לגבי ההורים הגרושים - לא כל כך מתייחסים לזה אלא אם לבחור יש בעיה ספציפית עם זה.

לגבי חוזרים בתשובה - מורכב. יש כאלו שקשה להם עם זה. תלוי כמובן גם רמה תורנית, רקע מהבית, גיל, הגיל שבו חזרת בתשובה ועוד ועוד. 

גם לא כתבת מה את מחפשת.. אולי זה באמת קשה למצוא, בלי קשר לרקע שלך? 

פעם זה היה נשמע לי יותר שייך לציבור החרדי.

ונראה לפעמים שלציבור החרד"לי/ דת"ל תורני יותר קל להכניס לשורותיו חוזרים בתשובה.

וכל זה לא רק בשידוכים, יש הרבה נקודות שאני נתקלת בדברים דומים רק כי חזרתי בתשובה..

כמו ש-לרוב חושבים שיש לנו גם רמה תורנית פחותה וכ'ו (ואולי זה נכון אצל אנשים אחרים) אבל לכאן ולכאן, בכל ציבור יש אנשים שהם יותר לייט..

לא יודעת.. כן יצאתי עם שני בחורים שהשדכן הציע ובשיחה איתה לא הייתה דרישה קריטית למישהי עם הורים גרושים.

אני חושבת שזה יותר קשור לשדכן ולא לבחורים...

עד היום לא קיבלתי ממנו הצעה אחת של בחור עם משפחה רגילה.

ופתאום מביך אותי בכלל לכתוב מה אני מחפשת חח

למרות שאני יודעת שיש בחורים כאלה.

אולי כדאי לנסות אחר.

לגבי הלמה - כמו כל רקע שונה ואף יותר.

סתם דוגמאות - יש דברים שנעשו בעבר ונשארים. לדוגמא - קעקוע. דברים שבינו לבינה ועוד. זה לא תמיד פשוט למישהו שמגיע "נקי" מהדברים האלו.

יש גם את החשש של היציבות של החזרה בתשובה, של הסגנון ועוד ועוד.

זה לא אומר שזה יפריע לכולם, אבל אלו נקודות שעלולות להשפיע.

לגבי מה את מחפשת - זה מה שטוב בפורום כזה. את שואלת באנונימיות ומקבלת מגוון של תשובות. 

אני חוזרת בתשובה כבר חמש שנים (מגיל 15)

ותודה לה' ית' באמת יש יציבות הלכתית, השקפתית ואמונית.

אם הייתי בהתחלה של התשובה, הייתי יכולה להבין את זה יותר-

ואפילו כלפי חוץ מבחינת צניעות מקפידה יותר מכל אחת אחרת שהכרתי כי זה באמת חשוב לי ויש סיעתא דשמיא.

גם מבחינה תורנית וכו'.

אני מנסה להגיד שלא חזרתי בתשובה אתמול ואני מאוד מתעמקת בהלכה ובכללי בלימוד תורה.

וממש שופטים לפי זה עוד לפני שמכירים אותי בכלל...

לגבי הסגנון-

חרד"לי חסידי שדומה פחות או יותר להשקפה שלי:הרב קוק, ר' נחמן, הרב יצחק גינזבורג.

רגיש, מאיר פנים, משפחתי.

עשה/יעשה צבא.

אידיאולוג שאין לו בעיה לגור באיזה חווה.

פחות או יותר..

אגב, אפשר גם לכוון לבעל תשובה באותו סגנון. פותח עוד אפשרויות. 

אני לא מתנגדת לצאת עם חוזרים בתשובה..

לא יצא לי להכיר חוזר בתשובה בסגנון כזה,

ממה שנתקלתי לרוב הם פשוט דת"ל או בישיבות יותר חרדיות.

את בת 20. יש לא מעט בחורים רלוונטיים.

מקסימום - אפשר להעלות בשנה-שנתיים את הגיל איתו את נפגשת וזה בעצמו יפתח לך המון אפשרויות. 

ניסית להכיר בחורים מהישיבה באביתר או מאחת הישיבות ביצהר?  נשמע שהם יתאימו לך יותר

אבל לחוזרים בתשובה אין איך להגיע באמת להכרות עם סגנון כזה..

פחות נגיש

אנ י לומד בישיבת ביצהר (של הרב דודקביץ')  יש לנו אברך בישיבה כאן שהתחתן עם חוזרת בתשובה מקהילת נהורא.  זה לא מופרך או בלתי אפשרי  הכל אפשרי רק תמצאי את הדרך להכיר מהמקומות האלה

רמת השרון גם נשמע שיכל להתאים

אם את רוצה איש קשר אני יכל לשלוח בפרטי בשמחה

ישיבת מלאכי השלום(שתעבור בעז"ה בקרוב לחוות גל יוסף) ישיבה בראשות הרב דוד טורנר ישיבה אני חושב שההגדרה שלה זה קווניקים חסידים ישיבה מאוד דוסית והיא בחווה אנשים ברמה מאוד גבוהה מכל בחינה

בציבור הדתי יש תמורות בין דור לדור,

ולפעמים בדור מסוים מקפידים על משהו ובדור הבא כבר לא מקפידים (וגם להפך).

למשל הורים גרושים, אח/הורה שיצא בשאלה, אח/הורה עם בעיות נפשיות...

אם השדכן מבוגר (נניח 50 פלוס) אז זה יכול להסביר למה הוא רואה אישיו בעניין הגירושין של ההורים, וזה לא אומר שבאמת גם לבחורים בגיל שלך זה יפריע.

אבל קצת קשה למצוא 'שדכנים צעירים'..

גם ככה בתור חוזרת בתשובה, להצליח להיכנס לחברה הדתית זה מאוד קשה.

למצוא מדרשה בסגנון שלך ומה שאת מחפשת.

קודם כל בשביל הנשמה, זה כבר טוב.

מעבר לזה יהיה לך ראש מדרשה, שדכנית, חברות רלוונטיות שיוכלו לעזור בעניין השידוכים וסתם שיהיו חברות מאותו רקע. תמיד נחמד. 

כן הכרתי חברות במדרשה הזו ולמדתי שם חצי שנה...

לא יכולה לכתוב כאן בגלוי מה הסיבה שעזבתי, אבל מאוד התאכזבתי מהמדרשה הזו.

בכל מקרה כרגע אני כבר לומדת ועובדת ומסגרת של מדרשה לבנות זה רק לשנה אחת, ככה שלצערי כבר לא רלוונטי.

כאמור - את ממש צעירה ויש גם מסגרות לעובדות ולבחורות שלאו דווקא בגיל המדוייק.

חבל לפספס בגלל זה. בטוח שיש כאן בנות שיוכלו להמליץ. 

וגם כשמצאתי (מקום אחד בודד) לא קיבלו אותי אחרי הראיון האישי כי עשיתי צבא ויש שם בנות שעדיין לא עשו שירות לאומי וחוששים ש"אשפיע עליהן לרעה".

בכל מקרה גם בגילי הצעיר, נראה שעברתי הרבה מאוד גלגולים (שזה לפעמים מצחיק אותי) ובתוך כל הגלגולים האלה יש הרבה סתירות שלא מסתדרות עם הרמה התורנית שלי, לשירות הצבאי שבחרתי לעשות במקום להוציא פטור.

אולי זה גם מה שגורם לבחורים לפסול..

נו שויין, לטוב ולרע זאת אני.

לא בדיוק טיעון שנשמע במחוזות הדת"ל( חוזרות בתשובה).

וכן, שירות צבאי גם מרתיע. במיוחד אם זה אחרי החזרה בתשובה.

לעניות דעתי עדיין כדאי לשאול אם יש מקום מתאים בשבילך. אפשר גם רק לדבר עם שדכן שם שיכיר אותך ויביא הצעות. לא חייבים ללמוד שם.

לי אישית עולה מכון אורה לראש. לא יודע אם הוא מתאים לשלב שבו את נמצאת. 

ובטח לא חסידי..

אז זה כבר מצמצם רשימה ארוכה של מדרשות.

ובסוף כל הבנות שמגיעות למדרשה זה בכדי לעבור תהליך התחזקות,

כשהייתי במדרשה ההיא הרגשתי שזה רק מזיק לי.. כי רוב הבנות היו מאוד פתוחות לעומתי.

ובמדרשה לרוב רואים את התוצאה הסופית של בנות "דוסיות" פחות או יותר (יש לי הרבה דעות בנושא) ואז כשמגיע מחזור חדש הרמה היא של בנות אחרי שמינית או אחרי שנה- שנתיים של שירות לאומי.

גם לפני הצבא הייתי במדרשה, אז אני מכירה את החוויה ואת מה שזה נותן.

זה פשוט כמו להיות בשיעור א'-ב' בישיבה בשנה אחת ואז לחזור לזה/ להתקע שם במקום לצמוח באמת.

