כבר כמה זמן שכבר אין לי זמן ואין לי כוח ואין לי כלום.
כבר כמה זמן שאני מרגישה כמו אפס מאופס ועגול.
כבר כמה זמן שנמאס לי.
כבר כמה זמן שניגמרתי.
כבר כמה זמן שכל זה לא הולך.
כבר כמה זמן שאני לא יודעת למה ואיך.
כבר כמה זמן שהוא אומר לי לא.
כבר כמה זמן שזה כבר יותר מידי כמה זמן.
ואני באמת לא מבינה למה, באמת לא מבינה למה זה לא הולך
וכבר קראתי לזה בשם, תיסמונת הדייטים הראשונים.
שזה דייט אחד וזהו. ואז לאחד לא מתאים זה ולשני לא מתאים זה ולשלישי זה ולרביעי בכלל זה.
ויש אומרים תגידי תודה שאת יוצאת בכלל לדייטים.
אבל על מה יש לומר תודה. עם כל דייט זה כישלון וכל דייט זה מרגיש לי כמו אחרי אסון, וגם כשמרגיש לי שקצת הולך וגם כשמרגיש לי שקצת כיף. אז כנראה שזה רק הירגיש לי.
והוא אומר, היה ממש ממש נחמד, אבל זה ( זה כמובן ולא את .. כי מי את ,את בן אדם?) לא מה שאני מחפש, אז לך לחפש, ואלי אם אני יהיה רעה אז תחפש ותחפש ואז אולי תמצא, אבל זה רע מידי אז תמחקו את השורה. ולי כבר נימאס כי על מי אתה עובד , היה לנו ממש נחמד ,אבל כניראה שנחמד זה לא מספיק , ואני זה לא מספיק, ואז עולות בי התחושות שמי אני בכלל ובטוח שאני הבעיה פה, ויש מצב שזה נכון, ויש מצב שאני לא פתוחה מספיק ולא יפה מספיק ולא אותנתית מספיק. ודי כבר מספיק. כי יש מישהו שמספיק? והמחשבות והרצון שכל זה יגמר ויהיה לי כבר על מי להשאן כשימשהו או משהו יגידו לי לא, וכשמשהו או מישהו לא ילך ומשהו ועד משהו לא יקרה, ויהיה לי על מי לבכות ואל מי לדבר, בנתים זה רק אני והוא שבמרומים, מקווה שאנחנו מספקים לי.
