אחרת איך תוכל להרגיש כאילו עשית משהו חשוב, למרות שלמעשה לא עשית כלום?

קלאס באפס מאמץ.

המציאות תהיה בדיוק אותה מציאות, בין אם תגיע להפגנה ובין אם לאו. שום דבר לא ישתנה בעקבות ההגעה שלך. פשוט כלום.

חשוב לך לעשות מעשים טובים? להשפיע?

קח את הזמן שאותו תכננת להקדיש להפגנה, ולך תבקר את סבתא שלך. או תתנדב בעמותה. או תשטוף את הבית ותשמח את אשתך.

לכל הדברים האלה יש השפעה הרבה יותר גדולה מאשר ללכת להפגנה.

אולי אחת לא, אבל הרבה כן.

לפחות אפשר להיות בטוח שההפגנות נגד הרפורמה בתשפג, ונראה שגם אלו שבימינו, השפיעו (לצערי).

וכן נראה שהפגנות החטופים משפיעות.

השאלה אם גם הפגנות של הימין משפיעות

ההצבעה שלך לא שווה כלום, אין שום סיבה רציונלית להצביע.

אם הייתי האדמור מגור שמשפיע על מאות אלפי מצביעים, או איזה משפיען רשת וכו', אז באמת הדעה שלי הייתה יכולה להזיז מנדטים מכאן לשם ואז לשנות את תוצאות הבחירות.

אבל כל עוד יש לי השפעה על פתק אחד בלבד, אז אין לזה שום משמעות.

כך גם בהפגנות:

אם אני אגיע או לא אגיע, לא ישנה דבר. אם הייתי משפיען או זמר שיכול לגרום לאלפי אנשים להגיע בשביל לפגוש אותי, אז התשובה הייתה אחרת.

להגיד ''אבל אם אלפי אנשים יחשבו כמוך אז כבר כן תהיה לזה השפעה'' - פשוט לא רלוונטי. אני לא משפיע על אנשים אחרים, אני לא אדמור או סלב, ולכן זה שאני בוחר כך לא גורם לאנשים אחרים להצטרף.

זה כמו שאני אגיד ''מוות של יהודי אחד מסרטן, לא יפגע במאבק הדמוגרפי שלנו מול הערבים'' ואז אתה תגיב לי ''לא נכון, אם כל היהודים ימותו מסרטן אז יהיו כאן יותר ערבים''.

דרך נוספת להסתכל על זה היא פרדוקס הערימה.

יש ערימת חול גדולה בחוף הים. אם אני אוציא ממנה גרגר חול אחד, היא בוודאות תישאר עדיין ערימה, למרות שאם אני אוציא גרגר ועוד גרגר ככה x פעמים אז בסוף באמת לא תהיה ערימה.

אבל זה לא סותר את העובדה שהוצאת גרגר אחד לא תשפיע על הערימה (שוב, אם אני משפיען ואחרי שאני אוציא גרגר אחד יבואו אלפי אנשים ויוציאו גם הם, אז זה מצב אחר)

ובעצם אתה בונה על זה שהרבה אחרים ילכו ויגנו עליך
 

אז זה, במחילה, סופר אגואיסטי

(כנל 'מה זה משנה אם אני אתחסן או לא, גם ככה יש כבר באזור שלי חסינות עדר')

נכון שחייל בודד לא ישפיע על המערכה,

אבל במחלקה שלו יהיה לאנשים יותר קל בזכותו? יש כמה עשרות/מאות אנשים שהוא יעזור להם והם יושפעו ישירות מכך?

וזה עוד לפני שדיברנו על כך שמדובר במצווה, והציבור לא פוטר את היחיד מלקיימה.

החיסון זה כבר לא ''עשה טוב'' אלא משהו יותר בסיסי, ''סור מרע''. להפיץ מחלות זה דבר מזעזע, אסור להיות אדם אכזר גם אם יש עוד הרבה אכזרים בסביבה וגם אם אין. אדם אחד שלא התחסן בהחלט יכול להדביק אנשים אחרים, אפילו בסביבה עם חסינות עדר. מדוכאי מערכת חיסון, למשל.

אלה פשוט לא דוגמאות טובות כי הן לא מדמות מצב שבו ליחיד אין השפעה על כלום, להבדיל מהפגנה שבה היחיד פשוט לא רלוונטי לאף אחד.

