מטפלת או מעון?בידיים פתוחות

היי לכן..❤

אשמח לשמוע הגיגים בנושא כי אני מאוד מתלבטת.

הקטני יהיה בן חצי שנה כשמתחילות המסגרות.


מטפלת- יחס יותר אישי, רוגע.

מעון- התפתחות רבה יותר (ואולי לא?), הוא גם ככה בכור ואני לא רוצה מצב שאין לו כמעט אינטרציה עם עוד ילדים.. זה גם מרגיש יותר מסודר כזה.

בעלי מעדיף ממש שלא לשים במעון אבל מוכן להתגמש איתי.

מרגישה ממבולבלת ממש ולא יודעת מה כדאי, אשמח לשמוע מניסיונכן וחכמתכן!

לדעתיבכינוי אחר

זה תלוי איך המעון אצלכם ואיך המטפלת.

אני אישית בד"כ שלחתי למטפלות,

השאלה גם מה המחיר?

בכמה ילדים היא מטפלת?

האם ממליצים עליה?

ואפשר לבקש גם לבוא להיפגש איתה ולהתרשם.

תודה!! נקודות חשובותבידיים פתוחות
בגיל קטן, עד שנתייםשלומית2

ילד לא צריך כמעט שומדבר בשביל להתפתח חוץ מחופ אהבה ומרחב

 

כל ההתפתחות וכל זה יכולה לקרות רק על גבי צרכי חייו הבסיסיים

 

ולצערנו הרב מאד בהרבה מעונות ילד בן חצי שנה לא מקבל את צרכיו הבסיסים

עומס של ילדים על מעט מטפלות (בדרכ מטפלות שנותנות את הנשמה אך לפעמים מטפלות שחוקות ועייפות שאין להן עבודה אחרת.....)

 

בעיני בגיך הזה מעון זה כמעט תמיד לא נכון לילד

 

התפתחות וכולי יהיה בסדר

בשנה לפני הגן גיל שנתיים זה יותר משמעותי....

תודה רבה על זה!!בידיים פתוחות
בקטןתקומה

תלוי מי המטפלת ומה המעון.

אבל בגדול, עדיף מטפלת בעיניי. אם את סומכת עליה והיא טובה, זה הרבה יותר רגוע. 

תודה רבה!!בידיים פתוחות
אני יותר אוהבת מעונותמקקה

יש כמה עיניים שרואות כל דבר

יש השגחה כשהמטפלת בשירותים או בזמני חירום

הן עוזרות אחת לשנייה כשצריך ולפעמים גם מביאים כוח עזר לשעות הקשות

יש מחליפות כשצריך וכו

וגם הכל צריך להיות בטיחותי ולעמוד בתקן

לא בכל המעונות יש כח עזר. פשוט כי אין כח אדםיעל מהדרום

לק"י
 

וגם לא תמיד יש מחליפות...

אני שומעת על מעונות שסוגרים מידי פעם, כי אין מי שיחליף.

את צודקת שזה מה שאמור להיות.

ולפעמים יש תחלופה של מטפלות, לעומת מטפלת פרטית שהיא אחת.
 

הגדול שלי היה אצל מטפלת פרטית, שיום אחד שהיא היתה חולה, היא הביא מחליפה אליה לבית. זה לא כל כך צלח, כי הילדים רצו את הקבועה.

אבל את זה כן צריך לוודא מראש מול המטפלת- מה עושים במקרה שהיא חולה.

(לא רוצה לפתוח פה, אבל המטפלת שלנו נעדרה פעמים בודדות מאוד בגלל מחלה. ובכללי היא מאוד אחראית. היא כבר בחוזה מודיעה שהיא לוקחת יומיים חופש במהלך השנה, ומודיעה מספיק זמן מראש).

 

אז אני באמת חושבת ששווה לבדוק כל דבר לגופו.

ואם זו מטפלת פרטית, לכתוב חוזה ברור (אם אין לה).

אצלינו במעון אני יודעת שישמקקה

ואני גם ממש אוהבת את המטפלות שם

צודקת שבסוף זה באמת כל מעון לגופו וכל מטפלת לגופה

וגם רוצה להוסיף שזה ממש תלוי ילדמקקה

יש ילדים שלא מסוגלים להתמודד עם מטפלת במעון שיש לה יום חופשי ועם ריבוי דמויות

ויש ילדים שזה לא מפריע להם

אני שמחה לשמוע (באמת)יעל מהדרום

לק"י


גם הגדולים שלי היו במעון, והייתי מרוצה.

וב"ה לא היתה להם תחלופת מטפלות (שנה אחת היתה בקבוצה אחת, אבל לא של הילדים שלי).


ונכון גם לגבי ההודעה השניה שלך. לבת שלי היה קשה גם בשנה השנחה במעון וגם בגן טרום חובה, ביום החופשי של המטפלת/ הסייעת. היא לא היתה רוצה להכנס.

אחר כך זה עבר לה.

אני לא חושבת שמעון בהכרח מפתח יותריעל מהדרום
לק"י


אולי יש שם יותר סדר יום ומשחקים דידקטיים והתנסות בחומרים מגוונים. שאני לא יודעת כמה זה ככה בכל מקום. וגם יש מטפלות עם יותר סדר יום ויש שפחות.

אני גם העדפתי בגיל קטן מטפלת פרטיתיעל מהדרום

לק"י


ושני הקטנים נשארו אצל המטפלת עד גיל הגן.

הם היו הכי גדולים, קיבלנו מענה מתאים והתפתחו יופי ב"ה.

תלוי מטפלת ותלוי מעוןמקרמה

יש מעונות מעולים עם אנשי צוות מעולים

שעדיפים על מטפלת שלא מגבילה את עצמה לתקן או שהיא עושה את זה על הדרך בלי חשק או מחויבות


ויש מטפלות מהממות שעדיפות על פני מעון עם כל העמידה בתקנים

אם אפשר אז להתייעץ לגבי המטפלת ולגבי המעוןשיפור

עם הורים שהילדים שלהם היו שם.

החיסרון במעון שאת לא יודעת מראש מי תהיה המטפלת.

אצל מטפלת פרטית את יודעת- ואז אם היא טובה זה עדיף. אם היא לא בטוח טובה ויש הורים מרוצים במעון אז כבר עדיף מעון עם פיקוח לדעתי.

להתייעץ עם הורים *שהילדים סיימו*מנגואית
עדיף ממש 
אני מעדיפה מעון - הרחבה בפניםשושנושי

אני לא יודעת מה קורה בכל מקום בארץ

במעון של הבן שלי יש לו מטפלת מהממת!!! (שלחתי גם מקליט ככה שיודעת בוודאות)

יש מנהלת מקסימה עם דלת פתוחה

יש הרגשה שתמיד אם משהו מפריע אפשר לדבר.

במקרה מאתגר יש מטפלות נוספות בכיתה

יש סייעת כל יום עד 14

יש מחליפות טובות

יכולה לבוא ולהפתיע ותמיד כשבאתי היה טוב שמח ורגוע


אני מעדיפה את זה

משלוח למטפלת פרטית בבית

בו אין לי שום דרך לדעת מה קורה בפנים

בלי מצלמות

בלי זוג עיניים נוסף

בלי יכולת להיכנס מתי שרוצה

בקיצור, לא סומכת

לעומת זאתשושנושי

הגדול היה גם אחלה

עד השנה..

שלחתי מקליט שמעתי דברים מזעזעים (שגם היו יכולים להיות אצל כל מטפלת פרטית)

הוא היה איתי שבועיים בבית לעבר מסגרת באמצע שנה

עבדתי בתור נערה במעוןעכבר בלוטוס

לא מצליחה לדמיין איך הייתי מגיבה אם מישהו היה מקליט אותי...

אני מבינה את הצורך לדעת איך הילד מרגיש

אבל להקליט ללא רשות זה חודר מידי לרשות הפרט לדעתי...

למה לא להסתפק בלראות האם הילד שמח ללכת למעון/מטפלת? לשמוע פידבק ממטפלת נוספת שבחדר?

מרגיש לי חודר מידי גם אם המטפלת מהממת...

הבן של חברה שלי, בן 3אין לי הסבר

ילד שמדבר, הלך שמח לגן הפרטי...

הסתבר שהייתה שם אלימות.

ילד לא תמיד יודע שהמבוגר מתנהג בצורה אלימה.

כאמא שמקליטה, אני לא מקשיבה לשיחות הפרטיות אלא לשיח מול הילדים, להתנהלות, לאווירה...

כי זה לא מספיק ולא מדד לכלוםפה לקצת

הילד יכןל ללכת בכייף גם כשהכל טוב, יש מספיק עדויות לזה מכל הסיפורים שפורסמו על גננות מתעללות.

והמטפלת הנוספת לא תפליל את החברה שלה....

אז תחשבי שאפילו את המטפלת הנוספת אין במשפחתוןשושנושי

וגם במשפחתון לרוב אין מצלמות

נשגבה בינתי לא מבינה איך עושים הורים שולחים למטפלת פרטית (לא שופטת, סתם תוהה)

גם ככה יש מצלמות כל הזמן במעוןיראת גאולה

זה באמת מפריע למטפלת אם יקליטו אותה בנוסף?

עקרונית אני מבינה אותך, אבל לצערנו אין ביטוח... הרבה אמהות שמות מקליט וככה יודעות מה המצב (הרבה פעמים לא לטובה לצערנו)

לא ידעתי שיש מצלמות במעוןעכבר בלוטוס

אז למה בעצם לא לבקש להסתכל במצלמה מידי פעם?

לבקר במעון בהפתעה?

 

מפריע לי שעושים משהו מאחורי הגב..מתוך חוסר אמון או חשד

 

אישית מעדיפה לשלוח למטפלת פרטית שאני מכירה

רואה איך היא מתנהלת ביומיום

מכירה את המידות שלה

והאינטואיציה שלי אומרת לי שהיא בסדר

ככה אני מרגישה שהילד שלי בטוח

 

אני מבינה שהנושא הוא התינוק ולא המטפלת @מקרמה  אבל יש גם צד של מה לגיטימי לעשות בשביל זה. לי אישית לא מרגיש לגיטימי להקליט ללא רשות וידיעה. הייתי מעדיפה למצוא פתרונות אחרים. אבל כל אחת ומה שלגיטימי בעיניה

המצלמות הן במעגל סגוראין לי הסבר

ואפשר לפתוח אותן רק עם המשטרה/הפיקוח

בנושא הזה- אין אמונה באף אחד...

מתפללים לשליחים טובים, ועושים את ההשתדלות ושמים מקליט.

כי אין להורים גישה למצלמות, צריך לפנות למשטרהיראת גאולה

בשביל זה.

אבל לדעתי זה מוריד מתחושת החדירה לפרטיות.

כשאת מטפלת במעון, את יודעת שאת מצולמת כל רגע נתון, אז תדעי שיש הרבה הורים ששמים מקליטים (וטוב שכך, כי לצערנו גם במקומות שסמכו על המטפלות בעיניים עצומות היו סיפורים)


עדיף לחשוד לשווא מאחורי הגב, ולא לקחת את הסיכון, אפילו אם הוא מזערי, על חשבון הילד.

אני לא סומכת על אף אחדשושנושי

המטפלת של הגדול הייתה תמיד מדברת אליי במתק שפתיים

בתור אישה בוגרת היא מהממת!!!!!!

אבל בתור מטפלת פשוט מפלצת


 

חמותי מכירה אותה ממש ממש טוב, בתחילת שנה לא הפסיקה לדבר עליה כמה היא מתוקה ועוד

בפועל?

כן היא מתוקה, מדברת יפה בסוף יום

מספרת לי כמה לילד היה כיף

אחרי האזנה - נורא. 

 

חמותי שאלה כמובן לא פתאום ככה באמצע השנה הוצאתי את הילד והוא היה איתי בבית שבועיים

לא רציתי לדבר עליה, שימשיכו להיות חברות

היא הבינה כזה בחצאי מילים שלא הייתי מרוצה. 

עד לרגע זה חמותי מנסה ללמד עליה זכות

 

יכול להיות שהיא צודקת

אני אגב שלחתי מקליט כמה פעמים

פעם ראשונה היה לא טוב אבל זרמתי, אמרתי בטח היה לה יום קשה, לא ישנה טוב וכו' 

בפעם השנייה והשלישית היה מזעזע

שם כבר הבנתי שזה דפוס פעולה

וואו איזה קשוח זהממשיכה לחלום
הענין הוא שהנושא פה הוא לא הרגשת המטפלתמקרמה

אלא ההרגשה של הילד והבטיחות שלו


בתור אמא אני מוכנה ללכת רחוק בשביל להבטיח ולוודא שהילדים שלי בידיים טובות


בעיניי- היום- כל מטפלת צריכה לקחת בחשבון שיכול להיות שמקליטים אותה

ושטח המעון הוא לא רשות הפרט


ד.א. אני מעולם לא הקלטתי מטפלת אבל אם וכאשר ארגיש צורך- אעשה את זה ללא שום מצפון

כל מילה. אני עשיתי את זה גםהמקורית
אני מקליטה, וברור לי שאני גם מוקלטתצלולה

ובמהלך העבודה שלי (עם ילדי חנ"מ בתפקוד נמוך) יוצא לי לחשוב שאולי הורים מאזינים לי כרגע, ואני ממש שמחה מזה.

חשוב לי שלהורים יהיה רוגע וביטחון שהילד בידיים טובות. ואני גם חושבת שכאשר הצוות יודע שאולי מקליטים אותו, היחס כן משתפר, עם כמה שזה עצוב.

אני רואה מלא צוותים (עוברת במסגרות שונות) רובם מדהימים. אבל פתאום יש נשות צוות שההורים עפים עליהן אבל וואלה- יש להן קריזות לא נעימות בכלל (לא ברמה של אלימות תודה לה' אבל בהחלט לא משהו שאני חושבת שמישהי פה היתה רוצה שיהיה לילד שלה).

עבדתי פעם עם מישהי כזאת. כשהיא גילתה שאולי הקליטו אותה בטעות (רצו להקליט את ההסעה והמקליט נשאר דולק איזה חצי שעה בגן לפני שאמרו לנו לכבות) היא לקחה את זה קשה, ואני בהחלט מבינה למה.

אגב, גם להקשיב להקלטות צריך לדעת. לדלג על שיחות פרטיות, להבין שלא שומעים את כל התמונה ולא להתעצבן על שטויות. זה לא מתאים לכל הורה... אבל כן לקבל מושג כללי של מה קורה שם.

עונה על זהשושנושי

אני מבינה את התחושות שלך ומסכימהמעם זה שלא נעים לגלות יום אחד שאולי הקליטו אותך

אולי אני מחדשת לך אבל מרבית מקומות העבודה מצולמים היום, חלקם גם מוקלטים

זה לא שהמצאתי את הגלגל.

(במקום העבודה שלי יש שלט שהמקום מצולם ומוקלט. אם יש שיחות שלא רוצה שישמעו אני פשוט יוצאת)


אם הבן שנתיים שלי היה חוזר כל יום שמח, כנראה לא הייתי מקליטה.

הבן שלי כל בוקר בצרחות לא רצה ללכת. בצהריים חזר עצבני מאוד

מסכימה איתי שעל סמך בכי מגוחך להעביר מסגרת?

אולי לילד יש פשוט קשיי הסתגלות במעבר ממקום למקום?

ואולי עוד מלא דברים

שלחתי מקליט יום אחד הדברים ששמעתי אמאל'ה מזעזעעעעעעע

לא אלימות פיזית (אולי כן, במקליט הרי זה רק שמע)

אבל אלימות מילולית הייתה

לא היה יחס

בטוח לא חום מינימלי שילד בגיל הזה צריך.


אחרי הסיפור הזה לא היה סיכוי מבחינתי לשלוח את הקטן בלי מקליט

אני פחדתי!!!! מאוד!!!!!!!!

אז שלחתי מקליט,

בצהריים אני אוספת את הילד והמטפלת אומרת לי שמשום מה הוא בכה מלא, בערב עלה לו חום והוא התחיל דלקת ראות ככה שהגיוני לגמרי שבכה כל הבוקר.

למרות הידיעה שהוא בכה האזנתי להקלטה, תקשיבי הערצתי את המטפלת

כמה רוגע סבלנות

היא דיברה אליו, שמעתי איך מנסה להרגיע אותו

היא ממש ניסתה והשתדלה

מאותו רגע אני פשוט מעריצה שלה

כי אם היא מסוגלת להיות כל-כך סבלנית לילד שלא מפסיק לבכות - היא מסוגלת להכל


דבר אחרון,

אני מגיעה מבית של עובדי הוראה

החל מסייעת לילד אלרגי ועד מנהלת מוסד חנ''מ

כולם, ללא יוצא מן הכלל מודעים לזה שיש מכשירי הקלטה

יש את אלה שקשה להם עם זה, והם טוענים שבגלל ההקלטות הם יותר נזהרים

ויש כאלה שמבחינתם אין להם שום בעיה שכולם ישלחו מכשירי הקלטה

הם בטוחים בדרך שלהם, בטוחים במעשים שלהם

אין להם ממה לחשוש


ושוב אני מסכימה שזה לא נעים

אבל לצערי החיים פשוט גרמו לי לעשות את זה. 

אני מבינה. עבדתי יום אחד בלבד במעון עם צרחותעכבר בלוטוס

וברחתי משם

ב2 מעונות אחרים שעבדתי היה סטנדרטי ונעים. גם אם ילד עושה לך דווקא ושטויות לא מהעולם הזה ואת כמעט מתחרפנת, יש לידך צוות ומנהלת שמסתובבת רואה ושומעת הכל וזה גורם לאיפוק גם במצבים הכי קשים שהיו לי וגם לדעתי לשאר הצוות. לא נתקלתי מעולם (חוץ מהמעון של הצרחות ממנו ברחתי) בכעס גלוי (כמובן אמיתי, לא נו נו של לחנך) או במשהו דומה מצד אשת צוות לילד. כן נתקלתי בחוסר חיבה כלפי ילד כל מטפלת מסיבה אחרת (אחת היה לה קשה עם ילדה עם כינים, אחת היה לה קשה כשמביאים עם טיטול מלא בבוקר ולא ילד נקי ונעים, לי היה קשה עם ילדים לאימהות שלא נתנו אמון וכל היום בדקו אותי ולא סמכו- הייתי נערה וכנראה לכן פחות סמכו עלי למרות שלדעתי עבדתי מצויין..)

 

ובכללי אם יש מודעות לזה שיתכן ואת מקולטת אז אין לי בעיה שיקליטו אותי

פשוט לדעת בדיעבד שיתכן שהקליטו (כשלא דמיינתי שיש כזה דבר) זה לא נעים כשאין לך מושג מה דיברת (אם בדיוק פרקת משהו על בעלך? סיפרת משהו אישי לעובד לצידך? וגם בהכי רגיל- לדוגמא שרתי לילדים ואני זייפנית על חלל...וכו)

תודה על הפירוט!!בידיים פתוחות
מאוד תלויאין לי הסבר

יש מעונות טובים ויש מעונות לא טובים

יש מטפלות טובות ויש מטפלות לא טובות


אני אישית מעדיפה מעון כי יותר מסודר, המטפלות מגיעות לעבודה ולא עסוקות בלדאוג לבית שלהן, יש יותר עיניים על הילד שלי...

הכנסתי את הגדולה למעון בגיל 7 חודשים ואת הקטן למעון בגיל 4 חודשים. אצל הקטן הקלטתי לאורך תקופת ההסתגלות, ועכשיו מקליטה מידי פעם.

המעון עכשיו ממש מרוצה ממנו!

יחס אישי (והוא היה תינוק צרחן ), מרימות הרבה על הידיים, שרות, דואגות לאוכל ובטיחות ברמה גבוהה!


לא משנה איפה את תבחרי- בבקשה תקליטי.

זה שהילד חוזר עם פרצוף שמח, הולך שמח, ואומר שכיף לו, לא אומר שטוב לו שם... ילדים לא תמיד יודעים כשיש מצב לא תקין.

מאיפה הבאת מקליט?ממשיכה לחלום
אליאקספרסאין לי הסבר
סתם מסקרנותבאתי מפעם
על מה שמים מקלט בלי שהמטפלת רואה? 
אני גם מנסה להביןממשיכה לחלום
תפרתי לשמיכה שלושושנושי

פרמתי את התפר, תפרתי בפנים בפינה וסגרתי חזרה.

זה בגודל של כפתור ממש קטן.


 

לגדול תפרתי ממש עמוק בכיס של הקפוצון (קפוצ'ון חולצה כזה)

אפשר גם בנעל שרוכים לתפור לבסיס מה שמתחת השרוכים 

אפשר בתיק - זה כבר בעייתי יותר מבחינה חוקית (לא מידיעה אישית, ככה שמעתי)

תודה על המענה.באתי מפעם
ומה שמעת שכ''כ זיעזע אותך? 
בפרטי...אין לי הסבר

עדיף לא לכתוב במקום ציבורי מיקום של מקליטים

שאלה לאמהות ששמות מקלט-באתי מפעם
אתן תשימו / שמתן מקלט גם בגן עירוני? או שזה אחרת כי הם גדולים יותר? מעניין לשמוע.
אני שמתיאין לי הסבר

וואלה- גרם לי להעריך בטירוף את הגננת שלה. תוכן וערכים ברמה גבוהה. הקלטתי פעם אחת. אני מקבלת דיווח מפורט כמו פרוטוקול כל יום😂


אני יודעת שאם יש מקרה של אלימות שהילד מספר עליו, אי אפשר להוכיח על סמך דיווח של הילד. בית המשפט לא יקבל את זה.

לכן זה עלול להיות בעייתי.

בגיל הזה, אני חושבת שאפשר להקליט פעם/פעמיים, ורק במקרה הצורך להקליט קבוע

מעניין אותי למה הכוונהבארץ אהבתי

כשאת אומרת 'במקרה הצורך להקליט קבוע'.

איזה מקרה צורך יש שמצריך להקליט קבוע?

אם הקלטנו פעם-פעמיים והיה נשמע בסדר, אז אין צורך להמשיך להקליט.

ואם לא היה נשמע טוב - מה יעזור להמשיך להקליט קבוע? עדיף להוציא מהמסגרת, או לפעול בדרכים אחרות כדי לעצור את המצב. אבל להמשיך להקליט בכל מקרה יעזור...

 

ואני חושבת שזה נכון גם לגבי גיל קטן יותר, לא רק גיל גן...

(האמת שבאופן אישי אני אף פעם לא שמתי מקליט. אבל ב"ה זכיתי למטפלות שבאמת אין כמוהן, ואין לי שום ספק בזה).

תלוי באיזה גילאין לי הסבר

בגיל קטן, אחרי שהקלטתי באופן יום יומי, מקליטה אחת לשבועיים-חודש. רק כדי לוודא ש''נקי''.

אני כבר סומכת עליהם במאה אחוז.

וכן, אני שומעת הרבה בכי. הם תינוקות, וברור לי שהם יבכו בתורנות. אני שומעת מענה לבכי, ניהול שגרה, אפס סובלנות לאלימות וייס חם ומשפחתי.


בגיל גדול יותר, אחרי הקלטה -שתיים טובות, אין צורך בעיני להמשיך.

מהי הקלטה לא טובה בעיני (בגיל גדול יחסית)?

- דיבור לא מכבד לילדים

- צעקות והוראות

- ''תסתדרו לבד'' או התעלמות

במקרים כאלו אין עילה לתביעה, אבל כן משהו שהייתי רוצה לשמוע לאן זה מתפתח. הגננת היא בת אדם, אולי קמה ביום פחות טוב? רבה עם בעלה? הבן שלה בעזה? הייתי ממשיכה להקליט, כדי לראות אם זה חד פעמי או קבוע.


כמובן שאלימות, וקללות, אבל אז זה כבר ישר למשטרה או לפיקוח.

אני שמה מקליט קבוע בגן עירייהאנונימית בהו"ל

שמעתי שלוקחים את הבן שלי בכח לגן השני כשהוא מתנגד מאוד (אחר כך גם תשאלתי אותו על הסיטואציה וזה מאוד לא מצא חן בעיניי)

מאז אני שמה מקליט כי הן מכחישות את המקרה אז אני לא סומכת עליהן שזה לא יקרה שוב, הזהרתי אותן כמובן שבפעם הבאה שאשמע שזה קרה אני לא אעביר בשתיקה.

אני חושבת שלהקליט במעון/משפחתון זו חובה הורית שלנואנונימית בהו"ל
בגן עירייה פחות כי גם הילדים גדולים ומספרים וגם האנשי חינוך יותר איכותיים ועברו סינון
איזה סינון הסייעות עוברות?פה לקצתאחרונה
סייעות זה מכל הבא ליד....
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !