כל הגוף.  מקרא מפורש "כי מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי" למרות שמקריב למולך מחוץ למקדש, וחזל שאומרים על הפסוק שמטמא את כנסת ישראל.  או "וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטואתם" משמע שכל חטא שיהודי עושה מטמא את המקדש רוחנית וכהן גדול מטהר אותו בהזאת הדם ביום כיפור.


בסוף זה גם לא מקרי שגם על טומאת מקדש חייבים כרת וגם על טומאת נידה, כאשר גם נידה היא טומאה דמטמאה לעניין קדשים וכו'.


לגבי רצח, התורה עצמה אומרת ששחיטת בהמה היא רצח. ואז צריך לשאול למה אין כרת על רצח אדם


 

🤷🏾‍♂️טיפות של אור
כמובן זה לא מחייב, אבלקעלעברימבאר
האם זה צירוף מקרים שרק במקדש וקדשיו ורק בנידה יש הלכות טומאה וטהרה ומקווה (ונידה מטמאה גם לקדשים) , ובמקרה גם שניהם כרת?


מעניין גם שביחזקאל משמע שה' מגלה את שכינתו מהמקדש ופורש מישראל בטיעון רוחני שהאומה טמאה כביכול טומאת נידה מבחינה רוחנית 

(גם בקרבנות דווקא הדם שהנפש יוצאת בו מכפר)טיפות של אור
אבל אפשר לשים לב להבדל,קעלעברימבאר
שחלב חיה מותר, בעוד שדם חיה אסור (וגם בחיה דם הנפש הוא בכרת)
(כבר שאלת את זה טיפות של אור

וכבר אמרתי שגם לדם וגם לחלב יכול להיות יותר ממימד אחד

 

הרמבם מקשר את איסור דם להרחקה מפולחן השדים. ברמבן ובמפרשים יש עוד הרבה טעמים, כולל הקשר לצמחונות. רבים מהטעמים רמוזים או מופיעים בפסוקים

 

אבל בנוגע לשאלה למה יש כרת, בעיניי הקשר למקדש עושה שכל במשנה בתחילת כריתות)

ולמה יש כרת על אכילתקעלעברימבאר
דם חיה ועוף שלא קשור למקדש? לעומת בהמה
עוף מקריבים טיפות של אור

אז למה בדם חיה יש כרת?

 

אני יכול לחשוב לפחות על שלושה תירוצים לקושיה שלך - בית המדרש

 

למשל, כי התורה הרחיקה מכל דם הנפש. כמו שגם חלב חולין ואפילו נבלה וטריפה נאסר

 

או בגלל שדם הנפש של חיה כבר נאסר מאחד הטעמים האחרים, ולכן התורה גם לא חילקה בכרת ביניהם, כי סוף סוף זה איסור אחד

 

או בגלל שדם נאסר גם בגלל פולחן השדים - ואז הכרת על אכילת דם מתקשר גם למקדש וגם לעבודה זרה. (הרמבם במורה הצביע על כך שגם בהעברה למולך וגם בדם מופיעה הלשון "ונתתי (את) פני... והכרתי")

 

וכו

היא הנותנת,קעלעברימבאר

חלב חיה מותר ואילו דם חיה אסור.

יש כרת רק על הרחקה? האם יש כרת על נזיר שאכל חרצנים? (למרות שגם ביין אין כרת).


רוב העופות לא קרבים, למה לא חילקו ביונה ותור? שאלה.   האמת שגם לא מקריבים מהם את החלב,ודמם לא נתון בכלי קיבול. יש בכלל דין 4 עבודות בקרבן עוף?  נראה שקורבן עוף הוא יוצא דופן משאר קרבנות (ואת הציפור לא בתר) והנפש שלו מיוצגת בצורה רוחנית ואווירית יותר, צריך לעיין.


ומה אם מי שאכל דם לתאבון ללא להתקשר לשדים? גם הקפת ראש והתגודדות קשורה לעבודה זרה.

טעמי הרמבם הם טובים אבל חלקיים ולא מספיקים להבנת מהות המצוות, אלא טעם אפקטיבי הנגזר מהם.     אבל נכון שפסיכולוגית כל שחיטת בהמה אפילו של חולין יוצרת רושם עז על הנפש והיא עצמה מעיין חיזוק הכוח השדי "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" כמו בפגם הברית, אבל זה כבר קשור לפנימיות התורה. 

אל תשכח שבפרשתינו איןקעלעברימבאר
כזה מושג עדיין בהמת חולין, כולן אמורות להיות קדשים.


גם כשהותרו חולין בדברים, חלב לא הותר ונשאר קדשים. ולכן חלב אסור בבהמת חולין אך מותר בחיה

אוקייטיפות של אור
קראתי כל מה שכתבת וזה נשמע לי כמו "ויש להקשות בדוחק" 🤭


אז אני חושב משהו אחד ואתה משהו אחר. מצויין (:

אבל יש לך הסבר למה בחלבקעלעברימבאר
חילקו בין בהמה לחיה ועוד בדם לא?


)מעבר לטעם שהדם הוא הנפש, שעליו אנו מסכימים)

כלומר למה חלב חיה לא נאסר בכלל?טיפות של אור
או בגלל שהטעמים הנוספים של חלב ודם שונים (רשר הירש, חזון הצמחונות)


או שאולי חלב של חיה שונה פיזית מחלב של בהמה


או בגלל שלעוף אין חלב, אבל לעוף יש דם. והחיה והעוף באים ביחד בפרשה


וכו

(הרב זצל אומרטיפות של אור
שבחיה כיסוי הדם מבטא שאנחנו מתביישים שהרגנו אותה


אבל בבהמה לא מרגישים כזאת בושה, כי האכלנו אותה. אז לפחות אל תאכל את החלב - כלומר על תחגוג את ההרג, אל תעשה מזה ארוחת שחיתות


והוא אומר שבגלל שכיסוי הדם מבטא יותר חזק את הבושה הראויה, התורה לא הייתה צריכה לאסור חלב בחיה ועוף)

טעם הגיוני, אבלקעלעברימבאר
במחילה מכבוד מו"ר הרב זצ"ל,  פשט התורה בחומש ויקרא כותבת את חיוב כיסוי דם חיה ועוף מייד אחרי חיוב הבאת בהמה לאוהל מועד ואיסור שחיטת בהמות חולין.  כך שפשט הכתוב הוא שאת דם הבהמה לא מכסים, כי במילא ב40 שנה צריך לזרוק אותו על המזבח.  ואילו חיה לא צריך להביא למשכן, אז צריך לכסות.   וגם שהותרו בדיעבד בהמות חולין בדברים (הרב זצל כותב מפורש בחזון הצמחונות שההיתר הוא בדיעבד) , אז התורה לא ציוותה על כיסוי דם בהמת חולין (אולי כדי שנזכור שהיינו אמורים לזרוק אותו על המזבח, וכיסוי בעפר לא באמת יכול לכפר על המצב הבדיעבדי שדרדרנו את עצמינו אליו בקברות התאווה, ואולי דווקא בזה נתבייש על מצבינו הבדיעבדי)


ייתכן שהרב זצ"ל סובר כך, אלא שהביא טעם נלווה ולא עיקרי.

כאילו דברתי על כיסוי הדם רק,קעלעברימבאר
לא על טעם חלב
רגע הרב אומר סאת גם על החלב או רק על הדם?קעלעברימבאר
לזכרוני רק על הדם, אבל אבדוק בפנים
בבקשה:טיפות של אור
"אמנם יבא איסור חלב להורות בבא עת ההערה השכלית להגלות שאפילו אותו החי, המתפרנס משל בעליו, תבא ההערה בזמן קדום, על כל פנים שלא לטול חייו שלא למטרה הכרחית, כי אם בשביל שהוא האדם מתאוה למשמנים 'כל חלב שור וכשב ועז'...


על כן בבעלי חיים הניצודים, חיה ועוף, שההערה המתלוה אל שחיטתם היא יותר חודרת, בכיסוי הדם בתור הכרה של בשת האנושי וחרפת שפלות מוסרו, שוב אין צורך בהערת איסור חלב, שגם למחסור הוא, כי תטשטש את הרושם של כיסוי הדם האומר רגש של בושה עמוקה על כללות שפך הדם, בין יהיה לשם תענוג או לשם שבר הרעבון, לאלה אין להעמיד את נקודת ההערה על החלב, על כן חלבם מותר"

כן הסתכלתי. תודה קעלעברימבאר
ראיתי עכשיו את דברי הרב בפנים,קעלעברימבאר

זה דומה לשיטה השניה שהצעתי - שהכרת על חלב זה שארית איסור אכילת בשר לאדם הראשון (שכנראה היה על זה חיוב כרת אצלו).  


אבל לגבי החילוק בין חלב חיה לבהמה, האם זה טעם עיקרי לפי הרב או נלווה? (דוגמא לטעם נלווה - אסור לאכול חלב כי זה לא בריא, צריך ללמוד גמרא כי זה בונה את השכל ובזכות זה עם ישראל יהיה הייטקיסטים).

כי אם זה טעם עיקרי, לכאורה היה צריך להיות שמי שלא כיסה את דם החיה יהיה אסטר בחלבה, וכיסוי הדם יצטרך להיות ה"מתיר" של אכילת החלב

"כי כל אוכל חלב *מן הבהמה אשר יקריב ממנה קרבן לה'"קעלעברימבאר
"ונכרתה הנפש ההיא".


משמע מהפסוק שאיסור חלב בבהמה קשור כי מקריבים ממינה לה', לעומת חיה שלא.  בדם התורה לא כתבה חילוק כזה.


(שכחתי כבר, למה אתה סובר שבחלב יש כרת?)


כבר כתבתיטיפות של אור

חלב חיה ועוף לא נאסר בכלל. לאיסור חלב יש הרבה טעמים, אבל לדעתי הכרת בגלל הקשר למקדש. לא שייך לשאול למה אין כרת על מה שמותר לאכול

 

 

דם בהמה חיה ועוף נאסר, בגלל הרבה טעמים. אבל לדעתי הכרת קשור למקדש. וגם בחיה שלא מקריבים דם הנפש בכרת, כי לא מחלקים בדם הנפש, או כי זה איסור אחד, או כי עבודה זרה וכו

לא כל כך הבנתי את מה שכתבת, לא מחלקיםקעלעברימבאר
בין דם בהמה לחיה לעניין כרת בגלל שזה דם הנפש, או בגלל עניין המקדש?   או שהכרת על דם חיה זה משום דם בהמה שנזרק למזבח?
בסוףקעלעברימבאר
כרת על המקדש זה כרת על חילול או טומאת מקדש וקדשיו.  מה חילול המקדש באכילת דם?
מה? לאטיפות של אור
'שלושים ושש כריתות בתורה... וטמא שאכל את הקדש, והבא למקדש טמא. האוכל חלב, ודם, ונותר, ופגול. השוחט והמעלה בחוץ... המפטם את השמן, והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה'
אפשר לראות:קעלעברימבאר
טמא שאכל טת הקודש - טומאת מקדש וקדשיו.


הבא למקדש טמא  - כנל.


האוכל חלב - או חילול קדשי המקדש (החלב אמור להיות מוקטר וגם היתר הבדיעבדי של חולין בדברים לא התיר אותו מהותית) או מטעם שארית איסור אכילת אדם לאדם הראשון.


דם - אכילת הנפש, לא קשור למקדש.


נותר, פיגול - חילול מקדש וקדשיו "כי את קודש ה חילל"


שוחט ומעחה בחוץ(כיום רק לשם קרבנות) - חילול מקדש וקדשיו


מפטם שמן קטרת וסך בשמן המשחה - חילול מקדש וקדשיו, עושה קודש לצרכי חולין


נו, חלב ודם אותו דברטיפות של אור
בפרשת ויקרא: 'ואם עז קרבנו... וזרקו בני אהרן את דמו על המזבח סביב. והקריב ממנו קרבנו אשה לה' את החלב... והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל חלב לה'. חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו'


באחרי מות: 'כי נפש הבשר בדם הוא *ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר* על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר. *על כן* אמרתי לבני ישראל (=בפרשת ויקרא) כל נפש מכם לא תאכל דם'

לא כתוב שהחלב הוא הנפש,קעלעברימבאר
ולכן נראה שאיסור חלב כן קשור למקדש, לעומת דם שעומד בפני עצמו, למרות שהוא למקדש.


אתה צודק אולי בדם בהמה.  אבל בדם חיה התורה במפורש אוסרת חאכול רק בגלל שלא תאכל הנפש עם הבשר, ללא קשר למקדש


🤷🏾‍♂️טיפות של אור
טוב, באמת משמע מ2 הפסוקים שהבאתקעלעברימבאר
שיש 2 טעמים לאיסור דם.


אבל בחיה מחייב שיהיה רק טעם אחד

מה אם "ולא תאכל הנפש עם הבשר",קעלעברימבאר
שזה טעם שלישי לאיסור דם?


ו"על כן" מוסב על כי נפש הבשר דמו היא, או על ואני נתתיו לכם על המזבח?

טעם 3 לדם: "רק חזק לבלתי אכולקעלעברימבאר
הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר" בלי קשר למקדש
>>טיפות של אור
כבר כתבתי - בית המדרש


זה ממש בסדר שלא נסכים 😅 אבל אם אני חוזר על עצמי שוב ושוב אז אולי כדאי לעצור רגע

באופן כללי שאלה על הרמבם לגבי טעמיםקעלעברימבאר
שהיו נכונים פעם וכיום כבר לא רלוונטים, האם יש מי שהיום אוכל דם כדי לעבוד את השדים? 
טהרת המשפחה זה כרתקעלעברימבאר
משום עריות, או משום שזה מטמא אולי רוחנית את המקדש? (כמו במולך שבפרשה מטמא את המקדש רוחנית גם אם נעשה מחוץ למקדש)
דומני יש מחלוקת האם נידה זה עריות לכל מיני דבריםטיפות של אור
לכן כתבתי 'במובן הרחב'


את מגדף ומולך ובעל אוב אני קישרתי לעבודה זרה (קצת בעקבות הרמבם)

מצד שניקעלעברימבאר

נידה שייך לעניין טומאה וטהרה, ומצינו שטומאת מקדש וקדשיו היא בכרת בדרך כלל.

צירוף מקרים?

מה גם שנידה אמנם מופיעה ברשימת העריות, אבל אי אפשר להכליל אותה כ"תועבות כנען. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלו ונכרתו מקרב עמם" המוזכרות בפרשה.  וודאי שהארץ לא הקיאה את הכנענים כי לא שמרו נידה

כן מולך זה משום עבודה זרה,קעלעברימבאר
רק נתתי דוגמא לאפשרות לטמא את המקדש גם מחוצה לו, ולא רק בכניסת טמא למקדש
חשבתי על עוד טעם, אוליקעלעברימבאר

לפני היתר בשר לנוח, על כל אכילת בשר היה כרת, כמו אכילת דם, כי זה לאכול יצור חי שהיה בו נפש.

לבני נח הותר הבשר אחרי המבול.

לישראל בפרשה הותר הבשר רק לקדשים, אבל החלב נשאר אסור (בגלל שהוא למזבח).

בדברים הותר בשר לחולין , אבל החלב נשאר אסור.


כלומר הסיבה שבשר הותר אך לא חלב זה באמת משום המקדש כי חלב למזבח, אבל הסיבה של הכרת על החלב

זה שאיסור חלב כיום זה שארית של איסור אכילת בשר לאדם הראשון, ולכן חייבים עליו כרת כמו על אכילת דם

אפשר לדמות את זה היוםקעלעברימבאר

ברוב החברות האנושיות, שכל מי שיאכל חיה בעודה בחיים, או יישחט בהמה ויישתה כוס מדמה שיצא בשחיטה, או יאכל בשר אדם,   ינדה את עצמו אוטומטית מהחברה האנושית במעשיו, והתנהגותו תחשב ברברית.

כך אכילת חלב לישראל, שהיא שארית של איסור אכילת בשר לאדם הראשון

חלב כמובן בסגול ב-ח וב-ל, לא חלב עם קמץקעלעברימבאר
אולי זה חוק ולא משהו מובןמבקש אמונה

נכון שזה אומר שזה חמור, אבל אולי זה משהו שאנחנו לא מבינים את הסיבה

 

(לגבי עריות לדוגמא כתוב כמדומני בבית יוסף שזה חוק ולא משהו מובן. לא מוצא את זה כרגע)

בעריות דווקא די מובן אינטואיטיביתקעלעברימבאר
למה זה כרת.   זה הדבר הכי חמור שיש
כן אבל מה שהופך את זה לחמור זה חוקמבקש אמונה

זוג אוהבים אחד מותר והשני אסור בגלל קירבה שהקב"ה קבע 

אני חושב שלמרות הסלידה האינטואיטיבית אין בזה באמת היגיון שאפשר להגיד. 

כנראה שהתורה גרמה לסלידה ולא להפך, הרי לפני מתן תורה לא ראו בזה שום בעיה. גם לא הצדיקים

אם אתה מדבר עלקעלעברימבאר
נידה, אז באמת צריך עיון.  על שאר העריות זה ברור שכלית ואינטואיטיבית.


הכלל הוא שכל חיבור פיסי יכול להיות רק באהבה זוגית רומנטית, וכל אהבה זוגית רומנטית מוכרחת להיות קבועה ולא ארעית.


בבהמה אין אהבה כלל.


בזכר ובקרובות משפחה אין אהבה רומנטית (יש אהבה, אבל אהבה אחים או חברים, לא בייוחדיות של אהבה רומנטית שבה "אין אהבה לשניים"(כלומר האהבה רומנטית מוקדשת רק לבן זוג אחד)  ).


באשת איש וזינות האהבה לא קבועה.


כמובן אפשר לשאול למה אחיינית מותר להתחתן ואילו דודה אסור, אבל בגדול העריות הן ברורות למה.

דווקא לא. אני מדבר על קירבהמבקש אמונה

הכלל שלך לא נכון במחילה, כי כמו שכתבתי בהיסטוריה כבר התחתנו בצורה כזאת - אפילו אחים ואחיות (מבריאת העולם)

ורק כשירד הציווי לעריות הוצרכו להפסיק. וגם בכו על זה - כמובא ברש"י שם בפרשה.

אפילו אם הכלל שלך היה נכון, זה לא מצדיק איסור כרת. אז נמצאים ביחד בלי אהבה אלא בשביל פריה ורביה אז מה... זה מצדיק איסור כרת?

 

לא יודע איך זה ברור לך שיכלית אני מחכה עדיין להסבר.  אני מבין את האינטואיטיבית אבל לדעתי זה לא מוכיח

ראה מה שכתב הרמב"ן בויקרא יח פסוק ד 

 

"אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" - טעם איסור העריות בשאר הבשר איננו מפורש והרב אמר במורה הנבוכים (ג מט) כי הוא למעט המשגל ולמאוס אותו ולהסתפק ממנו במעט והנשים האלה אשר אסר הכתוב בשאר האשה הן המצויות עמו תמיד וכן בשאר עצמו מצויות לו והוא נסתר עמהן (תקציר, הרמב"ם כתב שכיוון שהם תמיד יחד הם עלולים להיכשל בלי נישואים ולכן נאסר בכרת כדי שלא יחשבו בכיוון אפילו)

 וכטעם הזה יגיד הרב על כולן וכבר כתב ר"א גם כן כי בעבור היות יצר לב האדם כבהמות לא יתכן לאסור כל הנקבות והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל שעה וזה טעם חלוש מאד שיחייב הכתוב כרת על אלה בעבור המצאן עמו לפעמים ומתיר שישא אדם נשים רבות למאות ולאלפים ומה יזיק אם ישא את בתו לבדה כמותר לבני נח (סנהדרין נח) וישא שתי אחיות כיעקב אבינו ואין לאדם נשואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו כי הארץ לא תהו בראה לשבת יצרה ואין בידנו דבר מקובל בזה אבל כפי הסברא יש בענין סוד מסודות היצירה דבק בנפש והוא מכלל סוד העבור שכבר רמזנו לו ודע כי המשגל דבר מרוחק ונמאס בתורה זולתי לקיום המין ואשר לא יולד ממנו הוא אסור וכן אשר איננו טוב בקיום ולא יצלח בו תאסור אותו התורה זה טעם אל כל שאר בשרו (כאן) כי את שארו הערה (להלן כ יט) ירחיק הדבר מפני השאר והלשון נגזר מן הנשאר בציון והנותר בירושלם (ישעיהו ד ג) ולכך יאמר שארה הנה זמה היא (להלן פסוק יז) כלומר אינם נשואין ואישות כי לא יצליח אבל היא זמה מחשבת תאוה בלבד והנה העריות מכלל החוקים דברים שהם גזירת מלך והגזרה הוא הדבר העולה על דעת המלך שהוא החכם בהנהגת מלכותו והוא היודע הצורך והתועלת במצוה ההיא שיצוה בה ולא יגיד אותו לעם זולתי לחכמי יועציו.

 

גם לרמב"ם וגם לרמב"ן לא היה ברור אינטואיטיבית ושכלית שזה משהו לא טוב כשלעצמו

 

 

7 מצוות בני נוח כולל איסור נישואי קרוביםמתחדש מחודש

פריה ורביה ואהבה זה היינו הך.    ודבק באשתו והיו לבשר אחד

רק חלקם. אבל לא הוכחת כלום בעצםמבקש אמונה
למה לא הוכחתי?קעלעברימבאר
אי אפשר לומר שחיבור פיסי של אישות לא משאיר שום רושם על הנפש וזה רק פריה ורביה טכנית. זה אולי אצל חיידקים, לא אצל בני אדם
כמדומני שהרב קוק כבר נתן הסבר שכלי לאיסורקעלעברימבאר

נישואי קרובים.  הוא אומר (לא זוכר את הלשון המדוייקת) שאהבה זוגית רומנטית לא יכולה לחול במקום שיש בו כבר אהבה משפחתית מובהקת כמו אח ואחות.


 

לסברתי אהבה רומנטית ייחודית שהיא באופן מהותי מוקדשת וממוקדת רק לבן זוג אחד, לעומת אהבה משפחתית שבה היא מפוזרת להרבה אנשים (שתי נשים לאותו בעל נקראות צרות, שני בנים לאותו אב לא נקראים צרים).


 

אחות מהאב מותרת לבני נוח כי ייתכן שפסיכולוגית (במיוחד בימי קדם במשפחה פוליגמית) לא נחשבת אחות לגמרי (ועובדה שמצינו בתנך כמה פעמים משיכה של אח לאחות מאב, מה שכמעט לא קורה באחות מהאם).

כיום ייתכן שאחות מאב נחשבת אחות בדיוק כמו אחות מהאם, ייתכן שלבני נוח זה אסור מדין נבל ברשות 7 מצוות. (אולי הרב שרקי מתייחס לזה בספרו ברית עולםהלכות לבני נח, לא זוכר בדיוק).


 

לגבי קין והבל שנשאו אחיותיהם - כאן לא היו עוד נשים בעולם, כך שאהבת אחות היא עצמה רומנטית, היא מוקדשת אך ורק לבת זוג אחת, כי אין עוד אשה אחרת בעולם (והבל נשא את תאומתו וקין את תאומתו, כך שהיה ברור מי מיוחדת למי)

הרמבם היה מלאך אז הוא היה ייחודי,קעלעברימבאר

הוא ומשה היחידים שתפסו את ה' רק בשכל ולא בכוח מדמה, כך שעניינים גשמיים לא עושים להם כלום, ולכן עניין אישות בשביל הרמבם זה דבר אדיש, כמו שנדבר תיאורטית על איסור של חיידקים קרובים לפרות ולרבות. לכן אין לו הסבר אינטואיטיבי לעריות.  כמדומני הוא גם סובר שאילו לא נתנה תורה זינות היתה מסדר גמור מוסרית, למעט סיבות טכניות (כמו שיבואו אנשים להרוג אחד את השני כשילכו לפריצות). וודאי אדם חכם וצדיק לא יכול לחשוב כך, למעט הרנבם שהיה מלאך ולכן עניינים גשמיים כמו חיבור אידות פיסי לא משפיע עליו.

לשאר בני האדם, כלומר לכולם, שיש להם כוח מדמה ואינם מלאכים  ולא יכולים להפריד בין מעשים גשמיים לרושם שעושים על הנפש, וודאי שעריות זה אסור בוודאות אינטואיטיבי.


הרמבן לזכרוני אומר שטעם רציונאלי שכלי בסגנון מורה נבוכים אין לעריות, אבל זה מטעם הסוד. כלומר מהכוח המדמה האינטואיטיבי לכל אדם, שחיבור פיסי יוצר רושם נפשי

אם שכנעת את עצמך, לבריאות.מבקש אמונה

אני לא רואה סיבה לנהל דיון ארוך על תחושות בטן, כשיש מקורות... 

ואתה מתעלם כי זה לא מסתדר עם התחושות.  אז תמשיכו לדון על התחושות בטן לא אפריע לכם

אני לא חושב שיש בימינו מישהוקעלעברימבאר
שחושב שתחום אישות פיסי לא משאיר רושם נפשי.    עובדה שגם החילונים הקיצוניים ביותר רואים באונס את הפשע הכי חמור
דווקא הסברתי כמו הרמבן,קעלעברימבאר
רק צריך להבין מה זה שכל ומה זה סוד בעולם המושגים של הרמבן.


לגבי הרמבם כבר הסברתי למה הוא ייחודי ואנו שלא מלאכים לא יכולים להסיק מדבריו לגבינו

גם לגבי קרבנות הרמבן אומר שזה מובן רק לפיקעלעברימבאר
הסוד ולא השכל.  אבל ברור שבימי התנך קרבנות היו איטואיטיבים לכולם, עד שהנביאים צריכים לומר למה לי רוב זבחכם
זה לא תחושת בטן, עצם זהקעלעברימבאר
שאישות יוצרת רושם נפשי זה עובדה םסיכולוגית-קיומית ברורה.  וגם עצם זה שאהבה רומנטית שונה מאהבה משפחתית ומוקדשת רק לבן זוג אחד סה עובדה
אגב הרמבן אומר באגרת הקודשקעלעברימבאר
שחיי אישות פיסית בין איש לאשתו נשואים זה דבר קדוש, ושטעה הרמבם שאמר שחוש המישוש חרפה הוא לנו
אגב, לזכרוני הטעם המיסטי היחיד אצל הרמבםקעלעברימבאר
הוא למה אסור לבן לשאת את אימו, לזכרוני הרמבם כותב במורה נבוכים כי זה מפני שאין ראוי לענף להתחבר עם השורש.  טעם מסטי מובהק וייחודי אצל הרמבם
אם אתה מדבר על אחות מהאב ודודהקעלעברימבאר

אז צודק.

אבל עצם זה שקרובים אסורים זה איטואיטיבי ושכלי.   אהבה רומנטית לא יכולה להיות במקום בו יש אהבה משפחתית חזקה, כמו אחות.


לגבי הגבולות של זה באמת מעניין, אבל זה כמו מי אמר שרצח עובר נחשב רצח.  ולמרות זאת רצח זה אינטואיטיבי ושכלי, ואם נכניס עובר ברצח אז הוא יכנס בתחום הברור. זה כבר שאלת הגבולות.


צריך גם לזכור שנגיד אחות מהאב ולא מן האם בימי קדם (במיוחד במשפחה פוליגמית) כנראה לא נתפסה כאחות לגמרי פסיכולוגית, וכנראה שבדרך כלל היתה משיכה במקרה כזה, מה שכמעט ואין אצל אחות כיום

אבל כמוקעלעברימבאר
שטיפות של אור אמר, אם נחלקים את ל"ו כריתות לקבוצות, באמת מבינים למה דווקא באלו יש כרת
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאראחרונה

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאראחרונה

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

אני הגעתי למסקנהשנונימי

בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.

התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).

אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.

ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.

אין תורה בעולם?טאבי

האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?

ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.

פעם ביקשו מרבי נחמן לומר תורהשנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 12:04

אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".

התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.

דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.

דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.

רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.

ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.

רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.

התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.

על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.

ועוד אמר רבי נחמן -

"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",

"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",

מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.

ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.

אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]

וואי, כמה טוב שהארת לי האור. מעתה אדעדורש טוב לעמי

להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)

מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.

אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.

כל אחד מפרש על פי עוונותיושנונימי

אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?

אולי אצלך השיגעון גדלות?

ואולי רק אתה מחלה חולפת?

יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?

אז אתה מדבר על חסידיו?

אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,

ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.

ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

אני חושב שמתגבותך ניכר שלצערי צדקתי...דורש טוב לעמי

למה שאתה מסיק שיש לי משהו נגד רבי נחמן?דורש טוב לעמי

גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.

אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.

לאן אתה מכוון? ומה אתה רוצה?שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12

אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.

אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.

אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -

אז הוא יעקם את התורה כרצונו.

לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.

וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.

ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,

הרמב"ם!

רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?

וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,

וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.

רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.

משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:

רבי שמעון בר יוחאי

^

הארי

^

הבעל שם טוב

^

רבי נחמן

^

המלך המשיח

רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,

וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.

לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.

וואי, עם טיעוניך המנומקים, איך אפשר שלא להתשכנע?דורש טוב לעמי

לשאלותיך:

- אני מכוון לאמת.

- ורוצה לעשות את רצון ה'.

ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת

'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.

בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.

'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.

אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).

אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.

בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...

אגב דע לך שאתה עושה עבודה גרועה בלשווקדורש טוב לעמי

את תורת רבי נחמן זצ"ל.

במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?

במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -

(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).

אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...

מעט מן המעטשנונימי
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:32

הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.

אבל זו לא דרך האמת!

דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

תפילה תפילה תפילה.

התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----

ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.

והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.

ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?

אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.

ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.

אם היה לי ספק כלשהו האם שגיתי לגביך - הוא נעלםדורש טוב לעמי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:41

@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----

אז שיבוא הרב שלך ויגיד שהוא צדיק שלם ללא חטאשנונימי

צדיק שמעיד על עצמו שהוא נקי לגמרישנונימי

..טיפות של אור

תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי

אם כל הגוים יתגיירו, אז:קעלעברימבאר

א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?

ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?

ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".

ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא

ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב

אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.

רוב הקושיות לא קשות מאדדורש טוב לעמי

אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב

"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"

אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.

קח בשבילךשנונימי

1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

  1. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

  2. "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."

  3. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

איפה כתוב שכולם יתגיירו?דורש טוב לעמי

ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?

חז"ל ידעו שיבוא משיח ויחזיר כולם לה'שנונימי

יחזיר כולם לה' זה לא יגייר אותם.קעלעברימבאר

חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.

גיור זה מילה טבילה ובית דין.

אין מקבלים גרים לעתיד לבוא

בפסוק 4 שציטטתישנונימי

"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:

היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'

זה לא גיור. זה הליכה ב7 מצוות בני נחקעלעברימבאר

כל הפסוקים שהבאת אומרים שכל הגוים יאמינו בה'קעלעברימבאר

יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.

איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.

ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?

"כי אתם המעט מכל העמים"קעלעברימבאר

ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.

גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.

אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.

ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.

משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.

"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"

ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד

ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו

ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"

הנה ג. זכריה ח כגדורש טוב לעמי

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם

נלכה עמכם לשמוע דברי אלוקים. לא נלכה להתגיירקעלעברימבאר

"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה

אבל הכל יהיה על ידי משיח צדקינו - זה כמו רבי נחמןשנונימי

לפי הקבלה לא הגיוני שכולם יתגיירו, כי לפיקעלעברימבאר

הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.

לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.

וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.

הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים

כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה

גם בחב"ד אומרים רעיון דומהדורש טוב לעמי

כי זה על פי הקבלהקעלעברימבאר

אגב, מ"נלוו גוים רבים אל ה" ראיה שלא כולם יתגיירו.קעלעברימבאר

אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"

אם זה החלק בתורה שמחיה אותך - תדבק בו.קעלעברימבאר

אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים

רק מהשם אתה מבין שזה טעותחזק וברוך

ספרים מאוקריינה שבגולה.

גם הגמרא נכתבה בגולהקעלעברימבאראחרונה