ולגבי הצבא.. כן, לקחתי את זה בחשבון

ויושבות על רקע פמיניסטי ולאו דווקא מה שהעולם מגדיר "תורני".

זה מקום שמתאים לנשים מסויימות אבל לא יודע אם זה המקום להתחזק בו.  גילוי נאות: הייתי מקורב לאחת במשך תקופה ארוכה לפני כעשור אז אני מכיר קצת מקרוב.

יש אחת ידועה ומוכרת,

אבל החשיבה שלי מאוד סגורה.

זה לא סותר את זה שאני אוהבת את לימוד התורה (בעיקר העצמי/חברותא),

לכן אם כבר עדיף שהוא יהיה תחת 'תורני'

דיברת על ז'אנר מאוד מסוים של ציבור מזכיר במקצת את הסגנון של הישיבה שלי. שווה לך לבדוק את הסגנון הזה של ישיבות כמוו אבינעם (אביתר),עוד יוסף חי, חומש, רועה ישראל ועוד סגנונות דומים של ישיבות שהם על התפר הזה שיותר קרוב למה שאת מחפשת

שגרירים, אלגו, אתרים וכו'

לא דווקא מהמלצה אישית פשוט לפעמים בוחרים באופציה אחת להיכרות ואולי בעצם יש עוד דרכים טובות

בהצלחה!

כל האתרים מרגישים לי כמו שוק בשר,

בחור אחד מדבר עם הרבה בחורות.. אין בזה טיפת צניעות.

וגם לא נתקלתי שם בבחור שבאמת מתאים למה שאני מחפשת,

כן יכולה לקצת הודעות מבחורים שם.. שאני לא מבינה מה הקשר בין מה שכתבתי למה שהם.. וכל זה בלי תמונה שלי בכלל!

בבירור כתוב שם שאני רוצה להקים חווה ואנשים הזויים כותבים לי.

לגבי אלגו, שמעתי ונרשמתי.. גם ההצעות לא תואמות.

ואני לא מכירה שדכנים נוספים.

וככל שהזמן עובר, כך הייאוש מתגבר!

קחי אוויר. הכל בסדר. ידוע גם שלבחורים לוקח יותר זמן להתבגר.

תנצלי את התקופה ללמוד, להתפתח, לצמוח. תמשיכי לחפש ברוגע במקביל וכשזה יגיע - יגיע. 

קיבלת מקרים *קשים* ממש, או פשוט קיבלת רק בנים למשפחות להורים גרושים? כלומר האם מבחינתך יש צורך שלחתן תהיה משפחה חזקה ושלמה כי זה יהיה טוב עבורך / עבור הילדים שלך, או שמבחינתך זה לא תנאי סף אבל מעצבן שאת מקבלת שידוכים סוג ב' מהשדכן?
בכל מקרה מבאס ממש, וברור שהנקודה שאמרו לגבי הסגנון של השדכן יכולה באופן מובהק להיות קשורה לשידוכים המאוד מסויימים שקיבלת.

זה על הפנים, האמת. בהצלחה רבה!

ואני לא סוג ב'. יש מצב שזה היה ניסוח מעפן, אבל מכיוון שברור שזה חיסרון (לא רואה איך הורים גרושים זה ייתרון), אבל בשידוכין, כשאת בתור חוזרת בתשובה מקבלת *רק* שידוכים של משפחות בעייתיות, כי אי אפשר להביא לך גבר ממשפחה רגילה, זה מראה שלפחות *היחס* כלפייך הוא שלא מגיע לך הטוב ביותר.

אם היו משדכים לי רק בחורות שמנות זה היה מעליב אותי, אבל ברור שבחורה שמנה היא לא סוג ב', גם אם זה חיסרון משמעותי בדייטים. 

גם בגירושים של ההורים אפשר למצוא מידי פעם יתרונות.. לא זהב. אבל כן פירורים.

מכיר רק חוזר בתשובה אחד, ההורים שלו נשואים ושידכו לו בחורה זהב ממשפחה עם הורים גרושים. אז מעניין לאור הדילמה הנ"ל
הייתי מהמר שזה קשור לחזרה בתשובה. אני בפועל מגלה שאני לא כזה מכיר או יודע לצפות התנהגות של חרד"לים... סיפור מבאס שם למטה עם המשפחה שפירקה את הקשר

כל פעם שאני רואה הצעה של בחורה גבוהה אני קודם כל מברר אם היא קשורה בכלל או שהשדכנית דוחפת בכח כי אני גבוה.

