זה תלוי איך המעון אצלכם ואיך המטפלת.

אני אישית בד"כ שלחתי למטפלות,

השאלה גם מה המחיר?

בכמה ילדים היא מטפלת?

האם ממליצים עליה?

ואפשר לבקש גם לבוא להיפגש איתה ולהתרשם.

ילד לא צריך כמעט שומדבר בשביל להתפתח חוץ מחופ אהבה ומרחב

כל ההתפתחות וכל זה יכולה לקרות רק על גבי צרכי חייו הבסיסיים

ולצערנו הרב מאד בהרבה מעונות ילד בן חצי שנה לא מקבל את צרכיו הבסיסים

עומס של ילדים על מעט מטפלות (בדרכ מטפלות שנותנות את הנשמה אך לפעמים מטפלות שחוקות ועייפות שאין להן עבודה אחרת.....)

בעיני בגיך הזה מעון זה כמעט תמיד לא נכון לילד

התפתחות וכולי יהיה בסדר

בשנה לפני הגן גיל שנתיים זה יותר משמעותי....

תלוי מי המטפלת ומה המעון.

אבל בגדול, עדיף מטפלת בעיניי. אם את סומכת עליה והיא טובה, זה הרבה יותר רגוע. 

יש כמה עיניים שרואות כל דבר

יש השגחה כשהמטפלת בשירותים או בזמני חירום

הן עוזרות אחת לשנייה כשצריך ולפעמים גם מביאים כוח עזר לשעות הקשות

יש מחליפות כשצריך וכו

וגם הכל צריך להיות בטיחותי ולעמוד בתקן

לק"י
 

וגם לא תמיד יש מחליפות...

אני שומעת על מעונות שסוגרים מידי פעם, כי אין מי שיחליף.

את צודקת שזה מה שאמור להיות.

ולפעמים יש תחלופה של מטפלות, לעומת מטפלת פרטית שהיא אחת.
 

הגדול שלי היה אצל מטפלת פרטית, שיום אחד שהיא היתה חולה, היא הביא מחליפה אליה לבית. זה לא כל כך צלח, כי הילדים רצו את הקבועה.

אבל את זה כן צריך לוודא מראש מול המטפלת- מה עושים במקרה שהיא חולה.

(לא רוצה לפתוח פה, אבל המטפלת שלנו נעדרה פעמים בודדות מאוד בגלל מחלה. ובכללי היא מאוד אחראית. היא כבר בחוזה מודיעה שהיא לוקחת יומיים חופש במהלך השנה, ומודיעה מספיק זמן מראש).

אז אני באמת חושבת ששווה לבדוק כל דבר לגופו.

ואם זו מטפלת פרטית, לכתוב חוזה ברור (אם אין לה).

ואני גם ממש אוהבת את המטפלות שם

צודקת שבסוף זה באמת כל מעון לגופו וכל מטפלת לגופה

יש ילדים שלא מסוגלים להתמודד עם מטפלת במעון שיש לה יום חופשי ועם ריבוי דמויות

ויש ילדים שזה לא מפריע להם

לק"י

גם הגדולים שלי היו במעון, והייתי מרוצה.

וב"ה לא היתה להם תחלופת מטפלות (שנה אחת היתה בקבוצה אחת, אבל לא של הילדים שלי).

ונכון גם לגבי ההודעה השניה שלך. לבת שלי היה קשה גם בשנה השנחה במעון וגם בגן טרום חובה, ביום החופשי של המטפלת/ הסייעת. היא לא היתה רוצה להכנס.

אחר כך זה עבר לה.

אולי יש שם יותר סדר יום ומשחקים דידקטיים והתנסות בחומרים מגוונים. שאני לא יודעת כמה זה ככה בכל מקום. וגם יש מטפלות עם יותר סדר יום ויש שפחות.

לק"י

ושני הקטנים נשארו אצל המטפלת עד גיל הגן.

הם היו הכי גדולים, קיבלנו מענה מתאים והתפתחו יופי ב"ה.

יש מעונות מעולים עם אנשי צוות מעולים

שעדיפים על מטפלת שלא מגבילה את עצמה לתקן או שהיא עושה את זה על הדרך בלי חשק או מחויבות

ויש מטפלות מהממות שעדיפות על פני מעון עם כל העמידה בתקנים

עם הורים שהילדים שלהם היו שם.

החיסרון במעון שאת לא יודעת מראש מי תהיה המטפלת.

אצל מטפלת פרטית את יודעת- ואז אם היא טובה זה עדיף. אם היא לא בטוח טובה ויש הורים מרוצים במעון אז כבר עדיף מעון עם פיקוח לדעתי.

אני לא יודעת מה קורה בכל מקום בארץ

במעון של הבן שלי יש לו מטפלת מהממת!!! (שלחתי גם מקליט ככה שיודעת בוודאות)

יש מנהלת מקסימה עם דלת פתוחה

יש הרגשה שתמיד אם משהו מפריע אפשר לדבר.

במקרה מאתגר יש מטפלות נוספות בכיתה

יש סייעת כל יום עד 14

יש מחליפות טובות

יכולה לבוא ולהפתיע ותמיד כשבאתי היה טוב שמח ורגוע

אני מעדיפה את זה

משלוח למטפלת פרטית בבית

בו אין לי שום דרך לדעת מה קורה בפנים

בלי מצלמות

בלי זוג עיניים נוסף

בלי יכולת להיכנס מתי שרוצה

בקיצור, לא סומכת

הגדול היה גם אחלה

עד השנה..

שלחתי מקליט שמעתי דברים מזעזעים (שגם היו יכולים להיות אצל כל מטפלת פרטית)

הוא היה איתי שבועיים בבית לעבר מסגרת באמצע שנה

לא מצליחה לדמיין איך הייתי מגיבה אם מישהו היה מקליט אותי...

אני מבינה את הצורך לדעת איך הילד מרגיש

אבל להקליט ללא רשות זה חודר מידי לרשות הפרט לדעתי...

למה לא להסתפק בלראות האם הילד שמח ללכת למעון/מטפלת? לשמוע פידבק ממטפלת נוספת שבחדר?

מרגיש לי חודר מידי גם אם המטפלת מהממת...

ילד שמדבר, הלך שמח לגן הפרטי...

הסתבר שהייתה שם אלימות.

ילד לא תמיד יודע שהמבוגר מתנהג בצורה אלימה.

כאמא שמקליטה, אני לא מקשיבה לשיחות הפרטיות אלא לשיח מול הילדים, להתנהלות, לאווירה...

הילד יכןל ללכת בכייף גם כשהכל טוב, יש מספיק עדויות לזה מכל הסיפורים שפורסמו על גננות מתעללות.

והמטפלת הנוספת לא תפליל את החברה שלה....

וגם במשפחתון לרוב אין מצלמות

נשגבה בינתי לא מבינה איך עושים הורים שולחים למטפלת פרטית (לא שופטת, סתם תוהה)

זה באמת מפריע למטפלת אם יקליטו אותה בנוסף?

עקרונית אני מבינה אותך, אבל לצערנו אין ביטוח... הרבה אמהות שמות מקליט וככה יודעות מה המצב (הרבה פעמים לא לטובה לצערנו)

אז למה בעצם לא לבקש להסתכל במצלמה מידי פעם?

לבקר במעון בהפתעה?

מפריע לי שעושים משהו מאחורי הגב..מתוך חוסר אמון או חשד

אישית מעדיפה לשלוח למטפלת פרטית שאני מכירה

רואה איך היא מתנהלת ביומיום

מכירה את המידות שלה

והאינטואיציה שלי אומרת לי שהיא בסדר

ככה אני מרגישה שהילד שלי בטוח

אני מבינה שהנושא הוא התינוק ולא המטפלת @מקרמה  אבל יש גם צד של מה לגיטימי לעשות בשביל זה. לי אישית לא מרגיש לגיטימי להקליט ללא רשות וידיעה. הייתי מעדיפה למצוא פתרונות אחרים. אבל כל אחת ומה שלגיטימי בעיניה

ואפשר לפתוח אותן רק עם המשטרה/הפיקוח

בנושא הזה- אין אמונה באף אחד...

מתפללים לשליחים טובים, ועושים את ההשתדלות ושמים מקליט.

בשביל זה.

אבל לדעתי זה מוריד מתחושת החדירה לפרטיות.

כשאת מטפלת במעון, את יודעת שאת מצולמת כל רגע נתון, אז תדעי שיש הרבה הורים ששמים מקליטים (וטוב שכך, כי לצערנו גם במקומות שסמכו על המטפלות בעיניים עצומות היו סיפורים)

עדיף לחשוד לשווא מאחורי הגב, ולא לקחת את הסיכון, אפילו אם הוא מזערי, על חשבון הילד.

המטפלת של הגדול הייתה תמיד מדברת אליי במתק שפתיים

בתור אישה בוגרת היא מהממת!!!!!!

אבל בתור מטפלת פשוט מפלצת

חמותי מכירה אותה ממש ממש טוב, בתחילת שנה לא הפסיקה לדבר עליה כמה היא מתוקה ועוד

בפועל?

כן היא מתוקה, מדברת יפה בסוף יום

מספרת לי כמה לילד היה כיף

אחרי האזנה - נורא. 

חמותי שאלה כמובן לא פתאום ככה באמצע השנה הוצאתי את הילד והוא היה איתי בבית שבועיים

לא רציתי לדבר עליה, שימשיכו להיות חברות

היא הבינה כזה בחצאי מילים שלא הייתי מרוצה. 

עד לרגע זה חמותי מנסה ללמד עליה זכות

יכול להיות שהיא צודקת

אני אגב שלחתי מקליט כמה פעמים

פעם ראשונה היה לא טוב אבל זרמתי, אמרתי בטח היה לה יום קשה, לא ישנה טוב וכו' 

בפעם השנייה והשלישית היה מזעזע

שם כבר הבנתי שזה דפוס פעולה

אלא ההרגשה של הילד והבטיחות שלו

בתור אמא אני מוכנה ללכת רחוק בשביל להבטיח ולוודא שהילדים שלי בידיים טובות

בעיניי- היום- כל מטפלת צריכה לקחת בחשבון שיכול להיות שמקליטים אותה

ושטח המעון הוא לא רשות הפרט

ד.א. אני מעולם לא הקלטתי מטפלת אבל אם וכאשר ארגיש צורך- אעשה את זה ללא שום מצפון

ובמהלך העבודה שלי (עם ילדי חנ"מ בתפקוד נמוך) יוצא לי לחשוב שאולי הורים מאזינים לי כרגע, ואני ממש שמחה מזה.

חשוב לי שלהורים יהיה רוגע וביטחון שהילד בידיים טובות. ואני גם חושבת שכאשר הצוות יודע שאולי מקליטים אותו, היחס כן משתפר, עם כמה שזה עצוב.

אני רואה מלא צוותים (עוברת במסגרות שונות) רובם מדהימים. אבל פתאום יש נשות צוות שההורים עפים עליהן אבל וואלה- יש להן קריזות לא נעימות בכלל (לא ברמה של אלימות תודה לה' אבל בהחלט לא משהו שאני חושבת שמישהי פה היתה רוצה שיהיה לילד שלה).

עבדתי פעם עם מישהי כזאת. כשהיא גילתה שאולי הקליטו אותה בטעות (רצו להקליט את ההסעה והמקליט נשאר דולק איזה חצי שעה בגן לפני שאמרו לנו לכבות) היא לקחה את זה קשה, ואני בהחלט מבינה למה.

אגב, גם להקשיב להקלטות צריך לדעת. לדלג על שיחות פרטיות, להבין שלא שומעים את כל התמונה ולא להתעצבן על שטויות. זה לא מתאים לכל הורה... אבל כן לקבל מושג כללי של מה קורה שם.

אני מבינה את התחושות שלך ומסכימהמעם זה שלא נעים לגלות יום אחד שאולי הקליטו אותך

אולי אני מחדשת לך אבל מרבית מקומות העבודה מצולמים היום, חלקם גם מוקלטים

זה לא שהמצאתי את הגלגל.

(במקום העבודה שלי יש שלט שהמקום מצולם ומוקלט. אם יש שיחות שלא רוצה שישמעו אני פשוט יוצאת)

אם הבן שנתיים שלי היה חוזר כל יום שמח, כנראה לא הייתי מקליטה.

הבן שלי כל בוקר בצרחות לא רצה ללכת. בצהריים חזר עצבני מאוד

מסכימה איתי שעל סמך בכי מגוחך להעביר מסגרת?

אולי לילד יש פשוט קשיי הסתגלות במעבר ממקום למקום?

ואולי עוד מלא דברים

שלחתי מקליט יום אחד הדברים ששמעתי אמאל'ה מזעזעעעעעעע

לא אלימות פיזית (אולי כן, במקליט הרי זה רק שמע)

אבל אלימות מילולית הייתה

לא היה יחס

בטוח לא חום מינימלי שילד בגיל הזה צריך.

אחרי הסיפור הזה לא היה סיכוי מבחינתי לשלוח את הקטן בלי מקליט

אני פחדתי!!!! מאוד!!!!!!!!

אז שלחתי מקליט,

בצהריים אני אוספת את הילד והמטפלת אומרת לי שמשום מה הוא בכה מלא, בערב עלה לו חום והוא התחיל דלקת ראות ככה שהגיוני לגמרי שבכה כל הבוקר.

למרות הידיעה שהוא בכה האזנתי להקלטה, תקשיבי הערצתי את המטפלת

כמה רוגע סבלנות

היא דיברה אליו, שמעתי איך מנסה להרגיע אותו

היא ממש ניסתה והשתדלה

מאותו רגע אני פשוט מעריצה שלה

כי אם היא מסוגלת להיות כל-כך סבלנית לילד שלא מפסיק לבכות - היא מסוגלת להכל

דבר אחרון,

אני מגיעה מבית של עובדי הוראה

החל מסייעת לילד אלרגי ועד מנהלת מוסד חנ''מ

כולם, ללא יוצא מן הכלל מודעים לזה שיש מכשירי הקלטה

יש את אלה שקשה להם עם זה, והם טוענים שבגלל ההקלטות הם יותר נזהרים

ויש כאלה שמבחינתם אין להם שום בעיה שכולם ישלחו מכשירי הקלטה

הם בטוחים בדרך שלהם, בטוחים במעשים שלהם

אין להם ממה לחשוש

ושוב אני מסכימה שזה לא נעים

אבל לצערי החיים פשוט גרמו לי לעשות את זה. 

וברחתי משם

ב2 מעונות אחרים שעבדתי היה סטנדרטי ונעים. גם אם ילד עושה לך דווקא ושטויות לא מהעולם הזה ואת כמעט מתחרפנת, יש לידך צוות ומנהלת שמסתובבת רואה ושומעת הכל וזה גורם לאיפוק גם במצבים הכי קשים שהיו לי וגם לדעתי לשאר הצוות. לא נתקלתי מעולם (חוץ מהמעון של הצרחות ממנו ברחתי) בכעס גלוי (כמובן אמיתי, לא נו נו של לחנך) או במשהו דומה מצד אשת צוות לילד. כן נתקלתי בחוסר חיבה כלפי ילד כל מטפלת מסיבה אחרת (אחת היה לה קשה עם ילדה עם כינים, אחת היה לה קשה כשמביאים עם טיטול מלא בבוקר ולא ילד נקי ונעים, לי היה קשה עם ילדים לאימהות שלא נתנו אמון וכל היום בדקו אותי ולא סמכו- הייתי נערה וכנראה לכן פחות סמכו עלי למרות שלדעתי עבדתי מצויין..)

ובכללי אם יש מודעות לזה שיתכן ואת מקולטת אז אין לי בעיה שיקליטו אותי

פשוט לדעת בדיעבד שיתכן שהקליטו (כשלא דמיינתי שיש כזה דבר) זה לא נעים כשאין לך מושג מה דיברת (אם בדיוק פרקת משהו על בעלך? סיפרת משהו אישי לעובד לצידך? וגם בהכי רגיל- לדוגמא שרתי לילדים ואני זייפנית על חלל...וכו)

יש מעונות טובים ויש מעונות לא טובים

יש מטפלות טובות ויש מטפלות לא טובות

אני אישית מעדיפה מעון כי יותר מסודר, המטפלות מגיעות לעבודה ולא עסוקות בלדאוג לבית שלהן, יש יותר עיניים על הילד שלי...

הכנסתי את הגדולה למעון בגיל 7 חודשים ואת הקטן למעון בגיל 4 חודשים. אצל הקטן הקלטתי לאורך תקופת ההסתגלות, ועכשיו מקליטה מידי פעם.

המעון עכשיו ממש מרוצה ממנו!

יחס אישי (והוא היה תינוק צרחן ), מרימות הרבה על הידיים, שרות, דואגות לאוכל ובטיחות ברמה גבוהה!

לא משנה איפה את תבחרי- בבקשה תקליטי.

זה שהילד חוזר עם פרצוף שמח, הולך שמח, ואומר שכיף לו, לא אומר שטוב לו שם... ילדים לא תמיד יודעים כשיש מצב לא תקין.

פרמתי את התפר, תפרתי בפנים בפינה וסגרתי חזרה.

זה בגודל של כפתור ממש קטן.

לגדול תפרתי ממש עמוק בכיס של הקפוצון (קפוצ'ון חולצה כזה)

אפשר גם בנעל שרוכים לתפור לבסיס מה שמתחת השרוכים 

אפשר בתיק - זה כבר בעייתי יותר מבחינה חוקית (לא מידיעה אישית, ככה שמעתי)

עדיף לא לכתוב במקום ציבורי מיקום של מקליטים

וואלה- גרם לי להעריך בטירוף את הגננת שלה. תוכן וערכים ברמה גבוהה. הקלטתי פעם אחת. אני מקבלת דיווח מפורט כמו פרוטוקול כל יום😂

אני יודעת שאם יש מקרה של אלימות שהילד מספר עליו, אי אפשר להוכיח על סמך דיווח של הילד. בית המשפט לא יקבל את זה.

לכן זה עלול להיות בעייתי.

בגיל הזה, אני חושבת שאפשר להקליט פעם/פעמיים, ורק במקרה הצורך להקליט קבוע

כשאת אומרת 'במקרה הצורך להקליט קבוע'.

איזה מקרה צורך יש שמצריך להקליט קבוע?

אם הקלטנו פעם-פעמיים והיה נשמע בסדר, אז אין צורך להמשיך להקליט.

ואם לא היה נשמע טוב - מה יעזור להמשיך להקליט קבוע? עדיף להוציא מהמסגרת, או לפעול בדרכים אחרות כדי לעצור את המצב. אבל להמשיך להקליט בכל מקרה יעזור...

ואני חושבת שזה נכון גם לגבי גיל קטן יותר, לא רק גיל גן...

(האמת שבאופן אישי אני אף פעם לא שמתי מקליט. אבל ב"ה זכיתי למטפלות שבאמת אין כמוהן, ואין לי שום ספק בזה).

בגיל קטן, אחרי שהקלטתי באופן יום יומי, מקליטה אחת לשבועיים-חודש. רק כדי לוודא ש''נקי''.

אני כבר סומכת עליהם במאה אחוז.

וכן, אני שומעת הרבה בכי. הם תינוקות, וברור לי שהם יבכו בתורנות. אני שומעת מענה לבכי, ניהול שגרה, אפס סובלנות לאלימות וייס חם ומשפחתי.

בגיל גדול יותר, אחרי הקלטה -שתיים טובות, אין צורך בעיני להמשיך.

מהי הקלטה לא טובה בעיני (בגיל גדול יחסית)?

- דיבור לא מכבד לילדים

- צעקות והוראות

- ''תסתדרו לבד'' או התעלמות

במקרים כאלו אין עילה לתביעה, אבל כן משהו שהייתי רוצה לשמוע לאן זה מתפתח. הגננת היא בת אדם, אולי קמה ביום פחות טוב? רבה עם בעלה? הבן שלה בעזה? הייתי ממשיכה להקליט, כדי לראות אם זה חד פעמי או קבוע.

כמובן שאלימות, וקללות, אבל אז זה כבר ישר למשטרה או לפיקוח.

שמעתי שלוקחים את הבן שלי בכח לגן השני כשהוא מתנגד מאוד (אחר כך גם תשאלתי אותו על הסיטואציה וזה מאוד לא מצא חן בעיניי)

מאז אני שמה מקליט כי הן מכחישות את המקרה אז אני לא סומכת עליהן שזה לא יקרה שוב, הזהרתי אותן כמובן שבפעם הבאה שאשמע שזה קרה אני לא אעביר בשתיקה.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..