ומסתבר שגם ימי שני יכולים להיות קשים😑
אמאלה, איזו הצפה
אני מותשת
אני צריכה שקט. פשוט שקט.
פורום אנשים רגישים מאוד
מכתב פתיחה
אתמול רציתי לפתוח שרשור על כמה ימי ראשון הם קשיםהמקורית
לא יודעת מה אצל כולם, אבל יום ראשוןהמקורית
הוא יום קשה עבורי באמת. כבר המון שנים.
ואני סוחבת עייפות מאתמול, כי היה לנו איזה משו בערב וכל היום היה עמוס מחוץ לבית, והחום, והילדים שלא הפסיקו לריב פה, ולא היה לי רגע לעצמי של שקט מאז שיצאתי לבית בבוקר לעבוד.. בקיצור, חגיגה 
עכשיו מתחיל להשתפר כשהילדים במיטות, אבל אני חייבת לישון מוקדם היום כדי להתאפס
מה הקטע של השמיכות הכבדות באמת?
אני דווקא אוהב ימי ראשוןמשה
לקום מוקדם לעבודה. להעיף את הילדים למסגרות (השבוע למשל זה פחות פעל) ואז הזמן שלי. זה נכון שיותר קשה להניע עבודה אמיתית אבל הזמן הזה עושה לי טוב.
היה תקופה שהייתי עובד רק בימי ראשון בעיר אחרת. זה אומר לקום מוקדם מאוד וליסוע שעה וחצי-שעתיים. זה היה לי סבבה גם אם קצת קשוח.
אתה מצליח לישון במוצש? נראה לי משמעותיהמקורית
לחוויה חח
אני כבר הרבה שנים מתקשה להירדם במוצש
מבינה את הקטע של - היינו הרבה זמן בבית ועכשיו צריך הפוגה. אני בעד הפוגה שהיא לא עבודה פשוט
מוצ"ש אצלי זה ממש קטעמשה
פעם לא הייתי מצליח לישון במוצ"ש והייתי פשוט עובד עד ~2. עם הזמן והעבודה הרגשית אני מצליח להיכנס למיטה במוצ"ש ולהיות בסוג של התבודדות עם המחשבות שלי ועוד כמה דברים (ובלי מסכים לבנים!). בדרך כלל זה גם מסייע לשינה אבל גם אם לא - אני במנוחה ובמנגנון שלי, ואז אני לא "גמור" בימי ראשון.
לאחרונה אני נכנס למיטה סביב 0:30 במוצ"שים קיץ. זה לא אידיאלי אבל לא נוראי כמו בעבר.
איזה הפוגות יש לך? תספרי לי.
זמן עם עצמי בעיקרהמקורית
אוהבת גם לצאת
אבל אין לי הרבה ימי ראשון שהם לא עבודה באופן כללי אז כנראה לא פיתחתי את זה מספיק
לצאת לבד או לצאת עם חברה?משה
אם את לבד, שאלה לא קשורה לרגישות אבל קשורה לשינה: מה צבע האור אצלכם בסלון?
ובחדר השינה שלכם?
לבן או צהוב?
לבד. ולבןהמקורית
תעשי ניסוימשה
תחליפי את האור לצהוב.
אצלי זה שיפר את איכות השינה בלילות אבל ממש. לא רק שלי, גם של הילדים.
אם את מתקלחת לפני שאת הולכת לישון, גם שם לשים אור חלש צהוב. אני לפעמים מתקלח בחושך מוחלט כמו עיוור. זה חוסך לי עוד רבע שעה של ערנות במיטה כי הגוף כבר מתחיל ללכת לישון במצב הזה.
לצאת לבד זה מעולה. יש לי פה את הדגשים שלי אם תרצי לשמוע.
___________
בחדר שאני עובד בו יש מנורה עם WIFI, ומערכת "בית חכם" שמחליפה את צבע האור מצהוב ללבן. ביום אני רוצה אור לבן חזק ובלילה אור צהוב 80%. במוצ"שים הרבה פעמים אני מכוון את האור פה להיות 40% ומטה. לא חושך מוחלט אבל בדרך לשם.
בחדר השינה שלנו יש מנורה שהיא מאוורר תקרה ויש בה צבעים מתחלפים. בשביל איפור צריך אור לבן, אבל בשאר הזמן עדיף צהוב וצהוב כמה שיותר חלש.
אור צהוב זה בלתי אפשרי מבחינתיהמקורית
הרגישות שלי לא חיה איתו בשלום. זה עושה לי רע
וגם לי יש את האור הזה במאוורר תקרה. איך קשה לי שמדליקים את האור והוא צהוב 
מעדיפה שיישאר כבוי כבר
משה
אוי. לא ידעתי שדרכתי על מוקש. פעם הבאה ניזהר יותר 
יש לך מאוורר תקרה כזה עם שלט? ומנורה של און-אוף שמחליפה צבעים?
כן. מעצבן לגמרי. אם הייתי יודעת שיש לו 3 צבעיםהמקורית
הייתי מתעקשת להחליף.
למרות שכמאוורר הוא מהמם
אי אפשר להחליף נורה?נהג ותיק
ואז יהיה לבן
לא. זה מאוורר שמגיע עם 3 צבעים ובקר טיפשמשה
הדלקה ראשונה - לבן, השניה, צהוב, השלישית גם לבן וגם צהוב.
מעניין לקרוא בתיעוד של הבקר שלו אם יש דרך לשנות את זה.
מאוורר עם כנפיים מתקפלות פנימה?משה
הוא מעולה. השבוע התקנתי לו יחד עם הבן שלי בקר שתומך WIFI. עדיין מחפש פיתרון לשליטה ידנית בצבע של האור. בעיקרון אפשר פשוט לנתק עם מספריים את הנורות בצבע שאת לא אוהבת.
לא מתקפלות פנימה. פשוט כנפיים..המקורית
אין לי כח להתעסק עם זה האמת ואני לא מדליקה הרבה את האור ממילא, אבל כשכן זה יכול להיות מעצבן
אז זה אותו בקר ואותו יצרן (נדמה לי star)משה
בכל אופן, באסה שאת לא אוהבת אור צהוב. היה יכול לעזור לחיים שלך לדעתי אבל מי אני שאגיד משהו.
התשובה בעיניי זה יותר קשב לעצמך פנימהמשה
מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?
זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.
הגוף שלך מספר לך משהומשה
אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.
בטחאריק מהדרום
זה קורה המון.
מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.
מה שעזר לי עם זהציפורמדבר
זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.
הרגשתי מוזר, או משועממת או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.
כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.
אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.
(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)
אולי עוזר לחשוב שכל אחדנחלת
מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).
מבין אותך מאודרוכב שמיםאחרונה
זה משהו ששווה לעבוד עליו.
לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.
לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.
להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.
לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.
וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים...
באותו הקשר של מעבר בין עבודות: מעברים באופן כללימשה
מה עושים לכם מעברים באופן כללי?
עברתי לא מזמן מלעבוד מהבית ללעבוד במרחק דקות בודדות. אם לפני כן היה לי יותר קל לעשות דברים קטנים בבית ולחזור למשרד. אני מוצא את עצמי נשאר פה דקות ארוכות (בעשיה פרודוקטיבית) גם כשכבר החלטתי שצריך ללכת. רק כי לא בא לי לשנות מצב.
זה תמיד היה שם. אבל זה יותר בולט עכשיו.
ספר שנקרא "מעברים". (לא משלנו). גיל שיהי.נחלת
נכון. קושי לעשות לפעמים דברים שטובים לנו. מוזר.נחלתאחרונה
מקשים עליי בעיקרוןהמקורית
תלוי ממה למהoo
לקום מהספה זה קשוח
לעזוב את הגלילה בטלפון
לקום מהמיטה
אבל לצאת מהעבודה קלל
לחזור לגלול אחרי משימה
אפילו לצאת להליכה קל ופשוט
לצאת מהעבודה, לי, זה לא קלמשה
טוב, תלוי מה בעבודה.
בואו נדבר על מעבר בין עבודותהמקורית
למה זה כזה כבד??
עונה לעצמי 😅 - כאילו ברור לי שאין אופק כרגע במקום הנוכחי. אני כבר מקבלת ב"ה הצעות. יש לי מה לתת ולהציע ואני רוצה להשקיע. אז מה נשאר? אין וודאות שזה יסתדר וההסתגלות תהיה טובה. אין ערובה שיהיה לי טוב שם (מצד שני גם היום לא טוב לי ככ). אני קצת מטילה ספק במקצועיות שלי כרגע (נורמטיבי? תקין?). יציאה מאזור הנוחות היא לא נוחה
כתבו לי קצת
נכון ! משה
אבל בתחושות הגוף זה אמיתי ומחזיק את המערכת. צריך לדעת "להסתכל מהצד" כדי להבין את זה.
לפעמים בא לי לצעוקאנונימי (פותח)
"ראבק, פגעו בי!" פגעו בי שוב ושוב ושתקתי.
והגעתי נמוך, נמוך מאוד.
ואני לא מספר
ומרגיש שקוף.
כן רואה מסביבי אנשים מתבגרים
ומתחילים לחבר עוד ועוד נקודות עוד ועוד סימנים.
ומבינים שקרה שם משהו רע.
שיש שם משהו דפוק בעבר.
שמלווה ורודף אותך.
אני בעצמי מתבגר ועושה את התהליך הזה.
ושותק פחות.
אבל עם התהליך והזכרונות המציפים
והתמונה המתבהרת
אני מזועזע
כמה שקוף הייתי
וכמה אני עדיין שקוף
כי אני לא מסוגל להוציא את המילים
להסביר לאנשים שאכפת לי מהם
לאנשים שפגעתי בהם
לאנשים שאכפת להם ממני
ואין לי לאן לברוח
ואין באמת נחמה
כי אף אחד לא יודע את האמת כפי שהיא
ולי כבר כבד להחזיק אותה לבד
כבד
כבד
משא
נטל
וכל מה שיש להם רק נקודות וסימנים,
ולא סיפור.
ואם אמות מחר בבוקר
והוא לעולם לא ישמע
אני אשאר חייב להם...
נשמע שיש סיפור מהעבראנונימי (3)
שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)
ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה.
אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.
כל כך יפה ונכון.נחלת
אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את
שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.
ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב
שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.
כן. מרים אדהאן טובה.נחלת
אין מיליםאנונימי (4)
ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.
וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...
וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).
אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)
בתור נפגע פגיעה מינית בעבראריק מהדרום
אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.
אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.
זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.
ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.
תודה שכתבתאנוני.מית
אני. לעיתים. לא בצורה מאוד מקצועיתמשהאחרונה
מה עם ד"ר מרים אדהאן? נסי לשאול אצל "למרחב".נחלתאחרונה
בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.