אחרת איך תוכל להרגיש כאילו עשית משהו חשוב, למרות שלמעשה לא עשית כלום?

קלאס באפס מאמץ.

המציאות תהיה בדיוק אותה מציאות, בין אם תגיע להפגנה ובין אם לאו. שום דבר לא ישתנה בעקבות ההגעה שלך. פשוט כלום.

חשוב לך לעשות מעשים טובים? להשפיע?

קח את הזמן שאותו תכננת להקדיש להפגנה, ולך תבקר את סבתא שלך. או תתנדב בעמותה. או תשטוף את הבית ותשמח את אשתך.

לכל הדברים האלה יש השפעה הרבה יותר גדולה מאשר ללכת להפגנה.

אולי אחת לא, אבל הרבה כן.

לפחות אפשר להיות בטוח שההפגנות נגד הרפורמה בתשפג, ונראה שגם אלו שבימינו, השפיעו (לצערי).

וכן נראה שהפגנות החטופים משפיעות.

השאלה אם גם הפגנות של הימין משפיעות

ההצבעה שלך לא שווה כלום, אין שום סיבה רציונלית להצביע.

אם הייתי האדמור מגור שמשפיע על מאות אלפי מצביעים, או איזה משפיען רשת וכו', אז באמת הדעה שלי הייתה יכולה להזיז מנדטים מכאן לשם ואז לשנות את תוצאות הבחירות.

אבל כל עוד יש לי השפעה על פתק אחד בלבד, אז אין לזה שום משמעות.

כך גם בהפגנות:

אם אני אגיע או לא אגיע, לא ישנה דבר. אם הייתי משפיען או זמר שיכול לגרום לאלפי אנשים להגיע בשביל לפגוש אותי, אז התשובה הייתה אחרת.

להגיד ''אבל אם אלפי אנשים יחשבו כמוך אז כבר כן תהיה לזה השפעה'' - פשוט לא רלוונטי. אני לא משפיע על אנשים אחרים, אני לא אדמור או סלב, ולכן זה שאני בוחר כך לא גורם לאנשים אחרים להצטרף.

זה כמו שאני אגיד ''מוות של יהודי אחד מסרטן, לא יפגע במאבק הדמוגרפי שלנו מול הערבים'' ואז אתה תגיב לי ''לא נכון, אם כל היהודים ימותו מסרטן אז יהיו כאן יותר ערבים''.

דרך נוספת להסתכל על זה היא פרדוקס הערימה.

יש ערימת חול גדולה בחוף הים. אם אני אוציא ממנה גרגר חול אחד, היא בוודאות תישאר עדיין ערימה, למרות שאם אני אוציא גרגר ועוד גרגר ככה x פעמים אז בסוף באמת לא תהיה ערימה.

אבל זה לא סותר את העובדה שהוצאת גרגר אחד לא תשפיע על הערימה (שוב, אם אני משפיען ואחרי שאני אוציא גרגר אחד יבואו אלפי אנשים ויוציאו גם הם, אז זה מצב אחר)

ובעצם אתה בונה על זה שהרבה אחרים ילכו ויגנו עליך
 

אז זה, במחילה, סופר אגואיסטי

(כנל 'מה זה משנה אם אני אתחסן או לא, גם ככה יש כבר באזור שלי חסינות עדר')

נכון שחייל בודד לא ישפיע על המערכה,

אבל במחלקה שלו יהיה לאנשים יותר קל בזכותו? יש כמה עשרות/מאות אנשים שהוא יעזור להם והם יושפעו ישירות מכך?

וזה עוד לפני שדיברנו על כך שמדובר במצווה, והציבור לא פוטר את היחיד מלקיימה.

החיסון זה כבר לא ''עשה טוב'' אלא משהו יותר בסיסי, ''סור מרע''. להפיץ מחלות זה דבר מזעזע, אסור להיות אדם אכזר גם אם יש עוד הרבה אכזרים בסביבה וגם אם אין. אדם אחד שלא התחסן בהחלט יכול להדביק אנשים אחרים, אפילו בסביבה עם חסינות עדר. מדוכאי מערכת חיסון, למשל.

אלה פשוט לא דוגמאות טובות כי הן לא מדמות מצב שבו ליחיד אין השפעה על כלום, להבדיל מהפגנה שבה היחיד פשוט לא רלוונטי לאף אחד.

בעצם הטיעון שלך הוא "למה אני צריך ללכת להפגנה, הרבה אנשים ילכו במקומי" "למה אני צריך ללכת לקלפי, גם ככה הרבה אנשים אחרים יצביעו למפלגה שלי במקומי"

(ואני חושב שאם זה היה הפגנה על נושא שממש בוער בך, כמו סופרג'יסטיות שמפגינות בשביל זכות בחירה לנשים, היית רואה את זה מיד)

מאז פינוי גוש קטיף, אחרי שהייתי בכ''כ הרבה הפגנות ושרשרת אנושית וצעדות וכו'... הבנתי שאני לא באמת עוזר כך.

הייתי בעוד הפגנה אחת בחיי אחרי ההתנתקות, הפגנה שבה הייתה דרישה מאולמרט להתפטר בעקבות הכשלון של מלחמת לבנון השנייה. 

היינו מאות אלפים בכיכר רבין. ימין ושמאל שמפגינים ביחד נגד ראש ממשלה כושל.

נו, אז אולמרט התפטר?

לא.

ואתה מכניס לי מילים וטיעונים שבכלל לא אמרתי.

לא אמרתי שאני לא מצביע או לא הולך להפגין כי יש כאלה שכבר עושים את זה, אמרתי שאין שום משמעות לפתק בודד או לאדם בודד בהפגנה. פשוט כלום.

זה לא שעוד אדם אחד יוסיף עוד כוח כמו בצבא, זה לא שעוד אדם אחד יכול לשנות את המציאות כמו בצבא, זה לא שעוד אדם אחד יכול להפוך את ההפגנה לאפקטיבית. זה שאני לא הולך להפגנה או להצביע, גם לא הופך את העבודה של שאר האנשים ליותר קשה, שוב - בניגוד לצבא. משה יעקובוביץ' מבנימינה לא יעבוד יותר קשה בהפגנה בגלל שאני נשאר בבית.

להגיד שאני מוותר על זה כי אחרים עושים במקומי?

מבטיח לך שגם אם אף אחד אחר לא יילך להפגין, אני לא אלך בעצמי...

אה, ואתה יודע מה עשיתי כשההתנתקות כבר כמעט התחילה?

בזמן שאנשים אחרים המשיכו להפגין, אני עזרתי לחקלאי מהגוש לארוז את כל הציוד שלו על טרקטורים ענקיים. 

הייתי ילד בן 13 וכבר אז הבנתי שאני משפיע על המציאות ומשפיע על העולם לטובה הרבה יותר מאלה שממשיכים להפגין גם אחרי שההתנתקות הפכה להיות עובדה מוגמרת.

מישהו אשכרה נעזר בי, חייו השתפרו בזכותי. המציאות הפכה להיות טובה יותר עבורו. ומה הוא הרוויח מעוד משה יעקובוביץ' שעומד באיזה צומת ומחלק צמידים כתומים?

אני יוצא נגד טיעון אגואיסטי ספציפי אחד, שחוזר בכל מיני הקשרים. כן, יש לו את הקסם המתוחכם שלו, אבל זה לא הופך אותו לפחות אגואיסטי

(לעצם העניין, אני מכיר מישהי שהיא נגד הפגנות בכלל. בכל נושא. כי נמאס לה מפקקים. "stay home" איז איט. וזה לגמרי שקלול הגיוני - לחשוב שהנזק של הפגנות לא שווה את התועלת שלהם - בטח בנוגע להפגנות שיש בארץ)

-''לך תבקר את סבתא שלך, שזה משפיע המון המון טוב על אשה שבזכותה אתה קיים, אבל בלי ההילה ותחושת השליחות של הפגנה למרות שבהפגנה אתה לא באמת משפר כלום במציאות''

-''אתה אגואיסט''

כן, ללכת להפגנה זה מגניב ונותן תחושה של אידיאלים. לבקר את סבתא זה בנאלי. אבל איפה אתה משפיע יותר על המציאות?

בכל מקרה,

אגואיזם זה אם הייתי אומר ''חשוב ללכת להפגנה, אתה באמת תורם כך לעולם, אבל אין לי כוח כי אני מעדיף ללכת לקולנוע''.

זה אדם שחושב על טובתו האישית ולא על טובת האחר.

אבל אם אני טוען שאין שום טוב שייצא מזה שאני אלך להפגנה, איך זה אגואיזם?

אני גם לא קונה לבן שלי, שרואה 6/6, משקפיים בלי עדשות. זה פשוט לא יעזור לו לראות. אולי גם זה מעיד שאני אגואיסט?

(כלומר לחשוב האם הטיעון "קול בודד לא משפיע" וכדומה, לא בנוי באופן מוסווה על ההנחה שהרבה אנשים אחרים יעשו במקומי משהו שאני רוצה)

אתה דימית את זה לפרדוקס הערימה. אבל אני חושב שיותר נכון לדמות את זה לדילמת האסיר: לכאורה המעשה הרציונלי של כל פרט שתומך במפלגה הוא לא ללכת להצביע. כי הסיכוי שבדיוק הוא יעביר אותה במנדט אפסי. והבחירה שלו ללכת להצביע או לא לא משפיעה על הבחירה של אף אחד אחר

אבל אז שיווי המשקל נאש הוא שאף אחד לא יצביע למפלגה. שזה לגמרי לא יעיל פארטו

לכן המעשה הנכון, כמו תמיד בדילמות האלה, זה לעשות את המעשה המוסרי ולשתף פעולה. כלומר להשקיע את המאמץ הקטן וללכת להצביע

יש שתי מילים שכתבת שבגללן זה לא קשור לדילמת האסיר:

''אבל אז''.

כלומר אם אני אבחר לא להצביע, זה יגרום גם לאחרים לא. אם אני אלך לפי ההיגיון שלי, אז אף אחד לא יצביע.

ובכן, זה לא נכון. אני לא משפיע על הבחירה של אף בן אדם אחר. וכבר כתבתי שאם הייתי משפיען רשת או רב גדול וכו' אז כן הייתי קורא לציבור שמקשיב לי לצאת ולהצביע למפלגה שבעייני עושה את הכי טוב.

ואם בלי קשר אלי אף אחד לא ייצא להצביע? קודם כל זה דיון תיאורטי בלבד, אין סיכוי ממשי שזה יקרה. בכל מערכת בחירות מצביעים כ-60% מבעלי זכות הבחירה, כלומר מיליוני אנשים. הסיכוי שפתאום יצביעו רק 5% למשל, הוא ממש אפסי.

אבל בתוך אותו עולם דמיוני ותיאורטי, קשיא לא קשיא: אם אחוז ההצבעה כ''כ נמוך אז ממילא יש לקול שלי סיכוי גבוה יותר לגרום לשינוי, ולכן אני כן אלך להצביע.

הרי מראש הסיבה שאני לא מצביע היא שצריך עשרות אלפי קולות בשביל מנדט אחד, ולכן הפתק שלי לא ישנה דבר.

אבל אם למשל 1,000 קולות בלבד יספיקו למנדט, אז הטיעון שלי כבר לא יהיה נכון והקול שלי בהחלט יהיה חשוב.

גם שם הבחירה שלך לא משפיעה על הבחירה של הצד השני (כלומר של אף אחד אחר)

המילים האלה אומרות שהבחירה שלי היא זו שתגרום גם לאחרים לפעול כך.

ברור שאני מבין ומכיר את הדילמה, כל המהות שלה זה שאף אחד לא יודע איך השחקנים האחרים פועלים.

בכל מקרה, גם לזה התייחסתי.

זה דיון תיאורטי כי בפועל תמיד יש כ-60% הצבעה, לפחות.

ובעולם דמיוני שבו באמת יהיה אחוז הצבעה נמוך, אני כמובן לא אוכל עוד לטעון שהקול שלי לא שווה דבר.

רק אציין שבהפגנות זה לא משנה, כי בניגוד לבחירות - ההשתתפות שלי לעולם תהיה חסרת משמעות, בין אם יגיעו עשרה אנשים ובין אם יגיעו מיליון אנשים.

אנשים לא פועלים לפי המעשה "הרציונלי" בדילמת האסיר. כלומר, כי אנשים ריאליים הם ישויות מוסריות

אני חושב שדילמת האסיר שקולה לגמרי, ברמה המתמטית, גם להפגנות וגם לבחירות
 

(הייתי אומר שזה בדיוק "הטרגדיה של נחלת הכלל", אבל לדעתי בקורס שלקחנו המרצה לא דיבר על המושג הזה, ואני מעדיף לדבר על דברים שאני משוכנע שאני מבין אותם עד הסוף)

אלא פשוט חוסר הבנה כמה הקול שלהם חסר משמעות.

אנחנו הרי לא באמת יכולים לתפוס מה המשמעות של מספרים קטנים. מה זה 0.00004% למשל. זה מספר שהמוח שלנו לא תופס כמה הוא אפסי.

יש לי גם סיבה טובה לחשוב שזאת הסיבה:

הרצינות שבה אנשים מתלבטים במשך שבועות למי להצביע, משנים את דעתם, הולכים לשמוע מועמדים, הולכים לעצרות, רואים את התעמולה, ובאמת ובתמים מתלבטים ללא הרף למי לתת את קולם. משקיעים כ''כ הרבה בהחלטה שלא תשפיע על שום דבר במציאות של אף יצור בעולם.

משקיעים מתוך מחשבה שזה ישנה משהו. שאם אני אצביע לבן גביר אז יהיה לו את הכוח לעשות כך וכך, ואם אצביע לשס אז הם יצליחו לפעול בנושא הזה והזה. אנשים אשכרה חושבים כך.

הם באמת מתלבטים מתוך הנחה שזה ישנה משהו.

הם גם כועסים על חבר מהעבודה או מבית הכנסת שמצביע למפלגה אחרת, ויכולים להשקיע שעות בלנסות לשכנע.

אפילו אם להצביע זה חשוב, איזו חשיבות יש להשקעה של שעות רבות בשביל להזיז 1/40,000  מנדט?
 

אגב, לא ציינתי זאת - מעולם עוד לא קרה שלא הצבעתי בבחירות לכנסת, ורק פעם אחת קרה שלא הצבעתי בבחירות לעירייה (זה היה בטיול שנתי של בית הספר... הייתי מהיחידים מהכיתה שיש לו זכות הצבעה ולכן לא הפריע להנהלה לעשות לנו טיול ביום של הבחירות).

למה אני מצביע? פטריוטיות, תחושת שליחות, הודאה להשם על הזכות שנפלה בחלקי להצביע במדינה יהודית וכו'.

אף אחת מהסיבות לא רציונלית...

אבל גם בכל מובן אחר. אני משקיע מאמץ בשביל טובת הכלל, למרות שאולי באיזשהו חשבון רציונלי זה לא משתלם לי

וההנחה הזאת כל כך ברורה לאנשים, שהם זורקים את הטיעון 'אבל קול אחד לא משפיע' לפח האשפה ומתייחסים לבחירה ברצינות, ואז *באמת* הבחירות ישקפו את הדעות של אנשים

בדילמת האסיר,

להחלטה של הפרט של השלכה על האחר.

כאן, ההחלטה של הפרט חסרת כל משמעות ולא פועלת שום דבר בעולם.

אני יכול לפרמל את זה עם מטריצת תשלומים אם אתה רוצה

או שהזזת מנדט או שלא.

0 או 1.

אם לא גרמת למנדט לזוז, אז לא שינית כלום במציאות. זה לא שהשפעת אחוז או רבע אחוז או מיליונית אחוז. השפעת 0 עגול.

הסיכוי שההשפעה שלך תהיה 1 ולא 0, היא אחד לכמה עשרות/מאות מיליונים.

כלומר בכל המקרים, היא תהיה בסוף 0.

"מן המפורסמות הוא כי יש מספר אינסופי של עולמות, פשוט מאחר שקיים מרחב אינסופי של חלל שהם יכולים להימצא בו. על כל פנים, לא כל אחד מהם מיושב, ולפיכך חייב להיות מספר סופי של עולמות מיושבים. כל מספר סופי שנחלק באינסוף הוא בקירוב גבוה דיו - לא כלום - ועל כן אפשר לומר כי האוכלוסייה הממוצעת של כל הפלנטות ביקום היא אפס. מכאן נובע כי אוכלוסיית היקום כולו היא גם כן אפס, וכי אותם אנשים שתפגוש מזמן לזמן הם תוצרים של דמיון חולני ותו לא." (המסעדה שבסוף היקום עמוד כלשהו)

הרי אם משהו כבר קרה, אז אין משמעות לשאלה מה ההסתברות שהוא קרה. הוא כבר קרה.

כלומר גם אם הסיכוי שיהיה ייצור שדומה לטווס הוא שואף לאפס, ברגע שיש לי טווס מול העיניים אז ההסתברות כבר לא רלוונטית - יש מולי טווס אפילו אם הסיכוי הוא 0.00000001.

בגלל שהיו במצטבר עשרות מיליוני הצבעות ובאף אחת מהן לא קרה שפתק בודד השפיע, אפשר להסיק שהסיכוי הוא לא אחד לכמה מאות או אלפים, אלא לכל היותר אחד למיליונים.

מה שמחזיר אותי למה שכתבתי בהתחלה - בקרו את סבתא שלכם. הרבה פחות הילה, הרבה פחות מגניב, הרבה יותר משפיע טוב על העולם.

ותמיד שאלתי את עצמי למה דחוף לאדמור לעשות את זה דווקא בזמן של הסליחות...

היה אפשר בהחלט גם לבקר את סבתא וגם להגיע להפגנה

...

ועכשיו ברצינות:

ברור שהאמירה שלי שעדיף ללכת לסבתא ולא להפגנה, נובעת מכך שלדעתי אין שום חשיבות להליכה להפגנה. פשוט 0 עגול. לא הסתרתי שזו דעתי, נכון?

לכן זה כלל לא שייך לסליחות או לכל פעולה אחרת שבה כן יש חשיבות.

במילים אחרות:

אם יש שתי פעולות חשובות, כמו סליחות ולבקר את סבתא, אז צריך למצוא זמן לעשות את שתיהן במקום לעשות תחרות מה מהן יותר חשובה ואז לוותר על השניה.

אבל אני מראש יוצא מנקודת הנחה שללכת להפגנה זה *מרגיש* חשוב, *מרגיש* שאני תורם, אבל בפועל לא עושה שום כלום.

לכן אין מבחינתי שאלה, עדיף לבקר את סבתא.

ואם כבר ביקרת אותה אתמול כדי שתוכל ללכת להפגנה בלי ייסורי מצפון, אז תבקר שוב. היא תשמח.

אני מבין שזאת דעתך. מקווה שרוב האנשים מבינים שבמדינה כמו שלנו יש לאווירה ציבורית הרבה משמעות ולכן הם נותנים את חלקם. בסופו של דבר 100,000 שהיו שלשום או החצי מליון שעצרו את ברק המופקר מלמסור את הגולן לאסד מורכבים מאלפים רבים של יחידים שלא עשו את החשבון שלך. אם כל אחד מהם היה עושה את החשבון שלך, לא היתה נוצרת אווירה כזאת ואם כל אלו שעשו את החשבון שלך היו נמנעים ממנו - היו כאן הפגנות גדולות בהרבה מהפגנות תומכי החונטה המשפטית.

נועדה לתת גב ציבורי פומבי לנציגי ציבור, להשאיר דעות במרחב הציבורי, ולחזק את הציבור עצמו שמרגיש את הקבוצתיות.

אם אני לא אלך, משהו במציאות יהיה שונה? 

בבקשה תענה על שתי השאלות האלה

הממשלה צריכה לראות שיש לה תמיכה במאבק נגד מערכת המשפט.

הרפורמה המשפטית נפלה כי כל הזמן היו הפגנות נגד וכמעט לא היה בעד.

גם אם הממשלה נופלת עכשיו זה עדיין חשוב להראות לפוליטיקאים כמה הנושא הזה חשוב לנו.

הרב יהושע שפירא: https://x.com/dviramar2/status/1930195196538450315

אבל, במדינה דמוקרטית (או שלפחות עדיין מנסים לטעון שהיא כזאת), הצעד הראשון של מי שמרגיש שהשלטון דורס אותו ואת הערכים החשובים לו - הוא להפגין.

האמת שזה אמור להיות הצעד השני, הצעד הראשון הוא להצביע בבחירות. אבל, ככל שגורמים לא נבחרים גוזלים דה-פקטו או דה-יורו את היכולת לקבל החלטות מהעם באמצעות נציגיו, המשמעות של הצבעה בבחירות הולכת ויורדת.

מעבר לעניין העקרוני - באופן מעשי השאלה אם לנציגי הציבור יהיה כח להתעקש מול התשקורת ומול שלל גורמים שלוחצים עליהם, תלויה בכמה הם ירגישו שעומד מאחוריהם ציבור גדול ונחוש.

אם לשפוט לפי ההפגנות הקודמות, הימין נשאר ילד טוב ירושלים שצועד בסדר מופתי, מניף שלטים סתמיים ("השיבה שופטינו כבראשונה" וכיו"ב) ולא מזיז לשמאל כהוא זה. הימין לא עצר לא את אוסלו ולא את ההתנתקות, ואף לא דרבן את המשכה של הרפורמה המשפטית. כי להפנינגים ממלכתיים אין שום תועלת.

יישום ההסכמים נעצר בגלל הערבים שהמשכיו לבצע פיגועים ואף העצימו את ההיקף שלהם. 

אגב, אחד מזכרונות הילדות הכי הכי מוקדמים שלי קשור לרצח רבין.

מהרצח עצמו אני לא זוכר כלום, אבל אני זוכר עד היום שאחרי בחירות 1996, הגננת בגן אמרה לנו "היו בחירות בין ראש הממשלה שנרצח לבין מי שרצח אותו, ומי שרצח אותו ניצח".

ממש דמיינתי אדם שיושב בכלא בתוך תא קטן (בגודל של גדר גורים) שעכשיו יהיה ראש הממשלה.

השמאלנים מטורפים ויכולים לבצע גם פרדוקסים.

יוסי ביילין, שתמך ותומך בטמטום אוסלו והיה מאוד מקורב לצלחות של אלה שאכלו דברים טובים, כתב פעם שלדעתו הסיבה היחידה להפסקת הסכמי אוסלו היו כמה כדורים בחזה של מישהו.

עובדתית, קשה להבין את ההגיון של גלי, וסביר מאוד שאם לא הייתה לה אפשרות להמשיך בתפקידה אז הבא אחריה היה יותר הגיוני (ושאף אחד לא יגיד שאני מעודד רצח, כי ממש עוד רגע אני שוטף את הפה באקונומיקה).

וקל לבכות שהימין לא עושה מספיק, אבל כשנזכרים מה השמאל עושה אז כל דבר עדיף מהם!

קונטרה להפגנות השמאל. חשוב שנראה שאנחנו ציבור גדול ויש לנו עמדות ברורות.

הרבה מהשמאל חווים אותנו כאוסף מטומטמים או כקבוצה קטנה (הם לא שואלים איך קבוצה קטנה תמיד זוכה ברוב מכובד בקלפי; באופן כללי השמאל לא שואל על עצמו שאלות קשות).

אני לצערי לא אגיע להפגנה מכל מיני סיבות, אבל לגהי השאלה האם זה חשוב - זה חד משמעית חשוב!

שיש מהדורה של סידורים עם הערות שוליים, לציין מקורות של פסוקים. אז יש שם קטע בתפילת ערבית שנראה ככה:

"העושה גדולות עד אין חקר, נסים ונפלאות עד אין מספר (1)"

השמאל עושים הפגנות כבר כמה שנים. הזיז משהו?

למה הפגנת ימין תזיז משהו?

אני אישית לא הולך כי יש לי כבר משהו הערב.

אבל גם אם לא היה לא הייתי הולך.

אולי אם זה היה במרחק הליכה מהבית שלי.

אם לא הייתה פורצת מלחמה בין לבין,

סביר מאוד להניח שהוא היה נשאר שר הביטחון עד לסיום הקדנציה.

ובכל מקרה,

העובדה שהוא נשאר שר ביטחון במשך שנה וחצי בלי שראש הממשלה רצה אותו,

זו הצלחה פנומנלית של המפגינים.

לדעתי מראש רצה להשאיר אותו (או לכל הפחות לא היה בלחץ שיעזוב)

לכן השאיר אותו.

עשה את זה רק כדי לסמן לשאר הליכוד מה עונשו של "בוגד"

איפה אפשר לפגוש ניקים/ניקיות מהאינטרנט בגיל 17 אם לא בהפגנה?

אם הייתי יכולה

הייתי הולכת.

מקצת אידאלים אף אחד לא מת.

דוגמה מהעבר תהיה פחות טראומטית...

אגב, אתמול הייתי בהרצאה עליו, שהעבירה לנו מדריכת מסעות לפולין.

וואו, איזה מרתק האיש הזה. היום כולנו מכירים אותו כי הוא לא נטש את היתומים אלא המשיך איתם עד שנרצחו במחנות, אבל עוד הרבה לפני הגבורה הזאת הוא היה אישיות יוצאת דופן.

ומאיפה הוא התחיל?

ממשפחה מתבוללת...

סיפור מרתק.

לא יפסיק להיות טראומטי

אם כבר , טריגר למשהו.

וכן. 

בהחלט אישיות.

הרגליים שלך בריאות

(הנה את, אחרי שנים שלא ראיתי אותך בעולם הזה)

עדיין חיה

ברוך השם .

עשיר= עיניים שיניים ידיים רגליים .

(תקופות עסוקות יותר ופחות)

אהבתי את ראשי התיבות. לגמרי הדבר החשוב.

(עסוקה בטוב?)

ראשי התיבות אם אני זוכרת נכון

בשם הרב פתייא. זצל .

(ברוך השם. כן)

צריך להפגין נוכחות, אבל בוודאי שהתשקורת תעשה הכל כדי להעלים אותה...

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

מצרפת את הקישור.

הסדנא מיועדת לחיילים שמתמודדים עם הקושי בחזרה לשיגרה, ללא תסמינים של פוסט טראומה.

ממליצה לדבר איתם ולבדוק התאמה

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

כותבת לך בתור מטפלת. פוגשת בתקופה הזו הרבה מאוד מילואימניקים שחווים משהו דומה מאוד למה שאתה מתאר.

חשוב לי להגיד בצורה ברורה: מה שקורה לך הוא תגובה אנושית, טבעית ושכיחה מאוד לחשיפה ממושכת לעומס קיצוני, סכנה, ניתוקים חוזרים מהבית וממעגל החיים הרגיל. זה לא סימן ש“נדפקת”, ולא עדות לכך שמשהו אצלך בלתי הפיך.

כ־300 ימי מילואים, בחמישה סבבים, בכל הגזרות – זה עומס שהנפש והמערכת העצבית פשוט לא נועדו לשאת בלי מחיר. הרבה אנשים מתפקדים “על אדרנלין” בזמן עצמו, ואז דווקא כשנגמרת הסכנה המיידית – המערכת קורסת. התנודות שאתה מתאר בין אנרגיה גבוהה לדיכאון, בין כעס לאדישות, הן סימן קלאסי למערכת עצבים שנמצאת עדיין במצב הישרדותי ולא מצליחה להתייצב.

העובדה שאתה:

מודע למה שקורה לך

מנסה לשמור על שינה, תזונה ותנועה

פונה לטיפול ו/או קובע תור לפסיכאטר

כל אלה מעידים על כוחות, לא על חולשה !

חשוב לדעת: טיפול פסיכיאטרי לא אומר בהכרח תרופות לכל החיים, ולעיתים מדובר בהתערבות זמנית שמאפשרת למערכת להירגע ולנפש להתחיל לעבד. בהרבה מקרים, כשהעומס יורד והוויסות חוזר, גם הצורך בהתערבות תרופתית משתנה.

כמה המלצות כלליות חשובות :

1. להתייחס למצב כאל פציעה נפשית, לא כאל כשל אופי. כמו שלא מצפים מאדם עם שבר לרוץ , כך גם כאן

2. להמשיך טיפול  - אפשר לפנות למרכזי החוסן באיזורך. מצורף קישור: סיוע לנפגעי חרדה - נפגעי חרדה | ביטוח לאומי

3 . לבדוק את הסדנא הייעודית ללוחמים שחוזרים לשיגרה , בקישור הבא:

Inheal סדנת מתחילים מחדש לחיילי וחיילות מילואים בשיטת

3. לזכור: מצבים כאלה כן משתפרים. ראיתי את זה שוב ושוב, גם אצל אנשים שפחדו שהם “לא יחזרו לעצמם”.

והכי חשוב-

אתה לא לבד, אתה לא מקולקל, ואתה כן בדרך הנכונה גם אם עכשיו זה מרגיש מריר ומבלבל..

עצם זה שכתבת וההסכמה לטפל בעצמך– זה כבר סימן של חיים שרוצים לחזור לאיזון , וסימן לאהבה והאחריות שלך כלפי המשפחה שלך.

הרבה כוחות !

שלום לך,

קראנו את הדברים בכובד ראש ובהרבה כבוד.

החוויה שאתה מתאר מוכרת לנו מאוד. לצערנו, אנחנו פוגשים מילואימניקים רבים שחוו שירות ממושך ואינטנסיבי, וחוזרים הביתה עם תחושת חוסר איזון, תנודות חדות במצב הרוח, כעס, אדישות ועייפות נפשית עמוקה. זה לא סימן לחולשה, ולא אומר ש"נדפק אצלך משהו" או שזה בלתי הפיך. ברוב המקרים מדובר בתגובה אנושית ונורמלית לעומס חריג ומתמשך.

העובדה שאתה מודע למצב, פונה לטיפולים, שומר על שגרות בריאות, וקבעת תור לפסיכיאטר – מעידה על אחריות, ולא על כשל. גם הפחד שאתה מתאר הוא פחד מוכר מאוד, והוא עצמו חלק מהעומס הנפשי, לא הוכחה שמשהו אבוד.

במיזם חיבור אנו מלווים חיילים ומילואימניקים שחווים בדיוק את המתח הזה בין תפקוד חיצוני לבין קריסה פנימית. החיבור הנכון למטפל מתאים, בזמן נכון ובקצב נכון, עושה הבדל משמעותי.

אם תרצה – נשמח לשוחח איתך באופן אישי, לשמוע, ולהתאים עבורך מטפל או מטפלת מנוסים בליווי מילואימניקים, בדיסקרטיות מלאה וללא התחייבות.

אבירן – מיזם חיבור

טלפון: 052-305-1783

אתה לא לבד, והמצב שאתה מתאר הוא בר־טיפול.