עדיין לא יצא עדיין לשידוכים?

( חברה טובה שלי ההורים שלה בהפרש גילאים של 14 שנה, תחשוב שהוא חיכה לה עד גיל 35🙃)

או שפשוט עדיין לא מוכנה במאה אחוז בשבילך

אם תפגוש אותה לפניי הזמן הנכון לא בטוח שהיא תשלים אותך כמו שצריך...

אתה לא יודע מה השם מתכנן לך

אני בדעה שכל עכבה לטובה

וכל מכה  ונסיון זה בעצם ליטוש זה הופך אותנו ליותר טובים וזוהרים...

לעתים אתה מאד רוצה למצוא את האחת, אבל יש לך פחד פנימי ממשהו- מאינטימיות רגשית, תמונת זוגיות שלילית שראית ומלווה אותך, ממחויבות וכו'.

אדם שהוכשר לכך, יוכל להבין מההתנהלות שלך בדייטים איפה הבעיה (במידה ויש) ולקצר לך את התהליך.

לעתים אדם לא מודע למה הוא צריך, וכתוצאה מכך מתעקש בבירורים על דברים שלא מיטיבים איתו. ממילא, אדם כזה לא יתחתן או שהזוגיות שלו תהיה בקאנטים.

בקיצור, מאמן זוגיות יכול לאבחן לך מה תוקע אותך ובד"כ כשהתקיעות נפתרת- מתחתנים מאד מהר.

מאמנ/ת יכול/ה לעזור לך בהמון דברים, אני אישית השתמשתי במאמנת רק כדי לדייק ולהבין מה אני מחפשת, ואיך לנסח את זה בצורה מובנת בכרטיס.

הם גם יכולים לעזור לך להבין מה תוקע אותך - האם יש התנהגות לא מודעת שגורמת לאי נוחות אצל הצד השני? האם יש אצלך מחשבה חוזרת שעוצרת אותך מלהתפתח בקשר? הם גם יכולים לעזור לך להבין אם כדאי להפסיק את הקשר (מאמנים טובים לא ידחפו אותך לקשר ״כי אתה צריך להתפשר״ - אלא אם כן זו באמת הבעיה שלך ;) )

אני לא מאמנת בכלל(ולא יודעת כלום בגדול..), אבל יכולה להגיד לך שיצאתי עם בחורים ששדרו ״אף אחת לא רוצה אותי ״ וזה הורגש , היית רוצה לצאת עם בחורה עם רגשי נחיתות? שאתה יוצא איתה כדי לעשות לה טובה?

הקשרים הכי מוצלחים שלי היו עם בחורים ששנינו היינו מרוכזים בליהנות - בלהכיר אחד את השני ולהפך , ופשוט לצחוק (קריטי בפרט בהתחלה!) קשרים שהמטרה הייתה ששני הצדדים יהנו מההיכרות , למרות שתמיד יכול להיות שלא נתראה יותר .

שיהיה בהצלחה בהצלחה!

ממש ממליצה לחפש מאמן! מקווה שתמצא אותה בקרוב! 

אכן מדובר באתגר קשה,

אך ייאוש ועצבות (@מרגישחסרתקווה  @בחור עצוב) לא יועילו,

וכנראה רק יזיקו לרצון שלכם להשיג את מטרותיכם.

מי שיהיה עצוב ו/או מיואש גם יקבל בת-זוג בהתאם, ותחשבו אם זה מה שאתם רוצים..

לענ"ד, כדאי לכם לעבוד על הסטטוס של המצב-רוח, ורק אז להמשיך לצאת כשאתם יותר קרובים למי שאתם רוצים להיות..

מומלץ גם לנצל את הזמן הזה כדי לעשות דברים שאח"כ לא תוכלו לעשות בתור נשואים והורים..

שמי שעצוב או מיואש יקבל בת זוג בהתאם הרי כתוב "שרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה" וכו'..לעניות דעתי אישה יכולה לעשות פלאים לגבר, זה לא אומר שצריך להתבוסס בדם הצער והיאוש של מה יהיה עד שהיא תגיע וכו' עם זה אני מסכים. אבל זה רחוק מהקביעה החותכת שהצגת, וגם ראיתי בעוד איזה מקום מחילה אני לא זוכר כרגע איפה, שהאישה היא שמחת הלב אז יש דברים בגו'

וגם בנוגע לזה שהאישה יכולה לעשות פלאים לגבר(וכנ"ל ההפך אגב), נכון שהגבר צריך להיות מסוגל להתקיים בשמחה גם עד שהיא תגיע אבל לא משם אני בא אלא יותר מ"לא טוב היות האדם לבדו" שאלו דברים של השם יתברך כבר לא של חז"ל או שלי.

"בת זוג בהתאם" -

לא התכוונתי שהבת-זוג תהיה דווקא גם מיואשת או עצובה (אם כי זה בהחלט יכול לקרות).

אלא שכשפוגשים בת-זוג, אז הבת-זוג תפגש עם מי שהוא עכשיו (כלומר מיואש או עצוב) ולא עם מי שהוא חושב שהוא יהיה.

אז בפועל הבת-זוג תתאים לאדם מיואש או עצוב..

ואם בן-אדם לא רואה את הייאוש והעצבות כחלק מהותי מהאישיות שלו, אז בתקופת הפגישות כדאי לו מאד להביא את החלקים המהותיים שבו.

וזה דבר שכדאי לעבוד עליו עוד לפני שהוא פוגש את הבת-זוג.

ולגבי שאר הציטטות שהבאת,

לגבי הציטטות מחז"ל - אמנם יצא לי לפגוש בהן, אך הבנתי אותן בצורה אחרת.

לא שהאישה היא זו שתגרום לשמחה, אלא שהשמחה לא יכולה להיות שלמה בלעדיה.

ולגבי הציטוט מהתורה - אם נשאל למה כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" ולא "לא טוב לאדם להיות לבדו", אז יהיה לך יותר קל להבין את הפרשנים על הפסוק..

אז לענ"ד, ממש לא כדאי לבנות על זה שהאישה תעשה פלאים.

אלא שהאדם יצטרך לעבוד על הפלאים של עצמו והאשה בע"ה תשלים לו אותם..

וחוץ מזה אתה צריך רק אחת

אני חושבת שהתהליך נורא שונה לכל אחד(ויודעת שלא מנחם לשמוע את זה) , יש כאלה שיוצאים עם גישה לא נכונה (ראה את הדוגמא שלי בהמשך) , יש אנשים שפשוט מסדרים להם בחוסר התאמה, יש כאלה שהכרטיס/תמונה יוצרים רושם  מוטעה, או שיש להם ניואנסים או התנהגות מסוימת המרחיקה אנשים, ויש גם כאלה שמתנגשים באמצע הרחוב ופורח ביניהם סיפור אהבה…

יכולה להדגים לך על התהליך (שעדיין מתרחש) שלי:

1. בשנה וחצי הראשונות שיצאתי , לא הייתי בשלה.

יצאתי כי כולן יצאו, וזה יצר מצב לא הוגן עבורי- שאני חוזרת מדייטים מתוסכלת כי אני לא מרגישה אף פעם רצון להמשיך, וכמובן - לא הוגן עבור הבחורים - שיוצאים עם משהי שלא יודעת מה היא רוצה.

2. מאז, התנצלתי בפני הבחורים, הגעתי למצב שאני רוצה להקים בית - אבל עדיין קיבלתי לרוב הצעות לא מתאימות .

3. דייקתי את החיפוש , דיברתי עם מאמנת ועם חברות שעזרו לי לדייק את מה שאני מחפשת , ולנסח את זה בכרטיס , ומאז ב״ה ההצעות יותר בכיוון, וב״ה כרגע הולך טוב ממש 😊

*היו הפסקות בכל שלב בין לבין

אני לא יודעת אם אני יכולה לאמר שאני כבר שנתיים וחצי - שלוש בעולם של הדייטים , כי מצד אחד - נכון, זוהי התקופה שעברה מאז הדייט הראשון שלי בעיני הדייט הראשון הוא לא אבן דרך - או מסמל תקופה שאני יכולה לספור ממנה עומר.  מצד שני - זה כן הזמן מאז ש״התחלתי״ לצאת.

רוצה גם להגיב לך לגבי. השאלה שלך על המאמנת , אבל אני חושבת שאם אאריך עוד, זה כבר יהיה ארוך לקריאה, אז אני אגיב בהמשך להודעה שלך בנושא .

שיהיה בהצלחה רבה! מאחלת לך אופטימיות ואור בהירות בדרך! 

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.