אחרת איך תוכל להרגיש כאילו עשית משהו חשוב, למרות שלמעשה לא עשית כלום?

קלאס באפס מאמץ.

המציאות תהיה בדיוק אותה מציאות, בין אם תגיע להפגנה ובין אם לאו. שום דבר לא ישתנה בעקבות ההגעה שלך. פשוט כלום.

חשוב לך לעשות מעשים טובים? להשפיע?

קח את הזמן שאותו תכננת להקדיש להפגנה, ולך תבקר את סבתא שלך. או תתנדב בעמותה. או תשטוף את הבית ותשמח את אשתך.

לכל הדברים האלה יש השפעה הרבה יותר גדולה מאשר ללכת להפגנה.

אולי אחת לא, אבל הרבה כן.

לפחות אפשר להיות בטוח שההפגנות נגד הרפורמה בתשפג, ונראה שגם אלו שבימינו, השפיעו (לצערי).

וכן נראה שהפגנות החטופים משפיעות.

השאלה אם גם הפגנות של הימין משפיעות

ההצבעה שלך לא שווה כלום, אין שום סיבה רציונלית להצביע.

אם הייתי האדמור מגור שמשפיע על מאות אלפי מצביעים, או איזה משפיען רשת וכו', אז באמת הדעה שלי הייתה יכולה להזיז מנדטים מכאן לשם ואז לשנות את תוצאות הבחירות.

אבל כל עוד יש לי השפעה על פתק אחד בלבד, אז אין לזה שום משמעות.

כך גם בהפגנות:

אם אני אגיע או לא אגיע, לא ישנה דבר. אם הייתי משפיען או זמר שיכול לגרום לאלפי אנשים להגיע בשביל לפגוש אותי, אז התשובה הייתה אחרת.

להגיד ''אבל אם אלפי אנשים יחשבו כמוך אז כבר כן תהיה לזה השפעה'' - פשוט לא רלוונטי. אני לא משפיע על אנשים אחרים, אני לא אדמור או סלב, ולכן זה שאני בוחר כך לא גורם לאנשים אחרים להצטרף.

זה כמו שאני אגיד ''מוות של יהודי אחד מסרטן, לא יפגע במאבק הדמוגרפי שלנו מול הערבים'' ואז אתה תגיב לי ''לא נכון, אם כל היהודים ימותו מסרטן אז יהיו כאן יותר ערבים''.

דרך נוספת להסתכל על זה היא פרדוקס הערימה.

יש ערימת חול גדולה בחוף הים. אם אני אוציא ממנה גרגר חול אחד, היא בוודאות תישאר עדיין ערימה, למרות שאם אני אוציא גרגר ועוד גרגר ככה x פעמים אז בסוף באמת לא תהיה ערימה.

אבל זה לא סותר את העובדה שהוצאת גרגר אחד לא תשפיע על הערימה (שוב, אם אני משפיען ואחרי שאני אוציא גרגר אחד יבואו אלפי אנשים ויוציאו גם הם, אז זה מצב אחר)

ובעצם אתה בונה על זה שהרבה אחרים ילכו ויגנו עליך
 

אז זה, במחילה, סופר אגואיסטי

(כנל 'מה זה משנה אם אני אתחסן או לא, גם ככה יש כבר באזור שלי חסינות עדר')

נכון שחייל בודד לא ישפיע על המערכה,

אבל במחלקה שלו יהיה לאנשים יותר קל בזכותו? יש כמה עשרות/מאות אנשים שהוא יעזור להם והם יושפעו ישירות מכך?

וזה עוד לפני שדיברנו על כך שמדובר במצווה, והציבור לא פוטר את היחיד מלקיימה.

החיסון זה כבר לא ''עשה טוב'' אלא משהו יותר בסיסי, ''סור מרע''. להפיץ מחלות זה דבר מזעזע, אסור להיות אדם אכזר גם אם יש עוד הרבה אכזרים בסביבה וגם אם אין. אדם אחד שלא התחסן בהחלט יכול להדביק אנשים אחרים, אפילו בסביבה עם חסינות עדר. מדוכאי מערכת חיסון, למשל.

אלה פשוט לא דוגמאות טובות כי הן לא מדמות מצב שבו ליחיד אין השפעה על כלום, להבדיל מהפגנה שבה היחיד פשוט לא רלוונטי לאף אחד.

בעצם הטיעון שלך הוא "למה אני צריך ללכת להפגנה, הרבה אנשים ילכו במקומי" "למה אני צריך ללכת לקלפי, גם ככה הרבה אנשים אחרים יצביעו למפלגה שלי במקומי"

(ואני חושב שאם זה היה הפגנה על נושא שממש בוער בך, כמו סופרג'יסטיות שמפגינות בשביל זכות בחירה לנשים, היית רואה את זה מיד)

מאז פינוי גוש קטיף, אחרי שהייתי בכ''כ הרבה הפגנות ושרשרת אנושית וצעדות וכו'... הבנתי שאני לא באמת עוזר כך.

הייתי בעוד הפגנה אחת בחיי אחרי ההתנתקות, הפגנה שבה הייתה דרישה מאולמרט להתפטר בעקבות הכשלון של מלחמת לבנון השנייה. 

היינו מאות אלפים בכיכר רבין. ימין ושמאל שמפגינים ביחד נגד ראש ממשלה כושל.

נו, אז אולמרט התפטר?

לא.

ואתה מכניס לי מילים וטיעונים שבכלל לא אמרתי.

לא אמרתי שאני לא מצביע או לא הולך להפגין כי יש כאלה שכבר עושים את זה, אמרתי שאין שום משמעות לפתק בודד או לאדם בודד בהפגנה. פשוט כלום.

זה לא שעוד אדם אחד יוסיף עוד כוח כמו בצבא, זה לא שעוד אדם אחד יכול לשנות את המציאות כמו בצבא, זה לא שעוד אדם אחד יכול להפוך את ההפגנה לאפקטיבית. זה שאני לא הולך להפגנה או להצביע, גם לא הופך את העבודה של שאר האנשים ליותר קשה, שוב - בניגוד לצבא. משה יעקובוביץ' מבנימינה לא יעבוד יותר קשה בהפגנה בגלל שאני נשאר בבית.

להגיד שאני מוותר על זה כי אחרים עושים במקומי?

מבטיח לך שגם אם אף אחד אחר לא יילך להפגין, אני לא אלך בעצמי...

אה, ואתה יודע מה עשיתי כשההתנתקות כבר כמעט התחילה?

בזמן שאנשים אחרים המשיכו להפגין, אני עזרתי לחקלאי מהגוש לארוז את כל הציוד שלו על טרקטורים ענקיים. 

הייתי ילד בן 13 וכבר אז הבנתי שאני משפיע על המציאות ומשפיע על העולם לטובה הרבה יותר מאלה שממשיכים להפגין גם אחרי שההתנתקות הפכה להיות עובדה מוגמרת.

מישהו אשכרה נעזר בי, חייו השתפרו בזכותי. המציאות הפכה להיות טובה יותר עבורו. ומה הוא הרוויח מעוד משה יעקובוביץ' שעומד באיזה צומת ומחלק צמידים כתומים?

אני יוצא נגד טיעון אגואיסטי ספציפי אחד, שחוזר בכל מיני הקשרים. כן, יש לו את הקסם המתוחכם שלו, אבל זה לא הופך אותו לפחות אגואיסטי

(לעצם העניין, אני מכיר מישהי שהיא נגד הפגנות בכלל. בכל נושא. כי נמאס לה מפקקים. "stay home" איז איט. וזה לגמרי שקלול הגיוני - לחשוב שהנזק של הפגנות לא שווה את התועלת שלהם - בטח בנוגע להפגנות שיש בארץ)

-''לך תבקר את סבתא שלך, שזה משפיע המון המון טוב על אשה שבזכותה אתה קיים, אבל בלי ההילה ותחושת השליחות של הפגנה למרות שבהפגנה אתה לא באמת משפר כלום במציאות''

-''אתה אגואיסט''

כן, ללכת להפגנה זה מגניב ונותן תחושה של אידיאלים. לבקר את סבתא זה בנאלי. אבל איפה אתה משפיע יותר על המציאות?

בכל מקרה,

אגואיזם זה אם הייתי אומר ''חשוב ללכת להפגנה, אתה באמת תורם כך לעולם, אבל אין לי כוח כי אני מעדיף ללכת לקולנוע''.

זה אדם שחושב על טובתו האישית ולא על טובת האחר.

אבל אם אני טוען שאין שום טוב שייצא מזה שאני אלך להפגנה, איך זה אגואיזם?

אני גם לא קונה לבן שלי, שרואה 6/6, משקפיים בלי עדשות. זה פשוט לא יעזור לו לראות. אולי גם זה מעיד שאני אגואיסט?

(כלומר לחשוב האם הטיעון "קול בודד לא משפיע" וכדומה, לא בנוי באופן מוסווה על ההנחה שהרבה אנשים אחרים יעשו במקומי משהו שאני רוצה)

אתה דימית את זה לפרדוקס הערימה. אבל אני חושב שיותר נכון לדמות את זה לדילמת האסיר: לכאורה המעשה הרציונלי של כל פרט שתומך במפלגה הוא לא ללכת להצביע. כי הסיכוי שבדיוק הוא יעביר אותה במנדט אפסי. והבחירה שלו ללכת להצביע או לא לא משפיעה על הבחירה של אף אחד אחר

אבל אז שיווי המשקל נאש הוא שאף אחד לא יצביע למפלגה. שזה לגמרי לא יעיל פארטו

לכן המעשה הנכון, כמו תמיד בדילמות האלה, זה לעשות את המעשה המוסרי ולשתף פעולה. כלומר להשקיע את המאמץ הקטן וללכת להצביע

יש שתי מילים שכתבת שבגללן זה לא קשור לדילמת האסיר:

''אבל אז''.

כלומר אם אני אבחר לא להצביע, זה יגרום גם לאחרים לא. אם אני אלך לפי ההיגיון שלי, אז אף אחד לא יצביע.

ובכן, זה לא נכון. אני לא משפיע על הבחירה של אף בן אדם אחר. וכבר כתבתי שאם הייתי משפיען רשת או רב גדול וכו' אז כן הייתי קורא לציבור שמקשיב לי לצאת ולהצביע למפלגה שבעייני עושה את הכי טוב.

ואם בלי קשר אלי אף אחד לא ייצא להצביע? קודם כל זה דיון תיאורטי בלבד, אין סיכוי ממשי שזה יקרה. בכל מערכת בחירות מצביעים כ-60% מבעלי זכות הבחירה, כלומר מיליוני אנשים. הסיכוי שפתאום יצביעו רק 5% למשל, הוא ממש אפסי.

אבל בתוך אותו עולם דמיוני ותיאורטי, קשיא לא קשיא: אם אחוז ההצבעה כ''כ נמוך אז ממילא יש לקול שלי סיכוי גבוה יותר לגרום לשינוי, ולכן אני כן אלך להצביע.

הרי מראש הסיבה שאני לא מצביע היא שצריך עשרות אלפי קולות בשביל מנדט אחד, ולכן הפתק שלי לא ישנה דבר.

אבל אם למשל 1,000 קולות בלבד יספיקו למנדט, אז הטיעון שלי כבר לא יהיה נכון והקול שלי בהחלט יהיה חשוב.

גם שם הבחירה שלך לא משפיעה על הבחירה של הצד השני (כלומר של אף אחד אחר)

המילים האלה אומרות שהבחירה שלי היא זו שתגרום גם לאחרים לפעול כך.

ברור שאני מבין ומכיר את הדילמה, כל המהות שלה זה שאף אחד לא יודע איך השחקנים האחרים פועלים.

בכל מקרה, גם לזה התייחסתי.

זה דיון תיאורטי כי בפועל תמיד יש כ-60% הצבעה, לפחות.

ובעולם דמיוני שבו באמת יהיה אחוז הצבעה נמוך, אני כמובן לא אוכל עוד לטעון שהקול שלי לא שווה דבר.

רק אציין שבהפגנות זה לא משנה, כי בניגוד לבחירות - ההשתתפות שלי לעולם תהיה חסרת משמעות, בין אם יגיעו עשרה אנשים ובין אם יגיעו מיליון אנשים.

אנשים לא פועלים לפי המעשה "הרציונלי" בדילמת האסיר. כלומר, כי אנשים ריאליים הם ישויות מוסריות

אני חושב שדילמת האסיר שקולה לגמרי, ברמה המתמטית, גם להפגנות וגם לבחירות
 

(הייתי אומר שזה בדיוק "הטרגדיה של נחלת הכלל", אבל לדעתי בקורס שלקחנו המרצה לא דיבר על המושג הזה, ואני מעדיף לדבר על דברים שאני משוכנע שאני מבין אותם עד הסוף)

אלא פשוט חוסר הבנה כמה הקול שלהם חסר משמעות.

אנחנו הרי לא באמת יכולים לתפוס מה המשמעות של מספרים קטנים. מה זה 0.00004% למשל. זה מספר שהמוח שלנו לא תופס כמה הוא אפסי.

יש לי גם סיבה טובה לחשוב שזאת הסיבה:

הרצינות שבה אנשים מתלבטים במשך שבועות למי להצביע, משנים את דעתם, הולכים לשמוע מועמדים, הולכים לעצרות, רואים את התעמולה, ובאמת ובתמים מתלבטים ללא הרף למי לתת את קולם. משקיעים כ''כ הרבה בהחלטה שלא תשפיע על שום דבר במציאות של אף יצור בעולם.

משקיעים מתוך מחשבה שזה ישנה משהו. שאם אני אצביע לבן גביר אז יהיה לו את הכוח לעשות כך וכך, ואם אצביע לשס אז הם יצליחו לפעול בנושא הזה והזה. אנשים אשכרה חושבים כך.

הם באמת מתלבטים מתוך הנחה שזה ישנה משהו.

הם גם כועסים על חבר מהעבודה או מבית הכנסת שמצביע למפלגה אחרת, ויכולים להשקיע שעות בלנסות לשכנע.

אפילו אם להצביע זה חשוב, איזו חשיבות יש להשקעה של שעות רבות בשביל להזיז 1/40,000  מנדט?
 

אגב, לא ציינתי זאת - מעולם עוד לא קרה שלא הצבעתי בבחירות לכנסת, ורק פעם אחת קרה שלא הצבעתי בבחירות לעירייה (זה היה בטיול שנתי של בית הספר... הייתי מהיחידים מהכיתה שיש לו זכות הצבעה ולכן לא הפריע להנהלה לעשות לנו טיול ביום של הבחירות).

למה אני מצביע? פטריוטיות, תחושת שליחות, הודאה להשם על הזכות שנפלה בחלקי להצביע במדינה יהודית וכו'.

אף אחת מהסיבות לא רציונלית...

אבל גם בכל מובן אחר. אני משקיע מאמץ בשביל טובת הכלל, למרות שאולי באיזשהו חשבון רציונלי זה לא משתלם לי

וההנחה הזאת כל כך ברורה לאנשים, שהם זורקים את הטיעון 'אבל קול אחד לא משפיע' לפח האשפה ומתייחסים לבחירה ברצינות, ואז *באמת* הבחירות ישקפו את הדעות של אנשים

בדילמת האסיר,

להחלטה של הפרט של השלכה על האחר.

כאן, ההחלטה של הפרט חסרת כל משמעות ולא פועלת שום דבר בעולם.

אני יכול לפרמל את זה עם מטריצת תשלומים אם אתה רוצה

או שהזזת מנדט או שלא.

0 או 1.

אם לא גרמת למנדט לזוז, אז לא שינית כלום במציאות. זה לא שהשפעת אחוז או רבע אחוז או מיליונית אחוז. השפעת 0 עגול.

הסיכוי שההשפעה שלך תהיה 1 ולא 0, היא אחד לכמה עשרות/מאות מיליונים.

כלומר בכל המקרים, היא תהיה בסוף 0.

"מן המפורסמות הוא כי יש מספר אינסופי של עולמות, פשוט מאחר שקיים מרחב אינסופי של חלל שהם יכולים להימצא בו. על כל פנים, לא כל אחד מהם מיושב, ולפיכך חייב להיות מספר סופי של עולמות מיושבים. כל מספר סופי שנחלק באינסוף הוא בקירוב גבוה דיו - לא כלום - ועל כן אפשר לומר כי האוכלוסייה הממוצעת של כל הפלנטות ביקום היא אפס. מכאן נובע כי אוכלוסיית היקום כולו היא גם כן אפס, וכי אותם אנשים שתפגוש מזמן לזמן הם תוצרים של דמיון חולני ותו לא." (המסעדה שבסוף היקום עמוד כלשהו)

הרי אם משהו כבר קרה, אז אין משמעות לשאלה מה ההסתברות שהוא קרה. הוא כבר קרה.

כלומר גם אם הסיכוי שיהיה ייצור שדומה לטווס הוא שואף לאפס, ברגע שיש לי טווס מול העיניים אז ההסתברות כבר לא רלוונטית - יש מולי טווס אפילו אם הסיכוי הוא 0.00000001.

בגלל שהיו במצטבר עשרות מיליוני הצבעות ובאף אחת מהן לא קרה שפתק בודד השפיע, אפשר להסיק שהסיכוי הוא לא אחד לכמה מאות או אלפים, אלא לכל היותר אחד למיליונים.

מה שמחזיר אותי למה שכתבתי בהתחלה - בקרו את סבתא שלכם. הרבה פחות הילה, הרבה פחות מגניב, הרבה יותר משפיע טוב על העולם.

ותמיד שאלתי את עצמי למה דחוף לאדמור לעשות את זה דווקא בזמן של הסליחות...

היה אפשר בהחלט גם לבקר את סבתא וגם להגיע להפגנה

...

ועכשיו ברצינות:

ברור שהאמירה שלי שעדיף ללכת לסבתא ולא להפגנה, נובעת מכך שלדעתי אין שום חשיבות להליכה להפגנה. פשוט 0 עגול. לא הסתרתי שזו דעתי, נכון?

לכן זה כלל לא שייך לסליחות או לכל פעולה אחרת שבה כן יש חשיבות.

במילים אחרות:

אם יש שתי פעולות חשובות, כמו סליחות ולבקר את סבתא, אז צריך למצוא זמן לעשות את שתיהן במקום לעשות תחרות מה מהן יותר חשובה ואז לוותר על השניה.

אבל אני מראש יוצא מנקודת הנחה שללכת להפגנה זה *מרגיש* חשוב, *מרגיש* שאני תורם, אבל בפועל לא עושה שום כלום.

לכן אין מבחינתי שאלה, עדיף לבקר את סבתא.

ואם כבר ביקרת אותה אתמול כדי שתוכל ללכת להפגנה בלי ייסורי מצפון, אז תבקר שוב. היא תשמח.

אני מבין שזאת דעתך. מקווה שרוב האנשים מבינים שבמדינה כמו שלנו יש לאווירה ציבורית הרבה משמעות ולכן הם נותנים את חלקם. בסופו של דבר 100,000 שהיו שלשום או החצי מליון שעצרו את ברק המופקר מלמסור את הגולן לאסד מורכבים מאלפים רבים של יחידים שלא עשו את החשבון שלך. אם כל אחד מהם היה עושה את החשבון שלך, לא היתה נוצרת אווירה כזאת ואם כל אלו שעשו את החשבון שלך היו נמנעים ממנו - היו כאן הפגנות גדולות בהרבה מהפגנות תומכי החונטה המשפטית.

נועדה לתת גב ציבורי פומבי לנציגי ציבור, להשאיר דעות במרחב הציבורי, ולחזק את הציבור עצמו שמרגיש את הקבוצתיות.

אם אני לא אלך, משהו במציאות יהיה שונה? 

בבקשה תענה על שתי השאלות האלה

הממשלה צריכה לראות שיש לה תמיכה במאבק נגד מערכת המשפט.

הרפורמה המשפטית נפלה כי כל הזמן היו הפגנות נגד וכמעט לא היה בעד.

גם אם הממשלה נופלת עכשיו זה עדיין חשוב להראות לפוליטיקאים כמה הנושא הזה חשוב לנו.

הרב יהושע שפירא: https://x.com/dviramar2/status/1930195196538450315

אבל, במדינה דמוקרטית (או שלפחות עדיין מנסים לטעון שהיא כזאת), הצעד הראשון של מי שמרגיש שהשלטון דורס אותו ואת הערכים החשובים לו - הוא להפגין.

האמת שזה אמור להיות הצעד השני, הצעד הראשון הוא להצביע בבחירות. אבל, ככל שגורמים לא נבחרים גוזלים דה-פקטו או דה-יורו את היכולת לקבל החלטות מהעם באמצעות נציגיו, המשמעות של הצבעה בבחירות הולכת ויורדת.

מעבר לעניין העקרוני - באופן מעשי השאלה אם לנציגי הציבור יהיה כח להתעקש מול התשקורת ומול שלל גורמים שלוחצים עליהם, תלויה בכמה הם ירגישו שעומד מאחוריהם ציבור גדול ונחוש.

אם לשפוט לפי ההפגנות הקודמות, הימין נשאר ילד טוב ירושלים שצועד בסדר מופתי, מניף שלטים סתמיים ("השיבה שופטינו כבראשונה" וכיו"ב) ולא מזיז לשמאל כהוא זה. הימין לא עצר לא את אוסלו ולא את ההתנתקות, ואף לא דרבן את המשכה של הרפורמה המשפטית. כי להפנינגים ממלכתיים אין שום תועלת.

יישום ההסכמים נעצר בגלל הערבים שהמשכיו לבצע פיגועים ואף העצימו את ההיקף שלהם. 

אגב, אחד מזכרונות הילדות הכי הכי מוקדמים שלי קשור לרצח רבין.

מהרצח עצמו אני לא זוכר כלום, אבל אני זוכר עד היום שאחרי בחירות 1996, הגננת בגן אמרה לנו "היו בחירות בין ראש הממשלה שנרצח לבין מי שרצח אותו, ומי שרצח אותו ניצח".

ממש דמיינתי אדם שיושב בכלא בתוך תא קטן (בגודל של גדר גורים) שעכשיו יהיה ראש הממשלה.

השמאלנים מטורפים ויכולים לבצע גם פרדוקסים.

יוסי ביילין, שתמך ותומך בטמטום אוסלו והיה מאוד מקורב לצלחות של אלה שאכלו דברים טובים, כתב פעם שלדעתו הסיבה היחידה להפסקת הסכמי אוסלו היו כמה כדורים בחזה של מישהו.

עובדתית, קשה להבין את ההגיון של גלי, וסביר מאוד שאם לא הייתה לה אפשרות להמשיך בתפקידה אז הבא אחריה היה יותר הגיוני (ושאף אחד לא יגיד שאני מעודד רצח, כי ממש עוד רגע אני שוטף את הפה באקונומיקה).

וקל לבכות שהימין לא עושה מספיק, אבל כשנזכרים מה השמאל עושה אז כל דבר עדיף מהם!

קונטרה להפגנות השמאל. חשוב שנראה שאנחנו ציבור גדול ויש לנו עמדות ברורות.

הרבה מהשמאל חווים אותנו כאוסף מטומטמים או כקבוצה קטנה (הם לא שואלים איך קבוצה קטנה תמיד זוכה ברוב מכובד בקלפי; באופן כללי השמאל לא שואל על עצמו שאלות קשות).

אני לצערי לא אגיע להפגנה מכל מיני סיבות, אבל לגהי השאלה האם זה חשוב - זה חד משמעית חשוב!

שיש מהדורה של סידורים עם הערות שוליים, לציין מקורות של פסוקים. אז יש שם קטע בתפילת ערבית שנראה ככה:

"העושה גדולות עד אין חקר, נסים ונפלאות עד אין מספר (1)"

השמאל עושים הפגנות כבר כמה שנים. הזיז משהו?

למה הפגנת ימין תזיז משהו?

אני אישית לא הולך כי יש לי כבר משהו הערב.

אבל גם אם לא היה לא הייתי הולך.

אולי אם זה היה במרחק הליכה מהבית שלי.

אם לא הייתה פורצת מלחמה בין לבין,

סביר מאוד להניח שהוא היה נשאר שר הביטחון עד לסיום הקדנציה.

ובכל מקרה,

העובדה שהוא נשאר שר ביטחון במשך שנה וחצי בלי שראש הממשלה רצה אותו,

זו הצלחה פנומנלית של המפגינים.

לדעתי מראש רצה להשאיר אותו (או לכל הפחות לא היה בלחץ שיעזוב)

לכן השאיר אותו.

עשה את זה רק כדי לסמן לשאר הליכוד מה עונשו של "בוגד"

איפה אפשר לפגוש ניקים/ניקיות מהאינטרנט בגיל 17 אם לא בהפגנה?

אם הייתי יכולה

הייתי הולכת.

מקצת אידאלים אף אחד לא מת.

דוגמה מהעבר תהיה פחות טראומטית...

אגב, אתמול הייתי בהרצאה עליו, שהעבירה לנו מדריכת מסעות לפולין.

וואו, איזה מרתק האיש הזה. היום כולנו מכירים אותו כי הוא לא נטש את היתומים אלא המשיך איתם עד שנרצחו במחנות, אבל עוד הרבה לפני הגבורה הזאת הוא היה אישיות יוצאת דופן.

ומאיפה הוא התחיל?

ממשפחה מתבוללת...

סיפור מרתק.

לא יפסיק להיות טראומטי

אם כבר , טריגר למשהו.

וכן. 

בהחלט אישיות.

הרגליים שלך בריאות

(הנה את, אחרי שנים שלא ראיתי אותך בעולם הזה)

עדיין חיה

ברוך השם .

עשיר= עיניים שיניים ידיים רגליים .

(תקופות עסוקות יותר ופחות)

אהבתי את ראשי התיבות. לגמרי הדבר החשוב.

(עסוקה בטוב?)

ראשי התיבות אם אני זוכרת נכון

בשם הרב פתייא. זצל .

(ברוך השם. כן)

צריך להפגין נוכחות, אבל בוודאי שהתשקורת תעשה הכל כדי להעלים אותה...

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).