מענייני דיומא
מעשה באדם אחד, שנשא אישה אחת שכל מיני יופי וחן היו בה. והיו אוהבים הרבה. והיו מחבבים זה את זה במיני חביבויות, ונשאו חן בעיני העולם שנים הרבה. לימים, החל אותו אדם להגיס ליבו באשתו, והיה נותן עיניו באחרות כפעם בפעם, והייתה מצטערת. פעם ראה אותה הגמון אחד, ורצה לקחתה. כיון ששמע בעלה, נאזר גבורה ויצא לקראתו בסיף. והיו מתגברים פעם זה ופעם זה, עד שגבר אותו הגמון, ושם אותו בבית האסורים. והיה בוכה הרבה על אשתו, שכבושה היא ומחוללת בבית אותו הגמון. כיון שיצא אותו אדם מבית הסוהר, הלך לבקש את אשת נעוריו, ולא מצאה, שהביאה ההגמון בחדריו, והיתה אסורה שם. ובא לבית ההגמון במחתרת, וראה שתלוי שם איקונין שלה. ולקח האיקונין, והלך לביתו, והיה מחבבו חיבוב גדול. ובכל יום, כיון שהיה נותן בו עיניו, היו עיניו יורדות דמעות, והיה מנשקו מנשיקות פיהו, והיה נאנח מי יתנני ואזכה לשוב אל אשת נעורי. ולא שהיה אותו איקונין יפה כל כך, וגם לא היה דומה כל כך, אלא שכיוון שהיה רואהו מיד היה נזכר בה וביופיה ובחינה. כיוון שעברו שנים הרבה, תש זכרונו, ולא היה זוכר כל כך זיו פניה. רק היה בכל עת נותן עיניו באותו איקונין ובוכה. ובכל עת שהיתה באה לו צרה, היה אומר, לו הייתה עמי ואני עמה לא היתה באה עלי פורענות זו. לימים, נודע לו לאותו הגמון שכך מעשהו, וגזר ליקח ממנו האיקונין, ובאו ולקחו ממנו האיקונין, והחזירו אותו למקום שהיה תלוי בו. והיה אותו אדם מצטער ובוכה, ובכל יום ויום היה מתהלך בחצר בית ההגמון, וכיון שהיו הדלתות נפתחות, היה זוכה להציץ באותו איקונין, וכל מחשבתו היתה איך ישוב אליו אותו איקונין. לימים, תשש כחו של אותו הגמון, ואזר אותו אדם חלציו, וקיבץ חיל גדול, ובא עליו וצר על חומותיו. ועשה לו הקב"ה נס גדול, וגבר עליו. כיון ששמעה אשת נעוריו שאין היא אסורה יותר, מיד יצאה משביה, ועמדה בחצר הבית, שיראנה בעלה בבואו. כיון שפרץ בעלה בחומה, עבר על פניה, רץ אל הבית, נטל האיקונין והלך לביתו.
ובכל שנה היה אומר הלל והודיה על הנס הגדול שנעשה לו, שעתה האיקונין של אשת נעוריו תלוי בביתו ולא בבית אחרים ח"ו. והיו מתקבלים ברחמים וברצון.