בחורה גבוהה זה לא חסרון אבל מתסכל שנותנים הצעות לא קשורות בגלל משהו שהוא לחלוטין חיצוני. 

בתור בחורה גבוהה קורה לי אותו הדבר עם בחורים נמוכים.

ששולחים לי כל מיני אנשים "תיראי והוא מעוניין".. ובסוף אים שום קשר וגם הבחור נמוך.

לפעמים מרגיש שהשדכנים אומרים "הנה דוס, הנה דוסית ויש עוד פרמטר אחד מתאים.. יאללה לשדך"

יש אנשים שזה חשוב להם.

יש לי חברה נמוכה שמורידים אותה בגלל זה והיא גם מורידה הצעות של בחורים גבוהים.

אני 190 ואף פעם לא יצאתי עם גבוהה. הרוב ממוצעות או טיפה מתחת לממוצע
מרגיש לי מוזר מישהי ממש גבוהה...

אחותי גם מאוד גבוהה ומבחינתה אין סיכוי שהיא יוצאת עם מישהו נמוך ממנה

ברור שהיו כאלה עם מקרים יותר קשים.

והורים גרושים זה לא תמיד קל וגם אצלי הקשר עם המשפחה לא תמיד מוצלח (תלוי תקופה),

אבל יש בחורים שזה מאוד מנהל אותם ובעיקר מעצבן שהשדכן מציע רק בחורים כאלה.

תחשוב שיכול להיות בחור שבאמת יתאים לי ורק בגלל שהמשפחה שלו "חזקה" כי הם נשואים לא יציעו לי אותו.

וגם יצאתי עם כמה בחורים שהמשפחות שלהם היו חזקות וחרד"ליות לתפארת ולפחות משפחה אחת לא רצתה אותי כשידוך לבן שלהם אף ע"פ שהייתה התקדמות טובה בפגישות ועל זה בעיקר נפל השידוך.

נ.ב

זה שההורים גרושים לא הופך משפחה לפחות חזקה.

שהמציאות היא כמו שאת מתארת אותה.

אם יהיה התאמה בינך לבין בחור לא יורידו על סמך נקודה אחת שונה, ההתאמה לא צריכה להיות בכל המישורים.

נתקלתי בלא מעט פעמים ביחס אחר לחוזרים בתשובה.

ולא במובן חיובי.. ודווקא בציבור הדת"ל.

ורוצה לחזק אותך שלא תתייאשי

איך אמר הרב שטיינמן זצל על השדכנים? בדור שלנו, אפילו לאברהם אבינו היה קשה מאוד למצוא שידוך

דבר שני, עם רקע יותר "בעייתי" משלך כנראה, וגם שירתתי בצבא ואני גאה בזה מאוד, והציעו לי הצעות טובות מאוד (לא דרך שדכנים) וגם כאלה שהיו ממש ממש לא מתאימות

אבל לא התחברתי לקונספט השדכן בכלל בכלל, בטח לא כששניה אחרי הפגישה צריכים לדון בכמה כסף ההורים ישימו לדירה. ספויילר - להורים שלי אין כסף לדירה🤷

דבר שלישי - הייתי במדרשייה כמעט שנה, ועזבתי מרצוני. יש מדרשיות שבהן יש רק לימודי ערב, ובכל אופן ויתרתי כי רציתי צידה לדרך ולא להישאר בבועה,וגם היה לי חשוב שההורים שלי יחוו את החיים שלי כבחורה שומרת תורה ומצוות

אם את לא בקטע, לא נורא. אני בכל אופן כן ממליצה שיהיה לך שיעור קבוע/ שתהיי חלק מקהילה מסוימת. יש מדרשיות ללא לינה, שזה רק שיעורים והווי וחברה וליווי, ככה תשמרי על הגחלת ותהיי בחברה של שוות, וגם, זה פתח להצעות

הורים גרושים כסיבה לפסול שידוך זה יותר קטע של קהילות ספציפיות שלא אנקוב בשמן, אבל אם זה הכיוון - הוא לא השליח שלך כנראה.

מה הכי חשוב לא לעשות..?

קודם כל, לא להתייאש. היד השם תקצר..?

דבר שני, לחפש אופציות נוספות להיכרות. להיות חלק מקהילה. שיכירו אותך כמו שאת, משם ההצעות יותר זורמות בדרכ

דבר שני, לא לפסול על גובה אם זה לא דיל ברייקר מבחינתך בקטע של משיכה

וגם - אל תנסי להיות מישהי שאת לא. עם בעלי בפגישות הייתי הכי אותנטית שיש, ברמת ה- אנחנו לא נדבר על כסף, כי אין ואני לא מתכוונת לבייש את ההורים שלי אז תיקח בחשבון. מה שיהיה לנו, זה מה שנעבוד עבורו

כנל לגבי ההורים הגרושים שלך. זה המצב, זה מה שיש, וזהו. לא להתנצל על זה,ואת בטח לא פחותת ערך בגלל זה. את יהלום יקר של השם, ואני יודעת כמה זה קשה, אבל תהיי חזקה❤️

אבל אני רוצה להגיד לך אחרי כל מה שכתבת פה- אשרייך.

בעז"ה שבקרוב ה' ישלח לך מישהו ממש מתאים, שיראה את הבגרות והמיוחדות שלך ואיך דווקא מתוך ה"חסרונות" שציינת צמחת והתעלית.

לקבל שירות לקוחות לא מיטיבי?

לצערי, 

כמו בכל תחום אחר בחיים, יש אנשים נחמדים יותר ונחמדים פחות.

יש שדכנים שמרגישים צורך להחליט בשבילך מה טוב לך, מה את רוצה, מה מתאים לך בלי לשאול.

יש שדכנים שמתאימים אנשים  - כי שניכם גבוהים, כי שניכם חוזרים בתשובה, כי לשניכם הורים שתגרשו, כי שניכם גרים בצפון וכו' וכו'.

ואת מוזמנת להסתכל בשרשור הזה:

דברים ששדכנים צריכים לדעת - לקראת נישואין וזוגיות

האם ניסית לדבר עם השדכן? לשאול אותו באופן ישיר?

ועוד נקודה למחשבה: מיהו אדם איכותי? איך השדכן מודד את זה? מה זה שידוך ברמה? באיזה רמה השדכן מכיר אותך והחליט שאת איכותית (או לא)?

והצעות לא קשורות גם אנשים שאינם חוזרים בתשובה מקבלים. אל תחשבי שהדשא של דתיים מלידה הרבה יותר מוצלח. לא כולם מוצפים בהצעות שנראות להם מתאימות, רחוק מכך...

אם את מרגישה שהשדכן הזה ממסגר אותך כ"בעלת תשובה ממשפחה בעיתית" - למה לך להמשיך אצלו?

ב"ה יש הרבה שדכנים ושדכניות.

ומישהו שאומר לך שאין בחורים כאלה בעולם - למה נראה לך שממנו תבוא הישועה? למה להיות בסביבה של מישהו שמדכא אותך?

ותזכרי, את לא צריכה בחורים - את צריכה רק בחור אחד. אחד!

אני חושבת שאת צריכה למצוא את הדרך שמכבדת אותך. ומי שלא מעריך אותך על מי שאת, על המסע שעברת בחיים - תחפשי דרך אחרת..

ומעבר לזה,

לענ"ד, נכון לנסות להכיר בדרכים שונות. לא להישען אך ורק על שדכנים.

מעניין אותך להכיר מישהו מהגבעות? אולי תלכי להתנדב, לעשות שבתות וכו' במקומות כאלה, כדי להרחיב את מעגל ההיכרויות שלך בסביבה הרלוונטית.

אני מבינה את הרתיעה מאתרים, אבל יש אתרים שיותר מכבדים בעיני מאשר אחרים, וזה בהחלט מדיום שרבים מכירים משם.

ויש כמובן גם מיזמים שונים, ואפליקציות, וכו'.

זה לא שנוח לי להציג את עצמי בכל המקומות הללו, אבל אני כן רוצה שמי שמחפש מישהי כמוני יוכל למצוא אותי. וזה מחיר שאני מוכנה לשלם, בשביל התמורה של המשך החיים ביחד. זה לא מתוך ייאוש, אלא מתוך בחירה - להרחיב את מעגלי ההיכרות שלי - לפנות כל חודש לעוד שדכן, להירשן לעוד מיזם\אתר, לשלוח את הכרטיס בעוד קבוצה, להשתתף בעוד אירוע פו"פ - זה להיות אקטיבית בתהליך, ולא לחכות לחסדו של אדם שחושב שאני מחפשת מישהו שלא קיים.

מנסיון, לא כדאי להתייחס למה אנשים מציעים כמשהו שמאפיין אותך, אלא להתמקד במה את מחפשת. אם ההצעה נשמעת מתאימה, מעולה, אם לא, אז לא לייחס אליה חשיבות. שכאילו, עצם ההצעה לא תאפיין אותך בשום צורה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה