1) לגבי נשים חרדיות- נכון שהמוטיב  הוא חינוך לצניעות בלבוש, בדיבור ובמעשה.

בפועל, הדור הצעיר יותר מרשה לעצמו "ללטף את הגבולות" של הדבר הזה.

2) עניין הגרביים לא יעיד על מידת הצניעות של האשה- מלבד במגזר החרדי.

3) נשים נשואות שומרות תורה ומצוות לא יקלו ראש בשיחה עם גברים אחרים.

לצאת בהכללה שכל הנשים חרדיות לא מדברות איתם כלל- זה טועה ומטעה.

4) אהבת הארץ מצויה יותר בדת"ל... או אצל החוזרים בתשובה.

התשובות האלו מבוססות מהחיים הפרטיים שלי בלבד. בתור חוזרת בתשובה שעברה את המסלול החילוני-חרדי-דת"ל.

בהתייחס ל-2 אני כן רואה שאע"פ שהן שמות גרביים שלדעתי זה מאוד חיובי מצד הצניעות אך שאר הלבוש מאוד צמוד גם אם החצאית עד לגובה הנעל

ולעומת זאת במגזרים אחרים גם אם אין גרבים הלבוש ממש לא צמוד ואולי יש אפילו דגש שזה לא יהיה צמוד(תאמרו לי אתן, אני לא יודע)

ולגבי 4- עצוב שזה המצב, במיוחד עכשיו

שבגדים צמודים אפשר לראות בשני המגזרים. אבל זה לא האידיאל ולא החינוך. אז גם אם יש חרדיות שלבושות צמוד עם גרביים זה עוד לא אומר כלום על השאר שנלחמות גם על הביגוד וגם על הגרביים... 

נגעת בעניין הזה.

אני יודע שבגדול פאות זה יותר לצד החרדי אשכנזי, אע"פ שאני מבין שיש גם ספרדיותחרדיות ששמות פאות.

האשכנזיות הלאומיות לא שמות פאות באופן גורף או שישנן קבוצות שכן נהגו ונוהגות להיות עם פאות?

אבל זו לא הסביבה שלי אז אני לא מבין בזה יותר מדי.

אצל הצעירות יותר אף פעם לא ראיתי מישהי ששמה

יש נשים שהפסיקה שלהן היא שצריך גרביים רק אם החצאית לא מגיעה לשוק. לכן יש כאלה שלובשות חצאיות ארוכות בלי גרביים, וזה צנוע לא פחות.

לא להתקע רק על דברים חיצוניים ..

תחפש אישה תורנית שהיא בעצמה לא היה לה שיח רב עם בנים ובחרה מיוזמתה שלא יהיו לה קשרים בגיל נערות.. אישה שמחוברת לערך העצמי שלה יודעת גם שהיא לבד וגם בגיל קטן איך בת מלך מתנהגת .

ואני אפתיע אותך זה הרבה הרבה מעבר ללבוש

לבוש גם שהוא צנוע יכול להיות לא מתאים בעליל

שתפתיעי אותי ושאר הציבור ותרחיבי

כגבר שנותן שירות לאנשים בסביבות גיל 20-30 בעיקר, חלקם חרדים וחלקם דתלים ויש גם מעט חילונים ולא יהודים.

הרבה נשים יוצרות קשר חברי (זה לא מפריע לי כי הקשר אתי הוא 100% וירטואלי), לא ראיתי שנשים חרדיות זהירות וגם לא זכור לי כמעט שבעלים לא אהבו שנשים מנסות להתיידד אתי. להיפך, אצל החרדים יש הרבה פחות הבנה וזהירות וכדו, ועם דתליות תמיד יש גבולות ברורים יותר (אני לא במקום הזה ב"ה, אבל אם הייתי מעוניין לפתח קשרים, חד משמעית שעם החרדיות זה היה מאוד קל ועם הדתליות זה היה כמעט חסר סיכוי).

גרביים זה עניין של נוחות. אכן אולי היה עדיף שהדתליות תלבשנה גרביים, מצד שני כגברים נורא קל לנו לצפות שהן תתכסנה ותתכסנה, הבעיה היא שזה חם וחונק ולא נעים. מה שהן לא רגילות - הן תשמחנה לא לעשות. בכל מקרה לא בטוח שזה שווה מחשבה כ"כ משמעותית, ובפרט שהרבה תורניות לובשות חצאית ארוכה מאוד.

כפי שאמרו לך, יש עוד הרבה מאוד היבטים לצניעות, חלקם לא קשורים לאורך הביגוד או בכלל לביגוד. תחפש בת זוג טובה וצדיקה בלב, וזה כבר יקרין החוצה. זה הרבה יותר משמעותי וגם יותר בולט וצנוע, מכל סממן חיצוני שתחפש.

להיות שהם מרשים לעצמם רק בגלל שזה 10ם% וירטואלי כפי שציינת וזה לא מרגיש שיש אדם מולך שלא נאמר גבר?

אם זה מטעמי נוחות בטוח שישנן הרבה נשים שיאמרו שהיה להן יותר נח עם מכנס.

לא הייתי ברור וסליחה.

זה אני שמקפיד שכשזה נשים הקשר יהיה 100% וירטואלי אבל כשפונים אליי לא בטוח שהם מצפים ששכך זה יהיה (עם גברים אני כן נפגש).

ואני מדבר באופן כללי על תחושה מאוד עקבית, שנשים חרדיות הרבה פחות זהירות בקשר עם גברים (סתם דוגמה נוספת ששמתי לב לאחרונה. כמעט תמיד טרמפיסטית דתייה לא תשב ליד נהג גבר וכמעט תמיד נשים חרדיות תשבנה ליד הנהג ותזרומנה יותר). אולי זה בגלל חוסר הבנה ושימת לב, אבל לדעתי זה גם איזה צמאון שמתפרץ כשיותר מדי שמורים ע"י תכתיבים חברתיים (אם השמירה הייתה בגלל ערכים ולא בגלל תכתיבים, זה היה אחרת).

בקיצור, באופן כללי אצל חרדים (בכל הנושאים, לא רק בצניעות), יש אעזשהם כללים מחמירים כלליים שקל וכיף לנופף בהם, אבל כל סטייה קטנה מהכלל מאבדת את כל הערך של החומות הגבוהות ופתאום הכל נפרץ. ככה זה נראה לי, הלוואי שאני לא צודק בכל המקרים.

לגבי מכנסיים וגרביים, כוונתי הייתה שמי שהתרגלה לא ללבוש גרביים יהיה קדה לגרום לה ללבוש גרביים (יש גם הרבה גברים שלא אוהבים ללבוש גרביים, הם יסבירו לך בדיוק למה). יתכן שאם היו מתרגלות ללבוש מכנסיים התוצאה הייתה אותו דבר.

ומוציא לעז על סמך אולי נסיון אישי על ציבור שלם

אבל בתור חרדית זה ממש לא נכון.

ותודה שאת מעוררת את הנושא הזה!

אני כותב דברים על בסיס תחושות, לא ערכתי מחקר אמפירי (מניח שככה רובם כאן, זה פורום זורם לא הלמ"ס).

משום מה חשבתי שזה ברור...

ולא המקום להוציא שם רע במקום לעורר אהבת ישראל

לא עולות לטרמפ עם גבר. 

לכן הלימוד על הכלל לא יכול להיעשות מאותן שכן עולות. 

כשסוגרים זה מתפרץ. ידוע

זו לא סיבה לא לסגור ולא ממש עוזר לנו לדעת כמה לסגור.

השאלה למי נותנים להכריע בדברים כאלה.

נורמליות לא עולות לטרמפ עם גבר לבד.

אני מדבר על אלה שעולות, והן לא פחות חרדיות מהדתיות שלעומתן.

יש שנוהגים שצריך גרביים גם אצל הדת"ל

בתוך העולם החרדי יש כמו שכבות, המיינסטרים החרדים הדוסים אישה לא תדבר עם גבר כבר מגיל קטן

החרדים היותר פתוחים ויותר מודרנים לאט כן יהיו יותר פתוחים גם בנושא הזה

בגדול מחנכים אצלנו להפרדה מוחלטת ואני למשל בקושי מדברת עם חמי וגיסים שלי... (יש בזה גם חסרונות קצת אבל בגדול זה יתרון)

ארץ ישראל זה באמת נושא כואב...

רוב החרדים אפילו רוב מוחלט לא ממש מחוברים לארץ יש כמה קהילות שכן...

הייתי נתפסת לדברים קטנים ולא מצליחה להחליט לאיזה מגזר להשתייך

וכל פעם חשבתי שאני נוטה למגזר אחר כי לכל מגזר יש יתרונות וחסרונות, ואני לא הגעתי מאף אחד מהם

כמה מסקנות:

- מגזר הוא בסך הכל מעטפת חברתית, זה חיצוני, אבל איך אדם רוצה לחיות, האם הוא רוצה ללכת בדרך האמת זה שלו. אין כאן קשר למגזרים. הדבר שכן צריך לבחור הוא שיטת חינוך. 

ופה זה כבר משנה וצריך תפילות... לחפש סביבה טובה. גם בבין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.

- לא חייב לבחור לגבי מגזר, צריך להיות מודעים. מה היתרונות והחסרונות בכל מקום. במה אני ככה ובמה אני ככה. אני הולך עם שחור לבן? אני הולכת עם גרביים? אפשר ללכת עם שחור לבן ולא להיות חרדי בהכל. להכריע בדברים שצריך הכרעה בפועל. 

-כל עוד זה תורה ללמוד מכולם- לקבל את האמת ממי שאמרה. 

(אישית כשאני צריכה חיזוק בענייני יראת שמיים ואמונה אני שומעת בשביל זה רבנים חרדים יותר, וכשחסר לי את התזכורת ל"חזון" לאומי או עומק ומהות אני אשמע רבנים דת"ל... או שסתם זה לפי רב שהתחברתי מהאישיות שלו)

-שייכות- זה דבר כל כך חשוב. איך לדעת לאן להשתייך מבחינה סביבתית? תלך עם הלב שלך. איפה שאתה מרגיש יותר בנוח, איפה שדברי הרבנים נכנסים לך באוזן ובלב ומגדלים אותך, ונוגעים בך.

מניסיון, אחרי שהבנתי איפה אני מרגישה בנוח יותר, גיליתי שיש עוד הרבה כמוני, הרבה הרבה שהם בתפר בין המגזרים, אבל גם הם בחרו בסוף את הסוג של הכיפה. (אצלי זה לא כיפה, אבל מטאפורית חח) וזה דברים שיכולים טיפה גם להשתנות, כי אנחנו משתנים, וזה בסדר לא להיות באותו מקום שהייתי לפני שנתיים.

-להכנס למגזר החרדי מישהו שלא בא משם זה מאד קשה. זה רק אם אתה מוכן לאמץ את הסגנון המסוים שהוא מאד שונה, וגם אז אתה תכנס לסקטור של חוזרים בתשובה.

לא לכל אחד שחוזר בתשובה יש צורך לאמץ לעצמו סממנים ומנהגים חיצוניים, רק אם הוא מרגיש שזה עוזר לו להתחזק (מה שקורה בהרבה מהמקרים) או שהוא באמת רוצה לעבור סביבה חברתית כי אין לו שום רקע ובסיס במקום שהוא בא ממנו.

-לדעתי מגזרים זה עניין זמני. זה דינמי. היום ככל שעמ"י חוזר בתשובה וככל שעניינים מתבררים, המגזרים הדת"ל והחרדי הולכים ומתקרבים אחד לשני. כך אני רואה את זה. כל אחד הולך ומתקן את עצמו. המגזר הדת"ל שם לב יותר לעניין של היראה והחשיבות של שמירה על ההלכה בלי פשרות, והציבור החרדי הולך ושם דגש על כלליות, על עבודה מתוך חיבור... החומות הולכות ומתמוססות.

נוצר פה דור אחר. החלוקות לא דיכוטומיות... זה גם רע וגם טוב.

מה שחשוב זה שתברר במה אתה מאמין ואיך אתה רוצה לחיות בפועל... אני באופן אישי הבנתי שאני צריכה את המוחלטות שיש בציבור החרדי אבל את הפתיחות שיש בדת"ל. זה נשמע סותר אבל חייב ללמוד לשלב זה כל הקטע של אמת בעיניי, שהיא לא נמצאת בדבר אחד.

-בשידוכים אחד הדברים הכי חשובים שיהיו משותף זה השאיפות. לכן חשוב שתברר לעצמך. ואם יש רקע משותף זה עוד דבר שמחבר מאד. אז 2 הדברים האלה הייתי שמה עליהם דגש אולי.

בהצלחה רבה בעבודת ה' ובשידוכים🤍

לי ילד עכשיו? (אני צוחק)

את האדם השני כאן שאומר שמכיר/מזדהה עם המקום שאני נמצא בו כך שזה משמח לדעת שזה לא סוף העולם ואתה לא לבד בו.

אני מבין מה שאת כותבת ובחלק מהדברים אני כבר שם, כך אני בטוח שברור לך  מה שכותבת

אמן ותודה, מאחל לך גם(:

חחח רק ילד?

הרבה אומרים על חוזרים בתשובה שהם עושים את צעדיהם הראשונים...😂

🙏😊

אגיד לך סיפור ששמעתי מחבר שלי לאחרונה. הוא שאל חרדייה (כמדומני הוא אמר שהייתה נשואה) מה השעה, והיא ענתה לו שהיא לא מדברת עם גברים. עכשיו, א', אם את כבר מהדרת בלא לדבר עם גברים, היה עדיף שתגידי לו מה השעה מאשר שתאריכי ותאמרי שאת לא מדברת עם גברים (בשיא הרצינות כותב את זה. אם היא לא מדברת עם גברים כי היא חוששת לעבירה, אז היא במצב שפל וירוד. הסיבה היחידה שבכלל אפשר להבין הידור כזה זה הידור רוחני שלא להרבות בשיחה ובדיבור, ולכן כמה שפחות מילים היו עדיפות. לגבי המצב שפל, לא אמרתי בהכרח שהיא לא בסדר, יש כאלו שה' נתן להם יצר עריות חזק מאוד, הביקורת היא על מי שמחזיק את כאידיאל וסובר בטעות שכל ההחמרות בענייני צניעות הן כדי לא ליפול, מה שממש ממש לא נכון).  ב', זו חסידות שוטה לענ"ד לא להגיד מה השעה.

עכשיו, לדבריך. יש חרדים שמקפידים רק על צניעות חיצונית ותו לא, ויש דתיים שאכן לוקים בעניין היראת שמים. יש ויש. לא יודע להגיד לך מי בפרופיל הכללי יותר מהדר בפרטי המצוות. אבל אתה יכול להיות גם דתי-לאומי, וגם מדקדק ושומר מצוות. ואכן הציבור ה"חרדל"י" שומר קלה כבחמורה ומדקדק במצוות.

לגבי עוד מגזרים, יש חסידויות מסויימות שהן אוהבות א"י (ציוניות). הוסיאטין, סוכוצ'וב. לא יודע מה איתן היום וכמה חסידים יש לאותן חסידויות (מניח שיש עוד קצת חוץ ממה שציינתי), אבל אני יודע שהאדמו"ר שלהן היה ציוני חובב א"י. גם הספרדים חובבים א"י, אמנם קצת פחות מדגישים את זה מאיתנו, אבל גם הם חובבים (הרב שרקי אומר שזה משום שאצלם לומדים תנ"ך).

מה שכתבת על האישה, אני מסכים איתך, אבל לא בטוח אם אפשר להסיק מזה על הכלל. וגם יתכן שהייתה שם סיטואציה מסוימת שהרכישה לה לא בנוח (לא בהכרח שבאשמת הבחור).

בהודעה בשרשור הזה, כתבתי שלהבנתי החרדים מאוד מחווטים לפעולות טכניות מוגדרות, וכשרק יוצאים מהמסגרת - פתאום מסיבה כלשהי לא לובשים מגבעת וחליפה או שנוצר הכרח שבחורה תקבל שירות מגבר צעיר - כאן כל המערכות משתגעות, כי אין הבנה חברתית מה עושים ומה לא, ואין את ההנחיות המאוד נוקשות שחיים בתוכן. ואז נוצרות תופעות לוואי.

אגב התופעה הזו מאוד נפוצה כשיש בעיה בבית חרדי, כמו ילד עם לקות או הפרעה נפשית או נכות או שנהיה עבריין. בהרבה מאוד מקרים הקהילה לא מצליחה לתת לו מענה במסגרת חרדית (גם אם יש מסגרו  לכאלה), כי החרדיות טובה לאנשים כנועים וצייתנים שממלאים הוראות לפי האקסל של אלוקים (כפי שהם תופסים זאת). ברגע שיש בעיה ביכולת להתאים לדרישות הברורות, מהר מאוד הילד לא יתלשב כחרדי ולא ישתייך לקהילה החרדית.

לגבי מי אוהב את ארץ ישראל ומי לא (הזכרת שתי חסידויות פיצקיות, שכמוהן יש עוד כמה חסידויות מתות, כמו צ'ורטקוב ובוהוש עד לאדמו"ר האחרון). אבל מה הקשר בין זה לחינוך לחיים תקינים וצניעות?

יכול להיות שבגלל זה היא לא ענתה. פשוט קשה לי להיכנס לראש הזה של הליכה אחרי העדר בלי להפעיל את השכל שלך, אבל אתה צודק שכנראה זה העניין. כמובן, עדיין לא סותר שיש פה כשל בשיטה, וגם מה שנראה כחסידות יתירה, לא בהכרח אומר שאכן זה יותר טוב. מלבד השיקולים של חומרא דאתי לידי קולא (כפי שקצת הזכירו כאן), חומרות שלא מתאימות לציבור אלא ליחידים. לא סתם אנחנו מברכים "שלא אומר...על טהור טמא". זה קשור גם לתפיסה הכללית של הציבור החרדי שרואה את ערך התורה מעל הכל, מה שבא על חשבון ערכים אחרים שהם בעצמם כתובים בתורה והתורה מחזיקה מהם כמו חסד.

האם זה מעיד על הכלל? נראה לי שכן. זאת אומרת, מהקצת שאני מכיר (שלא בהכרח שהוא מעיד על הכלל) כך זה נראה. מה יש לא להרגיש בנוח? הוא שאל אותה מה השעה.

הא"י היה מוסב על מה שנשאל האם יש מגזרים שאינם הציבור הדתי-לאומי שהם גם חובבי א"י.

גילוי נאות - רחוקה מאוד מלהיות במגזר החרדי.

ולגופו של עניין- כל שתצטרך זו אישה אחת, שמתאימה *לך*. לא צריך את כל בנות מגזר x. ולכן מה שכדאי לעשות, אם לא ברור לך לאיזה מגזר אתה רוצה להשתייך באופן מובהק, זה לחשוב אילו דברים קריטיים לך.

למשל; אם קריטי לך שזוגתך תגרוב גרביים, אז תחפש מראש מישהי עם גרביים. אם חשוב לך החיבור לא"י - כנ"ל.

גם בתוך כל מגזר יש ככ הרבה קבוצות, אז זה לא החלק הקריטי בעיניי. למשל אם תקח את הדתל- יש את אלו שבלי כסרש ולובשות גם מכנסיים וכו, יש את אלו עם חצי כיסוי ומכנסיים/חצאית, יש את אלו עם כיסוי מלא, חצאית אחרי הברך וכו… אתה חושב שזה דומה? בעיניי לא ככ. ולכן, אתה לא צריך את *כל* הציבור הדתל/החרדי. מספיק שתמצא קבוצה שמתאימה לך מכאן או מכאן ותחפש בתוכה…

החרדים ככלל חיים יותר בחממה, מטבע הדברים יש באופן כללי הפרדה הרבה יותר הרמטית וכו'.

חסרונות - לפעמים זה חיצוני מדי, וברגע שיוצאים מהחממה - הגבולות לפעמים נפרצים (הרבה פעמים היציאה מהחממה קוראת דווקא אחרי החתונה, שהרבה נשים נשואות יוצאות לעבוד "בחוץ", מצד שני הציפייה והתקווה היא שנשים בשלב זה מבוססות מספיק ברוחניות והצניעות שלהן ותדענה לשמור על גבולות.

דתלי"ם חיים פחות בחממה, ושמים דגש בחינוך על צניעות טבעית-פנימית- עמוקה - ואמיתית, שכמו שאמרו כאן -כשזה מצליח, הן לומדות לשמור על הגבולות בכל סיטואציה.

חיסרון - היות ובהכללה, ההפרדה בחינוך פחות הרמטית, נראה שבפועל הרבה נופלים בנושאים של נגיעה וכו' (כידוע, אין אפוטרופוס לעריות), מצד שני - יכול להיות שבעיות אלו הן בעיקר דווקא לפני החתונה (תנועות נוער מעורבות, "יציאה" לדייטים לתקופות ארוכות לפני שמתארסים וכו').

דהיינו, יכול להיות שחלק מהחרדיות (יותר מאחוז אחד), יקפידו על כל החומרות ההלכתיות האפשריות.

אבל צניעות אמתית, תהיה לפעמים יותר אצל דתליו"ת תורניות.

בעוד אצל החרדיות זה "רחובי".

דת"ל תורניות רציניות ממילא ילכו צנוע בכל השאר( כולל גרביים לספרדיות)

הבד אולי יהיה שונה (למשל פליסה,לא ג'ינס, לא בצבע, לא עם כיסים) אבל זה בהחלט קיים.

לצערנו, יש גם כאלה שמשתייכות לחברה החרדית אבל כל קשר בינן לבין לבוש צנוע...

לא עד הרצפה כמו דת"ל תורניות. 

וזה בלי לדבר על מגזרים שלמים שהולכים כ" אידיאל" עד טיפונת אחרי הברך. 

 לא הרוב אבל יש

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה