לפעמים כגודל הציפייה כגודל האכזבה לצערנו...

אני חושב שאין יותר מדי מה להגיד לך כי כנראה את למודת ניסיון ברגשות יותר מדי

אבל לדעתי כדאי שתשהיי ברגשות האלה כי גם זה יכול יפתח אותך עוד יותר ממה שאת כבר עכשיו... (גם בעבודת ה')

לא..

יחסית אליו כן

מבחינתי הייתי פוסלת מלא גברים אם הם לא ג'נטלמנים ..כי בסוף זו התחושה שלי.. אני רוצה להרגיש שרוצים אותי ומראים את זה .

 ואיתו אני ממש מרגישה שאני מוותרת לו על זה כי אני מכירה אותו מלפני ..אני יודעת שהוא רוצה .. אבל מה עם הפעולות 

לא יודעת כבר מה לעשות

כי אחרת הוא היה עושה את זה, לא?

בחור שלא יודע להראות לך שהוא מעוניין אפילו בשלב הדייטים, מה יהיה אחרי החתונה?

תהיי עייפה, אחרי לידה, בלגן בעבודה - כל העניינים של החיים, ותצטרכי מישהו שיתמוך בך ויגיד לך שאת שווה ואת נהדרת אפילו שהשמנת או אפילו שפיטרו אותך או לא יודעת מה. בחור כזה כנראה לא יהיה שם בשבילך. האמת, רוב הגברים לא במיוחד יודעים לתמוך. אבל ברמה בסיסית, לשמור לך על ההרגשה שיש לך גב, מקום בטוח בבית - זה משהו שמאד כדאי שיהיה. בחור שלא מסוגל אפילו לחזר, כנראה לא יידע לתת לך את זה.

אז יכול להיות שסתם לא הלך, אולי הוא דווקא רוצה מאד ונלחץ ולא יודע מה לעשות עם זה, אבל אולי הוא פשוט גרוע בזה. אז תבדקי עוד, תני לו צ'אנסים, אבל לא עד אינסוף.

זאת דעתי הענייה. 

(אני סתם מבוגרת אחת שהשתעממה בלילה ועברה על ערוץ 7, והשרשור הזה היה בכותרות. לפני כמה שנים הייתי כותבת הרבה בהריון ולידה..).

שיש הרבה קשר בין כישורי "חיזור" ליכולת לתמוך אחרי הנישואין.

אני חושבת שהמחוות והפעולות שנועדו להראות לבחורה בשלב ההיכרות שאתה מעוניין דורשות מודעות חברתית גבוהה, יוזמה, בטחון עצמי.

מה שנדרש מגבר נשוי שאוהב את אשתו כדי לתמוך בה קשור לדעתי לדברים אחרים באישיות. יציבות וחוסן, יכולת אמפתית, והקשר - שיתפתח ביניהם בהתאם למאמץ ששניהם יהיו נכונים להשקיע, וזה קשור בעיקר למידות טובות, ענווה והקשבה.

מי שרואה בחור ג'נטלמן ומחזר והכל, בשלב של הדייטים, זה חשוב אבל ממש לא אומר שזה יהיה ככה גם אחרי החתונה. ולהפך יכול להיות אחד שפחות מתלהב, אבל זה בגלל שהוא אותנטי ורוצה לבדוק את הקשר בלי הצגות. תזכרו שההצגות חולפות מהר. מסכים עם מה שכתבו פה שהשאלה איך הבעל יתנהל בחיים המשעממים. קיצר אז חיזור זה נחמד אבל זה גם הצגה ולכן הייתי ממליץ לשים לב למשל איך הבחור מתייחס לאנשים אחרים בחיים שלו, איך הוא מגיב לסיטואציות שוחקות שלא קשורות לדייטים.

בס"ד

איזו הכללה!!.....

ספר שאומר בגדול שכשאדם כועס או עצוב זה בגלל שדברים לא הלכו כפי שרצה, אם רציתי גלידת בננה ולא מצאתי בחנות הזו

אחכה לפעם הבאה שיזמינו או שאחפש בחנות אחרת.

את ודאי לא אמורה לחזור עצובה מדייט ומכל מקום אחר לצורך העניין,

וכשזה עניין של 2 צדדים ברור לך מין הסתם שאחד הצדדים יהיה פחות מרוצה במיוחד

כשמדובר על גבר ואישה ולעולם הגבר תמיד טועה! (לא באמת, זה רק בשביל לתת לכן להרגיש טוב עם עצמכן)

וכמו ממתק אם אוכלים יותר מידי

יכול להיות הרגשה לא טובה 

זוכר את עצמי מגיע לדייטים וחוזר מהם בתחושת בדידות גדולה יותר

אח"כ שואל את עצמי - השקעתי רגש, מחשבה וזמן.. בשביל לקבל את זה?

יכול להיות שאת עייפה אחרי דייט

למה עצובה?

עצובה זה אם גילית שהבן אדם שהערכת

הוא לא כמו שחשבת מבחינת מידות נגיד

אז אפשר להרגיש אכזבה מסוימת

אם זה סתם רגש או עייפות

את ואתן צריכות לדעת למתן את ההשפעה

של רגשות על ההחלטות בעניין מציאת השידוך

החובה להתחתן היא רצינית

ולא כן בה לא בה 

היום קמתי הפוך אז היי ביי

כי זה כן משנה לגבי איך את בוחרת להמשיך מכאן .

ליבי איתך, קודם כל, איזה מבאס זה!

יש לך בעצם שתי אופציות:

1. קרה לי שחזרתי מדייט מבואסת, כי הבנתי שאני צריכה לחתוך - שהיא לא בשבילי

2. קרה לי גם שדברים שהפריעו לי בדייט אחד , פתאום ״התאזנו״ במפגשים הבאים.

השאלה היא תמיד - האם את רואה את זה ומרגישה  ״אין לי יותר מה לחפש פה״ , או ״אני רואה את זה, זה לא מצא חן בעיני, אבל אני עדיין רוצה להכיר ולהבין כמה הדבר הזה באמת מפריע לי או קיים פה״.

בהצלחה! 

כי קרה לך מקרה דומה?

ב״ה כרגע ממש מתקדם עם מישהו, והאמת שגם איתו קצת היה לי את זה.

היו פעמים שאולי גם חתכתי בגלל זה מוקדם מדי.

יש פעמים שהתנהגות, משפט או ״תפיסה״ מסויימת של מי שיצאתי איתו נורא תיסכלה אותי, וגרמה לי להתבאס על הקשר.

יש פעמים שאני חושבת שעשיתי בשכל שחתכתי - יש דברים קריטיים, אבל יש פעם פעמיים שבתכלס אם הייתי ממשיכה , ייתכן שהייתי מבינה איזה עניין פעוט זה, או שהייתי נותנת לו אפשרות להסביר את עצמו וזה מתבהר.

הטעות אצלי בפעמים האלו, הייתה שלא שקלתי את כל הסיטואציה - כאילו כן, זה עצבן אותי , אבל האם : זה עצבן אותי = לא רוצה להיות איתך? לא תמיד. לפעמים כדאי לראות כמכלול את הבן אדם.

אני לא אומרת לוותר על ערכים או דברים שמעצבנים, אבל כן לשקול איך והאם הם משפיעים הלאה, והאם ניתן להבין את הסיטואציה בצורה אחרת (כמובן שיש מקרים שלא! אם את באמת לא רוצה אותו - אל תהיי שם!)

כנראה שלא, אבל אישית לא יצא לי לחזור מדייט "עצובה" או "מאוכזבת". אבל מה שאמרת שחתכת קצת מהר מדי בגלל משהו קטן קרה לי פעם אחת. כנראה אף פעם לא הגעתי לקשר עד כדי כך מתקדם בשביל לפתח ציפיות😅 כל הכבוד לך שאת עושה את החשיבה הזאת אהבתי את המסקנות...!

אבל זה כנראה קרה.

וכנראה זה לא מתאים.

וגם זה קורה בחיים....

אנשים כתבו כאן לא להגיע עם ציפיות כדי למנוע אכזבות..זאת הדרך להקים בית?

לא יודעת מרגיש לי מוזר להגיד לא לצפות לכלום, אם אני לא אצפה לכלום מהפגישה למה שאני אתאמץ ואטרח להגיע? מה יניע אותי להגיע לפגישה אם לא המחשבה שאולי זה בעלי? 

בסוף המציאות היא רב גונית והרבה אנשים הם מדהימים בדרך שלהם ולבחון אותם דרך הציפייה שלי רק יקטנים אותם לפעמים 

אחרי כל דייט היא אמרה שהיא חזרה הביתה (כלומר החזרתי אותה ברכב) עצובה. אבל היא לא סיפרה לי למה. כי גבר שרוצה עושה. והיא חשבה שהיא יודעת בדיוק מה עושה גבר שרוצה. ואני לא עשיתי את רשימת הדברים שהיא חשבה אלא רשימה שבעיניה שווה פחות ומראה שלא אכפת לי ממנה. אבל היא לא יכולה להגיד לי מה לעשות, והיא גם לא יכולה להסתפק בגבר שלא טוב מספיק, אבל היא רצתה אותי אז המשכנו לצאת והיא המשיכה לומר שהיא עצובה.

עד שנמאס לי מהסיפור הזה וחתכתי. היא התאכזבה.

אז תיזהרי לא להיכנס ללופ כזה. יש הרבה נקודות יציאה. חלקן קשורות לאמונות, חלקן לרגשות, חלקן לתקשורת ביניכם.

ויש גם נקודת יציאה של "אתה אחלה אבל אני רוצה מישהו שמזמין אותי לשווארמה ואתה צמחוני".

אם היא עצובה אם אתה גבר נורמטיבי אתה תרצה לשמח אותה .

ומנגד המחויבות שלה לשתף .

ולא זה ממש לא הסיפור אצלי ..ב"ה 

קח טיפ  להבא .. תתעניין בה כמו שצריך 

תדאג לה באמת ..

אגב בחורה מחוזרת לא באמת מפחדת שהבחור יחתוך..

אם לא תרצה מותק יבוא אחד אחר

והאמת אני באמת לא מצליח להבין את הקונספט הזה שצריך להבין בכוחות עצמך את הצד השני😅

למה בשנת 2025 עדיין חלקנו חושבים שזה אפשרי בצורה כל כך טוטאלית?

כיאלו ברור שיש מקרים ויש מקרים וצריך להיות עם קצת אינטליגנציה לקרוא סיטואציות אבל להפוך את זה למשהו טוטאלי שנצרך בכל מצב בכל מקום מאוד מקשה עלינו בחיים כי בסוף זה בלתי אפשרי

הבעיה היא, אם באופן כללי, בן אדם לא זוכר את הכלל בסיסי :

כשהוא שואל את עצמו "למה אין לי זוגיות ?"
הוא לא עונה "בגלל הבנים", "בגלל הגננת", "בגלל הילדות", "בגלל סבתא שלי", "בגלל הדייט לפני שנתיים" וכו'.

הוא עונה  "רק בגללי"  "אני עושה משהו לא נכון" או  "אני לא עושה מספיק" או "הסיבה לא ברורה לי כרגע אבל, זה באחריותי. אף אחד לא חייב לי כלום".

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.