בעצם הטיעון שלך הוא "למה אני צריך ללכת להפגנה, הרבה אנשים ילכו במקומי" "למה אני צריך ללכת לקלפי, גם ככה הרבה אנשים אחרים יצביעו למפלגה שלי במקומי"

(ואני חושב שאם זה היה הפגנה על נושא שממש בוער בך, כמו סופרג'יסטיות שמפגינות בשביל זכות בחירה לנשים, היית רואה את זה מיד)

מאז פינוי גוש קטיף, אחרי שהייתי בכ''כ הרבה הפגנות ושרשרת אנושית וצעדות וכו'... הבנתי שאני לא באמת עוזר כך.

הייתי בעוד הפגנה אחת בחיי אחרי ההתנתקות, הפגנה שבה הייתה דרישה מאולמרט להתפטר בעקבות הכשלון של מלחמת לבנון השנייה. 

היינו מאות אלפים בכיכר רבין. ימין ושמאל שמפגינים ביחד נגד ראש ממשלה כושל.

נו, אז אולמרט התפטר?

לא.

ואתה מכניס לי מילים וטיעונים שבכלל לא אמרתי.

לא אמרתי שאני לא מצביע או לא הולך להפגין כי יש כאלה שכבר עושים את זה, אמרתי שאין שום משמעות לפתק בודד או לאדם בודד בהפגנה. פשוט כלום.

זה לא שעוד אדם אחד יוסיף עוד כוח כמו בצבא, זה לא שעוד אדם אחד יכול לשנות את המציאות כמו בצבא, זה לא שעוד אדם אחד יכול להפוך את ההפגנה לאפקטיבית. זה שאני לא הולך להפגנה או להצביע, גם לא הופך את העבודה של שאר האנשים ליותר קשה, שוב - בניגוד לצבא. משה יעקובוביץ' מבנימינה לא יעבוד יותר קשה בהפגנה בגלל שאני נשאר בבית.

להגיד שאני מוותר על זה כי אחרים עושים במקומי?

מבטיח לך שגם אם אף אחד אחר לא יילך להפגין, אני לא אלך בעצמי...

אה, ואתה יודע מה עשיתי כשההתנתקות כבר כמעט התחילה?

בזמן שאנשים אחרים המשיכו להפגין, אני עזרתי לחקלאי מהגוש לארוז את כל הציוד שלו על טרקטורים ענקיים. 

הייתי ילד בן 13 וכבר אז הבנתי שאני משפיע על המציאות ומשפיע על העולם לטובה הרבה יותר מאלה שממשיכים להפגין גם אחרי שההתנתקות הפכה להיות עובדה מוגמרת.

מישהו אשכרה נעזר בי, חייו השתפרו בזכותי. המציאות הפכה להיות טובה יותר עבורו. ומה הוא הרוויח מעוד משה יעקובוביץ' שעומד באיזה צומת ומחלק צמידים כתומים?

אני יוצא נגד טיעון אגואיסטי ספציפי אחד, שחוזר בכל מיני הקשרים. כן, יש לו את הקסם המתוחכם שלו, אבל זה לא הופך אותו לפחות אגואיסטי

(לעצם העניין, אני מכיר מישהי שהיא נגד הפגנות בכלל. בכל נושא. כי נמאס לה מפקקים. "stay home" איז איט. וזה לגמרי שקלול הגיוני - לחשוב שהנזק של הפגנות לא שווה את התועלת שלהם - בטח בנוגע להפגנות שיש בארץ)

-''לך תבקר את סבתא שלך, שזה משפיע המון המון טוב על אשה שבזכותה אתה קיים, אבל בלי ההילה ותחושת השליחות של הפגנה למרות שבהפגנה אתה לא באמת משפר כלום במציאות''

-''אתה אגואיסט''

כן, ללכת להפגנה זה מגניב ונותן תחושה של אידיאלים. לבקר את סבתא זה בנאלי. אבל איפה אתה משפיע יותר על המציאות?

בכל מקרה,

אגואיזם זה אם הייתי אומר ''חשוב ללכת להפגנה, אתה באמת תורם כך לעולם, אבל אין לי כוח כי אני מעדיף ללכת לקולנוע''.

זה אדם שחושב על טובתו האישית ולא על טובת האחר.

אבל אם אני טוען שאין שום טוב שייצא מזה שאני אלך להפגנה, איך זה אגואיזם?

אני גם לא קונה לבן שלי, שרואה 6/6, משקפיים בלי עדשות. זה פשוט לא יעזור לו לראות. אולי גם זה מעיד שאני אגואיסט?

(כלומר לחשוב האם הטיעון "קול בודד לא משפיע" וכדומה, לא בנוי באופן מוסווה על ההנחה שהרבה אנשים אחרים יעשו במקומי משהו שאני רוצה)

אתה דימית את זה לפרדוקס הערימה. אבל אני חושב שיותר נכון לדמות את זה לדילמת האסיר: לכאורה המעשה הרציונלי של כל פרט שתומך במפלגה הוא לא ללכת להצביע. כי הסיכוי שבדיוק הוא יעביר אותה במנדט אפסי. והבחירה שלו ללכת להצביע או לא לא משפיעה על הבחירה של אף אחד אחר

אבל אז שיווי המשקל נאש הוא שאף אחד לא יצביע למפלגה. שזה לגמרי לא יעיל פארטו

לכן המעשה הנכון, כמו תמיד בדילמות האלה, זה לעשות את המעשה המוסרי ולשתף פעולה. כלומר להשקיע את המאמץ הקטן וללכת להצביע

יש שתי מילים שכתבת שבגללן זה לא קשור לדילמת האסיר:

''אבל אז''.

כלומר אם אני אבחר לא להצביע, זה יגרום גם לאחרים לא. אם אני אלך לפי ההיגיון שלי, אז אף אחד לא יצביע.

ובכן, זה לא נכון. אני לא משפיע על הבחירה של אף בן אדם אחר. וכבר כתבתי שאם הייתי משפיען רשת או רב גדול וכו' אז כן הייתי קורא לציבור שמקשיב לי לצאת ולהצביע למפלגה שבעייני עושה את הכי טוב.

ואם בלי קשר אלי אף אחד לא ייצא להצביע? קודם כל זה דיון תיאורטי בלבד, אין סיכוי ממשי שזה יקרה. בכל מערכת בחירות מצביעים כ-60% מבעלי זכות הבחירה, כלומר מיליוני אנשים. הסיכוי שפתאום יצביעו רק 5% למשל, הוא ממש אפסי.

אבל בתוך אותו עולם דמיוני ותיאורטי, קשיא לא קשיא: אם אחוז ההצבעה כ''כ נמוך אז ממילא יש לקול שלי סיכוי גבוה יותר לגרום לשינוי, ולכן אני כן אלך להצביע.

הרי מראש הסיבה שאני לא מצביע היא שצריך עשרות אלפי קולות בשביל מנדט אחד, ולכן הפתק שלי לא ישנה דבר.

אבל אם למשל 1,000 קולות בלבד יספיקו למנדט, אז הטיעון שלי כבר לא יהיה נכון והקול שלי בהחלט יהיה חשוב.

גם שם הבחירה שלך לא משפיעה על הבחירה של הצד השני (כלומר של אף אחד אחר)

המילים האלה אומרות שהבחירה שלי היא זו שתגרום גם לאחרים לפעול כך.

ברור שאני מבין ומכיר את הדילמה, כל המהות שלה זה שאף אחד לא יודע איך השחקנים האחרים פועלים.

בכל מקרה, גם לזה התייחסתי.

זה דיון תיאורטי כי בפועל תמיד יש כ-60% הצבעה, לפחות.

ובעולם דמיוני שבו באמת יהיה אחוז הצבעה נמוך, אני כמובן לא אוכל עוד לטעון שהקול שלי לא שווה דבר.

רק אציין שבהפגנות זה לא משנה, כי בניגוד לבחירות - ההשתתפות שלי לעולם תהיה חסרת משמעות, בין אם יגיעו עשרה אנשים ובין אם יגיעו מיליון אנשים.

אנשים לא פועלים לפי המעשה "הרציונלי" בדילמת האסיר. כלומר, כי אנשים ריאליים הם ישויות מוסריות

אני חושב שדילמת האסיר שקולה לגמרי, ברמה המתמטית, גם להפגנות וגם לבחירות
 

(הייתי אומר שזה בדיוק "הטרגדיה של נחלת הכלל", אבל לדעתי בקורס שלקחנו המרצה לא דיבר על המושג הזה, ואני מעדיף לדבר על דברים שאני משוכנע שאני מבין אותם עד הסוף)

אלא פשוט חוסר הבנה כמה הקול שלהם חסר משמעות.

אנחנו הרי לא באמת יכולים לתפוס מה המשמעות של מספרים קטנים. מה זה 0.00004% למשל. זה מספר שהמוח שלנו לא תופס כמה הוא אפסי.

יש לי גם סיבה טובה לחשוב שזאת הסיבה:

הרצינות שבה אנשים מתלבטים במשך שבועות למי להצביע, משנים את דעתם, הולכים לשמוע מועמדים, הולכים לעצרות, רואים את התעמולה, ובאמת ובתמים מתלבטים ללא הרף למי לתת את קולם. משקיעים כ''כ הרבה בהחלטה שלא תשפיע על שום דבר במציאות של אף יצור בעולם.

משקיעים מתוך מחשבה שזה ישנה משהו. שאם אני אצביע לבן גביר אז יהיה לו את הכוח לעשות כך וכך, ואם אצביע לשס אז הם יצליחו לפעול בנושא הזה והזה. אנשים אשכרה חושבים כך.

הם באמת מתלבטים מתוך הנחה שזה ישנה משהו.

הם גם כועסים על חבר מהעבודה או מבית הכנסת שמצביע למפלגה אחרת, ויכולים להשקיע שעות בלנסות לשכנע.

אפילו אם להצביע זה חשוב, איזו חשיבות יש להשקעה של שעות רבות בשביל להזיז 1/40,000  מנדט?
 

אגב, לא ציינתי זאת - מעולם עוד לא קרה שלא הצבעתי בבחירות לכנסת, ורק פעם אחת קרה שלא הצבעתי בבחירות לעירייה (זה היה בטיול שנתי של בית הספר... הייתי מהיחידים מהכיתה שיש לו זכות הצבעה ולכן לא הפריע להנהלה לעשות לנו טיול ביום של הבחירות).

למה אני מצביע? פטריוטיות, תחושת שליחות, הודאה להשם על הזכות שנפלה בחלקי להצביע במדינה יהודית וכו'.

אף אחת מהסיבות לא רציונלית...

אבל גם בכל מובן אחר. אני משקיע מאמץ בשביל טובת הכלל, למרות שאולי באיזשהו חשבון רציונלי זה לא משתלם לי

וההנחה הזאת כל כך ברורה לאנשים, שהם זורקים את הטיעון 'אבל קול אחד לא משפיע' לפח האשפה ומתייחסים לבחירה ברצינות, ואז *באמת* הבחירות ישקפו את הדעות של אנשים

בדילמת האסיר,

להחלטה של הפרט של השלכה על האחר.

כאן, ההחלטה של הפרט חסרת כל משמעות ולא פועלת שום דבר בעולם.

אני יכול לפרמל את זה עם מטריצת תשלומים אם אתה רוצה

או שהזזת מנדט או שלא.

0 או 1.

אם לא גרמת למנדט לזוז, אז לא שינית כלום במציאות. זה לא שהשפעת אחוז או רבע אחוז או מיליונית אחוז. השפעת 0 עגול.

הסיכוי שההשפעה שלך תהיה 1 ולא 0, היא אחד לכמה עשרות/מאות מיליונים.

כלומר בכל המקרים, היא תהיה בסוף 0.

"מן המפורסמות הוא כי יש מספר אינסופי של עולמות, פשוט מאחר שקיים מרחב אינסופי של חלל שהם יכולים להימצא בו. על כל פנים, לא כל אחד מהם מיושב, ולפיכך חייב להיות מספר סופי של עולמות מיושבים. כל מספר סופי שנחלק באינסוף הוא בקירוב גבוה דיו - לא כלום - ועל כן אפשר לומר כי האוכלוסייה הממוצעת של כל הפלנטות ביקום היא אפס. מכאן נובע כי אוכלוסיית היקום כולו היא גם כן אפס, וכי אותם אנשים שתפגוש מזמן לזמן הם תוצרים של דמיון חולני ותו לא." (המסעדה שבסוף היקום עמוד כלשהו)

הרי אם משהו כבר קרה, אז אין משמעות לשאלה מה ההסתברות שהוא קרה. הוא כבר קרה.

כלומר גם אם הסיכוי שיהיה ייצור שדומה לטווס הוא שואף לאפס, ברגע שיש לי טווס מול העיניים אז ההסתברות כבר לא רלוונטית - יש מולי טווס אפילו אם הסיכוי הוא 0.00000001.

בגלל שהיו במצטבר עשרות מיליוני הצבעות ובאף אחת מהן לא קרה שפתק בודד השפיע, אפשר להסיק שהסיכוי הוא לא אחד לכמה מאות או אלפים, אלא לכל היותר אחד למיליונים.

מה שמחזיר אותי למה שכתבתי בהתחלה - בקרו את סבתא שלכם. הרבה פחות הילה, הרבה פחות מגניב, הרבה יותר משפיע טוב על העולם.

ותמיד שאלתי את עצמי למה דחוף לאדמור לעשות את זה דווקא בזמן של הסליחות...

היה אפשר בהחלט גם לבקר את סבתא וגם להגיע להפגנה

...

ועכשיו ברצינות:

ברור שהאמירה שלי שעדיף ללכת לסבתא ולא להפגנה, נובעת מכך שלדעתי אין שום חשיבות להליכה להפגנה. פשוט 0 עגול. לא הסתרתי שזו דעתי, נכון?

לכן זה כלל לא שייך לסליחות או לכל פעולה אחרת שבה כן יש חשיבות.

במילים אחרות:

אם יש שתי פעולות חשובות, כמו סליחות ולבקר את סבתא, אז צריך למצוא זמן לעשות את שתיהן במקום לעשות תחרות מה מהן יותר חשובה ואז לוותר על השניה.

אבל אני מראש יוצא מנקודת הנחה שללכת להפגנה זה *מרגיש* חשוב, *מרגיש* שאני תורם, אבל בפועל לא עושה שום כלום.

לכן אין מבחינתי שאלה, עדיף לבקר את סבתא.

ואם כבר ביקרת אותה אתמול כדי שתוכל ללכת להפגנה בלי ייסורי מצפון, אז תבקר שוב. היא תשמח.

אני מבין שזאת דעתך. מקווה שרוב האנשים מבינים שבמדינה כמו שלנו יש לאווירה ציבורית הרבה משמעות ולכן הם נותנים את חלקם. בסופו של דבר 100,000 שהיו שלשום או החצי מליון שעצרו את ברק המופקר מלמסור את הגולן לאסד מורכבים מאלפים רבים של יחידים שלא עשו את החשבון שלך. אם כל אחד מהם היה עושה את החשבון שלך, לא היתה נוצרת אווירה כזאת ואם כל אלו שעשו את החשבון שלך היו נמנעים ממנו - היו כאן הפגנות גדולות בהרבה מהפגנות תומכי החונטה המשפטית.

נועדה לתת גב ציבורי פומבי לנציגי ציבור, להשאיר דעות במרחב הציבורי, ולחזק את הציבור עצמו שמרגיש את הקבוצתיות.

אם אני לא אלך, משהו במציאות יהיה שונה? 

בבקשה תענה על שתי השאלות האלה

הממשלה צריכה לראות שיש לה תמיכה במאבק נגד מערכת המשפט.

הרפורמה המשפטית נפלה כי כל הזמן היו הפגנות נגד וכמעט לא היה בעד.

גם אם הממשלה נופלת עכשיו זה עדיין חשוב להראות לפוליטיקאים כמה הנושא הזה חשוב לנו.

הרב יהושע שפירא: https://x.com/dviramar2/status/1930195196538450315

אבל, במדינה דמוקרטית (או שלפחות עדיין מנסים לטעון שהיא כזאת), הצעד הראשון של מי שמרגיש שהשלטון דורס אותו ואת הערכים החשובים לו - הוא להפגין.

האמת שזה אמור להיות הצעד השני, הצעד הראשון הוא להצביע בבחירות. אבל, ככל שגורמים לא נבחרים גוזלים דה-פקטו או דה-יורו את היכולת לקבל החלטות מהעם באמצעות נציגיו, המשמעות של הצבעה בבחירות הולכת ויורדת.

מעבר לעניין העקרוני - באופן מעשי השאלה אם לנציגי הציבור יהיה כח להתעקש מול התשקורת ומול שלל גורמים שלוחצים עליהם, תלויה בכמה הם ירגישו שעומד מאחוריהם ציבור גדול ונחוש.

אם לשפוט לפי ההפגנות הקודמות, הימין נשאר ילד טוב ירושלים שצועד בסדר מופתי, מניף שלטים סתמיים ("השיבה שופטינו כבראשונה" וכיו"ב) ולא מזיז לשמאל כהוא זה. הימין לא עצר לא את אוסלו ולא את ההתנתקות, ואף לא דרבן את המשכה של הרפורמה המשפטית. כי להפנינגים ממלכתיים אין שום תועלת.

יישום ההסכמים נעצר בגלל הערבים שהמשכיו לבצע פיגועים ואף העצימו את ההיקף שלהם. 

אגב, אחד מזכרונות הילדות הכי הכי מוקדמים שלי קשור לרצח רבין.

מהרצח עצמו אני לא זוכר כלום, אבל אני זוכר עד היום שאחרי בחירות 1996, הגננת בגן אמרה לנו "היו בחירות בין ראש הממשלה שנרצח לבין מי שרצח אותו, ומי שרצח אותו ניצח".

ממש דמיינתי אדם שיושב בכלא בתוך תא קטן (בגודל של גדר גורים) שעכשיו יהיה ראש הממשלה.

השמאלנים מטורפים ויכולים לבצע גם פרדוקסים.

יוסי ביילין, שתמך ותומך בטמטום אוסלו והיה מאוד מקורב לצלחות של אלה שאכלו דברים טובים, כתב פעם שלדעתו הסיבה היחידה להפסקת הסכמי אוסלו היו כמה כדורים בחזה של מישהו.

עובדתית, קשה להבין את ההגיון של גלי, וסביר מאוד שאם לא הייתה לה אפשרות להמשיך בתפקידה אז הבא אחריה היה יותר הגיוני (ושאף אחד לא יגיד שאני מעודד רצח, כי ממש עוד רגע אני שוטף את הפה באקונומיקה).

וקל לבכות שהימין לא עושה מספיק, אבל כשנזכרים מה השמאל עושה אז כל דבר עדיף מהם!

קונטרה להפגנות השמאל. חשוב שנראה שאנחנו ציבור גדול ויש לנו עמדות ברורות.

הרבה מהשמאל חווים אותנו כאוסף מטומטמים או כקבוצה קטנה (הם לא שואלים איך קבוצה קטנה תמיד זוכה ברוב מכובד בקלפי; באופן כללי השמאל לא שואל על עצמו שאלות קשות).

אני לצערי לא אגיע להפגנה מכל מיני סיבות, אבל לגהי השאלה האם זה חשוב - זה חד משמעית חשוב!

שיש מהדורה של סידורים עם הערות שוליים, לציין מקורות של פסוקים. אז יש שם קטע בתפילת ערבית שנראה ככה:

"העושה גדולות עד אין חקר, נסים ונפלאות עד אין מספר (1)"

השמאל עושים הפגנות כבר כמה שנים. הזיז משהו?

למה הפגנת ימין תזיז משהו?

אני אישית לא הולך כי יש לי כבר משהו הערב.

אבל גם אם לא היה לא הייתי הולך.

אולי אם זה היה במרחק הליכה מהבית שלי.

אם לא הייתה פורצת מלחמה בין לבין,

סביר מאוד להניח שהוא היה נשאר שר הביטחון עד לסיום הקדנציה.

ובכל מקרה,

העובדה שהוא נשאר שר ביטחון במשך שנה וחצי בלי שראש הממשלה רצה אותו,

זו הצלחה פנומנלית של המפגינים.

לדעתי מראש רצה להשאיר אותו (או לכל הפחות לא היה בלחץ שיעזוב)

לכן השאיר אותו.

עשה את זה רק כדי לסמן לשאר הליכוד מה עונשו של "בוגד"

איפה אפשר לפגוש ניקים/ניקיות מהאינטרנט בגיל 17 אם לא בהפגנה?

אם הייתי יכולה

הייתי הולכת.

מקצת אידאלים אף אחד לא מת.

דוגמה מהעבר תהיה פחות טראומטית...

אגב, אתמול הייתי בהרצאה עליו, שהעבירה לנו מדריכת מסעות לפולין.

וואו, איזה מרתק האיש הזה. היום כולנו מכירים אותו כי הוא לא נטש את היתומים אלא המשיך איתם עד שנרצחו במחנות, אבל עוד הרבה לפני הגבורה הזאת הוא היה אישיות יוצאת דופן.

ומאיפה הוא התחיל?

ממשפחה מתבוללת...

סיפור מרתק.

לא יפסיק להיות טראומטי

אם כבר , טריגר למשהו.

וכן. 

בהחלט אישיות.

הרגליים שלך בריאות

(הנה את, אחרי שנים שלא ראיתי אותך בעולם הזה)

עדיין חיה

ברוך השם .

עשיר= עיניים שיניים ידיים רגליים .

(תקופות עסוקות יותר ופחות)

אהבתי את ראשי התיבות. לגמרי הדבר החשוב.

(עסוקה בטוב?)

ראשי התיבות אם אני זוכרת נכון

בשם הרב פתייא. זצל .

(ברוך השם. כן)

צריך להפגין נוכחות, אבל בוודאי שהתשקורת תעשה הכל כדי להעלים אותה...

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת